1.ביום 24.6.12 במהלך חתונת בן דודו באולם שמחות של הנתבעת בה היה התובע אורח החליק במסדרון המוביל לשירותים לטענתו בשל כך שהרצפה במקום הייתה מלוכלכת ושמנונית משיירי מזון ולכלוך שפונה מן השולחנות אל עגלה שעמדה בסמוך לתחילת המסדרון. התובע נפגע בברך ימין ותביעתו זו הוגשה לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לו. הנתבעת חולקת הן על אחריותה הן על שיעור הפיצוי.
2.מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית שלו ושל אחיו (להלן: האח) וכן שלושה דיסקים של צילומי החתונה. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של ינון צוקרמן, אשר שימש במועד האירוע בתפקיד סגן מנהל אירוע (להלן: צוקרמן).
סוגיית האחריות
3.בסיכומי טענותיה הנתבעת הייתה מוכנה לצאת מן ההנחה כי התובע אמנם נפל במהלך אירוע החתונה (עמ' 37 ש' 2-1). ואכן גרסת התובע בדבר נפילתו לקראת סיום האירוע בשעה 02:00 לערך בעת שביקש ללכת לשירותים נתמכת היטב בראיות נוספות שהונחו לפניי. כך בעדות האח לפיה בשלב מסוים לקראת סוף הערב ראה את התובע יושב על כיסא כשהוא כאוב מאד ומסביבו מספר בני משפחה, ולשאלתו מה קרה השיב התובע כי במעבר לשירותים היה אזור מאד מחליק והוא נפל. האח הוסיף והעיד כי הוא ושני קרובי משפחה נוספים סייעו לתובע להגיע לרכב (סעיפים 4-3 לתצהיר האח ועדותו בעמ' 3 ש' 7-4, 23-19). כמו כן בצילומי החתונה התובע נראה יושב על כיסא כאשר ראשו כלפי מטה סמוך לקיר הדקורטיבי מאחוריו המסדרון בו החליק, ומספר דקות לאחר מכן נראית אמו חוצה את האולם לעבר התובע, וזאת באופן תואם לעדות התובע כי ביקש לקרוא לה ולאחיו (דיסק 3 - 1:18:57, 1:19:00, 1:23:31 - 1:23:40). לעניין עצם אירוע הנפילה יש להוסיף כי אמנם התובע או מי מבני משפחתו לא דיווחו עליו בעת שהתרחש אלא אך כחודשיים וחצי לאחר מכן. אולם מצאתי מהימנים ומניחים את הדעת את הסברי התובע "כי לא חשבתי על זה באותו רגע מרוב הכאב של הנפילה רציתי להגיע לבית ולחכות לבוקר לראות מה קורה איתי ולקוות שזה יעבור." (עמ' 10 ש' 30 - עמ' 11 ש' 4). התובע הוסיף כי כלל אל חשב לתבוע בקשר לנפילתו, דבר שמעולם לא עשה ולא ידע כיצד עושים, ולכן לקח לו זמן לפנות לעורך דין, וזאת רק לאחר ששוכנע לכך בעצת חברים ומשפחה (עמ' 11 ש' 12-11, עמ' 19 ש' 7-5).
4.המחלוקת בעיקרה נסבה על שאלת הסיבה לנפילת התובע והאם זו נעוצה במפגע לו אחראית הנתבעת. על מנת לדון בעניין זה יש להקדים ולתאר בקצרה את מבנה אולם השמחות ואת מה שנראה ביחס למקום הנפילה בצילומי החתונה.
הכניסה לאולם מובילה לחלל גדול שבו מפוזרים משני הצדדים שולחנות האורחים, כ-600 איש באירוע הנדון (עמ' 28 ש' 3-2). במרכז מצוי בר משקאות ומולו עמדת די. ג'יי. וביניהם רחבת הריקודים. בשני צדי עמדת הדי. ג'יי. ישנם שני קירות דקורטיביים שאורך כל אחד מהם כ-4 מ'. מאחורי הקירות ישנן שתי כניסות למטבח במרחק של כ-2 מ' מכל קיר. כך נוצר מאחורי כל קיר מסדרון ששטחו כשמונה מ"ר (המעבר ארוך יותר וכולל חלק שהוא ללא קיר). דרך הכניסות האמורות מובילים המלצרים את האוכל מן המטבח לשולחנות האורחים ומחזירים את הכלים המלוכלכים ושיירי המזון חזרה למטבח. המלצרים מסתייעים לצורך כך גם בסטנדים העומדים בין היתר לצדי הקירות הדקורטיביים. בצילומי החתונה ניתן לראות בהזדמנויות רבות את המלצרים היוצאים מן המסדרונות הללו כשהם אוחזים במגשי מזון, ואף חוזרים אל המטבח באותה הדרך. כן ניתן לראות את אותם סטנדים בצדי הקירות הדקורטיביים אליהם מפנים המלצרים כלים ושיירי מזון, ומשם אל המטבח.
