עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אלמיו

מבוא

1. לפניי תובענה אשר הוגשה בתחילה תחת הכותרת "תובענה לפינוי מושכר", ובהמשך ככתב תביעה מתוקן ובו הסעד הנדרש הינו פינוי, ובה עותרת חברת "עמידר" לפנות את הנתבע מדירה ציבורית בה הוא מתגורר, דירה אשר בה התגוררו במשך שנים מר יאסו מספין ז"ל וגב' יאסו אלפנש ז"ל כדיירים חוזיים, בהתאם לחוזה שכירות שנחתם בין התובעת לבין בני הזוג יאסו ביום

   ה- 11/4/1982 (להלן: "הדיירים החוזיים"). התובעת צרפה לתביעתה העתק מחוזה השכירות כנספח.

    

2. הנכס נשוא התובענה הינו נכס המצוי ברחוב רחבת הלחי 46/13, בעיר באר שבע (להלן: "הדירה" או "הנכס").

    

   מיהות הצדדים

    

3. התובעת הינה חברת עמידר (להלן: "התובעת" ו/או "עמידר"), חברה לאומית העוסקת בניהול ואחזקת נכסי דיור בשם ממשלת ישראל, ובעלת הזכויות לנהל, להשכיר ולהחכיר את הדירה נשואת התובענה,

    

4. הנתבע, שי אלְמָיוֹ (להלן: "הנתבע"), הינו נכדה של הדיירת החוזית, גב' אלפנש יאסו ז"ל, ואשר הייתה זכאית להתגורר בדירה (להלן: "הסבתא המנוחה" ו/או "הדיירת החוזית/הזכאית").

    

5. משרד השיכון ו/או מדינת ישראל הינם בעליה של הדירה הנמצאת כאמור ברחבת הלח"י 46/13 (80/13) בבאר שבע, ואילו עמידר, התובעת, הינה החברה המנהלת את נכסי הדיור של המדינה.

    

6. הדיירים החוזיים בנכס הינם מר יאסו מספין ז"ל (להלן: "הסבא המנוח") אשר נפטר ככל הנראה עובר לשנת 2005, והסבתא המנוחה אשר נפטרה ביום ה- 10/4/14 .

    

   טיעוני הצדדים

    

7. לטענת התובעת, ביום ה- 11/4/82 נחתם הסכם להשכרת הדירה בין חברת "עמידר" לבין בני הזוג יאסו ז"ל (חוזה השכירות צורף כנספח 1 לכתב התביעה המתוקן).

    

8. לטענתה, מר יאסו מספין ז"ל, הסבא המנוח, נפטר ככל הנראה עוד לפני שנת 2005, והסבתא המנוחה, היא הדיירת החוזית, נפטרה ביום ה- 10/4/14. לטענתה, הנתבע לא התגורר עם סבתו המנוחה עובר לפטירתה בשנים הרלוונטיות.

    

9. עוד טענה התובעת כי הנתבע אינו עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך" על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר"), משום שע"פ "ביקורי מעגל" שערכה התובעת בדירה וכעולה מבדיקות שבצעה, הנתבע לא התגורר עם הדיירת החוזית ארבע שנים ברציפות לפחות, בסמוך למועד פטירתה, ועולה כי הדיירת הזכאית, קרי, הסבתא המנוחה, התגוררה בדירה לבדה.

    

10. כמו כן, טענה התובעת כי היא הפנתה את הסוגייה לוועדה להקניית זכויות לדיירים ממשיכים הפועלת אצלה, ואולם, הוועדה, בישיבתה מיום ה- 23/7/14 דחתה את בקשת הנתבע, משום שהנתבע לא נצפה מבחינתה בדירה בכל הביקורים – הן בשנים הנבחנות והן בשנים הלא נבחנות, לקביעת זכאותו וקבעה כי "המדובר בנכס של הדיירת החוזית, לא נמצא בכל הביקורים- הן לשנים הנבחנות והן לשנים הלא נבחנות לקביעת זכאותו...". התובעת צרפה העתק ההחלטה לתביעתה.

     

11. החלטת הוועדה, לטענתה, נסמכה על הביקורים המעגליים אשר נערכו בדירת הדיירת החוזית בתאריכים ה- 6/4/10, ה- 7/3/11, ה- 10/1/12, ה- 6/1/13, וה- 9/2/14.

     

     

12. נוכח האמור, עתרה התובעת לבית המשפט כי יורה לנתבע לפנות את הדירה, והפנתה לכך שהנתבע אינו זכאי להחזיק בנכס שכן הוא אינו עונה על דרישות הוראת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח 1998.

     

13. הנתבע, מאידך, הגיש כתב הגנה מתוקן ובו טען הוא בפני שהוא מתגורר בדירה כבר שנים רבות וכי עוד בטרם גיוסו לצבא, כבר התגורר עם סבתו, עקב חילוקי דעות בינו לבין אביו. לטענת הנתבע הוא מתגורר בנכס מאז ועד היום בהתאם לזכותו מכוח היותו "דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר.

     

14. הנתבע טוען לגופו של עניין כי התגורר בנכס משחר ילדותו, וכי הוא דייר ממשיך לכל דבר ועניין, מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח -1998.

     

15. לטענתו הדירה היתה בית מגוריו ומרכז חייו לרבות בתקופת שירותו הצבאי ועד בכלל. הנתבע לטענתו גר בה עם סבו וסבתו מהיותו בן 8, וגם לאחר פטירת סבו המשיך והתגורר בה.

     

16. לטענתו, החלטת הוועדה מושתת על נתונים שגויים ולכן היא בטלה מעיקרה. לגופו של עניין טוען הוא כי השנים הרלוונטיות לעניין זכאותו הינן 2011-2014 ולא כמפורט בדו"ח ביקורי מעגל. כמו כן מכחיש ודוחה הוא את יתר הביקורים, אשר בחלקם לטענתו נכח הוא, וקובל הוא ביחס לאמינותם.

     

17. הנתבע שב וטוען כי טרם פטירתה של סבתו המנוחה ואף לאחריה, התגורר הוא בנכס, ואף עשה זאת מילדות, בכל תקופת גיל ההתבגרות, למשך שירותו הצבאי ואף לאחר תום שירותו הצבאי, וכי בכל תקופת המגורים הוא שעזר לסבתו המנוחה בכל מה שהיא נדרשה לו, מעבר למטפלת שהיתה מגיעה אליה יום יום. לטענת הנתבע, היות והוא גר עם סבתו כבר מגיל צעיר, הוא עונה להגדרת "חוק זכויות הדייר", באשר להיותו "דייר ממשיך".

