1.בתביעתו זו שלפני מבקש מר י.ע. (להלן: "התובע") להכיר בארוע המוחי שאובחן אצלו ביום 07.12.11 כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי")
2.ביום 27.03.14 הגישו הצדדים הסכמה למינוי מומחה יועץ רפואי בתחום הנוירולוגי מטעמו של בית הדין על בסיס העובדות הבאות:
א.התובע יליד 1957, נהג משאית בעיסוקו.
ב.החל משנת 1999 עבד התובע כנהג חלוקה של מפעל הארוחות "ניר עציון". לתובע יש קו חלוקה קבוע.
ג.ביום 07.12.11 בשעה 07:00 הגיע התובע כהרגלו למפעל, ואז הודיעו לו באופן פתאומי שעליו לספק סחורה לנקודת חלוקה נוספת בצריפין.
ד.התובע נלחץ מאוד וכעס, שכן הוספת נקודת החלוקה תגרור עיכובים בנסיעות ובמסירת המשלוחים, והתובע יצטרך לספק הסברים ללקוחות הזועמים.
כמו כן הוספת נקודת חלוקה כרוכה בהעמסת 4 משטחים נוספים על המשאית, כאשר משקלו של כל משטח הוא 700 ק"ג.
ה.בין התובע לבין מנהל המשלוחים נוצר עימות מלווה בכעס ובמתח רב, התובע סרב לפתוח את דלתות המשאית לצורך העמסה, ובסופו של דבר עשה זאת המנהל, שהניח את הסחורה בפתח המשאית והורה לתובע לקיים את הוראותיו.
ו.מאחר והתובע היה לחוץ בזמנים, הוא החל לסדר את הסחורה בעצמו עם מלגזה ידנית, ולא באמצעות פועל המבצע העמסה עם מלגזה חשמלית כנהוג בד"כ, דבר שהיה כרוך במאמץ פיזי חריג.
ז.הצדדים מסכימים כי מסכת האירועים בעבודתו של התובע מיום 07.12.11 מהווה "ארוע חריג" בעבודה.
ח.תוך כדי סידור המשטחים במשאית הרגיש התובע סחרחורת וכאבי ראש. הוא ניגש לשרותים והקיא שם מספר פעמים.
ט.התובע נח במשרד הייצור מספר דקות, ואח"כ יצא, עלה למשאית והתיישב במושב הנוסע. לפתע חש בחולשה בפלג גופו הימני, והתעלף.
י.התובע פונה באמבולנס לבי"ח כרמל.
3.ביום 08.09.14 מונה פרופ' עודד אברמסקי לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעמו של בית הדין. ביום 30.11.14 ניתנה חוות דעתו הבאה:
"א.התובע סבל מארוע מוחי וסקולרי (CVA) על רקע תרומבוזה חריפה בסינוס סיגמואידלי מוחי רוחבי משמאל...
ב....
ג.קיים קשר סיבתי במידת סבירות של כ 50% בין הארוע בעבודה לבין מחלת ה CVA שבה לקה ב 07.12.11 וכן קיים קשר סיבתי במידת סבורה העולה בהרבה על 50% בין הארוע בעבודה לבין מחלת הרקע (SLE, APLAׂ).
ד.כן. הוא סבל מלופוס (SLAE) עם תסמונת נוגדני אנטיפוספוליפיד (APLA) שהיא קשורה ל SLE. במחלה זו יש נוגדנים נגד אנטיקרדיוליפים שיכולים לגרום להיווצרות קרישים/תרומבוזות בכלי דם ובייחוד בעורקים. הוא אכן סבל מס' פעמים מפקקת (תרומבוזה) ורידית בורידים ברגלים ולכן קיבל טיפול בקומדין כדי למנוע קרישים. בארוע הנוכחי היה ה – CVA גם כן על רקע פקקת ורידית (ולא עורקית) תוך גולגולתית. יש לציין שבדרך כלל CVA נגרם על ידי פקקת עורקית ולא ורידית. ב SLE עם APLA קיימת נטיה לפקקת ורידית בגוף כפי שארע אצלו בעבר ברגלים וכפי שארע במקרה הנדון בסינוס ורידי במוח שגרם ל – CVA.