המסדרון הימני שמאחורי הקיר הימני (כאשר הפנים לכיוון עמדת הדי. ג'יי.) מוביל גם לדלתות השירותים. אל השירותים ניתן להגיע גם דרך האולם מצדו הימני של הקיר הדקורטיבי. אלא שהיות שהשולחנות, למצער באירוע הנדון, הוצבו סמוך לקיר הדקורטיבי (כפי הנראה בצילומי החתונה) הרי שעל מנת להגיע לשירותים בדרך זו יש לחצות דרך שולחנות האורחים. להשלמת התמונה אוסיף כי ישנה כניסה נוספת לשירותים מחוץ לאולם דרך מרפסת הפטיו. בצילומי החתונה נראים אורחים רבים - נשים, גברים, ילדים ואפילו הכלה עצמה - כשהם עוברים במסדרון מאחורי הקיר הדקורטיבי הימני אל עבר השירותים ובחזרה לאולם. לעיתים במקביל לכניסת ויציאת המלצרים מן המטבח.
(לכל האמור בסעיף זה ראו: שרטוט האולם שסומן ת/1; סעיפים 5, 6, 11 ו-13 לתצהיר צוקרמן והתמונות שצורפו לתצהירו וכן עדותו בעמ' 25 ש' 21 - עמ' 27 ש' 13; צילומי החתונה ובין היתר כמפורט בנספח שסומן ת/2).
5.הנתבעת אישרה כי המסדרון שמאחורי הקיר הדקורטיבי הימני מוביל גם אל הכניסה לשירותים אך לטענתה זה נועד רק לשימוש עובדי האולם, מלצרים ועובדי ניקיון (סעיפים 6 ו-13 לתצהיר צוקרמן ועדותו בעמ' 26 ש' 31-30, עמ' 29 ש' 28 - עמ' 30 ש' 2). אלא שבעדותו אישר צוקרמן כי הגם שישנם שלטים המורים היכן מצויים השירותים, אין כל שלט בכניסה לאותו מסדרון - שנוצר באמצעות הקיר הדקורטיבי המסתיר את הכניסה למטבח גם מבחינת נראות (עמ' 29 ש' 31-30) - האוסר על מעבר בו לאורחים (עמ' 27 ש' 7-5, עמ' 30 ש' 20-18). לשאלה מפורשת של בית המשפט כיצד אורח צריך להבין כי המסדרון אינו הדרך לשירותים השיב צוקרמן "לא יודע", תוך שאישר כי זוהי הדרך המהירה יותר לשירותים (עמ' 27 ש' 13-8). עוד אישר צוקרמן בעדותו כי אין כל הנחייה לעובדים לאסור על האורחים לעבור דרך המסדרון האמור. ואמנם בצילומי החתונה ניתן כאמור לראות אורחים רבים שעוברים בו לצד מלצרים שאינם מעירים להם כי הדבר אסור (עמ' 30 ש' 27-25; צילומי החתונה על-פי הפירוט שבנספח ת/2). בענייננו התובע העיד כי לפני אירוע הנפילה שקרה כאמור לקראת סיום החתונה הוא הלך מספר פעמים קודם לכן דרך אותו המסדרון אל השירותים ובחזרה מהם לאולם. כך שלאחר הפעם הראשונה בוודאי ידע כי המסדרון מוביל אל השירותים ואין כל מניעה כי יעשה שימוש בדרך זו על מנת להגיע לשירותים (עמ' 14 ש' 21-5, עמ' 23 ש' 29-8). בסופו של יום גם הנתבעת בסיכומיה לא עמדה על הטענה בדבר מקום הכניסה של התובע לשירותים (עמ' 38 ש' 29-28).
