"ההרגת, וגם -הופטרת?"
לפניי בקשת החייב/המבקש למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל לפי הוראת סעיף 6 לפקודה ותקנה 6 לתקנות.
אקדמות מלין
1. המבקש יליד 1989, רווק ותושב באר יעקב. הוא מדריך כושר במקצועו, עובד כשכיר ומשתכר, לטענתו, סך של 4,000 ₪ נטו לחודש.
2. המבקש הגיש את בקשתו דנן ביום 23.6.2016. הוא טוען, כי אין ביכולתו לשלם את חובו היחיד המגיע לסך 1,200,000 ₪. המבקש עותר לבית המשפט, כי יתן צו כינוס לנכסיו ולהכריזו פושט רגל.
3. נקדים ונציין בהדגשה, כי מקורו של החוב הוא פעילות פלילית, ותוצאתה הרשעה בעבירה פלילית חמורה מאוד מסוג הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") ומאסר ממושך בן שתים עשרה שנים, מהן עשר שנים לריצוי בפועל.
4. כאמור, המבקש הובא לדין פלילי, יחד עם שני נאשמים אחרים, לפני בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק (פ' 040247/07). הוא הורשע בדין במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט עודד מודריק) תיאר את עובדות כתב האישום בגזר הדין מיום 18.5.2009, כדלקמן:
" ... ניר דוד קיים מערכת יחסים רומנטית עם נערה בגיל 16. בשלב מסוים, ככל הנראה, בקשה הנערה להיפרד מן הנאשם כדי להיות חברה לנער אחר. סרור ואותו נער ניהלו דין ודברים ביניהם שהיה לסכסוך על לבה של אותה חברה. במוצאי שבת ה- 28.7.07, החליט סרור לפגוש את בעל הריב דידו על מנת להתעמת על רקע הסכסוך ביניהם. סרור פנה לנאשם, רון תורג'מן וסיכם עמו שיגיע לביתו של אותו נער בראשל"צ כדי לקיים את העימות. כך אירע שסמוך לאחר חצות הלילה (29.7.07) הגיעו תורג'מן וסרור כשהם מצוידים בסכינים בלוויית הנאשם השלישי, תומר פינקו ושלושה חברים נוספים (להלן: "חבורת באר יעקב") לסביבת ביתו של הנער בראשל"צ. במקום נמצא מלבד הנער הנזכר גם צ.ב. ז"ל [בנם של הנושים כאן-ש.ס], קטין יליד אוקטובר 1989 וארבעה קטינים נוספים (להלן: "חבורת ראשון לציון"). תוך המפגש בין שתי החבורות התחולל ביניהן עימות אלים .
במסגרת אותו עימות, דקר רון תורג'מן את צ' ז"ל דקירה אחת בפלג גופו העליון. לאחר מכן, נמלטו חברי חבורת באר יעקב מן המקום. גם צ' ז"ל נמלט, אך נמצא כמה דקות לאחר מכן מוטל מת באחד מרחובות בראשל"צ. מתברר כי במהלך הקטטה נדקר צ' בלבו, בירכו (דקירה כפולה), באשכיו ובזרועותיו. נוכח הדקירה שדקר הנאשם את צ' ז"ל בפלג גופו העליון, נקבעה אחריותו לעבירת הריגה."
5. כמבואר, המבקש הודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון. כב' השופט מודריק גזר על המבקש עונש של מאסר בן עשר שנים לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מתום המאסר בפועל, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה נוספת מסוג פשע שיש בה יסוד של אלימות, ופיצוי למשפחת המנוח צ' ז"ל (להלן: "המנוח") בסך 50,000 ₪ (להלן: "הפיצויים"). בתום ריצוי שני שליש ממאסרו, הובא המבקש לפני ועדת שחרורים שמונתה לפי סעיף 32 לחוק שחרור על תנאי, התשס"א – 2001 (להלן: "הוועדה"). הוועדה החליטה, כי המבקש ראוי לשחרור על תנאי ממאסרו, והורתה על שחרורו המוקדם ביום 12.12.2013.
