ה"פ 45174-11-15 קראמן נ' קראמן ואח'

תובענה על דרך של המרצת פתיחה שבה עותר המבקש ("סמי") למתן פסק דין הצהרתי שהחלטה שהתקבלה באסיפת בעלי המניות של המשיבה 3 ("החברה") ביום 12.10.15 ("ההחלטה") בטלה. עוד התבקשה הצהרה שזכויות החתימה בחברה הן אלה שהיו ערב קבלת ההחלטה, וכן הוראה לבנק שבו מתנהל חשבונה של החברה שלא לכבד הוראות, דרישות או המחאות שנחתמו בידי המשיב 2 ("פאדי").

רקע

החברה התאגדה ביום 23.2.89 ובעלי מניותיה באותה עת היו סמי, המשיבה 1 ("סמיחה") ופאדי. קודם לכן, ביום 20.2.89, נחתם בין כל הצדדים להליך זה הסכם המייסדים ("הסכם המייסדים") שעל פי הוראותיו הקצתה החברה מניות כדלקמן: לסמי 60 מניות הנהלה ו-25 מניות רגילות, לסמיחה 40 מניות הנהלה ו-25 מניות רגילות, לפאדי 25 מניות רגילות ולזיאד קראמן (בנו המנוח של סמי) ("זיאד") 25 מניות רגילות. לימים העביר זיאד את מניותיו לסמי, ובמועד הגשת התובענה מצב החזקת המניות היה כאמור לעיל זולת העובדה שסמי מחזיק ב-60 מניות הנהלה ו-50 מניות רגילות. כמוסבר להלן, זולת השכרת משנה של נכס מקרקעין החברה אינה מנהלת עסקים. החברה שוכרת נכס מקרקעין הידוע כחלקה 1 בגוש 11777 הנמצא בסמוך לקיבוץ בית אורן, שעליו בנוי מתחם הכולל אולם אירועים, שטח גינות ושטח חניה ("המקרקעין"). המקרקעין הם בבעלות סמיחה שהשכירה אותן לחברה, וזו מצדה משכירה אותם לצד שלישי. כאמור, השכרת המקרקעין היא עיסוקה היחיד של החברה ודמי השכירות הם מקור הכנסתה היחיד.

ביום 23.7.15 התקיימה אספה של בעלי המניות כשעל סדר יומה שלושה נושאים, שלענייננו רלוונטי אחד מהם והוא חידוש בחירתו של סמי כמנהל החברה ("האספה הראשונה"). כעולה מפרוטוקול האספה הראשונה (נספח 8 להמרצת הפתיחה), הדיון בנושא חידוש מינויו של סמי נקלע למבוי סתום, ועקב כך ננעלה האספה ללא קבלת החלטה. בעקבות כך שלח פאדי הזמנה לאספה נוספת של בעלי המניות, שנועדה ליום 12.10.15 (נספח 9 להמרצת הפתיחה) ("האספה השנייה"). בהתאם להזמנה לאספה השנייה, הנושאים לדיון היו התנהלותו של סמי ואי-סדרים שהתגלו, תפקיד המנכ"ל, תביעות נגד החברה ומינוי דירקטורים. ביום 13.10.15 שלח עו"ד מ' נקארה ("עו"ד נקארה") מכתב לפאדי, בשמם של ה"ה מונדר קראמן ("מונדר") וטארק קראמן ("טארק"), בניו של סמי ומיופי כוחו, ובו הודיע בין השאר שלדעתו של סמי ההזמנה לאספה השנייה אינה חוקית, והזמין את פאדי לקיים דו-שיח עם מונדר וטארק במישרין על מנת ליישב את חילוקי הדעות. ביום 2.11.15 שלח עו"ד נקארה מכתב לבא כוחם של פאדי וסמיחה ובו הוא חזר על העמדה שהאספה השנייה אינה חוקית, וצירף למכתבו הזמנה לאספת בעלי מניות ליום 18.11.15. כמסתבר, באספה השנייה שקיימו פאדי וסמיחה הם גם החליטו לשנות את זכויות החתימה בשם החברה, כך שבמקום שחתימתו של סמי בצירוף חותמת החברה תחייב את החברה, חתימתו של פאדי בצירוף חותמת החברה היא שתחייב את החברה. ביום 4.11.15 כתב בא כוחו של סמי לבנק איגוד, שבו התנהל חשבון החברה, שההחלטה בדבר שינוי זכויות החתימה אינה חוקית, ובמענה לכך הודיע הבנק שביום 29.10.15 התקבלה אצלו החלטת החברה כשהיא מאושרת בידי עורך דין, וכי אם יימסר לו צו של רשות שיפוטית מוסמכת הבנק יפעל בהתאם לצו. לאחר מכן פנה בא כוחו של סמי לבא כוחם של סמיחה ופאדי והעמידו על כך שההחלטה נוגדת את הדין ואת מסמכי ההתאגדות של החברה ולכן אין לה תוקף, וכי על פאדי וסמיחה להודיע על כך לבנק. כאשר התברר לסמי שאין בכוונת פאדי וסמיחה להביא לביטול ההחלטה, הוא הגיש את התובענה הנוכחית שבה עתר לסעדים ההצהרתיים הנזכרים לעיל.

