נ' נ' הצורפים בע"מ

בפנינו תביעה שהגישה התובעת, לתשלום הפרשי שכר והשלמת פיצויי פיטורים. התביעה מבוססת על הסכם שנחתם בית הצדדים עובר לסיום יחסי העבודה ביניהם, כאשר בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לפרשנות ההסכם וכן ביחס לטיבם ולמהותם של סכומי כסף שהעבירה הנתבעת לתובעת בתקופת עבודתה, ואשר לא פורטו בתלוש השכר.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. הנתבעת עוסקת ביצור ובשיווק של כלי כסף וחפצי יודאיקה ומפעילה רשת חנויות.

2. ביום 15/8/10 התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד מנהלת רשת החנויות.

   בחודש דצמבר 2011 היא קודמה לתפקיד סמנכ"ל שיווק, בדצמבר 2012 קודמה לתפקיד משנה למנכ"ל הנתבעת, ובחודש ינואר 13 קודמה לתפקיד מנכ"ל הנתבעת (ראה תצהירי התובעת אשר לא נסתר).

3. בסמוך למועד מינויה של התובעת לתפקיד משנה למנכ"ל (דצמבר 12) היא החלה לקבל מהנתבעת מדי חודש סכום בסך 20,000 ₪ וזאת בנוסף לשכר ששולם לה בהתאם למפורט בתלוש השכר. בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר מהות הסכום, שכן לטענת התובעת מדובר בבונוס שהוא חלק משכרה, ואילו לטענת הנתבעת מדובר בהלוואה שניתנה לתובעת.

4. ביום 20/3/14 התובעת חוותה אירוע מוחי שלאחריו שהתה בחופשת מחלה ונעדרה מעבודתה לתקופות ממושכות.

5. ביום 15/5/14 הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה בדבר סיום עבודתה של התובעת בתנאים שנקבעו. המו"מ לקראת גיבוש ההסכמות התנהל בין התובעת לבין מר יעקב מרדינגר, וסיכומו מצוי במסמך שהודפס על ידי התובעת ונחתם על ידי מר מרדינגר.

   מטיוטה של המכתב אשר הוצגה בפנינו, עולה בבירור כי המכתב נוסח במשותף על ידי התובעת ועל ידי מר מרדינגר בהתאם להידברות שהייתה ביניהם. במכתב, אשר למען הנוחות יכונה "ההסכם" נכתב כדלקמן:

    

   15 מאי 2014

   לכבוד א.נ.

   ..

   הנדון : סיכום פגישה מיום 12/3/2014

   בפגישה שנערכה ביננו סוכם כי :

   1. תום יחסי עובד מעביד יהיו ביום 30/9/14.

   2. עד למועד זה יינתנו לך כל תנאי העסקה לרבות שכר, בונוס, הפרשות רכב וכד'

   3. במהלך תקופה זו תיבנה תוכנית עבודה לארגון החברה.

   4. במהלך התקופה עד סיום עבודתך כאמור תהיי רשאית לפעול לאיתור מקום עבודה חלופי כולל ראיונות עבודה אצל אחרים.

   5. עם סיום עבודתך, יערך גמר חשבון, במסגרתו ישולמו לך כל הסכומים המגיעים לך על פי דין כעובדת מפוטרת, ובכלל זאת דמי הבראה, פדיון חופשה, שחרור כל הסכומים שנצברו בקופות הפנסיה בטוח מנהלים ובקרן ההשתלמות על שמך ותשלום השלמת פיצויי פיטורים עד תום תקופת העסקתך כאמור.

   6. החברה תספק לך עד למועד סיום עבודתך מכתב פיטורים ואישור תקופת העסקה כדין.

   7. סיום יחסי העבודה נעשה בהסכמה מלאה ולכן ויתרו הצדדים על שיחת השימוע.

   8 א' מתחייבת שלא לעסוק בתחום כלי הכסף בחברה מתחרה בתקופה של 3 שנים מיום סיום העסקתה בחברה.

   יעקב מרדינגר

   חתימה

6. בסמוך לאחר חתימת ההסכם, התובעת המשיכה בעבודתה, ואולם בנסיבות שלא הובררו עד תום, החל מחודש יולי 2014 התובעת לא התייצבה עוד לעבודה. הנתבעת מצידה נמנעה מלשלם לתובעת שכר, ובחודש ספטמבר 2014 הנפיקה לה תלוש גמר חשבון. הנתבעת גם נמנעה מלשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים.

