רקע וגדר המחלוקת
1.ענייננו בתביעה לפיצויי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה, שאירעה בתאריך 12/7/11, עת עבד בשירות הנתבעת מס' 1.
הנתבעת מס' 2 הינה חב' לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בעת הרלוונטית אחריותה של הנתבעת 1, על-פי פוליסה לביטוח אחריות מעבידים.
2.התובע יליד 17/3/63, עבד בעת הרלוונטית במפעל הנתבעת 1, בתור קצב, ובמסגרת עבודתו עסק בחיתוך בשר על מסור חשמלי. וכך תיאר התובע בכתב תביעתו את נסיבות התאונה:
"6. ביום 12/07/2011 בשעה 20:00 לערך, עסק התובע בחיתוך חלקי עופות במסור, אחז בידו נתח בשר עוף והחל לקרבו אל להב המסור המסתובב. תוך כדי פעולת החיתוך כשהוא מוליך את נתח הבשר הנחתך על משטח החיתוך לכיוון הלהב, לפתע, פגעה ידו בלהב המסור החשוף ונפגעה באופן קשה (אירוע זה יקרא להלן ולשם קיצור – התאונה)."
הסכמות דיוניות
3.הצדדים הגיעו להסכמה, כי הנכות הרפואית הצמיתה תעמוד על שיעור 7.5%, כאשר כל צד רשאי להעלות טענותיו באשר לנפקות התפקודית של הנכות; כן הוסכם בין הצדדים, לאחר תום שמיעת הראיות, כי בשאלת החבות והאשם התורם, יפסוק בית המשפט על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, תוך ששיעור האשם התורם שיושת על התובע ייקבע בין 35% עד 50%.
האחריות והאשם התורם
4.לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי, ושקלתי טיעוני הצדדים, הנני מעמיד אשמו התורם של התובע על שיעור 40%.
משמע, הנתבעים יפצו את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, כדי 60%, בכפוף לקביעת גובה הפיצוי.
חומרת הפגיעה והנכות
5.כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע חתך באצבע 2 יד ימין (להלן: "האצבע"), הובהל לבית החולים "ברזילי", אובחן קרע חלקי בגיד המיישר של האצבע בגובה הגליל האמצעי, הגיד והעור נתפרו, הושם סד גבס, והתובע שוחרר לביתו לאחר אשפוז של 3 ימים. אחרי שחרורו עבר התובע סדרה של ריפוי בעיסוק, וב- 18/12/11, ובשל הימשכות הכאבים, עבר ניתוח נוסף, ושוב טופל בריפוי בעיסוק למשך 6 שבועות.
6.התאונה הוכרה ע"י ה-מל"ל כתאונת עבודה, ולתובע שולמו דמי פגיעה לתקופה מיום התאונה עד 10/10/11, ולאחריה נקבעו לו נכויות זמניות כדלקמן:
20% מ- 11/10/11 עד 17/12/11.
100% מ- 18/12/11 עד 6/2/12.
20% מ- 7/2/12 עד 30/9/12.
ולבסוף נקבעה לתובע ע"י הוועדה הרפואית לעררים מטעם ה-מל"ל נכות צמיתה בשיעור 10%; תק' 15 הופעלה כדי שליש, והנכות הצמיתה הועמדה על 13.33%, החל מ- 1/10/12.
7.מטעם התובע הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר דוד גורן, מומחה אורתופד, אשר קבע לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%, בגין צלקות "מכאיבות או מכוערות". ד"ר גורן הוסיף, כי לנכות שקבע יש "משמעות תפקודית כבדה", שכן בגללה התובע לא היה מסוגל "לחזור לעבודה הכרוכה בהפעלת כלים חדים או לעבודת כפיים הכרוכה בהרמת משאות כבדים".
בנוסף קבע ד"ר גורן לתובע נכויות זמניות כדלקמן:
100% למשך שישה חודשים מיום התאונה.
50% למשך שלושה חודשים נוספים.
20% למשך שישה חודשים נוספים.
8.מטעם הנתבעות הוגשה חו"ד רפואית של ד"ר זלנטין ז'טלני, מומחה אורתופד, אשר קבע כי מלבד רגישות קלה למגע בצלקת שנותרה באצבע, והגבלה מזערית בכיפוף האצבע, הבדיקה הייתה תקינה וללא ממצאים חיוביים. המומחה קבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בגין צלקת מכאיבה בצד החיצוני של האצבע.