התובענה הוגשה כנגד סמיחה, פאדי והחברה. בסמוך לאחר הגשתה הגישה החברה בקשה (מספר 1) לעיכוב הליכים על יסוד סעיף בוררות הכלול בתקנון ההתאגדות של החברה ("התקנון"). ביקשתי את תשובתו של סמי לבקשה, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים דחיתי את הבקשה לעיכוב הליכים. בעקבות כך הגישו המשיבים את תשובותיהם להמרצת הפתיחה.

עיקר הטענות

סמי טוען כי הזימון לאספה השנייה מנוגד להוראת סעיף 48(א) לתוספת השנייה לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג–1983 (בהתאמה, "התוספת" ו"הפקודה") שהוראותיה אומצו בתקנון. לטענתו, נדרשת הודעה מוקדמת של שבעה ימים ואילו ההודעה על קיום האספה נמסרה לסמי ביום קיום האספה. עוד הוא טוען שההחלטה התקבלה בניגוד להוראות סעיפים 51 ו-52 לתקנון, המחייבות קיומו של מניין חוקי בן שלושה חברים לפחות, ובאין מניין חוקי יש לדחות את האספה לשבוע. לטענתו, העדרו של סמי מן האספה השנייה מנע אפשרות לקבל החלטה כלשהי וממילא גם את ההחלטה, ולכן היא פסולה. בנוסף טוען סמי שפאדי אינו בעל מניות הנהלה ולכן לא היה יכול להצביע באספה. סמי טוען גם שלפי התקנון לא ניתן לקבל החלטות מהותיות ללא רוב של 60% מבעלי מניות ההנהלה, ולטענתו זו הסיבה שמלכתחילה הוקצו לו מניות הנהלה בשיעור כזה. לדבריו, ככל שפאדי וסמיחה סבורים שהתנהלותו עולה כדי קיפוח, עליהם לפנות לבית המשפט בהליך מתאים.