6.בתצהירו ציין התובע כי מסלול ההליכה לשירותים מרחבת הריקודים עובר דרך המסדרון ששימש כאמור כל הערב להגשת אוכל ופינויו למטבח, כאשר בסמוך לתחילת המסדרון הייתה עגלה שעליה הונחו כלים מלוכלכים בשאריות מזון שהמלצרים אספו מן השולחנות. התובע העיד כי המסדרון הזה ובפרט האזור ליד העגלה היה מאד מחליק מלוכלך ושמנוני - "כי זה מסלול שעוברים משם עם מגשים של אוכל, שיירות של אוכל, משקאות, אז בוודאי יכול להיות שנשפך שם אפילו שתי טיפות של שמן זה מספיק שמישהו יחליק" (עמ' 22 ש' 13-12). על כן תוך כדי הליכה לשירותים החליק ונפל על הרצפה. התובע הדגיש כי הוא זוכר שניסה לקום ומכיוון שהרצפה הייתה כל-כך חלקה היה לו קשה לעמוד והוא נאחז במשהו כדי לקום (סעיפים 8-6 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 23-20). ברי אם כן שאין לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כאילו גרסת התובע בתצהירו שונה מזו שבכתב התביעה. גם בעדותו חזר התובע על כך שהרצפה הייתה מלוכלכת מאד משיירי מזון כלשהם ועל כן חלקה ביותר. התובע אמנם העיד כי אינו יודע מה בדיוק היה על הרצפה, אם כתם שמנוני או טיפת מים או נוזל אחר, אך לדבריו לא היה מדובר בשלולית שניתן היה לראותה ויכולה הייתה להרטיב את בגדיו (עמ' 12 ש' 8 - עמ' 13 ש' 5, עמ' 16 ש' 25 - עמ' 17 ש' 5). בהתאם העיד כי גם לאחיו סיפר מיד לאחר הנפילה כי החליק על הרצפה שהייתה חלקה ממשהו שהיה עליה, שמן או רטיבות אחרת (עמ' 18 ש' 19 - עמ' 19 ש' 1). כך גם העיד האח (עמ' 3 ש' 14-4). איני סבורה כי עדות התובע עומדת בסתירה למה שמסר בקופת החולים יום למחרת האירוע כי "אתמול החליק על רצפה רטובה" (נ/1) ולדברים הזהים שמסר למומחה מטעמו ד"ר לבני ולמומחה מטעם בית המשפט פרופ' פייזר. איני סבורה כי יש לדקדק ולהבחין בין רצפה חלקה מלכלוך שמנוני לבין רצפה רטובה (ודוק, לא נטען על-ידי התובע לפגם בריצוף אלא ללכלוך שגרם לרצפה להיות חלקה. על כן בוודאי שלא היה צורך בחוות דעת מומחה לעניין תקינות הריצוף - עמ' 16 ש' 24-23). כפי שהעיד התובע הרצפה הייתה חלקה מחמת שהייתה רטובה ממשהו, כתם שמן או טיפת מים או נוזל אחר - "מבחינתי רצפה רטובה ורצפה חלקה זה סוג של מילים נרדפות, זה שאני אומר שהחלקתי על רצפה רטובה יש את המילה החלקתי, שוב רצפה רטובה, זה יכול להיות רצפה חלקה משמן ויש רטיבות קלה של שמן במקום, והפרופ' לא שאל אותי מה היה שם, מים או שמן? זו מילה כללית שפשוט היה שם משהו מחליק שבעקבות כך החלקתי ממנו." ובהמשך "... אני לא מדקדק בכל מקום שאני אומר, משהו מחליק, רטוב, שמנוני, איך שתרצו." (עמ' 21 ש' 21 - עמ' 23 ש' 5; ההדגשות שלי - מ.ש.).
7.אני מוצאת לאמץ את גרסתו של התובע ביחס לנפילתו בעטיה של הרצפה החלקה משיירי מזון או נוזל כלשהו שנמצאו במסדרון בו הלך לעבר השירותים. עדותו של התובע נמצאה מהימנה עליי באשר במהלכה תיאר התובע את האירוע באופן בהיר, עקבי וללא כל הגזמה. מהימנות גרסתו מתחזקת בכך שזו מתיישבת עם מיקום המסדרון בפתח המטבח ממנו יוצאים המלצרים עם מגשי מזון כפי הנראה בצילומי החתונה, וכן עם מיקום הסטנד בצד הקיר הדקורטיבי התוחם את המסדרון אליו נראים המלצרים מפנים כלים ושיירי מזון, וממנו אל המטבח. מכאן גם נגזרת מהימנות גרסתו. פשיטא כי אין בעובדה שאיש מן העוברים במקום לא נפל קודם לכן לבד מן התובע כדי לקעקע גרסה זו. כזכור גם התובע עצמו עבר מספר פעמים במקום בדרכו אל השירותים וחזרה לאולם ולא נפל. הנפילה אירעה כאמור בשל לכלוך שנוצר משיירי מזון או נוזל. ברי כי אין הכרח שהלכלוך היה קיים קודם לכן על הרצפה ובהחלט סביר כי נוצר רק בסמוך לפני נפילת התובע לקראת סוף האירוע בשעה 02:00 בלילה עת הארוחה כבר הסתיימה ופעולות פינוי הכלים, המזון והמשקאות אל הסטנד בסמוך למסדרון ואל המטבח ממנו נעשו לאחריה (ראו גם עדות התובע בעמ' 14 ש' 9-3).
