פלונית נ' עיריית נתניה ואח'

לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת. על פי הנטען, התובעת נפלה ונחבלה כתוצאה ממפגע בשטח העיר נתניה. הצדדים חלוקים הן במישור האחריות והן ביחס לנזק.

א. רקע וטענות הצדדים בתמצית:

1. בהתאם לכתב התביעה, התובעת ילידת 1932 (בת 80 במועד האירוע ובת 85 כיום), נחבלה ביום 23/5/2012, בעת שהייתה בדרכה למועדון הקשישים בעיר נתניה. התובעת טוענת, כי בעת שהלכה על מדרכה ברח' אברהם סטופ בנתניה ובסמוך למעבר חצייה בו התכוונה לחצות את הכביש, רגלה נתקלה במפגע שהיה במדרכה וכתוצאה מכך היא נפלה ונגרם לה נזק גוף (להלן: "האירוע", סעיפים 4-5 לתצהיר התובעת).

   נטען, כי המפגע במדרכה נוצר בעקבות חוסר בגרנוליט אשר יצר שקעים, והפרש גבהים (סעיף 7 לתצהיר התובעת).

2. לכתב התביעה צירפה התובעת את חוות דעתו של פרופ' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדי, ולפיה בעקבות האירוע נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין המגבלה בשורש כף היד ו- 15% נכות צמיתה נוספת בגין המגבלה בתנועות הכתף (הנכות משוקללת בשיעור 23.5%).

3. הנתבעות 2-1, עיריית נתניה והראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעות") הכחישו את נסיבות קרות האירוע, הכחישו קיומו של המפגע במדרכה ולחילופין, שללו כל קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת ובין המפגע הנטען. נטען, כי המפגע הנטען אינו אלא קטע מדרכה בו קיים קילוף שטחי של האספלט והחסר מולא בחול מהודק; לא ניתן לראות בצילומים שצורפו הבדלי גבהים של ממש בין משטח האספלט לבין המשטח החולי ולכן אין המדובר במפגע; במועד האירוע המדרכה הייתה בתהליך של החלפת הריצוף בחדש ובינתיים הוחלפה כולה; נציג העירייה ביקר במקום ביום 21/5/15, ערך דו"ח וקבע, כי "לא ניתן לאתר את המפגע"; העירייה פועלת כפי שעירייה סבירה צריכה לפעול ומשפצת את מדרכות העיר לפי נוהל מסודר, בהתאם למצב המדרכה ובהתאם למגבלות התקציביות העומדות לרשותה; מצב המדרכה היה ידוע לתושבים ובכל המקרה תהליך השיפוץ היה בעיצומו; על התובעת היה להתאים את הליכתה בהתאם למצב המדרכה; לא נמצא דיווח מצד גורם כלשהו או תלונה לגבי המפגע במדרכה; למחלקת אחזקת דרכים ושפ"ע מתקבלות פניות ונמסרים דיווחים אודות מפגעים ברחבי העיר לרבות ממוקד העירוני, ממערכת פניות הציבור, אתר האינטרנט של העירייה ודף הפייסבוק כל פנייה נבדקת על ידי מפקח מחלקתי ואם מתגלה מפגע הוא מטופל מיד; העירייה מעסיקה מעל 100 פקחים המסיירים ברחובות העיר מידי יום ובנוסף מעסיקה חמישה מנהלי רובעים האחראים על הנעשה בשטחם כך שפרט לדיווחים המתקבלים מהתושבים, מתקבלים גם דיווחים מהפקחים במידה והם נתקלים במפגע כלשהו (תצהיר עדות מר רפאל אוביידוב מנהל אגף אחזקות ומאור רחובות בעיריית נתניה (להלן: "מנהל אגף אחזקות" או "עד הנתבעות").

4. הנתבעות הגישו את חוות דעתו של ד"ר ג' ביאליק מומחה בתחום האורתופדי ולפיה בגין האירוע נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בלבד. נוכח הפער בין חוות דעת המומחים, מונה כמומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי ד"ר עופר רק. בהתאם לחוות דעתו של ד"ר עופר רק, לתובעת נותרה נכות יציבה בגין המגבלות בכתף שמאל בשיעור 15%, כאשר האירוע מושא התביעה גרם לנכות יציבה בשיעור 7.5% בלבד.

5. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בתיק ביום 28/12/2017 העידו ונחקרו התובעת ובתה ומטעם הנתבעות העיד מנהל אגף האחזקות. יצוין, כי ב"כ הנתבעות ויתרה בהגינותה על חקירת המצהירות הנוספות מטעם התובעת שהגישו אף הן תצהירים לתיק.

6. הצדדים הגישו סיכומים מטעמם לתיק, והם חלוקים, אפוא, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. סוגיות אלו תבחנה להלן.

    

   ב. נסיבות קרות האירוע וקיומה של אחריות:

7. ביום התאונה התובעת הייתה בת 80. כמתואר בתצהירה (סעיפים5-8), ביום 23/5/2012 יצאה התובעת לבדה בשעה 08:00 בבוקר מביתה שברחוב מוצקין בנתניה לכיוון מועדון קשישים ברחוב שמחה ארליך, במטרה להשתתף בשיעור התעמלות. בדרך זו אמורה התובעת לחצות מעבר חצייה הנמצא ברחוב אברהם סטופ.

8. התובעת טוענת, כי בהגיעה סמוך למעבר החצייה, היא התקרבה לצד השמאלי של המדרכה, הסמוך למעבר החצייה כדי לחצותו. בעשותה כן, נתקעה רגלה במפגע במדרכה ובשל כך היא נפלה ארצה והחלה לדמם. למקום התאונה הזדמנה עוברת אורח שסייעה לתובעת לקום וליוותה אותה לסניף קופת חולים סמוך (ברחוב רזיאל). בקופת החולים התלוננה התובעת על כאבים וחבלות בפנים, בכתף שמאל, בבית החזה, בכף יד שמאל וברך ימין ובצילום שנערך לה באותו היום, הודגם שבר מרוסק של ראש ההומרוס בכתף שמאל (סעיף 12 לתצהיר התובעת).

    

9. את המפגע הנטען מתארת התובעת בתצהירה כך: "...מפגע במדרכה, אשר נוצר בשל חסר של גרנוליט אשר יצר שקעים והפרשי גובה במדרכה. לפיכך נוצרו שקעים גדולים אשר גרמו לחוסר אחידות בגובה מפלס המדרכה והדבר הווה מפגע שבגינו נפלתי" (סעיף 7 לתצהיר התובעת). כתימוכין לדבריה, הגישה התובעת קובץ תמונות של המפגע (ת/1) וכן צילומים שהופקו בעזרת השירות המקוון Google Maps, המראים, כי המפגע מצוי במקום עוד מאז חודש דצמבר 2011 (המועד האחרון של שבו התעדכן המידע החזותי במאגר) (ת/4 ו- ת/5). המפגע נראה גם בשחזור מוסרט שביצעה התובעת במקום, מספר חודשים לאחר האירוע (ת/3).

