1.לפניי תביעתו של מר ביומי וליד (להלן: "התובע") לתשלום שכר עבודה וגמול עבודה בשעות נוספות לרבות פיצויי הלנת שכר. התובע שמש במועד הרלוונטי לתביעה (1.2.14 ועד 19.3.14) כשומר בחצרי הנתבעת 3.
לטענת התובע, יש לראות את הנתבעים חבים ביחד ולחוד בסכום התביעה כלפיו מכוח דוקטרינת מעסיקים במשותף וכן מהטעם שההתקשרות בין הנתבעים נועדה להתחמק מתשלום חובות המעסיק כלפיו ולפיכך מנוגדת לתקנת הציבור.
2.כנגד הנתבעת 1 ניתן פסק דין ביום 11.4.16 במסגרתו חויבה זו לשלם את מלוא סכום התביעה כאשר כתב ההגנה שהוגש מטעמה נמחק מחוסר מעש בגין אי קיום החלטות והעדר התייצבות לדיונים שנקבעו בתיק.
משכך במסגרת פסק דין זה נדון בתביעת התובע כלפי הנתבעים 2 ו-3.
במסגרת כתבי ההגנה טענו הנתבעים כי לא העסיקו את התובע וכי לא התקיימו בינם לבין התובע יחסי עובד מעביד.
הנתבע מס' 2 טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי עבד כשכיר בתפקיד סייר בנתבעת 1 וכי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה עבד שומר אחר באתר הנתבעת 3 מטעם הנתבעת 1.
3.הנתבעת מס' 3 טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי זו התקשרה עם הנתבעת 1 בהסכם לקבלת שירותי שמירה ואבטחה באתר עבודה בשבי ציון, כאשר התובע הועסק באתר זה כשומר באמצעות הנתבעת 1 בהתאם להסכם שנחתם בין נתבעות אלה. עוד טענה הנתבעת 3 כי עמדה במלוא התחייבויותיה הכספיות לתשלום על פי הסכם ההתקשרות עם הנתבעת 1 ובכלל זה תשלום מלוא שכרו של התובע לתקופה הרלוונטית לתביעה.
4.עדים וראיות
א.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עליו נחקר.
ב.הנתבעת 3 הגישה תצהיר של מנהל ובעלי הנתבעת מר ג'מיל אבו עוקסה (להלן: "אבו עוקסה").
ג.הנתבע מס' 2 לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו אולם אופשר לו במסגרת החלטה מתאריך 11.4.16 להגיש סיכומים מטעמו. על אף האמור ועל אף החלטה מיום 5.10.16 אשר האריכה המועד להגשת סיכומים מטעם נתבע זה עד לתאריך 25.10.16, עד למועד זה טרם הוגשו סיכומי נתבע זה.
5.אלו העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים שצורפו לעדויות:
א.התובע הועסק כשומר בחצרי הנתבעת 3 באתר עבודה במושב שבי ציון מיום 1.2.14 ועד 19.3.14.
ב.התובע עבד בימים א'-ה' משעה 16:00 ועד לשעה 07:00 ביום למחרת ובימי ו' משעה 14:00 ועד לשעה 07:00 ביום א' בהתאם לשעות סיום עבודת הנתבעת 3 באתר העבודה ומועד תחילת שעת העבודה באתר. (ראה עדות מר אבו עוקסה מטעם הנתבעת 3 פרוטוקול מיום 11.4.16 עמ' 24 שורות 6,8 ובהלימה לסעיף 5 לתצהיר התובע).
ג.שכרו של התובע היה שעתי ועמד על שכר מינימום.
ד.הנתבעת 1 עוסקת בין היתר במתן שירותי שמירה ואבטחה.
ה.ביום ה- 4.9.13 התקשרה הנתבעת 3 עם הנתבעת 1 בהסכם לקבלת שירותי שמירה ואבטחה לגבי האתר שבי ציון בו עבד התובע. בהתאם להסכם זה התחייבה הנתבעת 3 לשלם בעבור חודש שמירה סך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ו.מעדות התובע כמו גם מעדות מנהל הנתבעת 3 עולה כי התובע אכן שימש כשומר באתר העבודה של הנתבעת 3 מטעם הנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית לתביעה ובשעות שפורטו לעיל.
הכרעה:
6.המחלוקת הראשונה העומדת בבסיסה של תביעה זו היא, האם הנתבעים העסיקו את התובע כמעסיקים במשותף.
