סע"ש 11219-03-13

השאלה המרכזית והבלתי שגרתית המתעוררת בתיק זה הינה:

האם התובע זכאי לתשלום שכר וזכויות סוציאליות נוספות כעובד, בגין התקופה שמאפריל 2012 ועד ינואר 2013 בעבור העבודה שביצע בתקופה זו, אצל הנתבעת (להלן – תנועת הליכוד ולהלן - התנועה). זאת, נוכח טענתה של התנועה כי הוא נקלט לעבודה שלא על ידי הגורם המוסמך לכך וכי העסקתו לא אושרה מעולם על ידי גורם שכזה.

הצדדים:

1. התובע נקלט לעבודה בתנועת הליכוד בתקופה הרלבנטית לתביעה לצורך ביצוע עבודות כלליות כעוזר לוגיסטי ואחראי תחזוקה.

    

2. הנתבעת – תנועת הליכוד – הינה תנועה פוליטית ציבורית, המהווה גוף דו מהותי, והיא פועלת בהתאם לחוק המפלגות התשנ"ב – 1999.

    

   רקע כללי כעולה מחומר הראיות וטענות הצדדים:

3. התובע נקלט לעבודה בתנועת הליכוד ביום 1.9.11, על ידי עובדת בכירה בשם חנה בלייווייס, אשר הציגה עצמה בפניו כמנהלת לשכת יו"ר תנועת הליכוד, והמקשרת שבין התנועה לבין לשכת ראש הממשלה (להלן - העובדת הבכירה).

    

4. העובדת הבכירה סיכמה עם התובע את תנאי העסקתו שלפיהם יועסק התובע בתנועת הליכוד במשרה מלאה, בשכר של 5,500 ₪ לחודש, ללא שעות נוספות, ובתוספת הוצאות נסיעה. העובדת הבכירה אף הגדירה עבור התובע את המטלות שיהיה עליו לבצע במסגרת תפקידו (ביצוע פעולות תחזוקה שוטפות, שליחויות, תיאומי ביטחון וסיוע בארגון פעילויות בתנועת הליכוד). בנוסף היא פיקחה על עבודות התובע ושימשה כממונה הישירה על העסקתו לאורך כל התקופה הרלבנטית לתביעה.

    

5. אין חולק על כך כי בעת קבלתו לעבודה וגם לאחר מכן, לא ניתנה לתובע הודעה על תנאי העבודה על פי דרישות החוק, וכן לא ניתנה לו הודעה על תקופת עבודתו וסיומה.

    

6. החל ממועד קבלתו לעבודה, ובמשך תקופה של כ-7 חודשים רצופים, עד לחודש מרץ 2012, שולם לתובע שכר בהתאם למוסכם, כאשר תנועת הליכוד אף הפיקה עבורו תלושי שכר כחוק, דיווחה על העסקתו כעובד לרשויות המס ולביטוח הלאומי; הנפיקה עבור התובע כרטיס עובד אישי הנושא מספר סידורי, אשר שימש לצורך החתמת שעות הנוכחות. בהתאם לכך, התובע נדרש למלא דיווחי נוכחות, אשר אושרו על ידי מנכ"ל תנועת הליכוד כתנאי לתשלום שכרו של התובע. מהראיות עולה כי התובע ביצע עבודה עבור תנועת הליכוד במהלך כל תקופת העבודה מושא המחלוקת, בהתאם להגדרת תפקידו.

    

