ר.כ.נ. נ' קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ ואח'

לפניי תביעתה של הגב' נ. להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, מר ע. ש. ז"ל.

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה, כי דין תביעתה של הגב' נ. להתקבל, ואלו הם טעמיי.

העובדות הצריכות לעניין

1. אין חולק כי התובעת חיתה בזוגיות עם המנוח ע. ש. ז"ל (להלן – "המנוח"), אשר נפטר ביום 29.03.15 ואשר היה בחייו גמלאי של הנתבעת 1. עוד אין חולק, כי במועד פטירתו, היו שלוש בנותיו של המנוח, הנתבעות 2-4, בגירות.

2. מערכת היחסים בין התובעת למנוח החלה בשנת 2006 והם התגורר בדירתה של התובעת ב****** . ביום 02.01.2007 חתמו השניים על הסכם ממון (נספח ב' לכתב התביעה), אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 20.02.07 (תמ"ש 1870/07).

3. למעשה, אין חולק בין הצדדים, כי התובעת והמנוח חיו חיי זוגיות ושיתוף מלאים עד סמוך לפטירתו, והמחלוקת בתיק זה נטושה בין התובעת לבין 3 בנותיו של המנוח ביחס לתקופה שקמה לפטירתו.

4. לטענת הנתבעות 2-4, בשנה האחרונה לחייו, השתבשה מערכת היחסים הזוגית בינו לבין התובעת, עד אשר קיבלו החלטה להיפרד והמנוח החל לדבריהן לחפש דירה להשכיר בנפרד מהתובעת. עוד הוסיפו, כי התובעת בחרה לנתק את הקשר עם התובע, על אף שידעה כי ימיו ספורים (סעיף 3 לכתב ההגנה).

5. ביום 03.04.17 נשמעו בפניי עדויות הצדדים. מטעם התובעת, העידו מלבדה גם מר יצחק פרי והגב' חדה כ. ומטעם הנתבעות, העידו מר ארתור פלטוב, מר רועי סבג, מר ש. זוארץ, מר ש. סבג, הגב' אלמשלי אוולין והתובעות 2 ו- 3 ה"ה ש. ש. (להלן – "ש.") וז. ש. (להלן – "ז. ").

6. ביום 28.06.17 הודיעה הנתבעת 1 כי לאחר שבחנה את טענות הצדדים בסיכומיהם ובאסמכתאות שהוצגו בפני בית הדין, היא משאירה את ההחלטה בדבר היותה של התובעת ידועתו בציבור של המנוח, לשיקול דעתו של בית הדין.

7. כאמור, המחלוקת בין התובעת לבין הנתבעות מתמקדת בתקופה האחרונה לחייו של המנוח ואין ביניהן מחלוקת ביחס לחלק הארי של חייהם המשותפים. לפיכך, הדיון יתמקד בתקופה השנויה במחלוקת בלבד, וזאת לאור הראיות שהוצגו בפניי.

    

   הראיות שהוצגו בתיק ועדויות הצדדים

    

   עדויות התובעת והעדים מטעמה

8. בחקירתה הנגדית, אישרה התובעת כי המנוח עבר להתגורר עם בתו מאמצע חודש פברואר 2015 וכי עד למועד הנ"ל הם התגוררו ביחד וכי לא היתה פרידה משמעותית במשך חייהם המשותפים. עוד הוסיפה כי בתקופה הנ"ל, בה המנוח היה מאושפז לסירוגין בבתי החולים וולפסון ותל השומר, הוא שהה אצל בנותיו אך אמר לה שהוא מאד רוצה לחזור אליה. עוד הוסיפה כי המנוח אף דיבר בעניין עם אחותו ש. והפציר בה שתדבר עם בנותיו בעניין. ואכן, בטרם מותו, שב אליה "ללילה אחד או שניים ואז אושפז עד למותו." (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורה 6 ואילך). התובעת הכחישה את הטענה כי למעשה דרכיהם נפרדו בסמוך לפני מותו. כשנשאלה בנוגע לניהול חשבון בנק משותף עם המנוח, השיבה כי עוד בשנת 2011 הם סגרו את החשבון המשותף מן הטעם שהדבר סרבל את התנהלותם הכלכלית לאור העובדה שהמנוח נהג לסייע לבנותיו כלכלית, אך הוסיפה כי רכשו דברים שונים במשותף כגון: סלון, טלוויזיה, חדר שינה ושני ארונות. כמו כן, אישרה כי לא שמרה קבלות בגין הרכישות הנ"ל ושבה והפנתה למסמכים שצורפו על ידה לכתבי הטענות, ובכלל זה, תמונות מאירועים משותפים ומנסיעות לחו"ל עם חברים ובני משפחה. כשנשאלה האם סעדה את המנוח בבית חולים, השיבה התובעת בחיוב והוסיפה: "יום יום הייתי שם, לשאלת בית הדין, עד ליום מותו ביום האחרון הייתי על יד מיטתו בני א. וכלתי כ.. הייתי אתו ברגעיו האחרונים ממש." (עמ' 12 לפרוטוקול מול שורה 7 ואילך).

