-
בפניי ערעור לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981 (להלן גם: "החוק").
במסגרת הערעור, ביקשו המערערים לגרוע ממניין השיקים שסורבו בחשבון הבנק שלהם שלושה שיקים, אשר מספריהם 10363, 10367 ו – 10370, שנמסרו לפיקדון והצגו לפירעון עקב טעות של צד ג' שבידיו נמסרו השיקים ואשר לא אמור היה להציגם לפירעון.
המבקשים טענו עוד, כי לא קיבלו מן הבנק התראה כמתחייב מתקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981, וטענו כי התנהלות הבנק – אשר לא שעה לפניותיהם כי השיקים הופקדו בטעות – עומדת בניגוד להתנהלות המצופה ממוסד בנקאי.
בתשובתו לערעור, עמד הבנק על כך שהשיקים סורבו כדין, שכן בעת הצגתם לפירעון היה חשבונם של המבקשים בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת בו.
הבנק הוסיף וטען, כי התראה על החלת ההגבלות נשלחה למערערים כדין, וכי מכל מקום אין טענה בדבר פגם שנפל בהתראה או אי קבלת ההתראה מקימים עילה לביטול הבאת השיקים במניין השיקים שסורבו.
עוד הדגיש הבנק, כי ביום הצגת השיקים לפרעון, יצר הבנק קשר עם המערערים והודיע להם כי קיימת חריגה בחשבונם וכי ככל שלא יכסו אותה לא יכבד הבנק את השיקים.
הבנק טען, כי חרף טענת המערערים כי מדובר בטעות של צד ג', לקח כחודש וחצי עד שהועבר לבנק אישור של אותו צד ג' לדברים.
-
ביום 26.1.17 התקיים דיון בפניי במסגרתו העידו המערער וכן מר אלמוג מימון.
מר מימון הינו רואה חשבון, אשר הינו גם קרוב משפחה של המערער. מר מימון העיד, כי השיקים נשוא הערעור הופקדו בידיו לביטחון, במסגרת הלוואה שהעניק למערערים. בשל טעות של הפקידה במשרדו, נטלה זו את השיקים, אשר כאמור הופקדו בידיו להבטחת פירעון הלוואה שנתן למערערים, והפקידה אותם יחד עם שיקים אחרים שהגיע מועד פרעונם (ראו עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 11-12).
מר מימון הבהיר והדגיש:
" במקרה הספציפי הזה נתי הוא קצת משפחה שלנו, הוא אח של גיסי, היה בנינו עזרה של כספים אז הוא שם את השיקים בפיקדון, הם לא היו אמורים להיפרע או להיות בהפקדה, זה טעות של הפקידה שלי, זה נטו טעות שאני לוקח עליה את האחריות המלאה, הוא לא אמור להיפגע. אם זה לא היה הסיפור לא הייתי עוזב את משרדי בעפולה ומגיע לכאן. הם זוג שנפל פה קורבן לטעות. אני לוקח את אחריות המלאה"
(עמ' 4 לפרוטוקול ש' 20 עד עמ' 5 ש' 3).
מר מימון והמערער העידו והדגישו, כי הודעת הבנק על כוונתו לסרב את השיקים התקבלה אצל המערער ערב ראש השנה, כאשר מר מימון שהה בחופשה בחו"ל, ולפיכך לא עלה בידי המערער לברר עימו את הדברים בזמן אמת, ולפיכך אף לקח זמן עד שמר מימון בירר את העניין והודיע לבנק כי אכן מדובר היה בטעות, אלא שאז כבר היה מאוחר מידי.
ייאמר מייד, כי עדותם של המערער ושל מר מימון היתה מהימנה בעיניי, ושוכנעתי כי אכן הוצגו לפירעון שיקים שלא אמורים היו להיות מוצגים לפירעון אותה שעה, וכי המערערים לא צפו כי יוצגו לפירעון ומשכך אף לא נערכו לכך ולא דאגו כי יתרתם בחשבון הבנק תאפשר את כיבוד השיקים.