טענת התובע הינה, כי לאורך כל תקופת העסקתו בחצרי הנתבעת 3 הוא הועסק באמצעות שלושת הנתבעים שכן הוא התקבל לעבודה על ידי הנתבע מס' 2 אשר הציג את עצמו כמנכ"ל הנתבעת 1 והציב את התובע בחצרי הנתבעת 3. נציגי הנתבעת 3 היו אלה שקיבלו את התובע בתחילתה של משמרת ושחררו אותו בסופה. לתובע נמסר עם תחילת עבודתו הן על ידי הנתבע מס' 2 והן על ידי אחיו של המצהיר מטעם הנתבעת 3 (מר שווקי) כי שכרו ישולם מדי חודש בחודשו. התובע התלונן בפני בעלי הנתבעת 3, המצהיר מטעם נתבעת זו, על אי תשלום שכרו בחודש 2/14 כאשר נאמר לו בנוכחות מצהיר זה, אחיו (מר שווקי) אחותו ואביו כי ככל שלא ישולם שכרו על ידי הנתבע מס' 2, תדאג הנתבעת 3 לכך כי הנתבע מס' 2 ישלם את שכרו של התובע ו/או לחילופין לתשלום שכרו על ידי הנתבעת 3 עצמה. (ראה עדות התובע: פרוטוקול מיום 11.4.16 עמ' 18 שורות 9-10, עמ' 19 שורות 10-12).
7.מנגד הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעים 1 ו- 2 במסגרתו הכחישו נתבעים אלה את טענות התובע לפיהן התקיימו בינם לבין התובע יחסי עובד מעביד. לטענתם יש לדחות על הסף את התביעה כנגדם בשל העדר יריבות שכן התובע מעולם לא הועסק כשומר באתר העבודה הנטען בכתב התביעה. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע מס' 2 הוסף כי מעבר להעדר יריבות בין התובע לנתבע זה הועסק באתר העבודה הנטען שומר אחר מטעם הנתבעת 1 כאשר הנתבע מס' 2 עבד כסייר שכיר בנתבעת 1 ומעולם לא היה מבעלי נתבעת זו. משלא הכחישו הנתבעים 1 ו-2 את הסכם ההתקשרות בין הנתבעות 1 ו-3 ומשהצהירה הנתבעת 3 כי במסגרת התקשרות זו הוצב התובע כשומר בחצרי הנתבעת 3 אין בידי לקבל טענות הנתבעים 1 ו-2 כפי שאלה עולות מכתבי ההגנה שהוגשו וזאת אף מבלי להידרש לטענות שנטענו בעלמא במסגרת כתבי ההגנה שהוגשו מבלי שהובאה כל ראיה להוכחת טענות אלה על אף הזדמנויות רבות שניתנו לאותם נתבעים.
8.השאלה הראשונה והמרכזית כאמור העומדת להכרעה בתובענה זו, היא השאלה בדבר זהות מעסיקו של התובע היינו האם הנתבעים 1-3 שימשו כמעסיקיו של התובע ביחד ולחוד כטענתו או שמא כטענת הנתבעת 3 התובע היה עובד של הנתבעת 1.
לצורך בירור השאלה השנויה במחלוקת נפרט את המסגרת הנורמטיבית העומדת בבסיס ההכרעה.
9.בבואנו לזהות את המעסיק, שעמו התקיימו יחסי עובד מעביד, צריך לעמוד לנגד עינינו בראש ובראשונה העיקרון החוזר ונשנה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הקובע כי:
"היותו של אדם עובד הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פי נסיבות הענין כהוויתן. הקובע, אפוא, הוא מהות היחסים שנוצרו למעשה ולאו דווקא רצונם של הצדדים. מאחר שאין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים התכוננו מראש לתוצאה משפטית מסוימת אך למעשה לא ישיגוה. זכויות העובד, בין מכח חוקי המגן ובין מכח ההסכמים הקיבוציים, אינן ניתנות ברובן המכריע לוויתור." (מ. גולדברג, "עובד – מעביד תמונת מצב", עיוני משפט כרך יז' עמודים 27-28 וההפניות שם).
10.בע"ע 1334/04 נינה טופר – מועצה מקומית תל שבע ואח',פסק דין מיום 29/12/04, (טרם פורסם), סוכמה ההלכה כדלהלן:
"המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין. על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר.
