פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המוסד לביטוח לאומי (להלן-הנתבע) דחה את תביעתו של מר פלוני (להלן-"התובע") להכרה באירוע אשר ארע לטענתו ביום 2.1.12 וביום 3.1.12 כתאונת עבודה.

2.בהתאם להחלטת בית הדין מונתה פרופ' ויויאן דרורי ,כיועצת- מומחית מטעם בית הדין ונדרשה לחוות דעתה בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה כפי שתואר בפרק העובדות לבין האירוע המוחי אשר ארע לתובע.

3.העובדות הדרושות להכרעה והשאלות אשר הועברו למומחית הן כדלקמן:

"התשתית העובדתית הרלוונטית:

א.התובע הינו יליד שנת 1957 , טבח במקצועו אשר עבד במטבח במרכז יום לקשיש בפתח תקווה(להלן-"המרכז") החל משנת 1996 במשך רצוף כ 16 שנים. התובע הינו עוסק עצמאי אשר עבד רק במרכז.

ב.בשנת 2011 לאחר ששנים רבות לא חויב המרכז בתשלום מע"מ על ירקות שסופקו לו עקב טעות של התובע, נדרש הוא להשיב את הפרש המע"מ ולצורך כך נטל הלוואה מהבנק לצורך תשלום לרשויות המס. לצורך תשלום ההלוואה הגיע התובע להסכמה עם המרכז כי יקבל תוספת מחיר למנה בשווי ההלוואה שנטל. סמוך להסדר החדש ועליית המחירים החלו ויכוחים עם מנהלת המרכז על איכות הבישול , הכמויות ועוד.

ג.ביום 2.1.12 בסיום יום העבודה בדרכו לביתו התקשרה אל התובע מנהלת המרכז והודיעה כי המרק שהכין נזרק לפח לאחר שנמצאו בו חרקים. התובע חזר למטבח וניהל ויכוח קשה עם מנהלת המרכז במהלכו אמרה מנהלת המרכז כי בכוונתה לפנות לשירותים חיצוניים במקום שירותיו. למחרת המשיכו הוויכוחים בין התובע למנהלת מהרכז ונאמר לו על ידי מנכ"לית העמותה כי לא תוכל להגן על עמדתו ותאלץ לתמוך בהחלטת מנהלת המרכז. כשעה לאחר השיחה עם מנכ"לית העמותה חש הטוב ברע ופונה באמבולנס לבה"ח , שם אובחן כסובל מאירוע מוחי.

ד.התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה באירוע המוחי כפגיעה בעבודה. תביעתו נדחתה בטענה כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאירוע המוחי שהתפתח ביום 3.1.12.

ה.על פי קביעת בית הדין, לתובע אירע אירוע חריג בעבודתו האחד ביום 2.1.12 –ויכוח חריף עם מנהלת המרכז אשר בקשה לסיים העסקתו והשני ביום 3.1.12 – שיחה עם מנכ"לית העמותה אשר נסבה אודות המשך העסקתו.

ו.התובע מעשן בממוצע כ- 15 סיגריות משך שנים רבות.

ז.בשנת 2006 ארע לתובע אירוע לבבי כתוצאה מתקלה במסתם בעקבותיו עבר "אבלציה". לאחר תיקון המסתם לא סבל התובע מבעיה זו, לא נזקק לתרופות ולאחר תקופת החלמה חזר לעבודה רצופה.

השאלות עליהן מתבקשת המומחית להשיב-

א.מהו הליקוי ממנו סובל התובע?

ב.האם התובע עבר אירוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

ג.האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע המוחי אותו עבר התובע?

ד.ככל שהמומחית תשיב בחיוב לשאלה הקודמת, היא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה:

האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?"

4.ביום 16.4.17 ניתנה חוות דעת המומחית וכך נקבע:

"מר פלוני עבר בתאריך 3.1.12 אירוע מוחי איסכמי שהתבטא בחולשת פלג גוף שמאל, שהשתפרה מהר מאוד לאחר קבלת טיפול מתאים. במשך מספר חושים עד שנה לאחר אירוע זה המשיך לסבול מתלונות לא ספציפיות שונות, שלא קשורות ישירות לאירוע המוחי, אלא מעידות על מצב נפשי ירוד עם חרדה ודיכאון.

השאלה העיקרית בתביעה זו הינה האם האירוע המוחי נגרם על ידי הוויכוחים החריפים במסגרת עבודתו בתאריכים 2.1.12 ו- 3.1.12, שכבר הוכרו על ידי בית הדין כאירוע חריג.

