כראדי נ' עזבון המנוחה צ.מ. ז"ל ואח'

א. מבוא

1.גב' צ.מ. ז"ל (להלן: "המנוחה"), ומר א.מ. (להלן: "נתבע 2"), היו בעלים במשותף של בית ברחוב טרומפלדור 6 בגבעת שמואל.

2.במועד הגשת התובענה המנוחה הייתה בחיים והיא הייתה צד לה. לאחר שהוגשה התובענה, המנוחה הלכה לבית עולמה וכתבי הטענות תוקנו באופן שעיזבון המנוחה (להלן: "נתבע 1"), בא במקום המנוחה. עו"ד אלי סעדון הוא מנהל העיזבון.

3.בין המנוחה לבין נתבע 2, שהיו פרודים, התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה והליכי גירושין. תקופה ממושכת שררה בין השניים מערכת יחסים עכורה.

4.במסגרת הסכסוך שביניהם, בין נתבע 2 לבין המנוחה התנהל הליך בוררות, אשר במסגרתו נחתם ביניהם הסדר מיום 12.03.12. ההסדר הוגש לאישור בית המשפט לענייני משפחה ובפסק דין מיום 10.06.12 ניתן להסדר תוקף של הסדר ממון ופסק דין. (תמ"ש 51486-02-11 בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב).

5.במסגרת ההסדר, הבית ברחוב טרומפלדור חולק בין המנוחה ונתבע 2 ונקבע כי קומת הקרקע, כולל הגינה, תהיה של המנוחה וקומה א' והגג יהיו שייכים לנתבע 2.

6.לאחר זאת, ביום 16.08.12 נחתם בין גב' הילה כראדי (להלן: "התובעת"), לבין המנוחה הסכם שכירות מיום 16.08.12, ביחס לדירה בת שלושה חדרים וחצר, בקומה א', ברחוב טרומפלדור 6 בגבעת שמואל, הוא חלקה של המנוחה בבית, לתקופה של 12 חודשים (מ- 15.08.12 עד 15.08.13), עם אופציה להארכת ההסכם לשנה נוספת (להלן: "המושכר").

7.התובעת שכרה את המושכר למטרת הפעלת גן ילדים (פעוטון). התובעת הכשירה את המושכר לגן ילדים כאמור ופתחה אותו לפעילות ביום 01.09.12. סמוך לאחר פתיחת הגן לפעילות פרץ הסכסוך נשוא הליך זה בין הצדדים. כחודשיים וחצי לאחר מכן, באמצע נובמבר 2012 לערך, לאחר שהודיעה על ביטול הסכם השכירות, התובעת עזבה את המושכר.

ב. ההליכים

8.בהליך זה שלוש תובענות מאוחדות.

9.התובעת הגישה נגד המנוחה ונתבע 2 תביעה על סך 175,818₪ בת"א 27192-06-13. בתביעתה התובעת תבעה פיצויים עבור השקעותיה במושכר בסך של 45,518₪, עבור אובדן הכנסות בגין ביטול רישום בסך של 52,800₪, עבור אובדן הכנסות ושעות עבודה של התובעת ובעלה בסך של 10,000₪, עבור עוגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם טוב ותשלום שכר לעובדות בסך של 50,000₪ ובגין דמי שכירות ששילמה עבור שלושה חודשים בסך של 17,500₪.

10.נתבע 1 הגיש, במסגרת תביעת התובעת, הודעה לצד שלישי נגד נתבע 2.

11.נתבע 1 הגיש נגד התובעת ובעלה, מר אלעזר כראדי, תביעה על סך 60,000₪ בתא"מ 61588-10-13. בתביעתו תבע נתבע 1 לחייב את התובעת לשלם 45,000₪ בגין דמי השכירות אשר היו עתידים להתקבל ממנה, לולא בוטל הסכם השכירות, עבור תשעה חודשים לאחר עזיבת התובעת את המושכר. עוד תבע נתבע 1 לחייב את נתבע 2 לשלם סך של 5,000₪ עבור טרחה והפסדים כספיים ולחייב את שני הנתבעים לשלם סך של 10,000₪ עבור עגמת נפש וטרחה.

12.נתבע 2 הגיש נגד התובעת ובעלה תביעה על סך 198,000₪ בת"א 67612-10-13. בתביעתו נתבע 2 תבע לחייב את התובעת ובעלה לשלם סך של 8,000₪ עבור שימוש במים, חשמל וארנונה, 60,000₪ עבור הפסד דמי שכירות, 50,000₪ עבור עגמת נפש ו- 80,000₪ עבור נזק למחסן ומיטלטלין.

ג. המחלוקות

13.לטענת נתבע 2, התובעת לא הייתה רשאית לעשות שימוש בכניסה לבית מרחוב טרומפלדור והיה עליה להיכנס למושכר מרחוב העבודה. לטענתו, התובעת הסיגה את גבול חלקו בבית והפריעה לשימוש שלו בחלקו בבית. לטענתו, התובעת ובעלה גרמו נזקים למקרקעין ולמיטלטלין השייכים לו ומר כראדי אף תקף אותו. עוד לטענתו, התובעת לא שילמה כנדרש בגין מסי ארנונה, מים וחשמל.

14.לטענת התובעת, למן פתיחת הגן שהפעילה במושכר לפעילות, נתבע 2 הפריע לשימוש במושכר ולפעילות הפעוטון. בכלל זה החליף את מנעול הכניסה מספר פעמים וכך מנע אם את כניסת צוות הגן והפעוטות למושכר ואם את יציאתם ממנו, ניתק את זרם החשמל למושכר, חסם את הכניסה למושכר, ביקש לסלק את התובעת, צוות הגן והילדים, חולל במקום מהומות, צעק, גידף והפחיד וגרם לעזיבתם של ילדים את הגן. לטענת התובעת, נתבע 2 מנע כל אפשרות לנהל במקום את הגן. לכן, היא הודיעה למנוחה על ביטול הסכם השכירות ובאמצע נובמבר 2012 לערך עזבה את המושכר.

15.לטענת התובעת, קודם לחתימת הסכם השכירות ובמעמד החתימה, המנוחה נמנעה מלגלות לה אודות זכויותיו של נתבע 2 בבית ואודות הסכסוך המר השורר בינה לבינו. לטענתה, אם הייתה המנוחה מגלה עובדות אלה, מלכתחילה היא לא הייתה שוכרת את המושכר.

16.לטענת התובעת, עקב מחדלה של המנוחה ומעשיו של נתבע 2, היא סבלה נזקים ובכלל זה בגין השקעותיה במושכר, הוצאותיה עבור הגן שפתחה במושכר ובגין עזיבת המושכר, הפסד הכנסות ונזק לא ממוני.