בית הדין ייתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא – מיהו לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן" (סעיף 11 לפסק הדין בעניין טופר) (ההדגשה הוספה ש.ד.)
11.בית הדין הארצי התייחס לקביעת זהות המעביד בתבניות העסקה בלתי שגרתיות ומורכבות, בין היתר, גם בפסק דינו המנחה דב"ע נב/142-3 אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כ"ד 535, בו הותוו מספר שלבים לקביעת זהותו של המעביד. לפי מתווה זה, רק לאחר שהופרכה הנחת המוצא לפיה "המשתמש" בעבודה הוא המעביד ולאחר שהוכח כי מטרת ההתקשרות איננה עקיפתן של הוראות קוגנטיות – יחל שלב הבחינה השני במסגרתו תיקבע זהות המעביד על פי סימני ההיכר שקבע בית הדין בפסק דין זה כאשר העיקריים בהם הם אלה: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד, מי פיקח על עבודתו, למי הבעלות על אמצעי הייצור, האם העבודה אשר עבורה נשכר העובד נעשית לצורך עסקו המרכזי של המשתמש בעבודה והאם יש למשתמש עסק משלו במסגרתו משולב העובד.
12.עקרונות אלו נותחו אף על ידי מלומדים רבים, ביניהם פרופ' רות בן ישראל בספרה "דיני עבודה" (כרך ב' עמ' 475) וכן הנשיא בדימוס מנחם גולדברג בספרו "דיני עבודה" (כרך ראשון, פרק 2, עמ' 32), בציינם כי הנחת המוצא היא שהעובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני צידי המתרס של חוזה העבודה, וכי המבקש להפריך טענה זו בטיעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון – עליו הנטל להוכיח את טענתו.
13.יחד עם זאת, נזכיר כי בבוא בית הדין להכריע בשאלת זהות המעביד הוא משווה לנגד עיניו אף את עקרונות תום הלב אשר לאורם הוא בוחן האם במקרה מסוים ראוי ומוצדק לקבל את הטענה בדבר העסקה במשותף על ידי שני גורמים שונים.
כך למשל, ייטה ביה"ד לקבל את הטענה בדבר העסקה במשותף ככל שיונחו בפניו ראיות התומכות בכך שהמעסיקים בהם מדובר לא הקפידו הקפדה יתרה על תיחום זהויותיהם הנפרדות וככל שהוא סבור שאי ההכרה בקיומם של מעבידים במשותף תעמיד את העובד בפני שוקת שבורה ותאפשר למי שנהנה מעבודתו, בין ישירות ובין בעקיפין, להתחמק מכל אחריות כלפי העובד (ר' דב"ע מו 3/155 אלכסנדר תעשיות נעליים בע"מ - יצחק חילו, עבודה אצרי, כרך כ', 118 בסעיף 8 לפסק הדין, וכן ר' עב 4550/01 אדרי הרצל - ארזים תשתיות וצנרת בע"מ (לא פורסם) בסעיף 5 לפסק הדין).
14.אף בע"ע 1218/02 XUE BIN ואח' - א. דורי חברה לעבודות הנדסה בע"מ, עבודה ארצי כרך ל"ג(12), 37 (להלן: "עניין א. דורי"), דן בית הדין הארצי במצב של "יחסי עבודה משולשים" בתבנית העסקה של קבלן-קבלן משנה-עובדים של קבלן משנה. שם נקבע כי הן הקבלן ה"משתמש" בעבודה והן קבלן המשנה שסיפק את כוח העבודה היו מעסיקים במשותף של קבוצת העובדים וזאת בין השאר, על סמך מעורבותו של הקבלן המשתמש בהפעלת העובדים כצוותי עבודה בארץ באמצעות מנהלים מטעמה וכן מעורבותה של אותה החברה בתשלום שכר לעובדים.
15.ובסיטואציה אחרת (דב"ע נד/96-3 מ.ב. מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ - ח'ליל עבד אל רחמן עבד ואח', פד"ע כט 151), קבע בית הדין כי גם החברה אשר השתמשה בעבודתם של העובדים וכן שילמה את שכרם, דיווחה על עבודתם, נתנה להם הוראות ואף הפסיקה את עבודתם – היתה מעבידתם במשותף, יחד עם קבלן המשנה אשר נטש את העובדים והפקירם.