סמיחה ופאדי (ביחד, "המשיבים") טוענים כי מלכתחילה לא היה לחברה כל רכוש, והמקרקעין הם בבעלותה הבלעדית של סמיחה. תכלית הקמתה של החברה הייתה לנהל את הרכוש, ומתוך שהמשיבים נתנו בסמי אמון עיוור ובטחו ביכולותיו כמנהל, הם הסכימו שאף שהוא לא השקיע דבר בחברה, יוקצו לו 25% מהמניות הרגילות ו-60% ממניות ההנהלה. לטענתם, מצב זה התקיים במשך למעלה מעשרים וחמש שנים, אלא שסמוך לפני הגשת התובענה התעוררו אצלם חשדות שהוא מועל באמונם ובכספי החברה, ועל רקע זה הם פנו לרואה החשבון של החברה וביקשו לעיין במאזניה ונתקלו בסירוב. מאוחר יותר הודיע רואה החשבון שסמי הורה לו להעביר את מסמכי החברה לעו"ד נקארה, וכאשר הם שבו ודרשו לעיין במסמכים, שלח סמי – לראשונה מזה עשרים שנה – הודעה על כוונה לכנס אספה כללית ביום 23.7.15, כשאחד הנושאים על סדר יומה הוא חידוש בחירתו כמנהל החברה. לטענת המשיבים, עוד קודם שכונסה האספה שלח בא כוחם מכתב לסמי שבו הוא מנה אי-סדרים וליקויים בהתנהלותו, ובכלל זה טענות בדבר דיווחים כוזבים לרשות התאגידים והעברת מניות לזיאד בניגוד לדין ולתקנון. עוד לטענת המשיבים, האספה שנועדה ליום 23.7.15 נפתחה כדין ופאדי נבחר כדין – ובהסכמת סמי – כיו"ר האספה. הצדדים הסכימו לדחות את המשך האספה הכללית למועד אחר אך בה בעת, על רקע החשדות כלפי סמי, הם לא הגיעו להסכמה בנושא מינוי מנהל לחברה ופאדי מונה בתור מנהל זמני. כאשר פאדי ביקש לזמן אספה כהמשך לאספה הכללית, הודיע סמי שמחמת מחלתו לא יוכל להשתתף, וניסיונות נוספים שנעשו לאחר מכן לכנס אספה כללית לא עלו יפה. על רקע זה טוענים המשיבים שסמי הוא שסיכל את הניסיונות לכנס את אספת ההמשך, ולכן האספה השנייה הייתה חוקית והיא הייתה אספה נדחית כמשמעו בתקנון. המשיבים טוענים שאין שחר לטענותיו של סמי שהוא לא קיבל את הזימון לאספה הנדחית, ולדבריהם מדובר בתואנה שנועדה לסכל את קיום האספה. הם טוענים גם שלפי התקנון תוקף מינויו של סמי כמנהל פקע זה מכבר, וזו הסיבה שכאשר הוא כינס את האספה בחודש יולי 2015 הוא טרח לכלול בסדר היום את חידוש כהונתו כמנהל. עוד הם טוענים שדרך התנהלותו של סמי עולה כדי הפרת הסכם המייסדים, ועל רקע זה יש לקבוע שהמניות הרגילות ומניות ההנהלה שברשותו הן בטלות ומבוטלות.

החברה טוענת בתשובתה שלא נפל כל פגם בהתנהלותה או בהתנהלות המשיבים, וכי ההחלטה מעוגנת כראוי בדין ובתקנון. עוד טוענת החברה שסמי העביר לחשבונו הפרטי סכומי כסף גדולים מבלי לקבל את האישורים הנדרשים לכך לפי הדין או התקנון. החברה טוענת גם שסמי הפר חובות כלפיה, וכי על רקע זה בוטל מינויו כמנהל החברה כבר באספה שהתקיימה ביום 23.7.15. לטענת החברה, האספה שהתקיימה ביום 23.7.15 לא פוזרה, ובמהלכה הודח סמי בהצבעה בהרמת ידיים, ובנוסף לעילות להדחתו שמקורן בהתנהלותו הלקויה, עילה נוספת הייתה כבהוראת סעיף 81(ב) לתוספת השנייה, המורה כי מנהל לא יוכל לשמש במשרתו יותר מחמש שנים בלא להיבחר שנית באספה כללית.

הראיות

התובענה הוגשה על דרך של המרצת פתיחה, ובהתאם לכך כתבי הטענות נתמכו בתצהירי הצדדים. בדיון שהתקיים ביום 15.9.16 נחקרו סמי ופאדי על תצהיריהם. באי כוחו של סמי ויתרו על חקירתה של סמיחה תוך הסתייגות ושמירת כל הטענות.

