6.5.2010 – העברת יתר המניות שנותרו בידי איבגי - 15 מניות, לידי חיון (להלן: "העברת המניות השלישית").
יוער כי בסמוך להעברת המניות הראשונה, העביר קרוצ'י את אחזקותיו בחברה לידי חיון.
8.בהמשך - בחודש יולי 2010- כחלק מהליך העברת המניות השלישית והתנתקות מחברת גומי גאם, חתם איבגי על כתב שחרור, בפני עו"ד ארי שלם, ולפיו מוותר הוא על כל טענותיו, זכויותיו וחובותיו בחברת "גומי גאם".
כנגד חתימה על כתב השחרור, קיבל איבגי סך בשקלים השווה ל - 22,000 דולר, כחלק מהחזר הלוואת הבעלים לאיבגי.
לצד כתב שחרור זה, וכחלק מן ההסכם שגובש בעל פה בין איבגי לחיון, נרשמה בכתב ידו של עו"ד שלם, טיוטת הסכם ליסוד חברת המתוקים של קתי, שעניינו הקמת חברה אשר תעסוק בשיווק ממתקים אותם מייצרת חברת "גומי גאם" כאשר איבגי מחזיק ב-50% ממניות חברת המתוקים של קתי, וקתי חיון ב-50% ממניות החברה הנותרים ומר חיון משמש כמנהל החברה בשנה הראשונה.
9.כשנתיים מאוחר יותר, ביום 30.7.12, לאחר שאיבגי בא בטענות אל המשיבים כי הטעו אותו וגזלו רכושו, גובשה הסכמה חדשה והפעם בין איבגי לבין גומי גאם שעניינה ויתור איבגי על מניותיו בחברת המתוקים של קתי, בתמורה לתשלום סך של 660,000 ₪ אשר ישולם ב – 132 תשלומים חודשיים.
הסכמה זו נרשמה בכתב ידו של תקתוק, כאשר חיון חתם עליה בשם גומי גאם. (להלן: "זכרון הדברים").
זכרון דברים זה אמור היה להשתכלל כחוזה מודפס בין הצדדים הרלבנטים.
לטענת איבגי, כשלוש שעות לאחר החתימה על זיכרון הדברים, התקשר אליו חיון והודיע לו שהוא חוזר בו מההסכמה נשוא זיכרון הדברים.
בהמשך, החליפו ביניהם הצדדים, באמצעות באי כוחם, שתי טיוטות חוזה לחתימה ואולם, בהעדר הסכמה לא נחתם חוזה ותחתיו הוגשה תובענה זו לבית המשפט.
על פי הצהרת המשיבים, נוכח סירובו של איבגי לקבל לידיו את התשלומים כמפורט בזכ"ד דלעיל, מופקדים תשלומים עיתיים, בחשבון נאמנות לטובת איבגי.
10.לגישת איבגי, כלל העברות המניות (בין השנים 2004-2010), בוצעו שלא בידיעתו, תוך מעשי זיוף ומרמה ומבלי שקיבל תמורה הולמת.
לחלופין טען, כי העברת המניות לרבות החתמתו על כתב הויתור ולימים הקמת חברת המתוקים של קתי ולאחריה החתמתו על זכרון הדברים המסדיר יציאתו מהמתוקים של קתי, בוצעו, תוך הטעייתו ויצירת מצגי שווא בפניו וכל זאת- מבלי שניתנה לו תמורה ראויה ומבלי שניתנה הדעת להחזרת הלוואת הבעלים אשר נתן לחברת גומי גאם, בראשית דרכה, וכפי שיובהר בהמשך.
11.עוד טען איבגי, כי החברה הפרה חובתה לפעול בדרך מקובלת ובתום לב. לדידו, מתוקף היותה של החברה "חברה משפחתית", חלה על מר חיון חובת גילוי מיוחדת, הנגזרת מחובת האמון שלו כמנהל החברה וכבעל מניות, בפרט, עת הוא "בעל עניין אישי", בדילול אחזקותיו של איבגי בחברה. לדידו, מר חיון פעל בזדון כדי לפגוע בזכויותיו הקנייניות ולהביא בפועל, לדילול במניותיו, עד סילוקו מהחברה.
12.איבגי הוסיף וטען, כי קופח בהיותו בעל מניות מיעוט בחברה, ובהיותו בעל קשיים בהבנה ובתפיסת מצב הדברים. לטענתו, הוא נוצל על ידי מר חיון, שהינו בעל "כישרון עסקי", עליו סמך ובו נתן אמון מוחלט כבן משפחה.
לגישתו, לאור האמור, ולפי סעיף 191 לחוק החברות, הוא זכאי לבקש ביטולם של פעולות משפטיות שונות, אשר בוצעו על ידו.
13.לגישת המשיבים, לא הופרה חובת תום הלב על ידם כלפי איבגי, ואיבגי לא הוטעה על ידי מי מן המשיבים, לא במהלך הפעילות השוטפת של החברה, כשלטענתם איבגי לא גילה מעורבות פעילה ו/או עניין, לא במסירת מידע בזמנים בהם התבקש איבגי לבצע העברות המניות השונות, וגם לא בעת שחתם איבגי על כתב השחרור, וכי כל טענותיו של איבגי נטענו בדיעבד, בעיקרן מחמת "חוסר כדאיות כלכלית".
לטענתם, איבגי היה מודע לקשיים הכלכליים בהם התמודדה חברת גומי גאם ואולם, סרב להוסיף ולהשקיע בחברה זו ולכן נדרשו למקורות מימון חיצוניים אחרים, אשר הצדיקו בהכרח דילול אחזקותיו של איבגי בחברה.
עוד לטענתם, סעיף 191 לחוק החברות, אינו רלבנטי כלל בענייננו, נוכח העובדה, כי איבגי אינו עוד בעל מניות בחברת גומי גאם, וכי רק בעל מניות רשאי להגיש תביעה בעניין הקיפוח.
המשיבים דחו טענות ההטעיה שנטענו על ידי איבגי בכל הנוגע להעברת המניות בגומי גאם ולמצגים מטעים להם טען. לטענתם, טענה זו נולדה רק במהלך שמיעת הראיות ולא נטענה בכתבי הטענות.
14.בהסכמת הצדדים, מונה מטעם בית המשפט, רו"ח מומחה כדי לבחון את אמיתות מצב חברת גומי גאם בנקודות הזמן הרלוונטיות להעברת המניות, וזאת בפרט, נוכח טענות ההטעיה שנטענו על ידי איבגי בכל הנוגע למצגים מטעים, לטענתו, אשר הוצגו בפניו באשר למצבה של חברת גומי גאם, בנקודות הזמן בהן העביר מניותיו בחברת גומי גאם.
טענותיהם הספציפיות של הצדדים, בכל הנוגע להעברת המניות שבוצעה, והמסמכים עליהם חתם איבגי תיבחנה, באופן פרטני, בהמשך.
המסגרת הנורמטיבית-משפטית
חובת הגילוי של בעלי המניות בחברה ועיקרון תום הלב
15.הדין בישראל מטיל על בעל שליטה חובת הגינות כלפי החברה. בית המשפט הרחיב את היקף חובת ההגינות של בעל השליטה כך שחובת ההגינות תחול לא רק כלפי החברה עצמה, כקבוע בחוק החברות, אלא גם כלפי בעלי מניות מיעוט, ובאופן פרטני, תחול בעת העברת או מכירת המניות (ת"צ (ת"א) 26809-01-11 דב כהנא נ' מכתשים אגן (פורסם בנבו 15.5.11), (להלן: "פרשת מכתשים אגן"):
"עקרון מוכר וידוע הוא במשפטנו, כי בעל השליטה נתון במסכת של חובות אמון, הבאות לשמור את בעל הכוח מפני השימוש בכוחו...
מכח אותו עקרון עצמו מוטלת חובת האמון גם על בעל מניות השליטה לעניין מכירתן."
פרשת מכתשים אגן, עמ' 26, הפנייה לע"א 817/79 קוסוי נ' בנק פויכטונגר פד"י לח (3) 253 עמ' 285, (להלן: "פרשת קוסוי")),
לחובת הגילוי תפקיד מרכזי בהגנה על בעלי מניות המיעוט, מפני ניצול לרעה של בעלי השליטה בחברה.
עמדה על כך המלומדת ד"ר הדס אהרוני ברק, בספרה עסקאות עם בעלי שליטה (2014) בעמ' 73:
"...לחובת הגילוי יש תפקיד חשוב בהגנה על בעלי מניות מיעוט מפני ניצול של בעל השליטה... גילוי מדויק ומקיף בעת עריכת העסקה, מעניק לבעלי המניות אפשרות להתמודד עם העסקה בכוחות עצמם. נוסף על הספקת מידע לשם קבלת החלטה באמצעות המשקיעים, מסייע גילוי נאות גם לביקורת על נאותות אישור הליך העסקה".
חובת הגילוי היא אחת החובות הנגזרות מעקרון תום הלב שאומץ בדין החוזים הישראלי וביתר ענפי המשפט כעקרון-על, וכמוהו, היא מבטאת מגמה של סוציאליזציה וקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה (פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, עמ' 317-318).
עיקרון תום הלב מטיל על שותפים עסקיים חובות האחד כלפי האחר. בע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289 (2002) (להלן: "פרשת קל-בניין"), דן הנשיא ברק במהותו של עקרון תום הלב, ובחובות המוטלות מכוחו בשלב הטרום חוזי על צדדים המנהלים משא ומתן, וציין כי עקרון תום הלב מבוסס על ההנחה כי על הצדדים לשמור על האינטרסים האישיים שלהם, אך זה ייעשה תוך שמירת כללי ההגינות והצדק, וקובע את הדברים הבאים (עמ' 298 לפרשת קל בניין):
"...עיקרון תום הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים".
בהתאם לתפיסה זו, דיני החוזים אינם קובעים חובת גילוי כללית ואינם מטילים על צד למשא ומתן נטל אלטרואיסטי גורף לגלות לצד שכנגד כל נתון אף אם בכך הוא פועל כנגד האינטרסים שלו עצמו.
על גבולות ההתערבות בחופש החוזים מתוקף עקרון תום הלב ועל חובת הגילוי הנגזרת ממנו בעסקאות מסחריות, עמד השופט לנדוי בע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1) 231 (1978) באומרו:
"אנו עוסקים בחוזה מסחרי רגיל ואל לנו לקבוע רמת מוסריות גבוהה מדי למשא-ומתן בעסקאות כגון אלה, שמא נפגע ביציבות חיי המסחר ובציפיותיו של אדם אשר חתם על חוזה והוא ערך את ענייניו על-פי ההנחה שהעסקה תצא לפועל כמוסכם."
(עמ' 244 לפסק-הדין. ראו גם גבריאלה שלו "סעיף 12 לחוק החוזים: תום לב במשא ומתן" משפטים ז 118, 138-139 (1976).
להבדיל מחובת גילוי הקמה "לפי דין" או "לפי נוהג", חובת גילוי "לפי הנסיבות" הינה חובה תלוית הנסיבות העובדתיות המיוחדות של העסקה הקונקרטית. משכך, קשה לתחום ולהגדיר מראש את גבולותיה, והיא נקבעת מעצם טיבה על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. על מאפייניה של חובת הגילוי הקמה "לפי הנסיבות" עמדו המלומדים פרופ' פרידמן ופרופ' כהן, בספרם "חוזים", כרך ב' בעמ' 812, 1992 באומרם:
"זוהי הוראה כללית הנותנת לבית המשפט חופש רב בקביעת היקפה של חובת הגילוי, מבלי שהיא כוללת הנחייה כלשהי כיצד לעשות זאת."