ה.להערכתי השפעת הארוע בעבודה על הופעת ה CVA הינה פחותה בהרבה מהשפעת מחלת ה APLA. הסיכון להופעת CVA ורידי על רקע מחלת APLA מבלי גורם חריג בעבודה הוא גבוה בהרבה מהופעת CVA ורידי מארוע חריג בעבודה מבלי שיש מחלת APLA. יתרה מזאת, ארוע חריג בעבודה עם או בלי גורמי סיכון מוכרים ... יכול לגרום ל CVA איסכמי או דימומי ובדרך כלל לא CVA ורידי. כאן יש CVA ורידי שהוא אופייני ל APLA.
ו.המונח "החיש" מתאים יותר מאשר המונח "גרם".
ז.לא ניתן לשלול שיש סבירות בשיעור 50% כי קיים קשר בין העבודה לבין הופעת ה CVA אבל כאמור לא ברמת "גורם" אלא ברמת "מחיש". מידת ההתאמה של הקשר בין הארוע בעבודה לבין הופעת ה CVA אצל החולה שסובל מ APLA, אינה עולה על 20% (כאמור לא מדובר ב CVA עורקי שיכול להיגרם על ידי ארוע חריג בעבודה, אלא על CVA ורידי שבדרך כלל מופיע על רקע מחלה המוטולוגית שיכולה לגרום ל CVA ורידי כמו במקרה הנדון)."
4.לאחר שניתנה חוות דעתו של פרופ' אברמסקי, כל אחד משני הצדדים ביקש להפנות אליו שאלות הבהרה וביום 01.03.15 הופנו אליו שאלות ההבהרה הבאות:
א.האם נכון שעוצמת הדחק הנפשי וקרבת הזמן שבינו לבין הופעת הסימנים הראשונים לארוע המוחי הינם ביחס ישיר להסתברות קיומו של קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודה (הדחק) לבין הופעת הארוע המוחי אצל התובע?
ב.האם נכון שסימנים ראשונים לארוע המוחי הופיעו אצל התובע מיד לאחר קרות הארוע החריג בעבודה? ולא מדובר במרחק זמן של שעות או ימים? האם נכון שלאור כך ולאור סמיכות זמנים זו בין הארוע החריג בעבודה לבין הופעת הארוע המוחי עולה ההסתברות לקשר סיבתי או לכל הפחות להאצה של הופעת הארוע המוחי בסמוך לקרות הארוע החריג בעבודה?
ג.להחלטה זו מצורף מאמר.
נבקשך לעיין במאמר ולהשיב האם נכון כי כשמדובר בארוע סטרס כטריגר, מנגנון הפעלת מערכת הקרישה זהה למעשה בארוע מוחי עורקי ובארוע מוחי ורידי?
ד.האם במקרה של התובע, בסמוך לפני קרות הארוע המוחי ובזמן שהוא לקה בארוע המוחי, היו מחלות הרקע שלו מאוזנות היטב תרופתית? התובע טוען, כי מדוח חדר המיון עת אושפז בעקבות הארוע המוחי, לרבות בדיקות הדם שנלקחו ממנו, ניתן לראות שרמת דילול הדם היתה "טיפולית". האם ניתן ללמוד מכך שהרמה היתה תקינה?
ה.האם APLA לא מאוזנת זהה ל – APLA מאוזנת מבחינת רמת הסיכון שהיא מציבה להתרחשות ארוע מוחי? אם לא – מה ההבדל ביניהן לעניין זה.
ו.האם מחלות הרקע של התובע היו מאוזנות היטב תרופתית מזה שנים רבות וכן בסמוך לפני קרות הארוע? (נבקשך לעיין בתיקיו הרפואיים של התובע).
ז.במידה ומחלת ה APLA של התובע היתה מאוזנת היטב כפי שטוען התובע משך שנים גם לפני קרות הארוע המוחי האם אין בכך ללמוד על הגדלת ההסתברות לקשר הסיבתי בין הארוע החריג בעבודה לבין הופעת הארוע המוחי?
ח.האם התובע סבל מפקקת ורידית במוח?