17.לטענת נתבע 1, התביעה נגד המנוחה ונתבע 1 לא הייתה מוגשת לולא מעשיו של נתבע 2. עוד לטענתו, למנוחה לא הייתה שליטה על מעשיו של נתבע 2 וככל שנתבע 1 יחויב בתשלום לתובעת, על נתבע 2 לשפות את נתבע 1 בגין הסכומים בהם יחויב. נתבע 1 טען עוד כי ביטול הסכם השכירות על ידי התובעת אינו כדין.

ד. ראיות

18.מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת, מר כראדי, ומר דייל שפר. מטעם נתבע 1 הוגש תצהיר מנהל העיזבון, עו"ד אלי סעדון. נתבע 2 הגיש שני תצהירים מתאריכים 12.05.15 ו- 17.05.16. כל העדים העידו בבית המשפט בחקירה נגדית.

ה. דיון

ה(1) האירועים

19.כאמור לעיל, בין התובעת לבין המנוחה נחתם הסכם שכירות מיום 16.08.12 ביחס לדירה בת שלושה חדרים וחצר, בקומה א', ברחוב טרומפלדור 6 בגבעת שמואל. תקופת השכירות היא ל- 12 חודשים (מ- 15.08.12 עד 15.08.13), עם אופציה להארכת ההסכם לשנה נוספת. בסעיף 4 להסכם נכתב כי מטרת השכירות היא: "מגורים של השוכר ו/או לקיום גן ילדים." לדברי התובעת, בבעלותה גן ילדים ("גן בית חלומותיי"), אשר נמצא בקרבת המושכר, והיא שכרה את המושכר לצורך הרחבת פעילותה ועל מנת לנהל במושכר פעוטון.

20.כאמור בתצהיר התובעת, לאחר חתימת הסכם השכירות, היא פעלה להכשרת המושכר לגן ילדים (פעוטון), והיא התחילה להעסיק 2 גננות נוספות מעבר לצוות העובדות שהיה לה. זאת על מנת לאפשר קליטת כל הילדים שנרשמו לגן שהיה אמור להיפתח במושכר.

21.לדבריה, ימים ספורים לאחר פתיחת הגן, נתבע 2 הגיע לפתח הגן ודרש ממנה לעזוב את המושכר לאלתר בטענה שהוא בעל המושכר. התובעת, אשר לא הבינה במי מדובר, מיד יצרה קשר עם המנוחה ואז התברר לה שנתבע 2 הוא בעלה של המנוחה ולו עבר אלים, אשפוזים פסיכוטיים, הוא מוגדר הלום קרב והוא מנהל עם המנוחה קרב, במסגרת הליך גירושין, בעניין הזכויות במושכר.

22.לדברי התובעת בתצהירה, לאחר שנתבע 2 ביקש ממנה בפראות לעזוב את המקום, המנוחה ציינה לראשונה כי נתבע 2 מתגורר בקומה שמעל המושכר. כן ציינה כי התנהגות נתבע 2 אינה מפתיעה אותה כלל וכי היא ציפתה שהוא יתנגד להשכרת המושכר מאחר שבנושא יש ויכוח עיקש בינה לבין נתבע 2 במסגרת הליך גירושין.

23.לדברי התובעת בתצהירה, עם קבלת המידע הנ"ל ולאחר שראתה שמדובר באדם אלים וחסר רסן, היא ביקשה לבטל את הסכם השכירות לאלתר ולהוציא את הפעוטות מהמושכר על מנת שלא לסכנם, אך המנוחה הבטיחה להסדיר את העניין מול נתבע 2 והתחייבה שנתבע 2 לא יפנה אל התובעת בשנית. ימים ספורים לאחר מכן, החלו ניתוקי חשמל בגן. בתחילה התובעת חשבה שמדובר בניתוקים של חברת החשמל, אך במהרה הבינה כי נתבע 2 מנתק את זרם החשמל לגן. לדבריה, מאחר שהמצב היה בלתי נסבל, המנוחה הביאה איש חשמל לביצוע פיצול בין היחידה המושכרת לבין היחידה של נתבע 2, אשר הייתה מצויה, כאמור, מעל למושכר. לדברי התובעת, נתבע 2 עקף את הפיצול והמשיך לנתק את זרם החשמל למושכר. זאת, לדברי התובעת, כאשר היא בגן עם פעוטות שהגדול בהם בן 12 חודשים, ללא חימום וללא חשמל למקרר ולאוכל של הילדים שנמצא במקרר, אשר כלל חלב שאוב של תינוקות יונקים.

24.עוד לדברי התובעת בתצהירה, באחד הימים נוכחו הגננות לגלות כי דלת הגן סגורה ולא ניתן לצאת מהגן או להיכנס אליו. התובעת, שהייתה באותה עת בגן, נוכחה כי אכן הגן נעול. היא התקשרה לבעלה לבוא מעבודתו על מנת לחלץ את ילדי הגן והצוות. מר כראדי הגיע מיד למקום ונוכח לדעת כי הדלת נפרצה והמנעול הוחלף, כך שלא ניתן היה לפתוח את הדלת עם המפתח המקורי. התובעת פנתה למנוחה, זו הזמינה למקום את משטרת ישראל, כיבוי אש ופורץ. לדברי התובעת, האירוע חזר על עצמו מספר פעמים בהם נתבע 2 החליף את מנעול דלת הגן. בכל פעם התובעת נדרשה לקרוא לבעלה לצאת מעבודתו ולהחליף את מנעול הדלת כדי לאפשר כניסה לגן. לדברי התובעת, נתבע 2 הודה בפניה ובפני בעלה כי הוא החליף את המנעול כדי למנוע את כניסת הגננות והילדים לגן.

25.לדברי התובעת בתצהירה, לאחר שהילדים והצוות חולצו מהמקום מספר פעמים, התובעת הבהירה למנוחה כי לא ניתן לסבול מבחינה בטיחותית מצב שבו נמצאים בגן תינוקות ללא אפשרות גישה לגן, כי סמיכות המושכר לנתבע 2 אינה מקובלת עליה לחלוטין וכי בימים הקרובים היא תמצא פתרון חלופי לגן. המנוחה החלה במסע שכנועים של התובעת ובעלה והבטיחה שוב ושוב כי אין לתובעת מה לדאוג, לא יאונה רע לפעוטות והיא תדאג "לסדר את העניינים פעם אחת ולתמיד" מול נתבע 2, אך כבר למחרת בבוקר, כאשר התובעת הגיעה לפתוח את הגן בשעה 07:30 לערך, לתדהמתה, נתבע 2 המתין במקום ודרש ממנה בקללות וצעקות לעזוב את המקום, תוך שהוא טוען שהמושכר הוא בחזקתו ושהשכרתו בוצעה שלא בהסכמתו ולא בידיעתו. התובעת התחננה בפני נתבע 2 להימנע מפעולות קיצוניות ולהתיר לה להכניס את הילדים לגן משום שבעוד מספר דקות יגיעו ההורים עם ילדיהם ולא ניתן למצוא פתרון ללא התראה מוקדמת. כן אמרה שבכוונתה לעזוב את המושכר בהקדם. נתבע 2 עמד בכניסה למושכר וסירב לאפשר לתובעת ולילדי הגן להיכנס וכן סירב בכל תוקף לעזוב את המקום. לאחר מספר דקות החלו הורי הפעוטות להגיע עם ילדיהם ולעיניהם נחזה מחזה מבעית, בו נתבע 2 צועק על התובעת בקולי קולות ומשתולל בכניסה לגן. הפעוטות נאלצו לשהות מחוץ לגן במשך כשעה יחד עם הוריהם עד להגעת המשטרה שגירשה את נתבע 2 מהמקום. בין ההורים לבין נתבע 2 התפתח ויכוח שלווה בצעקות, קללות, וגידופים מצד נתבע 2 כלפי ההורים ובנוכחות ילדיהם.

