ובעניין: אורן צורן, עו"ד – המנהל המיוחד
כללי
1.שני החייבים, אשה ואיש, הנשואים זו לזה, ולהם 8 ילדים מהם 7 ילדים קטינים הסמוכים על שולחנם, נמצאים בהליך פשיטת הרגל אליו פנו בשל הסתבכות כלכלית שנוצרה, כך לטענתם, בשל הוצאות מחייה גבוהות וכתוצאה מההוצאות בגידול הילדים.
2.המדובר בחייבים צעירים, בשנות ה-40 לחייהם, כשהאיש עובד בעבודות ניקיון בשכר שעתי של 50 ₪, והאישה עובדת כמטפלת בבית פרטי ויומיים בשבוע כמטפלת בגן בשכר שעתי של 40 ₪.
האיש הוא גם סופר סת"ם, אולם לא ממצה את יכולת השתכרותו בתחום זה, כאשר ככל הנראה עקב הסחרור הכלכלי חלה גם הרעה במצבו הרפואי והוא נזקק לטיפול תרופתי.
3.מעבר להוצאותיהם השוטפות והצנועות של בני הזוג ומשפחתם, כפי שמציין המנהל המיוחד, לארבעה מילדיהם צרכים מיוחדים, ואחת מהבנות אף זקוקה לתשומת לב מיוחד בשל מצבה הרגשי המורכב.
4. התנהלותם של בני הזוג במסגרת הליך פשיטת הרגל ידעה עליות ומורדות; בסופו של דבר, ועוד בטרם הדיון שנקבע בעניינם, סולקו מחדליהם.
5.עניין שעומד להם לרועץ המחייב התייחסות הוא כי התברר למנהל המיוחד שהם צברו חוב חדש בגין דמי שכירות שוטפים בסכום של 20,000 ₪;
לעניין זה טוענים בני הזוג כי בשל מצבם הכלכלי נוצר החוב, אולם הגיעו להסכמות עם המשכיר כי במידה ויסייעו בידו למצוא רוכש לדירה כי אז ייראה המשכיר את חובם הנ"ל כלפיו כמסולק. החייבים טוענים שעל אף שרוכש נמצא, עדיין עומד המשכיר על החוב, עם זאת בשל מצבם הכלכלי, הסכים להפחית את דמי השכירות השוטפים ולהביא את המחלוקת בעתיד לפני בורר מוסכם.
מכל מקום, ולהשלמת הדברים יוער שהמשכיר לא הגיש תביעת חוב בהליך זה.
6.המנהל המיוחד סבר לכתחילה שלאור מחדליהם של החייבים בהליך, לרבות ביצירת החוב החדש, יש מקום להורות על ביטול ההליך.
אולם, עם הסרת המחדלים הציע המנהל המיוחד כי יינתן לבני הזוג הפטר מותנה בהוספת סכום של 120,000 ₪ לקופת פשיטת הרגל ב- 60 תשלומים חודשיים של 2,000 ₪ כל-אחד.
7. התקיים דיון בעניינם של החייבים, אליו זומנו הנושים, אליו לא התייצב מי מהם, וגם לא הוגשה על ידם כל עמדה טרם הדיון.
8.בעת הדיון, שהתקיים לאחר שהתקבלה גם תגובתם בכתב של החייבים לדוח המנהל המיוחד, ולאחר שהוסרו המחדלים, ביקשו בני הזוג להביא דברים על-פה, כאשר הם מפרטים בקצרה ובאופן ישיר את שגרת חיי היומיום והעול הכלכלי בו הם נושאים מדי יום; התרשמתי, כפי שהתרשמו ב"כ המנהל המיוחד וב"כ הכונס הרשמי, שהנטל והקשיים נתנו באיש אותותיהם, והעומס הנוסף המוטל על האשה רב הוא.
