ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע היה בן 60 במועד הגשת התביעה, אב ל-5 ילדים. הוא הגיש לנתבע תביעה לקצבת נכות כללית ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור 57% וכן 65% בגין אבדן כושר עבודה.

לתובע קיים חוב מזונות בסכום של מעל 200,000 ₪ (הסכום הנטען על ידי הנתבע אינו שנוי במחלוקת).

2.לטענת התובע הנתבע קיזז ממנו סכומים בגין חוב המזונות, הן מדמי אבטלה, הבטחת הכנסה ונכות כללית.

3.התובע עתר בתביעתו לחדול מקיזוז קצבת הנכות, מאחר שהסכום שנותר לזכותו לא מאפשר לו לחיות בכבוד ולספק את צרכיו הבסיסיות ביותר. כן עתר התובע להורות לנתבע להשיב לו את מלוא הסכומים שקוזזו ממנו שלא כדין מדמי אבטלה, הבטחת הכנסה וקצבת נכות כללית.

4.הנתבע טען בכתב ההגנה (המתוקן) כי לגרושת התובע משולמים דמי מזונות החל מחודש 7.06 לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1997 (להלן – חוק המזונות). מדמי האבטלה שקיבל התובע קוזז סכום בגין חוב דמי מזונות, שעמד ביום 16.7.15 על סך של 205,760 ₪.

בחודש 9.14 החל התובע לקבל דמי אבטלה, כאשר הנתבע מקזז מהם את חוב המזונות על שם התובע, כך שנותר לו הסכום המקובל לקצבת יחיד. הנתבע מסתמך על האמור בסעיף 14(ג) לחוק המזונות הקובע כי "היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה".

משתביעת התובע לדמי אבטלה הוכרה, רשאי הנתבע לקזז מדמי האבטלה את הסכום שהוא חב לו. החל מחודש יולי 2015 קוזזו מקצבת הנכות סכומים לפי חוק המזונות ועל פי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) (לכתב ההגנה המתוקן צורפה תעודת עובד ציבור).

5.בתיק התקיימו שני דיונים מוקדמים. מטעם הנתבע הוגשו חמש (!) תעודות עובד ציבור לגבי הסכומים שנוכו מהקצבאות שהגיעו לתובע בגין חוב מזונות וכן בגין חוב דמי ביטוח.

6.בתום הדיון מיום 6.1.2016 ניתנה החלטה שלפיה:

"כפי שהראה התובע, ישנו ניכוי מקצבת הנכות בסך 985 ₪, ונותר לו – כמקור היחיד לפרנסתו- סך של 1,146 ₪. עד לדיון הבא, על הנתבע לצמצם את הניכוי/קיזוז ל-10% מגובה הקצבה".

7.בהעדר מחלוקת עובדתית, הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין לאחר שיוגשו סיכומים בכתב. לאחר שהוגשו סיכומי תשובה מטעם ב"כ התובע הועבר התיק להכרעה.

8.עיקר טענות ב"כ התובע

א.קיימות סתירות בין תעודות עובד הציבור שהוגשו על ידי הנתבע באשר לקיזוז מקצבת הנכות בגין חוב המזונות.

ב.ניתן לקזז מקצבה בגין חוב מזונות כאשר לא מדובר בקצבה שוטפת בלבד.

ג.הנתבע לא קיים את החלטת בית הדין באשר לצמצום הקיזוז ל-10% מגמלת התובע אלא ביום 1.6.16.

ד.הסכום שנותר לתובע לאחר הקיזוז לא אפשר לו להתקיים בכבוד. הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד הוכרה על ידי בית המשפט העליון כזכות חוקתית המהווה חלק מכבוד האדם – בג"ץ חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, 28.2.12, בג"ץ 7245/10 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה, 4.6.13.

ה.הנתבע לא טרח לבדוק את מצבו הכלכלי של התובע בטרם החל לקזז סכומים מהגמלאות שקיבל או היה זכאי לקבל מהנתבע, משנת 2007.

ו.יש להשאיר בידי החייב סכום מינימאלי, כפי שנדרש במסגרת הוצאה לפועל ופש"ר. הנתבע הותיר בידי התובע סכומים נמוכים בהרבה מאלה המפורטים בטבלה.

ז.על הנתבע לקזז ככל היותר 10% מגובה הגמלה.

9.עיקר טענות ב"כ הנתבע

א.לתובע חוב בגין מזונות של מעל 200,000 ₪, חוב נוסף בגין דמי ביטוח וכן קיבל מפרעה על חשבון קצבה.

ב.דמי אבטלה וכן הזכאות הרטרואקטיבית בגין דמי אבטלה קוזזו על חשבון חוב המזונות, לאור סעיף 14(ג) לחוק המזונות.

ג.אין מדובר בקיזוז יתר שמנע מהתובע לחיות בכבוד.

