בן דוד נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח'

1.התובעת מנהלת סניף הדואר המרכזי באשקלון. הנתבעים 2 ו – 3 שימשו מנהלי בית הדואר באשקלון והיו ממונים על התובעת בתקופות העסקה שונות. התובעת עותרת לפיצוי בסך של 255,000 ₪ (120,000 ₪ נגד הנתבעים 1 ו – 2, בגין התנכלות שגרמה לה עוגמת נפש ונזק נפשי רב בתקופה עד שנת 2011 ו – 120,000 ₪ נגד הנתבעים 1 ו – 2, בגין התנכלות שגרמה לה עוגמת נפש ונזק נפשי רב בתקופה משנת 2011 ועד הגשת התביעה; פיצוי בסכום של 15,000 ₪ בגין משכורת חודש פברואר 2016) וכן עותרת התובעת להחזרת 28 ימי מחלה ליתרת ימי המחלה שלה.

העובדות

2.התובעת מועסקת בנתבעת 1 החל ביום 16.4.1986. מיום 25.2.2007 משמשת התובעת כמנהלת סניף הדואר המרכזי באשקלון.

3.הנתבעת 1, חברת דואר ישראל בע"מ (להלן – הנתבעת 1) היא חברה ממשלתית הפועלת מכוח חוק הדואר, התשמ"ו – 1986.

4.הנתבעת 2, הגב' מימי גמליאל (להלן – הנתבעת 2 או גב' גמליאל) הועסקה בנתבעת 1 מיום 3/2003 ועד לחודש 2/2012 ושימשה כמנהלת סניף הדואר המרכזי באשקלון. בתפקידה זה היתה הנתבעת 2 ממונה על התובעת.

5.הנתבע 3, מר ניסים בוטויקה (להלן – הנתבע 3 או מר בוטויקה) עובד הנתבעת 1 שימש כממלא מקום מנהל בית הדואר באשקלון וממונה על התובעת החל בחודש 2/12 ועד לחודש 4/16 למעט 4 חודשים. כמו כן משמש הנתבע 3 כמנהל אזור לכיש.

6.בחודש 2/2011 הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני, למניעת ניודה מתפקידה כמנהלת בית הדואר באשקלון לתפקיד מנהלת סניף הדואר לב אשקלון. הליך זה נמחק בהסכמה לאחר שהנתבעת ביטלה את החלטת הניוד.

טענות התובעת

7.התובעת טוענת שהנתבעים 2 ו – 3 התנכלו לה, השפילו אותה, הוציאו לשון הרע והתנהגו בחוסר תם לב, כאשר ניסו להעבירה מתפקידה והפרו את חוזה העבודה. לטענתה משנת 2010, ככל הנראה בשל פעילותה בוועד העובדים, החלו הנתבעים לדכא אותה, לנסות להעבירה לסניף אחר, לפגוע בסמכויותיה, לבודד אותה בחדר צדדי, כאשר הנתבע 3 משתמש בכוחנות, תוך ניצול היותו יו"ר וועד עובדים במקביל לתפקידו כמנהל בית הדואר ובהמשך קודם לתפקיד מנהל אזור לכיש.

8.התובעת טוענת שנתבע 3 התנהג כשריף במערב הפרוע ועשה בסניף עליו הייתה ממונה התובעת כבתוך שלו, כאשר שלל ממנה סמכויות ללא שימוע, ללא הליך הוגן, תוך הסתרת התנהגותו מהממונים עליו. התובעת טענה שנתבעת 2 מנהלת בית הדואר אשקלון וממונה ישירה עליה הפעילה על התובעת לחצים להפסיק פעילותה בוועד עובדים כדי לסייע לנתבע 3, כאשר היא השפילה את התובעת, צעקה עליה וביזתה אותה בפני עובדים ולקוחות ודרשה ממנה לבצע פעילויות לא חוקיות.

