עזבון המנוח ק' ואח' נ' מזרחי ואח'

מבוא

1. ביום 5.9.05 נפל מ' ק' (להלן: המנוח) מפיגום עת עבד בקומה השלישית בבניין ברחוב אנטיגונוס 19 בירושלים (להלן: הבניין). המנוח אושפז תחילה בבית חולים הדסה עין כרם ולאחר מכן הועבר לבית חולים ברשות הפלסטינית שם נפטר ביום 5.7.07 בהיותו בן 27 שנים.

2. התובעת 2 היא אלמנתו של המנוח, התובעות 3-5 הן בנותיו והתובעים 6-7 הם הוריו (להלן יחד: התובעים). התביעה הוגשה נגד הנתבע 1, אורן מזרחי (להלן: אורן), בעל דירה בקומה השנייה של הבניין אשר בנה את תוספת הבנייה בקומה השלישית; הנתבע 2, שלמה מזרחי (להלן: שלמה), אביו של אורן ובעל דירה באותו בניין (בקומה הראשונה) והנתבע 3, דוד דנינו (להלן: דוד), חמו של אורן אשר נכח במקום בעת התרחשות התאונה (אורן, שלמה ודוד יכונו להלן יחד: הנתבעים).

3. הנתבעים שלחו הודעה לצד שלישי לג' אל קמרי (להלן: ג') ואל מוחמד אבו סמרה (להלן: מוחמד), שניהם תושבי הרשות הפלסטינית. לטענת הנתבעים ג' שימש כקבלן וכמעבידו של המנוח ומוחמד עבד עם המנוח בבניין.

4. ההודעה למוחמד נמחקה מחמת חוסר מעש (החלטה מיום 15.11.15). נגד ג' ניתן פסק דין על תנאי בהתאם לתקנה 223(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (החלטה מיום 15.11.15). ההודעה לצד שלישי ופסק הדין המותנה הומצאו לג' כדין על ידי הממונה על העזרה המשפטית (אישורי המצאה צורפו להודעת הנתבעים מיום 26.10.15 ומיום 12.1.16).

5. בהמשך ההליך ביקשו הנתבעים לצרף את ג' ומוחמד כנתבעים נוספים. התובעים הותירו את הבקשה לשקול דעת בית המשפט. הבקשה התקבלה. כתבי בית הדין הומצאו לג' כדין (הודעת הממונה על העזרה המשפטית מיום 21.8.16 אשר צורפה להודעת הנתבעים מיום 28.8.16) אולם לא הומצאו למוחמד. בשים לב לכך שההודעה לצד שלישי שנשלחה למוחמד נמחקה, ולכך שהתביעה לא הומצאה לו ולכן דינה להימחק, אין הוא צד לתיק כנתבע או כצד שלישי.

6. מטעם התביעה העידו אביו של המנוח, אלמנתו, אמו, ג' ומוחמד. הנתבעים ויתרו על חקירת אמו של המנוח שהגישה תצהיר. מטעם ההגנה העידו אורן ודוד. כמו כן העידה מפקחת העבודה מרינה בולוצקי (להלן: חוקרת התאונה), אשר הוזמנה על ידי הנתבעים להיחקר על דו"ח חקירת תאונה (להלן: הדו"ח) שערכה לאחר שחקרה את התאונה מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. 

    

   התשתית העובדתית 

7. ביום התאונה, במסגרת חקירה משטרתית לגבי נסיבות האירוע, נגבו הודעות מג' ומהנתבעים (הודעתו של ג' הוגשה וסומנה ת/1, הודעתו של אורן הוגשה וסומנה ת/5, הודעתו של דוד הוגשה וסומנה ת/3). יום לאחר מכן נגבתה הודעה גם ממוחמד (הודעתו של מוחמד הוגשה וסומנה ת/2). בסיכום החקירה הוחלט להעביר את התיק לתביעות לצורך בחינת הגשת כתב אישום נגד אורן ודוד, בין היתר, בגין עבירות נגד סעיף 326 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (שכותרתה "חובת ממונה על דבר שיש בו סכנה") בשל אי נקיטת אמצעי זהירות בעת העסקת פועלים בבניין, מחדל אשר בעטיו נעברה עבירה של חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק. תיק החקירה בעניינם של ג' ומוחמד נסגר מחוסר עניין לציבור. בסופו של יום לא הוגשו הליכים פליליים נגד אורן ודוד מטעמים השנויים במחלוקת בין הצדדים.

8. בדו"ח שנערך במסגרת חקירת האירוע על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נקבעו המסקנות הבאות:

   "התאונה היא תוצאה ישירה של פיגום הבנוי בצורה מאולתרת, כפי שמתואר בממצאים, ואי שימוש בציוד מגן אישי חגורה או רתמת בטיחות.

   הפיגום לא עמד בדרישות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח 1988 והתקן הישראלי לפיגומים 1139 והיה פסול לשימוש.

   הנפגע לא קיבל הדרכה נאותה בניגוד לדרישות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים) התשנ"ט 1999.

   מבצע לא מינה מנהל עבודה בניגוד לדרישות תקנות הבטחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח-1988 תקנה 2.

   נפילתו מגובה של הפועל הייתה נמנעת, אילו היה קשור ע"י חגורה או רתמת הבטיחות בעת עבודתו על הפיגום לפי דרישות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח תקנה 168 ותקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) התשנ"ז-1977".

    

   העובדות המוסכמות

9. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי אופן התרחשות התאונה, הסיבות בעטיין נגרמה והקשר הסיבתי בין נפילתו של המנוח מהפיגום למותו. מהראיות עולה כי אורן בנה תוספת בנייה על גג הבניין, בקומה השלישית. קירות התוספת חופו אבן והיה צורך לבצע איטום בין האבנים, עבודה המכונה "כוחלה". ביום האירוע בסביבות השעה 9:30 בבוקר הגיעו לבניין מוחמד, ג' והמנוח (להלן יחד: הפועלים) כאשר ברשותם דיסק חשמלי. לא היו בידיהם התרי כניסה לישראל ורישיונות עבודה. אורן לא נכח בבניין בעת הגעתם. דוד הגיע לבניין ואפשר לפועלים להשתמש בכלי העבודה ובחומרים שהיו במקום לצורך בניית פיגום מאולתר. הפועלים בנו מקרשים שנמצאו באתר משטח עבודה באורך של כ-3 מטר וברוחב של כ-40 ס"מ. סביב שני קצותיו של משטח העבודה לופפו חבלים. את קצות החבלים הניחו על הגג ומעליהם שמו בלוקים ואבנים על מנת להבטיח את יציבותם. הפיגום המאולתר נתלה על הקיר החיצוני הימני של הבניין. המנוח ומוחמד עמדו על הפיגום וניקו את האבנים בעזרת דיסקים. לאחר כשעה, בסביבות השעה 11:00, נפל המנוח מהפיגום, מגובה של כ-7.5 מטר, לקרקע.

