סעיף 1-75- ג: 20% אני מסכים."
8.בסיכומים, התייחס ב"כ התובעים בהרחבה להמלצת פרופ' היים לבצע כריתה של הרגל וטען כי לתובעת אוטונומיה על גופה, היא אישה דתית ואין לחייבה לבצע את הכריתה, ויש לקבוע כי נכותה הרפואית הינה בשיעור של 100%.
באשר לכריתת הרגל מסכים ב"כ הנתבעת כי לתובעת אוטונומיה על גופה, אך לטענתו, התובעת לא פרטה בתצהיר נימוקים בגינם אינה עושה את הכריתה החלקית, שלדעת המומחה תיטיב ותקל על מצבה.
איני סבורה כי היה על התובעת לפרט נימוקים לכך שאינה מעוניינת לבצע כריתה, ומכל מקום – הדבר אף אינו נדרש להכרעה בתביעה בפני.
9.באשר לנכות התפקודית טען ב"כ התובעים כי עובר לתאונה, עבדה התובעת כמלווה בהסעות 2 ילדים וכי בעקבות התאונה היא מוגבלת בתנועותיה , מתניידת בכסא גלגלים וזקוקה לעזרה מלאה. בשים לב לגילה ומגבלותיה ביקש ב"כ התובעים להעמיד גם את נכותה התפקודית של 100%.
כמו כן היפנה לעובדה שהועדה הרפואית של המל"ל הפעילה את באופן שהנכות הועמדה על 98.8%.
ב"כ הנתבעת טען כי כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' היים, התובעת מסוגלת ללכת בעזרת הליכון, ועם מתקן ברגל ונעל מתאימה, וכי כל פגיעתה היא בגפיים התחתונות, ואין לה כל מגבלה בידיה וברגל ימין שלה.
ב"כ הנתבעת היפנה לשורה ארוכה של פסקי דין וטען כי אין להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 100%.
בסיכומי התשובה טען ב"כ התובעים כי הפרשנות של ב"כ הנתבעת הינה "צינית" ומתעלמת מתעודות רפואיות של הרופאים המטפלים בתובעת מאז התאונה. כמו כן טען כי רגלה הימנית של התובעת אינה משמשת גורם מהותי בהתניידותה וכי התובעת נזקקת לכסא גלגלים או נעזרת בהליכון למרחקים קצרים.
10.באשר לקביעת הנכות התפקודית של נפגע נקבע על ידי כבוד השופט נ. הנדל בע"א 8621/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב - "הפול" נ' סאלח ניזאר (25.9.11) כי:
"הפגיעה הפיסית במשיב קשה, ואף קשה ביותר. עם זאת, הפגיעה כשלעצמה אינה מכתיבה תוצאה בדבר שיעורה של הנכות התפקודית. יש לבחון את הפגיעה ביחס ליכולת ההשתכרות של התובע המסוים".
בענייננו, נוכח קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל ושל פרופ' היים ומאחר ואין מחלוקת כי יכולת ההשתכרות של התובעת אבדה לחלוטין – אני מעמידה את נכותה התפקודית של התובעת על 100%.
הפסד השתכרות
11.במועד התאונה היתה התובעת בת 67 . בעברה עבדה התובעת כפקידה וכמנהלת חשבונות עד שנת 1978. בין השנים 1978 עד 1984 לא עבדה מחוץ לבית. בין השנים 1984 עד 2003 עבדה כאם בית ומטפלת בילדים חריגים.
מחודש נובמבר 2007 החלה התובעת לעבוד בחברת "אל רץ" הסעות וטיולים 1999 בע"מ כמלווה בהסעות ילדים. היקף העבודה היה 3-4 שעות ביום, 6 ימים בשבוע . ממוצע שכרה האחרון ב- 6 החודשים שקדמו לתאונה היה 1,452 ₪ לחודש.
מאז התאונה התובעת אינה עובדת.
התובעת הצהירה כי היה בכוונתה להמשיך לעבוד עוד 10 שנים לפחות (עד גיל 77), בין היתר על מנת לסייע לפרנסת ילדיה.