ט.בתשובה ה' לחוות דעתך מיום 30.11.14 נקבע, כי לתובע ארע CVA ורידי שהוא אופיינו ל – APLA וכי לא מדובר ב – CVA עורקי שיכול להיגרם על ידי ארוע בעבודה.
לאור קביעות אלו ולאור גורמי הסיכון שהיו בתובע (פקקת ורידית ברגליו כתוצאה ממחלת ה SLE עם APLA) האם ניתן לקבוע העדרו של קשר סיבתי בדרגת סבירות העולה על 50% בין הארוע בעבודה לבין ה – CVA הן ברמת ה"גורם" והן ברמת ה"מחיש"? נבקשך לנמק.
נבקשך להשיב על שאלה זו תוך התייחסות למאמר שמצורף להחלטה זו.
י.האם ניתן לומר כי מידת ההשפעה של הארוע החריג בעבודה על החשת הארוע המוחי אצל התובע פחותה מ – 20%?
5.ביום 25.05.15 השיב פרופ' אברמסקי על שאלות ההבהרה כדלקמן:
"א.נכון בדרך כלל.
ב.נכון שהסימנים הופיעו מיד ונכון שזה מעיד על האפשרות לעליה בהסתברות של קשר סיבתי או של האצה.
ג.יש מספר מנגנונים. מן המתואר במאמר זה עולה שיש התאמה בסבירות גבוה מהמנגנון שמפעיל מערכת קרישה בעורקים כמו בורידים.
ד.מחלות הרקע היו מאוזנות מבחינה תרופתית אבל טיפול תרופתי מאוזן עדיין לא מונע ארועים לרמה של אדם בריא.
ה.ב APLA מאוזנת יש פחות סיכון לארועים מאשר ב APLA לא מאוזנת, אבל עדיין יותר סיכוי לארועים למצב שבו אין APLA.
ו.כן, אבל יש לזכור שלמרות טיפול מתאים יכולות תמיד להיות תנודות ברמת הטיפול וברמה של התרופות בדם.
ז.אפשרי.
ח.כן.
ט.ניתן לקבוע העדר קשר סיבתי בדרגת סבירות העולה על 50% בין הארוע בעבודה לבין הופעת ה CVA הורידי. המאמר מבליט מנגנון אחד אבל יש מנגנונים נוספים. CVA ורידי כתוצאה מארוע הינו פחות שכיח מ CVA עורקי כתוצאה מארוע. כפי שציינתי בתשובותיי מיום 30.11.14 הסיכון לארוע מוחי ורידי בגלל ארוע חריג כשאין APLA הינו פחות מאשר הסיכון לארוע מוחי ורידי מבלי ארוע חריג כשיש APLA.
י.מתוך שיקול חוזר, אני יכול להעריך הפעם, כי מידת ההשפעה של הארוע החריג בעבודה על החשת הארוע המוחי הינה בהחלט פחותה מאשר 50% (ואני מוחק את הערכה שהזכירה 20%)".
6.ביום 10.01.16 ניתנה החלטה למינוי מומחה יועץ רפואי נוסף מטעמו של בית הדין לפיה מונתה ד"ר ורבר אשר נתנה חוות דעתה ביום 27.01.16.
ד"ר ורבר ציינה בחוות דעתה, כי התובע סובל ממחלת לופוס משנת 1989 ועקב מספר ארועי פקקת ורידית בגפיים מסוג DVT הוא טופל בעבר בקומדין "פרט לכך לא ידוע על גורמי סיכון וסקולאריים אחרים לשבץ כגון סוכרת, יתר לחץ דם – אינו מעשן".
בדיון שמקיימת ד"ר ורבר בחוות דעתה מיום 27.01.16 היא מציינת, כי התובע "סבל במשך שנים מקרישיות יתר על רקע מחלת לופוס ... מאז שנעשתה אבחנת הלופוס ב 1989 היה במעקב ראומטולוגי סדיר. מאז שנת 2000 שאז לקה בפקקת ורידית – DVT שהיתה התסמין הראשון לקיומה של קרישיות יתר ובעטיה טופל בקומדין, לא ארע לו שבץ מוחי. בבדיקות נוירולוגיות ובדיקות עיניים שבוצעו במהלך השנים כולל בדיקת CT מוח מ 2005 לא נמצא עדות לאוטם מוחי. על אף מחלתו הכרונית תפקד ועבד.
