הכרעה בתביעה לשלילת אפוטרופסות ובתביעת מזונות

1. בפניי תביעה לפסיקת מזונות שהגישה התובעת עבור ארבעת ילדיה הקטינים (תמ"ש 22993-10-13) ותובענה לשלילת אפוטרופסות של האב על הקטינים (א"פ 50313-02-16), אשר הוגשה ע"י אימם.

תמצית העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות ההליכים בעניינם של הצדדים:

2. התובעת והנתבע הינם יהודים אשר נישאו בישראל כדמו"י ביום 09.04.03 .
3. מנישואין אלה נולדו לצדדים ארבעה קטינים:
   • א. ר.ט.ח. - כיום בת כ-13 שנים.
   • ב. ר.פ.ט. - כיום בן כ-11 וחצי.
   • ג. ר.ח.ע. - כיום בן כ-7 וחצי.
   • ד. ר.י.ת. - כיום בת כ-5 שנים.
4. יחסי הצדדים עלו על שירטון. לטענת האם היא והקטינים סבלו מאלימות מילולית ופיזית מצידו של האב. הנתבע הכחיש זאת וטען כי האלימות היתה דווקא מצידה של התובעת כלפיו. מכל מקום אין חולק כי כנגד הנתבע נוהל הליך פלילי בגין עבירת אלימות כלפי שניים מהקטינים, במסגרתו הנתבע הורחק ביום 21.07.13 ומאז לא שב לבית המגורים (ר' החלטה מיום 21.07.13 בבש"ע *** צורפה כנספח לתצהיר התובעת).
5. הצדדים התגרשו זה מזה ביום 24.11.14 בבד"ר בעיר צ'.
6. בין הצדדים, התנהלו מספר הליכים כמפורט להלן:
   • א. תמ"ש 22993-10-13 – תביעת מזונות שהגישה האם.
   • ב. תמ"ש 28445-06-14 - תביעת משמורת שהוגשה ע"י האם.
   • ג. תמ"ש 28564-07-14 – תביעת משמורת שהוגשה ע"י האב.
   • ד. א"פ 50313-02-16 – תביעה לשלילת האפוטרופסות של האב, אשר הוגשה ע"י האם.
   • ה. ה"ט 6868-07-15 – בקשה לצו הגנה שהוגשה ע"י האם.

7. יצויין כי התובענות הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה, ונוהלו ע"י כב' המותב הקודם (כב' השופט ארנון קימלמן) ועקב שינויים בסדרי עבודת בית המשפט ובהמשך – עקב הקמת בית המשפט לענייני משפחה בצפת, הועברו לידון בפני.
8. בכל הנוגע לשאלת המשמורת והסדרי השהות בעניין הקטינים, אלה הוכרעו בפסק דין מיום 04.03.15 ע"י כב' השופט ארנון קימלמן, זאת לאחר שהצדדים הסכימו למתן תוקף של פס"ד להמלצות התסקיר מיום 05.02.15. התסקיר המליץ על מתן משמורת על הקטינים לאם ועל הסדרי השהות כפי שפורטו בתסקיר.
9. ההתייחסות להלן תתמקד בעובדות הרלבנטיות להכרעה בשני התיקים שבפניי – תביעת המזונות ותביעת האפוטרופסות.
10. כאמור לעיל, כנגד האב נוהל הליך פלילי בגין עבירת אלימות כנגד שניים מילדיהם המשותפים של הצדדים (ת"פ ***).
11. ע"פ כתב האישום שצורף לתצהירה של האם, במהלך שהותה של האם בחו"ל במסגרת עבודתה באותה העת, תקף האב שניים מהקטינים. בגין ארועים אלה, הנתבע היה עצור מיום 25.11.15 ועד ליום 16.12.15. החל ממועד זה שוחרר למעצר בית ב*** בתנאים מגבילים לרבות איסור קשר עם התובעת והקטינים.
12. בעקבות החלטת בית המשפט הפלילי באשר לשינוי בתנאי השחרור מיום 19.09.16, נוכח המלצות התסקיר מיום 18.09.16 הוריתי על חידוש הקשר בין האב לקטינים במרכז הקשר תחת פיקוח השגחה וליווי ולאחר פגישת הכנה והליך טיפולי אותו יעבור האב בנושא אלימות במשפחה, קבלת הדרכה הורית. חידוש המפגשים היה בכפוף לקבלת הבהרה מבית המשפט הדן בהליך הפלילי, לפיה חידוש המפגשים אינו סותר את ההחלטה בעניין שינוי תנאי השחרור. בר"ע על החלטה זו נדחתה (רמ"ש 14446-10-16).
13. יצויין כי הנתבע חזר להתגורר בעיר צ' בחודש 10/16 לאחר שהוסרה המגבלה שהוטלה עליו בעניין זה במסגרת ההליך הפלילי.
14. כפי שיפורט בהמשך, עניינם של הקטינים הגיע מעת לעת לפתחו של בית המשפט לא רק בענייני המשמורת, הסדרי השהות המזונות וצווי הגנה אלא גם בעניינים רבים הנוגעים למתן טיפול כזה או אחר לקטינים, יציאתם מהארץ – כל אלה היוו את הבסיס לבקשתה של האם לשלילת אפוטרופסותו של האב על הקטינים, ולחלופין – להגבלתה.

טענות התובעת:

טענות התובעת בתביעת המזונות:

15. מאחר שכתבי הטענות בתביעת המזונות הוגשו בשנת 2013 וחלפו מספר שנים עד שהוגשו התצהירים, אתמקד בטענות הצדדים כפי שפורטו בתצהיריהם.
16. לטענת התובעת במרבית תקופת נישואיה לא עבדה בשל הצורך לגדל את הקטינים שנולדו בהפרשים קצרים.
17. ביחס להכנסות האב ציינה האם, כי חרף החלטה בעניין המזונות הזמניים מיום 31.12.13, אלה לא שולמו (בהקשר זה יצויין כי בקשתה של התובעת לתשלום מזונות מהמל"ל נדחתה. ר' מכתב מיום 8.12.16 שצורף לתצהיר נספח יב). לטענת תובעת הנתבע אדם בריא, משופע כשרונות ובעל פוטנציאל הכנסה גבוה.
18. התובעת פירטה בתביעתה את צרכי הקטינים ותבעה עבור הקטינה ט.ח. סך של 2,490 ₪, עבור הקטין פ. סך של 2,688 ₪, עבור הקטין ח. סך של 2,550 ₪ ועבור הקטינה ש.י. סך של 2,612 ₪.
19. בנוסף דרשה התובעת סך של 1943 ₪ בגין חלקו של האב במדור ובהוצאות מדור של הקטינים.
20. כן טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבע בדמי טיפול כחלק ממזונות הקטינים שכן היא נאלצת לטפל בקטינים לבדה או בעזרת מטפלת והדבר כרוך בהוצאות, ובשים לב לכך שהנתבע אינו חב במזונות אישה.

טענות התובעת בתביעה לשלילת האפוטרופסות:

21. לטענת האם הנתבע במעשיו חוסם את דרכם של הקטינים לקבל עזרה בתחום החינוכי וכן טיפולים רגשיים ונפשיים להם הם נחוצים בהערימו קשיים שמטרתם כניעה לתכתיביו. כך למשל סירב לשהות הקטין פ. במועדונית בהתאם להמלצות הרווחה, סירב למתן טיפול לקטין פ. שאובחן כסובל מבעיית קשב וריכוז, בהמשך התנה את ההסכמה בביטול התביעה למזונות, סירב לשנוי מסגרת חינוכית לקטין פ. וכן סירב למתן טיפול לקטין ח. אשר אף הוא אובחן כסובל מבעיית קשב וריכוז, טיפולים אלה בקטינים ניתנו רק לאחר שנדרשה לפנות לבית המשפט ובהתאם להחלטות שיפוטיות. כמו כן האב מסרב שהקטין פ. יעבור אבחון דיסלקציה, המותנה בחתימת שני ההורים.
22. עוד טענה כי הנתבע אינו ממלא את תפקידו כהורה, אינו זן את ילדיו נוהג כלפיהם באלימות ומנגד – מונע טיפולים להם הקטינים זקוקים ע"פ המלצות הגורמים הטיפוליים ובכך גורם להם לנזקים בלתי הפיכים.
23. לחלופין ביקשה האם להגביל את האפוטרופסות של הנתבע באופן שלא תחול על טיפולים רגשיים, רפואיים וחינוכיים.

