-
העובדות כפי שנקבעו ע"י בית הדין:
1.התובע עבד כמלצר באולם אירועים. בערב יום 22.5.2014 הרים מספר גדול של צלחות בבת אחת, מכפי שנהג להרים בד"כ, כאשר לפתע חש כאב חד בבטן התחתונה (להלן: "האירוע").
2.האירוע התרחש לקראת סיום יום העבודה. התובע המשיך לעבוד עוד כשעה עד לסיום העבודה ולמחרת האירוע פנה לטיפול רפואי.
3.רופאו חשד כי התובע לקה בבקע מפשעתי והפנה אותו לאבחון אצל מומחה כירורג. בתום האבחון אומת החשש וכעבור מספר חודשים התובע נותח.
-
ביום 8.11.16 מינה בית הדין את פרופ' אריאל הלוי, כירורג מומחה.
ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:
1. מהי מחלת התובע?
"מר ע. אובחן כסובל מבקע מפשעתי (Inguinal Hernia) מצב בו מופיעה נפיחות במפשעה ימין או שמאל (ולפעמים שני הצדדים). הבקע גורם לכאבים מחד וקיימת סכנה של כליאה – הווה אומר שלולאת מעי יכולה להיכנס לתוך שק הבקע ולעבור נמק. ההמלצה לכן היא לנתח."
2. האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין מחלתו לבין עבודתו או האירוע, כמתואר בעובדות?
"בתשאול שעבר מר ע. בפני פקידת הביטוח הלאומי מציין מר ע. חד משמעית ששם לב לנפיחות במפשעה שמאלית כחודש לפני האירוע. לשאלה מדוע לא פנה מיידית לרופא ענה שלא היה תור זמין. ביום האירוע לדברי מר ע. הוא הרים משא הרבה יותר כבד מהרגיל ואז הופיע נפיחות בולטת יותר במפשעה.
מכאן ניתן להסיק - היה למר ע. בקע עוד לפני האירוע, אך האירוע גרם להחמרה."
3. האם השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע?
"אין לי כל מסמך או רקע על מצבו הבריאותי של מר עמר, בכל מקרה ניתן לומר חד משמעית שההשפעה העיקרית היא עבודתו.
למרות הנאמר נושא מאמץ גופני כסיבה להתפתחות בקע הוא נושא שעדיין במחלוקות."
-
הצדדים לא ביקשו להפנות שאלות הבהרה למומחה.
המחלוקת:
-
המחלוקת בין הצדדים היא האם לנוכח חוות הדעת, יש להכיר בתביעה.
-
הנתבע שב וחזר בסיכומיו כי לשיטתו התובע כלל אינו עומד בתנאי סעיף 84 לחוק שכן הבקע לא הופיע עקב מאמץ בלתי רגיל, התובע לא הפסיק את עבודתו ועוד בטרם האירוע הנטען הייתה לתובע בליטה במפשעתו.
הכרעה:
-
לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
-
ביום 2.11.16 הכריע בית הדין כי התובע עומד בתנאי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי ותיקו הרפואי של התובע הועבר למומחה רפואי לשם קביעה בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי.
-
חוות הדעת של פרופ' הלוי קובעת באופן חד משמעי כי ההשפעה העיקרית היא עבודתו של התובע והאירוע גרם להחמרה במצבו הרפואי.
-
על פי הפסיקה ניתן להכיר בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה כהחמרת מצב על המשתמע מכך:
"אין כל סיבה מדוע מידת ההשפעה של תנאי העבודה על החמרת מחלה, תהא שונה במקרה של מחלת מקצוע לעומת מקרה של מיקרוטראומה... לכן השפעת העבודה על מחלה הגורמת להחמרתה בשיעור של 20% הינה השפעה משמעותית המצדיקה הכרה בה כפגיעה בעבודה בין במקרה של מחלת מקצוע ובין במקרה של מיקרוטראומה." (עב"ל (ארצי) 659/06 המוסד לביטוח לאומי - חיין עפיף טנוס ניתן ביום 10.3.07 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם בעמ' 3).
-
זאת ועוד, הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383).
"לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב' השופט רבינוביץ' בעב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).
"הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה - המל"ל, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
-
מצאתי את חוות דעתו של המומחה מנומקת ועקבית והנני מאמצת אותה.
-
סוף דבר: התביעה מתקבלת.
מאחר שהתובע מיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.
-
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ח אייר תשע"ז (14 מאי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.