|
תאריך פרסום : 19/03/2017
| גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה באר שבע
|
64114-12-14
16/02/2017
|
בפני השופט:
בן שלו
|
- נגד - |
התובעים:
1. י.ד. (קטינה) 2. א.א.ד. (קטין)
באמצעות אימם - מ.א.ד.
עו"ד רונן דינצ'י
|
הנתבע:
י.ש.ד
|
פסק דין |
לפניי תובענה למזונות שני הקטינים י.ד., ילידת 4.1.06 (כבת 11 שנים) וא.א.ד, יליד 10.8.09 (כבן 7 שנים ו-5 חודשים) (להלן: "הקטינים").
התובענה הוגשה ביום 30.12.14 והוכתרה כתובענה עצמאית של הקטינים, שהוגשה באמצעות אימם (להלן: "האם").
רקע והליכים
- הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 6.7.05 ומנישואין אלה נולדו שני הקטינים נושא התובענה. הצדדים התגרשו ביום 25.8.13.
ביחס לעיסוקם יצוין, כי האם עובדת כנציגת XXX בבית חולים "XXX" ואילו הנתבע אינו עובד כיום.
- בלוז התובענה הסכם גירושין לו ניתן תוקף בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע ביום 30.6.13 (להלן: "ההסכם ").
אין חולק, כי על פי סעיף 4 להסכם על הנתבע לשאת בדמי מזונות בסך 2,800 ₪ לחודש (1,400 ₪ לכל קטין).
- בכתב התביעה מיום 30.12.14 נתבעה הגדלת דמי המזונות לסכום של 5,100 ₪ לחודש הכולל, בין היתר, חיוב בהוצאות מדור ואחזקתו בתוספת מחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות, שלא נכללו לטענתה בהסכם, ומשבית הדין הרבני האזורי לא בחן באופן ספציפי את עניינם של הקטינים.
- בהחלטה מיום 19.1.15 בבקשה למזונות זמניים נדחתה העתירה לחיוב במזונות זמניים. יחד עם זאת, נקבע חיוב הנתבע במחצית הוצאות צהרון עבור הקטין א.א. לעניין זה יצוין, כי בכתב ההגנה של הנתבע, אשר איננו מיוצג, אף הובהר כי אין התנגדות לשאת בתשלום מחצית הוצאות צהרון, בכפוף למיצוי זכאות להנחות.
- ברקע יצוין, כי הצדדים שניהם הקימו תאים משפחתיים חדשים ועצמאיים.
- התובענה הועברה לטיפולי בחודש אוקטובר 2015. משלא הגיעו הצדדים לכלל הבנות, נשמעו ראיות והוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
הטענות על פי התובעים, באמצעות אימם
- לפי הנטען, צרכי הקטינים לא נבחנו כדבעי במסגרת ההסכם ואף לא נערך דיון ענייני בסוגייה זו בפני ערכאה שיפוטית.
- שיעור דמי המזונות שנקבע בהסכם מקפח משמעותית את הקטינים בכך שאינו מביא בחשבון את מכלול צרכיהם. כך הוצאות חינוך נאמדות בסך 1,200 לשנה וחוגים בסך כ-4,000 ₪ לשנה לשני הקטינים, ללא שניתן לכך ביטוי בהסכם כמו גם להוצאות המדור השכור שעה שהסיוע בשכר דירה לו זכתה הסתיים.
טענות הנתבע
- לטענת הנתבע ההסכם משקף את הסכמות הצדדים ורצונותיהם ללא שעלה בידי האם להצביע על שינוי נסיבות מהותי בצרכי הקטינים שלא נלקח בחשבון במסגרתו.
- הנתבע, שאיננו מיוצג, טוען, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בדמי מזונות גבוהים יותר, זאת בהיותו מובטל הנושא בתשלום חובות והוצאות אישיות גם כחלק מתא משפחתי חדש שהקים עם נישואיו מחדש.
על התביעה העצמאית
- התובענה הוגשה כאמור, כתובענה עצמאית מטעם הקטינים.
