מדינת ישראל ואח' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים ואח'

מבוא

1.עסקינן בתביעת שיבוב שהוגשה על ידי מדינת ישראל - משרד הבטחון (להלן: "התובעת"), מכוח סעיף 36(א)(2) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים"), בגין תגמולים ששולמו וישולמו לנפגע, מר ח.ש. (להלן: " ח'" או "הנפגע") כתוצאה מפגיעתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.10.2006 (להלן: "התאונה").

2.הנפגע משרת כשוטר במשטרת ישראל. התאונה אירעה שעה שהנפגע היה בדרכו לעבודה, לפיכך הוא הוכר כזכאי לתגמולים על פי חוק הנכים.

3.בעת אירוע התאונה הנפגע רכב על אופנוע שהיה בבעלות הצד השלישי, מר אלכסנדר זיידמן (להלן: "זיידמן").

4.השימוש באופנוע לא היה מכוסה בביטוח חובה בר תוקף, בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל - 1970.

5.בהיעדר כיסוי ביטוחי, התובעת הגישה את תביעת השיבוב נגד קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"). התובעת טוענת כי הנפגע היה זכאי לפיצויים על פי סעיף 7א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק").

6.קרנית מכחישה את זכאות הנפגע לפיצויים על פי החוק.

לחילופין, ככל שייקבע כי הנפגע היה זכאי לפיצויים על פי סעיף 7א' לחוק, הגישה קרנית הודעה לצד שלישי נגד זיידמן - בעל האופנוע, אשר התיר לנפגע את השימוש באופנוע, ללא כיסוי ביטוחי תקף.

7.זיידמן הגיש הודעה לצדדים רביעיים נגד סוכן הביטוח, חיים דואק (להלן: "דואק" או "סוכן הביטוח"), ואיילון חברה לביטוח בע"מ שביטחה את אחריותו המקצועית, בטענה כי סוכן הביטוח התרשל באי הוצאת תעודת ביטוח חובה חדשה למרות שהתבקש לעשות כן.

בנוסף, הוגשה הודעת צד ד' נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב- ה"פול" (להלן: "הפול").

עובדות שאינן שנויות במחלוקת והשאלות הטעונות הכרעה

8.לאחר בחינת ראיות הצדדים וטענותיהם, נראה כי אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:

האופנוע עליו רכב הנפגע בעת אירוע התאונה היה בבעלותו של זיידמן.

בין זיידמן לנפגע קיימת היכרות על רקע קרבת משפחה רחוקה (זיידמן היה נשוי בעבר לדודתה של אשת הנפגע).

זיידמן נסע בשליחות מקום עבודתו לחו"ל לתקופה שמיום 15.7.2006 ועד ליום 22.10.2006 (תעודת עובד ציבור מיום 22.10.2013, חתומה על-ידי הגב' רחל זבולון, ממנהל האוכלוסין).

בטרם נסיעתו לחו"ל, זיידמן מסר את האופנוע לנפגע כדי שישתמש בו בתקופת שהייתו בחו"ל.

השימוש באופנוע היה מבוטח בפוליסה "לנהג נקוב" על שם זיידמן. בטרם נסיעתו לחו"ל ועל רקע מסירת האופנוע לנפגע, ביקש זיידמן מסוכן הביטוח להרחיב את פוליסת ביטוח החובה מ"נהג נקוב" ל"כל נהג" - וכך נעשה. תעודת הביטוח המתוקנת שהייתה בתוקף לתקופה שמיום 11.7.2006 עד ליום 31.8.2006, נמסרה על-ידי זיידמן לנפגע.

אין חולק כי בתאריך 1.9.2006, ביטוח החובה לא חודש כך שלא היה ביטוח המכסה את השימוש באופנוע החל ממועד זה.

9.המחלוקת העובדתית מתמקדת בשאלת פעולותיהם והתנהלותם של הנפגע, זיידמן וסוכן הביטוח, בכל הנוגע לחידוש פוליסת ביטוח החובה לתקופה שמיום 1.9.2006 ואילך.

10.במישור המשפטי - המחלוקת מתמקדת בשאלת זכאותו של הנפגע לפיצויים מכוח סעיף 7א' לחוק.

הוראות חוק הפיצויים

11.סעיף 2 לחוק הפיצויים קובע את אחריות הנוהג ברכב.

סעיף 2(ב) לחוק קובע כי "היה השימוש ברכב על פי היתר מאת בעל הרכב או המחזיק בו, תחול האחריות גם על מי שהתיר את השימוש", משמע שהחבות לפצות את מי שנפגע בתאונת דרכים הוטלה מכוח החוק לא רק על הנהג אלא גם על הבעלים של הרכב או המחזיק בו שהתירו את השימוש.

12.סעיף 7 לחוק הפיצויים דן בהגבלת זכאותם של נפגעים לפיצויים על פי החוק. בין היתר נקבע בו כי: "נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה:

...

(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; ...".

לכאורה, על פי הוראת סעיף 7(5) לחוק, הנפגע, כמי שנהג באופנוע ללא ביטוח תקף המכסה את השימוש באופנוע, אינו זכאי לפיצויים על פי החוק.

13.התובעת טוענת כי הנפגע זכאי לפיצויים מכוח סעיף 7א' לחוק הפיצויים, הקובע את זכאותו של הנוהג בהיתר מבעל הרכב או המחזיק בו לתבוע פיצויים על פי החוק בנסיבות המתוארות בו, כדלקמן:

"על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)."

14.מקריאת סעיף 7(5) לחוק ביחד עם סעיף 7א' לחוק נלמד הכלל כי נהג חסר ביטוח לא יהא זכאי לפיצויים על פי החוק אלא אם הוא עומד בתנאים הקבועים בסעיף 7א' לחוק.

15.על המבקש לבסס את זכאותו לפיצויים על הוראת סעיף 7א' לחוק, להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.נהיגה בהיתר מאת הבעלים או המחזיק של הרכב.

ב.אי ידיעה לגבי היעדרו של כיסוי ביטוחי תקף ("היסוד הסובייקטיבי").

ג.סבירות אי הידיעה - כי בנסיבות העניין לא סביר היה שידע על העדר ביטוח ("היסוד האובייקטיבי - נורמטיבי").

16.התנאי הראשון לזכאות לפיצויים מכוח סעיף 7א' לחוק הוא כי הנהיגה הייתה בהיתר מאת הבעלים או המחזיק ברכב. מכאן שהבעלים או המחזיק ברכב, לא יוכלו לחסות תחת כנפי סעיף 7א' לחוק. על בעלים או מחזיק ברכב שנהג ללא ביטוח תקף תחול הוראת סעיף 7(5) לחוק הפיצויים השוללת את זכאותו של מי שנהג ללא כיסוי ביטוחי תקף, לפיצויים על פי החוק.

17.לאחר בחינת מכלול הראיות וטענות הצדדים, סבורה אני כי בנסיבות העניין הנפגע היה בגדר "המחזיק" באופנוע בעת אירוע התאונה. לפיכך, בהעדר ביטוח המכסה את שימושו באופנוע - אין הוא זכאי לפיצויים על פי החוק. זאת ועוד, גם אם לא נגדיר את מעמדו של הנפגע כ"מחזיק" באופנוע, הרי שאיני סבורה כי מתקיימים בעניינו שני התנאים הנוספים לתחולת סעיף 7א' לחוק, הן היסוד הסובייקטיבי כי לא ידע שאין כיסוי ביטוחי תקף, הן היסוד הנורמטיבי - אובייקטיבי לפיו לא היה סביר שידע על העדר ביטוח לאופנוע בעת אירוע התאונה - אנמק המסקנות האמורות, עקב בצד אגודל.

מעמדו של הנפגע: מחזיק באופנוע או נוהג בהיתר?

18.על נסיבות מסירת האופנוע לשימושו של הנפגע, אין למעשה מחלוקת.