9. עוד הוסיפה כי המנוח לא התנתק מהדירה שלה והפנתה לתכתובת וואטסאפ לפיה המנוח ביקש ממנה כי תביא לו לבית חולים בגדים מביתה. כשנשאלה מי ממכריה נכח בהלווייתו, השיבה: "כל הקהל פה. הילדים שלי, הכלה שלי, החתן שלי, הנכדים שלי, חברים שכל השנים היינו ביחד. אחותי, גיסי, עוד אח ועוד גיסה. היינו קהל של קרוב ל- 17, 18 איש." (עמ' 12 לפרוטוקול מול שורה 21 ואילך).

10. כשנשאלה האם פנתה לבנותיו של המנוח כדי לקבל מהן עזרה להכרה כידועתו בציבור של אביהן המנוח במוסד לביטוח לאומי השיבה כי פנתה והפנתה לתכתובת וואטסאפ: "אני קוראת לך התכתבות וואסט אפ ביני לבין הבנות מיום 4/5/15. בהתכתבות זו ש. כותבת לי שהן מנועות מליתן תצהיר כל עוד עניין קיום הצוואה לא הוסדר בבית המשפט. כמו כן הן כותבות לי שהן ביררו בעצמן במל"ל ושאני לא חייבת את התצהיר שלהן כדי להוכיח ולהמשך ההליך מול המל"ל. הן עוד כתבו שהן מקוות שאני אבין את המצב העדין בו הן נמצאות. וסיימו בברכה שיהיה לי שבוע נפלא ונשיקות." (עמ' 13 לפרוטוקול מול שורה 29 ואילך).

11. העד מטעם התובעת, מר י. פ., העיד כי התובעת והמנוח חיו יחדיו עד ליום מותו והסביר: "... לאחר שהוא נלקח לביתה חולים הבנות אמרו שהן יודעות לטפל בו במשהו טבעי, רפואה טבעית ולכן הוא הלך אליהם זה מה שהוא אמר לי." ובהמשך: "... הוא עבר לגור עם בתו ש. על מנת לקבל טיפולים אלטרנטיביים. אני שב על האמור גם בס' 12 לתצהירי. בס' 13 זה היה בשעה 10 ומשהו, ביום ו', התקשרה אלי ר. ואמרה שע. חוזר הביתה ושהוא צריך כסא גלגלים. אני הלכתי ליד ש. , שילמתי כסף, לקחתי כיסא, שילמתי ערבות והבאתי לביתה של ר. ב**********." (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורה 29 ואילךועמ' 15 מול שורה 6 ואילך).

12. הגב' ח. כ. , גיסתה של התובעת, העידה אף היא כי המנוח היה בזמן מחלתו בדירתה של התובעת והסבירה כי כששוחחה עם התובעת בטלפון שמעה את התובע, שכבר היה חלש מאוד והתקשה בדיבור, לוחש ברקע.

