רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית
1.עניינה של תובענה זו הינו ליקויי בניה להם טוענים התובעים בהתייחס לדירת מגורים אשר נרכשה על ידם מהנתבעת בהסכם מכר מיום 31.03.10 (מוצג ת/1 במוצגי התובעים).
דירה זו מצויה ברחוב תשרי 25 במודיעין במקרקעין הידועים כגוש 5632 חלקה 12. (להלן: "ההסכם", "הדירה" - בהתאמה).
ביום 28.03.12 קיבלו התובעים את החזקה בדירה ועל כך אין חולק.
2.לטענת התובעים, כבר במעמד קבלת החזקה בדירה, נמצאו חסרים, אי התאמות וליקויים שהוכרו ע"י הנתבעת כמפורט בפרוטוקול המסירה (נספח 2 לכתב התביעה) ובמסמך התיקונים (נספח 3 לאותו כתב. אלו כלולים במוצגי התובעים).
התובעים מציינים כי פניותיהם לנתבעת נענו באופן חלקי ביותר, תוך זלזול מופגן בדרישותיהם וכי התיקונים שבכל זאת בוצעו היו קוסמטיים ולא הובילו לפתרון מלא.
לשיטתם, הליקויים העיקריים והחמורים אשר מחייבים טיפול יסודי ודחוף מצויים במרפסת ואלו אף הסבו נזקים לדיירת המתגוררת בדירה מספר 9 המצויה מתחת לדירתם.
התביעה נתמכה בחוות דעת המהנדס יגאל ברגמן שביקר בדירה ביום 15.9.13 (להלן: "המומחה ברגמן") והעריך את מכלול הליקויים בסך של 73,100 שקלים (לא כולל מע"מ).
מעבר לכך, עותרים התובעים לחיובה של הנתבעת בגין עלות הפעלת מערכת הספרינקלרים שהותקנו במחסן ובחניון בסך של 12,000 שקלים, ליקויים מעבר למצוין בחוות הדעת בסך של 14,000 שקלים, ירידת ערך הדירה בסך של 15,000 שקלים, תשלום למומחה ברגמן בסך של 2,950 שקלים ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 שקלים ובסך הכל - 160,208 שקלים.
לחילופין - עותרים התובעים לצו עשה הכופה על הנתבעת לתקן את הליקויים הנטענים.
3.לטענת הנתבעת, תלונות התובעים שהועלו במהלך שנת הבדק נבדקו על ידה. הנתבעת ערכה מספר ביקורים בדירה, במסגרתם נרשמה כל תלונה אשר נבחנה ע"י צוות מקצועי וככל שהתברר כי תיקון כלשהו נדרש, בוצע הדבר, ע"פ הוראות חוק המכר.
הנתבעת מדגישה, כי רובן המכריע של התלונות נעוץ ב שיפוץ פרטי שבוצע ע"י התובעים לאחר מסירת החזקה בעוד שנקבע מפורשות בסעיף 47 להסכם כי אין כל אחריות לנתבעת בגין נזקים או אי התאמות שנגרמו עקב עבודות שבוצעו ע"י הקונה או מי מטעמו.
לטענת הנתבעת, השיפוץ שבוצע ע"י התובעים מהווה שינוי חיצוני לדירה המצריך הוצאת היתר בניה כדין, שינוי שע"פ סעיף 34.1 להסכם ניתן לבצע אך לאחר קבלת החזקה ורישום הזכויות. על כן ועל מנת שלא לעכב את ביצוע השיפוץ הפרטי שביקשו לעשות, דרשו התובעים לקבל את החזקה בדירה עוד במעמד עריכת פרוטוקול המסירה הראשוני מבלי להמתין לבדיקתה וביצוע התיקונים הנדרשים על ידה.
ניסיונה של הנתבעת לבחון את פנייתה של הדיירת מדירה 9 לפנים משורת הדין, עלה בתוהו היות והתובעים סירבו לאפשר לה להיכנס לדירתם נוכח ההליך המשפטי הצפוי לשיטתם.
הנתבעת הגישה חוות דעת מהנדס מטעמה – נחום פרמינגר – שביקר בדירה ביום 6.12.15 (להלן: "המומחה פרמינגר") ומצא כי הליקויים הקיימים זניחים הם ומסתכמים בסך של 2,250 שקלים (כולל פיקוח הנדסי וככל שיבוצעו ע"י הנתבעת יש להפחית מסכום זה 30%).
הנתבעת ביקשה בהמשך להגיש חוות דעת משלימה, נושאת תאריך 25.01.17, אלא שלא ניתן היתר להגשתה כמפורט בהחלטה מיום 23.02.17.
4.נוכח הפערים המשמעותיים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים מונה המהנדס מר דן אורמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה אורמן").
ע"פ חוות דעתו מיום 04.04.16 אושר קיומם של ליקויים שמקורם בעבודת הנתבעת כנטען ע"י המומחה ברגמן בחוות דעתו, אולם זאת בהיקף של 33,100 שקלים בלבד כולל פיקוח הנדסי ולא כולל מע"מ. שווי זה משקף עלות ביצוע ע"י הנתבעת בעוד שביצוע ע"י קבלן מזדמן מטעם התובעים מוסיף 25% לעלויות. עוד קבע המומחה, כי ביצוע התיקונים יימשך כ – 10 ימים ואינו כרוך בפינויים של התובעים מהדירה.
המומחה אף נתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ע"י הצדדים שניהם.
5.המחלוקת העיקרית בתיק נסובה לאורך כל ההליך סביב העבודות במרפסת (סגירת מקטע- שטח כחדר) והשלכותיהן אם לגבי ליקויים שנמצאו ואם לגבי שאלת אחריותה של הנתבעת לתיקונם של ליקויים אלו כמבואר לעיל. הנתבעת עמדה על כך שעסקינן בעבודה פרטית שבוצעה ע"י התובעים או מי מטעמם לאחר מסירת החזקה לידיהם וללא ידיעתה ואישורה.
6.מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע בלבד מחמת שהתובעת, ע"פ הנטען, לא היתה מעורה בהשתלשלות העניינים. כן הוגש תצהירו של אלזיר אלחוסיני חוסאם – הקבלן שביצע את עבודת הקירוי במרפסת (להלן" "קבלן הקירוי"). הנתבעת מצידה בחרה להגיש את תצהירו של מר ראם פרץ בלבד (להלן: "ראם") המשמש כסמנכ"ל אצל הנתבעת ובתקופה הרלוונטית לתביעה שימש כמנהל פרויקטים. לא נתבקשה חקירת מי מהמומחים.
דיון והכרעה
אחריות הנתבעת בהתייחס למחלוקת העיקרית
7.המחלוקת העיקרית נוגעת כאמור לליקויים במרפסת והגם שהנתבעת הקדישה עיקר מירצה לשאלת זיקתה לעבודות הסגירה במרפסת ואחריותה להשלכותיהן, מתייתרת במידת מה ההכרעה בכך לאור מסקנות המומחה אורמן שתובהרנה ובכל זאת מצאתי מקום להביאה.