9.כאמור, הנכות הרפואית הצמיתה המוסכמת הועמדה על 7.5%.
10.כעולה מהתיעוד הרפואי שצורף לתצהירו, התובע היה במעקב רפואי במחלקה האורתופדית, מחלקת כף יד של בי"ח ברזילי, משך כ- 10 חודשים לאחר התאונה, בתדירות ממוצעת של פעם בחודש. בתיעוד הרפואי בולטות תלונות התובע על רגישות באזור הצלקת באצבע.
בסיכום המחלה בגין הניתוח הנוסף מתאריך 18/12/11, נרשם, בין היתר, כי בוצעה אקספלורציה אך לא נמצאה נואירומה, וכן: "...כיום עדיין נפיחות והגבלת תנועה בכל מרפקי האצבע, חלק עקב נפיחות וחלק עקב תבניות תנועה לא תקינות, ימשיך טיפול לשיקום היד המתמקד בהורדת נפיחות ושיפור טווחים...".
בסיכום הרפואי של המכון לריפוי בעיסוק, בבי"ח ברזילי, מתאריך 31/1/12, צוינו תלונות ממושכות של התובע על ירידה בתחושה באצבע, ירידה באודם ובנפיחות האצבע, אך לא היעלמותם. כן, נרשם כי קיים רעד וקושי בתנועה האקטיבית של האצבע, שמקורם לא ברור.
11.בביקור במחלקת דף יד, בי"ח ברזילי, מ- 6/2/12, צוינה מעט אדמומיות דורסלית באצבע, וכן "מגבלה תפקודית של 50 אחוז". צוין עוד, שאין תועלת בהמשך טיפול ריפוי בעיסוק.
בהמלצות נרשם: "מופנה לרופא תעסוקתי – לציין יש קושי לעבודה בטמפרטורה קרה. ביקורת בעוד חצי שנה".
ואכן התובע נבדק ע"י רופא תעסוקתי ב- 13/2/12, אשר קבע: "... להערכתי לא יוכל לשוב ולעבוד כקצב הן בשל התפקוד החלקי באצבע זו והן בשל המסוכנות הקשורה בהפעלת כלים חדים כמו סכינים או מסורים חשמליים.... לאור פציעתו..., אינו כשיר להמשיך בעבודתו כקצב".
12.במכתב רפואי מ- 5/3/12, של ד"ר פישציק ילנה, רופאה כללית, תוארו תלונות התובע על נפיחות, וכאבים עזים, שהופיעו עקב עבודה פיזית משך 8 שעות יום קודם לכן. הרופאה הפנתה את התובע בדחיפות לרופא תעסוקתי, וציינה: "... לפי דעתי החולה לא מסוגל לעבוד פיזית ועם קור...".
התובע נבדק ע"י רופא תעסוקתי ובתעודה הרפואית מ- 12/3/12 צוינו תלונותיו על כאבים עזים באצבע. גם הרופא התעסוקתי ציין כי נעשה ניסיון ע"י התובע לשוב לעבודתו שלא בעמדת הקצביה, אך נדרש לבצע עבודות פיזיות במחסן, כמו הרמת משקל וטיפוס על סולמות לצורך הורדת סחורה, ובסוף המשמרת הופיעו אותם כאבים עזים.
הרופא התעסוקתי מסכם: "לאור מצבו הרפואי, מר ו' אינו כשיר לעבודת כפיים הדורשת הפעלת יד ימין. תוקף מגבלה זו היא לטווח של שנה עד 31/3/13. אינו יכול לבצע הרמת משאות, בכל משקל שהוא או לטפס לגבהים".
13.בנוסף לסקירת המסמכים הרפואיים הנ"ל, הוגשו ע"י התובע תעודות מחלה לתקופה מיום התאונה עד 20/2/12.
כל התיעוד הרפואי שצוין לעיל צורף לתצהיר התובע.
הנכות התפקודית
14.התובע טען בתצהירו כי עודנו סובל מרגישות בצלקת וכאבים במפרק האצבע, סובל מחולשה באחיזת כלי עבודה, ומוגבל בהרמת משאות. כאביו ומגבלותיו מתחזקים בחילופי מזג אוויר.