9.כאמור, בשנת 2011 הגישה התובעת בקשה לצו מניעה נגד נתבעת 1 למנוע את העברתה מתפקידה ולהשאיר אותה כמנהלת סניף הדואר המרכזי באשקלון, כאשר הצדדים הגיעו להסכמה שנתבעת 1 תשקול מחדש את ייעודה של המבקשת ועד לתום בחינת ההחלטה תמשיך לעבוד התובעת בסניף הדואר המרכזי באשקלון, כאשר התובעת תקבל את משכורת חודש ינואר 2011 בגין עבודתה בסניף אשקלון.

10.לטענת התובעת לאחר השבתה לעבוד בסניף הדואר המרכזי באשקלון, ואף על פי שהיתה אמורה לחזור לתפקידה כמנהלת סניף דואר מרכזי, הרי שבפועל ובהתאם להוראות הנתבעת 2, נשללו ממנה כל סמכויות הניהול, כאשר כל פניה נעשתה על ידי הנתבעת 2 ישירות מול עובדי הסניף תוך התעלמות מוחלטת מן התובעת. לטענתה כל סמכויותיה הועברו לאחראית צוות עליה היתה התובעת ממונה, הגב' יוכי גבאי (להלן- הגב' גבאי), כשהתובעת מבודדת מבחינה פיסית מהעובדים עליהם היתה ממונה. בפועל נותרה התובעת לטענתה עם עבודה של אשנבאית וקידום מכירות.

11.מוסיפה התובעת וטוענת כי עם סיום תפקידה של הנתבעת 2 בחודש 2/12 לערך, מונה הנתבעת 3 לתפקיד, שהוא חבר ועד עובדים ארצי ומרחב דרום השייך לסיעה יריבה לסיעה של התובעת. לטענתה למרות דרישתה להשיב לה את סמכויותיה דבר לא השתנה והנתבע 3 המשיך לשלול ממנה סמכויות תוך התעלמות מקיומה כשמשימת ניהול העובדים מוטלת על גב' גבאי. הנתבע 3 אף דאג לטענת התובעת לבודדה פיסית מן העובדים בחדר שנמצא מרחק רב מהם ואילו הגב' גבאי הוצבה בחדר סמוך לחדרו של הנתבע 3, בקרבת עובדי הסניף. לטענת התובעת בסוף שנת 2013 בבחירות לוועד העובדים ועקב לחציו של הנתבע 3, התפטרה היא מחברותה בוועד העובדים.

12.לטענת התובעת כל דרישותיה להשיב לה את סמכויותיה, נענו בשלילה תוך שהנתבע 3 מתייחס אליה באופן משפיל, צועק ומבייש אותה בפני העובדים.

13.בחודש 9/14 טוענת התובעת בעקבות פנייתה למנכ"ל הנתבעת מר אלמוזנינו, נערכה פגישה בעניינה בנוכחות מר אהוד שירוני, מ"מ מנהל מרחב דרום דאז, במסגרתה הובהרה ההיררכיה הניהולית כשהתובעת היא מנהלת הסניף ותחתיה נמצאת הגב' גבאי. למרות זאת טוענת התובעת דבר לא השתנה כשהנתבעת 1 נותנת גיבוי מלא להתנהגות הנתבעים כלפיה.

14.לטענת התובעת הדברים הגיעו לידי כך שהנתבע 3 הורה לה ביום 16.3.15 לעבור לעבוד בשדרות כמחליפה לאשנבאית שנעדרת מהעבודה. התובעת לטענתה סירבה לכך ולאחר שובה ממחלה ההחלטה בוטלה. לטענתה גם עת מינויה של הגב' איריס אליאסי כמנהלת בית הדואר וכממונה על התובעת הדברים לא השתנו, כאשר בחודש 2/2016 שב הנתבע 3 לתפקיד מנהל בית הדואר באשקלון.

לטענת התובעת בתאריך 1.3.2016 שבה מחופשת מחלה כפויה אליה הוצאה שלא כדין, או אז פנתה לנתבע 3 אך זה סירב לשוחח עמה ביחידות וכששוחח עמה היה זה בבוטות, תוך שהוא מבהיר לה כי הוא שמכין את תוכניות העבודה השבועיות, כלי ניהולי חשוב שהיה בידי התובעת, והגם כי הסכים לכנס את העובדים להודיעם כי התובעת היא הממונה עליהם, ביטל כל ישיבת צוות שנקבעה לכך.