טענות הנתבע:          

טענות הנתבע בתביעת המזונות:

24. בתורו טען האב, כי אין ביכולתו הכלכלית לשאת בסכומים כלשהם לטובת הקטינים. נסיונות בית המשפט להביא את הנתבע להסכמה על תשלום מינימאלי להבטחת צרכי הקטינים עלו בתוהו כשהוא חוזר על הטענה שאינו יכול לשלם כלום (ר' דבריו בפתח ישיבת ההוכחות בפרוט' מיום 14.03.17) רק בסיכומיו נאות להציע תשלום מזונות בסך של 700 ₪ לכל אחד מהקטינים כולל מדור והחזקתו.
25. האב טען כי לכל אורך שנות הנישואין הכנסות האם היו גבוהות מהכנסותיו, יש ביכולתה לעבוד וכושר הכנסתה גבוהה, והיא זכאית להטבות שונות מהרשויות.
26. לטענת הנתבע הוא פתח תיק עוסק פטור, והוא עוסק בעבודות שיפוצים. הכנסתו הממוצעת הינה בסך של 4,500 ₪ לחודש לפני מסים וביטוח לאומי, כאשר הוצאותיו החודשיות נעות בין 4000 ₪ ל-5000 ₪ לחודש. במסגרת הוצאותיו טען הנתבע כי הוא משלם שכ"ד בסך של 1800 ₪ לחודש עבור דירה בת 3 חדרים  מאחר וברצונו "לקבל את משמורת על ילדיו" וההוצאות דרושות לו על מנת להכין את ביתו למגורי הילדים.
27. לטענת האב כל עוד היה מורחק מהעיר צ' בשל ההליכים הפליליים שנוהלו נגדו, לא עבד, נעזר בחברים שסייעו לו לשרוד וכי אינו יכול עמוד במזונות הזמניים שנפסקו לו על סך 3,500 ₪ לחודש ביום 31.12.13 וכי במקרה זה יש לחייב את שני ההורים במזונות הילדים בחלקים שווים.

טענות הנתבע בתביעה לשלילת אפוטרופסות:

28. בתצהירו טען האב כי הקדיש את חייו לטובת ילדיו, הוא הדמות היציבה ביותר בחיי הקטינים, רדף אחרי שלום בית והוא מעורב ביותר בחינוך הילדים. הנתבע ביקש להסתמך על המלצות התסקיר לפיהן אין לשלול ממנו את האפוטרופסות וציין כי האם לא פנתה אליו בטרם פנתה לבימ"ש בעניין הטיפול בקטינים. הנתבע טען כי הוא הסכים למתן טיפול ריפוי בעיסוק לקטין ח. ולטיפול רגשי וסיוע לימודי לקטין פ. כן טען כי טובתם הברורה של הקטינים הינה כי הם יהיו במשמורתו וכי אין למדרו מקבלת החלטות בעניינם.

דיון והכרעה:

תביעת המזונות:

מוסכמות ופלוגתאות:

29. כפי שעולה מכתבי הטענות ומפרוטוקול הדיון, אין חולק ביחס לעובדות ולהנחות המשפטיות הבאות:
    • א. אין חולק כי בני הזוג גרושים, הקטינים נמצאים כיום במשמורת מלאה של האם והיא זו אשר מספקת את מלוא צרכיהם.
    • ב. אין חולק בדבר הדין האישי החל על הצדדים, בהיותם יהודים.
    • ג. באשר לצרכי הקטינים, הגם שבתצהירו התמקד הנתבע בטענות הנוגעות להכנסות הצדדים וטען כי יש לחייב את שני ההורים במזונות הקטינים בחלקים שווים, ולמעשה לא התייחס לצורכי הקטינים, בסיכומיו טען כי האם לא הציגה אסמכתאות לסכומים שנתבעו.
    • ד. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת למעשה לצרכי הקטינים, לפוטנציאל השתכרותה של האם, השתכרותו של האב ופוטנציאל השתכרותו וכן לחלוקת מזונות הקטינים בין ההורים.

הדין החל:

30. כידוע, פסיקת מזונות הינה הכרעה המחייבת הפעלת שיקול דעת שיפוטי זהיר, המאזן בין צרכי הקטינים, הכנסות ההורים ויכולותיהם הכלכליות כאשר יש להותיר לחייב במזונות הקטינים את הזכות לקיום אנושי מינימאלי, ולהותיר לו מינימום למחייתו.

31. באשר לחובת תשלום במזונות, סעיף 3 (א) לחוק המזונות, קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים ע"פ הדין האישי החל עליו:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה."

32. על פי הדין העברי, אב חייב במזונות ילדיו שעד גיל 15 כדי צרכיהם ההכרחיים. החיוב במזונות ילדים מתחת לגיל 15 מעבר לצרכיהם ההכרחיים וכן החיוב במזונות ילדיו מעל גיל 15 הוא מדין צדקה והוא חל על שני ההורים בשים לב ליכולתם הכלכלית. בחיוב מכח צדקה, שווים האם והאב, רק כאשר ידה של האם משגת מעבר לפרנסת עצמה ("כלל האמידות"), שכן אין לחייב את האם מבלי לקבוע תחילה שיכולה היא להשתתף בהם, ומה שיעור יכולתה זו. למעשה, יש לבצע חלוקה יחסית בין ההורים על פי הכנסתו הפנויה של כל אחד מהם (ור' לעניין זה: ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449; ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2), 14; ע"א 393/83 דלי נ' דלי, פ"ד לח(3) 613; ע"א 135/80 בכור נ' בכור, פ"ד לו(2) 358).

33. לעניין צרכיו ההכרחיים של הקטין, אשר הוגדרו כדברים בסיסיים, שבלעדיהם הילד אינו יכול להתקיים, הלכה היא שאלה לא נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב. מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צורכי הקטינים, כפי שנקבע בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ע"ג, סעיף י: "ואינו נותן להם כפי עושרו אלא כפי צרכם בלבד". כמו כן, נפסק בפרשת פורטוגז לעיל, כי הצרכים הבסיסיים הם צרכים מינימאליים השווים לכל ילד, אותם צרכים ההולמים אף ילדי עניים.

34. בגדר צרכים הכרחיים של כל קטין, שחובתו הבלעדית של כל אב לספק אותם במלואם, נכללות רק חלק מהוצאות המשפחה. סעיפי התצרוכת שנחשבים למינימום הכרחי הם: דיור (שכר דירה והוצאות דיור שוטפות - אחזקת דירה, ריהוט וציוד לבית, מים, חשמל, גז, ארנונה וטלפון), מזון, ביגוד והנעלה, חינוך בריאות ותחבורה. יש ויכללו בסל זה הוצאות מיוחדות לקטין אשר אינן נכללות בסל של קטין אחר, כמו הוצאות רפואיות מיוחדות, שיעורים פרטיים, בשל קשיי למידה מאובחנים וכיו"ב. מה שמעבר לכך (כגון צעצועים, חופשות, ביגוד וצרכי חינוך מעבר למינימום הנדרש), נכללים במסגרת מזונות מדין צדקה.

35. בפסיקה ניכרת מגמה של צמצום הצרכים ההכרחיים למינימום (ר' תמ"ש (ת"א) 16981/96 דהאן נ' דהאן (16/5/96)), כאשר נקבע ישנם צרכים הכרחיים של כל קטין באשר הוא קטין, וכן צרכים הכרחיים מינימאליים המתייחסים לקטין הספציפי נשוא ההליך, לרבות צרכים רפואיים ייחודיים שאין לקטין אחר בן גילו.

36. עפ"י מבחן זה נקבע, ש"צרכים הכרחיים" הינם:(א) מזון ; (ב) ביגוד והנעלה ;(ג) מדור: חלקו של הקטין בשכ"ד/מימון הדירה והוצאות החזקת בית.

37. לצרכים אלה עשויים להיווסף צרכים הכרחיים מינימליים נוספים של אותו קטין נשוא התובענה, כדוגמת הוצאות רפואיות מיוחדות, שאין לקטין אחר בן גילו. אף לגבי הוצאות החינוך קבע כב' השופט גייפמן כי הינם צרכים חיוניים אולם לא צרכים בסיסיים ממש של קיום. לפיכך, יש לאפשר העברתם מהמעגל הראשון של צרכים הכרחיים למעגל השני של סיפוק מזונות הקטינה ע"י שני ההורים מדין צדקה. הוא הדין לגבי הוצאות מעון, מטפלת, צעצועים ונסיעות של קטין (תמ"ש (ת"א) 13990/96 פלונית ואח' נ' אלמוני (24/06/1996, פורסם במאגרים) [פורסם בנבו]; תמ"ש (נצ') 39427-06-11 ר.ש. נ' ע.ש.(08/08/2012, פורסם במאגרים) [פורסם בנבו]).

38. לעניין הוצאות המדור והחזקתו, גם כאן נהגה פסיקה עניפה להעמיד שיעור השתתפות אב בהוצאות מדור והחזקתו בגין קטין אחד בהיקף של 1/3 מההוצאות ועבור שני קטינים מדובר בהיקף של 40% מהוצאות המדור והחזקתו, ובמקרה של שלושה קטינים ומעלה בהיקף של 50%. יש שראו בהחזקת המדור צרכים הכרחיים ויש שראו בו צרכים מדין צדקה, הכל לפי הנסיבות (ע"א 52/87, הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 205 ; ע"א 764/87 אוהר נ' אוהר (1/12/1987, לא פורסם) [פורסם בנבו]; תמ"ש (ת"א) 104840/00 א"ב נ' ב"א, (21/07/2003, פורסם במאגרים) [פורסם בנבו]; תמ"ש (י-ם) 21990/00 פלונים נ' אלמוני, (03/04/2001, פורסם במאגרים) [פורסם בנבו]).