התובע מעיד על עצמו כמי שחסר ניסיון מקצועי או השכלה פורמליים, כמי שעבד כל חייו עבודות פיזיות, וכמי שהשפה העברית אינה שגורה בפיו, בהיותו עולה חדש.
15.התובע טען בסיכומיו, כי לנכות הרפואית שנותרה אצלו משמעות תפקודית קשה ביותר; התובע פוטר מעבודתו לאחר התאונה (ר' מכתב פיטורין מ- 1/4/12 נספח ו' לתצהיר התובע), ועל רקע היותו עולה חדש (עלה ארצה לפני 16 שנים), ועברו התעסוקתי כעובד כפיים, לא הצליח מאז התאונה להשתלב חזרה בשוק העבודה, עד אשר מצא עבודה בניקיון מכונות (סעיף 39 לתצהירו). יעידו על כך ניסיונותיו למצוא עבודה, והעובדה שעבר ממקום עבודה אחד לאחר, משלא הצליח להתמיד, בשל מכאוביו ומגבלותיו.
התובע מפנה לקביעת המומחה מטעמו, לפיה הגם שמדובר בנכות פלסטית, משמעותה התפקודית כבדה, נוכח הרגישות בהפעלת כלים חדים, והקושי בהרמת משאות.
לבסוף, הצליח התובע למצוא עבודה בחברת תקשורת, שם הוא עובד מאז קיץ 2015, ומתמיד בעבודתו (לכל הפחות עד למתן עדותו ב- 20/7/16 – ס"י).
ב"כ התובע טוען, כי בהתחשב בגיל התובע, העדר השכלה, אי-ידיעת השפה העברית, ועברו התעסוקתי כעובד כפיים, הרי שנכותו התפקודית עולה על שיעור נכותו הרפואית המוסכמת. ב"כ התובע מציע להעמיד נכותו התפקודית של התובע על שיעור 15%.
16.לעומתו, טען ב"כ הנתבעות, בסיכומיו, כי מדובר אך בנכות פלסטית, שאין לה נפקות תפקודית. זאת, בין היתר, נוכח הממצאים התקינים, כפי שפורטו בחוות דעת ד"ר ז'טלני, למעט הרגישות למגע בצלקת שנותרה באצבע.
ב"כ הנתבעות מציין בהקשר זה את עברו "התאונתי" ו"התחלואתי" של התובע, ובכלל זה מחלת האסטמה, השבר ביד שמאל, ועוד. כן, לטענת ב"כ הנתבעות, טענת התובע, כי רק בעקבות התאונה אין הוא מצליח להתמיד בעבודה קבועה אינה נכונה, שכן, גם עובר לתאונה החליף התובע מקומות עבודה רבים, כפי שעולה מ"דו"ח רציפות" של ה-מל"ל (נ/1); התובע אף המשיך לעבוד בעבודות כפיים, על-אף "מגבלותיו" הנטענות, ולא איבד כושר עבודתו, לרבות עבודתו בתור קצב.
17.ב"כ הנתבעות ביקש להיבנות, בין היתר, ממה שרשם התובע בטופס התביעה שהגיש ל- מל"ל, לתשלום דמי פגיעה, בגין פגיעתו בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 8/1/13, כשנתיים לאחר התאונה נשוא התביעה. בטופס זה השיב התובע בשלילה לשאלה: "האם סבלת בעבר ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבך כיום?".
כבר אומר, אין בתשובה זו כדי ללמד שהתובע בעצמו מודה ומאשר שאין לו תלונות, או מגבלות, באצבע 2 יד ימין, שנפגעה בתאונה, בעוד שבתאונה המאוחרת, מ- 2013, נפגע התובע באגודל יד ימין (ר' נ/10).
על רקע האמור, ניתן להבין תשובתו של התובע, כמתייחסת לאגודל יד ימין בלבד, ואין בה משום אמירה כי אין הוא סובל מתלונות או מגבלות באצבע 2 יד ימין.
18.כאמור, התובע עולה ממדינות חבר העמים, מלפני כ- 16 שנים, אינו יודע קרוא עברית, השפה העברית אינה שגורה בפיו, ועדותו נשמעה בעזרת מתורגמנית לשפה הרוסית.