מן הכלל אל הפרט
16.לאחר בחינת חומר הראיות בטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לקבוע בעניינו של התובע שכל הנתבעים ביחד ולחוד העסיקו את התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה קרי: בתקופה שבין 1.2.14 ועד 19.3.14.
17.ראשית, בשים לב לעקרון תום הלב וההגינות הנמצאים בליבת יחסי העבודה לטעמי אין כל הצדקה לכך כי משתמש יתקשר עם נותן שירותים שמעמדו המשפטי ויציבותו הכלכלית מוטלת בספק ומתעורר ספק גדול אם ניתן כלל לפרוע ממנו חוב כלפי העובדים.
18.לטעמי היתה מוטלת חובה על הנתבעת 3 להבטיח ולפקח שהנתבעת 1 עמה חתמה על חוזה התקשרות למתן שירותים תכבד את חוקי העבודה ותעמוד בתשלום שכר העבודה ויתר זכויות המגן לתובע.
במספר פסקי דין הוטלה אחריות משותפת על נותן השירותים והמשתמש לצורך תשלום זכויותיו של העובד בנימוק שעל המשתמש מוטלת האחריות להבטיח שנותן השירותים משלם לעובד שכר וזכויות סוציאליות כדין.
19.הנתבעת 3 טענה באמצעות העד מטעמה כי שילמה למעשה בהתאם להסכם ההתקשרות שנחתם בין הנתבעות 1 ו-3 סכום קבוע בגין שירותי השמירה שקיבלה כאשר שעות השמירה שנטענו על ידי התובע אושרו על ידה וזאת בהתאם לשעות השמירה להן נזקקה בפועל באתר העבודה בו עבדה ובהתאם לשעת סיום יום העבודה באתר העבודה ותחילתו של יום עבודה ביום העוקב.
20.המצהיר מטעם הנתבעת 3 שהוא בעלי הנתבעת 3 העיד כי נתבעת זו שילמה בהתאם להסכם ההתקשרות בין הנתבעות 1 ו-3 סך של 8,000 ₪ בגין שירותי שמירה. לציין כי בתצהירו של עד הנתבעת 3, מר עוקסה הובאה גרסה לפיה סך זה שולם כנגד שירותי שמירה שניתנו בסופי שבוע בלבד (סעיף 7 לתצהיר). אלא שבמסגרת עדותו שינה מר עוקסה ממסגרת זו והעיד כי הוא מודע לשעות בהן עבד התובע התואמות במהלך השבוע את שעות סיום עבודת הנתבעת 3 באתר העבודה (16:00) ושעות תחילת העבודה באתר (07:00) לרבות ובנוסף בסופי שבוע משעה 14:00 בימי ו' ועד לשעה 07:00 בימי א' (פרוטוקול מיום 11.4.16 עמ' 24 שורות 5-8). גרסה זו כאמור של עד הנתבעת 3 שעלתה במסגרת חקירתו הנגדית תאמה את גרסת התובע ואף מתיישבת עם שורת ההגיון באשר לצורך בשירותי שמירה באתר העבודה בו עבדה הנתבעת 3.
21.כאשר נחקר מר עוקסה באם נעשה על ידו חישוב חודשי באם הסך ששולם בהתאם להסכם ההתקשרות בין הנתבעת 3 לנתבעת 1 מכסה שעות אלה השיב: "לא זה לא מענין אותי." (פרוטוקול מיום 11.4.16 עמ' 21 שורה 2). בהמשך עדותו מציין העד כאשר עומת עם סך שעות העבודה אותן עבד התובע בהכללת ימי שישי ושבת עד לתחילת משמרת ביום א' הצהיר מר אבו עוקסה כי התובע היה זכאי במקרה כזה לסך של 10,000 ₪ בחודש (ראה עדותו מיום 11.4.16 עמ' 21 שורה 17).
22.מעדותו של מר עוקסה עולה אם כן כי הנתבעת 3 היתה מודעת לכך שהתובע אינו מקבל את כל השכר המגיע לו לרבות זכויותיו הסוציאליות הנילוות ו/או אם התמורה ששילמה הנתבעת 3 מכסה את מלוא השכר הזכויות הנילוות המגיעים לשומרים המוצבים באתר הנתבעת 3 וזאת בשים לב לתמורה ששולמה מכח הסכם ההתקשרות בין הנתבעים 1 ו- 3.