39. באשר לשאלה כיצד ייפסקו מזונות ללא שהובאו ראיות מספיקות לביסוס היקף הצרכים המבוקשים בתביעה, כבר נפסק כי תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת. יחד עם זאת, מקום שלא כל הצרכים מוכחים, לרבות כאשר שלא מובאות ראיות כלל, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואמדן הצרכים הסביר והראוי.

40. בהתאם לפסיקה, צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעה כללית שיפוטית, עומדים כיום על סך של 1,250 - 1,400 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך. לעניין קביעת הסכום לעיל כסכום סף ר' תמ"ש (נצ') 42952-05-12 ל.ש. נ' ר.ש. [פורסם בנבו] (31/12/2012, וההפניות שם).
41. עוד נפסק כי בשעה שבית המשפט מטיל חיוב כספי הנוגע למזונות, תמיד יש ליתן עדיפות להתרשמות מהראיות והעדויות הקונקרטיות המובאות בפניו, ואלה תמיד יבוכרו על פני קביעה שיפוטית של סכום קבוע למזונות ילדים (ר' גישתו של חברי כב' סגן הנשיא אסף זגורי, תמש (נצ') 24041-07-12 ע.א נ' א.א (24.02.13)). לפיכך, אין גם בסכומי המינימום לעיל כדי לכבול את בית המשפט לפסוק סכום נמוך מהם אם כך הוא מתרשם בנסיבות שלפניו.

42. כן נקבע בפסיקה כי יכולותיו של האב אינן נקבעות על יסוד הכנסותיו בלבד אלא יש להתחשב אף בהתחשב ביכולתו הפוטנציאלית להשתכר או להגדיל השתכרות (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח' (1) 721, 725). בעניין זה כבר נפסק כי: "יכולתו של בעל (ואב) לשאת במזונות הזכאים להם, אינה נקבעת על פי הכנסתו המוגבלת והמצומצמת, אלא על פי יכולתו למצות את כישוריו ולהגדיל את הכנסתו..." (ע"א 239/85 עמיצור נ. עמיצור, פד"י מ(1) 147).

43. זאת ועוד, על פי הפסיקה הרי שעל החייב במזונות להשכיר עצמו לכל עבודה כדי לזון את מי שהוא חייב במזונותיו ולמלא חובתו כלפי בני משפחתו. בית המשפט יקבע את המינימום הדרוש לקיומם גם בהעדר ראיה כל שהיא על יכולת החייב (וראה: ע"א 383/92 יחזקאל נ' יחזקאל, פ"ד יז' 956).

44. בשים לב לכך כי במקרה זה עסקינן בארבעה קטינים, בהתאם להלכת ורד, אין לחשב את סכום המזונות של מספר ילדים במכפלה של צרכי ילד אחד, בפרט כאשר מדובר בשלושה ילדים ומעלה, שהרי יש הוצאות המשותפות לכלל הילדים, ולדבר השלכות הן על חישוב המזונות למספר ילדים, והן אופן הפחתת המזונות כאשר מי מהילדים הגיע לגיל בגרות (ר' ע"א 552/87 יהודית ורד נ' מרדכי ורד פ"ד מב(3) 599, 601).
45. באשר להותרת מינימום הכרחי לקיום של האב, בפסיקת בתי המשפט נקבע לא אחת שלצד חיובו של האב במזונות הקטינים, יש להותיר בידו סכום אשר מאפשר קיום אנושי מינימאלי (ע"א 456/70 אלכסנדר נ' אלכסנדר, פ"ד כ(1) 735 (1972); ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, פ"ד כג(1) 169 (1969). באשר למינימום ההכרחי לקיום האב, פסיקת בית המשפט העליון אישרה פסקי דין שהותירו לאבות סכום נמוך מ-2,000 ₪ לקיומו (בע"מ 1715/07 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם במאגרים המשפטים, 26.8.07)).

46. בסיכום כולל, קובעת פסיקת בית המשפט העליון, כי על ההחלטה בדבר חיוב אב במזונות ילדיו לאזן באופן ראוי בין צרכי הילדים, יכולתו הכלכלית של האב ויכולתה הכלכלית של האם, כאשר ככלל, החובה לשאת במזונות קטינים, חלה על אב, מכוח הוראות הדין האישי העברי. ואכן, ההלכה המקובלת בבתי המשפט, קובעת כי על האב מוטלת החובה הבלעדית לשאת במזונות צרכיהם ההכרחיים של הילדים אשר מתחת לגיל 15, ואין  לייחס לעניין חובה זו איזון הכנסות וכיוב'. ראה לעניין זה: ז. ורהפטיג, תחומין  הוצאת צומת עמ' 255, בע"מ 270 בהתייחסו לתקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד המרחיבה את חובו הבלעדי של האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו מגיל 6 עד 15: "כיוצרת חובה משפטית עצמאית לזון בניו ובנותיו ולא מכוח דין של צדקה".

47. אמנם, קיימים מספר פסקי דין בערכאות הדיוניות, שם נקבע כי מעל גיל 6 החיוב אינו מוחלט על האב וזאת בהסתמך על החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום 30.11.15 ונוכח פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 8951/15 פלוני נגד פלונית (מיום 27.1.16), אולם בכל הכבוד סבורני כי אין בבע"מ 8951/15 הנ"ל משום שינוי ההלכה הנוהגת. מדובר באמירת אגב אשר נכתבה אגב דחיית בקשת רשות ערעור.

48. בעניין זה אין לי אלה להפנות לפסק הדין המקיף בעמ"ש 41385-03-15 י.ג נ' מ.ג (21.01.16) שם נקבע כי כל עוד לא שונתה ההלכה ע"י בית המשפט העליון, לפיה חיוב האב במזונות ההכרחיים של קטינים מגיל 6 ועד לגיל 15 הינו חיוב מוחלט מן הדין, כאשר החיוב בצרכים שמעבר לכך יחול על האב והאם באופן שוויוני, אין מקום לפסיקה שונה של ערכאות נמוכות יותר. נפסק כי גישת בית המשפט העליון הינה עקבית וברורה, ויש ללכת על פיה וגם אם ראוי לבחון אותה נוכח "שינוי העיתים" ראוי כי בחינה זו תעשה על ידי בית המשפט העליון ולא על ידי ערכאות נמוכות יותר. כן ר' הניתוח המפורט בפסק דינו של כב' השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א נ' מ.א (26.03.15). לפיכך, כל עוד לא שונתה ההלכה (וכאמור לעיל סבורה אני כי אין לראות בבע"מ 8915/15 משום שינוי הלכה), יש לנהוג ע"פ הדין הקיים וזאת עד להכרעת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15.

49. לסיכום: במקרה דנן ארבעת הקטינים הינם מתחת לגיל 15 ולפיכך בהתאם לפסיקה שפורטה לעיל, האב מחוייב ע"פ הדין לשאת בצרכיהם ההכרחיים ושני ההורים חבים בסיפוק צורכיהם של הקטינים מדין צדקה, בהתאם להכנסותיהם הפנויות.

דיון קונקרטי בצרכי הקטינים:

50. כלכלה ומזון: בטבלת הצרכים שפורטה בתצהיר התובעת, התובעת העמידה את רכיב כלכלה ומזון על סך של 800 ₪ לכל קטין ובסה"כ 3200 ₪ לארבעת הקטינים.
51. לביסוס טענותיה התובעת לא צרפה קבלות אולם צרפה העתק מדפי חיוב בכרטיסי אשראי ממנו עולה כי ההוצאות לסופרים השונים עומד על סך שנע בין כמאה ₪ בחודש אוקטובר 2016 ובחודש נובמבר 2016, סך של 1840 ₪ לחודש יולי 2016, 1080 ₪ לחודש אוגוסט 2016, 1219 ₪ לחודש ספטמבר 2016 וסך של 2228 ₪ לחודש דצמבר 2016.

52. גם אם ברי כי בחודשים בהם שולמו מכרטיס האשראי סך של כמאה ₪ לחודש אין בכך כדי לשקף את הוצאות הכלכלה של הקטינים, אין במסמכים שצורפו ע"י האם כדי לתמוך בטענותיה בכתב התביעה.

53. מנגד האם טענה בעדותה (עמ' 27 ש' 27) כי במשך שנה שלימה היא קיבלה שאריות מהצהרון לארוחת הערב:

"ש.      לא צורפו אסמכתאות על הסכום שצרפת , ז"א שאת השתכרת 5,000 ₪ משכורת,  3,000 ₪ שכר דירה. אני שואל אותך איך הסתדרת ?

ת.         אני שנה שלמה אכלנו שאריות מצהרון לארוחת ערב.

ש.        לא הוצאת את הסכומים שכתבת בתצהיר

ת.         מגיע לילדים שלי שאני אקנה להם אוכל טרי ולא יוכלו שאריות ושאני לא אתחנן מהגן לתת לי שאריות". 

54. מאחר שאין חולק כי האב אינו משלם לאם מזונות באופן שוטף (חרף ההחלטה בעניין המזונות הזמניים), לא ניתן להסתמך על המסמכים שצורפו ע"י האם כדי להצביע על צרכיהם ההכרחיים שאם לא כן נכנס למעגל שוטה לפיו צרכי הכלכלה של הקטינים בפועל ינציחו מצב בו האם זקוקה באופן קבוע לחסדיהם של אחרים.