     

    עדויות הנתבעות ועדיהן

13. ראשון העדים היה מר ארתור פלטוב, מתווך דירות, שהעיד בתצהירו כי בחודש נובמבר 2014 המנוח פנה אליו והתעניין בדירה אליה יוכל לעבור, לדבריו, עם בתו ונכדתו. עוד העיד כי הציע למנוח מספר דירות והמנוח אמר לו שישוב אליו עם תשובה. בחקירתו הנגדית, הודה מר פלטוב כי לא החתים את המנוח על הזמנה לשירותי תיווך בכתב וכי למעשה לא הראה למנוח דירה כלשהי וכי אין בידו כל אסמכתא לכך שהתובע פנה אליו, למעט העובדה שמספר הטלפון של המנוח רשום אצלו.

14. העד מר ר.ס. העיד כי הוא שכן של ז. , שהינה בת זוגו של אביו, מר ש. ס. . מר ס. העיד כי בתחילת חודש ינואר 201 המנוח עבר להתגורר עם ש. , אך כי לא ראה שהתובע העביר את חפציו לדירתה: "אני לא ראיתי מוביל שהוביל דברים לדירה. אני יודע שהוא גר שם, כל יום ראיתי אותו. קנו לו מיטה מיוחדת, סדרו לו חדר. אני לא זוכר מתי קנו לו את המיטה." (עמ' 19 לפרוטוקול מול שורה 15 ואילך). כשעומת עם האמור בסעיף 7 לתצהירה של ש. , שם היא הצהירה כי המנוח חזר להתגורר בדירתו בחולון, בה היא התגוררה בזמן שאביה התגורר עם התובעת, השיב: "... זה לא מופיע לי בתצהיר, אני לא חתום על זה. אין לי מושג." בהמשך חקירתו השיב כי הוא מניח שהמנוח והתובעת נפרדו בדצמבר 2014 אך לא ידע להשיב היכן המנוח התגורר עד אשר עבר להתגורר עם בתו בתחילת חודש ינואר 2015 והשיב: "... אני אמור לדעת את זה? לא שאלתי אותו על זה." (עמ' 19 לפרוטוקול מול שורה 8 ואילך).

15. מר י. ז. העיד בתצהירו כי פגש את המנוח 3 פעמים בביתן של בנותיו ב****** והלה סיפר לו שנפרד מהתובעת מספר חודשים קודם לכן. עוד העיד כי סיפק למנוח, ללא תמורה, קנאביס רפואי ששימש את אביו המנוח שנפטר חודש קודם לכן, על מנת להקל על כאביו של המנוח וכי למנוח היתה מטה מתכווננת אצל ז. . כשנשאל בחקירתו הנגדית באיזו דירה ראה את המנוח, השיב: "בדירה של ש. ואחר זה של זהבית. כמה פעמים פה ופה." (עמ' 21 לפרוטוקול מול שורה 4).

16. מר ש. ס. , בן זוגה של הנתבעת 2, העיד בתצהירו כי לאחר שובם של התובעת והמנוח מטיול בארה"ב, המנוח מסר לו כי התובעת החליטה לסיים את מערכת היחסים עמו ובסוף שנת 2014 הוא שב להתגורר בביתו בחולון והחל לחפש דירה מתאימה על מנת להתגורר בה עם בתו ועם נכדתו. עוד טען כי משיחותיו עם המנוח, הלה מסר לו כי מדובר ב"קרע עמוק" ביחסיהם (סעיף 3 לתצהירו). בחקירתו הנגדית, העיד מר סבג כי המנוח עבר להתגורר אתו ועם זהבית, ולא עם שלומית, בניגוד לעדות בנו ובניגוד לאמור בתצהירה של שלומית. עוד העיד כי היה עד לכך שהתובעת תקפה את המנוח מילולית וכי לא היה לה נעים לחיות אתו כבת זוג (עמ' 23 לפרוטוקול מול שורה 18 ואילך). מר סבג העיד כי המנוח עבר אליהם עם מזוודות שבנותיו העבירו עבורו וכשנשאל מדוע המנוח ביקש מהתובעת ולא מבנותיו להביא לו לבית החולים חפצים שונים שנזקק להם, השיב: "אין לי שמץ של מושג. אני וז. היינו עם הילדה שלנו מאושפזים בביה"ח במשך כל התקופה של 3 השבועות האחרונים לחייו..." (עמ' 24 לפרוטוקול מול שורה 11 ואילך).

