ש. ע. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו וקבע כי אין קשר בין כאביו בעמוד שדרה צווארי לבין תנאי שירותו בשירות בתי הסוהר (שב"ס).

כללי

1.המערער, יליד חודש אוגוסט 1972, שירת בשירות סדיר בשנים 1993-1990 בחיל השיריון בתפקיד טען-קשר, עם פרופיל רפואי 97. בחודש ינואר 1995 הוא התגייס לשב"ס, והוצב בכלא שטה, שם מילא תפקידים שונים. בחודש מרץ 2001 הוא פוטר מהשירות, וגויס מחדש בחודש מאי 2003, ומאז הוא משרת בשב"ס עד היום.

2.ביום 7.5.2012 הגיש המערער למשיב בקשה להכרת זכות [חבלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), בה תיאר את החבלה כדלקמן:

"פגיעה בעמ"ש צווארי עם הקרנה לגפיים עליונות עקב תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר בשירות הסדיר ובקבע כמפורט בתצהיר המצ"ב".

בתצהיר מיום 5.4.2012 שצורף לבקשה (להלן: התצהיר הראשון) תיאר המערער את הפעילות המאומצת בצווארו במסגרת שירותו הצבאי ושירותו בשב"ס, אשר, לטענתו, גרמה לכאבי צוואר ולפגיעה נוירולוגית שורשית שהביאה להקרנה לגפיים תחתונות ותחושת רדימות בידיים ובאצבעות. הוא הופנה על-ידי המשיב לכירורג ד"ר מיכאל אלפרסון, אשר בדק אותו וקבע בחוות דעתו מיום 3.12.2012 כי אין קשר של גרימה בין הופעת כאבי הצוואר לבין שירותו בשיריון ובשב"ס, וכי ההפרעה הופיעה כתוצאה מתהליך ניווני בעמוד שדרה צווארי ודיסקופתיה בגבהים C3-C4 ו-C4-C5 (להלן: חוות דעת אלפרסון 1). לאור זאת דחה ביום 20.1.2013 המשיב את הבקשה להכרה בנכות. על החלטה זו הוגש ביום 28.2.2013 הערעור שבפנינו.

כתב הערעור

3.לכתב ערעור מתוקן צורפו תצהירו של המערער מיום 5.2.2014 (להלן: התצהיר השני) וחוות דעת מיום 20.1.2014 של האורתופד ד"ר דוד קרת, אשר בדק אותו וקבע כי כל מצב הצוואר נגרם בגין תנאי השירות, ודחה את עמדת ד"ר אלפרסון בנוגע לתהליך ניווני כגורם לפגימה בעמוד השדרה הצווארי (להלן: חוות דעת קרת). בנימוקי הערעור נטען כי בתקופת שירותו בצבא כטען-קשר בטנק נדרש המערער לפעילות מאומצת של הצוואר, שכללה הטענת פגזים תוך תנועות סיבוביות חוזרות ונשנות של הצוואר; כי במסגרת תפקידו בשב"ס החל משנת 2010 כזקיף בשער הכניסה לכלא היה עליו לבצע פעולות לבדיקת כלי רכב שהועמדו מעל בור, שכללו הרמות ותנועות לצדדים חוזרות ונשנות של הצוואר, וכן מעקבים וצפייה במסכי טלוויזיה, שאף הם הצריכו תנועות כאלו כלפי מעלה; כי בחלוף שנה ממועד תחילת הפעילות המאומצת של הצוואר, החלו כאבי צוואר עם הקרנה לגפיים ותחושת רדימות בידיים ובאצבעות; וכי הפגימה בעמוד השדרה הצווארי הצריכה ניתוח בגיל צעיר יחסית. הודגש כי אף כשמדובר בשירות ארוך ללא אירוע אחד חריג ניתן לקבוע קשר של גרימה בפגיעות בגב ובצוואר, לאור אופייה של הפעילות ונסיבות מיוחדות של השירות; וכי לעתים מכונה עקרון זה "העיקרון המיקרו-טרואמתי". עוד נטען כי נסיבות תנאי שירותו של המערער מצביעות על קשר סיבתי של גרימה בינם לבין הפגימה בצוואר ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת"; כי שינויים ניווניים לכשעצמם אינם מגבילים את כושר התפקוד של אדם בגיל 38, וכמותם כמחלה רדומה אשר התפרצותה אינה התפתחות טבעית, אלא תוצאה של תנאי השירות. לפיכך, הוצע להעדיף את מסקנות חוות דעת קרת על פני מסקנות חוות דעת אלפרסון 1, ולאמץ את הגישה המקלה הנקוטה בהליכי ערעור לפי חוק הנכים, בהתאם להלכה הפסוקה.