8.ע"פ הצהרת התובע, בחודש אפריל 2011 - כשנה עובר למועד מסירת הדירה (וטרם ריצוף המרפסת) נערכה פגישה בנוכחות התובעים ונציג הנתבעת – רוני ביתן ששימש בשעתו כמנהל העבודה אצל הנתבעת (להלן: "ביתן"), ובמסגרת אותה פגישה הוצע להם על ידו לבצע שינוי בתוכנית הבניה ע"י סגירה חלקית של המרפסת כפי שנעשה בבניין הסמוך כשלדבריו, הואיל ומדובר בתב"ע זהה, לא תתעורר בעיה לקבל אישור לכך מהעיריה. ביתן אף הבהיר שעל התובעים לקבל החלטה וזאת על מנת לאפשר היערכותו טרם הנחת המרצפות ובכלל זאת יציקת מחסום שימנע זרימת מים מתחת למרצפות לכיוון נקודת ניקוז שנדרשת חסימתה.
מימושה של הצעה זו חייב הזמנה נוספת של אריחי ריצוף שישמשו לאותו חלק שייסגר ובהתאמה לאלו המיועדים לסלון הדירה וכך אף נעשה בהזמנה מספק של הנתבעת כעולה ממסמכי ההזמנה והאספקה משנים 2010-2011 (ת/2). התובע מצהיר כי האריחים אכן סופקו וזאת באמצעות הנתבעת או מי מטעמה ותחת פיקוחו של ביתן, כשלמעשה הנתבעת היא שאף ביצעה את עבודת הריצוף במרפסת, לרבות במקטע - בשטח שיועד לסגירה, תוך יציקת אותו מחסום שנדרש כאמור וכי הוא נדרש ושילם לידי ביתן 1,500 שקלים בשל כך.
את עבודות הקירוי והסגירה של השטח האמור במרפסת ביצע בהמשך קבלן הקירוי שנבחר לאחר קבלת מספר הצעות מחיר ובהתאם לחוזה עבודה מיום 4.2.12 (ת/3).
רק לאחר ביצוען של העבודות הנזכרות בוצעה בחודש מרץ 2012 המסירה לידי התובעים. קבלן הקירוי מאשר בתצהירו כי העבודות מטעמו הסתיימו טרם כניסת התובעים לדירה.
התובע בחקירתו אינו מכחיש כי סגירתה החלקית של המרפסת לא היתה מעוגנת בהסכם וכי לא נערך בגינה טופס בקשה להזמנת שינויים, כנדרש בהסכם וזאת תוך שהוא מפנה לפגישה האמורה עם ביתן ולסיכום הדברים בעקבותיה (עמ' 11 לפרוטוקול).
התובע עמד בחקירתו על כך שביטול נקודת הניקוז במרפסת, כמו גם ריצוף המרפסת בוצעו ע"י ביתן כ – 8 חודשים לפני קבלת המפתח בעוד שעבודת הקירוי בוצעה כחודש לפני קבלת המפתח ובנסיבות בהן קבלן הקירוי יכול היה לדעת מהו מיקום המחסום שנוצק וזאת נוכח הגודל השונה של המרצפות: עד המחסום - 60/60 ס"מ וממנו - 30/30 ס"מ (עמ' 12).
אף קבלן הקירוי עצמו מציין בתצהירו, כי במועד בו החלה עבודתו המרפסת היתה כבר מרוצפת הוא מצידו לא עשה כל עבודה הקשורה לריצוף או הפוגעת בו (סעיף 3 לתצהיר).
יתרה מכך, ביום 23.07.12 נציגי הנתבעת ובכללם ראם עצמו ביקרו בביתם של התובעים ובמעמד זה סוכם כי ככל שימצאו אחוזי בניה עודפים בתב"ע מול הביצוע בפועל, הרי שהנתבעת תעמיד אותם לרשות התובעים. התובע העלה על הכתב סיכום זה במכתב מיום 02.11.12 שמוען למוטי אשכנזי - סמנכ"ל הנתבעת (מוצג ת/ 5) ובהמשך לכך הנתבעת אכן אישרה ויתורה על שטחי בניה שלא נוצלו וזאת לטובת אישור הקירוי במרפסת (ת/6).
9.מנגד, טוען ראם בתצהירו כי העבודות הנ"ל במרפסת בוצעו אך לאחר מסירת החזקה בדירה, זאת ללא היתר בניה ועל חשבון זכויות הבניה של הנתבעת.
ראם מפנה לסעיפים בהסכם לפיהם יש הכרח בהגשת בקשה סדורה לביצוע שינויים בשלב הבניה וככל שהמוכר מסכים לביצועם (מראש ובכתב) על הרוכש לחתום על כתב הזמנה מיוחד ואלו יבוצעו בכפוף לקבלת ההיתרים הנדרשים. יתרה מכך, ככל שהקונה מבצע שינויים בדירה לאחר קבלת החזקה, יהא המוכר פטור ככלל מכל אחריות לענין אי התאמות שימצאו.
ראם מדגיש כי לגבי שינויים אחרים שנתבקשו דאגו התובעים לפעול ע"פ ההסכם ולהסדירם מראש ובכתב (מוצגים נ/6 – נ/8) וזאת במובחן מהשינוי שבוצע במרפסת, ומשנעשה השינוי אף ללא היתר הוגש נגד התובעים כתב אישום (ראה נ/12 – פרוטוקול הדיון בהליך).
הנתבעת בסיכומיה מפנה למכתב התובעים מיום 10.01.13 (נ/13) שם צוין: "...בסמוך לקבלת המפתח החלנו בפעולות לסגירת המרפסת", כשמזאת מסיקה היא כי אף לשיטתם העבודות במרפסת החלו לאחר קבלת החזקה. ראם מוסיף כי לו היה ממש בטענת התובעים לפיה סגירת המרפסת בוצעה טרם מסירת החזקה, לא היתה הנתבעת מקבלת טופס 4 (נ/ 10א).
יאמר כבר עתה כי מסקנה זו מצד הנתבעת אינה מתיישבת עם הצהרת קבלן הקירוי לפיה עבודתו בוצעה בחודשים פברואר – מרץ 2012 (סעיף 6 לתצהיר), משמע - לאחר קבלת טופס 4 שניתן ביום 19.01.12 וטרם מועד קבלת החזקה – מרץ 2012. הצהרתו זו אף עולה בקנה אחד עם המסמך המשקף את החוזה/ הצעת המחיר שנתן והנושא תאריך- 04.02.12 (ת/3).
ראוי לציין כי המונח "בסמוך" עליו נסמכת הנתבעת, יכול להתפרש אף "בסמוך לפני", כך שאין מקום להיתלותה בנוסח המכתב האמור. אדרבא, ראוי להביא את המשכו של אותו ציטוט מהמכתב: "...בסמוך לקבלת המפתח החלנו בפעולות לסגירת חלק ממרפסת הפנטהאוז (כ-15 מ"ר, כפי שבניתם בהמשך הפרויקט במגרש 116) וזאת בסיוע ובעידוד של מנהל העבודה שלכם דאז (רונן), שאף ביצע בפועל (באמצעות פועליו), חלק מהעבודות" (הדגשה לא במקור – א.ח).