7. ביום 19/10/14 התובעת פנתה לנתבעת באמצעות ב"כ במכתב בו פירטה את טענותיה בדבר אי עמידת הנתבעת בהוראות הסכם הפרישה.

8. בתגובה השיבה הנתבעת, כי בספריה רשום לתובעת חוב בסך 345,000 ₪ שאותו היא מתבקשת להסדיר.

9. התביעה דנן הוגשה ביום 11/10/15 לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות בעניין התשלומים להם זכאית התובעת עם סיום עבודתה.

10. יצוין כי מלכתחילה הוגש כתב תביעה שסבל מפגמים רבים, ובו תביעה לתשלום כמיליון ₪ שעילתו המרכזית - פיטורים שלא כדין. ואולם, לאחר חילופי ייצוג של התובעת, השכילו הצדדים להגיש הודעה מוסכמת בגין עילות התביעה אשר תשמש בסיס להמשך ההתדיינות ביניהם כמפורט בהודעה מיום 23/6/16. פסק הדין יתרכז לפיכך בעילות התביעה המעודכנות בלבד.

     

    טענות התובעת

11. התובעת טוענת כי בהתאם להסכם הפרישה שנחתם בינה לבין מר מרדינגר היא זכאית לשכר (כולל בונוס ותנאים סוציאלים) עד ליום 30/9/14 וזאת בלא כל קשר לשאלת נוכחותה בעבודה.

12. לטענתה, היא זכאית להפרש פיצויי פיטורים, שכן יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכרה בתפקיד מנכ"ל כמפורט בתלוש השכר האחרון.

13. לטענתה, משנמנעה הנתבעת מלזמן לעדות את מר מרדינגר אשר ניהל מולה את המו"מ לגיבוש תנאי הפרישה, הרי שיש לקבל את גרסתה לעניין פרשנות ההסכם במלואה.

14. אשר לטענת ההלוואה שהעלתה הנתבעת טוענת התובעת כי מעולם לא נטלה הלוואה מהנתבעת, וכי הסכומים ששולמו לה מחוץ לתלוש השכר היו מפרעות על חשבון בונוס שנתי, לפי תכנית התמריצים של החברה. לשיטתה של התובעת היה על הנתבעת להסדיר את תשלום המס בגין החוב "בסוף השנה".

15. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה.

     

    טענות הנתבעת

16. הנתבעת טוענת כי בשל היעדרותה של התובעת מעבודתה היא איננה זכאית לשכר בגין התקופה שמיום 1/7/14 עד יום 30/9/14, לטענתה, בהתאם להסכם, תשלום השכר הותנה בעבודה של התובעת בפועל, מה גם שלטענת הנתבע בגין חודשים אלה התובעת קיבלה תשלומים מחברת הביטוח, בהתאם לפוליסה שהקימה לה הנתבעת.

17. אשר לכספים ששולמו לתובעת מדי חודש, הנתבעת טוענת כי אין מדובר בכספי "בונוס" אלא בכספי הלוואה שניתנו לתובעת על רקע מצוקתה, בשל הצורך לרכוש תרופות יקרות שמחוץ לסל הבריאות לצורך הטיפול בבנה החולה, ולפיכך היא תובעת קיזוז של הכספים הללו (בסך 345,000 ש"ח) מכל סכום שיפסק לזכות התובעת.

18. לעניין פיצויי הפיטורים לטענת הנתבעת יש לחלק את תקופת עבודתה של התובעת לשתי תקופות ולחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם לנ"ל שכן לדידה היה שינוי יסודי בתפקידה של התובעת מתפקיד מנהלת רשת חנויות (אחריות על 60 עובדים) לתפקיד מנכ"ל הנתבעת אחריות על 240 עובדים כולל עובדי יצור.

19. מטעמם הנתבעת העידה גב' ורד כהן, המכהנת כסמנכ"ל כספים בנתבעת. יצויין כי מר יעקב מרדינגר שהוא הבעלים בנתבעת והוא אשר יודע מידיעה אישית את כל הפרטים הרלוונטים לבירור התובענה, לא התייצב למסירת עדות, זאת, לטענת הנתבעת, על רקע מצב נפשי קשה אליו נקלע לאחר תקופת מאסר שריצה.