דיון

אין מחלוקת שבתקנון אומצו, בשינויים מסוימים, הוראות התוספת, ובפסק הדין אתייחס לסעיפים הרלוונטיים שלה. העניין הראשון שיש לתת עליו את הדעת הוא השאלה אם, כטענת סמי, זימונו לאספה השנייה היה שלא כדין. כמסתבר מן הראיות, מכתב הזימון ששלח פאדי (נספח 9 להמרצת הפתיחה), שבו הוא הועיד את האספה השנייה בביתה של סמיחה, אינו נושא את תאריך הדפסתו, אם כי הוסף על פניו – בכתב יד – התאריך 24.9.15. בחקירתו הנגדית של סמי הוא העיד שמי שמטפל בו, פאדל בסיוני, קיבל את מכתב הזימון ביום 11.10.15 (עמ' 20 לפרוטוקול), ועובדה זו נתמכת גם באישור מסירה של חברת דואר ישראל (נספח כ"א לתשובת החברה) המעיד שדבר דואר שנמסר למשלוח ביום 24.9.15 נמסר לסמי ביום 11.10.15. על רקע זה טוען סמי שהזימון לאספה השנייה, שנמסר לו רק יום לפני האספה, אינו עולה בקנה אחד עם סעיף 48(א) לתוספת הקובע:

" 48(א) שבעה ימים לפחות לפני האסיפה – למעט יום המסירה ולרבות יום האסיפה – תמסור החברה הודעה עליה לכל מי שזכאי לקבל הודעות כאמור מן החברה; בהודעה יפורטו המקום, היום והשעה שבהם תתכנס האסיפה ומהותו של כל ענין מיוחד שהועמד בסדר היום; ההודעה תימסר בדרך האמורה להלן או בדרך שקבעה החברה באסיפה כללית; העובדה שפלוני לא קיבל הודעה לא תפסול את הליכיה של אסיפה כללית". (ההדגשות הוספו, א"ק).

לעומת זאת טוענים המשיבים והחברה שהאספה השנייה לא הייתה אספה מקורית אלא אספה דחויה, שהיא המשכה של האספה הראשונה, וההוראה הרלוונטית בתקנון היא זו שבסעיף 55 לתוספת הקובע כי:

"היושב ראש רשאי, בהסכמת האסיפה שיש בה מנין חוקי, לדחותה לזמן אחר או למקום אחר, והוא חייב לעשות כן על פי דרישת האסיפה; באסיפה דחויה לא יידון אלא ענין שלא נגמר הדיון בו באסיפה שבה הוחלט על הדחיה; אין צורך ליתן הודעה בדבר הדחיה והענינים העומדים בסדר היום של האסיפה הדחויה, אולם אם נדחתה האסיפה לעשרה ימים או יותר תינתן הודעה על האסיפה הדחויה כדרך שהיא ניתנת על אסיפה מקורית". (ההדגשה הוספה, א"ק)

על רקע זה טוענים המשיבים והחברה שבהיות האספה השנייה אספה דחויה, אין תחולה להוראת סעיף 48(א) לתוספת ולכן לא נפל פגם בזימונו של סמי לאספה השנייה.