לסיכום טוענת התובעת כי למעשה היא נותרה ללא סמכות כלשהי כשענייני הסניף מתנהלים למול הגב' גבאי ישירות אל הנתבע 3.

15.אשר למחלה הכפויה – טוענת התובעת כי בחודש 5/2015 עברה היא ניתוח של שאיבת דיסק עקב כאבי גב קשים. לטענתה לאחר הניתוח נאלצה תחילה לשהות במחלה ואחר כך על פי אישור רופא תעסוקתי במשרה חלקית. לטענתה על פי אישור רופא תעסוקתי מיום 26.11.15 היא מוגבלת בעבודה הכרוכה בהרמת משאות ובישיבה ממושכת, כשלאחר אישור זה לא קיבלה שום הנחיה או אישור מרופא החברה באשר לעבודתה. לטענתה הסתבר לה כי התנהל מסע שכנוע של רופא החברה כי יפסול אותה מלשמש כמנהלת סניף – דבר שאינו בסמכותו. ביום 4.1.16 נקבע לתובעת שימוע בעקבות מסקנות וועדה רפואית בה נקבע על ידי רופא החברה שהוא מאשר העסקתה בחצי משרה- כשלטענת התובעת כלל לא היתה וועדה רפואית בעניינה.

לבסוף טוענת התובעת היא קיבלה ביום 13.1.16 מכתב מיום 7.1.16 לפיו רופא החברה קבע כי היא איננה מתאימה לתפקידה לצמיתות כשלטענתה הדבר אינו בסמכותו מה גם שהיא כלל לא נבדקה על ידו. עוד טוענת כי לאחר שביררה העניין נודע לה כי רופא החברה סיים עבודתו בחודש ינואר 2016 וכי לא הוא שכתב את ההחלטה בעצמו. לטענתה לאחר שהדברים הועברו לב"כ הנתבעת נמסר לה כי עניינה יועבר ללשכת הבריאות המחוזית לקביעת כושרה – אך בסופו של יום הדבר לא נעשה והתובעת הוצאה לחופשה על חשבון ימי המחלה שלה החל מיום 1.2.2016 על מנת שהנתבעת תבצע פנייה ללשכת הבריאות המחוזית – דבר שלא נעשה על ידה גם לא לאחר פגישה שהתקיימה בין התובעת לסמנכ"ל הנתבעת ביום 2.2.16.

התובעת טוענת כי המציאה אישור רופא מומחה ורופא תעסוקתי ביום 3.2.16 לפיו היא כשירה לעבוד ולמרות זאת הורתה לה הנתבעת לא להגיע עוד לעבודה, על חשבון ימי מחלתה וכי אם תתייצב לעבודה ייחשב הדבר כהפרת משמעת. ביום 22.2.16 התקיימה פגישה עם רופא החברה לשעבר, ד"ר פורט במהלכה התברר כי החומר הרפואי של התובעת לא הועבר לידיו. עוד באותו היום החליט הרופא כי התובעת כשירה לתפקידה ללא כל הגבלה – החלטה אשר הוסתרה ממנה והועברה לידיה רק ביום 29.2.16 עת הודע לה כי היא רשאית לחזור לעבודה.

16.לטענת התובעת ההתנהלות המפורטת לעיל של הנתבעים עולים כדי התנכלות תעסוקתית, אשר יצרו סביבת עבודה פוגענית בה היא נאלצה לעבוד בתנאים משפילים, כשנטלו ממנה את סמכויותיה, בודדו אותה מיתר העובדים, העבירו סמכויות למי שמתחתיה וגרמו לה השפלה יומיומית, עד כדי התעללות פסיכולוגית בתובעת שאף הפכה ללעג מצג העובדים עליהם היתה ממונה. לטענתה התנהלות הנתבע 3 עולה כדי העסקה פוגענית והתעמרות ואף לכדי פגיעה בשמה הטוב והוצאת לשון הרע כלפיה.