סעיף זה משקף את עמדת התובעים לפיה הנתבעת או מי מטעמה ידעו בהחלט על העבודות המבוצעות במרפסת וכי הם שפעלו לביצוען. מכתב מנגד המכחיש או משיג על תוכן מכתב זה לא הוצג וכך גם בהתייחס ליתר פניות התובעים שתועדו על ידם במכתבו של התובע מיום 19.6.13 (ת/9). מכתבה הרשמי הראשון של הנתבעת המוצג לפני הוא מיום 11.08.14 (נ/14) ובמסגרתו מעלה הנתבעת טענתה לפיה התובעים ביצעו שיפוץ פרטי במרפסת. אציין כי הטענה המפורשת שם ולפיה התובעים פרקו ריצוף קיים ושמו אחר תחתיו, לא הוכחה כלל.
ראם מצהיר, כי לא מוכר לו כלל אדם ששמו רוני ביתן כמי שעבד כשכיר אצל הנתבעת, אם כי הוא מכיר אדם בשם אהרון ביתן שעבד אצלה קרוב לשנה: מחודש מרץ 2011 עד חודש פברואר 2012 ומאז אין לנתבעת קשר עימו.
טענה זו של הנתבעת לא ברורה ואין ראויה השמעתה משזו מתיימרת בחצי פה להתכחש לקיומו של אותו ביתן או להפריד בין הנתבעת לבין עובדיה ונציגיה, כשעל פניו מתקבל הרושם כי ברור היה שהצדדים מכוונים לאדם אחד שהוא ולא אחר, מי ששימש כמנהל עבודה בשטח ועמד מול הדיירים. כאן המקום לציין ואף להדגיש כי נחה דעתי בהחלט מאמינות התובע ומכנות גירסתו ובכלל זאת - הבנתו לפיה ביתן פועל בשמה של הנתבעת ועבורה וכי במעמדו כמנהל העבודה בשטח עסקינן בבר סמכא שסיכום דברים עמו בכל הנוגע לעבודות, די בו. (התובעים צרפו לסיכומיהם מסמך מאמת בענין זה, אלא שזה אינו כלול בראיות). אמנם אין בנמצא טופס הזמנה לגבי אותו שינוי שבוצע במרפסת, אולם ראוי להזכיר כי ע"פ הצהרת התובע, שלא נסתרה, לא מדובר היה בשינוי יזום מצידו, כי אם בהצעה שבאה מצד ביתן עצמו אשר אף הבהיר את חשיבות גיבושה של החלטה מידית מצד התובעים.
ככל שהנתבעת אכן מצאה כי התובעים פעלו על דעת עצמם והופרו הנחיותיה, היה מקום לצפות כי תזדעק במכתב רשמי ולו עם פניית התובע במכתבו מיום 23.6.13 המציין מפורשות את מעורבותו ופיקוחו של ביתן בהקשר זה (כלול בת/8). הנתבעת, לא רק שאינה מוכיחה כי עשתה כן, היא אף מאשרת כי סייעה בידי התובעים להכשיר את עבודות הסגירה במרפסת בעצם הסכמתה לוותר לטובתם על אחוזי בניה שלא נוצלו כאמור. מכתב ראשון המבהיר התנערותה מקיומה של אחריות מצידה יוצא תחת ידי הנתבעת רק ביום 5.8.14 כמצוין לעיל ובהמשך לביקורו בדירה של מנהל עבודה כלשהו מטעמה לשם בחינת בעיות הנזילה הנטענות. עניין זה מעלה תמיהה שכן נציגי הנתבעת ביקרו עוד קודם לכן בדירה כעולה מפרוטוקול ביקורת ליקויים מיום 30.12.12 ומדוח התיקון מיום 12.04.13 (נספחים 2 ו-3 לכתב ההגנה).
ראם נשאל בענין זה (עמ' 22) והשיב כי בפגישה שנערכה בדירת התובע סמוך לאיכלוסה בנוכחותו ובנוכחות מנהל העבודה שלו הובהר לתובע כי הנתבעת לא תבצע כל תיקון בהתייחס לעבודות שביצע התובע. למרות שמדבריו עולה כי הנתבעת נוהגת לתעד בפרוטוקולים ביקורים כאלה, הרי שאין בנמצא פרוטוקול המעגן את הצהרתו ולא הובא להעיד אותו מנהל עבודה המוזכר בדבריו. כך או כך, אף בדבריו אלו אין הוא טוען כי באותו מעמד הטיח בפני התובעים את טענות הנתבעת לגבי עבודות הסגירה במרפסת באופן ספציפי.
ערה אני לקושי המתעורר בעצם אי הקפדת התובעים ועמידתם על קבלת חשבונית מס/קבלה לגבי התשלום ששולם לידי ביתן. אין ספק כי הדבר עשוי היה למנוע באופן מובהק יותר את התנערותה של הנתבעת מאחריות. עם זאת ועדיין, אין בנתון זה כדי להצדיק סטיה מהרושם לפיו התובעים פעלו ע"פ מצג שהיה בפניהם ולפיו הם מתנהלים כדין אל מול נציג המוסמך לכך מטעם הנתבעת, אשר הבהיר כי התשלום מיועד לפועלים (עמ' 13).
10.כאמור, בית המשפט התרשם לחיוב מעדותו של התובע שהיתה עניינית ובלתי מתחמקת, קוהרנטית ומהימנה ועלתה בקנה אחד עם ההגיון ועם מסמכים שהוצגו. למעשה, כבר בשנת 2013 הוצגה עמדתו זו של התובע בהליך משפטי ובשעתו – בברור כתב האישום שהוגש נגדו.
התובע בדיון מיום 09.06.13 מצהיר בעמ' 8: "...מי שסגר לי את המרפסת זה הקבלן שבנה את כל הבניין, הם סגרו 16 אחוז מרפסת בעזרת מנהל העבודה שלהם. אז במקביל אני פניתי לעיריית מודיעין ופתחתי את ההליך כפי שהמליצה חברת פרץ בוני הנגב...אם חברת הבנייה היו עומדים בהבטחה שלהם, לא היה נפתח בכלל התיק הזה".
(פרוטוקולי הדיונים בהליך האמור - תו"ב 15123-11-12 צורפו כמוצג נ/12).
במובחן, תשובותיו של ראם בחקירתו היו חמקניות יותר וניתנו באופן וכחני לא אחת כשניכרת היתה המגמה להיתלות בסעיפי ההסכם ולהתעלם מהמציאות בשטח כפי שהוכחה ואשר לא היתה לרוחה של הנתבעת וזאת ללא הסברים שהיה בהם כדי להניח דעתי או כדי להצביע על חוסר תום לב או נסיון "לעקוף" את הנתבעת מצד התובעים.
11.הנתבעת משיקוליה ויתרה על חקירתו של קבלן הקירוי כאמור בהודעתה מיום 30.03.17, חקירה שחשיבות רבה לה בהינתן תוכן התצהיר וטיבה של המחלוקת.
הנתבעת אף נמנעה מהבאת עדים שיכלו לשפוך אור על מחלוקת זו ובכלל זאת עובדים שהיו בשטח בזמן אמת בכלל וביתן בפרט. מחדל זה נזקף לחובתה ומכרסם באמינות גרסתה, שכן וכידוע חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה רלבנטית שהיא לטובתו ואם נמנע מכך בהיותה בהישג ידו וללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה זו פועלת נגדו. ראה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מ"ד (4) 595, 602; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245.
12.לאור האמור, מוצאת אני כי הנתבעת היתה מודעת בזמן אמת לסגירת השטח במרפסת וכי ביצוען של העבודות המיוחסות לביתן נעשה מטעמה היא.
