- בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 11.2.16 (כב' השופט ב.יזרעאלי) אשר הורה על עיכוב הליכי מאסר כנגד המבקש בכפוף להפקדת סך 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בתוך 30 יום, ובכפוף לתשלום סך 15,000 ₪ לחודש לידי המשיבה על חשבון התשלומים שנקבעו בהסכם בין הצדדים.
- רקע והחלטת בימ"ש קמא –
הצדדים נשאו זל"ז בשנת 1984, ונולדו להם שלושה ילדים שגילם 26, 23, 16.5.
כאמור בהחלטה, המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה לביטול הסכם שאושר ע"י בימ"ש וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 10.4.14 ובמסגרתה הגיש בקשה לעיכוב הליכי ביצוע פסק הדין (אין מחלוקת כי כיום מתמקדת המחלוקת בעיכוב הליכי מאסר בלבד).
בהסכם נקבע כי המבקש ישא במזונות הילדים, הקטין וכלכלת הבית בסך 21,000 ₪ ובמזונות המשיבה, עד אריכות ימיה, בסך 14,000 ₪, גם אם יתגרשו.
המבקש רואה עצמו כתושב חוץ. לדבריו, עבודתו מאז ומתמיד בחו"ל ובמעמד אישור ההסכם הצהיר כי הוא משתכר בסביבות 60,000 ₪ נטו. לא צוין דבר באשר להשתכרות האישה.
לבקשת המשיבה, שהוגשה בתיק הוצל"פ שפתחה נגד המבקש, ניתן כנגד המבקש צו עיכוב יציאה מהארץ. הצו ניתן ביום 6.10.14.
לטענת המבקש, כתוצאה מעיכוב יציאתו מהארץ, הודיעה החברה המעסיקה אותו בחו"ל על הפסקת עבודתו אצלה.
המבקש הגיש ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל לעכב יציאתו מהארץ, אך בהמשך מחק את הערעור. לאחר מספר חודשים הגיש את התביעה לביטול ההסכם, ובמסגרתה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל, אשר צומצמה לעיכוב ביצוע הליכי מאסר בלבד.
בוצעה כנגד המבקש פקודת מאסר אחת עד למתן החלטה ארעית לעיכוב הליכי מאסר.
התקיים בבימ"ש קמא דיון במסגרתו נחקרו הצדדים.
המבקש טען כי נתן את כל רכושו למשיבה, כולל חלקו בבית ששוויו רב, וכן התחייב בתשלומים חודשיים גבוהים כמפורט לעיל. ואולם, צו עיכוב היציאה מהארץ גדע את מקור הכנסותיו והוא נותר חסר כל. ככל שלא יעוכבו כנגדו פקודות המאסר הוא יקלע למצב של "מאסר עולם". להוכחת טענתו כי אין לו נכס כלשהו הוא מוכן לתת ייפוי כח לאיתור נכסיו בכל מקום בעולם.
המשיבה טענה כי לא נקבע תנאי האוסר עליה לעכב יציאתו של המבקש מארץ וכי הצו הוצא לאחר שהמבקש התעלם מחיוביו על פי ההסכם. לטענתה, סיכויי התביעה לביטול ההסכם אפסיים. חלקו של המבקש בבית הועבר על שמה כחודשיים לפני החתימה על ההסכם. מטרת ההסכם היתה מניעת חקירת נכסיו בחו"ל. למבקש נכסים רבים בחו"ל ומדובר בהסכם מקפח. מדובר בפסק דין חלוט שהמבקש מסרב לקיים.
ביהמ"ש הכריע בטענות הצדדים וקבע כי מדובר בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי וכי נטל הראיה המוטל על המבקש הינו נטל מוגבר. טענת המבקש כי הוסכם "מכללא" שלא יוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ הינה טענה שלא הוכחה בשלב זה, מדובר לכל היותר בטענה של טעות בכדאיות העיסקה ונראה כי סיכויי התביעה אינם גבוהים. לעניין מאזן הנוחות, לשני הצדדים עלול להיגרם נזק כתוצאה מעיכוב הביצוע, והנזק הוא כספי. ואולם, בעוד שהמבקש יוכל לגבות את הכספים שישלם אם תתקבל תביעתו, שכן למשיבה בית בבעלותה ששוויו מיליוני שקלים, הרי שהמשיבה עלולה לעמוד מול שוקת ריקה אם תדחה התביעה. לפיכך, עוכבו הליכי מאסר בלבד בתנאים שצויינו לעיל.