     

    גדר המחלוקת

     

18. השאלה שעומדת בלב המחלוקת בין הצדדים הינה האם הנתבע התגורר עם סבתו המנוחה, היא הדיירת החוזית, סמוך למועד שבו נפטרה, במשך כארבע שנים לפחות, או שמא פלש הוא לדירה לאחר פטירתה של הסבתא המנוחה, ו/או התגורר עימה פחות מהנדרש על פי הוראות החוק.

     

19. האם ניתן להכיר בנתבע כ-"דייר ממשיך" עפ"י הוראות החוק הרלוונטיות או שדין התביעה להתקבל ועל הנתבע לפנות את הנכס?

     

    התשתית הנורמטיבית

     

20. התובעת מעגנת טיעוניה בחוק זכויות הדייר. יש להידרש לחוק, לתיקונים בו ולהכלה הפסוקה הנסמכת עליו.

     

21. סעיף 1 לחוק זכויות הדייר קובע כי "דייר ממשיך" הינו מי שעונה להגדרה כדלקמן:

     

    "..."דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופוסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;" (הדגשות שלי, א.ל.).

     

22. סעיף 3 ל-חוק זכויות הדייר (להלן: "סעיף 3") עוסק ככלל בהגדרת "דייר ממשיך", וקובע מה הדין במקרה שבו נפטר הדייר הזכאי או עבר למוסד סיעודי.

     

23. בשנת 2009, במסגרתו של "חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט – 2009" (להלן: "חוק ההסדרים"), הוכנס תיקון עקיף ל-חוק זכויות הדייר (תיקון מספר 3).

     

24. היות וכאן עוברת גדר המחלוקת, להלן יובאו שני הנוסחים של סעיף 3, לפני ואחרי התיקון האמור:

     

    1. לפני התיקון, היה נוסחו של סעיף 3 ל-"חוק זכויות הדייר" כדלקמן:

        

       "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין.

       (ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים..." (הדגשות שלי, א.ל.).

        

    2. ואולם, כאמור, סעיף זה תוקן בסעיף 69(2) לחוק ההסדרים ונוסחו כיום הינו כלהלן:

        

        "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

        

       (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי- יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים". (הדגשות שלי, אורית ליפשיץ).

        

25. הנה כי כן, התיקון לסעיף 3 לחוק זכויות הדייר מנוסח כיום בצורה שונה, וקובע תנאים מחמירים יותר מאשר בעבר, החלים על מי שהוכר כ- "דייר ממשיך", עפ"י סעיף 1 לחוק זכויות הדייר.

     

26. דהיינו, אם בעבר מי שהוכר כ-"דייר ממשיך" עפ"י סעיף 1 לחוק זכויות הדייר יכול היה להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית ולהיכנס בנעליו של "הדייר הזכאי", הרי שלאחר התיקון, נקבע ב-ס"ק (א) כי "דייר ממשיך" אינו יכול להמשיך להתגורר בדירה לאחר פטירתו של "הדייר הזכאי" או העברתו למוסד סיעודי ועליו לפעול לפינויה של הדירה בתוך תשעה חודשים ממועד מסירת ההודעה על כך שאינו זכאי לדירה ציבורית.

     

27. ההבדל המהותי נעוץ בכך שבעוד שהנוסח הישן של סעיף 3 לחוק זכויות הדייר הקנה זכות אוטומטית ל"דייר הממשיך" להמשיך ולהתגורר בדירה, הרי שנוסחו המתוקן של סעיף 3 לחוק זה, מחייב "דייר ממשיך" שאינו זכאי באופן עצמאי לדיור ציבורי, לפנות את הדירה בתוך תשעה חודשים מיום ההודעה בדבר אי זכאותו לדירה.

     

28. במקביל לתיקון "חוק זכויות הדייר" שצוין בהרחבה לעיל, המחוקק קבע בסעיף 70 לחוק ההסדרים הוראות מעבר, אשר בהן כתוב כלהלן:

     

    "70. (א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

     

    (ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות" (הדגשות שלי, אורית ליפשיץ).

     

29. הוראות המעבר בעצם ערכו הבחנה בין אדם שהתגורר עם "הדייר הזכאי" נכון ליום ה- 1/8/09 (להלן: "המועד הקובע"), לבין מי שלא התגורר עמו נכון למועד זה.

     

30. לגבי מי שהוכר כ"דייר ממשיך" שהתגורר בדירה עם "הדייר הזכאי" במועד הקובע, במשך ארבע שנים ברציפות, נקבע בסעיף 70(א) לחוק ההסדרים שיחול עליו ההסדר הישן, כפי שהורה סעיף 3 לפני תיקונו, כלומר הוא יוכל להמשיך ולגור בדירה וייכנס בנעלי "הדייר הזכאי".

     

31. כאמור לעיל, לטענת התובעת הנתבע לא התגורר עם סבתו עובר לפטירתה, והימצאותו בדירה לאחר פטירתה הינה ככל הנראה היות ופלש הוא לדירה נשוא תביעה זו לאחר פטירתה של סבתו המנוחה. יוצא שלשיטת התובעת הנתבע אינו עומד בתנאים שנקבעו בהוראת המעבר, כאמור

    ב-ס"ק 70(ב) לחוק ההסדרים, מאחר והוא לא התגורר בנכס במשך ארבע שנים רצופות עד המועד הקובע ו/או עד פטירתה של "הדיירת הזכאית", היא סבתו המנוחה.

     

32. הנתבע, מאידך, וכאמור לעיל, טען כי כבר משנת 2006, לכל המאוחר, ואף לפני כן, בתקופת גיל ההתבגרות, הוא התגורר עם סבתו המנוחה, וכי בכל תקופת שהייתו בצבא, "מרכז חייו" והבית אליו שב וחזר מהבסיס היה ביתה של סבתו, וכי אף לאחר תום השירות הצבאי המשיך הוא להתגורר בביתה יחד עימה.

     

33. לפיכך, טען הנתבע שהוא מהווה "דייר ממשיך" עפ"י ההגדרה הקיימת ב-סעיף 1 לחוק זכויות הדייר, משום שהוא נכדה של "הדיירת הזכאית" ומשום שהוא גר יחד עם סבתו, תקופה ארוכה יותר משלוש השנים הנדרשות, לשיטתו.