6. יורשי המנוח ובכללם הנושים הגישו, בזמנו, תביעה כספית לבית המשפט נגד המבקש וסרור ניר (להלן:"סרור"), בגדרה עתרו לבית המשפט, כי יפסוק להם פיצויים עקב הריגתו של המנוח (ת"א 32268-08-10). בית המשפט (כב' השופטת אסתר דודקביץ) נעתר לתביעה האמורה, וחייב את המבקש כאן לשלם ליורשי המנוח סכום כולל בסך 1,200,000 ₪ ביום 17.5.2011 (להלן: "פסק הדין הכספי"). המבקש השתמט מתשלום סכום הפיצויים וסכום פסק הדין הכספי לנושים. יורשי המנוח הגישו את פסק הדין הפלילי לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תל אביב (תיק הוצל"פ 01-21874-53-1).
פסק הדין הכספי טרם בוצע, וסכום הפיצויים לא שולם .
מכאן הבקשה.
טענות המבקש
7. המבקש טוען בתמצית, כי הוא חדל פירעון וזכאי להגנת הפקודה. בית המשפט נתן צו כינוס לנכסיו של סרור, שותפו לעבירה הפלילית (פש"ר 13290-09-16). במקרה דנן, יש להחיל דין חדלות פרעון שווה. הנושים ישנו על זכויותיהם לקבלת הפיצויים וסכום פסק הדין הכספי. אכן, מקור החוב הוא עבירה פלילית והפיצויים טרם שולמו ליורשי המנוח ופסק הדין הכספי טרם בוצע. יחד עם זאת, אין בכל אלה, כשלעצמם, כדי לשלול את תחולת הפקודה במקרה דנן. מדובר בעבירת הריגה ולא רצח שיסודה הנפשי הוא כוונה תחילה. העבירה בוצעה בזמן שהיה קטין. הוא עבר בהצלחה הליך שיקומי. רכש מקצוע, והוא עובד כשכיר לפרנסתו. עבר זמן רב מאז ביצוע העבירה ועד היום. הוא מתחרט על ביצוע העבירה הפלילית ומותו הטראגי של המנוח. דהיום, הוא מתנהג באופן נורמטיבי. הוא פרע את חובו לחברה, ושלילת תחולת הפקודה במקרה דנן מהווה סנקציה נוספת שלא כדין. בשלב זה, לא מדקדקים עם מבקש צו כינוס והכרזתו פושט רגל ויש לתת משקל מצומצם לעקרון תום הלב. מה עוד, שהוא מתנהג בתום לב. יש לאפשר לו כניסה בשעריה של הפקודה.
טענות המשיב 1
8. המשיב 1 מתנגד נחרצות לבקשה. מדובר בחוב יחיד לנושים, שנוצר בעבירה פלילית חמורה מאוד (עבירת ההריגה), שבוצעה בנסיבות מחמירות. הבקשה לוקה בחוסר תום לב קיצוני. יורשי המנוח הלכו כברת דרך ארוכה לקראת המשיב, שעה שהסכימו להסדר הטיעון בהליך הפלילי. המבקש לא הציע הסדר נושים סביר ומקובל על הנושים. בכל מקרה, המבקש לא יופטר מהחוב ולא תצמח לו תועלת בקיום הליך פשיטת רגל.
טענות הנושים - משיבים 2
9. גם הנושים, הורי המנוח, מתנגדים בכל תוקף לבקשה. לדידם, החוב נוצר כתוצאה מהרשעתו של המבקש בעבירת הריגה. המבקש הרג את המנוח, בנם האהוב והתומך, באכזריות רבה וללא רחמים. המבקש משתמט מתשלום סכום הפיצויים ואינו מקיים את פסק הדין הכספי. בקשתו לוקה בחוסר תום לב משווע. המבקש מנסה לנצל לרעה את הליך פש"ר. מתן הסעד המבוקש מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק.
