הסכסוך בקליפת אגוז
1.הנתבע (תובע שכנגד, ולהלן אכנה אותו הנתבע) הוא בעל הזכויות במשק 43 במושב רוויה (חלקה 15 גוש 20907, ולהלן – הנכס). הוא מכר את הנכס לתובעים, והרי הם בני זוג נשואים. בין בעלי הדין נתגלע סכסוך אודות מימושו של חוזה המכר, כאשר הם מטיחים איש ברעהו את האחריות לכישלון המימוש. מכאן תביעתם של התובעים, המבקשים את אכיפת החוזה, כמו גם פיצויים על נזקי הפרתו על ידי הנתבע, ותביעתו הנגדית של הנתבע, המבקש להימנע מאכיפת החוזה בשל הפרתו על ידי התובעים, תוך חיובם בפיצויים על ההפרה שהפרו את החוזה.
התביעה
2.כעולה מכתב התביעה, בין התובעים לבין מזכיר המושב היתה היכרות קודמת, וכך הוא ידע על כוונתם לרכוש נחלה במושב. המזכיר גם ידע, כי הנתבע מעונין למכור את משקו, באמצעות אביו (אותה עת היה הנתבע קטין). על רקע הדברים הללו קישר המזכיר בין התובע לבין אבי הנתבע, ולאחר דין ודברים הם הגיעו לכדי הסכמה, שגובשה בזיכרון דברים שפרש את פרטי עסקת המכר. כיוון שהנתבע היה קטין בעת ההיא, נחתם זיכרון הדברים באמצעות אביו. אמו חתמה אף היא על החוזה, כערבה לקיום ההתחייבויות של בנה. במעמד החתימה על זיכרון הדברים קיבלו התובעים חזקה בנכס, ומאז הם מחזיקים בו, ובמרוצת החודשים שבאו אחר כך הם שילמו לנתבע סך כולל של 700,000 ₪, על חשבון התמורה המוסכמת.
3.ביום 10.4.15 היה הנתבע לבגיר, ולכן ביקשו התובעים לבסס את ההסכמה עמו בחתימה על חוזה, לשם השלמת עסקת המכר, כפי שהוסכם בזכרון הדברים. אלא שאז ביקש אבי הנתבע להוסיף לתמורה המוסכמת סך 100,000 ₪. התובעים סירבו תחילה לדרישה, ומאוחר יותר נענו לה. אבי הנתבע הכיר לתובעים את עורך דינו, עורך הדין א' שדאפנה, ושני הצדדים שכרו את שירותיו לשם השלמת עסקת המכר (ובכלל זה – עריכת חוזה, דיווח לשלטונות המס, רישום וכד').
4.התובעים ביקשו את עו"ד שדאפנה כי ינסח חוזה על פי המוסכם בזיכרון הדברים. עו"ד שדאפנה ערך חוזה מכר, עליו חתמו בעלי הדין ביום 7.6.15. לאחר מכן פנו התובעים לבנק על מנת ליטול הלוואה כנגד משכנתא לשם מימון העסקה, ומשם הופנו לשמאי על מנת שיָשום את שווי הנכס, שאז הפנה השמאי את תשומת לבם לכך שעל פי החוזה מוטל עליהם תשלומם של דמי ההסכמה למינהל מקרקעי ישראל. הם מיהרו לפנות לעו"ד שדאפנה, בטענה כי על פי זיכרון הדברים מוטל תשלום זה על הנתבע. עו"ד שדאפנה תיקן את החוזה בהתאם, ובעלי הדין חתמו עליו.
5.עד לחתימת החוזה שילמו התובעים לנתבע סך 758,000 ₪, והוסיפו עוד 30,000 ₪ לפי בקשתו. את היתרה התכוונו התובעים לשלם לנתבע באמצעות הלוואה כנגד משכנתא שהתכוונו ליטול מאת בנק. הנתבע גם חתם על מסמכי הבנק שהציגו בפניו התובעים. בהמשך ביקש הבנק מן התובעים להמציא מסמכים שונים, ובתוכם אישורים על תשלום מס. לשם כך פנו התובעים לעו"ד שדאפנה ולנתבע, אך לא זכו לכל מענה. הם פנו פעמיים בכתב בדרישה להמצאת האישורים (בימים 10.9.15 ו-12.10.15), אך לא נענו כי אם במכתב התראה של עו"ד שדאפנה מיום 16.11.5, שמתרה בפניהם כי הם מפרים את חוזה המכר.