17. הגב' א. , אחותה של הגב' א. ש. , אשתו לשעבר של המנוח, העידה בתצהירה כי חודשים ספורים לפני מותו, סיפר לה המנוח כי הוא בשלבי סיום הקשר שלו עם התובעת וכי הוא חוזר להתגורר בדירתו ואף סגר את החשבון המשותף שלו עם התובעת. עוד הצהירה כי ידוע לה כי התובעת והמנוח חוו פרידות ומשברים בחיי הזוגיות ביניהם ואף נפרדו למשך כשנה וכי "זמן מה לפני התפרצות מחלתו" סיפר לה המנוח כי הוא נפרד מהתובעת באופן סופי.

18. בעדותה בפניי העידה התובעת כי חרף העובדה שאחותה היתה בסכסוך משפטי עם התובע, היא היתה עמו בקשר טוב, אך הודתה כי לא היו ביניהם שיחות אינטימיות ולא יכלה למקם על ציר הזמן לאיזו תקופה התכוונה (עמ' 25 לפרוטוקול מול שורה 10 ואילך). הגב' א. העידה כי המנוח לא אמר לה שנפרד מהתובעת אלא "שיש משברים ביניהם" (עמ' 25 לפרוטוקול מול שורה 29). הגב' אלמשלי חזרה על כך בהמשך עדותה: "על פרידה אני לא יכולה להגיד, אבל אני יכולה להגיד שהקשר לא היה נחמד ביניהם, הוא הרגיש את עצמו לבד..." כשנשאלה ע"י בית הדין, האם היא יכולה להעיד שבזמן מחלת המנוח התובעת נטשה אותו, הבהירה: "... "פה ושם התובעת כן היתה אבל הנט. נפל על הבנות" (עמ' 26 לפרוטוקול מול שורה 17 ואילך) והוסיפה כי התובעת הגיעה מידי פעם לבית החולים כדי לבקר אותו ולא שללה כי התובעת שהתה עם המנוח בבית החולים (עמ' 26 לפרוטוקול מול שורה 30). לטענה כי חשבון הבנק המשותף עם התובעת נסגר כ-4 שנים קודם לכן, לא היה לה הסבר.

19. ש. העידה כי היא ואחותה, ז. , לא שיתפו פעולה עם חוקר המל"ל בנושא סטאטוס היחסים בין אביהן המנוח לבין התובעת כי לא רצתה לשקר, כדבריה. שנתבקשה להבהיר מדוע חשבה כי היא נדרשת לשקר ומדוע היתה מניעה פשוט לספר את האמת, השיבה כי לא רצתה להתערב "לא לטוב ולא לרע" (עמ' 28 לפרוטוקול מול שורה 1).

20. כשבית הדין שאל מדוע, אילו סברה שהתובעת משקרת לכאורה למוסד לביטוח לאומי בנוגע לטיב יחסיה עם המנוח, לא ראתה לנכון להעמיד דברים על דיוקם, השיבה: "כשקיבלנו את הטלפון מהמל"ל, היינו בסידורים של הצוואה" (עמ' 28 לפרוטוקול מול שורה 7). בהמשך העידה כי אינה יודעת שהסכם הממון בין התובעת לבין אביה המנוח קיבל תוקף של פסק דין וכשעומתה עם פסק הדין השיבה כי הדבר לא נבחן משפטית במוסד לביטוח לאומי (עמ' 29 לפרוטוקול מול שורה 22). לשאלה האם השיגה על קביעת המוסד כי הם ידועים בציבור, השיבה בשלילה.

21. כשנשאלה על אודות הגב' ש. מ. , אחותו של אביה המנוח ועל אודות המכתב שכתבה למוסד לביטוח לאומי, אותו לא הציגה, כמו גם על אודות ההספד שכתבה להלווייתו, ובו ציינה לשבח את מערכת היחסים של התובעת עם המנוח, השיבה כי היא ואחותה לא ערבו את הגב' מ. במה שהגדירה כפירוק לכאורה של הקשר הזוגי בין התובעת לאביה המנוח והסבירה כי לא הביאה אותה לעדות מכיוון שהיא מתגוררת ב****** וטרודה בבעיות אישיות משל עצמה.