17.על כן עותרת התובעת בגין עגמת נפש והתנכלות ובגין הליך לא תקין של העברתה מתפקידה, ביזויה, התנהלותה של הנתבעת 2 וההתנכלות לה בתקופת הראשונה (עד הגשת צו המניעה בינואר 2011) לפיצוי בסך 120,000 ₪. לטענת התובעת בהעדר הוראת חוק ספציפית המסדירה את שיעור הפיצוי, יש להשית על הנתבעים חיוב כאמור וזאת בהיקש לשיעור הפיצוי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 או הוראות פקודת הנזיקין או הצעת החוק למניעת התנכלות בעבודה.

18.אשר לתקופה שלאחר הליך צו המניעה ועד הגשת התביעה (התקופה השנייה) ובגין שלילת סמכויותיה לחלוטין, בידודה והשפלתה, העברת סמכויותיה לאחר תוך שהתנהלות זו מהווה פגיעה בשמה הטוב, תוך הפרת ההסכם שהושג במסגרת הליך צו המניעה, והוצאתה לחופשת מחלה כפויה התנהלות אשר גרמה לעגמת נפש רבה טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בסך 120,000 ₪.

19.עוד טוענת התובעת להשבת ימי מחלה ותשלום שכרה כאילו לא נעדרה עקב מחלה – סך הכל 28 ימי מחלה וכן שכר בסך 15,000 ₪.

טענות הנתבעים

20.בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי מרבית תביעתה של התובעת המתייחסת לתקופה הראשונה, דהיינו לאירועים שהם עובר לשנת 2011 בדבר החלטת הנתבעת להעבירה מניהול סניף הדואר המרכזי באשקלון לניהול סניף הדואר לב אשקלון – החלטה אשר בסופו של יום כלל לא יצאה אל הפועל. לטענתם תביעת התובעת ביחס לתקופה הראשונה דינה להידחות על הסף בשל מיצוי עילה, שכן בעניין זה נוהל הליך זמני במסגרתו בוטלה החלטת ניודה של התובעת והיא אף לא נוידה לכל תפקיד אחר ולפיכך התובעת מנועה כיום מלטעון כלפי אותה החלטה משנת 2011. לחילופין דין רכיב זה להידחות בשל שיהוי, מניעות השתק וחוסר תום לב וזאת משחלפו חמש וחצי שנים מאז אותה החלטה כשהנתבעים הסתמכו על שתיקתה של התובעת משך זמן זה. לחילופי חילופין טוענים הנתבעים כי המדובר בתביעה הנעדרת עילה שכן ההחלטה על העברתה של התובעת בוטלה.

21.כן טוענים הנתבעים 2-3 כי הם אורגנים של הנתבעת ופעלו מתוקף תפקידם ולפיכך אין כל יריבות אישית בינם לבין התובעת ועל כן יש למחוק את התובענה כנגדם. לחילופין טענו כי ככל שתביעת התובעת מייחסת להם אחריות אישית כי הוציאו לשון הרע כנגדה הרי שטענות התובעת בעניין זה הן מעורפלות ואינן עומדות בדרישות הפסיקה לפירוט העובדות המקימות את מרכיביה של עוולת לשון הרע.

אשר לתקופה השנייה טוענים הנתבעים כי גם הטענות המתייחסות לתקופה שלאחר שנת 2011 – הן טענות מופרכות, קונספירציות שבדתה התובעת על מנת להתעשר שלא כדין. לטענת הנתבעים, הם נהגו עם התובעת כממונים עליה במקצועיות כאשר התובעת היא אשר לא ממלאת את תפקידה כמנהלת הסניף כמצופה ממנה, מתקשה בקבלת מרות וביכולת לשמור על יחסי עבודה תקינים, מרבה להיעדר מעבודתה מה שמקשה על ביצוע העבודה השוטפת וניהול הסניף. לטענתם אין כל קשר למעורבותה של התובעת בוועד העובדים ואין בטענות התובעת מלבד תיאוריות קונספירציה. בעניין זה טוענים הנתבעים כי חילוקי הדעות בנושא פעילותה של התובעת בוועד העובדים בין התובעת לנתבעת 2 היו על רקע מקצועי בלבד שכן התובעת ביצעה פעילותה בוועד העובדים במהלך שעות העבודה ועל כן נתבקשה לחדול מכך ולהפריד בין פעילותה בוועד לניהול הסניף. לטענת הנתבעים לא נלקחו מן התובעת סמכויותיה, כי התובעת היא אשר לא מצליחה לתפקד ולמלא את הסמכויות המוטלות עליה ולפיכך וכחלק מן הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, נעזרה היא בגברת גבאי באשר לסידור העבודה בסניף. כך, גם טענו הנתבעים כי כל טענות התובעת ללשון הרע והשפלתה וביזויה של התובעת נטענו בעלמא ובכל מקרה הפיצוי המבוקש הוא מופרז ואינו תואם את ההלכה הפסוקה בגין עגמת נפש.

