א' ח' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

החלטת המשיב מושא הערעור:

1. ביום 14.5.2014 החליט המשיב לדחות את בקשתה של המערערת להכרת זכות (מחלה) להכיר בקשר שבין "מיאסטניה גרביס" (להלן: "המחלה") לבין תנאי שירות הצבאי.

2. המערערת ילידת 1991, התגייסה לשירות סדיר בצה"ל ביום 8.8.2011 בפרופיל 97.

3. המערערת שובצה ליחידת ה"קרקל" והחלה במסלול ההכשרה לקראת הפיכתה ללוחמת מן המניין.

4. כחודש וחצי לאחר תחילת שירותה, התגלו סימני המחלה ממנה סובלת המערערת היום (חולשה בעיקר).

5. ביום 1.1.2012 עברה המערערת לתפקיד פקידותי בשל אי התאמה ובחודש יוני 2012 אושפזה במחלקה נוירולוגית בבית החולים ע"ש "שיבא" בתל השומר, שם אובחנה המחלה.

6. ביום 13.8.2012 שוחררה המערערת מצה"ל בפרופיל 21.

7. ביום 16.8.2012 הגישה המערערת תביעה להכרת זכות בטענה כי המחלה ממנה היא סובלת קשורה לשירותה הצבאי. הבקשה נדחתה ביום 22.10.2013 על סמך חוות דעת מייעצת מטעם המשיב ולא הוגש עליה ערר.

8. ביום 12.2.2014 הגישה המערערת בקשה לעיון נוסף לפי סעיף 35 לחוק וצירפה חוות דעת נוספת. ביום 14.5.2014 הכיר המשיב בחוות הדעת כ"ראיה חדשה" אולם דחה הבקשה לגופה בהיעדר קשר סיבתי.

9. מכאן הערר שלפנינו.

    

    

    

   גדר המחלוקת:

10. מבחינה עובדתית: האם המערערת היתה נתונה ללחץ פיזי ו/או נפשי במהלך שירותה הצבאי ועד הופעת תסמיני המחלה כחודש וחצי לאחר תחילת שירותה?

11. האם קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר של גרימה, למצער החמרה, בין לחץ פיזי ו/או נפשי לבין המחלה?

12. האם הלחץ הנפשי ו/או הפיזי הנטען על ידי המערערת הוא זה שגרם לפרוץ או החמרת המחלה?

     

    אלה השאלות העומדות להכרעה במסגרת ערר זה והכל בראי ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בהמלצת הוועדה בפתח ישיבת ההוכחות כדלקמן:

     

13. המחלה פרצה כחודש וחצי מיום הגיוס.

14. מדובר במחלה אוטואימונית.

15. תצהירי העדות שהוגשו על ידי המערערת מתקבלים וחקירת עורכיהם תתמקד בעוצמת הדחק שבו הייתה המערערת נתונה (פיזי/נפשי).

     

    הפן העובדתי:

16. המערערת צירפה לתמיכת טענותיה תצהיר. מתצהירה עולות הטענות הבאות (לעניין הדחק):

    א.כל הזמן היתה במתח להצליח.

    ב.שבוע שדאות היה הקשה בתקופת הטירונות. ישנה בבורות, הנזק והאפוד היו עליה 24/7, אכלה מנות קרב, היו הקפצות ונערך מסע של 6 ק"מ. באותו מסע התגלו סמני המחלה (חולשה, נפילה).

    ג. במסע הבא של 8 ק"מ התקשתה מאד אבל סיימה נוכח כוח רצונה.

    ד.המצב החמיר לאחר שבוע השדאות. המערערת התקשתה בתרגילי הפרט, סבלה קוצר נשימה וכוחותיה תשו.

    ה.החלטת מפקדיה להוציאה מן הגדוד התקבלה בתדהמה.

    ו.רופאת היחידה לא התייחסה לתלונותיה של המערערת ושלחה אותה לבדיקת תפקודי ריאה.