המסגרת הנורמטיבית
-
סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כדלקמן:
10.(א)לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:
(1)הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;
(2)הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;
(3)ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;
(4)נבצר מהלקוח לטפל בענייניו מחמת פגיעה, בו או ברכושו, בפעולת איבה, ובשל כך סורב השיק;
(5)הלקוח הוא תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כאמור בפסקאות (1) ו-(2) להגדרה "הכרזה על שעת חירום", ובין המועד שבו נמשך השיק ובין המועד שבו הוצג לפירעון חלה הרעה משמעותית בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק.
(ב)לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במנין השיקים שסורבו –
(1)פגם שנפל בהתראה;
(2)אי קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה.
-
בפתח הדברים אציין, כי לא מצאתי ממש בטענות המערערים כי לא נשלחה להם התראה כדין, ומכל מקום, כפי שציין הבנק בתשובתו בצדק, וכעולה מסעיף 10(ב) לחוק, ממילא לא יכול היה להיות בכך משום הצדקה לגריעת השיקים שסורבו.
-
עוד אציין, כי נחה דעתי כי הבנק פעל בתום לב ובאורח סביר, מקום בו סירב לכבד את השיקים שהוצגו לפירעון, שעה שחשבון הבנק של המערערים היה בחריגה ממסגרת האשראי.
אף צודק הבנק בטענתו, כי גם אם בעבר אפשר למערערים לחרוג ממסגרת האשראי, אין משמעות הדבר כי המערערים רשאים להסתמך על כך.
הבנק אף נהג כשורה עם המערערים, שעה שהודיעם כי הוצגו לפירעון שיקים אשר אין כיסוי בחשבון שיאפשר פרעונם, וזאת על מנת לאפשר להם להפקיד את סכום הכסף הנחוץ על מנת לאפשר את כיבוד השיקים.
יחד עם זאת, כאמור, שוכנעתי, כי אף המערערים פעלו בתום לב, וכי הגם שהבנק, כאמור, הודיע להם כי בכוונתו לסרב את השיקים – צירוף הנסיבות של התרחשות אירועים אלו ערב חג, יחד עם העובדה כי מר מימון שהה אותה שעה בחו"ל, ולא היה בידי המערערים כדי לגייס את הכספים הנחוצים (המערער העיד כי קיבל מסרון מן הבנק בשעה 10:00 בבוקר, כאשר אותו יום עבד הבנק עד השעה 12:00 בלבד) - הוביל לכך שחילול השיקים היה תוצאה בלתי נמנעת.
-
כמצוטט לעיל, בהתאם לסעיף 10 לחוק, קיימות שלוש עילות אפשריות שבגינן רשאי בית המשפט לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו עפ"י החוק, והן – טעות, עיקול, ויסוד סביר של הלקוח להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיק.
העילות העשויות להיות רלוונטיות לענייננו הן העילה הראשונה (עילת הטעות) והעילה השלישית (דהיינו כי יסוד סביר להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיקים).
-
כפי שטען הבנק בצדק, עפ"י ההלכה הפסוקה, ככלל, הטעות שבה עוסק סעיף 10(א)(1) לחוק, ואשר עשויה להצדיק גריעת השיק מרשימת השיקים שסורבו, הינה טעות של הבנק. פרשנות לפיה כל טעות עלולה להביא לביטול הכללת השיק במניין השיקים שסורבו חותרת תחת תכלית החוק, גורמת לאי וודאות, ועלולה לפגוע בהפעלתו האפקטיבית של החוק (ראו, למשל, ע"א (חי') 599/94 סוויסה נ' בנק דיסקונט בע"מ; וכן רע"א 6257/97 בנק לאומי לישראל נ' אמין עסמי ובניו (26.2.98)).
-
יחד עם זאת, לא אחת נשמעו קולות הקוראים, במקרים המתאימים, בין על דרך של פרשנות רשימת עילות הביטול כרשימה שאינה סגורה, ובין על דרך של פרשנות מרחיבה לעילות הביטול הקיימות, לאפשר אף גריעתו של שיק שסורב עקב טעות של צד ג'.
עמד על הדברים כב' השופט (אז – שופט בית משפט השלום בעכו) יצחק עמית במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981" (הפרקליט מד (תשנ"ח-תש"ס), עמ' 449):
"טעות של צד שלישי עשויה, לדעתנו, בנסיבות מיוחדות, לגרום לבעל החשבון להיכנס בגדרה של עילת הביטול השלישית...