22.אשר למחלת התובעת טוענים הנתבעים כי החל מחודש 3/2015 נעדרה התובעת מעבודתה עקב בעיות אורטופדיות; בחודש 6/2015 אישר רופא החברה דאז, ד"ר פורט את העסקתה של התובעת בחצי משרה וקיזוז היתרה מימי המחלה הצבורה לזכותה בהתאם לאישורים רפואיים אותם המציאה עד לחודש 11/2015; בסמוך לסיום האישור הזמני שניתן על ידי ד"ר פורט המציאה התובעת אישור רופא תעסוקתי מטעמה, ד"ר יאסקי, לפיו היא מוגבלת בעבודה הכרוכה בהרמת ונשיאת משאות וכן בישיבה ממושכת, ללא הגבלת זמן וכל עוד לא יחול שינוי במצבה. מסמך זה הועבר לרופא החברה שקבע בהסתמך על אישור זה, שהתובעת בעצמה המציאה, כי יש לראות את התובעת כבלתי מתאימה לתפקידה לצמיתות; מאחר שלתובעת היו השגות על קביעתו של הרופא הן לעניין סמכותו והן לעניין עצם הקביעה (אשר כאמור נסמכה על מסמכים רפואיים שהתובעת עצמה המציאה) כי אינה כשירה לעבוד – הוחלט לפנות ללשכת הבריאות המחוזית של משרד הבריאות - כאשר לאחר מספר התכתבויות בין הצדדים ומשהתובעת שלחה אישור רפואי עדכני לפיו היא יכולה להמשיך לעבוד ללא הגבלות ודרשה להשיבה לעבודה – הופנו שוב מסמכים אלו אל רופא הנתבעת, אשר בדק את התובעת ביום 22.2.16 ומצא כי התובעת מתאימה לתפקידה ללא מגבלות – ועם קבלת אישורו שבה התובעת לעבודה.

על כן טוענים הנתבעים אין לקבל את טענות התובעת בדבר אילוצה לשהות בחופשת מחלה כפויה למרות שהיא היתה כשירה לעבודתה שכן הנתבעת 1 פעלה בהתאם לאישורים הרפואיים שהתובעת עצמה המציאה והשיבה אותה לעבודה לאחר קבלת האישור העדכני ולאחר בדיקתה אצל רופא הנתבעת.

דיון והכרעה

23.ראשית ובטרם נפנה לדון בטענות התובעת להתנכלות נדון בשאלת הסמכות לדון בתביעת התובעת כנגד הנתבעים 2 ו-3. בעניין זה אין חולק כי הנתבעים 2 ו-3 הם הממונים על התובעת, שאינם מעסיקיה ישירות ועל כן אין יריבות בין התובעת לבינם וכל תביעתה של התובעת דינה להתברר מול הנתבעת 1 שהיא מעסיקתה של התובעת.

גם טענותיה של התובעת להוצאת לשון הרע כנגד הנתבעים 2 ו-3 אשר יכול והיתה מקימה לה עילת תביעה ישירה למול נתבעים אלו – אינה יכולה לעמוד לה – מקום בו זו נטענה באופן כללי ללא פירוט כנדרש בפסיקה ועל כן דינה להידחות.

לאור האמור אנו מורים על מחיקת התביעה כנגד נתבעים 2-3 ללא צו להוצאות.