    

10. במהלך דיון ההוכחות נחקרה התובעת על גרסתה, חזרה עליה באורח בהיר וסדור ומצאתי את עדותה מהימנה. התובעת נשאלה האם היא נתקלה במפגע במדרכה והשיבה: "הרגל נכנסה בפנים ונפלתי" (עמ' 11 ש' 8 לפרוטוקול). לשאלת בית משפט, התובעת הדגימה כיצד נכנסה רגלה לתוך "החור" (שם, ש' 12). בהמשך חקירתה התבקשה התובעת לסמן על גבי תמונה היכן נפלה והצביעה על המפגע הנראה בתמונות וכן הצביעה להיכן הגוף שלה "נפל" (שם, ש' 23-25).

     

11. הנתבעות טוענות מצדן, כי אין מדובר במפגע כלל ועיקר. כפי שייראה להלן, הנתבעות הציגו גרסה מתפתחת ומשתנה עם התקדמות ההליכים, באורח שהתקשיתי לתת בה אמון. תחילה מסר העד הנתבעות בתצהירו כי מדובר "בקילוף שטחי של האספלט" אשר "מולא בחול מהודק" (סעיף 4 לתצהיר מנהל אגף האחזקות). בחקירתו הנגדית התבקש עד זה להסביר כיצד קבע בתצהירו, כי בתמונות המפגע ניתן לראות שהחסר "מולא בחול מהודק" והשיב: " אני לא ראיתי בעצמי חול מהודק, זה לא ארגז חול, אנשים הולכים שם, אנשים הדקו את החול הזה, זה חול בתוך אספלט מקולף" (עמ' 18 ש' 32-33).

     

    בהמשך חקירתו הנגדית התבקש עד הנתבעות, להתייחס לתמונות המפגע הנטען (ת/1, ת/4, ת/5) ואשר עיון בהן אינו מותיר כל ספק, שמדובר במפגע ברור אשר יוצר מעין "בור" במדרכה והשיב, כי אכן זה לא נראה אסטטי אבל זה לא אומר שזה מפגע (עמ' 19 ש' 1-2). בהמשך חקירתו התבקש עד הנתבעות להתייחס לתמונה שצורפה כנספח א' לתצהירו ונשאל האם החול עליו הוא מדבר יוצר משטח אחיד והשיב: "בוא נגיד שהוא לא אחיד, ההבדל בגבהים בין החול לאספלט לא הבדל גדול, זה הבדל מינורי להערכתי לא מהווה מפגע, אין לי תמונות מדידה משם, ממה שאני רואה בתמונות זו דעתי" ( עמ' 19 לפרוטוקול ש' 7-9).

    בשלב זה, הוצגו לעד הנתבעות תמונות נוספות של המפגע הנטען או אז אישר העד: "בתמונה שבית משפט מציג לי יש הפרש גבהים (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 19) ומיד הוסיף כי מדובר בתמונת תקריב. בהמשך הוצגה לעד תמונה נוספת אליה הוא נדרש להתייחס והשיב: " אני לא יודע מאיפה זורחת השמש בתמונה הזו, עם השמש זורחת לכיוון הזה, בדרך כלל הדבר הזה, אני מדבר מהניסיון, יכול להיות שהדבר השחור זה צל, כשיש צל נראה הרבה יותר עמוק ומאיים, זה מהניסיון (עמ' 19 ש' 18-26). בשלב זה, נשאל עד הנתבעות האם הוא רואה בתמונה סימנים של צל והשיב באופן לא ברור: "אני מדבר על השוליים של הדבר הזה" (שם, ש' 26).

     

12. ניכר היה במהלך עדותו של עד הנתבעות, כי למרות שהוצגו בפניו תמונות ברורות של המפגע ואף סרטון וידאו של שחזור התאונה, באלה ניתן לראות מפגע ברור היוצר מעין " בור" במדרכה, ליקוי נרחב היוצר הפרש גבהים משמעותי במפלס המדרכה, הוא התעקש לראות בליקוי הנטען "קילוף שטחי" של האספלט המהווה פגם אסטטי בלבד. עיון בתמונות ובסרטון אינו מותיר כל מקום לספק כי מדובר במפגע ברור גלוי נרחב ומסוכן במדרכה. בנסיבות אלה וממכלול עדותו של עד הנתבעות בפניי, כפי שפורט לעיל, התקשיתי לתת אמון בעדותו.

     

13. במהלך חקירתו של עד הנתבעות התברר בנוסף, כי העד החל לשמש כמנהל אגף האחזקות בעירייה בספטמבר 2016 וכי במועד האירוע מושא התביעה הוא כלל לא עבד בעיריית נתניה (עמ' 17 ש' 23-26). התברר בנוסף, כי המידע שמסר עד הנתבעות בתצהירו לא נרשם מידיעתו האישית של העד אלא על סמך מידע שקיבל מאחרים ומניתוח התמונות שהתובעת צירפה לתיק המוצגים מטעמה (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 11-20).

     

14. העירייה לא התייחסה למפגע הנטען כאל מפגע הדרוש תיקון במועד התרחשות התאונה ואינה מוצאת את התאונה שארעה כחריגה. כך העיד העד מטעם הנתבעות בחקירתו הנגדית:

    "ש.: אני מציגה לך סרטון שהתובעת משחזרת את הנפילה - היא שמה את הרגל שלה. אתה מסכים איתי שיש הבדל גובה?

    ת.: אני הסכמתי גם לפני זה שיש הפרשי גבהים, אבל במדרכות לא בונים בפלס. מותחים חול לפי זה, מיישרים את המדרכה, אין תקן שחייבים פלס. מן הסתם אם אנחנו מסתכלים על הסטטיסטיקות של מתלוננים, הרי רובם הם בגיל מבוגרים. להגיד שבכל נפילה העיריה אשמה... אנו עושים הרבה עבודה ופיקוח..." 

    (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 29-35).

     

15. על עיריות, כדוגמת הנתבעת, חלה חובת זהירות מושגית כלפי תושבי העיר ומבקריה (ראו למשל ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343 (1989)). באחריות עירייה לשמור על תקינות רחובותיה, לא כל שכן, על המדרכות שבה, עליהן פוסעים יום-יום עשרות הולכי רגל. כך גם מורה לשון ס' 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש]:

    235.בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

    (1)תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב;

    (2)תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;

    (3)תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;

    [...]

    (5)תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות.

