פס"ד העוסק בשאלת שיתוף האישה בחברה שהקים הבעל בתקופת החיים המשותפים ובדירה שרכש עובר לנישואין

1. בפניי תביעה לפירוק שיתוף שהגישה התובעת כנגד הנתבע.

רקע

2. התובעת והנתבע נישאו זה לזו כדמו"י בתאריך 12.**.**, לאחר שניהלו מערכת יחסים משנת 2010. בתאריך 15.**.** עזב הנתבע את הדירה השכורה ב******, בה התגוררו הצדדים.
3. בהתאם לכך, נקבע כי תקופת החיים המשותפים בין הצדדים הינה מיום נישואי הצדדים (12.**.**) ועד למועד הקרע, המועד בו עזב הנתבע את דירת המגורים (15.**.**).
4. התובעת הינה מורה ל***** במקצועה והנתבע כלכלן במקצועו. בעת שחיו הצדדים יחד עבד הנתבע בחברת "ו****".
5. הצדדים חלוקים באשר לשאלה מהו המועד בו התחיל הנתבע בהקמת חברה בשם "ס", שבמועד מאוחר יותר הוקמה בשם "ג". לטענת התובעת החברה היא עסק משותף לצדדים, ואילו לטענת הנתבע לתובעת אין חלק בה. ישנה מחלוקת גם באשר לחלקו של הנתבע בחברה והמועדים הקובעים לצורך הערכת שווי החברה.
6. מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לדירה ב****** הרשומה על שמו של הנתבע. הדירה נרכשה בשנת 2012, מספר חודשים טרם נישואי הצדדים. הלוואת המשכנתא שולמה מחשבונם המשותף של הצדדים, אליו גם הופקדו דמי השכירות מהשכרת אותה דירה. הצדדים חלוקים בשאלה האם לתובעת זכויות בדירה זו או למצער זכאית היא למחצית תשלומי המשכנתא ששולמו מהחשבון המשותף.
7. נוסף לרכוש האמור, לצדדים מחלוקת באשר לחלוקת רכוש נוסף הכולל: שני רכבים, חשבון בנק משותף, זכויות סוציאליות, תכולת דירת המגורים ונכסים נוספים.

טענות הצדדים:

8. מחד, טענה התובעת בתביעתה, כי במהלך 4 שנות הנישואין הקדישה עצמה לטיפוח התא המשפחתי, ועברה טיפולי פוריות על מנת להרות. מאידך, הנתבע התמקד בלימודיו, שגשג בעבודתו בחברת "ו'" והתקדם בייזום העסק המשותף לצדדים "ס'". לטענתה, כשהבין את הצלחת החברה החליט להיפרד מהתובעת. אשר על כן, עתרה התובעת לקבלת חלקה בעסק המשותף לצדדים.
9. נוסף על כך, עתרה התובעת לקבלת חלקה בדירה ב*****, הרשומה על שם הנתבע.
10. לבקשת התובעת, יש לחלק את רכושם של הצדדים ביחס של לפחות 70-30 לטובתה, בכדי לאזן את הרכוש הסמוי מן העין שנצבר במהלך הנישואין ונמצא בשליטת הנתבע.
11. מאידך, טען הנתבע כי התובעת היא זו שבחרה לעזוב את הנתבע עקב כך שחלה במחלה המאובחנת כאפילפסיה, ובגינה הוא סובל מקצרים בזיכרון ולא יכול עוד לעבוד. הנתבע מאשים את התובעת במצבו, וטוען כי מחלתו נגרמה עקב התנהגותה. לטענתו, מאז חודש יולי 2015 אינו עובד. הנתבע טען כי התובעת גרמה לנזקים רבים בדירה השכורה, נזקים אותם הוא נאלץ לתקן מכיסו.
12. הנתבע הכחיש את טענות התובעת באשר להשתכרותו וטען כי לא צבר נכסי קריירה ולא הקים עסק במהלך הנישואין, וכי את מקצועו והידע שלו רכש עוד לפני הנישואין.
13. לעניין הדירה טען הנתבע כי היא נרכשה לפני הנישואין ולא חלים עליה דיני השיתוף. הדירה הושכרה ודמי השכירות הופקדו לחשבון המשותף ושימשו לתשלום המשכנתא. התובעת לא הפקידה כספים לחשבון זה.
14. הנתבע טען כי התובעת הוציאה מהחשבון המשותף כספים שצבר הנתבע. התובעת נטלה עמה את רוב המיטלטלין והסתירה הכנסות מהנתבע.
15. לפיכך, ביקש הנתבע כי ייקבע שכל צד יישאר הבעלים של הרכוש, הכספים והזכויות הרשומות על שמו, או לחילופין לקבוע חלוקה לא מאוזנת לטובתו.

