האם יש לבטל את צו הכינוס שניתן לפי בקשת החייב, מאחר שהחייב נהג בפזרנות בלתי מוצדקת באורח חייו ויצר חובות בחוסר תום לב?
א.רקע עובדתי וטענות הצדדים
1.בחודש יוני 2017 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. זאת, מאחר שלטענתו חובותיו הגיעו למעל 621,000 ₪ והוא משתכר רק כ – 7,400 ₪ נטו לחודש. חובות החייב הם בעיקר לבנקים ולחברות כרטיסי אשראי.
2.החייב, רווק יליד שנת 1991, טען בתצהיר התומך בבקשתו כי:
"מרבית חובותיי נובעים מהלוואות אשר נטלתי, מפאת חסרון כיס, שכן הנני בחור צעיר, בן 26, ומשכך הנושים ניצלו את תמימותי בעת מתן האשראי, תוך הגדלת המסגרת מפעם לפעם, דבר אשר הוביל את הנושים להציע לי הלוואות לשם סגירת החובות, וזאת מבלי שאף ביקשתי, בשל חוסר הבנתי בנושא, מפאת גילי הצעיר. יודגש כי כל חובותיי נוצרו בתום לב".
3.ביום 17.7.17 ניתן לחייב צו כינוס.
4.המבקש (להלן גם: "הבנק") - שהוא אחד מנושיו של החייב - הגיש עוד לפני שצו הכינוס ניתן, בקשה לדחיית בקשת החייב למתן צו כינוס. לאחר שהצו ניתן, הבנק הגיש בקשה לביטול הצו.
5.המבקש טוען כי בשנתיים שקדמו לבקשה למתן צו כינוס, החייב נסע לחו"ל שבע פעמים וגם כמה שבועות לאחר שהגיש את בקשתו למתן צו כינוס, הוא טס למדריד ולרומא במחלקת עסקים.
6.המבקש צירף תצלומים מדפי הפייסבוק של החייב מהם עולה, כי החייב קנה מותגי יוקרה רבים בארץ ובחו"ל, אכל במסעדות יוקרה, בילה חמש פעמים בבתי מלון יוקרתיים בישראל כגון הרודס אילת, הרברט סמואל בירושלים ומלון בראשית במצפה רמון. הוא צפה בהופעות של אמנים וזמרים נחשבים בארץ ובחו"ל, רכב על סוסים, נטל שיעורי טיסה ושכר רכבי יוקרה.
7.הבנק טוען כי לאור התנהגותו הבזבזנית והמופקרת, יש לבטל את צו הכינוס שניתן לחייב. האינטרס הציבורי מחייב שבמקרה כגון זה, לא תינתן לחייב הגנת הפקודה. החייב עושה שימוש לרעה בהליך על מנת להתחמק מתשלום חובותיו ואין כל הצדקה שתינתן הגנה למי שחי חיי תענוגות בזבזניים ומנקרי עיניים, על חשבון הנושים.
8.החייב טוען כי לפי הפסיקה, יש לתת לעקרון תום הלב משקל מצומצם ביותר בשלב הראשון של ההליך, הוא שלב מתן צו הכינוס. יש להמתין ולבחון את תום ליבו של החייב רק בשלב הדיון בהכרזתו כפושט רגל ובמתן ההפטר.
9.לדברי החייב, הבנק ויתר הנושים, ניצלו את מצבו והעניקו לו הלוואות ואשראי ללא כל בטחונות, למרות שידעו שאין לו כל הון עצמי "והכל על מנת לגזור על גבו קופון, ללא כל בושה... הפר הבנק הנושה את חובת הנאמנות וחובות הזהירות שלו כלפי החייב ולא ניתן להתעלם מאשמתו התורמת של הבנק ביצירת החובות".
10.בתגובתו הראשונה של המנהל המיוחד נטען כי בהתאם לפסיקה, בשלב הראשוני בו מצוי ההליך ומאחר והחייב טרם נחקר, יש להותיר את ההליך על כנו. לאחר שהחייב נחקר ע"י המנהל המיוחד מסקנתו היתה כי החייב:
"עשה שימוש בכספים אלו ובהכנסותיו החודשיות לצרכי חיי מותרות מופרזים ביותר ולא לפירעון חובותיו... חובותיו המסתכמים כיום במאות אלפי ₪ שימשו אותו הלכה למעשה לחיי מותרות ופזרנות עד כדי ראוותנות לשמה, כל זאת מבלי שהופעל על ידו כל שיקול דעת בריא או הגיוני, ותוך זלזול רבתי ואדישות מופגנת רבה כלפי תוצאות מעשיו ולהחזרת חובותיו... נראה כי טענות המבקש נותרו יצוקות ומעוגנות היטב... ראיותיו של המבקש לא הופרכו ע"י החייב בחקירתו... החייב היה ועודנו אדיש למעשיו תוך סברתו כי אורח חייו הפזרני והראוותני היה ועודנו מוצדק".