     

16. אכן, כפי שטוענת הנתבעות, ידוע הוא "כי מדרכות אינן מישור גיאומטרי. לעולם תימצאנה בהן בליטות או שקערוריות" (ראו ת"א (שלום ת"א) 12411-05-12 ל.ז. נ' עיריית חולון (2.5.2016). עוד ידוע הוא כי "...'מצרך המוני' כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. 'גלים' שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות... הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לאירועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה..." (ראו ע"א (מחוזי י-ם) 4344/97 כהן נ' עיריית רמת גן (21.1.1998)).

17. שונים הם פני הדברים בענייננו. הראיות שהוגשו לתיק בית משפט (תמונות המפגע והשחזור שערכה התובעת במקום האירוע) מצביעים בבירור, כי אין עסקינן בפגם אסתטי הפוגע בסימטריות המדרכה אלא במעין "בור" עם הפרש גבהים ניכר, המצוי במדרכה ובסמוך למעבר חצייה. מעידה אגבית ל"בור" זה עלולה לגרום לנפילה ולנזק. מדובר בליקוי גלוי לעין, נרחב ומשמעותי. ליקוי כגון זה על העירייה מוטלת חובה לתקן מבעוד מועד, לבטח לאור מיקומו, בסמוך מאוד למעבר חצייה.

18. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי ואת עדותה של התובעת, באתי לידי מסקנה, כי עלה בידי התובעת לשכנע כי אכן נפלה ונחבלה בעקבות הליקוי הנטען. עדותה של התובעת בפניי הייתה סדורה ומהימנה. ניכר כי מדובר במי שמספרת את הדברים כהווייתם ואינה מגזימה בתיאור האירוע. עדות התובעת נתמכה במסמך רפואי מזמן אמת (23/5/2012) המחזק לטעמי את גרסת התובעת, הגם שאין במסמך רישום המעיד על הליקוי במדרכה אלא כי "היום מעדה ברחוב נחבלה בפנים, חזה וכתף שמאל...הערכת כירורג דחופה" (המסמך צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת). ראו גם מסמך רפואי נוסף מיום האירוע, ובו נרשם, כי בצילום כתף שמאל אובחן "שבר הומרוס מקורב...".

19. בתה של התובעת גב' ש.ר הגישה תצהיר עדות, ובו ציינה, כי מיד לאחר התאונה התובעת התקשרה אליה וסיפרה לה את כל אשר אירע; סיפרה כי נפלה ברחוב בשל מפגע במדרכה וכי אישה שעברה במקום וראתה אותה על הרצפה, הושיטה לה עזרה וליוותה אותה לקופת החולים. בתה של התובעת פרטה בתצהירה, כי למשמע פרטי האירוע, היא נבהלה והגיעה לקופת החולים בחלוף בין 15-20 דקות משיחת הטלפון. הבת מסרה, כי לקחה את אמה לצילום בקופת החולים האזורית. הצילום שנערך הדגים שבר מרוסק בכתף שמאל (ר' סעיפים 6 -7 לתצהיר ש.ר).

    בחקירתה נשאלה העדה ש.ר, האם היא נכחה בבדיקה שנערכה לתובעת בקופ"ח והשיבה שכן (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 20-21). העדה ש.ר נשאלה, האם התובעת סיפרה לרופא מה קרה לה והשיבה: " כן אבל הייתה עם כאבים, ממה שהצליחה לספר היתה עם כאבי תופת, בן אדם נופל ושובר את היד את יודעת איך יכול לדבר" (שם, ש' 23-24). בחקירתה מסרה העדה ש.ר, כי התובעת סיפרה בנוכחותה לרופא המטפל (ד"ר חביב) כיצד אירע המקרה וכאשר נשאלה מדוע לא ציינה מידע זה בתצהירה, החלה לבכות והעידה, שלא חשבה כי מדובר בפרט מהותי ושיש צורך לפרט את האירוע לפרטי פרטיו.

    לא מצאתי כי המסמך הרפואי שנרשם בזמן אמת סותר את גרסת התובעת. לא נרשם במסמך רפואי זה שהתובעת נפלה בעקבות סחרחורת או כי איבדה את הכרתה טרם נפלה אלא, כי מעדה ברחוב. ברי, כי התובעת איננה הגורם אשר רשם את המסמך הרפואי ואינה יכולה להיות אחראית על הרישום.

20. אני מקבל את עדותה של ש.ר, כי התובעת מסרה לרופא קופ"ח, כפי שמסרה גם לה, את פרטי האירוע. אומנם, ש.ר אינה עדת ראייה לאירוע עצמו ולכן היא אינה יכולה להעיד כי התובעת נפלה ונחבלה בעקבות המפגע הנטען. אך יחד עם זאת, עדותה לפיה שמעה מהתובעת את פרטי המקרה- בזמן אמת- בקופ"ח, מחזקת את גרסת התובעת.

21. בסיכומי הנתבעות נטען בנוסף (סעיפים 6 ו-9), כי צפייה בסרטון שחזור האירוע והתרשמות ממצבה של התובעת במועד דיון ההוכחות מלמד, כי לתובעת "קשיי הליכה משמעותיים", היא איננה יציבה והליכתה איטית ורעועה". דעתי אינה כדעת הנתבעות. התובעת בעת השחזור הייתה כבת 80 הליכתה מתאימה לגילה ואינה נחזית כהליכה "רעועה או בלתי יציבה". בסרטון נראית התובעת מתקרבת עם רגלה למפגע הנטען וחוששת ליפול לבור שיוצר המפגע ולכן היא מתקרבת ומתרחקת מהבור ואין לומר כי היא אינה יציבה באופן אשר עשוי לספק הסבר אחר לנסיבות קרות אירוע התביעה. במועד דיון ההוכחות ( 2017) חלפו כחמש שנים מאז קרות אירוע התובענה, התובעת התבגרה (כבת 85), הליכתה נחזתה כאיטית יותר אולם איני יכול לקבוע כי הליכתה אינה יציבה ומכל מקום, אין רלוונטיות למצב הליכתה של התובעת במועד דיון ההוכחות למצב הליכתה חמש שנים קודם לכן.

22. העדה מטעם התובעת ש.ר נשאלה בחקירתה, האם יכול להיות שהתובעת נפלה לא בגלל המפגע הנטען אלא מחמת מצבה הרפואי (סחרחורות) או גילה והשיבה: "יכול להיות שלאמא היה סחרחורות אבל אמא שלי הייתה יציבה, אמא שלי מטופלת אני לא אתן לאמא שלך ללכת 3 פעמים בשבוע למועדון כשהיא עם סחרחורות" (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 18-24). עדותה של ש.ר אף בעניין זה מקובלת עליי, הגיונית ומשתלבת היטב עם תיקה הרפואי של התובעת. חרף בעיותיה הרפואיות השונות של התובעת, אין בתיקה הרפואי עב הקרס, אינדיקציה לפיה במועדים הרלוונטיים לתביעה היא סבלה מסחרחורות או חוסר יציבות או אף מנפילות. אין באירועים עליהם הצביעה הנתבעת ואשר אירעו שנים לפני אירוע התביעה, כדי להעיד שבמועד הרלוונטי בו עסקינן, התובעת נפלה מחמת מצב רפואי. לא זו אף זו, לא מצאתי בתיק הרפואי אינדיקציה לכך כי באירועים קודמים במהלכם נחבלה התובעת (באוטובוס ובמדרגות) היא נחבלה מחמת סחרחורות או מצב רפואי. מדובר בטענות שנטענו על דרך הסתם ולא הוכחו במאום.