השתלשלות ההליך:

16. לאור המחלוקת בין הצדדים באשר לחברה "ג'", מונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת להעריך את שווי החברה נכון למועד הקרע, וכן את הפוטנציאל הרווחי שלה בעתיד (ר' החלטה מיום 3.11.16). חוות דעת המומחה הוגשה לתיק ביום 15.2.17.
17. המומחה קבע כי החברה "ג'" נרשמה ביום 21.8.16 ולפיכך, באופן פורמאלי במועד הקרע לא התגבשו זכויות בחברה. יחד עם זאת, לאור התרשמותו של המומחה כי מוצר החברה הינו המשך למיזם שפותח ע"י ס', שככל הנראה פותח בתקופת החיים המשותפים, ביצע המומחה שתי הערכות שווי לחברה: האחת, במועד הקרע, והשנייה במועד חוות הדעת. המומחה השאיר את ההחלטה האם להתייחס לשוויה של החברה כנכס שהתגבש לפני מועד הקרע - בידי בית המשפט.
18. בדיון שהתקיים ביום 30.3.17 הסכימו ב"כ הצדדים לחוות דעת האקטואר, תוך שכל צד העלה סייגים מסוימים לחוות הדעת מצדו.
19. הצדדים הגישו תצהירים מטעמם ודיון ההוכחות התקיים ביום 19.10.17. במסגרת דיון ההוכחות ניתנה החלטה המאפשרת תיקון טעות סופר שנפלה בס' 3 לתצהיר הנתבע, באשר לכך שחלקה של התובעת בשווי אחזקות הבעל בחברה על פי חוות הדעת הוא 32,906 ₪ (בהתאם לסעיף 4.5.1 לחוות הדעת).
20. במסגרת דיון ההוכחות נחקרו הצדדים. לאחר דיון ההוכחות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

סיכומי הצדדים:

21. לטענת התובעת בסיכומיה, הנתבע ניסה להסתיר מהתובעת ומבית המשפט את קיומו של העסק, וכן התחזה לחולה שאינו מסוגל לעבוד למרות שהוא עובד עד עצם היום הזה.
22. בחוות דעת המומחה נקבע כי אכן קיימת חברה שהחלה את פעילותה במהלך נישואי הצדדים ופעילותה נמשכת עד היום, בשמות שונים, למרות שמדובר באותה חברה. לטענת התובעת הוכיחה כי הנתבע החל לעבוד בחברה, ולפתח את הטכנולוגיה לפני ינואר 2015.
23. התובעת עתרה לכך שבית המשפט יקבל את הערכת החברה ע"י המומחה נכון למועד חוות הדעת, ולא נכון למועד הקרע.
24. התובעת טענה כי חלקו של הנתבע בעסק הוא לפחות 45%. לטענתה "הסכם המייסדים הראשוני" משנת 2015, בין הנתבע למר רשתי, הוא מזויף.
25. לעניין הדירה ב***** טענה התובעת כי היא נרשמה על שם הנתבע מטעמים טכניים בלבד ועל כן היא זכאית למחצית מערך הדירה או לכל הפחות למחצית מדמי המשכנתא ששולמו מהחשבון המשותף.
26. התובעת עתרה כי בית המשפט יפסוק על העברת כל ניירות הערך על שם התובעת, בהתאם להצהרת הנתבע בעדותו והסכמתו לכך.
27. התובעת ביקשה לאזן את שווי הרכבים ותכולת הדירה, וכן ביקשה למנות מומחה להערכת זכויות הצדדים, לרבות זכויות סוציאליות, ניירות ערך, חשבונות בנק ונכסים נוספים, כגון נכסי קריירה ומוניטין. המומחה יתבקש לאזן את נכסי הצדדים על פי היחס שיקבע בית המשפט.
28. לטענת הנתבע בסיכומיו, אין חולק כי הוא חלה. הנתבע הוכיח לטענתו כי עזב את חברת ו' בחודש יולי 2015 מסיבות רפואיות. מאחר ומועד הקרע נקבע לתאריך 16.11.15, ניתן לטעון לכל היותר ל-5 וחצי חודשים במהלכם עבד במסגרת החברה.
29. הנתבע הוסיף וטען כי חוות דעת האקטואר מבוססת על אסופת מסמכים שהומצאה מבלי שהועברה לעיונו, ומבלי שצורפה הקלטה מקורית של תמלול. לפיכך, יש לדחות את ההנחה שהמוצר פותח בתחילת 2015, שכן היא אינה הנחה נכונה. מכל מקום, בהתאם לחוות הדעת של המומחה לא הוקמה חברה לפני אוגוסט 2016, כ-10 חודשים לאחר מועד הקרע. קודם לכן, חברת "ג'" הייתה בגדר רעיון בלבד ולא הייתה קיימת.
30. הנתבע טען כי חלקו בחברה עומד על 22.5% בלבד, בהתאם ל"הסכם המייסדים" משנת 2016 עם מר ***.
31. הנתבע ציין כי על מנת לסיים את ההליכים הסכים להערכת המומחה העומדת על סך של 32,906 ₪ (חלקה של התובעת), בקיזוז החובות של החברה.
32. לעניין הדירה ב***** טען הנתבע כי לא הייתה כל כוונת שיתוף. לכל היותר, יכולה התובעת לטעון לקבלת סך של 14,091 ₪ (מחצית ההפרש בין דמי השכירות למשכנתא, בתוספת מחצית מעלות הליך חידוש המשכנתא). אולם, מאחר ובאותה תקופה התובעת לא עבדה ולא הכניסה כספים לחשבון המשותף, היא אינה זכאית לדבר.
33. הנתבע טען כי התובעת אינה זכאית לקבלת חלק בזכויותיו הסוציאליות שכן היא עונה להגדרת "בן זוג עצלן". התובעת לא עבדה במהלך החיים המשותפים בשל מחלת אביה, ולא בגלל שעברה טיפולי פוריות כטענתה. התובעת הזניחה את הבית וגרמה נזקים לדירה בה התגוררו. התובעת גם פדתה כספים מקרן השתלמות על שמה בסמוך לתחילת ההליכים המשפטיים (בסך של כ-230,000 ₪), וגם משכה סך של 30,000 ₪ מהחשבון המשותף. מאידך, הנתבע שילם סך של 35,245.47 ₪ לסגירת החוב בחשבון המשותף.
34. הנתבע הכחיש את קיומן של אופציות וטען שפג תוקפן עם עזיבתו את חברת "ו'".
35. הנתבע טען כי הצדדים כבר ערכו איזון לרכבים, וכי תכולת הדירה חולקה בהסכמה.
36. הנתבע עתר לדחיית התובענה תוך חיוב התובעת בהוצאות. כמו כן, ביקש הנתבע להורות על סגירת התיק בפסק דין סופי, תוך דחיית בקשת התובעת למינוי מומחים שעד יום מתן פסק הדין לא התבקשו על ידה.

דיון והכרעה:

37. כאמור לעיל הצדדים נישאו בתאריך 12.**.** וחיו יחד עד למועד הקרע, שנקבע לתאריך 15.**.**. בסך הכל חיו הצדדים יחד משך כשלוש שנים. לצדדים לא היו ילדים משותפים.
38. הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון, ולכן חל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "החוק"). בהתאם להסדר, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווי כלל נכסי בני הזוג, למעט הנכסים שהוחרגו.
39. ראשית, אדון ואכריע בטענות הצדדים באשר לחברת "ג'", אשר הוגדרה על ידי התובעת כ"עסק משותף", ואילו הנתבע טען כי המיזם הנוכחי החל את פעילותו כ-10 חודשים לאחר מועד הקרע, ועל כן אין מדובר בנכס שחל עליו הסדר איזון המשאבים.

חברת "ג'":

40. לשם הכרעה בטענות הצדדים, יש לתת מענה לשאלות הבאות: האם החברה החלה בפעילותה בתקופת החיים המשותפים? מהו המועד בו החל הנתבע לפתח את המיזם? מהו מועד ההערכה הרלבנטי? מה חלקו של הנתבע בחברה?

האם החברה החלה בפעילותה בתקופת החיים המשותפים?