מכאן החלה חלופת מכתבים, בהם מטיחים בעלי הדין זה בזה טענות מטענות שונות.
ביום 13.12.15 דיווחו התובעים לשלטונות המס על העסקה (כקונים בלבד). נוסף על כך הודיעו על העסקה לסוכנות היהודית, לרשות מקרקעי ישראל ולאגודה השיתופית (המושב).
6.סיכומו של כתב התביעה, התובעים טוענים להפרת החוזה בידי הנתבע, הממאן לקיים אחר התחייבותו שלפי ההסכם, ומכאן פנייתם לבית המשפט על מנת לאכוף את חוזה המכר ולחייב את הנתבע בפיצויים על הפרתו.
הגנה ותביעה נגדית
7.הנתבע התגונן מפני התביעה, וכאמור תבע בתביעה נגדית את התובעים, כשהוא מתאר תיאור שונה מזה שבא בכתב התביעה.
לשיטת הנתבע, החל מחודש אפריל 2014 התנהל בין אביו לבין התובעים משא ומתן, כשהאחרונים מיוצגים בידי אדם בשם יהודה אדלר (להלן אדלר), שהציג עצמו כמשפטן ויועץ כלכלי. לשיטתם, אדלר הוא שהכין את זיכרון הדברים. נוסף על כך הכין אדלר הסכם שכירות (על פיו שכרו התובעים מן הנתבע את ביתו). כל אלה נעשו, על פי הנתבע, בלא ידיעתו וממילא בלא מעורבותו של עו"ד שדאפנה.
8.זיכרון הדברים נחתם ביום 20.5.14, ונקבעה בו תמורה בסך של 1.15 מיליוני ₪. נוסף על כך נחתם חוזה שכירות (החל מיום 1.8.14).
על פי זיכרון הדברים שילמו התובעים לנתבע סך 700,000 ₪ על חשבון התמורה, והמשא ומתן בין הצדדים נמשך עד לחתימת הסכם מכר ביום 7.6.15 (כשעובר לחתימה שילמו התובעים עוד 58,000 ₪, וסה"כ 758,000 ₪). בהסכם המכר נשתנתה התמורה (ביחס לזו שעליה הוסכם בזיכרון הדברים) ועמדה על סך 1.25 מיליוני ₪.
אחרי חתימת הסכם המכר שילמו התובעים לנתבע סך 20,000 ₪ נוספים, וכן סך 10,000 ₪ עבור דמי שכירות.
9.על רקע הדברים הללו טוען הנתבע, כי על פי חוזה המכר היה על התובעים לשלם לו 350,000 ₪ נוספים עד יום 6.8.15, והם לא עשו כן. בכך הם הפרו את החוזה. יתרה מזו, אף שבחוזה הותנה, כי על התובעים לשלם את מלוא התמורה כתנאי לקבלת החזקה בנכס, הם תפסו חזקה בלא ששילמו את מלוא התמורה, משמע פלשו לנכס. נוסף על כך הותירו התובעים בידיהם סך 142,000 ₪ להבטחת תשלום אגרות ומיסים, ודיווחו לשלטונות המס רק כרוכשים אך לא כמוכרים, אף שהיה עליהם לדווח גם על המכירה.
לסיכום תביעתו הנגדית טוען הנתבע להפרת החוזה על ידי התובעים, ומכאן עתירתו לחיובם בפיצויים המוסכמים, כמו גם בתשלום דמי השכירות מאז אחיזתם בנכס.