55. במקרה זה בהתחשב בנתוני המשפחה דנן, אני רואה לנכון להעמיד את הוצאות הכלכלה של כל ילד על סך של 500 ₪ בחודש.

56. ביגוד והנעלה: בטבלת הצרכים שצרפה האם לתצהירה, העריכה האם רכיב זה בסך של 400 ₪ לחודש לכל קטין. גם בעניין זה לא צורפו קבלות.
57. מדפי חיוב בכרטיסי אשראי עולה כי האם ביצעה רכישות בחנויות בגדים (כגון קטה, קמליון), מדובר בסכומים נמוכים ביותר (יש חודשים ללא חיוב, חודשים עם חיוב מינימאלי בסך של 60 ₪, וחודשים עם חיובים בסך של כ - 500-600 ₪). חיובים אלה אינם משקפים צרכים מינימאליים של ארבעה קטינים ובהתחשב בנתוניה של המשפחה דנן, אני מעמידה את צרכי הביגוד וההנעלה של כל קטין על סך של 250 ₪ לחודש.

58. בריאות: בטבלת הצרכים שצרפה האם לתצהירה, העריכה האם רכיב זה בסך של 150 ₪ לחודש עבור הקטינה ט., 270 ₪ עבור הקטין פ., לגביו נתבעו גם הוצאות טיפול רגשי בסך של 30 ₪ לשבוע וריטאלין בסך של 118 ₪ לחודש, 150 ₪ עבור הקטין ח. ו150 ₪ עבור הקטינה ש.י.. משלא צורפו אסמכתאות אני מעמידה את הוצאות הבריאות של הקטינים ע"ס של 50 ₪ לכל קטין למעט הקטין פ. לגביו אני מעמידה את הוצאות הבריאות כולל ריטאלין על סך של 150 ₪.

59. חינוך: ע"פ טבלת הצרכים, העמידה האם את הוצאות החינוך עבור הקטינה ט. ע"ס של 167 ₪ לחודש, 125 ₪ לחודש עבור הקטין פ. (1500 ₪ לשנה כאשר משום מה צויין בטבלה 200 ₪ לחודש) 125 ₪ לחודש עבור הקטין ח. (1500 ₪ לשנה כאשר משום מה צויין בטבלה 200 ₪ לחודש), 202 ₪ לחודש עבור הקטינה ש.י. כולל צהרון.

60. מהמסמכים שצורפו לתצהיר עולה כי שכ"ל של ט. עומד ע"ס של 1790 ₪ לשנה (150 ₪ לחודש). לגבי שאר הקטינים לא צורפו אסמכתאות (למעט תשלומים חלקיים היורדים מכרטיס האשראי). שים לב לסבירות הסכומים שנתבעו ולהעדר הכחשה מצידו של הנתבע בעניין זה אני מקבלת את הסכומים שנתבעו ומעמידה את הוצאות החנוך של הקטינים על סל 150 ₪ לחודש עבור הקטינה ט., 125 ₪ לחודש עבור כ"א מהקטינים פ. ו-ח. ו-200 ₪ לחודש עבור הקטינה ש.י. וזאת עד לכיתה א' שאז יעמוד הסכום ע"ס של 125 ₪ לחודש.

61. הגיינה וטואלטיקה: בטבלת הצרכים שצרפה האם לתצהירה, העריכה האם רכיב זה בסך של 400 ₪ לחודש עבור הקטינה ט., 300 ₪ לחודש עבור הקטין פ., 300 ₪ לחודש עבור הקטין ח. ו-300 ₪ לחודש עבור הקטינה ש.י.. גם בענין זה לא צורפו קבלות או ראיות כלשהן ואני מעמידה רכיב זה כרכיב הוצאות הכרחיות על סך של 50 ₪ לכל קטין.

62. הוצאות דמי כיס מתנות לימי הולדת ונסיעות – נתבעו לגבי הקטינה ט. בלבד בסך של 300 ₪. אינני סבורה כי מדובר ברכיב מזונות שהוא הכרחי, אלא במזונות מדין צדקה.

63. הוצאות, נסיעות ספרים ומשחקים: נתבעו בסך של 200 ₪ עבור הקטין פ., 300 ₪ עבור הקטין ח. ו-300 ₪ עבור הקטינה ש.י.. מעבר לכך שלא הוצגו קבלות, אינני סבורה כי מדובר ברכיב מזונות שהוא הכרחי, אלא במזונות מדין צדקה.

64. דמי טיפול – בטבלת הצרכים בתצהירה של התובעת, נתבעו סך של 400 ₪ עבור הקטין פ., 500 ₪ עבור הקטין ח. ו-600 ₪ עבור הקטינה ש.י..

65. בהתאם לפסיקה, ככלל, החובה לספק לילד מזונות כוללת בתוכה גם את החובה לטפל בילד, או לשלם למחזיק בו את הוצאות הטיפול. (ר' ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר , פ"ד לד(4) 499, 403; ע"א 296/80 קנטי נ' קנטי , פ"ד לד(4) 637.

66. דמי הטיפול יכולים להתבטא בתשלום לאם על טיפולה הישיר, או לחילופין בתשלום לאם על הוצאותיה למטפלת או למעון וכדומה. בהתאם לפסיקה, עם העלייה בגיל הקטינים פוחת והולך הצורך בטיפול, עד כי בגיל 13 שנים יהפוך החיוב לאפס (ר' ע"מ 1018/99 צימרמן נ' צימרמן (25.05.99)).

67. במקרה זה הקטינים זקוקים לטיפולים רגשיים רבים. לטענת האם היא נדרשת להגיע לביה"ס פעמיים שלוש בשבוע, מלווה את הקטין ח. בביה"ס בגלל בעיות התנהגות, ולוקחת את הקטינים פ., ט. ו-ח. לטיפולים, וכל זאת כאשר מלוא נטל גידול הקטינים מוטל עליה. בשים לב לגילאי הקטינים ולצורך בהבאת הקטינים לטיפולים שונים, הנתבע-האב חייב גם לשאת בדמי טפול של שני הקטינים ח. ו-ש.י..  ילדים אלה הינם בגיל שהם זקוקים לטפולה ולסיועה של אימם, בין שהיא מטפלת בהם ישירות ובין שאדם אחר מטפל בהם, כשהוא משמש זרועה הארוכה של האם. לטיפול זה יש ערך כספי, ודמי טפול אלה הינם חלק מהמסגרת הכוללת של המזונות, שאותם חייב האב - הנתבע לשני ילדיו הקטינים הנ"ל (ר' ע"א 378/80, פד"י כרך ל"ה, חלק ראשון, עמ' 328 בעמ' 334; ע"א 415/82, פד"י כרך ל"ח, חלק ראשון, עמ' 785 בעמ' 811).
68. בשים לב לכך שהאם אינה עובדת, נטל הטיפול בקטינים מוטל עליה, וכאשר נלקחו בחשבון הוצאות בגין צהרון עבור הקטינה ש.י. (עד כיתה א'), הנני מעמידה את דמי הטיפול עבור שני הקטינים על סך של 150 ₪ לחודש וזאת עד הגיעה של הבת ש.י. לגיל 10 שנים.

69. מדור והחזקתו: בתצהירה טענה האם כי היא שוכרת דירה בסך של 3000 ₪ לחודש, בין עלות החזקתה הדירה דרשה התובעת סך של 450 ₪ לחודש לחשמל, 200 ₪ לחודש עבור מים, 54 ₪ לחודש ארנונה 55 ₪ לחודש לגז ו-127 ₪ לחודש לטלפון ואינטרנט.

70. לתצהירה צרפה חוזה שכירות לתקופה שמיום 1.7.16 ועד ליום 30.06.17. לטענת התובעת דמי השכירות הינם בסך של 3,000 ₪ (החוזה שצורף לתצהיר בלתי קריא). בחקירתה ציינה כי החלה לקבל סיוע בשכ"ד ממלגם בסך של 1350 ₪ (סיוע שלטענתה יסתיים ביוני. יצויין כי בחודש יוני ש"ז צפויה התובעת להינשא מחדש). לפיכך אני מעמידה את ההוצאות בגין המדור על סך של 1650 ₪ לחודש. חשבונות ארנונה, חשמל מים וגז שצרפה תומכים בטענותיה.

71. בסה"כ בגין מדור והוצאות מדור, מדובר בסכום העומד על 2536 ₪ לחודש ובגין חלקם של הקטינים – סך של 1268 ₪ לחודש, ובעיגול – סך של 1250 ₪ לחודש.