41. הבעל הועסק בחברת ו' ישראל בתפקיד מנהל מחקר ופיתוח ולאחר מכן בתפקיד מנהל פרויקט. הוכח בפניי כי הנתבע חלה בתסמונת אפילפטית אשר הפריעה לו בתפקוד בעבודה (ר' נספח מס' 1 לתצהיר הנתבע). עקב מחלתו הנתבע הפסיק את עבודתו בחברת ו' בחודש יולי 2015 (ר' אישור על סיום העסקה, נספח 17 לתצהיר הנתבע).
42. בתחילת שנת 2015 הגה הנתבע, ביחד עם שותפו מר י' ר', מיזם להנגשת שירות לקוחות לחרשים באמצעות הטלפון הנייד. השניים זנחו מיזם זה ופתחו מיזם חדש המספק שירות ויזואלי בעזרת מצלמות למוקדי שירות. שמו של המיזם היה "ס'".
43. בחודש ינואר 2016 התקבלה הצעת מחיר ממשרד עוה"ד ****** לליווי משפטי של חברת ס' (ר' נספח 4 לחוות דעת המומחה), ובחודש מרץ 2016 נחתם הסכם התקשרות עם משרד רו"ח (ר' נספח 5 לחוות דעת המומחה). בסופו של דבר, ממידע שמסר הנתבע למומחה, המיזם "ס'" לא נרשם כחברה פרטית ברשם החברות ולא כעוסק מורשה ברשות המיסים.
44. בחודש אוגוסט 2016 נחתם הסכם מייסדים להקמת החברה בין הנתבע לבין מר י' ר'. שיעור האחזקות בחברה נקבע כך: 25% לנתבע ו-75% למר ר'.
45. בחודש אוגוסט 2016 נרשמה חברת "ג'" ברשם החברות, באופן הבא: לנתבע 22.5% ממניות החברה, ולמר י' ר' 67.5%, ו-10% מהמניות לבעלי מניות אחרים.
46. לטענת הנתבע, וכפי שקבע המומחה בחוו"ד (ס' 3.25), השם "ס'" הוחלף ל"ג'" לאחר שהוחלט שיש בעיה בשם, אך מדובר באותו מיזם.
47. לאור הצהרת הנתבע, כמובא לעיל, ובהתאם להתרשמות המומחה, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר באותו מיזם, ועל כן על אף שחברת "ג'" הוקמה ונרשמה באופן רשמי בחודש אוגוסט 2016, כ-10 חודשים לאחר מועד הקרע, יש לראות את החברה כחברה שהוקמה בתקופת החיים המשותפים.

מהו המועד הקובע להערכת החברה?

48. לאחר שנקבע כי יש לראות את החברה ככזו שהחלה את פעילותה בתקופת החיים המשותפים, יש לבחון מהו המועד הקובע לשם ביצוע הערכת השווי.
49. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערכות המומחה נכון ליום למועד הקרע, ולא לפי מועד חוות הדעת. מועד הקרע הוא המועד בו הפסיקו הצדדים לחיות בשיתוף, ולכן הוא המועד הנכון לאיזון המשאבים ביניהם. זאת ועוד, השיטה בה נקט המומחה להערכת החברה מבוססת על חישוב עלות השכר החודשי הראוי שהיה משולם למר י' ר' ולנתבע בגין חודשי העבודה. לדידי, אין לתובעת חלק בשכר זה בגין החודשים בהם חיו הצדדים בפירוד, לא כל שכן שאין לה חלק בשכר שהיה משולם לידי מר י' ר'.

מהו המועד בו החל הנתבע לפתח את המיזם?