8.איני מקבלת את טענות הנתבעת בדבר סיבות אחרות לנפילת התובע הקשורות בשתיית משקאות חריפים במהלך האירוע או בפגיעה קודמת בברך כחודש וחצי לפני החתונה במהלך משחק כדורגל. התובע העיד כי שתה בתחילת הערב משקאות חריפים יחד עם האוכל ולפני תחילת הריקודים אך בכמות לא גדולה ולא בשעות בסמוך למקרה. בעדותו הבהיר כי כך הוא נוהג תמיד לשתות טיפה בתחילת אירוע כדי להשתחרר ואז הוא מפסיק לגמרי לשתות אלכוהול (סעיף 4 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 15 ש' 30-12). עדותו זו לא נסתרה ואיני סבורה כי במצב דברים זה הוכח כי יש לייחס את נפילתו שאירעה בסוף האירוע בשעה 02:00 בלילה לשתיית אלכוהול בכמות לא גדולה בתחילת האירוע שהחל בשעה 19:30 לערך. כך גם לעניין מצב ברכו של התובע בשל פגיעה קודמת. אכן התובע נפגע בברכו כחודש לפני החתונה במהלך משחק כדורגל, וביום החתונה עדיין קיבל טיפולי פיזיותרפיה לחיזוק הברך. אלא התובע העיד כי כשבועיים לפני החתונה ביקר אצל האורתופד ד"ר טואיטו שאמר שמצב הברך בסדר. כן העיד באורח תואם, והדבר אף נראה בצילומי החתונה, שמצב הברך איפשר לו לרקוד ולקפוץ במהלך החתונה. כמו כן ובהתאם התובע שב לפעילות מלאה במסגרת השירות הלאומי כשבוע לפני האירוע הנדון (סעיף 15 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 9 ש' 31-26, עמ' 15 ש' 31 - עמ' 16 ש' 15). לכל אלה יש להוסיף את תיאור התובע בדבר ניסיונו להיעמד עם רגל שמאל לאחר שנפגע בברך ימין, ניסיון שלא צלח בשל כך שגם רגל שמאל, הבריאה, החליקה על הרצפה עד שנזקק להיעזר בקיר או בסטנד שעמד שם כדי לקום. תיאור זה מלמד, כפי שהעיד התובע, שלא בשל מצב ברך ימין שנפגעה במשחק הכדורגל נפל אלא בשל היות הרצפה חלקה עד מאד (סעיף 8 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 17 ש' 23-18).
9.על-פי העקרונות שהותוו בפסיקה מושרשת הימצאות שיירי מזון או נוזל כלשהו על רצפת אולם אירועים היא סיכון בלתי רגיל. שיירי מזון ונוזלים מקומם ה"טבעי" אינו על הרצפה. אף אם נמצא לומר כי במהלך אירוע בו נוטלים חלק מאות אורחים כבעניינו אפשר ששיירי מזון או משקה יפלו על הרצפה ממגשי המלצרים, הרי שבשים לב לסכנת ההחלקה הגלומה בלכלוך כזה על הרצפה, על הנתבעת כבעלי האולם מוטלת חובה לנקוט באמצעים מתאימים כדי להקטין סכנה זו כחלק מחובת הזהירות המוטלת עליה כלפי האורחים הבאים בשעריה. במקרה שלפנינו מפי הנתבעת נשמעה טענה כללית בלבד לפיה "עבודות הניקיון מתבצעות באופן שוטף במהלך האירוע בכל האולם ובעיקר בחדר השירותים והמעברים" (סעיף 4 לתצהיר צוקרמן). אף שצוקרמן אישר בעדותו כי קיים רישום של כל מי שעבד באותו האירוע, לרבות עובדי הניקיון שלטענתו מסתובבים בכל אזורי המתחם ודואגים לניקיון, אלה, שמספרם באירוע כלל לא צוין, לא הובאו לעדות. מעדותו של צוקרמן עלה כי אין נוהל כתוב לגבי תדירות מסוימת של ניקיון כל אזור ואזור, וכי האחריות לניקיון מוטלת בחלקה הארי עליו כאשר הוא מסתובב ודואג לנקות כל מה שרואה בעצמו שאינו נקי או על-פי מה שנמסר לו על-ידי אורח או מי מן העובדים שיודעים שעליהם לעדכן אם נשפך או נשבר משהו. חובתה של הנתבעת היא לשמור באופן שוטף ורציף על ניקיון האולם בכל המתחמים בהם מצויים האורחים ולעשות כן מיוזמתה מבלי לחכות שמאן דהוא יבחין בלכלוך ויזעיק עובד ניקיון. בהעדר הוכחה לנהלי ניקיון ברורים ובכלל זה מספר עובדי הניקיון