23. טענת הנתבעות, כי התובעת אינה יודעת ממה נפלה (סעיף 7 לסיכומי התובעת) איננה נכונה. הנתבעות נסמכות על תשובת התובעת בחקירתה לשאלה, האם טרם נפלה הבחינה בחוסר האספלט במדרכה, ועל כך השיבה התובעת: "לא יודעת, היה באמת, פתאום נכנסתי ונפלתי, היה נכנסתי ככה נפלתי רגל שלי נכנסה, זה קרוב למעבר חצייה רציתי לעבור במעבר חצייה" (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון ש' 1-4). במילים אחרות, התובעת לא השיבה שאינה יודעת ממה נפלה אלא שאינה יודעת לומר אם הבחינה טרם נפלה בחוסר באספלט.

24. הנתבעות טוענות בסיכומים מטעמן (סעיף 9) כי הגיונם של הדברים מחייב לקבוע, שהאירוע אירע בעת שהתובעת התכוונה לחצות את הכביש וירדה ממפלס המדרכה למפלס הכביש ובשל הליכתה הרעועה וחוסר תשומת ליבה לנתיב הליכתה, כשלה ברגליה ומעדה. דעתי שונה. עיון בתמונות המפגע מלמד בבירור, כי על מנת להגיע למעבר החצייה הנמצא משמאל למדרכה אך סביר שהולך הרגל המבקש לפנות שמאלה למעבר החצייה ילך בצדה השמאלי של המדרכה, ושם ממוקם המפגע. המפגע שניתן לראותו בבירור בתמונות אינו מהווה סיכון לנפילה רק לאדם מבוגר אלא אף לבחור צעיר אשר עשוי להיתקל בו מבלי לשים לב. דווקא המעבר בין המדרכה לכביש, במקום המיועד לכך (כפי שנראה בתמונות), אינו כולל הפרש גובה, להבדיל מהמפגע הנטען.

25. טענת הנתבעות, כי העירייה פעלה לשיפוץ המדרכות על פי תוכנית סדורה וסדרי עדיפויות המחושבים בהתאם לתקציבים העומדים לרשותה ולמצב המדרכה, לא הוכחה משלא נתמכה באסמכתאות כלשהן בתקופה הרלוונטית לתובענה ומשלא הובאו להעיד העדים ששימשו בתפקידי פיקוח ובקרה במועדים הרלוונטיים לתביעה. מדובר בטענות שנטענו על דרך הסתם וללא כל רלוונטיות לנסיבות המקרה הנדון. ברי כי העירייה, ככל גוף ציבורי, פועלת בהתאם לתקציבים ולאילוצים. ברם, אין בטענות אלה כדי לפטור את העירייה מחובותיה על פי הדין לתקן ולמנוע מפגעים בתחום השיפוט שלה. ממילא לא הוצגו נתונים לפיהן העירייה הייתה חסרה תקציב לטיפול במפגע מושא התביעה ו/או כי סדרי העדיפויות הכתיבו טיפול במפגעים אחרים (בשים לב, כי הוכח שמפגע הנטען היה קיים ולא טופל משך תקופה ארוכה, ולכל הפחות משנת 2011 ועד לשנת 2014).

    לא זו אף זו, הימנעות הנתבעות מלהציג דוחות פיקוח לתקופה הרלוונטית לתביעה וכן הימנעות מהזמנת מפקח מטעם עיריית נתניה לאזור הרלוונטי למקום האירוע במועד האירוע, בהעדר כל הסבר סביר, מקימה חזקה שבדין כי לו הוצגו אותן הראיות היו אלה תומכות דווקא בגרסת התובעת (ראו בעניין זה ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736, 760(1980), ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ' טלקר חברה, בע"מ פ"ד מד(4) 595, 603 (1990). בענייננו, הסבר לא ניתן, לא כל שכן הסבר סביר, ולפיכך עומד הדבר לרועץ לנתבעות.

26. עדות התובעת בדבר אופן התרחשות התאונה ונסיבותיה היא אכן בבחינת עדות יחידה של בעל דין. בהתאם להוראות ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971, לא יפסוק בית המשפט בהליך אזרחי בנסיבות המפורטות בגוף הסעיף, על פי עדותו של עד יחיד, אלא אם ייתן טעם על שום מה הוא מוכן להסתפק בעדות יחידה. בענייננו, ניתן וראוי לפסוק על סמך עדות זו, במיוחד כאשר עדות התובעת נתמכה בצילומים המתעדים את המפגע, שחזור התאונה שהוגש לתיק ובו פרטה התובעת והדגימה כיצד נתקלה רגלה במפגע הנטען, מסמכים רפואיים כמפורט לעיל וכן לאור התרשמות בית משפט מעדותה הסדורה, העקבית, והמהימנה של התובעת כמו גם של העדה מטעמה.

27. בסכומו של דבר, התובעת הוכיחה במאזן הדרוש במשפט אזרחי, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה קיים מפגע של ממש במדרכה וכי התובעת נפלה ונחבלה בעקבות המפגע. עוד הוכח, כי מדובר במפגע גלוי שאינו מפגע אסטטי אלא מפגע היוצר סיכון ממשי כלפי אזרחים הפוסעים במדרכה ומבקשים להגיע למעבר החצייה. מפגע כאמור בעניינו, הנמצא סמוך למעבר חצייה בו סביר שיעברו אנשים רבים, מטיל חובת זהירות מוגברת על העירייה. בנסיבות אלה, נקל לקבוע, כי היה על העירייה לתקן את המפגע וכי העדר התייחסות למפגע זה ותיקונו, עובר לקרות האירוע, מחייבת הטלת אחריות על הנתבעות בנזיקין.

    האשם תורם

28. בהתאם להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ראו ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2.12.2009); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

29. בענייננו, האירוע ארע בשעות הבוקר בתאורה מלאה, בסביבה המוכרת לתובעת, בסמוך לביתה של התובעת וניתן להניח שאין זו הפעם הראשונה שהתובעת פוסעת בדרך זו. התובעת לא הבחינה במפגע קודם לנפילתה למרות היכרות עם הסביבה ומשכך, נכון להשית עליה אשם תורם.