11.המנהל המיוחד סבור כי כאשר חייב פועל בחוסר תום לב קיצוני ביצירת החובות, תקנת הציבור לא תאפשר את חסותו תחת כנפי צו הכינוס. במקרה דנן, "בחקירתו, לא הציג החייב אסמכתאות ו/או ראיות שיש בהן לסתור את בקשת המבקש ובפרט העובדה כי הכספים הרבים אותם נטל מכלל נושיו, שימשו לצורכי מותרות ופזרנות לשמה".
12.המנהל המיוחד טוען, כי לאור עמדת הפסיקה לפיה יש לבחון את תום הלב של החייב בשלב ההכרזה ולא בשלב מתן צו הכינוס ומאחר שהחייב עומד בתשלום הצו החודשי שהוטל עליו ומגיש דו"חות כלכליים, אין לבטל את ההליך בשלב זה ואולם יש להשית על החייב תשלום חודשי בסך של 3,500 ₪ לפחות.
13.הכנ"ר תומך בעמדת המנהל המיוחד לפיה למרות שהחייב נהג בפזרנות רבה, היות שמדובר ב"נושים מקצועיים", יש להותיר את החייב בהליך ולהעלות את צו התשלומים לסך של 3,000 ₪ לפחות.
14.לאחר שהוגשה תגובת הכנ"ר, ביקש הבנק כי ככל שהחייב יוותר בהליך, יועלה התשלום החודשי שעליו לשלם לסך של 6,000 ₪ לחודש והחייב יישאר בהליך עד לפירעון מלוא חובותיו והוצאות ההליך.
ב.דיון והכרעה
1.גם אם נתקיימו כל התנאים המקדמיים למתן צו כינוס לבקשת החייב בהתאם לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"), עדיין, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת האם להיעתר לבקשה או לדחותה. היקף שיקול הדעת נגזר מתכליות הפקודה. (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 204 (להלן: "פס"ד בנבנישתי").
2.בפסק דין בנבנישתי עמד כב' הנשיא ברק על תכליות ומטרות הליכי פשיטת הרגל:
"מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר...אולם לצד תכלית זו קיימת התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת הפטר מן החובות... אכן, קניינו של הנושה אינו חזות הכול. כנגדו קיימת גם זכותו של החייב – שניתן אף לראות בה חלק מכבודו וחירותו על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – להקים את חירותו (האישית והכלכלית) ולשוב ולקיים עצמו בדרך מכובדת. ביטוי לתכלית זו – של שיקום החייב – מצוי בין היתר בהוראות הפקודה המאפשרות לחייב לבקש פשיטת רגל... ודוק, ההגנה על האינטרס של הנושים בהבטחת זכותם וכן והאינטרס של החייב בשיקומו אינם עומדים בפני עצמם, אלא כפופים הם לעקרון תום-הלב (במובנו האובייקטיבי והסובייקטיבי)... הן הנושים הן החייב חייבים להפעיל את זכויותיהם על-פי הפקודה בתום-לב... אל לחייב להפוך את דיני פשיטת הרגל ל"עיר מקלט" אשר כל דכפין יבוא בשעריה... עוד נקבע כי חוסר תום-לב יכול שיימצא בשלב יצירת החובות כמו גם בשלב אכיפת החובות... לצד תכליות ספציפיות אלו – ואף מעליהן – מצויות התכליות הכלליות העומדות ביסוד כל דברי החקיקה. זוהי המטריה הנורמטיבית שעניינה עקרונות היסוד של השיטה."
ראו גם: ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל מהדורה שלישית (2010) עמ' 24 (להלן: "לוין וגרוניס"); ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (9.8.09) (להלן: "פס"ד פיגון") פסקה 17.