     

     

     

     

    הכרעה

20. המחלוקת שבין הצדדים בתיק זה נעה סביב שני צירים מרכזיים.

    הציר האחד נוגע להסכם הפרישה שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת באמצעות מר מרדינגר ביום 15/5/14, והציר השני נעוץ בסכום בסך 345,000 ₪ שהתובעת קיבלה מהנתבעת בתקופת עבודתה, ואשר לא קיבל ביטוי בתלוש השכר.

21. הגם שבין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס למהות התשלומים שניתנו לתובעת מחוץ לתלוש, הרי שלפי כל אחת מהגרסאות, אין ספק כי עובר לסיום עבודתה של התובעת היה צורך להסדיר את העניין. על אף האמור, למרבה הצער, בהסכם הפרישה שנחתם, הצדדים לא נתנו דעתם לסכום הנ"ל, העומד על סך 345,000 ₪, והוא אינו נזכר, אף לא ברמז, בהסכם הפרישה.

22. על רקע האמור, נדון תחילה במהות הסכום שהצטבר כתוצאה מהתשלומים ששולמה לתובעת מחוץ לתלוש השכר.

     

    תנאי העסקתה של התובעת ומהות התשלומים שמחוץ לתלוש השכר

     

23. כפי שכבר ציינו, התובעת החלה לעבוד בנתבעת בחודש אוגוסט 2010 בתפקיד מנהלת רשת החנויות בשכר בסך 20,000 ₪ (ברוטו), בהמשך הדברים, בדצמבר 2011 עם מינויה לתפקיד סמנכ"ל שיווק הועלה שכרה של התובעת והועמד על סך 25,000 ₪ (ברוטו) כמפורט בתלושי השכר. מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי במהלך תקופה זו, ועד למינויה לתפקיד משנה למנכ"ל הנתבעת לא העבירה לתובעת סכום כלשהו מעבר לשכר המפורט בתלוש השכר.

24. בחודש דצמבר 2012 התובעת מונתה לתפקיד משנה למנכ"ל (ראה תצהיר התובעת שלא נסתר). עם מינויה לתפקיד משנה למנכ"ל לא חל כל שינוי בתלוש השכר שלה, אשר המשיך לעמוד על סך 25,000 ₪.

    עם זאת, ועל אף שלא בוצע כל שינוי בתלוש השכר, החל מחודש דצמבר 2012, במקביל למינויה של התובעת למשרת משנה למנכ"ל, מדי חודש, נמסרה לתובעת המחאה לפקודתה או שבוצעה העברה בנקאית לחשבונה, בסכום בסך 20,000 ₪.

25. יצויין כי בהמשך הדברים, בחודש ינואר 2013 (ר' תצהיר התובעת שלא נסתר) התובעת מונתה לתפקיד מנכ"ל הרשת, ועל אף האמור נותר השכר שבתלוש שהונפק לה על סך 25,000 ₪ (כפי שהיה כשהייתה סמנכ"ל שיווק). במקביל, המשיכה התובעת לקבל מדי חודש מחוץ לתלוש השכר סכום בסך 20,000 ₪.

26. רק לאחר שהתובעת לקתה בשבץ מוחי בחודש מרץ 2014, החלה הנתבעת להנפיק לתובעת תלושי שכר על סך 42,000 ₪ ובמקביל לכך, התשלום החודשי שמחוץ לתלוש הועמד על סך 10,000 ₪ בלבד (ראה כרטסת הנהלת חשבונות שצורפה לתצהיר ורד כהן).

27. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לטיבו ומהותו של הסכום ששולם לתובעת מחוץ לתלוש השכר, שהצטבר לסכום בסך 345,000 ₪:

28. התובעת טוענת כי מדובר בתשלום על חשבון בונוס שנתי, כאשר הכוונה הייתה שלאחר שיחושב הבונוס המדויק שלו זכאית התובעת בהתאם לתכנית הבונוסים של הנתבעת, התשלומים ידווחו לרשויות המס כנדרש. לפיכך, לטענתה, מדובר בשכר רגיל שמצמיח את מלא הזכויות הסוציאליות, והוא חלק מהשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים, ומכל מקום, בוודאי שאין מדובר בהלוואה ולא היה כל מקום לתבוע את השבת הסכום.