9. בסיומו של דיון, הציעה נציגת המנהל המיוחד כי צו התשלומים החודשי העומד על סכום חודשי של 350 ₪ יועלה לכדי 1,500 ₪ (750 ₪ לכל-אחד מבני הזוג), ועם תשלומו למשך 60 חודשים (היינו תוספת של 90,000 ₪), וכן הסדרת החוב למשכיר, יינתן להם הפטר מחובותיהם שקדמו למתן צו הכינוס.
עמדתו זו של המנהל המיוחד באה בשל העדר מיצוי פוטנציאל ההשתכרות של החייבים.
10.הכונס הרשמי, באמצעות בא כוחו, סבר, בהגינות יש לומר, לא בלא היסוס, שלא יתנגד שיינתן לבני הזוג הפטר וזאת בשל "הנסיבות החריגות" כלשונו, מצבם הרפואי ושל הקטינים והעדר התועלת שתצמח לנושים.
מטרת דיני חדלות פרעון
11.מן המוסכמות היא שהליך פשיטת הרגל הוא הליך דיוני שמטרתו העיקרית הוא לרכז ולכנס את כלל נכסי החייב ולחלקם בין הנושים באופן שוויוני מחד, ומנגד לשמור על זכויות החייב וליתן לו הפטר מחובותיו (ראו: ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (2003).
לא ניתן להפריז בחשיבות הגלומה בעצם מתן ההפטר למי שנקלע לחובות ומתן האפשרות לפתוח פרק חדש בחייו הכלכליים.
יוער, שבשנים האחרונות, וביתר שאת עם האצת הליכי חקיקת חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, התשע"ה - 2015 המונח על שולחנה של הכנסת, נוספה תכלית חדשה שעניינה "שיקום החייב", שרואה את הקריסה הכלכלית של יחיד – במובחן מתאגיד – כתוצאה "מסיכון כלכלי שהתממש, 'תאונה כלכלית'" (ראו דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי). ייאמר שיש מי שחולק על הגדרה פשטנית זו של 'תאונה כלכלית' (וזאת במובחן מתכלית שיקומו הכלכלי של החייב והבראתו תוך חזרתו למעגל היצרני של החברה).
12. על הליכי הבראה ושיקום של תאגידים במצב של חדלות פירעון אמר בית המשפט העליון כי: "ככל שניתן להציל עסק מהתמוטטות יש לחתור לכך בזהירות ובאחריות אך תוך תעוזה ותושייה. ככל שמתאפשר חיסולו ההכרחי של עסק תוך כדי ניהולו כעסק פעיל חי ותוסס על-ידי המפרק, הנאמן, כונס הנכסים, וזאת בהשגחת בית המשפט ובהדרכתו, כן ייטב לנושים ולמשתתפים בחברה או לפושט הרגל כפרט. בעשייה כזו מממשים את תכלית החוק. בגישה האמורה, ככל שרק תהיה ישימה, בנסיבות המקרה, מקדמים תוצאה צודקת", ראו: ע"א 673/87 יחזקאל סלאח נ' דורון כוכבי מפרק פרץ את איסר חברה לבנין והשקעות בע"מ, פ"ד מג (3) 57 בפסקה 21 לפסק הדין).
עם הזמן והשנים, אותן רוחות של שיקום והבראה הנושבות על תאגידים, החלו לנשב גם לעבר הליכי חדלות פירעון של יחיד, תוך שימת הדגש על הצורך "לשקם" את החייב, או ליתר דיוק, נכון יהיה לומר, להציל יחיד מקריסתו הכלכלית.
13.הכלל הוא, שאם נמצאנו למדים שחובותיו של היחיד לא נוצרו בחוסר תום לב, והתנהלותו בהליך אינה נגועה בחוסר תום לב, או למצער ככזו המחייבת את ביטול ההליך, יש לשאוף לאפשר לו, לחייב, לאחר שנחקר בדבר נכסיו מהם ניתן להיפרע לטובת החובות, לפטור אותו מהחובות הקודמים וליתן לו את האפשרות לקום בבוקר ולהתחיל מבראשית, כמאמר שירה של המשוררת נעמי שמר.