3.במסגרת התכלית השיקומית של ההליך, יש להתמקד אף בפן החינוכי שעל החייב להפיק מההליך. שיקומו של החייב נועד לא רק בכדי לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו תוך "הורדת הגיבנת" שרובצת עליו עקב חובותיו. המטרה אינה רק "פתרון לשעתו", אלא גם ליצור מסגרת אשר בה החייב יילמד ויתרגל להתנהלות כלכלית נבונה ואחראית. אם החייב לא יתרגל לאורח חיים נורמטיבי מבחינה כלכלית, לא תצמח תועלת חברתית לתווך ארוך וקיים סיכוי לא מבוטל שהחייב ישוב ויצבור חובות חדשים.
4.מטרת הגשת הדוחות הכלכליים החודשיים – שבהם על החייב לפרט את כל הכנסותיו והוצאותיו בליווי אסמכתאות - אינה רק לצורך בדיקת התנהלותו הכלכלית של החייב ומעקב בעל התפקיד באשר להכנסותיו והוצאותיו. להגשת הדוחות תכלית נוספת. היא נועדה גם לחנך ולהרגיל את החייב להתנהלות תקינה ואחראית. פעמים רבות, צבירת החובות נובעת מהתנהלות לא מתוכננת ואימפולסיבית הגורמת להוצאות מעבר להכנסות התא המשפחתי. חינוך להתנהלות כלכלית נכונה ומחושבת, הוא הוא המפתח לשיקום אמיתי של החייב. ללא הטמעת אורח חיים כלכלי מושכל ואחראי, לא יהיה טעם רב להליך גם מבחינה ציבורית. המחיר שמשלמים הנושים בגין מחיקת החובות, אינו מחיר חברתי שראוי לשלמו, אם החייב לא ישנה את דרכו ולא יפנים התנהלות כלכלית תקינה.
כפי שציין חברי כב' השופט מאור בפש"ר ( ת"א) 6689-05-12 שלומי לוי נ' עו"ד אופיר פדר (26.9.17):
"דברים אלו נאמרים אך על מנת לשים את הזרקור על החינוך הכלכלי והצרכני הנבון אותו יש להעניק בתחילת הדרך... חינוך כלכלי וניהול תקציב משמעו גם קיום התחייבויות ועמידה בהן. חינוך כלכלי משמעו גם בחינה קפדנית של התנהלות. חינוך כלכלי נבון הוא גם אמירה של לאו לרכישות שאין לצדן דבר ושל בחירה בסדרי עדיפויות ובין אפשרויות שונות".
5.הד"ר עומר קמחי במאמרו "דרישת תום הלב בהליך פשיטת רגל לבקשת החייב", משפטים מו תשע"ח, עמ' 845 טוען כי הליך פשיטת הרגל אינה רק מתן "חסד לחייב" וההליך נועד:
"לא רק לסייע לנושים ולחייב אלא גם להועיל לציבור בכללותו. ההליך... הוא למעשה הליך של ביטוח קוגנטי, שמאפשר לחייבים חדלי פירעון לחזור למעגל התעסוקה, להיות יצרניים (לעבוד פחות ב"שחור" ולשלם מס כדין) ולהיות תלויים פחות במשפחתם ובמערכות הרווחה" (עמ' 884).
גם תכלית זו, יכולה להתגשם רק ע"י מי שלמד את הלקח מכישלונו הכלכלי והפנים דרכי התנהלות תקינים, על מנת שתקלה מסוג זה לא תשוב. ברם, מי שכלל לא מבין כיצד צריך להתנהל נכון כלכלית, סביר כי ישוב לסורו ולכן אין הצדקה להשארותו בהליך.
6.כאשר ברור כי החייב מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל תדחה בקשתו. סעיף 18ה(א)(2) לפקודה עוסק בדחיית הבקשה לפשיטת רגל, אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב ובמטרה לנצל לרעה את ההליך. סעיף זה עוסק בשלב מתקדם יותר של ההליך, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה חוו"ד הכונס. אולם, אין בכך כדי לגרוע מכוחו של בית המשפט לדחות את הבקשה לצו כינוס, אם מתברר בשלב מוקדם יותר, כי החייב מנצל לרעה את ההליך (לוין וגרוניס, 111).