אינני פוסלת אפשרות שנרמזה בין השורות ולפיה נתגלעה בשלב מסוים מחלוקת בין הנתבעת לבין ביתן אשר התנהלותו לא היתה לרוחה של הנתבעת. עם זאת ועדיין, עסקינן בעובד הנתבעת ובעבודות שאינן מבוצעות במחשכים ויש להניח שעובדים רבים נוספים נוכחו באלו.
13.לאחר כל זאת וכמבואר לעיל, המחלוקת הנזכרת, לא היא שתכריע.
המומחה אורמן מצא כי קיימים בהחלט נזקים וליקויים במרפסת ועקב כך – אף בדירה מס' 9, אולם הוא אינו מוצא וקובע כי מקורם של אלה באותן עבודות שבוצעו לסגירת חלק מהמרפסת כי אם בכשלים באיטום המרפסת שבדירת התובעים כפי שיבואר בהמשך.
14.הנתבעת ניסתה אמנם ואף בסיכומיה לטעון כי התובעים הם שגרמו לליקויי הרטיבות משיצקו חגורת הפרדה וביטלו נקודת ניקוז אחת במרפסת.
דא עקא, טענה ספציפית זו, יש לציין, לא הועלתה כלל בכתב ההגנה ועיקר – בחוות דעת המומחה פרמינגר והיא מהווה למעשה משום הרחבת חזית אסורה והדבר הובהר כבר מפורשות לנתבעת בהחלטת בית המשפט מיום 23.2.17. אולם, גם אם אתעלם מהיבט דיוני זה, אין בטענה זו כדי לסייע בידי הנתבעת משנמצא כאמור כי מי שיצק את אותה חגורת הפרדה שכונתה "מחסום", הינו ביתן עצמו ובעשותו כן מטעם הנתבעת.
יתרה מכך, עובר להחלטה הנ"ל המומחה אורמן נשאל בהקשר זה במסגרת שאלות ההבהרה מטעם הנתבעת. הלה מאשר אמנם כי לא ראה בפועל דבר קיומה של חגורת הפרדה וזאת בשל קיומה של ויטרינה המסתירה את המקום בו היא אמורה להימצא, אולם לצד זאת שלל אפשרות לפיה הימנעות מיציקתה של חגורת ההפרדה או כשל בכך עלול היה לגרום לנזקי הרטיבות המצויים במרפסת שכן לשיטתו, במקרה כזה היו מופיעים נזקים בשטח המרפסת שצורף לדירה שהינו מקורה וסגור ולא יכול להשפיע על אריחי המרפסת שמחוצה לו, למעט אלה הסמוכים למסילת הויטרינה.
המומחה אף שלל אפשרות לפיה ביטול נקודת הניקוז בשטח המרפסת שנסגר ובעוד השיפועים במרפסת נותרים בעינם, עלולה היתה להביא לנזקי רטיבות במרפסת מעבר לשטח שנסגר. מכל מקום, המומחה הבהיר שככל שאכן בוטלה נקודת הניקוז בשטח שנסגר, הרי שעדיין קיים נקז בקוטר 4 שיכול לנקז עד 200 מ"ר כשבענייננו עסקינן במרפסת בת 60 מ"ר בלבד.
אסכם נקודה זו בציטוט מסעיף 8 לתשובות המומחה אורמן המדבר בעד עצמו ולפיו:
"...לא משנה מה יקרה בתוספת המקורה, אין הוא יכול להשפיע על אריחי המרפסת..." בהשלמה לכך אפנה לסקיצה שצרף התובע לתצהירו (ת/7) על מנת להמחיש מיקום הליקויים השונים לעומת מיקום שטח הסגירה במרפסת והעדר זיקה בינהם.
15.יוצא אפוא שקביעת המומחה אורמן במעמדה כקביעת מומחה מטעם בית המשפט לא נסתרה או נגרעה והנתבעת לא הוכיחה כל קשר בין עבודות סגירתה החלקית של המרפסת לליקויים שנמצאו ואף אם קשר היה מוכח, לא היה בכך כדי לפטור אותה מאחריותה ככל שהדבר היה נוגע לפחות לעבודות יציקת המחסום, ביטול נקודת הניקוז והנחת הריצוף בהן נתלתה.
בהקשר זה מוצאת אצטט מספרו של עו"ד ורדי, דיני מכר דירות, מהדורה שלישית, עמוד 74:
"... לעיתים מאפשר חוזה מכר כי בתקופת הבנייה יהא הרוכש זכאי ליתן הוראות שונות לקבלן להחליף חלק ממתקני הבניה... דרישה זו מצד הרוכש לתוספת או לשינויים בדירה לא תסיר מעל הקבלן את האחריות הכוללת, שכן תפקידו וכישוריו של הקבלן מחייבים אותו להשיא את העצות הראויות לרוכש במקרים אלה, ולדאוג כי שינויים אלה יהיו תואמים את הוראות הדין ואת תוכניות הבנייה".
בחינת יתר הליקויים וההפסדים הנטענים
16.הצדדים נתלים כאמור בחוות דעת שהוגשו מטעמו של כל צד כשפער ניכר בינהם.
יצוין כי הנתבעת ביצעה תיקונים מסוימים לאחר מתן חוות דעת המומחה ברגמן ולכן בעת ביקורו של המומחה אורמן הצטמצמו במעט הליקויים הנטענים כפי שיפורט בהמשך.
כידוע, משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה, סביר להניח שיאמץ את ממצאי המומחה, אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. ראה ע"א 5509/09 ח'אלד עבד אלקאדר מוחמד תיים מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה (23/02/14); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.88).
בענייננו אנו על פניו, אין כל סיבה ניכרת לעין המצדיקה סטיה מממצאי המומחה אורמן, לרבות בשאלת האחריות, ואף הנתבעת, אשר לא ביקשה כלל לחקרו, אינה מתיימרת בסיכומיה להמחיש אחרת. חוות הדעת שהוגשה על ידו מפורטת הינה ומתייחסת בצורה סדורה לליקויים הנטענים ולמקורם תוך ציון אופן תיקונם. המומחה תיעד את מצב הדירה בעת ביקורו תוך תיעוד הנדרש בתמונות ששולבו בחוות דעתו.
17.בסעיף זה אתייחס לפיכך באופן פרטני לליקויים שנמצאו ע"י המומחה אורמן בדירה תוך התייחסות, כמידת הצורך, לחוות הדעת, מטעם הצדדים ונחל בליקויי המרפסת:
א. רטיבות בדירה מס' 9 (דירת השכנה) – בבדיקתו של המומחה אורמן נמצאו שני מוקדי חדירת רטיבות לדירה מס' 9: האחד, בפינת תקרת הסלון והשני מעל פתח דלת היציאה למרפסת ושניהם נעוצים בכשל באיטום מרפסת דירת התובעים שביטויו בספר אופנים: קיומה של יריעה המנותקת מהקיר, העדר איטום סביב הברז, כשל באיטום הנקז, סדק בקיר המעקה והעדר שיפועים מתאימים סביב הנקז.
אציין כי המומחה פרמינגר לא התייחס לעניין זה היות במועד הבדיקה לא התאפשרה לו לטענתו, כניסה לדירת השכנה תוך שציין כי לא ידוע לו על תלונות מדירה זו.