7. בחודש אפריל 2012, לאחר כ-7 חודשי העסקה וללא התראה מוקדמת, הפסיקה תנועת הליכוד לשלם לתובע את שכרו, כך שלתובע לא שולם שכר בעבור חודש מרץ 2012. בעקבות כך, פנה התובע לעובדת הבכירה - מי שהייתה הממונה הישירה עליו - וכן לראש הסגל של ראש הממשלה, מר גיל שפר, ויועצו הפוליטי של יו"ר תנועת הליכוד, תוך שהוא מעדכן אותם בכך שאין משולם לו שכר. בתגובה לפנייה זו, ניתנו לתובע הבטחות על ידי ראש הסגל והיועץ הפוליטי כי עניין תשלום השכר יוסדר בהקדם. כמו כן הוסבר לתובע כי אירועים של אי תשלום שכר לעובדים בתנועת הליכוד כבר קרו בעבר, על רקע מאבקים פנימיים שבין מנכ"ל התנועה, מר גדי אריאלי (להלן – המנכ"ל או מר אריאלי), לבין גורמים שונים בליכוד (ר' סעיפים 15 ו-18 לתצהיר התובע). העובדת הבכירה הגיבה אף היא לפניות התובע בעניין אי תשלום שכרו, תוך שהיא מפצירה בתובע להתאזר בסבלנות ומבטיחה לו כי שכרו ישולם בהקדם. על מנת להפיס את דעתו אף הוציאה העובדת הבכירה מכתב שמוען "לכל המעוניין" שבו נכתב כי התובע מועסק בתנועת הליכוד החל מיום 1.9.11 וכי דו"חות הנוכחות שלו אושרו על ידי מנכ"ל התנועה.

    

8. בעקבות כך, המשיך התובע לבצע את עבודתו עבור תנועת הליכוד, כאשר איש מטעם התנועה לא טרח לציין בפניו כי קיים קושי בנוגע להעסקתו, או בנוגע לאופן שבו נקלט לעבודה וכי אין בכוונתה של תנועת הליכוד לשלם לו תמורה בעבור עבודתו לפי המוסכם. עוד יצוין כי מן הראיות עולה כי התובע הינו אדם בעל משפחה, נעדר השכלה, כך שאפשרויות התעסוקה שלו בתקופה הרלבנטית היו מצומצמות יחסית. משכך, הוא הסתמך על ההבטחות שניתנו לו. אקדים את המאוחר ואציין כי באומרי זאת ערה אנו לכך שעל פי גרסתה של תנועת הליכוד לתובע כן נאמר, כבר בתחילת שנת 2012, כי קיים קושי הנוגע להעסקתו, אולם גרסה זו אינה מקובלת עלי כפי שאפרט בהמשך.

    

9. מתוך הראיות ניתן ללמוד כי רק ביום 1.11.12 דהיינו, לקראת תום שנת 2012, כ-8 חודשים לאחר שהופסק תשלום השכר לתובע, הוזמן התובע למנכ"ל תנועת הליכוד, אשר מסר לו כי להבנתו הוא (התובע) אינו עובד של תנועת הליכוד; כי הוא לא התקבל לעבודה בתנועה וכי לא ברור מה הוא עושה במשרדיה. זאת, למרות שהמנכ"ל אישר את דו"חות הנוכחות של התובע שלפיהם שולם לו שכר עד לחודש מרץ 2012, ולמרות שהמנכ"ל ראה את התובע לא פעם עובד במשרדי התנועה בלא לומר על כך דבר (ר' סעיף 25 לתצהיר התובע). עוד יצוין כי למרות שהמנכ"ל ערך פרוטוקול של שיחה זו הרי שהעתק ממנו לא הועבר לידיו של התובע, חרף דרישתו לקבל אותו (ר' נספח ת/8 לתצהיר התובע).

    

10. בעקבות הפגישה שבין התובע לבין המנכ"ל, פנה התובע לעובדת הבכירה והודיע לה כי אין בכוונתו להמשיך ולהופיע לעבודה כל עוד לא משולם לו שכר. העובדת הבכירה, מצדה, הפצירה גם הפעם בתובע להמשיך בעבודתו, תוך מתן הבטחה כי שכרו ישולם בהקדם. כמו כן, היא אף הוציאה מכתב נוסף שבו אישרה את העסקת התובע ברוח מכתבה הקודם.