    ז.גם ביחידת החינוך אליה עברה המשיכה המערערת לסבול מתופעות המחלה והמצב החמיר עם עבור הזמן.

    ח.בחודש יוני 2012 אושפזה עם חשד למחלה ולימים הוברר כי היא סובלת ממנה.

17. בחקירתה הנגדית סיפרה המערערת כי שבוע השדאות היה השבוע האינטנסיבי ביותר בטירונות. המסע בן 6 הק"מ, בו התחילה להרגיש את סימני המחלה היה בלילה השלישי לשבוע השדאות. במסעות הקודמים הרגישה טוב מאד. את המסע של 8 ק"מ כשבוע לאחר מכן סיימה בקושי רב. המפקדים גיבו את המערערת ועשו הכל להקל עליה. הלחץ הפיזי בו היתה נתונה היה "סביבתי", של תנאי השטח. הלחץ הנפשי התחיל כחודשיים לאחר תחילת הטירונות, כאשר ראתה שהיא נותרת מאחור וחבריה מתקדמים הלאה. ניסתה לשפר את ביצועיה והתאמנה קשה עוד יותר אולם ללא הצלחה. גם כאשר הועברה לתפקיד במטבח חשה חולשה גדולה.

18. הגברת ק.ע.  צירפה גם היא תצהיר לתמיכה בטענות המערערת. הגברת ע. הכירה את המערערת עוד קודם השירות הצבאי ושירתה עמה בטירונות. מתצהירה עולה תמיכה בטענותיה העובדתיות של המערערת.

    בחקירתה הנגדית סיפרה העדה כי תפקודה של המערערת בשנת השירות היה טוב. לא צפתה בקשיים מיוחדים. קשייה של המערערת החלו כחודש וחצי-חודשיים לאחר תחילת השירות, כאשר הפעילות הפכה אינטנסיבית ממש, מחד גיסא והלחץ הנפשי גבר מאידך גיסא. עם החמרת מצבה של המערערת, התקשתה בביצוע "פעולות פשוטות" כגון ירידה למצב שכיבה.

19. לשאלת חברת הוועדה עוה"ד בלאושטיין סיפרה העדה:

     

    "עו"ד בלאושטיין:... גבירתי מחלקת את הטירונות לתקופה של עד חודש וחצי שזה תקופה רגועה ומחודש וחצי אז מתחיל הלחץ?

    העדה, גב' ע. :ממש לא. הלחץ מתחיל מהיום הראשון, אותו לחץ נפשי לפחות, יכול להיות שהמאמץ הפיזי משתנה כי יש סרגל מאמצים של טירונים שמתאימים, הצבא מתאים את עצמו לכושר הגופני של הטירונים ומעלה את מדרג המאמץ הפיזי, אבל לחץ נפשי תמיד קיים, מתחילת הטירונות, מהיום הראשון, בשונה לחלוטין מכל דבר אחר שפגשנו לפני כן בחיים שלנו מבחינת מאמץ נפשי.

    עו"ד בלאושטיין:מה, מה היה הלחץ הנפשי?

    העדה, גב' ע. :הלחץ הנפשי זה השכמות בשעות שאתה לא יודע עליהם, זה דרישה לעמוד בקצב של הפלוגה אחרת אתה לא נשאר חייל לוחם, במיוחד עם לוחמות זה ככה. זאת אומרת אם רואים שאת לא עומדת במצב הפלוגתי אז את עלולה לצאת מהפלוגה. לחץ נפשי, בעיקר חוסר וודאות, זה מה שמשפיע על לחץ נפשי בטירונות ובאימון מתקדם של לוחמות".

20. הגברת אביבית דוידוב, מי שהיתה מפקדתה של המערערת תמכה בטענותיה של המערערת בתצהירה והוסיפה את הפרטים הבאים:

    א.אימוני החיילים מבוססים על סרגל מאמצים עולה.

    ב.יש שבועות של שדאות בתנאים קשים ושבוע קליעה.

    ג.לאחר 3 חודשים במסגרת אימון מתקדם רמת הכושר עולה והאימונים מפרכים.