72. להלן טבלת סיכום הצרכים ההכרחיים לאור הפירוט לעיל:

הכנסות הצדדים:

73. לטענת האם, בתצהירה במהלך חיי הנישואין היא לא עבדה בשל הצורך בגידול הילדים שנולדו בהפרשים קצרים.
74. בחקירתה הנגדית הוסיפה כי בשנים האחרונות לנישואין עבדה והשתכרה סך של 7000 ₪ לחודש (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 4). לאחר הגירושין עבדה תקופה קצרה בחברת "***" ובהתאם לתלושים שצרפה השתכרה סך של 4140 ₪ בממוצע בחודש. בחודש 07/16 פוטרה התובעת מעבודתה בשל הצורך להיות עם הקטינים במהלך החודשיים בחופש הגדול ובשל דרישת המעסיק להוסיף שעות עבודה (ר' מכתבה של העו"ס למל"ל מיום 25.07.13 צורף לתצהיר התובעת). כיום התובעת מתקיימת מדמי אבטלה 3104 ₪ לחודש. וכן מקבלת 714 ₪ קצבת ילדים.

75. בפתח מועד ישיבת ההוכחות הוסיפה התובעת כי עד להגשת התצהיר קיבלה דמי אבטלה אולם החלה לעבוד וללמד במתנ"ס אנגלית אחת לשבוע בשכר שבועי בסך של 120 ₪.

76. באשר להכנסות האב, רב הנסתר על הגלוי. ולמעשה למעט דבריו של הנתבע– הוא לא הביא כל ראיה על הכנסותיו. כאמור לעיל, לטענת הנתבע בתצהירו הוא עוסק בעבודות שיפוצים. הכנסתו הממוצעת הינה בסך של 4,500 ₪ לחודש לפני מסים וביטוח לאומי, כאשר הוצאותיו החודשיות נעות בין 4000 ₪ ל-5000 ₪ לחודש. הנתבע לא צרף כל בדל של מסמך בהתיחס להכנסותיו.

77. בחקירתו הנגדית טען כי שכרו עומד על סך של 4,000 ₪ במלון וכן משלים שעות בשיפוצים ומרוויח 1000 ₪ נוספים (עמ' 29 לפרוטוקול):

"ש.      במה אתה  עובד היום

ת.         בבית מלון,  אני נותן שירות של נקיון, בישול ותיקונים, בבית מלון  "***"

ש.        כמה אתה  מקבל מהעבודה

ת.         כ- 4,000 ₪,  בלי תלוש, יש לי תיק עוסק פטור

ש.        למה לא צרפת לתצהיר אישור שאתה עוסק פטור

ת.         בגלל  שיש לי רק את המקורי ואין לי דרך לשלוח פקס

ש.        בנוסף אתה עובד גם בשיפוצים

ת.         אני משלים שעות בשיפוצים  קטנים באזור מעבר לשיפוצים שאני עושה במלון. אני משתכר עוד 1,000 ₪ לחודש מעבר למה שאני מרוויח במלון.  אני עובד  7 ימים בשבוע ,  בדרך כלל אני מתחיל בשבע בבוקר ומסיים עבודה בסביבות שתיים , או אחת, לפעמים יותר מאוחר ואחר כך זה תלוי, לפעמים עבודה שנדרשת עד שעה מאוחרת יותר, לפי העבודה במלון".

78. המשך עדותו של הנתבע בכל הנוגע להכנסותיו ולפוטנציאל הכנסותיו התאפיינה בהתחמקות (ר' עמ' 30 לפרוטוקול), יחד עם זאת הנתבע אישר כי העביר שיעורי נגינה וקיבל 100 ₪ לשעה (כיום לא עושה זאת כי אין לו גיטרה מספיק טובה ואין הכנסה טובה מזה), ואישר כי ביכולתו לבצע עבודות שיפוצים שונות. כן אישר כי היה מכין תלמידים לבר מצווה (אם כי טען כי לאחר שהתגרש אף אחד לא מוכן שילמד את הילדים שלו).

79. בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי לנתבע כישורים רבים (עמ' 28 ש' 4 ואילך):

"ש.      מה היתה המשכורת שלך ?

ת.     אני עבדתי בשנים האחרונות של הנישואים וקיבלתי בערך 7,000 ₪ וגם א. עבד והוא היה מקבל משכורת עם שינויים, כי הוא מלמד מוזיקה, הוא מנגן בהופעות ועושה שיפוצים שזה עונתי לא בחורף היה נוסע לחו"ל לעבוד כשוחט, הוא  מוכשר, בזמן שהוא עשה הכנות לבר מצווה הוא קיבל בין 60 ל – 80 ₪ לשעה. כשחיינו יחד כל חודש זה היה משהו אחר.   הוא לא תמיד סיפר לי  כמה הוא מרוויח, היה לנו כרטיס אשראי אחד  זה היה אצלו ולי היה אסור לקנות כלום..."

80. הראיה היחידה שצרף לתצהירו הינו חוזה שכירות משנת 2013 שאינו רלבנטי להוצאותיו כיום (ר' בעניין זה דבריו בפתח ישיבת ההוכחות). הנתבע ציין כי בהעדר מכשיר פקסימיליה לא הביא לעורך דינו מסמכים (ר' עמ' 29 ש' 10, ש' 28), אם כי משום מה לא טרח להביאם במעמד הדיון. באשר לחלק אחר של המסמכים הנוגעים להכנסותיו טען כי בעת הגשת התצהיר עדיין לא היה לו תקבול.

81. בפתח ישיבת ההוכחות (ר' פרוטוקול מיום 14.03.17 עמ' 18), טען הנתבע:

"אני לא יכול לשלם כלום כי אני בונה בית לילדים, אכניס ריהוט בשביל הילדים שלי כי אני רוצה שהם יעברו אלי. אני לא חותם על שום חוב שלא אוכל לעמוד בו. אני לא אוכל להגיד שאני יכול לשלם משהו כשאני לא יכול  לעמוד בו"

82. ובהמשך עדותו בעמ' 23 העיד כדלקמן:

"ש.   אני מפנה אותך לסעיף 32 לתצהיר, אתה טוען שההוצאות שוות להכנסות ,       
          תסביר לביהמ"ש איך ההוצאות של אדם יחיד מגיעות ל – 5,000 ₪.

ת.         5,000 ₪ זה  סכום הגג שציינתי, ההוצאות שלי ידוע שלחשמל זה עולה

כ – 400 ₪ בחודשיים בחורף ליחיד , כי אוכל וכלי בית שאני צריך לקנות כי הבית היה ריק ואני חייב להכין מקום גם לילדים.  אני מדבר על מצעים, מגבות ומיטות ולא רק זה, כל זמן שהיה לי עוד קצת כסף אני חייב להשקיע ולדאוג לחימום לילדים בחורף, לקנות  תנור , קניתי תנור אחד לילדים, יש לי שלושה חדרים ואני צריך לקנות עוד תנורים וזה  1,000 ₪ כל תנור כדי שזה יחמם את הבית כמו  שצריך.  כשאנו מדברים על פרק זמן קצר מאד מאוקטובר  עד עכשיו ההכנסות שיש לי לא קבועות, זה דבר שאי אפשר להגיד, עכשיו אני בשלב של לקנות דברים תשתיתיים לתוך הבית"

83. אין ספק כי יש להותיר לחייב במזונות מינימום למחיתו. יחד עם זאת, כיום לא ניתן לומר כי המינימום הדרוש למחייתו של האב הינה דירה בת שלושה חדרים, ולא ניתן לומר כי אבזור הדירה והתקנת תנורי חימום הינן הוצאות הדרושות לקיומו המינימאלי של האב.

84. זאת ועוד: אין להתעלם מפוטנציאל ההשתכרות של הנתבע אשר במהלך החיים המשותפים פרנס את המשפחה. מהאמור עולה, כי טענות הנתבע לעניין השתכרותו או הכנסתו בפועל לא הוכחו ומכל מקום מדובר בנתבע בעל פוטנציאל השתכרות וכישורים לא מבוטלים, כישורים שלא נפגעו בעקבות ההליך הפלילי. אני מעמידה את פוטנציאל השתכרותו של הנתבע על סך של 7,000 ₪ בחודש לכל הפחות.

85. בשים לב להכנסות הצדדים, לגילאי הקטינים, לצרכי הקטינים ולפסיקה הנוהגת בעניין הצרכים המינימאליים, לרמת החיים שחיו בה הצדדים במהלך החיים המשותפים שלא נטען כי הינה רמה גבוהה, נוכח ההלכה לפיה יש להותיר מינימום למחייתו של האב,  הנני מחייבת את הנתבע בגין מזונות ארבעת הקטינים בסך 4,000 ₪ לחודש כולל מדור והוצאות מדור (להלן: "דמי המזונות"), ע"פ החלוקה הבאה: 1200 ₪ לקטינה ש.י., 1000 ₪ לקטין ח.,  1100 ₪ לקטין פ. ו-700 לקטינה ט.  .

86. כן מחייבת את האב בדמי הטיפול בסך של 150 ₪ שיבוטלו כאשר הקטינה ש.י. תגיע לגיל 10 שנים.

87. בשים לב לסכומים שנפסקו, אינני רואה לנכון להפחיתם בהגיע הקטינים לגיל 15.

88. דמי המזונות ישולמו לאם החל מיום 15.07.17, ובכל 15 לחודש עבור אותו החודש וזאת לחשבון הבנק של התובעת. דפי בנק המעידים על ביצוע התשלום יהוו ראיה חותכת ומכרעת לביצוע תשלום המזונות בפועל. עד לתשלום מזונות חודש יוני 2017 כולל – יחוייב האב בהתאם להחלטה בענין המזונות הזמניים.

