ההליך
- בקשה שהוגדרה בכותרתה "בקשה דחופה לצו משמורת זמנית", שהגיש אב, המבקש המשמורת הזמנית בבנו נגד המשיבה, אם הקטין.
- הבקשה הוגשה מלכתחילה כבקשה במעמד צד אחד ביום 4.7.17 ואולם הוריתי לקבלת תגובת הצד שכנגד. בהעדרי הועבר התיק לטיפול מותב אחר, אשר הורה על הזמנת תסקיר.
- לאחר שהגיע התסקיר, נחקרה העו"ס לסדרי דין, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
- עתה משסיכמו הצדדים טענותיהם בכתב ניתנת החלטתי.
הרקע .
- הקטין יליד 30.3.2011, נולד לקשר זוגי בלא נישואין של התובע והנתבעת, על פי פס"ד קודם של מותב אחר, נמצא הקטין במשמורת הנתבעת. (פסק הדין הקודם, תמ"ש 52052-12-14).
- המבקש פנה בבקשה דחופה להעברת המשמורת בקטין אליו וטען, כי דחיפות הבקשה נובעת מכך כי "המשיבה שרויה במצוקה קשה, אינה מיישמת את הוראות בית המשפט והחלטותיו בעניין הקשר עם הקטין, ואינה משתפת פעולה עם גורמי הרווחה באופן קיצוני, כפי שאף נכתב מפורשות בחוות הדעת של רשות הרווחה, תוך ציון פק"ס: "המשיבה מונעת הקשר בין הקטין למבקש, אביו. ניכר כי המשיבה במצוקה קשה, וקיים חשש ממשי כי המשיבה תפגע בקטין ו/או בעצמה ו/או תבריח את הקטין במטרה למנוע את הקשר בין הקטין למבקש".
- לטענת המבקש, המשיבה ביטלה כ-30 מפגשים שלו עם בנו ללא כל אישור.
- לטענת המבקש, כאמור העו"ס לסדרי דין , המליצה על הרחבת ההסדרים עד לכדי לינה של הקטין בבית, ומאז הפסיקה המשיבה כליל את ביקורי הקטין אצל המבקש.
- המבקש הוסיף וטען, כי ממועד ההחלטה על המשמורת ועד למועד הגשת התביעה להעברת המשמורת הראשונה (תמ"ש 52052-10-14) פעלה המשיבה באופן ש"כל כולו ניסיון לניתוק הקטין מאביו והפכו נגדו, אף לאחר מתן פסק הדין ועד היום, לא פסקה המשיבה מהסתותיה ושתילת תיאורים שהדעת אינה סובלת, למוחו של הקטין".
- המבקש הוסיף כי אין המדובר בהסתה "שגרתית", כי אם הסתה פרועה, בה האם שותלת במוחו של ילד בן 3 ועד להיום, בגיל 6, כי אביו "פגע בו מינית" "אנס אותו" "נתן לו ללקק לו את הבולבול" ועוד כהנה וכהנה אמירות שהדעת איננה סובלת.
- לטענת המבקש, בפסק הדין המעניק למשיבה את המשמורת על הקטין, הותנתה המשמורת בקיום טיפולים של המשיבה בהתאם להמלצות המומחה, אולם המשיבה לא ביצעה שום טיפולים ומתעלמת מכל פנייה של הרווחה.
- עוד טען המבקש, כי הוא נלחם בכל כוחו לטהר את שמו מחד גיסא, ולשמר הקשר עם בנו מאידך גיסא, הוא ביצע כל בדיקה וכל פעולה שנדרש לה על ידי הרווחה, וכל הגורמים ציינו כי תלונות המשיבה היו חסרות יסוד, וגם התלונות במשטרה נסגרו מחוסר אשמה וגם בדיקת הקטין העלתה כי אין כל אינדיקציה לפגיעה מינית, וכך נקבע ע"י מנהל המרכז הקליני באל"י.
- עוד טען המבקש כי המשיבה "חיה באובססיביות סביב הקטין ופוגעת בנפשו, בריאותו ובבטחונו".
- בנסיבות העניין, ביקש המבקש, העברת המשמורת על בנו אליו באופן מידי.
- מנגד, כפרה המשיבה בהגנתה בטענות המבקש בבקשתו: יצוין שהלכה למעשה המשיבה לה הגישה תגובה לבקשה מס' 1.
- המשיבה טענה, כי בתיק זה, לא מתקיימות הנחיות שנקבעו בפסיקה לשינוי החלטה לפי סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962. לטענת המשיבה, אין די בכך שחל שינוי נסיבות או התגלו עובדות חדשות, לאחר מתן ההחלטה הקודמת, אלא יש להוכיח גם את קיומם של התנאים הבאים" הנסיבות החדשות הינן מהותיות עד כדי שיש בהן ליצור מצב חדש המהווה בחינה מחודשת של ההחלטה הקודמת, המצב החדש הינו לרעת הקטין, במידה המצדיקה שינוי של ההחלטה הקודמת.
- המשיבה הוסיפה בכתב הגנתה כך: "... לא ברור לנו מדוע העובדה כי בתיק זה שבו ניכר כי עובדות הרווחה גמרו אומר, לגרום להעברת המשמורת של הקטין לאב, יש להפוך את הפסיקה מפברואר 2016".
- המשיבה הוסיפה עוד, כי שיתוף הפעולה בין הרווחה למבקש אינו מוסתר, ולפיכך תסקיריהם של פקידי הסעד אינם תסקירים אובייקטיבים אלא תסקיר של "מי שגייסו" את עצמם ודחקו בתובע להגיש תביעה למשמורת".
- המשיבה הוסיפה וטענה, כי בחוות הדעת של המסוגלות ההורית נכתב כי המבקש סובל מרמת דחפים גבוהה, וכי המדובר ב "אדם בעל צרכים ראשוניים לא מסופקים ועולם דחפים עוצמתי... לאור הקושי שלו להבחין בין דרכיו הרגשיים לבין הצרכים של בנו, קשיים אלה התעצמו בעיקר במצבי לחץ, קושי וקונפליקט". ועוד נקבע כי ברמת הדחפים המיניים של האב – יש צורך בפיקוח (ראה סעיף 24 לפסק הדין).
- ועוד טענה המשיבה כי בסעיף 26 לפסק הדין נאמר כי "המומחה גם התרשם בבר חוסר הבשלות האישית שלו, קשיים בוויסות המיני, ולדעתו צריך לבדוק גם את העוררות המינית שלו".
- המשיבה הוסיפה כי למרות עמדת המומחה, המליצה העו"ס להסיר את הפיקוח לאלתר, הואיל ולטענתה גם אצל אדם בעל דחפים מיניים חזקים, לא בהכרח יפגע מינית בבנו, וזאת נוכח התרשמותה החיובית מהמבקש.
- המשיבה הכחישה בהגנתה את טענות המבקש, וביקשה לדחות את הבקשה.
מבוא דיוני
- אקדים ואומר כי בפני מקרה קיצון, ואכן, העו"ס לסדרי דין התבטאה בחקירתה (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 23-24) "אני כבר עובדת 10 שנים כעו"ס לסדרי דין, והמקרה הזה הוא הכי חריג של העברת משמורת, וזה אחרי שניסינו לגייס את שיתוף הפעולה של האם בכל צורה...".
- המשפחה נשוא החלטתי מרבה לפקוד את שערי בית המשפט, וכפי שראיתי, יש במערכת 12 תיקים קשורים.