26.לדברי התובעת, היא פנתה מיד למנוחה, תיארה בפניה את אשר אירע והבהירה שהיא נאלצת בלית ברירה לעזוב את המושכר לאלתר. באותו יום הודיעו שני זוגות הורים לילדים בגן על עזיבת ילדיהם (דניאל ורם), לאלתר תוך שהם מביעים תרעומת רבה על התנהלות התובעת בנושא השכרת המושכר והעובדה שהילדים מצויים תחת סכנה וכהגדרתם "זו פשוט הפקרות שלך כגננת". התובעת השיבה להורים את השיקים שמסרו. הילדים עזבו ולא חזרו. הידיעה אודות האירוע התפשטה בגבעת שמואל, בזה אחר זה באו הורי ילדי הגן לתובעת וביקשו למצוא פתרון לאלתר למצב הבלתי נסבל אחרת יאלצו להוציא את הילדים מהגן. לדברי התובעת, רק העובדה שרוב ילדי הגן אשר התנהל במושכר, היו אחים לילדים אשר היו בגן "בית חלומותיי", וטופלו על ידי התובעת, עמדה לזכות התובעת.

27.לדברי התובעת בתצהירה, בלית ברירה היא נאלצה לפנות את המושכר ולהעביר את הפעוטות לחדר קטן בתוך גן "בית חלומותיי", עד לסיום שנת הלימודים בצפיפות רבה. כתוצאה מהמעבר החפוז שנכפה על התובעת, מר כראדי נאלץ לקחת ימי חופשה רבים, על מנת להכשיר את גן "בית חלומותיי" לקבלת ילדי הפעוטון והוא עשה ימים כלילות להכשרת הגן בהקדם האפשרי על מנת למנוע עימות נוסף עם נתבע 2.

28.לדברי התובעת בתצהירה, אין לתאר את עוגמת הנפש הרבה שהיא חוותה, הפגיעה הרבה שנגרמה לה ושמה הטוב שהוכתם. לדבריה, לאורך כל המו"מ להשכרת המושכר ואף במעמד חתימת החוזה, המנוחה לא יידעה אותה אודות המצב המשפטי של המושכר ולא גילתה את העובדה שנתבע 2 אינו מאפשר את השכרת המושכר, כי הוא לוקה בנפשו וכי הוא גר מעל למושכר. עוד לדבריה, המנוחה הזמינה לא אחת את משטרת ישראל על מנת לסלק את נתבע 2 מהמושכר תוך שהיא מתארת בפני התובעת ובעלה אירועים והתנהגויות אותם חוותה במהלך שנות נישואיה. התובעת צירפה אישור בדבר הגשת תלונה (נספח 5 לתצהיר), לפיו המנוחה הגישה ביום 03.11.12 תלונה על היזק לרכוש במזיד בגין אירוע מיום 02.11.12. לדברי התובעת, בנוסף לאמור, נתבע 2 גם העמיד חפצים לסגירת הכניסה לגן והפחיד את צוות העובדות.

29.התובעת נחקרה על תצהירה. בחקירתה הנגדית אמרה שטרם שכרה את המקום, המנוחה אמרה לה שהמושכר הוא בבעלותה ושאיש אינו גר במקום. לדבריה בחקירתה הנגדית, היא אף פעם לא ראתה את נתבע 2, הגם שהגן שלה ("בית חלומותיי"), נמצא מול ביתם של המנוחה ונתבע 2, ולכן היא האמינה למנוחה שנתבע 2 לא גר במקום. לדבריה, היא גם ראתה שאין במקום תנועת אנשים והיה לה ברור שהיא תהיה לבד במושכר. ר' פרוט' עמ' 19 ש' 20-26, 28-26, ש' 31-32. ר' גם פרוט' עמ' 20 ש' 11-16:

"ש. ואם אני אומר לך שבכל אותה תקופה א.מ. גר שם?

ת. אני יודעת בוודאות שהוא לא גר שם ושהוא לא היה שם דרך קבע. אני הייתי נוכחת שם כל הזמן ולא אתה, בוודאות הוא לא גר שם, מידי פעם היו לנו ימים של שקט כי הוא לא היה שם.

ש. ז"א שהוא ירד אליכם ואמר שהכניסה היא לא מפה או כל מפגש שהיה ביניכם חשבת שהוא בא מבחוץ ולא מתוך הבית?

ת. בהחלט."

30.בחקירתה הנגדית אמרה התובעת שנתבע 2 היה חותך למושכר חוטי חשמל. מאחר שהיא לא יכלה להוכיח זאת, היא התקינה מצלמות אבטחה כדי לראות מי גורם את הנזקים. (פרוט' עמ' 22 ש' 5-6). עוד מסרה בחקירתה הנגדית שבכל פעם שנתבע 2 "עשה מהומות", מספר רב של פעמים היא קראה לבעלה להגיע מיד. (פרוט' עמ' 27 ש' 33-עמ' 28 ש' 3). כן תיארה בחקירתה הנגדית את האירוע שבו נתבע 2 נעל את הילדים והצוות בגן. ר' פרוט' עמ' 22 ש' 8-9: "קרה מקרה מאוד קיצוני, מר מ' נעל את הילדים והמטפלות בתוך המבנה. אותו יום החלטנו שזהו אנחנו עוזבים את הגן, אי אפשר להישאר שם יותר."