דיון והכרעה
10. אפתח ואומר, כי לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובכתבי הסיכומים, בהמשך לדיון מיום 27.11.2016 ובשים לב לדין (החרות וההלכתי) שלעניין, חוששני, כי הבקשה דנן מחוסרת כל יסוד בדין ודינה להידחות.
המחוקק הגדיר בסעיף 18 ה' לפקודה את השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה לפשיטת רגל,
כדלקמן:
"(א)בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר
שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1)להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2)לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;
(3)לקבוע, בכפוף להוראות סעיף 63, כי מיד לאחר הכרזת החייב פושט רגל יינתן לו הפטר לאלתר, מהטעם שאין בניהול הליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת לנושים, ובלבד שחלפו לפחות ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס; על הפטר לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 66, 67, 69 ו-226.
(ב)בית המשפט רשאי לדחות את מתן ההחלטה בבקשת פשיטת
הרגל למועד שיקבע, על מנת לאפשר לחייב להסדיר את חובותיו
בדרך של פשרה או הסדר לפי פקודה זו. "
11. השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה לפשיטת רגל והמנויים בסעיף 18 ה' לפקודה נגזרים, למעשה, מתכליתהּ (הספציפית והכללית) של הפקודה העומדת על שלושה אינטרסים, שלעיתים קרובות מנוגדים, והם:
א – שיקומו הכלכלי של החייב תם הלב וההוגן ומתן לו התחלה חדשה Fresh start)) בשוק העסקים/העבודה.
ב - יצירת מכניזם לכינוס נכסי החייב לשם פרעון חובותיו וחלוקתם בדרך יעילה, שוויונית, זולה, הוגנת ומהירה בין כלל נושיו.
ג - הגנה על תקנת הציבור ושמירה על שלטון החוק במובנם הרחב (האינטרס הציבורי הכללי).
(ראו והשוו- ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 107, 204-206 (2003) (להלן: "עניין בנבנישתי"); רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004); ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו], מיום 6.10.2013, (להלן: "עניין רוזנברג");
;Williams v. U.S. Fid.&Guar .Co., 236 U.S 549, 555(1915)
; Local Leon CO. v.Hunt, 292 U.S. 234,244 (1934)
Douglas G. Barid, "Loss Distribution, Forum Shoping, and Bankruptcy: A Replay to Warren", 54 U.CHI. L. Rev. (1987);
Report of the Review Committee on Insolvency Law and Practice (committee chaired by Kennrth Cork), (1982) Cmnd 8558. Para 192)).
12. תום לבו של המבקש להכריז עליו פושט רגל לפי הפקודה נגזר מתכלית משטר חדלות הפרעון והוא אובייקטיבי במהותו (ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי {פורסם בנבו], מיום 1.2.2011). תום הלב משתרע על-פני התקופה החל מיצירת החובות לנושים ועד לסיום הליך פשיטת הרגל בהפטר (ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית - 2010) 173). יש להבחין בין חייב הוגן האחראי (responsible) לחובותיו לנושים לבין חייב האשם (culpable) ביצירת חובותיו לנושים. אכן, נקבע בפסיקה, כי : "דומה, כי תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל שעיקרן הגנה על הנושים ושיקום החייב, אין בהן כשלעצמן כדי ללמד שחובות שנוצרו בגדרי פעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית, כדי למנוע מהכרזה על חייב פושט רגל." (עניין רוזנברג, פסקה י"ט. ההדגשה במקור .