חזרה מתצהיר מתנה

עניינו של פסק דין זה בשאלה האם רשאית התובעת לחזור בה מתצהיר עליו חתמה ביום 10/8/2010, ובו העניקה לנתבע את כל זכויותיה בנכס מקרקעין הידוע כחלקה +++/+ בגוש ++++ המצוי ברח'+++.

1. התובעת ילידת 1936 והנתבע יליד 1944 אחים, וילדיו של מר ++++ז"ל, שהיה הבעלים של מחצית הזכויות בבית מגורים הידוע כחלקה +++ בגוש +++++, המצוי ברח' ++++[להלן: "הנכס" או "בית המגורים"].  לאחר פטירת האב המנוח לא הוצא צו ירושה בעניין עזבונו. המחצית השנייה של בית המגורים רשומה על שמו של האח  מ' ז"ל אשר נפטר ביום 3/3/16. 

טענות התובעת בתמצית:

1. בין התובעת לנתבע שררו כל השנים יחסי אמון ואהבה, והתובעת היא זו שגידלה את הנתבע מאז היה בן 7 שנים.  מאז פטירת האב המנוח, ניסה הנתבע להשתלט על בית המגורים, תוך ניצול תמימותה טוב ליבה, ואהבתה אליו. הנתבע שכנע את התובעת להגיע עמו למשרדו של עו"ד מטעמו, שם דרש ממנה לחתום על מסמכים שונים בקשר עם זכויות אביהם המנוח, תוך שהוא מורה לה להסתיר זאת מבעלה וילדיה.  הנתבע טען כי בית המגורים הנו חורבה, ערכו זניח ורובצים עלים חובות כבדים.  

1. עקב ההטעיה ומצג השווא, שהעמיד בפני הנתבע, ולאחר הפעלת לחצים, הסכימה התובעת, וחתמה על מסמכים שונים שתכנם לא היה ידוע לה עד לתחילת ההליכים.   התובעת חתמה על המסמכים בלא שהוסבר לה תכנם, ללא שהוקראו בפניה, וכל שהבינה כי היא מוותרת על חלקה בירושת אביה בנכס.   בדיעבד נודע לתובעת כי הנתבע החתים על מסמכים אלו גם את שני האחים הנוספים מר +++ ז"ל ומר +++ ז"ל.  במקביל, ניסה הנתבע להשתלט גם על חלקו של האח מ', ועשה כן תוך איומים לפנותו מביתו.   מ' סיפר לתובעת על  הלחצים אותם הפעיל כלפיו הנתבע, שאז החליטה התובעת לגלות העניין לבעלה וילדיה, ואף פנתה לנתבע בבקשה לקבל לידיה העתק המסמכים עליהם הוחתמה, אך הנתבע סירב לשתף פעולה.    

1. עקב התדרדרות מצבו הרפואי של האח מ' , הפך לסיעודי, והוא אושפז בבית החולים. לאחר שחרורו, הגיעו בני המשפחה לביתו מידי יום, על מנת לטפל בו.  למרבה ההפתעה, גילו יום אחד את הנתבע בבית, לאחר שנים של נתק בינו לבין מ', תוך שהוא טוען כי הוא בעל הבית והוא מחליט מי יכנס לבית ומי לא.   ביום 3/3/16 נפטר מ', ועוד בימי השבעה השתלט הנתבע על הבית, החליט מנעולים ומנע כניסת יתר אחיו.

1. התובעת מפנה להוראות חוק המתנה, וטוענת כי מאחר והזכויות בנכס טרם נרשמו על שם הנתבע, זכאית היא לחזור בה מהמתנה. בנוסף טוענה כי מאחר והנתבע לא שינה מצבו לרעה, ובהסתמך על הוראות סעיף 5 לחוק המתנה, רשאית היא לחזור בה מהתחייבותה.  התובעת מפנה עוד להוראות סעיף 8 לחוק הירושה, האוסר על עריכת הסכם בעניין ירושה עתידית.