תביעת התובעת לפיצוי בגין התנכלות ועגמת נפש 

24.לאחר ששמענו את העדויות שלפנינו ועיינו בחומר שהוגש הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעתה של התובעת להתקבל בחלקה בלבד.

25.על אף טענותיה הרבות בתביעתה, בחקירת העדים כמו גם בסיכומיה התמקדה התובעת בעיקר בנושא נטילת סמכותה לערוך את סידור העבודה והתרשמנו כי זהו לב ליבה של המחלוקת בין הצדדים. בעניין זה מצאנו כי הנתבעים אכן שללו מן התובעת ולמצער הסתייעו בעובדת אחרת בביצוע סידור העבודה, ובכך למעשה שללו את אפשרותה לניהול העובדים בסניף וזאת מבלי ששוכנענו כי בוצע לה הליך תקין טרם הדבר נעשה (ראו עמוד 15 שורות 10, 24-25, 29-30, עמוד 16 שורה 20-21 וכן לעניין ההליך בעמוד 18 שורות 3-18, עדותו של הנתבע 3 בעמוד 27 שורות 18-20, ובעמוד 29 שורות 4- 7 שם נשאל האם ערך שימוע ואינו עונה לשאלה זו כי אם טוען שלא פגע בתובעת; כמו כן ראו עדותה של הנתבעת 2 בעמוד 36 שורות 25-32, כמו כן ראו נספח 9 לתצהיר התובעת תמלול שיחה עם הנתבע 3 בעמוד 4 שורה 14, עמוד 5 שורה ראשונה וכן תמלול שיחה בין התובעת למר בן זיקרי בעמוד 9 פסקה אחרונה).

כך גם התרשמנו מעדויות הצדדים כי הליך העברתה של התובעת לחדר אחר במסגרת שיפוץ סניף הדואר יש בו טעם לפגם, אף על פי שאין המדובר בהחלטה של הנתבע 3 ( עדותו בעמוד 29 שורה 14). לתובעת לא ניתנה כל הזדמנות לבחור או לטעון טענותיה בעניין זה וזאת למרות טענתה כי היתה מוכנה לשבת בכוך בסמוך לחדרו של מנהל בית הדואר. הוכח בפנינו כי החדר אליו הועברה התובעת הוא מרוחק מיתר עובדי הסניף, דבר שהביא לידי כך כי העובדים לא היו פונים אל התובעת כמנהלת הסניף כי אם אל הגב' גבאי שישבה בסמוך אליהם (עמוד 41 שורות 23) בעוד בטרם השיפוץ חדרה של התובעת היה צמוד לעמדות האשנבאיות בסניף (עמוד 29 שורות 20-21 וכן נ/1) מה שהביא לפגיעה במעמדה וביכולתה לנהל את עובדי הסניף.

לא מצאנו בטענת התובעת כי נדרשה לעבור לעבוד בשדרות כאשנבאית משום התנכלות, ובעניין זה הסביר הנתבע 3 כי למיטב זכרונו מה שנדרשה התובעת הוא לשמש כמנהלת סניף ומכל מקום המדובר בעניין שהוא חלק מהעבודה על מנת לסייע לסניף אחר במצוקה, וממילא משהתובעת סירבה לכך הדבר לא יצא אל הפועל (עמוד 32 שורות 5-19). כך גם טענות התובעת ללשון הרע, ביזויה או השפלתה נטענו בכלליות, ללא פירוט ולא הוכחו בפנינו (לעניין הפירוט הנדרש בתביעה ללשון הרע ראו בר"ע 7192-02-13 די.אס. פי. גרופ בע"מ נ' אלי אסולין, מיום 26.5.13). גם הטענות כי ההתנכלות אל התובעת נבעה מחברותה בוועד העובדים לא הוכחה לפנינו, שכן הוכח כי התובעת הייתה חברה בוועד העובדים כבר משנת 2000, וכן כי חילוקי הדעות עמה היו נוכח פעילותה בוועד העובדים על חשבון זמן העבודה כבר בשנת 2007 (עמוד 6 שורה 21, עמוד 35 שורות 4-8, 18, נספח 2 לתצהירה של הנתבעת 2).