10. הצדדים אינם חולקים על מסקנות דו"ח החקירה לפיהן התאונה אירעה עקב שימוש בפיגום מאולתר ואי שימוש בציוד מגן אישי, חגורה או רתמת בטיחות. כמו כן אין הם חולקים על כך שאם הפיגום היה נבנה באופן תקני והמנוח היה מוגן כנדרש, ניתן היה למנוע את הנפילה.

11. הנתבעים הכחישו תחילה את הקשר הסיבתי בין מותו של המנוח, כשנתיים לאחר האירוע, לנפילתו מהפיגום. בעקבות זאת הגישו התובעים את חוות דעתו של ד"ר מ' ולד אשר קבע כי המנוח נפטר כתוצאה מנזק מוחי קשה שנגרם לו עקב הנפילה מהפיגום ומהסיבוכים שהתפתחו בהמשך. הנתבעים ויתרו על חקירתו של ד"ר ולד ואינם חולקים עוד על מסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי בין מותו של המנוח לנפילתו מהפיגום.

    העובדות שבמחלוקת

12. כאמור, אורן לא נכח בבניין בעת שהגיעו הפועלים אלא שלח במקומו את חמו, דוד. המחלוקת העובדתית בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הפועלים עבדו בבניין בתיאום עם אורן ובאישורו, כטענת התובעים או שמא ג' הוזמן למקום רק על מנת ליתן הצעת מחיר לביצוע העבודה, כטענתו של אורן.

13. לפי גרסתו של אורן, הוא פגש את ג' בשער שכם כשבועיים לפני האירוע. באותה פגישה סוכם ביניהם כי כאשר אורן יגיע לשלב בו יזדקק לבצע עבודות כוחלה, יצור קשר עם ג' על מנת לבחון את האפשרות להעסיקו. אורן אכן יצר עמו קשר וסוכם כי ג' יגיע לבניין על מנת לתת הצעת מחיר לעבודה. יום קודם לפגישה המתוכננת נקע אורן את רגלו ונבצר ממנו להגיע לבניין. הוא שלח את דוד לפגוש את ג' וללוות אותו במהלך בדיקת העבודה והערכתה. לטענתו, הוא לא הסמיך את דוד לאשר את ביצוע העבודה ולא היה מאפשר לפועלים לעבוד במקום מבלי לוודא שיש בידם היתרי כניסה לישראל ורישיונות עבודה. לפי הנטען כך נהג לגבי כל הפועלים ששכר את שירותיהם לצורך ביצוע עבודות בתוספת הבנייה. עוד נטען על ידו כי הפועלים לא קיבלו היתר לעבוד במקום והחלו בעבודה על דעת עצמם בלבד. הם נצלו את היעדרו על מנת לקבוע עובדות בשטח וזאת בטרם נקשר בין הצדדים הסכם לגבי תנאיי העבודה ובטרם סוכם על מחיר.

14. לעומת זאת, לפי גרסתו של ג', אורן סיכם עמו מראש את ביצוע עבודת הכוחלה במחיר של 20 ₪ למטר אבן. מכיוון שאינו מומחה לעבודה זו, פנה למוחמד ולמנוח, שזהו תחום מומחיותם, והציע להם את העבודה. הם הסכימו להצעתו ושלושתם הגיעו לבניין, מצוידים בדיסק, לצורך ביצועה. אורן לא נכח במקום, אולם היה שם פועל בשם "שוואקאת". הפועל התקשר לדוד להודיע על בואם והם המתינו לו. כשהגיע דוד, הוא סיפק להם חבלים וקרשים מהם הרכיבו פיגום וכן מסרו לו רשימה של חומרים שנדרשו להם לצורך ביצוע העבודה.

15. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שהוצגו לפני, מצאתי להעדיף את גרסתו של ג', לפיה אורן אישר לפועלים לעבוד בבניין. גרסתו של ג' מהימנה עלי ונתמכת בהודעות שמסרו מוחמד ודוד בחקירתם במשטרה סמוך לתאונה. מהודעותיהם של ג', מוחמד ודוד עולה גרסה עקבית ואחידה, לפיה דוד הגיע לבניין והתיר להם להשתמש בחבלים ובעצים שהיו במקום לצורך הכנת הפיגום. הם הכינו פיגום והחלו בעבודה. מעדותו של דוד עולה כי בזמן אמת סבר שאורן אישר את עבודתם של הפועלים. דוד תיאר בחקירתו את מעשיו ביום התאונה ומפאת חשיבות הדברים, אצטט את החלק הרלבנטי של הודעתו:

    "אורן התקשר אלי לטלפון בסביבות השעה תשע וחצי עשר ואמר לי ללכת לראות מה קורה באתר הבניה, אורן מסר לי שהתקשרו הכוחלאים ומסרו שהם באתר הבניה, הגעתי לאתר הבניה בסביבות תשע וחצי עד עשר וחצי להערכתי, פגשתי את הפועלים, הם אמרו שאורן דיבר איתם, אני אמרתי להם תחכו שאורן יגיע או אבא שלו ותדברו איתם. אני הלכתי לקנות סיגריות או משהו כזה. כשחזרתי ראיתי שהפועלים עובדים. הם כנראה שהיו עם אורן וסיכמו שהם עובדים, בדירה יש כלים והם השתמשו גם בכלים שבדירה, הם שאלו אם הם יכולים להשתמש בכלים שבדירה ואני אמרתי להם שכן. אני הבנתי שהם קיבלו איזה שהוא אישור לעבוד וקיבלו כלים...

    ...

    ש. האם הם הביאו איתם את הקרשים והחבלים לביצוע הפיגומים?

    ת. הקרשים נמצאים, חבל היה במקום עוד לפני שהם באו, זה חבל שהשתמשו בו עוד קודם הקבלנים שביצעו את העבודה להרמת החומרים בגלגלת. הם לא הביאו איתם חבל ככל שידוע לי.

    ש. האם נתת להם אישור להשתמש בחבל וקרשים?

    ת. כן. הם ביקשו מאורן חומרים, אורן התקשר איתי ושאל אותי תראה איזה חומרים הם רוצים ושאלתי אותם ואמרתי לו מה להביא להם, ואורן הזמין מהספק חול ים, דיסקים, מברשות משהו כזה, החומרים הגיעו לאחר שהייתה התאונה בסמוך לאמבולנס.

    ש. איך ידעת איזה חומרים להזמין?

    ת. שאלתי את האיש של הכוחלה שהגיע לבצע את העבודה, הודעתי לאורן, ואורן הזמין את החומרים לפי בקשתם. בנוגע לכלי העבודה אמרתי להם שהם יכולים להיעזר בכלי העבודה של האתר, למעשה אמרתי לג' שהם יכלים להשתמש בכלים שקיימים באתר כמו עצים חבלים, דיסק וכדומה...

