ל. ואח' נ' הלל יפה ואח'

רקע עובדתי

1. התובעת, ילידת 1.1.1944, אושפזה במחלקה פנימית בבית חולים הלל יפה בחדרה (להלן : "בית החולים"). לטענתה, בעודה מאושפזת, בלכתה לשירותים ב- 2:00 לפנות בוקר החליקה כתוצאה מרטיבות בשירותים.

2. כתוצאה מהתאונה נפגעה יד שמאל של התובעת. ד"ר קרפ רונן, מומחה מטעם בית המשפט קבע לתובעת 14.5% נכות משוקללת (10% בגין איחוי גרוע של הרדיוס המרוחק, 5% בגין תסמונת התעלה הקרפלית).

3. בית החולים חולק על נסיבות המקרה כפי שתוארו על ידי התובעת. ככל שבית המשפט יקבל את טענת התובעת ביחס לנסיבות המקרה, בית החולים חולק על האחריות, ולחילופין טוען לאשם תורם משמעותי של התובעת.

    

   שאלת האחריות 

4. תחילה אבחן מהן הנסיבות שהוכחו על ידי התובעת ביחס לנפילה, ולאחר מכן אבחן האם קמה רשלנות של בית החולים ביחס לנסיבות אלה.

    

   האם התובעת הרימה את נטל ההוכחה ביחס לנסיבות המקרה ?

5. אני סבורה כי אירוע הנפילה וההחלקה הוכח בעדויות התובעת והעד מטעמה, מר אדרי, אשר נכח בבית החולים במועד הרלוונטי, והעיד כי ראה את התובעת מיד לאחר הנפילה.

6. התובעת טענה בתצהירה:

   בתאריך 17.3.12 אושפזתי במחלקה פנימית ב' בבית החולים "הלל יפה" בחדרה בעקבות דלקת בדרכי השתן. במהלך הלילה של ה-19.3.12 בשעה 02:00 או בסמוך לכך, נזדקקתי ללכת לשירותים והלכתי לחדר השירותים שבמחלקה. בעת שיצאתי מחדר השירותים, החלקתי עקב נוזלים שהצטברו על הרצפה בכניסה לשירותים. כדי למנוע את ההחלקה, ניסיתי לאחוז בידית של השירותים ללא הצלחה, נפלתי ונגרמו לי נזקי גוף (סעיף 2 לתצהיר התובעת)

    

7. גרסתה של התובעת נתמכת בעדותו של מר אדרי, אשר העיד כי:

   ת.אמא שלי היתה מורדמת מונשמת ואני ישבתי באותו ערב עם אמא. יצאתי בחוץ לפרוזדור והיה שם מישהו מהמשפחה, פתאום שמעתי צעקה אבל ממש צעקה והתקדמתי לכיוון המקום שהיה את הצעקה ושהגעתי למקום ראיתי את ז. שוכבת על הרצפה, שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהחליקה... החלוק של בית החולים היה קצת רטוב וגם היד שלה היתה רטובה... . ראיתי שהיה ממש מים על הרצפה בתוך השירותים. היא היתה עם דלת פתוחה כבר באה לצאת. המים היו בתוך השירותים ברצפה.

   ש.מה ראית.  

   ת.מים. שלולית מים. בגלל שהמים על קרמיקה אז זה די נראה לעין...

   ש.מה המרחק שמצאת את ז. מהשלולית.

   ת.רבע מטר. היתה ממש על היציאה של הדלת.

8. אציין כי נטען לקשר של הכרות בעבר של שכנות בין מר אדרי ובין התובעת. מר אדרי אישר קשר זה בעדותו. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום להטיל דופי במהימנות גרסתו בשל ההכרות הנטענת.

9. על כן, הוכח כי התובעת נפלה בשעות הלילה בחדר השירותים הסמוך לחדר שבו אושפזה. כמו כן, הוכח כי הייתה קיימת רטיבות נראית לעין בשירותים אשר העד תאר כ"שלולית מים". כמו כן, הוכח כי התובעת החליקה כתוצאה מרטיבות זו.

    

   מקור הרטיבות   

10. לטענת בית החולים, גם אם יקבע בית המשפט שנפילת התובעת ארעה כתוצאה מרטיבות במקום, הרי שגם אז יש לדחות את התביעה, שכן לא הוכח כי מדובר ברטיבות שהייתה במקום משך זמן ממושך. בעניין זה הפנה בית החולים לעדותו של מר אדרי, אשר העיד כי ייתכן שהרטיבות נוצרה במקום או על ידי התובעת עצמה ששהתה בשירותים, או על ידי מאן דהוא שביקר בשירותים זמן קצר לפני שנכנסה אליו התובעת.