כך למשל, סעיף 185 לחוק החברות מסדיר את זכותו של בעל מניות לקבל מידע אודות כל ענין שאמור להיות מובא להכרעתה של האסיפה הכללית של החברה, על מנת שהוא יוכל לקבל החלטה מושכלת, על בסיס מידע מלא ומדויק, כיצד להצביע באסיפה הכללית" (ראו גם ד"ר יורם דנציגר, "הזכות למידע אודות החברה", בעמ' 269 -270, הוצאת בורסי, 2000).
אין משמעותה של הרחבת חובת הגילוי, החלפת עמדתו של בעל המיעוט ומניעת יכולתו לבחון את אופי החברה ומצבה בעצמו. שמירה על חובת הגילוי, תעשה במקביל לקידום האינטרסים העסקיים של הצדדים, בניהול העסקה, וכל עוד לבעל מניות שיקול דעת בקבלת החלטותיו השונות.
כאמור, תחולת עיקרון תום הלב והיקפה של חובת הגילוי ייבחנו על פי נסיבות המקרה, ובענייננו, לעניין כל העברת מניות שבוצעה, לכאורה, בחברה.
עושק וקיפוח מיעוט בעלי המניות
16.סעיף 191 לחוק החברות מעניק לבתי המשפט את היכולת ליתן סעד במקרה של "קיפוח". הסעיף קובע, כי בכל מקרה בו התנהל עניין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעל המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט ליתן סעד למניעת הקיפוח או להסרתו.
הוראת הסעיף מורה כדלקמן:
"191. (א)התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.
(ב)הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית - לרשות ניירות ערך."
סעיף 192(ב) לחוק החברות מוסיף כי: "בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים".
על משמעותו של המושג "קיפוח", עמד בית המשפט גם ב-ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו (1) 125, 131:
"...אנו מסכימים, שקיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות...'"
(בעניין זה ראו גם פרשת קוסוי בעמ' 285-284).
התנהגות מקפחת, כאמור, פוגעת בציפיות הלגיטימיות של בעל מניות מיעוט. זוהי נורמה כללית וגמישה, מעין "הוראת מסגרת", המאפשרת את התערבות בתי המשפט במקרים מתאימים. על בית המשפט, במסגרת בחינת הקיפוח לבחון האם נפגעו ציפיות לגיטימיות של בעלי המניות, כאשר השאלה מהי ציפייה לגיטימית, עשויה לזכות לתשובות שונות על פי נסיבות המקרה ובהתאם לאופי החברה (רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בנייה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380 (2005), (להלן: "פרשת חסקי אלון").
עילת הקיפוח רלוונטית בחברה פרטית וציבורית. עם זאת, אופי החברה עשוי להשפיע על הציפיות הלגיטימיות של בעלי המניות, ובהתאמה, על שאלת קיומו של הקיפוח. (ראה הדס אהרוני ברק בספרה - עסקאות עם בעל שליטה, בעמ' 123).
לבתי המשפט שיקול דעת רחב במתן הסעד הרלוונטי. בעת ששוקל בית המשפט את הסעד הרלוונטי, עליו להתחשב בהיסטוריה המצטברת של היחסים בין בעלי המניות.
בגדר "ציפיותיו הלגיטימיות" של בעל מניה, מצפה בעל המניות לקבל יחס שוויוני לבעל מניה זהָה. אולם, אף שככלל, על בעלי מניות זהות לקבל יחס זהה, יתכנו מקרים בהם אופי החברה ונסיבות העניין יובילונו למסקנה כי באופן מהותי, השוויון לא נפגע.
17.בענייננו, ביחס להעברות המניות השונות, טוען איבגי כי "קופח" עת נפגעו זכויותיו על ידי בעלי השליטה בחברה, בין מכוח דיני החברות ובין מכוח דיני העושק על פי דיני החוזים.
המשיבים סבורים, כי לא ניתן בחסות בית המשפט כלל להעלות הטענה, שכן על פי הוראת סעיף 191 לחוק החברות, רק בעל מניות רשאי להגיש תביעה בעילה של קיפוח בעל מניה ולא הטוען להיותו בעל מניות.
בסיס להטעיה או אי כדאיות העסקה
18.איבגי טוען להטעיה, על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). לדידו, הוא הוטעה באופן מובהק, עת הציג בפניו מר חיון מצגי שווא רבים לאורך כל מערכת היחסים בין הצדדים. לדידו, דברים אלו מקבלים משנה תוקף לאור חוות הדעת רו"ח רישפי אשר מונה כמומחה מוסכם על ידי בית המשפט.
לפיכך, טען איבגי, כי הוא זכאי לסעד לפי הוראת סעיף 256א לחוק החברות. – הוראה המסדירה סעד בנסיבות של הפרת אמונים של נושא משרה כלפי החברה.
אקדים ואומר כי הסעד המוסדר בסעיף 256א לחוק החברות אינו יכול לעמוד בנסיבות דנן. מאחר והוראה זו מסדירה סנקציה כלפי נושא משרה בחברה בנסיבות בהן ביצע הפרת אמונים כלפי החברה. במקרה דנן לא נטענת הפרת אמונים כלפי החברה. לפיכך, ככל שיוכח כי נתקיימו נסיבות המעידות על הטעייה יהיה זכאי איבגי לתרופות מכוח דיני החוזים.
סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."
העילה לביטול חוזה בשל הטעיה קמה אפוא בהתקיים היסודות הבאים:
א) טעות אצל אחד הצדדים שהתקשרו בחוזה.
ב) הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד.
ג) קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות.
(ראה – פרופ' גבריאלה שלו "דיני חוזים - החלק הכללי (לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי)", עמ' 313-314 (2005)).
הטעייה יכולה להתבצע גם על דרך של מחדל, כאשר על המתקשר מוטלת חובת הגילוי. הטעייה במחדל נדונה בע"א 11/84 אשר רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, מ (4) 533:
"...סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) מכיר בשתי צורות של הטעיה: במעשה ובמחדל."
באותה פרשה, נקבע, בין היתר, כי הטעיה במחדל יכולה להיעשות על ידי אי מתן פרטים רלבנטיים הנוגעים לעסקה. הטעיה במחדל נובעת מהרצון להטיל על הצדדים לחוזה נורמות התנהגות מוסריות, מול המציאות העסקית, אשר איננה מאפשרת לצדדים לחוזה לגלות זה לזה את הכול.
"...אם אכן הטעתה "שלב" את המערער, הרי עשתה כן במחדל ¬על-ידי כך שלא הציגה לפניו את האופציה לקבל תמורת מניותיו את ערכן המשוערך."
ראו גם ע"א 273/78 גרוסמן נ' כספי, פ"ד לג(3) 300, 307-308 (1979).
יחד עם זאת, צד לחוזה, שאינו מגלה לצד השני פרט מסוים, על סמך הנחה סבירה שהצד השני יכול לגלותו בכוחות עצמו, אינו נחשב כמי שהטעה אותו.
בעניין זה, נקבע בפסיקה כי טעות ב"כדאיות העיסקה", אינה מהווה עילה לביטול הסכם בין צדדים.
19.המשיבים, במסגרת טיעוניהם, גורסים כי טענותיו של איבגי הינן מתחום טעות בכדאיות העסקה. לדידם, רק עת גילה איבגי כי יכול היה לקבל סכום גדול יותר בעבור מניותיו, פנה לבית המשפט לצורך קבלת הסעד המבוקש- השבת מניותיו.
טענותיו של איבגי והמשיבים בעניין זה, ונפקותן המשפטית של העסקאות השונות אשר בוצעו בין הצדדים, העברות המניות, תיבחן בפרק הבא, כאמור.
דיון והכרעה
20.כאמור לעיל, למען הנוחות ראיתי לנכון להתייחס לכל תקופה בנפרד, בהינתן טענות הצדדים, כאשר הטענה העיקרית שנטענה על ידי איבגי, בעת הגשת תביעתו, התייחסה לאי ידיעה אודות העברות מניות שבוצעו על דרך של דילול אחזקותיו בחברת גומי גאם, וזאת לטענתו, תוך זיוף ומרמה. בהמשך שינה איבגי גרסה וטען להטעייה ביחס לכל שלוש העברות המניות. אפרט-
העברת המניות הראשונה
21.גומי גאם הוקמה, כאמור באוגוסט 2003. זמן קצר לאחר מכן, דווח על העברת 9 ממניותיו של איבגי, לידי חיון, טופס דיווח בעניין נשלח לרשם החברות ביום 28.3.2004.
לטענת איבגי בכתב טענותיו, העברת המניות הראשונה נעשתה בניגוד לתקנון החברה ולדרישות חוק החברות, עת זייף חיון את חתימתו של איבגי על טופס הדיווח לרשם החברות (על פי טופס הדיווח לרשם החברות מיום 28.3.2004) (סעיף 83 להמרצת הפתיחה), מבלי שנתכנסה אסיפה כללית של בעלי המניות בחברה ומבלי שנערך פרוטוקול המתעד העברת המניות.
בהמשך הדרך, בעדותו בפני וכן בסיכומי טענותיו, זנח איבגי את טיעוניו בדבר זיוף חתימתו וטען להטעיה גרידא.
בסיכומי טענותיו נטען כי:
"לו היה נחשף למידע האמיתי אודות החברה, לפיו שותפיו לא העמידו את הסכום המינימלי להשקעה כפי שהתחייבו, לא היה מסכים לדילול מניותיו של (בשל) הטענה כי נדרשת השקעה נוספת, וזו נעשתה אך ורק בשל הטעייתו בלבד."
(סעיף 36 לסיכומים).
22.המשיבים טענו, כי יש לדחות על הסף את כל טענותיו של איבגי ביחס להעברת המניות הראשונה וזאת מחמת התיישנות, בהנתן העובדה כי זו בוצעה במהלך שנת 2004.
לגופו של עניין טענו המשיבים, כי העברת המניות הראשונה מאיבגי נעשתה לאור ההסכמה שגובשה בין בעלי המניות, לרבות איבגי, אשר הסכימו כי כנגד הזרמת כספים שביצע מר תקתוק לחברת גומי גאם, נדרשים בעלי המניות לדלל אחזקותיהם במניות החברה ולבצע העברת מניות לתקתוק.
לטענתם, בהתאם להסכמה אשר גובשה בוצעה העברת מניות מאיבגי לחיון, ובהמשך, מחיון לתקתוק, וכן מקרוצ'י לתקתוק, כך שבתמורה להשקעתו הכספית בחברה קיבל תקתוק 15% ממניות החברה.
23.בחקירתו בפני הודה איבגי, כי מר חיון פנה אליו וביקש אישורו להעברת המניות הנדונה נוכח ההשקעה הכספית של תקתוק בחברת גומי גאם (פרוטוקול מיום 9.2.2015, עמ' 217).
לצד זאת, הלין איבגי על התנהלות החברה, בכל הנוגע לאי כינוס האסיפה הכללית, אשר אמורה הייתה לדון בנושאים מהותיים הקשורים לחברה, ביניהם דילול אחזקותיו בחברה, הוצאת פרוטוקולים מתאימים בדבר העברת המניות וכן דיווח מתאים לרשם החברות.
על נקלה ניתן היה להבין כי חברת גומי גאם, בזמנים הרלבנטיים לתביעה, התנהלה באופן חובבני ביותר מבלי שבעלי המניות ובפרט מנהל החברה, מר חיון, מוצאים לנכון לקבל הדרכה משפטית כיצד עליהם לנהל את החברה. החברה נוהלה מבלי להקפיד על ממשל תאגידי תקין. לא כונסו אסיפות כלליות כנדרש, לא תועדו הסכמות על ביצוע העברת מניות והדיווחים לרשם החברות בגין העברות המניות שבוצעו, נעשו שלא על פי הנדרש. על אף זאת, אין בכל אלה כדי לאיין את העברות המניות שבוצעו, עליהן דווח לרשם החברות וזאת בשל מהותו הדקלרטיבית של הרישום ברשם החברות, ולא הקונסטיטוטיבית. ככל שימצא, בפן המהותי כי לא היתה גמירות דעת והסכמה לביצוע העברת המניות אז ורק אז, ינתן הסעד המבוקש לביטול העברות שנעשו.