מקובלת עליי טענת המשיבים והחברה שהאספה השנייה לא הייתה אספה מקורית אלא אספה דחויה, ולכן חלה לגביה הוראת סעיף 55 לתוספת, ולא סעיף 48(א) כפי שטוען סמי, אולם אני סבור שהסתמכות המשיבים והחברה על סעיף 55 אינה יכולה להועיל להם. למקרא הסעיף ניכר כי יש בהוראתו הבחנה בין אספה דחויה לפרק זמן שאינו עולה על עשרה ימים, שאז אין צורך לתת הודעה כמו במקרה של אספה מקורית, לבין אספה דחויה לפרק זמן ארוך יותר. במקרה האחרון נדרש, לפי הסיפא של סעיף 55, לתת "הודעה על האסיפה הדחויה כדרך שהיא ניתנת על אסיפה מקורית". לכן, לכאורה, מתבקשת המסקנה שבמקרה של אספה שנדחתה לפרק זמן ארוך מעשרה ימים חוזרת לחול תקנה 48(א), לרבות ההוראה בדבר הודעה מוקדמת בת שבעה ימים הנדרשת בה. בעניין זה טענו המשיבים, והחברה תמכה בטענתם, שבסיפא של סעיף 55 מדובר רק על ההיבט הטכני של מסירת ההודעה, היינו אם באמצעות הדואר או באמצעי אחר. בהתאם לכך הם טענו שבשעתו נמסרה ההודעה על האספה הראשונה באמצעות הדואר, וכשנמסרה לסמי ההודעה על האספה השנייה באמצעות הדואר התמלאה דרישת סעיף 55. טענה זו של המשיבים אינה מקובלת עליי ואני דוחה אותה. הגיונה של ההבחנה בסעיף 55 בין אספה נדחית לפרק זמן קצר מעשרה ימים לאספה נדחית לפרק זמן ארוך יותר, מחייב את המסקנה שבמקרה האחרון יש להשיב לקדמותן את כל הדרישות בדבר זימון אספה, הן בעניין אופן מסירת ההודעה והן בעניין פרק הזמן הנדרש בין מועד מסירת ההודעה לבין מועד האספה. פרק זמן זה הוא בבחינת הודעה מוקדמת, שתכליתה לאפשר לבעל המניות להתכונן לאספה ולעשות את כל הסידורים הדרושים על מנת להשתתף בה. כאשר האספה הדחויה נקבעת למועד שהוא עד עשרה ימים אחרי האספה המקורית, קמה הנחה שהודעה מוקדמת כזו אינה דרושה לבעל המניות, ולעומת זאת כאשר האספה הדחויה היא במועד מאוחר יותר, שב ועולה הצורך בהודעה המוקדמת. בקשר לכך לא מיותר לציין שמאז חקיקתו של חוק החברות תשנ"ט–1999 ("חוק החברות"), הנושא מוסדר בסעיף 74(ב) שלו הקובע כי "נדחתה אסיפה כללית, למועד העולה על עשרים ואחד ימים, יינתנו הודעות והזמנות לאסיפה הנדחית כאמור בסעיפים 67 עד 69". סעיף 67 לחוק החברות קובע גם הוא שהזמנה לאספה נדחית צריכה להימסר לפחות שבעה ימים לפני מועד האספה, ועוד הוא קובע שלמעט אם נקבע אחרת בתקנות החברה, הודעה על אספה כללית אינה יכולה להימסר למעלה מ-45 ימים לפני מועד כינוס האספה. לדעתי, הוראה זו משקפת את הגיונה של ההבחנה בין סעיף 48(א) לסעיף 55 לתוספת שעליה הצבעתי לעיל בדבר הצורך לאפשר לבעל מניות לעשות את הסידורים הנדרשים על מנת שיוכל להשתתף באספה.

בצד זאת, יש לתת את הדעת גם להוראת הסיפא של סעיף 48(א) לתוספת. כאמור, הוראה זו קובעת כי "העובדה שפלוני לא קיבל הודעה לא תפסול את הליכיה של אסיפה כללית", ולכאורה ניתן היה להסיק שאפילו לא קיבל סמי הודעה על האספה השנייה, בכלל או במועד, לא היה בכך כדי לפסול את ההליכים באותה אספה. דא עקא, שבנסיבות העניין מסקנה זו איננה יכולה להתקבל. לדעתי, משמעות הוראה זו היא יישום, בשינויים המחויבים, של כלל התוצאה היחסית (או הבטלות היחסית) הנוהג במשפט המנהלי, ולפיו משמעותו של פגם בהליך נשקלת על פי התוצאה האפשרית של קיומו (עע"מ 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, פסקה 46 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (2014)). במילים אחרות, לא ניתן לייחס למחוקק כוונה שהחלטות שהתקבלו באספה כללית של בעלי מניות בחברה יוכרזו כבלתי תקפות אך מחמת העובדה שאחד מבעלי המניות לא קיבל הודעה על קיום האספה. עם זאת, בנסיבות העניין כאן קיימת סיבה אחרת להגביל את תחולת הסיפא, והיא שעל סדר יומה של האספה השנייה עמד עניינו של סמי. בנסיבות מיוחדות אלה, ספק אם ניתן להחיל את עקרון הבטלות היחסית ולקבוע שעל אף העובדה שהוא לא הוזמן כדין לאספה השנייה, לא יהיה בכך כדי לשלול את תוקפה של ההחלטה שהתקבלה בעניינו באותה אספה.