בנסיבות אלה ביקש ב"כ התובעים לפסוק לתובעת מיום התאונה (30.10.09) ועד חודש מרץ 2019 - 113 חודשים – פיצוי בסך 164,076 ₪ ( 1,452 ₪ X 113 חד').
בסיכומי התשובה טען ב"כ הנתבעת כי עבודתה של התובעת עובר לתאונה היתה פשוטה ולא הצריכה מיומנויות מיוחדות או משאבים גופניים וכי על רקע המציאות בה תוחלת החיים עולה בהדרגה, חזקת גיל הפרשיה אינה חזקה מוחלטת ואין להתייחס לגיל מתקדם כאל "מחלה השוללת את יכולת ההשתכרות גם לאחר גיל הפרישה".
12.ב"כ הנתבעת טען כי אין בסיס לטענת התובעת כי היא היתה ממשיכה לעבוד עד גיל 77 וכי גם אם היתה רוצה לעשות כן – אין מדובר באפשרות מציאותית. כמו כן טען כי העבודה שביצעה התובעת עובר לפגיעה היתה כרוכה באחריות על הילדים וכי אין מדובר בעבודה המתאימה לקשישים. ב"כ הנתבעת הוסיף כי מתיקה הרפואי של התובעת עולה כי גם לפני התאונה לא היתה בריאה, וסבלה ממחלות שונות.
ב"כ הנתבעת הציע לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות למשך שנה בלבד ממועד התאונה , דהיינו 1,452 ₪ X 12 = 17,424 ₪.
13.בע"א 8602/11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה דן גדרון (3.4.12), אליו היפנה ב"כ התובעים בסיכומי התשובה, קבע כבוד השופט י. עמית כי:
"בערעור שכנגד, השיגה המשיבה בעיקר על קביעתו של בית המשפט לפיה יש להעמיד את גיל הפרישה של המערער על גיל 75.
אקדים ואומר, כי העמדת גיל הפרישה על 75 אכן חורגת מהמקובל והנהוג לגבי עצמאיים. עם זאת, בהתחשב בגילו של המערער ובעיסוקו כבעלים של משרד עורכי דין, איני רואה להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא, באשר רשאית הערכאה המבררת לסטות מהחזקות בעניין גיל הפרישה על פי התרשמותה והראיות שמובאות בפניה (ע"א 7942/99 עיזבון המנוח צבי אבני ז"ל נ' ביטוח ישיר א' די' אי' לבטוח בע"מ, פ"ד נה(2) 511, פסקאות 5-4 לפסק דינו של המשנה לנשיא ת' אור (2001)). אציין כי אך לאחרונה אישר בית משפט זה גיל פרישה של 75 שנה לרואה חשבון שנהרג בתאונת דרכים (ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אטיאס דוד ז"ל בפסקה 11 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין ([פורסם בנבו], 21.1.2010)).
אשר על כן, דין טענת המשיבה להידחות, ומנגד, יש לדחות גם את ערעורו של המערער שטען כי יש להעמיד את גיל הפרישה שלו על 80".
בענייננו – מחד, אין מחלוקת כי התובעת המשיכה לעבוד לאחר גיל הפרישה. מאידך, הטענה כי היתה ממשיכה לעבודה עד גיל 77 מרחיקת לכת , ואפילו עבודת התובעת היתה פשוטה ולא הצריכה כישורים מיוחדים , ספק בעיני אם ראוי לקבוע כי היתה יכולה להמשיך לעבוד בהשגחה ופיקוח על ילד חריג לאחר גיל 70.
לפיכך, אני קובעת כי התובעת היתה יכולה להמשיך לעבוד עד הגיעה לגיל 70 ולפיכך הפסד ההשתכרות שלה מסתכם כדלקמן:
מיום התאונה 30.10.09 ועד 1.3.2012 :
1,452 ₪ X 29 חודשים = 42,108 ₪
ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה - 43,432 ₪
עזרת צד ג' וסיעוד
14.ב"כ התובעים טען כי עובר לתאונה היתה התובעת בריאה בגופה ובנפשה, אישה עצמאית ופעילה וכי בעקבות התאונה היא הפכה לשבר כלי, מרותקת לכסא גלגלים, תפקודה מוגבל ביותר והיא זקוקה לעזרה בכל שעות היממה, כפי שנאמר הן בחוות דעתו של פרופ' היים ("עובדת זרה חובה") והן על ידי הרופאים המטפלים בה.