טענות הנתבע בתמצית:

1. הנתבע מפנה לשיהוי הרב שחל בהגשת התביעה, כאשר לדבריו משך 5 שנים תמימות לא מסרה התובעת כל הודעת ביטול.  הנתבע מכחיש כי ביקש מהתובעת לא לספר לבני משפחתה על המתנה שקיבל, ולדבריו היא זו שעשתה כן מחשש כי הדבר לא ימצא חן בעיני בעלה וילדיה.  על בית המגורים אכן רובצים חובות כבדים, גם לעיריית חדרה וגם למנהל מקק"י.  הנובע מודה כי בינו לבין התובעת שררו יחסי אהבה, ולדבריו עקב כך, דאגה לו ורצתה לוודא כי תהיה קורת גג לראשו וחתמה על תצהיר המתנה מיום 10/8/2010 [להלן: "תצהיר המתנה"]. 

1. חלקה היחסי של התובעת טרם הענקת המתנה היה 1/4 בסה"כ מהנכס כולו, ולאחר קיזוז החובות, מדובר בכמה מאות אלפי שקלים בלבד. לנתבע אין קורת גג בניגוד ליתר אחיו שהם "מסודרים" כלכלית. התובעת קראה את תצהיר המתנה במשרד עורכי הדין והבינה היטב את תכנו.  התובעת ידעה כי הנתבע יפנה גם ליתר אחיו בבקשה לקבל את חלקם  בית המגורים, זאת בשל העובדה כי הוא היחיד מהאחים שנותר ללא בעלות בנכס.

1. הנתבע מכחיש לחלוטין כי איים על מ' או כי ניסה לפנותו מהבית, ולדבריו הוא ומ' היו ביחסים טובים והוא נהג לבקרו.   הנתבע מפנה לעובדה כי התביעה הוגשה לאחר פטירתו של מ', וכיום לא ניתן לגבות את גרסתו.   הנתבע מכחיש כי סירב לשתף פעולה, ולדבריו שוחח רבות עם התובעת, הבהיר לה את המצב המשפטי, וניסה למנוע ממנה לפנות לערכאות. 

1. לדברי הנתבע, המדובר בהענקת זכות אובליגטורית ולא זכות במקרקעין שכן בית המגורים מעולם לא היה רשום על שם התובעת. לדבריו הענקת זכות אובליגטורית משתכללת מיד עם מסירת המסמכים. כמו כן, מפנה הנתבע לעובדה כי תצהיר המתנה הנו גם יפוי כח בלתי חוזר.  לדברי הנתבע, אין מדובר בעסקה אסורה בירושה כי אם בעסקה עתידית בעיזבון המותרת ע"פ הפסיקה והחוק.

ראיות הצדדים:

1.  מטעם התביעה העידו מר י.כ. [עמ' 9 ש' 21] בנו של האח ש' ז"ל. כמפורט בתצהירו ת/1, אביו ז"ל הסתיר ממנו את העובדה שחתם על מסמכי הוויתור על בית המגורים לטובת הנתבע. מר ת.ק. [עמ' 11 ש' 11] שהיה מטפל באח מ' המנוח 4 שעות מידי יום. בהתאם לתצהירו ת/2, היה עד למספר שיחות בין מ' המנוח לנתבע, כאשר בשיחות אלו ביקש הנתבע ממ' את בית המגורים.  מר י.ק. [עמ' 14 ש' 9], אשר הכיר את מ' המנוח בעת שסייע לו בהתנדבות לשפץ ולנקות את בית המגורים. לדבריו הבית לא היה ראוי למגורים [עמ' 15 ש' 1], הגג היה שבור, היה חסר חלון והקירות מתקלפים. לדבריו האח מ' נפטר בהרגשה שמנסים להילחם בו ולקחת לו את הדברים [עמ' 15 ש' 32].  הגב' ח.ר. [עמ' 17 ש' 1], אשר טיפלה כחודשיים באח מ' המנוח.  הגב' ע.ר. [עמ' 19 ש' 15], בתה של התובעת. לדבריה בעדותה, היא לא ידעה שהיו חובות על הבית, ושמעה על כך מהתובעת [עמ' 20 ש' 16].  הגב' ח. א. מנהלת תחום שיקום במ.ל.ל. חדרה [עמ' 22 ש' 4], אשר אישרה כי הנתבע יזם פגישה בנושאים אישיים ובקשר לאחיו מ' [עמ' 22 ש' 26]. מבני המשפחה רצו לעזור למ' גם התובעת וגם הנתבע [עמ' 23 ש' 8]. כמו כן אישרה כי הנתבע יזם פניה ראשונה לטיפול בעניין החובות [עמ' 24 ש' 27]. הגב' ד.  נ. בתה של התובעת [עמ' 25 ש' 26].  לדבריה, ילדיה של התובעת ידעו על כך שהיא חתמה על תצהיר המתנה, וזאת כחצי שנה טרם פטירתו של מ' [עמ' 27 ש' 29]. העדה נשאלה מדוע לא פנו לבית המשפט טרם פטירתו של מ' והאם הדבר נעשה מאחר וידעו כי מ' לא יתמוך בגרסת התובעת, ולדבריה הדבר נעשה עקב מצבו הרפואי של מ' [עמ' 28 ש' 19]. העדה אישרה בחקירתה כי בתקופה מסוימת היה נתק גם בין התובעת למ' [עמ' 29 ש' 4].