11. בית החולים הפנה לגרסת התובעת אשר אינה זוכרת את נסיבות המקרה:

     

    ש.מה היה בחדר השירותים ? משהו לשטוף ידיים

    ת. אני לא זוכרת אם היה בשירותים כיור

    ...

    ש.לענין המקרה עצמו, קמת לשירותים , פתחת את הדלת, ראית רטיבות על הרצפה

    ת.לא שמתי לב. ממש לא זוכרת

    ש.כשנכנסת לשירותים, תסכימי איתי שאם היה הרבה מים היית רואה את זה

    ת.לא זוכרת

    ש.ישבת בשירותים לא ראית מים על הרצפה

    ת.לא זוכרת

    ש.כשסיימת את השירותים הסתדרת ומה קרה

    ת.החלקתי, הרגלים החליקו במים ...

    ש.את לא זוכרת אם היו מים

    ת.כשיצאתי החלקתי

     

    (בעמ' 17 לפרוטוקול , שורות 16-31)

12. לטענת בית החולים, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכחת הנסיבות הנטענות על ידיה מאחר שהיא אינה זוכרת את פרטי המקרה. העד, מר אדרי, אינו יכול להעיד על האירוע עצמו מאחר שהוא הגיע אחרי הנפילה, ולכן עדותו אינה יכולה להשליך לעניין שאלת מקור המים. על כן, לטענת בית החולים, לא הוכח כי מקור הרטיבות אין מקורו בתובעת עצמה או מי שהיה בשירותים דקות ספורות לפניה.

13. אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל הנדרש להוכחת גרסתה לפיה החליקה עקב נוזלים שהצטברו על הרצפה בכניסה לשירותים.

14. לא מצאתי מקום להטיל דופי במהימנות גרסתה של התובעת. התובעת אישה מבוגרת - בת 73 כיום, בעת התאונה היתה בת 68. בעת שארעה הנפילה, התובעת היתה מאושפזת בבית החולים. האירוע ארע באמצע הלילה (2:00 לפנות בוקר), כאשר התובעת קמה משנתה, ועל כן, סביר להניח כי התובעת לא היתה ערנית לחלוטין בעת האירוע ועל כן אינה זוכרת את פרטיו לאשורם.

15. עדותו של מר אדרי כי הוא ראה בפתח השירותים "שלולית של מים, של ממש", מחזקת את גרסת התובעת.

16. כמו כן, בית החולים לא הביא עדים אשר יעידו ביחס לנסיבות התאונה, לרבות לעניין מקור הרטיבות.

17. מר אדרי העיד כי הוא ואחות נוספת סייעו לתובעת להגיע למיטתה לאחר אירוע הנפילה:

    עזרתי לה לקום, אפילו היד שלה היתה רטובה, עזרנו לה לקום מהרצפה והובלנו אותה לכיוון המיטה. האחות שאלה אותה איפה היא נפגעה והיא אמרה שכואבת לה היד. החלוק של בית החולים היה גם קצת רטוב וגם היד שלה היתה רטובה

    (בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 17-20)

     

    בית החולים לא הביא לעדות את האחות אשר סייעה לתובעת, לתמיכה בטענתו לפיה מקור הרטיבות היה סמוך לתאונה או כתוצאה ממעשי התובעת עצמה.

18. העד מטעם בית החולים, מר לוזון, האחראי לניקיון בבית החולים העיד כי בעקבות כל תאונה נערך דוח: "כל תלונה שמגיעה על מקרה כזה אמורה לעבור דרכי ומבקשים את תגובתי. במקרה הזה לא פנו אלי " (בעמ' 27 לפרוטוקול שורות 8-9). עוד ציין העד בתשובה לשאלה האם יש ממונה על מבקרים שהחליקו כי "יש ממונה על בטיחות. כל הנפילות עוברות דרכו" (בעמ' 27 לפרוטוקול, שורות 25-26).

     

    מהחומר הרפואי שצורף עולה כי נרשם על ידי בית החולים סיכום אשפוז שם נכתב כי "ביום השלישי לאשפוזה, בשעת לילה מאוחרת החולה מעדה בזמן שהלכה לשירותים, נפלה במחלקה ושברה את ידה השמאלית". כאמור, לא התבקשה התייחסות מר לוזון ביחס למקרה זה ולא הוצגו ממצאי ממונה הבטיחות.