29. הנתבעת טוענת, כי מדובר בכספי הלוואה שניתנו לתובעת על מנת שתרכוש תרופות לבנה החולה, ולפיכך היא תובעת את השבת של הסכום. הנתבעת מבקשת לתמוך את טענותיה בדבר קיומה של הלוואה בטבלת אקסל סתמית שכותרתה "הצורפים בע"מ 2014" והיא מפרטת תשלומים ששולמו לתובעת מחוץ לתלוש השכר החל מדצמבר 2012 אשר נרשמו וסווגו תחת הכותרת "הלוואה נ.א.."

30. לאחר שעיינו בטענות שני הצדדים אנו סבורים כי גרסתה של התובעת כי מדובר בתשלום שכר (בונוס) משקפת את המציאות כפי שהיתה. עוד אנו קובעים, כי הטענה כי מדובר בהלוואה שניתנה לתובעת לצורך הטיפול בבנה, ואשר אותה על התובעת להשיב, היא טענה מופרכת בעליל.

31. טענת הנתבעת בדבר קיומה של הלוואה, אשר הוכחשה על ידי התובעת, נתמכת בטבלה אקסל סתמית אשר מתיישבת גם אם גרסתה של התובעת לפיה מדובר בתשלומי בונוס, אשר נרשמו כהלוואה רק עד להסדרת הדיווח לרשויות המס, מבלי שהייתה כוונה לתבוע אי פעם את השבתם. לא הוצג כל מסמך המבטא הסכמה של התובעת כי סכום כלשהו נמסר לה כהלוואה, על מנת שתשיבו במועד כלשהו (זאת להבדיל מהסכמה של התובעת כי הכספים ירשמו כהלוואה עד להסדרת הדיווח לרשויות המס). יצוין כי בהעדר הסכם הלוואה לא ברור מה הסכום הסופי שהוסכם להלוות לתובעת, מה המועדים להשבת ה"הלוואה" ומהם תנאיה (ריבית / הצמדה). כל זאת כאשר מדובר בסכומים ניכרים, אשר משולמים במשך תקופה ארוכה, ללא כל הסדרה הנוגעת להשבתם. התנהלות הצדדים מתיישבת עם ביצוע תשלומים אשר אין כל כוונה לתבוע אי פעם את השבתם, ולא עם מתן "הלוואה".

32. שנית יש להזכיר, כי בעת שנחתם על ידי מר מרדינגר המכתב המתעד את הסיכום בדבר סיום העסקתה של התובעת, לא נכתב בו דבר וחצי דבר אודות קיומו של חוב של התובעת כלפי הנתבעת בסך מאות אלפי ₪. זאת הגם שעם כל הרגישות למצבה של התובעת, ככל שהיה אכן מדובר בהלוואה הרי שלא היתה כל מניעה לציין את סכום החוב תוך הבהרה כי הנתבעת מוותרת על חלק מהחוב או כי גביית תשלומו תדחה. משבחר מר מרדינגר שלא להעיד הרי שיש להסיק מנוסח הסכם הפשרה כי במועד סיום עבודתה, לא עמד לתובעת כל חוב כלפי הנתבעת.

33. שלישית, בתלוש גמר החשבון שנמסר לתובעת בחודש ספטמבר 2014 נוכה משכרה סכום מפרעה בסך 11,000 ₪ בלבד, לאחר הניכוי שולם לתובעת פדיון חופשה וזאת כאילו לא עומד לה כל חוב כלפי הנתבעת, ודאי לא חוב בסך מאות אלפי שקלים. יצויין, כי אין כל ספק כי במועד בו הונפק תלוש ספטמבר 2014 כרטסת הנהלת החשבונות ובה תשלומים בשיעור מצטבר בסך 345,000 ₪ הייתה בידיעת הנתבעת (ראה עדות ורד כהן עמ' 11 שורה 7-15).

34. רביעית, נציין כי הטענה כי מדובר בכספים שנועדו לרכישת תרופות לבנה של התובעת הועלתה בעלמא ללא כל פירוט, כאשר מועד תחילת התשלומים והשינוי בגובה התשלום לא נתמך בתאור כלשהו שנוגע לטיפול רפואי קונקרטי שלו נזקק הבן במועדים בהם הועברו הכספים. ההפך מכך, למועד תחילת התשלום יש זיקה ברורה למועד קידומה של התובעת למשרת משנה למנכ"ל בחודש דצמבר 2012.