מעבר לאמור, הכשלים הפרוצדוראליים, בהם לקתה חברת גומי גאם, באי כינוס אסיפות כלליות והעדר תיעוד של החלטות בעלי המניות בחברה על העברות המניות, אבדו מהרלבנטיות שלהן לגבי תובענה זו, נוכח שינוי חזית שביצע איבגי במהלך שמיעת הראיות, עת טען להטעייה ועושק. שינוי אותו התרתי תוך קביעה כי הדברים ילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין.
24.כאמור, איבגי שינה חזית וטען, כי הוטעה לחשוב כי שותפיו לחברה – מר חיון ומר קרוצ'י, העמידו את הסכום המינימלי להשקעה, כפי שהתחייבו, כאשר בתחילה טען להתחייבות של 4.5 מיליון ₪ ובהמשך טען להתחייבות השקעה של 1 מיליון ₪, בעוד שלטענתו השקיעו בפועל סך של כ- 750,000 ₪ בלבד.
לטענתו, אילו היה יודע באותה עת כי שותפיו לא קיימו את התחייבותם ולא הזרימו לחברה את מלוא השקעתם הכספית, כמוסכם עליהם, לא היה מסכים לדילול מניותיו.
25.אקדים ואומר, כי עדותו של איבגי בפני היתה בעייתית, כושלת בהעדר גירסה אחת יציבה אשר בהכרח עוררה חוסר אמון. איבגי שינה גרסתו מפעם לפעם, ולא הקפיד לדייק בפרטים. שעות רבות ישב על שולחן העדים ונחקר על ידי באי כוח המשיבים, אז ניתן היה להבין את אישיותו המורכבת. מצד אחד הציג עצמו כבעל עסקים המצוי בעולם העיסקי ואולם, עד מהרה ניתן היה להבין כי לצד זאת, היה כחומר בידי היוצר הוא חיון במעגל הקרוב, וכלל המשפחה במעגל הרחוק.
חלומו של איבגי היה לחזור לגור בישראל יחד עם בני ביתו ובפרט ילדיו שגדלו. הוא ביקש לבסס לעצמו תשתית עסקית בארץ אשר תהווה מקור פרנסה לו ולילדיו.
לצד כל זאת, בתום התקופה הראשונה – בת 7 חודשים – בהם ליווה את הקמת המפעל והתחלת תפעולו, חזר איבגי לביתו לשוודיה כשהוא מותיר מאחור את המפעל על כל הקשיים שנערמו בתחילת הדרך וסומך על חיון כי ינהל בנאמנות את החברה. האמון שנתן בחיון היה מוחלט ובמידה רבה אף נגוע בנאיביות. ואולם, על פי עולם המושגים של איבגי ניתן להבין מדוע נתן הוא אמון מוחלט בחיון, בן משפחתו.
26.את גרסתו של איבגי, כי לא ידע דבר אודות העברת המניות אשר בוצעה, העברת המניות הראשונה ולאחריה השניה, אליה אתיחס בהמשך, וטען כי חתימתו זוייפה וכי לא נתן הסכמתו לביצוע העברות, ראיתי לנכון לדחות נוכח הודאתו, במהלך חקירתו, כי חיון שיתף אותו בצורך בהשקעת הכספים בחברה ואישר העברת מניות ממנו לתקתוק.
ואולם אז טען, כי הוטעה לחשוב שגם שותפיו האחרים בחברה – חיון וקרוצ'י - מעבירים כמות מניות זהה לתקתוק, וכי רק בדיעבד נודע לו, כי הוא העביר כמות גדולה יותר של מניות מאשר האחרים. בנוסף טען, כי אלו היה יודע ששותפיו בחברה, חיון וקרוצ'י לא השקיעו את הכספים אשר היו אמורים להשקיע לא היה מסכים לדילול אחזקותיו בחברה בהיקף שבוצע.
אלא, שכעולה מעדותו שלו עצמו, איבגי בחר לקבל את בקשתו של חיון כלגיטימית, מבלי לבדוק מקרוב את הדברים אותם העלה בדיעבד במסגרת תביעה זו. (כ- 10 שנים לאחר ביצוע ההעברה).
איבגי היה מודע למצבה הקשה של החברה והצורך בהזרמת כספים ואולם, נמנע מלהשקיע כספים בעצמו ואף הודה, כי באותם זמנים מצבו הכלכלי לא היה טוב. (עמ' 213 לפרו' וסעיף 62 לתצהיר איבגי) ועל כן הסכים כי כנגד ההשקעה הכספית של תקתוק תבוצע העברת המניות האמורה אשר בוצעה.
(על מצבה הקשה של גומי גאם באותם זמנים ניתן ללמוד גם מחוות הדעת של רו"ח רישפי)
ככל שנטען, כי הוטעה לחשוב ששותפיו חיון וקרוצ'י עמדו בהתחייבותם להשקיע 1 מיליון ₪ ובדיעבד נמצא כי השקיעו רק 750,000 ₪, באופן המלמד לכאורה כי לא היתה הצדקה לגיוס כספים מתקתוק ובהתאם להקצות לו מניות, וכי השותפים נדרשו להשלמת ההשקעה הכספית, אזי אין לאיבגי להלין אלא על עצמו על כי לא בדק מקרוב את היקף הפעילות וההשקעה של שותפיו. המדובר במידע זמין שיכול היה לבררו.
איבגי לא ראה לנכון לעשות כן, הוא לא בדק את היקף ההשקעות של השותפים וגם לא בדק אם גם חיון לקח חלק בדילול המניות המבוצע לטובת תקתוק.
איבגי קיבל את דבריו של חיון כפי שהם מתוך האמון הרב שנתן בו.
טענת איבגי, כי אילו היה יודע שחיון וקרוצ'י לא השקיעו את הסכום אותו התחייבו להשקיע לא היה מסכים לעסקה עם תקתוק, הינה חוכמה שלאחר מעשה ואינה עומדת במבחן המציאות שהיתה, מציאות שחייבה הזרמת מזומנים לחברה.
גם אם חיון נהג בחוסר תום לב כלפי איבגי בכך שלא גילה לו שהוא וקרוצ'י לא עמדו בהתחייבותם להשקיע את כל הכספים עליהם התחייבו, אין המדובר במידע שלא היה נגיש לאיבגי, אותו היה עליו לבדוק בטרם מתן הסכמה לדילול מניותיו.
מר חיון העיד בפני וזאת לא הכחיש איבגי, כי ניהל מספר שיחות עם איבגי בנדון, שגם היה מודע לקשיים ולמגבלת התקציב של השותפים, ויחד אתו נתקבלה החלטה ולפיה כנגד הזרמת המזומנים של תקתוק יוקצו לתקתוק מניות בחברה.
27.אשר להיקף הקצאת המניות לתקתוק, הרי שההקצאה עומדת ביחס ישר להקצאת המניות שנעשתה בתחילה לחיון ולקרוצ'י. אם כל אחד מהם (קרוצ'י וחיון) קיבל הקצאה של 33% מהון מניות, כנגד השקעה של 500,000 ₪, הרי שההשקעה של 200,000 ₪, אותה השקיע תקתוק, מצדיקה לכאורה הקצאה של 15% מהון המניות של החברה.
28.לאור האמור לעיל, ובהתעלם מטענת ההתיישנות הנטענת באשר להעברת מניות זו אני סבורה, כי אין מקום לקבל התביעה ולהורות על ביטול העברת המניות הנדונה מטעמים של הטעייה או חוסר תום לב.
במציאות שהיתה באותם זמנים, בצורך המידי בהזרמת מזומנים לגומי גאם, נתקבלה ההחלטה האמורה אשר איננה נגועה בהטעיה.
העברת המניות השנייה
29.על אף ההשקעות של תקתוק בחברת גומי גאם בשנת 2004, לא הצליחה החברה לעלות על פסים נכונים ולכך נמצא תימוכין בחוות דעתו של רו"ח רישפי.
בעקבות זאת, החלה להרקם עסקה אשר תאפשר כניסתו של משקיע נוסף.
כך, במהלך השנים 2004-2005, לאחר מו"מ ממושך, התגבשה עסקה בין חברת גומי גאם למר דב לוסטרניק (להלן: "מר לוסטרניק"), מנכ"ל חברת ויינברג, חברה אשר הייתה בשליטתה של חברת "נטו".
30.חיון טען, כי הוא זה אשר הביא את לוסטרניק כשותפה למיזם. מנגד טען איבגי, כי הוא זה אשר ברך על כניסתה של חברת ויינברג כשותפה במפעל הממתקים. איבגי היה שותף ומעורב בצירופה של חברת ויינברג ואף סיפר כיצד המתינו במתח רב עד לקבלת התשובה החיובית מחברת ויינברג.
היה ברור לכל, כי צירופה של חברת ויינברג הוא זה שיכול להציל את גומי גאם ולהעמיד אותה על הרגליים.
31.במסגרת העסקה, הוחלט על קיום מתווה על פיו תיווסד חברת חדשה, היא חברה טופ גאם, באופן שחברת גומי גאם תהפוך להיות חברת אחזקות בלבד, עת היא מחזיקה ב50% מהון המניות של טופ גאם, בעוד ה-50% האחרים, מוחזקים על ידי חברת ויינברג.
הציוד של חברת גומי גאם נמכר לחברת טופ גאם בתמורה לסך כולל של 2.56 מיליון ₪ בתוספת מע"מ ובאמצעות סכום זה הופחתו החובות לבנק דיסקונט, אשר חיון היה ערב להם.
32.בין השנים 2004-2007, מצבה הכלכלי של טופ גאם אינו בטוב ובפועל ניתן לומר, כי הצליחה לשרוד נוכח הזרמת כספים שביצעה חברת ויינברג לחברה.
ניתן ללמוד מחוות דעת רו"ח רישפי, כי בשנים אלו, היה גידול משמעותי בהתחייבויות השוטפות של טופ גאם, מסך של כ-5 מיליון ₪ לסך של כ-9 מיליון ₪.
על פי חוות דעת רו"ח רישפי, החל משנת 2005, לחברת גומי גאם יש הכנסות רק מדמי הניהול אשר מופנים לחברת טופגאם (פרק יב' לחוות הדעת של רו"ח רשפי).
33.בסוף שנת 2006, נוכח מצבה הבלתי יציב של חברת טופ גאם, גילתה חברת ויינברג דעתה, כי בכוונתה להפסיק את פעילותה בטופ גאם.
לצד זאת, התנתה חברת ויינברג את המשך תמיכתה בחברת טופ גאם, בכך שגומי גאם תעמיד ערבות בנקאית בסך של 500,000 ₪, להבטחת התחייבויות טופ גאם כלפי צדדים שלישיים.
בעקבות זאת, פנה חיון אל איבגי ואל תקתוק והסביר להם את מצב הדברים, כך על פי עדותם של חיון ושל תקתוק, כפי שהעידו בפני.
כעולה מעדויות חיון ותקתוק איבגי הודיע, כי אין ביכולתו להזרים כספים לחברה ואילו תקתוק היה נכון להמציא ערבות בסך 500,000 ₪, שתעמיד גומי גאם לטובת טופ גאם, וזאת בתמורה לקבלת מניות באופן שאחזקותיו בחברה יעלו ל-25% מהון מניות החברה.
תקתוק בעדותו סיפר, כי היה עד לשיחת טלפון אותה ניהל חיון עם איבגי, כאשר השיחה היתה ברמקול, באופן אשר איפשר לו להקשיב לשיחה שבין השניים.
לדבריו, במסגרת אותה שיחה הבהיר חיון לאיבגי, כי כנגד העמדת הערבות הבנקאית לה אחראי תקתוק, נדרש איבגי לוותר על חלק ממניותיו בחברה ולהעבירם אל תקתוק. לטענתו, איבגי נתן הסכמתו לכך. (ראה עדות תקתוק מיום 12.2.15).