1. עדותה של התובעת [עמ' 32 ש' 8]. התובעת אישרה כי כאשר חתמה על תצהיר המתנה ידעה כי היא חותמת על הוויתור של החלק שלה בבית [עמ' 33 ש' 16], מתוך שהאמינה לנתבע כי הבית מלא חובות.  התובעת נשאלה מדוע לא זימנה לעדות את עו"ד גיא ניומן עורך התצהיר ולדבריה היא אינה מכירה אותו [עמ' 33 ש' 24]. התובעת נשאלה מי הקליט את השיחה בינה לבין מ' ולדבריה אינה יודעת והיא לא מבינה בהקלטות [עמ' 35 ש' 1]. התובעת אישרה שידעה שיש חובות על הבית [עמ' 35 ש' 12], וכאשר נשאלה מדוע לא צירפה תדפיס חובות השיבה שלא ידעה שצריך.  התובעת אישרה שהנתבע לא שיקר כאשר טען שהיו חובות רבים על הבית [עמ' 35 ש' 27], וכאשר נשאלה מדוע לא צרפה חוו"ד שמאי לעניין שווי הבית השיבה שאינה יודעת אם יש הערכה כאמור [עמ' 36 ש' 8]. התובעת אישרה שהבית היה מוזנח ולא אטום מפני הגשמים [עמ' 36 ש' 14]. התובעת נשאלה כיצד הבינה שעשתה טעות בתצהיר המתנה, והשיבה כי בנותיה היו אלה שהאירו את עינה [עמ' 40 ש' 15].    

1. מטעם ההגנה העידו מר ש. כ. בנו של הנתבע [עמ' 42 ש' 22]. העד נחקר וסיפר על יחסיו של הנתבע עם האח מ' המנוח ועל מעורבותה של ד' בסכסוך [עמ' 44 ש' 23]. הנתבע [עמ' 48 ש' 11].  הנתבע נחקר אודות גרסתו, ולדבריו חתימתה של התובעת על המסמכים נעשו מרצונה הטוב והחופשי, לאחר שהבינה בדיוק את מהות הוויתור עליו חתמה [עמ' 54 ש' 9].

תצהיר המתנה:

1. מפאת חשיבותן, יובאו להלן הוראות תצהיר המתנה כדלקמן:

1. הריני עושה תצהירי זה כתצהיר הסתלקות מהחלק המגיע לי על פי דיני הירושה בחלק הוריי בזכויות ובמקרקעין בגוש +++ חלקה + /+++, והן במחצית מהזכויות במקרקעין של אחי כ.מ. בגוש +++ חלקה +++/+.
2. הוריי כ.ש. ת.ז. +++וכ.ח. ת.ז. +++, שהינם בעלי הזכויות במחצית המקרקעין נפטרו זה מכבר.
3. הזכויות במקרקעין רשומות מחצית על שם אבי כ.ש. ת.ז. +++ז"ל, ומחצית על שם אחי כ.מ. ת.ז.+++.
4. הנני אחותו של י.ש.כ. ת.ז.+++.
5. הנני ראויה לירש יחד עם יתר אחיי ואחותי את החלק היחסי הן בזכויות ובמקרקעין הרשומים על שם הוריי ז"ל והן בזכויות ובמקרקעין של אחי כ.מ. על פי כל דין.