50. לאחר קביעת המועד הקובע יש לבחון את טענות הצדדים באשר למועד תחילת הערכת שווי החברה. ודוק, המועד בו החל הנתבע בפיתוח המיזם הינו בעל השפעה על הערכת שווי אחזקות הנתבע בחברה.
51. המומחה ערך שני תחשיבים בהתבסס על שתי הנחות, המבוססות על טענות הצדדים: תחשיב אחד בהנחה שהבעל החל בפיתוח המיזם החל בחודש ינואר 2015 – כטענת התובעת. תחשיב נוסף בהנחה שפיתוח המיזם החל במרץ 2015, על ידי מר רשתי, והנתבע הצטרף ביולי 2015, עת סיים את עבודתו ב' – כטענת הנתבע. יצוין כי החישובים נעשו על בסיס הקביעה שחלקו של הנתבע בחברה הינו 22.5%.
52. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, והתרשמתי מהראיות שהובאו ומעדויות הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התחשיב המבוסס על ההנחה שהבעל החל את עבודתו במיזם בתחילת ינואר 2015. אמנם, כטענת הנתבע, לא צורף קובץ התמלול המקורי של ההתכתבות שצירפה התובעת, אולם הנתבע בחקירתו לא הכחיש את תוכן ההודעות שנשלחו, וטען כי אינו זוכר. סבורני כי כמות ההודעות ותוכנן מהווה תמיכה מספקת בטענת התובעת. ראייה נוספת ניתן למצוא בכך שהנתבע פרסם באתר לינקדאין כי הוא מכהן כמייסד ומנכ"ל ס' החל מחודש ינואר 2015. לא השתכנעתי כי אכן מדובר בעדכון אוטומטי של חודש באתר, כטענת הנתבע, מאחר ונחה דעתי שלאור כישוריו של הנתבע יכול היה לשנות את הבחירה האוטומטית, ככל שהייתה, ולציין את החודש בו החל בעבודתו בס'. משלא שינה זאת, הדבר מעיד על נכונות הטענה שהחל בעבודתו על המיזם כבר בחודש ינואר 2015. זאת ועוד, התרשמתי כי סביר להניח כי הנתבע עבד בו' אך במקביל כבר החל בפיתוח המיזם, וזאת ובהתבסס על כישוריו המקצועיים של הנתבע.

מה חלקו של הנתבע בחברה?

53. על מנת לקבוע מה חלקה של התובעת בחברה, יש להכריע בשאלה מה חלקו של הנתבע בחברה.
54. לטענת התובעת, חלקו של הנתבע הינו 50% ואילו לטענת הנתבע חלקו 22.5%, כפי שנרשם ברשם החברות.
55. סבורני כי עמדות שני הצדדים אינן משקפות נכונה את מצב הדברים נכון למועד הקרע.
56. הנתבע צירף לתצהירו "הסכם מייסדים ראשוני", הנושא תאריך 2.7.15 (ר' נספח 19 לתצהיר הנתבע). בהסכם, הצהירו הצדדים כי הם מעוניינים להקים בעתיד חברה שעיקר עיסוקה יהיה מתן עזר ויזואלי לשירותי תמיכה מרוחקים. שם החברה יהיה "ס'". לטענתו של הנתבע, כבר אז נקבע כי חלקו של הנתבע יהיה 25% וחלקו של מר רשתי יהיה 75%, וזאת מאחר והעבודה החשובה נעשתה על ידי מר ר'.
57. התובעת טענה כי הסכם זה הינו הסכם מזויף, שכן לא נמסר למומחה בעת עריכת חוות הדעת. לכן, לטענתה, יש להניח כי חלקו של הנתבע בחברה באותו המועד היה 50%, ולא 25% כפי שביקש הנתבע לטעון.
58. התובעת לא תמכה טענה זו בראיות כלשהן. זאת ועוד, התובעת נמנעה מלזמן את מר ר' לחקירה על מנת לנסות ולהוכיח את טענותיה. הראייה היחידה עליה נסמכת התובעת היא הודעת וואטסאפ ששלח הנתבע לתובעת, בה כתב: "בואי נסכם על 25% מהחברה" לאחר שהצדדים התבדחו על כך שהתובעת היא מעין "עובדת" בחברה כי היא עוזרת לנתבע בתיקון באגים במערכת. התרשמתי כי אין בכך בכדי להעיד על כך שחלקו של הנתבע עמד על 50%.
59. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, והתרשמתי מהנתבע בעדותו, נחה דעתי כי ההסכם אינו מזויף, וכי הוא משקף נכונה את הסכמות השותפים בחברה באשר לחלוקת הזכויות בחברה בין הנתבע לבין מר ר'. כך, שבמועד הקרע, חלקו של הנתבע בחברה היה 25%.
60. יצוין כי אין לקבל את טענת הנתבע באשר לכך שחלקו עומד על 22.5% שכן הרישום ברשם החברות נעשה לאחר המועד הקובע לעריכת חוות הדעת (אוגוסט 2016). נכון למועד הקרע, חלוקת האחוזים הנכונה הינה בהתאם להסכם המייסדים הראשוני שצירף הנתבע, קרי – 25% לנתבע.
61. לפיכך, חלקה של התובעת בשיעור אחזקות הבעל בחברה עומד על 12.5%.

מה שווי החברה (פיתוח הטכנולוגיה והפיתוח העסקי לבחינת הטכנולוגיה)?

62. המומחה העריך את שווי החברה הכולל בסך של 570,000 ₪.
63. התובעת טענה כי יש להעריך את החברה בסכומים גבוהים הרבה יותר, ודרשה כחצי מיליון ₪ בגין חלקה בה.
64. התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בדבר הערכת שווי החברה הגבוהה פי כמה וכמה מהערכת שווי החברה על ידי המומחה שמונה ע"י בית המשפט. הפרופיל העסקי של הנתבע באתר לינקדאין (נספח 2 לתצהיר התובעת); אתר האינטרנט של ס'– אין בהם בכדי להוכיח את טענות התובעת באשר לשווי, שכן מדובר בפרסומים שמטרתם משיכת לקוחות, ואין הם מעידים על הכנסות בפועל. גם דברי הנתבע לתובעת, כך לטענתה, באשר להתעניינות רבה מצד לקוחות ענק (ר' ס' 8 לתצהיר התובעת) – אינם מועילים להוכחת הטענה, שכן נראה כי ככל שהדברים נאמרו, מטרתם הייתה להרשים. התרשמתי כי גם ההשתתפות המיזם בפרויקט במרכז הבינתחומי בהרצליה, שהעניקה למיזם קרדיט וירטואלי בלבד ולא תמורה כספית, אינה מעידה על שווי גבוה יותר של החברה (ר' חקירת הנתבע בעמ' 28, ש' 29-34). התובעת לא הציגה בפני בית המשפט חוזי התקשרות או כל מסמך אחר להוכחת טענתה לגבי שווי גבוה יותר. לפיכך, נדחית טענת התובעת.
65. יודגש כי ב"כ התובעת קיבל את הערכת המומחה, וגם התובעת בתצהירה ביקשה לחלק את הרכוש בהתאם להערכת המומחה (ר' ס' 13 לתצהיר). גם הנתבע קיבל את הערכת שווי המומחה (ר' ס' 3 לתצהיר הנתבע).
66. לפיכך, לאור הסכמת הצדדים לחוות דעת המומחה, ובהעדר כל הוכחה באשר לשווי אחר, הריני קובע כי שווי החברה הינו בהתאם לחוות דעת המומחה.
67. לפיכך, ובהתאם לקביעה ששיעור אחזקותיו של הבעל בחברה הוא 25% (ולא 22.5% כקביעת המומחה), חלקו של הנתבע בשווי 142,500 ₪. בניכוי מס דיבידנד בשיעור 25%, מסתכם לסך של 106,875 ₪. מחצית מסכום זה, המגיע לתובעת, מסתכם לסך 53,437.5 ₪.
68. הנתבע ביקש לחייב את התובעת בחובות החברה בסך של 112,618 ₪ לטענתו, אך החובות נוצרו לאחר מועד הקרע ולכן התובעת אינה מחויבת במחציתם.
69. בשולי הדברים יצוין כי בחודש יוני 2016 נרשמה ברשם החברות חברת "א'" בע"מ שבעלי המניות בה גרין א', ג' (הנתבע) וי' ר'. נחה דעתי כי בהתאם לטענת הנתבע מיזם זה הינו מיזם שונה שהוקם לאחר מועד הקרע. המיזם מטפל באיסוף מידע מקופות ממוחשבות בעולם ואינו קשור בשום אופן לחברת ג' (ר' ס' 52 לתצהיר הנתבע). על כן, אין לתובעת כל חלק בו והיא אף אינה טוענת לכך.

הדירה ב*****: האם הוכחה כוונת שיתוף בדירה? האם זכאית התובעת לחלק בדירה או לכספים?