כעולה מעדותו (עמ' 11-12), התובע עבד במספר מקומות עבודה רב יחסית (מדו"ח רציפות עבודה (נ/1) עולה כי מאז שנת 2000 עד התאונה החליף כ- 16 מקומות עבודה); אם כי ניתן ללמוד מעדות התובע כי כל העבודות בהן עסק היו עבודות פיזיות, שאינן מצריכות השכלה מקצועית פורמלית.
ב"כ הנתבעות תהה, תוך כדי חקירת התובע חקירה נגדית, איך הלה "הסתדר" מבחינת השפה בכל מקומות העבודה בהן עבד, או כשהגיע למשרד בא-כוחו, לדוגמא, לצורך קידום תביעתו, והתובע השיב, ותשובתו אמינה ומהימנה עליי, שבכל מקומות העבודה בהן עבד, מנהלי העבודה היו דוברי רוסית, וכשהגיע למשרד בא-כוחו, התלוותה אליו אשתו שעזרה לו בתרגום לרוסית (עמ' 12 ש' 10, ש' 24); כך גם כשהגיע לבדיקה אצל ד"ר גורן (עמ' 12 ש' 27).
19.התובע העיד (עדותו נשמעה ב- 20/7/16), כי מזה שנה הוא עובד בחברת תקשורת (עמ' 37-38), ועודנו עובד שם (עמ' 42 ש' 17), אלא אף שניתנה לו ההזדמנות להגיש תלושי שכר רלוונטיים, מינואר 2015, לפי הצהרת בא-כוחו (עמ' 40 ש' 11), (כן, ראה החלטה בעמ' 41), התובע משום מה לא עשה זאת.
20.מעדות התובע עולה כי גם במסגרת ניסיונותיו לחזור לעבודה, לאחר התאונה, עבד אך ורק בתור פועל: "ת. פועל, בכל מקום" (עמ' 43 ש' 8); וכשעבד בחברת "אור לישראל", לדוגמא, התמיד רק 5 חודשים, ומאחר ומדובר בעבודה פיזית, ובשל הקושי בהרמת חפצים, נאלץ לעזוב: "ת. היה צורך להרים אה, ולעזור להרים מתכת"....."ת. היד שלי לא מחזיקה, אני עובד רק על בסיס של שלוש אצבעות" (עמ' 43 ש' 4, 11).
21.התנהלות התובע לאחר התאונה, מלמדת על ניסיונותיו האמיתיים והכנים להשתלב חזרה בשוק העבודה, על-אף הפגיעה הגופנית. גם כשתהה ב"כ הנתבעות, מדוע "לקח לתובע" 5 חודשים כדי להבין שלא יוכל להמשיך באותה עבודה, השיב התובע תשובה פשוטה וכנה: "ת. אז מה היה עלינו לעשות? אנחנו זה, היינו זקוקים לכסף, אשתי בבית חולה" (עמ' 43 ש' 17).
22.בפנינו תובע שכלל אינו מנסה להשיג רווח משני מפגיעתו בתאונה, וכל דאגתו היא לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו, ומשכך הרושם הוא שגם ניסיונותיו הבלתי נלאים למצוא עבודה מתאימה בה הוא מסוגל להתמיד, היו כנים ואמיתיים.
בהתחשב במגבלה התפקודית ממנה סובל התובע, וממנה סבל ביתר שאת בתקופה של כשנה מיום התאונה, הכל כפי שעולה מהסקירה לעיל, בהתחשב בנתוניו האישיים (גילו, מקצועו, השכלתו המקצועית והפורמלית, עברו התעסוקתי, אי-ידיעת השפה העברית, וכו'), סבורני כי יש להעמיד נכותו התפקודית כדי שיעור נכותו הרפואית.
מודע אני לכך, שברגיל נכות פלסטית אינה מבטאת את שיעור הנכות התפקודית, אך סבורני כי המקרה שלפנינו חריג. רגישות היתר ממנה סובל התובע באצבע 2 יד ימין, מגבילה אותו בכל מגע עם חפצים חדים, לרבות בהרמת משאות, ומגבילה אותו למעשה בעבודה פיזית כלשהי. ראיה לכך, פיטוריו בחודש 04/12 מעבודתו אצל הנתבעת וכן הרישומים הרפואיים, כפי שהובאו לעיל. גם שני המומחים מטעם הצדדים התייחסו לרגישות הצלקת למגע.
