לפניי בקשתו של הנתבע לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ מס' 5151150817.
דין הבקשה להתקבל וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
העובדות, בקצרה
התובעת הגישה לביצוע שיק ע"ס 238,317 ₪ (להלן: "השיק") משוך על שם חברת צ.ר. בניה ופרויקטים בע"מ (להלן: "החברה") שבגבו מופיעה, כנטען, ערבותו האישית של הנתבע וחתימתו.
הנתבע הגיש התנגדות והתייחס גם למערכת היחסים שבין החברה לבין התובעת וכן לערבותו האישית הנטענת וטען לגביה כי הוא לא חתם על ערבות אישית בגב השיק וכי הכתב בגב השיק אינו כתב ידו.
ההחלטות שניתנו במסגרת תיק ההוצל"פ
ביום 10.08.2017 הגישה התובעת בקשה לעיכוב יציאתו של הנתבע מן הארץ בטרם מתן אזהרה וכן ביקשה עיקולים שונים.
כפי שעולה מהמסמכים שהגישה התובעת הרי שביום 16.08.2017 החליטה ראש ההוצל"פ הנכבדה להיעתר לבקשה בחלקה ולעכב את יציאתו של הנתבע מהארץ למשך 30 יום במהלכם תומצא האזהרה לנתבע.
ביום 05.09.2017 החליטה ראש ההוצל"פ הנכבדה לבטל את עיכוב היציאה שניתן כנגד הנתבע בתנאים שנקבעו בהחלטה.
ביום 26.09.2017 הופק מסמך שכותרתו "צו עיכוב יציאה מן הארץ" שבו נכתב כי על פי החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 26.09.2017 עוכבה יציאתו של הנתבע מן הארץ עד ליום 26.09.2018. ההחלטה עצמה לא צורפה לכתבי הטענות שהוגשו בהליך זה. וגם לא צורפה לאחר הדיון שהתקיים בפניי.
הנתבע טוען אפוא כי בהיעדרה של אותה החלטה אין עוד תוקף לצו שניתן בתיק ההוצל"פ ועל כן יש לבטלו.
דין הטענה להידחות.
חרף הקושי הקיים בכך שההחלטה מיום 26.09.2017 לא הוגשה לתיק בית המשפט וחרף האמור בהחלטת ראש ההוצל"פ הנכבד מיום 30.11.2017 ממנה עולה כי ביום 26.09.2017 לא ניתנו החלטות הרי שאותו פגם רופא בהחלטת ראש ההוצל"פ הנכבד מיום 18.10.2017 בה נקבע כי הצו יעמוד על כנו עד למן החלטה אחרת של בית המשפט.
בנסיבות אלו ניתן לראות בהחלטה אחרונה זו כהחלטה אשר מאשרת את קיומו של הצו גם אם נפלה
טעות ברישום בצו שניתן ביום 26.09.2017 וגם אם הטעות תוקנה מאוחר יותר.
נבחן עתה לגופו של עניין האם יש מקום להותיר את הצו על כנו.
הנתבע הגיש בקשה לביטול הצו, התובעת הגישה תגובה וקבעתי את הבקשה לדיון בפניי.
ההליכים בפנינו
בעניין זה של סעדים זמניים נדרש בית המשפט לבחון את הראיות לכאורה, את החשש מפני עזיבה לצמיתות או לתקופה ממשוכת ואת מאזן הנוחות שעיקרו איזון בין הזכות לחופש תנועה של הנתבע לבין זכויותיה הלכאוריות של התובעת וכן נבחן האם יש חשש ממשי מהכבדה על גביית החוב לו יעזוב הנתבע את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת.
הראיות לכאורה
כאמור, הנתבע טען כי אינו חתום בגב השיק וכי כתב היד בגב השיק אינו כתב ידו. אם תתברר טענה זו כנכונה הרי שהיא תביא לדחיית התובענה כנגד הנתבע, להבדיל מהתובענה כנגד החברה כמובן.
בפתח הדיון שהתקיים ביום 28.11.2017 ביקש ב"כ התובעת כי החקירה תתייחס אך ורק לעניין ההכבדה. כפי שציינתי בדיון הרי שמצב כזה אינו אפשרי שהרי בית המשפט חייב להתייחס לשאלת הראיות הלכאוריות המקימות את עילת התובענה.
העילה בפנינו היא שטרית כמובן אך ככל שהיא מתייחסת לנתבע, להבדיל מהחברה, היא סמכת על חתימתו הנטענת של הנתבע על ערבות אישית כמופיע בגב השיק.