כתב התשובה

4.בכתב התשובה צוין כי בתצהיר הראשון שבו תמך המערער את בקשתו להכרה בנכות האורתופדית הוא התייחס גם לתנאי שירותו הצבאי ככאלה שהשפיעו על צווארו, אך הואיל ופנייתו התייחסה רק לתנאי שירותו כסוהר, וכך הגם החלטת המשיב, מתמקד הערעור רק בשירות בשב"ס, וכל טענה הנוגעת לשירות הצבאי הינה בגדר הרחבת חזית לה הוא מתנגד. המשיב טען כי המערער שירת בשב"ס החל משנת 1995, למעט בשנים 2003-2001, וכי על-פי התיעוד הרפואי, תלונותיו הקשורות בכאבים בצוואר החלו רק בשנת 2011. נטען כי מדובר בשירות ארוך, אשר, על-פי ההלכה, יש להוכיח כי התרחש במהלכו אירוע חריג כדי להצביע על קשר לשירות, וכי במקרה הנוכחי לא התרחש אירוע כזה. עוד נטען כי יש להעדיף את המסקנה בחוות דעת אלפרסון 1, וכי ההפרעה בה לוקה המערער הינה הפרעה שכיחה ביותר בקרב כלל האוכלוסיה, והינה הפרעה קונסטיטוציונלית אשר נתנה ביטוייה אצל המערער בגיל המתאים, ללא כל קשר לעיסוקו ולתפקודו בשירות. מטעם המשיב הוגשה חוות דעת משלימה מיום 15.7.2014 של ד"ר אלפרסון, שכללה התייחסות לחוות דעת קרת והפנייה לספרות רפואית-מקצועית (להלן: חוות דעת אלפרסון 2).

בירור הערעור

5.לאור טענת בא-כוח המשיב לפיה טענות המערער בנוגע לקשר סיבתי בין הפגימה בצווארו לבין השירות הצבאי (במובחן מהשירות מהשב"ס), הורינו לו בישיבה ביום 18.12.2014 להודיע תוך חודשיים האם החלטת המשיב מושא הערעור נותרה בעינה, או שחל בה שינוי והיא תכלול התייחסות עניינית לטענת הקשר בין הכאבים בעמוד שדרה צווארי לבין השירות הצבאי. בא-כוח המשיב הודיע כי אין שינוי בהחלטה מיום 28.2.2013, ללא התייחסות עניינית לטענת המערער לקשר בין הפגימה לשירות הצבאי, מאחר וחלה עליה התיישנות. בתגובה להודעה זו, ציין בא-כוח המערער כי משלא הועלתה טענת ההתיישנות בהחלטת המשיב מושא ערעור זה, הוא מנוע מלהעלותה בשלב זה, והדגיש כי המערער אינו טוען לכאבים ומגבלות בעמוד שדרה צווארי במהלך שירותו הצבאי, אלא לעיסוק בפעילות פיזית הכרוכה בתנועות הצוואר בתקופה זו, ובהתפרצות הכאבים והמגבלות רק בשנת 2010, עם מעברו לתפקיד חדש בשב"ס.

6.באי-כוח הצדדים ויתרו על חקירות המומחים הרפואיים. המערער נחקר על תצהיריו, ומטעם המשיב העידה נגה, שהייתה קצינת רווחה בכלא. לאחר שבאי-כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, הגיעה העת להכרעתנו.

תנאי השירות בשב"ס

7.בתצהיר הראשון העיד המערער כי במסגרת תפקידו בשב"ס הוא הועבר בתחילת שנת 2010 לתפקיד של זקיף שער כניסה ראשי בכלא. עבודתו כללה ביצוע פעולות זיהוי אנשים, תוך הרמה חוזרת ונשנית של הצוואר לצורך צפייה במסכי מצלמות, וכן בדיקות ביטחוניות של תחתית כלי רכב בתוך בור במשמרות של שמונה שעות, על-ידי הפעלה חוזרת ונשנית של הצוואר בתנועות הרמה. הוא ציין כי בעקבות פעולות אלו הופיעו כאבים חזקים בצווארו עם הקרנה לגפיים התחתונות ותחושת רדימות בידיים ובאצבעות. בתצהירו השני הדגיש המערער כי במסגרת תפקידו כזקיף הוא בדק עשרות כלי רכב מדי יום. הוא העיד כי בחודש אפריל 2013 (לאחר הגשת הודעת הערעור - א"ג) הוא הועבר לכלא מגידו בתפקיד סוהר ביטחון, אותו מילא בכלא שטה עד לשנת 2010.