השאלה האם עומדת לקטין זכות תביעה עצמאית למזונות נידונה בין היתר באופן נרחב בבג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (מצוי במאגרים המשפטיים ; 7.2.13) (להלן: "עניין פלוני") ; כן השוו: בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 13.9.16) (להלן: "פרשת פלונית" ). מבלי להידרש בהרחבה בשלב זה למנגנונים השונים שנידונו הן בעניין פלוני והן במקרים אחרים בכל הנוגע לסדרי הדיון והצגת הראיות במקרים של תביעה עצמאית המוגשת מטעם קטינים, נודעו בפסיקה מספר עקרונות יסוד המנחים את בתי המשפט בעת דיון בתובענה כגון דא.
- פסיקה עצמאית של מזונות קטינים מהווה פסיקה חדשה, במובחן משינוי סכום מזונות שכבר נפסק, עקב שינוי נסיבות מהותי (השוו בחוות דעתו של כב' השופט עמית בעניין פלוני, עמ' 8 – 9).
- בין היתר בנסיבות אלה הודגשה בפסיקה הזהירות שיש לנקוט בעת בחינת השאלה האם יש להידרש לתובענה עצמאית למזונות קטינים, נוכח מגוון החסרונות שנודע ל"פתיחה מחדש" של ההליך המשפטי. זאת, בקשר עם יציבות המעשה השיפוטי והפגיעה בעקרון מעשה בית דין; בקשר עם עקרונות מתחום כיבוד הערכאות ; בקשר עם החשש לפגיעה בעקרונות של יעילות ומינהל שיפוטי תקין ; ונוכח ההכרה שמוסד התביעה העצמאית מטיל בבסיסו חזקה בדבר "הזנחת הילד" – הן מצד הוריו והן מצד בית המשפט (לעניין זה השוו, למשל בעניין פלוני עמ' 13 – 15 וכן השוו בהרחבה: יצחק כהן מעמדו העצמאי של הקטין בדיני המשפחה – תהליכים מגמות ואיזון מחודש משפטים מא, 255).
- יחד עם זאת, על פי המצב הנוהג, קנויה לקטין האפשרות להגיש תובענה עצמאית באשר למזונותיו, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי. זאת, נוכח ההכרה שבמוקד הדברים מצויים עניינו וטובתו של הקטין, וכן ההכרה בכך שהקניית זכות תביעה עצמאית לקטין יכולה אף להגן על אינטרס האם (עניין פלוני, עמ' 13).
- ההלכה הפסוקה הדגישה, ללא קשר למודל הדיוני או הראייתי שהוצע, את החזקה לפיה הערכאה השיפוטית שאישרה הסכם שכלל גם הוראות בדבר מזונות קטינים, בחנה לגופו את הסדר המזונות שבו גם לאור טובת הקטינים. לפיכך, הנטל להצביע אחרת, מוטל על הטוען שיש להידרש לתובענה עצמאית בדבר מזונות קטינים (השוו: עניין פלוני בעמ' 16 – 18 וכן בחוות דעתו של כב' השופט נ' הנדל באותו עניין בעמ' 32-34 ובחוות דעתו של כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בעמ' 26 ).
- כך או אחרת, השאלה היסודית שעל בית המשפט להידרש לה - במובחן מהשאלה הדיונית – היא האם קופחה זכותו של הקטין למזונותיו. זהו, למעשה, המבחן המהותי שנזכר בפסיקת בית המשפט העליון שנזכרה לעיל.
דיון והכרעה
- שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, כי בין אם עסקינן בתובענה עצמאית בדבר מזונות קטינים ובין אם עסקינן בתובענה בדבר שינוי נסיבות מהותי (הגם שב"כ התובעים הדגיש כי אין זה המצב בענייננו), דין התביעה להידחות.