בגילו של התובע, ובהתחשב בנתוניו האישיים, סיכוייו להשתלב בעבודה עתידית שאינה פיזית, נגרעו במידה משמעותית וקרוב לוודאי שיהא מוגבל כדי שיעור נכותו הרפואית.
הפסד כושר השתכרות לעבר
23. התובע טען, בתצהירו, כי כתוצאה מפגיעתו בתאונה היה באי-כושר מוחלט מעבודה משך שנה שלמה.
התובע טוען שיש לחשב הפסדי שכרו לעבר על בסיס משכורת של 6,424 ₪ (וכשהיא משוערכת 7,036 ₪). לעומתו, טוען ב"כ הנתבעות שהתובע לא הוכיח הפסדי שכר לעבר כלל; זאת משלא הגיש תלושי שכר, לא לפני התאונה ולא אחריה, למעט שני תלושי שכר לחודשים 06/2011 ו- 07/2011, וכן כי לא הוכחה ירידה ברמת השתכרותו בהשוואה בין התקופה עובר לתאונה, ולאחריה.
24.לאחר שבחנתי טענות הצדדים, והראיות שהובאו לפניי, ובפרט התיעוד הרפואי, כפי שנסקר לעיל, מקבל אני שהתובע היה בתקופת אי-כושר מוחלט מעבודה משך שנה מיום התאונה. הונחה בפניי תשתית ראייתית דיה כדי לבסס הצדקה מבחינה רפואית לתקופת אי-כושר מוחלט משך שנה מיום התאונה. די לציין המלצת הרופא התעסוקתי מחודש 13/12, לפיה התובע אינו מסוגל לעבוד עבודה פיזית עד חודש 03/13 (ר' סעיף 12 לעיל), אך לא רק.
25.באשר לרמת השתכרות התובע עובר לתאונה, הרי זו ניתנת לקביעה על בסיס ארבעה תלושי שכר של התובע (מחודש 03/11 עד 06/11), (סומנו נ/5), ומהם עולה כי ממוצע השתכרותו עובר לתאונה עמד על 5,073 ₪, וכשסכום זה צמוד להיום מגיע לסך 5,192 ₪.
זהו בסיס השכר לצורך קביעת הפסדי שכרו של התובע לעבר, אך בהתחשב בגילו ובעברו התעסוקתי, יהא זה בסיס השכר גם לצורך חישוב הפסדי שכרו לעתיד.
אני ער לכך, כי ממוצע שכרו של התובע, בהתבסס על אישורי ה-מל"ל (נ/5 ו-נ/14) גבוה מהממוצע הנ"ל; לפי אישור תשלומי דמי הפגיעה הרבעון עומד על 16,617 ₪, כך שממוצע השכר 5,539 ₪, ולפי אישור תשלומי גמלאות הנכות הרבעון עומד על 19,287 ₪, כך שממוצע השכר 6,429 ₪.
משלא הוברר פשר הפער, אלך לפי תלושי השכר עובר לתאונה.
26.מעבר לתקופת אי-כושר מלא של שנה מיום התאונה, סבורני כי יש לקבוע לתובע הפסד שכר חלקי בשיעור 20% לתקופה של שנה נוספת, ואחריה הפסדי שכר חלקיים בשיעור 7.5%, הן ליתרת התקופה והן לעתיד.
27.לפי האמור, להלן חישוב הפסדי שכרו של התובע לעבר:
(מלא) 5,192 ₪ × 12 חודשים = 62,304 ₪
+ ריבית ממחצית התקופה = 3,780 ₪
(חלקי) 5,192 ₪ × 20% × 12 חודשים = 12,460 ₪
+ ריבית ממחצית התקופה = 590 ₪
5,192 ₪ × 7.5% × 49 חודשים = 19,080 ₪
+ ריבית ממחיצת התקופה = 386 ₪
_____________________________________
סה"כ 98,600 ₪
הפסד כושר השתכרות לעתיד
28.5,192 ₪ × 7.5% × מקדם ההיוון של 12.5 שנים = 48,658 ₪.
הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים
29.עד סוף 2013 חישוב הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים נערך לפי שיעור 10%, ומ-1/1/14 לפי 12%. בהתחשב בכך שכמחצית מסכום הפיצוי בגין הפסדי שכר (לעבר ולעתיד) הינו עבור התקופה עד סוף שנת 2013, החישוב ייערך לפי שיעור 11%.
147,258 ₪ (הפסד שכר לעבר ולעתיד) × 11% = 16,198 ₪.