10.הקיזוזים שנעשו מגמלאות התובע

יש לתמוה מדוע היה צריך להגיש לתיק חמש "תעודות עובד ציבור" על מנת לספק נתונים מספריים שאמורים לעלות באופן ברור מרישומי הנתבע.

מכל מקום, אין מחלוקת לגבי חוב המזונות של התובע, ועל שהנתבע ביצע קיזוז מהזכאות הרטרואקטיבית שהוכרה לדמי אבטלה וקצבת נכות.

מעבר לכך נעשו קיזוזים מהגמלה השוטפת בחודשים 7.15- 11.15 וכן מתשלומי דמי אבטלה בגין חודשים 1.15-4.15 (ראו תע"צ מ- 20.6.16 ו-21.6.16). כן עלה כי החלטת בית הדין שלפיה יש לצמצם את הקיזוז לשיעור של 10% (החלטה מיום 6.1.16) בוצעה רק מחודש יוני 2016.

11.דיון והכרעה

חוק המזונות מעמיד מימון ביניים לזוכה בפסק דין למזונות באמצעות הנתבע- המוסד לביטוח לאומי. מדובר במימון שבעקבותיו נכנס המוסד לביטוח לאומי בנעלי הזוכה ובסמכותו לגבות את סכום המזונות ששילם מהחייב, המבוטח, התובע בענייננו. על תכלית החוק עמד בית הדין הארצי בפסק הדין שניתן בדב"ע לט/0-57 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל פולנדי, פד"ע יא 76, והטעים כי החוק:

"הוא מאותם החוקים המעמידים את המוסד במישור של 'סוכן לתשלומים', עת בחשבון סופי כל הפסד הוא על חשבון אוצר המדינה - משלם המסים ולא על חשבונו הוא (סעיף 16 לחוק המזונות). עובדה זאת נותנת משמעות מיוחדת המחייבת, ומודגש - המחייבת, את המוסד לגבות ('יגבה') מן החייב כל סכום המגיע מהחייב במזונות לזכאי למזונות. החוק בא לשחרר את הזכאים למזונות מדרך היסורים הקשורה לעתים במימוש זכויות מפסק-דין למזונות, ומה שחשוב יותר - להבטיח מקור ביניים לתשלום, כך שאף אם החייב לא ישלם במועד או שלא ישלם כלל - המינימום יבוא באמצעות המוסד לביטוח לאומי; באמצעותו ולא על חשבונו".

סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות, כנגד סכום שהמוסד חב לחייב על פי כל דין.

הזכות לביצוע הקיזוז נתונה לביקורת בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות.

הלכה היא כי החלטת המוסד על קיזוז גמלה רטרואקטיבית המגיעה למבוטח, בשל חובו בגין תשלום המזונות, תוך הבחנה מהגמלה השוטפת – היא סבירה. "זאת, משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח" (עב"ל 391/06 אליהו עמר - המוסד לביטוח לאומי, 10.6.08).

במקרה של התובע, הוא חייב חוב בגין מזונות בסכום גדול של מעל מאתיים אלף ₪, שאינו שנוי במחלוקת. כאשר הוכרה זכאות רטרואקטיבית לגמלה (דמי אבטלה וקצבת נכות), פעל הנתבע לפי סמכותו וקיזז את הסכומים בגין חוב המזונות. זאת בשונה מן הקיזוז מהגמלה השוטפת.

במקרה של גמלה שוטפת, ההחלטה על קיזוז אשר לא מותירה בידי המבוטח הסכום המינימאלי לקיום בכבוד, אינה סבירה ואינה מידתית.

הסכום המינימאלי לקיום בסיסי ביותר הוא הסכום של קצבת הבטחת הכנסה, לפי ההרכב המשפחתי של התובע, אשר היה זכאי לתוספת עבור בנו עת היה קטין וכעת משרת שירות סדיר בצה"ל (ראו תע"צ מיום 20.6.17). לכן, ככל שנעשה קיזוז מגמלאות השוטפות של התובע בשנת 2015 שלא הותיר בידי התובע סכום השווה לקצבת הבטחת הכנסה, מדובר בהחלטה לא סבירה, ויש להורות על ביטולה.

כמו-כן על הנתבע היה לכבד את ההחלטה הביניים של בית הדין בעניין הגבלת הקיזוז לשיעור של 10% מסכום הקצבה החל מחודש ינואר 2016, עת ההחלטה התבצעה החל מחודש יוני 2016 בלבד.

12.לסיכום

נוכח האמור לעיל אנו מורים כדלקמן:

א.על הנתבע להשיב לתובע סכומים שקוזזו מגמלאותיו בגין דמי מזונות (או חוב אחר), עד לזכאות לקצבת הבטחת הכנסה לפי הרכב המשפחתי של התובע.

ב.על הנתבע להשיב לתובע כל סכום שקוזז מגמלאותיו – מעל ל-10% מהגמלה – החל מחודש ינואר 2016 ועד מאי 2016.

מאחר שהתובע מיוצג ע"י עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

13.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏11 ספטמבר 2017, ‏כ' אלול תשע"ז, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.