31.התובעת פירטה כיצד נודע לה בדיעבד אודות נתבע 2 ומערכת היחסים העכורה בינו לבין המנוחה. ר' פרוט' עמ' 20 ש' 24-29:

"המשטרה זימנה אותנו לחקירה במשטרת מסובין, ישבנו שם, היה לנו מאוד כואב לשמוע את כל מה שקורה שם, שמעתי מהחוקר שהמקרה בין גב' מ' זה לא פעם ראשונה והם קוראים למשטרה במקרה של אלימות, גב' מ' הודתה שם בפניי ובכתה איזה חיים קשים היה לה כל הזמן איתו ככה. שזה נועד לפגוע בה כל האלימות הזו שהוא משתמש נגדנו. זה גם מה שהחוקר אמר לי שהם כמעט בעלי בית המשטרה, נמצאים הרבה פעמים במשטרה אז הבנתי שיש בעצם מריבה ויש חוסר הסכמה בין הגברת למר מ', ואני נכנסתי למקום שלא הייתי צריכה להיכנס אליו מלכתחילה."

32.גרסתה וטענותיה של התובעת נתמכו בתצהירו של בעלה, ובעדותו. מר כראדי מסר בתצהירו כי הוא נכח במעמד חתימת הסכם השכירות והוא כמו התובעת, לא ידע אודות נתבע 2 וכן לא ידע שנתבע 2 מתגורר מעל למושכר. מר כראדי פירט את עבודתו להכשרת המושכר לגן. הוא פירט את פניותיה של התובעת אליו, לאחר שנפתח הגן, ודיווחיה אודות מעשיו של נתבע 2, הוא פירט את שיחותיו עם המנוחה, הדברים שמסרה אודות נתבע 2 ואודות סכסוך הגירושין בינה לבין נתבע 2. מר כראדי העיד על רצון התובעת לבטל את ההתקשרות לכשנודע לה אודות נתבע 2. הוא פירט את המקרים בהם הוזעק על ידי התובעת מעבודתו לגן, אם כדי לטפל בניתוק זרם החשמל ואם כדי לטפל בהחלפת המנעולים. הוא פירט אודות התקנת מצלמות אבטחה בגן לצורך מעקב על החלפת המנעולים במושכר. מר כראדי מסר בתצהירו שנתבע 2 הודה בפניו כי הוא החליף את מנעול דלת הכניסה. עוד הצהיר על הבטחותיה של המנוחה לפעול למניעת מעשיו של נתבע 2 והפצרותיה בתובעת לא לבטל את הסכם השכירות. מר כראדי גם היה עד, לאחר שנקרא מעבודתו, לאירוע שבו נתבע 2 מנע מהתובעת, ההורים והילדים את הכניסה לגן.

33.גם מר כראדי נחקר על תצהירו. בחקירתו הנגדית הוא פירט שמספר פעמים הוא קיבל טלפון בבוקר מעובדת הגן שהודיעה שהגן נעול והיא לא יכולה להיכנס. (פרוט' עמ' 28 ש' 28-29). כן סיפר שביום 15.11.12 המנוחה הזמינה את המשטרה והמשטרה הזמינה את מכבי האש. (פרוט' עמ' 28 ש' 19-21). ר' גם פרוט' עמ' 30 ש' 15-16: "פעם אחת הוא סוגר את הדלת בבוקר ואני מקבל קריאה בשביל לבוא לפתוח. פעם אתה מקבל קריאה שאין חשמל בגן, מנתקים לך את החשמל תבוא לראות מה קורה." וכן פרוט' עמ' 30 ש' 8-9:"אני בגופי הגנתי מס' פעמים על הורים שעמדתי בינו לבין ההורה על מנת שלא ירים יד בטעות על ההורה." מר כראדי גם פירט שבהזדמנות אחת הוא ראה במצלמות האבטחה את נתבע 2 מנתק חשמל למושכר. (פרוט' עמ' 30 ש' 19-25). עוד העיד שהוא נאלץ להחליף צילינדר של דלת הכניסה פעמיים או שלוש פעמים, פעם אחת הוא נתן לנתבע 2 מפתח של המנעול החדש, בפעם אחרת נתבע 2 החזיר את המנעול ומר כראדי התקין אותו בחזרה. (פרוט' עמ' 31 ש' 21-28).

34.מטעם התובעת הוגש תצהיר מר דייל שפר, אבי אחד מילדי הפעוטון. לדבריו בתצהירו, באחד הבקרים, כשהגיע למושכר על מנת להביא את ילדו לגן, לאחר כמה דקות, הגיע נתבע 2 ומנע ממנו להיכנס לגן תוך שהוא מקלל וצועק כי זה הבית שלו וכי אסור להיכנס לבית הזה. לדבריו, נתבע 2 אמר כי הוא יעיף בכוח כל מי שינסה להיכנס. לדבריו, נתבע 2 התקרב אליו מאוד ומר שפר התרחק עם בנו על מנת להתגונן. בשלב זה, מר שפר ראה הורה נוסף מגיע לגן ונתבע 2 צעק גם עליו. לדברי מר שפר, הוא לא הרגיש נעים לחזור לגן עם בנו משום שפחד שנתבע 2 יפגע בילדים. לדבריו, הוא שוחח עם התובעת ואמר לה שלא יתכן שזה המצב, זה הגן שלה והילדים צריכים להיות מוגנים. לדבריו, הוא שיתף את אשתו בפרטי האירוע, אשתו פחדה מאוד על הילד ושאלה איך אפשר להשאיר ילד במקום כזה. ר' גם חקירתו הנגדית של מר שפר בפרוט' עמ' 18 ש' 10-13:

"ת....אחרי שדיברתי עם הילה ולא רצינו שהוא יישאר במקום כי לא הרגשנו שזה מקום שמגן עליו ולהשאיר אותו שם יום שלם מבלי לדאוג, מה יקרה שמה.

ש. כמה אירועים כאלה היו?

ת. אחד והוא מספיק בשבילי."

35.התובעת ומר כראדי מסרו, הן בתצהיריהם והן בחקירתם הנגדית, עדויות מפורטות. ניתן היה להתרשם שמדובר באנשים ישרים והגונים שמבלי דעת ובעל כורחם נקלעו לסיטואציה שבה נתבע 2 פועל לסילוקה של התובעת מהמושכר בדרכים בלתי מקובלות ולא חוקיות. עדויותיהם, שנמצאו כנות ומהימנות ללא רבב, גם נתמכו הן בעדותו של מר שפר והן בעדותו של מנהל העיזבון, עו"ד סעדון.