- עוד אציין כי התיק טופל מקודם אצל מותב אחר שבינתיים פרש מבית משפט זה, ואשר ב- 1.2.2016 (בהיות הקטין בן 5) ניתן על ידו פסק דין, לפיו בהסתמך על חוות הדעת של מכון "...", מכון לפסיכיאטריה, מיום 6.9.2015, כאשר הקטין היה בן 4 שנים הומלץ לתת לה המשמורת בכפוף לטיפול פסיכולוגי ארוך טווח "על מנת לאפשר למשיבה לדעת ולעבד את רגשותיה דחופה וחרדותיה ולחזק את תפקודה האישי וההורי". כן הומלצה הדרכת הורים אינטנסיבית, ארוכת טווח אשר תלווה אותה לאורך שנות ההתבגרות של בנה "על מנת לאפשר קיומה של נפרדות והתמודדות עם קונפליקטים רגשיים שזהותו של בנה תעורר בעולמה הפנימי". היו גם המלצות להפנות את האב להדרכת הורים שתינתן על ידי פסיכולוג קליני המומחה בטיפול בילדים וכי הסדרי הראיה צריכים להיות מותנים בהגעה להדרכת הורים או בטיפול בתכיפות של אחת לשבוע.
- פסק הדין הקודם (תמ"ש 52052-12-14) ארוך מאד ומפורט ומצביע על הבעייתיות הרבה של ההורים נשוא הבקשה.
- גורמי הרווחה הגישו במסגרת התיק בו ניתן פסק דין תסקירים רבים ובהם המלצות למתווה הקשר בין הקטין לאב, לרבות הסדרי שהייה הכוללים לינה כפי שפורט בתסקיר מ-14.8.17 (שניתן במסגרת תמ"ש 52052-12-14) "מאז תחילת אוגוסט האם מפרה את הסדרי הראיה שנקבעו במתווה החדש ולא מביאה את א. בכלל למרכז הקשר. כמו כן היא לא עונה לטלפון ולא ניתן להשיגה. האב מגיע כבר 3 פעמים ובכל הפעמיים האם לא הביאה את א., מתחילת המתווה החדש, נוצר נתק בין א. לאביו".
גורמי הרווחה ממשיכים לתאר בתסקיר, כי נקבעה ועדת תסקירים, כאשר לוועדה זומן מר ציון טוסון, עו"ס מחוזי לסדרי דין, מירי בראון, עו"ס לסדרי דין מחוזית, פרומית קוטלר, מרכזת סדרי דין בעבר הירקון ואני הח"מ, לדיון הוזמנו ההורים ובאי כוחם. האב אישר את הגעתו לוועדה, האם טרם אישרה את הגעתה....
ובהמשך:
"אנו מביאים לידיעת כבוד השופטת כי האם ממשיכה להפר את הסדרי הראיה כפי שעשתה עד היום, ופוגעת בקיום הקשר בין א. לאביו...".
דיון
- אפתח בציטוט מן התסקיר שהוגש על ידי העו"ס לסדרי דין בתאריך 24.10.17:
"מתוך הרקע המשפחתי
במשך השנתיים לחייו (של הקטין –ש.ג.) ניסו ההורים לתאם ביניהם את הסדרי הראיה, אך לדברי האב, האם הערימה קשיים רבים. המפגשים בין האב לקטין לא היו רציפים והיו מספר תקופות של נתק. לאחר תקופה של נתק האב הגיש תביעה לחידוש הקשר עם בנו. בתאריך 14.2.13 א. החל להיפגש עם אביו במרכז קשר ברמת גן, המפגשים התקיימו למשך שנתיים וחצי ברמת גן כאשר מתוכם היה נתק של 8 חודשים, בעקבות טענותיה של האם כי האב פגע מינית בא., והתנגדותה להביא את הקטין למרכז קשר בשל כך. המפגשים חודשו רק עם פסיקת בית המשפט. המשפחה הופנתה לעריכת מסוגלות הורית באוגוסט 2015. באבחון מסוגלות הורית וחקירות הילדים נשללו טענות האם ולא עלו תכנים המאששים את טענותיה של האם כי אב פגע מינית בא., למרות זאת האם המשיכה לטעון כי האב פוגע מינית בקטין. באוקטובר 2015 עברה האם להתגורר בת"א, במקביל לניסיון של שירותי הרווחה ברמת גן להוציא המפגשים ממרכז הקשר ברמת גן. בפברואר 2016, נתקבלה החלטה שיפוטית בשל הטענות החוזרות של האם כי האב פוגע בקטין, להפנות המשפחה לגורם מקצועי המומחה בתחום פגיעות מיניות שם תעבור המשפחה אבחון ובדיקה מחודשת בשאלת החשד של האם כי האב פוגע מינית בבנו. הגורם המקצועי שנבחר היה אל"י – אגודה למען הילד. דני מלא רון, קרימינולוג קליני, ערך אבחון מקיף למערכת המשפחתית סביב שאלת הפגיעה המינית, בדו"ח המסכם שכתב באוגוסט 2016 נכתב "באבחון שכלל 6 מפגשים עם א. ועוד מפגשים נפרדים לאמו ולאביו, לא עלתה כל אינדיקציה לכך שא. נפגע מינית ע"י אביו או ע"י מאן דהוא, לעומת זאת, כן עלתה אינדיקציה לכך שא. מושפע באופן משמעותי מהאווירה המלחמתית ומההשמצות הבלתי פוסקות בתוכן הוא חי ומתנהל ולאורך זמן מדובר בפגיעה רגשית בו שעלולה לפגוע בהתפתחותו האישית, הרגשית והחברתית".
(הקו המודגש אינו במקור ש.ג.).
בהמשך:
"מתאריך 28.10.15 ועד ספטמבר 2016, התקיימו מפגשים בין הילד לאביו במרכז קשר בת"א. האם לאורך כל התקופה, הרבתה לשבש את הסדרי הראיה בין א. לאביו לבטל מפגשים רבים בשל תירוצים שונים...
באפריל 2017 יצאו המפגשים ממרכז הקשר, כשהאב אסף תחילה את א. מהגן והחזיר למרכז הקשר. ביוני 2017 יצאו המפגשים ממרכז קשר בכלל, ככה שהאב החל לאסוף את א. מהגן והחזיר לבית האם בשעה 19:00 בערב. יש לציין שלאורך כל החודשים האם חיבלה במכוון וניסתה בכל דרך אפשרית למנוע את הקשר בין א. לאביו דרך ביטולים ברגע האחרון, והוצאת אישורים רפואיים, אי מענה לטלפונים וכדומה.
בחודש אוגוסט 2017, רק עם מעורבות של משטרת ישראל, בעקבות פניית האב, לאחר נתק של שבועיים חודש הקשר בין א. לאביו, יש לציין כי האם עברה להתגורר ברשות אחרת-גבעתיים, ללא יידוע של האב או של גורמי הרווחה, המשטרה היא שאיתרה את כתובתה החדשה בגבעתיים. באמצע אוגוסט החלה לינה באמצע השבוע של א. אצל אביו בימי שני ורביעי... בתחילת ספטמבר ... החלו גם מפגשים בסופשבוע, כאשר א. ישן אצל אביו פעמיים באמצע שבוע בימי שני ורביעי אחת לשבועיים כל סופשבוע שני, כאשר האב אוסף את א. מבית ספר ביום שישי בתום המסגרת החינוכית, ומחזיר ביום א' למסגרת החינוכית.
נקבעה וועדת תסקירים ליום 24.9.17 במועד זה היינו אמורים לדון בבקשת האב למשמורת על א., בהמשך לפניית ביהמ"ש, האם על אף שעודכנה על התאריך בכמה מועדים שונים בעל פה, בכתב ובמיילים לא הגיעה ולא הודיעה על אי הגעתה. למעשה, מאז המעבר של האם לגבעתיים היא אינה עונה לטלפונים ולמיילים. חברי הוועדה ישבו כוועדת התייעצות ולא כוועדת תסקירים. המלצות וועדת ההתייעצות יובאו בתסקיר זה.
המשפחה מוכרת לגורמי טיפול שונים. המשפחה הייתה מטופלת ברווחה ברמת גן כאשר הוגשו תסקירים בין השנים 2013-2015.
המשפחה עברה אבחון מסוגלות הורית בתאריך אוגוסט 2015 ע"י מכון .... המשפחה מוכרת במחלקת הרווחה בעבר הירקון, במסגרת סדרי דין חוק נוער ומרכז קשר בת"א, משנת 2015 ועד היום...".
בהמשך התסקיר נכתב עוד:
"זיהוי גורמי סיכון במשפחה
במהלך המתווה האחרון שנקבע בין החודשים נובמבר 2016 ועד היום, האם מפרה את הוראות בית המשפט באופן קבוע. האם ביטלה ביקורים רבים והמציאה אישורים רפואיים המצדיקים כביכול את אי-הבאתו של א. למרכז קשר בשל מחלה. בתסקיר שנשלח ביולי 2017, פורטו הביטולים הרבים של האם, כמו גם שיתוף הפעולה של כל אחד מההורים.
לסיכום, מדו"ח האחרון של אל"י, התרשמות של הגורם הטיפולי הינו כי האב משתף פעולה באופן מלא והאם מחבלת בקשר בין א. לאביו ואינה משתפת פעולה כלל.
גם אנחנו, בהיכרותנו המעמיקה עם המשפחה, מתרשמים כי כיום גורמי הסיכון העיקריים לא. במשפחה הינם:
- הקונפליקט ההורי בנושא הקשר של א. עם אביו והתנהלותה של האם המאשימה את האב בפגיעה מינית בילד, והתנגדותה לקשר של א. עם אביו. התנגדות הכוללת תקופות ארוכות של נתק בין א. לאביו, מפגשים לא סדירים במרכז הקשר, העברת מסרים קשים לילד ביחס לאביו, התנהלות המהווה פגיעה קשה מבחינה רגשית בא..
- האם לא משתפת פעולה עם גורמים סמכותיים וטיפוליים בכלל, לא שיתפה פעולה עם אל"י, לא הלכה להדרכה הורית ולא הביאה את הילד לטיפול רגשי. היא לא מקבלת את הוראות החוק ושללת אותו. היא פועלת על פי תפיסתה הפנימית בלבד, ולא על פי המציאות. בהתנהגות זאת, האם גורמת לא. לשיבוש ועיוות בתפיסת המציאות ופוגעת ביכולת שלו לקבל סמכות וחוק ולהבין מה מותר ומה אסור.
- האם יוצרת תפיסת מציאות מעוותת לא. כלפי העולם בכלל וכלפי האב בפרט. היא גורמת לשיבוש, ניתוק וחבלה חמורה בקשר ולא מאפשרת לא. לממש את זכותו הטבעית לקשר נורמטיבי עם אביו.
- האם עוברת מעברי דירה רבים, ולעיתים קרובות באופן התנהלות זה, האם פוגעת ביכולתו של א. לחוות רצף ויציבות בחייו. לתפיסתנו, המעברים של האם מעיר לעיר (לדוגמא המעבר האחרון לגבעתיים) קשורים גם לניסיונה לנתק קשר עם רשויות הרווחה המחזיקות בעמדה של קיום קשר בין א. לאביו.
חקירת ילדים עדכנית מתאריך 29.6.17
נעשתה חקירת ילדים לפני כחודשיים וחצי סביב האישומים הקשים החוזרים ונשנים של האם כלפי האב. ביום האחרון לפני היציאה לחופשת הקיץ בתאריך 29.6.17 התקיימה חקירה בגן לא., בחקירה זאת הילד חזר בצורה מכאנית על משפטים שאמר בעבר כגון "אני קודם כל רוצה לספר על אבא שלי כי הוא רע". על משפט זה שאביו רע חזר מספר פעמים. ההתרשמות של החוקרת הייתה כי א. חשוף לדיבורים בנושא. כשנתבקש להרחיב לגבי זה, השיב שאביו הכריח אותו לעשות שיעורים ולטעום מלון ושהוא טעם תרופה בגיל 3 והתעלף. הוא התקשה לפרט ולהרחיב לגבי מהות המעשים, עוד הוא מסר האשמה כי אביו שרט אותו ביד, וירה בו בין הרגליים, ושב על כך שאביו הוא איש רע. בחקירה התרשמו כי לא ניתן להתרשם ממהימנותו של א..
פגישה שלנו עם א. מתאריך 4.7.17
בשיחה, א. שיתף תוך כדי משחק כי אבא הוא איש רע שמעמיד פנים שהוא נחמד ואוהב אותו, אך הוא יודע שזה לא נכון והכל שקר. לדבריו "הוא רוצה לעבוד על מישהו אחר שהוא עושה משהו טוב, אבל הוא מעמיד פנים". לשאלתי מה זה אומר "מעמיד פנים", מאיפה הוא מכיר את הביטוי א. הסביר לי כי אמא הסבירה לו כבר בגיל 3 או 4 מה זה אומר להעמיד פנים, וכעת הוא מבין מה זה. לדבריו, "אבא שלי, הוא רע, הוא ניסה להרוג אותי עם אקדח והירייה עברה בין הרגליים שלי. הוא מעמיד פנים שהוא אוהב אותי וכיף לו איתי, כל דבר שהוא עושה, הוא מעמיד פנים ומשקר".
מהשיחה התרשמנו כי א. אינו מתאר את הדברים תוך כדי מצוקה או סערה רגשית כפי שהיה מצופה מהתכנים הקשים שמעלה האפקט בין הדברים הקשים שנאמרו על אביו לא תאם את התנהגותו הנינוחה, הרגועה והבטוחה בחדר. התרשמנו, שא. חוזר כתבנית על דברים שנאמרו לו ואותם הוא שמע והוא חוזר עליהם כמנטרה באפן אוטומטי ללא חיבור רגשי לתוכן הדברים.
מהשיחה יצאנו מודאגות מהפיצול שא. נדרש לעשות בנפשו במעבר בין הקשר לאמא והקשר עם אבא. א. מדבר על הקשר עם אבא אך מהר מאוד עבר לדבר על אמו. הוא ציין כי הוא קשור מאוד לאמא ואוהב אותה ויהיה לו קשה לישון אצל אבא כי יתגעגע לאמא מאוד. ניתן היה להתרשם כי האם אינה משחררת את א. ללינה אצל האב. א. נמצא בהזדהות מוחלטת עם אמו, מדבר את מחשבותיה, ומבטא את רגשותיה וחששותיה.
לאחרונה, נראה כי אינו מכיל את הקונפליקט בתוכו, ומבטא תוקפנות כלפי אחייניות שלו וסביו.
דיווח מבי"ס ... : בשיחת טלפון עם .... יועצת בי"ס נאמר לי כי א. התחיל את השנה באופן חיובי, הוא ילד חביב ומקובל. היא שיתפה כי א. היה מעורבת בתקרית בה א. הציק לילדה בכיתתו, והתנהג באופן לא מותאם.
בסה"כ לדברי היועצת, רק החלה השנה ומוקדם להעריך ממש את מצבו. היועצת ציינה כי האם נוהגת לאחר באופן קבוע לבית הספר, והרבה פעמים א. מגיע באיחור לבית הספר.
האב מדווח כי א. מספר לו פעמים רבות כי הוא הולך לישון בשעות מאוחרות, כיוון שרואה סדרות כמו "הישרדות" וסדרות אחרות, עד שעות מאוחרות מאד. דיווח זה תואם לדיווח שהתקבל בעבר גם מהגן על הגעתו של א. באיחור לגן.
ביקור בבית האב – בתאריך 14.5.17 התקיים ביקור בית בישוב .... בנוכחות האב ובנו א.. עם הגעתי לביקור, א. היה בחוץ והשקה את הגינה שיש בחצר.
א. הראה בקיאות רבה בהשקיה ובצמחים הרבים והסוגים השונים שיש בחצר, א. נראה רגוע, שליו, מחויך ומלא ביטחון.
התרשמתי כי א. יודע לדרוש את מבוקשו, האב מצד אחד נענה לו וקשוב לו, ומצד שני מציב לו גבולות ברורים וא. נענה לגבולות שהאב מציב.
בביקור, לא התרשמתי כי א. מפחד או נרתע מאביו, או לא נעים לו בחברתו. להיפך, ההתרשמות כי ישנו קשר טוב, חיובי וזורם ביניהם. קשר הכולל מחד, חום ואכפתיות לצד יכולת של האב להציב גבולות ברורים לבנו.
גם מהדיווחים ממרכז הקשר לאורך השנתיים האחרונות וההתרשמות של מנהלת מרכז הקשר עו"ס אריאלה גרבוז, כי לא. יש קשר טוב עם אביו, הוא הולך אליו בשמחה, מחבק אותו, ושלא בנוכחות האם מרעיף אהבה ומתמסר לקשר עמו.
ביקור בבית האם - במהלך הביקור התיישבנו בסלון. א. היה דומיננטי מאד במובן זה שישב, דיבר בקול רם והפגין בביטחון את ידיעותיו באותיות הא"ב. ענה לשאלותינו ונראה בטוח ונינוח מאד בביתו. באינטראקציה עם האם בלט האופן בו היא נותנת לא. את ההרגשה שהוא מנהל (את) הבית ויש חוסר גבולות מוחלט בין המקום ההורי שלה כאם לבין מקומו כילד. האם מתקשה להציב גבולות לא., ככה כל מה שהוא מבקש גם אם אינו מתאים האם נענית לו באופן מלא, ואינה עוצרת ולא שמה גבולות להתנהגות לא תואמת. מביקור הבית ההתרשמות הייתה כי א. מקבל מקום דומיננטי ולא מותאם בחיי האם, לצד זה הוא חשוף לחוסר גבולות, חוסר עקביות ולמסרים שליליים כלפי האב, ששוללים ופוגעים ביכולת של א. לקיים עמו קשר רציף ונורמטיבי.
בתסקיר הקודם, שנשלח ביולי, נכתב כי מחודש אוגוסט 2017 יש להרחיב את הקשר בין א. לאביו, ולהוסיף לינה בימי שני ורביעי, כמו גם ההתחלה של לנה בכל סופשבוע שני. מתחילת אוגוסט, האם נעלמה, הפסיקה להביא את א. למרכז קשר, לא ניתן היה להשיגה בטלפון כלל וניתקה עמנו את הקשר.
האם יצרה פעם נוספת נתק של שבועיים בין א. לאביו.
במעורבות של משטרת ישראל עלה כי האם עברה להתגורר בגבעתיים, מבלי לעדכן את האב ואת שירותי הרווחה על מעבר זה. במעבר זה, האם ניסת שוב לחבל במתווה ובהמלצותינו להרחבת הקשר בין א. לאביו.
מאמצע חודש אוגוסט, חודש הקשר בין א. לאביו במרכז קשר והחלה לינה באמצע שבוע בימי שני ורביעי ובסופשבוע שני. מדיווחי האב, א. מגיע אליו ברצון, שמח לראותו, גם המפגשים שכוללים לינה עובדים בצורה טובה. לאחרונה, האב מדווח כי החל סימפטום של אלימות הבא לידי ביטוי בבי"ס בו הוא מכה ילדים ומתפרץ. כמו כן לדבריו, החל להכות את האחייניות שלו בביקורים ואת הסבא מצד האב כשמגיע לאביו. מהדיווח של האב עולה כי א. מתחיל לגלות התנהגות תוקפנית ואלימה כלפי משפחתו. סימפטום זה, לא היה בעבר.
.....
מצבים בהם הילד בסיכון גבוה היכולים להוביל למצבי סכנה עבורו .
גם אנחנו בהיכרותנו המעמיקה עם המשפחה מתרשמים כי כיום גורמי הסיכון העיקריים לילד הם התנהלותה של האם ביחס לקשר של א. עם אביו, והפגיעה בנפשו של א. כתוצאה מכך.
- האם לא משתפת פעולה עם גורמים סמכותיים וטיפוליים והיא לא מקבלת את הוראות החוק ושוללת את החוק. היא פועלת על פי תפיסתה הפנימית בלבד ולא על פי המציאות. בהתנהגות זאת, האם גורמת לא. לשיבוש ועיוות בתפיסת המציאות ופוגעת ביכולת שלו לקבל סמכות וחוק ולהבין מה מותר ומה אסור.
- האם יוצרת תפיסת מציאות מעוותת לא. כלפי העולם בכלל וכלפי האב בפרט. היא גורמת לשיבוש וניתוק בקשר, ולא מאפשרת לא. לממש את הקשר הנורמטיבי עם אביו.
- האם עוברת מעברי דירה רבים, ולעתים קרובות באופן התנהלות זה, האם פוגעת ביכולתו של א. לחוות רצף ויציבות בחייו. לתפיסתנו המעברים של האם מעיר לעיר, קשורים גם לניסיונה לנתק קשר עם רשויות הרווחה המחזקות בעמדה של קיום קשר בין א. לאביו.,
בעיות וסימפטומים היכולים להעיד על בעיה .
מדיווח האב עולה כי לאחרונה, א. מתחיל להתנהג באלימות כאשר א. מגיע אליו לביקורים. נראה כי המסרים השליליים של האם כלפי האב, מתחילים להראות סימנים באופן התנהגותו.
גם במפגש שלנו עם הילד התרשמנו כי הילד מצד אחד יוצר קשר טוב עם אביו, מצד שני הוא מצטט את דברי האם כלפיו, המעידים כי הפכו כבר להיות חלק מתפיסתו.
הוא ציין כי האב שקרן, מעמיד פנים, לא אוהב אותו באמת וכו'.
הדברים נאמרו באפקט שלא תאם את תוכן הדברים כלל וכלל ולא תואמים את התצפיות הרבות של קשר חיובי וטוב ביניהם.
א. מזדהה עם העולם המעוות שהאם בנתה לו, ובו מוצגת דמות האב כדמות מסוכנת, רעה ופוגענית. המסר שעובר לא. מאמו באופן כל כך חזק מחלחל ומשפיע עליו וגורם לו לבלבול ואף לעיוות המציאות. מצב זה עלול להחמיר ולגרום לו לפגיעה רגשית באופן בו הוא מבין את המציאות, מבין מה טוב ומה רע ועלול לפגוע בו מלהתמודד במישורים התפתחותיים אחרים (קשרים עם חברים, הסתגלות לבית ספר, תפיסה של מה נכון ומה לא), א. צריך לחזור להמשך טיפול רגשי באל"י על מנת לעבד קשיים רגשיים אלו. כמו כן עולה שלאחרונה ישנה התנהגות אלימה של א. כלפי המשפחה של האב (האחיינית של האב, סבא) והתפרצויות זעם שגם אותם יהיה חשוב לעבד בטיפול..
..
המלצות
- אנו ממליצים על העברת המשמורת באופן מיידי של א. לאביו. האב ירשום את א. בבי"ס בישוב .... באופן מידי.
- הקשר בין א. לאמו יתקיים במרכז קשר תחת פיקוח והשגחה, על מנת שלא יוצר נתק, ייקבעו יומיים בשבוע מסגרת של שעה וחצי. מנהלת מרכז הקשר תקבע את הימים. מרכז הקשר ימשיך להיות בתל-אביב בשל ההיכרות המעמיקה של מנהלת המרכז עם מורכבות המקרה.
- האב יתחיל בהקדם האפשרי טיפול רגשי לא. במסגרת אל"י, אחריות הטיפול תהיה על האב, האב ימשיך לקבל הדרכה הורית אצל דני מלא רון, מנהל יחידת אלי, שיסייע לו בהסתגלות א. לביתו.
- יש לחייב את האם להגיע להדרכה הורית במסגרת אל"י, שם החלה עבודה טיפולית עם המערכת המשפחתית. אנו נקבל מהמסגרת הטיפולית דיווח בנוגע לשיתוף הפעולה של האם עם ההדרכה ההורית.
- יש למנות לא. אפוטרופוס לדין אשר ייצג את זכויותיו בנפרד מהאינטרסים של הוריו.
- מכיוון שמניסיון העבר, ישנן הפרות רבות מצד האם לקבל סמכות שיפוטית, אנו ממליצים שבית המשפט יפעיל את מלוא סמכותו על מנת שהאם תמלא את פסיקות והחלטות בית המשפט שיינתנו בעקבות תסקיר זה.
- המשך מתוך סמכויות 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לעו"ס לעניין סדרי דין שתוכל לבצע שינויים בהסדרי הראיה בין א. לאמו בהתאם לצורך.
(-).. "
- הארכתי בציטוטים מן התסקיר, עקב חשיבות הדברים המופיעים בו.
- אין בידי לקבל את טענת המשיבה, כי לכאורה אין בטענות המבקש משום נסיבות חדשות לפי סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות המצדיקות שינוי פסק הדין.
כידוע, קובעות הוראות סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962, כי "בית המשפט רשאי לשנות או לבטל החלטותיו לפי חוק זה, אם נשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שנתן החלטתו".
אין לי כל ספק שניכור הורי והסתה קשה מן הסוג שהקטין סופג מצד אמו, היא עובדה חדשה בבחינת נסיבה המצדיקה סטייה מפסק הדין.
יושם אל לב, שמחוקק הסתפק בלשון של "עובדה חדשה" או שינוי נסיבות, להבדיל מן המצב הנדרש למשל במזונות, שם צריך להוכיח שינוי נסיבות מהותי, (להבדיל משינוי נסיבות גרידא), והדבר אך טבעי – חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 עוסק בקטינים או בחסויים, שבעניינם, לכל שינוי יש משמעות, ומשנה תוקף יש לדברים עת עוסקים אנו בנפשם הרכה של הילדים, כמו במקרה שלפנינו.
- גם הציטטות אליהן הפנתה אותי המשיבה בכתב הגנתה אינן תומכות בטענתה. כך למשל נקבע בד"נ 17/75 עידה נחול נ' נחום לוי ואח' פ"ד ל (2) 113 :
"... יש לציין שהשימוש בסמכות רחבה זו, שהוענקה לבית המשפט, נתון לשיקול דעתו אך שכדי שיוכל להפעילה, דרוש קיומו של אחד משני תנאים: אשר לתנאי הראשון – השתנות הנסיבות לאחר מתן החלטה קודמת של בית המשפט – הרי זהו תנאי רגיל וידוע, כאשר אמר השופט ח' כהן בדיון הקודם : "גם בלעדי ההוראה המפורשת שבסעיף 74 היתה ההלכה הפסוקה מימים ימימה, שענייני המשמורת והמזונות של הקטינים לעולם אינם בגדר מעשה בי-דין, אלא עם שינוי בנסיבות, צומחת להם עילת תביעה לשינוי הפסיקה הקודמת.."
כך גם בתמ"ש (ת"א) 37842-07-15 א.ע. נ' נ.ע. (19.02.16), שנתן חברי, כבוד השופט בר יוסף. נכון הוא, כי רק אם יוכיח התובע כי יש נסיבה שלא הייתה ידועה בעת פסיקתו הקודמת של בית משפט, ונסיבה זו יוצרת מצב חדש המחייב לבדוק שוב את שהוכרע בעבר, כי אז יכול בית המשפט לשנות את אשר נפסק ובעיקר כאשר מוכח כי המצב החדש שנוצר הוא לרעת הקטינים נשוא הפסיקה הקודמת.
- העובדות החדשות לעומת פסק הדין הקודם (תמ"ש 52052-12-14) (להלן ולעיל "פסק הדין הקודם") :
32.1 בפסק הדין הקודם נקבע ע"י מומחה שלילד יהיה טוב יותר אצל האם – (הילד היה אז בן 5 שנים). היום, הקביעה המקצועית שונה, כפי שציטטתי לעיל בתסקיר.
32.2 ההמלצות בדבר הטיפולים שהומלצו לקטין, והטיפולים לאם שהיו תנאי לקביעת המשמורת אצל האם – לא מולאו.
32.3 בחינה של גורמים מקצועיים, חוק ילדים, אל"י וגורמים נוספים, קבעו באופן חד משמעי, כי לא הייתה מצד האב כל פגיעה מינית בילד, דבר שלא היה ידוע אז בוודאות.
32.4 הניכור ההורי מעוות את תפיסת המציאות של הקטין ופוגע בו רגשית וחברתית, תוך שגורם לשלילת הורותו של המבקש האב.
32.5 לא קיימת יותר, נוכח גילו של הקטין, "חזקת הגיל הרך".
32.6 הוכח בחוות דעתם של הגורמים המקצועיים (התסקיר הסוקר גם את וועדת התסקירים), כי התנהלות האם פוגעת ומסכנת רגשית ונפשית את הקטין, תוך עיוות תפיסת המציאות שלו את אביו.
32.7 המשיבה אינה מקבלת את קביעות פסק הדין הקודם, אינה מקבלת טיפול, ומונעת מהקטין טיפולים תוך גרימת נזק של ממש לקטין.
- נוכח האמור לעיל, לא אוכל לקבל את עמדת המשיבה שאין שום עובדה חדשה לכאורה.
עמדת המשיבה מתבטאת גם באופן חקירתו של המבקש ע"י ב"כ המשיבה (עמודים 5-6 לפרוטוקול), בה ניסה ב"כ המשיבה להוכיח שהמבקש כלל לא התכוון להגיש בקשה לשינוי משמורת, ועשה כן רק משום שהעו"ס לסדרי דין אמרה לו לעשות כן.