סיכום ביניים בעניין זה הוא שההודעה בעניין האספה השנייה לא נמסרה לסמי בהתאם לתקנון, ולכן אין תוקף להחלטה בעניין חדילת כהונתו של סמי כמנהל כללי של החברה.

יש ממש גם בטענותיו של סמי שבאספה השנייה לא התקיים מניין חוקי. בעניין זה קובע סעיף 51 לתוספת השנייה – שאומץ בתקנון – כי:

"שום עניין לא יידון באסיפה כללית אלא אם בפתיחת האסיפה מצוי מניין חוקי; בכפוף להוראה אחרת בתקנון זה, מניין חוקי יהא בנוכחות אישית של שלושה חברים לפחות אשר בעצמם או בצירוף חברים או שלוחם להצבעה יש להם רבע מכוח ההצבעה של החברה."

לכן, וכאשר אין מחלוקת שבאספה השנייה נכחו רק שני בעלי מניות רגילות, סמיחה ופאדי, קשה לראות כיצד התקיים התנאי בדבר מניין חוקי באספה השנייה. המשיבים טענו שבנסיבות העניין, ועל רקע סעיף 52 לתוספת השנייה, התקיימה האספה במניין חוקי, ולכן אין פגם בהחלטות שהתקבלו. לטענה זו אין יסוד מספיק ואני דוחה אותה. סעיף 52 לתוספת השנייה קובע:

"אם תוך מחצית השעה מן המועד שנקבע לאסיפה לא נכח מנין חוקי – תבוטל האסיפה אם היתה קרואה על פי דרישת חברים, ואם לא היתה קרואה בדרך זו תידחה לשבוע הבא, לאותו יום, לאותה שעה ולאותו מקום; לא נכח גם באסיפה השניה מנין חוקי כעבור מחצית שעה לאחר המועד שנקבע לה – ייחשבו החברים הנוכחים למנין חוקי".

בתשובת החברה להמרצת הפתיחה נטען אמנם שכחלוף מחצית השעה מן המועד שנקבע לאספה הפך המניין להיות חוקי, אלא שכאמור לטענה זו אין יסוד מספיק הן בלשונו של סעיף 52 והן בתיעוד של האספה השנייה. מנוסחו של סעיף 52 עולה שבהעדר מניין חוקי יש לבטל את האספה או לדחות אותה לשבוע, ובכל מקרה העדרו של מניין חוקי אינו מאפשר לקבל החלטה באותה אספה. גם הטענה שסמי בחר להיעדר מרצונו מהאספה השנייה אינה מתיישבת עם תוכנו של פרוטוקול האספה (נספח 1 להמרצת הפתיחה). עיון בפרוטוקול מלמד שהאספה החלה בשעה 19:00 ביום שנועד לקיומה, היינו 12.10.15, ובחלוף מחצית השעה תועדה הסכמתם של סמיחה ופאדי להמשיך באספה. מטעם כלשהו, ואף שהפרוטוקול מתעד את השתתפותו של בא כוח המשיבים באספה, לא נראה שהמשיבים נתנו דעתם להוראת סעיף 52 לתוספת, המחייב את ביטול האספה או לכל הפחות את דחייתה למשך שבוע. תמיכה לכך ניתן למצוא גם בעדותו של פאדי:

"ש.התאריך 12.10 קבעתם אחרי האסיפה, אמרתם תהיה אסיפה עוד שבוע, הייתה ישיבה ב-12.10, אתם רואים באסיפה שסאמי לא מגיע

ת.חיכינו מעל חצי שעה

ש.אתה יודע שסאמי  בן 80 וקשה לו לנוע, מדוע לא נסעתם לביתו של סאמי? מה הבעיה?