36.התנהלות והתנהגות נתבע 2 בדיון ההוכחות עלתה בקנה אחד עם תיאוריהם של עדי התביעה. נתבע 2 לא חדל להתעמת עם עורכי הדין. ר' פרוט' עמ' 38 ש' 11-21, שם נתבע 2 השמיע איום מרומז כלפי ב"כ התובעת כאשר אמר לו בחקירתו הנגדית "הפרצוף שלך יפה". שוב ושוב הרים קולו, אם על בא כוח התובעת, אם על באת כוח נתבע 1 (ר' פרוט' עמ' 43 ש' 18). ר' גם פרוט' עמ' 45 ש' 14-17, שם נתבע 2 הרים קולו על באת כוח נתבע 1 ובא כוחו ניסה להרגיעו ואמר לו לענות לשאלות בצורה רגועה. ר' גם עמ' 45 ש' 27-28, שם באת כוח נתבע 1 שאלה את נתבע 2 אם הוא הסכים לכך שהסכם הבוררות יקבל תוקף של פסק דין ונתבע 2 השיב לה: "גברתי המכובדת [א]ם תחזרי חמש פעמים אני לא אתן לך תשובה אחרת, זה לא יעזור לך." וכן פרוט' עמ' 45 ש' 30-31, שם שוב הרים נתבע 2 את קולו על באת כוח נתבע 1 ואמר לה "מאיפה את ממציאה?" וכן בעמ' 46 ש' 7 שם אמר שהוא רוצה לחקור את באת כוח נתבע 1 ("אפשר לחקור אותה?"). אין, אפוא, שחר לטענות נתבע 2 בתצהירו ובסיכומיו, לפיהן הוא אדם סובלני ועדין נפש וכי הוא פעל באדיבות ודרכי נועם.

ה(2) הכניסה למושכר

37.לטענת נתבע 2, ביולי 2012 הוא הגיע להסכמה עם המנוחה לחלוקת החזקה והשימוש בבית, כך שהמנוחה קיבלה את הדירה בקומה א' (קומת הקרקע) והחצר הצמודה לה. לטענתו, בהתאם להסכם הבוררות שנחתם בינו לבין המנוחה ואשר קיבל תוקף של פסק דין, הבסיס לחלוקת הבית בין המנוחה לבין נתבע 2 היה שהכניסה ליחידה של המנוחה תהיה מרחוב העבודה, הכניסה לחלקו של נתבע 2 יהיה מרחוב טרומפלדור וכך תהיה הפרדה מוחלטת בין שני חלקי הבית. לטענת נתבע 2, בנסיבות אלה, התובעת לא הייתה רשאית לעשות שימוש בכניסה מרחוב טרומפלדור, הוא דרש ממנה לא לעשות שימוש בכניסה זו והיא לא נענתה לדרישתו.

38.בין נתבע 2 לבין המנוחה התנהל הליך בוררות שבמסגרתו נחתם על ידי הצדדים הסדר מיום 12.03.12. הצדדים הגישו את ההסדר לאישור בית המשפט לענייני משפחה ובפסק דין מיום 10.06.12 ניתן להסדר תוקף של הסדר ממון ופסק דין. (תמ"ש 51486-02-11 בית משפט לענייני משפחה במחוז תל אביב). בסעיף 5(ב) להסכם נקבע:

"הבית המשותף שלהם ברחוב טרומפלדור בגבעת שמואל, יחולק בין הצדדים בצורה הבאה:

1. קומת הקרקע והגינה וכל הבנוי והקשור אליה (כמו מחסן) יהיו של ציפי ויירשמו על שמה.

2. קומה א' והגג יהיו שייכים לאלי וירשמו על שמו.

..."

בסעיף 5(ה) נקבע:

"א' ישפץ על חשבונו את קומת הקרקע (של ציפי) והגדר החיצונית כולל: כניסה נפרדת לבית, הפרדה מוחלטת בין שני חלקי הבית, מונה חשמל ומים נפרדים וכל הדרוש שיפוץ, בהתאם למפרט שיקבע ע"י בעל מקצוע שימונה, ע"י הח"מ, שגם יאשר את הביצוע בהתאם."

בסעיפים 5(ו) ו- 5(ז) נקבע:

"ו.א' ידאג לפינוי מידי של הדיירת הגרה היום בשכירות בקומת הקרקע, וכן את כל חפציו מקומת הקרקע והמחסן בחצר.

ז.כל תהליך השיפוץ והתשלומים יסתיימו תוך 60 יום מיום הסכם זה, כולל פינוי הדיירת..."

39.בהסדר, אפוא, לא נקבע ולא נאמר כי הכניסה ליחידה של המנוחה היא מרחוב העבודה או שהיא אינה מרחוב טרומפלדור. נקבע כי, תוך 60 יום ממועד ההסכם, נתבע 2 ישפץ על חשבונו את היחידה של המנוחה כולל כניסה נפרדת לבית. כן נקבע כי בתוך אותו מועד נתבע 2 ידאג לפינוי מידי של כל חפציו מהמחסן בחצר.

40.בהסכם השכירות נאמר כי המושכר נמצא ברחוב טרומפלדור 6. לא נאמר בו כי הכניסה אליו היא מרחוב העבודה. התובעת הצהירה כי מעולם לא צוין בפניה כי קיימת כניסה צדדית לגן וכי על התובעת להיכנס לגן מאותה כניסה צדדית. לדבריה, היא פנתה בעניין זה מספר פעמים אל המנוחה וזו הבהירה כי הכניסה למושכר היא דרך הכניסה הראשית (מרחוב טרומפלדור), ולא דרך המרפסת בסלון. הן התובעת והן בעלה פירטו בעדותם כי לא הייתה אפשרות להיכנס למושכר מרחוב העבודה משום שבמקום היה מחסן מלא ציוד וחפצים. (פרוט' עמ' 23 ש' 20-25, עמ' 25 ש' 24-30, עמ' 31 ש' 9).

41.עו"ד סעדון תמך בגרסת התובעת ובעלה ומסר עדות ברורה, לפיה מרחוב העבודה לא הייתה כניסה למושכר. ר' פרוט' עמ' 34 ש' 24-29:

"ש. האם ראית כניסה מרח' העבודה.

ת. לא, מה שראיתי שם זה חנייה. יכול להיות שאפשר להתפתל ולהיכנס שם אבל כשער כניסה לבניין לא, אין שם כניסה.

ש. האם להערכתך ניתן להיכנס עם עגלות ילדים עד גיל שנה מהמקום הזה, מרח' העבודה לנכס?

ת. אני לא זוכר במדויק אם אפשר להתפתל עם עגלה אבל מה שברור ששום עסק ודאי לא גן ילדים לא יכול שהכניסה אליו תהיה ממקום כזה."

42.לטענת נתבע 2, לאחר אירוע מיום 01.11.12, אותו פירט בתצהירו, התובעת תלתה שלט בו נכתב בכתב ידה כי הכניסה לגן היא מסביב ("הכניסה מסביב"), ומאז הכניסה לגן הייתה מרחוב העבודה. התובעת ובעלה מסרו בעדותם כי אחרי האירוע מיום 04.11.12, מכבי האש שברו את אזור המחסן ופרצו ממנו פתח קטן בגודל של כ- 40 ס"מ. (פרוט' עמ' 25 ש' 31-עמ' 26 ש' 4, עמ' 31 ש' 11-12). התובעת מסרה בעדותה כי באותו יום שבו נתבע 2 נעל את המבנה, היא שמה את השלט בו צוין כי הכניסה מסביב, על מנת שההורים ייכנסו דרך רחוב העבודה. (פרוט' עמ' 25 ש' 31-33). ברור, אפוא, כי אין בטענתו הנ"ל של נתבע 2 ראיה לכך שהכניסה למושכר הייתה מרחוב העבודה. מרחוב העבודה לא הייתה כניסה למושכר. עקב מעשיו של נתבע 2 ובכלל זה חסימת הכניסה הראשית, החלפת המנעולים והתנהגותו המטרידה והמאיימת, כיבוי אש פרצו דרך לצורך הגנה על הפעוטות, הצוות וההורים מפני נתבע 2. סמוך לאחר מכן, התובעת גם עזבה את המושכר.