35. חמישית, הזיקה בין השכר לבין התשלומים שמחוץ לתלוש עולה בבירור מעיון בשכר התובעת בחודשים פברואר – מאי 2014 והצלבתם עם דו"ח התשלומים שמחוץ לתלוש. השינוי בסכומי התשלומים שמחוץ לתלוש (הפחתה מ- 20,000 ל- 10,000 ש"ח) הוא בעל זיקה ברורה למועד השינוי בסכום השכר המדווח של התובעת דהיינו כאשר השכר המדווח היה 25,000 התשלום הנפרד היה בסך 20,000 ₪ ואילו כאשר השכר המדווח הועמד על 42,000 (לאחר האירוע המוחי שחוותה התובעת) התשלום הנפרד הועמד על 10,000 ₪ (חשבון פשוט מגלה כי בשינוי מתכונת התשלום תוך הסטת כספים לתוך התלוש - חלק מעלות המס התגלגל על הנתבעת, וחלקו התגלגל על התובעת). זאת ועוד, תשלום הסכומים שמחוץ לתלוש נפסק בדיוק כאשר נפסק תשלום השכר לתובעת.

36. שישית, יש לציין כי בהסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים יש התייחסות מפורשת לכך שהתובעת תהיה זכאית עד ליום 30/9/14 למלוא תנאי העסקתה לרבות "בונוס" זאת כאשר התובעת לא קיבלה כל בונוס בשנים 2013-2014 למעט התשלום ששולם לה מחוץ לתלוש אשר לטענתה הוגדר כ "בונוס". משמר מרדינגר בחר שלא להעיד הרי שאנו מקבלים את טענת התובעת לפיה ביסוד הסכם הפרישה עמדה הסכמה של הצדדים כי הסכום שמשולם לתובעת בנוסף לשכר שבתלוס הוא סכום ה"בונוס", אשר הוסכם להמשיך ולשלמו על לסיום יחסי העבודה. ודוק - בהתאם להסכם הנתבעת אף המשיכה לשלם לתובעת את סכום ה"בונוס" דהיינו הסכום שמחוץ לתלוש גם בחודש יוני 2014 במקביל לתשלום השכר שבתלוש והפסיקה לשלם את הסכום בסך 10,000 ₪ באותו חודש שהפסיקה לשלם שכר.

37. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מעדיפים בבירור את גרסתה של התובעת, לפיה אין מדובר בהלוואה שהיה עליה להשיב לנתבעת אלא בדרך רישום המתעדת מפרעות ששולמו לה על חשבון בונוס, מתוך כוונה (ערטילאית) לדווח על התשלום בעתיד. גרסה זו, על אף הקשיים שהיא מעוררת במישור דיני המס, למרבה הצער היא שמשקפת את האופן בו התנהלו הצדדים בפועל (כך בעמ' 5 לעדות התובעת,):

     

38. התובעת איננה עובדת זוטרה, היא שימשה כמנכ"ל הנתבעת ולא ברור הכיצד זה נתנה ידה לכך שבמשך חודשים ארוכים (למעלה משנה וחצי) מדי חודש היא למעשה חותמת על משיכות כספים מהנתבעת לחשבונה הפרטי מבלי שהתשלומים מדווחים לרשויות המס בכל דרך. נציין כי עדותה של התובעת בדבר תכנית בונוסים מוסדרת נותרה אף היא עמומה ולא נתמכה בכל מסמך שיש בו כדי להצביע על מנגנון חישוב בונוסים כזה או אחר שהונהג בנתבעת, מה גם שנדמה כי אין חולק כי במועדים הרלוונטים הנתבעת הייתה בהפסדים ולא הוברר אם מי מעובדיה קיבל "בונוסים".

39. אשר על כן הרושם הוא כי מדובר בתוספת שכר שלא הייתה קשורה באופן אמיתי לביצוע תחשיב כזה או אחר, ואשר צריך היה לכלול אותה בתלוש השכר. התובעת הייתה מודעת לכך שעניין תשלום הבונוס טעון הסדרה מול רשויות המס:

    עוד קודם לכן, בעדותה (עמ' 5 שורה 19) ציינה התובעת כי ידעה שאת כל ההתחשבנויות ברוטו נטו יעשו בסוף השנה.

40. נציין כי מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי במו"מ שהתנהל בית הצדדים לא נדונה שאלת החבות במס בגין הסכום, כשם שלא נדון עניין השבת ההלוואה, וזאת מטעמים השמורים עם כל אחד מהצדדים. עניין זה ממילא איננו בתחום סמכותו של בית הדין, ואיננו מוצאים להידרש אליו.