8.בחקירתו הנגדית נשאל המערער רק על עבודתו כבודק כלי-הרכב, והסביר כי עבד כזקיף בשער מהשעה 7:15 ועד לשעה 17:00 במשך חמישה ימים בשבוע. הוא תיאר את תפקידו כבודק כלי-רכב בשער:

"חוץ מהכנסת אנשים פנימה, זה הכנסת גם כלי תחבורה ליחידה. זה לאו דווקא רכבים קטנים, זה כולל משאיות אספקה, משאיות פוסטה של "נחשון", אוטובוסים וכל כלי רכב שנכנס ליחידה. התפקיד העיקרי שלי היה הכנסת רכבים. זה אומר כל רכב שנכנס אמור לעבור בדיקה ביטחונית. כל רכב שנכנס וכל רכב שיוצא. הבדיקה עצמה היא להעמיד את הרכב מעל לבור, כמו של המוסכים, לרדת למטה עם פנס ולבדוק את הרכבים מלמטה, שלא מחדירים משהו שאסור ושלא מישהו מנסה לברוח" (עמ' 6).

בחקירה הנגדית הוא ציין כי בתקופת שירותו הצבאי הוא לא חש בכאבים בצווארו, ורק בתחילת שנת 2010, "פחות או יותר" בסמוך לתחילת עבודתו כזקיף בשער הכלא, החל לחוש כאבים ביד ובכתף. בחקירה החוזרת הוא שינה תשובתו, ואישר כי כאביו הופיעו לראשונה בסמוך למועד בו הוא התלונן על קיומם, וכפי שעולה מהתיעוד הרפואי - בסוף שנת 2010 (ולא בתחילתה).

9.על תפקידיו השונים של המערער במסגרת עבודתו בשב"ס ניתן ללמוד מתיעוד של המשיב - אישור על השתתפות בקורס ניהול מחסן ממוחשב בחודשים מרץ - יוני 2010 (שהמערער העיד כי התקיים יום אחד בשבוע), אישור העלאה בדרגה מיום 1.5.2011, דו"ח תנאי שירות מיום 18.3.2010, אישור קצינת משאבי אנוש מיום 7.12.2011 על תנאי שירותו, דו"ח תנאי שירות מיום 17.4.2012 וסיכום ראיון עם מפקד הכלא מיום 10.10.2012.

בדו"ח תנאי שירות מיום 18.3.2010 של קצינת הרווחה ליאת נכתב:

"3. במסגרת תפקידו עבד הסוהר בתפקידים שונים: מיום גיוסו ועד שנת 2004 עבד כסוהר משמרת. בספטמבר 2004 הועבר מתפקידו ושימש סוהר בפרויקט בניה באחד מהאגפים. לאחר מכן המשיך עבודתו כזקיף חינוך, ובשלב מאוחר יותר שימש כאחראי חדר בקרה ובהמשך שוב שימש כזקיף ומנהל מפעל.

4. עבודתו של הסוהר מאופיינת בחשיפה לרעשים שונים כגון צפצופים, טריקות דלתות, רעש חזק של משאיות, מכשירי קשר, אזעקות ומטווחי ירי ..".

באישור קצינת משאבי אנוש מיכל מיום 7.12.2011 צוין כי המערער "מזה כשנה וחצי עובד כזקיף שער כניסה ראשי, תפקיד הכולל בדיקת רכבים וכניסת סוהרים ואזרחים".

בדו"ח תנאי שירות מיום 17.4.2012 של קצינת הרווחה נגה נכתב: 

"2. הסוהר הנ"ל גויס לשב"ס כסוהר ביטחון בשנת 1995, עבד במשמרות בנות 24/48 ולפני כ-7 שנים עבר לעבודת יום בתפקיד זקיף בפרויקט בינוי באחד מהאגפים, זקיף מרכז החינוך, סמב"ץ במשל"ט, עוזר אחראי ביקורים וזקיף יום בשער הכניסה. מה-1.2.12 עובד במשמרת ומשמש כזקיף בכלא שיטה.