43.מהעדויות עלה גם שנתבע 2 לא הסדיר את הכניסה הנפרדת ולא פינה את המחסן כפי שהתחייב לעשות במסגרת ההסכם בינו לבין המנוחה.

44.אין לייחס, אפוא, לתובעת כל הפרה בגין השימוש בכניסה למושכר מרחוב טרומפלדור. היא הייתה רשאית לעשות כן והדבר היה בהתאמה להסכם השכירות שנחתם איתה. גם למנוחה אין לייחס הפרה בעניין זה. כל עוד נתבע 2 לא הכשיר כניסה נפרדת נאותה למושכר מרחוב העבודה, וכאמור לעיל, הוא לא קיים את התחייבותו בעניין זה, המנוחה הייתה רשאית להתיר לשוכרים מטעמה לעשות שימוש בכניסה מרחוב טרומפלדור. ההתנהגות המפרה והמעוולת היא, אפוא, לפתחו של נתבע 2, אשר כלל לא היה רשאי לדרוש מהתובעת לא להשתמש בכניסה למושכר. עוד יש להוסיף, כי אפילו סבר נתבע 2 כי הוא צודק בטענתו, לפיה המנוחה ו/או התובעת לא היו רשאיות לעשות שימוש בכניסה לבית מרחוב טרומפלדור, הוא היה חופשי לפנות לבית משפט בבקשה לסעד מתאים, אם צו מניעה ואם צו עשה, אך הוא לא היה רשאי לעשות דין לעצמו, להחליף מנעולים, לנתק חשמל למושכר ולנקוט בפעולות הקיצוניות והמאיימות כאמור.

ה(3) אחריות המנוחה

45.על המנוחה רובצת ללא ספק אחריות בגין כך שלא גילתה לתובעת, עוד בשלב המשא ומתן לכריתת הסכם השכירות, את מלוא הפרטים אודות הקשר של נתבע 2 למושכר והסכסוך המר בינה לבין נתבע 2. לעניין זה ר' גם עדותו של עו"ד סעדון, פרוט' עמ' 35 ש' 5-13, שם ציין כי היחסים בין המנוחה לנתבע 2 היו מאוד קשים במשך השנים. אם הייתה המנוחה טורחת לגלות פרטים מהותיים אלה לתובעת, התובעת הייתה מבינה מלכתחילה כי המושכר הוא נכס בעייתי והיא הייתה נמנעת מלשכור אותו. מדובר במידע מהותי, חיוני וחשוב ואי גילויו על ידי המנוחה הוא בניגוד לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ומגיע גם כדי הטעיה כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים. בגין הפרות אלה, התובעת הייתה רשאית להודיע למנוחה על ביטול הסכם השכירות כפי שעשתה. כמו כן, התובעת זכאית לפיצויים בעד הנזק שנגרם לה עקב ההפרה שהפרה המנוחה את החוזה ותוצאותיה. (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970).

ה(4) אחריות נתבע 2

46.במעשיו, כמפורט לעיל, נתבע 2 ביצע שורת עוולות, אם עוולת רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אם עוולת מטרד כאמור בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין ואם עוולת הסגת גבול במקרקעין (סעיף 29 לפקודת הנזיקין). זאת בכך שהפריע לתובעת הפרעה של ממש לשימוש סביר במושכר לטובת הפעוטון, בכך שהזיק למושכר אם בהחלפת המנעולים, אם בניתוק זרם החשמל ובכך שהפריע לתובעת ולמעשה מנע ממנה שימוש סביר במושכר.

ה(5) נזקי התובעת

ה(5)(א) כללי

47.התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקיה הכלכליים אשר נגרמו לה עקב ההתקשרות בחוזה עם התובעת. אילו הייתה המנוחה מגלה לתובעת גילוי נאות אודות נתבע 2 כפי שפורט לעיל, מלכתחילה התובעת לא הייתה מתקשרת בהסכם השכירות עם המנוחה. במצב כזה, היה בידי התובעת לבחור שלא לפתוח פעוטון והיו נמנעות ממנה הוצאותיה בגין הסכם השכירות, הקמת הפעוטון והפעלתו. אפשרות אחרת שעמדה בפני התובעת היא לפתוח פעוטון במושכר אחר, אז היה בהשקעותיה לשאת פרי שהיה בא לידי ביטוי בהכנסות מהעסק. כפי שפורט לעיל, התובעת שכרה את העסק לתקופה של שנה ועמדה לזכותה בחוזה אופציה לשנה נוספת, כך שהראייה של התובעת הייתה ארוכת טווח והשקעותיה בהתאם. ר' לעניין זה עדות התובעת בפרוט' עמ' 19 ש' 12-14, שם אמרה שהיה בכוונתה להתפתח ולהוסיף סניף שבו יהיה מתחם לתינוקות עד גיל שנה על מנת לאפשר התרחבות לעשרים ילדים. בפועל, מלוא השקעותיה ירדו לטמיון והיא סבלה נזקים בהיקף נרחב.

48.הן המנוחה והן נתבע 2 ידעו היטב את מהות השימוש של התובעת במושכר ולכן הם היו מודעים לנזקים הנגרמים לתובעת, ואם לא ידעו ודאי היה עליהם לדעת. המנוחה אחראית בעיקר בשל מחדלי אי הגילוי כאמור לעיל. נתבע 2 אחראי בגין מעשי העוולה כאמור. לכן, שניהם אחראים כלפי התובעת בגין מלוא נזקיה.

ה(5)(ב) השקעות

49.לצורך התאמת המושכר והכשרתו לפעוטון התובעת ביצעה עבודות שיפוץ במושכר, החליפה את הדשא בחצר לדשא סינטטי, התקינה צלונים, בנתה התאמות מעץ ורכשה ציוד מלא לגן ובכלל זה ארונות, שידות, לולים ועוד. התובעת פירטה בעדותה גם התקנת קיר גבס במושכר וכן סיוד וצביעה על חשבונה. (פרוט' עמ' 23 ש' 5-6, 13-14). התובעת הגישה קבלות בגין הוצאותיה הנ"ל. מדובר בקבלות לתקופה 13.08.12 עד 11.11.12, עבור מתקנים וציוד, גדרות, לולים, כיסא, שולחנות, רשת צל, מערכת מחשב, שעון נוכחות, מקרר, מעבד מזון, פלטת בישול, מזגן, מאוורר מנעול, ערכות וחומרי יצירה, קוביות, טרמפולינה, נדנדה, מגלשה, בריכת כדורים ועוד.