לא זו אף זו, מר עוקסה אף לא טרח לברר באם לתובע שולם כלל שכר וזאת גם כאשר פנה אליו התובע בענין האמור העיד מר אבו עוקסה:
"אני מכיר את חב' השמירה ששילמתי לה בזמן והיא קיבלה את שלה העבירה או לא העבירה זו לא בעיה שלי." (פרוטוקול מיום 11.4.16 שורות 23-24).
23.אם לא די בכך שהנתבעת 3 היתה ערה לכך שסכום התמורה ששולם על ידה במסגרת ההתקשרות בין הנתבעות 1 ו-3 בגין הצבת שומר באתר העבודה בו עבדה נמוך מהשכר שהגיע לשומר/ים באתר בהתאם לשעות השמירה שסוכמו בין נתבעות אלה הרי שבנוסף לכך הוסיף עד הנתבעת 3 במסגרת עדותו כי בפועל היה ידוע שכל השומרים מקבלים בין 4,500 ₪ ל- 5,000 ₪ בחודש וכך העיד בעניין האמור מר עוקסה:
"כל השומרים היו מקבלים 4,500 ₪ 5,000 ₪. גם היו כל השומרים מקבלים ככה. ..רובם פנסיונרים אני שואל כמה הם רוצים ואנחנו מגיעים לסיכום". (פרוטוקול מיום 11.4.16 עמ' 21 שורות 21-22).
מכאן, שבהתאם לדבריו של מר עוקסה היה ידוע לו כי התובע ככל השומרים מקבל שכר הנמוך אף מהסכום אותו שילמה הנתבעת 3 לנתבעת 1 בהתאם להסכם ההתקשרות בין נתבעות אלה.
24.פועל יוצא מהאמור, שהנתבעת לא פעלה בהתאם לחובתה כאמור ולהלן נבהיר:
בהתאם לשעות העבודה המוסכמות בהן עבד התובע באתר הנתבעת 3, עבד התובע במהלך הימים א'-ה', בין השעות 16:00 ועד 07:00 ביום למחרת. מכאן, שמדי יום במהלך הימים א' – ה' עבד התובע 15 שעות יומיות ובסה"כ 75 שעות שבועיות שהם 300 שעות חודשיות.
25.אין מחלוקת בין הצדדים כי בסופי שבוע עבד התובע מהשעה 14:00 ביום ו' ועד השעה 07:00 ביום א' דהיינו סה"כ עבד התובע 41 שעות במהלך סוף שבוע ובסה"כ מדי חודש 164 שעות במהלך סופי השבוע. נתונים אלה הינם מבלי לקחת בחשבון את תעריפי שעות לילה, השעות הנוספות ושעות שבת ואף מבלי לקחת בחשבון את מספר השבועות והימים בהם עבד התובע במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה. באם ניקח את סה"כ השעות החודשיות שעבד התובע שהם 464 שעות חודשיות ונכפיל שעות אלה בשכר מינימום שעתי אף מבלי לקחת בחשבון את קביעות החוק לענין אופן חישוב השכר המגיע לתובע בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה, הרי שסה"כ יגיע לתובע סך של מעל ל- 10,000 ₪ וזאת כפי שהעיד אף המצהיר מטעם הנתבעת.
26.יוצא אפוא שהנתבעת ששילמה סך של 8,000 ₪ אף אם לטענתה עבדו באתר שני שומרים שלא היו זכאים לתשלום עבור תוספות בגין עבודה בשעות נוספות ו/או שעות שבת, הרי שהשכר ששולם על ידי הנתבעת 3 לא יכול לכסות את שכרם של שני העובדים ואת יתר זכויות המגן המגיעים לשומרים אלה, לרבות חופשה, הבראה, נסיעות, חגים, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים בשיעורים הקבועים בצו ההרחבה בענף השמירה.
בנסיבות בהן שילמה הנתבעת 3 בהיותה משתמש לנתבעת 1 אשר סיפקה לה שירותי שמירה תמורה פחותה מעלות השכר והזכויות הסוציאליות שהגיעו לתובע, יש לקבוע כי הנתבעת 3 התנערה מאחריותה ולמעשה הפקירה את גורלו של התובע.
נוסיף עוד כי עדותו של מר עוקסה לענין התמורה ששילם לנתבעת 1 וכיצד היא מתיישבת עם תשלום שכר העבודה וזכויות סוציאליות לתובע היתה יהירה, מתנשאת, לא הותירה רושם מהימן ולמעשה לא ניתן כל הסבר סביר ו/או מניח את הדעת לכך שהתמורה אינה מכסה את תשלום השכר וזכויות המגן.
