מנסור נ' עיריית כרמל-אגף תברואה תחזוקה ורישוי

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.בפנינו ערר בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב -1962 (להלן: "חוק הביוב").

2.העורר הינו הבעלים והמחזיק של נכס מקרקעין הידועים כגוש 17130 חלקות 1 ו-6 מאדמות עוספיא, עליהם מוקם בית מגוריו (להלן: "הנכס").

במועדים הרלוונטיים לערר היו המועצות המקומיות דאלית אל כרמל ועוספיא מאוחדות באמצעות המשיבה. לימים, בשנת 2008 או בסמוך לכך בוטל האיחוד הנ"ל, ובהתאם לכך הוקמה מחדש רשות מקומית לכל אחד מהיישובים הנ"ל.

3.ביום 4.5.08 שלחה המשיבה לעורר דרישה לתשלום היטל ביוב על סך של 10,893 ₪ וזאת בגין התקנת ביב מאסף (להלן: "דרישת התשלום"). מכאן הערר.

4.במסגרת הערר הוגש תצהיר עדות ראשית של העורר, ומנגד הגישה המשיבה תצהיר עדותה הראשית של גב' רים אסדי מטעמה (להלן: "נציגת המשיבה").

בדיון שהתקיים בערר ביום 26.1.17 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה פסק הדין בערר יהיה מנומק ויינתן שלא על דרך הפשרה, לאחר הגשת סיכומי טענות הצדדים וללא צורך בחקירת המצהירים.

משהוגשו סיכומי טענות הצדדים בערר, ניתן להלן פסק הדין.

טענות הצדדים בתמצית:

5.טענות העורר והמשיבה בפרק זה הינם כעולה מכתב הערר ומתשובת המשיבה לערר.

6.לטענת העורר, דרישת התשלום התיישנה הואיל והנכס חובר למערכת הביוב עוד בשנת 2000, כ-8 שנים לפני משלוח הדרישה.

לגוף העניין טען העורר כי בקביעת גובה היטל הביוב היה על המשיבה להתחשב במספר הנפשות המתגוררות בנכס, ולא בשטח הנכס כפי שנעשה בפועל. כן היה על המשיבה להתחשב במצבם הסוציו-אקונומי של העורר ואשתו, שכן מדובר באדם קשיש וחולה, המתקיים יחד עם אשתו מקצבת זקנה ופנסיה בסכום כולל של 5,750 ₪ לחודש בלבד.

7.לטענת המשיבה, ניתן להעלות טענת ההתיישנות רק כטענת הגנה, ולא כעילת תביעה (טענת מגן ולא טענת חרב, בלשון המשיבה), ולפיכך העורר אשר יזם את ההליך במקרה דנן לא ישמע בטענה זו. יובהר ויודגש כי במסגרת סיכומיה נטשה המשיבה טענתה בנדון, ולפיכך ממילא היא מתייתרת.

כן טענה המשיבה כי דרישת התשלום הינה דרישה מהותית ולפיכך ממילא החיוב על פיה מתגבש רק במועד שיגורה. בנסיבות העניין, אין לומר כי דרישת התשלום התיישנה.

הוסיפה המשיבה וטענה כי בהתאם להוראות הדין אין כל זיקה בין חישוב היטל הביוב לבין מצבו הכלכלי והבריאותי של בעל הנכס או למספר הנפשות המתגוררות בו. לפיכך, אין כל רלוונטיות לטענת העורר בנדון.

ד י ו ן:

8.בסעיף 4 להודעת הערר העלה העורר טענה מפורשות, לפיה הנכס חובר למערכת הביוב עוד בשנת 2000 או בסמוך לכך, ולפיכך דרישת המשיבה לחייבו בהיטל ביוב, התיישנה.

המשיבה לא הכחישה את טיעון העורר לעיל במסגרת כתב התשובה אשר הגישה מפני הערר ולא העלתה כל טענה סותרת בנדון. מאידך, בסעיף 2 לתצהיר נציגת המשיבה עלתה טענה סתמית בנדון, כדלקמן:

"לפי בדיקה שערכתי עבודות הביצוע נשוא החיוב בהיטל ביוב נעשו בשנים 2004-2008."

אין לקבל את גרסתה העובדתית של המשיבה לעיל. אנמק להלן.