    ש. "האם אורן ידע שהם התחילו בעבודה?

    ת. אם הוא הזמין חומרים לפי בקשתם כנראה שהוא ידע שהם התחילו בעבודה.

    ש. מי אמר להם מה בדיוק הם צריכים לעשות?

    ת. לא יודע, הם כנראה ידעו בדיוק מה לעשות, כנראה שהם כבר קיבלו הדרכה

    מאורן, זה נראה כך, כי איך הם ידעו על המקום, ואיך הם ידעו אפוא בדיוק נמצא הבית....

    ש. לפי דבריך אני מבין שהם באו היום לבצע את העבודה?

    ת. ברגע שאני דיברתי עם אורן והם ביקשו חומר לעבודה אז ברור שהם הגיעו לעבוד" (הודעתו של דוד במשטרה מעמוד 2 ש' 38- עמוד 3 שורה 80) (ההדגשה שלי, ש.ל.).

     

16. מהודעתו של דוד עולה אפוא כי אורן התקשר אליו בעת שהיה בבניין וביקש ממנו שיברר אצל הפועלים מהם החומרים הנדרשים להם לצורך ביצוע עבודתם. דוד פנה אליהם והם מסרו לו רשימה של חומרים. לאחר מכן הודיע על כך טלפונית לאורן אשר ביצע את ההזמנה על אתר. מכך הסיק דוד כי הפועלים הגיעו לבניין לבצע את עבודת הכוחלה.

17. כאשר נערך עימות בין דוד לאורן, אורן לא הכחיש כי הזמין ציוד וחומרים:

    "שאלה לדוד: מי הזמין היום את החומרים עבור הפועלים שהגיעו לאתר הבניה?

    תשובה: אני הודעתי לאורן מה הם מבקשים ואורן הזמין מהספק.

    שאלה לאורן: אילו חומרים הזמנת?

    תשובה: חול ים, דוד עשה את ההזמנה אני רק אישרתי אותה. דיסקים, מסמרים חומרי בניין.

    ...

    שאלה לאורן: עפ"י עדותו של דוד אתה ידעת כי הפועלים שהגיעו היום לאתר הבניה החלו בעבודה ואף הזמנתם חומרי בניין לביצוע העבודה, מה אתה אומר על כך?

    תשובה: הם באו לבניין קודם כל לתת הצעת מחיר. הם גם לא עבדו.

    שאלה לדוד: האם הפועלים עבדו בבניין?

    תשובה: כן" (הודעתו של דוד במשטרה מעמוד 4 שורה 113 עד עמוד 5 שורה 123).

     

18. בגרסה מאוחרת יותר, שמסר בתצהירו, תירץ אורן את הזמנת החומרים ביום התאונה בכך שביקש לנצל את שהותם של הפועלים במקום על מנת להכין מבעוד מועד את החומרים הדרושים לצורך עבודת הכוחלה. לטענתו, הוא "חשב לעצמו" שאף אם העבודה תבוצע בסופו של דבר על ידי אחרים, יחסוך זמן בכך שיזמין את החומרים באותו מועד שכן ממילא הזמין סחורה בהיקף גדול (סעיף 26 לתצהירו). הסבר זה לא בא זכרו בהודעתו במשטרה למרות שנשאל ספציפית לגבי נקודה זו. בהעדר הסבר סביר לכבישת עדותו אין בידי לקבלה. טענתו זו אף אינה מתיישבת עם עדותו של דוד במשטרה, אשר לא הבין את הדברים כך בזמן אמת. היא אף אינה תואמת את המצג שהוצג לפועלים אשר לא יכלו לנחש את כוונותיו הנסתרות של אורן.

19. בגרסה מאוחרת יותר, בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, טען דוד שהוטעה לחשוב כי אורן אישר לפועלים לעבוד לאחר שראה אותם עובדים. אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, דוד הבהיר בחקירתו במשטרה כי הבין שאורן אישר את העבודה לא רק בשל כך שראה את הפועלים עובדים אלא מכיוון שאורן הזמין חומרים לצורך ביצוע העבודה על פי הוראתם. מכאן שבזמן אמת הבין מהתנהגותו של אורן, כמו שהבינו גם הפועלים, כי העבודה מתבצעת על דעתו של אורן.

20. לאמור לעיל אוסיף כי גרסתו של ג' נתמכת גם בראייה כוללת של הנסיבות. עבודת כוחלה אינה עבודה מורכבת, כגון בניית שלד. מהעדויות עולה כי המחיר נקבע לפי מטר עבודה. על פני הדברים לא היה כל צורך כי ג' יגיע למקום, עם עוד שני פועלים, רק על מנת להציע הצעת מחיר. בפועל הגיעו שלושה פועלים מהרשות הפלסטינית ישירות לאתר הבנייה כאשר ברשותם דיסק. הם הסתכנו בכך שיתפסו ללא היתרי עבודה. כמו כן הם נושאו בהוצאות הכרוכות בנסיעות. עובדות אלה תומכות יותר באפשרות כי התנאים לביצוע העבודה סוכמו במועד מוקדם יותר והפועלים הגיעו לבצעה.

21. איני מתעלמת מכך שהתגלעו אי התאמות מסוימות בין עדותו של ג' בבית המשפט להודעתו במשטרה, כגון זהות האדם עמו נפגש בשער שכם (בעדותו בבית המשפט סבר בטעות שהיה זה דוד ולא אורן) ובשמות הצדדים. אולם יש להתחשב בכך שעדותו של ג' נשמעה שנים ארוכות לאחר קרות האירוע. אין באי התאמות אלו כדי לקעקע את עיקרי עדותו. כמו כן איני מתעלמת מטענתו של אורן לפיה לא אישר מעולם לבעלי מלאכה לעבוד בבניין מבלי שנחתם הסכם בכתב אשר כולל תנאי לפיו העבודה תבוצע רק על ידי פועלים המצוידים באישורי כניסה ועבודה כדין. דוגמאות לחוזים כאמור עם בעלי מלאכה שונים צורפו לתצהירו. אף אם פעל אורן כנדרש לגבי התקשרות עם חלק מבעלי המלאכה, אין בכך להעיד בהכרח על כל ההתקשרויות. כאמור לעיל, במקרה דנן אורן לא הקפיד לפעול על פי אותו דפוס נטען.

22. מהטעמים המצטברים שהובאו לעיל, אני קובעת אפוא, כי הפועלים עבדו במקום בידיעתו של אורן, באישורו ולמעשה לבקשתו.