ממכלול הראיות שעלו בפניי עולה כי התמורה ששילמה הנתבעת 3 לנתבעת 1 בגין עבודת השמירה של התובע לא משקפת את התמורה המלאה עבור שכר עבודה וזכויות נילוות בהתאם לשעות העבודה בהן עבד התובע שהן שעות השמירה באתר העבודה בהתאם להזמנת הנתבעת 3.
27.המצהיר מטעם הנתבעת 3, מר אבו עוקסה בעלי נתבעת זו, אמנם העיד כי הנתבעת נהגה לערוך סיורים בשעות השמירה באתר כאשר בעת עריכת סיורים אלה נהגה לפגוש בשומרים שעבדו באתר מטעם הנתבעת 1 וכי למיטב ידיעתה עבדו בתקופה הרלוונטית לתביעה שני שומרים מטעם הנתבעת 1 שהתחלפו ביניהם אולם טענה זו נטענה בעלמא ולא הובאו ראיות כלשהן לפיהן בנוסף לתובע עבד באתר העבודה שומר נוסף בימים ובשעות התביעה הנטענות.
28.סיכומו של דבר, בשים לב למכלול נסיבות ההעסקה שהוכחו בפניי יש לקבוע כי הנתבעת 3 שילמה לנתבעת 1 סכום נמוך ולא ריאלי עבור השירות שסיפקה הנתבעת 1 לנתבעת 3 אשר לא עלה כדי לכסות את זכויות התובע וכי הנתבעת 3 אף לא טרחה לוודא ואף היתה מודעת לכך שהנתבעת 1 אינה עומדת בחובותיה על פי דין כמעסיקתו של התובע. ההתקשרות בין הנתבעות פגעה בזכויות המגן הבסיסיות של התובע ולפיכך ועל יסוד מבחני העזר שנקבעו בפסיקה אני קובעת כי ההתקשרות הייתה על מנת להתחמק ממחויבויות המעסיק וכי מיקור החוץ במקרה זה לא היה אותנטי ולגיטימי.
מכך מתחייב כי יש לראות את הנתבעות 1 ו- 3 כמעסיקות במשותף.
29.מבלי לגרוע מהאמור, אציין בנוסף, כי הנתבעת 3 לא חלקה על כך שהתובע קבל הוראות מעד הנתבעת 3, מר עוקסה שהבהיר לו שהוא ישוחרר מידי בוקר מעבודתו כשומר באתר עם הגעתו של נציג מטעם הנתבעת 3 ואף לא נסתרה גרסתו כי במהלך עבודתו נהגו לבקרו בני משפחתו של עד הנתבעת 3. זאת ועוד, מצאתי כי יש לקבל גרסת התובע שתנאי עבודתו סוכמו עם הנתבע מס' 2 בנוכחות אחיו של מר עוקסה ומשלא שולם השכר בחודשים הנתבעים פנה התובע למר עוקסה בנוכחות בני משפחתו כאשר מר עוקסה התחייב לבדוק מדוע לא משולם שכרו של התובע ובקש מהתובע שלא יעזוב בטרם תיערך בדיקה. האמור אף מתיישב עם גרסת עד הנתבעת, מר עוקסה, באשר לידיעתו אודות גובה השכר שהוסכם עם התובע. (ראה פרוטוקול מיום 11.4.16 עמ' 15 שורות 16-18, עמ' 16 שורות 8-10, 18, עמ' 17 שורות 24-25, עמ' 18 שורות 9-10, 22-23).
30.למעשה עבודת התובע שירתה את הנתבעת 3 והיא זו שהפיקה טובת הנאה כלכלית מהעסקתו. בפועל הנתבעת 3 היתה גם מי שפיקחה על התובע באמצעות נציגי הנתבעת 3 וקבעו את מסגרת עבודתו. במקרה שבפניי קיימת פגיעה קשה בזכויותיו המינימליות של התובע כעובד אשר הועסק בדפוס העסקה מבלי שידע מי בעצם מעסיקו האמיתי. במצב דברים זה שוכנעתי כי יש לחייב את הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, כמעסיקיו של התובע בתקופת העבודה הנטענת.
אציין, כי עדותו של התובע הותירה בי רושם אמין ומצאתי אותה עקבית, קוהרנטית ונתמכת עם מכלול המסמכים והנתונים שהונחו בפניי.