לדעתנו, בנסיבות מיוחדות ניתן להכיר במחדל או במעשה של צד ג' ככזה, היוצר את היסוד הסביר של בעל החשבון. פרשנות מרחיבה זו, יש בה כדי לפתור מקרים "קשים", שבהם נקלע בעל החשבון להגבלה שלא בטובתו או בנסיבות, שלא יכול היה לצפותן או לשלוט בהן...
קיימים מצבים, שבהם אי התחשבות ביחסים של בעל החשבון עם צדדים שלישיים עלולה להביא לתוצאה לא צודקת...
לדעתנו, טוב יעשה המחוקק, אם יקנה לבית המשפט שיקול דעת לגרוע שיקים ממניין השיקים המסורבים מטעמי צדק מיוחדים שיירשמו במקום, שבו סורבו השיקים בנסיבות שלא היו בשליטתו או בידיעתו, בפועל או בכוח, של בעל החשבון...
את הבסיס המשפטי להרחבת עילות הביקורת, גם על פי נוסח החוק דהיום, ניתן לעגן במטרתו של החוק ובלשונו. האפשרות להחזיק חשבון בנק ולהשתמש בשיקים מהווה מעין "תעודת יושר", שניתנה לבעל החשבון. תכליתו של החוק היא לשלול באופן מלא או חלקי את הזכויות ממי שלא עמד "במבחן היושר" ולהוציאו ממעגל בעלי החשבון. מקום, שבו השיק סורב שלא בנסיבות שבשליטתו או באשמתו של מושך השיק, אין הציבור זקוק להגנת החוק. לכן יש לפרשו באופן, שאינו שולל מבית המשפט את שיקול הדעת במקרים קשים וראויים".
בהמשך, אף מפנה כב' השופט עמית לפסיקה במסגרתה נקבע כי "הטלת הגבלה בנסיבות, שאין אשם מצידו של בעל החשבון, מהווה פגיעה בקניינו של אדם בניגוד לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם, פגיעה העולה על הנדרש מתכליתו של החוק" (תה 3807/95 (שלום חיפה) דולט נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (21.5.95)).
כב' השופט עמית עמד על כך, שהרחבת עילות הביקורת, כאמור, יכולה להיעשות בין בדרך של פרשנות הקובעת כי רשימת העילות אינה רשימה סגורה; ובין בדרך של הרחבת עילות הביקורת הקיימות כך שיכללו טעות של צד ג', ומצא עוגנים בלשון החוק ובתכליתו, וכן בפסיקת הערכאות הדיוניות, לשתי הגישות.
-
ואכן, בנתיב זה שסלל כב' השופט עמית במאמרו הנ"ל, הלכו בתי המשפט במקרים חריגים ביותר, שבהם מצאו כי מידת הצדק מחייבת גריעת שיקים שסורבו מחמת טעות של צד ג' ובהעדר כל אשם מצידו של בעל החשבון מושך השיק.
כך, בעא (כס) 51/06 טביב נ' בנק לאומי לישראל (30.11.06), דן ביהמ"ש במקרה שבו הוצג שיק לפרעון ע"י רשות מקומית בטעות, לאחר שהמערערת הגיעה להסדר תשלומים עם העירייה, לפיו לא ייעשה שימוש באותו שיק. כב' השופטת מימון שעשוע קבעה באותו עניין כי יש לגרוע את השיק מרשימת השיקים המסורבים, תוך שקבעה כי כאשר אין מדובר בטעות או מחדל של בעל החשבון, אשר גרמה להעדר יתרה מספקת בחשבון במועד הרלוונטי, אלא בטעות של צד ג' שגרמה לעצם הצגתו של השיק לפרעון, מתקיימת עילת הטעות המפורטת בסעיף 10(א)(1) לחוק, וזאת בפרט משמדובר בטעות בלתי צפויה של מוסד ממלכתי, בשילוב עם העילה הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק, משהיה לבעל החשבון יסוד סביר להניח כי השיק לא יוצג לפרעון.