ש.ס). עוד נפסק, כי: "מבלי לגרוע מחשיבותו של עיקרון תום הלב המתפרש על פני כל שלבי הליך פשיטת הרגל, סבורני כי יש מקום ליתן לו משקל מצומצם יותר בשלב הראשוני של ההליך, הוא שלב בקשת מתן צו כינוס... ככלל, מקום שבו מילא החייב אחר הוראות פקודת פשיטת הרגל ועמד בכל התנאים הראשוניים האמורים, אין מקום להתעמק בשלב זה בשאלת תום לבו של החייב במועד יצירת החובות ..." (ע"א 307/12 בלום נ' הכונס הרשמי [פורסם בנבו], מיום 14.8.2012, פסקה 20. ההדגשה במקור - ש.ס (להלן: "עניין בלום"). יחד עם זאת, הוסיפה הפסיקה וקבעה, לעניין דנן, כי: "יש לשלול את תחולת הפקודה על בקשת חייב להכריז על עצמו כפושט רגל בשל אי -חוקיות בניהול עסקו רק בנסיבות שמדובר בהן בפגיעה מהותית בתקנת הציבור ולא רק בשל עצם אי - החוקיות של ניהול העסק" (עניין בנבנישתי, בעמ' 208). עוד הוסיפה הפסיקה וקבעה, כי : "...יתכנו מקרים חריגים, בהם בית המשפט יתרשם כבר בשלב הדיון במתן צו הכינוס כי אין מקום לאפשר לחייב להיכנס ב 'שער' ההליך, מפאת חוסר תום לב קיצוני בדרך יצירת החובות ..." (עניין בלום, שם, שם). מכאן, מתן הפטר לחייב חדל פרעון הוגן מחובותיו בני-תביעה בהליך פשיטת רגל הוא הכלל. ואילו סירוב להכרזתו כפושט רגל והפטרו לאלתר או על תנאי הוא החריג. בשיטות משפט שונות קבע המחוקק רשימת חובות שההפטר לא יחול עליהם (ישראל - סעיף 69 לפקודה ; אנגליה-סעיף 281 ל- Insolvency Act -1986 ; ארצות הברית - סעיף 523 ל - Federal Bankruptcy Code (11.U.S.C.) ).
13. משטר חדלות פרעון תלוי הקשר (context) זמן ומקום. הוא נגזר גם מעקרונות היסוד של השיטה המשפטית. נקודת המוצא היא, כי על חייב לפרוע את חובו החוקי לנושה. זהו כלל מוסרי, חובה/מצווה דתית ועקרון יסוד נורמטיבי. לפי הדתות המונותיאיסטיות וככלל, אדם אינו נפטר מחובותיו לעולם, וזאת בצד המצווה הדתית המעודדת נושים לוותר על חובותיהם ולרחם על החייב חדל הפרעון ההוגן ועל בני משפחתו. על-פי המשפט העברי אדם אינו נפטר מחובותיו לעולם, אלא אם כן הייתה שמיטת כספים שיוצרת איזון משאבים כללי, בזמן שהייתה נוהגת. שמיטת חובות אינה פוטרת את החייב מחובתו המוסרית לפרוע את חובותיו (הרב מיכאל אדרעי וד"ר יובל סיני, הפטר בהליכי פשיטת רגל, פורסם באתר:
http://www.netanya.ac.il/ResearchCen/JewishLaw/AcademicPub
Bankruptcy.aspx/Lawexecusion/Pages/ (להל:"אדרעי וסיני");
Efrat,R. "The Moral Appeal OF Personal Bankruptcy", Whittier Law Revview 20, 141-146 (1998)).
אליבא דאדרעי וסיני, לפי המשפט העברי על חייב חדל פרעון חל דין של "מסדרין לו" (שולחן ערוך חושן משפט סימן צז סעיף כג). הליך הסידור הוא הליך נמשך עד לפרעון הסופי של החוב . החייב רשאי לקחת את צרכיו המינימליים, אולם כל מה שמעבר לכך מופנה לפרעון החוב. החייב לא נפטר מן החוב, אלא החוב רובץ עליו עד לפרעונו המוחלט. הליך ההפטר במובנו המצומצם הינו הליך המקובל במשפט העברי מכוח מנהג הסוחרים. חייב יכול להיפטר מחובו שמקורו בטענה, כי הניזוק לא יכול היה לסמוך על דבריו, ודבר זה נכון רק בנזקים שנגרמו על ידי צד שלישי ולא על ידי החייב עצמו (שם, שם; עניין רוזנברג, בפסקה כ"ג)).