6. הנני מסתלקת בתצהירי זה מהחלק המגיע לי על פי דין בירושה, הזן בזכויות והן במקרקעין של הוריי ז"ל, והן במחצית מהזכויות במקרקעין של אחי כ.מ. בגוש +++ חלקה +++/+.
7. הריני נותנת בתצהיר הסתלקות זה, מתנה מהחיים את כל החלקים המגיעים לי ו/או שיגיעו לי בעתיד מהיום כמתנת בריא, לאחי י.ש.כ. ת.ז.+++
8. הנני מגלה דעתי כי תצהירי זה הינו סופי, ואין בכוונתי לחזור בי בשום צורה ואופן.
9. כמו כן, הריני מצווה את ילדיי את נכדיי ואת בעלי ח.נ., כי יכבדו את תצהירי זה ואת מתנתי מחיים לאחי י', ולא יערערו על כך היות וזה רצוני השלם, מתוך שפיות הכרה והבנה מלאה, ללא כל אונס ו/או כפייה.
10. למען הסר ספק, הריני מצהירה כי גם במידה ולמרות האמור לעיל, חלק מהזכויות במקרקעין ירשמו בעזבון כחלק מזכויותיי הריני כיושרת מוותרת על חלקי באופן מלא ומוחלט לטובת אחי י'.
11. הנני רואה בתצהיר זה גם כיפוי כח בלתי חוזר אל אחי י.ש.כ. ת.ז.+++, לפיו הוא מורשה לפעול בשמי בזמן בלתי מוגבל, בפני כל מוסד ו/או גוף סטטוטורי, לצורך העברת כל זכות מהזכויות במקרקעין השייכת לי כיורשת של הורינו על שמו, וכן בחלק של אחי כ.מ., ומבחינתי הינו רשאי לנהוג במקרקעין ככל שזה נוגע לחלקי בעיזבון מנהג בעלים לכל דבר ועניין, בכל זמן שימצא לנכון.

דיון והכרעה:

1. נסיבות החתימה על תצהיר המתנה – כאמור לעיל, לטענת התובעת נחתם תצהיר המתנה בנסיבות בהן הוצג בפניה מצג שווא בדבר שוויו של הכנס וחובות הרובצים עליו, בדבר מצבו הקשה של הנתבע אשר נותר ללא קורת גג לראשו, תוך שהנתבע מורה לה להסתיר את העניין מבעלה וילדיה, והכל תוך ניצול אהבתה הרבה אליו.   מנגד, טוען הנתבע כי התובעת ידעה היטב על מה חתמה, ועשתה כן מרצון ומאהבה.   לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר המצוי בפני, אינני סבור כי התובעת עמדה בנטל הנדרש והוכיחה את טענותיה בעניין נסיבות חתימת תצהיר המתנה.   האזנתי לעדותה של התובעת ועדיה ולעדותו של הנתבע, ואני מעדיף את גרסת הנתבע.  לא התרשמתי כי התובעת כה תמימה וחסרת הבנה כפי שניסתה להציג עצמה. אינני מקבל את גרסת התובעת לפיה לא הבינה את מהות המסמכים עליהם חתמה, ולהתרשמותי, חל שינוי בעמדתה לאחר שנובע לבעלה ולילדיה על המתנה שאז אלו "פקחו את עיניה" כפי שהעידה התובעת עצמה [עמ' 40 ש' 15]. התובעת עצמה העידה כי היא הבינה שבחתימתה על תצהיר המתנה, היא מוותרת על חלקה בבית [עמ' 33 ש' 16].  מטענות הצדדים עולה בבירור כי עת שנחתם תצהיר המתנה, רבצו על הנכס חובות רבים, ומצבו הפיזי היה קשה ביותר. אין מחלוקת כי לנתבע אין נכס מקרקעין נוסף. התובעת לא הוכיחה את שוויו של הנכס במועד החתימה, ולפיכך לא ניתן לקבוע ממצאים בעניין זה.  לאחר תום שמיעת הראיות, אמנם פנתה התובעת והגישה בקשה לצירוף חוו"ד שמאי, ואולם נוכח כל יתר נסיבותיו של תיק זה, כפי שיפורטו להלן, אינני סבור כי גם אילו היתה מוגשת חוו"ד שמאי כאמור, היה בכך כדי לשנות התוצאה.