     

    סוגיית האחריות

    אחריותו של אורן

23. אורן העיד כי בסביבות חודש מרץ 2005, ביצע שיפוצים והרחיב דירה בבעלותו על ידי בניית תוספת בגג הבניין. תחילה ניסה לבצע את העבודות באמצעות קבלנים ראשיים, אולם לאחר שהתגלעו בינו לבינם מחלוקות החליט לנהל את העבודות בעצמו באמצעות התקשרות ישירה עם קבלנים מקצועיים, כל אחד בתחומו (שלד, אינסטלציה, גבס, כוחלה וכדומה). בהודעתו במשטרה סיפר כי הוא "מבין הכול בבניין" (בעמוד 2 שורה 43). כלומר אורן העיד על עצמו שהינו מצויד בידע ובכישורים הנדרשים לנהל את עבודות בנייתה של התוספת על גג הבניין באופן עצמאי. לטענתו הוא התקשר עם ג' שכן הלה הציג את עצמו כקבלן לעבודות כוחלה.

24. את אחריותו של אורן לנזקיו של המנוח ניתן לבסס במקרה דנן הן על עוולת הפרת חובה חקוקה הן על עוולת הרשלנות. הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: תקנות בטיחות בעבודה או התקנות) מטילות על אורן אחריות לדאוג לבטיחות באתר הבניה. האחריות להבטיח את קיומן של הוראות הבטיחות ואת יישומן בשטח על ידי כל הנמצאים באתר מוטלת על "מבצע הבניה" המוגדר בסעיף 1 לתקנות:

    "מבצע בניה" – קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו;

    "מזמין" – בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה;".

     

25. מלכתחילה "מבצע הבניה" הינו בעל הנכס, מזמין העבודה. אולם אם בעל הנכס כורת הסכם עם קבלן ראשי, והוא אשר מבצע את כל עבודת הבניה, הרי שהאחריות המוטלת על המזמין עוברת, מכוח התקנות, אל כתפי הקבלן הראשי (תקנה 6 לתקנות). תכליתן של התקנות היא להביא לתיאום מרבי בין הגורמים השונים הפועלים באתר בניה כדי להבטיח את השמירה על הוראות הבטיחות באתר וכן כדי ליצור "כתובת" ברורה ממנה ניתן יהיה להיפרע מקום בו נגרם נזק כתוצאה מהפרתן של הוראות הבטיחות (ראו: ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי (27.4.2003); ע"א 1062/15 והבי נ' נאזל (10.5.2016)).

26. בענייננו אורן העיד כי לאחר שנואש מהעסקת קבלן ראשי החליט לשכור קבלנים שונים לצורך ביצוע העבודות השונות. לפיכך החובות המוטלות מכוח תקנות הבטיחות בעבודה נותרו על כתפיו. כמבצע העבודה, היה על אורן למנות מנהל עבודה (תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה), אשר יהיה אחראי למילוי הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (תקנה 5(א) לתקנות). משלא עשה כן, נותרה האחריות על אורן, כמבצע בנייה, למילוין של הוראות הבטיחות (תקנה 5(ג) לתקנות).

27. התקנת פיגום ושימוש בו טומנים בחובם סכנות בטיחות. לפיכך נקבעו בפרק ג' לתקנות הבטיחות בעבודה הוראות מפורטות בנוגע להתקנת פיגומים. הוראות אלה נועדו להגן, בין היתר, על בטיחותו של המנוח ולמנוע התממשות סיכונים מהסוג שהתרחש בפועל, קרי נפילתו מהפיגום בעת ביצוע עבודת הכוחלה בגובה. על פי דו"ח החקירה, אשר לגבי ממצאיו אין חולק, הפיגום עליו עמד המנוח לא עמד בדרישות תקנות הבטיחות בעבודה. חוקרת התאונה ציינה בחקירתה כי: "פשוט לא היה פיגום. זה פיגום שאסור להשתמש בו כלל" (פרוטוקול עמוד 6 שורה 25). כמו כן המנוח לא היה קשור באמצעות חגורה או רתמת בטיחות בעת עבודתו על הפיגום, בנגוד לתקנה 168 לתקנות הבטיחות בעבודה ולתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1977.

28. קבעתי לעיל כי אורן ידע על עבודתם של הפועלים בבניין ואישר אותה. בנסיבות אלה אורן, כ"מבצע הבניה", נושא באחריות כפולה - הן לאי-מינויו של מנהל עבודה הן לאי-מילוין של הוראות הבטיחות במסגרת עבודות הבנייה. ניתן לקבוע ב"מאזן ההסתברויות" כי לו היה פועל באתר מנהל עבודה, הוא היה דואג לוודא כי הוראות הבטיחות הקשורות להצבת פיגומים ולעבודה עליהם מתבצעות. בהעדרו של מנהל עבודה, לכול הפחות היה על אורן עצמו לוודא, לפני שנתן אישור להתחיל בביצוע העבודה, בין במישרין בין על ידי מי מטעמו, כי הפיגום שהוקם תקין וכי המנוח ואחמד צוידו בציוד מתאים לעבודה בגובה.

29. נוכח האמור, מסקנתי היא כי יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) התקיימו במלואם, לרבות יסוד הקשר הסיבתי. אורן הפר את חובותיו על פי חיקוק, אשר נועד בין היתר להגן על בטיחותו של המנוח. משהפר את חובותיו, ועקב כך נפגע המנוח, אחראי אורן לנזקיו.

30. לא נעלם מעיני שבסיכומיהם התייחסו התובעים לעוולת הרשלנות כבסיס לאחריותו של אורן. אולם בכתב התביעה פורטו חלק מהחיקוקים אשר הופרו על ידי אורן. כמו כן, חיקוקים אלה פורטו בדו"ח אשר היה בפני הצדדים והתובעים הפנו אליו בסיכומיהם (סעיף 20 לסיכומים). במצב דברים זה, הפרתם של חיקוקים אלה היוותה חלק מהסוגיות הנדונות בתיק והנתבעים היו ערים לכך כי עליהם להתגונן גם מפני טענה זו.

31. מכל מקום, ניתן להטיל אחריות על אורן בגין נזקי התובעים גם מכוח עוולת הרשלנות. כידוע, הוראות סטטוטוריות בחיקוק הדן בכללי זהירות שיש לנהוג לפיהם בעת הפעילות הרלבנטית, משמשות כראיה בדבר נורמות הזהירות לפיהן חייב האדם הסביר לנהוג. אורן הפר נורמות אלה בכך שלא דאג למנות מנהל עבודה, שהינו בעל מקצוע האמון על הסכנות הטמונות בעבודות בנייה ובקיא באמצעים שיש לנקוט למניעת תאונות. אורן גם התרשל בכך שלא פיקח על ביצוע העבודה, אפשר לפועלים להרכיב פיגום מאולתר, אשר לקה בכשלים חמורים, ולעבוד בגובה ללא כל ציוד מגן מתאים. לפיכך הוא אחראי לנזקי המנוח גם מכוח עוולת הרשלנות. אוסיף כי בנסיבות העניין אין לפטור את אורן מאחריות בשל כך שהתקשר בהסכם לביצוע עבודת כוחלה עם ג', שלטענתו הציג עצמו כקבלן המומחה לעבודה זו (סעיף 15 לפקודת הנזיקין). זאת, בין היתר נוכח קביעתי לעיל כי אורן הרשה את המעשה שגרם לנזק (סעיף 15(3) לפקודה).