הנפגע ציין בתצהירו כי זיידמן עמד לנסוע לחו"ל לפיכך מסר לו את האופנוע "על מנת שאשמור עליו ואמר לי מפורשות שאני יכול לנסוע עליו מתי שאני צריך." (סעיף 9 לתצהיר הנפגע).

בחקירתו הנגדית חזר הנפגע והעיד כי זיידמן "... התקשר אלי ואמר לי שהוא נוסע לחו"ל ואם אני רוצה להשתמש באופנוע שלו ולשמור על האופנוע שלו" (עמ' 17-18 לפרוטוקול).

האופנוע נמסר לנפגע עובר לנסיעתו של זיידמן לחו"ל, ביום 15.7.2006.

הנפגע נשאל אודות הבנתו לגבי תנאי מסירת האופנוע לרשותו והעיד:

"ש: בתקופת השימוש שלך באופנוע, לפחות שלושה חודשים, האם נכון שאתה היית אחראי על האופנוע מבחינת תחזוקה?

ת: מן הסתם אם האופנוע אצלי אני אחראי, אני לא זוכר אם עשיתי טיפול או לא.

לשאלת בית המשפט, אופנוע היה רק אצלי במשך התקופה הזו.

ש: רק אתה נהגת עליו?

ת: עד כמה שאני זוכר רק אני נהגתי עליו.

ש: האופנוע באותם שלושה חודשים היה באחריותך הבלעדית?

ת:האופנוע שייך לאלה (זיידמן - ב.ט.), הוא נתן לי לשמור עליו, לנסוע איתו, לא שלי האופנוע של אלה.

...

ש: אתה דאגת לנעול את האופנוע כדי שלא יגנבו אותו?

ת: עד כמה שזכור לי הייתי מכניס אותו לתוך הבית." (עמ' 21 לפרוטוקול).

19.זיידמן ציין בתצהירו כי בשנת 2000 הנפגע השאיל לו אופנוע למשך מספר חודשים. לפיכך, ומתוך שהרגיש חייב טובה לנפגע, הציע לו להשתמש באופנוע שלו בתקופה בה נסע לחו"ל (סעיפים 4 - 3 לתצהיר). בחקירתו הנגדית חזר זיידמן והעיד כי מסר את האופנוע לנפגע "דבר ראשון להחזיר טובה. דבר שני כי הייתי בחו"ל, שמתי את האופנוע בידיים שאני מכיר" (עמ' 45 לפרוטוקול).

זיידמן אישר כי טרם מסירת האופנוע לנפגע, דאג להרחיב את הביטוח ל"לכל נהג".

אשר לתנאי מסירת האופנוע לנפגע, לפי הבנתו, העיד זיידמן:

"ש: נכון לומר שמהרגע שעשית ביטוח לכל נהג, ח' אחראי לאופנוע בכל מובן?

ת: כן.

ש: הגבלת אותו באיזושהי הגבלה?

ת: לא.

ש: נגיד גונבים את האופנוע מהבית של ח', מי אחראי עליו.

ת: ח' אחראי על האופנוע כיוון שאני לא נמצא.

ש: נתת לו מנעול?

ת: כן. מנעול לנעול אותו ומפתח של האופנוע, כולל שלט.

ש: מי היה משלם הוצאות תחזוקה אם היה פנצ'ר או משהו בתקופה הזו?

ת: זה באחריותו." (עמ' 46 לפרוטוקול)

20.בנסיבות אלה, כאשר השימוש באופנוע לרבות האחריות לשמירתו ותחזוקתו, נמסרו לנפגע למשך תקופה של למעלה משלושה חודשים, סבורה אני כי ניתן להגדיר את הזכות המשפטית שהוענקה לנפגע כ"שאילה" כמשמעה בחוק השכירות והשאילה התשל"א - 1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה").

יצוין כי גם התובעת מסכימה וטוענת בסיכומיה כי האופנוע "הושאל" לנפגע על-ידי זיידמן (עמ' 4 לסיכומי התובעת).

סעיף 26 לחוק השכירות והשאילה קובע כי "שאילה היא זכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות כשהזכות הוענקה ללא תמורה". זכות השאילה כוללת בחובה את יסוד ההחזקה בנכס המושאל. לפיכך סבורה אני כי יש לראות בנפגע שהאופנוע הושאל לו למשך תקופה של כשלושה חודשים, כ"מחזיק" באופנוע בתקופה האמורה.

21.בחוק הפיצויים לא נמצא הגדרה למונח "מחזיק". עם זאת, מהוראות סעיף 2(ב) וסעיף 7א' לחוק הפיצויים ברור כי לא די בכך שאדם נוהג ברכב או עושה בו שימוש, כדי שייחשב כ"מחזיק" בו כמשמעותו בסעיף 7א' לחוק. בהקשר זה ניתן להבחין בין מי שהוא "המשתמש ברכב מנועי", כאמור בסעיף 2(א) לחוק, לבין הבעלים או המחזיק ברכב שבכוחם להתיר את השימוש ברכב, כמשמעו בסעיפים 2(ב) ו - 7א' לחוק.

22.במישור העובדתי, אין יסוד לטענת התובעת כי הנפגע לא היה רשאי להתיר לאחר לנהוג או לעשות שימוש באופנוע. טענה זו לא הוכחה ואף עומדת בסתירה לעדויותיהם של הנפגע וזיידמן. יוזכר כי זיידמן העיד במפורש כי הוא לא הגביל את סמכויותיו של הנפגע בקשר לאופנוע באופן כלשהו (עמ' 46 לפרוטוקול). מעבר לכך שלא הותנה כי הנפגע לא יתיר לאחר להשתמש באופנוע, הרי שמעצם העובדה שהנפגע היה אחראי לשמירת האופנוע ותחזוקתו עולה כי היה בכוחו להתיר לאחר לנהוג בו ולעשות בו שימוש.

במישור המשפטי, משהאופנוע נמסר לנפגע ואגב מסירת האופנוע לחזקתו הורחב ביטוח החובה ל"כל נהג", הרי שבסמכותו של הנפגע היה להתיר לאחר לנהוג באופנוע. ככל שהנפגע היה מתיר לאחר לנהוג באופנוע, נהיגתו של אותו אחר הייתה נחשבת כנהיגה ברשות המבוטח, ראה לעניין זה: ע"א 214/81 מדינת ישראל נ' פחימה, פ"ד לט(4) 821 (1986), ע"א 494/89 אסרף נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(3) 397, 401 (1992).

23.כאמור, לא כל הנוהג ברכב או העושה בו שימוש הוא בגדר "מחזיק", כמשמעו בחוק הפיצויים. מהו אם כן מותר "המחזיק" ברכב להבדיל מ"המשתמש" בו?

נראה כי "מחזיק" ברכב הוא מי שיש לו קשר הדוק עם הרכב הכולל את הזכות לשלוט ולפקח על הרכב ולהתיר לאחר לעשות בו שימוש כך שיש לראות בו כמי שאחראי לכך שהשימוש ברכב ייעשה בהתאם לדרישות הדין, זאת להבדיל ממי שמשתמש ברכב באופן אקראי ואין לו זכות לשלוט ולפקח על הרכב. ניתוח מושגי זה עולה בקנה אחד עם הגדרת זכות השאילה בחוק השכירות והשאילה, כהחזקה בנכס שאין עמה בעלות, ועם מגמת חוק הפיצויים להעניק סעד למי שעושה שימוש ברכב בהיתר מהבעלים או המחזיק בו, ראו לעניין זה האמור בספרו של פרופ' י. אנגלרד, "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" (מהדורה רביעית): "ההיתר לשימוש ברכב חייב להינתן על-ידי הבעלים או המחזיק בו. הדרישה לבעלות או להחזקה היא מיוחדת לסעיף 2(ב) לחוק ... מי נחשב כמחזיק ברכב? האם במצב עובדתי גרידא מדובר, או שמא בזכות להחזיק? נוכח מגמת החוק להעניק סעד לנפגע, ומן הדין להרחיב את מושג ההחזקה. אין לצמצמו לזכות להחזיק, אלא כל השולט בו בפועל הוא בבחינת מחזיק במובן החוק..." (סעיפים 191 ו - 192).