בחקירתו נשאל נציג התובעת ביחס לחתימה והוא השיב כי כתב היד בגב השיק הוא כתב ידו של הנתבע וכי הנתבע כתב את הנוסח וחתם מולו. נציג התובעת לא מסר פרטים נוספים לגבי תוכנה של הפגישה, מועדה, מיקומה וכדומה והטענה כי הנתבע הוא שכתב וחתם בגב השיק נותרה בגדר טענה בעל פה בלבד.
עסקינן במחלוקת מהותית ביותר על סכום נכבד. לא די בטענה בעל פה כדי להקים ראיה מוצקה ביחס לאותה חתימה מוכחשת. חתימה היא עניין שניתן לבחון אותו מדעית ועל כן יש לייחס משקל מועט לעדויות חיצוניות ביחס לחתימה אלא אם כן מתעורר ספק ביחס לחתימה או במצב בו לא ניתן לבחון את החתימה ולהגיש לגביה חוות דעת של מומחה.
אמנם בשלב זה התובעת אינה חייבת לתמוך את טענתה ביחס לחתימה בחוות דעת של מומחה אולם העובדה כי לא עשתה כן מעמידה את הראיה לכאורה ברף הנמוך.
וכאילו לא די בכך הרי שהנתבע עצמו כלל לא נשאל בחקירתו ביחס לחתימה וגרסתו לא נסתרה בשלב זה. אין בכך כמובן קביעה ביחס להתנגדות עצמה שקבועה לדיון במועד אחר אולם לכל הפחות ביחס לקיומה של אותה ראיה לכאורה נטענת היה על התובעת לשאול את הנתבע ביחס לחתימה ולכתב היד. התובעת לא עשתה כן והדבר פועל לחובתה ומותיר את המשקל ביחס לאותה ראיה לכאורה על הרף הנמוך.
זאת ועוד, בחקירתו נשאל הנתבע ביחס לחתימות שלו על מסמכים שונים והוא השיב לגופו של עניין ושלל את הטענה לשוני בחתימות. גם טענה זו של התובעת היא טענה מדעית במהותה שאותה היה צריך לתמוך בראיה של ממש. התובעת לא עשתה כן וגרסתו של הנתבע ביחס לחתימותיו על מסמכים שונים לא נסתרה.
החשש מפני עזיבה לצמיתות או לתקופה ממשוכת
בס' 12 א' לתצהירו של נציג התובעת כפי שצורף לבקשה ת/2 צוין כי המידע אודות כוונתו של הנתבע לצאת מן הארץ לצמיתות הגיע בימים האחרונים מגורמים עסקיים משותפים.
התובעת לא צירפה לבקשתה או לתגובתה כפי שהוגשה בהליך שבפנינו תצהירים של אותם גורמים עסקיים משותפים ולא ביקשה להעידם. זאת ועוד, בחקירתו העיד נציג התובעת כי "אתה מהתל באנשים ואמרת לי שאתה רוצה לעזוב". הטענה כי דבריו של הנתבע נאמרו לנציג התובעת עצמו לא נזכרה בתצהיר שצורף לבקשה ת/2 והדבר מעורר ספק של ממש ביחס לאמיתות הדברים.
בהחלטת ראש ההוצל"פ הנכבד מיום 16.08.2017 ישנה התייחסות לתצהיר משלים שצירף נציג התובעת בתיק ההוצל"פ בו הוא מתייחס גם לעזיבתו של הנתבע את הארץ. התצהיר עצמו לא הוגש אולם ברור כי ראש ההוצל"פ הביאה את הדברים כפי שהם.
בתצהיר נטען לקיומה של פגישה ביום 08.08.2017 במהלכה טען הנתבע בפני מנציג התובעת כי "נמאס לו מהמצב הקיים ולכן מתכנן הוא לצאת את גבולות הארץ לתקופה ארוכה ואף לצמיתות, היות ואין לו למה לחזור ארצה".
בחקירתו העיד נציג התובעת כי "לא זוכר למה לא כתבתי על הפגישה בתצהיר הראשון, הייתי מלא ממך, כל הזמן היתלת בי...". תשובה זו לאו תשובה היא. קיומה של פגישה במהלכה נאמרו דברים כנטען הינה פרט מהותי ובהתחשב בכך כי היא אירעה כנטען יום קודם לחתימה על התצהיר שצורף לבקשה ת/2 אין כל היתכנות מעשית כי נציג התובעת היה שוכח מקיומה שלפגישה זו.