3. במסגרת תפקידו כזקיף נדרש לבצע בדיקות בטחוניות הכרוכות בבדיקות רכבים (ע"י ירידה לבור) בחלקם התחתון. מדובר בכניסת השער שבה נכנסים רכבים רבים, לרבות משאיות במשך כל שעות היום לשטח התעסוקה. מיותר לציין כי עמידה בבור הבדיקה דורשת הסתכלות מעלה והפעלת הצוואר בעת הסתכלות כלפי מעלה לרכבים הנבדקים".

10.קצינת הרווחה נגה, שכתבה את דו"ח תנאי השירות השני, זומנה כעדה מטעם המשיב. ביום 9.6.2016 היא העידה כי הכירה את המערער במשך שנים רבות; כי בדיקת כלי רכב, במסגרת תפקידו של זקיף, אורכת "פרק נכבד מהיום" (עמ' 14 לפרוטוקול) ומבוצעת על-ידי אדם אחד בלבד; כי מדי יום נכנסים עשרות כלי רכב; וכי מלבד שער הכניסה לכלי רכב קיים שער כניסה נוסף.

11.אנו קובעים כי המערער הוכיח את תנאי שירותו בשב"ס החל משנת 2010, כפי שתיאר בשני תצהיריו, הן לעניין עבודתו כזקיף בביצוע בדיקת ביטחוניות בעמדת בדיקה נמוכה ממפלס הכביש ("בור") והן לעניין צפייה במסכי מצלמות (עליה לא נחקר בחקירה נגדית). עדותו באשר לבדיקות כלי הרכב קיבלה חיזוק על-ידי עדותה של הקצינה נגה והן על-ידי דו"ח תנאי השירות השני ואישור קצינת משאבי אנוש. עוד אנו קובעים כממצא עובדתי את האמור בדברי המערער בחקירתו החוזרת, לפיהם בסוף שנת 2010, (ולא בתחילת שנת 2010, עם התחלת עבודתו כזקיף), הוא חש לראשונה בכאבים בכתפו השמאלית ובידו, בסמוך למועד בו הוא התלונן על כך. אנו מקבלים גרסה זו, שמשמעותה קיומו של פרק זמן של קרוב לשנה בין תחילת עבודתו כזקיף לבין הופעת כאביו בצוואר, מאחר עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שנכתבו "בזמן אמת", ויתוארו להלן.

12.על מנת להכריע אם מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי שירות אלו לבין הפגימה בצווארו של המערער, נפנה כעת לסקירת התיעוד הרפואי וחוות דעת המומחים.

תימצות התיעוד הרפואי

13.בשאלון מועמד לשב"ס שמילא המערער בשנת 1994 (בגיל 22) הוא ציין כי איננו סובל ממחלה כרונית או ממגבלה רפואית כלשהי. ערב תחילת שירותו בשב"ס נקבע לו פרופיל רפואי 97. בתאונת דרכים ביום 12.12.2007 הוא נפגע באופן קל בגב התחתון. לאחר שבסוף שנת 2010 ובתחילת שנת 2011 (בגיל 38) התלונן המערער על הפרעה תחושתית ביד שמאל וכאבים בצוואר ובכתף, הוא הופנה לבדיקות. בדיקת CT צווארי העלתה בלטי דיסק במרווח C3-C4 ובמרווח C4-C5 ובדיקת EMG הראתה תמונה המתאימה לרדיקולופתיה צווארית: נמצא נזק קל של עצב המדיאנוס השמאלי באזור שורש כף היד ונזק שורשי בעמוד שדרה, בגובה C5-C6 מצד שמאל. במחלקה האורתופדית בבית חולים "העמק" נעשתה הערכה כי מדובר בבעיה צווארית ולא לכידה פריפרית (CTS), וכי אין מקום לניתוח. בבדיקת MRI נראתה פריצת דיסק מרכזית ב-C3-C4 ללא סימנים של מיאלופתיה, ולאור התמשכות הכאבים בצוואר עם הקרנה לכתף שמאל הוחלט לבסוף על טיפול ניתוחי. ביום 6.9.2011 בוצע ניתוח דיסק צווארי (Anterior Cervical Discectomy and Fusion) עם קיבוע מתכתי בגובה C3-C4, שלאחריו חל שיפור במצב הכאבים. בעקבות תלונות על המשך כאבים בחודש מרץ 2012, הופנה המערער לבדיקת CT.