50.התובעת אמרה בעדותה כי עם עזיבתה את המושכר היא ארזה את הציוד, איחסנה אותו במחסן והוא ללא שימוש. חלק מהציוד לקחה לגן האחר שלה אך מלכתחילה לא היה לה צורך בו. דשא סינטטי וסככה השאירה במושכר. (פרוט' עמ' 22 ש' 15-17. עמ' 27 ש' 3-27).

51.כפי שפורט לעיל, התובעת ובעלה העידו כי בשל מעשי החלפת המנעולים, מניעת הכניסה וניתוק זרם החשמל, הם נאלצו להתקין במושכר מצלמות אבטחה. זאת מטעמי בטחון, על מנת לעקוב אחר הפעולות המטרידות והמזיקות שהתובעת סבלה במושכר, מעשים שללא ספק היו חריגים. ההחלטה להציב מצלמות אבטחה היא סבירה בנסיבות. כמו כן, התובעת לא הייתה נדרשת להוצאה זו בסך של 8,800₪ לולא מעשיו של נתבע 2. אי לכך היא זכאית לפיצוי גם בגין הוצאה זו.

52.סך כל הוצאותיה של התובעת ברכיב זה, על פי הקבלות, 35,310₪.

ה(5)(ג) דמי שכירות

53.התובעת שילמה למנוחה בגין שלושה חודשי שכירות דמי שכירות בסך של 17,500₪. התובעת זכאית להשבת סך זה מנתבע 1 וכן היא זכאית לפיצוי עבור סך זה מאת נתבע 2. בפועל, התובעת לא נהנתה מהמושכר בתקופה בה הופעל בו הפעוטון. כפי שפורט לעיל, מלכתחילה ניהול הפעוטון שובש באורח קשה ומתמשך על ידי נתבע 2. הבטחותיה של המנוחה כי תפעל להסרת המטרדים וההפרעות של נתבע 2 לא קוימו. התובעת נאלצה לעזוב את המקום תוך שהיא סופגת הפסדים והעסק שהיה אמור להתקיים במקום נחל כישלון חרוץ.

ה(5)(ד) שכר עובדות

54.התובעת צירפה לתצהירה את תלושי השכר של שלוש עובדות, גב' שרה צפניה, גב' פלורה טיב וגב' רבקה גלינרט, לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2012, לפיהם שילמה להם שכר כולל בסך של 15,950₪. במסגרת הפיצוי המגיע לתובעת בגין הוצאותיה והשקעותיה בפעוטון שפתחה במושכר, אותו נאלצה לסגור לאחר זמן קצר מבלי שזכתה לראות את פירות השקעותיה וכאשר הורי שני ילדים שנרשמו בפועל לגן אף עזבו את הגן בעטיו של נתבע 2, התובעת זכאית לפיצוי גם ברכיב זה.

ה(5)(ה) בזבוז זמנו של מר כראדי

55.כפי שפורט לעיל, במשך ימים מר כראדי עבד במושכר לטובת הכנתו והכשרתו לפעוטון. עם תחילת פעילות הפעוטון, הוא נקרא על ידי התובעת מעבודתו פעמים רבות כדי לסייע לה בגין מעשי נתבע 2 ובכלל זה נעילת המושכר, ניתוק זרם החשמל, מניעת הכניסה לגן ועוד. בשל עזיבת המושכר, מר כראדי השקיע זמן נוסף בהכשרת חדר בגן "בית חלומותיי" לטובת הפעוטון.

56.מר כראדי מסר שבתקופה הרלבנטית הוא עבד כשכיר בתפקיד מנהל מחסן ומשכורתו באותה תקופה הייתה בסך 9,000₪ נטו. (פרוט' עמ' 29 ש' 11). לדבריו, ניצל ימי חופשה למשך שבועיים מ- 15.08.12 עד 01.09.15, לצורך שיפוץ וסידור הגן ו- 3-4 ימים להכשרת חדר בגן "בית חלומותיי" והעברת הציוד. (פרוט' עמ' 30 ש' 3-5. עמ' 32 ש' 15-17).

57.התובעת לא הציגה תלושי שכר של מר כראדי להוכחת הפסדי שכר או ניצול ימי חופשה. יחד עם זאת, הטענות כאמור ביחס לזמנו של מר כראדי נמצאו מהימנות. לכן, ייפסק לתובעת בגין רכיב זה, על דרך של אומדן, סך של 7,500₪.

ה(5)(ו) ביטול רישום

58.כאמור לעיל, בתקופה הקצרה שבה התובעת שהתה במושכר, בשל מעשי נתבע 2, שני זוגות הורים הודיעו על עזיבת ילדיהם את הגן והתובעת השיבה להורים את השיקים שמסרו בגין התשלום לתובעת. הילדים עזבו ולא חזרו. בגין עזיבת שני הילדים כאמור נגרם לתובעת הפסד הכנסה בסך של 52,800₪. (2,200₪ לכל ילד לחודש עבור 12 חודשים).

59.מאחר שהתובעת תבעה השבה של השקעותיה, הוצאותיה והתשלומים ששילמה בגין הפעוטון (תביעה שהתקבלה), היא אינה זכאית לפיצוי גם בגין אובדן הכנסות. זאת משום שהכנסותיו הצפויות של עסק, לצורך חישוב הפסד ההכנסות, מחושבות לאחר הפחתת ההוצאות שהוצאו לצורך אותן הכנסות. בהתאם, בנסיבות המקרה, חיוב הנתבעים בגין הוצאותיה של התובעת כאמור ובנוסף בגין אבדן הכנסות, יהווה כפל פיצוי.

ה(5)(ז) עוגמת נפש, פגיעה במוניטין ושם טוב

60.התובעת תבעה פיצויים עבור נזק לא ממוני. זאת בגין עוגמת נפש ופגיעה במוניטין ובשם טוב.

61.במקרה שבו גרמה הפרת החוזה נזק לא ממוני לנפגע מן ההפרה, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה "בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין", בהתאם לאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. גם מכוח פקודת הנזיקין רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים עבור נזק לא ממוני.