70. בין הנכסים שהוחרגו מהסדר איזון המשאבים שנקבע בחוק נכללים נכסים שהיו לצדדים ערב הנישואין (ס' 5(א) (1) לחוק). למרות הוראת החוק, נקבע בפסיקה כי ניתנת אפשרות לצד להוכיח כוונת שיתוף בנכס מסוים, גם אם מדובר בנכס אשר נרכש על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין (ר' ע"א 6787/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט (5) 596, 615, ש' ביניש (16.2.2005)). ודוק, אין די בקיומם של חיי נישואין ממושכים כדי לקבוע שיתוף בדירה, יש להוכיח קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי (בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני, נבו, 26.12.12).
71. כוונת שיתוף בנכס הספציפי יכולה להילמד מנסיבות העניין, משך הנישואים, אופיים וטיבם, והאם במהלך הנישואים חיו בני הזוג חיי שיתוף מלאים. בנוסף יש לבחון באופן ספציפי את נסיבות קניית הדירה, ואת התנהלות הצדדים בכל הקשור לדירה אף לאחר קנייתה (ר' לעניין זה: ע"א 5939/04 פלוני נ' פלוני, פ"ד נ"ט(1), 665).
72. אין חולק כי הדירה נרכשה על ידי הנתבע טרם הנישואין. טענת התובעת שהצדדים היו ידועים בציבור קודם לכן לא נתמכה בראיות. ודוק, כאמור לעיל ניתנה החלטה לעניין תקופת השיתוף כבר ביום 8.11.16 . מעבר לדרוש יצוין כי סבורני כי אין נפקות לשאלה האם היו הצדדים ידועים בציבור לפני כן, שכן אף לו היו נחשבים כידועים בציבור – אין די בכך ויש צורך להוכיח כוונת שיתוף ספציפית, אשר לא הוכחה כפי שיובא להלן.
73. הצדדים היו נשואים למשך שלוש שנים בלבד. אין ספק כי מדובר בתקופה קצרה יחסית.
74. אין חולק על כך שהתובעת לא נרשמה כבעלים של הדירה. התובעת לא טענה כי לקחה חלק בבחירת הדירה, או שנכחה במעמד החתימה על ההסכם. כל שטענה היה כי הנתבע ציין בפניה כי הדירה שייכת לשני בני הזוג (ר' ס' 33 לתצהיר התובעת), טענה שהוכחשה על ידי הנתבע ומקובלת עלי גרסתו של הנתבע בעניין זה.
75. החשבון המשותף שממנו שולמו החזרי המשכנתא החודשיים, היה בראשית חשבונו הפרטי של הנתבע, אליו צורפה התובעת לאחר הנישואין. גם דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה הופקדו לאותו החשבון, וניתן לראות זאת כך שדמי השכירות שימשו לתשלום רוב החזר המשכנתא החודשי.
76. הנתבע צירף אישור על תשלומי משכנתא ופירוט דפי חשבון בתקופה המשותפת. הנתבע הוכיח כי ההפרש בין דמי השכירות שהופקדו לחשבון המשותף לבין תשלום החזר המשכנתא החודשי בחודשים הנ"ל עמד על סך של 15,182.41 ₪. נוסף על כך, בגין מחזור המשכנתא שולם סך של 13,000 ₪ (ר' נספחים 20-21 לתצהיר הנתבע).
77. נוכח האמור הריני קובע כי התובעת זכאית למחצית הכספים הנ"ל, שכן כספים אלו היו משותפים לצדדים. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת בגין האמור סך של 14,091.21 ₪.

עניינים נוספים:

זכויות סוציאליות:

78. לטענת התובעת, ההפרש בזכויות הסוציאליות הצבורות עומד על 220,000 ₪. התובעת לא הוכיחה טענה זו, ולא צירפה מסמכים לאשש את טענתה. התובעת לא עתרה למינוי אקטואר לשם בחינת הזכויות הסוציאליות בין הצדדים במהלך ההליכים, ואיני סבור כי יש להיעתר לבקשתה כעת, בתום ההליכים.
79. נוסף על כך, התרשמתי כי בנסיבות המיוחדות של העניין בו עסקינן, אין ליתן לתובעת חלק בזכויות הסוציאליות שצבר הנתבע (ר' ס' 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, ולדוגמא תמ"ש (ב"ש) 1066/06 נ.ש. נ' ל.ש. [נבו, 30.5.11]; תמ"ש (י-ם) 12950/03 ד' מ' נ' ר' מ' [נבו, 10.2.08]). הצדדים היו נשואים רק למשך 3 שנים, שזוהי תקופה קצרה לכל הדעות.
80. התובעת אישרה כי במהלך רוב החיים המשותפים של הצדדים לא עבדה (ר' עמ' 23, ש' 1). הנתבע צירף התכתבות המעידה על כי הפסקת העבודה כמורה בבית הספר הייתה על רקע סכסוכים ללא קשר למצב בריאות (נספח 6 לתצהיר). איני סבור כי בטעמים שהביאה התובעת לכך שלא עבדה, בכדי להוות הסבר מניח את הדעת לבחירתה שלא לעבוד כלל, ולו באופן חלקי.
81. טעם נוסף לשלילת חלקה של התובעת בזכויות הסוציאליות שצבר הנתבע נעוץ בכך שהתובעת אישרה כי משכה מחשבון הבנק המשותף לצדדים 230,000 ₪ או 240,000 ₪, כספים שהתקבלו מקרן השתלמות שהייתה על שמה (ר' עמ' 24, ש' 35-36, ובעמ' 25, ש' 1-2).
82. מעבר לדרוש יצוין כי אף לו הייתה מתקבל הערכת התובעת את הזכויות הצבורות על שם הנתבע, הערכה שלא הוכחה, נראה כי זכויות אלו מתאזנות לאור העובדה כי התובעת משכה כספים שהתקבלו מקרן השתלמות על שמה, שהופקדו בחשבון הבנק המשותף.
83. לאור כל האמור, הריני קובע כי לתובעת אין חלק בזכויות הסוציאליות שנצברו על ידי הנתבע בתקופת החיים המשותפים.