בעש"א (ים) 3013/06/11 מרגליות נ' בנק הפועלים (1.11.11), נדון מקרה בו הופקדו שני שיקים שנועדו לתשלום דמי שכירות בטעות ע"י צד ג' (המשכיר), לאחר שדמי השכירות שולמו לו במישרין. כב' השופטת שניידר קבעה, כי בנסיבות העניין, משמדובר בטעות בהפקדת שני שיקים של שכר הדירה, ובהתחשב בהיות המערערים זוג צעיר המטופל בילדים קטנים, ראוי, לפנים משורת הדין, לגרוע מרשימת השיקים שסורבו את אותם שני שיקים, ועל ידי כך לתת למערערים הזדמנות להמשיך בפעילות חשבונם על מנת להתקיים ולצאת ממצב של יתרת חובה.
בעש"א (ים) 60077/05/12 בן לולו נ' בנק דיסקונט (26.12.12), דן ביהמ"ש במקרה שבו הוצג שיק לפרעון ללא ידיעתה וללא הסכמתה של בעלת החשבון, ע"י צד ג' שהחזיק בו שלא כדין. כב' השופטת שניידר סברה כי מדובר במקרה המצדיק הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט מעבר לעילות הקבועות בחוק, והורתה על גריעת השיק מרשימת השיקים המסורבים.
בעש"א (ים) 12956/04/13 תיווך נדל"ן בית הכרם בע"מ נ' בנק הפועלים (30.6.13) נדון מקרה שבו הוצגו לפירעון שיקים לאחר שחשבון הבנק נסגר (הגם שנמשכו קודם לכן). כב' השופטת זינגר, לאחר ששוכנעה, ביחס לשניים מהשיקים, כי המערערת פעלה למול האוחזים בשיקים על מנת להבטיח כי אלו לא יוצגו לפירעון, וכי השיקים הוצגו לפירעון עקב טעות של אותם צדדים שלישיים, מצאה לגרוע את אותם שני שיקים ממניין השיקים המסורבים, וזאת תוך שקבעה את הדברים הבאים:
"אומנם הפסיקה הרווחת קובעת כי בגדר ה"טעות" בעילה שבסעיף 10(א)(1) לחוק ("הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות"), תבוא טעות של הבנק ולא טעות של אחר, ואומנם קיים קושי מילולי לבטל הבאת שיקים אלה ממניין המסורבים – גם על בסיס העילה שבסעיף 10(א)(3) לחוק ("ללקוח היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו") – אך חרף זאת עולה כי עת שוכנע בית המשפט שהותרת השיקים במניין המסורבים, לא תועיל למטרת החוק, נמצאה הדרך (בין על ידי שילוב שתי החלופות הנ"ל ובין על ידי פרשנות מרחיבה להוראות כל אחת מהן) – לגריעתם...
אפילו תאמר כי פרשנות זו לעילות הביטול מאולצת, יש ליתן את הדעת גם לעמדה הגורסת כי רשימת עילות הביטול שבחוק אינה רשימה סגורה. כפי שמציין כב' השופט עמית במאמרו הנ"ל, ככל שהיה מדובר ברשימה סגורה, יש לתהות מדוע היה צורך בהוראת סעיף 10(ב) כי טענות מסוימות לא תהוונה עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במניין המסורבים. עוד הוא מציין כי היו שגרסו כי ניתן להרחיב את עילות הביקורת, מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט ליתן כל סעד הדרוש לעשיית צדק. נאמר שם כי הטלת מגבלות בנסיבות שאין אשם לבעל החשבון, מהווה פגיעה בקניינו של אדם, בניגוד לסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם כאשר הפגיעה עולה על הנדרש מתכלית החוק (ר' עמ' 476, שם)".
בעש"א (חי') 32043/03/14 ספדי נ' בנק לאומי לישראל (1.6.14) נדון מקרה בו הופקד שיק שניתן בידי המשכירה על חשבון דמי שכירות, כאשר לאחר מסירתו הגיע המערער להסדר עם המשכירה לפיו ישולמו דמי השכירות במזומן והשיקים לא יוצגו לפירעון ויוחזרו לידיו. כב' השופטת פריאל מצאה לקבל את הערעור ולגרוע את השיק מרשימת השיקים המסורבים, תוך שקבעה את הדברים הבאים:
"7. לגוף העניין, צודק בא כוח הבנק כי טעות מצד המשכירה אינה נמנית עם עילות הביטול המנויות בסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי. כמו-כן אין טענה וממילא אין ראיה שהבנק היה בסוד ההסכמה בין המערער לבין המשכירה, כך שבדין סירב הבנק לפרוע את השיקים שפירעונם היה מביא את החשבון לחריגה משמעותית ממסגרת האשראי המאושרת.