כאב וסבל
30.התובע עותר לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין ראש נזק זה; ואילו הנתבעות מציגות פיצוי בסך 20,000 ₪.
בהתחשב בחומרת הפגיעה והנכות הרפואית שנותרה, המגבלות והתלונות של התובע, הכל כפי שתואר לעיל, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה כדי 35,000 ₪.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
31.התובע טען בתצהירו כי כתוצאה מפגיעתו בתאונה הוא נזקק לעזרת צד ג' בעבודות משק הבית ואחזקת הבית, ואף בעבודות פשוטות וקלות, שנהג לבצע בביתו קודם לתאונה. העזרה סופקה לו ע"י בני משפחתו, ולהערכתו יזדקק לעזרת צד ג' לכל ימי חייו.
התובע מעריך כי מאז התאונה ולמשך שנתיים נזקק לעזרת צד ג' בהיקף של 20 שעות לחודש, ואחרי תקופה זו, ולעתיד, נזק ויזדקק לעזרת צד ג' בהיקף של 16 שעות לחודש.
יצויין שהתובע לא העיד את אשתו, אשר תצהירה הוגש, לענין עזרת צד ג', ובחר למשוך אותו עקב אי-התייצבותה מטעמים רפואיים.
בסיכומיו עותר התובע לפיצויי בגין ראש נזק זה בסך 118,563 ₪. לעומתו, טוען ב"כ הנתבעות, כי הפגיעה בתאונה לא פגעה ביכולת התובע לתפקד בחיי היומיום ובביתו, כלל ועיקר.
לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהובאו לפניי, חומרת הפגיעה, הטיפולים הרפואיים והנכות הצמיתה, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על דרך האומדנה, על סך 18,000 ₪.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד
32.בהינתן כי מדובר בתאונת עבודה שהוכרה ע"י ה-מל"ל, הוצאות אלו אמורות להיות מכוסות ע"י ה-מל"ל. עם זאת, ניסיון החיים מלמד כי חלק מן ההוצאות נישאות ע"י הנפגע בעצמו.
ועוד, סביר להניח כי התובע נשא הוצאות נסיעה במסגרת המעקב הרפואי הממושך.
לתצהיר עדותו צירף התובע 3 קבלות המעידות על תשלום סכומים זניחים לקופ"ח, ס"כ 130 ₪.
כן צורפה חשבונית/קבלה, ע"ס 3,510 ₪, עלות חוות הדעת הרפואית של ד"ר גורן, שהוגשה מטעם התובע.
אין צריך לומר, עלות חוות דעת זו אינה ראש נזק בר-פיצוי, ומקומה במסגרת פסיקת הוצאות משפט.
משכך, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר, על דרך האומדנה, על סך 1,500 ₪.
לא הוכח בפניי שהתובע צפוי להוציא הוצאות נסיעה, או הוצאות רפואיות, בעתיד, בגין פגיעתו בתאונה.
ניכויים
33.משהוכרה התאונה ע"י ה-מל"ל כתאונת עבודה, אין חולק שמכל פיצויי שייפסק יש לנכות תשלומי ה-מל"ל ששולמו לתובע בגין התאונה.
ב"כ הנתבעות פירט, אחד לאחד, תשלומי ה-מל"ל (בהתבסס על מסמכי פירוט תשלומי ה-מל"ל, סומנו נ/5), כולל שערוכים (סעיף 28 לסיכומי הנתבעות); ב"כ התובע לא התייחס לחישובי ב"כ הנתבעות, ולא חָלַק עליהם (בדרך של 'סיכומי תשובה', לדוגמא).
לאחר שבחנתי חישוב ב"כ הנתבעות, תוך השוואה עם נתוני ה-מל"ל, הנני מקבל אותם, וקובע, כי ס"כ תשלומי ה-מל"ל לניכויי עומד על 62,270 ₪.
34.לסיכום, ס"כ הפיצויים לפי סעיפים 27 עד 31, לעיל, עומד על 217,956 ש"ח.
ולאחר הפחתת אשם תורם בשיעור 40%, ותשלומי ה-מל"ל הנ"ל, תעמוד היתרה לפיצויי על סך 68,504 ₪.
לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק, והוצאות משפט בסך 6,000 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, י"ב אב תשע"ז, 04 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.