קיימים מחשבונים שונים שפותחו לחישוב הסיכון לפתח אירוע מוחי. רוב המחשבונים מבוססים על בסיס נתונים ענק שנאסף במסגרת מחקר אפידמיולוגי נרחב מאוד בארצות הבהרית בשם Framingham Heart study שעקב אחרי אוכלוסייה במשך שנים רבות ומתאר סיכון לפתח מחלות לב, כלי דם ואחרות לאורך שנים ביחס למחלות רקע, הרגלי חיים, מקצועות ועוד. ניתן למצוא מחשבוני סיכון לאירוע מוחי באתרי אינטרנט לדוגמא .ucla.edu,clevelandclinic.orgעל סמך הנתונים של מר ש' בתיקו הרפואי, הסיכון המחושב שלו לפתח אירוע מוחי במהלך 10 השנים הבאות עמד בחודש ינואר 2012 על 6.4% - דומה לאוכלוסיית גברים ממוצעת בגילו שהינה בעלת סיכון ממוצע של 6%.

נושא הדחק הנפשי כגורם לאירוע מוחי נבדק בצורה חלקית בלבד בספרות הרפואית. מאמר אפידמיולוגי יפה בנושא (Koton et al, Neurology 2004) בדק את הקשר בין אירוע מוחי ואירועי דחק נפשי במהלך השעות שקדמו לאירוע ומצא שחוויות רגשיות שליליות וכעס דווחו באחוזים גבוהים בשעתיים שקדמו להופעת אוטמים מוחיים, לכן נראה שיש לאירועים מסוג זה תפקיד כזרז להופעת אוטם מוחי.

אצל מר ש' האוטם המוחי הופיע תוך זמן קצר, כנראה פחות משעתיים, מהוויכוח שהוגדר כבר כאירוע חריג. לכן לדעתי הוא היה בהחלט זרז להופעת האוטם המוחי במקרה זה.

לשאלות בית המשפט

א.מהו הליקויי ממנו סובל התובע ?

התובע עבר בתתאריך 3.1.12 אירוע מוחי איסכמי קל.

ב.האם התובע עבר אירוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

כן.

ג.האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע המוחי אותו עבר התובע ?

כן. ראה הסבר לעיל.

ד.ככל שהמומחית תשיב בחיוב לשאלה הקודמת, היא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה:

האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה ; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

סביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה". 

5.ביום 11.6.17 נדחתה בקשת הנתבע להעברת שאלות הבהרה למומחית בית הדין מן הטעם כי אין בשאלות אשר בקש הנתבע להעביר כדי להבהיר את חוות דעת המומחית , אשר נמקה קביעותיה במסגרת חוות דעתה.

טענות התובע:

6.לתובע ארע אירוע חריג בעבודתו ביום 2.1.12 וביום 3.1.12. קיים קשר סיבתי בין האירוע המוחי אשר נגרם לתובע ובין האירוע החריג קרי, הריב אשר פרץ בין התובע למנהלת המרכז. האירוע החריג הוא אשר גרם להופעת האוטם המוחי והשפעתו על הופעת האוטם במועד שהשפיע אינה פחותה מהשפעת גורמים אחרים.

7.כעולה מחוות דעת המומחית מטעם בית הדין קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע המוחי אשר ארע לתובע. האוטם המוחי הופיע תוך זמן קצר לאחר האירוע והיווה זרז להופעת האוטם כעולה מחוות הדעת. לאור חוות דעת המומחית הוכיח התובע כי מתקיים קשר סיבתי משפטי בין האירוע החריג לאירוע המוחי אשר נגרם לתובע על כן יש לקבל תביעתו.

טענות הנתבע:

8.כעולה מחוות דעת המומחית התובע היה שרוי במתח מתמשך משך כחודשיים. בקביעה זו יש כדי לעורר ספק של ממש לעניין קביעת המומחית בחוות דעתה לפיה הוויכוח שהוגדר כאירוע חריג מהווה זרז להופעת האוטם המוחי אצל התובע.

9.המומחית מציינת בחוות דעתה כי נושא הדחק הנפשי כגורם לאירוע מוחי נבדק בצורה חלקית בלבד בספרות הרפואית. בנוסף, המומחית נשענה בחוות דעתה על מאמר יחיד על פיו בססה קביעתה. כמו כן המומחית נסמכה על סברה בלבד שכן אין די בקביעה רפואית לפיה "יתכן" שקיים קשר סיבתי לצורך הרמת נטל ההוכחה המוטל על התובע להוכחת תביעתו.