    ד.המערערת התאמנה גם מחוץ לשעות הפעילות.

    ה.כאשר יצאה עם המערערת לריצה ואימון, ראתה כי היא מתקשה מאד אבל מאד רוצה להצליח ומנסה.

    ו.שבוע השדאות קשה מבחינה פיזית ומנטאלית. באותו שבוע הבחינה בקושי המיוחד של המערערת במסע ל-6 ק"מ. במסעות קודמים לא התקשתה עד כדי כך ולכן "לא חשבתי שזה נורא שהיא מתקשה".

    ז.המערערת התקשתה מאד בשבוע הפרט-חוליה , קימה ארכה 2-3 דקות במקום מספר שניות או אז "בהרגשה האישית שלי הבנתי כי ל... יש בעיה בריאותית שבגללה היא לא מצליחה לתפקד כמו כולן".

    ח.בשבוע קליעה מתקדם לא הצליחה המערערת לבצע את רוב המקצים לשם קבלת הסמכה.

    ט.המערערת ראתה את החובש הפלוגתי והופנתה לרופא. עם זאת לא המשיכו בבדיקות חרף מצבה של המערערת.

    י.העדה הבחינה כי העומס הפיזי על המערערת "היה פי כמה וכמה מהאחרים, היה לה מאד קשה...".

21. בחקירתה הנגדית הסבירה העדה כי הבחינה בקשייה של המערערת כשלושה שבועות-חודש מתחילת הטירונות. האימונים האישיים של המערערת היו לפני שבוע השדאות וגם במהלכו. למעשה, "הריצה" של המערערת היתה יותר הליכה משולבת בריצה כי היה למערערת קשה. לא הופעל לחץ מצדה ו/או מצד המפקד על המערערת להצליח. חבריה לפלוגה של המערערת דיווחו לעדה על הקושי הפיזי והנפשי שלה.

     

    הפן העובדתי- דיון והכרעה:

22. עדותה של המערערת והעדוׂת מטעמה הותירו עלינו רושם ניכר. על החוויה האישית של המערערת קשה לערער ועדותה מקובלת עלינו מן הבחינה הסובייקטיבית. השירות אותו חוותה היה לחוץ נפשית ופיזית מתחילתו ועדותה של המערערת לעניין זה קיבלה משנה תוקף בעיקר ממפקדתה. ככל שנקפו הימים גבר הלחץ הנפשי והפיזי עד אשר באו כאחד לידי ביטוי חריף במסע שהתקיים במהלך שבוע השדאות. גם מן הבחינה האובייקטיבית, תנאי השירות שתוארו משקפים תנאים ייחודיים לשירות הצבאי, קל וחומר כאשר מדובר ביחידה קרבית כיחידת ה"קרקל".

23. על כן, וככל שהדברים נוגעים לשאלה העובדתית שבמחלוקת, אנו מקבלים את טענות המערערת וקובעים כי היתה נתונה ללחץ ניכר, הן פיזי והן נפשי, אשר הלך והתגבר עם חלוף השבועות, עד שהגיע לשיא בשבוע השדאות.

24. אנו דוחים את טענת המשיב והמומחה מטעמו כי הדחק הופיע בעקבות פרוץ המחלה ולאורה.

     

    הפן הרפואי:

    חוות דעת המומחים וחקירתם לפני הוועדה:

25. מטעם המערערת צורפה לבקשה להכרת זכות חוות דעתה של ד"ר ורבר. מאחר והוסכם כי זו לא תשמש ראיה, בחרנו שלא לסקור את עיקריה, אם כי נציין כי המומחית הכירה בקשר שבין דחק לבין פרוץ המחלה.