     

34. בנוסף, טען ב"כ הנתבע כי הנתבע עומד בתנאים שנקבעו בס"ק 70(ב) לחוק ההסדרים, וסעיף 3 לחוק זכויות הדייר חל עליו בנוסחו הישן, כיוון שבמועד הקובע, דהיינו ביום ה- 1/8/09, הוא התגורר עם סבתו המנוחה שלוש שנים, ולפיכך קיימת לו הזכות להמשיך ולהתגורר בדירה נשוא תביעה זו.

     

    נטל הראיה

     

35. משהוכיחה התובעת את הזכות שיש לה לניהול הנכסים מטעם בעלי הדירה (משרד השיכון ו/או מדינת ישראל) ועל כך אין מחלוקת, הנטל להוכיח שהנתבע התגורר בדירה בתקופה הקובעת, מוטל על כתפיו (על כך ראו בהרחבה: ע"א 2054/01, עמידר החברה הלאומית בע"מ נגד ואחנוש, (פורסם בנבו)).

     

36. מכאן שעל הנתבע להוכיח ראשית כי במועד הקובע, דהיינו ביום ה- 1/8/09 , התגורר הוא עם סבתו המנוחה. ככל שהנתבע יוכיח כי במועד הקובע התגורר הוא בדירה הרי שיחול עליו ההסדר הישן ויהא עליו להוכיח, בשלב השני, כי התגורר הוא בדירה יחד עם המנוחה, ארבע שנים בטרם מועד פטירתה.

     

37. ככל שהנתבע לא ירים את הנטל הנדרש להוכיח כי התגורר עם סבתו המנוחה במועד הקובע, דהיינו- ה-1/8/09 - הרי שיחול עליו ההסדר החדש לפיו עליו להיות הוא עצמו בעל זכאות לדיור ציבורי לצורך הכרה בו כדייר ממשיך, ודין התביעה יהא להתקבל.

     

     

38. היות והתובעת נסמכת על מסכת ביקורי מעגל אשר ביצעה בנכס, יוקדש ראש פרק נפרד לראיות הצדדים ולבחינתם, כלהלן:

     

    ראיות הצדדים

     

39. להוכחת טענתה כי הנתבע לא התגורר עם סבתו המנוחה בתקופה הקובעת, צירפה התובעת לכתבי טענותיה ולתיק המוצגים מטעמה דו"חות "ביקור מעגל" אשר ביצעה במהלך השנים 2005 ועד 2014 (מוצג 2 לתיק המוצגים מטעם התובעת), ותצהיר מטעם גב' אושרית לובל (להלן: "גב' לובל" ו/או "אושרית"), אשר שימשה מסוף שנת 2011 ואילך כרכזת שטח בחברת עמידר (ראו עמוד 5 , שורה 24-25 לפרוטוקול).

     

40. כמו כן, צירפה התובעת חוזה שכירות עם בני הזוג יאסו ז"ל (ראו מוצג 1 לתיק המוצגים), תעודת פטירה של הסבתא המנוחה משנת 2014 (ראו נספח 2 לכתב התביעה), בקשת הנחה של הסבתא המנוחה משנת 2007 (מוצג 3 לתיק המוצגים), ותשובת הוועדה מיום ה- 23/7/14 (מוצג 4 לתיק המוצגים).

     

41. כבר כאן יוער, כי על אף שתיק המוצגים מטעם התובעת התייחס לדו"חות על "ביקורי המעגל" בין השנים 2005-2014 , הרי שהתצהיר שהוגש מטעם התובעת להוכחת טענותיה הוגש רק ע"י הגב' לובל, וביחס לשנים 2011 ואילך, בלבד.

     

42. התובעת הגישה בקשה לזימון רכז השטח מטעמה, מר אבשלום איבגי, אשר ערך את ביקורי המעגל בטרם כניסתה של גב' לובל לתפקיד, להעיד מטעמה.

     

43. כמו כן, בתום דיון ההוכחות, ביום ה- 10/5/17 , הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מסכים להגשת ביקורי המעגל שצורפו לתיק מיום ה- 16/2/09 , ה- 6/4/10 ומיום ה- 7/3/11 .

     

44. גב' לובל ביצעה 'ביקורי מעגל' בדירה, משנת 2011, אחת לשנה לערך, והדו"חות שכתבה צורפו לתצהיר מטעמה, והיא אף נחקרה נגדית ביחס אליהם בדיון ההוכחות שנערך בפניי ביום ה- 10/5/17.

     

45. במסגרת תצהירה מיום ה- 18/2/16, העידה הגב' לובל כי היא ביצעה אחת לשנה ביקור מעגל בדירה, כנהוג. על פי תצהירה עולה כי בביקור המעגל שערכה ביום ה- 16.1.12, הדיירת החוזית, היא הסבתא המנוחה, גרה לבדה בדירה ואף חתמה על תצהיר בעניין, ואילו שי, נכדה (הוא הנתבע) היה נוכח בדירה בעת הביקור. בביקור המעגל שערכה ביום ה- 21.1.13, הדיירת החוזית, היא הסבתא המנוחה, גרה לבדה בדירה ואף חתמה על תצהיר המאשר זאת, ובביקור המעגל שערכה ביום ה- 10.2.14, הדיירת החוזית גרה לבדה בדירה ואף חתמה על תצהיר, והנתבע גם אז היה נוכח בדירה בעת הביקור, לטענתה.

     

46. כאמור לעיל, הגב' לובל נחקרה ביום ה- 10/5/17 על תצהירה. בחקירתה הודתה הגב' לובל כי איננה דוברת את השפה הטיגרית, השפה אותה דברה הסבתא המנוחה (ועל כך ראו עמוד 5, שורות 26-27 לפרוטוקול).

     

47. גב' לובל העידה כי בביקור המעגל משנת 2012 ציינה היא בדו"ח המעגל כי הנתבע היה נוכח בעת ביקור המעגל (ראו עמוד 6, שורות 21 ואילך). הנ"ל אישרה כי לא שאלה את הנתבע ישירות ובאופן אישי ביחס למקום מגוריו, היות והנתבע נהג לומר שהוא ישן עם הסבתא מדי פעם, בעת שאינה חשה בטוב:

     

    " ש. גם בביקור הזה לא שאלת אותו היכן הוא גר?

    ת. מה שהיה, כל פעם שהייתי מגיעה לביקורי מעגל ושי היה שם, הם היו אומרים שהם ישנים עם הסבתא מדי פעם כשהיא לא מרגישה טוב..." ( עמוד 6, שורות 23-25).