חוות דעת אלפרסון 1 (מטעם המשיב)

14.המומחה מטעם המשיב, ד"ר אלפרסון, אשר בדק את המערער ביום 4.10.2012 מצא כי קיימת הגבלה קלה בכיפוף ויישור הצוואר, כי מבחן SPURLING הינו מעט חיובי דו-צדדי, וכי הוא מתלונן על ירידה בתחושה שטחית קלה ביד שמאל. בחוות הדעת ציין המומחה כי למערער בעיות רפואיות נוספות - עודף משקל, סוכרת לא מאוזנת, הפרעות בתפקוד הכבד וכאבי גב תחתון החל משנת 2000. הוא הדגיש כי רק החל מחודש דצמבר 2010 נרשמו תלונות על כאבים בצוואר, אף כי אין סיפור של טראומות ידועות באזור זה. הוא ציין כי תהליכים ניווניים אינם מופיעים תוך חודשים אל אלא במשך שנים, כי ההפרעה בצוואר הופיעה כתוצאה מתהליכים ניווניים בעמוד שדרה צווארי ודיסקופתיה ב-C4-C5 וכי אין קשר גרימתי בין הופעת כאבי הצוואר לבין שירותו של המערער בשב"ס.

חוות דעת קרת (מטעם המערער)

15.ד"ר קרת בדק את המערער ביום 22.10.2013 ומצא כי טווח התנועות בצוואר מוגבל בצורה קלה, וכי קיימת ירידה בתחושה לפי פיזור של C4, C5 ו-C6. בחוות דעתו ציין המומחה כי החל משנת 2010 נחשף המערער, בעבודתו כסוהר וזקיף בשער הכניסה לכלא, למאמצים חוזרים ונשנים של הפעלת צווארו למעלה, למטה ולצדדים בעת צפייה במסכי הטלוויזיה. פעילות זו היא שגרמה בתום תקופה של כשנה למגבלת התנועה ולכאבים בצווארו של המערער. עוד הדגיש כי כאבים אלו באו על רקע של נזק ראשוני שנגרם למערער בעת שירותו הסדיר, כטען-קשר שנדרש לבצע בתוך הטנק תנועות סיבוביות ממצבור הפגזים לאזור ההטענה, ואשר עד לאותו מועד לא בא לידי ביטוי, ויתכן ולא היו באים לביטוי כלל לולא תפקידו בשב"ס החל משנת 2010. הוא שלל את מסקנת המומחה מטעם המשיב (שייחס את הכאבים והמגבלות בצוואר לשינויים ניווניים), והדגיש כי כאבים ומגבלות כאלו שהצריכו ניתוח בצוואר, אותו עבר המערער בשנת 2011, אינם מאפיינים שינויים ניווניים אצל אדם בגיל צעיר יחסית (38).

חוות דעת אלפרסון 2 (מטעם המשיב)

16. בחוות דעתו המשלימה גרס המומחה מטעם המשיב כי מרבית עבודת זקיף בשער חשמלי של הכלא נעשית במצב ישיבה וללא פעילות מאומצת של הצוואר בתנועות חוזרות ונשנות. הוא הסביר כי הגישה הרפואית המקובלת כיום הינה שמטלות גופניות שטיבן עומסים חוזרים ונישנים מסוג העומסים שהופעלו על צווארו של המערער ועל גבו התחתון אינם סיבה משמעותית להתפתחות שינויים חולניים בעמוד שדרה, וכי אלו נגרמים על-ידי גנטיקה, ליקויים מובנים בעמוד השדרה ותהליך ניווני טבעי המתפתח כבר לאחר גיל עשרים. הוא הפנה למאמרים רפואיים המתארים ממצאי מחקרים, לפיהם, שינויים ניווניים בעמוד השדרה רווחים בכל חלקי האוכלוסייה, מחמירים עם הגיל אף כי הם קיימים בקרב אנשים מתחת לגיל 40, וכי סיבה משמעותית להיווצרותם הינה הגורם הגנטי.