כתב תשובה לתביעה הנגדית
10.בתשובתם לתביעתו הנגדית של הנתבע שבו התובעים על הגירסה ששרטטו בכתב תביעתם, ולטענות חדשות שעלו בכתב ההגנה הם משיבים כך:
התובעים מתכחשים לכך שאדלר הוא שערך את זיכרון הדברים, כפי שטוען הנתבע בתביעתו הנגדית. הם טוענים, כי היה זה אבי הנתבע שהמציא להם נוסח של זיכרון דברים, על פי זיכרון דברים קודם שעליו חתם בעבר עם קונים אחרים, ושגם הוא לא התממש בסופו של יום. על יסודו של נוסח זה ערכו הצדדים תיקונים אחדים וחתמו על זיכרון הדברים. את הסכם השכירות לא ערך אדלר, כפי שטוען הנתבע, שהרי זהו חוזה סטנדרטי שהורד מהאינטרנט.
דיון והכרעה
11.להוכחת גרסתם הגישו התובעים תצהיר של התובע 1, עליו הוא נחקר בחקירה נגדית. מצדו של הנתבע הוגש תצהירו של אביו, שנחקר בחקירה נגדית. תצהיריהם של שני אלה חזרו על הגרסאות שניתנו בכתבי הטענות, ונוספה להן התייחסות למאורעות שאירעו לאחר שהוגשו כתבי הטענות. לצד עדויותיהם של השניים הללו מונחים לפניי מסמכים שצורפו לתצהירים ולכתבי הטענות.
12.את הדיון בתובענה אפתח בשרטוט העובדות, כפי שיכולתי לקובען מתוך שתי העדויות הללו ומתוך עיון במסמכים שהביאו לפניי בעלי הדין:-
העובדות
13.התובעים מעוניינים היו לרכוש משק במושב המדובר. מן הצד השני, אביו של הנתבע מעוניין היה למכור משק במושב, שרשום היה על שם בנו, שבעת ההיא היה קטין.
בין התובעים לאבי הנתבע התנהל משא ומתן, שבסופו התגבש לכדי זיכרון דברים. ביום 20.05.14 חתמו עליו התובעים ואבי הנתבע (בשם הנתבע, שהיה כאמור קטין בעת ההיא).
14.כעולה מזיכרון הדברים, הסכימו בעלי החוזה על תמורה בסך של 1,150,000 ₪. 290,000 ₪ מתוך התמורה שולמו במעמד החתימה, 210,000 ₪ הוסכם כי ישולמו תוך 10 ימים לאחר החתימה, ו-200,000 ₪ נוספים לאחר שיבוטל הסכם מכר אחר שנכרת בקשר עם אותו משק. סך כל התשלומים הללו מגיע כדי 700,000 ₪, ואותם שילמו התובעים לידי אביו של הנתבע.
עוד עולה מזיכרון הדברים, כי הצדדים הסכימו כי ייחתם הסכם נוסף "שיגמור את העסקה", לאחר שיגיע הנתבע לבגרות. התובעים התחייבו, כי בעת שיחתום הנתבע עצמו על החוזה, הם יוסיפו וישלמו סך 250,000 ₪, והיתרה מתוך כספי התמורה, קרי 200,000 ₪, תיוותר בידי התובעים, על מנת להבטיח תשלום של כספים שונים, שלפי החוזה על הנתבע לשלמם (כגון מסים, אגרות וכד').
15.ועוד נאמר בזיכרון הדברים, כי את החזקה בנכס יקבלו התובעים לאחר שישלמו את מלוא התמורה המוסכמת. אלא שמסתבר, כי הם תפסו חזקה בנכס מיד עם החתימה על זיכרון הדברים.
בהקשר לכך התגלעה מחלוקת בין בעלי הדין, כאשר התובעים טוענים כי מסירת החזקה נעשתה בהסכמה, בעוד שאבי הנתבע טוען כי התובעים פלשו לנכס ומחזיקים בו שלא כדין.