    בהמשך, עת התבקשה לדייק, הבהירה היא שהכוונה ב-"הם" היא באופן חד משמעי לשי ( עמוד 6, שורות 26-27).

     

48. בכל הנוגע לביקור המעגל משנת 2013 אישרה הגב' לובל שאף אותו היא ערכה. לפי עדותה בפניי, אחד הנכדים תרגם את הנאמר כי הסבתא לא דיברה את השפה העברית, וכי למעשה תמיד היה נוכח מישהו מטעם המנוחה, אשר תירגם את מהלך השיחה. ( עמוד 6, שורות 7-10). עוד לדבריה: "...גם בביקורים אחרים שי חתם, והיה מתלווה אלינו לביקור, הוא היה חותם..." (שם).

     

49. הגב' לובל הפנתה לכך שגם במועד זה חתמה הסבתא המנוחה על תצהיר לפיו התגוררה היא בגפה וזאת על אף שמי שחתם על התצהיר במקרה זה ונכח במפגש ותרגם עבורה הוא נכד של הסבתא בשם "אדי". הנ"ל הוסיפה וטענה כי לא ציינה את שמו של "אדי" בדיווח משנת 2013 מכיוון שביקור זה היה בין הביקורים הראשונים ובאותה העת הם לא נהגו להקפיד בעניין (שם).

     

50. באשר לביקור המעגל משנת 2014 , אישרה הגב' לובל כי הנתבע היה נוכח בדירה וכי אף לא שאלה אותו היכן הוא גר וכי בשנה זו חתמה הסבתא על התצהיר לפיו היא מתגוררת בגפה ( עמוד 6, שורות 14-15).

     

51. לשאלת בית המשפט באשר לתיאום ביקורים מראש עם הדייר החוזי, השיבה הגב' לובל כי בשנת 2012 ובאופן כללי בעבר, לא היה נהוג לתאם את הביקורים מראש, לצד זאת ככל שהיא נדרשה היתה לתירגום, היא היתה יוצרת קשר עם איש קשר כלשהו של הדייר. הנ"ל העידה כי נכון לאותה עת הנתבע שהה בדירה וכי זכור לה שהוא היה לאחר תום שירותו הצבאי לערך, וכי הוא הסתובב עימה בדירה לצורך הביקור.

     

52. הגב' לובל העידה בפניי כי בשנת 2012, בעת ביקור המעגל, זכור לה כי הסבתא המנוחה ישבה במיטה שהיתה במסדרון, וכי היתה מיטה אחת בחדר ואיזו ספריה/שידה, וכי לא היו מצויים בדירה רהיטים מהן ניתן היה ללמוד כי מתגוררים בדירה אנשים נוספים, זולת הסבתא המנוחה.

    לטענתה "אני לא זוכרת אובר ציוד...לא היה עודף ציוד שאפשר להגיד שמתגוררים שם עוד אנשים אבל היה ציוד מינימלי..." (עמוד 7, שורות 6-10).

     

53. בהקשר לביקורי מעגל אשר ביצעה התובעת בנכס יודגש כי בעוד הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לביקורי המעגל לשנים 2009- 2011 אשר נערכו ע"י מר אבשלום איבגי, לא פעלה התובעת להגשת תצהיריהם של רכזי השטח שהיו בתפקיד בשנים 2005 ועד 2008 וכולל, והתובעת אף לא ביקשה להביאם לחקירה ראשית.

     

54. למעשה, התובעת כלל לא טרחה להביא את תצהיריהם ו/או גרסתם של רכזים אלו מטעמה בנוגע לדו"חות שמילאו בשנים אלו בעת "ביקורי המעגל" בדירה נשוא התביעה. כמובן שכתוצאה מכך, אותם רכזים לא מסרו את גרסתם ואף לא נחקרו . פירוש הדבר, כי למעט אותם דו"חות בשנים 2009- 2011 אשר היתה הסכמה מטעם הצדדים להגשתם – בתחילה בכפוף לחקירתו של מר אבשלום איבגי, ואח"כ ב"כ הנתבע נאות לוותר עליה, והדו"חות לשנים 2012-2014 (אשר הוגשו ע"י המצהירה מטעם התובעת, הגב' לובל) הרי שטענותיה של התובעת, באשר לביקורי המעגל מטעמה ומגורי המנוחה בגפה בשנים 2005-2008 לא הוכחו בפועל.

     

55. בענייננו, אין חולק כי המנוחה היתה בחייה בגדר "זכאית", כהגדרת המונח בחוק הדיור הציבורי ואין חולק כי הנתבע הינו נכדה של "הדיירת הזכאית" המנוחה.

     

56. לנוכח זאת, ובהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שהנתבע יוכר כדייר ממשיך בדירה תחת הסבתא המנוחה, מוטל עליו הנטל להוכיח כי הוא בא בגדרו של סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי, המגדיר בין היתר מיהו "דייר ממשיך" כאמור לעיל, ולחילופין, במידה והנתבע אינו עומדת בהגדרה זו ואין לו זכאות עצמאית לדיור ציבורי, עליו להוכיח כי התגורר בדירה במועד הקובע ולפחות ארבע שנים בהתאם להוראות החוק, כפי שפורטו לעיל.

     

    הנתבע ומסכת ראיותיו

     

57. להוכחת טענותיו של הנתבע, כי אכן התגורר הוא בדירה נשוא תביעה זו ארבע שנים בטרם פטירתה של הסבתא המנוחה, ובמועד הקובע, קרי אוגוסט 2009, הגיש הנתבע תצהיר מטעמו, וכן חמישה תצהירים נוספים.

     

58. הנתבע הגיש תצהיר אשר במסגרתו טען הוא כי הוא מתגורר בדירה נשוא התביעה מאז שהיה תלמיד תיכון, וכי עבר להתגורר בבית סבתו היות ויחסיו עם הוריו היו לא תקינים (ראו עמוד 8, שורות 6 ואילך).

     

59. הנתבע העיד בפני כי התגייס לצבא בדצמבר 2007 והשתחרר בפברואר 2011, וכי במסגרת שירותו הצבאי שהה בבסיס סגור והיה מגיע בסופי שבוע בעת ששוחרר מהצבא לבית סבתו. לטענתו, קצינת ת"ש ביקרה בבית הוריו, לאחר שהתברר לה שהוא לא מתגורר בביתם אלא בבית סבתו, והציעה לו דירה על חשבון הצבא, אולם היות והתגורר עם סבתו, הוא ויתר על אפשרות זו. הנ"ל טען, כי ניסיונו להוציא את התיק האישי שלו מהצבא על מנת לגבות את עדותו באסמכתאות בכתב לא צלח, שכן נאמר לו כי תיקו נגנז (ראו עמוד 11, שורות 12 ואילך).