באשר לתקופת האשפוז בבי"ח מאיר טען ב"כ התובעים כי בעלה המנוח של התובעת סעד אותה מרבית שעות היום וכי מעבר לשעות אלה ובשבתות היא נעזרה במטפלות שנשכרו מחברות סיעוד שונות.
ב"כ התובעים ביקש להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' בתקופת האשפוז על סכום של 144,187 ₪.
בנוסף, בגין עזרת הבעל המנוח טען ב"כ התובעים כי עובר לתאונה הוא עבד במטה הבטיחות בדרכים של עירית רעננה ובעבודות מזדמנות שונות והשתכר כ- 3,300 ₪ לחודש וכי בעקבות התאונה נאלץ להפסיק את העבודות כדי לסעוד את התובעת.
התובעת הצהירה כי מאז פטירת בעלה המנוח, היא מעסיקה עובדת זרה ובהתאם לאמור בתצהירה, העלות החודשית עבור העסקת העובדת הזרה מסתכמת ב- 11,932 ₪.
מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר אורי כרוך בנושא עלות הצרכים המיוחדים של התובעת, כאשר על פי חוות דעתו עלות השכר לעובדת זרה הינו 21,600 ₪.
15.בסיכומים היפנה ב"כ התובעים לע"א 3375/99 אקסלרד נ. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (להלן: "הלכת אקסלרד"), וכן לפסקי דין שונים, בהם נפסק פיצוי בגין עזרה בסכום העולה על 20,000 ₪, וביקש לפסוק לתובעת ממועד התחלת העסקת העובדת הזרה (8.12.10) עד הגיעה לגיל 84 פיצוי בגובה הסכום החודשי שנקבע בהלכת אקסלרד (15,500 ₪ נכון להיום) דהיינו – 2,495,500 ₪ ( 15,500 X 161 חודשים).
16.ב"כ הנתבעת טען כי הסכום הנתבע מוגזם ביותר. לטענתו, בתקופת האשפוז התובעת לא נזקקה לעזרה צמודה 24 שעות ביממה ובנוסף, לא המציאה כל תיעוד ופירוט על העסקת עובדים ו/או קבלות על תשלום לעובדים, למעט קבלה על סכום של 7,868 ₪ לחברת אור בלבד, המתייחסת לתקופה בה היתה מאושפזת בבי"ח מאיר, ואשר לא ניתן ללמוד ממנה לאיזה חודשים היא מתייחסת, לכמה שעות עזרה וכד'.
ב"כ הנתבעת הציע להעמיד את הפיצוי בתקופת האשפוז על 2,500 ₪ לחודש.
מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר גדעון האס לפיה עלות מטפלת זרה מסתכמת ב- 5,265 ₪ לחודש. בסיכומים היפנה ב"כ הנתבעת לחוות הדעת וטען בנוסף כי גם התובעת עצמה הצהירה כי שילמה לעובדת הזרה הראשונה סכום הנופל מזה הנתבע בסיכומים ולגבי העובדת הזרה השנייה היא לא הביאה כל ראיה .
ב"כ הנתבעת טען כי אין מקום להעמיד את בסיס עלות המטפלת הזרה על הסכום שנקבע בהלכת אקסלרד, מאחר ושם דובר במי שהינו קוודרופלג, שנפגע פגיעה רב מערכתית, בעוד שהתובעת אינה זקוקה כלל להשגחה אלא לעזרה מוגבלת.
ב"כ הנתבעת הציע להעמיד את הפיצוי החודשי בגין עזרת צד ג' על 6,390 ₪ לחודש באופן שהפיצוי לעבר (לרבות בתקופת האשפוז) יעמוד על 400,481 ₪ ולעתיד, עד גיל 84 – 661,470 ₪.