     

11. ביום 3.12.12 זימן מנכ"ל התנועה את התובע לפגישה נוספת שבמהלכה העלה בפני התובע טענות חדשות ובכלל כך טען בפניו כי העובדת הבכירה לא הייתה מוסמכת לקלוט אותו לעבודה בתנועת הליכוד. התובע מצדו השיב לדבריו של המנכ"ל, תוך שהוא מציין כי הוא (התובע) לא היה אמור לדעת דבר בנושא חלוקת הסמכויות בתנועה, בהיותו עובד זוטר, ובשים לב לכך שלא נאמר לו דבר בנוגע לקושי בהעסקתו או לפגם בקליטתו עד לתום שנת 2012. בנוסף, עמד התובע על דרישתו לתשלום מלוא שכרו בעבור עבודתו, וכן על כך שככל שיש בכוונת התנועה להפסיק את עבודתו, הרי שיש להוציא על כך מסמך מסודר על ידי הגורם המוסמך (דבר שהתנועה לא עשתה). משמע, חרף פניות המנכ"ל כאמור, הרי שתנועת הליכוד לא הוציאה לתובע מסמך מטעם הגורם המוסמך, לשיטתה, שבו יובהר מעמדו של התובע, כמו גם חובותיה של תנועת הליכוד כלפיו, לרבות ההודעה על הפסקת עבודתו ועל הכוונה שלא לשלם לו שכר.

     

12. בעקבות הפגישה האחרונה מיום 3.12.12, נעשו ניסיונות להגיע להסכמות עם התובע, ובמסגרת כך אף שילמה תנועת הליכוד לתובע סך של 6,000 ₪ על חשבון החוב. בעקבות כך, שוב פנה התובע לעובדת הבכירה, אשר שבה וחזרה על עמדתה בדבר הנחיצות בהמשך העסקתו, לאור הבחירות הצפויות בתחילת שנת 2013. זאת, תוך מתן הבטחות לתשלום השכר.

     

13. משההבטחות לתשלום שכרו של התובע לא מומשו, לאחר שהתובע השלים את העבודות שאותן נדרש לבצע במהלך תקופת הבחירות העמוסה בעבודה, הפסיק התובע את עבודתו ביום 24.1.13. יומיים לאחר תום מערכת הבחירות. סמוך לאחר הפסקת העבודה, הציעה תנועת הליכוד לתובע, באמצעות רו"ח של התנועה, תשלום בעבור 3 חודשי עבודה, אולם התובע סירב להצעה זו ועמד על דרישתו לתשלום מלוא השכר.

     

14. לאחר שדרישת התובע לא נענתה, הגיש התובע את התביעה שבפניי, במסגרתה עתר לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו וסיומה, לרבות תביעה לתשלום פיצוי הלנת שכר ופיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש, פגיעה בזכות השימוע, וכן דרש תשלום בעבור חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, אי ביצוע הפרשות לגמל, דמי הבראה ופדיון חופשה.

     

15. הנתבעת טענה מנגד - כי לא שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד מאחר שהעובדת הבכירה לא הייתה מוסמכת לקבל את התובע לעבודה, וזאת בהתאם להוראות שבחוקת התנועה; כי הסכומים ששולמו לתובע שולמו לו לפנים משורת הדין ואין הם מלמדים על יחסי עבודה בין הצדדים; כי התובע ידע על כך שהוא נקלט לעבודה בחוסר סמכות וכי אין בכוונתה של תנועת הליכוד לשלם לו שכר וזאת לכל המאוחר בחודש פברואר 2012, סמוך למועד שבו הופסק תשלום השכר, לאחר שהודע לו על כך, הן על ידי מנכ"ל תנועת הליכוד, מר אריאלי, והן על ידי רו"ח של התנועה אז, מר מאירי (להלן – רו"ח מאירי). כן נטען כי למרות האמור, התובע המשיך למלא דו"חות נוכחות עד ליום 28.1.13, בהתעלם מהדברים שנאמרו לו, וכי בנסיבות אלה לא קמה לו זכאות לקבלת סכום כלשהו בגין התקופה מושא המחלוקת.

     

16. מטעם התובע העיד התובע עצמו, ואילו מטעם תנועת הליכוד העידו אך ורק רו"ח של תנועת הליכוד לתקופה הרלבנטית, ואף לא אחת מן הדמויות שהיו מעורבות בהתקשרות מול התובע, לרבות מר אריאלי.