ובכן אף שבזיכרון הדברים נכתב, כי את החזקה יקבלו התובעים לאחר שישלמו את מלוא התמורה, נהיר בעיניי כי מסירת החזקה לידיהם (ממש עם החתימה, ומן הסתם בטרם שולמה מלוא התמורה) נעשתה בהסכמתו המלאה של אבי הנתבע. מסקנה זו מתבקשת מתוך כך שמעת החתימה על זיכרון הדברים החזיקו התובעים בנכס, כאשר מצד אבי הנתבע לא באה כל מחאה על כך. אדרבא, הצדדים המשיכו לעמוד בקשר רציף לאחר החתימה, כאשר התובעים משלמים לאבי הנתבע את התשלומים עליהם הוסכם. לכך אוסיף, כי אבי הנתבע הותיר בי רושם של אדם דומיננטי ביותר, ואין ספק בליבי שהוא לא היה מאפשר לתובעים להיכנס לנכס בלא הסכמתו, ואם היו נכנסים בניגוד להסכמתו, היה עושה כדי להוציאם מן הנכס. הלכה למעשה, הטענה בדבר פלישה לא עלתה אלא לאחר שנתגלע סכסוך בין בעלי הדין, שאז שת מאן דהוא ליבו לכך, שבזיכרון הדברים נכתב כי החזקה תימסר לאחר תשלום מלוא התמורה, וכך עלתה הטענה.
סיכומה של נקודה, אף שבזיכרון הדברים נאמר, כי החזקה תינתן לתובעים לאחר שישלמו את מלוא התמורה, בהסכמת אבי הנתבע קיבלו התובעים את החזקה בנכס מיד עם החתימה על זיכרון הדברים.
16.להשלמת תמונת ההסכמה שבאה לידי ביטוי בזיכרון הדברים אתאר, כי הוסכם שהתשלומים השונים לצדדים שלישיים בקשר עם עסקת המכר (כגון מיסים, דמי הסכמה לרמ"י וכד') ישולמו על ידי הצדדים, כל צד לפי החובות המוטלות עליו. נוסף על כך הוסכם, כי הצדדים יחתמו על חוזה מכר ("הסכם מלא") לא יאוחר מיום 14.4.15 (נראה כי כך הוסכם, כיוון שביום 10.4.15 עתיד היה הנתבע להגיע לגיל בגרות).
17.כאמור, בעקבות החתימה על זיכרון הדברים קיבלו התובעים את החזקה בנכס, ושילמו לאבי הנתבע סך של 700,000 ₪ על חשבון התמורה, כמוסכם.
18.לקראת הגיע הנתבע לגיל בגרות החלו מגעים בין התובעים לבין אבי הנתבע על מנת להשלים את העסקה, אלא שאבי הנתבע דרש להוסיף לתמורה המוסכמת סך 100,000 ₪. התובעים נכנעו לדרישה זו והסכימו לה, ועתה לא נותר אלא לערוך הסכם ולחתום עליו, ובשל כך פנו הצדדים לעורך דינו של אבי הנתבע, עו"ד א' שדאפנה, שערך את החוזה.
אגב כך אזכיר, כי התובעים טוענים כי עו"ד שדאפנה ייצג את שני הצדדים לחוזה, בעוד הנתבע טוען (באמצעות עו"ד שדאפנה, המייצג אותו במשפט שלפניי), כי עו"ד שדאפנה ייצג אותו לבדו. במחלוקת זו בחרתי שלא להכריע, משום שאין היא עשויה להשליך על ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בהליך שלפניי.
19.בין אם ייצג את שני הצדדים ובין אם רק את אבי הנתבע, עו"ד שדאפנה ערך חוזה מכר, עליו חתמו בעלי החוזה ביום 7.6.15. אחר כך פנו התובעים לבנק על מנת ליטול הלוואה כנגד משכנתא, ומשם הופנו לשמאי על מנת שישום את שווי הנכס. השמאי הסב את תשומת לבם לכך שעל פי החוזה מוטל עליהם תשלומם של דמי ההסכמה לרמ"י. הם מיהרו לעו"ד שדאפנה, והבהירו בפניו כי על פי זיכרון הדברים מוטל התשלום על הנתבע (וכך הם אכן פני הדברים, כפי שמעלה עיון בזיכרון הדברים). עו"ד שדאפנה תיקן את החוזה בהתאם, והצדדים חתמו על החוזה המתוקן.