17.ב"כ התובעים טען בסיכומי התשובה כי הסכום המוצע על ידי ב"כ הנתבעת הינו "בבחינת 'לעג לרש' והוא מתגדר לכדי שליש מהסכום המגיע לתובעים".
18.בע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע (8.11.06) התייחס כבוד השופט א. רובינשטיין לפיצוי בגין עזרת צד ג' לנפגע הסובל מפרפלגיה:
"המערער סובל מפרפלגיה אך אינו סובל ממגבלות נפשיות או קוגנטיביות כלשהן. בחוות דעתה של ד"ר פרבר, המומחית לשיקום, נקבע, כי המערער עצמאי בכל התפקודים היומיומיים בתנאים מותאמים, וכי יזדקק לעזרה בעבודות משק הבית כגון ניקיון, קניות ותחזוקת הבית. על דברים אלה חזרה ד"ר פרבר בעדותה בבית המשפט (עמ' 74 שורות 14 - 18; עמ' 79 שורות 1 - 18; עמ' 80 שורות 7 - 8). כאמור, בית המשפט פסק בראש נזק זה פיצוי של 6,000 ₪ לחודש. במקרה דומה, בו נזקק פרפלג לסיעוד חלקי, העמיד בית המשפט את סכום הפיצוי בגין עזרה לזולת על 6,500 ₪ לחודש (ע"א 7771/02 רינגלר נ' עיריית ירושלים, פ"ד נט(1) 842 (השופט - כתארו אז - ריבלין)). במקרה אחר, בו סבל המערער מפרפלגיה ומנכות פסיכיאטרית בשיעור 10%, נפסקו לו פיצויים בגין עזרה לזולת בסך 8,000 ₪ לחודש. באותו מקרה נזקק המערער לעזרת הזולת ולהשגחה במשך כל שעות היום (ע"א 2445/03 שמעון ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם) (השופט - כתארו אז - ריבלין)). הסכום שנפסק למערער אינו חורג, לא למעלה ולא למטה, מהקוים המנחים לעניין הפיצויים המשתלמים בגין עזרת הזולת לנכים כפי שנקבעו בפרשת אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח, פ"ד נד(4) 450 (השופט - כתארו אז - אור)), בודאי לא באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לעומת זאת, הסכום אותו תבע המערער (15,750 ₪; סעיף 15 לסיכומיו) סוטה במידה ניכרת מאמות המידה שנקבעו בעניין אקסלרד הנזכר. בית המשפט המחוזי אף קבע, כי "עדויותיו של התובע והעדים מטעמו על התשלומים שהוא שילם או התחייב לשלם למטפלים בו (בני משפחה וחברים), אינן מהימנות". נוכח האמור, אין מקום להתערבות אף בסוגיה זו".
בענייננו – קבע המומחה פרופ' היים כי התובעת זקוקה לעזרה 24 שעות ביממה, ואולם לא הרי מצבה של התובעת כמצבו של הנפגע אקסלרד, שסבל מקוודרופלגיה מלאה ספסטית מתחת לחוליה 4C, דהיינו משותק בכל ארבע גפיו, ללא שליטה על סוגריו, ואשר היה מרותק למיטתו. בהתאם, גם צרכי הסיעוד של התובעת נמוכים יותר. בפועל, חלפו מאז התאונה למעלה מ- 7 שנים והוצאות הסיעוד של התובעת לא הגיעו לסכום שנפסק בהלכת אקסלרד.
לפיכך, אני מעמידה את עלות העזרה שמקבלת התובעת מאז 8.12.10 על 10,000 ₪ לחודש (לפי ערכו דהיום).
יש לציין כי לגבי התקופה מאז התאונה ועד היום עסקינן ב"נזק מיוחד" וראוי היה כי יוגשו על ידי התובעים ראיות על תשלומים שביצעו במהלך כל התקופה (למעט לבני משפחה), ולא יטענו באופן "תיאורטי" על סמך חוות דעת מומחים כאלה ואחרים.
יחד עם זאת, מאחר ואין מחלוקת כי התובעת העסיקה עובדת זרה מאז 8.12.10 אקבע גם את "הנזק המיוחד" בהתאם לאמור לעיל.