את הסכמתו לביצוע העברת מניות זו, העלה איבגי על הכתב בכתב ידו, במסמך אותו שלח אל רו"ח החברה, המאשר ביצוע העברה אמורה. (ראה נספח טז' לכתב תשובה מטעם המשיבים 1, 4, 6 ו-8).
34.בתחילה טען איבגי, כי העברת מניות זו בוצעה שלא על דעתו ו/או הסכמתו. כך הכחיש, כי המסמך מיום 19.01.2007, אשר נשלח אל רו"ח החברה נשלח על ידו. והוסיף וטען כי חתימתו זוייפה על שטרי העברת המניות אשר הועברו לרשם החברות.
במהלך חקירתו ובהמשך בסיכומי טענותיו זנח איבגי טענות אלו והתמקד בטענה כי באותם זמנים הוצג בפניו מצג מטעה על ידי חיון ולפיו החברה עומדת בפני "פריצת דרך" ולכן נדרשת ההשקעה האמורה אותה מוכן תקתוק להעמיד לטובת החברה.
לטענתו, תקתוק לא הציג ערבות בנקאית לטובת גומי גאם, וגם אם הועמדה הערבות, הרי שבפועל, היא נועדה למימוש רק במצב של גרעון, כאשר דה פקטו, מעולם לא הועמדה לפירעון ועל כן לא היתה כל הצדקה להגדלת אחזקותיו של תקתוק בחברה על חשבון איבגי.
גם בחקירתו עמד איבגי על העובדה, כי הוטעה לחשוב כי החברה עמדה בפני פריצת דרך ועל כן נדרשת הבטוחה האמורה אותה היה נכון תקתוק להעמיד לטובת החברה.
בתמלול חקירתו של איבגי מיום 15.6.2014 עמ' 82, ציין איבגי:
"הוא אמר לי לתת לו, החברה עומדת בפני פריצת דרך. כמו שכתבתי פה, ואני צריך לתת לו 10% ממניות החברה".
35.תחילה אציין, כי גרסתו של איבגי לפיה לא חתם על אותו מסמך, מיום 19.1.2007, אשר נשלח בפקס אל רואה החשבון של החברה, במסגרתו אישר איבגי העברתן של 10% ממניותיו, אל בנימין תקתוק, נמצאה בלתי מהימנה עלי.
בחקירתו בפני, עת נשאל איבגי על אותו מסמך אשר נשלח באמצעות מכשיר הפקס, לכאורה ממספר הטלפון בביתו שבשוודיה, השיב:
"...פה כתוב ב10%, נכון? מהמניות של בנימין תקתוק, נכון? עכשיו, מאיזה מניות אני צריך לתת לו 10%, זאת אומרת אני צריך לתת לו 10% ממניות של MRL או MDR או של הפנסיה שלי? אז קודם כל אני רוצה לראות, אני מבקש לראות את המסמך הזה אורגינל... אם זה נשלח מהבית שלי, אני לא זוכר את המסמך הזה".
בפרוטוקול מיום 9.2.2015 השיב איבגי כי ידע שחיון פועל כדי לגייס כספים לחברה. כדלקמן:
"בשיחה הוא אומר לך שהוא צריך את ה10% כדי לגייס את ההון?
ת: כן."
גם בתצהירו הצהיר איבגי כי חיון, פנה אליו בדרישה להעברת 10% ממניותיו בחברה, לצורך הצלת מצבה הכלכלי של טופ גאם(סעיף 89 לתצהיר איבגי).
ואולם, בד בבד עם עובדה זו, ציין איבגי גרסה נוספת, לפיה כלל לא ידע מדוע בוצעה ההעברה והתנגד לה:
"אין לי מושג מדוע חי (הכוונה ל"חיון" – הבהרה שלי ר.ב.) החליט לבצע העברה לטובת בנימין תקתוק". (סעיף 92 לתצהיר).
36.כאמור, איבגי שינה גרסתו פעם אחר פעם וממכלול העדויות והראיות שבאו בפני אין לי אלא להסיק כי איבגי ידע והיה מודע היטב לבקשתו של חיון להעברת 10% ממניותיו בחברה לידי תקתוק בתמורה להעמדת הערבויות שנדרשו באותם זמנים מצד גומי גאם לטובת טופ גאם. איבגי גם קיבל את המידע הרלבנטי מחיון ולפיו נדרשת ערבות בנקאית זו כדי להבטיח המשך חיותה של טופ גאם ובהתאם גומי גאם.
איבגי אולי אינו זוכר את נסיבות העברת מניות זו ואולם, הוכח בפני כי הסכמתו להעברת המניות הנדונה נעשתה בכתב עת שלח איבגי, ממכשיר הפקס בביתו שבשוודיה, את הסכמתו במסמך בכתב לרו"ח תשובה על מנת שזה יבצע את העברת המניות כאמור.
37. נשאלת כעת השאלה, האם היה נגוע מהלך זה בהטעיית איבגי כפי שנטען.
טענת איבגי, כי לא הוצג בפניו המידע המלא אודות הצורך בהעמדת הערבות הבנקאית, נסתרה נוכח הודאתו, כי ידע שיש צורך בהצלת טופ גאם וזאת על פי שיחתו הטלפונית עם מר חיון.
גם אם לצורך ביצוע העברת המניות, היה צורך במתן פרטים נוספים על העסקה, או הצגת שאלות בדבר משמעות הזרמת השקעות נוספות לחברה, היה אך מצופה, כי איבגי, ידע לשאול את השאלות ולבקש את המידע הרלבנטי בטרם משלוח הפקס המאשר את העברת מניותיו.
אלא, שאיבגי אשר ידע כי מר חיון משקיע את כל מרצו להבטחת המשך קיומה של החברה, סמך על חיון ובחר באותם זמנים שלא לגלות עניין מקרוב בחברה.
איבגי העדיף לשהות בשוודיה והסתפק אך בדיווחים הטלפוניים. איבגי כבעל מניות בחברה גילה אדישות לגבי הצלחתה של החברה. איבגי לא הציע להשקיע כספים בחברה והוא הותיר את הניהול באופן מלא בידיו של חיון, עליו סמך.
לגופו של עניין הוכח בפני, גם מעדותו של מר לוסטרניק, כי אכן נדרשה גומי גאם להעמיד ערבויות לחברת טופ גאם, כחלק ממהלך השקעות שביקשו לבצע ובפועל נעשה הדבר. תקתוק העמיד ערבות לגומי גאם בשרשור לטובת חברת טופ גאם, אשר איפשרה, יחד עם הערבות שהציגה חברת ויינברג, כך העידו מר חיון ולוסטרניק, לבצע רכישה של מכונה חדשנית לייצור סוכריות גומי, מכונה אותה רכשה טופ גאם בשנת 2008, בתמורה לסך של 455,475 דולר ארה"ב (ראה חשבונית רכישה נספח יח' לתשובת המשיבים וכן התייחסות בחוות דעת רו"ח רישפי).
38.בהינתן האמור, לא ניתן לקבל את גרסת איבגי כי בנקודת זמן זו, כאשר נמצא צורך אמיתי להזרים כספים ו/או ערבויות לחברת טופ גאם כדי לקדם החברה לפס ייצור חדש, הוטעה על ידי חיון או תקתוק בכל הנוגע להשקעות הכספיות שנדרשו בגומי גאם, ולצד זאת ההצדקה לדילול אחזקותיו של איבגי בגומי גאם שבוצעה בהסכמתו.
לפיכך, במציאות העיסקית שהתנהלה לא שוכנעתי, כי התנהלותו של חיון בנדון נגועה בהטעייה המצדיקה ביטול העברת המניות הנדונה.
39.ביום 12.2.07 התבצעה העברת 10 מניות מידי איבגי לידי בנימין תקתוק. רק ביום 16.7.08, חיון דיווח בעזרת טופס הדיווח הרשמי לרשם החברות, על העברת עשר מניות של איבגי לידי בנימין תקתוק, כאמור, העברה זו דווחה באופן רטרואקטיבי.
טענותיו של איבגי, כי העברת המניות בוצעה בניגוד לדין, בשל כך שלא נלווה להעברת המניות רישום כלשהו במרשם בעלי המניות של החברה, לא נחתם שטר העברת מניות והדיווח בוצע זמן רב לאחר ביצועה, אין בה כדי לאיין את העברת המניות עצמה.
כפי שכבר נאמר לעיל, אומנם, התנהלות החברה בכל הנוגע להעברת המניות מלמדת על אי סדרים והתנהלות שלא תואמת משטר תאגידים תקין ואולם, מקום שמדובר ברישום דקלרטיבי ברשם החברות, רישום שבפועל בוצע, אין בכשלים עליהם הצביע איבגי בכל הנוגע לדיווח לרשם החברות כדי לשמוט את הקרקע תחת ביצוע העברת המניות, מקום שהוכח בפני כי העברת המניות נעשתה בהסכמתו ועל דעתו של איבגי.
40.לאור כל האמור לעיל, אין לי אלא לדחות את טענותיו של איבגי בכל הנוגע לביצוע העברת המניות הנדונה.
בסוף מהלך זה של העברת מניות החזיק איבגי ב-15 מניות בלבד.
41.כבר עתה יוער, כי בחודש מאי 2009 נקלע תקתוק למצוקה כלכלית ועל כן פנה אל חיון וביקש ממנו לרכוש ממנו 24% ממניותיו בחברה (תוך השארת מניה אחת בידיו של תקתוק), תמורת השקעתו בחברת גומי גאם, בסך של 200,000 ₪, ושחרור הערבות שהעמיד לטובתה.
חיון נעתר לבקשתו של תקתוק ובהתאם לכך 24% ממניותיו בחברת גומי גאם הועברו לחיון.
42.העברות המניות הראשונה והשניה בוצעו כנגד תמורה אשר שולמה לתקתוק. הוכחה ההשקעה הכספית של תקתוק בגומי גאם, אשר הצדיקה הקצאת מניות לתקתוק. הוכח בפני, כי הקצאת המניות לתקתוק, במצבה של גומי גאם באותם זמנים, עומדת ביחס ישיר להשקעה, כפי שהוערכה על ידי הצדדים באותם זמנים.
גם אם בדיעבד היה ניתן להסיק המסקנה כי היה על איבגי לנהל עיניניו אחרת, אין זאת כי אם כשל בכדאיות העיסקה, שאין בה כדי להצדיק ביטולה.
לא כך הדבר בכל הנוגע להעברת המניות השלישית.
העברת המניות השלישית
43.ביום 6.5.10, דווח על העברת יתר מניותיו של איבגי בגומי גאם לידי חיון, הדבר נעשה באמצעות טופס העברת מניות.
על פי המסמך העביר איבגי לידי חיון, ביום 23.2.2010, את יתרת מניותיו בחברה (15 מניות).
בדומה להעברות הקודמות גם כאן טען איבגי, כי חתימתו זוייפה על פני טופס העברת המניות, החסר במידע כגון: תאריך חתימה, פרטי נעבר, כמות מניות להעברה וסוגן, וכי ההעברה בוצעה ללא ידיעתו וללא הסכמתו.
ואולם, בהמשך הדרך, גם כאן, חזר בו מגרסתו זו, עת עומת עם כתב השחרור עליו חתם, המשקף הסכמתו לויתור על כל חובותיו וזכויותיו בחברת גומי גאם, וטען להטעיה וקיפוח כאשר טיעון זה מתייחס לתמורה הראויה שהיה נכון ליתן לו, לטענתו, כנגד ויתור על יתרת אחזקותיו בגומי גאם.
44.כעולה מעדותם של חיון ודב לוסטרניק, בשלהי שנת 2009 הודיע מר לוסטרניק לחיון שקבוצת נטו, המחזיקה ב-80% מחברת ויינברג, מבקשת למכור את אחזקותיה בחברת ויינברג.