20.אין חולק, כי עד לחתימת החוזה שילמו התובעים לנתבע סך 758,000 ₪, והוסיפו עוד 30,000 ₪.
את תשלום יתרת התמורה התכוונו התובעים לשלם באמצעות הלוואה שייטלו מאת בנק. לשם מתן ההלוואה ביקש הבנק מן התובעים להמציא לידיו מסמכים שונים, ובתוכם אישור על תשלום מיסים, דמי הסכמה לרמ"י ועוד כיו"ב. כיוון שחלק מן התשלומים הללו חל על הנתבע, פנו התובעים לאביו ולעו"ד שדאפנה בבקשה כי ימציאו את המסמכים.
נקודת זמן זו מסמנת את לידתו של הקרע בין בעלי הדין, שכן אבי הנתבע סירב להמציא לידי התובעים את המסמכים שביקש הבנק, מסמכים שעל מנת להמציאם היה עליו לשלם את התשלומים שהתחייב בנו, הנתבע, לשלם (כגון מס שבח ודמי הסכמה לרמ"י). הוא תירץ את סירובו בכך שעל התובעים לשלם לו סך 350,000 ₪ על אתר, בלא כל קשר להלוואה כנגד משכנתא.
במחלוקת בשאלה אם הוסכם כי התשלום ייעשה במימון בנקאי אם לאו הכרעתי לטובת עמדת התובעים, ואת טעמיי למסקנה זו אתן מיד. לעיצומו של עניין אני סבור, כי גם אבי הנתבע ידע, מלכתחילה, כי המימון ייעשה בידי בנק, והוא בכל זאת התעקש שהתשלום ייעשה מיד ובלא סיוע בנקאי. התנהגות זו של אבי הנתבע אין בידי להסביר לבד מן הקושי שלו לשלם את התשלומים לרמ"י ולשלטונות המס, שאז הוא הבין, כך נראה, כי העסקה אינה כדאית עוד מבחינתו, ולכן אין הוא רוצה בה עוד.
21.לסיכום הדברים עד כה, הנתבע לא המציא לידי התובעים את המסמכים שביקש הבנק על מנת ליתן הלוואה כנגד משכנתא, ולכן לא שילמו התובעים את יתרת התמורה. שאלה היא, ולכך אקדיש את המשך דבריי, האם בכך הפרו התובעים את חוזה המכר, או שמא היה זה הנתבע שהפר אותו.
22.סעיף 8 לחוזה המכר קובע את תנאי תשלומה של התמורה. משום חשיבותו להכרעה במחלוקת אביא סעיף זה במלואו (השגיאות במקור):
"תמורת הנחלה והזכויות בנחלה מסכים הרוכש לשלם לידי המוכר סך של 1,250,000 (מליון מאתיים וחמישים אלף ₪), אשר ישולמו ע"פ הסדר כדלקמן:
(א)סך של 758,000 ₪ שולמו למוכר והמוכר בחתימתו על הסכם זה מאשר שקיבל את הסכום הנ"ל.
(ב)סך של 350,000 ₪ ישולמו תוך 60 יום מיום חתימת הצדדים על הסכם זה (דהיינו עד ליום 06/08/2015, קבלת משכנתא).
(ג)סך של 142,000 ₪ (מאה ארבעים ושתיים אלף ₪) יישארו בידי הרוכשים לצורך תשלום אגרות ומסים או כל תשלום אחר אשר יושת על המוכר בנוגע למכירה זו כאשר המוכר יעביר את כל שוברי התשלום לגבי המסים לרוכש.
(ד)במידה והמסים או התשלומים יהיו פחות מהסך של 142,000 ₪ אז היתרה תועבר למוכר ובמידה והמסים יהיו יותר מהסך של 142,000 ₪ אז ישלם המוכר את היתרה."