19. לאור האמור לעיל, אני סבורה יש בעדותו של העד מטעם התובעת לפיה רצפת השירותים היתה רטובה כמעין "שלולית", והימנעות בית החולים מלהביא עדים ומסמכים מטעמו, ביחס לנסיבות המקרה, כדי לקבוע כי התובעת עמדה בנטל הנדרש לטענתה כי החליקה עקב מפגע של שלולית מים. לא הוכחה טענת בית החולים, לפיה מקור המים נבע ממעשי התובעת, או אדם ששהה בשירותים סמוך לאירוע.

     

    האם הוכחה רשלנות מצד בית החולים?

20. ההחזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות על הבעלים לטובת מבקרים במקרקעין . בענייננו, קיימת חובה של בית החולים, שהינו התופס במקרקעין ובעל השליטה והפיקוח בהם, כלפי כל באי בית החולים, ובכללם החולים ומבקריהם. לבית החולים אחריות כלפי אורחיו ומטופליו בפרט לשמור על ניקיון המחלקות לרבות השירותים, וכן למנוע היווצרות מצבים שבהם תהא סכנה של החלקה בשטחו.

    קיימת חובת זהירות של בית החולים כלפי החולים ומבקריהם לשמירה על רצפה יבשה בשטח בית החולים, ובמיוחד בחדרים בהם מאושפזים החולים, ובחדרים המשמשים אותם - חדרי השירותים. החולים הם אנשים שבריאותם לקויה. פעמים רבות החולים וקרוביהם הבאים לבקרם הינם אנשים מבוגרים. האפשרות כי בעקבות שימוש שהם יעשו בחדר השירותים או בעקבות שימוש בכיור שבחדר בו מאושפזים החולים תיווצר רטיבות על רצפת חדר השירותים או על רצפת סביבתו הקרובה הינה בגדר הצפיות של בית החולים.

    החובה של בית החולים קיימת כלפי מטופליו חלה גם בשעות הלילה.

21. כעת נבחן את שאלת רשלנות בית החולים.

    לטענת התובעת רשלנות בית החולים מתבטאת בכך שנוהל הניקיון שחל בשעות הלילה אינו מספק. העדר תפעול ותיחזוק שוטף של ניקיון השירותים גרם להתקיימותו של מפגע אשר הביא לנפילתה.

22. מהראיות עולה כי פעולות הניקיון במשך היום נעשות אחת לשעה במחלקות. יחד עם זאת, בלילה המשאבים המופעלים על ידי בית החולים מצומצמים יותר באופן שפעולות הניקיון נעשות בפועל על ידי כונן עובד בית החולים ולפי קריאה.

     

    העד, מר לוזון, העיד כי :

    ש.כמה פעמים ביום יש ניקיון של השירותים?

    ת.כל שעה.

    ש.... במידה ויש תקלה אחרי 19:30 מזעיקים מהמיון כונן (עובדת ניקיון). בשעות האמורות , סביר להניח שמדובר בעובדת של בית החולים כי מדובר בשעות הלילה...

    זה כונניות שעובדות במיון. אחת בתוך המיון (מנקה את המיון, יש שירותים, מרימה מהרצפה דברים) והשניה עוזרת לה בנקיון במיון ויוצאת לקריאות ... אני בניתי את התוכנית עבודה. בלילה יוצאים אך ורק לקריאות. כך זה נהוג בכל בתי החולים בארץ. לא מחזיקים עובדי לילה לנקות את המחלקה באמצע הלילה...

    ש.כוננית הניקיון שנמצאת במיון, מי קורא לה?

    ת.המחלקה. האחיות שנמצאות באותו זמן.

    (בעמ' 26, שורות 5-28, עמ' 27 שורות 1-13).

    ...

    ש.היו עוד מקרים של נפילות אצלך?

    ת.אחת לשנה, שנתיים. לא זוכר.

    (בעמ' 27 לפרוטוקול, שורות 23-24).

     

23. העד, מר לוזון, טען בתצהירו כי לאחר השעה 19:30 מצוי כונן ניקיון, שתפקידו לסייר במחלקה ולבדוק אם יש צורך בניקוי דבר מה, וכן לתת מענה במקרים דחופים. בנוסף, אם מישהו מהצוות או מהחולים מבחין בלכלוך /מים/ קיא וכיוצא בזה, קוראים לכונן הניקיון והוא נותן מענה מידי ומנקה את הדרוש ניקוי (בסעיפים 4,5 לתצהירו)

     

    בעדותו העיד מר לוזון כי בלילה הנוהל הנוהג בבית החולים, כפי שנוהג בבתי חולים נוספים הוא בהתאם לקריאה.