     

60. הנתבע טען כי לאחר שחרורו מצה"ל עבד הוא במשך כשנתיים בחברת "אינטל" בקרית גת וכי במהלך ביקורי המעגל שנערכו לאחר שחרורו מהצבא, הוא נכח במפגשים, וכי התובעת ונציגיה ידעו על מגוריו בבית סבתו. הנ"ל העיד, כי סבתו לא ידעה קרוא וכתוב בעברית, והשפה העברית אף לא היתה שגורה בפיה, וכי הוא לעיתים תרגם לה את שאלותיה של גב' לובל, ולעיתים אף חתם על הדו"חות בשמה ( שם).

     

61. עת נחקר הנתבע נגדית על תצהירו מתוך עדותו עלה כי הוריו התגוררו בתחילה בדירה מעל בית סבתו, וכי עבר להתגורר בבית סבתו היות והסתכסך עם אביו על רקע התנהגותו באותה עת. הנ"ל העיד, כי במהלך כל התקופה היו לסבתו מטפלות אשר טיפלו בה, וכי במהלך שירותו הצבאי היה מגיע אליה בסופי שבוע. באשר למועד מעברו לגור בצמיתות עם סבתו, העיד הנתבע כי היה זה בעת שהיה בכיתה י"ב (ראו עמ' 8, שורות 6 לפרוטוקול ואילך).

     

62. לשאלה מתי עזבו הוריו את הדירה מעל דירתה של הסבתא והאם עבר הוא איתם השיב הנתבע בצורה לקונית ומעורפלת וביהמ"ש התרשם כי הנתבע העדיף להתחמק מתשובה זו (ועל כך ראו עמ' 8, שורות 1-10 לפרוטוקול). הנתבע טען, כי עם מעברה של משפחתו לדירה החדשה נותר הוא להתגורר עם סבתו, וכי למעשה לא עבר הוא לגור בבית הוריו, אולם לשאלה מתי זה היה, השיב הנתבע כי הוא אינו זוכר. מאידך, לשאלה מתי בדיוק עבר להתגורר עם סבתו באופן סופי, ידע הנתבע להשיב כי המדובר במהלך כיתה י"ב (שם).

     

63. בעדותו טען הנתבע כי כתובת מגוריו הרשומה במהלך כל השנים ועד להיום הינה בבית הוריו, וכי למעשה אחותו נהגה להביא לו את מכתביו, וכי הוא לא הרגיש כל צורך לשנות כתובת זו, על אף העובדה כי היה מסוכסך עם אביו (ראו עמוד 12, שורות 1-5).

     

64. לשאלת ביהמ"ש העיד הנתבע כי במסגרת ביקורי המעגל בהם נכח לאחר תום שירותו הצבאי נשאל הוא על מצבה של הדירה, וכי חתימתו בשם סבתו על התצהירים שצורפו לביקורי המעגל, לפיו היא מתגוררת בגפה, טען הוא כי הוא כלל וכלל לא קרא את אשר חתם עליו, ואף גב' לובל לא הקריאה לו את נוסח התצהיר. לטענתו, נאמר לו לחתום והוא לא קרא, שכן סמך על גב' לובל:

    "...אושרית היתה אומרת לי לחתום על התצהירים, לא קראתי מה כתוב שם. סמכתי עליה. היא אמרה לי שהחתימה הזו שהבית תקין, שהכול בסדר..." (עמוד 12, שורות 25 ואילך).

     

65. כמו כן, העידה בפני מטעם הנתבע אחותו בת ה-30 והגדולה ממנו, הגב' אלמיו אורגל. בתצהירה חיזקה היא את טענת הנתבע, כי גר עם סבתו משנת 2006 לערך, עובר למותה, ועד נכון להיום, ברציפות, וזאת היות ולא הסתדר עם הוריו, על רקע חילוקי דעות וויכוחים שהיו קשורים להתנהגותו. האחות אף העידה, כי סבתה לא ידעה עברית טוב, וכל שכן, לא ידעה לקרוא ולכתוב בעברית. בחקירתה הנגדית חזרה על האמור בתצהירה מיום ה- 25/5/16, וטענה כי אכן משפחתה התגוררה תחילה בדירה מעל דירת הסבתא, וכי בעת ילדותם עברו הם לדירה אחרת. לשאלה האם הנתבע עבר איתם דירה, השיבה היא שאינה זוכרת, אולם כן זכרה בהמשך כי הנתבע בשנת 2006 התגורר עם סבתו, וזאת למרות שכלל לא זכרה מה היה גילו באותה עת ( ועל כך ראו עמוד 15, שורות 21 ואילך).

     

66. עוד העידה בפני הגב' ללה מנגשה, מטפלת הסבתא המנוחה, אשר הגישה תצהיר מטעם הנתבע. הנ"ל העידה, כי היתה מטפלת של סבתו של הנתבע משנת 2010 לערך, מטעם חברת "תגבור", וכי בתקופה בה עבדה בבית הסבתא היא ראתה את הנתבע כמעט כל יום בבית, וכי לנתבע היה חדר משלו, כולל ציוד.

     

67. המטפלת העידה כי הסבתא המנוחה לא היתה דוברת את השפה העברית, וכי למעשה נזקקה היא לעזרה תמידית.

     

68. בחקירתה הנגדית חזרה על האמור בתצהירה, וטענה כי בעת שהיתה מגיעה לטפל בסבתה המנוחה בבקרים הנתבע היה נוכח בבית, וכי למעשה היתה רואה אותו בכל בוקר (ראו עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 6 ואילך).

     

69. לשאלה האם גם בשנת 2010 , בעת שירותו הצבאי, ראתה את הנתבע בכל בוקר, השיבה העדה, כי היא אינה זוכרת במדויק, ועדותה בעניין היתה לא ברורה והיא טענה כי "יכול להיות כל ערב הוא בא לבית, בבוקר אני רואה אותו...לא בערב... אם הוא היה בא בערב הייתי רואה אותו בבוקר. הוא בא כל ערב לבית אז אני רואה אותו בבוקר. בערב לא..." (עמוד 14, שורות 18-20).

     

70. המטפלת תיארה במהלך עדותה את הדירה נשוא התביעה, וכן את מיקום חדרו של הנתבע, ואת מיקום מיטתה של הסבתא ביחס אליו.