14. המשפט המוסלמי: לטובת הקורא שאינו בקיא ברזי המשפט המוסלמי נקדים ונטעים, כי המקורות הנורמטיביים העיקריים של המשפט המוסלמי (השריעה) הם אלה: הראשון - הקוראן -הספר הקדוש למוסלמים; השני- אלסונה -אורח חייו של הנביא מוחמד, המשתקף בדברים שהוא עשה, בציוויים למאמנים המוסלמים, באיסורים שהוא אסר עליהם ובהיתרים שהוא התיר להם. הסונה נקראת גם "אחאדית אלרסול"-דברי הנביא; השלישי -אג'מאע- הקונסנזוס של האומה המוסלמית; והרביעי - אלקיאס - ההקש מאחד משלושת המקורות העליונים. יש המוסיפים מקורות משניים נוספים שאין לי צורך לעמוד עליהם כאן.
( Hallaq, H.,An Introduction To Islamic Law (2009) 5-31 ;Kamali, M.H.,Principles of Islamic Jurisprudence (2003) 1-2).
לפי השריעה אדם לא נפטר מחובותיו לעולם. אדם מוסלמי מצווה, מבחינה מוסרית ודתית, לפרוע את חובו לנושה. הנושה זכאי לקרן החוב וחל עליו איסור דתי לגבות ריבית. נושה רשאי לבקש את חגר החייב, קרי - איסור על החייב להשתמש בנכסיו כולל מאסרו, ומכירת כל נכסיו מכל מין וסוג, למעט נכסים מינימליים הדרושים למחייתו ומחיית בני משפחתו הגרעינית. חל איסור על נושה לדרוש פרעון חובו מחייב חדל פרעון שאין לו ממה לפרוע את החוב (בערבית נקרא מופלס עסיר), ועליו לדורש את פרעון חובו כאשר לחייב יכולת לעשות כן (בערבית נקרא מופלס מוסר). (ראו- קוראן, פרשת הפרה פסוק 280, פרשת השולחן פסוק 1; אלג'זאארי, אורח חיי המוסלם (בערבית -מנהאג' מוסלם)(1976) 360- 363; Awad, A. and Muchael, R., "Iflas and Chapter 11 : Classical Islamic Law and Modern Bankruptcy", 44 In'l Law (2010) 975,980- 985).
15. בעולם העתיק התייחסו לחייב המשתמט מפרעון חובותיו כאל עבריין, ומותר היה לשעבד אותו, למכור אותו, להרוג אותו או לאסורו עד לפרעון החוב. המשפט הרומי התיר לנושה לתפוס את החייב עד לפרעון החוב. אחרי ששים יום ובמידה והחוב לא נפרע, זכאי הנושה להרוג את החייב או למכור אותו בתנאי עבדות לחו"ל (across the Tiber) (הלוח השלישי לשנים עשר הלוחות – (ca. 451 BCׂ. בתקופת הבבלים, בחברה הסינית המסורתית ובתקופה היוונית העתיקה הטילו על החייב הגבלות חמורות עד למאוד. לדוגמא, החייב או בן משפחתו היה משעבד את עצמו להבטחת פרעון חוב הלוואה. השתמטות מפרעון החוב, תביא לאובדן חירות החייב ושכר עמלו. שכר העבודה של החייב המשועבד הועבר ישירות לנושה עד לפרעון המלא של החוב.
( Zhou, H., A comparative Analysis of Bankruptcy Procedures and Substantive Mechanism of Bankruptcy Law, (1995); Johns, C.,Babylonian law,Encyclopedia Britanica, http://www.yaleedu/lawweb/avalon /medieval/hammenu.html ; Robe, M. and Steiger, E. M., "Insolvency and its Consequences: A Historical Prespectives", CESifo, Journal of Institutional Commparisons, Vol. 13, No. 4 (2015) 35).