9.בתקנה 9 לתקנות הרשויות המקומיות (ביוב) (סדרי הדין בפני וועדת ערר), תשכ"ה -1964, נקבע כדלקמן:

"בשמיעת הערר לא תיזקק הוועדה לכל נימוק שלא הוזכר בכתב הערר או בתשובת המשיב אלא אם היא משוכנעת ששמיעת הנימוק שלא הוזכר כאמור דרושה לשם מיצוי הצדק".

הואיל ובמקרה דנן המשיבה לא העלתה בכתב תשובתה לערר כל טענה ביחס למועד ביצוע העבודות בגינן נשלחה דרישת התשלום לעורר, אזי ככלל היא לא תשמע בטענה בנדון כפי שעלתה בראשונה במסגרת תצהיר עדותה הראשית של נציגת המשיבה. ודוק, במקרה דנן לא הוגשה כל בקשה, ומן הסתם לא ניתנה כל החלטה, המתירה תיקון כתב התשובה לעניין זה וכן המשיבה לא טענה, מקל וחומר לא הוכיחה, כי בנסיבות מקרה דנן הדיון בנימוק החדש, לפיו עבודות הביוב בגינן נשלחה דרישת התשלום בוצעו במהלך השנים 2004-2008, נדרש מטעמי צדק.

10.טענת נציגת המשיבה ביחס למועד ביצוע עבודות הביוב בגינן נשלחה דרישת התשלום לעורר הועלתה בעלמא, ככל הנראה מפי השמועה - ''לפי בדיקה שערכתי'' - אף מבלי לפרט דבר וחצי דבר ביחס למהות הבדיקה. יתרה מכך, המשיבה לא טרחה לצרף ולו בדל ראיה לתמיכה בטענתה בנדון, אף כי מן הסתם מצויות ברשותה אסמכתאות למכביר לאימות הטענה. כך לדוגמה, המשיבה יכלה לצרף לתצהיר עדותה הראשית העתק החלטתה בדבר התקנת ביב מאסף וההודעה שנמסרה לבעלי הנכסים הרלוונטיים בעקבות כך, כמתחייב מהוראות סעיף 16 לחוק הביוב, ממסמכים שונים אשר קדמו לקבלת החלטתה בנדון, המכרז אשר פורסם להקמת ביב מאסף, חוזה ההתקשרות עם הקבלן אשר זכה באותו מכרז ועוד.

הימנעות המשיבה מהגשת הראיות לעיל, כולן או בחלקן, אומרת דרשני ומקימה את החזקה כפי שנקבעה בהלכה הפסוקה, לפיה לו הוגשו אותן ראיות הן היו תומכות בגרסתו העובדתית של העורר כנגד גרסת המשיבה.

בנדון יובהר כי טענת המשיבה כאילו דפי החשבון מטעמה המצורפים לתצהיר עדותה הראשית, תומכים, כביכול, בטענה כאילו העבודות להקמת הביב המאסף בוצעו במהלך השנים 2004-2008, אינה משכנעת כלל ועיקר בעיני. כל שניתן ללמוד מאותו מוצג הוא כי במועד משלוח דרישת התשלום לעורר הופיעה בספרי המשיבה אותה יתרת חוב, אשר הופיעה גם כן בדרישת התשלום, זאת ותו לא. בין זאת לבין הטענה כאילו העבודות להקמת הביב המאסף בוצעו בשנים 2004-2008, אין כל דבר וחצי דבר.

11.לאור מכלול הנימוקים לעיל, אנו מקבלים את גרסתו העובדתית של העורר, וקובעים כי אכן הנכס נשוא ההליך חובר למערכת הביוב עוד בשנת 2000, כ-8 שנים לפני שנשלחה אליו דרישת התשלום.

משהגענו עד הלום נשאלת כעת השאלה – האם יש לקבל את טענת ההתיישנות אשר העלה העורר, אם לאו.

12.בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 נקבע כי התקופה שבה מתיישנת עילה שאינה במקרקעין שלא הוגשה עליה תביעה הינה 7 שנים. בהמשך, בסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

מהו אפוא המועד שבו נולדה עילת התובענה בגינה נדרש היטל הביוב במקרה דנן?

13.סעיף 28 לחוק הביוב מסדיר חובת משלוח דרישת תשלום, בקובעו:

"ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות".