ב 7.12.11 לקה בשבץ מוחי בזמן העבודה ... תחילתו של השבץ הנ"ל היה בתרומבוזה של ורידי המוח ... CVT – אשר גרמה לנזק פרנכימטי ולאוטם פריאטלי – אוקסיפיטלי שמאלי שנצפה אומנם רק בבדיקת ה MRI שבוצעה לו מספר חודשים מאוחר יותר, אך ללא ספק הופיעה בצמוד לארוע הטרומבוזיס הורידי ...
...
אין כל ספק כי מחלת הלופוס בה לקה מר ע' גרמה לו לקרישיות יתר ובעטיה טופל בקביעות בקומדין. קרישיות יתר זו מעמידה את חולי הלופוס בסיכון להיארעות שבץ מוחי (בעיקר עורקי). בעבודה מ 2015 שבחנה מטה – אנליזה של מחקרים בנושא שכיחות שבץ מוחי בחולי לופוס נמצא כי חולי SLE נמצאים בסיכון פי 2 ללקות בשבץ לעומת האוכלוסיה הכללית. לפיכך, ניתן לקבוע כי גם בהיעדר גורמי סיכון וסקולארים אחרים כגון יתר לחץ דם, סוכרת, שומני דם או עישון, מחלת הלופוס וקרישיות היתר שנובעת ממנה העמידו את מר ע' בסיכון מוגבר להיארעות שבץ.
ואולם, העובדות מלמדות אם שעל אף נוכחות גורם הסיכון הנ"ל, הוא לא לקה בשבץ מוחי אלא בעקבות הארוע החריג מ 7.12.11 והעליה חדה ברמת המתח והסטרס שנגרמו בעטיו.
השבץ הנדון ארע בסמיכות מיידית לארוע הסטרס הקיצוני בזמן העבודה כפי שפורט בהשתשלשלות העניינים אשר הוכר כארוע חריג ...
...
לסיכום ובהתייחס לשאלות שנשאלתי:
שאלות א – ב : מר ע' לקה בשבץ המוח עקב אוטם מוחי משני לתרומבוזה של ורידי המוח כפי שהוסבר לעיל.
שאלה ג : דעתי היא כי קיים קשר סיבתי בין הארוע החריג להיארעות השבץ.
שאלה ד : כן. מחלת הלופוס העמידה את החולה בסיכון גבוה יותר לעומת האוכלוסיה הכללית ללקות בשבץ.
שאלה ה : לא. השפעת הארוע בעבודה על הופעת ו/או החשת הארוע המוחי לא היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות מנתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו.
שאלה ו : אכן כן. ניתן לומר שהארוע בעבודה מיום 7.12.11 החיש את בואה של המחלה כך שאלמלא הארוע בעבודה יתכן שבואה של המחלה היה נדחה לתאריך מאוחר יותר כלשהו או שלא היתה מופיעה כלל.
שאלה ז : דעתי היא שסביר יותר להניח שאלמלא הארוע החריג בעבודה מועד התרחשותו של הארוע המוחי היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר או שלא היה קורה כלל.
שאלה ח : כפי שציינתי, על פי הספרות העדכנית, חולי לופוס נמצאים בסך הכל בסיכון פי 2 להיארעות שבץ מוחי היסכמי לעומת האוכלוסיה הכללית. היות ושכיחות שבץ באוכלוסיה הכללית כ – 15% מדובר בערך נומינלי של כ 30%. עדיין קיים סיכון של 70% שחולי לופוס לא יחווה שבץ היסכמי בימי חייו. היות ובמקרה שלפנינו מר ע' לא סבל מגורמי סיכון אחרים להיארעות שבץ, דעתי היא כי יש קשר סיבתי בסבירות מעל 50% בין ארוע החריג בעבודה לבין הארוע המוחי בו לקה. לפיכך, דעתי היא כי הארוע החריג בעבודה טרם להתפתחות ו/או החשת הארוע המוחי בשיעור העולה על 20%".