הנדרשים לכל כמות של אורחים וכן קביעת תדירות הניקיון הנדרש בהתאם לכל אזור ואזור אני מוצאת כי אין די באמצעים שתוארו על-ידי הנתבעת לשם שמירת הניקיון בכדי להעניק הגנה מספקת לאורחים ולעובדים מפני הסכנה הגלומה בהימצאות שיירי מזון או משקה על רצפת האולם. במיוחד נכון הדבר ביחס לאזורים בהם נאספים הכלים המלוכלכים או בקרבת הכניסה למטבח כפי שהוא המסדרון בו החליק התובע לגביהם יש צפיות לסכנה מוגברת ועל כן נדרשת הקפדה יתרה ותדירות ניקיון גבוהה יותר. המדובר בפעולות שעלותן היחסית קטנה ואי נקיטה בהן קודם לאירוע התאונה מהווה סטייה מסטנדרט זהירות סביר. איני סבורה כי יש להטיל אשם תורם כלשהו על התובע שכן אין לצפות ממנו כאורח סביר להסתכל בעת לכתו לשירותים מטה לכיוון הרצפה מתוך רצון לקדם סיכון בלתי רגיל שאינו מודע לאפשרות קיומו. על אחת כמה וכמה שעה שחלף באותו המקום מספר פעמים קודם לכן, ובהינתן שאין מדובר במפגע בולט (ראו והשוו: ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 77ז' - 78ג' (9.1.1984); ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 350ג' - 351א' (10.6.1993); ע"א 498/93 סבן נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ (28.12.1993)).
10.נוכח כל האמור מסקנתי היא אפוא כי להטיל אחריות על כתפי הנתבעת לנזקי התובע תוצאת נפילתו. אפנה אם כן לדון בסוגיית הנזק.
סוגיית הנזק
11.הצדדים הגישו מטעמם חוות דעת רפואיות בתחום האורתופדיה ביחס לנכות שנותרה לתובע עקב הנפילה - התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר מיכאל לבני, ואילו הנתבעת הגישה את חוות דעתו של פרופ' יעקב נרובאי. נוכח הפערים בין חוות הדעת מונה פרופ' עמוס פייזר כמומחה מטעם בית המשפט.
פרופ' פייזר חיווה דעתו כי נכותו של התובע בעת בדיקתו עמדה על 10% בגין קרע של הרצועה הצולבת הקדמית שתוקן ניתוחית אך הותיר אי יציבות קדמית אחורית קלה ללא התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף; ו-10% בגין מצב לאחר קרע בשני המניסקוסים שטופל בארתרוקופיה על-ידי כריתה של חלקי המניסקוסים הקרועים והותיר סימנים מניסקלים קלים אך ללא נעילה וללא הגבלת טווחי תנועה. המומחה עמד על סמיכות אירוע הפגיעה במהלך משחק הכדורגל קודם לאירוע הנפילה בחתונה, כאשר בשני האירועים הייתה חבלה בברך. בחוות דעתו ציין פרופ' פייזר את ממצאי בדיקתו של ד"ר טואיטו ביום 17.6.12 זמן קצר לפני אירוע ההחלקה הנדון לפיהם עולה שמצב הברך היה יחסית טוב אך אפשר שהיה קרע חלקי של רצועה צולבת ולכן היציבות בבדיקתו של ד"ר טואיטו הייתה תקינה ובשל העובדה שהברך הייתה במנוחה לא היה ביטוי לקרע זה או לחבלה מניסקאלית קלה. לאור זאת חיווה פרופ' פייזר דעתו לזקוף את מרבית הנכות בשיעור 2/3 על חשבון תאונת הנפילה הנדונה, ומיעוטה, בשיעור 1/3, על חשבון הפגיעה במשחק הכדורגל. במענה לשאלות הבהרה מטעם התובע הבהיר פרופ' פייזר קביעתו זו ביחס לחלוקת הנכות בין שתי התאונות. לדעת המומחה חבלה סיבובית בברך כפי שארעה במשחק הכדורגל בעקבותיה מופיעה מיד נפיחות עם נוזל תוך מפרקי מעידה על פגיעה תוך מפרקית עם דימום משני - פגיעה שיכולה להיות קרע חלקי ברצועה או קרע במניסקוס או שניהם. פגיעה זו שארעה במשחק הכדורגל הייתה להערכת המומחה משמעותית מספיק על מנת לייחס לה שליש מן הנכות כאשר בעקבותיה הייתה הברך חלשה יותר ובאירוע ההחלקה נגרמה הנכות הסופית.