89. דמי המזונות הנקובים לעיל, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מדי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שפורסם ביום 15/06/17 (להלן "מדד הבסיס"). דמי המזונות הנ"ל יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ"ל מדי שלושה (3) חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים) כאשר ההתאמה הראשונה למדד, תבוצע בעת פרעון דמי המזונות של חודש אוקטובר 2017.

90. דמי המזונות הנ"ל ישולמו לידי האם עד שימלאו לכל קטין שמונה עשרה (18) שנים או עד לסיום לימודיו התיכוניים – לפי המאוחר מבין שני המועדים הנ"ל.

91. בכפוף לאמור לעיל, ממועד סיום לימודיו התיכוניים של כל קטין ו/או הגיעו לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים), ועד לסיום שירותו הצבאי הסדיר בחובה או השירות הלאומי, ישלם האב לידי האם, תשלום מזונות חודשי בגין כל קטין, בשיעור של שליש מדמי המזונות האמורים לעיל (בתוספת הפרשי הצמדה למדד הבסיס).

92. דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקיצבת הילדים המשולמת לה ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קיצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין.

93. בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים במחצית מהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הקטינים אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) והכל לפי הוראות אלו:

94. הוצאות ריפוי חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות טיפולי שיניים, אורטודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, תרופות שאינן בסל הבריאות.

95. הוצאות חינוך חריגות, הכוללות השתתפות במחצית עלות קייטנת קיץ לפי תעריף של קייטנה עירונית בלבד, למשך חודש אחד לכל היותר לכל קטין; עד חוג אחד לשנה (בהתאם לרצון הילד והסכמת שני הצדדים ובכפוף לכך שעלות החוג לא תעלה על 170 ₪ בחודש), אבחונים.

96. הנני קובעת, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהמבקשת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

97. תשלום הנתבע עבור הוצאות חריגות ייעשה במישרין לידי האם בכפוף לקבלת חשבוניות או הצעות מחיר בכתב. הסדר זה לא יחול על הוצאות בריאות הנעשות בשל מקרה חירום, חלילה. יחד עם זאת, מובהר כי אם הנתבע לא ישלם במישרין את חלקו בהוצאות החריגות, תהא רשאית התובעת לשלם את מלוא ההוצאה בעצמה ולחזור אל הנתבע במסגרת הליכי הוצל"פ, כאשר החיוב בגין חלקו בהוצאות החריגות הן חלק אינטגרלי מדמי המזונות.

98. הנני מחייבת את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪. ככל שהאב חולק על חיוניות ההוצאה, יכריע הגורם הרלוונטי (בהוצאות חינוך – המחנכת, ובהוצאות בריאות – רופא המשפחה או רופא השיניים של הקטין).

התביעה לשלילת אפוטרופסות:

99. כפי שצויין לעיל, פניות התובעת לבית משפט זה לא התמצו בתביעת מזונות, משמורת וצווי הגנה אלא אף בעניינים שוטפים הנוגעים לעניינים של הקטינים.

100. כך, למשל, פנתה בבקשות להתיר יציאתם מהארץ של הקטינים, בענין שינוי המסגרת החינוכית של הקטין פ. לביה"ס נוכח קשיים בתפקודו, בקשות לאישור טיפול רגשי וסיוע לימודי נוסף לקטין פ., ריפוי בעיסוק לקטין ח. וטיפול בריטאלין לקטין פ. .
101. לטענת האם, הנתבע חוסם את דרכם של הקטינים לקבל עזרה בתחום החינוכי הטיפולי, הרגשי והנפשי, ובכך גורם להם לנזקים בלתי הפיכים, לפיכך ביקשה לשלול את האפוטרופסות של האב ולכל הפחות להגבילה באופן משמעותי, ואילו האב מתנגד לכך נמרצות.

שלילת אפוטרופסות – הדין החל:

102. בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הורים הם אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם הקטינים (סעיף 14 לחוק האפוטרופסות), זו נובעת מכוח ההורות הטבעית והביולוגית. המחוקק נזהר מלפגוע באפוטרופסות הטבעית של ההורים והיא מוגנת הרבה יותר מאפוטרופסות הנקבעת במינוי בצו שיפוטי.

103. סעיף 27 לחוק האפוטרופסות דן בשלילת אפוטרופסות או הגבלתה:

 "הורה של קטין שבית משפט שלום נקט כלפיו בדרך האמורה בסעיף 3(3) או (4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, רשאי בית המשפט לשלול ממנו את אפוטרופסותו על הקטין או להגבילה, הוא הדין אם הוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי נתמלאו התנאים שבהם היה בית משפט שלום נוקט כלפי ההורה בדרך האמורה"

104. וכבר נפסק כי ספק רב, אם העובדה שאב פגע בילדיו ו/או הורשע ומרצה עונש מאסר בגין כך וכתוצאה מכך הם עוברים לשהות עם האם באופן בלעדי, די בה כדי לקבוע שהתקיימו תנאי סעיף 3(3) או 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) (ר' תמ"ש 53687-07-13 אלמונית נ' אלמוני 12.14).

105. במקרה דנן לא ננקט הליך לפי חוק הנוער לשם הכרזה על הקטינים כנזקקים (הגם שלחלק מהילדים קשיים רבים בתפקוד), וככל הנראה לא נמצאה סיבה מוצדקת לפגוע באוטונומיה ההורית של האם אשר משתפת פעולה עם העו"ס לסדרי דין ועם גורמי הטיפול.

106. בפסיקה נידונה השאלה האם ניתן להגביל אפוטרופסות של הורה שלא מכוח סעיף 27 לחוק האפוטרופסות.

107. בתמ"ש 53687-07-13 הנ"ל, ציטט חברי, כב' סגן הנשיא השופט אסף זגורי את דברי כב' השופט פיליפ מרכוס בתמ"ש 32732/05 ה.ס. נ' ר.ס. (22/2/2011):

"לגופו של עניין, בקשת האב לקבוע את האפוטרופסות המלאה על הקטינות בידו הרי זו שלילת אפוטרופסות האם, אשר אין לה יסוד חוקי מחוץ למקרים שבסעיף 27 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כאשר ברור כי המקרה דנן אינו בה בגדרם בשום דרך. בנסיבות המקרה דנן, לא הוכחו קיומן של נסיבות כבדות משקל ויוצאות דופן המצדיקות שלילת האפוטרופסות של האם, ואם אין סיבה חוקית לשלילת אפוטרופסות אין בית המשפט רשאי לעשות זאת"

108. לאחר ניתוח מפורט, סבר כב' השופט זגורי כי ניתן לעשות היקש מההסדרים הקבועים בחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, ולשלול אפוטרופסות וזאת במקרים בהם מעבר לפגיעה של ההורה בילדיו – ההורה מסכים ומעוניין בניתוק הקשר עם ילדיו.

109. בתמ"ש 36918-06-14 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (30.06.15) סבר כב' השופט זגורי כי במקרה שבו אין האפוטרופוס "הטבעי" פועל לפי קנה המידה שנקבע על ידי חוק הכשרות המשפטית, מפקיר את בתו, אינו דואג לה, אינו בקשר עמה, אינו מתעניין בה ובנעשה בה, הרי האפוטרופסות שוב אינה טבעית ואינה מובנת מאליה ועובר אליו נטל להוכיח כי הוא רשאי לשמש כאפוטרופוס טבעי.

110. לאחרונה דן כב' השופט זגורי בתביעת אם משמורנית למנותה כאפוטרופא יחידה ביחס להחלטות רפואיות הנוגעות לילדיהם הקטינים של הצדדים (א"פ 23352-02-17 פלונית נ' פלונים 06.17). בית המשפט סבר כי ככל שאין נכונות של הורה לקיים קשר עם ההורה האחר בעניינים הנוגעים לאפוטרופסות ואין נכונות לעמוד בזמני ובהסדרי שהות עם הילדים (ללא שיש מניעה לכך מצד ההורה האחר או מצידם של הילדים), כך צריכה לגבור הנטייה של בית המשפט לאפשר קבלת החלטות יחידנית על ידי ההורה המשמורן.

מן הכלל אל הפרט:

111. אין חולק כי מצבם המורכב של הקטינים מחייב איבחונים רבים, סיוע וטיפול בתחומים שונים – רגשיים, נפשיים ולימודיים. איבחונים וטיפולים אלה מחייבים הסכמת שני ההורים, כאשר למרבה הצער העדר שיתוף הפעולה בין ההורים פוגע בטיפול המיטבי לו זקוקים הקטינים.

112. וכך העידה האם בפרוטוקול הדיון מיום 19.09.16:

"לגבי ט. – היום לאחר טיפול שקיבלה שוב לאחר שביקשתי אישור של ביהמ"ש, היא בסדר, לומדת בכיתת מצויינות כיום היא לא צריכה טיפולים מיוחדים.