23.מן המובא מעלה ניתן להיווכח, כי מלבד הסכומים ששולמו עד לחתימה על החוזה (קרי 758,000 ₪) להשלמת תשלומה של מלוא התמורה (קרי 1,250,000 ₪) נותרה לתשלום יתרה בת 492,000 ₪, ואותה הוסכם כי על התובעים לשלם בשני תשלומים, הראשון – סך 350,000 ₪ בתוך 60 יום מן החתימה, וסך 142,000 ₪ לאחר שיומצאו כלל האישורים המעידים על תשלום הסכומים שעל הנתבע לשלם. סעיף 9 לחוזה מפרש אילו הם האישורים שעל הנתבע להמציא לידי התובעים, כתנאי לקבלת תשלום היתרה הנ"ל. בתוך כך מצינו אישור על תשלום מס שבח, דמי הסכמה לרמ"י, ועוד כיו"ב.
שני תשלומים אלו לא שולמו, והמסמכים שהתחייב הנתבע להמציא לתובעים לא הומצאו. על מי מבין שני בעלי החוזה יש לומר כי הפר את החוזה?
24.בכל הנוגע לתשלום השני מבין השניים הנ"ל (בסך 142,000 ₪), כל עוד לא המציא הנתבע לידי התובעים את האישורים שנמנו בסעיף 9 לחוזה, לא היה עליהם לשלם לידיו את הסך הנ"ל. אישורים אלו לא נמסרו לידיהם, על כך אין חולק. הנתבע לא שילם את חובו לשלטונות המס בגין העסקה, וממילא לא המציא לידי התובעים אישור על התשלום (או אישור על פטור מתשלום). הוא גם לא שילם את דמי ההסכמה לרמ"י, וממילא לא נתן בידי התובעים אישור על התשלום. כיוון שכך, לא הגיעה העת לתשלום חלק זה של היתרה על ידי התובעים.
25.מכאן אנו באים לתשלום הראשון, וסביבו נחלקו, כאמור, בעלי הדין בכל הנוגע לדרך מימונו. מבין שתי העמדות מקובלת עליי עמדתם של התובעים. כפי שהובא מעלה, סעיף 8(ב) לחוזה, שקבע כי התשלום הראשון בסך של 350,000 ₪ ייעשה תוך 60 יום, הוסיף "דהיינו עד ליום 06/08/2015, קבלת משכנתא". לתיבה זו, "קבלת משכנתא", אינני יכול לראות כל פרשנות אחרת זולת הסכמה של הנתבע לכך שהתובעים יממנו את התשלום באמצעות משכנתא. הנתבע לא הציע כל פירוש אחר העשוי להתקבל על דעתי למילים אלו שנרשמו במפורש בחוזה. מעבר לכך אציין, כי לפי הנהוג במקומותינו, לא כל שכן כאשר הרוכשים הינם "זוג צעיר" (כתובעים), מימון הרכישה של מקרקעין נעשה, בחלקו (לעיתים הגדול), על ידי נטילת הלוואה כנגד משכנתא. התנאי שנקבע בסעיף 8(ב), אם כי בניסוח קלוקל יש לומר, מבטא נוהג זה, שעליו הסכימו בעלי החוזה.
26.כעולה מהסכמה זו, ואף אילו הם דברים שבנוהג, על מנת שבנק ייאות ליתן הלוואה לרוכש נכס מקרקעין, הוא עומד על המצאת מסמכים ממסמכים שונים, שיוכיחו את זכויותיו של המוכר בנכס וכיו"ב. במקרה שלפנינו ביקש הבנק מן התובעים כי ימציאו לו מסמכים שונים, שלפי החוזה על הנתבע ממילא להמציאם לידי התובעים (אלא שאבי הנתבע סירב להמציאם כאמור).