26. פרופ' שדה מטעם המשיב כתב חוות דעת מייעצת ביום 31.7.2013 ובה כלל תגובה לחוות דעתה של ד"ר ורבר. בחוות דעתו תיאר המומחה את המחלה וקבע כי המדובר במחלה אוטואימונית בה הגוף מייצר נוגדנים עצמיים נגד חלבון בחיבור עצב-שריר. המומחה קבע כי הסיבה למחלה אינה ידועה ואין צורך ב"טריגר" להופעתה. המומחה ציין כי אין בנמצא מחקר או טקסטבוק מהם ניתן להעלות כי קיים קשר בין דחק לבין המחלה. על סמך חוות דעת זו נדחתה בקשתה של המערערת להכרת זכות.

27. לבקשה להבאת "ראיה חדשה" צירפה המערערת חוות דעת נוספת של ד"ר ורבר ופרופ' שדה נדרש להגיב גם עליה. ביום 9.4.2014 חיווה דעתו המומחה כי למחלה הנדונה אין אטיולוגיה ידועה ואין בינה לבין השירות הצבאי (הקצר) של המערערת כל קשר. עוד קבע המומחה כי הציטוט המובא בחוות הדעת של ד"ר ורבר ושעל פיו טענה כי הוכח קיומו של קשר בין המחלה לבין דחק, מתורגם באופן שגוי.

28. במסגרת ערר זה צירפה מערערת את חוות דעתו של ד"ר פלכטר מיום 4.1.2015 וממנה עולות הקביעות הבאות:

    א.מהלך שירותה של המערערת התאפיין בפעילות אינטנסיבית הן נפשית הן פיזית.

    ב.אין חולק לגבי האבחנה שהיא "מיאסטניה גרביס (סרום פוזיטיב לנוגדנים מסוג MUSK)".

    ג.מעבר למנגנון האימונולוגי הפגום מלכתחילה, גורמים סביבתיים מצוינים ככאלה המשפיעים על מהלך המחלה," אם בצורת פריצת סימניה לראשונה או החמרתם".

    ד.המנגנון הפתופיזיולוגי ליצירת הנוגדנים אינו ברור דיו. הדעה המקובלת היא שבלוטת התימוס מעורבת במנגנון וביצירת הנוגדנים.

    ה.קיימות אסכולות שונות המקובלות על דעת מומחים ידועים בעולם והמצוינות בספרות, באשר לגורם הראשוני המביא להתפרצות סימני המחלה הראשונים וביניהן קיימת אסכולה המצביעה על מצב של סערת רגשות או זיהום, בדרך כלל של דרכי הנשימה, הגורמים להתפרצות והתפתחות מהירה של סימני המחלה או להופעת משבר מיאסטני אצל חולים המאובחנים כבר במחלה.

    ו.בראי מצבה של המערערת והספרות שהוצגה, הרי שקיים קשר סיבתי בין הדחק הנפשי והפיזי בהם היתה נתונה המערערת לבין התפרצות המחלה ועל כן יש להכיר בקשר של גרימה.

29. בתשובה לחוות דעתו של ד"ר פלכטר, הגיש המשיב את חוות דעתו של פרופ' שדה. המומחה חזר על עיקרי חוות הדעת שהמציא בעבר וציין כי הסיבה לפריצת המחלה אינה ידועה ולא ניתן לקשור אותה לתנאי השירות של המערערת. לדעת המומחה, אף לא אחת מן המובאות שהביא ד"ר פלכטר קושרת בין דחק נפשי למחלה ולא ניתן למצוא בספרות את הנטען על ידי ד"ר פלכטר. לכל היותר, ניתן למצוא קשר בין החמרת סימני המחלה לבין גורמים סביבתיים.

30. ד"ר פלכטר צירף מאמר נוסף ביום 30.12.2015 וביקש לציין כי המאמר החדש אינו מעלה פרטים חדשים השונים מחוות דעתו אלא למעשה תומך בכתוב בחוות הדעת.