24.הרציונל העומד ביסוד סעיף 7א' לחוק הפיצויים הוא להגן על מי שנהג ברכב בהיתר מהבעלים או המחזיק בנסיבות בהן לא ידע ולא סביר היה שידע כי אין ביטוח המכסה את נהיגתו ברכב - זאת להבדיל מבעל הרכב או המחזיק בו שיש להם קשר הדוק לרכב לרבות הזכות והיכולת לשלוט ולפקח על הרכב ומשכך ברי כי הוראת סעיף 7א' לחוק אינה יכולה לחול בעניינם.

25.סיכומם של דברים - מהעדויות עולה כי בתקופת שהייתו של זיידמן בחו"ל, הייתה לנפגע שליטה מלאה על האופנוע. אין מדובר במי שנהג באופנוע באופן אקראי או מזדמן, אלא במי שהועברו אליו זכויות השליטה והפיקוח על האופנוע בתקופת שהייתו של זיידמן בחו"ל, משך למעלה משלושה חודשים. בנסיבות אלה, יש לראות בנפגע כ"מחזיק" באופנוע ולא ניתן לראות בו כמי שנהג באופנוע "בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו", כמשמעו בסעיף 7א' לחוק. מכאן שבהעדר ביטוח תקף, חלה בעניינו של הנפגע הוראת סעיף 7(5) לחוק, ואין הוא זכאי לפיצויים על פי החוק.

ידיעת הנפגע בדבר העדר ביטוח - היסוד הסובייקטיבי

26.גם אם לא נראה בנפגע כ"מחזיק" באופנוע, מה ששולל מניה וביה את זכאותו לפיצויים על פי סעיף 7א' לחוק, נראה כי התנאים הנוספים לתחולת סעיף 7א' לחוק שעניינם העדר ידיעה לגבי העדרו של כיסוי ביטוחי תקף, וסבירות אי הידיעה, אינם מתמלאים בעניינו.

27.הנפגע ציין בתצהירו כי במועד קבלת האופנוע לחזקתו, בחודש יולי 2006 , בדק את תעודת הביטוח וראה כי הכיסוי הביטוחי בתוקף עד ליום 31.8.2006. לפיכך, ביקש מזיידמן לדאוג לחידוש הפוליסה, וכדבריו: "מאחר וראיתי שתוקפה של התעודה עומד לפוג בזמן שזיידמן יהיה בחו"ל, בקשתי ממנו גם שידאג לשלם את התעודה החדשה ושגם בהתאם לתעודה החדשה אוכל לרכוב על האופנוע כדין. זיידמן אישר לי מפורשות שכך ייעשה... זכור לי היטב שלפני שזיידמן נסע לחו"ל בקשתי ממנו שוב שיוודא את עניין הארכת הביטוח, וזיידמן אמר לי שהכל כבר סוכם מול סוכן הביטוח, הוא אמר לי שהוא השאיר לסוכן הביטוח את פרטי כרטיס האשראי שלו לצורך כך, וסוכן הביטוח ידאג להארכת התוקף של התעודה כך שאוכל להמשיך להשתמש באופנוע עד שזיידמן יחזור." (סעיפים 10-11 לתצהיר הנפגע)

בחקירתו הנגדית אישר הנפגע: "...ידעתי שהביטוח עומד להסתיים כשהוא יהיה בחו"ל בגלל זה ביקשתי ממנו בצורה הכי ברורה שלא משתמעת לשני פנים ... אני איש חוק, חוק ללא רבב, אני מבקש שתטפל בזה ואם לא אני לא אקח את האופנוע. הוא אמר לי בצורה ברורה, הביטוח שולם, כרטיס האשראי נמצא אצל הסוכן, והוא יגיע בדואר." (עמ' 20 לפרוטוקול).

28.הנפגע אישר כי בהיותו שוטר ואיש שומר חוק, היה ידוע לו כי בנוהגו ברכב הוא חייב להחזיק ברשותו תעודת ביטוח תקפה (עמ' 20 לפרוטוקול). הנפגע אישר כי ראה שתוקף תעודת ביטוח החובה יפוג בעת שהיית זיידמן בחו"ל (סעיף 10 לתצהיר ועמ' 19 לפרוטוקול). מכאן שהנפגע ידע כי תוקף ביטוח החובה על פי תעודת הביטוח שנמסרה לו, יפוג ביום 31.8.2006.

הנפגע לא קיבל תעודת ביטוח חדשה לתקופה שמיום 1.9.2006, ואף אישר בעדותו כי לא פנה לסוכן הביטוח לוודא כי הביטוח אכן חודש, בהתאם לדבריו של זיידמן.

29.בנסיבות אלה, כאשר הנפגע ידע באופן פוזיטיבי על מועד פקיעת הביטוח ולא קיבל לרשותו תעודת ביטוח לתקופה שמיום 1.9.2006, ולא פנה לוודא כי הביטוח אכן חודש כפי שנמסר לו על-ידי זיידמן שיעשה, אין לראות בו כמי שלא ידע על העדר ביטוח.

היסוד האובייקטיבי - סבירות אי הידיעה

30.כאמור, הנפגע ידע כי תוקף תעודת הביטוח יפוג ביום 31.8.2006. הנפגע העיד כי ביקש מזיידמן לדאוג לחידוש ותשלום תעודת ביטוח החובה והלה אישר לו שכך עשה וכי "השאיר לסוכן הביטוח את פרטי כרטיס האשראי שלו לצורך כך, וסוכן הביטוח ידאג להארכת התוקף של התעודה כך שאוכל להמשיך להשתמש באופנוע עד שזיידמן יחזור" (סעיף 11 לתצהיר הנפגע). מכאן שאף לגרסת הנפגע - חידוש הביטוח אמור היה להיעשות על-ידי סוכן הביטוח, במועד עתידי - בסמוך למועד פקיעת תוקף הביטוח.

31.הנפגע העיד כי סבר שתעודת הביטוח המשולמת לתקופה שמיום 1.9.2006, תגיע אליו בדואר וכי זיידמן "ידאג דרך חבר או באיזה אופן להעביר לי את זה" (עמ' 20 לפרוטוקול). כשנשאל אם לא הטרידה אותו השאלה כיצד יקבל את תעודת הביטוח החדשה, השיב: "עד כמה שאני זוכר בגלל הקרבה בינינו מדובר באיש ללא כל רבב, קרוב משפחה, מבחינתי לא צריך להיות קרוב משפחה מבחינת עץ המשפחה גם ברמה האישית שהוא היה בן בית אצלי, הוא אמר שהכל מסודר ומטופל מול סוכן הביטוח שלו וכך הנחתי." (עמ' 23 לפרוטוקול). הנפגע הוסיף ואישר כי לא יצר קשר עם סוכן הביטוח לברר כי ביטוח החובה אכן חודש (עמ' 20 ו - 28 - 27 לפרוטוקול).

32.זיידמן ציין בתצהירו כי: "בתחילת חודש יולי 2006 פניתי טלפונית לסוכן הביטוח שלי מר חיים דואק דברתי שם עם פקידה ממשרדו אמרתי לה שאני טס לארה"ב למספר חודשים ובקשתי, כי פוליסת החובה הקיימת שלי שהיתה לנהג נקוב בשם תשונה לכל נהג וכן תתווסף לה פוליסת צד ג' וזאת למשך שנה. הפקידה אמרה שלא תהיה בעיה והדבר יבוצע. מספר ימים לפני הטיסה הבאתי לח' את האופנוע ואני טסתי לארה"ב בלב שקט ביום 15 ליולי 2006 ... בדיעבד נודע לי כי סוכן הביטוח חידש את הפוליסה ע"פ הוראותיי אך ורק ל-31 לאוגוסט 2006 ולאחר מכן, משום מה הוצאה רק פוליסת צד שלישי למשך 12 חודש מ-1 לספטמבר 2006 עד 31 לאוגוסט 2007 אך פוליסת חובה נוספת לא הוצאה." (סעיפים 6 - 5 לתצהיר).