במענה לשאלות הבהרה שהפנו התובעים השיב המומחה ביום 13.07.16 כי עלות התיקונים בדירה 9 הינו 800 שקלים., אלא שאין עסקינן במרכיב שנתבע ומשכך לא יפסק עתה.
ב. כתמים במישקים בין אריחי הקרמיקה במרפסת – המומחים שלושתם מאשרים קיומם של כתמים. עם זאת, לדידו של המומחה פרמינגר מקורם של אלו בהנחת כמויות גדולות של כדים ואדניות עם שתילים במרפסת ומשכך הדבר אינו נתון למסגרת אחריותה של הנתבעת.
המומחה אורמן שולל אפשרות זו בציינו כי אין מגע בין אדמת הצמחיה לבין הריצוף וכי רוב האדניות ממוקמות בקיר המעקה דווקא. לשיטתו, הכתמים שנמצאו לצד צמחיה שמתחת לריצוף, מצביעים על מים כלואים שלא מתנקזים לנקז הקיים וזאת, ככל הנראה, עקב אי התקנת אביזר לניקוז מי הגשם הנקווים מהחלל שמתחת לאריחים או עקב היותו של המילוי שסביב הנקז סתום כתוצאה מהיעדר חצץ סביבו כולל בד גיאוטכני המאפשרים ניקוז זה.
ג. תפרי התפשטות במרפסות (מישק ביניים) – המומחה ברגמן מלין על העדר מישקים שנועדו למנוע סדיקה והינתקות של האריחים, אלא שהמומחה אורמן קובע כי כאלו ישנם.
ד. היעדר ריצוף עודף לתיקונים – לשיטת המומחה ברגמן היעדר אריחים חלופיים לא יאפשר ביצוע תיקונים מקומיים ותחת זאת תידרש החלפה כוללת של רצפת המרפסת.
המומחה פרמינגר ציין בעניין זה כי היות ולא סומנה כל הערה בפרוטוקול המסירה מיום 28.03.12 אזי ההנחה היא כי נמסר ריצוף רזרבי ולנתבעת אין אחריות על אובדנו של זה.
המומחה אורמן מציין כי התובע הציג לו אריח אחד שהוחלף ע"י הנתבעת והיה בגוון שונה חזקה על הצדדים שהיו מסתייעים בריצוף העודף לו היה. יתרה מכך, עיון בפרוטוקול המסירה מיום 28.03.12 (ת/4) מעלה, כי בסעיף עבודות הריצוף ישנו תת סעיף – "מסירת ריצוף לבדק – יש לציין כמות וסוג ריצוף", אלא שסעיף זה נעדר התייחסות כלשהי לגבי הכמות למשל, כשמזאת יש לטעמי להסיק כי לא נמסר ריצוף עודף וכך אף הצהיר התובע מפורשות בדיון שהתקיים ביום 18.01.16 והנתבעת לא המחישה אחרת.
ה. שיפועים ברצפת מרפסת לניקוז מים – המומחה ברגמן מצא, כי השיפועים לא מספקים וגורמים לשיבוש בניקוז המים ולהיקוות של שלוליות במספר מקומות. לעומתו, המומחה פרמינגר ערך בדיקה בשלוש מקומות במרפסת ומצא כי השיפועים תקינים.
בדיקה שבוצעה ע"י המומחה אורמן העלתה כי אכן ישנם מוקדים בהם המים לא מתנקזים מהעדר שיפועים ומהפרשי גובה בין אריחים היוצרים סכר מקומי והיקוות מים. כמו כן, נמצאה שקיעה של אריחי ריצוף במספר מוקדים. המומחה אורמן שלל את הערכתו של המומחה פרמינגר לפיה הנזקים נגרמים כתוצאה מצמחיה רבה שקיימת במרפסת.
אשר לאופן ועלות תיקון של הליקויים הנ"ל במרפסת, הרי שלהערכת המומחה ברגמן יש לבצע טיפול אטימה בכל שטח המרפסת שאומדנו 60,000 שקלים. מנגד, סבור המומחה פרמינגר כי אין כל צורך בפירוק הריצוף וכי די בתיקוני רובה בעלות של 1,000 שקלים. המומחה אורמן מציין בחוות דעתו כי למרפסת מראה שאינו אסתטי כשבכלל זאת מישקים בעובי משתנה, חיבורי צלבים לא מקבילים, הפרשי גובה והדבקה לא תקינה באריחים שנמצאו רופפים. לשיטתו יש לפרק את הריצוף הקיים, לתקן את איטום הרולקות בקירות המעקה, לתקן איטום סביב הנקז הצפוני, לתקן 12 סדקים וטיח מתפורר בקירות המעקה, לאטום סביב ברז מים, להתקין נקז כפול כולל עטיפת האביזר עם חצץ ובד גיאוטכני ולהתקין אריחים שווי ערך לקיימים (שעל הנתבעת לספק ע"פ הבהרתו מיום 13.07.16) כולל שיפועים וכל זאת בשטח של כ– 60 מ"ר (שאינו כולל את השטח שנסגר) ובעלות של 27,000 שקלים.
מחוות דעתו ותשובותיו מיום 13.7.16 ניתן להבין כי הביא בחשבון אף את החלפת הריצוף.
אשר לליקויי הבניה הנוספים הנטענים (מעבר לליקוי המרפסת):
ו. תקרות בדירה – המומחה ברגמן מצא בבדיקתו כי ישנם טיח גס וגבשושי משמעותי בתקרות חדר הדיור והמטבח ועיוותים בתקרת הממ"ד ולכן המליץ על ליטוש וצביעה מחדש.
המומחה פרמינגר מצא בביקורו שהליקוי כבר תוקן והמומחה אורמן מאשר זאת למעשה.
ז. קילופי טיח בצד הפנימי של קירות המעקה במרפסת – המומחה פרמינגר אישר קיומם והעריך עלות תיקונם ב- 450 שקלים. המומחה אורמן ציין כי כלל את אלו בתיקוני המרפסת.
ח. חדר רחצה הורים – המומחה ברגמן מציין קטע קיר עקום, מריחות עודפות של רובה בין אריחי הריצוף במקלחון, ליקוי בגימורים במפגש קירות מחופי קרמיקה עם התקרה, סטיה במרכזיות מנגנון הדחה לאסלה ופינה עקומה במפגש פרופילי אלומיניום מעל מיכלי ההדחה.
המומחה פרמינגר הסכים עם המומחה ברגמן באשר לקיר העקום ולצורך בשיפור המפגש בין פינות הקרמיקה, אך בנוגע למריחות העודפות ולגימורים הנ"ל, הרי שאלו תוקנו. באשר למנגנון ההדחה הנ"ל, טען כי אין לנתבעת אחריות הואיל והתובעים הם שביצעו עבודה זו. נימוק זה נהדף ע"י התובעים בסיכומיהם (סעיף 16ב) שם הבהירו למעשה כי בסופו של דבר בוצע השינוי בענין זה ע"י נתבעת עצמה שאף חייבה את התובעים על כך (כעולה מ - נ/6).
המומחה אורמן מצא בבדיקתו כי מריחות הרובה נמצאו תקינות וכך גם גימור מפגשי הקירות המחופים (ככל הנראה לאור התיקון שנערך ע"י הנתבעת). לצד זאת קבע כי יש ליישר את הקיר משמאל לדלת הרחצה, כולל יישור בטון וצביעה, להזיז את לחצן הניאגרה ולתקן את מפגשי פרופילי אלומיניום בחיפוי הניאגרה, כשעלות התיקונים הוערכה ב- 1,200 שקלים.