31. פרופ' שדה הגיב גם לצרופה החדשה וקבע כי גם זו אינה מתייחסת למחלה. פרופ' שדה טען בהשלמה כי המאמר עוסק בקשר בין גורמים סביבתיים לבין מחלות אוטואימוניות ואין המדובר בדיווח על מחקר עצמאי. "אין ספק שלגורמים סביבתיים יש השפעה על מחלות אוטואימוניות...הגורמים הסביבתיים שקשורים לפריצת מיאסטניה גרביס אינם ידועים. ולא ידוע האם הם כלל קיימים. כל המחקרים המרובים שנערכו עד היום לא הצליחו לבודד גורם לפריצת המחלה. אף כי קיימות מספר תיאוריות בנושא. הדבר נכון שבעתיים לגבי מיאסטניה עם נוגדנים כנגד MUSK. ואין לרפואה ולמדע קצה חוט כיצד המחלה נגרמת".

32. בחקירתו הנגדית של ד"ר פלכטר, טען המומחה כדלקמן:

    א.סימני המחלה הופיעו כחודש וחצי- חודשיים לאחר תחילת השירות.

    ב.הדחק בו הייתה נתונה היה במהלך כל העת הנ"ל, קרי המדובר בדחק מתמשך.

    ג.הלחץ הנפשי אצלה מערערת גבר עם הופעת תסמיני המחלה.

    ד.מקום בו התפרצה המחלה, גם אם קטן הדחק, תסמיניה לא ייעלמו או יפחתו אך דחק יכול להגבירם/להחריפם/להבליטם.

    ה.גורמים סביבתיים יכולים להביא להופעתם של תסמיני המחלה לראשונה ויכולים גם להחמיר תסמינים קיימים.

    ו.אכן, גורמים סביבתיים לא "מייצרים" את המחלה (הם לא "האטיולוגיה" של המחלה) אולם הם גורמים לה לצאת מן הכוח אל הפועל.

    ז.ניתן להקיש למחלה של המערערת גם ממאמרים ומובאות המתייחסים למחלות אוטואימוניות ככלל ולאו דווקא למחלה הספציפית ממנה סובלת המערערת.

    ח.המחלה עלולה לפרוץ גם ללא השפעתם של גורמים סביבתיים.

    ט.בכל הנוגע למבואה מספרם של אדאמס וויקטור, הרי שבמהדורה התשיעית הושמט הגורם של דחק כאחד מגורמי המחלה, ככל הנראה כתוצאה מהחלפת עורך הפרק בספר, והאחרון גרס אחרת מהעורכים הקודמים.

    י.הקטע מהספר הנ"ל שצוטט על ידי המומחה הובא מהחלק העוסק בקליניקה ולא באטיולוגיה של המחלה.

    יא.אין איש ששולל את הקשר, אלא בספר הנ"ל הושמט גורם הדחק.

    יב.המובאה השנייה בחוות דעתו מ-JOURNAL OF MEDICAL CASE REPORT" מדבר על מקרה ספציפי בודד ולא על מחקר. באירוע הנסקר הדחק נחווה לאחר שהנבדקת אובחנה כחולה במחלה.

    יג.במובאה השלישית בחוות הדעת מ-" ASSOCIATION OF WESTERN PENNSYLVANIA" מדובר על החמרת סימפטומים של המחלה בעקבות גורמים סביבתיים.

    יד.במובאה הרביעית שצוטטה על ידי המומחה אכן נכתב כי לא ידוע מה גורם למחלה, אולם בנשימה אחת נכתב כי גורמים סביבתיים יכולים לחשוף את המחלה.

    טו.במאמר החמישי של SWASH AND SCHWARTZ מדובר על התלקחות המחלה (EXACERBATION) ולא על החמרתה. גם במובאה זו מצייינים כי המחלה עלולה לפרוץ גם באופן טבעי.

    טז.במובאות הששית עד העשירית מדובר על מחלות אוטואימוניות שאינם המחלה ממנה סובלת המערערת.

    יז.המערערת סובלת מן המחלה עם נוגדני MUSK ועניין זה התגלה רק בשנים האחרונות ולא נחקר עד תום. אחת ההשערות הינה שהוא נגרם כתוצאה מזיהום ויראלי אולם אצל המערערת אין שום עדות לנגיף.