33.זיידמן העיד כי הוא יזם את הרחבת הביטוח וחידושו עוד לפני שהנפגע ביקש ממנו לעשות זאת (עמ' 31 - 30 ו - 46 לפרוטוקול), והודיע לנפגע שעניין הביטוח מסודר "ואין לו מה לדאוג" (עמ' 40 לפרוטוקול). זיידמן הוסיף והעיד כי השאיר את פרטי כרטיס האשראי שלו לפקידה של סוכן הביטוח, לצורך חידוש הביטוח (עמ' 47 לפרוטוקול), כי אישר לנפגע שדאג לחידוש ביטוח החובה וצד ג' "לשנה הבאה", וכי יש כיסוי ביטוחי גם לתקופה שלאחר 31.8.2006 (עמ' 50 לפרוטוקול). זיידמן העיד כי היה סמוך ובטוח שיש כיסוי ביטוחי (עמ' 41 לפרוטוקול), ורק כאשר חזר ארצה, לאחר התאונה, התקשר לסוכן הביטוח וביקש ממנו לשלוח לו את תעודת ביטוח החובה, אז נודע לו כי הביטוח לא שולם והוא היה מופתע (עמ' 41-42 לפרוטוקול).

34.סוכן הביטוח אישר בתצהירו כי זיידמן פנה אליו לצורך הרחבת הכיסוי הביטוחי ל"כל נהג", אך הכחיש את גרסת זיידמן בכל הנוגע לחידוש ביטוח החובה לתקופה שהחל מיום 1.9.2006. כפי שיפורט בהמשך, ראיתי להעדיף את עדותם של זיידמן והנפגע על פני עדותו של סוכן הביטוח.

לא התעלמתי מהסתירה בין העדויות בכך שהנפגע העיד כי הוא ביקש מזיידמן לדאוג לחידוש הביטוח, ואילו זיידמן העיד כי הוא פעל להסדרת הרחבת הביטוח וחידושו, מיוזמתו הוא. מדובר בסתירה לא מהותית המצויה בשולי הגרסה, ואין בה כדי לגרוע מאמינות עדותו של זיידמן בדבר שיחתו עם פקידת סוכן הביטוח וכי מסר לנפגע שביקש מסוכן הביטוח לחדש את הביטוח לתקופה שמיום 1.9.2006.

נקודת המוצא לדיוננו היא איפוא כי זיידמן מסר לנפגע את תעודת הביטוח לתקופה שעד 31.8.2006, ואמר לו כי ביקש מסוכן הביטוח לחדש את הביטוח לשנה נוספת ומסר לצורך כך את פרטי כרטיס האשראי שלו לצורך חידוש ותשלום עבור ביטוח חובה וצד ג' לתקופה שמיום 1.9.2006.

35.מהמקובץ עולה כי הנפגע ידע כי תעודת הביטוח המצויה ברשותו תקפה עד ליום 31.8.2006, וכי זיידמן ביקש מסוכן הביטוח שיחדש את הביטוח לתקופה שמיום 1.9.2006.

במישור הנורמטיבי, סבורה אני כי משהאופנוע נמסר לחזקתו ושימושו של הנפגע למשך תקופה של למעלה משלושה חודשים, ידיעתו של הנפגע בדבר מועד פקיעת תוקף ביטוח החובה כמו גם העובדה שעשה בעת ההיא שימוש קבוע באופנוע, הטילה עליו חובה לוודא כי ביטוח החובה אכן חודש בהתאם למה שנמסר לו על-ידי זיידמן - ואנמק.

היסוד האובייקטיבי נורמטיבי - סבירות אי הידיעה

36.פרשנות סעיף 7 א' לחוק הפיצויים נדונה ברע"א 2853/96 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דחבור ג'מאל פרח, פ"ד נג(1) 650 (1999), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז) חשין: "ההצדק לחריג - דחריג זה עולה כמו מעצמו, ומזין הוא עצמו... ביסוד האשם. הנה הוא אותו מעביד המורה עובד מעובדיו כי יטול מכלי הרכב של העסק, ינהג בו לאשר ינהג, ויחזור מיד לעבודה. במהלכה של אותה נהיגה מעורב הרכב בתאונת דרכים והעובד נפגע. מסתבר כי לא הוצא ביטוח לאותו רכב והעובד שואל בעצתנו. על פי הוראת סעיף 7 (5) לחוק כפשוטה לא יהא העובד זכאי לפיצויים, תוצאה זו הינה בלתי צודקת בעליל; העובד לא ידע, כמובן, על העדרו של ביטוח ובנסיבות העניין אף לא ניתן היה לצפות כי ישאל את המעביד אודות הביטוח. מכאן ההצדק שלא לשלול את זכותו של העובד לפיצויים, והיא הוראת סעיף 7 א' לחוק".

בע"א 8380/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סאמר עבדאלולי (8.12.2005), נפסק כי הימנעות מבדיקת קיום כיסוי ביטוחי, מקום בו קיימים יחסי משפחה והיכרות רבת שנים בין הנהג - הנפגע למתיר השימוש, הינה בגדר התנהגות סבירה שאינה שוללת את תחולת סעיף 7 א' לחוק.

בפסק הדין ברע"א 1777/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אגמי (4.6.2005), דובר בנפגע שנהג לראשונה על משאית, בהיתר מבעליה, כאשר היה אמור וצפוי להתחיל לעבוד אצל אותו בעל המשאית ונאמר לו כי מסמכי הרכב מצויים בתא הכפפות אך בדיעבד התברר כי לא היה ביטוח תקף. כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, ציין כי: "סעיף 7 א' לחוק הפיצויים, פורש בפסיקת בית משפט כחל על מצבים שבהם על רקע של קירבה מיוחדת בין מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר לבין מי שאפשר לו לנהוג ברכב, נמנע הנפגע, עובר לנהיגתו ברכב, מלערוך בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי". כב' המשנה לנשיאה, הוסיף ופסק כי: "... סעיף 7 א' אינו תוחם עצמו ביחסי עובד-מעביד. גם אין הוא גודר עצמו ביחסים של ידידות רבת שנים. סעיף 7 א' דובר בלשון כללית של סבירות, והוא בא להגשים תכלית שבמהות -תכלית של צדק- לאמר: הימנעות משלילת הפיצוי מאדם שנהג בהיתר, בלא שהוא, או אדם סביר במקומו, היה יודע כי אין בנמצא ביטוח תקף. אכן אותם הטעמים העומדים ביסוד סעיף 7 לחוק הפיצויים - טעמים של "תקנת ציבור" המשולבים בשיקולים של הרתעה כנגד התנהגות פסולה או מסוכנת במודע - הם המבססים גם את הוראת סעיף 7 א', השוללת את שלילת הזכאות מהנוהג הלא מבוטח שהשתמש ברכב בהיתר מהבעלים בעודו חף מידיעה סובייקטיבית ואובייקטיבית בדבר העדר הכיסוי הביטוחי. זהו הגיונה של ההוראה, והוא המתווה את דרך פרשנותה, לאמור: פרשנות שאיננה מוגבלות בהבחנות פורמאליות אלא חותרת לבחינת השאלה האם אמנם דבק בנוהג אותו רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למונעו".

37.יש לזכור כי סעיף 2 א' לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1971, מטיל את החובה לדאוג לקיומו של ביטוח הן על הנוהג והן על הבעלים ומתיר השימוש.