     

    הכרעה

17. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את חומר הראיות הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:

    תחילה ייאמר כי בנוגע למחלקות העובדתית שבין הצדדים, באשר לשאלה האם נמסר לתובע עוד בתחילת שנת 2012, סמוך למועד שבו הפסיקה התנועה לשלם לו שכר על כך שהוא לא התקבל לעבודה על ידי הגורם המוסמך וכי אין בכוונת התנועה לשלם לו שכר - עדיפה בעיניי גרסת התובע על פני גרסתה של תנועת הליכוד. משמע, אני מקבלת את גרסת התובע שלפיה עד לפגישה עם מר אריאלי ביום 1.11.12 לא נאמר לתובע על ידי שום גורם בתנועת הליכוד כי התנועה איננה רואה בו עובד, וכי אין בכוונתה לשלם לו שכר, היות והעסקתו בתנועה לא אושרה על ידי הגורם המוסמך. העדפתי זו של גרסת התובע מושתתת על הטעמים הבאים:

     

    ראשית, גרסת התובע עשתה עליי רושם אמין ולא מצאתי בה סתירות מהותיות המצדיקות הטלת ספק בנכונותה; שנית, תנועת הליכוד לא ראתה לנכון לזמן לעדות את המנכ"ל, מר אריאלי, על מנת שיעיד על חילופי הדברים שהיו בינו לבין התובע, לפני תום שנת 2012, בנוגע לקשיים בהעסקתו או לכוונה שלא לשלם לו שכר בשל האופן שבו הוא התקבל לעבודה; שלישית, תנועת הליכוד לא הציגה מסמך מזמן אמת, שנערך לפני תום שנת 2012, שבו הובהר לתובע הקושי בהעסקתו וכל יתר הטענות שלהם טוענת התנועה היום. זאת שעה שבנסיבות העניין, לאור חשיבות הדבר וחומרת הטענות, ניתן היה לצפות כי לו היה ממש בטענות של תנועת הליכוד היום - הרי שקרוב לוודאי שהן היו מועלות על הכתב. רביעית, רו"ח מאירי העיד אמנם בתצהירו כי הוא אישית העמיד את התובע, כבר בתחילת שנת 2012, על כך שהוא לא נקלט לעבודה על ידי הגורם המוסמך לכך, ומשכך לא ניתן לאשר את העסקתו ולשלם לו שכר בהתאם. דא עקא שבחקירתו הנגדית, שעה שהוא נשאל על ידי בית הדין מדוע לא הוצא על כך מסמך בכתב בתחילת שנת 2012, הוא לא ידע לספק על כך הסבר לבית הדין. יתרה מכך, רו"ח מאירי אף ציין, בחקירתו הנגדית, כי הוא לא היה מוסמך כלל להוציא לתובע מסמכים בעניין זה וכי יש להפנות את השאלה למר אריאלי. בנסיבות אלה, יש קושי לקבל את גרסתו של רו"ח מאירי, שלפיה הוא אכן העמיד את התובע על אי החוקיות כביכול שבהעסקתו. זאת, בשים לב לדבריו בחקירתו הנגדית, שמהם עלה כי הוא לא היה מוסמך כלל להוציא הודעות בעניין זה. חמישית, אף לו סברתי כי רו"ח מאירי אכן אמר לתובע את הדברים בזמן אמת, הרי שספק אם היה מקום ליתן לכך משקל כלשהו, בשים לב לכך שהוא לא היה הגורם המוסמך למסור הודעות בעניין זה לתובע. שישית, העובדה שנזקפה לחובת התנועה, של אי הוצאת מסמך מזמן אמת, המודיע לתובע כבר בתחילת 2012 על כך שהעסקתו אינה כדין, וכי אין בכוונת התנועה לשלם לו שכר - מקבלת משנה תוקף בנסיבות שבהן העובדת הבכירה כן הוציאה לתובע מכתבים מזמן אמת לכל המעוניין, שכללו הודאה בפה מלא בהעסקת התובע ובחובת התנועה לשלם לו שכר. שביעית, למרות שתנועת הליכוד טענה לאורך כל ההליך כי העסקת התובע הייתה בלתי חוקית וכי הדבר אף נמסר לתובע בזמן אמת כבר בתחילת שנת 2012, הרי שלבית הדין לא הוצגו המסמכים הרלבנטיים, ובכלל אלה התקנון של תנועת הליכוד, במועדים מושא התביעה, שמהם אכן ניתן ללמוד על זהותם של הגורמים המוסמכים לקלוט ולאשר העסקת עובדים. דבר המחליש את הגרסה כי אכן התובע נקלט לעבודה שלא כדין, וכי הדבר אף נמסר לו בזמן אמת ולכל המאוחר בחודש פברואר 2012.