לשם השלמת התמונה החוזית אציין, כי מתוך ההסכמה שבסעיף 8(ב) לחוזה, לפיה ימומן תשלום סך 350,000 ₪ על ידי הלוואה מאת בנק, ניתן לגזור את חובתו של הנתבע לעשות כל שיש לעשותו (בגבולות הסביר והנהוג) על מנת שהתובעים יקבלו את ההלוואה מן הבנק. הדברים לא נכתבו במפורש בחוזה, שכאמור נוסח באורח קלוקל וחסר, אלא שניתן להשלימם "לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו פרטים אלה כמוסכמים" (סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). המצאת מסמכים דוגמת אלו שביקש הבנק היא דרישה לגיטימית, מה גם שהיא מעוגנת בהתחייבויות שנטל הנתבע על עצמו במפורש, משמע לשלם תשלומים אלו ואחרים (מס שבח, דמי הסכמה וכד'), ולהמציא אישור עליהם לידי התובעים (גם בלא קשר לנטילת ההלוואה מאת הבנק) כתנאי לתשלום השני של היתרה (בסך של 142,000 ₪).
27.הנתבע לא המציא לידי התובעים את המסמכים שביקש הבנק, ובכך הוא הפר את החוזה. הוא מנע בכך מן התובעים לשלם את התשלום הראשון מבין שני תשלומי יתרת התמורה בסך של 350,000 ₪. כעולה מכך, את התובעים, שלא שילמו את הסך של 350,000 ₪ לנתבע, אין לראות כמי שהפרו החוזה, שכן קיום התחייבותם זו הוסכם כי יעשו באמצעות הלוואה כנגד משכנתא מאת בנק, ואת זאת הכשיל, כאמור, הנתבע, שסירב להמציא לתובעים את המסמכים אותם ביקש הבנק.
28.מן המקובץ אנו באים לידי כך, כי התובעים לא הפרו את החוזה, בעוד הנתבע הפר אותו.
משהפר הנתבע את החוזה, קמה לתובעים זכות לבטלו או לאוכפו (לפי בחירתם), ונוסף על כך - פיצויים על נזקי ההפרה. התובעים בחרו לבקש את אכיפתו של החוזה, וכן פיצוי בשיעור הפיצויים המוסכמים.
את סעד האכיפה יש ליתן בידי התובעים. הם זכאים גם לסעד הפיצויים, והעמדתו על סך של 125,000 ₪, שיעורם של הפיצויים המוסכמים (10% מן התמורה, כך הוסכם בסעיף 13 לחוזה המכר).
את התביעה הנגדית יש לדחות.
29.בטרם אפנה לסיכומם של דבריי אציין, כי התובעים ביקשו שאמנה את בא כוחם כונס נכסים לשם קיום חלקו של הנתבע בהסכם. לבקשה זו לא איענה לעת הזו, כי אם אחייב את הנתבע לקיים אחר התחייבויותיו שלפי ההסכם. לא יקיים אחר פסק הדין, עומדות, מן הסתם, בידי התובעים כלים חוקיים לכפותו לעשות כן.
סיכום
30.משום כלל הטעמים שהטעמתי הנני מורה כלהלן:
א.אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצויים בסך של 125,000 ₪ בגין הפרת חוזה המכר.
ב.הנני מורה על אכיפתו של חוזה המכר.
לשם אכיפת החוזה הנני ממנה את מייצגם של התובעים, עו"ד אביעד שחם, לכונס נכסים, ומסמיכו לעשות את כלל הפעולות המנויות בסעיף 26(א) לכתב התביעה בשמו של הנתבע, על מנת להשלים את העסקה. הוא יפעל לקבלת הלוואה כנגד משכנתא, וישלים את הפעולות הצריכות השלמה על פי החוזה, ובכללן התשלום הראשון של התמורה לידי הנתבע לאחר שתתקבל הלוואה מאת הבנק, והתשלום השני של התמורה לידי הנתבע לאחר שיומצאו כלל האישורים שעל הנתבע היה להמציאם לידי התובעים לפי החוזה.
ג.הנני דוחה את התביעה הנגדית שהגיש הנתבע.
ד.הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את אגרת המשפט ששילמו התובעים בהגשת תביעתם, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ₪.
ניתן היום, י"א אדר תשע"ז, 09 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.