ט. דלת ממ"ד – המומחה ברגמן מצא פגמים יסודיים בגימור בהיקף מלבן הדלת לרבות קצוות פתוחים של פרופילים ומריחות, הלבשות קצרות ומרווחים במפגש עם הרצפה בצד הפונה לממ"ד וכן מרווח מוגזם ולא אחיד בין מזוזת הנעילה של הדלת לקיר. המומחה פרמינגר הסכים כי נדרשים תיקונים, אך בעלות נמוכה יותר (1,300 לעומת 300 שקלים).
המומחה אורמן קבע כי המרווחים בכנף הדלת תוקנו ע"י התובעים וכי יש לתקן את הגימור סביב משקוף דלת הממ"ד ואת הגימור בהלבשות במפגש עם הרצפה בעלות של 500 שקלים.
י. דלת כניסה ראשית – בעת ביקורו של המומחה ברגמן הדלת נמצאה הדלת המקורית ונמצאה על ידו לקויה: מלבן הדלת פגום עם מעיכות ועיוותים משמעותיים (בחלקו הפנימי), הותקנו סרגלי מתכת בהיקף המלבן ונראה גימור לקוי. אומדן התיקון היה סך של 1,400 שקלים בצירוף מע"מ והתובעים דרשו קבלתו.
המומחה פרמינגר ציין כי לא עלה בידו לבדוק את הדלת המקורית משזו הוחלפה בחדשה וכך גם מציין המומחה אורמן, אולם במענה לשאלות ההבהרה השיב כי ככל שהליקויים במלבן הדלת כפי שתוארו ע"י המומחה ברגמן לא תוקנו, הרי שעלות התיקון מוערכת על ידו בסך של 400 שקלים (סעיף 2 למכתבו מיום 28.07.16). למרכיב הדלת אוסיף ואתייחס בהמשך.
יא. חלון הממ"ד – המומחה ברגמן מצא כי ישנן מריחות מאולתרות ולא אטומות למים.
מבדיקתו של המומחה פרמינגר לא נמצאו סימני רטיבות חרף העובדה שהביקור נערך לאחר מס' ימים גשומים. החלון תקין למעט צבע שנדרש בעלות של 100 שקלים.
המומחה אורמן קבע כי יש לצבוע את חשפי החלון מבחוץ בצבע עמיד בעלות של 200 שקלים.
יב. יציאות למרפסת הדיור – המומחה ברגמן הבחין בהינתקות לוחות אבן ביציאה למרפסת וטען לקיומו של מפגע בטיחותי המחייב תיקון בשווי של 600 שקלים.
המומחה פרמינגר טען כי בדיקתו העלתה הידבקות תקינה של לוחות האבן.
המומחה אורמן קבע, כי לא נמצאו אריחים רופפים או מתנתקים, אולם מצא כי יש לתקן כוחלה במישקים שבין האריחים בעלות של 200 שקלים.
יג. תריס חשמלי ביציאה מחדר דיור למרפסת – המומחה ברגמן שמע רעשים חריגים במהלך הורדת התריס המעידים לשיטתו על מכשולים בתנועת תוף התריס.
מבדיקתו של המומחה פרמינגר לא נשמעו רעשים חורגים או מכשולים בתנועת התריס.
המומחה אורמן קבע כי נדרש כיוון מסילות מובילי התריס למניעת רעש בעלות 500 שקלים.
יד. נקודות חשמל במרפסת הדיור –המומחה ברגמן מצא כי שני שקעים חשמליים אינם מתפקדים. המומחה פרמינגר ציין למעשה כי קיימת מניעה לבדיקה יעילה במעמד ביקורו.
המומחה אורמן מצא כי אכן יש לחדש חיבור כולל בדיקה בשקעים בעלות של 400 שקלים.
טו. רחבה לפני כניסה לאמבטיה – ישנה תמימות דעים בנוגע להחלפת האריח שנמצא שבור.
המומחה אורמן קבע כי עלות ההחלפה הינה בסך של 100 שקלים.
טז. אינטרקום – המומחה ברגמן ציין כי אין באפשרותו לאמוד תיקון האינטרקום המצוי בתחום הרכוש המשותף וע"פ הצהרת התובע אינו מתפקד ממועד האכלוס. המומחה פרמינגר אישר זאת והמומחה אורמן קבע, כי היות ועסקינן ברכוש משותף על הנתבעת לתקנו במסגרת תיקוני הרכוש המשותף. על הנתבעת לפיכך לוודא בהקדם ביצוע תיקון זה שלא יכלל בנפסק.
אשר לליקויים הנוספים שפורטו בנספח מיום 23.11.15 לחוות דעת המומחה ברגמן:
נספח זה המתייחס לשני ליקויים שאינם כלולים בכתב התביעה, צורף ע"י התובעים אך במסגרת הגשת עדויותיהם ומפאת שכך, הבהיר המומחה פרמינגר כי הונחה להתעלם מאלו. המומחה אורמן ציין בחוות דעתו כי במצב דברים זה הוא אמנם מתייחס לליקויים גופם, אולם הוא מותיר מותיר את הכללתם לשיקול דעתו של בית המשפט ואלו הם:
יז. תריס גלילה בדלת היציאה מפינת האוכל - המומחה אורמן מאשר שפריט זה לא הותקן בסופו של דבר כפי הנדרש ע"פ המפרט הטכני ונראה שהדבר נעוץ בשינוי שבוצע כאמור בסגירת שטח מהמרפסת. לדידו, יש לזכות את התובעים בשיעור של 3,000 שקלים.
סבורתני כי משעה שהתובעים טענו מפורשות בכתב תביעתם לליקוי זה ותבעו פיצוי בגינו (סעיפים 7 ו–20) תוך שהם כוללים מרכיב זה בעדויותיהם (באמצעות הנספח הנ"ל), הרי שהם רשאים בהחלט לדרשו עת זכאותם לקבלו לא נסתרה ואין עסקינן בהרחבת חזית/ בזניחה.
יח. שוויו של העדר ריצוף עודף - המומחה אורמן העריך שוויו ב – 250 שקלים אמנם, אלא שמרכיב זה אינו כלול במרכיבי התביעה שנתבעו ומשכך אין התובעים רשאים לדרשו.
18.כאמור, לא נמצאה עילה לסטות מקביעות המומחה אורמן לגבי טיב וערך הליקויים הנתונים לאחריות הנתבעת כפי המפורט לעיל, כשמתוכם זכאים התובעים לדרוש 33,500 שקלים (הסכומים המודגשים), כך נכון למועד עריכת חוות הדעת ובעוד על כך יש להוסיף מע"מ וכן 10% פיקוח הנדסי ותוספת של 25% במידה שהתיקונים יבוצעו ע"י קבלן חיצוני (התוספות הנזכרות אינן רלבנטיות לסעיפים י, יז שערכם 3,400 שקלים) וסה"כ: 51,823 שקלים.
כאן המקום להציב את המחלוקת המסתמנת לכאורה מסיכומי הצדדים בכל הנוגע לטיבו של הסעד לו זכאים התובעים בגין התיקונים הנדרשים, קרי – סעד כספי כערך ביצועם ע"י קבלן חיצוני או שמא ביצועם של אותם תיקונים ע"י הנתבעת עצמה.