    בהקשר זה אוסיף ואתייחס אף לתמיהות שעולות מעדות העדים מטעם תנועת הליכוד: כך למשל, רו"ח מאירי לא ידע להשיב לשאלת בית הדין מי היה הגורם המוסמך לקבל עובדים לתנועה ומי היה הגורם שהיה מוסמך להוציא להם הודעה על תנאי העסקתם (ר' עמוד 20-21 לפרוטוקול מיום 25.3.15). מעדותו עולה כי הייתה חוברת נהלים הנוגעת לקליטת עובדים, אולם חוברת זו לא הוצגה לבית הדין (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 15-19). במאמר מוסגר אציין כי רו"ח מאירי אף רמז לכך שנעשים דברים נוספים בתנועת הליכוד שהוא "מתבייש לספרם לבית הדין" (ר' עמוד 30 לפרוטוקול שורות 1-28).

     

18. לאור כל האמור אני קובעת כקביעה עובדתית כי יש לקבל את גרסת התובע שלפיה, לא נאמר לו דבר עד תום שנת 2012, בכל הנוגע לפגמים שנפלו כביכול בקבלתו לעבודה או לכוונה של תנועת הליכוד שלא לשלם לו שכר עקב פגמים אלה. כמו כן אני קובעת כקביעה עובדתית כי לא הוכחו הפגמים הנטענים בהעסקת התובע משלא הוצגו לבית הדין המסמכים הרלבנטיים המלמדים על חריגה מהוראות התקנון המחייב את התנועה לפי חוק המפלגות. זאת, גם אם אניח כי תקנון זה אכן כולל הוראות בנוגע להעסקת עובדים, ובשים לב לכך שהוראות בעניין זה אינן מתחייבות בהכרח על פי חוק המפלגות.

     

19. מקביעות אלה וכן מן הקביעה כי התובע עבד בפועל בכל התקופה מושא המחלוקת, בהתאם להסכם שעל פיו התקבל לעבודה בתנועת הליכוד, מתבקשת המסקנה כי התובע היה זכאי לשכר עבודה וליתר הזכויות הנלוות כעובד, לרבות תשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. שעה שהתובע הפסיק את עבודתו עקב אי תשלום שכר. קרי, בנסיבות שבהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.

     

20. יחד עם זאת, ומעבר לצורך אציין כי אפילו הייתה מתקבלת הטענה של תנועת הליכוד שלפיה - התובע התקבל לעבודה שלא על ידי הגורם המוסמך – טענה אשר התנועה לא השכילה להוכיח אותה - הרי שגם אז לא היה מקום לדחות את התביעה לקבלת שכר עבודה ותשלומים נלווים כאמור. זאת, בהסתמך על הקביעות העובדתיות בנוגע למצג שהוצג כלפי התובע, לפחות עד לתום שנת 2012, ובשים לב לעקרונות תום הלב ולכללי המניעות, שהיה מקום להחילם על היחסים שבין הצדדים.

     

21. בהקשר זה יש להפנות אף להוראת סעיף 6(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, שבו נקבע: "לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו...". בהמשך לדיון לעיל, מחומר הראיות עולה כי התובע לא ידע ולא צריך היה לדעת על אפשרות החריגה הנטענת של העובדת הבכירה מהרשאתה, בעת שקלטה אותו לעבודה ואישרה את המשך העסקתו. זאת, בשים לב לכך שהעובדת הבכירה הציגה עצמה כמי שיש בסמכותה לקלוט עובדים לתנועת הליכוד, כפי שעשתה בפועל עם התובע וכן, נוכח תוכנם של המכתבים שהוציאה עבורו המצהירים על העסקתו, כאמור לעיל, ונוכח אי הסדרים וחוסר הבהירות בנהלי קליטת עובדים בתנועת הליכוד, אשר כאמור לא הוכחו. לפיכך, רשאי היה התובע "לראות את השלוח כבעל דברו" ולהסתמך על דבריה ומעשיה של העובדת הבכירה בדבר קליטתו והיותו עובד של תנועת הליכוד. כמו כן, ובאופן אנלוגי, ניתן ללמוד על משמעות ההסתמכות של התובע על האופן שבו התנהלה מולו העובדת הבכירה גם מסעיף 56 לחוק החברות התשנ"ט -1999 שלפיו, פעולה שנעשתה בלא הרשאה, או בחריגה ממנה, תהא תקפה בנסיבות בהן "הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החקירה או על העדר ההרשאה".