טיעון המשיבה, לפיו, העילה לחיוב העורר בהיטל ביוב מתגבשת רק עם משלוח דרישת התשלום, וכתוצאה מתחייבת יש לשלול את טענת ההתיישנות, מבוססת על ההנחה כי מדובר בדרישה מהותית, ולא פרוצדורלית. דא עקא אין בהלכה הפסוקה תשובה ניצחת האם דרישת התשלום בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב הינה אכן דרישה מהותית, אם לאו.

בנדון, ניתן להפנות לפסקי הדין שניתנו בתיק ה"פ (ת"א) 1684/91 בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' המועצה המקומית ראש העין (פורסם בנבו) (סעיף 6 א' לפסק הדין) ו-ת"א

(ת"א) 433/91 מנחמי בוני מגדל דוד בע"מ נ' עיריית רמת גן (פורסם בנבו) (סעיף 12 לפסק הדין), התומכים בגישה ולפיה דרישת התשלום בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב הינה דרישה מהותית. מנגד, ב-ע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדלי רמת דוד בע"מ פ"ד נד(5), 15 בית המשפט העליון קבע כי פגם אשר נפל בדרישה לתשלום היטל ביוב, אינו מבטל את הדרישה.

14.מכל מקום, אנו בדעה כי מועד גיבוש החיוב בהיטל ביוב לצורך מניין תקופת ההתיישנות לא יקבע על סמך מעמדה של דרישת התשלום בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב, כדרישה מהותית או פרוצדורלית, ובנדון אין אלא להפנות לספרו של עו"ד עופר שפיר "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות", מהדורה שלישית, כרך א', בו נאמר כדלקמן:

"למועד התגבשותו של ההיטל נודעת חשיבות רבה בקביעת זהותו של החייב בהיטל וכן להכרעה בטענות שבהתיישנות ושיהוי, והשפעתו עליהן היא מכרעת. הגישה שנקטה ההלכה הפסוקה נטתה בעיקרה לראות בדרישת התשלום עניין פרוצדורלי בעיקרו, במובן זה שאין היא מגבשת את החבות אלא משקפת אותו. אליבא דגישה זו, החבות בתשלום חובה נוצרת מכוח הדין והעילות הקבועות בו לעניין תשלום זה. אלא שסיווגה של דרישה כמהותית או כפרוצדורלית אין לו בהכרח מתאם עם סוגית מועד החיוב בהיטל, שהרי גם אם דרישת תשלום מסווגת כעניין פרוצדורלי, בכל זאת בלעדיה לא יקום חיוב בהיטל, שהרי היא זו המאפשרת את תשלומו, ויתרה מזו – היא מבטאת את שומת ההיטל בתרגמה אותו לסכום קונקרטי על בסיס העקרונות הקבועים בחוק העזר.

מכאן שיש רגליים לסברה כי דרישת תשלום היא המגבשת את החיוב הקונקרטי בהיטל מטעמים מעשיים, אף שביסודה היא עניין פרוצדורלי" (שם, עמ' 340 לספר) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

15.יוצא אפוא כי גם אם תאמר כי דרישת התשלום בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב היא זו המגבשת את החיוב הקונקרטי בהיטל הביוב, אינה מחייבת את המסקנה כאילו מירוץ ההתיישנות חל ממועד משלוח הדרישה. אם לא תאמר זאת, יפתח הדבר פתח לרשויות המקומיות לתמרן את מועד גיבוש העילה לתשלום היטל ביוב במועד בו הן יבחרו על דעת עצמן במשלוח דרישת התשלום לבעלי הנכסים בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב. תוצאה זו אין הדעת סובלת, והיא עלולה ליצור מצבים אבסורדיים ובלתי מתקבלים על הדעת שבהם, על אף כי עבודות הביוב ל בוצעו ולו עשרות שנים לפני דרישת התשלום, אזי בעלי הנכסים לא ישמעו בטענת ההתיישנות כנגד הדרישה לתשלום היטל ביוב, אך מהטעם כי הרשות המקומית בחרה משיקולים אלה ואחרים לעכב את משלוח הדרישה. בנדון, אין אלא לשוב ולצטט מספרו של עו"ד שפיר לעיל, שם נאמר כדלקמן:

"האם פירושה של תפיסה זו (לפיה דרישת התשלום מגבשת את החיוב הקונקרטי בהיטל הביוב, אף כי ביסודה היא עניין פרוצדורלי – ר.ח.) היא כי החל מרוץ התיישנות תביעתו של חיוב בהיטל רק ממועד הדרישה? אימוצה של גישה זו באופן חד משמעי עשוי להביא לתוצאה בלתי מקבלת על הדעת במקרה שבו שוגרה דרישת התשלום שנים לאחר מילוי התנאים המקימים את החבות העקרונית בהיטל.