14. ומה בענייננו:
יש לבחון כיצד נוצרו החובות, וכיצד התנהלו בני הזוג במסגרת ההליך; לא נסתרה טענת בני הזוג כי חובותיהם נוצרו עקב הוצאות מחייה שוטפת וקשיי היומיום, וזו גם עמדת המנהל המיוחד שחקר את החייבים על נסיבות ההסתבכות.
יוער שאינני סבור, בכל הכבוד, שיש לראות את החובות ככאלו שנוצרו כתוצאה "מתאונה כלכלית" או מהעדר התנהלות כלכלית נכונה, או שיהיה נכון וראוי לקרוא לקשיי מחייה שוטפים "תאונה" או "העדר התנהלות כלכלית נבונה" משל היה החייב אדם הזקוק ללימוד מחדש של הלכות צרכנות.
15.באשר להתנהלותם השוטפת של החייבים תוך כדי הליך פשיטת הרגל – הרי המנהל המיוחד התרשם, וזאת לאחר שחקר את בני הזוג ולמד על אורחות חייהם הכלכליים, שהם נוהגים בצניעות ביחס להוצאותיהם, ועמדתו מקובלת עלי.
אין המדובר בבני זוג ומשפחה שנוהגת חיי רווחה כלפי כולי עלמא ובמקביל מציגה חיי דלות כלפי בית המשפט והנושים.
16.התשלום החודשי שנקבע לבני הזוג (350 ₪) איננו גבוה, ומותאם למצבם, אותו הם שילמו ככלל באופן סדיר ושוטף, וייתכן שהמחדל הנטען של אי הגשת הדוחות נבע מתקלה, כאשר התברר שאלה הוגשו, סופו של דבר, במועד.
מכל מקום המחדל המשמעותי בהליך הוא יצירת החוב החדש בגין הפרש דמי השכירות. הסברי בני הזוג הניחו את דעתי שהחוב נוצר בשל מצוקה כלכלית יותר מכל, כאשר המשכיר נענה למצוקותיהם והסכים להפחית את דמי השכירות השוטפים ולא הגיש תביעת חוב במסגרת תיק זה, כאשר לא מן הנמנע שהחייבים עשו – לשיטתם – את שנדרש מהם לסלק את החוב, וגם בשל כך לא עמד המשכיר על תשלומו.
17.אם כן, גם שאלת חוסר תום-הלב הוסרה מעל הפרק, והשאלה כעת היא, האם לקבל את עמדת המנהל המיוחד כי יינתן לבני הזוג הפטר מותנה בתוספת סכום של 90,000 ₪ (ב-60 תשלומים חודשיים) או למצער כל סכום אחר, כתנאי להפטר, או שמא יש ליתן הפטר כבר בזו העת.
על תשלומים עתיים
18.שינוי בשיעור התשלום החודשי שנקבע לחייב ואותו הוא משלם לאורך זמן ושינויו לצורך תוכנית להפטר (הנקראת בשוגג בפי-כל 'תוכנית פירעון', כאשר למעשה אין פירעון אלא על חשבון חלק מהם), מעוררת בחינה ודיון.
צו התשלומים העתי, נקבע לכתחילה על ידי הכונס הרשמי, ובטרם חקירה.
19.לאחרונה אנו עדים לשימוש תכוף בתוכנת מחשב סטטיסטית שזכתה לכינוי "מחשבון הכנ"ר" הקובעת את התשלום החודשי שיש להשית על חייב במסגרת הליך פשיטת הרגל.
אין המדובר אלא בהדמיית יכולת כלכלית ממוחשבת, שאיננה מותאמת למידותיו של חייב, אלא כללית היא ומבוססת על נתונים סטטיסטיים וחישובים שונים המתאימים לכל.
גם אם המדובר במערכת האוצרת נתונים סטטיסטיים ביחס להכנסות פוטנציאליות של אדם ותקציב למחייה "בכבוד", עדיין אין היא אלא תוכנת מחשב, שלא מביאה לידי ביטוי את פוטנציאל ההשתכרות הספציפי של אדם או את ההוצאות הספציפיות של התא המשפחתי, אשר היא, ככל אמצעי אחר האוגר נתונים ואומדנים סטטיסטיים, לא יכולה להביא נתוני אמת, ויש להתייחס לתוצאה בגדר אמדן כללי ואמצעי עזר בלבד, כאשר על המנהל המיוחד להתאים את התשלום החודשי לחייב שעומד לפניו בנסיבותיו האישיות, ולכן לטעמי, בלא התייחסות למובחנות ספציפית, שיכולה היא לשמש – לכל היותר – נתון עזר ראשוני, בטרם חקירה.
20. על מנהל מיוחד קמה החובה לחקור את החייב חקירה כלכלית באשר ליכולותיו הכלכליות, הכנסותיו והוצאותיו, וזאת בתוך פרק זמן לא ארוך מאז כניסתו להליך, ובסמוך לאחר מכן להודיע האם התשלום העתי מתאים למידותיו של החייב הספציפי או שמא יש לערוך בצו החודשי שינוי.
הדבר מתחייב גם על מנת שבעת הדיון, ובעת בחינת התוכנית הכלכלית להפטר, ימשיך ויעמוד הסכום החודשי על כנו, או שישתנה (במצב דברים זה אך באופן מינורי) ולא נהיה עדים – כפי שקורה בענייננו – לשינוי קיצוני של הצו החודשי מסכום של 350 ₪ ל- 1500 ₪, היינו בלא כל יחס ותאימות לתשלום הקודם.
סטייה משמעותית מהצו מחייבת דיון מעמיק והנמקה על יסוד נתונים עובדתיים.
21.במקרה שלפנינו – גם אם ניתן היה לסבור שהתשלום החודשי שנקבע בסך של 350 ₪ אינו משקף בהכרח את התשלום הראוי, הרי אחרי ששמעתי את החייבים בעת הדיון – סברתי כי בנסיבותיהם – נכון הוא.
על משפחה בפשיטת רגל
22.כאמור – הליכי חדלות הפירעון של יחיד בוחנות את האיזון שבין זכויותיהם הקנייניות של הנושים, לבין זכותו של החייב לפתוח פרק חדש בחייו הכלכליים.
אני סבור שלנוסחת האיזון הכה סבוכה ושברירית זו בין זכויות הנושים לחייבים, יש להוסיף נתון נוסף והוא השפעתו של הליך פשיטת הרגל של יחיד על בני המשפחה כולה.
23.בעבר, ובהקשר אחר, נדרשתי לשאלה שעניינה הכללי הוא השפעת הליך פשיטת הרגל על המשפחה כולה (ראו לעניין זה פש"ר 19064-01-05 גד חליוא נ' כונס הנכסים הרשמי, ניתן ביום 5.9.17 (פורסם באתרים משפטיים) במסגרתה הגעתי למסקנה המתבקשת והמתחייבת שהיותו של אחד מבני המשפחה בהליכי פשיטת רגל משפיעה, בכוח, על בן זוגו של החייב ועל ילדיו – גם מקום שהם אינם חייבים כל תשלום לנושים, כאשר רמת החיים, על גווניה והיבטיה במובנם הרחב, של המשפחה כולה מושפעים באופן ישיר מההליך חדלות הפירעון של אחד מבני המשפחה.
24.אם אמרנו שהמדובר במסקנה מתחייבת, הרי לא מחזה נדיר הוא במסגרת הליכי פשיטת של רגל של אדם למצוא לפתע את בן זוגו של חייב טוען בלהט להפרדה רכושית בינו לבין החייב, כאשר עד הכניסה להליכי פשיטת הרגל (ואפילו לאחריה ותוך כדי הליך ממש) נוהגים הם במשטר רכושי משותף, מלא וללא סייגים, מתנהגים כבני זוג וכמשפחה אחת, כאשר ההפרדה לא עמדה כלל על הפרק לאורך השנים והחיים המשותפים, וזו מתעוררת לה אך לעת מצוא, ואותו בן זוג שעומד – כאמור - על רכושו הנפרד אף עומד ומתהדר שאך בטובו בוחר הוא להעניק מעושרו שלו לבן זוגו, החייב.
ככלל, המדובר בטענה מוקשית המחייבת בחינה עובדתית עניינית בכל מקרה, כאשר אציין שהעלאת טענה כאמור שאם תתברר כלא מדויקת ראוי לה שתגרור הטלת הוצאות משמעותיות על בן הזוג, הן לטובת קופת הנשייה והן לטובת אוצר המדינה, ואף בחינה של ביטול ההליך בשל חוסר תום לב.
25.יחד עם זאת, ציינתי אז, ואציין גם עתה, שיש לשאוף ולחתור לכך שזכויותיהם של בני המשפחה שאינם חייבים כספים לנושים, תפגענה במידה מינימאלית, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
על הזכות לקיום אנושי בכבוד
26.הזכות לקיום אנושי בכבוד נדונה בהרחבה על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי נ' שר האוצר, פ"ד ס (3) 424.
אמנם בפסק הדין נחלקו דעות שופטי בית המשפט העליון לעניין השאלה שעמדה לעצם העתירה, אולם הבסיס המשפטי, שעניינו הזכות לקיום אנושי בכבוד, לא היה שנוי במחלוקת.
כבוד הנשיא א' ברק מציין בפסק הדין ש"הזכות לכבוד האדם, במובנה המהותי, מהווה אגד של זכויות ששמירתן נדרשת כדי לקיים את הכבוד. אלה אותן זכויות שבהעדרן אין ממש בהיות האדם יצור חופשי, באשר ניטל כוחו לפתח את גופו ורוחו על פי רצונו בחברה בה הוא חי... [מכן נובעת המסקנה ש]"במגוון ההיבטים האנושיים עליהם משתרע כבוד האדם, נכלל גם ההיבט ה'חברתי', שעניינו רמת הקיום לה זכאי האדם. אכן, זכותו של אדם לכבוד היא גם על הזכות שיהיו לו תנאי חיים המאפשרים קיום בו יממש את חירותו כבן-אנוש..."
הנשיא ברק הביא מדבריה של כבוד השופטת ע' ארבל בעניין אחר שם אמרה: "תכליות החוק עולות בקנה אחד עם הוראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הבא להבטיח קיום אנושי בסיסי לכל אחד מהפרטים בחברה.... חוק היסוד כולל את הזכות לכבוד, וזו כוללת את הזכות לקיום אנושי בסיסי, שלא יהיה העובד נתמך סעד. שלילה מאדם אמצעי קיום מינימליים, והכנסה מינימלית בכלל זאת, מחללת את כבודו, כדברי הנביא ישעיה: 'הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם' (ישעיה, נח, ז)".
27.כבוד השופט א' לוי הביא בפתח עמדתו את שירו של המשורר רוני סומק "קו העוני" וציין כך: "הזכות לקיום אנושי בכבוד הנה חלק בלתי-נפרד מהזכות לכבוד האדם. קשה להפריז בחשיבותה של זכות בסיסית זו. 'חיים המתאפיינים במאבק תמידי לתנאי מחיה בסיסיים עומדים בסתירה מוחלטת לרעיון של כבוד האדם' (ר' גביזון, 'על היחסים בין זכויות אזרחיות-פוליטיות ובין זכויות חברתיות-כלכליות'... היא משמשת תנאי ואין-בלתו ליכולת לממש זכויות-יסוד אחרות, שהרי, בלשונו היפה של השופט זמיר, 'אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע, צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם' ... חירות אמיתית – הכוללת אף את החירות ממחסור – אינה אפשרית בלעדיה; ... הזכות לקיום אנושי בכבוד אינה מעוגנת אך במשפטנו הפנימי. היא מוכרת אף בדין הבינלאומי, שם היא מוגדרת כזכות ל'רמת חיים נאותה'...