1. כפי שיובהר להלן בהרחבה, המדובר במתנה שהושלמה ולפיכך אין מקום לבחון את אופן התנהגותו של הנתבע על מנת לקבוע האם מדובר בהתנהגות מחפירה. עם זאת, להתרשמותי ומתוך החומר שהוצג בפני, לא שוכנעתי כי התנהגותו של הנתבע לתובעת או למ' היתה חריגה או מחפירה. אין חולק כי מידי פעם נתגלעו מחלוקות וסכסוכים משפחתיים, ואולם, למעט לתקופות קצרות, היחסים היו סבירים כמקובל, כאשר הנתבע דואג לאחיו ומטפל בענייניו, מגיע לביתו ומשוחח עמו, ואף מקיים קשר קרוב עם התובעת, מגיע לביתה לעתים קרובות [עמ' 39 ש' 12], ואף נוסע עמה לחו"ל מספר פעמים [עמ' 38 ש' 11].

1. התובעת לא זימנה לעדות את עו"ד ניומן שערך את תצהיר המתנה, ונכח בעת שנחתם. מדובר בעד מהותי הנדרש לשם הוכחת הטענה כי התובעת לא הבינה ולא הוסבר לה מהות המסמך עליו חתמה.   אינני מקבל את עמדת התובעת כי על הנתבע היה לזמנו.  מכאן שיש להפעיל את הכלל לפיו צד להליך שנמנע מהבאת ראיה הנמצאת בידו, חזקה שאילו היתה מובאת, היתה פועלת כנגדו  [ראה למשל בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיה, פורסם במאגרים המקוונים].  אינני מקבל את טענתה של התובעת לפיה הנתבע הורה לה שלא לגלות לבני המשפחה אודות התצהיר, שכן, גם מעדותו של י. כ. עולה כי גם האח ש' לא גילה לבני משפחתו אודות הוויתור שעשה [עמ' 9 ש' 21], לפיכך, דומני כי לא ניתן לקבוע ממצא כלשהו מהעובדה שהתובעת לא גילתה לבני משפחתה אודות התצהיר.  אינני סבור כי יש בעדותם של יתר עדי התובעת כדי לשנות התוצאה.  חלקם של העדים הנם בני משפחה מעוניינים, אשר מעורבים באופן פעיל ביותר בסכסוך בין הצדדים, ומשקל עדותם בהתאם. לא מצאתי כי בעדותם של יתר העדים יש כדי לחזק את עדותה של התובעת, ובפרט לגבי טענותיה בדבר נסיבות חתימת תצהיר המתנה.

1. שיהוי מהותי בהגשת התביעה – בהתאם לעדותה של הבת ד', נודע לבני המשפחה על הוויתור, כחצי שנה טרם פריטתו של מ' [עמ' 27 ש' 29].  לתובעת טענות גם אודות יחסו של הנתבע כלפי מ'.  למרות האמור, נמנעה התובעת להגיש את התביעה פרק זמן ממושך, ועשתה כן, רק לאחר פטירתו של מ'. אין ספק כי בכך נמנעה מהנתבע האפשרות לבסס את גרסתו לפיה יחסו כלפי מ' היה ללא דופי.  סוגיית השיהוי מקבלת משנה תוקף, עת מנסה התובעת להתלות בהקלטות שבוצעו בתקופה בה היה מ' בין החיים.  כלומר, התובעת למעשה התכוננה משך חודשים ארוכים ואף למעלה מכך לקראת המשפט, אספה ראיות וביצעה הקלטות, כאשר למרבה הצער, בתקופה זו, הלך לעולמו עד מרכזי אשר גרסתו יכולה היתה לשפוך אור על הפרשה כולה. 