- המלצות ומסקנות התסקיר קיבלו תמיכה משמעותית גם מחקירתה הנגדית של המשיבה, הן ביחס להעדר הטיפול בקטין וגם לה עצמה ואפילו ביחסה של המשיבה אל הגורמים הטיפוליים השונים, ולהלן אפרט :
34.1 המשיבה ענתה לשאלותיי (עמוד 15 לפרוטוקול ; ישיבת 16.11.17 ; שורות 25-27), כי היא הולכת לטיפול עם הקטין פעם בשבוע לפסיכיאטר בבאר שבע, ד"ר א.פ. הוספתי ושאלתי אותה איך היא מגיעה אליו והיא ענתה שזה "שעה נסיעה ברכבת הלוך", היא נוסעת פעם בשבוע ברכבת.
היא אף הוסיפה, כי הקטין מטופל כבר כמה חודשים, אך לא זכרה בדיוק..
אך הנה, בישיבת 26.11.17, לאחר שביקשתי מהעו"ס לבדוק נתון זה, היא אומרת : "..מהשיחה שלי עם ד"ר א.פ, הוא אמר שהטיפול הופסק, ניסיתי לשאול אותו, אך לפניו ממה שזוכר, הוא נפגש עם הילד בסביבות מאי. כתבתי כל מילה מהשיחה איתו..".
יצוין שבדיווח שמסר העו"ס לסדרי דין -21.11.2017 נאמר :
"בשיחת טלפון עם ד"ר א.פ ביום 21.11.17 נאמר לי ע"י הפסיכיאטר כי א. הגיע ל-3 מפגשים סביב חודש מאי. הטיפול הופסק בגלל בעיות תחבורה של האם, וקשיים שלה להביא את א. לטיפול בבאר שבע. לדברי ד"ר א.פ, האם יצרה עמו קשר לאחרונה (לאחר הדיון) וביקשה לחדש את המפגשים שוב. הם בדקו יחד את זמני הרכבות והיא התחייבה להביאו לטיפול שיתחיל משבוע הבא.
לבקשתי לקבל מהרופא על מצבו הרגשי של א., ומהלך הטיפול, ציין הרופא כי הטיפול אינו יכול להיות חשוף בפני בית המשפט, וטיפול אינו יכול להתקיים כשיש ריגול על תכני הטיפול. לדבריו, התנאי לטיפול הוא אי-חשיפתו בפני אף גורם. לשאלתי את הרופא האם התקבלה הסכמתו של האב לתחילת הטיפול, ענה הרופא כי העו"ד של האם אמר לו כי האב מסכים לטיפול והתרשם ממנו כי ישנה הסכמה (ציטוט מדבריו של הרופא "סמכתי על העורך דין שיש הסכמה של האב, אך אם אין הסכמה לא אוכל לטפל בילד"), כשהסברתי לו כי אנו הפנינו את המערכת המשפחתית לגורם טיפולי אחר, ולמיטב הבנתי לא התקבלה הסכמה של האב, והאב אינו יודע כלל על הפניה לטיפול אצלו, ענה לי ד"ר א.פ, אם ככה, אם אין הסכמה של האב לטיפול (דבר שלא ידע), אז לא יתקיים טיפול, אלא אם כן בית המשפט יורה אחרת, שאין צורך בהסכמת האב".
34.2 גם לגבי הטיפול של המשיבה עצמה, אמרה המשיבה כי היא מטופלת אצל הפסיכולוגית י.כ מיד לאחר מתן פסק הדין, היינו מדצמבר 2016.
כאשר נחקרה העו"ס לסדרי דין על ידי בא כוח המשיבה, הוא ניסה לומר לה שהפסיכולוגית י.כ הפסיקה מיוזמתה את הטיפול (עמוד 12 לפרוטוקול ; ישיבת 21.11.17), ולפיכך יכול להיות שהעו"ס התבלבלה..
אך הנה, העו"ס לסדרי דין כתבה בהודעתה לביהמ"ש מ-21.11.17 :
"שיחה עם י.כ הפסיכולוגית
בשיחת טלפון של פרומית קוטלר, מרכזת תחום סדרי דין בתחנה, עם הפסיכולוגית י.כ, אמר לה, שהאם פנתה לי.כ לפני כשנה וסה"כ התקיימו 5 מפגשים. האם שוב יצרה קשר עם הפסיכולוגית לאחר הדיון בבית המשפט על מנת ליידע אותה שנפנה אליה. מדברי של גב' י.כ עלה שלמעשה לא התחיל כל טיפול משמעותי. 5 המפגשים שאחד מהם כלל מפגש עם א., יועדו לתהליך הערכה להבין מי העזרה שאותה מבקשת האם, וכן בדיקה האם תוכל לקבל עזרה מהפסיכולוגית י.כ. לדברי הפסיכולוגית, היא התרשמה ממורכבות המקרה והתנתה את המשך מעורבותה בהסכמת האם שהפסיכולוגית תפנה לקבל חומר מהרווחה. לאור העובדה שהאם סירבה לחתום על ויתור סודיות, נפסק הקשר ביניהן".
34.3 המסקנה העולה מן האמור לעיל, שהמשיבה לא אמרה בחקירתה את האמת, שהיא לא קיבלה כל הדרכה הורית ו/או טיפול לעצמה, וגם – מנעה זאת מהקטין. לא בכדי הגיעה העו"ס לסדרי דין בסיכום הדיווח שלה מ-23.11.17 למסקנה כדלקמן :
"לסיכום
מתוך שיחה טלפנוית עם ד"ר א.פ, והגב' י.כ עולה פער גדול בין התמונה אותה הציגה האם בפני בית המשפט לפיה היא נמצאת בטיפול וגם א., לבין דיווח אנשי המקצוע כאמור לעיל.
פער זה מעורר דאגה נוספת בשני היבטים :
אחד נוגע לתפיסת המציאות של האם בהיבטים שנוגעים לקשר שלה עם א., והשני נוגע להיבט המוסרי ותפיסת החוק בעיני האם, לסיכום, חשוב לנו לחזור ולצטט מתוך המסוגלות ה(הורית נקודה הנוגעת לאם – "המשמורת תהיה בידי האם, יש להתנות את המשך קיומה של המשמורת בקיום ההמלצות שניתנו לעיל".
כידוע, האם לא קיימה אף אחת מההמלצות שניתנו במסוגלות ההורית. לא הייתה בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח, לא הייתה בהדרכה הורית אינטנסיבית, ארוכת טווח וגם ההמלצה מבחינה תעסוקתית לא התקיימה".
- הסיכום האחרון של העו"ס לסדרי דין מבטא את הקושי בהמשך המשמורת של המשיבה על הקטין : המשיבה שותלת במוחו של הקטין, באובססיביות כי אביו "אנס אותו", או "פגע בו מינית", כי "ירה בו באקדח בין הרגליים", או "נתן לו ללקק לו את הבולבול".
(ראה סקירת חקירת הילדים העדכנית מתאריך 29.6.17 שסקרה העו"ס בתסקירה בעמוד 6 לתסקיר).
תכנים כה קשים שהילד מבטא, בלא שהמשיבה מטפלת בעצמה ובקטין כפי שחויבה – מהווים סיכון של ממש לקטין – אין ספק שהמשיבה יוצרת אצל הקטין תפיסת מציאות מעוותת כלפי העולם בכלל וכלפי המבקש בפרט.
גם כשנחקרה על כך המשיבה, כך השיבה בעמוד 12 לפרוטוקול :
"ש. ... האם זה נכון שבתלונה האחרונה שלך במשטרה אמרת שהקטין מתאר תיאורים שהאב יורה, מנופף בסכין וכו' ?
ת. אמת שסיפרתי למשטרה שהילד סיפר לי שהאב איים בנשק, כשביררתי אם מדובר בצעצוע, הילד אמר שלא , נשק של העבודה.
ש. שירה בו ?
ת. ניסה לירות בו.."
- יתרה מזאת, עצם העובדה שהאם מסרבת בעקשנות לשתף פעולה עם גורמי הרווחה ואפילו עם הגורמים הטיפוליים שהיא בחרה, מעידה על בוחן מציאות לא תקין של המשיבה, וכל זאת אחרי שנקבע לפני למעלה משנה באבחון של אל"י (ראה נספח ה' לבקשה שבפני) :
"מדובר בילד בן 5, שהופנה לצורך אבחון חשד לפגיעה מינית בו על ידי אביו, באבחון שכלל 6 מפגשים עם א. ועוד מפגשים נפרדים לאמו ולאביו, לא עלתה כל אינדיקציה שיש בה להעיד שא. נפגע מינית ע"י אביו או ע"י מאן דהוא.
לעומת זאת, כן עלתה אינדיקציה לכך, שא. מושפע באופן משמעותי מהאווירה המלחמתית ומההשמצות הבלתי פוסקות בתוכן בו הוא חי ומתנהל.."
- כפי שכבר הראיתי לעיל, מתוך התסקיר עלה במפורש שהמשיבה לא משתפת פעולה "עם גורמים סמכותיים וטיפוליים בכלל, היא לא שיתפה פעולה עם אל"י, לא הלכה להדרכה הורית, ולא הביאה את הילד לטיפול רגשי. היא לא מקבלת הוראות החוק ושוללת אותו. היא פועלת על פי תפיסתה הפנימית בלבד ולא על פי המציאות."
אם כך, המשמעות היחידה העולה, כי השארת הקטין במשמורתה תגרום לשלילה מוחלטת של דמות אביו – המבקש בעיני הקטין, וניתוק מוחלט ממנו.
- משנה תוקף יש לדברים לעיל, כאשר המשיבה הפרה וממשיכה להפר את הסדרי הראיה, ופוגעת בקיום הקשר של הקטין והמבקש. הדבר עלה מפורשות מתוך העדכון שנשלח ב-13.8.17 של גורמי הרווחה, מהם עלה שהמשיבה גרמה לנתק של שבועיים ימים בין הקטין למבקש.
- ככל הנראה, המשיבה מתעלמת מכל הקורה מסביבה, ואחת משתיים : או שהיא מאמינה, כי אכן המבקש פוגע מינית בילד (או מנסה לירות בו או יורה בו באקדח), או שהיא ממציאה תכנים כה קשים, כדי להרחיק הקטין מאביו – המבקש. בכל אחד משני המקרים, לא יוכל להיות ספק, כי המשיבה מסכנת את הקטין בסיכון רגשי ומוחשי כבר מאוד.
להמחשת האמור, אביא מתוך חקירתה של המשיבה (בעמודים 12 ו-13 לפרוטוקול), דברים המדברים בעד עצמם :
" ש. האם זה נכון שהתלונה שלך לפגיעה מינית נסגרה ?
ת. הבנתי שנסגרה מהר מאוד, עוד בטרם שהאב נחקר לפי הצורך .
ש. טענת שהאב הוא אדם מסוכן, תעני לי, אני רוצה להבין, המסוכנות הזו באה לידי ביטוי גם באוזני הקטין שהקטין אומר את זה לאבא בצורה מסוימת. לא ברור לך שהחשיפה הזו פוגעת בקטין ?
ת. מה השאלה ?
ש. חוזר על השאלה. יש תלונות שנסגרות, הגברת מציינת מסוכנות ובאה גם לאוזני הקטין כפי שמצוין בתסקיר בצורה ברורה, את לא מבינה שהחשיפה של הקטין לדברים האלה פוגעת בו ?
ת. אני חושפת את הקטין להתעללות של האב כנגדו ? אני לא מבינה את השאלה. התשובה היא לא, בפירוש לא. נכון שאני מגישה תלונות בגין מה שהילד מספר לי, ולא מה שאני מספרת. איזו סיבה תהיה לי אם תבעתי הסדרי ראיה והכרה בילד?.. "
- תמיכה נוספת לכך שהמשיבה ממשיכה באמונתה (שנסתרה כאמור), כי המבקש פגע בילד מצויה בסיכומיה. המשיבה צירפה לסיכומיה תמונות צבעוניות, המעידות – לכאורה - לטענתה, על פגיעה בקטין. מלבד העובדה שאין בתמונות כל מאום, אזכיר שצירוף ראיות לסיכומים הוא נוהג פסול.
לעניין איסור על צירוף מסמכים לסיכומים, ראה : ע"א 759/81 דליה ברש נ' גד ירדני פ"ד מ"א (2) 253 ; ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם פ"ד ל"ט (2) 222 ; ישראל אהרון נ' ג.פרץ בן גיאת פ"ד מ"ז (3) 427.
- ואולם מעבר לכשל זה, ואף מעבר לעובדה שהמשיבה אינה שמה גבולות לקטין, והוא נרדם בשעות מאוחרות לאחר צפייה בסדרות בטלוויזיה, והמשיבה והקטין מאחרים לבית הספר, הפגיעה הרגשית שפוגעת המשיבה בקטין ע"י ההסתה הקשה שלה כנגד המבקש, והפעולות שהיא עושה כדי לנתקו מהמשיב – הן שמסכנות את הקטין ופוגעות בשלומו ובהתפתחותו התקינה, ואף מונעת ממנו את זכותו לקשר תקין ובריא עם אביו המבקש.
- המלצות גורמי הרווחה, הן של הגב' ליז סולטן, המטפלת במשפחה מזה כשנתיים לעניין העברת המשמורת הזמנית, נתמכה בוועדת התיעצות מיום 24.9.17 (ועדת תסקירים), לרבות העו"ס המחוזי - מר ציון טוסון, מר אילן מדר – פסיכולוג בכיר לילד ולמשפחה, גב' מירי בראון – עו"ס עירונית.
גם בחקירתה הנגדית לא נסתרה עדותה של העו"ס לסדרי דין. אביא לדוגמה את חקירת העו"ס בישיבת 26.11.17, עמוד 13 לפרוטוקול :
" ש. אני רוצה להבין, מכאן הגעתם למסקנה שהאם ממציאה בעיניכם את הטענה לפגיעות מיניות.