- עסקינן כאמור בהסכם גירושין שאושר על ידי בית הדין הרבני בו נקבע סכום מזונות גלובלי בסך 2,800 ש"ח עבור הקטינים. לא הונחה לפני בית המשפט כל ראיה שיש בה כדי לשכנע, כי בית הדין הנכבד לא בחן את טובת הקטינים לגופה כאשר אישר הסכם גירושין כולל בין הצדדים, אשר הביא בין כתליו גם הסדר לעניין המזונות. התובעים אף לא מצאו להציג בפני בית המשפט את פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני, והדברים אומרים דרשני. אף לא מצאתי יסוד להניח, כי הסכם המזונות הדיר מבין כתליו שאלות מתחום המדור או מתחום הוצאות החינוך עבור הקטינים. זאת במיוחד עת בהסכם עצמו הבהירו הצדדים מפורשות כי אין להם כל מקרקעין משותפים ועת ההוראה היסודית בהסכם הבהירה שהמזונות כוללים מדור (השוו: סעיפים 5 ו-4.א להסכם, בהתאמה). זאת ועוד – מן ההחלטה אשר לאורה ההסכם, עולה מפורשות, כי בית הדין הנכבד הקריא והבהיר לצדדים את תוכנו של ההסכם ומשמעויותיו ושוכנע כי הם הבינו את ההסכם על כל סעיפיו (ראו בנספחי תצהירי עדותם הראשית של הצדדים).
- ספק אם ניתן להתעלם מכך שעצם חתימת ההורים על ההסכם והבאתו לאישור משקפת כעקרון את אומד דעתם של הצדדים לאחר שכל צד בחן שיקוליו והביא בחשבון את טובתם של הקטינים, בהיותם הוריהם והאפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם.
- שיקול משמעותי נוסף שיש להידרש לו הוא שלמעשה, היתה אם הקטינים מיוצגת על ידי בא-כח מטעמה, אשר ערך בפועל את ההסכם (סעיף 3 לכתב התביעה). בנסיבות אלה, כאשר דווקא אם הקטינים היתה מיוצגת ספק אם ניתן להכיר בקיומו של אינטרס הגנה כלפיה, כפי שפורט לעיל, כטעם להכרה בתובענה כתובענה עצמאית של קטינים.
אדרבא, בעצם ההכרה בתובענה כתובענה עצמאית בדבר מזונות קטינים בנסיבות בהן מי שערך את ההסכם הוא דווקא בא כח האם, עלולה להיטמע הנחה מובלעת בדבר קיומה של "הזנחת קטין", כאמור. ספק אם זו היתה הכוונה עת הוגשה התובענה שלפני. מן הנימוקים דלעיל אני דוחה את הטענה שיש לראות בתובענה זו כתובענה עצמאית של קטינים.
- גם במנותק משאלת קיומו של דיון בסוגיה, הרי שלא מצאתי כי עניינם של הקטינים קופח באופן מהותי או קופח כלל. יש להביא בחשבון את תחולת הדין האישי ממנו נגזרת חובתו של הנתבע כאב ואת הסכומים שהם בבחינת ידיעה שיפוטית כפי שנקבע לא פעם בכל הנוגע לצרכיהם ההכרחיים של קטינים. בנסיבות אלה הרי שהסכום שנקבע בהסכם , 2,800 ₪ עבור שני הקטינים צמוד למדד המחירים לצרכן בתוספת קצבת הילדים לאם בסך 360 ₪ לחודש (כעולה גם מסעיף 3 לתצהירה של האם מיום 13.12.16) - גם אם יכולה להישמע הטענה כי אינו מצוי ברף העליון של סכומי מזונות קטינים - איננו חורג מגדרי מתחם הסבירות כאשר בפסיקת מזונות קטין עסקינן. עסקינן בסך כולל הקרוב ל – 3,200 ₪ לחודש. סכום זה מבטיח, לכל הפחות, בנסיבות העניין, את זכותם של הקטינים לקיום בכבוד. בד בבד סבורני, כי הסכום מביא בחשבון גם את מצבו הכלכלי של האב, בעניינו אף חלה הרעה.
הכנסות הנתבע והוצאותיו
- הנתבע אינו עובד מחודש ספטמבר 2016, לאחר שפוטר מעבודתו כפועל בחברת XXX.
שם השתכר בממוצע כ- 8,500 ₪ נטו לחודש (על פי תלושי שכר לחודשים 6/16-7/16 בלבד שצורפו לתצהירו ; יצויין, עם זאת, כי נתונים אלה עולים בקנה אחד גם עם תלושי השכר שצירף הנתבע לכתב ההגנה מיום 27.1.15). במסגרת סיכומיו, טען הנתבע כי מיצה זכאותו לדמי האבטלה שקיבל והוא נותר ללא הכנסה נוספת. לא ראיתי אסמכתא של ממש לכך.