לפיכך, הציעה קבוצת נטו למר לוסטרניק, כי זה ירכוש את אחזקותיה בחברת ויינברג.
מר לוסטרניק הודיע לחיון, כי יהיה נכון לקבל את הצעת קבוצת נטו, במובן זה שירכוש את אחזקותיה בחברת ויינברג (המחזיקה ב-50% מהון המניות בטופ גאם), בתנאי שחיון מתחייב בפניו כי יתרת 50% מהמניות בטופ גאם יהיו בבעלותו האישית של חיון.
מר לוסטרניק ציין בתצהיר עדותו וכן בעדותו בפני, כי לא ביקש לסלק את איבגי אלא דרש שרק חיון יוותר בעל מניות בחברה וזאת מטעמים הקשורים בניהול החברה, מבחינתו היה זה מהותי ומכריע לצורך קבלת החלטה להשקיע בחברה על דרך רכישת המניות בחברת ויינברג.
חיון בעדותו הסביר, כי ללא רכישת המניות של חברת ויינברג, עלולה היתה חברת טופ גאם להיקלע שוב למשבר כלכלי ועל כן מבחינתו ההצעה שקיבל ממר לוסטרניק היתה בבחינת "להיות או לחדול", במובן של הפסקת העסקתם של עשרות עובדים, מימוש ערבויות והיקלעות החברות לרבות הוא להליכי חדלות פירעון.
45.אשר למצבה של חברת טופ גאם באותם זמנים, הפנה מר חיון, בסיכומיו, לחוות דעתו של רו"ח רישפי ממנה ביקש ללמוד, כי בשנת 2009 ההתחייבויות של טופ גאם הגיעו לכ-8 מיליון ₪ מבלי שחילקה דיבידנדים לבעלי המניות. ולמרות שבסוף שנת 2009 היה לטופ גאם רווח תפעולי, עדיין קבע רו"ח רישפי, כי נכון לשנה זו היה לחברת טופ גאם גירעון בהון כך שסך התחייבויותיה עלה על שווי הנכסים של החברה.
46.בהינתן מצב דברים זה, החל חיון במסע שכנועים אל מול איבגי על מנת שזה ימכור לו את שארית אחזקותיו בחברה.
אך מובן, כי מבחינת חיון, זה שם לעצמו מטרה ברורה והיא לעשות כל שניתן על מנת לקדם הוצאתו של איבגי מגומי גאם ולצורך כך נדרש לשכנע את איבגי להעביר לידיו את יתרת אחזקותיו בגומי גאם. לשם כך, ואף כדברי חיון עצמו, גייס הוא את מר יוסי אבני, אחיו הבכור של איבגי, כדבריו, כדי שיהיה גורם אובייקטיבי במו"מ.
במסגרת חקירתו, הסביר חיון, כי הסיבה להבאתו של יוסי אבני למו"מ עם איבגי היתה, כי למר איבגי "יש קצת קשיים בהבנה ובתפיסה" (ראה עמ' 136 לחקירות חיון).
חיון הוסיף וציין, כי התקיימו כ-4-5 פגישות עם איבגי ואבני כדי לקדם הנושא.
47. איבגי, לעומת זאת, טען כי אבני לא היה מעורב בעניינים והפגישה איתו היתה משפחתית.
עדותו של אבני, אשר הוזמן לעדות על ידי חיון, היתה חשובה מאוד במחלוקת זו, מאחר והיה בה כדי לשפוך אור על התנהלות המו"מ שהתקיים בין הצדדים. ואולם, חיון חזר בו מבקשתו לזמן את אבני לעדות, ועל פניו יש לזקוף זאת לחובתו.
48.על פי עדותו של חיון, מר אבני שלח את הצדדים לברר את הזכויות אצל עו"ד ורו"ח. לדבריו, בעקבות זאת פנו הם – איבגי וחיון, אל רו"ח של החברה, רו"ח תשובה, אשר נתן מענה לכל שאלותיו של איבגי ורק לאחר מכן חתם איבגי על טפסים להעברת המניות בגומי גאם.
גם רו"ח תשובה ציין בתצהירו, כי איבגי קיבל מענה לגבי מצבה הכלכלי של גומי גאם באותם זמנים.
49.מנגד, כעולה מעדותו של איבגי ושל רו"ח תשובה נמצא, כי כאשר התייצבו איבגי וחיון בפני רו"ח תשובה, הציגו הם בפניו את עיקרי ההסכמה המוגמרת ביניהם ולפיה יקבל איבגי תמורה כספית בגין יתרת מניותיו בגומי גאם, בסל של 22,000 דולר וכן תוקם חברה אשר תשווק את הממתקים שמייצרת טופ גאם, היא חברת המתוקים של קתי.
רו"ח תשובה אף אישר כי לא נדרש ליתן הסבר לאיבגי אודות מצבה של גומי גאם, מאחר ואיבגי וחיון באו אליו עם הסדר מגובש.
בעדותו בפני טען איבגי, כי הסכמה זו אינה משקפת תמורה למניותיו בגומי גאם, מאחר ולא ביקש לוותר עליהן, וכי התשלום המוסכם של 22,000 דולר היווה תשלום על חשבון החזר הלוואת בעלים שנתן לגומי גאם. איבגי הוסיף וטען, כי חיון התחייב בפניו, באותה העת, להוסיף ולשלם לו סכום נוסף של 120,000 דולר בגין החזר הלוואת בעלים, במועד מאוחר יותר.
50.אלא שגירסת איבגי אינה מתיישבת עם הראיות מאחר ובמעמד אותה פגישה במשרדי רו"ח תשובה חתם איבגי על טופס העברת יתרת מניותיו לחיון וסוכם, כי בהמשך יקודם הליך של הקמת חברת ההפצה, המתוקים של קתי, אשר ברור היה לכל כי הדבר מהווה חלק מן התמורה בגין יתרת מניותיו בגומי גאם. בעניין זה מקובלת עלי גירסת חיון כי התשלום הוגדר כהחזר הלוואת בעלים, על מנת שאיבגי לא ידרש לתשלומי מס ואולם, היה ברור לכל כי כנגד ויתורו של איבגי על יתרת מניותיו בחברה יקבל הוא התשלום האמור וכן מניות בחברת ההפצה אשר תיווסד.
ואכן, איבגי בגרסתו המאוחרת, לא טען עוד כי אין המדובר בתמורה ליתרת מניותיו אך טען כי הוטעה על ידי חיון אשר גם עשק אותו וגזל ממנו את יתרת מניותיו כנגד תמורה אשר אינה עומדת ביחס ישיר לשווין של המניות.
עוד בטרם אתייחס לטענות איבגי בכל הנוגע למהלך זה, אשר התקיים ערב העברת יתרת המניות של איבגי בגומי גאם, אשר לטענת איבגי נגוע בעושק והטעיה, ראיתי לנכון להמשיך ולפרוס את התמונה השלמה של מהלך האירועים שהתרחשו בהמשך לפגישה זו, הקשורים למהלך זה של העברת יתרת המניות של איבגי בגומי גאם.
חתימת איבגי על כתב השחרור
51.כאמור לעיל, כחלק מההסכמות שבין איבגי לחיון, בתמורה להעברת יתרת מניותיו של איבגי בגומי גאם, הוסכם כי תוקם חברת שיווק והפצה של הממתקים אותם מייצרת טופ גאם, שתיקרא "המתוקים של קתי", בה יוקצו לאיבגי 50% מהון המניות והיתרה תוקצה לגב' חיון.
52.ואולם, עוד בטרם הקמת המתוקים של קתי, נשלח, ביום 15.3.2010, מכתב מאת בא כוחו של איבגי אל חיון, בו התבקש חיון להעביר את כל המידע הרלוונטי הנוגע לחברת גומי גאם. בין היתר, נדרשו פרוטוקולים מאספות כלליות וישיבות דירקטוריון של החברה, מסמכים אודות העברת מניות בחברה, הודעות לרשם החברות ושטרי העברת מניות, דו"חות כספיים שנתיים, מאזנים וחו"ד רו"ח בשבע השנים שקדמו למועד פנייתו.
במסגרת פניה זו לא נטענה כל טענה בעניין העברת מניות אשר בוצעה בחברת גומי גאם.
מכתב זה לא נענה על ידי חברת גומי גאם ואולם, מעיד על כך חיון ואומר, כי הופתע לקבל מכתב זה ועל כן פנה אל איבגי ושאל לפשרו וזה השיב לו כי מכתב זה נשלח בשל העיכוב בהקמת חברת המתוקים של קתי.
53.בעקבות זאת, הציע חיון לאיבגי לבוא לארץ כדי לקדם יסוד והקמת החברה והגעתו של איבגי לארץ תואמה לחודש יולי שנת 2010.
יוער – כי בחודש מרץ 2010, טרם נעשתה העברת המניות מאיבגי לחיון, בשל החזרת מסמכים בלתי מלאים שנשלחו אל רשם החברות. דיווח על העברת המניות בוצע בחודש מאי 2010.
איבגי מתאר הדברים אחרת וטוען, כי חיון בדברי נועם הציע לו להגיע ארצה כדי לקדם הדברים ביניהם, בלי עורכי דין. איבגי האמין בחיון ורצה בכך, בהיות חיון הדמות הדומיננטית והחזקה במשפחה. איבגי רצה בקירבת המשפחה ובקרבתו של חיון ולא רצה להקים נגדו את המשפחה, לה היה זקוק, נפשית ורוחנית.
54.ביום 18.7.2010 נפגש איבגי עם חיון במשרדו של עו"ד ארי שלם, עו"ד של חברת גומי גאם, כדי לקדם את הקמת החברה "המתוקים של קתי". ואולם, עוד קודם לכן, החתים עו"ד שלם את איבגי על כתב ויתור, אותו ניסח, עליו חתם איבגי.
כתב זה מסכם את העברת כל מניותיו של איבגי בחברת גומי גאם כשהוא משוחרר מכל חוב ו/או התחייבות מכל מין וסוג כלפי החברה ו/או כלפי צד ג' מכוח היותו בעל מניות בחברה בעבר וכן ויתור על כל זכויותיו מכל מין וסוג בחברה. אין בכתב ויתור זה התייחסות לתמורה וגם לא להשקעותיו של איבגי בגומי גאם.
עו"ד שלם בעדותו בפני טען, כי הסביר לאיבגי את תוכנו של כתב השחרור והשלכותיו של כתב השחרור עובר לחתימתו ובפרט העובדה כי דה פקטו, איבגי מוותר על כל טענותיו בעניין חברת גומי גאם.
כדבריו: "הסברתי לו שלוש פעמים, והוא חתם". (פרוטוקול מיום 12.2.2015 בעמ' 49).
(הכוונה לאיבגי).
55.איבגי טען, כי אינו זוכר שחתם על מסמך זה ולאחר שנוכח, כי חתם על מסמך זה טען, כי הוטעה לחתום עליו. איבגי חזר וטען להטעיה מכוונת ואי גילוי של מידע חיוני וחוסר תום לב של חיון ושל עו"ד שלם אשר פעלו יחדיו במטרה להחתים אותו על מסמך זה ובכך להשתיק אותו מפני כל תביעה כנגד השקעותיו בגומי גאם.
הקמת חברת "המתוקים של קתי"
56.בהמשך, במועד חתימתו של איבגי על כתב השחרור – ביום 18.7.10, ניסח עו"ד שלם, בכתב ידו, את הסכמות הצדדים בדבר יסוד והקמת חברת המתוקים של קתי. (נספח כג' לתשובת המשיבים).
הוסכם כי איבגי וקתי חיון יחזיקו בהון המניות של החברה שתוקם בחלקים שווים.
בעמוד 2 לטיוטת ההסכם נרשם כי : "חי חיון מתחייב בזאת לא לפתוח ולא להיות קשור בחברת שיווק קמעונאי של ממתקים".