8.השאלה היא אפוא אם עילות הביטול לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי הן בבחינה רשימה ממצה, שאין זולתן או שיתכנו מקרים שבהם יכיר בית המשפט בעילות ביטול שאינן מנויות בחוק. בעבר הבעתי את דעתי כי אין זו רשימה ממצה, ויתכנו מקרים, חריגים אמנם, אשר יצדיקו להכיר בעילה אחרת לביטול הבאת שיק במניין השיקים המסורבים.
9.עם המקרים החריגים הללו ניתן למנות טעות של צד שלישי. חוק שיקים ללא כיסוי נועד למנוע את התופעה של משיכה סדרתית של שיקים ללא כיסוי ואת הנזק הכלכלי הנובע ממנה.
אדם המושך שיק ומוסר אותו לנושה כדי לשלם חוב ובטרם הצגתו לפירעון מגיע להסכם עם הנושה, ולפיו החוב ישולם בדרך אחרת והשיק לא יוצג לפירעון, רשאי להניח שהנושה יקיים את ההסכם ובכך תימנע פגיעה במערכת היחסים בינו לבין הבנק. בנסיבות אלה ניתן לראות בשיק האמור כאילו לא הוצא ואת בעל החשבון כמי שאינו נמנה עם אותם מושכי שיקים סדרתיים ללא כיסוי שהחוק נועד להגן מפניהם.
10.במקרה דנן הונחה תשתית עובדתית מספקת התומכת במסקנה כי לא היה צריך להציג את שיק מספר 5000128 לפירעון. כמו כן התברר כי לאחר סירוב השיקים נושא הערעור הקפיד המערער על עמידה במסגרת האשראי שאושרה לו.
11.על יסוד האמור לעיל אני מורה על ביטול הבאת שיק מספר 5000128 במניין השיקים המסורבים".
-
הנה כי כן, בתי המשפט מצאו, במקרים המתאימים, ע"י מתן פרשנות מרחיבה להוראות סעיף 10 לחוק, לכלול גם מקרים בהם הוצג שיק לפירעון עקב טעות של צד ג' וסורב, בגדר המקרים בהם ניתן לגרוע את השיק מרשימת השיקים המסורבים. זאת, לעיתים בדרך של מתן פרשנות מרחיבה לעילת הטעות הקבועה בסעיף 10(א)(1) לחוק, או לעילה הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק, או בשילוב של שתיהן; ולעיתים בדרך של קביעה כי רשימת העילות המנויה בסעיף 10 לחוק אינה רשימה ממצה.
הכל, תוך מתן פרשנות תכליתית העולה בקנה אחד עם מטרת החוק להגן על הציבור מפני התנהלות לא אחראית של מושכי שיקים ולצמצם את התופעה של פיזור שיקים ללא כיסוי, שהינה ללא ספק תופעה מזיקה לכלכלת המשק.
-
גם המקרה שבפניי הינו מקרה המצדיק הליכה בנתיב זה.
כפי שציינתי לעיל, שוכנעתי, כי הצגת השיקים הנדונים לפירעון נעשתה עקב טעות של מי מטעמו של צד ג', אשר התייצב בפניי והעיד על כך.
המערערים הינם זוג צעיר, קשה יום, הנאבק לקיים עסקו ולהתפרנס. שוכנעתי, כי לאחר שנים שבהם נקלעו המערערים לקשים כלכליים, וחשבונם אף הוגבל בעבר, הם נאבקים מידי יום לשמור על איזון כלכלי ולהימנע מהגבלת חשבונם פעם נוספת. לצורך כך אף נטלו המערערים הלוואה מרואה החשבון שלהם, שהינו גם קרוב משפחה, ולמרבה הצער שיקים שנמסרו לו כפיקדון להבטחת החזרת אותה הלוואה הוצגו לפירעון בטעות.