    אני סבורה כי במקרה זה שעה שהעובדת הבכירה שקלטה את התובע לעבודה נתנה לתובע שוב ושוב התחייבות לשלם את שכרו, ואף הוציאה מכתבים בעניין זה, ושעה שאיש מטעם התנועה לא טרח להוציא לתובע הודעה כי העסקתו נעשית בחריגה מסמכות; בנסיבות שבהן תנועת הליכוד שילמה לתובע שכר במשך כ-7 חודשים, הוציאה תלושי שכר ודיווחה על העסקתו לרשויות המוסמכות וכן הנפיקה לו כרטיס עובד - אין לומר כי התובע אמור היה לדעת על חריגה מהרשאה, אף לו הייתה כזו.

     

    הסעדים להם זכאי התובע

22. לאור קביעותיי לעיל, יש מקום לקבל את כל רכיבי התביעה הנוגעים לתקופת העסקת התובע בפועל, שעניינם חוב בגין שכר עבודה, פיצוי פיטורים, תשלום הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה והפרשות לגמל, בהתבסס על תחשיבי התובע ובהעדר תחשיב נגדי.

     

23. אשר לרכיבים הנוספים שבמסגרתם עתר התובע לתשלום פיצוי לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע, וכן אובדן הכנסה עתידית ועוגמת נפש, הרי שלא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה מעבר לפסיקת פיצויי הלנה כפי שיפורט להלן. פיצויים המביאים בחשבון את ההתנהלות הלא תקינה של תנועת הליכוד. זאת, בשים לב לתקופת העבודה הקצרה יחסית של התובע, ובשים לב לכך שבנסיבות העניין נראה כי לא היה בעריכת השימוע כדי להעלות או להוריד, מאחר ועולה כי אי תשלום שכר לתובע, שהביא בסופו של יום להפסקת עבודתו, היה פועל יוצא של חילוקי דעות פנימיים בתוך תנועת הליכוד.

     

24. אשר לפיצויי הלנה הרי שנראה כי המקום לבטא את מורת הרוח מהתנהלותה של תנועת הליכוד הוא באמצעות פסיקת פיצויי הלנת שכר, וזאת על רקע הנסיבות שתוארו לעיל. עם זאת ולאור עקרונות המידתיות, שלאורן יש לפסוק פיצוי זה, נראה כי סכום הפיצוי הראוי והמידתי מסתכם בסך של 15,000 ₪ וזאת מעבר להפרשי הצמדה וריבית.

     

    סוף דבר

25. לאור כל האמור לעיל, הריני מחייבת את תנועת הליכוד, הנתבעת, לשלם לתובע, תוך 30 יום מן המועד שבו יומצא לה פסק דין זה את הסכומים כדלקמן:

    סך של 55,000 ₪ בגין שכר עבודה עבור התקופה שמ-4/12 ועד 1/13, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.10.12 ועד לתשלום בפועל.

    בנוסף תשלום של 15,000 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר.

    סך של 7,790 ₪ בגין פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל.

    סך של 5,500 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל.

    סך של 2,190 ₪ בגין דמי הבראה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל.

    סך של 4,958 ₪ בגין פדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל.

    סך של 4,581.5 ₪ בגין הפרשות לגמל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.13 ועד למועד התשלום בפועל.

    בנוסף תשלם תנועת הליכוד לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

     

    ניתן היום, כ' שבט תשע"ז, (16 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.