חיובו של הנתבע מס' 2
31.במסגרת התיק שלפניי, נחשפה מציאות עגומה ביותר, באופן העסקת התובע כשומר, תוך ניצול בוטה של חולשתו כעובד, הממשיך בעבודתו על מנת להשתכר לצורך מחייתו, כאשר הנתבעים מנסים לאורך כל הדרך למסך בערפל את העובדות תוך קיפוח בוטה וחריג של הזכויות הקוגנטיות המגיעות לתובע כאשר הוא מופנה באופן חוזר ונשנה מהנתבע מס' 2 לנציג הנתבעת 3 וחוזר חלילה על מנת לקבל את שכרו. נוכח האמור, סברתי כי במסגרת החיובים שנקבעים בפסק דין זה את נתבע מס' 2 יש לחייב באופן אישי בחיובים אלו אשר השתמש בנתבעת 1 לצורך פגיעה קשה בזכויות מגן מינימליות של התובע. אומנם הנתבע 2 טען בכתב ההגנה כי אין כל יריבות בינו לבין התובע, אולם כל הראיות מצביעות על כך שהנתבע 2 היה מעורב ישירות בהעסקת התובע הוא הרוח החיה מאחורי הנתבעת 1 שהוגדרה על ידי הנתבעת 3 כחברה משפחתית. האמור עולה הן מעדותו של התובע והן מעדותו של מר עוקסה עד הנתבעת 3 (פרוטוקול מיום 11.4.16 עמ' 24 שורות 12-19).
32.בנסיבות המקרה שלפניי, דומה שהנתבע 2 לא ידע לעשות כל הבחנה בינו לבין יתר הנתבעים וראה הן את הנתבעת 1 והן את עצמו כמנהל כמקשה אחת החתום על הסכם ההתקשרות עם הנתבעת 3 כעולה מעדות עד הנתבעת 3. יודגש כי הנתבע 2, מסיבות כאלה או אחרות, לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, לא הגיע להעיד ולא התייצב לדיון ההוכחות, משלא עשה כן, יש לראות בו כמעביד משותף ביחד עם יתר הנתבעים 1 ו-3 וכמי שחלפה לו ההזדמנות הנתונה לו בדין לאשש גרסתו בנוגע להעדר כל מעורבות או יריבות עם התובע.
חישוב שכר העבודה והשעות הנוספות לרבות שעות שבת המגיעות לתובע:
33.משאין מחלוקת לגבי שעות עבודת התובע אף על פי גרסת הנתבעת 3 ומשהנתבעים לא חלקו על החישוב שנערך במסגרת כתב התביעה שהגיש התובע ושחזר על עצמו גם במסגרת הסיכומים מטעמו מהם עולה כי שכרו החודשי של התובע (בהכללת גמול עבור עבודה בשעות נוספות) הגיע לסך של 17,727 ₪ בחודש 2/14 ובחודש 3/14 לסך של 12,371 ₪ ומשהנתבעת 3 שילמה לחודש בגין שירותי השמירה שקיבלה סך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ, הרי שלא יכול להיות חולק כי אין בתשלום אותו שילמה הנתבעת 3 כדי לכסות את תשלום שכרו של התובע לא כל שכן את יתר זכויות המגן שהגיעו לתובע לרבות חופשה, נסיעות ו/או הבראה, חגים, הפרשות לפנסיה וכיוצב' זאת במידה והתובע היה ממשיך לעבוד מעבר לתקופה בה עבד בפועל.
34.לאור כל האמור לעיל נקבע כי התובע זכאי בגין החודשים 2-3/14 לשכר עבודה בצירוף גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך של 30,098 ₪.
35.באשר לפיצויי הלנה שכר בשים לב לשאלה בדבר זהות המעסיק אני סבורה כי יש להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של ריבית והצמדה כחוק.
סוף דבר
36.בהמשך לפסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 1 במסגרתו חויבה זו לשלם את מלוא סכום התביעה, ישלמו הנתבעים 2 ו-3 לתובע ביחד ולחוד את מלוא סכום התביעה העומד על סך של 30,098 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.5.15 ועד לתשלום בפועל. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.
37.לאור תוצאת פסק דין זה הנתבעים יישאו בהוצאות שכ"ט ב"כ התובע בסך 3,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום, י"ג שבט תשע"ז, 09 פברואר 2017, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