7.יחד עם זאת, ככלל, יש לצמצם קבלת בקשות לביטול ההליך בשלב מוקדם של ההליך וטרם דיון בהכרזה. פסיקת בית המשפט העליון מצמצמת את המצבים בהם ישללו בתי המשפט את תחולת הפקודה בשל טענה כי החובות נוצרו חוסר תום לב. נפסק, כי היווצרות חוב בשל פעילות בלתי חוקית (פלילית או אזרחית) אינה שוללת בהכרח את תחולת הפקודה ביחס לחייב ויש לבחון כל מקרה לגופו ולברר את מידת "אי החוקיות" הכרוכה באותם חובות. רק במקרים בהם מדובר בפגיעה מהותית וחריגה בתקנת הציבור, יהיה מקום לשלול מהחייב כניסה להליך (ראו: כב' השופט סולברג בע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן (11.1.15) (להלן: "פס"ד שיכמן"); פס"ד בנבנישתי; פס"ד בלום פס' 22). נקבע כי פעילות בלתי חוקית אינה מהווה בהכרח חוסר תום לב "טבעי". (ע"א 3376/03 שרגא רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי (6.10.13) (להלן: "פס"ד רוזנברג") ; פס"ד בנבנישתי; פס"ד שיכמן; פש"ר 10397-10-15 מוניר סמארה נ' כונס הנכסים הרשמי (26.12.17)).
8.בענייננו, חובות החייב וחוסר תום ליבו נובעים מהתנהלות כלכלית חסרת אחריות וניהול אורח חיים פזרני תוך זלזול בנושיו. מבלי להמעיט בחומרת התנהלותו של החייב, ברי כי אין מדובר בהתנהלות הנוגדת את תקנת הציבור. כאמור, נפסק כי אין בהתנהלות בלתי חוקית כדי לשלול את תחולת הפקודה על החייב ולכן מקל וחומר, אין בהתנהלות שאינה בלתי חוקית כמו במקרה דנן, בכדי לשלול בשלב זה את יכולת החייב להיכנס להליך וליהנות מהגנת צו הכינוס.
9.הדרישה לתום לב של החייב חולשת על כל שלבי הליך פשיטת הרגל. נקבע כי: "הוא שזור כחוט השני לאורכם ולרוחבם של כל שלבי ההליכים כולם... הנה כי כן, בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, מהווה תום הלב של החייב תנאי מהותי לקבלת הסעד המבוקש, והעדר תום לב עלול להביא לא רק לסירוב להיענות למתן הסעד, אלא להוביל גם לביטולו של סעד שכבר ניתן" (פס"ד פיגון פס' 22). (ראה גם: פס"ד רוזנברג).
10.חרף העובדה שעקרון תום הלב חולש על פני כל שלבי הליך פשיטת הרגל, נקבע כאמור, כי הבחינה לא תהיה ככלל בשלב הראשון של ההליך - הבקשה לצו הכינוס, אלא בשלב הדיון בהכרזה ובדיון למתן ההפטר (ראה: ע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (14.8.12) (להלן: "פס"ד בלום"); לוין וגרוניס, 112).
בפס"ד בלום קבע כב' השופט דנציגר כי:
ככלל, מקום שבו מילא החייב אחר הוראות פקודת פשיטת הרגל ועמד בכל התנאים הראשוניים האמורים לעיל, אין מקום להתעמק בשלב זה בשאלת תום ליבו של החייב במועד יצירת החובות או לבחון את התנהלותו בהליכי ההוצאה לפועל, וזאת מכיוון שספק בעיני אם המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה מספיק, במרבית המקרים, על מנת לבסס קביעה בדבר חוסר תום לב של החייב אשר מצדיק לסרב להיעתר לבקשתו ליתן צו כינוס. ודוק, המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה הינו בדרך כלל רק המידע שמציג החייב ובמקרים מסוימים המידע שמציגים חלק מנושיו, ככל שנקטו קודם לכן בהליכי הוצאה לפועל כלשהם. ספק אם התמונה שמתקבלת ממידעים אלו הינה מלאה ומדויקת... לפיכך, סבורני כי יש להיצמד למתווה שהגדיר המחוקק ואשר כולל בדיקה מסודרת ומעמיקה של שאלת תום ליבו של החייב על ידי הכנ"ר (או מי מטעמו) בפרק הזמן שנקבע בפקודת פשיטת הרגל בין מועד מתן צו הכינוס לבין מועד הדיון בבקשת ההכרזה... לאחר שמתבצעת בדיקה מקיפה על ידי הכנ"ר ומוגשת חוות דעת לבית המשפט, ניתן וצריך לבחון באופן מעמיק את שאלת תום הלב. בחינה זו ראוי שתיערך על ידי בית המשפט, ככלל, במסגרת הדיון בבקשת ההכרזה, הוא "לבו" של הליך פשיטת הרגל."