57.למחרת היום, ביום 19.7.2010, התקיימה פגישה אצל עוה"ד שלם, בנוכחות מר איבגי, מר חיון והגב' קתרין חיון. לקראת אותה פגישה הודפס הסכם מיסדים של חברת המתוקים של קתי, הצדדים להסכם הינם איבגי וגב' חיון. באותו מעמד, נחתם הסכם המיסדים להקמת חברת "המתוקים של קתי".
במסגרת הסכם המייסדים דלעיל, מיום 19.7.2010 (להלן: "הסכם המייסדים הראשון"), התחייבו איבגי והגב' חיון, כדלקמן:
"חלקו של כל אחד מהצדדים בהשקעות בחברה ו/או ברווחיה ו/או בהפסדיה ו/או בכל דבר אחר יהיו 50% לכל צד" (סעיף 4.1.)
"בשנות הפעילות הראשונות של החברה, יהיה מנהל החברה מר חי חיון" (סעיף 7).
"החברה מתחייבת לספק עבודה לצד ב' (הוא איבגי) בשכר של 10,000 ₪ נטו בחודש ללא כל התחשבות ברווחי החברה לתקופה של 12 חודשים מיום התחלת עבודתו של צד ב' בחברה". (סעיף 10.1).
"בעלי החברה ומנהליה מתחייבים ומצהירים בזאת, כי כל עוד מחזיקים במניות החברה, לא יעסקו, במישרין או בעקיפין, בשום עבודה ו/או עסק הקשור בחברה לשיווק קמעונאי של ממתקים". (סעיף 10.7).
ביום 21.7.2010 ובהמשך למוסכם בין הצדדים, נוסדה חברת "המתוקים של קתי" בדיווח לרשם החברות.
58.שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 4.10.2010, נחתם הסכם מייסדים חדש (להלן: "הסכם המייסדים החדש"), הפעם בין איבגי לגב' ענבל תקתוק, וזאת נוכח סירובה של הגב' חיון להחזיק במניות החברה.
במסגרת הסכם המייסדים החדש, נקבע כדלקמן:
" בעלי המניות מתחייבים ומצהירים בזאת, כי כל עוד מחזיקים במניות החברה, לא יעסקו במישרין ולא בעקיפין, בשום עבודה ו/או עסק הקשור בחברה לשיווק קמעונאי של ממתקים." (סעיף 10.7 להסכם המייסדים החדש).
59.לטענת איבגי, התחייבויות חיון במסגרת סעיף 10.7 להסכם המייסדים הראשון, ולפיה כל הממתקים המיוצרים על ידי טופ גאם ישווקו באמצעות "המתוקים של קתי", הייתה מעיקרי התקשרות הצדדים ובאה לידי ביטוי בטיוטת הסכמות הצדדים.
לדידו, החתמתו על הסכם המייסדים החדש, נגועה בהטעייה מכוונת, מאחר והסכם המייסדים החדש רוקן מתוכן את בסיס ההסכמה שבין הצדדים כפי שגובשה במסגרת הסכם המייסדים הראשון, הסכמה שמשמעה היה הבטחת בלעדיות מוחלטת לחברת המתוקים של קתי לבצע את כל השיווק וההפצה של הממתקם אותם מייצרת חברת טופ גאם.
לטענתו, בנוסח הסכם המייסדים החדש הושמטה במכוון התחייבותו של מנהל חברת טופ גאם, הוא מר חיון, - אשר מונה גם כמנהל בחברת המתוקים של קתי, על פי הסכם המייסדים הראשון, שלא לעסוק בשיווק ממתקים, וזאת כדי לאפשר לו להמשיך ולשווק ממתקים בערוץ אחר שיבחר לטובת חברת טופ גאם. במילים אחרות טען איבגי, כי השינויים שהוכנסו בהסכם המייסדים החדש הינם שינויים מהותיים המעקרים את המהות והתוכן של חברת המתוקים של קתי אשר אמורה היתה לשווק באופן בלעדי את הממתקים שמייצרת טופ גאם.
כך, במסווה של החלפת השותפה להסכם המייסדים – גב' חיון בגב' תקתוק, הוכנסו בהסכם המייסדים שינויים מהותיים, המעקרים את ההסכמה המקורית מתוכן ומבלי שחיון ו/או עו"ד שלם טורחים להביא לידיעתו ותשומת ליבו כי הוכנסו שינויים אלו.
יאמר המשפטן, כי היה זה מחובתו של חיון לקרוא את ההסכם בטרם חתימתו, ואולם, כפי שציינתי לעיל, איבגי לא קרא את ההסכם כי האמין לחיון שמדובר בשינוי קוסמטי של זהות השותף להסכם המייסדים, מה גם שמתקשה הוא בקריאת השפה העברית, לכך הייתי עדה במהלך חקירתו בנסיבות בהן התקשה לקרוא מסמכים וביקש פעם אחר פעם כי יקריאו לו.
60.בהנתן האמור טען איבגי, כי בנסיבות דנן, עת פעל חיון לרוקן מתוכן את הסכמת הצדדים אשר עמדה בבסיס הסכמתו לותר על יתרת מניותיו בגומי גאם, לא ניתן לראות בהקמת חברה זו כחלק מן התמורה בגין "שחרור מניותיו" של איבגי בחברת גומי גאם, ועל כן יש להורות על ביטול העברת המניות השלישית, נוכח הטעייה זו.
61.אל מול טענות אלו טענו המשיבים, כי על אף שהתנו הצדדים את ההסכם בתחילת עבודתו של איבגי בחברת המתוקים של קתי, חזר איבגי לשוודיה ולא נטל סיכון כלכלי כלשהו באמצעות הזרמת כספים לחברה שהוקמה, או בהשקעת זמן כדי לבסס את תפעולה. החברה התחילה לפעול כשהגב' תקתוק מנהלת אותה.
עוד נטען, כי מעולם לא הובטח לאיבגי כי כל מכירות הממתקים שמייצרת טופ גאם ישווקו ויופצו באמצעות חברת המתוקים של קתי.
זיכרון הדברים, שנת 2012
62.שנתיים לאחר מכן, ביום 30.7.2012 בתום מריבה גדולה בין איבגי לחיון נחתם מסמך "זיכרון דברים" ולפיו וויתר איבגי על מלוא זכויותיו בחברת "המתוקים של קתי" ובחברת "גומי גאם", כנגד קבלת תשלום של 660,000 ₪ אשר ישולם בתשלומים.
63.מן העדויות שבאו בפני עולה, כי בביקור של איבגי בארץ, בחודש יולי 2012, פנה איבגי לחיון בכעס ובצעקות, כשהוא מרגיש מיואש ומרומה. איבגי הטיח בחיון, כי הוא לא ישקוט עד אשר יקבל ממנו את מה שמגיע לו בחברת גומי גאם.
בעקבות זאת, התקיים מפגש משפחתי בבית משפחת תקתוק, המתואר על ידי הגב' תקתוק כפגישה טעונה במיוחד, רווייה בצעקות וגידופים, עד כי לא יכלה לשאת את המעמד ועזבה את המקום. (ראה עדותה מיום 12.2.15 עמ' 153).
בתום אותו מפגש, אליו אתייחס בהמשך, ניסח מר תקתוק מסמך, הוא זיכרון הדברים כמפורט לעיל, שעניינו הצהרת איבגי ולפיה מוותר הוא על כל זכויותיו בחברת המתוקים של קתי ובחברת גומי גאם, כנגד התחייבות חברת גומי גאם לשלם לו סך של 660,000 ₪, אשר ישולם בתשלומים חודשיים של 5,000 ₪, למשך 11 שנה (132 תשלומים).
ההסכם מציין מפורשות כי התמורה הכספית שיקבל איבגי הינה "תמורה לכל החובות שחברת גומי גאם בע"מ היתה חייבת לי. ובתמורה לזאת אני מתחייב לעזור לחברת גומי גאם בע"מ כל מה שתצטרך ממני בעתיד".
על מסמך זה חתום איבגי מצד אחד וחברת גומי גאם מן הצד השני. (כאשר חתימתו של חיון מתנוססת בשם גומי גאם)
כבר עתה אעיר, כי חתימתה של חברת המתוקים של קתי אינה בנמצא וגם אין התייחסות אל מי מעביר איבגי את אחזקותיו בחברת המתוקים של קתי.
לאחר חתימתו של איבגי על מסמך זה (זכרון הדברים) הוקלט שיח קצר שקיים חיון עם איבגי, אשר משקף לכאורה את שביעות רצונו של איבגי מהסכמה חדשה זו. השיח בעיקרו דברי ברכה, תפילה ואיחולי בריאות לבני המשפחה, כשאחדות המשפחה לעיני הכל.
64.לטענת איבגי, כשלוש שעות לאחר החתימה על זיכרון הדברים, התקשר אליו חיון והודיע לו, כי הוא חוזר בו מחתימתו על המסמך ובכך, טען איבגי, נתן חיון הוראת ביטול לזיכרון הדברים האמור.
עוד טען, כי בסמוך לאחר מכן, הודיע עוה"ד ארי שלם, כי חברת גומי גאם וחיון, לא יהיו צד להסכם.
הצדדים החליפו טיוטות הסכם לחתימה ואולם, נוכח סירובה של חברת גומי גאם להיות צד להסכם זה על חיוביו, לא קודם הליך של חתימה על הסכם.
65.יחד עם זאת, ביום 28.8.12 שלח עו"ד שלם, בשם חברת גומי גאם, אל בא כוחו של איבגי וביקש לקיים ההסכם, כשהוא מציין כי גומי גאם החליטה לאשרר את ההסכם מ - 30.7.12 (זכ"ד). למכתב זה צורף שיק של חברת גומי גאם על סך של 5,000 ₪.
בתשובה למכתב זה, מיום 20.8.12 – צריך להיות 29.8.12, כתב בא כוחו של איבגי, כי הוא דוחה את בקשתה של גומי גאם כעת לקיים את ההסכם, מקום שסירבה קודם לכן להיות צד להסכם. עוד דרש מסמכי חברה לרבות דוחות כספיים של גומי גאם, טופ גאם והמתוקים של קתי.
במסגרת מכתב זה הוחזר השיק לידי עו"ד שלם וכן נדרש עו"ד שלם שלא לבצע את העברת המניות.
בתשובה למכתב זה כתב עו"ד שלם, בשם גומי גאם, מכתב מיום 20.9.12, ולפיו גומי גאם דוחה את טענות איבגי. כמו כן ציין במכתבו, כי גומי גאם פותחת חשבון נאמנות לשם יופקדו הכספים בעבור איבגי, בהתאם להתחייבות מכוח זכרון הדברים.
66.בעניין זה טען איבגי, להעדר כל תוקף משפטי להעברת המניות השלישית שתחילתה והמשכה בהטעייה אחת גדולה. איבגי בסיכומי טענותיו חזר וטען, כי התנהלותו של חיון כלפיו, מאותו רגע שבו שם לו למטרה לסלק אותו מאחזקותיו בחברת גומי גאם, היתה נגועה במעשי מרמה והטעיה ואף עושק וקיפוח.
איבגי לא כפר בהסכמה שהתגבשה במסמך הזכ"ד, ואולם, לטענתו גם היא נגועה בהטעייה ובכל מקרה מקום שחיון וגומי גאם חזרו בהם מהתחייבותם וחזרה זו היתה מקובלת גם עליו, אין עוד תוקף לזכרון הדברים ועל כן סירב לקבל לידיו את השיק אשר נשלח אליו מגומי גאם.
עוד טען, כי מקום שלטיוטות ההסכם אשר הוחלפו לאחר מכן לא ניתן קיבול, אין בנמצא כל הסדר המסדיר את התמורה בגין יתרת המניות שהעביר איבגי לחיון.
האם נתקיימו נסיבות של הטעייה ועושק המצדיקות ביטול ההסכמים לצד העברת המניות השלישית?