22. לשאלת בית הדין, מדוע, בהנחה שהמנוח והתובעת חוו משבר ביחסים ביניהם בתקופה שלפני מותו, אין להניח כי התכוונו לשקם את יחסיהם, כפי שעשו בעבר, השיבה: "כמו שזוג מביאים ילד כי הם חושבים שזה יתקן להם את מערכת היחסים והקשר" ואישרה כי אכן ניתן לראות בכך כרצון מצדם ליישר את ההדורים ביניהם (עמ' 32 לפרוטוקול מול שורה 21 ואילך). עוד העידה כי, למעשה, התובעת נטשה את אביה המנוח במחלתו וייחסה את זה בציר הזמן למועד בו חזרו מנסיעה משותפת לארה"ב, אך חרף המשבר התובעת ורוב משפחתה הוזמנו לחתונה של ז. בחודש דצמבר 2014 ואישרה כי התובעת נטלה חלק בשמחה, חרף העובדה שאמה, שהיתה חולה סיעודית, נפטרה למחרת היום, אלא שהסבירה זאת בכך שהתובעת לא ידעה שאמה תמות למחרת היום, כי היא היתה סיעודית שנים רבות קודם לכן.

23. לשאלת בית הדין מהי האינדיקציה מבחינתה לכך שהתובעת והמנוח לא התכוונו לשקם את מערכת היחסים ביניהם, השיבה כי מרגע שאביה והיא החלו לחפש דיור חלופי, היא ידעה שאין לו כוונה לחזור ולחיות עם התובעת. יחד עם זאת, כשנשאלה מדוע לדעתה הוא ביקש ממנה ומאחותה בתכתובת הוואטסאפ כי יאספו את התובעת מביתה ויביאו לו לבית החולים בנדלי גומי ומכנסיים קצרים, השיבה: "... נכון. לא ניתק ביניהם הקשר בתקופה שהוא היה אצלנו בבית." (עמ' 36 לפרוטוקול מול שורה 1).

24. אחרונה העידה ז. וכשנשאלה בתחילת עדותה על אודות השנה האחרונה לחייהם המשותפים של התובעת והמנוח ביחד, השיבה: "... הכוונה שלי היתה שבשנה האחרונה לחייו היה סוג של משבר שהתחיל לבוא בסממנים. הם היו תקופה לא מבוטלת ביחד. בנאדם שבא להתגרש הוא מכין את עצמו, לא יום אחד הוא מחליט ללכת, זה תהליך שהתחיל בשנה הזו. הנקודה היא 2014 ושנה לפני, כי זה היה סוג של הכנה שלנו שהתחלנו לראות את הכתובת על הקיר." (עמ' 37 לפרוטוקול מול שורה 15 ואילך).

25. בהמשך, כשנתבקשה לאבחן האם מערכת היחסים סבלה ממשבר או נותקה, השיבה: "על פי תפיסתי על פי מה שנאמר לי ע"י אבי, ידענו שיחסי אישיות ביניהם לא התקיימו, זה דבר שתסכל אותם. אבי היה חבר טוב שלי, הוא ציין מה הוא הרגיש. היה למה להשוות . היתה התנהלות שהיתה עד תאריך מסוים, לעומת שבקושי רואים אותה, מגיע לבד, מספר שלא טוב לו ברמה האישית, הביקורים איתה היו ברמה המצומצמת איתה. היה לנו למה להשוות כשהיחסים השתנו. ברמה הידידותית – אתה יכול להבין מול זוג שנמצא איתך זמן ארוך, התנהלות של נוחות ולא זוגיות, מקום שעוד לא מפרקים כי צריך לבדוק מה עושים הלאה, חישוב מסלול מחדש ושם ראינו התנהלות וקיבלנו שהם היו זמן מסוים וזה השתנה, וזה לא היה אותו הדבר ומערכת היחסים דעכה." (עמ' 37 לפרוטוקול מול שורה 24 ואילך).

26. כשנשאלה מדוע סרבה לשתף פעולה עם חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, השיבה: "... בגלל שהיחסים הסתיימו בידידות." (עמ' 38 לפרוטוקול מול שורה 7).