10.התיעוד הרפואי מצביע על כך כי לתובע היו גורמי סיכון תחלואתיים שאינם קשורים לאירוע כגון: עישון כבד, מוות קליני בעקבות החלפת מסתם, היסטוריה משפחתית ואירוע נוסף לאחר מכן. מאחר ומדובר בחוות דעת תמציתית ולא מפורטת יש להעביר למומחית שאלות הבהרה אשר הינן בגדר תחליף לחקירה נגדית בנושאים שונים. היה ולא יועברו שאלות הבהרה למומחית , יש לדחות את תביעת התובע בהעדר קשר סיבתי בין פגימתו לבין האירועים אשר אירעו ביום 2.1.12 ו- 3.1.12.

הכרעה:

11.לאחר ששקלנו את בקשת הנתבע להעברת שאלות הבהרה למומחית ונוכח השאלות אותן התבקש בית הדין להעביר למומחית אל מול חוות דעתה המנומקת ומפורטת של המומחית , לא מצאנו כי בנסיבות מקרה זה ראוי להתעמת עם המומחית אשר מבססת חוות דעתה על מאמר רפואי הגם שמדובר במאמר יחיד. המומחית הבהירה בחוות דעתה כי קיים קשר בין מתח (אותו ויכוח חריף) ובין קרות האירוע המוחי והסתמכה על הספרות המקצועית בנושא.

12.עוד עולה מחוות הדעת כי בניגוד לטענת הנתבע המומחית התייחסה לעברו הרפואי של התובע כעולה מהמסמכים אשר הוצגו בפניה ,ופרטה הן את האירוע הלבבי אשר ארע לתובע בשנת 2006 והיותו מעשן משך שנים רבות. כמו כן המומחית מציינת מפורשות כי התובע חווה מתח משך כחודשיים אולם מתח זה הגיע לשיאו ביום 2.1.12 כאשר בבוקרו של יום ה-3.1.12 סמוך לשיחה אשר נהל עם מנכ"לית העמותה חש ברע ופונה באמבולנס לבית חולים.

13.בפרק המסקנות מציינת המומחית כי "אצל מר ש' האוטם המוחי הופיע תוך זמן קצר, כנראה פחות משעתיים, מהוויכוח שהוגדר כבר כאירוע חריג. לכן לדעתי היה בהחלט זרז להופעת האוטם המוחי במקרה זה". ממסקנת המומחית עולה כי לא מדובר בחוות דעת המבוססת על השערה או היתכנות אירוע מוחי אלא נעשה שימוש במונח "בהחלט", אשר משמעותו כי אין ספק בדבר קיום קשר סיבתי בין האוטם המוחי לאירוע בעבודה. העובדה כי במענה לשאלת בית הדין קבעה המומחית כי "סביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה" אינה מאיינת קביעתה הברורה והחד משמעית לעניין תפקיד האירוע החריג כזרז להופעת האוטם. מעבר לאמור עיון באופן בו נוסחה שאלת בית הדין אשר נקטה במונח "האם לדעתך סביר יותר להניח" הוביל ככל הנראה לתשובת המומחית בעניין הסבירות עם זאת, בפרק המסקנות הביעה היא עמדתה הברורה והמוחלטת בעניין הקשר בין האירוע המוחי לאירוע בעבודה.

14.עסקינן בחוות דעת מומחית מטעם בית הדין , אשר הינו מומחית אובייקטיבית שלא מונתה על ידי אחד הצדדים . ההלכה הפסוקה בנושא זה קבעה לא אחת כי-

"בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 4.2.2008). ... ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה....אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין "(עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 6.6.2005;עבל (ארצי) 4379-10-14‏ ‏ צח פלדמן נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן, ניתן ביום 16.3.16).

15.לאור האמור לעיל, בהעדר הצדקה עובדתית או משפטית או פגם הגלוי על פניו בחוות דעת המומחית , יש לאמץ קביעותיה במלואן. בהתאם לכך דין תביעת התובע להכרה באירוע המוחי אשר ארע עקב אירוע חריג בעבודה , להתקבל.

16.מאחר ותביעת התובע התקבלה, יישא הנתבע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך

של 6,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ח, (30 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.