בסוגיה זו ראיתי להפנות לדברי כב' השופטת וילנר בת.א. (שלום חיפה) 28389/00 סויסה נ' בן לולו (23.2.04) כי המבחן להתקיימות התנאי השלישי הקבוע בסעיף 7א' לחוק שעניינו סבירות אי הידיעה בדבר העדר ביטוח, הינו מבחן נורמטיבי המבוסס על בחינה אובייקטיבית של סבירות אי הידיעה וכי: "תכליתו של המבחן הנורמטיבי הינו הצבת סטנדרט להתנהגות סבירה וראויה המצופה מהנהג בכל הנוגע לבדיקת הכיסוי הביטוחי.

בחינת סבירות ההתנהגות, תעשה על פי מדיניות משפטית, חברתית וערכית אשר משמעותה, בין היתר, אי מתן עידוד או לגיטימציה לנהג המקל ראש בשאלת הכסוי הביטוחי.

לדידי, מתן פיצוי לנהגים אשר לא טרחו לוודא כיסוי ביטוחי מתוך חוסר אכפתיות, עצימת עיניים ו/או הקלת ראש, נוגד את תקנת הציבור".

ובהמשך:

"לכלל האמור, הוכרו בפסיקה חריגים במצבים שבהם, על רקע קירבה מיוחדת בין מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר לבין מי שאיפשר לו לנהוג ברכב, נמנע הנפגע מלערוך בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי. נקודת המוצא היא כי, בשים לב למערכת יחסים זו, רשאי היה הנהג להניח כי נהיגתו מבוטחת. לטעמי, יש לעשות שימוש במשורה ובזהירות יתרה בחריג זה ורק בנסיבות יוצאות דופן, שכן משמעותו היא מתן לגיטימציה להקלת ראש בשאלת הכיסוי הביטוחי.

לפיכך, לא בכל מקרה שבו קיימת מערכת יחסים של קירבה, יהיה הנוהג פטור מלוודא קיומו של כיסוי ביטוחי. אני סבורה כי כדי ליהנות "מפטור" זה, על הנוהג להראות קיומם של שני תנאים מצטברים; האחד - מערכת יחסים קרובה במיוחד עם מתיר השימוש ברכב, כאשר לצורך כך אין די בקירבה רגילה בין חברים. השני – על הנהג להראות כי על רקע מערכת יחסים זו, נמנע מלוודא קיומו של כיסוי ביטוחי בשל הנחתו כי קיים כיסוי ביטוחי, ולטעמי - זה העיקר. תנאים אלה הם כאמור מצטברים ולא די בקיומם של יחסי קירבה, הדוקים ככל שיהיו, אם לא התקיים התנאי הנוסף – הסתמכות על יחסים אלה והנחה כי קיים כיסוי ביטוחי."

38.בפסק דין שניתן על-ידי בשבתי בבית המשפט השלום בת.א. (תל-אביב - יפו) 10826/08 בן דוד נ' אי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ (30.6.2010), סברתי כי מי שנהג על אופנוע של חברו, על פי בקשת אותו חבר, מבלי שבדק קיומו של כיסוי ביטוחי, אינו זכאי לפיצויים על פי סעיף 7א' לחוק, זאת נוכח עבודתו כסדרן וכאחראי על נהגים ונוכח העובדה שהחזיק בעבר באופנוע והיה מודע לקיומו של ביטוח לנהג נקוב בשם, שהוא זול יותר.

בערעור שהוגש על פסק הדין האמור נקבע כי אין ליתן משקל מכריע למודעותו של הנוהג בהיתר מהבעלים לאפשרויות תיאורטיות העשויות להוביל להיעדר כיסוי ביטוחי וכי מקום בו דובר בנהיגה אקראית על פי בקשת בעל הרכב, רשאי היה הנפגע להניח, בשל יחסי הקרבה ששררו בינו לבין בעל האופנוע כי קיים כיסוי ביטוחי המכסה את נהיגתו (ע"א (מחוזי ת"א) 4306-10-11 אי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ' בן דוד (20.11.2012), (להלן: "פרשת בן דוד")). בהקשר זה נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז) אורנשטיין: "יישום מבחן הסבירות, נקבע בשורת הלכות שדנו בסוגיה. באלה נקבע כי יחסי קרבה בין הנהג לבין בעל הרכב, מהווים ככלל אבן בוחן לשאלת סבירות בדיקת קיומו של כיסוי ביטוחי. לעניין זה, קיימת סבירות לפטור את הנהג מהצורך לבחון קיומו של כיסוי ביטוחי, שעה שמדובר במי שבינו לבין הבעלים יחסי קרבה, או הכרות ממושכים, כגון בן משפחה, חבר, עובד, או מי שנוהג לשכור כלי רכב באופן תדיר מאותו משכיר. זאת, לעומת מי שזה לו המפגש הראשון עם הבעלים, שאז מצופה כי יבדוק את נושא הכיסוי הביטוחי ... חרף האמור, קיומם של יחסים מיוחדים כאמור, אינו חזות הכל וייתכנו מקרים שלמרות הקשרים האלה, מצופה כי הנהג יבדוק את קיומו של הכיסוי הביטוחי. כך אם מיחסי הקרבה בין הצדדים עולה כי שאלת עריכת ביטוח נקוב על שם, שעלותו זולה לעומת ביטוח כללי, דוברה בין שני אלה עובר לתאונה (ת.א. מרכז 19922-06-09 רן זלאיט נ' קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים); או כי מדובר בכלי רכב חדש (ת.א. שלום ראשל"צ 5756/09 אליהו שלום נ' דקל עמית וקרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים)...".

בבקשת רשות ערעור שהוגשה באותו עניין, רע"א 9478 קרנית נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ (24.1.2013), נפסק מפי כב' השופט זילברטל: "בית משפט זה נדרש זה מכבר לפרשנותו של סעיף 7א לחוק הפיצויים וליסוד הסבירות המעוגן בו. נפסק, כי סעיף זה, אשר נועד למנוע שלילת פיצוי מנפגע שנהג ברכב ללא כיסוי ביטוחי, אך לא ידע על כך ולא סביר היה שידע על כך, בא להגשים תכלית כללית של צדק, וכי הטעמים המונחים ביסודו הם טעמים של תקנת הציבור המשולבים בשיקולים של הרתעה (ע"א 1777/03 קרנית נ' אגמי, פסקה 19 (4.7.2005), להלן: עניין אגמי). עוד נפסק, כי היחסים המיוחדים בין הנפגע- הנוהג לבין מתיר השימוש ברכב, ביניהם יחסים של ידידות אמיצה, מקימים חזקה לפיה היה זה סביר מצידו של הנפגע להימנע מלערוך בירור בשאלת קיומו של הכיסוי הביטוחי (ראו: ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (8.12.2005); רע"א 6825/01 שלום נ' שריקי (18.12.2001); רע"א 2853/96 קרנית נ' דחבור ג'מאל פרח, פ"ד נג(1) 680, פסקה 20 (1999)). עם זאת, הודגש כי חזקה זו אינה חלוטה , וייתכנו מקרים בהם חרף קיומם של יחסים כאמור, לא יצא הנפגע ידי חובתו אם לא ברר אודות הכיסוי הביטוחי עובר לשימושו ברכב (עניין אגמי, פסקה 18). כזה המקרה, למשל, אם הנפגע היה מודע לאפשרות שלפיה לרכב אין ביטוח מתאים, וחרף זאת נמנע מלברר אודותיו...".

39.מהמקובץ עולה כי סבירות אי הידיעה תיבחן בנסיבות כל מקרה ומקרה לגופו, לאור קיומם של יחסי קרבה מיוחדים בין הנפגע למתיר השימוש ובהתחשב בכלל נסיבות השימוש ברכב והשאלה האם ניתן להסיק מהן כי לא סביר היה שהנפגע ידע על העדר כיסוי ביטוחי. אין די בהוכחת הסתמכות עיוורת על יחסי קירבה כגון יחסי עובד-מעביד או יחסי חברות. אבן הבוחן היא סבירות התנהגותו של הנוהג ברכב והאם דבק בהתנהגותו רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנוע.