33. בחקירתו הנגדית של פרופ' שדה עלו הקביעות הבאות:

    א. המחלה אופיינית לעשור השני, השלישי והשישי.

    ב.בגילאים הצעירים היחס בין נשים לגברים הינו 1-2 או 1-3 לנשים, קרי יותר נשים. הגיל של המערערת הוא גיל אופייני לפרוץ המחלה.

    ג.גורמים סביבתיים עלולים להביא לחשיפה ולהחמרה של מחלות אוטואימוניות, אבל תלוי באיזו מחלה מדובר. בכל הנוגע למחלת המערערת לא ידוע דבר לעניין זה.

    ד.ניסיונו של המומחה העלה כי דווקא ברגע שמופיעה המחלה הדחק אצל החולה גובר ולא להיפך.

    ה.אין סטטיסטיקה הנוגעת למספר החיילים שאצלם התגלתה המחלה.

    ו.הופעת המחלה אצל המערערת אינו אלא צירוף מקרים וזמנים.

    ז.לשאלת חברי הוועדה השיב המומחה כדלקמן:

     

    "עו"ד בלאושטיין:אז אני חייבת להבין. ..איך אדוני בעצם יודע שהמחלה פרצה לפני כן אם לא היה אף סימפטום?

     

    העד, פרופ' שדה:לא אמרתי שהמחלה פרצה לפני כן, המחלה פרצה כאשר היה לה קשה לבצע את המשימות באותו שבוע. אני אומר, מה שאני אומר שאם היא הייתה, אם הייתה בתפקיד משרדי השרירים שלה, החולשה לא הייתה באה לידי ביטוי כי לא היה לה צורך לעשות את הפעולות האלה. לא,

    ...

    כב' הש' מזרחי:אז היו מגלים את זה הרבה יותר מאוחר.

    העד, פרופ' שדה:כן...קצת יותר מאוחר... מהבחינה הזאת היא חשפה, לא, לא במובן שהיא גרמה לפריצה באותו רגע".

     

    ז.קודם גיוסה לא היו במערערת תסמיני המחלה.

    ח.לא ניתן לדעת מדוע הנוגדנים שיתכן והיו קיימים אצל התובעת משך שנים, פרצו דווקא בעת שירותה הצבאי.

    ט.לחץ גופני יכול להגביר את תסמיני המחלה.

    י.אמנם המומחה לא נתקל במובאה השוללת קשר בין דחק לבין המחלה אולם לא כל דבר נבדק ברפואה.

    יא.לו היו חושבים שיש קשר בין דחק לבין פרוץ המחלה, הדבר היה נחקר לעומק, כבסוכרת. אולם דבר לא נעשה.

     

    תמצית טענות המערערת בסכומיה:

34. המערערת הוכיחה בעדותה ובאמצעות עדיה את תנאי שירותה הלחוצים קודם פריצת המחלה.

35. עדויות אלה סותרות את טענות המשיב בדבר תנאי שירות שאינם יוצאים מן הכלל.

36. שירותה הייחודי של המערערת גרם לפרוץ המחלה.

37. לחילופין, הוחמרה המחלה עקב הסחבת הרפואית בטיפול בה, כפי שאף עלה מעדותה של הגברת דוידוב.

38. המערערת הוכיחה קיומה של אסכולה הקושר בין דחק לבין התפרצות המחלה.

39. מומחה המשיב הכיר גם הוא בהשפעתם של גורמים סביבתיים על פרוץ המחלה או לפחות על החמרתה גם אם באופן משני.

40. פרופ' שדה אישר כי המחלה פרצה אצל המערערת כחודש וחצי-חודשיים מתחילת שירותה הצבאי אך עצם עיניו מתנאי שירות הדוחקים של המערערת.

41. גם אם לא הוכחה אסכולה רפואית, הרי שעדיין יכולה הוועדה להכיר בנסיבות המקרה הספציפי ככאלה שגרמו להתפרצות המחלה בדרך של "מתקבל מאד על הדעת".