27. כשעומתה, לשאלת בית הדין, עם טענתה, לפיה מחד גיסא, התובעת נטשה את אביה החולה עם טענתה מאידך גיסא כי הם נותרו בידידות, ומדוע, אם הם כבר לא היו בעיניה ידועים בציבור, היא לא העידה על כך בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, השיבה שהדבר נעוץ בחוסר היכולת שלה ושל אחותה להתמודד עם בירוקרטיה וכי הן ידעו שיצטרכו לשקר ולכן נקטו בגישה שאותה הגדירה: "לא לעזור ולא לא לעזור, לצאת מהתמונה" (עמ' 38 לפרוטוקול מול שורה 17-18).

28. בהמשך, כשנתבקשה לשוב ולהסביר כיצד הדבר מתיישב עם טענתה וטענת אחותה כי התובעת נטשה לכאורה את אביהן בשעתו הקשה, השיבה: "לא מדובר בשחור ולבן. כל סיטואציה זה בעיני המתבונן. אני בנאדם סלחן, אני מדברת מהשקפתי לגבי המציאות שלי ואיך שפירשתי את הדברים. יש שכאלה שרואים שהיא נטשה וציפו ממנה להיות בטוב וברע. אני ראיתי מערכת יחסים שיכלה להיגמר. אבי היה בדיכאון ולא היה מתאים לה להיות שם, אני מקבלת את זה. בנאדם נורמטיבי יכול להגיד לך הכי בשיפוטיות שהיא נטשה אותו, אני לא במקום הזה, אני במקום להגיד מה היה – אני ישנתי עם אבי 3 חודשים כפיות, אני מחבקת ומלטפת, נקרעת בין אשפוזים עם הבת שלי ואם אני נעזרתי באמי זה אומר שהיינו לבד במערכה כי הוא לא רצה לראותה, והוא הסכים שהיא תעזור לנו כי היינו לבד במערכה. ב- 4 החודשים האחרונים הם לא היו ביחד." (עמ' 40 לפרוטוקול מול שורה 23 ואילך).

29. כשעומתה עם העובדה שהתובעת היתה לצדו של המנוח ברגעיו האחרונים, השיבה כי ידוע לה מאחיותיה שהיא לא היתה שם, וזאת בהתאם למה שאחיותיה סיפרו לה, שכן היא עצמה היתה באותה עת לצד בתה התינוקת שהיתה מאושפזת בבית חולים.

30. לבסוף, לשאלת בית הדין האם היה בין התובעת לבין המנוח ניתוק בשנה שלפני מותו, השיבה בכנות: "ניתוק פיזי לא – ניתוק ברמה הרגשית. אבל אני לא יכולה לקבוע, זה מה שהיה נראה מהצד, מה שאני חוויתי." (עמ' 41 לפרוטוקול מול שורה 16-17).

     

    סיכום ביניים

31. מעדויותיהם של העדים, כמתואר לעיל, עולה תמונה, לפיה חודשים ספורים לפני מותו, המנוח והתובעת אכן חוו סוג מסוים של משבר ביחסיהם, וכי התובע עבר להתגורר תקופת מה עם בנותיו. עוד הסתבר כי גם בעבר חוו השניים משבר, אך התגברו עליו והמשיכו לחיות בזוגיות ואף נסעו בקיץ 2014 לארה"ב ביחד.

32. התובעת ובני משפחתה המשיכו לביות חלק מחייו ומחיי משפחתו של המנוח ונטלו חלק בשמחות משפחתיות, כגון חתונתה של ז', כמו גם בהלוויתו של המנוח.

33. ש. וז. סרבו לשתף פעולה עם חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי שבדק האם התובעת ואביהן המנוח חיו אכן בידועים בציבור ולא הובהר מדוע לא ניצלו את ההזדמנות להעמיד אותו על האמת, כפי שהן ראו אותה לכאורה, היינו, שהקשר הזוגי ניתק.