40.אשר לקיומם של יחסי קרבה - לא ראיתי להידרש לדיון בטענות הצדדים בעניין מודעותו וידיעתו של הנפגע לגבי פרטים הנוגעים לחייו וקורותיו של זיידמן. מקובל עלי כי בין הנפגע לזיידמן שררו יחסי קרבה מיוחדים הנובעים מקרבה משפחתית רחוקה ויחסי ידידות רבת שנים מכוחם ראה זיידמן להשאיל לנפגע את האופנוע כדי שיעשה בו שימוש בתקופת שהותו בחו"ל, זאת לאחר שמספר שנים קודם לכן הנפגע השאיל לזיידמן אופנוע שהיה בבעלותו.

41.עם זאת, חרף יחסי הקרבה בין זיידמן לנפגע, סבורה אני כי כשמדובר במסירת האופנוע לחזקתו של הנפגע למשך תקופה של למעלה משלושה חודשים, אין די בכך שזיידמן מסר לנפגע כי ביקש מסוכן הביטוח לחדש את ביטוח החובה והשאיר את פרטי כרטיס האשראי שלו אצל סוכן הביטוח, כדי לפטור את הנפגע שהיה מודע לכך שביטוח החובה על פי התעודה שנמסרה לרשותו יפקע ביום 31.8.2006, מהחובה לוודא כי ביטוח החובה אכן חודש, כפי שזיידמן מסר לו שסיכם עם סוכן הביטוח.

42.הנפגע ידע באופן פוזיטיבי כי תוקפה של תעודת הביטוח שנמסרה לו הוא עד ליום 31.8.2006. הנפגע אף אישר כי ידע שמוטלת עליו חובה להחזיק בתעודת ביטוח תקפה.

על פי גרסתו של הנפגע, הוא הסתמך על דברי זיידמן כי סוכן הביטוח אמור לחדש את תוקף ביטוח החובה לתקופה שהחל מיום 1.9.2006. מדובר בפעולה עתידית שסוכן הביטוח היה אמור לבצע לקראת מועד פקיעת הביטוח ולהעביר לזיידמן תעודת ביטוח חובה משולמת. כפי שזיידמן, כבעל הרכב, לא יכול היה לפטור את עצמו מלוודא חידוש הביטוח וקבלת תעודת ביטוח חובה תקפה, סבורה אני כי בהתחשב בכך שהנפגע החזיק באופנוע משך כחודש וחצי עובר למועד פקיעת הביטוח והיה אמור להוסיף ולהחזיק באופנוע ולעשות בו שימוש משך למעלה מחודש וחצי נוספים - היה עליו לדאוג לקבלת תעודת ביטוח לתקופה שהחל מיום 1.9.2006. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהתאונה ארעה למעלה מחודש לאחר מועד פקיעת תעודת הביטוח שהיתה בידי הנפגע.

43.לא מיותר להזכיר כי הנפגע לא הסתמך על דברי זיידמן בדבר קיומו של ביטוח חובה בעת מסירת האופנוע לרשותו, וביקש לקבל את תעודת הביטוח כדי לוודא שהורחבה לכסות את שימושו שלו באופנוע. בנסיבות אלה, מקל וחומר שלא יכול היה להסתמך על דברי זיידמן בעניין חידוש עתידי של פוליסת ביטוח שהיה אמור להתבצע על-ידי סוכן הביטוח במועד שלאחר מסירת האופנוע לרשותו. בהעדרו של זיידמן מהארץ, היה על הנפגע, כמי שהחזיק באופנוע ועשה בו שימוש קבוע בעת ההיא, לוודא כי הביטוח אכן חודש ותעודת הביטוח לתקופה שמיום 1.9.2006, שולמה. ודוק - להבדיל מהנסיבות שנדונו בפרשת בן דוד, שם דובר בנהיגה אקראית לבקשת בעל האופנוע, בענייננו אין מדובר בנהיגה אקראית אלא באופנוע שנמסר לשימושו של הנפגע לתקופה ממושכת יחסית במהלכה פקע תוקף תעודת הביטוח שנמסרה לנפגע. אשר להעדר תחולת החריג הקבוע בסעיף 7א' לחוק על מי שעשה שימוש קבוע ברכב ראו בר"ע (ת"א - יפו) 20158/99 פרומקין נ' קרנית (25.3.1999) שם נפסק מפי כב' השופט ד. ארבל כי: "מי שמשתמש באופן קבוע ברכב, ולא באופן אקראי וחד פעמי, לא יכול להישמע בטענה כי לא היה עליו לדעת ולא סביר ליידע, שהוא נוסע ברכב שאיננו מבוטח בביטוח חובה. קביעה כזו תהיה בניגוד למדיניות שיפוטית של בתי המשפט אשר עולה מתכליתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת הביטוח. המחוקק שאף למצב שבו כל מי שנוהג בדרכים, יהיה מבוטח ואף קבע כעבירה פלילית נהיגה ללא ביטוח. מכאן, שחובתו של כל מי שנוהג, לברר ולוודא שהוא נוהג ברכב שעבר מבחן רישוי ושיש לו ביטוח כדין. קל וחומר כאשר מדובר במי שנטל את הרכב לנהיגה באופן אקראי לשעה קלה, אלא במי שנוהג ברכב ואשר חובה עליו לברר ולוודא שהוא נוהג ברכב מבוטח ובעל רישוי כדין."

44.סיכומם של דברים - בנסיבות העניין, נוכח מסירת האופנוע לחזקתו ושימושו של הנפגע למשך תקופה העולה על שלושה חודשים, יש לראות בנפגע כ"מחזיק" באופנוע כך שחל עליו הכלל היסודי הקבוע בסעיף 7(5) לחוק הפיצויים השולל זכאותו של מי שנהג ללא ביטוח המכסה את השימוש ברכב לפיצויים על פי החוק.

לחלופין, גם אם לא נגדיר את מעמדו של הנפגע כ"מחזיק" באופנוע, התנאים הקבועים בסעיף 7א' לחוק אינם מתקיימים, זאת לאור ידיעתו הפוזיטיבית של הנפגע כי תוקף תעודת הביטוח שנמסרה לו בד בבד עם מסירת האופנוע, פג ביום 31.8.2006.

משהנפגע עשה שימוש באופנוע משך תקופה ממושכת במהלכה פג תוקף ביטוח החובה, היה עליו לוודא כי פוליסת הביטוח אכן חודשה.

נוכח שהיית זיידמן בחו"ל, יש לראות בנפגע כמי שהיה לו קשר הדוק לאופנוע שנמסר לחזקתו ולשימושו בתקופה האמורה, וכמי שהייתה לו האפשרות לשלוט ולפקח על האופנוע ולהתיר את השימוש בו.

סבורה אני כי שיקולי ההרתעה העומדים ביסוד חובתו של הנוהג ברכב לוודא קיומו של כיסוי ביטוחי תקף, גוברים על טענת ההסתמכות על דברי זיידמן באשר לחידוש עתידי של הפוליסה. בנסיבות העניין,היה על הנפגע לוודא כי ביטוח החובה אכן חודש וכי הוצאה תעודת ביטוח תקפה. הנפגע לא קיבל תעודת ביטוח לתקופה שמיום 1.9.2006, ולא וידא כי ביטוח החובה אכן חודש חרף העובדה שחלף למעלה מחודש ותעודת ביטוח החדשה לא הועברה אליו. לפיכך, דבק בהתנהלותו של הנפגע פגם מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנוע - שימוש ברכב ללא ביטוח חובה - ולא ניתן לראות בו כמי שסביר היה שלא ידע על העדר ביטוח תקף.

משהתנאים הקבועים בסעיף 7א' לחוק הפיצויים אינם מתקיימים, דין התביעה להידחות.

דיון בהודעה לצד ג' ובהודעה לצד ד'

45.נוכח מסקנתי כי דין התביעה להידחות, ממילא דין ההודעות לצד ג' ולצדדי ד' להידחות. עם זאת, היה וטעיתי במסקנתי, ראיתי לדון בקצרה בהודעות לצד ג' ולצד ד' ובשאלת גובה הנזק.