1. התחייבות למתן מתנה או מתנה שהושלמה – נדון להלן בטענת התובעת לפיה מאחר וזכותו של הנתבע טרם הושלמה ברישום, ובהתאם להוראות חוק המתנה, רשאית היא לחזור בה מהמתנה.   להלן יובאו ההוראות הרלוונטיות מתוך חוק המתנה, תשכ"ח – 1968 כדלקמן:

1. (א) מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה.

         (ב)  דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות.

         (ג)  מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו.

2. מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.

6. בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

19. הוראות סעיף 7 לחוק המקרקעין, הנן כדלקמן:

7. (א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.

         (ב)  עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.

1. צירופן של הוראות חוק המתנה עם הוראת סעיף 7 לחוק המקרקעין שהנו סעיף ספציפי וגובר, מביא למסקנה כי כאשר "דבר המתנה" הוא זכות במקרקעין, מותנה קיומה של "מתנה לאלתר" ברישום הזכות על שם מקבל המתנה בלשכת רישום המקרקעין, בהתאם לדרישת סעיף 7 לחוק המקרקעין, וכל עוד לא בוצע הרישום, אין בפנינו הקניה במובן סעיף 2 לחוק המתנה.  מנגד, כאשר מדובר בזכות במקרקעין שאינה רשומה, יכולה המתנה להשתכלל לאלתר כהמחאת זכות. בפסיקה מוכרת ההבחנה בין זכות במקרקעין ובין זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין [ראה דברי כבוד השופטת א. חיות בע"א 6439/99 טפחות נ' פרח, פורסם במאגרים המקוונים]. 

"הבחנה זו ואפיונה של עיסקת המתנה במקרה שלפנינו לאחת משתי הקטגוריות יש לה השלכה ישירה על סיווגה של העיסקה כמתנה מוגמרת לאלתר או כהתחייבות בלבד לתת מתנה בעתיד. מקום שבו "דבר-המתנה" הינו זכות במקרקעין, לא יראו בו כנכס שהוקנה במתנה מוגמרת עד אשר תירשם הזכות על שמו של מקבל המתנה במרשם המקרקעין, כאמור. לעומת זאת מקום שבו "דבר-המתנה" הינו זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין, די לכאורה ב"מסירת" הזכות לידיו של המקבל כדי להקנותה לו לאלתר בלא שיידרש רישומה של הזכות על שמו של המקבל."

1. במקרה דנן, אין חולק כי בעת שנחתם תצהיר המתנה, לא היו לתובעת זכויות רשומות בנכס, והנכס היה רשום מחצית על שם האב המנוח ומחציתו על שם האח מ'. מכאן, סיווג זכותה של התובעת יקבע לפיכך כזכות אובליגטורית ולא כזכות קניינית.  משנחתם תצהיר המתנה, ונמסר לנתבע, הושלמה למעשה המתנה והתובעת אינה יכולה לחזור בה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק המתנה.  [ראה גם דברי כבוד השופט י. עמית בתיק ה"פ 119/08 שוייצר נ' רפאל, פסקה 10, פורסם במאגרים המקוונים].

1. האם עסקינן בעסקה עתידית בירושה  -  לגרסת התובעת, מאחר ותצהיר המתנה נחתם בעודו של מ' בחיים, המדובר למעשה בעסקה בירושה עתידה האסורה בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 המורה כדלקמן:

8. (א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים.

            (ב)   מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.

1. ההלכה לעניין תחולה סעיף 8 לחוק הירושה נקבעה בע"א 682/74 יקותיאל נ' ברגמן [פורסם במאגרים המקוונים], שם נאמרו על ידי כבוד השופט חיים כהן הדברים הבאים:

"סעיף 8 (א) לחוק הירושה מגביל את חופש החוזים: פשיטא  שיש לפרשו על דרך הצמצום המירבי והקפדנות החמורה.