    אחריותו של דוד

32. כמפורט לעיל, דוד הגיע לבניין לפגוש את הפועלים לבקשתו של אורן. השאלה היא, האם דוד חב חובת זהירות כלפי המנוח? אם דוד פעל במקומו של אורן ונטל על עצמו את חובותיו, נושא אף הוא באחריות כלפי המנוח להפרת הוראות הבטיחות. לעומת זאת, אם הגיע למקום לבקשתו של אורן, על רקע קשרי המשפחה ביניהם, רק על מנת להעביר לפועלים מסר מאורן, כטענתו של דוד, אין מקום להטיל עליו אחריות.

33. התמונה העולה בעניין זה מהתשתית הראייתית אינה חד משמעית. אולם לאחר עיון במכלול העדויות, ולא בלי התלבטות, מסקנתי היא שלא הוכח כי דוד נטל על עצמו את חובותיו של אורן לפקח על העבודה ולהשגיח על הפועלים. בחקירתו במשטרה העיד דוד כי אתר הבנייה אינו שלו, הוא לא הכיר את הפועלים ונשלח על ידי חתנו אורן. חלק מהזמן הוא כלל לא נכח במקום וכשנכח לא פיקח ולא השגיח על הפועלים. לכן גם לא ראה את התרחשות התאונה. אמנם דוד סיפר במשטרה כי עבד בעברו בחברת בניין וחפירות. אולם מעדותו עולה כי עבד בחברה של חפירות ולא של בנייה (פרוטוקול עמוד 38 שורה 17) ולפיכך אף אין לומר כי נשלח לאתר הבנייה בשל מומחיותו.

34. לא נעלמה מעיני עדותם של ג' ומוחמד בחקירתם במשטרה לפיה דוד אמר להם להכין פיגום מהחבלים והקרשים שנמצאו באתר (הודעתו של ג' עמ' 2 ש' 15 והודעתו של מוחמד עמ' 1 שורות 6-8). אולם התרשמותי הכללית היא, שדוד נשלח על ידי אורן על מנת למסור לפועלים נתונים כלליים לגבי העבודה, כגון היכן לבצע את העבודה והיכן מונחים חומרים וכלים שניתן לעשות בהם שימוש לצורך ביצועה. ואכן, כאשר נשאל ג' במסגרת חקירתו הנגדית מי אמר להם איך להתקין את הפיגומים השיב: "אף אחד לא אמר לנו" (פרוטוקול עמוד 20 שורות 8-9). כלומר, דוד לא נטל על עצמו את עבודת הפיקוח וההשגחה על הפועלים. לפיכך אין להטיל עליו אחריות לקרות הנזק ודין התביעה כנגדו להידחות.

    אחריותו של שלמה

35. בנסיבות העניין לא מצאתי שיש מקום להטיל אחריות על שלמה לקרות הנזק. לא הוכח כי בין שלמה למנוח התקיימו "יחסי רעות" אשר הטילו עליו חובה כלפיו. שלמה אינו בעל המקרקעין (ראו נסח מלשכת רישום המקרקעין, אשר הוגש וסומן כ-נ/1, ממנו עולה כי שלמה הוא בעל דירה בקומה הראשונה בבניין). הוא אינו מזמין העבודה. הוא לא נכח בזירה בעת התרחשות האירוע ולא היה מעורב בו. ברי כי היותו בעלים של דירה בבניין ואביו של אורן אין די בהם כדי להטיל עליו אחריות. לפיכך דין התביעה נגדו להידחות.

    אחריותו של ג'

36. ההתקשרות לביצוע עבודת הכוחלה נעשתה ביו אורן לג'. אורן לא הכיר את מוחמד ואת המנוח ולא היה לו קשר ישיר עימם. לפיכך ג' הינו "קבלן ראשי" כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה ("מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בניה או בניה הנדסי").

37. לאחר עיון בחומר הראיות מצאתי כי מוחמד והמנוח היו עובדיו של ג'. כידוע המבחן הקובע בדיני הנזיקין לעניין קביעת יחסי עובד ומעביד הוא מבחן השליטה הגמורה, המרות והפיקוח. לעניין זה, שליטה – בין בפועל ובין בזכות לשליטה, ואין נפקא מינה למשכה (סעיף 2 לפקודת הנזיקין; ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ניסים פ"ד לה(4) 748 (1981)). בהתקיים מבחן זה, ייחשב בעל השליטה למעביד גם אם מתכונת העבודה שקבע עם פלוני הינה של קבלן משנה תחתיו, ואף אם לצרכים אחרים לא ייחשב הוא כמעביד (ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות (2.12.2009)). אמנם מוחמד והמנוח היו בעלי מקצוע ("כוחלאים"), ואילו ג' העיד כי לא הייתה לו מומחיות בעבודה זו והוא בא על מנת לסייע להם. אולם ג' היה הרוח החיה ביסוד ההתקשרות בין הצדדים. הוא פגש את אורן, ניהל עמו משא ומתן לביצוע העבודה וסיכם עמו את המחיר. הוא פנה למוחמד ולמנוח, הציע להם את העבודה והוביל אותם לבניין. בהגיעם לבניין הוא ניהל את המגעים עם דוד ועזר בהרכבת הפיגום. לא למותר לציין בהקשר זה כי ג' היה דודו של המנוח ומבוגר ממנו וממוחמד בשנים רבות. מכאן שג' ניהל את ההתקשרות בעסקה ומוחמד והמנוח ביצעו את העבודה כעובדיו הסרים למרותו. לפיכך, לצורך דיני הנזיקין בלבד, יש לראות בו כמעבידו של המנוח במועד התאונה.