למותר לציין כי קבלתה של גישה שכזאת בכל תנאי עלולה לעודד מניפולציות מצד רשויות מקומיות שלא טרחו  להטיל במועד את חיובי ההיטלים. ואכן, עמימותה של סוגיה זו בהיבט התחיקתי בהעדר הסדרה מפורשת של הנושא בדין ובמישור הנורמטיבי – תפיסתי מתבטאת בפסיקה, ובה ניתן למצוא מגוון עמדות בסוגיה זו" (שם, עמ' 340-341 לספר והאסמכתאות אליהן מפנה המחבר).

16.לסיכום עניין זה נאמר כי ללא כל קשר לסיווג דרישת התשלום בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב כדרישה מהותית או פרוצדורלית, אין לקבל את עמדת המשיבה כאילו מניין תקופת ההתיישנות חל רק עם משלוח הדרישה.

כזכור, במקרה דנן התקבלה טענתו העובדתית של העורר, לפיה הנכס שבבעלותו חובר לרשת הביוב עוד בשנת 2000. הואיל ומן הסתם באותו מועד כבר התגבשה העילה לחיוב העורר בהיטל הביוב, ומאחר ודרישת התשלום נשלחה לעורר רק בחלוף תקופת ההתיישנות, 4.5.2008, אזי בהכרח יש לומר כי החיוב התיישן.

זאת נדגיש, אין משמעות האמור לעיל כאילו העילה לחיוב בהיטל ביוב מתגבשת בראשונה רק עם חיבור הנכס לרשת הביוב, ולא במועד מוקדם יותר. בנדון נפנה לניתוח הסוגיה הנ''ל בפסק דיננו בתיק ו"ע 1016/07 עזורה נ' מועצה מקומית זיכרון יעקב. יחד עם זאת, הואיל ובמקרה דנן ממועד חיבור הנכס לרשת הביוב, ועד למשלוח דרישת התשלום לעורר עברה תקופת ההתיישנות, אזי ממילא מתייתר הצורך לקבוע האם מועד תחילת מרוץ ההתיישנות קדם למועד חיבור הנכס לרשת הביוב, אם לאו.

17. לאור המסקנה אליה הגענו לעיל, מתייתר הצורך לדון ולהכריע ביתר הטענות אשר העלו הצדדים. יחד עם זאת, מצאנו להתייחס, ולו בקצרה, לטענות העורר ביחס למצבו הכלכלי ומספר הנפשות המתגוררות בנכס כפונקציה בחישוב גובה ההיטל.

אכן, כטענת המשיבה, מצבו הכלכלי של העורר, כמו גם מספר הנפשות המתגוררות בנכס, ומידת השימוש שלהם במערכת הביוב, כל אלה אינם רלוונטיים בקביעת גובה ההיטל. תעריף היטל הביוב נקבע בהתאם לכללים שבסעיף 18 לחוק הביוב, ואשר אין בו זכר לאותם גורמים. יתרה מכך, הואיל ועל פי דין היטל ביוב מוטל באופן חד פעמי, ומאחר ומספר הנפשות המתגוררות בנכס זה או אחר עשוי להשתנות במהלך השנים, אזי ספק באם במסגרת קביעת תעריף היטל הביוב, ניתן לשקלל פרמטרים אלה, וההתחשבות בהם בנקודת הזמן בו מוטל היטל הביוב, עלולה לעוות את תמונת המצב בהתעלמה משינויים אפשריים בעתיד.

18.לסיכום, אנו מקבלים את טענת ההתיישנות אשר העלה העורר וכתוצאה מתחייבת אנו מורים על ביטול הדרישה לתשלום היטל ביוב.

המשיבה תשלם לעורר, באמצעות בא כוחו, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 3,510 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הגשת הערר, ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מלוא הסכומים לעיל ישולמו עד ליום 17.7.17.

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים.