המוסד לביטוח לאומי נ' א'

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט מוסטפא קאסם ונציגי הציבור מר יוסי עבאדי ומר יעקב בר-אל; בל' 1745-03-15), במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה ואושרה זכאותה לקבלת הלוואה לרכישת רכב מכוח הסכם ההלוואות.

    

   התשתית העובדתית 

2. המשיבה, ילידת שנת 1996, סובלת מאז לידתה משיתוק מוחין. בשנת 2006, בהיותה בת עשר, אושרה לה הלוואה עומדת לרכישת רכב מכוח הסכם הניידות, בשיעור 75% מהמיסים החלים על הרכב שאושר. בעקבות אישור זה נרכש עבורה רכב על ידי הוריה.

    

3. ביום 23.2.10 נקבעה למשיבה מוגבלות בניידות בשיעור 90% לצמיתות. ביום 24.3.10 קבעה הוועדה לגודל רכב כי הרכב המתאים לה הוא מסוג "מאזדה 5 אקזקוטיב". בהתאם אושרה למשיבה הלוואה עומדת בשיעור 75% מהמיסים החלים על הרכב, וביום 17.8.10 מימשה המשיבה את ההלוואה ורכשה באמצעות הוריה רכב מסוג "סוזוקי ויטרה". הצדדים לא היו חלוקים כי ההלוואה בגין רכב זה סולקה (בהתאם לכללי ההסכם) ביום 29.5.14.

    

4. בחודש מרץ 2013 עברה המשיבה ניתוח שלא צלח, אשר בעקבותיו הפכה למשותקת מבית החזה ומטה. לאור זאת הגישה, ביום 29.10.13, תביעה חדשה לקבלת הטבות בניידות. ביום 10.5.14 נבדקה פעם נוספת על ידי הוועדה לגודל רכב, וזו אישרה לה לראשונה רכב עם אביזרים מיוחדים (מסוג "סיטרואן ג'אמפי"). בהתאם, נמסר למשיבה כי היא זכאית מבחינה עקרונית להלוואה מקרן ההלוואות לצורך רכישת הרכב; להלוואה עומדת מכוח הסכם הניידות לכיסוי המיסים החלים על הרכב; וכן להלוואה לצורך רכישה והתקנה של אביזרים ברכב.

    

5. למרות האישור העקרוני, הודיע המוסד למשיבה ביום 6.11.14 על דחיית תביעתה, לאור חישוב שערך בהתבסס על פרשנותו לסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות. בסעיף זה נקבע כי "... סכום ההלוואה שיינתן לפי סעיף זה למי שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאבזרים מיוחדים, לא יעלה על 80% ממחיר הרכב החדש (להלן - הסכום המרבי), ולגבי מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה - לא יעלה סכום ההלוואה על הסכום המרבי ולא יעלה על סכום השווה להפרש שבין שני אלה: (1) מחיר הרכב החדש שהמוגבל בניידות רוכש; (2) מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות...".

    

   המוסד יצא מנקודת הנחה כי המשיבה נופלת לחלופה של "מי שרוכש רכב כאמור שלא לראשונה", ובהתאם השווה בין מחיר הרכב הקודם שאושר לה (מסוג "מאזדה 5 אקזקוטיב") לבין מחיר הרכב החדש ללא מיסים, ומצא כי הראשון גבוה יותר (100,100 ₪ לעומת 93,922 ₪). לאור זאת, קבע כי המשיבה אינה זכאית להלוואה כלשהי לצורך רכישת הרכב (ובהתאם, ומשלא רכשה רכב חדש בהעדר משאבים לצורך כך, אף לשאר ההלוואות שאושרו לה). על כך הוגשה תביעתה של המשיבה לבית הדין האזורי.

    

    פסק דינו של בית הדין האזורי 

6. בית הדין קבע כי תכליתו של הסכם ההלוואות היא להעניק למוגבל בניידות הלוואה, שתאפשר לו לרכוש את הרכב המיוחד המתאים למצבו הבריאותי. הלוואה זו אמורה לסייע לו ברכישת הרכב הראשון מסוג זה, ובהמשך לכך מוגבל הסיוע להפרש בין מחיר הרכב החדש לרכב הישן. בהתאם, סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות עוסק בשני מצבים - מצב בו נרכש רכב ראשון לאביזרים מיוחדים, שאזי סכום ההלוואה לא יעלה על 80% ממחיר הרכב החדש; והמצב השני עוסק ב"מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה" - שאזי סכום ההלוואה לא יעלה על ההפרש בין מחירי הרכב החדש והרכב הקודם.

    

   בית הדין שוכנע כי המילים "מי שרוכש רכב כאמור" מתייחסות למשפט הקודם בסעיף, העוסק ברכב לאביזרים מיוחדים, ומצדיקות לפרש את המצב השני כמתייחס רק למי שרכש בעבר רכב לאביזרים מיוחדים, ולא רכב אחר. בית הדין הדגיש בהקשר זה את השוני המהותי בין רכב פרטי לבין רכב לאביזרים מיוחדים, המהווה קטגוריה שונה.

    

7. בית הדין הוסיף כי פרשנות זו מתבקשת גם מקריאתו של הסכם ההלוואות כמכלול, שכן "ברור כי הצדדים להסכם היו מודעים לנסיבות המיוחדות של אוכלוסיית הנכים הנזקקים לרכב לאביזרים מיוחדים, אוכלוסייה שזכתה למספר "הקלות" על פי ההסכם". פרשנות המוסד לסעיף 12(ה) אף תביא להפליה בין סוגי מבוטחים, שכן "העובדה כי המוגבל בניידות לא נזקק לסיוע בשלב ראשון מכוח הסכם ההלוואות בשל הירתמותה של המשפחה והלוואות שנטל על עצמו, אין משמעותה כי הוא לא יהיה זכאי בהמשך לסיוע מכוח הסכם ההלוואות לצורך המעבר מרכב נכים רגיל לרכב לאביזרים מיוחדים, בשל החמרה שחלה במצבו הרפואי". בית הדין ציין כי הוא מודע לפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין לביא (עב"ל (ארצי) 767/06 גלית לביא - המוסד לביטוח לאומי (7.7.08; להלן: עניין לביא), אך אותו מקרה לא דן בהחלפה בין רכב רגיל לרכב עם אביזרים מיוחדים. בנוסף, בפסיקה מאוחרת יותר צומצמה תחולתה של הלכת לביא לנסיבותיה, ונקבע כי יש לבחון את הפרשנות המתאימה בהתאם לנסיבות (עב"ל (ארצי) 46293-05-13 רות הדאיה - המוסד לביטוח לאומי (7.9.15; להלן: עניין הדאיה).

    

8. בית הדין ציין כי למשיבה אמנם אושרו בשנים 2006 ו - 2010 הלוואות עומדות בשיעור 75% מהמיסים החלים על הרכב מכוח הסכם הניידות, אך בשנת 2013, בעקבות ההרעה המשמעותית במצבה הבריאותי, הייתה זו הפעם הראשונה בה אושרה לה זכאות לרכב עם אביזרים מיוחדים, וטרם לכן כלל לא עמדה בתנאים לצורך כך (וזאת להבדיל מעניין לביא). כיום המשיבה כלל אינה יכולה להתנייד ברכב רגיל, אלא רק ברכב עם אביזרים מיוחדים. בית הדין סיכם וקבע כי לאור כל האמור לעיל, "לצורך מתן הלוואה לרכישת רכב עפ"י הסכם ההלוואות, יש לראות בתובעת כמי שעתידה לרכוש רכב לראשונה ואין להפעיל לגביה את הנוסחה בסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות". התביעה התקבלה לפיכך, והמוסד חויב בהוצאותיה של המשיבה בסך של 3,500 ₪.

    

   טענות הצדדים בערעור

9. המוסד טוען כי טעה בית הדין בקבעו כי יש לראות במשיבה כמי שעתידה לרכוש רכב לראשונה ולא כ"מחליפת רכב", על אף שכבר קיבלה בעבר הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות. המוסד טוען כי טענה דומה נדחתה בעניין לביא, בו הובהר כי לא ניתן לנתק את הסכם ההלוואות מהסכם הניידות ולכן גם הלוואה שניתנה מכוח הסכם הניידות תילקח בחשבון בעת פרשנותו של סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות.

    

10. המוסד מפנה להגדרת "רוכש רכב לראשונה" בסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות (שתצוטט בהמשך במלואה), המאזכרת את המונח "הרכב הקודם", כאשר מחיר הרכב הקודם המוזכר בסעיף 12(ה)(2) הוא "מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות...". מכאן ש"רכב קודם" כולל גם רכב שנרכש באמצעות סיוע מכוח הסכם הניידות. לאור זאת, המשיבה אינה עומדת בהגדרת "רוכש רכב לראשונה" שכן הרכב הקודם שלה טרם נמכר וכן טרם חלפו ארבע שנים מהמועד בו החזירה את ההלוואה העומדת בגינו (יום 29.5.14). בסעיף 12(ה) אף מצויה הגדרה של "מחיר הרכב הקודם" תוך הנחיה ספציפית למקרים בהם הרכב הקודם היה רכב לאביזרים מיוחדים, והדבר מעיד כי הרכב הקודם יכול להיות רכב לאביזרים מיוחדים אך גם רכב שאינו כזה.

     

11. המוסד טוען עוד - לעניין טענת האפליה הפסולה - כי כוונת הצדדים להסכם ההלוואות לא הייתה לממן לנכים הקשים שהמכון קבע כי דרוש להם רכב לאביזרים מיוחדים מימון שווה, אלא להבחין בין מי שרוכשים רכב פעם ראשונה ואין להם "מימון התחלתי" לבין מי שיש ברשותם מימון כאמור שכן כבר רכשו רכב באמצעות הלוואה עומדת, ולאחרונים לתת סיוע נמוך יותר - בגובה ההפרש בין הרכב הקודם לרכב החדש. לעניין זה אין רלוונטיות להיותו של הרכב הקודם רכב פרטי, או רכב לאביזרים מיוחדים. המוסד מוסיף כי הוא מעריך את העלות ליישום פסק דינו של בית הדין קמא בכ - 5 מיליון ₪ לשנה, כאשר בעת פרשנותו של הסכם הניידות יש חשיבות גם לשיקולי תקציב (עב"ל (ארצי) 1533/02 תקווה איילון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ' 412 (2005); להלן: עניין איילון).

     

12. המשיבה - המיוצגת על ידי אמה - תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו. המשיבה מציינת כי לא התבקש על ידי המוסד עיכוב ביצוע ובהתאם כבר אושרה לה הלוואה בהתאם לתביעה חדשה שהוגשה על ידה, כך שתביעתה מושא הערעור למעשה אינה עוד רלוונטית ואין להחזיר את הגלגל אחורנית (מטיעוני הצדדים לפנינו עלה כי אכן הוגשה לבקשת המוסד תביעה חדשה, שהמוסד מכנה אותה "תביעה אינפורמטיבית", וזו אושרה בהתאם לפסק דינו של בית הדין האזורי; בהחלטה נוספת של הוועדה לגודל רכב מיום 16.12.16 אושר למשיבה רכב מסוג אחר; ובהתאם שולמה לה ביום 18.9.17 מקדמה בסך של כ- 75,000 ₪ אך הרכב טרם נרכש נוכח העלויות הנוספות הנדרשות לרכישתו וההמתנה לתוצאות פסק הדין).

     

    המשיבה סבורה כי הסכם ההלוואות עוסק אך ורק בנכים הזקוקים לרכב עם אביזרים מיוחדים, כאשר מעולם לא קיבלה הלוואה מכוח הסכם זה וכלי הרכב הקודמים שנקנו עבורה נרכשו על ידי הוריה ממשאביהם הפרטיים (למעט הנחה ממיסים בהתבסס על הסכם הניידות), תוך שנטלו לצורך כך הלוואות שהם נדרשים כעת להחזיר תוך התמודדות עם שאר ההוצאות הכספיות הכבדות הנגרמות בשל מצבה הרפואי.

     

13. המשיבה מפנה להוראת סעיף 5 להסכם ההלוואות (שתפורט להלן), וסבורה כי יש לראות בה כמי שרוכשת רכב לראשונה, שכן הרכב אליו מתייחס הסכם ההלוואות הוא רכב לאביזרים מיוחדים. לחלופין, כל ההלוואות הקודמות ניתנו כאשר הייתה קטינה, וזו הפעם הראשונה בה היא מבקשת לנצל את זכותה לקבלת הלוואה כאדם בוגר. לחלופי חלופין, מתקיימים בה תנאי סעיף 6 המאפשרים מתן הלוואה להחלפת רכב, שכן חלפו (כיום) יותר מחמש שנים מהמועד בו קיבלה לאחרונה הלוואה עומדת לרכישת רכב. עוד מפנה המשיבה להוראת סעיף 9 להסכם ההלוואות, הקובע כי המוסד רשאי ליתן הלוואה למי שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאביזרים מיוחדים, אף בשונה מהוראות הסעיפים 5, 7, ו - 8 להסכם. לגישתה, ההפרש בין רכב קודם לרכב החדש רלוונטי רק למי "שמחליף את רכב האביזרים שלו בפעם השנייה", וכך היה גם בעניין לביא.

     

14. המשיבה מפרטת עוד בסיכומיה את מצבה הרפואי הקשה, בעטיו היא נאלצת לשכב רוב שעות היום, כאשר העברתה לכיסא גלגלים מבוצעת באמצעות מנוף מיוחד וכאשר "הרכב בעל האביזרים המיוחדים הינו הכרחי לחייה של ש' כדי שלא תהיה כלואה בביתה, וכדי שתוכל לצאת למוסדות חינוך, לבתי חולים... ולבקר חברים ומשפחה". המשיבה מוסיפה כי "לא ברור מדוע מקשה ליבו המערער לנוכח נערה נכה אשר זקוקה נואשות לרכב מסוג זה, ובלעדיו אין לה יכולת ניידות כלל ומשמעותה שהיא במעצר בית...". המשיבה מדגישה כי אין לה כל אפשרות לרכוש את הרכב המיוחד לו היא זקוקה ללא ההלוואה מהמוסד (בגין הרכב הקודם כבר "אופסה" מלוא ההלוואה והוא הועבר לאחיה הסובל מאוטיזם), ואמה הוסיפה כי מאז ההרעה המצערת במצבה הרפואי של בתה היא נאלצת להתמודד לא רק עם הקשיים הנובעים ממצבה הסיעודי אלא גם מ"ביורוקרטיה מתמשכת ואיומה".

     

    לסיום טוענת המשיבה כי טענת המוסד בדבר העלות הכלכלית שתיגרם כתוצאה מפרשנות בית הדין האזורי לא נתמכה בכל ראיה ואף לא נטענה כלל בבית הדין האזורי. עוד העלתה טענות בנוגע להגשת הערעור באיחור, אך בהקשר זה ניתנה החלטה ביום 19.9.17 לפיה ערעורו של המוסד הוגש במועד (ולעניין הנימוקים המפורטים שנקבע כי יינתנו בקשר לכך - די להפנות לנימוקי המוסד שהפנו לשביתת המזכירויות שהתקיימה במועדים הרלוונטיים).

     

    דיון והכרעה

15. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו ובהתאם לדחות את ערעור המוסד. להלן יפורטו טעמינו לכך.

     

    התשתית הנורמטיבית

16. סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 מסמיך את המוסד לחתום על הסכמים מול המדינה, לצורך הענקת "הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר". מכוח הוראה זו נחתם ביום 1.6.77 ההסכם בדבר גמלת ניידות, במסגרתו מוענקות זכויות והטבות שונות לנכים המוכרים כמוגבלים בניידות (לעיל ולהלן: הסכם הניידות).

     

    תכליתו של הסכם הניידות היא לממן "'תחליף לרגליים' שאינן מתפקדות כראוי, ולהקל על ניידות המוגבל" (עב"ל (ארצי) 1248/00 יהודה יששכר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 212 (2003); להלן: עניין יששכר), וכן "להקל על פעילותו של ציבור הנכים ולהעניק הזדמנות שווה לנכה להשתלב בחיי העבודה ובחיי היום יום" (עניין איילון). בין היתר מעניק הסכם הניידות, בתנאים הנקובים בו ומתוך ראיית התכלית שלעיל, קצבת ניידות חודשית (פרק ד'); "הלוואה עומדת" בגובה המיסים החלים על הרכב שהמוגבל בניידות רוכש (כולם או חלקם: סעיפים 5 ו - 8 להסכם); וכן הלוואות לרכישת אביזרים מיוחדים הדרושים למוגבל בניידות על מנת לאפשר לו נהיגה או נסיעה בטוחות ברכב (סעיפים 21א' ו-ה' להסכם).

     

17. סעיף 25 להסכם הניידות קובע כי המוסד זכאי לתת למוגבלים בניידות הלוואות לרכישה ולהחלפה של רכב, כפי שייקבע בהסדרים מיוחדים בינו לבין הממשלה. בהתאם, נחתם ביום 14.7.02 "הסכם בדבר מתן הלוואות לרכישת רכב למוגבלים בניידות" בין המוסד לבין ממשלת ישראל (לעיל ולהלן: הסכם ההלוואות; נוסחים קודמים של הסכם זה נחתמו ביום 1.11.77 וביום 10.5.81). הסכם ההלוואות נועד לאפשר למוגבלים בניידות, שמתקיימים בהם תנאי ההסכם, לרכוש רכב המתאים לצרכיהם, באמצעות העמדת הלוואה שעשויה להגיע עד 80% מעלות הרכב ללא מיסים (סעיף 12(א) להסכם ההלוואות).

     

    הסכם ההלוואות אינו עוסק לפיכך בהלוואות לכיסוי המיסים המוטלים על הרכב (בהן עוסק הסכם הניידות) אלא בהלוואות לרכישת הרכב עצמו; בכך מסייע הסכם ההלוואות להגשמת תכליתו של הסכם הניידות, להקל על ניידות המוגבל ולאפשר לו להשתלב בחיי העבודה, הלימודים והחברה (עניין הדאיה).

     

18. "מבקש הלוואה" מוגדר בסעיף 2 להסכם ההלוואות כ"מי שוועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים קבעה כי הוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו, והמכון קבע כי דרוש לו רכב לאבזרים מיוחדים" (סעיף 2(2)), או - כמי שמתקיימים בו התנאים המצטברים הבאים: נקבעו לו 90% מוגבלות בניידות לפחות; הוא בעל רישיון נהיגה בר תוקף; הוא בין הגילאים 18-60; והכנסתו הקובעת אינה עולה על הסכום הנקוב בהסכם (סעיף 2(1)).

     

    סעיף 3(ב) להסכם ההלוואות קובע כי "המוסד רשאי לתת הלוואה לפי הסדר זה למבקש הלוואה שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאבזרים מיוחדים, או למבקש הלוואה אשר ביום הגשת הבקשה להלוואה ובכל התקופה הקודמת [12 חודשים מתוך 18 החודשים שקדמו להגשת הבקשה - ס.ד.מ] נתקיים בו אחד מהתנאים המפורטים להלן..." - כאשר רשימת התנאים החלופיים כוללת שירות סדיר בצה"ל, לימודים במוסד להשכלה גבוהה, עבודה במפעל מוגן, הכנסה מעבודה שאינה פחותה מקצבת יחיד מלאה ועוד.

     

19. נובע מהאמור לעיל כי הזכאות לקבלת הלוואה מכוח הסכם ההלוואות אינה נתונה לכל "מוגבל בניידות" הזכאי להטבות מכוח הסכם הניידות, אלא רק לנכים קשים שהצדדים להסכם ההלוואות ביקשו להעניק להם הטבה (משמעותית) נוספת - בין נכים הזקוקים לכיסא גלגלים ולרכב לאביזרים מיוחדים (וככאלה עומדים הן בהגדרה של סעיף 2(2) והן ברישא של סעיף 3(ב) להסכם ההלוואות), ובין נכים שמוגבלותם בניידות קשה (לפחות 90%) ובנוסף ממלאים הן את התנאים המצטברים הנקובים בסעיף 2(1) והן את התנאים החלופיים הנקובים בסעיף 3(ב) סיפא להסכם (שיש בהם כדי ללמד על הצורך שלהם ברכב לצורך עבודה, הכשרה, רכישת השכלה וכיו"ב).

     

    לענייננו יש לשים לב שהיזקקות לכיסא גלגלים, וקביעה של הוועדה לגודל רכב במכון הרפואי לבטיחות בדרכים כי הנכה זקוק לרכב לאביזרים מיוחדים - די בהן על מנת להקנות זכאות להלוואה מכוח הסכם ההלוואות, ללא צורך בתנאי נוסף כלשהו. ההנחה הטמונה בכך היא כי נכה הזקוק לכיסא גלגלים, ואינו יכול להתנייד באמצעות רכב רגיל - זכאי לקבלת הלוואה מהמדינה לצורך רכישת הרכב המיוחד לו הוא דרוש, וזאת על מנת לאפשר לו ניידות והשתלבות מלאים ככל האפשר.

     

20. סעיף 5 להסכם ההלוואות קובע את הכלל ולפיו "הלוואה לפי הסדר זה תינתן למבקש הלוואה הרוכש לראשונה רכב שלשם רכישתו אושרה הלוואה עומדת". סעיף 6 להסכם קובע כי על אף האמור בסעיף 5 תינתן גם הלוואה "להחלפת רכב", אם מתקיים במבקש ההלוואה אחד מהתנאים הנקובים בסעיף - חלוף חמש שנים לפחות מהמועד בו קיבל לאחרונה הלוואה עומדת לרכישת רכב; ההלוואה העומדת לרכישת רכב אושרה לפי סעיף 11(ב)(3) להסכם הניידות (נסיבות בהן נקבעו למבקש ההלוואה הגבלות בנהיגה שאינן מאפשרות את המשך השימוש ברכב הקודם); או - מצב בו ההלוואה העומדת להחלפת רכב אושרה לפי סעיף 5(ב) להסכם הניידות ומתייחסת לרכישת רכב גדול יותר מהרכב הקודם (מצב בו בעבר ניתנה הלוואה למוגבל בניידות שאין לו רישיון נהיגה, וכיום יש לו רישיון וניתן לו אישור לרכב גדול יותר).

     

    סעיף 7 להסכם קובע כי הלוואה על פי הסדר זה תינתן למוגבל בניידות פעם אחת; סעיף 8 קובע כי לא תינתן הלוואה למי שבן זוגו קיבל הלוואה מכוח ההסכם. עם זאת, סעיף 9 להסכם קובע כי "על אף האמור בסעיפים 5, 7 ו - 8, יהיה המוסד רשאי ליתן הלוואה למי שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאבזרים מיוחדים, אף בשונה מהוראות הסעיפים האמורים". בכך הדגשה נוספת של השוני שראו הצדדים להסכם בין מבקשי הלוואות הזקוקים לרכב לאביזרים מיוחדים לבין מבקשי הלוואות אחרים, תוך מתן האפשרות להעניק הלוואה למי שזקוק לרכב לאביזרים מיוחדים - נוכח מאפייניו הייחודיים וחשיבותו האקוטית של הרכב לצורך התניידות הנכה ואפשרות שילובו בחברה - גם תוך חריגה מחלק מהוראות ההסכם. הבחנה זו, בין מי שזקוק לרכב לאביזרים מיוחדים לבין מי שמקבל הלוואה לצורך רכישת רכב אחר, באה לידי ביטוי גם בסעיף 13(ג) להסכם, הקובע כי "על אף האמור בסעיף קטן (א) [הקובע את תנאי החזר ההלוואה - ס.ד.מ], ההלוואה שניתנה למי שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאבזרים מיוחדים לא תוחזר, אלא אם כן דרש המוסד את החזר ההלוואה בנסיבות האמורות בסעיף 14 להלן" (נסיבות דוגמת הפרת כתב ההתחייבות על ידי המוגבל בניידות).

     

21. בכל הנוגע לגובה ההלוואה, קובע סעיף 12 להסכם ההלוואות - שהוא הסעיף שבמחלוקת בענייננו - את הדברים הבאים:

    "(א)סכום ההלוואה שתינתן על פי הסדר זה לא יעלה על סכום השווה ל-

    1. 80% ממחיר הרכב בלא מסים, בלא אבזרים לרכב פרטי ובלא אבזרים מיוחדים או מתקן הרמה כמשמעותם בסעיף 2 להסכם הניידות (להלן: מחיר הרכב) - אם הכנסתו הקובעת של מבקש ההלוואה היא עד 100% מהסכום הקובע;

    2. 70% ממחיר הרכב - אם הכנסתו הקובעת של מבקש ההלוואה היא מ - 101% עד 150% מהסכום הקובע;

       ....

       (ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יעלה סכום ההלוואה על סכום השווה ל - 60% ממחיר הרכב, אלא אם כן מתקיים במבקש ההלוואה האמור בסעיף 3(ב)(1)...

       (ג)סכום ההלוואה לא יעלה על סכום השווה ל - 20% ממחיר הרכב, אם ההלוואה ניתנת להחלפת רכב כאמור בסעיף 6.

       ...

       (ה)על אף האמור בסעיפים קטנים (א), (ב), (ג) ו - (ד), סכום ההלוואה שיינתן לפי סעיף זה למי שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאבזרים מיוחדים, לא יעלה על 80% ממחיר הרכב החדש (להלן - הסכום המרבי), ולגבי מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה - לא יעלה סכום ההלוואה על הסכום המרבי ולא יעלה על סכום השווה להפרש שבין שני אלה: (1) מחיר הרכב החדש שהמוגבל בניידות רוכש; (2) מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות בניכוי הסכום שעל המוגבל בניידות להחזיר למוסד בשל ההלוואה העומדת...

       לעניין סעיף קטן זה -

       "מחיר הרכב הקודם" - המחיר הנקוב בחוברת המחירים כמשמעה בסעיף 12א' להסכם הניידות...; היה הרכב הקודם רכב לאבזרים מיוחדים, ינכה המוסד ממחירו פחת בשיעור אחיד...

       "מחיר הרכב החדש" - ההפרש שבין שני אלה: (1) מחיר הרכב שהמוגבל בניידות רוכש בפועל או מחיר הרכב הקובע לגביו, לפי הנמוך מביניהם; (2) סך המסים המוטלים על הרכב שהמוגבל בניידות רוכש בפועל או סך המסים המוטלים על הרכב הקובע לגביו, לפי הנמוך מביניהם.

       "רוכש רכב לראשונה" - לרבות מי שחלפו 4 שנים מיום שמכר את הרכב הקודם או מיום שהחזיר למוסד את ההלוואה העומדת שניתנה לרכישת הרכב הקודם, ועד היום שבו נתקבלה החלטת פקיד התביעות".

        

       הפרשנות הראויה לסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות

22. טרם כניסה לפרשנותו של סעיף 12(ה) ראוי להזכיר את קביעת ההלכה הפסוקה לפיה פרשנות הסכם הניידות, והדברים יפים גם להסכם ההלוואות, אמורה להתבצע בהתאם לתכליתו שפורטה לעיל, כאשר "מקום בו האמור בהסכם אינו ברור, יש לפרשו לטובת 'הצד השלישי', קרי "המוגבל בניידות", תוך בחינת אומד דעתם של הצדדים להסכם והפעלת ה"כוח" שניתן למוסד בדרך מקובלת ובתום לב" (עניין איילון; כן ראו בדב"ע (ארצי) מה/01-383 יהודה בהירי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 359 (1986); דב"ע (ארצי) נה/0-27 המוסד לביטוח לאומי - זיכריה רונס, פד"ע כח 196 (1995); עב"ל (ארצי) 18859-07-10 המוסד לביטוח לאומי - דועא עומר (5.12.11)). במקביל נקבע כי אין לשכוח את ההשלכות התקציביות הנובעות מכך, ולערוך את האיזון המתאים (עניין יששכר; בג"צ 516/86 שהינו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(1) 143 (1989); דב"ע (ארצי) נז/0-59 יהונתן שבדרון - המוסד לביטוח לאומי (21.11.99)).

     

    עוד יש לזכור את השינויים המשמעותיים שחלו בשנים האחרונות בשיח המשפטי, ובגישתה של החברה, בכל הנוגע לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, תוך מתן דגש על זכותם להשתלב בחברה על כל היבטיה וחובתה הפוזיטיבית של המדינה לסייע בכך (לאמירה זו בהקשרו של הסכם הניידות ראו את פסק דינה של השופטת לאה גליקסמן בעב"ל (ארצי) 45581-03-11 המוסד לביטוח לאומי - יעל דנציג (31.5.16)). די להפנות לצורך כך לסעיפים 1 ו - 2 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998, הקובעים כי "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות", וכי מטרת החוק היא "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". עקרונות אלו ראוי כי יילקחו בחשבון גם בעת פרשנותו ויישומו של הסכם הניידות, שהוא חלק ממארג הדרכים בהן פועלת המדינה לצורך מתן הסיוע הדרוש להבטחת אותה השתתפות שוויונית ופעילה של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים.

     

23. פרשנותו של סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות מחייבת קריאה של הסעיף בהקשרו הכולל של ההסכם במסגרתו נכתב. אלא, שקריאת סעיפיו השונים של הסכם ההלוואות מלמדת על ניסוח מפותל שאינו ברור דיו, נוכח ההפניות למספר רב של מצבים ותנאים, מצטברים וחלופיים, שלא תמיד מתיישבים זה עם זה ולא ברורה ההיררכיה ביניהם. כך, ולמשל, לא ברור כיצד מיושם סעיף 9 להסכם המאפשר למוסד לחרוג מסעיפים 5, 7 ו - 8 ביחס למי שאושר לו רכב עם אביזרים מיוחדים, והאם משמעות הסעיף היא כי סעיפים אלו אינם מוחלים כלל בפועל על מי שאושר לו רכב מיוחד כאמור (כפי שעולה, לכאורה, מסיכומי המוסד). כדוגמא נוספת, לא ברור היחס בין סעיף 12(ג) הקובע כי סכום ההלוואה לא יעלה על 20% ממחיר הרכב כאשר ההלוואה ניתנת להחלפת רכב מכוח סעיף 6, לבין סעיף 12(ה) סיפא העוסק גם הוא בסיטואציה של החלפת רכב אך ביחס ל"רכב עם אבזרים מיוחדים". כיוון שההסכם לכל אורכו נותן העדפה ברורה למי שזקוק לרכב עם אביזרים מיוחדים מתוך ראיית צרכיו הייחודיים - אין זה סביר שסעיף 12(ה) יקבע הסדר מרע למי שמחליף רכב עם אביזרים מיוחדים, לעומת סעיף 12(ג) העוסק לכאורה במי שמחליף רכב רגיל.

     

    במאמר מוסגר נציין כי ראוי לטעמנו כי הצדדים להסכם יבחנו מחדש את דרך ניסוחן של ההוראות השונות הן בהסכם הניידות והן בהסכם ההלוואות וישקלו לפשטן, על מנת להפוך את הוראות ההסכמים לברורות ונגישות יותר גם למי שאינו מלווה בייעוץ משפטי.

     

24. בענייננו המחלוקת נוגעת להיבט אחד בלבד של סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות, והוא: האם מוגבל בניידות, שקנה בעבר רכב מכספו תוך קבלת הלוואה עומדת מכוח הסכם הניידות בשיעור המיסים המוטלים על הרכב כולם או חלקם, ולאחר מכן השתנה מצבו הרפואי והוא זקוק לרכב עם אביזרים מיוחדים ועומד בתנאים לקבלת הלוואה מכוח הסכם ההלוואות, נחשב ל"מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה" לצורך אותו סעיף. ככל שהתשובה לכך חיובית כגישת המוסד - יהא זכאי להלוואה רק בגובה ההפרש (ככל שקיים) בין עלות הרכב הקודם והרכב החדש; במקרה שלפנינו תוצאתה של פרשנות זו היא כי המערערת אינה זכאית להלוואה כלל לצורך רכישת הרכב עם האביזרים המיוחדים לו היא נזקקת כתוצאה מההרעה המשמעותית במצבה הבריאותי. מאידך ככל שהתשובה שלילית כקביעת בית הדין האזורי - לא יהא קשר כלשהו בין ההלוואה העומדת שקיבל המוגבל בניידות (בשווי המיסים כולם או חלקם) לצורך רכישת הרכב הרגיל הקודם (אשר תוחזר לפי תנאי הסכם הניידות), לבין ההלוואה החדשה שייעודה רכישת הרכב המיוחד החדש, שתינתן בהתאם לתנאיו של סעיף 12(ה) רישא, היינו לפי 80% ממחיר הרכב.

     

    פרשנותו של המוסד אמנם אפשרית, ואמנם נתמכת בחלק מסעיפי ההסכם (כפי שעולה מטענותיו שפורטו לעיל), אך שוכנענו כי פרשנותה של המשיבה כפי שאומצה על ידי בית הדין האזורי סבירה יותר ומתאימה יותר הן ללשון הסעיף והן לתכליתו של הסכם ההלוואות ומכלול הוראותיו.

     

25. כפי שפורט לעיל, תכליתו הברורה של הסכם ההלוואות היא לסייע למוגבל בניידות העומד בתנאי ההסכם - ובפרט מוגבל בניידות הזקוק לרכב לאביזרים מיוחדים - לרכוש את הרכב המיוחד המתאים למצבו הרפואי, וזאת בנוסף ובנפרד מההטבות המוענקות לכלל המוגבלים בניידות במסגרת הסכם הניידות. מובן כי ככל שהמוגבל בניידות כבר קיבל הלוואה כאמור בעבר הוא אינו אמור לקבלה במלואה שוב, שהרי כבר הועמד לו הבסיס הראשוני באמצעות ההלוואה שניתנה לו לרכישת הרכב הקודם, ומוצדק לזכותו רק בגובה ההפרש בין הרכב הקודם לרכב החדש. אלא, שבנסיבות המצטברות בהן ההלוואה שניתנה למוגבל בניידות בעבר כלל לא ניתנה מכוח הסכם ההלוואות אלא מכוח הסכם הניידות, וככזו התייחסה לשיעור המיסים בלבד; ההלוואה הקודמת כלל לא התייחסה לרכב עם אביזרים מיוחדים; והרכב הקודם נרכש (למעט המיסים בגינם ניתן פטור מלא או חלקי) ממשאביו הפרטיים של המוגבל בניידות (להם הוא זקוק כעת לצרכיו הנוספים) - לא מצאנו הצדקה לפרש את ההסכם באופן שיביא לפגיעה בחלק מהמוגבלים בניידות ולהפסד זכות משמעותית שהסכם ההלוואות מעניק להם.

     

    גם מבחינה מילולית, מקובלת עלינו פרשנותו של בית הדין האזורי לפיה המילה "כאמור" בביטוי "מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה" לא הוספה לשווא אלא על מנת לקשור את ההגדרה לחלקו הקודם של המשפט, העוסק באופן מפורש ברכב לאביזרים מיוחדים.

     

26. מקובלת עלינו אף קביעתו של בית הדין האזורי לפיה פרשנות זו מתבקשת מקריאתו של הסכם ההלוואות כמכלול, ומהתכלית הברורה להיטיב את מצבה של אוכלוסיית הנכים הנזקקת לרכב לאביזרים מיוחדים. כפי שצוין לעיל, מי שמחליף רכב רגיל (שאינו רכב של אביזרים מיוחדים) לפי הוראות סעיף 6 זכאי לכאורה להלוואה בשיעור 20% משווי הרכב ללא רלוונטיות לשווי הרכב הקודם (בהתאם להוראת סעיף 12(ג)), ואין סבירות כי מצבו יהא טוב יותר ממצבו של מי שנאלץ לעבור לרכב עם אביזרים מיוחדים בשל מצבו הבריאותי. סעיף 6 מאפשר החלפה של רכב (רגיל) לאחר חלוף חמש שנים מתוך הנחה כי בזמן זה הרכב מתבלה ומתיישן, אך מאפשר כמפורט לעיל החלפה שלו גם טרם חלוף התקופה האמורה בסיטואציות מיוחדות בהן חל שינוי נסיבות - מצב בו נקבעו למבקש ההלוואה הגבלות בנהיגה שאינן מאפשרות את המשך השימוש ברכב הקודם, או מצב בו מבקש ההלוואה קיבל רישיון נהיגה ובהתאם חל שדרוג בגודל הרכב הקובע לגביו. מנסחי ההסכם לקחו לפיכך בחשבון את האפשרות של צורך בהחלפת רכב בשל שינויים במצבו של מבקש ההלוואה, ואפשרו במצב זה קבלת הלוואה נוספת לצורך החלפת רכב ללא תנאיו המגבילים של סעיף 12(ה) סיפא. באופן דומה ובהתאם להגדרת "רוכש רכב לראשונה", גם מי שקיבל בעבר הלוואה לרכישת רכב לאביזרים מיוחדים, אך חלפו ארבע שנים מיום שמכר אותו או מהיום בו החזיר למוסד את ההלוואה שניתנה לצורך רכישתו - זכאי לקבלת הלוואה לרכישת רכב חדש לפי 80% משוויו, ואינו אמור לעמוד בתנאי המצטבר שבסעיף 12(ה) סיפא. אין זה סביר לטעמנו כי תינתן הלוואה מלאה למי שבוחר להחליף רכב חדש מטעמיו, ולעומת זאת לא תינתן הלוואה כלל למי שנאלץ לעבור לרכב עם אביזרים מיוחדים בשל הרעה משמעותית במצבו הבריאותי.

     

    פרשנות המוסד אף יוצרת איפה ואיפה בין מבקשי הלוואה שונים, שכן מי שנדרש לרכב עם אביזרים מיוחדים מלכתחילה - יהא זכאי מראש להלוואה בגובה 80% ממחיר הרכב מכוח הסכם ההלוואות ובנוסף לכך הלוואה בשיעור 75% מהמיסים מכוח הסכם הניידות, ובעת החלפה של הרכב יקבל הלוואה נוספת בגובה ההפרש בין הרכב הקודם לרכב החדש ככל שקיים, בעוד שמי שהורע מצבו הבריאותי ונדרש לרכב עם אביזרים מיוחדים לאחר שכבר אושרה לו בעבר הלוואה מכוח הסכם הניידות - יהא זכאי רק להלוואה בשיעור 75% מהמיסים מכוח הסכם הניידות ובהמשך לכך רק להפרש ככל שקיים בין הרכב שמימן בעצמו לבין הרכב החדש, תוך פגיעה ממשית בזכויותיו שלא מצאנו לה כל הצדקה.

     

27. בקביעתנו לעיל איננו מתעלמים מההגדרות אליהן הפנה המוסד ואכן תומכות במידה מסוימת בטענותיו, אך בהתחשב בדרך ניסוחו המפותלת והבלתי-בהירה של ההסכם לא שוכנענו כי די בהגדרות אלו כדי להצדיק קביעה פרשנית שתעמוד בניגוד לתכלית ההסכם. אף לא נשמטה מעינינו האמירה בעניין לביא שלכאורה תומכת בפרשנות המוסד, אך זו ניתנה אגב אורחא בלבד (לאחר שהמבוטחת באותו עניין מחקה את ערעורה בנושא זה) ובנסיבות עובדתיות אחרות. אשר לטענת המוסד בדבר השלכותיה התקציביות של הפרשנות - צודקת המשיבה כי זו נאמרה בעלמא וללא כל אסמכתא, בין בבית הדין האזורי ובין בפנינו.

     

    לאור זאת ונוכח כל האמור לעיל, אנו מאשרים את הפרשנות שניתנה על ידי בית הדין האזורי, ולפיה הביטוי "מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה" בסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות מתייחס למי שרכש בעבר רכב לאביזרים מיוחדים תוך קבלת הלוואה מכוח הסכם ההלוואות. בהתאם, המשיבה זכאית לקבלת הלוואה לפי סעיף 12(ה) רישא להסכם, וללא קשר לשווי הרכב הקודם שאושר לה.

     

28. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ולו תישמע דעתי, הערעור יידחה. המוסד יישא בהוצאותיה של המשיבה בהליך הערעור בסך של 10,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום.

     

    השופט אילן איטח

    אני מסכים עם חברתי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה כי דין הערעור להידחות. לעמדתה אוסיף את הדברים הבאים:

    1. הסכם ההלוואות והסכם הניידות מהווים הסדר כולל המפרט את הסיוע שניתן למוגבלים בניידות בהשגת "תחליף רגליים". הסכם הניידות קובע זכויות שונות ובכללן הזכות ל"הלוואה עומדת" שמממנת את עלות המיסים בגין הרכב. הזכאות לקבלת הלוואה לרכישת "גוף הרכב" (להבדיל ממימון המיסים בגינו) קבועה בהסכם ההלוואות. לא כל מוגבל בניידות זכאי להלוואה ל"גוף הרכב". זכאי להלוואה כאמור מי שמוגבלותו חמורה יותר ומתקיימים בו תנאים נוספים (להלן – מוגבל מוגבר) או מי שזקוק לרכב לאביזרים מיוחדים (להלן – מוגבל מיוחד).

    2. מסעיף 5 להסכם ההלוואות עולה כי זכאי לפי הסכם ההלוואות שכבר רכש רכב תוך שימוש בהלוואה עומדת אינו זכאי למלוא ההלוואה לרכישת גוף הרכב (אם כי בנסיבות מסויימות הוא עשוי להיות זכאי להלוואה מוקטנת שנועדה לסייע בהחלפת הרכב). על פני הדברים הגיונו הסוציאלי של עקרון זה ברור והאבחנה בין מוגבלים שונים גם על רקע יכולתם הכלכלית אינה חדשה לתחום הביטחון הסוציאלי ושזורה בו היטב. כפועל יוצא מהעקרון האמור, מי שהיה מוגבל בניידות שאינו זכאי להלוואה לפי הסכם ההלוואות (להלן – מוגבל רגיל), רכש רכב בסיוע הלוואה עומדת והפך למוגבל מוגבר – לא יהיה זכאי להלוואה לרכישת גוף הרכב. לכאורה, העקרון הקבוע בסעיף 5 יכול להיות נכון גם למקרה של המערערת – קרי, מקרה בו מוגבל רגיל הפך למוגבל מיוחד.

    3. כפי שפורט בעמדת חברתי השופטת דוידוב-מוטולה שני הפירושים להם טוענים הצדדים אפשריים וניתן למצוא להם אחיזה בלשון ההסכם. בצד זאת כל פירוש גם מעורר קושי.

       • הפירוש לו טוענת המשיבה אמנם מתיישב עם לשון הוראת סעיף 12 (ה) להסכם ההלוואות ובמיוחד עם המילה "כאמור" בצירוף "מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה". אולם פירוש זה מעורר שני קשיים: האחד לכאורי והשני ממשי.

         הקושי הלכאורי בקבלת הפירוש של המשיבה נעוץ בכך שהוא מוביל לסטיה מהעקרון הקבוע בסעיף 5. קושי זה ניתן ליישוב נוכח הוראת סעיף 9 המתיר למוסד לסטות במקרה של מוגבל מיוחד, בין היתר, מהוראת סעיף 5 אשר קבע את העקרון האמור. הקושי הממשי נעוץ, כמוסבר היטב בעמדת חברתי השופטת דוידוב-מוטולה, בהגדרת "מחיר הרכב הקודם".

       • מנגד, אמנם עמדת המוסד מתיישבת עם הגדרת "מחיר הרכב הקודם" ועשויה אף להלום את העיקרון הקבוע בסעיף 5 (שהרי, האפשרות לסטות ממנו אינה משמיעה בהכרח כי נעשתה סטיה ממנו). אלא שאז נותרים עם קושי הנעוץ בפשר של המילה "כאמור" בצירוף "מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה".

    4. בנסיבות אלה ולאור העקרון שנקבע בפסיקה לגבי פירוש הסכם הניידות, ויפה גם להסכם ההלוואות, מקום בו ההסכם לא ברור יש להעדיף את הפירוש שהוא לטובת "הצד השלישי" – מקובלת עלי התוצאה של דחיית הערעור וחיוב המוסד בהוצאות.

    5. טוב יעשו הצדדים להסכם ההלוואות אם יענו לקריאה לבחון את הדרכים לפישוטו של הסכם ההלוואות.

       השופט רועי פוליאק

       אני מסכים עם חבריי כי דין הערעור להידחות, לאור פרשנותו של הסכם ההלוואות כמוסכם עליהם.

       נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון

       אני מסכים עם שופטי ההרכב כי דין הערעור להידחות.

       נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

       אני מסכים עם שופטי ההרכב כי דין הערעור להידחות, לאור פרשנותם של הסכמי ההלוואות והניידות המעדיפים את טובת ה״צד השלישי״ במקום בו ההסכם אינו ברור.

       סוף דבר

       על דעת כל חברי המותב, הערעור נדחה.

       המוסד יישא בהוצאותיה של המשיבה בהליך הערעור בסך של 10,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום.

       ניתן היום, ב' בשבט תשע"ח (18 בינואר 2018) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

       אילן איטח, שופט, אב"ד		סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת		רועי פוליאק, שופט

        

       מר אמיר ירון, נציג ציבור (עובדים)

       מר דורון קמפלר, נציג ציבור (מעסיקים)