1.לפניי תביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע, עת הודע לו, בשגגה, ע"י מי מטעם הנתבעת כי הלך לבית עולמו.
2.התובע יליד 1939; טופל בין היתר, במרפאת הכאב של בית החולים ברזילי הנמצא באחריות ובשליטת הנתבעת. בתום הטיפול קיבל התובע לידיו דו"ח ניתוח. התובע אינו יודע קרוא וכתוב, ואת מכתב דו"ח הניתוח מסר לידי רופאת המשפחה שלו לאחר יומיים.
כך העיד לעניין זה התובע:
"הלכתי לרופאה לקופ"ח. נתתי לה את המכתב. פתחה את המכתב והתחילה לרעוד. אמרתי לה מה יש לי מחלת לב? קראה למנהלת לכולם, שאלתי מה יש לי. אמרה לי כתוב נפטר על השולחן והתקשרנו הביתה." (עמ' 4 ש' 17 – 20).
כך נכתב בדו"ח הניתוח:
"המטופל נפטר במהלך ניתוח, לאחר הניתוח התקיימה שיחה עם המשפחה."
על אשר התחולל בנפשו העיד התובע:
"בכל מקום אמרו לי אתה היית מת ועכשיו חי. בטלוויזיה בשעה שש בבוקר היה. אני בבית השתגעתי וכולי בעצבים. אני חושב רק על מת. סוגר עלי את הדלת ובוכה. מאותו רגע שקרה המקרה. אני היום חצי בן אדם. שלחו אותי לפסיכיאטרית. נתנה לי 10 קופסאות כדורים לשתות." (עמ' 4 ש' 20 – 23)
יצוין, כי אף במהלך הדיון, כאשר נזכר התובע באותם מאורעות, שב ופרץ בבכי (עמ' 5 ש' 1).
בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי כאשר הקריאה לו רופאת המשפחה את האמור במכתב הסיכום הוא ידע שהוא חי, אולם הוסיף והעיד: "כשאמרה (הרופאה – התוספת שלי א.ב.) שכתוב במכתב שאתה (התובע - התוספת שלי א.ב.) נכנסתי לפחד".
עוד העיד התובע, כי לאחר דברים אלה אץ לביתו על מנת לוודא שאשתו וילידיו לא קיבלו את הבשורה המרה, אולם זו התפשטה גם לכלי תקשורת אשר באו, צילמו וראיינו אותו.
3.בתחילת החקירה הנגדית הכחיש התובע בעיות נפשיות וקשיי שינה עובר לאירוע נשוא התביעה. מהחקירה הנגדית עלה כי בשנת 1973, לאחר תאונה, הופנה לפסיכיאטר והחל משנת 2002 סבל לעיתים מקשיי שינה וקיבל טיפול בגין כך. כמו כן, עלה מהחקירה הנגדית כי בעקבות נפילות טילים בעירו, אשקלון, סבל מחרדות.
4.עיון בכתב ההגנה ובסיכומי הנתבעת מלמד כי זו אינה חולקת על העובדות.
הנתבעת מודה, כי דו"ח הניתוח נמסר לתובע כאשר הוא נושא את ההודעה אודות פטירת התובע ומסירתה לבני משפחתו. עם זאת, טוענת הנתבעת כי התביעה קנטרנית וטורדנית, שכן המדובר בטעות קולמוס, סיכום המחלה אינו אלא טיוטת דו"ח ניתוח, כאשר ידוע לכל שהאמור בו אינו אמת.
עוד טוענת הנתבעת, כי סיכום המחלה הופק במערכת מיחשוב חדשה, אשר באותה עת הייתה בהליך של הטמעה.
בנוסף טוענת הנתבעת, כי משלא צורפה חוות דעת רפואית אודות הנזקים המוכחשים אשר לטענת התובע נגרמו לו, אין מקום להידרש לכך.
לא זו אף זו, לשיטת הנתבעת, המדובר במעשה של מה בכך, שכן אדם בר דעת ומזג רגיל לא היה מגיש תביעה בנסיבות אלו.