38. מעביד חב כלפי עובדו חובת זהירות במסגרתה עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה. בין היתר, עליו לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להזהיר את עובדיו מפני סיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי זהירות נאותים. על ג' היה לספק לעובדיו פיגום תקין לצורך ביצוע עבודת הכוחלה בקומה השלישית. כמו כן היה עליו לדאוג לציוד מגן לעבודה בגובה. ג' היה מודע לסיכון הטמון בשימוש בפיגום המאולתר. הוא העיד כי "הפיגום כל הזמן זז באוויר, רק משוגע עולה עליו, לא מחברים אותו לקיר. אני לא הייתי עולה על זה, זה פחד מוות" (פרוטוקול עמוד 24 שורות 6-7). חרף האמור, לא רק שלא נקט אמצעי זהירות כלשהם למנוע את הנזק, אלא שנטל חלק בהכנת הפיגום המאולתר. לפיכך הוא אחראי לנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

39. אוסיף, כי גם אם לא הייתי מוצאת שמתקיימים במקרה דנן יחסי עובד-מעביד, עדיין הייתה חלה חובת זהירות בין ג' למנוח, שכן זו חלה גם כלפי אדם המבצע עבודה עבור אחר, למרות שאיננו עובד שלו (ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות פסקה 10 (2.12.2009)).

40. מעבר לאמור יצוין כי נגד ג' ניתן פסק דין מותנה לאחר שלא הגיש כתב הגנה להודעה לצד שלישי שנשלחה לו על ידי הנתבעים. לא התבקש ביטול פסק הדין המותנה. כמו כן, הוגשה נגדו תביעה אשר לא התגונן מפניה ויש מקום ליתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה בתביעה העיקרית. ממילא יש לקבל את התביעה נגדו ואת ההודעה לצד שלישי שנשלחה לו גם מטעמים דיוניים.

     

    אשם תורם

41. הכלל המנחה בפסיקה הינו כי במקרה בו מדובר בתאונת עבודה במסגרתה נפגע עובד, לא בנקל יוטל אשם תורם על העובד, אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה בולט וברור (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (27.12.2010); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004)). בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש מקום להטיל אחריות מסוימת על המנוח לנפילתו מהפיגום. כפי שעלה מעדותו של מוחמד, הוא והמנוח היו בעלי ניסיון בעבודת כוחלה. המנוח השתתף בהרכבת הפיגום עליו עבדו. נוכח הכשלים הבולטים בהרכבתו, סביר לקבוע כי המנוח היה ער לסיכון הטמון בשימוש בפיגום לא תקני ובהעדר ציוד מתאים, כפי שהיו ערים לכך גם ג' ומוחמד. חרף זאת עלה המנוח על הפיגום ביודעו כי לא ננקטו כל אמצעי זהירות שיש בהם כדי להפחית מן הסכנה הגלומה בהתקנת פיגום בדרך זו.

42. עם זאת, איני סבורה שיש להטיל על המנוח אשם תורם משמעותי. חלוקת האחריות לפגיעה נערכת על פי מבחן האשם המוסרי, דהיינו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את משקלם. בנסיבות העניין, האחריות הראשונית לספק למנוח סביבת עבודה בטוחה מוטלת על מזמין העבודה ועל המעסיק. לא ניתן להתעלם מכך שהמנוח, שהינו תושב שטחים, הגיע לבניין על מנת לשבור שבר לביתו. הבחירה שעמדה לפניו הייתה לבצע את העבודה או לחזור לביתו בידיים ריקות, לאחר שנשא בעלויות הכרוכות בנסיעתו. בנסיבות אלה, האשם המוסרי המוטל על המנוח הוא קטן באופן משמעותי יחסית לאשם המוסרי המוטל על אלה האחראים לשלומו ולביטחונו. בשים לב לשיקולים אלה, למנוח ייוחס אשם תורם בשיעור 20% מהנזק.

     

     חלוקת האחריות

43. בנסיבות העניין מצאתי לחלק את האחריות בין אורן לג' בחלקים שווים באופן שכל אחד מהם יישא ב-50% מהנזק (לאחר הפחתת אשם תורם). אורן ידע על ביצוע העבודה במקום ולא טרח למנות מנהל עבודה או לוודא באופן אישי כי סביבת העבודה בטוחה. הוא ידע כי אין במקום פיגום תקני ואפשר לפועלים, באמצעותו של דוד, להרכיב פיגום מסוכן. ג' היה בעל השליטה, המרות והפיקוח על המנוח. שניהם היו גורמים דומיננטיים אשר היה בידם לנקוט אמצעי זהירות שימנעו את הסיכון. לפיכך, האחריות של אורן וג' כלפי התובעים היא ביחד ולחוד, ובינם לבין עצמם, בחלקים שווים.

     

    גובה הנזק

    כושר השתכרותו של המנוח

44. לטענת התובעים המנוח עבד בעבודת כוחלה כפועל שכיר. הוא עבד בישראל ללא היתר עבודה אצל מעסיקים רבים ונעדר מהבית במשך שבוע עד עשרה ימים שבהם לן בתחומי ישראל והיה שב לביתו פעם בשבוע או שבועיים. במשך מספר שנים לפני התאונה עבד אצל אדם בשם אורי והפסיק את עבודתו אצלו מכיוון שהלה לא שילם את שכרו. כאשר עבד בעבודות בנייה רגילות השתכר 250 ₪ ליום ובעבודות כוחלה השתכר 300 ₪ ליום.

45. נוכח גילו של התובע בעת התאונה, שכרו לפני התאונה יכול היה אינדיקציה לכושר השתכרותו. אולם בענייננו קיים קושי לאמוד שכר זה. טענות התובעים לגבי שכרו של המנוח הן כלליות ולא ניתן לדלות מהן מה היה שכרו החודשי הממוצע לפני התאונה. לא הוכח כי במהלך השהייה הבלתי חוקית בישראל הצליח המנוח לעבוד באופן שוטף. אף אין יסוד להניח שהיה ממשיך לעבוד בישראל ללא היתר. התובעים מפנים בסיכומיהם לעדותו של מוחמד, שהינו בן גילו של המנוח, לפיה כיום הוא מחזיק בהיתר כניסה לישראל, עובד בארץ ומרוויח בממוצע בין 6,500 ₪ ל-7,200 ₪ לחודש. אולם ברי כי הנחה לפיה גם המנוח היה מקבל היתר לעבודה בישראל היא בגדר ספקולציה בלבד. כפי שציין אבי המנוח בעדותו לגבי קבלת היתר כניסה לישראל ואישור עבודה: "לא כל אחד מקבל. יש כאלו 45 שנה ולא מקבלים". (פרוטוקול עמוד 15 שורה 21). כמו כן, טענות התובעים לגבי השתכרותו של המנוח לא נתמכו בראיות כלשהן. למרות שנטען בתצהירי התובעים כי קיימים כרטיסי עבודה המוכיחים את השתכרותו לגבי עבודתו אצל אותו אדם בשם אורי, אלה לא הוגשו. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הוכח כושר השתכרותו כנטען. עם זאת, ניתן לקבוע כי המנוח היה בעל כושר השתכרות בהתבסס על העובדה שהוכח כי היה מומחה לעבודת כוחלה וכן כי בפועל פרנס את אשתו ושלוש בנותיו. השכר החודשי הממוצע בשטחים עומד על 2,000 ₪ לחודש (ראו: ע"א 3527/15 הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אבו שמסיה פסקה 10 (1.11.2016)). בהעדר נתונים מבוררים לגבי שכרו לפני התאונה, אניח, על סמך עובדות אלה, כי המנוח היה משתכר את השכר הממוצע בשטחים במהלך חיי עבודתו.