41. לצורך הדיון בהליך דנן, די בכך שנבהיר כי אנו דוחים מכל וכל את הטענה כי הסכום משקף הלוואה שהיה על התובעת להשיב. אשר על כן התביעה שכנגד כמו גם טענת הקיזוז נדחות במלואן.

     

    האם התובעת זכאית לתשלומים לפי הסכם סיום ההעסקה

    שכר לחודשים יולי 2014 – ספטמבר 2014

42. בפרק העובדות הבאנו את נוסח ההסכם שנחתם בין הצדדים, לפיו העסקתה של התובעת תסתיים בסוף חודש ספטמבר 2014 וכי התובעת תהיה זכאית לשכר ולבונוס עד לסיום העסקתה.

43. לא הוצגו בפנינו דוחות נוכחות של התובעת בחודשים שלאחר החתימה על ההסכם ואולם אין חולק כי התובעת לא התייצבה לעבודה בחודשים יולי – ספטמבר 2014.

44. עיון בלשון ההסכם מעלה כי ההסכם לא כלל דרישה מפורשת בדבר התייצבות התובעת לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת אלא שהוא מחייב את התובעת לבצע תכנית עבודה.. התובעת טוענת כי בהתאם להוראות ההסכם היא לא נדרשה להתייצב לעבודה אלא אך למלא משימה קונקרטית של הכנת תכנית עבודה, אותה סיימה במהלך חודש יוני, ולכן אין לגרוע מזכויותיה בשל אי התייצבותה לעבודה בחודשים יולי- ספטמבר.

     

     

     

45. עדותה של התובעת לפיה ההסכמה לעניין תשלום השכר לא הותנתה בהתייצבות לעבודה בפועל - לא נסתרה שכן מר מרדינגר שהיה צד להסכמה כלל לא התייצב להעיד בתיק. בזמן אמת כאשר התובעת החלה להעדר מעבודתה, הנתבעת אף לא פנתה לתובעת ולא הודיעה לה כי היא נדרשת להתייצב לעבודה שאם לא כן הנתבעת תמנע מלשלם את שכרה.

46. על רקע האמור לעיל נבהיר כי איננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה יש ללמוד מסעיף 4 להסכם על חובתה של התובעת להתייצב לעבודה. מקובלת עלינו טענת התובעת, אשר לא נסתרה, ולפיה, הסעיף הוסף לבקשתה, מטעמי זהירות, ועל מנת שלא יעלו נגדה טענות בעניין קיום ראיונות עבודה בעודה עובדת של הנתבעת, ובטרם החליט מר מרדינגר להודיע לציבור על סיום העסקתה.

47. אנו סבורים כי אין זה דבר נדיר שבהסכמים לסיום העסקה של עובדים בכירים מסכימים הצדדים על תשלום שכר בהיקף של 3 חודשים מבלי שהעובד נדרש לבצע עבודה בפועל. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר בתמורה מתחייב העובד ליטול על עצמו מגבלות בתחום חופש העיסוק, וזאת כפי שנעשה במקרה דנן (ראה סעיף 8 להסכם).

48. בסיכומיה העלתה הנתבעת טענה חדשה, לפיה בגין אותם חודשי עבודה (יולי-ספטמבר 2014) התובעת קיבלה קצבת נכות מחברת ביטוח על פי פוליסה שרכשה הנתבעת וכי אין היא זכאית לכפל שכר. טענה זו של הנתבעת נטענה לראשונה בסיכומים, במישור עובדתי היא לא נתמכה אף לא בראשית ראיה, ובמישור המשפטי הטענה לא התבררה כלל. לנוכח האמור, אין בידינו להידרש לה.

49. על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת הייתה זכאית לתשלום 3 חודשי שכר בצירוף תנאים נלווים.

50. נבהיר כי ההסכם בדבר סיום ההעסקה נחתם בחודש מאי 2014. באותו חודש (וגם בחודש אפריל 2014) שולם לתובעת שכר בסך 42,000 ₪ (כמפורט בתלוש השכר) ובנוסף 10,000 ₪ בגין בונוס (ר' קביעתנו דלעיל) והופרשו 5% לגמל. אשר על כן, בהתאם להסכם סיום ההעסקה התובעת זכאית לתשלום בסך 126,000 ₪ בגין שכר עבודה (לחודשים יולי – ספטמבר 2014) ובנוסף 30,000 ₪ בגין בונוס ו-6,288 ₪ בגין הפרשות לגמל לשלושה החודשים.