ובהמשך נקבע שם כי:
"אכן, ייתכנו מקרים חריגים, בהם בית המשפט יתרשם כבר בשלב הדיון במתן צו הכינוס כי אין מקום לאפשר לחייב להיכנס ב"שער" ההליך, מפאת חוסר תום לב קיצוני בדרך יצירת החובות ... מדובר במקרים בהם יסבור בית המשפט כי כל רצונו של החייב הינו להתחמק מנושיו ולהפוך את הליך פשיטת הרגל ל"עיר מקלט". במקרים חריגים אלו אכן אין מקום לנהל הליך סרק אשר סופו ידוע מראש. יחד עם זאת, ראוי שבתי המשפט המחוזיים הדנים בתיקים אלו ינחו עצמם להיזהר מאד בקביעה מסוג זה בשלב מתן צו הכינוס ויותירו אותה בגדר חריג, באותם מקרים בהם הונחה תשתית עובדתית ברורה ואיתנה לעניין חוסר תום הלב..."
11.האם מקרה דנן הוא אחד מהמקרים החריגים שבהם החייב נקט בחוסר תום לב קיצוני המצדיק את ביטול צו הכינוס ו"הוצאתו" של החייב מהליך הפש"ר?
12.מעיון בבקשה ובנספחיה שאליהן צורפו תמונות שהעלה החייב לרשתות החברתיות, עולה כי החייב אכן ניהל, עובר להגשת הבקשה למתן צו כינוס, אורח חיים ראוותני ופזרני. החייב הרבה בנסיעות לחו"ל, ערך מסעות קניות בארץ ובעולם של מותגי יוקרה, רכש מכשירי טלפון חדישים, סעד במסעדות יוקרה, צפה בהופעות של אמנים מפורסמים בארץ ובעולם ועסק בתחביבים יקרים כשיעורי טיסה.
13.יתר על כן: החייב לא חדל מהתנהלותו זו, גם לאחר שפתח בהליך פש"ר. מתשובת הנושה שהוגשה ביום 31.12.17 ומנספחיה עולה, כי הגם שהחייב נמצא בהליך פשיטת הרגל, הוא ממשיך לנהל אורח חיים ראוותני, פזרני ובזבזני. החייב ממשיך לבלות סופי שבוע במלונות יוקרתיים בארץ, לסעוד במסעדות יוקרה, לפקוד הופעות של זמרים מצליחים, לרכוש מותגים, לנסוע ברכבי יוקרה ועוד תפנוקים ופינוקים יקרים.
כך לא נוהג חייב המבין את משמעות ההליכים אליהם בחר להיכנס. למראה התמונות שמעלה החייב לרשת, נראה שמדובר באדם צעיר שכלל לא מבין מהם חובותיו בכניסתו להליך זה ומה נדרש ממנו. כאמור, תום ליבו של החייב ביצירת החובות אליהם נקלע יבחן על פי רוב במעמד הדיון בבקשה להכרזה. אולם, על החייב להבין, שעליו לנהוג בתום לב גם במהלך ההליך כולו. המשך ניהול אורח החיים כפי שמנהל החייב כיום (אשר לא נסתר בתגובות החייב ולא בחקירתו אצל המנהל המיוחד), אינה עולה כלל וכלל בקנה אחד עם חובת תום הלב בניהול ההליך. החייב לא יכול להמשיך ולבזבז כספים על מותרות ובילויים וזאת על גבם של נושיו. ודוק: אחת מתכליות ההליך היא לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו. בענייננו, כלל אין מדובר בחייב ש"איתרע מזלו" או שאירע לו "תאונה כלכלית" כי אם בחייב אשר במו ידיו יצר את החובות כתוצאה מניהול אורח חיים פזרני שאינו מותאם ליכולותיו האמיתיות.
14.טענת החייב לפיה מדובר ב"נושים מקצועיים" אשר פעלו בחוסר תום לב וניצלו את החייב ותמימותו – אינה טענה. אף אם הבנקים נהגו ברשלנות שעה שהעניקו לחייב אשראי ללא בטחונו – ואיני קובע זאת – אין הדבר מצדיק את התנהלות החייב וניהול אורח חיים ראוותני ומנקר עיניים. הטענה כי פותה ליטול אשראי, אף אם היא נכונה, לא מצדיקה בשום אופן התנהלות כלכלית מופקרת כפי שהתנהל החייב.