ת.לא ככה מנהלים ישיבות מסודרות של חברה

ש.הרמת לו טלפון שאלת למה לא נוכח?

ת.לא. קיבלתי אישור שקיבל את הזימון

ש.ידעת שסאמי קיבל את הזימון

ת.הזימון היה בתא דואר הרבה לפני והחליט למשוך אותו יום לפני

ש.עו"ד לוי הציג שהעובד של סאמי חתם על אישור מסירה יום לפני האסיפה, אתה מכנס אסיפה והוא לא מופיע, ידעת שהוא חתם על המסירה יום לפני?

ת.כן.

ש.מי אמר לכם לחכות חצי שעה?

ת.זה דבר פשוט לדעת. מר טימסית היה בישיבה.

ש.סאמי שהוא רוב בעל המניות....

ת.מה החוק מחייב? פה כל העניין פרוצדורלי.

ש.סאמי איש בן 80 ומעלה, יש אסיפה ולא בא, אולי חס ושלום קיבל התקף לב, האם מישהו מכם טרח להרים טלפון ולהגיד לו למה לא התייצבת?

ת.לא

ש.אני מפנה אותך להזמנה שלטענתכם סאמי שלח לאסיפה ביום 23.7.15 (נספח ח' לתשובתם לתביעה זו). כתוב פה סדר יום. זה הנושאים שנידנו באסיפה נכון?

ת.היו אמורים להיות.

ש.בחודש אוקטובר שלחתם הזמנה נוספת (נספח 9 לה"פ), אתה מתעקש שזו אספת המשך?"

מדבריו אלה של פאדי עולה שמסיבה כלשהי הוא וסמיחה לא נתנו דעתם להוראת סעיף 52 לתוספת במלואה, והניחו שכחלוף מחצית השעה ניתן לקיים את האספה. בטענותיהם, כמו גם בטענות החברה, לא הובאה אסמכתה התומכת באפשרות כזו, ומשום כך אני מוצא לנכון לקבוע שהאספה השנייה התקיימה ללא מניין חוקי, וגם משום כך נפל בה פגם המצדיק את ביטול ההחלטות שהתקבלו בה.

גם בעניין שינוי זכויות החתימה יש בסיס לטענותיו של סמי, אף אם לא מנימוקיו. כעולה מפרוטוקול האספה השנייה, אחת ההחלטות שהתקבלו בה הייתה שפאדי וסמיחה מונו כדירקטורים בחברה (סעיף 5ד' לפרוטוקול), ובהחלטה נוספת מונה פאדי להיות מורשה חתימה בחשבונה של החברה, בצד ביטול ההרשאה שניתנה בשעתו לסמי (סעיף 6 לפרוטוקול). נראה לי שהחלטות אלה לוקות ביותר מפגם אחד. ראשית, תזכיר ההתאגדות של החברה אינו מציין מה הן הזכויות הצמודות למניות הנהלה, אולם בסעיף 3.ג' להסכם המייסדים (נספח ד' לתשובת החברה) נאמר כי "כל המחזיק ב-20% של הון מניות ההנהלה הנפרע יהיה רשאי למנות מנהל אחד למועצת המנהלים של החברה, ולהתמנות כמנהל החברה". לכן סמיחה, המחזיקה ב-40% ממניות ההנהלה, יכלה אמנם למנות את עצמה ואת פאדי כמנהלים בחברה אלא שכשקבעתי, כאמור לעיל, שנפל פגם בכינוס האספה הכללית, ממילא משליך הדבר גם על תוקף ההחלטה בדבר מינוי מנהלים לחברה, כפי שהתיימרו פאדי וסמיחה לעשות.