...כשלעצמי, ומבלי שאדרש לתחום את גבולותיה המדויקים של הזכות, אני סבור כי תכליותיה של ההגנה עליה מובילות למסקנה כי זכות זו כוללת את הזכות לתנאי-מחייה נאותים, וכי מטרתה אינה אך להבטיח את האדם ממחסור קיומי בלתי-נסבל, כטענת המשיבים. הזכות לתנאי-מחיה בסיסיים ולסיפוק צרכים חיוניים, ובהם קורת-גג, לבוש ומזון כלולים, כמובן, בהגנה המוענקת לזכות לקיום אנושי בכבוד, אך אין לומר כי היא מוגבלת באלה".
על כל אלה לא אוסיף, על מנת שחלילה לא אמצא גורע.
על זכותו של קטין לקיום בכבוד
28.אם אמרנו כי לאדם הזכות לקיום אנושי בכבוד, הרי הדברים מתייחסים אף לילד, אדם-קטן.
אם הדברים האמורים מתייחסים באופן כללי למשפחה בפשיטת רגל, אין להתעלם מאותם ילדים שהם חלק מהתא המשפחתי, אותם ילדים שבאו אל העולם שזכותם לקיום בכבוד, אינה תלויה בדבר.
זכותם זו היא עצמאית ועומדת היא כשלעצמה.
הזכות מעוגנת בזכות הכללית הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן בהוראות האמנה הבינלאומיות לזכויות הילד.
29.לשיטתי, גבולותיה של זכותו של הילד לקיום אנושי בכבוד הם רחבים וגדולים מאלו של החייב עצמו לזכותו לקיום בכבוד.
אם אנו מקפידים כי חייב יוכל להשתקם, יוכל לפתוח פרק חדש וייצא להתחלה חדשה, כשהוא לא יהיה עוד לנטל על החברה כולה, הרי שומה עלינו להעמיד את הילד על הקרקע בה יצמח ויגדל לבוגר יצרני החי חיי שוויון.
30. הימצאותו של אחד מהוריו של הילד או שניהם יחדיו בהליך של פשיטת רגל משפיעה על רמת החיים של המשפחה כולה, ובכלל זאת הילדים, ויש לטעמי להקפיד שלא נמצא פוגעים בכבודם של האנשים-הקטנים בגילם.
כל "חטאו" של הילד הוא שנולד למשפחה במצוקה, למשפחה שעושה להחזיר את חובותיה. יש להקפיד שלא תפגע זכותו של הילד מעבר לנדרש, שהרי פגיעה שכזו עלולה לגרור חוסר צדק.
31.בספרו "המשפט" אומר השופט המנוח ח' כהן כי: "כל צורה של צדק שואפת למידה משלה של שוויון, והוא משום שאי-שוויון הוא תופעה מובהקת של אי-צדק. כל אדם נתנסה עוד בשחר ילדותו בתחושה כואבת של אי-צדק, כשנתנו לילד אחד את מה שלא נתנו לו או כשהתירו לאחר מה שאסרו עליו או כשלא הענישו את כולם באותה מידה ממש. מתעוררת בנו תחושת אי-צדק כשמופר השוויון בין העומדים בתור אחד, כשמישהו דוחף את עצמו אל ראש התור ודורש לעצמו פטור מן ההמתנה... רגש כה חזק הוא , שעמים שלמים התפתו להרים את דגל השוויון על נס מהפיכות-דמים, ולמען ה'שיוויון' היו מוכנים להמטיר על מדינה ומלואה אש וגופרית" (המשפט, מוסד ביאליק, ירושלים, סדרת מבואות, 1991, עמוד 108).