קשר סיבתי-עובדתי

17.על מנת להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי-עובדתי (המכונה אף קשר סיבתי-רפואי, בשל היותו נסמך על חוות דעת של המומחים הרפואיים), על המערער להוכיח ברמה העולה על מאזן ההסתברויות כי תנאי שירותו של המערער כזקיף בשער הכלא החל מתחילת שנת 2010 היו הגורם או אחד הגורמים לפגימה בעמוד שדרה צווארי - בלטי דיסק בגובה C3-C4, רדיקולופתיה צווארית, נזק שורשי בגובה C5-C6 וכאבים שהחלו בחלוף כמעט שנה ממועד תחילת עבודתו זו והובילו לניתוח. הפסיקה קבעה כי עליו להוכיח קיומה של אסכולה התומכת בעמדתו, אולם אף אם האסכולה אומרת שקיים קשר סיבתי בדרגה נמוכה שאינה מגיעה לדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת", עדיין פתוחה בפניו הדרך להוכיח, אף שלא באמצעות אסכולה רפואית כי במקרה שלו הפגימה נגרמה עקב תנאי השירות. (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529, 539-538 (1995); ע"נ (שלום חי') 2731-04-14 ש. ס. נ' קצין התגמולים, פסקאות 33-28 וההפניות לפסיקה שם (פורסם בנבו, 19.1.2017)).

18.במקרה שבפנינו, הוכיח המערער בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת" את הקשר הסיבתי-העובדתי בין תנאי שירותו כזקיף לבין הפגימה בצווארו. הוא עשה זאת באמצעות הוכחת תנאי השירות, כאמור בפסקה 11 לעיל, ובאמצעות חוות דעת קרת. הערכתו המקצועית של ד"ר קרת כי שינויים ניווניים בעמוד השדרה אצל אדם "רגיל" בן 38 אינם אמורים להוביל לניתוח ACDF, וכי פעילויותיו של המערער כזקיף בשער הכניסה לכלא, שהחלו בחודשים שקדמו להופעת הפגימה ולניתוח, הן גורם או אחד הגורמים לאותה פגימה, הינה הערכה סבירה והגיונית.

19.משעמד המערער (שעליו נטל השכנוע) בחובת הבאת הראיה לעניין קיומו של קשר סיבתי-עובדתי, על המשיב להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות המערער. לשם כך הביא המשיב את חוות דעתו של המומחה ד"ר אלפרסון. כידוע, חוות דעת של מומחה מבוססת על תשתית עובדתית, אולם נכונותה של תשתית זו אינה בשליטתו של המומחה. היא נמסרת לו על-ידי המערער, בנוסף לתיעוד בכתב המובא לעיונו. אם המומחה התבסס על עובדות שגויות או חסרות (או, שלא כבמקרה הנוכחי, על עובדות שלא הוכחו בפנינו) - יש בכך כדי לפגום במסקנותיו או אף להביא לקריסתה של חוות הדעת כולה. בחוות דעת אלפרסון 1 לא ציין המומחה אילו פעילויות פיזיות ביצע המערער במסגרת תפקידו כזקיף ואילו בחוות דעת אלפרסון 2 הוא קבע כי את תפקידו כזקיף מבצע המערער בישיבה תוך הפעלת תנועות חוזרות ונשנות של אצבעו, הלוחצת על כפתור פתיחת השער, ולא תנועות של הצוואר. ל"תנאי השירות גרסת אלפרסון" אין דבר וחצי דבר עם תנאי השירות שהוכחו בפנינו, בין השאר באמצעות עדת המשיב ותיעוד של השב"ס. עולה מכאן כי המומחה מטעם המשיב התבסס על תשתית עובדתית שגויה, והדבר פוגע בתקפותה של מסקנתו.