יתרה מזו, הנתבעת טוענת כי התובע לא העיד אמת כאשר טען כי עובר לאירוע נשוא התביעה לא סבל מלקויות נפשיות וקשיי שינה. לחיזוק עמדתה, מפנה הנתבעת לאסופת המסמכים הרפואיים שהגישה, מהם ניתן ללמוד על פניה לפסיכיאטר ב- 1973 וקבלת טיפול בגין קשיי שינה החל משנת 2002.
לחיזוק עמדתה, מפנה הנתבעת לת"א (שלום צפת) 1325-06-14 קבלאן נ' מג'דל שאמס (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת קבלאן") וכן לת"א (שלום ירושלים) 8816/07 אבו האני נ' שערי צדק (פורסם במאגרים) ולת"א (שלום נצרת) 4887/02 עיסאם נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) (להלן: פרשות "אבו האני" ו"עיסאם").
עוד מזהירה הנתבעת את בית המשפט, כי קבלת התביעה תביא לפריצת הסכרים במובן של הצפת בתי המשפט בתביעות כגון אלו.
לאחר עיון בכתבי הטענות, שמיעת עדותו של התובע וסיכומי טענות הצדדים, דין התביעה להתקבל. אלו הם הנימוקים:
5.חוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996 קובע בסעיף 17 (א) כך:
"מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר אבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול ...."
אם כן, חוק זכויות החולה רואה חשיבות רבה בתיעוד נכון ומדויק של הרשומות הרפואיות שכן אלה מגיעות לידי המטופל, למעט מקרים חריגים, ראו לעניין זה סעיף 18 (ג) לחוק. כמו כן, קיימת חשיבות רבה לדיוק הרישום ברשומה הרפואית שכן זו מהווה בסיס להמשך טיפול ופעולות בעניינו של המטופל.
6.עיון באסופת האסמכתאות אליה הפנתה הנתבעת, מלמדנו שאין הנדון דומה לראייה.
בפרשת קבלאן דן בית המשפט במקרה מצער בו הודע למשפחתו של התובע 2 על מותו של זה האחרון באמצעות מערכת כריזה ביישוב. ודוק, ההודעה על מות הנתבע 2 נמסרה לאבי הנתבע 2 ולא לנתבע 2 עצמו, אשר לו נודע על ההודעה מאביו הוא התובע 1.
בנסיבות אלה, מצא בית המשפט כי יש לדחות את תביעת הנתבע 2 שהרי אביו הוא התובע 1 התקשר אליו על מנת לוודא שהוא בין החיים.
בענייננו, הדברים שונים. כאן, הודע לתובע באמצעות מסמך רשמי אשר אמנם נושא את המילה "טיוטה", אך נמסר לתובע לא רק שהוא הלך לבית עולמו במהלך הטיפול הרפואי, אלא שהדברים נמסרו למשפחתו.
על נקלה ניתן להבין את סערת הנפש והחרדה שאחזו בתובע אשר חשש כי הדברים יודעו לאשתו ולילדיו. לא זו אף זו, ניתן וצריך היה לצפות לא רק את סערת הנפש ועוגמת הנפש שתהיינה מנת חלקו של התובע מעצם ההודעה.
7.פרשות אבו האני ועיסאם עוסקות בנזקים נלווים שנגרמו לתובעים שם, עת במערכות המחשוב השונות נרשם, באשמת הנתבעת, כי התובעים הלכו לבית עולמם. זאת בשונה מענייננו, בו אנו עוסקים בתובע אשר הודע לו במסמך רשמי כי נפטר במהלך הטיפול הרפואי וכי הודעה על כך נמסרה למשפחתו.
ודוק, בפרשת עיסאם קובע בית המשפט כי הודעה כזו גורמת לזעזוע רגשי. בית המשפט שם קבע שאין לקבוע שהתביעה קנטרנית ובלתי סבירה.