סבורה אני כי וכטענת הנתבעת בסיכומיה, התובעים התנסחו בהליך זה באופן שאינו אחיד כל כך בענין זה ואבהיר: כתב התביעה שהוא הוא המסגרת הראויה לציון הסעד ולבחינת טיבו, נוקב מפורשות ברצונם של התובעים בסעד הכספי דווקא ואך לחילופין בצו עשה לתיקון (ראה סעיפים 27, 29, 30). לא בכדי מדגישים התובעים את עמידת הנתבעת בסרובה לתקן ליקויים אלה ומבקשים לקבוע כי זו מיצתה זכותה לבצע תיקונים (סעיף 27). תצהירו של התובע, לעומת זאת, נוסח באופן המציין לא אחת את חובת הנתבעת בתיקון הליקויים ואת הצורך לכפות עליה זאת (סעיפים 38, 44, 52, 54). בסיכומיהם משלבים התובעים בין צורך בצו עשה לגבי ליקויים שנותרו (פרק ד') לבין צורך בסעד כספי לגבי ליקויים שכבר תוקנו על ידם הם (פרק ה').
הנתבעת מצידה מכחישה בכתב הגנתה רבות מהנטען ובין השאר, את הטענה בדבר מיצוי זכותה לביצוע תיקונים וזאת תוך שהיא מציינת כי ככל שימצא בית המשפט כי ישנם ליקויים הנתונים לאחריותה, תפעל היא לתיקונם (סעיף 35). במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעת משיקוליה אינה מציינת מפורשות את סעיף 43 להסכם הקובע את סעד התיקון כסעד בלעדי במקרה של אי התאמה (אא"כ בוחרת היא אחרת).
אכן יש מקום לתהות כיצד להתייחס לאי הקפדתם של התובעים לנסח את תצהיריהם וסיכומיהם באופן חד וברור בהקשר זה ולאחר ששקלתי בדבר, באתי לכלל מסקנה, כי ראוי ונכון ודווקא עת הנתבעת מתנגדת לכל הרחבה ושינוי חזית, "להחזיר עטרה ליושנה" וליתן לכתב התביעה את מעמדו הראוי לו כמי שמגדיר וממצה את הסעדים המבוקשים. נראה על פניו כי יש לקרוא את טענות התובעים לגבי חובת הנתבעת בתיקון הליקויים באופן שנועד להסביר ולהצדיק את תביעתם הכספית. לא בכדי התובעים חוזרים וטורחים בעדויותיהם לפרט (באמצעות תצהיר ומסמכים) את פניותיהם הרבות לנתבעת והתנערותה של זו.
מסקנה זו עולה בקנה אחד לדידי אף עם הסעד הראוי והנכון לנסיבות דלפני וכמדיניות שיפוטית ראויה על רקע הפסיקה הנתונה ואביאה ע"י ציטוט דברי בית המשפט בת.א (עפ') 11135-12-08 א.מ.א.צ. בניה ופיתוח בע"מ נ' סמדר-אפרת רוזן (6.8.17):
".... על פי הוראת הדין הקבועה בסעיף 4ב' לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, כפי שזו פורשה בפסיקה, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף האמור, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור ליקויים, אם לא אפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין עוד חל על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות (ת"א (מחוזי י-ם) 9778/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ [פורסם בנבו] (24.04.01)). כן קבעה הפסיקה כי את הרצון לתקן את הליקויים, על הקבלן לבטא עוד בטרם הגשת כתב התביעה (ע"א 656/99 ד"ר בן שירה נ' מעונות ובנין בע"מ [פורסם בנבו] (2003)) כאשר אופן מסירת ההודעה בדבר הליקויים בדירה בהתאם לפסיקה, אינו חייב להיעשות באמצעות הודעה בכתב, אלא די בכך שהוכח כי החברה הקבלנית ידעה על הליקויים (ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט [פורסם בנבו] (17.4.94))."
כן ראה ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05).
סבורתני כי במקרה דנן תצהירו המפורט של התובע מדבר בעד עצמו בכל הנוגע לניסיונותיו הכנים והממושכים, יש לציין, להביא את הנתבעת לכדי הכרה בליקויים הקיימים ותיקונם של אלה. אמנם נתונים בתיק פרוטוקולי ביקורת ליקויים מימים 27.6.12, 30.12.12 ו- 4.8.13 (נ/9) ופרוטוקול תיקונים מיום 12.4.13 (נ/10) המצביעים בכל זאת על התייחסות והענות מסויימת מצד הנתבעת והדבר עולה אף מחוות הדעת של המומחה אורמן. עם זאת, על פניו, רב החסר על הקיים. ניתן להיווכח כי עיקר תלונות התובעים נסוב סביב ענין המרפסת וכבר בפרוטוקול הראשון הנ"ל. בהמשך לכך, פונה התובע שוב ושוב לנציגי הנתבעת ע"פ הצהרתו שלא נסתרה ושולח מכתבים רבים שוב ושוב, תחילה בשנת 2012 (ת/14) ולאחר מכן ועיקר - בשנת 2013 ובכלל זאת חוות דעת המומחה ברגמן שהועברה ביום 29.10.13. פניות ישנן אף בשנת 2014 סמוך להגשת התביעה בנסיון ליתרה (המכתבים ואישורי ההמצאה במוצג ת/8).
כפי שצוין לעיל, הנתבעת תיקנה את שבחרה ונמנעה להשיב באופן ענייני וברור לגבי עמדתה. רק בחודש 8/14 היא עושה כן (נ/14) ומעלה לראשונה למעשה את סרובה והסברה לו.
ניכר ממכתבי התובע כי הוא מנסה בכל זאת להביא את התובעת לשנות מעמדתה ולפתור את הבעיה, אלא שהנתבעת בשלה והתובע מוצא עצמו מוטרח ומותש. טענת ראם בתצהירו לפיה התובעים סרבו לשיתוף פעולה ואף נהגו באלימות (סעיפים 47-48), הועלתה באופן סתמי למדי, ללא הבאתם להעיד של אותם עובדים שנכחו במקום ובמכתבי התובע הנ"ל ניתן למצוא אף התייחסות מפורשת לטענתה זו של הנתבעת שהועלתה במכתבה מיום 15.8.13 (נ/16). התובע דוחה בתוקף טענה זו ומבהיר במכתבו מיום 25.8.13 כיצד עובד הנתבעת ששמו ניר בחר בכעס לעזוב את הדירה עם הצוות שהיה עימו. התובע לא נחקר בענין זה.
המתנה כה ממושכת מצד התובעים תוך פניות חוזרות ונישנות ותוך שהם מוצאים עצמם ניגררים עד לקבלתה המאוחרת של עמדתה המפתיעה של הנתבעת, מצדיקה בהחלט בנסיבות הענין קביעה לפיה הנתבעת החמיצה את זכותה לתיקון. אין בידי לקבל בענין זה את נסיונה של הנתבעת להיתלות בנכונותה לבצע תיקון במרפסת במהלכו של ההליך כאמור בהודעתה מיום 23.6.16. עסקינן בהבעת נכונות מאוחרת שהועלתה רק בהליך והיתה מסוייגת ומותנית ללא הצדקה. בית המשפט ניסה אמנם לקדם על בסיסה הסכמה כלשהי, אולם לא מעבר לכך.