62.התובעת ששכרה את המושכר כדת וכדין, תכננה לפתוח בו פעוטון למטרת התרחבות עסקה. לצורך העניין ביצעה השקעות כפי שפורט לעיל, שיפצה את המושכר, רכשה ציוד ואביזרים ושכרה עובדות, אך כבר למן פתיחת הפעוטון ב- 01.09.12, נתבע 2 לא אפשר לה ניהול סביר של הפעוטון. נתבע 2 נקט שלא כדין בפעולות חריגות וקיצוניות לסילוקה של התובעת מהמושכר ושלל ממנה את האפשרות לנהל את המקום. לאחר כחודשיים וחצי היא נאלצה לעזוב את המקום. תכניותיה, השקעותיה וחדוות עשייתה ירדו כולם לטמיון. המוניטין של הגן ושמה הטוב נפגעו. על כך מעידות החלטותיהם של הורים לשני ילדים, אשר נחשפו להתנהגותו של נתבע 2, לבטל מיד את ההתקשרות עם התובעת ולהוציא את ילדיהם מהפעוטון. בנסיבות, נגרמה לתובעת עגמת נפש בלתי מבוטלת. המנוחה אחראית אף היא לנזק זה שהוא תוצאת אי הגילוי וההטעיה כאמור.

63.בהתחשב בנסיבות כאמור, הפיצוי לתובעת עבור הנזק הלא ממוני יעמוד על 25,000₪.

ה(6) ההודעה לצד שלישי

64.מטעם נתבע 1 הוגשה הודעה לצד שלישי נגד נתבע 2. בהודעה לצד שלישי נטען כי התביעה נגד המנוחה ונתבע 1 לא הייתה מוגשת לולא מעשיו של נתבע 2. נטען כי למנוחה לא הייתה שליטה על מעשיו של נתבע 2 וכי ככל שנתבע 1 יחויב בתשלום לתובעת, על נתבע 2 לשפות את נתבע 1 בגין הסכומים בהם יחויב.

65.כפי שפורט לעיל, המנוחה הייתה רשאית להשכיר את המושכר לתובעת. ביטול ההסכם על ידי התובעת, עזיבת המושכר ונזקיה של התובעת, כולם הם תוצאת מעשי נתבע 2 שפורטו לעיל. אם היה נמנע ממעשיו המפורטים, התובעת הייתה מנהלת את הפעוטון במושכר ללא הפרעה לאורך זמן.

66.לאמור יש להוסיף כי לאור טיב ומהות מעשיו, מידת תרומתו של נתבע 2 לנזק כמו גם האשמה המוסרית הרובצת לפתחו הם מכריעים. גם בהיבט רכיב הסיבתיות, אחריותו כבדת משקל.

67.אשר על האמור, דינה של ההודעה לצד שלישי נגד נתבע 2 להתקבל.

ה(7) תביעות הנתבעים נגד התובעת ובעלה (תא"מ 61588-10-13; ת"א 67612-10-13)

68.נתבע 1 תבע מהתובעת ובעלה 45,000₪ בגין דמי השכירות שהמנוחה הייתה עתידה לקבל מהתובעת עבור יתרת התקופה החוזית הלא מנוצלת (תשעה חודשי שכירות). כן תבע פיצוי בגין עגמת נפש.

69.נתבע 2 תבע לחייב את התובעת ובעלה בסך של 8,000₪ בגין שימוש במים, חשמל וארנונה, 60,000₪ בגין הפסד דמי שכירות, 50,000₪ בגין עגמת נפש ו- 80,000₪ פיצוי עבור אבדן מיטלטלין.

70.דין שתי התביעות להידחות.

71.כפי שנקבע לעיל, בדין ביטלה התובעת את הסכם השכירות ולא זאת בלבד שהיא אינה חייבת בתשלום דמי השכירות בגין התקופה לאחר עזיבתה את המושכר אלא, כפי שנפסק לעיל, היא אף זכאית להשבת דמי השכירות בגין התקופה בה שהתה במושכר.

72.באשר לתביעת נתבע 2, העדויות והראיות הצביעו כי התובעת ובעלה לא ביצעו כל הסגת גבול ביחס לחלקו של התובע בבית. השימוש שהם עשו בכניסה לבית מרחוב טרומפלדור היה ברשות, בהתאם להסכם השכירות וכדין. התובעת ובעלה לא עשו כל מעשה שהיה בו כדי לפגוע בזכות כלשהי של נתבע 2, הם לא הפריעו לו את השימוש בחלקו בבית, ולא גרמו כל נזק לרכוש או מיטלטלין. היה זה נתבע 2 שפגע באורח קשה בזכויותיהם.

73.ביחס למיסי ארנונה, התובעת מסרה בעדותה כי היא העבירה לידי המנוחה סך של 2,500₪ עבור מיסי ארנונה ומים לתקופה בה שהתה במושכר. (פרוט' עמ' 24 ש' 26-32). גם מר כראדי העיד על כך. (פרוט' עמ' 33 ש' 6-7). התובעת גם אמרה בעדותה כי היא שילמה לחברת החשמל. ר' פרוט' עמ' 26 ש' 26-31: "לקחנו את מס' המונה באותו יום שנכנסו בפעם הראשונה ואז כשיצאנו לקחתי את מס' המונה ושילמנו לחברת החשמל". גם עדויות אלה של התובעת ובעלה נמצאו מהימנות.

74.נתבע 2 לא הוכיח כי בגין התקופה בה שהתה התובעת במושכר היא הותירה חובות והוא לא הציג כל מסמך המעיד על יתרת חוב כלשהי לרשויות בגין התקופה בה התובעת שהתה במושכר. מסמכים שהוצגו בעניין זה הצביעו על חובות בגין תקופות שקדמו למועד תחילת הסכם השכירות של התובעת. ר' למשל התראה מיום 14.08.12, ששלחה חברת החשמל לנתבע 2 (צורף כנספח לתצהיר נתבע 2), לפיה עוד קודם לתחילת תקופת השכירות של התובעת רבץ חוב לחברת החשמל בסך של 1,810₪. גם עו"ד סעדון אישר בחקירתו הנגדית את טענות התובעת, לפיה רבצו על הנכס חובות שונים כגון ארנונה וחשמל מתקופות קודמות למועד תחילת הסכם השכירות של התובעת. (פרוט' עמ' 36 ש' 10).

75.בנסיבות, ניתן אף לקבוע כי תביעותיהם של המנוחה ונתבע 2 הוגשו כדי ליצור, יש מאין, משקל נגד לתביעת התובעת.

ו. הסעד 

76.התביעה בת"א 27192-06-13 מתקבלת. התביעות בתא"מ 61588-10-13 ות"א 67612-10-13 נדחות. ההודעה לצד שלישי מתקבלת.

77.נתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, כדלקמן:

א.את הסך של 101,260₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

ב.את הוצאות המשפט, לרבות אגרת בית משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה.

ג.שכ"ט עו"ד בסך של 35,000₪.

78.נתבע 2 ישלם לנתבע 1 את הסכומים הנקובים לעיל בסעיפים 77(א) ו- 77(ב), את אגרת בית המשפט ששולמה בגין ההודעה לצד שלישי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ובנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ח, 14 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.