8.באשר לטענת הנתבעת כי התובע לא אמר אמת לעניין מצבו הרפואי עובר למסירת סיכום המחלה השגוי, צודק ב"כ התובע שלפנינו עקרון "הגולגולת הדקה". ראו לעניין זה ד"נ 12/63 לאון נ' רינגר פ"ד יח (4) 701 כפי שפורש וצוטט בת"א שלום ירושלים 14172/04 קירשנר נ' איילון (פורסם במאגרים). כך נפסק שם :
"מאחר והכלל הוא כי המזיק מקבל את הניזוק כפי שהוא, על רגישויותיו ומחלותיו ועליו לשאת בכל תוצאה של רגישות מעין זו"
כעולה מטענות הנתבעת עצמה, המדובר בתובע רגיש אשר סבל בעבר מבעיות שהצריכו טיפול נפשי ומבעיות המצריכות פתרון לקשיי שינה. משכך, על הנתבעת לקבל את התובע כפי שהוא ואין אלא לקבוע כי, בנסיבותיו האישיות, הודעה כפי שקיבל בדרך שקיבל, תעצים את עוגמת הנפש ואת סבלו.
9.אין אלא לדחות את טענת הנתבעת שקבלת התביעה תהווה פריצת סכרים. קיימת חשיבות רבה ברישום נכון של רשומה רפואית. זו מגיעה לגורמים שונים הפועלים בהתאם לרשום שם. חלק מתפקידם של בתי המשפט בתביעות כגון דא, הוא לקבוע את סטנדרט הזהירות הראוי אשר בענייננו הנתבעת לא עמדה בו וההיפך הוא הנכון.
10.בית המשפט כמו התובע, יוצא מתוך נקודת ההנחה שאכן הנתבעת הטמיעה באותה עת מערכת מחשוב חדשה. חוליים של מערכת מחשוב חדשה ידועים לכל. עם זאת, התשובה כי עקב תקלת מחשב נגרמה טעות, אינה הצדקת קסם. דווקא משידעה או אמורה הייתה לדעת הנתבעת, שהיא מטמיעה מערכת מחשוב חדשה, חובה הייתה עליה לוודא, כי התוצרת הנמסרת למטופל ובענייננו לתובע, היא נכונה ותואמת את המציאות.
לא זו אף זו, חובה על גורם רפואי המוסר למטופל את הרשומה הרפואית לעשות הגהה ולוודא שהכתוב שם תואם את המציאות. אין כל נפקות לכך שהמדובר במערכת מחשוב חדשה. התקלה אינה של מערכת המחשוב, שהרי הפלט שהוא סיכום המחלה, הופק לאחר שהוקלדו בו נתונים על ידי הגורם המטפל ובהם כי התובע הלך לבית עולמו והודעה נמסרה למשפחתו. בין אם המדובר במערכת מחשוב חדשה ובין אם המדובר במערכת ישנה, הגהה מחויבת ומתחייבת בנסיבות של מסירת רשומה רפואית למטופל.
מאותם טעמים אין אף לקבל את טענת הנתבעת שלפנינו עניין של מה בכך. על חשיבות הדיוק ברשומה רפואית עמד בית המשפט לעיל.
11.עם זאת, אין לקבל את טענת התובע כי על הנתבעת לפצות אותו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בגין הפרסומים בכלי התקשורת השונים. סבורני, כי פרסום התקלה והרשלנות של הנתבעת, לא היו צפויים במבחן התוצאה על ידי הנתבעת.
12.משכך, אין אלא לפסוק לתובע פיצויים בגין עוגמת הנפש שהייתה מנת חלקו. בית המשפט מקבל את עדות התובע כי הוא היה נסער בעקבות אותה הודעה, חשש כי יודע למשפחתו שהלך לבית עולמו, מה שאינו נכון וכי הדבר העצים אצלו את המחשבות על המוות.
אשר על כן, באיזון כל האמור לעיל, מוחלט בזאת לפסוק לתובע בגין עוגמת הנפש סך של 12,000 ₪ בצירוף אגרת בית משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 2,810 ₪ (כולל מע"מ). עוד תשלם הנתבעת לתובע את אגרת בית המשפט.
ניתן היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