כך או אחרת, בהתחשב בכך שבידי הנתבע לפעול למציאת עיסוק נוסף הנני מעמיד את פוטנציאל הכנסתו על סכום של 8,500 ₪ לחודש בהתחשב במכלול הנתונים שהוצגו בדבר שיעור הכנסתו הקודמת.
- הנתבע, שנישא מחדש, העיד כי רעייתו הנוכחית אינה עובדת ונמצאת בשמירת הריון. בסיכומיו טען כי הכנסתה עומדת על כ- 2,500-3,500 ₪ בגין קצבה מביטוח לאומי (הנתבע צרף לתיק ביום 13.12.16 אישורי מחלה בעניינה ובקשה לגמלת שמירת הריון מהמל"ל). קודם לכן ציין בתצהירו, כי רעייתו עבדה כמטפלת לגיל הרך והשתכרה כ- 4,270 ₪ נטו בממוצע לחודש (על פי תלושי שכר לחודשים 5/16-7/16 שצורפו לתצהירו).
מכאן, כי הנתבע לא שימש כמפרנס יחיד והוצאות התא המשפחתי לא נפלו אך על כתפיו עת עבדו שניהם והכנסות התא המשפחתי עמדו על כ-12,000 ₪ . יש להניח כי בעתיד הנראה לעין ישתלבו הנתבע ורעייתו שוב במעגל העבודה.
- באשר להוצאותיו, הנתבע מצפה להולדת בת ויש בכך כדי להגדיל הוצאות התא המשפחתי. לתצהירו צורף הסכם שכירות עד לחודש דצמבר 2016 לפיו הוא נושא בדמי שכירות בסך 2,600 ₪ לחודש. בחקירתו העיד כי הוא ממשיך לשאת בדמי שכירות בשיעור זה (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 20.12.16 (להלן: "הפרוטוקול"). בנוסף, פירט הנתבע בתצהירו כי הוא אף נושא בהחזר הלוואה בסך כולל של 60,000 ₪ בהחזר חודשי של 1,500 ₪ לחודש ותשלומים בהם נושאת רעייתו בגין החזר חוב לביטוח לאומי בסך 3,251 ₪ והחזר בסך 900 ₪ לחודש בגין חוב בתיק הוצאה לפועל (צורפו לתצהירו מסמכים ביחס לחובות רעייתו לביטוח לאומי וצו תשלומים בתיק הוצאה לפועל).
הגם שלא צורפו אסמכתאות לחלק מן ההוצאות להן טוען הנתבע, נכון אני להניח כי הוא נושא בנטל הוצאות גם גלל התא המשפחתי החדש שהקים.
- ביחס לעדותו של הנתבע אציין כי התרשמתי לחיוב מעדותו. ניכר היה כי הנתבע לא התחמק ממתן תשובות ענייניות לשאלות שנשאל. הנתבע ענה במישרין לשאלות, גם תשובות שיכולות היו לכאורה שלא לעלות בקנה אחד עם האינטרס שלו. כך למשל כאשר עומת הנתבע עם הוראות סעיף 3 ו' להסכם הגירושין, ניכר היה בנתבע כי אמנם הופתע להיווכח שעל פי הוראות ההסכם נקבעו זמני שהייה מפורשים בחגים ובחופשות. אולם גם כאן, לא התחמק הנתבע ממתן תשובה והשיב במישרין כי חלק משאלת אי קיום מפגשים נעוץ גם באורח החיים השונה שלו ושל האם (השוו: עמ' 18 ש' 1-18 לפרוטוקול).
הכנסות האם והוצאותיה
- האם עובדת ב- XXXX . האם, שגם היא נישאה מחדש העידה, כי היא נמצאת בחופשת לידה ועתידה לשוב לעבודתה. האם ציינה בתצהיר המשלים מיום 13.12.16 כי קיבלה מענק לידה בסך של כ-24,000 ₪, ללא שראיתי כי צורפה אסמכתא לכך (פסקה 3 לתצהיר ; אני מניח כי יתכן שהכוונה לדמי לידה). לפי תלושי שכר לחודשים דצמבר 2015 ועד אפריל 2106 שצורפו לתצהיר העדות הראשית מטעמה, שכרה של האם עומד על כ- 6,400 ₪ נטו בממוצע לחודש.