    מר לוזון בעדותו לא התייחס ולא ציין נהלים ביחס לכונן הניקיון ביחס לסיור ובדיקה במחלקות , אלא בהתאם לקריאה בלבד. כך גם לגבי הצוות – לא צוין כל נוהל ביחס לפיקוח על נקיון המחלקה במהלך הלילה.

24. העד, מר חגי סער, אשר עבד בחברת "התאמה" אשר סיפקה את עובדי הניקיון לבית החולים העיד:

    ש:באופן כללי, זה נראה לך שמספיק כונן אחד שאחראי על הניקיון בתוך הבניין?

    ת.שוטף אלא רק במקרה זה של התראה על התנקזות של לכלוך או דם במקרים מסוימים

    (בעמ' 29 לפרוטוקול, שורות 19-20).

25. מאחר שלא הובא בפני בית המשפט כל נוהל ביחס לאופן שבו ההתראות ניתנות לכונן הניקיון, הורם הנטל ביחס לרשלנות בית החולים. ניתן לקבוע כי בית החולים התרשל ביחס לכך.

     

    מבלי לקבוע מסמרות ביחס לנוהל לפיו ניקיון המחלקות והשירותים נעשה בקריאה בלבד, ובהינתן כי לא הובא כל יסוד עובדתי על ידי בית החולים, לאופן שבו נעשה פיקוח והשגחה על שטחי בית החולים ביחס למתן התראות אלה, הרי שיש לקבוע כי קמה רשלנות מצד בית החולים.

    כך, למשל, בית החולים לא הביא תשתית לכך שנעשה פיקוח ו/או השגחה במחלקה על ידי האחיות או כל בעל תפקיד אחר של ביקור בכל פרק זמן קבוע, על מנת לבחון כי לא קיימות תקלות ו/או אירועים המחייבים את הפעלת הכונן, וזאת כדי למנוע אירועים כדוגמת המקרה שבפנינו.

26. מכאן, עולה כי בית החולים מתמחר את משאביו, באופן שמשאבים אלה נחסכים בשעת הלילה בשל חישוב כלכלי לפיו בשעות אלה הסיכון של נפילות קטן יותר בשל תנועה מצומצמת של מבקרים ופעילות המטופלים. לפיכך, האמצעי שננקט למניעת נזק על ידי בית החולים אינו עולה כדי האמצעים שננקטים בשעות היום.

     

    פועל יוצא של דרך פעולה זו, הוא כי ככל שאכן תהיה נפילה בשעות אלה ברחבי בית החולים, בית החולים צריך לצפות להיות מחויב בגין נזק זה, ככל שמדובר במפגע שלא ניתנה התראה לגביו כפי הנוהל כאמור, כפי שארע במקרה שבפנינו.

27. לאור האמור, אני סבורה כי הוכח שחובת הזהירות הופרה בענייננו על ידי בית החולים. על כן, יש לקבוע כי בית החולים התרשל.

     

    אשם תורם

28. לאור דברי העד מר אדרי עולה כי מדובר בשלולית נראית לעין. יש מקום להטיל אשם תורם על התובעת, שהייתה צריכה להשגיח בעת כניסתה לשירותים, ככל שקימת רטיבות שיש להיזהר מפניה. יחד עם זאת, איני סבורה כי יש מקום לקבוע אשם תורם בשיעור גבוה.

    בנסיבות המקרה, התובעת הייתה בת 68, מאושפזת בבית חולים, קמה באמצע הלילה ( 2:00 לפנות בוקר), משנתה בלילה, בלכתה לשירותים לעשיית צרכיה.

    בנתונים אלה, אני סבורה כי יש להעמיד את שיעור האשם התורם על שיעור של 10% בלבד.

     

    הנזק 

29. כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת ביד שמאל. ד"ר רונן קרפ, מומחה מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין איחוי גרוע של הרדיוס המרוחק ו – 5% בגין תסמונת התעלה הקרפלית בצורה קלה. סה"כ 14.5 % נכות אורתופדית צמיתה משוקללת.

30. בסיכומים נטען לשני ראשי נזק עיקרים – כאב וסבל ועזרת הזולת.