     

30. אולם בנסיבות שהתבררו כאן שיעור האשם התורם שיוטל על התובעת יהא מתון בהתחשב שמדובר במפגע הסמוך למעבר חציה במקום שמצופה מעובר האורח לא ללכת כשעיניו בקרקע אלא להיזהר דווקא מן המכוניות העוברות במקום וכן בשים לב שמדובר במקום אשר לגביו חובת הנתבעת לדאוג לתקינותו מוגברת.

     

31. בנסיבות שהובררו, אני קובע, כי אשמה התורם של התובעת עומד על 10%.

     

32. לסיום פרק זה, איני יכול שלא להתייחס לדברים שמסר ראש מחלקת אחזקות בעיריית נתניה במהלך חקירתו הנגדית (בעמ' 20): "נוח להאשים את העירייה, לאישה שנפלה במקום. מאוד מקובל להאשים את העיריה בנפילות כאלה ואחרות. אנשים לא מסתכלים על עצמם. יש תחושה כזו שבתי משפט יחייבו את העירייה לסחוב את האנשים בעגלות".

    לטעמי, אמירות מעין אלו ראוי שלא תאמרנה לבטח לא בנסיבות התיק שבעניינו, כאשר הוכח כי המפגע הנטען אינו אלא מעין "בור" הנמצא במדרכה. סביר כי קשישים נוספים, כדוגמת התובעת וגם צעירים, כיתתו רגליהם יום-יום באותה מדרכה בדיוק והיו עלולים גם הם, כמותה, להינזק בהיסח דעת. חזקה על עיריות לצפות נזקים אפשריים בנסיבות מעין אלו ולהפוך את המרחב העירוני לנגיש ולבטוח יותר עבור כלל התושבים, לרבות ובמיוחד עבור אוכלוסיית הקשישים ואנשים עם מוגבלויות הפוסעים בשטחיהן.

     

33. אשר על כן, משנקבעה סוגיית האחריות, יש לדון בשיעור הנזק. אולם, קודם יש להתייחס לפגיעה הרפואית והתפקודית שנגרמה לתובעת בתאונה.

    הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת

34. לאחר האירוע (23/05/2012) פנתה התובעת לקבל טיפול רפואי ראשוני בקופת חולים כללית ברח' רזיאל בנתניה. מהרישום הרפואי עולה, כי התובעת התלוננה על חבלה בפנים, חזה וכתף שמאל. התובעת נבדקה על ידי אורתופד אשר אבחן רגישות ניכרת בכתף שמאל וקושי בתנועה ללא חסר עצבי והפנה את התובעת להערכת כירורג דחופה. בהמשך אותו היום, התובעת עברה צילום ונבדקה על ידי מומחה טראומה אשר אבחן " שבר מרוסק של ראש ההומרוס..." בכתף שמאל. התובעת טופלה שמרנית באמצעות מתלה למשך שלושה חודשים ובאמצעות פיזיותרפיה (המסמכים הרפואיים צורפו כנספחים לתצהיר התובעת).

35. חמישה ימים לאחר האירוע, פנתה התובעת לבית חולים בלינסון ובבדיקה בחדר המיון עלה חשד לשבר בעצם הסירה. הצילומים שנערכו לתובעת היו תקינים והתובעת גובסה למשך חודש.

36. התובעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של פרופ' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדיה, אשר קבע בחוות דעתו, כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 23.5%, כדלקמן: 10% בגין השבר והמגבלה בשורש כף היד (בהתאם לס' 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956) (להלן: "התקנות") ו-15% בגין המגבלה בתנועות הכתף (בהתאם לס' 41(4)(ב) לתקנות). בחוות דעתו ציין ד"ר שבת כי לתובעת נותרה מגבלת תנועתית בכל המישור וכאב בעיקר בהטיות בשורש כף יד שמאל באזור עצם הסקפואיד. עוד ציין המומחה בחוות דעתו, כי לתובעת נותרה מגבלה פונקציונאלית בתפקוד היומיומי.

37. הנתבעות הגישו את חוות דעתו של ד"ר ג. ביאליק מומחה בתחום האורתופדיה אשר קבע בחוות דעתו, כי בהתאם לממצאי הבדיקה שערך לתובעת, אין מקום לקבוע לתובעת נכות בגין הפגיעה בשורש כף יד שמאל וכי ממילא לא הוכח חד משמעית שהתובעת סבלה משבר בשורש כף יד שמאל. ד"ר ביאליק הסכים ,כי מצב הכתף השמאלית מתאים לסעיף הנכות שקבע המומחה הרפואי מטעם התובעת (15%) אך הוא סבור שיש להפחית 10% נכות בשל מצב רפואי קודם.

38. נוכח הפער בין חוות דעת מומחי הצדדים, מונה ד"ר עופר רק כמומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי (להלן: "המומחה"). המומחה סקר את מצבה הרפואי של התובעת ואת הממצאים הרפואיים כפי שעלו בצילומים ובבדיקות שעברה התובעת וקבע בפרק הדיון בחוות דעתו, כי קיימת עדות חד משמעית על פגיעה ובעיות קודמות על רקע פתולוגיה גידית בכתף שמאל וכן על פגיעות חוזרות ונשנות בכפות הידיים. בהתייחס לשבר הנטען בשורש כף יד שמאל, קבע המומחה כי אין כל עדות לשבר בכף יד שמאל בעקבות אירוע התביעה. לא בוצע כל בירור נוסף כדון מיפוי או בדיקת C.T לאישור הבחנה כאמור ועל כן המומחה סבר, כי לא נגרם לתובעת נזק חדש לשורש כף יד משמאל עקב האירוע.

    אשר לכתף שמאל, המומחה מאשר כי בעקבות האירוע נגרם לתובעת שבר בראש ההומרוס משמאל וקבע, כי השבר החלים היטב אך לא בעמדה אנטומית וכי קיימת מדרגה תוך מפרקית בחלקו העליון של ראש ההומרוס. המומחה ציין, כי קיימת עדות להפרעה קודמת בכתף שמאל, כולל חבלה בכתף זו, שנים לפני אירוע התביעה וכי עובר לאירוע הייתה עדות לקרע גידי מלא בגידי השרוול המסובב משמאל.

    לאחר בדיקת התובעת, עיון במסמכים הרפואיים (לרבות בחוות דעת המומחים ובממצאי בדיקות ההדמייה) המומחה קבע בחוות דעתו, כי התובעת סובלת מנכות יציבה בכתף בשיעור 15% (באורח זהה לדרגת הנכות שקבעו המומחים מטעם הצדדים), כאשר רק 7.5% נכות מתוך דרגת הנכות הכוללת נגרמה בעקבות האירוע ויתר הנכות הינה תוצאת מצב רפואי קודם (פתולוגיות קודמות, הסתיידות וקרע מלא בידי השרוול המסובב משמאל וחבלות קודמות בכתף זו).

39. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על קביעותיו בחוות דעתו ובנסיבות אלה קביעותיו של המומחה מטעם בית משפט לא נסתרו. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, [פורסם במאגרים] פסקה 7 (28.3.2007)).