באשר לתקופת האשפוז של התובעת, אני מעמידה את הפיצוי על סכום גלובלי של 100,000 ₪.
לתקופה מיום 8.12.10 ועד היום מסתכם הפיצוי ב-
10,000 ₪ X 75 חד' = 750,000 ₪
ולעתיד –
מהיום ועד הגיע התובעת לגיל 84 (גיל תוחלת החיים)- חודש מרץ 2026 =
10,000 ₪ X 94.545 = 945,450 ₪
סה"כ הפיצוי בגין עזרת צד ג' מסתכם ב- 1,795,450₪.
דיור וצרכים מיוחדים
19.מטעם התובעת הוגשו חוות דעת המרפאה בעיסוק, גב' יונית רונן, באשר להתאמות הדיור והאביזרים להם זקוקה התובעת. כמו כן הוגשו הצעות מחיר שקיבלה התובעת ופרוט סכומים שהתובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי.
בתשובה לשאלות הבהרה קבע פרופ' היים כי הוא מאשר שקיבל את חוות דעתה של המרפאה בעיסוק גב' יונית רונן, וכי הוא מקבל את חוות דעתה ויש לבצע את השינויים במינימליים בדירת התובעת.
בהתאם לתצהירה של התובעת, מעבר לסכומים ששולמו לה, היא שילמה סכום של 25,520 ₪ עבור הקמת רמפה. התובעת אישרה כי עלות זו לא שולמה לה מאחר והגישה את התביעה בגין עלות הרמפה באיחור. כמו כן נאלצה לרכוש נעליים מיוחדות, שאינן עשויות עור, ליום כיפור, בעלות של 3,412 ₪.
20.ב"כ הנתבעת טען כי אין רלבנטיות לעזרים והציוד עליהם המליצה גב' רונן או אלה שנזכרו בחוות דעתו של ד"ר כרוך, וכי התובעת זכאית אך ורק לעזרים שקבע המומחה פרופ' היים.
באשר להתאמת דיור טען ב"כ הנתבעת, כי המומחה כלל לא ביקר בדירת התובעת ולפיכך אינו יכול לחוות דעתו בעניין זה.
ב"כ הנתבעת טען, כי התובעת הודתה כי הגישה את החשבוניות עבור הרמפה באיחור ולכן סכום זה לא שולם לה וכי בנסיבות אלה אין לפסוק לתובעת את עלות הקמת הרמפה.
בסיכום טען ב"כ הנתבעת, כי התובעת ממילא אינה תובעת פיצוי בגין האביזרים והציוד שרכשה ולפיכך, יש לפסוק לה רק את עלות רכישת הנעליים.
21.ב"כ התובעים טען באריכות בסיכומי התשובה, כי התובעת הגישה השגה על החלטת המל"ל ולפיכך, מאחר ופעלה למיצוי זכויותיה, אין מקום לטענת הנתבעת.
22.לא הרי הפסיקה אליה היפנה ב"כ התובעים, באשר לנפגע שפעל למיצוי זכויותיו, לתובעת, שנמנעה מכך ולא הגישה את הקבלות על התשלום שביצעה במועד.יחד עם זאת, נוכח הסכום הנתבע והעובדה שהצורך ברמפה אינו שנוי במחלוקת , אני מחייבת את הנתבעת לשאת במלוא הסכום הנתבע בראש נזק זה, דהיינו 25,520 ₪. מאחר ולא הומצאה קבלה איני מוסיפה לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית.
אין מחלוקת לעניין הנעלים לפסח. בעבור הנעלים יש לפצות את התובעת בסכום של 3,412 ₪.
כאב וסבל
23.על בסיס נכות רפואית בשיעור 71% ו- 342 ימי אשפוז, ובהפחתת גיל, מסתכם הפיצוי בגין כאב וסבל, כולל ריבית והצמדה בסכום של 189,095 ₪ (איני מוצאת מקום להידרש לטענות ב"כ הצדדים בראש נזק זה , כאשר עסקינן בפיצוי שאופן חישובו נקבע בחוק).
ניידות
24.פרופ' היים קבע בחוות דעתו כי מרבית הזמן התובעת מתניידת בכסא גלגלים.