עוד שוכנעתי, כי בנסיבות שבהן הודע למערערים על כוונת הבנק להחזיר את השיק, למעשה לא היה בידם לעשות דבר על מנת למנוע זאת (וראו לעניין זה אף עדות נציגת הבנק במענה לשאלות ביהמ"ש בעמ' 7 לפרוטוקול ש' 13-14).
אינני סבורה כי המערערים הם אותם מושכי שיקים חסרי אחריות מפניהם בא החוק להגן, ולא סברתי כי ההגנה על האינטרס הציבורי תיפגע עקב קבלת ערעורם. לעומת זאת, סברתי כי דחיית הערעור עלולה להוריד לטימיון את מאמציהם ולגרום להם נזק בל ישוער.
בנסיבות אלו, סברתי כי מדובר באותם מקרים חריגים בהם, חרף העובדה שאין המקרה בא בגדרי אף אחת מן העילות הקבועות בסעיף 10(א) לחוק עפ"י פרשנותו הצרה, יש לאמץ פרשנות תכליתית המאפשרת הגעה לתוצאה צודקת ונכונה יותר להשקפתי בנסיבות העניין.
-
עוד אציין, כי מבין הגישות שננקטו בפסיקה, ועל אף שאף דרך זו אינה נקייה מקשיים פרשניים (ראו במאמרו הנ"ל של כב' השופט עמית בעמ' 474), יש להעדיף את הגישה שננקטה ע"י כב' השופטת פריאל בענין ספדי הנ"ל, דהיינו קביעה כי רשימת העילות אינה רשימה סגורה, וניתן להורות על גריעת שיק מרשימת מסורבים גם במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
זאת, בין היתר, מאחר ולגבי עילת הטעות קיימת פסיקה מפורשת התומכת בצמצומה לטעות של הבנק בלבד, בין היתר בשל קשת האפשרויות הרחבה של הטעויות האפשריות; ופרשנות לפיה היה ללקוח יסוד להניח כי הבנק חייב לפרוע את השיק נראית לי מאולצת מידי. הגם שאני סבורה כי היה למערערים יסוד סביר להניח כי השיקים לא יוצגו לפירעון, לא סברתי כי ניתן לקבוע כי היה להם יסוד סביר להניח כי הבנק חייב לפרוע את השיקים ככל שיוצגו לפירעון.
בנוסף, ובין היתר מהטעם כי לא ניתן לצפות מראש את כל האפשרויות, נראית לי הגישה לפיה יש להותיר את קביעת המקרים המתאימים לשיקול דעתו של בית המשפט, כל מקרה לגופו. בעניין זה, במלוא הענווה, אצרף דעתי לדעתו של כב' השופט עמית כפי שהביעה במאמרו הנ"ל:
"לדעתנו, טוב יעשה המחוקק, אם יקנה לביתה משפט שיקול דעת לגרוע שיקים ממניין השיקים המסורבים מטעמי צדק מיוחדים שיירשמו במקום, שבו סורבו השיקים בנסיבות שלא היו בשליטתו או בידיעתו, בפועל או בכוח, של בעל החשבון.
אכן, קיים חשש, כי הפתח הצר יורחב כפתחו של אולם, אך חזקה על בתי המשפט, כי יאזנו האינטרסים הנוגדים גם באותם מקרים מיוחדים".
יחד עם זאת ברי, כי יש לשמור אפשרות זו למקרים חריגים ביותר, ואין לנקוט בה בכל מקרה בו מתעורר קושי פרשני להביא את המקרה בגדר אחת העילות הקיימות. מהטעמים שפירטתי לעיל, סבורני, כי ענייננו הינו בגדר מקרים חריגים אלו.
-
סוף דבר אני מקבלת את הערעור ומורה על גריעת השיקים שמספריהם 10363, 10367, 10370 ממניין השיקים המסורבים של המבקשים.
בהתחשב בעובדה שכפי שקבעתי לעיל לא מצאתי פגם בהתנהלות הבנק, לא מצאתי הצדקה לחייבו בהוצאות ואני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, ד' אדר תשע"ז, 02 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.