7.ביום 01.11.16 נעתרתי לבקשתה של ב"כ הנתבע והופנו לד"ר ורבר שאלות ההבהרה הבאות:
"א.האם בעניינו של התובע מדובר בפקקת ורידים במוח?
ב.מה שיעור הארועים המוחיים עם פקקת ורידים במוח מתוך כלל הארועים המוחיים?
ג.האם נכון שלתובע מחלת לופוס עם נוגדי ANF, APLA, ו-DNA חיובי, נטיה לקרישיות יתר ובעבר לקה בארועים של פקקת ורידים ברגליים?
ד.האם נכון שהתחלואים הנ"ל של התובע הינם גורמי סיכון ללקות בארוע מוחי עם פקקת ורידים?
ה.האם נכון שארועים מוחיים בצורה של CVT (תרומבוזה של ורידי המוח) נדירים יחסית בהשוואה לארועים מוחיים איסכמיים?
ו.מה היחס בשיעור הארועים מסוג CVT בין גברים לנשים?
ז.האם נכון שמנגנון התפתחות של CVT שונה ממנגנון התפתחות של CVA איסכמי?
ח.האם סביר להניח שארוע של פקקת ורידים במוח היה מתפתח אצל התובע גם ללא מחלת הלופוס עם נוגדני ANF, ו-APLA חיובי?
ט.האם לאור התשובות לשאלות הנ"ל, ובמיוחד לאור נדירות התרחשות ה-CVT מחד, ומאידך – גורמי הסיכון המובהקים שהיו בתובע ללקות ב-CVT, נכון שסביר יותר להניח שהאירוע המוחי התרחש במועד שבו התרחש גם אלמלא קיומו של הארוע בעבודה?"
8.ביום 27.11.16 השיבה ד"ר ורבר על שאלות ההבהרה כדלקמן:
"א.כן. החולה לקה בפקקת ורידית במוח ...
ב.מפנה לחוות הדעת: תרומבוזה (פקקת) של הוורידים והסינוסים של המוח היא ארוע נדיר ומהווה כ – 2% ממקרי השבץ המוחי בניגוד לשבץ על רקע חסימה עורקית שהוא השכיח ביותר.
ג.כן ...
ד.כן ...
ה.נכון ...
ו.שכיח הרבה יותר בנשים.
ז.לא נכון. התהליכים הקשורים בסטרס הגורמים לעליה בקרישיות מערבים ברגיל כלי דם עורקיים אך גם מערכת הורידים המוחיים כפי שארע במקרה שלפנינו.
במקרה של CVT חסימה של ורידי המוח גורמת לבצקת מקומית שמובילה לנזק איסכמי נוסף ולהיווצרות אוטם ברקמת המוח כפי שארע במקרה שלפנינו.
ח.לא. העובדות מלמדות אם שעל אף נוכחות גורם הסיכון הנ"ל, הוא לא לקה בשבץ מוחי אלא בעקבות הארוע החריג מ 7.12.11 והעליה חדה ברמת המתח והסטרס שנגרמו בעטיו השבץ הנדון ארע בסמיכות מיידית לארוע הסטרס הקיצוני בזמן העבודה כפי שפורט בהשתלשלות העניינים, אשר הוכר כארוע חריג.
ט.בהחלט לא. דעתי היא שסביר יותר להניח שאלמלא הארוע החריג בעבודה מועד התרחשותו של הארוע המוחי היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר או שלא היה קורה כלל."
דיון והכרעה
9.פרופ' עודד אברמסקי שמונה כאן כמומחה ראשון מטעמו של בית הדין מציין, כי לתובע היו גרומי סיכון ללקות בארוע מוחי והם לופוס עם תסמונת נוגדני אנטיפוספוליפיד, כאשר במחלה זו יש נוגדנים שיכולים לגרום להיווצרות קרישים בכלי דם מהם סבל אכן התובע ברגליו וכפי שארע במקרה הנדון בסינוס ורידי במוח שגרם ל CVA.
לדעתו של פרופ' אברמסקי הסיכון להופעת האוטם המוחי הורידי על רקע מחלות הרקע של התובע ללא גורם חריג בעבודה הוא גבוה בהרבה מהופעת ארוע מוחי ורידי כתוצאה מארוע חריג בעבודה מבלי שקיימות מחלות רקע של התובע.