- תמצית טענות המבקש –
מדובר בהסכם מקפח במסגרתו העביר המבקש למשיבה את כל רכושו עלי אדמות ובנוסף התחייב בתשלום חודשי גבוה עד סוף ימי חייה של המשיבה. למרות זאת, המשיבה במו ידיה סיכלה את ההסכם עת עיכבה יציאתו מהארץ, עת היה ברור כי מקור פרנסתו היחיד בחו"ל, וכאשר לא היתה יתרת חוב כלשהי בתיק ההוצאה לפועל עת התבקש הצו.
כב' השופטת קראוס קבעה ביום 11.8.15 כי הליכי מאסר מעוכבים והמשיבה לא השיגה על החלטה זו, ולא הצביעה על שינוי בנסיבות המצדיקה ביטול החלטה זו. ביהמ"ש לא התייחס לפגיעה בחירותו בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בית המשפט לא התחשב בכך שהמשיבה התגרשה ממנו, מתגוררת בבית ששוויו 10 מליון ₪, עובדת ומשתכרת. לעומתה, הוא חסר כל, ללא מקור הכנסה אשר עבודתו הופסקה כתוצאה ממהלכיה של המשיבה.
התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע הליכי מאסר אינם ניתנים לביצוע, מחמת חוסר יכולת כלכלית לעמוד בתנאים שנקבעו.
- תמצית טענות המשיבה –
התביעה לביטול ההסכם הינה תביעת סרק. החלטת בימ"ש קמא נכונה, ואף עשתה חסד עם המבקש. לבימ"ש סמכות לשנות החלטות ביניים מעת לעת וע"כ לא היתה מניעה לשנות את החלטת כב' השופטת קראוס אשר עיכבה את ביצוע הליכי המאסר. החלטת בימ"ש קמא מאזנת בין זכויות הצדדים – זכותו של קטין למזונות מאביו גוברת על זכות האב לצאת מהארץ. לא היה כל תנאי מכללא לפיו נמנע מהמשיבה לבקש עיכוב יציאתו של המבקש מהארץ.
המבקש אינו חסר כל ולא פוטר ע"י מעסיקו: הוא שוכר בגפו דירה רחבת ידיים ב-XXX, שוכר כלי רכב, העיד כי לא פוטר, יש לו כספים רבים במזומן.
- דיון והכרעה –
מצאתי כי יש ממש בבקשה, על כן ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.
אכן, מדובר בתובענה לביטול הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין ובידוע הוא שהסיכויים להצליח בתובענה מסוג זה אינם גבוהים, ועול ההוכחה המוטל על התובע את ביטול ההסכם הינו ברף הגבוה.
ר' ע"א 6885/14 יהודה פלח נ' יוסי דרור מיום 16.3.16; רע"א 816/11 שירותי בריאות כללית נ' משה ברנשטיין, מיום 8.12.11; ע"א 11750/05 יעל שמר נ' בנק הפועלים בע"מ, מיום 15.11.07; ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש אליאס, פ"ד נא (1)577.
אף על פי כן, איני סבורה שניתן לקבוע כבר כעת כי התביעה שבעניינינו משוללת כל סיכוי. יחד עם זאת, כל עוד לא בוטל פסק הדין אין הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין, או לעיכוב הליכי הוצאה לפועל כולם, ועל כן צדק בית משפט, וצדקו הצדדים כאשר הגבילו את המחלוקת לשאלת עיכוב ביצוע הליכי מאסר בלבד. היינו, כל עוד לא בוטל ההסכם אין מקום לעיכוב הליכי הוצאה לפועל אחרים, וככל שיתגלה רכוש השייך למבקש אין מניעה לממש לצורך ביצוע פסק הדין.
- כן צדק בית המשפט בקביעתו כי ככל שתביעת המבקש תתקבל, ובינתיים שולמו כספים, תוכל המשיבה להחזיר את הכספים שישולמו ביתר מתוך רכושה, ולמצער מתוך הבית שמחצית הזכויות בו הועברו אליה ע"י המבקש עצמו, מה שאין כל לגבי המבקש הטוען כי אין לו רכוש בכלל.