פ. - במצב הכי קשה. צריך טיפול רגשי. הוא לא מקבל. רשמתי אותו במועדונית וגם האב התנגד, בסוף הצוות של הרווחה במועדונית קיבלו את ההסכמה שלו, אבל הוא היה הרבה פעמים בורח לבית שלאבא שלו בלי להגיד למועדונית ולאף אחד ולא קיבל טיפול כמו שצריך. היום הוא ברשימת המתנה לטיפול רגשי במכון לילד ונוער בעיר צ', המכון קשור לבי"ח ***.

יש לו הפרעת קשב וריכוז הוא עוד לא מטופל. הוא לא מקבל טיפול תרופתי וחיכיתי חצי שנה למכון קשב וריכוז בק', ובאותו יום שהגענו אמרו שצריך גם את חתימת האב ואל יכולתי ליצור איתו קשר באותו זמן והוא איבד את התור שלו ואנחנו ממתינים. יש עוד אבחונים וטיפולים שהם יכולים לעשות אבל לא יכולנו להתחיל בהעדר הסכמה. הוא סובל מדיסלקציה – צריך עזרה בביה"ס. לכל טיפול צריך אישור וחתימת הורה.

ח. – יש הפרעת קשב וריכוז וSPD  שזו הפרעה תחושתית. יכולתי לפתוח לו תיק במכון לגיל הרך בעיר צ'. ואח"כ הם אמרו שרוצים השתתפות האב. הוא היה בטיפול. הוא קיבל שנה וחצי של טיפול רגשי. בנוסף ריפוי ועיסוק וזה עזר והם המליצו להמשיך בקראטה טיפולי.

י.– רצינו להוסיף לה את השם ש. וכך כולם קוראים לה אבל האב התנה את שינוי השם בביטול תביעת המזונות. היתה לה בעיה התפתחותית היתה מטופלת במכון לגיל הרך היא לא התחילה לזחול עד גיל שנה והיום היא במצב טוב".

113. בדיון זה, הנתבע טען כי הוא היה מי שהחל את כל ההליכים הטיפוליים, קבע תורים, רשם את הקטינים והיה צריך לרדוף אחרי האמא שלא חתמה על הטפסים. הנתבע דרש כי לגבי כל טיפול ידברו איתו, יקבלו את הסכמתו ושהוא יהיה מעורב ביותר בטיפול. לגבי חלק מהטיפולים טען כי כלל לא ידע עליהם, ולגבי טיפולים אחרים ביקש להיפגש עם הצוות הטיפולי הרלבנטי לפני שיביע את עמדתו.

114. בדיון ההוכחות הבהירה התובעת כי קיים קושי לקבל את עמדתו של הנתבע, אשר אף אינו מוסר לה את כתובתו, דבר הפוגע בקטינים ומעכב את קבלת הטיפול לו הם זקוקים:

"ש.  את לא חושבת שאם הולכים לעשות אבחן מן הראוי שגם האב ידע מזה ?

ת.     אני לא חושבת שיש משהו שעוצר אותו מלהיות בקשר עם המחנכים של הילדים ולשמוע מהם מה הם ממליצים, ומה הנדרש מההורים לעשות.

ש.    את מצדך לא חושבת שיש צורך להודיע לאבא על אבחונים שהילדים צריכים?

ת.     אני חושבת שהוא צריך להיות בתמונה, אבל אין דבר שעוצר אותו להיות בקשר עם המחנכים בבית הספר.

ש.    אני אומר לך שהחוק בארץ קובע שכל החלטה בעניין הילדים, שני ההורים צריכים לקבל במשותף, מה את אומרת?

ת.     אני מבינה את זה. זה עשה לי המון קשיים שנים להשיג את הסכמתו. כל פעם שאני צריכה את הסכמתו אני צריכה לשלוח את המורה, או את מנהל בית הספר, להכריח אותו וזה לוקח חודשים, לפעמים אני צריכה להגיע לבית משפט לקבל אישור לכל טיפול וטיפול. עוד לא הודעתי לו על האבחון שעומד לקרות בזמון הקרוב, זה תהליך של חודשים לקבוע תור ולקבל את האבחון. עוד לא קיבלתי מכתב מיועצת ביה"ס, ולכן לא התחלתי את התהליך מולו

ש.    מדוע את לא פניתי אישית לאב או בסמס או בכתב, או דרך ב"כ, למה את צריכה לפנות דרך מורה או מנהל?

ת.     בעבר אני כן פניתי ישר אליו, כרגע אסור לו לחזור אליי בס.מ.ס, בגלל המגבלות בהליך הפלילי, אז מה זה עוזר שאני אפנה אליו בס.מ.ס, ולגבי מכתבים, הוא לא שולח לי כתובת בגלל העניין של המזונות שאני לא אדע איפה הוא גר כי המשטרה מחפשת אותו. אני לא קיבלתי ממנו שקל יותר משנה. "

115. עוד יצויין כי מחקירתו של האב (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 11-21) עולה כי חרף מצבם הנוכחי של הקטינים, הנתבע לא יוצר קשר עם מוסדות החינוך במטרה לקבל מידע הנוגע לקטינים, הגם שאין כל מניעה לכך.

116. השאלה היא האם הפתרון לכך הינו שלילת האפוטרופסות של האב או הגבלתה.

המלצות התסקירים:

117. בעניינה של המשפחה נכתבו מספר תסקירים: ביום 4.2.15, ביום 18.09.16 וביום 16.11.16.
118. התסקיר מיום 4.2.15: נערך לפני מעצרו של האב, נכתב כי שני ההורים נמצאים בקשר עם מוסדות החינוך של ט. ו-פ. (ח. ו-ש.י. היו באותה העת בגני ילדים, ולא היתה התייחסות בתסקיר לעניין מעורבות האב).
119. התסקיר חלקי מיום 18.09.16: נערך לאחר מעצרו של האב כאשר מאז לא היה קשר בינו לבין ילדיו. התרשמות העו"ס בתסקיר היתה כי הקשר בין הקטינים לאביהם עולה בקנה אחד עם טובתם, אם כי צריך להיות בטוח ומפוקח. כן צויין בתסקיר כי שני הקטינים הגדולים כמהים לקשר עם אביהם.
120. התסקיר המשלים מיום 16.11.16: תסקיר זה הינו הרלבנטי ביותר לענייננו.

מהתסקיר נשקפת תמונה ברורה של נזק הולך ומתמשך לקטינים נוכח הניתוק הממושך מאביהם. באשר לקטינה ט. נכתב כי הקשר עם האב חשוב לה מאוד ויש לה כאב  גדול סביב היעלמותו הפתאומית והמוחלטת מחייה. לקטין פ. יש רצון עז לראות את האב והוא חש כלפיו געגועים, ומהתסקיר עולה כי פ. עצוב מאוד לא פנוי ללמידה ועוסק בנתק המתמשך שלו מהאב. בתסקיר צויין כי הקטין ח. אינו פנוי ללמידה, אינו רגוע התנהגותו אלימה ונשקלת שאלת התאמתו לבי"ס רגיל. יצויין כי לגבי הקטינה ש.י., בת הארבע, נכתב בתסקיר כי לא ניתן להבחין בשינוי במצב רוחה של הקטינה גם לאחר מעצרו של האב.

121. בעניין שלילת האפוטרופסות של האב, סברה העו"ס כי מדובר בצעד קשה ודרסטי במיוחד. העו"ס פרטה את קשייהם של ארבעת הקטינים אשר כל אחד מהם בשלב זה או אחר טופל במסגרת המרכז לבריאות הנפש דבר המעיד על בעיה בתפקוד המשפחה כמערכת. בהקשר זה יצויין כי בין היתר, העו"ס נפגשה עם צוות מרפאת ילדים ונוער, עו"ס גלילי אחראית היחידה לגיל החביון, עו"ס סוקר המטפלת המשפחתית ובנוסף השתתף בפגישה עו"ס בר אילן מהיחידה למניעת אלימות במשפחה במחלקת הרווחה בה מטופל האב.
122. העו"ס ציינה כי לכל אחד מההורים דעות שונות ומנוגדות בכל הקשור לאופן הטיפול בילדיהם גם לארח הגירושים, הם אינם מוכנים להתפשר וכתוצאה מכך הילדים אינם מקבלים את המענים הדרושים להם. היום מצבם של שלושת הילדים הגדולים קשה ומורכב, בעיקר שני הבנים פ. ו-ח. שאינם פנויים ללמידה, נמצאים בנשירה סמויה, אינם מקבלים סמכות ובכללים במסגרות החינוך התנהגותם בעייתית ואף אלימה.
123. העו"ס ציינה כי האם עושה מאמצים רבים כדי לעזור לילדיה, אולם היא מותשת ועייפה מההתמודדות היומיומית שלה, מטילה את כל האחריות על מצב הילדים על אביהם ולא מוכנה לראות בו שותף לחינוך וגידול הילדים, וסבורה כי יש להוציאו מחוץ לתמונה ולאפשר לה לגדלם כראות עיניה.
124. עוד צויין כי לפני ההרחקה של האב במסגרת ההליך הפלילי הוא היה מעורב בחייהם, הקשר ביניהם היה קרוב וחם. העו"ס ציינה כי אין להתעלם מהעובדה כי האב מתנגד לכל סוג של טיפול המוצע לילדים ע"י אנשי הטיפול. האב סבור שבמידה והילדים היו מקבלים מספיק חום אהבה והתייחסות מאימם מצבם היה טוב יותר. מבקש לעזור לו לעזור לילדיו ובעקרון הוא מתנגד בכל תוקף לטיפול תרופתי.
125. לסיכום, צויין בתסקיר כי מדובר באב שלאורך השנים היה מעורב בחיי הקטינים, מעוניין בהמשך מעורבות ובקשר עימם. העו"ס ציינה כי הא חייב למצות את דינו בהליך הפלילי וללמוד דרך לא אלימה מווסתת ושקולה בחינוך הילדים, אולם אין להתעלם מהאהבה הרבה שמרעיפים עליו הילדים, הזכרונות הטובים מהעבר המשותף געגועיהם וכמיהתם לקשר עם האב. העו"ס ציינה כי להערכתה -