ראוי לציין כי אף במהלך ההליך ניסתה הנתבעת להוסיף ולהערים קשיים בנסותה להרחיב את חזית הטיעון והסרוב מעבר לנימוקי המומחה פרמינגר בחוות דעתו ונסיונות אלו נדחו בהחלטות מיום 23.2.17 ומיום 22.3.17 תוך חיוב הנתבעת בהוצאות.
יתרה מכך, בפועל הנתבעת נמנעה לא רק מתיקון החלק העיקרי השנוי במחלוקת, כי אם גם מתיקון יתר הליקויים שנמצאו ועל פניו די בכל אלה על מנת לקבוע כי הנתבעת החמיצה זכותה לתיקון. אף אם מעבר לצורך אוסיף כי סבורה אני כענין של מדיניות שיפוטית ראויה, שבנסיבות כגון דא בהן בוחרת הנתבעת לעמוד בסרובה תוך קיומו של הליך משפטי מלא בן כשלוש שנים המסתיים כחמש וחצי שנים לאחר שהועלו הטענות והופנו דרישות, ראוי ונכון לשים קץ להתדיינות בן הצדדים ולא ליתן סעד בדמות צו לתיקון הליקויים אשר טומן מחלוקות אפשריות נוספות בכל הנוגע לביצועו ובפרט עת יחסי הצדדים אינם נחזים נינוחים ומחייב פיקוח לא מועט ולאורך זמן מצד בית משפט, פיקוח שראוי להימנע ממנו (ראה בע"א 846/75 עוניסון - חברה לבנין בע"מ ואח' נ' אלכסנדר דויטש ואח', פ"ד ל(2) 398).
19.סיכום ביניים: בהינתן האמור, נמצא כי התובעים זכאים לסעד הכספי שנתבקש לכתחילה ולא מצאתי כל סיבה להפחית מאומדנו לביצוע ע"י קבלן חיצוני ובסיכום: 51,823 שקלים.
כאן המקום לציין כי התובעים בסיכומיהם –בפרק ה' – תבעו אף שווים של תיקונים שבוצעו על ידם לשיטתם ומשכך לא נמצאו ולא נאמדו ע"י המומחה אורמן. הנתבעת מחתה על כך ועיקר מחאתה מוצדקת ואבהיר: התובעים אמנם אינם מרחיבים חזית בענין זה משדרישותיהם נסמכות על קביעות המומחה ברגמן שחוות דעתו כלולה בתביעתם, אולם נראה כי הם מבקשים לייחס לעצמם תיקונים שאין הם מוכיחים שביצעו ואשר המומחה אורמן מציין מפורשות כי בוצעו ע"י הנתבעת דווקא (ליקויים בחדר רחצה הורים ובתקרות – סעיפים 5.2.1, 5.2.3 לחוות דעת אורמן). יתרה מכך, התובעים הם בבחינת "המוציא מחברו" ואלו לא צרפו ראיה כלשהי להוצאה בפועל מצידם ולסבירותה של זו.
עם זאת, הליקוי בדלת הכניסה הראשית (הנזכר בסעיף 17.י) דינו שונה במידת מה הואיל ודבר קיומו של ליקוי בזו עולה כבר מפרוטוקול ביקורת ליקויים מיום 27.6.12 (נ/9) . הצהרת התובע והמומחה ברגמן בהתייחס לה לא נסתרה והנתבעת אינה מתיימרת לטעון כי תיקנה אף את זאת. משכך, מצאתי מקום לפסוק לתובעים ולו את אומדנו של המומחה אורמן.
20.ירידת ערך ואי תקינות הספרינקלרים – מרכיבים אלו לא הוכחו בדרך כלשהי ועיקר – בחוות דעת מומחה ולמעשה נזנחו בסיכומים ומשכך אין ליתן סעד בגינם.
21.עוגמת נפש וטרדה – התובעים העמידו מרכיב זה הכולל אף את ביטול זמנם על 30,000 שקלים. יצוין כי לא הוצגה אסמכתא להפסדים קונקרטיים כאבדן ימי עבודה כנטען וממילא ענין הטירחה מובא בחשבון במסגרת הוצאות המשפט.
בכל הנוגע למרכיב עגמת הנפש, הרי שיש לזכור שאין מטרתו להעניש את הנתבעת, כי אם לפצות את התובעים על סבלם. מרכיב זה נתון לשיקול דעת בית המשפט וצריך שיהא סביר. לצורך כך יש להביא בחשבון את טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיבם של אלו, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהגות הצדדים לפני ובמהלך ההליך המשפטי, עלות התיקונים ושאלת הצורך בפינוי מהדירה לצורך ביצועם. (ראה ת.א (ת"א) 34646-07-11 יורם הורניק נ' קרן פז חברה לבניין בע"מ (2013) ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.02.15) ות.א. (מח' ת"א) 14280-02-13 כהן ואח' נ' גאון נדל"ן בע"מ (06.07.17)).
במקרה דנן , עסקינן בליקויים בדירת מגורי התובעים ואלו ליוו אותם זמן בלתי מבוטל נוכח סרבנותה של התובעת לתקנם. היקפם אף אינו זניח ושולי, אם כי לא ניתן לומר שהוא משמעותי ביותר ויש לזכור כי ע"פ המומחה אורמן תיקונם יתאפשר בעשרה ימי עבודה שלא יצריכו פינוי של הדירה ועיקר ביצועם הוא במרפסת ולא בתוך הדירה.
לאור מכלול השיקולים אני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 7,000 שקלים.
22.הוצאות משפט - תוצאתו של הליך זה יש בה כשעצמה כדי להצדיק פסיקתן של הוצאות לטובת התובעים ובשיעור בלתי מבוטל, כך בשים לב לעובדה שהתובעים הוטרחו, שלא מחמת צידוק זועק, לנהל הליך משפטי מלא שבכללו 4 דיונים ובעוד הנתבעת מוסיפה ומקשה במהלכו, חרף ממצאי המומחה אורמן, ע"י נסיון להרחבות חזית בטיעוניה. עם זאת, קיים פער בלתי מבוטל בין הסך הנתבע לסך שאושר, דיון ההוכחות הנוסף נדרש אך מחמת שהתובעים לא דאגו להתייצבות קבלן הקירוי להחקר (בהמשך ויתרה על כך הנתבעת) ויש להביא בחשבון כי נפסקו לחובת הנתבעת הוצאות (בהחלטה מיום 22.3.17).
סוף דבר
23.לאור כל המובא לעיל, מורה אני על חיובה של הנתבעת לשלם לתובעים שיעורים אלה:
א.סך של 51,823 שקלים – בגין הליקויים והזיכויים שהוכרו.
ב.סך של 7,000 שקלים – עגמת נפש.
ג.הוצאות משפט שבכללם – אגרות המשפט ששולמו ע"י התובעת, חלקה בתשלום למומחה אורמן ושיעור התשלום למומחה ברגמן (עד הסך של 2,950 שקלים שנתבעו וכנגד אסמכתא). לזאת יצורף שכ"ט עו"ד בשיעור של 8,000 שקלים.
מרכיבי עגמת הנפש ושכה"ט ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הוצאות המשפט – מיום הוצאתה של כל אחת. החיוב מושא סעיף א' ישא הפרשים כאמור מיום 15.2.16.
ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