     

    כאב וסבל

31. לטענת התובעת, היא ביצעה טיפולים רפואיים רבים לרבות טיפולי פיזיותרפיה וסבלה מכאבים עזים. לטענת התובעת, עד היום היא סובלת מכאבים תמידיים אשר מתגברים בשינוי מזג אויר ובמאמץ הקל ביותר. לטענתה היא מתעוררת בלילות מכאבים עזים המעירים אותה משנתה (ר' עדות התובעת בפרוטוקול בעמ' 24 שורות 7-19, שורה 33).

32. בעקבות האירוע אובחן שבר ביד שמאל וידה של התובעת גובסה. התובעת טופלה בטיפולי פיזיותרפיה ריפוי בעיסוק וכדורים נוגדי דלקת וכאב (ר' חוות דעת המומחה בעמ' 5).

33. לנוכח עדות התובעת, שיעור הנכות כפי שנקבע על ידי המומחה, הטיפולים שעברה התובעת, אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך 60,000 ₪.

     

    עזרת הזולת

34. לטענת התובעת, תפקודה היומיומי נפגע עקב התאונה. לטענתה, היא סובלת מכאבים והגבלות בתנועה אשר בעטיים היא זקוקה לעזרת הזולת באופן מוגבר. עובר לתאונה, התובעת בצעה את פעולות משק הבית בכוחות עצמה וללא כל עזרה. לאחר התאונה לטענתה אינה יכולה לתפקד ונזקקת לסיוע בביצוע מטלות הבית (ר' בעמ' 17 לפרוטוקול, שורות 32-33, עמ' 25 שורות 1-4).

35. לטענת בית החולים, התובעת לא המציאה אסמכתאות לטענתה בדבר עזרת הזולת לעבר ואף מקבלת בפועל עזרה מהמל"ל בגין מצב רפואי קודם.

36. התובעת אישרה בעדותה כי אושרה לה עזרה מהמלל מאז שנת 2007 עקב מצב רפואי קודם (נפילות וסחרחורות), וכי נקבעו לה אחוזי נכות בגין נכות נפשית. התובעת אף אישרה כי היא סובלת מכאבי גב ואמורה לעבור ניתוח בשל כאבים אלה .

    לטענת התובעת, הסיוע שניתן לה על ידי המל"ל אינו מספק והיא נדרשת לעזרה נוספת בעקבות התאונה. בנה של התובעת העיד כי המדובר בשלוש שעות כל יום במשך עשרה חודשים או שנה ממועד התאונה (בעמ' 11 שורות 22-23). התובעת העידה כי עזרה זו ממומנת על ידיה עד היום, בהתאם לצרכיה (בעמ' 20 לפרוטוקול, שורות 11-30). התובעת לא המציאה אסמכתאות לתשלומים שנעשו על ידה בפועל מאז התאונה.

37. בהתחשב בעזרה לה נדרשה התובעת כעולה מעדותה ומעדות בניה, והעזרה לה תזדקק בהתחשב בגילה ואחוזי הנכות, ותוך התחשבות בעזרה אשר ניתנת לתובעת על-ידי המלל לאור מצבה הרפואי עובר לתאונה, אני סבורה כי יש להעמיד ראש נזק זה על סך של 40,000 ₪ לעבר ולעתיד.

     

    הוצאות נוספות

38. בגין ראש נזק זה התבקש סכום של 15,000 שח לעתיד ולעבר עבור תרופות, והוצאות נסיעה לטיפולים שעברה, בדיקות ומעקבים רפואיים.

39. אני סבורה כי בגין ראש נזק זה יש לפצות את התובעת בסך של 2,000 שח.

    סיכום 

40. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את בית החולים לשלם לידי התובעת את הסכומים כמפורט להלן:

    • פיצוי בגין נזק לא ממוני - 60,000 ₪.

    • פיצוי בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד - 40,000 ₪

    • פיצוי בגין הוצאות לעבר ולעתיד - 2,000 ₪.

    • סך הפיצוי המגיע לתובע בניכוי אשם תורם בשיעור 10% יעמוד על סך של 91,800 ש"ח.

    • כמו כן, ישלם בית החולים לתובעת שכר טרחת עורכי דין בשיעור כולל של 23%.

    • כמו כן, ישלם בית החולים הוצאות משפט שהוציאה התובעת.

       

      ניתן היום, י"א אייר תשע"ז, 07 מאי 2017, בהעדר הצדדים.