40. לאחר שעיינתי בחוות הדעת המנומקת ומבוססת היטב מצאתי לקבל ולאמץ את מסקנות חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. המומחה התייחס למצבה הרפואי הקודם של התובעת והפחית לאור מצב רפואי קודם זה מן הנכות שקבע שיעור ניכר. לאור האמור, יש לקבוע, כי האירוע הותיר בתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 7.5%.

    הנכות התפקודית

41. הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על תפקודו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל - שינויים שחלו בתפקודו של הנפגע (ע"א3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

42. התובעת, אישה מבוגרת כבת 85 כיום, מסרה בתצהירה (סעיפים 22-42) כי לפני התאונה הייתה אישה פעילה, שעל אף בעיות רפואיות שהיו לה, ניהלה את חייה באופן עצמאי והשתתפה במגוון פעילויות, לרבות במועדון הקשישים. התובעת ציינה, כי עובר לאירוע היא הייתה עצמאית והלכה למועדון ולשיעורי התעמלות ללא ליווי (כפי שעשתה גם ביום האירוע). נטען, כי מאז האירוע ונוכח כאבים ומגבלות משמעותיות בכתף ימין, התובעת מתקשה בתפקוד היום יומי, וגם במילוי צרכיה האישיים והבסיסיים כמו חפיפת הראש, רכיסת חזייה, וכן מתקשה בביצוע עבודות הבית לרבות תליית כביסה ושטיפה הרצפה. התובעת ציינה, כי היא מתקשה בביצוע קניות לביתה ונשיאתן וכי מאז התאונה היא נזקקת לעזרה אינטנסיבית בביצוע פעילויות בסיסיות ויומיות הקשורות הן בניהול משק הבית והן בניהול צרכיה האישיים.

43. התובעת פרטה בתצהירה את בעיותיה הרפואיות עובר לאירוע התביעה (בעיות לב, סוכר, דלקות שתן, וכליות) ומציינת כי חרף בעיות אלה היא הייתה אישה עצמאית, התגוררה בגפה, דאגה לעצמה, נהגה לפגוש חברות, ללכת למועדון הקשישים ולהשתתף בשיעורי ספורט. לטענת התובעת, בשנת 2004 היא נפגעה בכתף ימין וידה השמאלית הפכה להיות דומיננטית. בעקבות החבלה בכתף שמאל בעקבות האירוע התובעת מרגישה חסרת אונים, "שבר כלי", תלויה לחלוטין בעזרה שהיא מקבלת הן מהמוסד לביטוח לאומי והן מילדיה.

44. התובעת התבקשה לפרט בחקירתה אודות עברה הרפואי ובכלל ואודות נפילות קודמות בפרט ומסרה מידע כפי שנדרשה, בהתאם לזיכרונה. התרשמתי, כי התובעת אינה מסתירה את עברה הרפואי אלא שנוכח גילה המבוגר של התובעת וההתרגשות שאחזה בה בעת עדותה בבית משפט לעיתים לקח לתובעת זמן להיזכר באירועים שחוותה בעברה. התובעת נשאלה בחקירתה, האם נכון שלפני האירוע היו לה בעיות בתפקוד היום יומי והשיבה: "אני הייתי בסדר גמור, הלכתי לשוק כמה דברים הבאתי, למועדון עשיתי התעמלות, עבודת יד עושה במועדון אבל 4 שנים אין" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 26-28).

45. בחקירתה הנגדית מסרה התובעת, כי עוד לפני אירוע התביעה בשנת 2010 היא עברה צנתור בלב (שם, ש' 29-33). להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר האירוע וללא קשר אליו, בשנת 2014 עברה התובעת אירוע מוחי (עמ' 13 ש' 7-12 לפרוטוקול). מהתיעוד הרפואי שצורף למוצגי הנתבעות עולה, כי בעקבות האירוע המוחי עברה התובעת שיקום וביום 10/12/2014 נרשם, כי התובעת מתהלכת באופן עצמאי וסובלת, בין היתר, מכאבים בכתף. בעקבות כאבים אלה בכתף קיבלה התובעת טיפול באלקטרותרפיה ל"הקלה בכאבי הכתף".

46. העדה ש.ר (בתה של התובעת) התבקשה להתייחס בחקירתה הנגדית, למסמך רפואי בו נכתב בשנת 2010, כי התובעת מתקשה לתפקד ביום יום וזקוקה לעזרה ועל כך השיבה : "אבל היא קמה והולכת יציבה עושה הליכה עם חברה פנינה שגרה במרחק 300 מטר ממנה" (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 29-33). ביחס למצבה לאחר אירוע התביעה והאם היום התובעת הולכת לפנינה חברה שלה, השיבה העדה ש.ר: " היום אמא אנו ממעטים, עם המטפלת שלה לאט לאט". לשאלת בית משפט, מה השתנה אחרי התאונה, השיבה העדה ש.ר: "לפי דעתי אחרי התאונה נכנס לה פחד, הכאב של היד שלה, נתנו את האותות שלהם לבטח, בטוח, הכדורים הצער הכאב של היד זה הוריד אותה המון".

47. אין חולק, כי התובעת סבלה מבעיות רפואיות עובר לאירוע התביעה ואף לאחריו, ובכלל אלה גם בעיות רפואיות בתחום האורתופדיה. לתובעת בהתאם למומחה בית משפט נכות קודמת בכתף שמאל בשיעור 7.5%. הנכות שנגרמה לתובעת בתאונה בשיעור 7.5% נוספים, מצטרפת לנכות קודמת בכתף ולבעיות רפואיות נוספות ומכאן שהשפעתה על התובעת, כפי שהוכח, הינה גבוהה יותר מכפי השפעת נכות בשיעור 7.5% על אדם שאינו סובל מנכויות ומגבלות נוספות. התובעת הוכיחה, כי נהגה לפקוד באופן עצמאי את מועדון הקשישים, ללכת ברגל לבדה ולנהל שגרת חיים מגוונת, דבר שאינה עושה עוד לאחר ובעקבות האירוע. אני מקבל את גרסת התובעת, כי התאונה שינתה את חייה וכי מאז האירוע התובעת אינה יוצאת לבד ואינה משתתפת בפעילויות כפי שעשתה כן קודם לכן.

48. לאור מכלול העדויות הראיות שהוצגו בפניי, ובשקלול טיב וטיבעה של הפגיעה, בהתחשב במשמעות התפקודית של הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת, כמו גם בגילה המבוגר, המגבלות הנוספות והמחלות הנוספות מהן סובלת התובעת, אני מוצא את שיעור השפעת הנכות על כושר תפקודה הכללי בשיעור 10%.

49. משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.

    שיעור הנזק

50. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובעת ילידת: 1932.