זאת ועוד, בניגוד גמור לאמור בתצהיר המשלים הרי שבתגובת התובעת כפי שהוגשה בהליך שבפנינו לא נטען דבר ביחס לאותה פגישה וכל שנטען הוא, שוב, כי פעולותיו של הנתבע בקשר עם עזיבתו את הארץ ידועות לה "מגורמים יודעי דבר". התובעת לא העידה את אותם "גורמים יודעי דבר" ולא פירטה מי הם.
לא זו בלבד שההימנעות מהעדת אותם עדים פועלת לחובתה של התובעת אלא גם שבמישור המהותי אי מתן פרטים ביחס לאותם עדים מונע מהנתבע אפשרות ממשית להתייחס לאותם טענות בעלמא. פגיעה מהותית זו בזכות הטיעון של הנתבע, שהיא זכות מהותית ביותר.
היקף חובותיו ונכסיו של הנתבע
למעלה מן הצורך נתייחס גם לעניין זה שבכותרת.
בחקירתו טען הנתבע כי היקף חובותיו לנושים אחרים מסתכם בסך של 600,000 ₪. עוד טען הנתבע כי יש לו נכס מקרקעין באוקראינה ששוויו 100,000 $ שהינו מושכר ואשר משמש אותו בעת הגעתו לאוקראינה, לעיר אומן.
אף שהנתבע לא הציג ראיות ביחס לקיומו של אותו נכס מקרקעין ולשוויו הרי שטענות אלו לא נסתרו ונזכור כי הנטל להוכיח את יסודותיה של הבקשה מוטל על התובעת ולא על הנתבע.
העובדה כי הנתבע חייב לנושים אחרים חובות בהיקף נכבד והעובדה כי יש לו נכס מקרקעין בחו"ל אינם, כשלעצמם, מבססים די הצורך את החשש מעזיבה את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. לשם עשיית צעד כה משמעותית כגון עזיבת הארץ לצמיתות או לתקופה ממשוכת נדרשת תשתית רחבה יותר ולא הונחה כל ראיה ביחס לתשתית כאמור.
קודם לחקירתו התייחס הנתבע לכך כי רעייתו בהיריון בחודש ששי. טענה זו לא נסתרה והיא נתמכת בתצהירה של ראייתו של הנתבע מיום 10.12.2017 ובמסמכים רפואיים פי שהוגשו ביום 13.12.2017.
קודם לחקירתו של הנתבע טען ב"כ התובעת כי "התובעת טוענת שיש לנתבע קשר רומנטי עם אישה בחו"ל". טענה זו שלא נזכרה בשום תצהיר או תגובה עד כה, לא הוכחה כמובן, הנתבע לא נשאל עליה בחקירתו וההסבר שמסר ב"כ התובעת, שמביא כמובן את עמדתה של התובעת, ולפיו "הדבר לא נכתב בתצהיר כי זה נאמר במסגרת אישית ולא כל דבר צריך לכתוב בתצהיר" לאו הסבר הוא. טענה כזו לקיומה של זיקה נוספת של הנתבע לחו"ל הניא טענה מהותית שלא הובאה לגביה כעל ראיה.
צירופם של כל אלו מביא למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את קיומו של חשש ממשי כי הנתבע יעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת.
מצב דברים כזה אינו מצדיק את הותרת הצו על כנו, צו שתוצאתו פגיעה מהותית בחופש התנועה של הנתבע, זכות שהיא בבחינת זכות יסוד הנגזרת מהזכות לחירות והיא מצאה את ביטויה בס' 6 (א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אמנם כנגד זכות זו, ותמיד יש מקום לערוך איזון בין זכויות, יש גם לתובעת זכויות אולם זכותה, שהיא זכות הקניין, היא בשלב זה זכות לכאורית, מאוד לכאורית, ובנסיבות כפי שתוארו האיזון אינו מצדיק את הותרת הצו על כנו.
סיכומו של דבר
לנכוח כל האמור אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד הנתבע.
לא מצאתי לנכון להתנות את ביטול הצו בערובה כלשהיא או בעיכוב יציאתו של אדם אחר מן הארץ, לרבות רעייתו ואמו של הנתבע וזאת חרף הסכמתן לערוב לשובו ארצה.
התובעת לא הציגה די ראיות ביחס לחשש מעזיבה את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת שיצדיק את עיכוב יציאתו של הנתבע או של כל אדם אחר מטעמו.
התובעת יכולה כמובן לפעול לעיקול נכס המקרקעין של הנתבע בארץ.
לנוכח התוצאה תישא התובעת בהוצאות הנתבע בגין ההליך הנוכחי בסך כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם במידה והתובענה כולה תידחה ובתוך 30 יום מיום שיינתן פסק דין חלוט המורה על דחיית התובענה כולה.
ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