46.ההודעה לצד ג' - קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד זיידמן, כבעל האופנוע וכמי שמסר את האופנוע לנפגע והתיר את השימוש בו כאשר אין לאופנוע ביטוח תקף. ככל שייקבע כי הנפגע היה זכאי לפיצויים מקרנית מכוח סעיף 7א' לחוק, הרי שמכוח הוראת סעיף 9א(3) לחוק הפיצויים, דין ההודעה לצד ג' שהוגשה על-ידי קרנית כנגד זיידמן, כבעלים של האופנוע ומתיר השימוש בו, להתקבל שהרי זיידמן לא וידא כי ביטוח החובה אכן חודש חרף ידיעתו שהנפגע עושה שימוש באופנוע.

47.ההודעה לצד ד' - זיידמן הגיש הודעת צד ד' נגד סוכן הביטוח ומבטחתו (להלן: "צדדי ד' 1 ו - 2") וכנגד הפול (צד ד' מס' 3).

אשר להודעת צד ד' נגד צדדי ד' 1 ו - 2 - במישור העובדתי, ראיתי כאמור להעדיף את גרסת זיידמן כי טרם נסיעתו לחו"ל פנה למשרדו של סוכן הביטוח ודיבר עם פקידה ממנה ביקש להרחיב את פוליסת הביטוח ל"כל נהג" ואף השאיר לפקידה את פרטי כרטיס האשראי שלו לצורך חידוש פוליסת ביטוח החובה וביטוח צד ג' לשנה נוספת.

גרסתו של זיידמן לא נסתרה והיא מוצאת תימוכין בעדות הנפגע ואשתו כי זיידמן מסר להם שהסדיר את חידוש הביטוח ומסר לצורך כך את פרטי כרטיס האשראי שלו לסוכן הביטוח.

מנגד, סוכן הביטוח הכחיש את גרסת זיידמן וציין בתצהירו:

"אציין כי אני שוחחתי עם המבוטח ביום 11.7.06, מאחר ורק אני מטפל בביטוח חובה לאופנועים.

המבוטח לא שוחח עם פקידה ממשרדי הואיל והפקידות אינן מוסמכות לחדש ביטוחי חובה ו/או לעסוק בביטוח חובה כלל!

המבוטח לא מסר לי דבר מעבר לבקשתו לשנות את הפוליסה כך שתחול לשימוש לכל נהג, עד לתום תקופת הביטוח, כאמור.

באותה שיחה מסרתי למבוטח כי הכיסוי יחול עד לתום תקופת הפוליסה וכי לאחר מכן יהיה עליו לחדש את ביטוח החובה.

לפני תום תקופת הביטוח, שלחתי לכתובת המבוטח בדואר, תעודת ביטוח חובה לתשלום, בצירוף מכתב שבו נרשם המועד שבו יפוג תוקפה של ביטוח החובה." (סעיפים 10 - 6 לתצהיר סוכן הביטוח).

בחקירתו הנגדית אישר סוכן הביטוח כי עבדה במשרדו פקידה בשם קטיה. חרף האמור בתצהירו של זיידמן כי דיבר עם פקידה והשאיר לה את פרטי כרטיס האשראי לצורך חידוש הביטוח לשנה נוספת, סוכן הביטוח לא דאג לזמן את הפקידה לעדות.

כשנשאל בחקירתו הנגדית אם בדק עם קטיה אם נערכה שיחה בינה לבין זיידמן, השיב "לא בדקתי עם קטיה אם הייתה שיחה..." (עמ' 64 לפרוטוקול).

עדותו של סוכן הביטוח כי הטיפול בחידוש ביטוח חובה נעשה על ידו בלבד ולא על-ידי הפקידה, כמו גם עדותו בדבר שליחת מכתבים או הודעות בדבר חידוש פוליסות ביטוח חובה והתקשרות למבוטח בסמוך לפני מועד פקיעת הביטוח (עמ' 62 - 61 לפרוטוקול), התבססה על נוהל עבודה נטען שלא הובאה כל ראיה לביסוסו. סוכן הביטוח לא הגיש את תיק הפוליסה לרבות מכתבים או הודעות שנשלחו לזיידמן בדבר חידוש הפוליסה, ואף לא זימן לעדות את הפקידה שעבדה בעת הרלבנטית במשרדו. ויוזכר, הלכה היא שבעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651 (1991), ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, (1990) 603-602, וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605 (1993), 615-614).

זאת ועוד, סוכן הביטוח אישר כי ביטוח צד ג' חודש ושולם לשנה נוספת (עמ' 76 - 75 לפרוטוקול). עובדה זו תומכת בגרסת זיידמן כי השאיר את פרטי כרטיס האשראי שלו לפקידה, לצורך חידוש פוליסת הביטוח לתקופה שמיום 1.9.2006.

מהטעמים האמורים ראיתי כאמור להעדיף את גרסת זיידמן כי ביקש לחדש את פוליסת ביטוח החובה וצד ג' לתקופה שלאחר 1.9.2006 והשאיר לצורך כך את פרטי כרטיס האשראי שלו בידי הפקידה.

מהמקובץ עולה כי אי חידוש ביטוח החובה, מקים לזיידמן עילת תביעה נגד סוכן הביטוח בגין התרשלותו המתבטאת באי חידוש ביטוח החובה ובגין הפרת ההתחייבות לחדש את ביטוח החובה לשמה ניתנו פרטי כרטיס האשראי.

48.במישור המשפטי - איני סבורה כי בהוראות סעיפים 8 ו - 9 לחוק הפיצויים יש לכדי לחסום או למנוע הגשת תביעה נגד סוכן הביטוח והמבטחת שלו בביטוח אחריות מקצועית.

בע"א 9165/09 כתריאל נ' עלי (16.11.2011), נפסק כי לנהג או מתיר השימוש ברכב בהעדר ביטוח, אין עילת חזרה כלפי צדדים שלישיים שנטען כי גרמו בהתרשלותם לאירוע התאונה, זאת נוכח הוראת ייחוד העילה הקבועה בסעיף 8 לחוק הפיצויים והוראות סעיף 9 לחוק המקנה זכות חזרה למי שחייב בפיצויים על פי החוק. בית המשפט העליון הבחין בין זכות החזרה כלפי מי שחב על פי החוק או כלפי מי שנטען כי גרם ברשלנותו לאירוע התאונה, לבין תביעת חזרה או השתתפות כנגד גורם מעוול מכוח עילה עצמאית, אותה יש לבחון על פי מבחני ריחוק הנזק הרגילים בדיני הנזיקין. בענייננו, סוכן הביטוח והמבטחת אינם בגדר מעוול שגרם לאירוע התאונה ואינם בגדר אדם אחר החייב בפיצויים לפי החוק כמשמעו בסעיף 9 לחוק. התרשלות סוכן הביטוח גרמה להעדרו של ביטוח חובה תקף המכסה את שימושו של הנפגע באופנוע. בנסיבות אלה, עומדת לזיידמן תביעה עצמאית נגד סוכן הביטוח מכוח אחריותו המקצועית של סוכן הביטוח ומכוח היחסים החוזיים שבין הצדדים.

ההתנהגות העוולתית המיוחסת לסוכן הביטוח, אינה קשורה לתאונה עצמה אלא להעדר ביטוח חובה המכסה את השימוש באופנוע. מדובר בנזק ישיר שנגרם לזיידמן, הנובע מהתרשלותו של סוכן הביטוח בשל הפרת חובתו כלפי המבוטח. הנזק שנגרם לזיידמן - חשיפתו לתוצאות הנובעות מהעדר ביטוח - הוא נזק צפוי ומסתבר, ראו לעניין זה ,ת.א. (שלום י-ם) 1333-04-10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בן שימול (24.2.2013), ת.א. (שלום נצרת) 2427-05-09 בניגויב נ' ספונרו (9.3.2013).