16. בימי הביניים ובתקופת הרנסנס באירופה, חלה הקלה על חייב חדל פרעון הוגן, לפיה ניתן לאסורו, במקום שעבודו או הריגתו, בבית סוהר המיועד לחייבים prison ) Debtors') עד לפרעון החוב (לדוגמא -London's Fleet Prison, The French prison pour dettes, Genoa's Malapaga ). ככלל, הנושה שילם את הוצאות מאסרו של החייב לשלטון.
( Grubb, F., "Babes in Bondge –Parental Selling of Children to Finance Family Migration :The Case of German Migration to North America 1720-1820", Working Paper (2003 -04), Department of Economics, University of Deleware; Babington, A.,The English Bastille: A History of Newagte Gaol and Pri on Conditions in Britain 1188-1920, (1971); Robe and Steiger,Ibid, 35).
17. ניתן לומר, כי עד המאה השמונה עשרה, דיני חדלות פרעון בעולם היו מחמירים ומקשים עד למאוד על החייב . הדגש היה על אינטרס הנושה בלבד.
(Tabb, C. J.,"Lessons from the Globalization of Consumer Bankruptcy" Illinois Law and Economics Working Paper no.LE05-013 (2005)).
התבוננות דרמטית על חדלות פרעון קרתה במאה התשעה עשרה. במשפט האמריקאי, החל משנת 1898 הותר גם לחייב שאינו חייב מסחרי Non-commerical US ) (debtor להגיש בקשה להכרזתו פושט רגל .
בית המשפט העליון בארצות הברית פסק בפרשת Local Leon, דלעיל בעמ' 244, כי :
"Bankruptcy discharge gives to the honest but unfortunate
debtor … a new opportunity in life and a clear field for
future effort".
18. הכרזת האו"ם בדבר זכויות אדם משנת 1948, שאושררה על ידי 174 מדינות בעולם ובכללן ישראל קובעת, בין השאר, כי לכל אדם יש לו את הזכות לחיים, לחירות ולבטחון אישי (סעיף ג' להכרזה), לא יהיה אדם עבד או משועבד, עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם (סעיף ד' להכרזה) ולא יהיה אדם נתון לעינויים, ולא ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים (סעיף ה' להכרזה). וכן, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966, שאושררה על ידי 168 מדינות בעולם ובכללן ישראל, קובעת לענייננו, כי לא יוחזק אדם בעבדות או בשעבוד ולא יאולץ לעבוד עבודת כפייה או עבודת חובה (סעיף 8 לאמנה). וכן, קובעת האמנה האמורה, כי לא ייאסר אדם בשל העדר יכולת לקיים התחייבות חוזית (סעיף 11 לאמנה).
ויודגש: במקומותינו, הטלת מאסר על חייב, הן בהליך הוצאה לפועל והן בהליך פשיטת רגל, מבוצעת במשורה ורק במקרים חריגים ביותר, ולאחר שיוכח כדין, כי החייב הוא בעל יכולת כלכלית ואין דרך אחרת לאלץ אותו לפרוע את החוב (בג"ץ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת - עמותה נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715, 763 -765 (1993); ע"א 5150/17 פלוני נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו], מיום 13.7.2017; ע"א 2891/15 כהן נ' כונס הנכסים הרשמי .[פורסם בנבו], מיום 3.5.2015).