ת. מה שאנחנו מבינים מכל הבדיקות שנעשו לאורך השנים, לא עלה שהייתה פגיעה מינית בילד, וממה שאנחנו מבינים זה שהילד חשוף למסרים של האמא, לתפיסה של האמא, את אבא כפוגעני. האמא באמת מאמינה שהאב מסוכן, ואת התפיסה היא מעבירה לילד כאילו באמת עבר פגיעה. למרות שכל הבדיקות לא העלו שעבר פגיעה. "
וכך אמרה בעמוד 14 לפרוטוקול (שורות 10 ואילך ) :
" ת. אני יודעת מהרגע שנכנסו לתמונה מה-01.02.16 שעבדנו יחד עם האבא, האב לאורך כל התקופה הזו שיתף פעולה עם כל ההמלצות שלנו. לעומת זאת, האם לא שיתפה פעולה לאורך כל הדרך עם ההמלצות שלנו באופן עקבי. ככל שההמלצות הלכו לכיוון הרחבת הקשר ומתן פסיכולוגי ורגשי עם הילד, כך השיתוף של האם הלך ופחת עד כדי נתק מוחלט, מאוגוסט האם עברה דירה ללא ידיעתנו, גם כדרך לשבש את ההמלצות שלנו של התחלת לינה. לשאלות בית המשפט , משיבה ש: אנחנו עו"ס מעבר הירקון. היא עברה לגבעתיים באוגוסט. "
לגבי האם והאב, "..האב קיים את חלקו בהמלצות והאם לא. נכתב שהיא צריכה טיפול פסיכולוגי ארוך טווח, בהדרכה הורית אינטנסיבית ומשהו בעניין של הכוונה תעסוקתית. אף אחד מכך לא קוים, היה כתוב שם : המשמורת תותנה בקיום ההמלצות הנ"ל – שלא קוימו עד עצם היום הזה."
- יצוין, כי בהמשך חקירתה של המומחית, היא ציינה במפורש שהמבקש – האב, היה בטיפול פעם בשבוע וכי הייתה בקשר עם המטפל שלו ואף התרשמה מתהליך שעבר, ומהעובדה ששיתף פעולה (עמוד 14 לפרוטוקול ; שורות 26-30).
וכך גם, יצוין שגם מנהל המרכז הקליני באל"י, אשר ערך בדיקה למבקש בהנחיית הרווחה, קבע :
"ההתרשמות המסכמת שלי בעקבות מפגשי ההדרכה עם ד., היא שד. מסוגל באופן מלא ומוחלט לשמש כהורה מסור ואחראי לבנו א., אני לא רואה מצדו שום נטייה לפוגענות לא מינית לא פיזית ולא אחרת, כך שהמסוכנות שלו לפוגענות כלפי א. היא הנמוכה ביותר בסקאלה."
(ראה נספח ד' לבקשה).
- נוכח כל האמור לעיל, נראה אפוא שבהשוואה בין המבקש למשיבה, יש עדיפות ברורה למבקש, וכי טובת הקטין דורשת כי המשמורת עליו תהיה אצל המבקש.
- נוכח כל שהבאתי לעיל, והסכנה המוחשית הנשקפת לקטין מהתנהלותה הפוגענית של המשיבה, נשאלת השאלה – האם, באמת, כפי שגורמי הרווחה ממליצים, יש להורות על העברת המשמורת עתה, עוד קודם לשמיעת ההוכחות.
גם על שאלה זו השיבה העו"ס לסדרי דין בחיוב, וכאשר שאלתי אותה על כך במפורש, השיבה ( עמוד 15 לפרוטוקול ) :
"..אני בעמדה שהרבה זמן נתנו לאמא אפשרות לשתף אתנו פעולה ואנחנו מודאגים מהמצב של הילד שנתפס לתפיסה של האמא שמעוררת את המציאות שלו, אנחנו חושבים שצריכה להיות העברת משמורת, ושלא יהיה חשוף לתפיסה הזו כי זה לא פוגע בו.."
- אני מאמצת את כל האמור בתסקיר, ואת דברי העו"ס לסדרי דין בעדותה. אני סבורה, כי טענת המשיבה שהעו"ס נוטה לטובת המבקש, אף ראיה זו, נוגעת בראיה מאד סובייקטיבית של המציאות.
- כאשר אני מביאה בחשבון את הניכור ההורי וההסתה שנוקטת המשיבה כלפי המבקש, בהכפשותיה, ובטענות (שלא חדלו) על כך שהמבקש, לכאורה, פגע מינית בקטין, אנס אותו, ירה לו באקדח בין הרגליים, ועוד דברים חסרי שחר,
כאשר המשיבה מחדירה לראשו של הקטין תכנים כה קשים הפוגעים בו רגשית, מעוותים את מציאות חייו, וגורמת לו ניתוק מאביו המבקש ואף שוללת ממנו את הזכות לקשר תקין וטבעי עם אביו המבקש, וכל זאת, כאשר היא נמנעת כפי שחויבה מלהעניק טיפול רגשי ופסיכולוגי לקטין, כאשר אני שוקלת כל אלה, נראה כי יש להיעתר באופן מידי לבקשה ולהורות על העברת המשמורת בקטין באופן מידי אל המבקש.
- ברור לי שהתוצאה היא לא פשוטה, ואולם העו"ס לסדרי דין, כאשר נחקרה בפני, אמרה מפורשות שהמדובר בתיק חריג ביותר, אולי החריג מכל מה שהיה בפני לשכת עבר הירקון בשנים האחרונות. להלן אצטט מדברי העו"ס לסדרי דין בעמוד 19 לפרוטוקול :
"אני כבר עובדת 10 שנים כעו"ס לסדרי דין, והמקרה הזה הוא הכי חריג של העברת משמורת, וזה אחרי שניסינו לגייס את שיתוף הפעולה של האם בכל צורה.
ש. האם לא נראה לך לנכון להמתין לסוף לאחר שמיעת כל העדויות?
ת. ממה שאנו רואים במהלך השנתיים האחרונות, רק כשהחרב הייתה מונחת על צווארה מבחינת הסמכות של בית המשפט, רק כך ניתן היה לגייס, אם זה להודיע על מעבר דירה, אם זה לתת את השם של המטפל שהיו לראשונה שמעתי את שמו.."
- אשר על כן, אני מורה כדלקמן :
49.1 המשמורת הזמנית בקטין תוענק לאביו המבקש, המבקש ירשום את הקטין לבי"ס ממלכתי.
49.2 המשיבה האם תראה את הקטין במרכז הקשר בת"א פעמיים בשבוע, והאב יביא הקטין למפגשים עם האם. מרכז הקשר ימשיך להיות בתל אביב.
49.3 בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962, מוענקות סמכויות לעו"ס לסדרי דין להרחיב את זמני השהיה של הקטין עם אמו מעת לעת לפי הצורך, תוקף ההסמכה לשנתיים מהיום.
49.4 כ"א מההורים יקבל הדרכה הורית ו/או טיפול פסיכולוגי, כפי שיורו גורמי הרווחה, ובהתאם להמלצות התסקיר, ואני מחייבת הצדדים בכך.
49.5 הקטין יקבל טיפול רגשי במסגרת אל"י.
49.6 גורמי הרווחה יתנו תסקיר משלים בדבר מצבו של הקטין עד ולא יאוחר מ-15 יום קודם שמיעת ההוכחות שנקבעו למועד 01.07.18, ויתייצבו לחקירה על התסקיר במועד זה.
49.7 בשל חשיבות העניין, שירותי הרווחה הם שיעבירו החלטתי להורים, ויסייעו בכל הנוגע למשמורת, במידת הצורך – יוכלו גורמי הרווחה להסתייע במשטרת ישראל.
- החלטתי תהיה פתוחה רק לשופט ולצוותו למשך 24 שעות, ולעניין זה, "צוות" הוא גם יחידת הסיוע שתעזור לביהמ"ש בתיאומים הנדרשים.
ניתנה היום, ב' טבת תשע"ח, 20 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
חתימה