    מועד האירוע: 23/05/2012.

    גיל התובעת בעת התאונה: 80.

    גיל התובעת כיום: 85.

    שיעור נכות רפואית: 7.5%.

    שיעור נכות תפקודית: 10%.

    עזרת הזולת עבר ועתיד

51. בסיכומיה, התובעת מפרידה בין עזרת הזולת בעבר ובין עזרת הזולת בעתיד. אשר לעבר, התובעת טוענת, כי מאז התאונה חלפו 5.7 שנים, במהלכן נזקקה לעזרה רבה ואינטנסיבית אותה קיבלה מילדיה ומעובדים בשכר.

52. התובעת מפנה לתצהירים שהוגשו מטעמה ובהם ניתן פירוט בהרחבה ביחס להיקף העזרה לה נזקקה התובעת לאחר ובעקבות האירוע. ב"כ הנתבעת, כך נטען, לא חקרה את התובעת או את ש.ר ואף ויתרה על חקירתן של יתר המצהירות מטעם התובעת, ביחס להיקף העזרה לה נזקקה התובעת לאחר ובעקבות האירוע. בנסיבות אלה, כך טוענת התובעת, יש לייחס לנטען בתצהירי התביעה משקל רב ולקבל את האמור בתצהירים, כנכונים.

     

53. התובעת טוענת, כי העזרה שקיבלה מילדיה בתקופת העבר חורגת מעזרה המקובלת בין בני משפחה ועל כן עזרה זו ברת פיצוי בהתאם לפסיקה. נטען, כי יש לחלק את תקופת העבר בהתאם למצבה של התובעת לשלוש תקופות; התקופה הראשונה: מיום האירוע ולמשך שלושה וחצי חודשים. בתקופה זו הייתה ידה השמאלית של התובעת נתונה במתלה והתובעת הייתה מוגבלת לחלוטין בביצוע כל פעולה לרבות הבסיסיות ביותר ונזקקה לעזרה סיעודית מלאה. נטען, כי במשך תקופה של חודשיים, התובעת טופלה על ידי שלושת בנותיה שנאלצו להיעדר מעבודתם כדי לסעוד ולטפל בתובעת. בהמשך, לאחר תקופת חודשיים אלה, נאלצה התובעת לשכור עזרה חלקית בתשלום, למשך 14 לילות בעלות של 300 ₪ ללילה. נטען, כי גם בתקופה זו המשיכו ילדיה של התובעת לפקוד את ביתה מידי יום ולסעוד אותה. נטען בנוסף, כי מיום 08/08/2012 ועד ליום 08/09/2012 (לתקופה של חודש נוסף) התובעת שכרה עזרה מצומצמת בהיקף של שלוש שעות ביום ולמשך חודש ימים בעלות של 50 ₪ , כאשר גם בתקופה זו המשיכו ילדיה של התובעת לטפל בה. התובעת עותרת לפיצוי בסך 49,050 ₪ עבור שלושת החודשים שלאחר האירוע. התקופה השנייה: מיום 10/09/2012 ועד ליום 30/04/17. תקופה זו, כך נטען, כוללת את המועד בו הורד המתלה והתובעת החלה להעסיק עובדת זרה. נטען, כי גם בתקופה זו סבלה התובעת מכאבים בלתי פוסקים וממגבלות תנועה משמעותיות וכי מצבה הכלכלי לא אפשר לה להעסיק עזרה בהיקף הדרוש לה ובנסיבות אלה הנטל לטפל בה הוטל על ילדיה אשר המשיכו לפקוד את ביתה מידי יום לרבות בסוף השבוע. בגין תקופה עותרת התובעת לפיצוי בסך 358,620 ₪, המחושב לפי 30 שעות שבועית בעלות 50 ₪ לשעה. התקופה השלישית: מיום 31/12/17 -01/05/2017. בתקופה זו העסיקה התובעת עובדת זרה שגרה עמה. התובעת עותרת לפיצוי גם בגין העזרה לתקופה זו בשיעור 25,800 ₪. נטען כי שכרה של העובדת הזרה (כולל הוצאות נלוות) הינו 5,060 ₪ בחודש, כאשר הביטוח הלאומי מממן מתוך סכום זה סך 1,735 ₪ ואת יתרת העלות, בסך 3,325 ₪, התובעת וילדיה ממנים.

     

54. אשר לתקופת העתיד, התובעת טוענת, כי כיום היא בת 85.9 שנים ובהתאם לנתוני הלש"מ תוחלת חייה הצפויה היא 6.1 שנים. נטען כי העובדה שהתובעת מעסיקה כיום עובדת זרה לא רק בשל הפגיעה שנגרמה לה במהלך האירוע אלא גם בשל סיבות שאינן קשורות באירוע אינה שוללת את זכאותה של התובעת לפיצוי בגין עזת הזולת לעתיד, עבור החלק היחסי של תרומת האירוע למצבה הכולל. התובעת עותרת לפיצוי בראש נזק עזרת הזולת לעתיד, לפי 15 שעות שבועיות בעלות 50 ₪ ובסה"כ 212,259 ₪.

     

55. הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי האירוע מושא התביעה לא גרם לשינוי של ממש במצבה התפקודי של התובעת. נטען, כי מצבה התפקודי של התובעת קשור באירועים שקדמו לאירוע התביעה ובכל מקרה, הסיוע שניתן לתובעת על ידי ילדיה, ככל שנזקקה לסיוע, אינו חורג מסיוע המצופה מבן משפחה ליתן, נוכח מצבה הכללי של התובעת, תחלואיה וגילה המתקדם (הנתבעת מפנה, למשל; למסמך רפואי משנת 2010 המעיד, כי התובעת הוגדרה בשירותי הבריאות "קשיש בסיכון" המצריך סיוע נרחב בתפקוד היום יומי; מסמכים רפואיים המעידים כי התובעת סובלת ממחלות כרוניות קשות לרבות מחלת לב, מחלת ריאות כרונית, מחלת כליות, סוכרת בלתי מאוזנת, לחץ דם בלתי מאוזן, חרשות, מגבלות קשות בתנועות הכתפיים ועיוותים בכפות הידיים בגינן הומלץ לה לעבור ניתוח). בנוסף נטען, כי בשנת 2014 עברה התובעת אירוע מוחי שגרם לפגיעה תפקודית מוחלטת. הנתבעת מפנה לחקירתה הנגדית של התובעת, שם נשאלה התובעת האם העובדת הזרה שעוזרת לה החל מחודש מאי 2017 קשורה במצבה לאחר הנפילה באירוע מושא התביעה ועל כך השיבה התובעת: "לא, בגלל הגיל, לבד בלילה בבית. הילדים שלי משלמים עבורי." (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 14-16).