שנית, גם ההחלטה לבטל את ההרשאה לסמי לחתום בשם החברה ולמנות את פאדי כמורשה חתימה אינה מתיישבת עם הוראות חוק החברות, התקנון והסכם המייסדים. במהלך עניינים רגיל, החלטה בדבר מינוי מורשה חתימה היא נושא שהוא בסמכות הדירקטוריון ולא בסמכות האספה הכללית. זוהי המסקנה המתחייבת מסעיף 71 לתוספת השנייה, שבחלקו הרלוונטי מורה כך:

"הדירקטורים ינהלו את עסקי החברה והם רשאים... [ו]להשתמש בכל סמכות של החברה שאיננה מסורה לאסיפה הכללית של החברה, לפי הפקודה או לפי תקנון זה, והכל בכפוף להוראות הפקודה ותקנון זה ולהוראותיה של החברה באסיפתה הכללית שאינן סותרות את הוראותיהם; ..."

האספה הכללית יכולה ליטול לעצמה סמכות זו רק בנסיבות שבהן נבצר מן הדירקטוריון להחליט בעניין המסור לסמכותו (ע"א 6496/11 יעקב ססבון נ' אפרים (עופר) סולומון (28.1.14)), אולם המשיבים, כמו גם החברה, לא טענו ולא הוכיחו התקיימות נסיבות שניתן לתארן כנבצרות של הדירקטוריון לדון ולהחליט בנושא מורשה החתימה. לכן, ההחלטה בנושא זה הייתה צריכה להתקבל בידי דירקטוריון החברה, ובעניין זה קובע סעיף 1.י' של התקנון כי:

"במקום סעיף 91 לתוספת השנייה, יבוא סעיף 91 הבא: "המניין הדרוש לפעולת הדירקטורים לניהול עסקי החברה ייקבע מדי פעם על ידי מועצת המנהלים של החברה"".

בחומר הראיות לא ניתן למצוא תיעוד של החלטת דירקטוריון שעניינה המניין הדרוש לפעולת הדירקטורים, ובמצב דברים זה יש להידרש להוראת סעיף 3.ה' של הסכם המייסדים הקובע את הנורמה החוקית בעניין זה:

"הקוורום המחייב לאסיפות דירקטריון יהיה נוכחות של שני דירקטורים מטעם כל אחד מבעלי מניות ההנהלה, אך באסיפה שתכונס בעקבות אסיפה שפוזרה מחוסר קוורום יהיה קוורום מספיק אם ישתתפו לפחות דירקטור אחד מטעם כל אחד מבעלי מניות ההנהלה".

בהתאם לכך, וגם אם מניחים שיש תוקף להחלטה בדבר מינוים של פאדי וסמיחה כדירקטורים, נוכחות של שניהם בלבד אינה מספיקה כדי לקיים מניין חוקי לישיבת דירקטוריון. לפי הוראתו של סעיף 3.ה' להסכם המייסדים, דרישת המניין החוקי בישיבת דירקטוריון מחייבת נוכחות של דירקטורים מטעמם של כל אחד מבעלי מניות ההנהלה. בענייננו פאדי וסמיחה הם דירקטורים מטעם בעל מניות הנהלה אחד, היינו מטעמה של סמיחה, ולכן בהעדרו של סמי – שהוא בעל מניות הנהלה – ובהעדר דירקטור מטעמו, אין מנוס מלקבוע שלא התקיים מניין חוקי לאספת הדירקטוריון שהתיימרה לקבל את ההחלטה בדבר סמכות החתימה בשם החברה, ולכן אין להחלטה זו תוקף.

סיכומו של דבר, על יסוד כל הנימוקים המובאים לעיל בפסק דין זה אני מקבל את התביעה, וקובע שאין תוקף להחלטות שהחברה התיימרה לקבל באסיפת בעלי המניות ובישיבת הדירקטוריון שהתקיימו ביום 12.10.15, ובדומה לכך אין תוקף לכל פעולה שנעשתה על יסוד החלטות אלה.

המשיבים 1 ו-2, ביחד ולחוד, ישלמו למבקש שכר טרחת עורכי דין בסכום של 15,000 ₪.

ניתן היום, י' אדר תשע"ז, 08 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.