בהתחשב בכך שהאם עתידה לשוב למקום עבודתה הנני מעמיד הכנסתה על סך 6,400 ₪ נטו לחודש לכל הפחות. זאת, הגם ששאלת שיעור שכרה איננה נטולת תהיות האם אין השכר גבוה יותר, בהתחשב בכך שצירפה אף היא תלושי שכר עדכניים ספורים בלבד לתצהיר העדות הראשית מטעמה, ובהעדר אסמכתא לעניין דמי הלידה, שניתן היה לכאורה לגזור ממנה מידע על אודות שכרה.
האם ציינה בתצהיר המשלים מטעמה כי שכרו של בעלה עומד על 4,000 ₪ לחודש, ללא שצורפו תלושי שכר למרות שציינה בתצהירה שהוגש ביום 13.12.16 כי הללו יוגשו. יצוין, כי האם נחקרה בקצרה על ידי הנתבע ועל ידי בית המשפט. לא התרשמתי די הצורך כי האם ביקשה להסתיר דבר מה בחקירתה הקצרה. יחד עם זאת, עולה מחקירתה כי בעלה שב למעגל העבודה ועובד במקום עבודתו כ- 3 שנים (עמ' 13 ש' 19 לפרוטוקול). יצוין בהקשר זה כי לתצהירה שהוגש ביום 8.5.16 צורפו 3 תלושי שכר של הבעל לשנת 2015 על סך 3,000 ₪ נטו כל אחד. בנסיבות אלה בהחלט ניתן לתהות גם על גובה שכרו של הבעל.
מכל מקום, בהיעדר נתונים עדכניים של ממש אחרים שיש בהם להצביע אחרת, הנני מניח כי פוטנציאל השתכרותו של הבעל גבוה משכר המינימום במשק, גם אם יכול ואינו מגיע לגובה השכר הממוצע במשק. לכך יש נפקות בענייננו בהתייחס להכנסות האם ובעלה כיחידה כלכלית אחת, שמוערכת על ידי בסך שלא יפחת מ- 12,000 ₪ לחודש.
- באשר להוצאותיה, האם מתגוררת עם הקטינים ובעלה וכן ילדתם המשותפת בדירה שכורה. יש במספר הנפשות כדי להשליך על החלק היחסי של הקטינים בהוצאות המדור ואחזקתו. בגין המגורים בדירה שכורה משולמים דמי שכירות בסך 2,850 ₪ לחודש. הנתבע אישר בכנות כי עסקינן בסכום סביר (פרוטוקול עמ' 16 ש' 10-12).
האם ציינה בתצהירה, בין היתר, כי בעלה נושא בתשלום מזונות לבן מנישואים קודמים בסך 2,200 ₪ לחודש (צורף לתצהירה שהוגש ביום 8.5.16 העתק פסק דין) וכי היא נושאת בהחזר הלוואה בסך 440 ₪ לחודש ובהוצאות בגין בתה שנולדה לאחרונה.
הוצאות החינוך של הקטינים נאמדות על ידה בסך 1,200 לשנה (צורפה קבלה לתצהירה שהוגש ביום 16.12.16) ₪ וחוגים בסך כ-4,000 ₪ לשנה לשני הקטינים (צורפו אך קבלות מדגמיות לתצהיר שהוגש ביום 16.12.16).
הגם שלא צורפו אסמכתאות לחלק מההוצאות להן טוענת האם, נכון אני להניח כי היא נושאת בנטל הוצאות גם נוכח התא המשפחתי החדש שהקימה.
- בהינתן הדעת כי ככלל בחינת סכום דמי מזונותיו של קטין מחייבת לקחת בחשבון את שיעור הכנסותיהם בפועל של ההורים, פוטנציאל השתכרותם וצרכיהם הריאליים של הקטינים, הרי שאין בסכום המזונות שנקבע בהסכם, כאמור לעיל, כדי לחרוג מנתונים אלה. זאת גם בהתחשב בהלכה הפסוקה המכירה בערכה השולי הפוחת של ההוצאה עבור מספר קטינים, ובכך שבפסיקת מזונות עבור קטינים אין מדובר במכפלה גרידא של הסכום הידוע כצרכיו ההכרחיים של קטין (השוו: ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599).