פרופ' אברמסקי מסביר, כי ארוע חריג בעבודה יכול לגרום ל CVA איסכמי או דימומי אך בדרך כלל לא ל CVA ורידי כפי שארע לתובע.
יחד עם זאת, קובע פרופ' אברמסקי בחוות דעתו, כי לא ניתן לשלול שיש סבירות בשיעור של 50% לקיומו של קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין הופעת ה CVA אבל ברמה של "מחיש".
אלא שבתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 25.05.15 הוא מבהיר, כי מידת ההשפעה של הארוע החריג בעבודה על החשת הארוע המוחי היא בהחלט פחותה מאשר 50%.
10.בנסיבות אלו, כאשר הארוע המוחי הווסקולרי הופיע בסמיכות זמנים כה קרובה לארוע שהוגדר כארוע חריג בעבודתו של התובע מיום 07.12.11 ובהמשך לחוות דעתו של פרופ' אברמסקי שתחילה נקט בלשון של "לא ניתן לשלוש שיש סבירות בשיעור 50%" (ראה תשובה ז' לחוות דעתו מיום 30.11.14) ולאחר מכן אכן הבהיר מבחינתו את הדברים בתשובה י' לתשובות שאלות ההבהרה מיום 25.05.15 כאשר שלל באופן ברור השפעה של הארוע החריג בעבודה על החשת הארוע המוחי, מונתה ד"ר ורבר כמומחית נוספת מטעמו של בית הדין.
11.ניתן לראות כי ד"ר ורבר מקיימת דיון מעמיק בשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע החריג בעבודתו של התובע מיום 07.12.11 לבין השבץ המוחי בו לקה התובע, תוך שהיא דנה במחלת הלופוס שאובחנה אצל התובע עוד בשנת 1989 אשר גרמה לו לקרישיות יתר וטיפול קבוע בקומדין. אלא ש"העובדות מלמדות אם שעל אף נוכחות גורם הסיכון הנ"ל, הוא לא לקה בשבץ מוחי אלא בעקבות הארוע החריג מ 7.12.11 והעליה חדה ברמת המתח והסטרס שנגרמו בעטיו.
השבץ הנדון ארע בסמיכות מיידית לארוע הסטרס הקיצוני בזמן העבודה, כפי שפורט בהשתלשלות העניינים ..."
ד"ר ורבר מסבירה בהרחבה את המנגנון הפתו-פיזיולוגי שלדעתה קושר את העליה החריגה ברמת הסטרס לארוע המוחי בו לקה התובע בסמוך לאחר אותה עליה בסטרס.
ד"ר ורבר אינה סבורה, כי הארוע של פקקת ורידים במוח היה מתפתח אצל התובע גם ללא מחלת הלופוס והיא מסיקה זאת מתוך סמיכות הזמנים המיידית בין הסטרס שארע בעבודתו של התובע ביום 07.12.11 לבין המועד בו לקה בשבץ המוחי.
12.במצב דברים זה כאשר מונחות לפני שתי חוות דעת, האחת של פרופ' אברמסקי והנוספת של ד"ר ורבר, יש להעדיף את מסקנות חוות דעתה של ד"ר ורבר שהינה קוהרנטית, מנומקת היטב וחד משמעית על פני חוות דעתו של פרופ' אברמסקי הנוקט בלשון של "לא ניתן לשלול שיש סבירות ..."
13.לכל אלה יש להוסיף את ההלכה הפסוקה שנקבעה בשורה של פסקי דין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, לפיה מקום בו קיימת מחלוקת בין מומחים רפואיים אותם מינה בית הדין לחוות דעתם בשאלת הקשר הסיבתי, יש להכריע לפי פרשנות מתחום הבטחון הסוציאלי כך שספק פועל לטובת המבוטח (עב"ל 213/98 שרלוט וינמן – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ח 558).
14.מכאן, שיש לאמץ את מסקנות חוות דעתה של ד"ר ורבר שהיא מבוססת היטב ולא הססנית.
15.אשר על כן, התביעה מתקבלת.
16.הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 יום, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל 5,000 ₪.
ניתן היום כ' אייר תשע"ז, 16 מאי 2017 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