     

    השלמת פיצויי פיטורים

51. בהסכם סיום ההעסקה הוסכם בין הצדדים כי התובעת תהיה זכאית ל"השלמת פיצויי פיטורים".

    בעניין זה בין הצדדים אין מחלוקת ביחס לפרשנות ההסכם.

    אין גם מחלוקת בעניין השכר האחרון של התובעת, כמפורט בתלושי השכר האחרונים, אלא שבין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לדרך חישוב פיצויי הפיטורים (שמהם ינוכו הכספים שנצברו בקרן הפנסיה על חשבון פ"פ).

52. לטענת הנתבעת בנסיבות דנן, מאחר שהתובעת עברה מתפקיד ניהולי זוטר (מנהלת רשת חנויות, ממונה על 60 עובדים בשכר בסך 20,000 ש"ח) לתפקיד בכיר ביותר (מנכ"ל הנתבעת ממונה על 240 עובדים בשכר 42,000 ש"ח) הרי שיש לחשב את פיצויי הפיטורים בחלוקה לשתי תקופות.

53. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, בנסיבות העניין לא מצאנו כל עילה לחלוקת תקופת העבודה לשתי תקופות כפי שמבקשת לעשות הנתבעת. אנו סבורים כי בענייננו יש להחיל את הכלל שלפיו הפיצויים מחושבים לפי המשכורת האחרונה. נזכיר בהקשר זה את קביעת בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 42463-09-11 ברמץ נ' נגרית שירן (פסק הדין מיום 18/6/13):

    

54. התובעת שימשה בתפקידי ניהול בכירים במהלך כל תקופת עבודתה. עיון בתלושי השכר בלבד עשוי אמנם לייצר מצג לפי חודשים בודדים לפני סיום עבודתה הועלה שכרה של התובעת מ 25,000 ₪ ל 42,000 ₪, אלא שראיית התמונה הכוללת, תוך התחשבות בתשלומים שבוצעו מחוץ לתלוש השכר, ובהעדר עילה שתצדיק העלאת שכר דרמטית דווקא לאחר שתפקודה של התובעת ירד, בשל מצבה הרפואי, מלמדת כי בסופו של דבר קידומה של התובעת בתפקידים ובשכר (מבחינת ההכנסה הכוללת נטו) היה הדרגתי (בוצע במספר פעימות), באופן שאינן מצדיק חלוקה לתקופות.

55. נסיבות ההעסקה בתיק דנן אינן דומות כלל לאלה שנדונו בפסק הדין בתיק דב"ע (ארצי) נו/ 269-3 מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם בנבו) עליו מבקשת הנתבעת להסתמך. שם מדובר היה באבחנה בין תקופה בה הועסק התובע כאח, לבין תקופה בה הועסק כרופא בנסיבות בהן אף היתה הפסקה מסוימת ברצף ההעסקה. ענייננו דומה יותר לנסיבות בהן רופא זוטר התקדם לתפקיד מנהל מחלקה ולאחר מכן למשרת מנהל בית חולים – נסיבות בהן אין כל ספק שלא תחולק תקופת ההעסקה, על אף ההעלאה בשכר. לנוכח האמור, ובשים לב לתקופת עבודתה אשר עמדה על 49.5 חודשים, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 173,250 ₪.

    לפי תחשיב התובעת, אשר לא נסתר, בהתחשב בסכומים הצבורים בקרן הפנסיה, התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך 63,544 ₪.

     

    כללו של דבר

56. בתוך 30 יום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל:

    • בגין פיצויי פיטורים 63,544 ₪.

      • בגין הפרשי שכר לחודשים יולי – ספטמבר 2014 126,000 ₪.

      • בגין תשלום "בונוס" – לחודשים יולי – ספטמבר 2014 ₪ 30,000 ש"ח.

      • בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בחודשים יולי – ספטמבר 2014 – 6288 ₪.

57. משמרבית התביעה נדחתה, איננו עושים צו להוצאות.

    ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ח, (13 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    מר איתן סלע נציג עובדים		אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד		גב' ורדינה יריב נציגת מעסיקים