     

71. עוד העיד מטעם הנתבע מר נתנאל שנקור, כחבר ילדות שלו: הנ"ל הגיש תצהיר מיום ה- 6/6/16, לפיו מכיר הוא את הנתבע ואת בני משפחתו מאז הילדות, וכי זכור לו כי הנתבע עזב את ביתו ועבר להתגורר בבית סבתו בגיל 15-16 לערך. לטענתו, הנתבע היה ישן בחדר, ואילו סבתו נהגה לישון במסדרון. הנ"ל פירט במסגרת תצהירו את תיאור חדרו של הנתבע, וכן הצהיר כי בעת שירותו הצבאי, בעת שחזר הוא לסופי שבוע, היה חוזר הנתבע לדירתה של סבתו.

     

72. בחקירתו הנגדית חזר העד על האמור בתצהירו, וטען, כי ככל הזכור לו, הנתבע עזב את בית הוריו בגיל 15-16 לערך. לטענתו, הוא והנתבע חברים מגיל שנתיים לערך, והנתבע עזב את הבית בגיל 15-16 לערך. לטענתו נהג לבקר בבית הוריו של הנתבע בתדירות גבוהה, וכי בעת מעברה של המשפחה לדירה החדשה, הנתבע עבר להתגורר איתם, וכי רק בהמשך עזב הנתבע את דירת הוריו ועבר לגור בדירת סבתו, בשל עניינים שהיו לנתבע עם הוריו ( ראו עמודים 18-19).

     

73. תצהיר נוסף הוגש ע"י הנתבע, תצהירו של מר מאיר אדרי, אשר העסיק את הנתבע בשנים 2011-2013. בתצהירו טען, כי הוא נהג לאסוף את הנתבע מביתו שברחבת הלח"י, וכי בסיום יום העבודה החזירו לשם, וכי הנתבע סיפר לו כי הוא מתגורר בבית סבתו.

     

74. לדיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 10.5.17 לא התייצב מר אדרי לחקירה, אולם ב"כ התובעת הודיעה כי אינה עומדת על חקירתו של מר אדרי, ומשכך, עדותו לא נסתרה.

     

75. עוד יצוין, כי הנתבע הגיש תצהיר נוסף של הגב' חווה תמנע, אשר היתה שכנה של הסבתא המנוחה, אולם היות ולא התייצבה לחקירה, הוצא תצהירה מתיק ביהמ"ש.

     

    דיון והכרעה

     

76. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, ולאחר שהעידו הצדדים בפני ולאחר שבחנתי לעומק את ראיותיהם, הגעתי להחלטה, כי דין התביעה להידחות.

     

77. למעשה סבורתני כי בשים לב לכך שהתיקון שבחוק טרם חל על הנתבע בפועל, וכי הנתבע בהתאם לחוק הקיים והחל עליו, הצליח והשכיל להוכיח כי הוא זכאי להיכנס בנעליה של סבתו המנוחה ולהיות דייר ממשיך בנכס.

     

78. למעשה- ולאחר שקבעתי כי נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הנתבע- הנני קובעת כי לאחר שהופיעו הצדדים בפניי ולאחר שהעידו בפניי העדים מטעם הצדדים ולאחר שבחנתי את הראיות, אני סבורה שבמאזן ההסתברויות, השכיל והצליח הנתבע להוכיח כי הוא התגורר בדירה בצוותא, יחד עם סבתו המנוחה בתקופה הקובעת, ועל כן דין תביעת עמידר לפינויה, להידחות. ולהלן נימוקיי בהרחבה:

     

79. לצורך הכרעה בשאלת מקום מגוריו של הנתבע בשנים הקובעות ובמועד הקבוע, על בית המשפט להכריע באשר למקום מגוריו של הנתבע טרם גיוסו לצבא, בדצמבר 2007, באשר למקום מגוריו במהלך שירותו הצבאי מיום זה, ועד לפברואר 2011, המועד בו שוחרר. ובאשר למקום מגוריו של הנתבע לאחר תום השירות הצבאי ועד למותה של סבתו ב- 10/4/14.

     

80. לצורך הוכחת מגוריו של התובע במועד הקבוע, עלי לקבוע, האם הוכח ע"י הנתבע כי טרם הגיוס לצבא, ולאחר תום השירות הצבאי , אכן מקום מגוריו של הנתבע היה בבית סבתו. ויוזכר, במועד הקבוע הוא ה- 8/09 - שירת הנתבע בצבא בבסיס סגור.

     

81. כפי שפורט וצוטט בהרחבה לעיל, לצורך הוכחת גרסתו כי הוא התגורר עם סבתו המנוחה לאחר השירות הצבאי, הגיש הנתבע תצהיר מטעמו, מטעם אחותו, מטעם המטפלת של סבתו המנוחה מהמעביד אצלו הועסק בחלק מהתקופה, ומחבר ילדות. רובם, למעט המעסיק, גם העידו מטעמו.

     

    ראיתי לנכון להזכיר כי תצהירו של המעביד, מר מאיר אדרי, התקבל כמות שהוא, לאור כך שהתובעת בחרה לוותר על חקירתו הנגדית של עד זו.

     

82. תצהיריהם של חבר הילדות ושל המטפלת, כמו גם עדויותיהם, הינם לכאורה אובייקטיביים באשר אין להם עניין ממשי בתוצאת ההליך או רווח עקיף או ישיר ממנו, וכן מאחר ולא מדובר בקרובי משפחה. בהקשר זה יודגש כי עדותה של המטפלת מהוה עדות נטראלית לחלוטין של איש מקצוע. עדים אלו מכירים את הסבתא המנוחה ואף את הנתבע עצמו באופן אישי, שניהם נחקרו נגדית על תצהיריהם, ועדותם בפניי היתה מהימנה ואמינה, גם אם לא רציפה בחלקים מסוימים.

     

83. אמנם המטפלת ציינה כי לכאורה כבר בשנת 2010 נהגה היא לראות את הנתבע בכל בוקר בבית הסבתא, למרות שבתקופה זו הנתבע עדיין שירת בצבא בבסיס סגור, כך שאין זה סביר. אולם המדובר בפרט לא מהותי שכן כבר בשנת 2011 שוחרר הנתבע מהשירות הצבאי ויתכן כי העדה לא דייקה במועד המדויק בו הבחינה כי הנתבע מתגורר בבית סבתו כל יום, ויש להניח כי הזמן הכרונולוגי לא עמד לנגד עיניה, בפרט לא בעת מתן עדותה, ולא יכלה למקם את נוכחות הנתבע בדירה ברצף של שנים ומספרים. דה עקא שדי בכך שזכרה היא כי הנתבע גר בתקופת היותו חייל בדירה, וידעה היא לספר היכן היתה ממוקמת מיטתו וחפציו, ודי בכך שזכרה היא כי ראתה אותו בדירה בערבים ובבקרים.