19. במדינה התעשייתית–קפיטליסטית המודרנית (מדינת השוק העסקי הגלובאלי החופשי), שחרטה על דגלה את הדמוקרטיה המהותית כשיטת שלטון וממשל, ובה התרחשו וממשיכות להתרחש מהפכות תעשייתיות וטכנולוגיות, דבר שהפך את השימוש באשראי כחלק אינטגרלי בכלכלה המודרנית ומקור המימון העיקרי בעולם העסקים והמסחר, ובשים לב לשינוי שחל בפרדיגמה המדינית -משפטית באשר למעמדו של האדם וזכויותיו, מעבר מתפיסת - Legal social control ל- Individualism , דומני שהגיעה העת להתבוננות מחודשת במוסד חדלות פרעון. חדלות פרעון היא למעשה "תאונה כלכלית". היא יוצרת סכסוך חריף בין החייב לבין הנושה. תוצאותיו של סכסוך זה הן נזקים לחייב, לנושה ואף לחברה/הקהילה. יש לתקן נזקים אלה. י ש לתת מענה צודק לצרכים של כל הצדדים המושפעים מחדלות פרעון (חייב, נושה והחברה) .לדידי, גישת "הצדק המשקם", בשונה מ- "הצדק המתקן", היא הגישה האופטימלית לתיקון הנזקים שיוצרת חדלות פרעון. החייב ההוגן, הזכאי להגנת דיני חדלות פרעון, נדרש לפעולות שיש בהן משום מתן מענה הולם על הצרכים של הנושה והחברה בעשיית צדק.
וכן, מוטלת עליו חובה מוגברת לפעול לשם שיקומו הכלכלי, יציאתו לדרך חדשה והשתלבותו מחדש בשוק העסקים/העבודה. עליו לתרום עד למאוד להשתלבותו מחדש בשוק העסקים/העבודה ויציאתו מעולם העוני הנשען, בעיקר, על קצבאות משטר הביטוח הסוציאלי. על המחוקק לצמצם את רשימת החובות בדין קדימה והחובות המוחרגים מהפטר. רק במקרה וישנה פגיעה של ממש בתקנת הציבור (האני מאמין החברתי) או בשלטון החוק במובנם הרחב החוב לא יוחרג מההפטר. המדינה אחראית לשיקומו הכלכלי של החייב ההוגן ויצירת מכניזם לכינוס נכסי החייב וחלוקתם בצורה הוגנת, יעילה, זולה, מהירה ושוויונית בין הנושים. ככלל, היא נדרשת לקחת חלק פעיל בתהליך שיקום החייב ההוגן, ובמידה והיא נושה מובטחת או בעלת חוב בדין קדימה עליה לשקול את הפחתת חובה, ובמקרים המתאים אף לוותר עליו כולו או בחלקו, לשם השאת הדיבידנד לשאר הנושים הרגילים. שיקומו הכלכלי של חייב הוגן בהליך פשיטת רגל הוא מטרה נעלה בחברה מתוקנת, נאורה ובת-תרבות.
מאסר החייב בהליך פשיטת רגל יעשה רק כמוצא אחרון, כאשר הוא בעל יכולת כלכלית אך משתמט מפרעון חובותיו.
בהצעת חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי התע"ו-2006 (הצעת חוק הממשלה-1027, התשע"ו-593) קיים עוגן איתן לדוקטרינת הצדק המשקם במשטר חדלות פרעון הישראלי (ראו- המבוא להצעת החוק).
מהתם להכא
20. דומני, כי לא אחטא לאמת אם אומר, כי במקרה דנן ולאחר איזון סביר ומידתי
בין מכלול האינטרסים והזכויות של המבקש, הנושים והציבור הכללי, ולשם השגת
התכלית (הספציפית והכללית) של דיני חדלות פרעון, אין לאפשר למבקש לחסות תחת
כנפיה של הפקודה. המקרה דנן נמנה על אותם המקרה החריגים המצדיקים עמידה
איתנה על עקרון תום הלב בשלב הדיון בבקשה ואף שלילת תחולת הפקודה.