יחד עם זאת, במשוואה זו של מאזן הנוחות, לא נלקחה בחשבון האפשרות לפיה המבקש, אכן, אינו יכול לשלם את החיובים הכספיים ו"לפדות" עצמו ממאסר. במקרה כזה, נראה כי קשה יהיה לפצותו על אובדן ימי המאסר, אם תתקבל תביעתו בבוא היום.
- מילים אחרות, נראה כי המסקנה ביחס לעיכוב הליכי המאסר, שונה מהתייחסות להליכי הוצל"פ אחרים:
אין מחלוקת כי הליכי מאסר ינקטו רק במקרה שבו לא ניתן לבצע את פסק הדין בדרך אחרת, כפי שאין מחלוקת כי בנקיטת הליכי מאסר יש כדי לפגוע באופן דרמטי בחירותו של אדם. אשר על כן אנו מצויים בחריג לחוק יסוד: כבוד האדם וחריותו להלן "חוק יסוד כהו"ח), בסעיף 8 לחוק יסוד כהו"ח הקובע כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
מול זכויותיו החוקתיות של המבקש (כך, למשל, חירות אישית, חופש התנועה וכו') ניצבת זכותה החוקתית של המשיבה המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שעניינה "אין פוגעים בקניינו של אדם". עת ניתן פסק דין בעניינם של הצדדים (המאשר את ההסכם ביניהם) נקבעו זכויות המגיעות למשיבה וזכויות אלו ראויות להגנה חוקתית. על כן יש לאזן בין זכויות חוקתיות אלו, תוך מבט כולל ורחב בדבר זכויותיהם של הצדדים והאינטרס הציבורי.
ר' ד' בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (2014) חלק ראשון, עמ' 40-41.
הדרך לאיזון בין שתי זכויות יסוד אלו היא ביישום פיסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק היסוד. היינו, יש לבדוק האם הוראת החוק מכוחה ניתן צו המאסר כנגד המבקש עומדת בפיסקת ההגבלה, כלומר האם הדבר הולם את ערכיה של מדינת ישראל, נועד לתכלית ראויה ומידתיות הסעיף. אציין כי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967, מכוחו ניתן להוציא צווי מאסר לצורך גביית חוב המזונות, נחקק בשנת 1967, טרם חקיקת חוק היסוד, אך בהתאם להלכה הנוהגת יש לפרש חוקים אלו שנחקקו לפני חוק היסוד לפי ההוראות החוקתיות שבחוק היסוד. ר' ד' בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (2014), חלק ראשון, עמ' 39.
- נראה כי אכן סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה, שכן בהתאם לסעיף זה ניתן להוציא צו מאסר כנגד חייב שאיננו משלם את חוב המזונות שנקבע בפסק דין, ובפרט פסק דין שאישר הסכמות הצדדים, ויש צורך באכיפת חוב המזונות, באין דרך אחרת לגבות את החוב. עם זאת, בענייננו, אני סבורה כי על מנת לקבוע שיישום הוראת החוק הרלוונטית (בדבר מאסרו של המבקש) הינה "במידה שאינה עולה על הנדרש", יש להגביל את הליכי המאסר אך ורק כנגד תשלום צרכי הבן הקטין, בבחינת מזונות הכרחיים, והכל כפי שיפורט להלן.
גם אם אין בהסכם בין הצדדים סעיף הקובע במפורש כי נאסר על המשיבה לבקש כנגד המבקש צו עיכוב יציאה מהארץ, ואפילו אם לא היתה הסכמה מפורשת בין הצדדים בעניין זה, דומני כי בעצם הצהרתו של המבקש בעת אישור ההסכם כי הכנסותיו הגבוהות מופקות בחו"ל, כדי להגיע למסקנה לכאורית בשלב זה של הדיון שיש בעיכוב היציאה מהארץ משום סיכול לכאורה של ההסכם מצידה של המשיבה. ודוק, כפי שאין בהסכם סעיף המגביל את המשיבה מלנקוט בצעד זה, גם אין סעיף המורה כי הסנקציה לאי תשלום הסכומים שנקבעו היא בקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ. ההיגיון הפשוט מביא למסקנה כי אם הכנסותיו הגבוהות של המבקש הופקו בחו"ל, ובאם הכנסות אלו הן המאפשרות את התשלומים הגבוהים האמורים בהסכם, הרי שאם תוגבל היציאה לחו"ל יתקשה המבקש לעמוד בתשלומים שנקבעו.