לא מצאנו מקום להתייחס לעדותם של עו"ד רוחי בן יצחק, עמי אברהם וגב' שונטל לובטון, לא מצאנו שהיה דבר מה בעדותיהם כדי להוסיף להכרעה.

26.ערים אנו לטענות הנתבעת בדבר חוסר תפקודה של התובעת או חוסר היוזמה שלה לבצע את הסמכויות הנתונות לה אשר הם לכאורה שהביאה לכך כי הנתבעת העבירה לגברת גבאי את נושא סידורי העבודה (ראו עדותה של הנתבעת 2 בעמוד 35 שורות 17-22 וכן עדותו של הנתבע 3 בעמוד 27 שורה 29-32 וכן עמוד 31 שורות 9-10). ואכן, התרשמנו כי אין המדובר בהתנכלות תעסוקתית אל התובעת כטענתה, כי אם חילוקי דעות מקצועיים אשר נוגעים לתפקודה של התובעת ואשר הם שהביאו את הנתבעים לקחת מידיה סמכויות שונות ובעיקר את סמכותה לסידור העבודה בסניף. עם זאת, ואפילו לנתבעים טענות כלפי תפקודה של התובעת, והמדובר בהחלטה ניהולית המצויה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת (כטענתה בסיכומיה) הרי שאין הדבר פוטר את הנתבעת מלבצע הליך תקין בטרם העברת סמכויותיה של התובעת לסידור העבודה, לעובדת אחרת שכן בהתנהלות זו למעשה שללה הנתבעת מן התובעת סמכויות שהיו נתונות בידיה ובכך אף פגעה במעמדה בעיני יתר העובדים (ראו ת/1 לעניין הגדרת תפקידה של הגב' גבאי לפיו היא אמורה לסייע לממונה בהכנת סידורי העבודה, משמע הסמכות האמורה נתונה בידי הממונה).

27.אשר לטענות התובעת בדבר ניודה לסניף אחר קודם לשנת 2011, הרי שטענות אלו היו לב ליבו של ההליך הקודם אותו ניהלה התובעת ואשר נמחק על ידה בהסכמה. אמנם אין המדובר במעשה בית דין, שכן המדובר בהליך שהסתיים בפשרה מבלי שטענות אלו נדונו לגופן אך יש בתביעת התובעת לפיצוי בגין טענות אלו, כחמש שנים וחצי לאחר החלטה זו, שבוטלה, משום שיהוי ניכר. ממילא נציין כי התובעת טענה לעניין זה בסיכומיה בלשון רפה כטיעונים משלימים בלבד ובכל מקרה לא שוכנענו שהמדובר בהחלטה שהיא חלק מהתנכלות לתובעת – וכאמור זו אף בוטלה כך שאין מקום לתת לתובעת פיצוי נפרד בגין תקופה זו כטענתה. עוד נציין כי השתכנענו כי בתקופה הקודמת לשנת 2011 היו חילוקי דעות מקצועיים בין התובעת לנתבעת 2 ואין המדובר בהתנכלות (עמוד 34 שורות 14-18) וכי הרצון להעבירה לסניף אחר, נבע מטעמים מקצועיים (עמוד 34 שורות 22-24, עמוד 35 שורות 4-8).

עם זאת וכאמור בכל נושא נטילת הסמכות לבצע את סידורי העבודה וכתוצאה מכך פגיעה במעמדה של התובעת כמנהלת, המדובר בסמכויות שנלקחו מן התובעת ללא שבוצע לה הליך כדין, גם בתקופה בו ניהלה את בית הדואר הנתבעת 2 (עמוד 35 שורות 24-27, עמוד 36 שורות 12-15, עמוד 36 שורות 25-32). שוב נציין כי ערים אנו גם לעדותה של הנתבעת 2 כי ביצעה עם התובעת מספר שיחות בעניין תפקודה אולם טרם נטילת סמכויותיה היה על הנתבעים לבצע עם התובעת שיחת שימוע כדין – דבר אשר לא נעשה ועל כן יש לפצותה.