- כך למשל, גם לעניין הוצאות המדור, כאשר מביאים בחשבון את חלקו של הבעל בתשלום דמי המדור, שניתן להעמידו על מחצית מן הסכום, ואת העובדה שבדירה מתגוררות חמש נפשות, לכל היותר ניתן לראות בדמי מדור מוערכים בגין חלקם של הקטינים כסכום שאינו עולה על 300 ₪ לחודש.
- גם לו הייתי רואה בתביעה כתובענת האם להגדלת מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי (הגם שכאמור האם לא טענה כן), הרי שהדברים דלעיל מבהירים שלא מצאתי שהתחולל כל שינוי נסיבות שכזה והלכה למעשה לא קופחו הקטינים בפסיקת המזונות.
- לא בנקל יורה בית המשפט על שינוי בשיעור המזונות הפסוקים, אלא רק במקרים חריגים, ולאחר שיוכיח העותר לשינויים כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת (השוו, למשל: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187 ; תמ"ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ' י.ק (11.1.16 ; מצוי במאגרים המשפטיים) והאסמכתאות שם ; כן השוו: בש"א (ת"א) 13094/08 ק.מ. נ' נ.ק. קטין (מצוי במאגרים המשפטיים, 27/04/09)).
כפי שנפסק, על שינוי הנסיבות המהותי להיות שינוי אשר לא נצפה ולא הייתה אפשרות לצפותן בעת מתן פסק הדין, ונוצר מאז מתן פסק הדין ועד למועד הגשת התביעה לשינוי שיעור המזונות (עניין פייגה הנ"ל).
אף נודעת אבחנה בין מזונות שנקבעו בהסכם, לבין מזונות שנקבעו על ידי בית המשפט לאחר שמיעת ראיות. במיוחד כאשר מדובר בתובענה לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם בין ההורים- התערבות בית המשפט תעשה במקרים חריגים בלבד (ראו המובאות לעיל).
- בענייננו, במרכזה של התובענה טענות לקיומן של הוצאות מדור, הוצאות רפואיות והוצאות חינוך . לעניין הוצאות רפואיות, נותן ההסכם מענה הולם ומפורש. באשר להוצאות המדור והוצאות החינוך, הרי שאין המדובר בהוצאות שלא היה בידי האם לצפותן מראש . האם אף לא הצביעה על קיומם של צרכים מיוחדים של הקטינים המצריכים בחינה מחודשת של סכום המזונות.
בנוסף, עסקינן בהורים צעירים שחזקה כי צפו את העובדה שיקימו תא משפחתי חדש ; לא חל שינוי לרעה בהכנסת האם ; לא הונח לפני מסד עובדתי מלא בדבר הכנסות התא המשפחתי במלואו ; האם עצמה היא שניסחה, באמצעות באת כוחה, את ההסכם הכולל ; דווקא האב הוא שנקלע לקושי של ממש עת פוטר מעבודתו.
- סיכומם של דברים – לא מצאתי שפסק הדין קיפח את זכויות הקטינים באופן שמצריך התערבות בסכום המזונות. זאת, בין אם עסקינן בתובענה שהוכתרה כתובענה עצמאית מטעם הקטינים, ובין אם עסקינן בתובענת האם לנוכח שינוי נסיבות מהותי נטען.
- לצד זאת, משהנתבע חויב במחצית הוצאות צהרון הקטין א.א. במסגרת החלטה זמנית, ועת הנתבע עצמו הכיר על פי עמדתו היסודית בכתב ההגנה כי יישא בהוצאות הצהרון עבור הקטין, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בחיוב שלפי טיבו הינו קצוב לשנים ספורות, מצאתי חרף מכלול האמור לקבוע כי חיוב זה יוותר על כנו כתוספת לסכום שנקצב.
- נוכח האמור לעיל דין התביעה, למעט ההחלטה לעניין חיוב במחצית הוצאות הצהרון, שתיוותר על כנה, להידחות.
בנסיבות העניין הואיל וגם לנתבע ניתנו ארכות לשם ניהול הגנתו, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה |
Disclaimer |
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|