המחוקק מבחין היטב בין "ירושה" מכאן לבין "עזבון" מכאן: "הירושה" היא הזכות אשר מכוחה עובר במות המוריש "העזבון" לידי יורשיו (סעיף 1). סעיף 8 (א) אינו אוסר עסקאות בעזבון, אלא הוא אוסר עסקאות "בירושה" (שים לב גם לכותרת השוליים וגם לדיבור "ירושתו" שבגוף הסעיף): מה שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו העתיד של מוריש אשר עודנו חי, ובוודאי לא הסכם בדבר נכס מסויים מנכסי עזבונו. האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה - והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש לא על-פי-דין ולא על-פי-צוואה ככתוב בחוק. המדובר הוא בהענקה או בשלילה של זכות ירושה, ולא בעסקות הנוגעות לנכסי עזבון......

העובדה שנשוא ההסכם הוא חלק מעזבון (או כל עזבון) אמן, אינה מעלה ואינה מורידה, כל עוד אין בהסכם כדי לשלול מהן זכותן לרשת את אמן."

וראה גם דברי כבוד השופט קיסטר באותו עניין:

"מן האמור עולה כי המשיבות לא התחייבו בזכרון-הדברים למכור את ירושת אמן אי חלק מהירושה, אלא הן התחייבו להעביר נכס מסויים שבזמן ההתחייבות היה בבעלות אמן. ברור הדבר שאין כל פסול בהתחייבות למכור נכס הרשום על שם אדם שלישי שהמוכר מתחייב להביא לכך שהנכס יועבר לקונה, והעובדה שנכס זה עשוי להגיע לידי המוכר בדרך של ירושה אינה פוסלת את ההתחייבות."

1. ראינו כי בהתאם לפסיקה, קיימת אבחנה ברורה בין עסקה אסורה בירושה קרי  - הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש על פי דין ולא על פי צוואה, המדובר בהענקה או בשלילה של זכות ירושה ולא בעסקאות הנוגעות לנכסי העיזבון  [ראה בעניין יקותיאל בסעיף 5],  לבין עסקה בעיזבון או בנכסי המוריש המותרת ע"פ הפסיקה [ראה גם בע"מ 8974/12, פורסם במאגרים המקוונים].   במקרה דנן, עיון בתצהיר המתנה מעלה כי אין מדובר בוויתור של התובעת על זכותה כיורשת, אלא מדובר אכן בעסקת מתנה ספציפית בעיזבונו של אביה המנוח ובעיזבונו העתידי של האח מ', העוסקת בזכויותיה בבית המגורים ובהן בלבד.  לפיכך, אין בידי לקבל טענת התובעת לפיה עסקינן מדובר בעסקה אסורה.  [ראה לעניין זה גם בע"מ 8974/12, פלונית נ' פלוני, ס' 8, פורסם במאגרים המקוונים].

1. יפוי כח בלתי חוזר – לטענת הנתבע, מעמדו של תצהיר המתנה מתחזק שבעתיים נוכח העובדה כי הוא כולל ויתור על זכות החזרה וכן יפוי כח בלתי חוזר לטובת הנתבע. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט י. עמית בע"מ [חי'] 403/06 בעניין ע.ע.מ. נ'. ה.ע.מ. [פורסם במאגרים המקוונים], אשר סוקר באותו עניין את הפסיקה בסוגיה ומסקנתו כדלקמן:

"הנושא נדון שוב בע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199 (1996). באותו מקרה, אחד האחים, שקיבל את נכסי האב במתנה, התחייב להעבירם בחלוקה שווה בין כל האחים, ובד בבד עם חתימת ההתחייבות, חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר. לימים, ביקש אותו אח לחזור בו מהמתנה בטענה שכל עוד לא הסתיימה המתנה ברישום, הוא זכאי לחזור בו. השופט אור, סוקר את הלכות סעתי וטוקאן בשאלה אם  ייפוי  כוח  בלתי  הדיר מהווה "ויתור בכתב" על זכות החזרה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, ומצרף דעתו לדעת הרוב שם:

"נראה לי שהמסקנה אליה הגיע בית המשפט בשתי הפרשות ההן צריכה לחול  גם  בענייננו. דהיינו, שיש בחתימת ייפוי הכוח  על ידי המשיב ויתור בכתב מצידו על זכותו לחזור בו מן המתנה, באין כל ראיות שתסתורנה את הכוונה  המשתמעת  מיפוי  הכוח,  לוותר  על זכותו של המשיב לחזור בו מההתחייבות ליתן את הנכסים במתנה למערערים.. ..ראוי להוסיף,  שבמקרים  בהם  נעשה  הויתור  על זכות החזרה ממתנה בייפוי כוח   בלתי  חוזר,  יש משנה תוקף לכוונת הוויתור. ...לאור העובדה  כי  סיווגה  של העיסקה בתור התחייבות לתת מתנה בעתיד הוא סטטוטורי, ניתן  להניח  כי  נותן  המתנה הניח כי בחתימתו על ייפוי הכוח  הבלתי חוזר הוא מוותר על זכותו לחזור בו מן המתת, ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים, ככל הניתן, את כל הפעולות הדרושות מצידו לשם השלמת העברת הקניין במתנה, על ידי החתימה על ייפוי הכוח  האמור. העולה מן  האמור  לעיל  הוא,  שלמשיב  לא עמדה זכות לחזור בו מן המתנה לפי  סעיף  5(ב)  לחוק  המתנה, וזאת משום שחתם על ייפוי כוח  בלתי חוזר לשם  העברת  הבעלות במקרקעין בהתאם להסכם, אשר בחתימתו עליו ויתר על זכות החזרה מהמתנה.

השופטים טל וטירקל הצטרפו אל השופט אור, כך שהשורה התחתונה בפסיקה כיום היא, שייפוי כוח  בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה מהמתנה. דעתה של השופטת נתנייהו בפרשת סעתי, נותרה אפוא בבדידותה."  [ההדגשה לא במקור ט.פ.]

במקרה דנן, נוסח תצהיר המתנה באופן שבו נכלל בתוכו ייפוי כח בלתי חוזר לטובת הנתבע [ס' 11], וכן הוראות המגלות באופן ברור כי התובעת התחייבה שלא לחזור בה מהמתנה [ס' 8]. לפיכך, דומני כי צודק הנתבע, ומעמדו של תצהיר המתנה חוזק נוכח ייפוי הכח הבלתי חוזר המצוי בו ומהווה חלק בלתי נפרד מהוראותיו.

1. הסתלקות התובעת מירושת אביה -    האפשרות של יורש להסתלק ממנתו בעיזבון הוסדרה בסעיף 6 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") כדלקמן:  

"6.   הסתלקות היורש מזכותו בעזבון

(א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש  ... להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או ממה שהוא זכאי לו עפ"י הצוואה, כולה או מקצתה.

(ב) מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה ......"

אינני מקבל את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה מאחר ובמועד בו נחתם תצהיר המתנה, טרם ניתן צו ירושה לאב המנוח, אזי דינו של תצהיר ההסתלקות ביטול.  כאמור לעיל, טענותיה של התובעת בעניין מרמה, טעות ומצג שווא נדחו, ולפיכך, אינני סבור כי נפל פגם מהותי בתצהיר ההסתלקות.  עיינתי בפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת רות אטדגי-פריאנטה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, אליו הפנתה ב"כ התובעת בת"ע [ב"ש] 31693-06-11, ואינני סבור כי נסיבותיו דומות למקרה דנן.    בנוסף, דומה כי אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן עיון בכתב התביעה מעלה כי הוא שותק בכל הנוגע לטענות אלו.

סיכום ותוצאה:

1. אשר על כן, התביעה נדחית וכן מבוטלים הצווים הזמניים שניתנו.

1. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

1. זכות ערעור כחוק.

1. פסק הדין מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.

ניתן היום,  ד' תשרי תשע"ח, 24 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.