בנסיבות העניין, ראיתי לקבוע כי סוכן הביטוח התרשל כלפי זיידמן באי חידוש הביטוח. לפיכך, ככל שההודעה לצד ג' נגד זיידמן הייתה מתקבלת, הייתי רואה לקבוע כי על צדדי ד' 1 ו - 2 לשפות את זיידמן בגין חיוביו כלפי קרנית.

אשר להודעה לצד ג' נגד הפול - נטען כי המבטחת בביטוח החובה אחראית כלפי זיידמן מכוח אחריותה השילוחית למעשיו של סוכן הביטוח, זאת בהתאם להוראות סעיפים סעיף 33(א) ו - 34 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981.

בנסיבות העניין לא הוכחו יחסי עבודה ישירים בין סוכן הביטוח לפול. בעניין זה ראיתי לקבל את טענת הפול כי בהעדר קשרי עבודה או התקשרות עסקית כלשהי בין הפול לסוכן הביטוח, לא ניתן לראות בפול כאחראית באחריות שילוחית למעשיו או מחדליו הרשלניים של סוכן הביטוח, כך שדין ההודעה לצד ד' נגד הפול היה להידחות. זאת ועוד, סוכן הביטול לא הוכיח התרשלות של הפול כך שבכל מקרה, ביחסים הפנימיים שבין צדדי ד', היה מקום להטיל את האחריות במלואה על צדדי ד' 1 ו-2.

גובה הנזק

49.הנפגע, יליד 1971, משרת כשוטר במשטרת ישראל.

כתוצאה מהתאונה סבל הנפגע מפגיעה רב מערכתית, לרבות שברים מרובים בגפיים, בירך שמאל ובאגן, שברים ביד שמאל וקרע בטחול. כתוצאה מהפגיעה, רגלו השמאלית של הנפגע נקטעה מתחת לברך.

ועדה רפואית מטעם קצין התגמולים קבעה את נכותו הרפואית של הנפגע בשיעור משוקלל של 91%, בגין קטיעת רגל שמאל מתחת לברך, מגבלה בתנועות פרק הירך, הגבלה תפקודית ביד שמאל ומצב נפשי וקוגניטיבי. הקביעה האמורה מחייבת לצרכי תביעה זו מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

נוכח מהות הפגיעה, לא יכולה להיות מחלוקת שמדובר בנכות תפקודית משמעותית ביותר. הנפגע שרת עובר לתאונה, כרכז מודיעין. לאחר התאונה הנפגע שב לעבודתו במשטרה בתפקיד אחר שעיקרו עבודה משרדית. עם זאת, שכרו של הנפגע לא נגרע ולא ירד.

הפסדי השתכרות - התובעת ציינה בסיכומיה כי עובר לתאונה שכרו של הנפגע הסתכם בסך של 9,869 ₪ ברוטו לחודש. לאחר שערוך למועד עריכת סיכומי התובעת וניכוי מס, מסתכם השכר בסך של כ - 12,269 ₪.

התובעת ציינה כי בתקופת ההיעדרות שכרו של הנפגע שולם כסדרו, ולא חלה ירידה בשכר בתקופה שמאז התאונה, כך שאין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר.

התובעת ציינה כי הנפגע מצוי בסכנת פיטורים וככל שייפלט לשוק העבודה קשה לראות כיצד ימצא את מקומו וישתלב במעגל העבודה. לפיכך, לשיטתה יש לפסוק את הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד על פי חישוב אקטוארי מלא.

הנתבעת טענה כי בהתחשב בכך שהנפגע עושה שימוש בפרוטזה וחזר לעבודה במשרה מלאה, יש להעריך את הנכות התפקודית בשיעור של 60% לכל היותר. לשיטתה, "סכנת הפיטורין" הנטענת לא הוכחה ולא צפוי הפסד בעתיד, כך שלכל היותר יש לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 350,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות.

בהתחשב במהות הפגיעה ושיעור הנכות מחד גיסא ומאידך גיסא, בכך שהנפגע המשיך לשרת במשטרה מבלי שנגרם לו הפסד שכר עד היום ומבלי שהוכח כי הוא מועמד לפיטורין, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות באופן גלובלי בסך של 1,000,000 ₪ (כ - 50% מהחישוב האקטוארי, ראו לעניין זה ע"א 998/91 יפרח נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (16.2.1994), וע"א 7950/02 קלישבסקי נ' לוין (19.6.2007)).

הפסד פנסיה - את הפיצוי בגין הפסדי הפרשות לפנסיה ראיתי להעריך באופן גלובלי בסך של 120,000 ₪.

עזרת הזולת - לא הוכחה העסקת עזרה בשכר. עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת כי הנפגע נזקק לעזרה משמעותית ביותר של בני משפחתו, הן בתקופת האשפוז והן בתקופת ההחלמה שלאחר התאונה. כאמור, הנפגע חזר לעבודה כשנה לאחר התאונה וכיום אינו נזקק לעזרה סיעודית. יש להתחשב בעזרה משמעותית של בני המשפחה בתקופת השנה הראשונה שלאחר התאונה. כן יש להתחשב בעזרה יתרה שהנפגע נדרש לה בחיי היום יום ובכך שעם התקדמות הגיל סביר כי יידרש לעזרה רבה יותר. בהתחשב בכל אלה ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד בסכום גלובלי של 750,000 ₪.

הוצאות ניידות ורכב מותאם - בהתחשב במכלול הטענות לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים ותעודת עובד הציבור בדבר ההטבות להן זכאי הנפגע, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הוצאות ניידות יתרות בסך גלובלי של 1,000,000 ₪.

הוצאות רפואיות - לא הוכחו הוצאות בפועל. הנפגע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו במסגרת השרות במשטרה. עם זאת, בהתחשב במהות הפגיעה והנכות, הייתי רואה להתחשב בפיצוי גלובלי בסך של 30,000 ₪.

כאב וסבל – הפיצוי מסתכם בסך מעוגל של 209,000 ₪.

סכום הנזק כפי שהוערך לעיל מסתכם בסך של 3,109,000 ₪.

50.התובעת טענה כי סכום התגמולים ששולמו וישולמו לנפגע בעבר ובעתיד מסתכם בסך של 4,885,355 ₪.

קרנית טענה מנגד כי סכום התגמולים בעבר ובעתיד, מסתכם בסך של 3,404,956 ₪.

סכום הנזק כפי שהוערך לעיל מסתכם בסך של 3,109,000 ₪. לפיכך, ככל שהתובעת הייתה מוכיחה את זכאות הנפגע לפיצויים על פי סעיף 7א' לחוק הפיצויים, הייתה זכאית לפיצויים מקרנית בגובה הנזק כפי שהוערך לעיל, בסך של 3,109,000₪.

סיכום

51.בנסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי הנפגע לא היה זכאי לפיצויים על פי סעיף 7א' לחוק הפיצויים. לפיכך, דין התביעה להידחות.

התובעת תישא בהוצאות קרנית, בסך כולל של 120,000 ₪.

משהתביעה נדחתה - ממילא נדחות גם ההודעות לצד ג' ולצדדי ד'.

אשר להוצאות, נוכח העובדה שזיידמן כבעלים של האופנוע, לא דאג לוודא חידוש הביטוח והעברת תעודת הביטוח המשולמת לנפגע, לא ראיתי לעשות צו להוצאות לטובתו.

אשר לצדדי ד' 1 ו - 2, נוכח מסקנתי כי סוכן הביטוח התרשל והפר חובתו כלפי זיידמן, לא ראיתי לעשות צו להוצאות לטובת צדדי ד' 1 ו - 2.

אשר לצד ד' 3, משלא הונחה תשתית לביסוס אחריות של הפול, ראיתי לחייב את זיידמן, שולח ההודעה לצד ד', בהוצאות הפול בסך כולל של 20,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 45 יום מהיום, שאם לא כן - יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ז, 02 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.