15.כיום, לאחר חקירה מקיפה של החייב אצל המנהל המיוחד, הוא הגיע למסקנה כי:
"חובותיו המסתכמים כיום במאות אלפי ₪ שימשו אותו הלכה למעשה לחיי מותרות ופזרנות עד כדי ראוותנות לשמה כל זאת מבלי שהופעל על ידו כל שיקול דעת בריא ו/או הגיוני תוך זלזול רבתי ואדישות מופגנת רבה כלפי תוצאת מעשיו ולהחזרת חובותיו...לא רק שהלכה למעשה יכולתו הכלכלית של החייב לפירעון חובותיו עולה בשיעור ניכר על צו התשלומים שהושת עליו בתיק דנן, אלא יש בכך להצביע על הלך רוחו של החייב וסברתו כי ההליכים דנן נועדו אך כדי להפטירו מחובותיו ללא כל מאמץ מצדו תוך הפגנת זלזול אדישות רבתי כלפי הנושים ולהחזר חובותיו... החייב היה ועודנו אדיש למעשיו תוך סברתו כי אורח חייו הפזרני והראוותני היה ועודנו מוצדק... הרושם והמסקנה המתקבלים מחקירת החייב הינה כי הנ"ל סבור כי מחדליו והתנהלותו אלו ירפאו בנקל באמצעות הליכי פשיטת הרגל במסגרתם יישא בחלק נמוך מחובותיו וזאת אך כדי לצאת ידי חובתו."
16.מאחר שהחייב מצוי בשלב הראשון של ההליך, וכאמור, מטרת המצאותו של החייב בהליך היא אף לצורך חינוכו ולצורך הרגלתו להתנהלות כלכלית תקינה, יש לאפשר לחייב תקופת מבחן וחסד אחרונה.
17.כאמור, מדובר בחייב צעיר בן כ-26 שנים. יתכן וניתן ליחס את התנהלותו הפזרנית, הילדותית והמזלזלת לגילו הצעיר ולאי ההבנה בדבר מטרת ההליך ומהותו. יחד עם זאת, אין לקבל המשך התנהגות שכזו. על חייב המגיש בקשה לצו כינוס לדעת ולהבין את משמעויות ההליך ולהפנים את החובות והמחויבויות המוטלות עליו במסגרת הליך זה ובראש ובראשונה חובתו לנהוג בתום לב. בפש"ר 7903-12-15 עו"ד אופיר פדר - המנהל המיוחד נ' יוסף יוסופוב (8.6.17) ציינתי כי: "על כל חייב לדעת, כי הליך הפש"ר הוא "חסד המחוקק" ולא "עיר מקלט" ולא ניתן לתעתע בנושים וליהנות מזכויות ההליך כשהחייב לא מתנהל בתם לב". על החייב להבין כי אם ימשיך לנהוג כפי שנהג עד כה, יבוטל ההליך עוד בטרם הדיון בהכרזתו.
18.כפי שמציין המנהל המיוחד בדו"ח שהגיש, הכנסת החייב כיום עומדת על כ-8,500 – 9,000 ₪ נטו בחודש. החייב הינו ילד יחיד להוריו והוא מתגורר עימם בביתם ולטענתו, הם מסייעים לו במחייתו. החייב הצהיר כי הוא משתתף בהוצאות אחזקת הבית אולם הוא לא משלם דמי שכירות. צו התשלומים עומד כיום על 1,500 ₪ בחודש. נראה כי לחייב הכנסה פנויה לא מבוטלת וניתן וראוי להגדיל את צו התשלומים לסך של 3,500 ₪ לחודש.
19.סיכומו של דבר: בשלב זה לא יבוטל צו הכינוס. לחייב מוענקת תקופת מבחן של שישה חודשים, על מנת להוכיח כי הפנים את חובותיו בהליך והוא מתנהל באופן מאוזן בחייו הכלכליים. כמו כן:
א.צו התשלומים החודשי לקופת הכינוס יעלה ויעמוד החל מחודש זה על סך של 3,500 ₪ בחודש.
ב.החייב ימלא באופן דווקני אחר כל חובותיו בהליך.
ג. המנהל המיוחד יגיש בעוד 6 חודשים דו"ח מעדכן במסגרתו ידווח כיצד עומד החייב בדרישות ההליך והאם חל שינוי בגישתו ובהתנהלותו. ככל שיעלה מהדו"ח כי החייב לא שינה דרכיו או שאינו עומד בדרישות ההליך – ההליך יבוטל .
ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