42. בעבר הכיר המשיב בתנאי שירות אשר גרמו להחמרת המחלה ועל כן לא נכון להפלות בין המערערת לנכים אחרים.

     

    תמצית טענות המשיב בסיכומיו:

43. המערערת לא הוכיחה תנאי שירות המאופיינים בחדק נפשי או פיזי חריגים.

44. המערערת לא הוכיחה כי גם אם היה דחק כנטען, הוא קדם הופעת תסמיני המחלה, אדרבא: הוכח כי הלחץ אירע לאחר הופעת תסמיני המחלה והתפרצותה.

45. המערערת לא הוכיחה קיומה של אסכולה רפואית הקושרת בין דחק לבין התפתחות המחלה.

46. המאמרים והמובאות אליהם מפנה המומחה מטעם המערערת אינם תומכים בקיומה של אסכולה ואף ישנים ולא מעודכנים.

47. הפסיקה שאליה הפנתה המערערת אינה תומכת בטענותיה וניתנה בנסיבות שונות לחלוטין.

     

    סיכומיי התשובה של המערערת:

48. כאשר המדובר בשירות קצר, אזי ניתן ללמוד על אופיו המיוחד מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני שבהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה.

49. הגם שאין אסכולה חד משמעית התומכת בקשר סיבתי בין דחק לבין המחלה, די לה למערערת שתוכיח שתוכיח קיומו של קש"ס בהסתמך על מבחן הנסיבות הקונקרטיות. המערערת עמדה במבחן זה ועל כן יש לפסוק לטובתה.

50. עדותה של המערערת לעניין הדחק לא נסתרה.

51. סימני המחלה הופיעו לפני המאמץ והדחק ולא אחריו.

52. ד"ר פלכטר לא סבור שדחק גורם למחלק אלא כי הוא מביא לחשיפת סימניה, שאלמלא הדחק לא היו מופיעים.

53. המערערת מפנה לאירוע אחר בו פרופ' שדה חיווה דעתו באותו תאריך, פעם הכיר בקשר של גרימה, פעם הכיר בהחמרה. נוכח פניית ב"כ החייל, הכיר המשיב בקשר גרימה נוכח מצב הדברים שנוצר.

     

    דיון והכרעה- הפן הרפואי-עובדתי:

54. עיון במובאות שצוטטו על ידי ד"ר פלכטר ופרופ' שדה מעלות כי אין המדובר באסכולות. אכן, על מנת לבסס אסכולה, וכפי המובא בסיכומיי המשיב, יש צורך בספרות מקובלת עולמית, במחקרים של מומחים ידועי שם המקובלים גם הם על הקהילייה הרפואית. לא מצאנו במובאות אלה לא אסכולה ולא תימוכין לטענות המערערת.

55. במובאה הראשונה מספרם של ADAMS & VICTOR משנת 2009 (עליה חולק מומחה המשיב וטוען כי יש ספר מעודכן מ-2015) לא מצאנו כלל את הציטוט המלא המובא בחוות דעתו של ד"ר פלכטר. אדרבא, מצאנו בספר קביעה כי

    "There are instances of fairly rapid development, sometimes apparently initiated by an infection (usually respiratory)"

    קרי, לאחר בדיקה חוזרת ונשנית הן בתיק הנייר והן בתיק האלקטרוני במובאה כפי שצורפה, לא מצאנו את תיבות המילים המצוטטות בחוות הדעת המדברות על "EMOTIONAL UPSET". מצאנו בתחילת המובאה קביעה כי סימני המחלה עלולים להיות מוחמרים כתוצאה מפעילות "ACTIVITY".

    נעיר כי באותה מובאה נכתב כי נשים בגילאי ה-20-30 צפויות לחלות במחלה באחוזים ניכרים יותר משאר האוכלוסיה.