ניירות ערך:

84. לאור הראיות שהובאו בפניי ומאחר והתרשמתי מאמינות גרסת הנתבע באשר לכך שהאופציות שניתנו לנתבע בוטלו עקב עזיבתו (ר' נספחים 22-23 ועדות הנתבע בעמ' 35, ש' 26-29), נדחות טענות התובעת בעניין זה.

חשבון בנק:

85. הנתבע הוכיח כי שילם סך של 35,245.47 ₪ על מנת לסגור את החוב בחשבון הבנק המשותף, ועל כן הוא רשאי לקזז מחצית מסך זה (סך של 17,622.74 ₪) מכספים המגיעים לתובעת ממנו על פי פסק הדין.
86. התובעת אישרה כי משכה סך של 30,000 ₪ מהחשבון המשותף לצדדים סמוך להגשת התביעה לשם הגשת תביעה ליישוב סכסוך (ר' עמ' 23, ש' 10-22). לפיכך, הנתבע זכאי לקזז מחצית מסך זה(סך של 15,000 ₪) מכספים המגיעים לתובעת ממנו על פי פסק הדין.

רכבים:

87. התובעת לא הוכיחה את שווי הרכבים. מאידך, הנתבע טען כי שווי הרכבים אוזן בהסכמה, אך לא הוכיח זאת. על כן, הריני מורה על איזון הרכבים. האיזון יעשה בהתאם לשווי הרכבים על פי מחירון לוי יצחק במועד הקרע. על הצדדים לערוך החישוב בהתאם, ככל שיעמדו על עניין זה

הדירה בה גרו הצדדים:

88. התובעת לא פירטה מהי התכולה ומה שוויה. מאידך, הנתבע טען כי התכולה חולקה בהסכמה. התובעת לא הוכיחה את גרסתה בכל דרך ואף לא פירטה אותה כלל, לפיכך נדחית טענת התובעת בעניין זה.
89. הנתבע טען כי התובעת גרמה לנזקים בדירה ויש לאזן את התשלום בגין הנזקים. הנתבע לא הוכיח כי שילם בגין תיקון הנזקים, ולא צירף קבלות להוכחת טענותיו, ועל כן הן נדחות.
90. נכסים סמויים: התובעת לא הוכיחה טענותיה בעניין זה ולו בבדל של ראייה.
91. טענות התובעת באשר להפעלת ס' 8(2) לחוק יחסי ממון, כך שיקבע כי היא זכאית ל-70% דינן להידחות שכן אינני סבור כי הנסיבות מצדיקות חלוקה כנטען.
92. לסיכום:

• א. על הנתבע לשלם לתובעת סך של 53,437.5 ₪ בגין חלקה בחברה.
• ב. על הנתבע לשלם לתובעת סך של 14,091.21 ₪ בגין כספים ששולמו עבור הדירה ב*****.
• ג. הנתבע רשאי לקזז סך של 17,622.74 ₪, מאחר ששילם את יתרת החובה בחשבון המשותף.
• ד. הנתבע זכאי לקזז סך של 15,000 ₪ מאחר והוכח כי התובעת משכה 30,000 ₪ מהחשבון המשותף עובר לפירוד.
• ה. יש לאזן בין שווי הרכבים בהתאם לאמור לעיל, וזאת ככל שמי מהצדדים יעמוד על כך.
• ו. יתר טענות הצדדים נדחות.

93. נוכח תוצאת פסק הדין, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
94. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.