טענת המשיבה כי המבקש הינו עתיר נכסים לא הוכחה בשלב זה. כאמור, המבקש נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ המשיבה. לשאלות ב"כ המשיבה הוא השיב כי הוא מתגורר כדייר משנה בדירה שכורה ב-XXX ומשלם 4,000 ₪ לחודש בעזרת חבר. הסכומים שהצליח להעביר לבנו הועברו בתקופה שהחברה (שהעסיקה אותו) עדיין העבירה לו כספים. אמנם המשיבה העידה אחרת וטענה טענות סותרות, אך ההכרעה תהיה רק בפסק הדין.
- לאחר הדיון שהתקיים בפניי ביום 26.5.16, התפתח דיון בשאלה – מה היתה יתרת החוב בהוצל"פ ביום 6.10.14 – המועד בו התבקש צו עיכוב היציאה מהארץ. לטענת המבקש, לא היתה באותה העת יתרת חוב, והתיק היה מאופס (המבקש הפנה להחלטת ר' ההוצל"פ מיום 12.10.14). לטענת המשיבה, מערכת ההוצל"פ הושבתה באותה עת, ולא ניתן היה לציין את יתרת החוב שהיתה בפועל בסך של כ- 128,000₪.
איני סבורה כי עלי להכריע בסוגיה זו. טענות בעניין פירעון החוב, כולו או מקצתו – יש לטעון במסגרת טענת "פרעתי". הדיון בפני, כאמור מתמקד בשאלת נקיטת הליכי מאסר בנסיבות שנוצרו.
- נראה כי בשלב הזה, וכאשר עסקינן בעיכוב הליכי מאסר בלבד, יש להעדיף את טענתו של המבקש כי נגדע מטה לחמו בשל עיכוב יציאתו מהארץ. זאת, כאשר לכל היה ברור כי הכנסתו מופקת כאמור בחו"ל, ועל כן, לטענתו, אינו יכול לשלם את הסכומים שהתחייב לשאת בהם במסגרת ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. כאמור, החריג לכך, הוא בצורך להבטיח תשלום צרכי הקטין עד שימלאו לו 18 שנה.
- אשר על כן, אני סבורה כי שגה בית משפט קמא עת התנה את ביטול הליכי המאסר בתנאים העולים כמה מונים על צרכי הקטין, ואשר בשלב זה לא הוכח כי המבקש יכול לעמוד בהם, ולא נסתרה טענתו של המבקש (בשלב זה) כי אינו יכול לעמוד בהם. אי עמידה בתנאים שקבע בימ"ש קמא תוביל לנקיטת הליכי מאסר, כאשר אין כל וודאות כי בעקבותיהם ישולם החוב. משכך, יש להגביל את הליכי המאסר אך ורק כנגד תשלום מזונות הבן הקטין בסכומים חודשיים סבירים אשר יבטיחו את צרכיו עד הגיעו לגיל 18.
יחד עם זאת, כאמור, אין מניעה כי ינקטו הליכי הוצאה לפועל אחרים, שאינם הליכי מאסר.
- לפיכך אני קובעת כדלקמן:
החלטת בית משפט קמא מבוטלת.
הליכי מאסר כנגד המבקש יעוכבו בכפוף לתשלום ע"ח מזונות הקטין בסך 3,000 ₪ לחודש (ובכך נלקח בחשבון סכום המזונות שלא שולם עד כה), החל ביום 1.7.16 ואילך, וכנגד הפקדת יפוי כח מטעם המבקש המאפשר איתור רכוש הרשות על שמו בכל מקום, וזאת עד למתן פסק דין או עד למתן החלטה אחרת, עפ"י הנסיבות.
עם הגיע הקטין לגיל 18, יעוכבו הליכי מאסר בגין מזונותיו ממועד זה והלאה, ללא כל תנאי.
אין מניעה כי ינקטו הליכי הוצאה לפועל אחרים, שאינם הליכי מאסר.
המשיבה תשא בהוצאות הערעור בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בדרך של הפחתת יתרת החוב למשיבה בתיק ההוצל"פ.
ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ו, 19 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
ורדה פלאוט, שופטת