הצדדים ויתרו על חקירת כל המומחים. בנסיבות אלה ובהינתן העובדה שמסקנות המומחה מטעם בית המשפט מנומקות כדבעי, גם לעניין שיעור הנכות שיוחסה לתאונת ההחלקה שלפניי ובשונה ממסקנות המומחים מטעם הצדדים, איני מוצאת לסטות מחוות דעתו בנוגע לנכות בגין מצב קודם כפי שהתבקש על-ידי התובע בסיכומיו. אני מאמצת אם כן את חוות דעתו של פרופ' פייזר ועל בסיסה אדון כעת בפיצוי המגיע לתובע בראשי הנזק השונים.
הפסדי שכר
12.התובע, יליד 21.4.92, בעל בגרות מלאה. הוא שירת בצבא כחצי שנה ושוחרר על סעיף של בריאות נפש בשל אי הסתגלותו לצבא. הוא המשיך בשירות לאומי כמזכיר במכון פיזיותרפיה בקופת חולים כללית בשכר חודשי של 900 ₪ לערך. בשל תאונת הכדורגל נעדר מן השירות הלאומי במסגרת ימי מחלה וקיבל שכר כנגדם, וכשבוע לאחר שחזר למסגרת השירות הלאומי אירעה תאונת הנפילה הנדונה. לאחר תקופת החלמה, שלמיטב זכרונו לא קיבל שכר בגינה, נערך למציאת מקום חלופי והשלים שלושה שבועות נוספים של שירות לאומי כמסייע לתלמיד מתקשה בבית הספר תיכון. כך השלים חצי שנה של שירות לאומי בנוסף לחצי שנת השירות הצבאי וזאת לדבריו על מנת שלא תפגע עבודתו בהמשך (עמ' 6 ש' 31-14, עמ' 7 ש' 19 - עמ' 8 ש' 29, עמ' 9 ש' 7-6, ש' 24 - עמ' 10 ש' 18).
13.לפי עדות התובע לפני שהתגייס וגם לאחר סיום השירות הלאומי הוא עבד בעבודות מזדמנות, כולן סביב מזון: בפלאפל של דודו בתלפיות; בחנות המיצים של אביו בשוק, שם עבד גם אחיו, וסייע להם בשעות הפנאי על תקן עוזר מבלי לקבל שכר; בבורגרס בר כעובד פס במשך כשנה; בפרו שף חברת קייטרינג ומזנון כעובד פס במשך כשמונה חודשים לאחריהם פוטר כיוון שלא הסתדר עם המנהל; בקפה גרג כשלושה שבועות ועזב לטענתו בשל כאבים ברגל לאור שעות עבודה ממושכות על הרגליים; בניו דלי כעובד פס במשך כשנה; ובעדותו עדכן כי כיום מסופח מחברת ניקיון לחברת קייטרינג במשרד האוצר ובמסגרת זו מבצע בשעות הבוקר משלוחי שתיה לחדרים ולקראת הצהריים משמש כעובד פס במסעדה במקום. על-פי עדות התובע בעבודות אלה בהן עבד מאז שחרורו מן השירות הלאומי עבד משרה מלאה (סעיפים 23-21 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 8 ש' 30 - עמ' 9 ש' 5, עמ' 19 ש' 8 - עמ' 20 ש' 33; וכן עדות האח בעמ' 4 ש' 16-15). לתצהיר התובע צורפו כנספח ג' תלושי שכר חלקיים: תלושי שכר לחודשים 4-6/2013 בחברת פנינים מזון בע"מ; תלושי שכר לחודשים 7/2013 - 9/2014 בבורגרס בר; תלושי שכר לחודשים 11/2014 (תחילת עבודה ביום 1.9.14) - 6/2015 בפרו שף; תלוש שכר לחודש 9/2015 בקפה גרג; תלושי שכר לחודשים 10/2015 - 12/2015 בניו דלי. בעבודות אלה השתכר התובע שכר הנע בין כ-4,000 ₪ לבין כ-5,500 ₪. לא צורפו תלושי שכר ממקום עבודתו העדכני במשרד האוצר.