לאור כל המפורט לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת 1 לפצות את התובעת בגין נטילת סמכויותיה, ללא שבוצע לה הליך שימוע כדין ועגמת נפש שנגרמה עקב כך, בתשלום פיצוי בסך 30,000 ₪, שווה ערך לכשתי משכורות של התובעת.

תביעת התובעת בגין הוצאתה לחופשת מחלה כפויה

28.בעניין זה התובעת זנחה מרבית מטענותיה בסיכומים. כמו כן, לא מצאנו כי יש בטענות התובעת ממש. התובעת עצמה המציאה אישור רופא תעסוקתי לפיו מוגבלת היא לביצוע עבודתה בישיבה ממושכת ובהרמת משאות כבדים (נספח 23 לתצהיר התובעת טופס סיכום בדיקה רפואית מיום 26.11.2015), כאשר, כמנהלת הסניף היה עליה לעבוד בישיבה ממושכת ולקבל קהל.

בנסיבות אלה, הנתבעת פעלה כנדרש עת ביקשה לבחון את מצבה הרפואי של התובעת על ידי פנייה ללשכת הבריאות המחוזית בטרם זו תתייצב לעבודה (מכתב הנתבעת מיום 28.1.16) וזאת מעבר לקביעתו של רופא החברה בדבר אי כשירות התובעת לעבודתה. ערים אנו לטענות התובעת כי לכאורה אישורו של רופא החברה לא נכתב על ידו, ובדבר חוסר סמכותו של זה לקבוע את אי כושרה של התובעת אולם ממילא כאמור באישור הרופא התעסוקתי מטעם התובעת עצמה, נכתב כי התובעת אינה יכולה לבצע עבודה הדורשת ישיבה ממושכת או הרמת משאות כבדים ושוכנענו כי עבודתה דרשה את התנאים האמורים ולאחר תקופה קצרה המציאה אישור אחר לפיו אין לה כל מגבלה לעבוד– ועל כן ועד לבדיקת העניין, מול הגורם המוסמך אף לשיטת התובעת – דהיינו לשכת הבריאות המחוזית - היה עליה לשהות בחופשת מחלה.

התובעת לא חקרה את עדי הנתבעת בעניין זה והדבר עומד לחובתה. זאת ועוד, הרי שהוכח לפנינו כי עוד בטרם הספיקה הנתבעת לפנות ללשכת הבריאות המחוזית (כאמור במכתבה מיום 28.1.17 נספח 17 לתצהיר התובעת), הומצא לה על ידי התובעת אישור רפואי חדש ביום 3.2.16 לפיו אין לה כל מגבלה, ועל כן ולאחר בדיקת רופא הנתבעת את התובעת ביום 22.2.16, הושבה היא לעבודתה כמנהלת הסניף. התרשמנו כי הנתבעת פעלה בעניין זה תוך זמן סביר מהמועד בו המציאה התובעת את האישור המעודכן לפיו היא כשירה לעבודתה ללא כל מגבלה ועד למועד בו נבדקה על ידי ד"ר פורט, כאשר בזמן זה שהתה בחופשת מחלה על חשבון ימי המחלה הצבורה שעמדו לה, והושבה לעבודתה. עם זאת, מצאנו כי היה על הנתבעת, לאחר החלטתו של ד"ר פורט כי התובעת כשירה לעבודתה, להשיב את התובעת מידית לעבודה, אך היא עשתה כן רק בחלוף שבוע ימים (ראו טענת התובעת בסעיף 112 לכתב התביעה כי שהתה בחופשת מחלה עד ליום 29.2.17, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת).

29.על כן על הנתבעת להשיב למכסת המחלה של התובעת 7 ימי מחלה. אין התובעת זכאית בנוסף לתשלום שכר בעד תקופה זו שכן המדובר למעשה בכפל תשלום.

סוף דבר

30.הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 30,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין. כמו כן תשיב הנתבעת למכסת ימי המחלה של התובעת, 7 ימי מחלה.

31.לאור התוצאה אליה הגענו, במסגרתה התקבלה תביעת התובעת באופן חלקי, אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת.

32.פסק הדין ניתן בהרכב של שניים לאור ההחלטה מיום 30.3.17.

33.זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, (17 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.