עניין לנו בחוב יחיד שנוצר כתוצאה מהרשעת המבקש בעבירה פלילית חמורה
ומכוערת עד למאוד, שבוצעה אף בנסיבות מחמירות. המבקש, שהיה חלק מחבורה,
דקר את המנוח בליבו, באמצעות סכין, והרגו. מדובר בתת-תרבות הסכינאות, שאין
להשלים עמה. יש להוקיע את תת-תרבות הסכינאות ולהילחם בה עד חורמה. דומני,
כי על חומרת עבירת ההריגה בה הורשע המבקש אין עוד להכביר מלים, אל יהא
החוטא נשכר ואין לעודד הפרת חוק, לא כל שכן חוק פלילי. לדידי, במקרה דנן מתן
הסעד המבוקש פוגע עד למאוד ושלא כדין בתקנת הציבור (האני מאמין החברתי)
ושלטון החוק במובנם הרחב. בהתחשב במכלול נסיבות העניין סבורני, כי הבקשה
הוגשה בחוסר בתום לב ובמטרה לנצל לרעה את הליך פשיטת רגל. בבקשתו דנן, מנסה
המבקש להתחמק שלא כדין מהנושים ולהפוך את הליך פשיטת רגל ל- "עיר מקלט"
למשתמטי חובות כספיים כדין. אין לעלות על הדעת, כי חייב שחובו נוצר כתוצאה
מהרשעתו בעבירה פלילית חמורה, כמו עבירת ההריגה, יחסה תחת כנפיה של הפקודה.
לדידי, עקרון "ההרגת, וגם – הופטרת ?" נגזר מעקרון-על, שמקורו במקרא (מלכים א',
פרק כ"א, פסוק י"ט) והוא "הרצחת, וגם – ירשת". שני עקרונות אלה הטבולים כול
כולם במוסר ובצדק הם יסוד מסד במשפט (ראו והשוו- ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית,
פ"ד נ(3) 133, 177 – 179 (1996); Riggs v. Palmer, 115 N.Y. 506 (1889) ׂׂ(.
21. זאת ועוד, המבקש הוא אדם צעיר בגילו, בריא בגופו ונפשו. הוא מדריך כושר
במקצועו, ועובד כשכיר למחייתו בעבודה קבועה. כושר השתכרותו אינו מוגבל. ההפך
הוא הנכון. לפי נתוניו האישיים, יוכל הוא גם להשיא את כושר השתכרותו בפועל.
ביכולתו לעסוק במקצועו, להתקדם בסולם דרגות הקידום ואף לזכות בהעלאה בשכרו.
הוא מסוגל להשתכר יפה עד תום גיל העבודה, במידה וירצה בכך, דבר המאפשר את
קיומו בכבוד ופרעון החוב במלואו לנושים.
22. זאת גם זאת, בשים לב הן לטיב החוב ונסיבות יצירתו והן לשאר נסיבותיו
האישיות של המבקש, חוששני , כי לא יחול ההפטר על החוב, במידה והמבקש היה נכנס
בשערי הליך פשיטת הרגל ומוכרז פושט רגל . מכאן, שלא תצמח תועלת כלשהי לחייב
במתן הסעד המבוקש.
23. אלא שבכך לא סגי. עובדות המקרה דנן שונות בהחלט מעובדות מקרהו של סרור,
ואין מקום לתחולת דין חדלות פרעון שווה. הנשייה במקרהו של סרור כוללת חובות
לארבעה נושים בסכום כולל בסך 925,000, כדלקמן: לעזבון המנוח – 800,000 ₪ ;
לנושים כאן- 40,000 ₪ ; לדרור סרור – 50,000 ₪ ; ולבנק בפועלים – 35,000 ₪.
ויודגש: בית המשפט לא פטר את סרור מהחוב שנוצר כתוצאה מהריגת המנוח, ועניין
זה יוכרע בסוף ההליך דשם, עת הדיון בהפטר.
24. לבסוף, לא מצאתי ממש בשאר טענותיו של המבקש. טענתו, כי הנושים "ישנו
על זכויותיהם" מקוממת היא וטוב היה אילו לא נטענה כלל.
התוצאה
25. התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את הבקשה.
המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל בסך 10,000 ₪, שיחולק ביניהם באופן שווה.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.