14. למעשה התובע לא טען בתצהירו להפסדי שכר קונקרטיים לעבר. טענתו היחידה בהקשר זה היא להפסקת עבודתו בקפה גרג לאחר מספר ימים בשל כאבים ברגל לאור שעות עבודה רבות על הרגליים. אין בידי לקשור את עזיבתו של התובע את עבודתו בקפה גרג דווקא לנכותו ברגלו, וזאת בשים לב לטיב העבודות בהן המשיך לעבוד לאחר מכן ועד עצם היום הזה. יותר סביר לקשור את עזיבתו לתדירות המאפיינת את החלפת מקומות עבודתו, כאשר התובע טען כי יש לו הסבר כמעט לכל החלפה כזו, ולגבי אחת מהן פירט כי פוטר בשל כך שלא הסתדר עם המנהל (עמ' 20 ש' 18-17, עמ' 21 ש' 4-3). מכל מקום לא נטען וממילא לא הוכח כי אילו לא היה התובע מפסיק עבודתו בקפה גרג היה שכרו משביח יותר מן השכר אותו השתכר בעבודתו החדשה בניו דלי אותה החל מיד בחודש שלאחר מכן. בהינתן שמדובר בנזק מיוחד איני מוצאת כי זה הוכח במידה מספקת לשם פסיקת פיצוי ולוּ גלובאלי.
15.אשר לעתיד - התובע נפגע בהיותו כבן 20. לתובע כאמור בגרות מלאה. מאז תום השירות הלאומי הוא עובד ברציפות מזה כחמש שנים באותו תחום עבודה בעסקי המזון, תחום בו בחר לעסוק היות שקרוב ללבו. התובע כיום כבן 25.5 שנים מצוי בתחילת דרכו המקצועית. במכלול הנסיבות האמורות לא מצאתי כי עובדת עזיבתו את הצבא לאחר חצי שנת שירות - שנסיבותיה המדויקות לא הובררו עד תום, ולאחריה אף המשיך להתנדב במסגרת השירות הלאומי למשך חצי שנה נוספת - די בה כדי לסטות מן העיקרון הנהוג בפסיקה ביחס לצעירים בתחילת דרכם המקצועית לגביהם נקבע השכר הממוצע במשק כבסיס השכר לצורך חישוב הפסד אובדן כושר ההשתכרות לעתיד. נתתי דעתי לבחירתו של התובע לאחר שחרורו לעסוק בעבודות המצריכות עמידה ממושכת ואת התמדתו בתחום עיסוקו זה משך כחמש שנים אף אם לא אצל אותו המעסיק. בנסיבות אלה ובשים לב לגובה הנכות הקשורה לתאונה הנדונה מתוך נכותו הכוללת אני קובעת כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות נמוך במעט מהנכות הרפואית שנקבעה לו בקשר לתאונה. לפיכך אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה, לרבות בגין גריעה בזכויות סוציאליות, על סך של 300,000 ₪ (המהווה במעוגל 75% מתחשיב אקטוארי מלא לפי שכר ממוצע במשק נכון למועד מתן פסק הדין (9/2017 - 9,858 ₪), נכות רפואית בשיעור 12.6%, מקדם היוון עד גיל 67 (284.64) ובצירוף 12% מהפסד השכר לעתיד בהתאם לע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן, פיסקה 5 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית (27.1.2014)).