     

84. אף עדותו של חבר הילדות, נתנאל, היתה עקבית וקוהרנטית, והלה לא היסס לציין כי הוא אינו זוכר פרטים מסויימים, דבר אשר הוסיף למהימנות עדותו בעיני. הלה אישר במדוייק פרטים אשר צויינו בעדות הנתבע, כמו יחסי הנתבע עם הוריו, נוכחותו בבית סבתו ומעבר הדירה.

     

85. באשר לעדויות התובעת, הלוא אף מהן עולה כי הנתבע שהה בדירה באופן קבוע, ואף נציגת התובעת, הגב' לובל, ראתה בנתבע איש קשר אשר יכלה ליצור עימו קשר בכל הנוגע לסבתו, כפי שהצהירה בפני במועד הדיון : "... אני כן יודעת ששי היה איש קשר, אם הייתי צריכה לתרגם או להעביר מסר לסבתא, הייתי מתקשרת אליו..." (עמוד 7, שורות 3-4).

     

86. כפי שצויין לעיל, התובעת הגישה את תצהירה של הגב' לובל ממנו ניתן ללמוד כי בדו"חות המעגל לשנים 2012 ו- 2014 נכח בדירה הנתבע. מה גם שבעדותה בפני העידה הגב' לובל בהגינותה, כי בשנים הללו, ביקורי המעגל היו נעשים ללא שהביקורים תואמו מראש (ראו עמוד 7, שורה 1 לפרוטוקול). יוצא כי נוכחות הנתבע בדירה, באופן קבוע ולא יזום, הינה דבר שלא נתון כלל למחלוקת.

     

87. אין ספק כי אף לשיטת התובעת ומתוך עדותה של הגב' לובל עולה כי הנתבע שהה בבית סבתו, בעת ביקורי המעגל לאחר תום שירותו הצבאי, ולא בשל תיאום מוקדם שנעשה עימו.

     

88. מתוך עדויות אלו, קרי, של המטפלת, החבר והמעביד, ולאור כך שעדויות אלו היו מהימנות, סדורות וקוהרנטיות, ותמכו האחת בשנייה, ואף לאור משקלן המצטבר של עדויות אלו ולאור שהייתו האקראית של הנתבע בדירה בעת ביקורי המעגל לאחר תום שירותו הצבאי, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע הצליח להוכיח כי אכן התגורר בדירת סבתו, ממועד שיחרורו מצה"ל, ועד לפטירת סבתו ב-2014.

     

89. כפי שצויין לעיל, על הנתבע מוטל הנטל להוכיח כי התגורר בדירה במועד הקבוע, וכן 4 שנים לפני פטירתה של סבתו. במועדים אלו, הנתבע שירת בצבא בבסיס סגור. ככל שיתברר כי הנתבע התגורר אף טרם גיוסו לצבא בבית סבתו, הרי שיש לקבוע כי הקשר בין הנתבע לדירה בה הוא התגורר לפני גיוסו ולאחר תום שירותו הצבאי, נמשך וכי זהו מרכז חייו, היות והשרות בצה"ל אינו מנתק את הקשר (ראו לעניין זה עת"מ 2063/04 ליפשיץ נגד מדינת ישראל).

     

90. לצורך הוכחת טענתו כי התגורר בטרם שירותו הצבאי בבית סבתו, הגיש הנתבע, אחות הנתבע ואף חברו, תצהירים מטעמם אשר בהם עלה בבירור כי הנתבע דר בדירה בזמנים הרלוונטיים. בעוד שעדותם של הנתבע ואחותו הינה עדות לכאורה של בעלי אינטרס, הרי שעדותו של החבר אינה בעלת אינטרס כלל וכלל, מה גם שהיתה מהימנה בעיני, כפי שציינתי לעיל.

     

91. נתנאל, החבר, העיד בפניי, וכפי שציינתי - עדותו היתה מהימנה בעיניי וקוהרנטית, ולפיה מגיל 15-16 עבר הנתבע להתגורר בבית סבתו, עקב עניינים שהיו לו, ככל הנראה עם הוריו. הלה היה בקיא בפרטים בהיסטוריה המשותפת שלו ושל הנתבע, וכן מצוי בפרטים כמו חדרו של הנתבע, דבר אשר הוסיף מהימנות לא מבוטלת לעדותו. עדותו בפניי לא נסתרה ולא הופרכה בחקירתו הנגדית.

     

92. כמו כן, לצורך הוכחת מגוריו של הנתבע בבית סבתו טרם גיוסו העיד הנתבע ואף אחותו העידה מטעמו. הן הנתבע והן אחותו לא זכרו פרטים כגון מתי העתיקה המשפחה את מקום מגוריה אולם כן זכרו כי הנתבע התגורר בבית סבתו כבר מכיתה י"ב ( ועל כך ראו עדות הנתבע, עמוד 8, שורות 6 ואילך, ועדות אחותו הגדולה ( ראו עמוד 15).

     

93. אין ספק כי הנתבע ואחותו לא הפגינו זיכרון טוב למדי לגבי התקופה שקדמה לגיוסו של הנתבע לצבא, ולא שלטו בפרטים כגון מועד העתקת מגוריה של המשפחה לדירה אחרת, הגיל של הנתבע ואחותו בעת שהמשפחה העתיקה את מגוריה ועוד. אמנם הם הפגינו חוסר זיכרון כללי מחד, ומאידך הפגינו הם זיכרון ברור כי הנתבע עבר להתגורר בבית סבתו בשנת 2006, או לחילופין בהיותו בכיתה יב', ועובדה זו הינה כשלעצמה תמוהה.

     

94. על אף תמיהות אלו, סבורה אני כי בעדותם של הנתבע ואחותו היה גרעין של אמת וכי למעשה מתוך עדותם ומתוך עדות החבר, אני מבינה וקובעת כי הנתבע עבר להתגורר בבית סבתו בגיל ההתבגרות, על רקע חילוקי דעות בינו לבין אביו, חלוקי דעות שבגינם עד היום ישנו נתק בין הנתבע לאביו.