32. יש להימנע, ככל הניתן, מיצירת פער בין ילדיהם של פושטי-הרגל לבין חבריו וחברותיו לכיתה:
"מכל הילדים רק ליוסף אין תלבושת אחידה, אבל לא כתבו לו הערה בתעודה;
לכל הילדים יש הרבה מחברות, בהתאם לשעות, וליוסף יש מחברת אחת לכל המקצועות....; ...פתאום שמתי לב שהבגדים שלו ישנים, ולא בדיוק במידה שלו - אפילו קצת קטנים; "אף אחד לא מבקר בביתו - הוא גר בשכונה רחוקה, וכששואלים אותו על משפחתו - הוא עונה בשתיקה." (יום-הולדת לילד אחר טלי עדו, קוראים, 2010).
33.הנה כי כן, אני סבור שיש מקום להעדיף את טובתם וצרכי הקטינים על פני קניינם של הנושים.
יהיה נכון, אם כן, ככל הניתן, שלא למנוע מאותו ילד את חוגי-ההעשרה, שיעורי העזר, ההכוונה, ההדרכה והתכנים כמקובל אצל בני גילו, גם אם הדבר יכול וייראה מותרות בעיני הנושים.
במילים אחרות – יש להעדיף את העשרת עולמם התרבותי-חינוכי של הילדים על פני העשרת קופת פשיטת הרגל של הוריו.
34.מובן שעניין זה נתון לבחינה עניינית של כל מקרה לגופו ועיצומו של עניין, אולם נכון יהיה כי בעלי התפקיד יהיו רגישים גם לצרכים השוטפים והרגילים שיאפשרו לילדים לחיות את חייהם באופן רגיל ככל הניתן, גם כאשר הוריהם או אחד מהם – מתקשים כלכלית.
אין לדון את הקטין לחיי דלות וצנע אך בשל חובותיו של הוריו.
אין לקבל תפיסה לפיה הורים אכלו בוסר ושיני הקטינים תקהינה.
אם נמנע מהילדים את ילדותם, ונפגע בצרכיהם, אנו עלולים לגדל דור מקופח על לא עוול בכפו.
אם נמנע מהילדים את זכותם לקיום אנושי בכבוד, לא נפגע אלא בכבודם כבני אדם, ונפגע בכבוד כולנו.
מן הכלל אל הפרט
35. ומה בענייננו אנו – כאמור הסכום החודשי המתקבל לקופה הוא 350 ₪. לבני הזוג גם ילדים הזקוקים להשגחה וטיפול מיוחדים. גם אם ישלמו בני הזוג את הסכום החודשי לאורך תקופה נוספת, אין בכך, בסופו של דבר לסייע לנושים.
36. במילים אחרות, משקלו היחסי של הסכום החודשי שייגרע מהקופה המשפחתית גבוה משמעותית מהמשקל היחסי של אותו סכום שיצטבר בקופת פשיטת הרגל, ובסופו של יום יש להעדיף את העברת הסכום החודשי לטובתם של הילדים ובני המשפחה.
37.אם אמרנו שבין מטרות הליך פשיטת הרגל הוא לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, משווים אנו לנגד עיננו את אותו חייב המשתחרר מכבלי החובות ונושא עיניו לעבר אופק של התחלה חדשה והצלחה כלכלית, אל עבר יום חדש עם שיר חדש בלב, אולם לא בהכרח היא.
לא מעטים הם המקרים בהם גם עם מתן ההפטר ממשיך אותו אדם-מופטר-מחובות בחיי היום-יום האפורים, בשגרת הקיום של הוצאות המחייה ובצורך לגדל ולפרנס את הילדים.
38.זהו גם המקרה בעניינם של החייבים שלפניי.
נדמה לי שנכון וצודק יהיה לשחרר אותם מכבלי החובות שקדמו למתן צו הכינוס. בנסיבות אלה אני מכריז עליהם כפושטי רגל, ואני מפטירם מחובותיהם שקדמו למתן צו הכינוס, ואני מורה על ביטול כל ההגבלות בעניינם.
39.יש לאפשר לבני הזוג לפתוח פרק חדש בחייהם, ובפרפרזה לשירו של המשורר רוני סומק, יש לייחל שקו האופק אותו יראו– לא יהיה עוד קו העוני.
ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ח, 11 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