"טובת הילדים מחייבת מעורבות שני ההורים בחייהם ולא בשלילת אפוטרופסות מאחד מהם עקב חילוקי דעות כאלה או אחרים. שני הורים צריכים ללמוד ולהתגמש ולשתף פעולה דבר שאפשר לעבוד עליו בתהליך הטיפולי : האב בטיפול ביחידה למניעת אלימות במשפחה והאם בטיפול במרכז לבריאות הנפש. לאור זאת ולאחר התייעצות עם העו"ס מחוזית לסדרי דין הוחלט לא להמליץ על שלילת האפוטרופסות מהאב. כמו כן, מאותם שיקולים לא נראה לתת לאם אישור גורף להחליט על הטיפולים של כל הילדים. לדעתי יש להתייחס ספציפית לכל בקשה ולשקול אותה בנפרד לכל ילד".

126. כפי שפורט היטב בתסקירים, לפני ההרחקה של האב במסגרת ההליך הפלילי הוא היה מעורב בחייהם, הקשר ביניהם היה קרוב וחם, וגם כיום הוא מעוניין בהמשך מעורבות ובקשר עימם. כן ציינה העו"ס את האהבה הרבה שמרעיפים עליו הילדים, הזכרונות הטובים מהעבר המשותף געגועיהם וכמיהתם לקשר עם האב.
127. עקרון העל שצריך להנחות את בית המשפט הינו עקרון טובת הילד, אשר מהווה אבן יסוד בכל הנוגע לבחינת סוגיות הנוגעות בעניינם של קטינים:

"תוכנו של המונח "טובת הילד" הוא גמיש, רחב ובלתי מוגדר ואף שליבתו כוללת את שמירת בריאותו הגופנית והנפשית של הילד וסיפוק צרכיו הנפשיים, הגופניים והחומריים, הוא טעון בערכים, ברגשות ובהשקפות המותירים שיקול דעת רחב לבית המשפט באשר לתכניו" (בג"צ 268/80, ינסן-זוהר נ' זוהר, פ"ד לה(1) 1, 27-26 (1989)).

128. כן ראוי להזכיר את דברי כב' השופט זילברג המנוח המצוטטים תדיר בפסיקה, בע"א 209/54 שטיינר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 241, בעמ' 251 מול האותיות ה'-ו' (1954);

"מבחן טובת הילדים, לדעתי, לא יימלט בו אחד מן השנים: או שאינו שיקול רציני כלל, או שמתחשבים בו, ובו בלבד, כגורם החלטי, מכריע, הדוחה (במקרה התנגשות) כל שיקול אחר. פשרה לא תיתכן כאן; הוא אינו ניתן לחלוקה, ואין למזגו ולערבבו באיזה שהוא שיקול אחר. כי משהתרומם המחוקק לדרגת התפיסה המודרנית - ובתפיסה מודרנית זו נוקטים חכמי ישראל זה עידן ועידנים - כי הילד אינו 'אובייקט' של שמירה והחזקה להנאתו או לטובתו של אחד ההורים, אלא הוא עצמו 'סובייקט', הוא גופו 'בעל-דין', בשאלה חיונית זו, הרי לא יתכן להתעלם מן האינטרסים שלו בשום צירוף מסיבות שהוא, ולא יתכן כי נדחה אותם מפני 'זכות' של מישהו אחר, ויהא זה האב או האם שלו".

129. העו"ס לא התעלמה מאי שיתוף הפעולה של האב שמסרב כמעט לכל טיפול בקטינים, אולם חרף הקושי שבכך, לא סברה כי יש לשלול את האפוטרופסות של האב או להגבילה.
130. כידוע, הזמנת תסקירים מהווה ביטוי לעובדה שההכרעה מצריכה מעורבות של רשויות הרווחה, כאשר העובדים הסוציאליים מסייעים לבית המשפט בקבלת הכרעה נכונה ומושכלת, תוך בירור מעמיק של הסוגיה. זאת מתחייב אף בשל העובדה כי בעת סכסוך מתקשים ההורים לייצג באופן אובייקטיבי את צורכי הקטינים, ולכן נדרש בית המשפט לשירותי הרווחה, אשר מטפלים בנושא במקצועיות וכעובדי ציבור (רמ"ש (מח' חי') 40117-12-13 פלוני נ' פלונית (23.12.2013)).
131. בהתאם לפסיקה, רשויות הרווחה משמשות כמעיין מומחה מטעם בית המשפט, לגביהם נקבע לא אחת בפסיקה כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (תמש 38012-12-12 פלוני נ' פלונית1.15).
132. במקרה זה, חרף ההליך הפלילי המנוהל כנגד האב בגין עבירות אלימות כנגד הקטינים, וחרף הקשיים הרבים שמעמיד האב בפני האם בכל הנוגע לאבחון הקטינים והטיפול בהם, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את התסקירים אשר הוגשו בעניין, לרבות עדויותיהם ואת כלל הנסיבות, תוך התחשבות בצורכי הקטינים, טובתם ורווחתם אינני סבורה כי מדובר במקרה כה חריג המצדיק שלילת אפוטרופסותו של האב או הגבלתה.
133. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתנהלות האב לפיה התנהלותו של האב מעבר לכך שהיא מכבידה עליה פוגעת בקטינים נוכח העיכוב בקבלת הטיפול. נראה כי גם כאשר האב נותן הסכמתו לקבלת טיפול זה או אחר, הדבר מצריך מאמצים גדולים מצידה של התובעת או בעלי המקצוע השונים לשם איתורו וקבלת עמדתו של הנתבע.
134. בנסיבות העניין, על מנת למנוע מצב של עיכוב בקבלת הטיפול לו נזקקים הקטינים, דבר המנוגד בתכלית לטובתם, אני מורה כדלקמן:
     • א. האב ידאג למסור את כתובתו למשלוח מכתבים לאלתר, וידאג לעדכן את התובעת בכל שינוי בכתובתו. אף התובעת תעדכן את הנתבע בדבר כתובתה להמצאת מכתבים.
     • ב. בכל מקרה של כל טיפול או אבחון וכיוב' המצריך חתימת שני ההורים, התובעת תמציא לכתובתו של הנתבע את המסמכים והטפסים הנוגעים לטיפול המבוקש בצירוף חוו"ד הגורם המקצועי הרלבנטי, בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתו של הנתבע.
     • ג. תוך 14 יום הנתבע יוכל לערוך כל בדיקה שהוא רואה לנכון, לשם גיבוש עמדתו לגבי הטיפול המבוקש.
     • ד. ככל שהנתבע יתנגד למתן הטיפול האמור, ויסרב לחתום על הטפסים הרלבנטיים, הנתבע יפרט את נימוקי התנגדותו בכתב וימציאם לכתובתה של התובעת לכל המאוחר תוך 15 יום ממועד קבלת המסמכים בדואר רשום עם אישור מסירה. 
     • ה. התובעת תוכל לפנות לבית המשפט בהליך מתאים לשם קבלת אישור על הטיפול המבוקש, ובמקרה זה עליה לצרף את האסמכתא על מסירת המסמכים לנתבע ולצרף את עמדתו של הנתבע.
135. הליך זה נועד ליצור מנגנון מובנה של יידוע שני ההורים לגבי הטיפול הדרוש לקטינים מבלי להכביד יתר על המידה על התובעת בנסיונותיה לקבל את עמדת הנתבע והסכמתו, ומנגד מאפשר לאב לעשות כל בדיקה שהוא רואה לנכון ולגבש עמדה מושכלת לגבי כל טיפול וטיפול, מבלי להטיל על גורמים אחרים את האחריות לקבלת המידע הרלבנטי.

136. לסיכום:

תביעת המזונות שהגישה האם מתקבלת. חיוב האב במזונות יעשה בהתאם לאמור בסעיפים 85-98 לפסק הדין.

התביעה לשלילת האפוטרופסות או להגבלתה נדחית, בכפוף לאמור בסעיף 135 לעיל.

137. כל צד ישא בהוצאותיו.
138. המזכירות תסגור את התיקים שבכותרת ברישומי בית המשפט, ותמציא את פסק הדין לצדדים. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ח' תמוז תשע"ז, 2 יולי 2017, בהעדר הצדדים.