לטענת מומחה המשיב - המוכרת לנו מחוות דעת נוספות שלו שהוגשו במסגרת ערעורים על החלטות המשיב שנדונו בפנינו ועניינן פגימות בעמוד שדרה עקב עומסים שונים - הגישה הרפואית המקובלת כיום הינה כי הגורמים המשמעותיים לפגימות בעמוד השדרה הינם גנטיים, מבניים ותהליכים ניווניים, ולא עומסים המופעלים עליו. בסיכומיו בכתב לא טען בא-כוח המשיב כי הספרות הרפואית "הנרחבת" עליה הסתמך המומחה מטעמו מהווה אסכולה רפואית מקובלת, ולא העמיד את המאמרים שפורטו בחוות דעת אלפרסון 2 במבחנים שנקבעו בפסיקה על מנת לקבוע אם דעתו של מומחה המשיב מגיעה לרמה של אסכולה. (למבחנים אלו, למחלוקת "קרת-אלפרסון" בשאלה דומה ולדיון בשאלה אם פסיקה קודמת הכירה באסכולה רפואית השוללת קשר בין עומסים גופניים לכאבי גב תחתון או שינויים ניווניים, ראו פסק דיננו בע"נ (שלום חי') 3066-11-13 מ. ס. נ' קצין התגמולים, פסקאות 19-16 וההפניות שם (פורסם בנבו, 19.6.2016)). אין מחלוקת כי אצל כל אדם, מרגע היוולדו, מתחוללים שינויים ניווניים בעמוד שדרה, ומידת החמרתם וביטוייהם הקליניים תלויים, בין השאר, בגורם הגנטי. אולם אין בכך כדי לשלול מניה וביה כל תרומה של גורמים הנוספים להיווצרותם של פגימות, כאבים והגבלות תנועה בעמוד השדרה במהלך השירות. מאחר והמומחה מטעם המשיב התעלם מהגורמים הנוספים, של תנאי השירות בשב"ס, אנו מעדיפים את מסקנתו של המומחה מטעם המערער, בדבר קיומו של קשר סיבתי-רפואי בין תנאים אלו לבין הפגימה בעמוד השדרה הצווארי של המערער.

קשר סיבתי משפטי

20. בא-כוח המשיב הצניע בסיכומיו את טענת השירות הארוך של המערער, אשר היוותה אחת מהטענות המרכזיות בכתב התשובה. משקלה של טענה זו הינו נמוך ביותר. ראשית, מבחן השירות הארוך או הקצר הינו מבחן-עזר להתקיימות סוג המקרים הראשון בהלכת אביאן (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2000)) בקשר עם מחלה קונסטיטוציונלית, ובענייננו - אין מדובר במחלה קונסטיטוציונלית; שנית, שירותו של המערער כזקיף בשער הכניסה לכלא לא היה שירות ארוך כלל ועיקר; ושלישית, על-פי הפסיקה, עצם העובדה שמדובר בשירות ארוך, אין בה כשלעצמה כדי להוביל מיניה וביה למסקנה שלא מתקיים קשר סיבתי-משפטי (ע"ו (מחוזי חי') 10770-12-15 ח. ח. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 16.3.2016)).

21. לא כיחדנו כי אף המערער, כשאר בני תמותה "רגילים", סובל משינויים ניווניים בעמוד השדרה, ובעמוד השדרה הצווארי בכלל זה. שאלת השפעתם של שינויים ניווניים ושינויים אחרים על הקשר הסיבתי-משפטי אינה חדשה. בע"ו (מחוזי ת"א) 3745/06 אוסי נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 26.7.2009) (להלן: עניין אוסי) נדון עניינו של חייל ששירת במשך 26 שנים, בהם נשא משאות כבדים במסגרת תפקידיו וסבל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. בית המשפט המחוזי קבע כי "האצת" פרוץ מחלה הנובעת משינויים ניווניים אינו בגדר החמרה אלא גרימה. בעניין אוסי אומצה למעשה "חזקת הגרימה" לגבי מחלת גיל בהתקיים שירות ארוך המלווה באירועים מתמשכים, ולאחר שהוכר קשר סיבתי-עובדתי. יש מקום לאימוץ "הלכת אוסי" בנסיבות שבפנינו, דהיינו לאימוץ "חזקת הגרימה" לגבי מחלת גיל של שינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי - מאחר ותנאי שירותו של המערער כזקיף בשער הכניסה לכלא (אימוץ תכוף של תנועות הצוואר בבדיקת כלי רכב ובצפייה במסכים) היוו חלק מהגורמים להאצת התהליכים הניווניים והפיכתם מא-סימפטומטיים לסימפטומטיים.

התוצאה

22.משהוכח קיומו של קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי בין תנאי שירותו של המערער בשב"ס, איננו נדרשים לדון בטענות הצדדים הנוגעות לתנאי שירותו בצה"ל. לאור קיומו של קשר סיבתי בין תנאי שירותו בשב"ס לבין הפגימה בעמוד השדרה הצווארי (ולא רק הכאבים) לגביה הגיש את התביעה להכרה בנכות, דין הערעור להתקבל.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 20.1.2013 ועל קיומו של קשר סיבתי כאמור. כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער, באמצעות בא-כוחו, שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ וכן את עלות שכר טרחת המומחה מטעם המערער, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ז, 12 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.