16.כאן יש להוסיף התייחסות לעניין אחוז ריבית ההיוון. לאחר השלמת הסיכומים בתיק זה הגיש התובע בקשה להוספת טיעון לסיכומיו לפיו נוכח כניסתו לתוקף של התיקון לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978 בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון), התשע"ו-2016 שהביא בין היתר לשינוי שיעור הריבית מ-3% ל-2% יש לשנות בהתאמה את שיעור הריבית לפיה יהוונו רכיבי הנזק העתידיים של התובע. אף אם יש להתיר את הוספת הטיעון כאמור ממילא על-פי ההלכה המנחה אין די רק בתיקון לתקנות ההיוון והקטנת אחוז הריבית לצורך היוון קצבאות המוסד לביטוח לאומי ביחסיו עם המזיקים כדי להביא לשינוי באחוז הריבית לצורך היוון הפיצויים. טיעונו הנוסף של התובע מצומצם אך לתיקון התקנות כאמור מבלי שביקש להביא תשתית ראייתית נוספת, וממילא לא הובאה כזו, הנדרשת לצורך בחינת שינוי אחוז הריבית להיוון הפיצויים. ודוק גם באותו המקרה בו הובאה על-ידי התובע תשתית ראייתית בקשר לסוגיה זו נפסק כי לא היה בה די כדי לעמוד בנטל הדרוש לשינוי אחוז הריבית על-פיה יחושב היוון כספי הפיצוי (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 29349-12-12 ר' ר' נ' שירותי בריאות כללית, פיסקאות 178-162 לפסק דינו של כבוד השופט א' דראל (17.8.2016); ת"א (מחוזי י-ם) 53143-09-12 ש' ב' נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב - "הפול", פיסקאות 222-143 לפסק דינו של כבוד השופט א' דראל (28.3.2017). ערעור על פסק הדין תלוי ועומד בבית המשפט העליון - ע"א 3751/17). לפיכך היוון הפיצוי בראש הנזק של גריעה מכושר השתכרות לעתיד נערך לפי ריבית בשיעור 3%.
עזרה
17.התובע היה רווק בעת פציעתו בתאונה והתגורר בבית הוריו. בתצהירו תיאר התובע כי בבוקר שלאחר התאונה הברך הייתה נפוחה מאד והוא סבל מכאבים קשים. בשל כך שלא יכול היה לקפל את הברך אמו עזרה לו להתלבש ולגרוב גרביים, כאשר מצב זה נמשך לדבריו זמן רב יחסית של מספר שבועות, ולמרות שיפור כתוצאה מן הפיזיותרפיה המצב המשיך להיות קשה עד הניתוח שעבר כחצי שנה לאחר התאונה (סעיף 16 לתצהיר התובע). אחיו של התובע, שבאותה העת אף הוא התגורר בבית ההורים וישן באותו החדר עם התובע, הוסיף והעיד על הכאבים שסבל ועל העזרה שהעניקה האֵם לתובע "בהכל - אפילו במקלחת" (סעיף 5 לתצהיר האח ועדותו בעמ' 3 ש' 33-24). לא הוגש תצהיר של האֵם בנוגע לעזרה שהעניקה לבנהּ, ומתצהירו של התובע עצמו לא עולה כי מדובר בעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה. עם זאת בשים לב לנכות הזמנית שנקבעה על-ידי המומחה מטעם הנתבעת לתקופה שלאחר הניתוח שעבר בעטיה של התאונה סביר כי בתקופה זו נדרשה לתובע עזרה חורגת. על כן אני מעמידה את הפיצוי לתקופה זו על דרך של אומדן בסך גלובלי של 1,500 ₪. שיעור נכותו של התובע בקשר לתאונה אינו מצדיק פסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת מעבר לתקופה זו לעבר, כמו גם לעתיד.
הוצאות רפואיות ונסיעות
18.התובע טען להוצאות בשל הצורך בקבלת טיפולים רפואיים, ובכלל זה הנסיעות הכרוכות באלה, אצל מספר אורתופדים, טיפולי פיזיותרפיה וטיפול תרופתי לשיכוך כאבים. בשים לב לקבלות שצורפו כנספח ב' לתצהיר התובע ולטיפולים שקיבל כמפורט בחוות הדעת הרפואיות אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן בסך 3,500 ₪. מעבר לכך שיעור נכותו של התובע בקשר לתאונה אינו מצדיק פסיקת פיצוי בגין ניידות.
כאב וסבל
19.לאחר שנתתי דעתי לנסיבות המקרה, לרבות הטיפולים הרפואיים שנדרשו בגין הפגיעה ובכלל זה הניתוח שעבר, לנכות שהוחמרה בגין התאונה ואף לצלקות שנותרו לתובע כמתואר בעמ' 4 למעלה לחוות דעתו של פרופ' פייזר, אני מעמידה את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך 55,000 ₪.
20. יובהר כי כל הסכומים שנפסקו לעיל הם סכומים הנכונים ליום מתן פסק הדין.
סוף דבר
21. התביעה מתקבלת כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 360,000 ₪.
22.לסכום הפיצוי יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כולל מע"מ). בנוסף על הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט בהן נשא התובע, לרבות חלקו בשכר הטרחה של פרופ' פייזר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.
23.הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.
24.המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