46. אשר לגיל הפרישה. בתחשיב הנזק שהוגש על ידי התובעים הועמד גיל הפרישה על 67. הבחינה לגבי גיל היציאה לפנסיה נעשית על פי גיל הפרישה במקום מושבו של הנפגע. מדובר בנתון עובדתי. הצדדים לא הציגו אסמכתאות כלשהן בעניין זה. עם זאת, מקום מושבו של המנוח הוא בשטחי הרשות הפלסטינית ואין בסיס להנחה כי גיל הפרישה בשטחי הרשות זהה לזה שבישראל. לפיכך החישוב יבוצע עד גיל 65, שזהו הגיל שנקבע בפסיקה, בהעדר ראיה אחרת, כגיל הפרישה בתחומי הרשות.

    חישוב הפיצויים

47. התובע, יליד 5.12.78, נפטר ביום 5.7.07, 22 חודשים לאחר התאונה. הוא הותיר אחריו אלמנה, מ' קמרי (להלן: מ'), ילידת 7.1.80, ושלושה ילדים; הבת ס' ילידת 3.6.03, הבת ס' ילידת 28.6.04 והבת ס' ילידת 26.4.06 (תובעות 2-5). מ', בנותיה והוריו של המנוח (תובעים 6-7) הם יורשיו על פי צו הירושה של בית הדין השרעי שצורף לכתב התביעה. מ' הייתה בעת התאונה ועודנה עקרת בית.

48. תביעת התלויים ותביעת העיזבון אינן זהות שכן, כאמור, הורי המנוח נמנים עם יורשיו. לפיכך ייערך חישוב נפרד לגבי כל אחת מהתביעות. יצוין כי עדות אביו של המנוח, מ.ק. (להלן: מ') לפיה גם משפחתו הייתה תלויה במנוח לפרנסתם, אינה מהימנה עלי ואיני מקבלת אותה. בעת התאונה היה מ' כבן 58 שנים ועדיין היו לו ילדים קטנים הסמוכים על שולחנו. לפי עדותה של מ', המנוח ניהל את כספי משפחתו הגרעינית והחליט על אופן הקצאת הכספים לצרכי המשפחה השונים (פרוטוקול עמוד 36 שורות 11-22). נוכח עדותה של מ' אין מקום לקבוע כי המנוח פרנס, באמצעים הכספיים שהיו לרשותו, גם את משפחת הוריו.

    תביעת העיזבון

    (1) התקופה עד למותו של המנוח (22 חודשים)

49. הפסדי שכר: בגין 22 חודשים בהם שהה המנוח באי כושר מלא, אני פוסקת פיצויים בסכום של 48,400 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית מאמצע התקופה.

    עזרת צד שלישי: רכיב נזק זה לא נתבע בכתב התביעה ולא נטען דבר בעניינו בתצהירי התובעים. לפיכך אין מקום לפסוק בגינו פיצויים.

    הוצאות רפואיות: איני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה יש לדחות את התביעה לפיצויי בגין רכיב נזק זה שכן לא הופיע בכתב התביעה. מ' ומ' נחקרו בסוגיה זו על ידי התובעים (פרוטוקול עמ' 17 שורות 3-27 ופרוטוקול עמוד 35 שורות 3-29). במצב דברים זה, הורחבה חזית המחלוקת בין הצדדים, מעבר לזו שגודרה בכתבי הטענות, גם לסוגיית ההוצאות הרפואיות.

    בהיותו של המנוח תושב שטחים, ובהינתן שהתאונה לא הוכרה כתאונת עבודה, הטיפול בו, הן בבית חולים בישראל הן בבתי חולים ברשות הפלסטינית, היה כרוך בתשלום. מהמסמכים (שצורפו כנספח ד' להודעת התובעים על הגשת ראיות) ומעדותם של מ' ומ' לא ניתן לדלות מהו הסכום הכולל של ההוצאות הרפואיות אשר הצטברו עקב הטיפול הממושך במנוח וכמה מהן שולמו על ידי התובעים בפועל. חלק מהקבלות נרשמו בשפה הערבית ולא הוגש תרגומן. העדים לא זכרו מהו סכום ההוצאות ששילמו אלא רק ידעו לומר כי מדובר בסכום נכבד. האב העיד כי חלק מההוצאות שולמו על ידי הרשות הפלסטינית. לא הוכח כי החוב לבתי החולים בישראל וברשות שולם במלואו על ידי התובעים. בשים לב למצבו הרפואי של המנוח לפני פטירתו אשר בעטיו שהה תקופה ממושכת בבתי חולים, ולעדותם של מ' ומ' לגבי ההוצאות הכבדות בהן נשאו, אולם גם בהתחשב גם בהעדרן של אסמכתאות מבוררות להיקף התשלום שנעשה בפועל על ידי התובעים, אני פוסקת, על דרך האומדן, סכום בסך של 25,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות (הסכום נכון להיום).

    (2) השנים האבודות 

50. את החישוב מיום 5.7.07 ועד שהמנוח היה מגיע לגיל 65 יש לערוך על פי שכרו של המנוח כפי שנקבע לעיל.

    את הפסדי השכר בשנים האבודות יש לערוך לפי שיטת הידות (ידת המנוח, ידת מ', ידת כל אחת מהבנות, ידת החיסכון וידת משק הבית).

    הבנות זכאיות ליד אחת כל אחת עד הגיען לגיל 18.

    להפסדי עבר יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

    מהסכום המתקבל בגין הפסדי שכר בשנים האבודות יש לנכות את הסכום שנפסק בגין הפסדי תמיכה בפסקה 53 (הסכום שנותר לאחר הקיזוז יכונה להלן: יתרת הפסד שכר).

    (3) כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים

51. המנוח נפל מהפיגום ביום 5.9.05 ונפטר ביום 5.7.07, כ-22 חודשים לאחר התאונה. בתקופה זו אושפז בבתי חולים בישראל ובשטחים ועבר ניתוחים וטיפולים שונים (ראו חוות דעתו של ד"ר ולד). בנסיבות אלה, בשים לב לגילו הצעיר של התובע בעת פטירתו ולסבל הממושך שהיה מנת חלקו, אני פוסקת סך של 600,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני (הסכום נכון להיום).

    (4) הוצאות קבורה ומצבה: 

52. בהעדר אסמכתאות, אני פוסקת לתובעים, על דרך האומדן, סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה.