25.בסיכומים טענו ב"כ הצדדים בה רחבה בעניין זה, כאשר ב"כ התובעים הגדיל לעשות והיפנה לחוות דעתו של משה קצין, אשר הוגשה מטעם התובעים (אשר קבע את עלות רכישת רכב עבור התובעת, בו יהיה צורך בנהג, ועלות אחזקתו בסכום של 2,161,524 ₪ ולחילופין את עלות ההסעה באמבולנס, בהיקף של 500 ק"מ לחודש בעלות של 5,875 ₪). ב"כ התובעים ביקש לפסוק לתובעת בגין ניידות סה"כ 1,250,346 ₪.
26.אני סבורה כי נוכח גילה של התובעת, מצב בריאותה, ונוכח הצהרתה כי אינה מרבה לצאת מהבית מאחר והדבר גורם לה לדיכאון, והעובדה שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה ולפיכך התובעת זכאית גם להחזר הוצאות נסיעה לטיפולים , כפי שהעידה גב' אתי גיל מקופת חולים כללית – יש לפסוק לתובעת בראש נזק זה סכום גלובלי, אותו אני מעמידה על 100,000 ₪.
תרופות והוצאות רפואיות
27.התובעת הצהירה כי מאז התאונה רכשה תרופות בעלות של 9,377 ₪. בסיכומים ביקש ב"כ לפסוק לה בנוסף, סכום של 50,000 ₪.
ב"כ הנתבעת טען כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולפיכך התובעת זכאית לכיסוי כל הוצאותיה הרפואיות, לרבות עלות רכישת התרופות מביטוח לאומי או מקופת חולים.
כמו כן טען, כי ככל שהתובעת שילמה עבור תרופות – היא זכאית להחזר.
28.בשים לב לקבלות שהוגשו – אין זאת כי התובעת נדרשת מזמן לזמן לשלם מכיסה עבור תרופות והוצאות רפואיות בגינם אינה מקבלת החזר, ולפיכך אני פוסקת לה (על בסיס הוצאותיה בעבר) סכום גלובלי של 20,000 ₪.
הוצאות
29.בהתאם לחשבוניות שצורפו לתצהיר התובעת, היא שילמה לד"ר כרוך סכום של 5,850 ₪ ועליה לשלם למשה קצין סכום נוסף של 7,020 ₪.
30.ספק בעיני אם היה מקום להגשת שתי חוות הדעת הנ"ל , והדבר אמור במיוחד באשר לחוות דעתו של מר קצין, אשר אינה רלבנטיות כלל לתביעה בפני.
לפיכך, אני פוסקת לתובעת רק את הסכום ששילמה בפועל לד"ר כרוך , דהיינו 5,850 ₪.
ניכויים
31.הצדדים אינם חלוקים באשר לגובה ניכוי גמלאות המל"ל - סכום של 899,042 ₪.
32.התשלומים התכופים מסתכמים בסכום של 507,898 ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מאמצע תקופה, סכום של 526,145 ₪.
אין מקום לטענת ב"כ התובעים לפיה אין להוסיף לקרן התשלומים ריבית והפרשי הצמדה לאור העובדה שבמשך כל 75 החודשים שולם סכום זהה של 5,500 ₪.
סה"כ הפיצוי המגיע לתובעת:
הפסד השתכרות43,432 ₪
עזרת צד ג' וסיעוד1,795,450 ₪
דיור וצרכים מיוחדים28,932 ₪
כאב וסבל189,095 ₪
ניידות100,000 ₪
תרופות והוצאות רפואיות20,000 ₪
הוצאות 5,850 ₪ ₪
סה"כ 2,182,759 ₪
ניכוי המל"ל899,942 ₪ -
תשלומים תכופים526,145 ₪ -
סה"כ הפיצוי לאחר הניכויים759,572 ₪
33.התוצאה-
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום של 759,572 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% על הסכום הנ"ל ומע"מ.
הסכומים האמורים ישולמו לתובעים באמצעות בא כוחם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
יתרת האגרה תשולם על ידי שני הצדדים בהתאם לחלקיהם כקבוע בתקנות.
ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, 19 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