67.אקדים ואומר, כי לאחר שחזרתי והפכתי בעדויות וטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי איבגי הוטעה ונעשק על ידי חיון לאורך כל מהלך העברת המניות השלישית, העברת יתרת מניותיו של איבגי בגומי גאם, ועד כולל החתמתו על זיכרון הדברים ביולי 2012.
על התנהלות בלתי אמינה, מניפולטיבית ומטעה של חיון ניתן ללמוד מהאירועים כדלקמן:
68.חיון היה חדור מטרה לסלק את איבגי מחברת גומי גאם כשהוא מודע לחולשותיו של איבגי בהיותו "בעל קשיים בהבנה ובתפיסה", כך בלשונו של חיון, ועל כן ניצל חולשה זו ולא פרס בפני איבגי תמונה מלאה ואמיתית באשר לשווי מניותיו בחברת גומי גאם, לרבות התנהלות בעלי המניות והחזרת הלוואות בעלים כפי שהתברר בדיעבד כי נעשו.
עדותו של חיון בפני היתה מתחמקת ומתוחכמת. לאורך כל הדרך ביקש להסתיר את המובן מאליו שהיה עליו לגלות בפני איבגי - והכוונה לספרי החשבונות של גומי גאם ושל טופ גאם, בטרם זה יקבל החלטה מושכלת אודות התמורה המגיעה לו בגין מניותיו והלוואת הבעלים שלו בגומי גאם.
69.חיון ניהל את החברה כעסק עצמאי שלו, מבלי לשתף את איבגי בעומק ההחלטות הפיננסיות בחברה, בהיותו בעל מניות בחברה. כך, כאשר הציע לו תמורה בגין מניותיו בחברה הציג בפניו תמונה ולפיה, טופ גאם אינה ריווחית והצטרפותו של לוסטרניק קריטית להמשך קיומה של החברה. חיון לא גילה לאיבגי, כי טופ גאם הינה חברה ריווחית וכי היא מחלקת רווחים לבעלי מניותיה, באופן אשר איפשר לחיון למשוך הלוואה בסך של כ- 900 אלף ₪ לכיסו הפרטי.
חיון, אשר היה חדור מטרה והבין כי יתקשה לשכנע את איבגי, בשל אישיותו המורכבת, פנה אל אבני, אחיו של איבגי, על מנת שיסייע בידו.
כפי שציינתי לעיל, עדותו של אבני לא באה בפני ואולם, מודה חיון כי אבני הציע, ניתן לומר בתבונה רבה, כי הצדדים יפנו לקבלת עזרתו של רו"ח החברה, מר תשובה.
70.ואולם נמצא, כי בפועל כאשר התייצבו איבגי וחיון בפני רו"ח תשובה, היה זה מפגש שנועד לברך בו על המוגמר, מאחר ובין חיון ואיבגי כבר סוכמה "התמורה" ומפגש זה נועד לקדם חתימתו של איבגי על טפסי העברת מניות בלבד.
בניגוד לדברי חיון, אשר טען, כי איבגי קיבל מענה לכל שאלותיו באשר למצבה של גומי גאם, מרו"ח תשובה. העיד רו"ח תשובה, כי הפגישה היתה קצרה כ-20 דקות, כי לא היה מעורב בפרטי העסקה וכי גם לא היה מודע לתמורה הכספית. עוד אישר רו"ח תשובה, כי לא נתן הסברים לאיבגי באשר למהות העיסקה, לא התבקש וגם לא נתן פרטים אודות מצב החברה.
71.טענת חיון, כי תשלום סך של 22,000 דולר, כמוסכם אז, שיקף תמורה ראויה לשווי אחזקותיו של איבגי בחברת גומי גאם אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שבאו בפני.
אומנם נטען, כי 50% מטופ גאם היו שווים ל-800,000 ₪, תמורה ששילם לוסטרניק לרכישת מניות נטו בחברת ויינברג ואולם, מעדותו של לוסטרניק עולה, כי חברת נטו קיבלה מעבר לכך סכומים נוספים בגין החזר הלוואת בעלים. בעוד שהלוואת הבעלים של איבגי לא קיבלה כל התייחסות.
72.אי חשיפת ספרי החשבונות של גומי גאם כמו גם טופ גאם בפני איבגי התמשכה לאורך כל הדרך עד לשלב מתקדם בשמיעת הראיות בתיק זה, שרק אז נחשפו ספרי החשבונות של החברות בפני רו"ח רישפי אשר נתן תמונה כללית לצדדים לגבי ההתנהלות הכספית של החברות.
חשיפת ספרי החשבונות של החברות בשלב בו התבקש איבגי להעביר את יתרת מניותיו בגומי גאם, היתה מהותית וחיונית לצורך קבלת החלטה מושכלת מצד איבגי בדבר שווי המניות והתמורה הראויה בגינן, ואולם, חיון מנע זאת ממנו בדרכי עורמה.
שונות היו הנסיבות בהעברת מניות זו מהעברות המניות הקודמות בכך, שההעברות הקודמות בוצעו בתחילת דרכה של גומי גאם בנסיבות בהן גויס משקיע בחברה והיתה הערכה כללית ביחס לשווי ההשקעה אל מול ההקצאה המתבקשת. אין הדבר דומה כאשר הסכים איבגי למכור את מניותיו וחיון, באופן מוזר למדי, סירב לחשוף בפניו נתונים כספים, בהם היה זכאי לעיין, לצורך גיבוש עמדתו בנדון.
73."התמורה הנוספת" שהוצעה לאיבגי – 50% מהון המניות בחברת המתוקים של קתי, אינה יכולה להוות חלק מהותי מהתמורה, מאחר והגב' חיון – השותפה על פי הסכם המייסדים הראשון, ולאחריה ענבל תקתוק השותפה על פי הסכם המייסדים החדש, קיבלה אחזקה זהה במניות החברה ללא כל תמורה.
גם אם נכון לראות בכך תמורה ראויה בגין העברת יתרת מניותיו של איבגי בגומי גאם לחיון, אזי תמורה זו רוקנה מכל תוכן כאשר בהסכם המייסדים החדש הוצאה באופן בלתי מובן סוגיית הבלעדיות בשיווק הממתקים שמייצרת טופ גאם, כפי שהובטח תחילה לאיבגי.
74.אם לא די במסירת מידע מוטעה לאיבגי ואי גילוי מידע מהותי שהיה חייב חיון למסור לאיבגי, אשר הביא להסכמתו של איבגי לאותה תמורה (סך של 22,000 דולר) גם בהמשך נהג חיון עם איבגי בחוסר תום לב בנסיבות המגבשות הטעיה מכוונת.
כך, כאשר קיבל חיון מכתב בא כוחו של איבגי בחודש מרץ 2010, המבקש לקבל לידיו את ספרי החשבונות של גומי גאם, עוד בטרם הפגישה במשרדו של עו"ד שלם. תחת מענה ענייני למכתב זה הזדרז חיון ופנה אל איבגי כשהוא מפעיל עליו את קסמיו ומציע לו להגיע ארצה כדי להסדיר את הנושא, אשר ימנע מעורבותם של באי כוחו.
חיון קידם פגישה אצל עו"ד שלם, עו"ד של גומי גאם, אשר גויס על ידי חיון ומן הסתם חב חובת אמון לחברה. ואולם, לא ניתן להתעלם מאפשרות קיומו של משוא פנים אותו גילה עו"ד שלם לטובת חיון, אשר גייס אותו ליתן יעוץ משפטי לחברת גומי גאם.
וכך, כשהוא "משכיח" מאיבגי את הדרישה לעיין בספרי החשבונות של גומי גאם, ועוד בטרם מנוסח הסכם המייסדים להקמת המתוקים של קתי, מחתים עו"ד שלם את איבגי על כתב ויתור על כל זכויותיו בגומי גאם.
75.לפיכך, גם אם במצב דברים אחר ניתן היה לצפות מבעל מניות בחברה המציג עצמו כבעל עסקים, לחקור בעצמו את מצבה של החברת בטרם מכירת מניותיו בה, בפועל הדבר לא קרה. הדבר לא קרה, כי זו היתה אישיותו של איבגי. אדם בעל אישיות חלשה אשר סמך על חיון והאמין למוצא פיו מבלי שעלה בדעתו לפקפק אחר דבריו, כשהוא סמוך ובטוח כי כבן משפחה מוסר לו חיון מידע אמת ולא מסתיר ממנו דבר כשהוא מבקש אך את טובתו.
חובת אמון זו לא קיים חיון כלפי איבגי, עת קידם החתמתו של איבגי על מסמך וויתור זה, מבלי לגלות לו כי בעלי המניות האחרים הנוכחים ואלה שעזבו אותה, החזירו לידיהם את הלוואות הבעלים בחברה, בעוד איבגי בחתימתו על כתב הוויתור מוותר על הלוואת הבעלים שלו לחברה מבלי שהדבר מקבל התייחסות כלשהי במסגרת אותו הסכם.
התנהלות זו, של הסתרת מידע מהותי מפני איבגי, תוך ניצול אישיותו החלשה, אישיות אשר הפכה חומר בידי חיון, מגבשת את יסודות ההטעיה והעושק. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בשלב זה של הדברים אשר אמור להסדיר את יציאתו הסופית של איבגי מהחברה, במובן בו אמורה לקבל התייחסות גם סוגיית החזר הלוואת הבעלים.
76.התנהלות מטעה זו מתעצמת בכל הנלווה להקמת חברת השיווק וההפצה המתוקים של קתי. עו"ד שלם, אשר ניסח את טיוטת הסכם המייסדים, על פי כוונת הצדדים, כפי שהוצגה בפניו, ניסח הסכם שעל פיו כל שיווק הממתקים של טופ גאם יבוצע באמצעות חברת המתוקים של קתי. (כך גם מאשר עו"ד שלם בעדותו בפני ביום 12.2.15). במילים אחרות כי לחברת המתוקים של קתי תנתן הזכות הבלעדית לשווק את הממתקים שמייצרת טופ גאם.
הדברים באים לידי ביטוי בסיכום העקרונות שנכתב בכתב ידו של עו"ד שלם ואשר עלה על הכתב בהסכם המודפס, אשר נחתם בין איבגי לבין הגב' חיון.
ואולם, מספר חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2010, קידם חיון הסכם מייסדים חדש, המרוקן מכל תוכן את התחייבויותיו כלפי איבגי, אשר היו קיימות במסגרת הסכם המייסדים הראשון.
בהסכם החדש, אין עוד מדובר בהתחייבות של חיון או טופ גאם לשיווק בלעדי באמצעות חברת המתוקים של קתי. מדובר בהסכם המגבש הסכמות חדשות, שונות לחלוטין מהסכם המייסדים הראשון. ובמקום למסור הסבר לאיבגי אודות השינוי המהותי שנעשה בהסכם המייסדים החדש, נעשה הדבר בנימוק מצטדק של החלפה טכנית בין הגב' חיון, כבעלת מניות בגב' תקתוק.
צורמת עד מאוד התנהלות זו של חיון אל מול איבגי. צורמת עוד יותר העובדה כי מהלך זה בוצע על ידי עו"ד שלם, אשר חב חובת הגינות וזהירות מוגברת כלפי הצד אשר אינו מיוצג, בין על דרך של מתן הסבר מקיף אודות ההסכם עליו הוא חותם והשינויים שהוכנסו בו ובין על דרך של הפניית איבגי לקבלת ייעוץ משפטי מתאים נוכח השינוי המהותי שהוכנס בהסכם המייסדים החדש.
גם אם הקצאת המניות בחברת המתוקים של קתי היוותה חלק מהתמורה בגין מניותיו של איבגי בגומי גאם, אזי חיון דאג לרוקן תמורה זו מכל תוכן. שהרי, שונה הדבר כאשר מוקמת חברת שיווק והפצה בעלת זכות לבלעדיות בהפצה של הממתקים אותם מייצרת טופ גאם לבין חברה שהשיווק באמצעותה מוגבל ומצומצם.