34. עוד עולה כי חרף המשבר ביחסיהם, חפציו של המנוח נותרו ברובם הגדול בדירתה של התובעת והיא ביקרה אותו בבית חולים ואף שהתה לצדו ברגעיו האחרונים.

35. העדים מטעם הנתבעות לא ידעו לשפוך אור על טיב מערכת היחסים בין השניים בתקופה האחרונה לחייו של המנוח, למעט העובדה שלא שנויה במחלוקת, לפיה בתקופת מחלתו התובע עבר להתגורר עם ז. וש. , לסירוגין.

36. כולם ידעו כי הזוגיות בין השניים נמצאת על פרשת דרכים, ואולם אף אחד לא ידע מידיעה אישית כי המנוח והתובעת גמרו אומר לסיים את הקשר הזוגי ביניהם. ש. הגדירה זאת: " לא ניתק ביניהם הקשר בתקופה שהוא היה אצלנו בבית"; ז. העידה: "לא מדובר בשחור ולבן" וכן: " ניתוק פיזי לא – ניתוק ברמה הרגשית. אבל אני לא יכולה לקבוע, זה מה שהיה נראה מהצד, מה שאני חוויתי"; גב' א. העידה: " על פרידה אני לא יכולה להגיד".

37. גם ז. וש. , שמטבע הדברים, היו קרובות יותר לאביהן בתקופה האחרונה לחייו, לא שללו לחלוטין את האפשרות כי התובעת ואביהן המנוח התכוונו לשקם את מערכת היחסים ביניהם והצעד המוחשי ביותר שנעשה בכיוון – מציאת דירת מגורים חלופית למנוח, מעולם לא הגיע לכדי מימוש.

38. טענתן של ז. וש. כי התובעת נטשה לכאורה את אביהן בזמן מחלתו, נמצאה לא מבוססת כלל ועיקר, שכן הוכח כי התובעת שהתה לצד המנוח בבית החולים בימיו האחרונים, ולמעשה היתה לצדו ממש כשעצם את עיניו בפעם האחרונה.

     

    אשר להכרעתי -

39. מכל המקובץ לעיל, לא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת שיהיה בה כדי לקבוע כי הקשר הזוגי בין התובעת לבין המנוח בערוב ימיו – ניתק וזאת חרף העובדה, שאין עליה חולק, כי השניים חוו משבר ביחסיהם וכי התובע עבר להתגורר תקופה מסוימת אצל בנותיו. טענתה של התובעת כי ימים אחדים לפני פטירתו שב ללילה או שניים לדירתה, לא נסתרה.

40. יתרה מכך, הוכח כי גם בחודשיים-שלושה בהם סבלה מערכת היחסים ביניהם ממשבר, הקפידו השניים ולא רק הם, אלא גם חברי משפחתם המורחבת, לשמר את "המסגרת המשפחתית" הרחבה והתובעת ומשפחתה הוזמנו לחתונתה של זהבית. גם בהלוויתו של המנוח, נכחו התובעת ומשפחתה המורחבת.

41. התמונה שמצטיירת אפוא הינה כי הקשר הזוגי בין השניים לא ניתק, ומכל מקום, אין כל ראיה לכך שהם לא התכוונו ליישר ביניהם את ההדורים, כפי שעשו במשבר הקודם שארע ביחסיהם בשנת 2010.

42. למותר לציין, כי משברים בחיי זוגיות אינם דבר יוצא דופן ואין בעובדה שהוכח שהיה משבר בזוגיות כדי להעיד כי השניים גמרו אומר בדעתם להיפרד באופן סופי ומוחלט.

     

    אחרית דבר

43. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:

    • התובעת והמנוח חיו כידועים בציבור עד ליום מותו של המנוח.

      • הנתבעות 2-4 לא הניחו תשתית ראייתית לכך שאביהן המנוח והתובעת נפרדו בסמוך לפני פטירתו באופן סופי ומוחלט.

      • הנתבעות 2-5 תישאנה, ביחד ולחוד, בהוצאותיה של התובעת בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪. סכום זה ישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום. לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין.

      • בשים לב להודעתה של הנתבעת 1, איני עושה צו להוצאות כנגדה.

         

        ניתן היום, ח' תמוז תשע"ז, (02 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.