    תביעת התלויים

    (1) הפסדי תמיכה:

53. את החישוב מיום 5.7.07 ועד שהמנוח היה מגיע לגיל 65 יש לערוך על פי שכרו של המנוח כפי שנקבע לעיל.

    את הפסדי השכר בשנים האבודות יש לערוך לפי שיטת הידות (ידת המנוח, ידת מ', ידת כל אחת מהבנות וידת משק הבית).

    הבנות זכאיות ליד אחת כל אחת עד הגיען לגיל 18.

    להפסדי עבר יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

    (2) אובדן שירותי בעל ואב.

54. התובעים לא תבעו פיצויים בגין אובדן שירותי בעל ואב וממילא לא הוכיחו ראש נזק זה.

    חלוקה בין התובעים לבין עצמם

55. בענייננו, אין זהות מלאה בין היורשים לתלויים. במצב דברים זה, מתעוררת שאלה בדבר אופן ניכוי האשם התורם ביחסים הפנימיים שבין היורשים והתלויים. ברי כי במישור שבין המזיק לניזוק, המזיק מפחית מסכום הפיצויים שעליו לשלם את שיעור האשם התורם המיוחס לניזוק. כך, בין אם הוגשה נגדו תביעה על ידי היורשים של הניזוק ובין אם הוגשה נגדו תביעה על ידי התלויים (סעיף 69 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). אם התביעה הוגשה על הן על ידי היורשים הן על ידי התלויים, ואין זהות ביניהם, ברי כי המזיק רשאי להפחית את סכום הפיצויים הכולל בשיעור האשם התורם. השאלה היא, האם גם ביחסים הפנימיים, שבין היורשים והתלויים, יש להפחית את שיעור האשם התורם משתי התביעות באופן יחסי (בענייננו: 20% מתביעת היורשים ו-20% מתביעת התלויים). או שמא, לאחר שהופחת שיעור האשם התורם מהסכום הכולל, יש לחלק קודם כל לתלויים את חלקם המלא (ללא ניכוי האשם התורם) ואת היתרה, ככול שתיוותר, להעביר ליורשים.

56. את ההצדקה הרעיונית למתן עדיפות כאמור לתלויים ניתן לתלות ברצון להעדיף את התלויים, המסתמכים על סכום הפיצויים לצורך מחייתם. מנגד, מתן עדיפות כאמור עלולה לקפח את היורשים ולגרום לכך שבמקרים מסוימים כלל לא יוותר בידם פיצוי. סוגיה זו לא הועלתה על ידי התובעים ולפיכך אקצר ואומר כי למרות שסעיף 69 לפקודה עוסק ברובד שבין המזיק לניזוקים, ואינו דן במערכת היחסים הפנימית בין יורשים לתלויים, יש להקיש ממנו גם לגביהם ולקבוע כי האשם התורם יופחת מכל אחת מהתביעות באופן יחסי. זאת שכן קיים קושי לקבוע כי במקרה שתביעת התלויים ותביעת העיזבון יוגשו בנפרד ינוכה מכל אחת מהן אשם תורם באופן יחסי ואילו אם יוגשו יחד תערך חלוקה פנימית שונה. כמו כן, ספק אם ישנה הצדקה לקפח באופן זה את היורשים ולהעדיף את התלויים על פניהם. לפיכך, האשם התורם יופחת באופן יחסי מכל אחת משתי התביעות.

57. את כספיי התלויים, לאחר ניכוי אשם תורם, יש לחלק לאלמנה ולבנותיה על פי חלקם בהתאם לשיטת הידות.

    את כספי העיזבון, לאחר ניכוי אשם תורם, יש לחלק בין היורשים על פי חלקם בעיזבון בהתאם לצו הירושה. לפי צו הירושה חולק העזבון ל-72 מניות. כל אחד מהורי המנוח זכה ל-12 מניות, מ' זכתה ל-9 מניות וכל אחת מבניותיו ל-16 מניות. באופן חלוקת העיזבון נפלה טעות בצו הירושה ויש לחלקו ל-81 מניות.

     

    ניכויים

58. פקיד התביעות דחה את תביעת התובעים למוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה. זאת מהטעם שלא הוכחו יחסי עובד-מעביד בין המנוח לאורן והמנוח לא נרשם כעובד עצמאי (מכתב מיום 19.12.06 מצורף לנספח ד' להודעת התובעים על הגשת ראיות). לאחר פטירת המנוח הגישה מ' בקשה להמשיך בתובענה אותה הגיש המנוח. התובענה נדחתה על הסף מהטעם שמדובר בתביעה שלא התגבשה כדי זכות (בל 10726/07 קמרי נ' ביטוח לאומי-סניף ירושלים (12.10.08)). במצב דברים זה, משלא הוכרה התאונה כתאונת עבודה, למרות שהתובעים פנו למוסד לביטוח לאומי על מנת למצות את זכותם, אין לנכות מהפיצויים תגמולים של המוסד לביטוח לאומי.

     

    התוצאה

59. התוצאה היא שאורן וג' אחראים, ביחד ולחוד, לפצות את יורשי המנוח והתלויים בו בגין נזקי התאונה.

    סכום הפיצויים שעל אורן וג' לשלם לתובעים מורכב מהסכומים כדלקמן:

    1. תביעת העיזבון:

       הפסדי שכר עד למות המנוח (פסקה 49)

       הוצאות רפואיות (פסקה 49)

       יתרת הפסד שכר (פסקה 50)

       כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים (פסקה 51)

       הוצאות קבורה ומצבה (פסקה 52)

    2. תביעת התלויים:

       הפסדי התמיכה (פסקה 53).

    3. מהסכום הכולל המתקבל מתביעת העיזבון ותביעת היורשים יש לנכות 20% בגין אשם תורם

       ליתרה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4 %. כמו כן יישאו אורן וג' בהוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.

60. ביחסים הפנימיים בין היורשים והתלויים ינוכה מכל תביעה 20% בגין אשם תורם. ביחסים בין הנתבעים לבין עצמם אין צו להוצאות.

61. התביעה נגד מוחמד נמחקת.

62. התביעה נגד דוד ושלמה נדחית ללא צו להוצאות.

63. ככול שב"כ הצדדים לא יגיעו להסכמה בעניין הסכום המתקבל מחישוב הפיצויים הם רשאים לפנות לבית המשפט.

64. את חלקן של הקטינות, התובעות 3-4, בתביעת העיזבון יש להפקיד בחשבון בנק נושא ריבית על שמן, למעט שכ"ט והוצאות משפט. הסכום, או חלקו, לא יועבר לידי איש בטרם יגיעו הקטינות לבגרות אלא אם כן תינתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המוסמך.

65. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

     

    המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים

     

     

     

     

    ניתן היום, א' טבת תשע"ח, 19 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.