77.חיון אשר הילך קסמים על איבגי, לא רק מנע ממנו כל גישה לספרי החשבונות של גומי גאם וטופ גאם, אלא גם הפעיל מניפולציה ריגשית על איבגי ואף ניצל את "עזרת המשפחה" לשם כך. ניכר בחיון שהכיר את חולשותיו של איבגי וניצל זאת לטובתו. חיון ידע שמילים חמות המשרות ביטחון על איבגי, כי הוא דואג לו וכי ניתן לסמוך עליו, לצד דברי נועם וברכה ואחדות המשפחה, היו משמעותיים עבור איבגי אשר היה זקוק לחום המשפחתי ולתחושה, כי משפחה חמה מחכה לו בארץ לכשיחליט יום אחד לחזור ולבנות את ביתו בארץ.
באמצעים מניפולטיביים אלו השתמש חיון כאשר הביא את איבגי להסכמה לחתום על זכרון הדברים, באותו מפגש משפחתי סוער בביתו של תקתוק, כאשר הפעם מוצעת לאיבגי תמורה כספית מגומי גאם, כנגד ויתור על טענותיו כלפי גומי גאם וכנגד העברת מניותיו במתוקים של קתי.
זיכרון הדברים המנוסח על ידי מר תקתוק, באותו מפגש משפחתי, מיום 30.7.12, אך משקף את מודעותו של חיון, כי כל מה שהוסכם קודם לכן, בכל הנוגע לתמורה הכספית הראויה בגין העברת יתרת מניותיו של איבגי בגומי גאם, איננה ראויה ואינה עומדת במבחן המציאות ועל כן בטלה וכי יש לקבוע תמורה חדשה. בהתאם מתגבשת הסכמה חדשה לתשלום כספים.
ואולם, גם בהקשר להסכמה זו לא ברור הכיצד גובשה הסכמה לסכום האמור.
78.כאן נשאלת השאלה, האם התמורה אשר נקבעה בזכרון הדברים נגועה בהטעיה עושק או קיפוח, כפי שטען איבגי. או שמא בשלב זה של הדברים קיימת הצדקה לאכוף על הצדדים את המוסכם בזכרון הדברים.
כפי שתואר לעיל, כאשר התעורר איבגי והבין, כי הוטעה על ידי חיון לחשוב כי קיבל תמורה מלאה בגין אחזקותיו בחברת גומי גאם, מתקיימת אותה פגישה זועמת וטעונה בביתו של תקתוק בחודש יולי 2012. אז, תובע איבגי תמורה הולמת להשקעותיו ושווי מניותיו בחברת גומי גאם.
חיון ביקש להציג מעמד זה כפנייתו של איבגי אליו לרכוש ממנו את חלקו בחברת המתוקים של קתי, כך כדברי חיון. ואולם לא שוכנעתי, כי כך היו הם פני הדברים. איבגי דרש גמול הולם בגין אחזקותיו בגומי גאם וטען כלפי חיון כי רומה וכי לא ישקוט עד שיקבל את המגיע לו. אבחנה דקה זו רלבנטית לדינמיקת ההטעיה המתמשכת אותה ביצע חיון כלפי איבגי.
עדות לכך שהיתה זו פגישה סוערת סביב דרישתו של איבגי לגמול ראוי, בגין השקעותיו ואחזקותיו בגומי גאם, למדנו מעדותה של הגב' תקתוק, כמפורט לעיל, אשר סיפרה על הקולות הצורמים שנשמעו באותה פגישה.
כך, גם ניתן ללמוד מנוסח זיכרון הדברים אשר נחתם באותו מעמד, כי הובן שיש לקבוע תמורה חדשה בגין מניותיו של איבגי בגומי גאם. על פי נוסח זכרון הדברים, מתחייבת גומי גאם לשלם לאיבגי תמורה כספית ואין המדובר בהתחייבות של המתוקים של קתי.
הסכמתו של חיון לחתום על מסמך זכרון הדברים מלמד, כי חיון הבין וידע שאיבגי לא קיבל תמורה ראויה בגין אחזקותיו בגומי גאם ועל כן חתם על נוסח המסמך המשקף תשלום מגומי גאם אל איבגי, והכל על אף שידע שאיבגי חתם על כתב שחרור בפני עו"ד שלם.
איבגי, בסערת רגשות ובלחץ המשפחתי הסובב אותו, תחת ברכות דתיות של בריאות, עזרה ואחווה, מקבל את ההצעה ולפיה ישולם לו הסכום כמפורט לעיל, והכל מבלי שנפתחים בפניו ספרי החשבונות של גומי גאם, מבלי שמוצגים בפניו נתונים בדבר שווי אחזקותיו בגומי גאם, ומבלי שמספרים לו שהלוואות בעלים של בעלי מניות אחרים בגומי גאם הוחזרו.
נשאלת השאלה המתבקשת הכיצד נכשל איבגי גם הפעם, עת חתם על הסכם מבלי להיוועץ. תשובה לכך, היא אישיותו של איבגי החוזר ונותן אמונו ומבטחו בבני המשפחה הסובבים אותו ואלה מנצלים חולשותיו כדי להפעיל עליו לחץ ולהסכים לתכתיבים והכל בשם שלמות המשפחה, הבריאות ותפילות הברכה המורעפות עליו. לצד כל זאת אף טורחים הנוכחים ללטף לאיבגי את האגו שלו בכך שלהסכמתו מתלווה התחייבותו של איבגי, כמפורט בזכ"ד, לעזור לחברת גומי גאם ככל שידרש.
איבגי הולך שולל פעם נוספת.
79.אלא שהפעם "שיחק המזל" לאיבגי, מאחר וחיון ביקש לחזור בו מהסכמתו לתוכן זיכרון הדברים האמור, כאשר הודיע הן אישית והן באמצעות עו"ד שלם, בא כוחה של גומי גאם, כי גומי גאם וחיון לא יהיו צד להסכם זה וגם לא ישאו בהתחייבויות כלפי איבגי.
טיוטות ההסכם אשר הוחלפו בין הצדדים לא נחתמו.
במצב דברים זה יש לקבוע, כי כל ההסכמות אשר גובשו בין הצדדים סביב שיעור התמורה המגיעה לאיבגי בגין יתרת אחזקותיו בגומי גאם, מבוטלות.
מסקנה זו נגזרת מזכרון הדברים אשר נחתם בין חיון, גומי גאם ואיבגי, המשקף את גמירות הדעת אשר התגבשה אצל חיון, ולפיה זכאי איבגי לתמורה אחרת מזו אשר הוסכמה קודם לכן.
כאשר ביקשו חיון וגומי גאם לחזור בהם מהסכמתם לקיים את זכרון הדברים ואיבגי נתן הסכמתו לכך ובהעדר הסכם שנחתם בין הצדדים, על אף החלפת טיוטות, נותרה סוגיית התמורה פתוחה.
הצעת גומי גאם לחזור להסכמה אשר גובשה בזכ"ד לא נענתה על ידי איבגי אשר עמד על קבלת ספרי החברה.
לראשונה, כאשר איבגי מיוצג יצוג שוטף וצמוד על ידי עורך דין אזר איבגי אומץ ועמד על דרישתו לקבל המובן מאליו, זכותו לעיין בספרי גומי גאם וטופ גאם לתקופה הרלבנטית בה החזיק במניות החברה.
80.עולה מן האמור, באופן ברור, אשר אינו משתמע לשתי פנים, כי חיון אשר ביקש להרחיק את איבגי מאחזקותיו בגומי גאם, ניצל חולשותיו האישיות של איבגי ובדרכי נועם, תוך שימוש במניפולציה ריגשית, יצר מצב מטעה בפני איבגי, באשר לשווי המניות בחברה ובהתעלם מהשקעותיו של איבגי בחברה.
איבגי נשבה במצגים מטעים אלו שהציג בפניו חיון, והסכים למהלכיו. התנהלותו המטעה של חיון באה לידי ביטוי גם בהסתרת מידע חיוני בפני איבגי. גם כאשר פנה איבגי לקבלת ייעוץ משפטי ובא כוחו ביקש לקבל לידיו מידע אודות חברת גומי גאם, הזדרז חיון וקידם החתמתו של איבגי על מסמכים, כשהוא עוטף אותו בתחושה שהוא יכול לשים בו מבטחו, ובכך מרחיק אותו מייעוץ משפטי שאך מן הנכון היה כי יקבל בנסיבות העניין.
התנהלותו המטעה של חיון אף מגלמת עושק נוכח ניצול חולשתו ומצוקתו של איבגי. מהלכים אשר עשקו את איבגי מהשקעותיו בגומי גאם, חברה אותה הגה וייסד.
81.נוכח מסקנה זו יש להחזיר את הגלגל אחורנית לשנת 2010. ואולם, אין בכך כדי לקבוע כי איבגי זכאי לאחזקותיו בגומי גאם, ערב העברתן לידי חיון, זאת מאחר ונתן הסכמתו העקרונית ליציאתו מגומי גאם ובפועל בוצעה העברת מניות זו.
ואולם, זכאי איבגי לתמורה הולמת וראויה וזאת תקבע על דרך של הערכת שווי מניותיו בחברה נכון לתחילת שנת 2010, תוך התייחסות להלוואת הבעלים הרשומה לטובתו, כאשר במסגרת קביעת השווי תשמענה טענות הצדדים בכל הנוגע לגובה הלוואת הבעלים הרשומה לטובתו של איבגי.
סוגיות אלו מקומן בהליך אחר שעניינו תביעה כספית, אשר יש להניח כי תוגש בנדון. משנדרשתי בתובענה זו להכריע אך בסוגיות הצהרתיות בדבר אחזקותיו של איבגי במניות חברת גומי גאם אינני נדרשת לקבוע את שיעור התמורה.
סוף דבר:
82.לאור כל האמור לעיל, תביעתו של איבגי לקבוע את דבר זכאותו לקבל חזרה לידיו את המניות בהן החזיק ערב הקמת חברת גומי גאם ו/או בשלב כלשהו נתון שבהם בוצעו העברות מניות, נדחית.
ואולם, איבגי זכאי לקבל תמורה ראויה מחיון ו/או מגומי גאם, בגין העברת המניות האחרונה אשר בוצעה בתחילת שנת 2010, על פי הערכת שווי מניותיו נכון לאותם ימים, במסגרתה תינתן התייחסות להחזר הלוואת הבעלים של איבגי בגומי גאם, תוך התיחסות לטענות הצדדים באשר לשיעורה, כפי שהיא רשומה.
יש לקוות, כי הפעם ישכילו הצדדים למצות פיתרון באמצעות אנשי מקצוע מחוץ לכותלי בית המשפט באופן אשר ייתר הליך משפטי נוסף.
כנגד קבלת התמורה הכספית בגין יתרת אחזקותיו של איבגי בגומי גאם, יעביר איבגי אחזקותיו במתוקים של קתי, על פי הודעה שיקבל מב"כ המשיבים.
להבטחת ביצוע העברת מניות מחברת המתוקים של קתי יחתום איבגי על טפסי העברת המניות אשר יופקדו בנאמנות בידי בא כוחו וימסרו לידי ב"כ המשיבים, כנגד קבלת התמורה שתשולם.
תביעת התובעת 2 נדחית נוכח הודאת איבגי לרו"ח תשובה כי לגומי גאם אין חוב לחברת MDR מאחר והוא נשא בחוב ולזכותו הלוואת בעלים לחברה בסכום החוב.
גומי גאם, המתוקים של קתי וטופ גאם יעמידו לעיונו של איבגי את ספרי החשבונות של החברות נכון לשנת 2010 כולל. ספרים בהם זכאי היה איבגי לעיין בהיותו בעל מניות ו/או בעל עניין בחברות אלו.
המשיבים, על פי קבוצות הייצוג, ישאו בהוצאות איבגי בסך כולל של 50,000 ₪.
ניתן היום, א' אדר תשע"ז, 27 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