56. במובאה השנייה המצוטטת (2010) בחוות דעתו של ד"ר פלכטר המדובר היה באישה בן 60 שחוותה "STRESSFUL LIFE EVENT" לאחר שאובנה כבר במחלה. אכן, נכתב כי גורמי המחלה עלולים להיות גם "EMOTIONAL OR PHYSICAL SRESS" תוך הפניה למקור שלא הובא לפנינו (ולמיטב הבנתנו דן במחלה אחרת) ועם זאת בסיכום המובאה נכתב כי המדובר ב"SPECULATED"- השערה בדבר הגורם למחלה. מכל מקום, המובאה אינה אלא בחינת מקרה אחד.

57. במובאה השלישית מפנסילבניה מדובר על סימפטומים של המחלה שמוחמרים על ידי דחק.

58. במובאה הרביעית מדובר על כי הגורם למחלה אינו ידוע "UNKNOWN" והוסף כי "PHYSICAL OR RMOTIONAL STRESS CAN TRIGER OR EXACERBATE MG". הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע למשמעות המילה "ECACERBATE"- בעוד מומחה המערערת טוען כי המדובר בחשיפת המחלה טוען מומחה המשיב כי המדובר בהחרפה של מצב קיים.

    בדקנו ומצאנו כי "EXACERBATE " משמעו "החמרה, הרעה, החרפה", ואין משתמע ממנה כי המדובר בהתלקחות או חשיפה של המחלה.

59. מילה זו חוזרת גם במובאה החמישית של SWASH וחברו המדברת על החמרת החולשה המתלווית אל המחלה כתוצאה מדחק רגשי (יש הפניה לספר משנת 1974 של ברנשטיין ודה-סמדט).

60. שאר המובאות דנות במחלות אוטואימוניות באופן כללי ולא ניתן לומר כי אלה כאלה קובעות קשר סיבתי בין דחק רגשי או פיזי לבין פרוץ המחלה.

61. מכאן כי לא הוכחה אסכולה התומכת בטענותיו של ד"ר פלכטר המלומד.

     

    קשר סיבתי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה- האמנם?

62. אכן, המחלה התפרצה אצל המערערת תוך כחודשיים מתחילת שירותה ועל פי ההלכה הזמן הקצר מקנה משקל לטענתה בדבר קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי. אולם מרכיב הזמן אינו חזות הכל ויש להוסיף לו גם מרכיב רפואי התומך בקשר סיבתי עובדתי-רפואי. כאמור לעיל, הספרות הרפואית המקובלת לא תומכת בקשר ישיר כזה, או למצער מציינת אפשרות לקשר שכזה.

63. אלא שאין הדבר שנוי במחלוקת כי מאמציה של המערערת, לפחות בפן הפיזי אם לא הנפשי, הביאו להופעת התסמינים של המחלה בעת השירות הצבאי הקצר שחוותה וביתר שאת נוכח מאמצים אלה- תסמינים שלדעת פרופ' שדה היו מופיעים במוקדם או במאוחר בבחינת "BAD LUCK". קרי, מאמציה של המערערת הביאו לכל הפחות להאצת הופעת תסמיני המחלה. לא ניתן לדעת מתי היו אלה מופיעים מצד אחד, אם בכלל, ואילו מן הצד השני ברור לכל כי התסמינים הופיעו לאור מאמץ פיזי בעת השירות הצבאי.

64. לדעתנו, חשיפת תסמיני המחלה בראי מאמציה של המערערת בעת השירות הצבאי הקצר, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, בצירוף הסטטיסטיקה כי נשים בטווח גילה של המערערת חשופות יותר ללקות במחלה, ותוך הפעלת שכל ישר- צריכים להוביל למסקנה כי קיים קשר "מתקבל על הדעת" של גרימה בין השירות הצבאי לבין המחלה ככזו, אשר אינה אלא מחלה אוטואימונית-קונסטיציונאלית, אשר יצאה מהכוח אל הפועל.

65. אשר על כן אנו מבטלים את החלטת המשיב וקובעים כי המערערת לקתה במחלה בעת שירותה הצבאי ועקב שירותה הצבאי.

66. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך כולל של 10,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום

     

     

     

     

     

    ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ח, 10 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.