     

95. הנתבע ואחותו ניסו להציג בפני בית המשפט מצג עובדתי אופטימלי, לפיו הנתבע לא עבר להתגורר עם הוריו עת העתיקו הם את מקום מגוריהם. בעניין זה, אני מקבלת את עדותו של החבר נתנאל וקובעת כי הנתבע עבר להתגורר בדירה האחרת, ורק מאוחר יותר, בגיל ההתבגרות לערך ( 15-16) ולכל המאוחר בכיתה י"ב, עבר הוא לגור בבית סבתו.

     

96. יצויין כי התובעת הגישה את דו"חות המעגל לשנים 2009 ועד למותה של הסבתא ולא השכילה להגיש אף את דו"חות המעגל באמצעות עורכן, לשנים 2005 ו- 2006 , השנים טרם גיוסו לצה"ל, בהן טען הנתבע כי התגורר עם סבתו. משכך, התובעת אף לא השכילה להגיש שום ראיה מטעמה, הסותרת את טענתו של הנתבע כי התגורר בבית סבתו טרם גיוסו לצבא.

     

97. מכל האמור לעיל , ולאור העדויות של הנתבע ואחותו אשר חיזקו זו את זו, ואשר אימתו את עדותו של החבר, שכאמור מצאתיה עדות עקבית ומהימנה, ובהעדר ראיות מוצקות בעניין מטעם התובעת, אני קובעת כי הנתבע השכיל להוכיח כי עבר להתגורר בבית סבתו בגיל ההתבגרות ובטרם גיוסו לצבא, וכי גר במקום בפועל בזמנים אותם קבעתי כרלוונטיים.

     

98. משקבעתי כי הנתבע התגורר בבית סבתו בטרם גיוסו לצבא ואף קבעתי כי התגורר הוא בבית סבתו לאחר תום שירותו הצבאי, ולאור עדותו של הנתבע, אחותו ואף החבר נתנאל כי הנתבע נהג להגיע בסופי שבוע עת שוחרר מהצבא, לבית סבתו, הרי שאני קובעת אף שמרכז חייו של הנתבע בתקופת שירותו הצבאי, היה בבית סבתו.

     

99. מיותר לציין כי בהינתן שהנתבע אשר קיים את חובתו האזרחית על פי חוקי מדינת ישראל ושירת שירות צבאי, אין זה סביר כי תקופת שירותו בצבא, תיזקף לחובתו ותנתק את הקשר בינו לבין הדירה בה גר עובר לשירותו הצבאי (ועל כך ראו עת"מ 2063/04 לעיל ), ומשכך, ובהמשך לעדותו של החבר נתנאל והנתבע כי במהלך שירותו הצבאי הגיע הנתבע לבית סבתו, אני אף קובעת כי מרכז חייו של הנתבע ומקום מגוריו אליו הגיע בעת חופשותיו מהצבא, היו בבית סבתו המנוחה.

     

100. אין חולק כי הסבתא המנוחה היתה אישה מבוגרת, לא דוברת עברית, זקוקה לסיוע, וספק רב אם חתימתה על התצהירים שצורפו לתיק המוצגים מטעם התובעת לפיהם היא מתגוררת בגפה ובאופן עצמאי, נחתמו על ידה או שמא ע"י מי מטעמה ומסופקת אני האם הבינה היא את האמור בהם.

      

101. לפיכך עולה כי התובעת לא הצליחה לסתור את גרסת הנתבע כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירים ובחקירות של העדים שהובאו מטעמו, הן בעדות יחידה שהציגה מטעמה ע"י הגב' לובל והן בדו"חות ביקורי המעגל ובהצהרות החתומות שהציגה התובעת.

      

102. כאן המקום להדגיש כי ככלל, סבורתני שמשקלם הראייתי של דו"חות 'ביקורי המעגל' המוגשים ע"י התובעת, הינו גבוה ומשמעותי, שכן הם נכתבים, לרוב, שלא לצורך ההליך המשפטי ועוד בחייו של "הדייר הזכאי". אולם במקרה זה, בנסיבות שהובאו לפניי ולאחר ששמעתי את עדויות החבר נתנאל והמטפלת, ותצהיר המעסיק מר אדרי, אני סבורה שמשקלם הראייתי של דו"חות 'ביקורי המעגל' של התובעת, הינו נמוך ממשקלן הראייתי של העדויות מטעם הנתבע.

      

103. לצד זאת יודגש כי אף מדו"חות אלו עולה בבירור נוכחות הנתבע בנכס, באופן כמעט קבוע.

      

104. לסיכום, מעדויות הנתבע עולה כי הרים הוא את נטל הראיה הנדרש להוכיח כי התגורר בדירת סבתו המנוחה, לכל הפחות, משנת2006 . דהיינו- הנתבע הרים את הנטל להוכיח את מגוריו בבית סבתו המנוחה במועד הקובע ולמשך ארבע שנים לפחות, ומכאן שהנתבע עונה להגדרה המנויה בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר, והינו מהווה "דייר ממשיך".

      

     סוף דבר

      

105. אני קובעת כי התובעת הינה בעלת המנדט ממשרד השיכון וממדינת ישראל, לשם ניהול הדירה נשוא התביעה וכמו כן, אני קובעת כי הנתבע הרים את נטל הראיה הנדרש, להוכיח כי הוא התגורר בדירה טרם גיוסו לצבא במהלך 2/07 ובתום שירותו הצבאי בחודש 2/11 , ועד לפטירתה של סבתו וכי בזמן שירותו הצבאי מרכז חייו היה בבית סבתו המנוחה.

      

106. אני קובעת כי הנתבע עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך" בדירה, כקבוע ב-"חוק זכויות הדייר", והוא זכאי להמשיך להתגורר בדירה נשוא תביעה זו, בכפוף להסדרת העניין אל מול התובעת.

      

107. למותר לציין, כי על הנתבע לפנות, ללא דיחוי, לגורמים הרלוונטיים, על מנת להסדיר את שהייתו בדירה, בהתאם לדין, ובין היתר, על הנתבע לחתום על חוזה שכירות עם התובעת ולשלם את דמי השכירות, כנהוג בדיור הציבורי ובהתאם לנהלים ולהנחיות הקשורים לכך.

      

108. נוכח זאת, דין התביעה להידחות.

      

109. בנסיבות העניין, אני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבע בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו לנתבע בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

      

110. זכות ערעור - כחוק.

     ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ז, 07 יוני 2017, בהעדר הצדדים.