     

56. ב"כ הנתבעת אכן לא חקרה את התובעת ועדיה על היקף העזרה שקיבלה התובעת לאחר האירוע ועד היום. עם זאת, התובעת לא צירפה אסמכתאות ביחס לעזרה שקיבלה בשכר לאחר התאונה ועד לחודש מאי 2017 ובנוסף, לא ניתן לקבוע כי העזרה אותה מקבלת התובעת משך השנים קשורה כולה או אף ברובה לאירוע מושא התביעה. בנסיבות אלה איני רואה מקום לפסוק לתובעת את הסכומים להם עתרה.

     

57. אני מקבל את גרסת התובעת ועדיה (שלא נסתרה), כי בתקופת שלושת החודשים שלאחר האירוע הייתה התובעת זקוקה לעזרה מסיבית ומקיפה וכי עזרה זו ניתנה לתובעת על ידי שלושת בנותיה. התובעת סבלה משבר בכתף בעקבות האירוע וידה הושמה במתלה למשך שלושה וחצי חודשים (איני מתייחס לפגיעה הנטענת בשורש כף היד ולגבס שעה שמומחה בית משפט קבע, כי שבר זה לא נגרם באירוע). סביר, כי בתקופה זו הייתה התובעת באי כושר מלא ונזקקה לעזרה מוגברת.

     

58. התרשמתי בנוסף, כי גם לאחר תקופה זו, היום וככל הנראה, גם בעתיד, התובעת נזקקה ותזדקק לסיוע נוסף מבני משפחתה. יחד עם האמור, התובעת סובלת מבעיות רפואיות נוספות וברי כי ולא כל העזרה לה היא נזקקת קשורה או נובעת מן התאונה (כזכור, אף ביחס לכתף השמאלית בה עסקינן, קבע המומחה, כי מחצית משיעור הנכות קשור בעברה הרפואי של התובעת ולא באירוע).

     

59. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1) 277). השאלה איננה אם התובעת קיבלה בפועל עזרת צד ג', אלא אם הייתה זכאית לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

     

60. לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובעת (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח’, פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

     

61. בנסיבות העניין, יש לקבוע, כי אכן התובעת הייתה זקוקה לעזרת צד ג'. בתקופה הסמוכה לתאונה נזקקה לעזרה אינטנסיבית, לכל הפחות, למשך שלושה וחצי חודשים לאחר האירוע. במהלך תקופה זו, התובעת התקשתה לתפקד בעצמה, הייתה מוגבלת באופן ממשי, ונזקקה לעזרה שוטפת בפעילות היום-יום (לרבות פעולות כמו הלבשה, הכנת אוכל ורחצה). בנוסף, יש לקחת בחשבון שילדיה של התובעת גדולים, אינם מתגוררים עמה והם היו אמורים לטרוח טרחה מיוחדת החורגת מטרחה רגילה של בן משפחה.

     

62. אירוע התביעה אירע בחודש מאי 2012, מני אז ועד היום עברו כמעט שש שנים. בנסיבות העניין, אני מוצא להעמיד את עזרת צד ג' לעבר על סכום של 35,000 ₪, סכום המהווה עזרת צד ג' מינימלית בנסיבות העניין.

     

63. באשר לעתיד, יש לקחת בחשבון שהחל מחודש מאי 2017 מקבלת התובעת עזרה ממטפלת צמודה המתגוררת עמה. כפי שהעידה התובעת בחקירתה, התובעת נעזרת במטפלת צמודה נוכח גילה המתקדם וככל הנראה בעקבות שלל בעיותיה הבריאותיות (לרבות אך לא רק – אירוע מוחי משנת 2014). לא ניתן לקבוע, כי העזרה אותה מקבלת התובעת ניתנת לה רק בעקבות אירוע התביעה. יחד עם האמור, ברי כי הנכות ממנה סובלת התובעת והשפעתה על תפקוד התובעת מחייבת עזרה, לכל הפחות, בביצוע מטלות הבית הקשות. על דרך האומדנה אני מוצא להעמיד את עזרת צד ג' לעתיד על סך 20,000 ₪.

    הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות והוצאות אחרות

64. התובעת עותרת לפיצוי בראש נזק זה בשיעור 30,000 ₪. נטען, כי בעקבות האירוע נגרם לתובעת שבר בכתף והיא נזקקה לטיפולים רפואיים רבים בגינם נשאה בהוצאות, ובין היתר, בשל הצורך בעזרים רפואיים כגון: תחבושות נושמות, סד, מתלה טיפול תרופתי, משככי כאבים ובדיקות ייעוץ רפואי (ר' גם סעיפים 41-42 לתצהיר התובעת). נטען בנוסף, כי בשל הפגיעה נזקקה התובעת לטיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים בגינם נשאה בהוצאות ניידות מוגברות. התובעת מפנה למסמכים הרפואיים המצביעים כי עברה 40 טיפולי פיזיותרפיה ונאלצה לממן עבור כל טיפול נסיעה בעלות 80 ₪. נטען כי, לאור גילה המתקדם ומצבה הרפואי של התובעת היא אינה יכולה להתנייד באמצעות תחבורה ציבורית וכי לא השכילה לשמור קבלות המעידות על ההוצאות הרפואיות להן נדרשה במהלך השנים.

     

65. הנתבעת טוענת מנגד, כי לתובעת לא נגרמו הוצאות ניידות. נטען, כי: הפגיעה של התובעת אינה בגפיים תחתונות; התובעת טופלה בטיפול שמרני ועל כן לא נזקקה לנסיעות מיוחדות לטיפולים; התובעת נזקקה לטיפולים רבים בעקבות תחלואיה השונים וככל שנגרמו לה הוצאות הרי שהוצאות אלה קשורות למצבה הרפואי ללא קשר לאירוע התביעה. לחילופין, נטען כי מדובר בהוצאות בסכום זניח.

     

66. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הינן 'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראה: ד. קציר "דיני הנזיקין" עמוד11; 480 ואילך, 486 ואילך; ע"א 357/80, נחום נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762; ע"א4986/91, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (1994)).

     

    ברם, סביר לקבוע, כי התובעת הגיעה למעקבים רפואיים בקופת חולים ובבתי חולים ונדרשה לטיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיותרפיה ובדיקות רבות כמו כן נשאה בהשתתפות ברכישת תרופות. משהוכחה לפני נחיצות הטיפולים, המעקב הרפואי וממילא הוצאות הנסיעות הכרוכות בכך, ראוי לפסוק לתובעת סכום סביר שישפה אותה על הוצאותיה.

     

67. במקרה מעין זה, בהתאם לפסיקה, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אמדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654; י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג-2003, עמוד682 ואילך; ע"א 77/67, מ"י נ' דהאן, פ"ד כא(2) 128; ת.א. (תל-אביב-יפו)394/98, אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04, שרף נ' אסותא- מרכזים רפואיים בע"מ (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999)).

     

68. בנסיבות העניין, בשים לב לכל הנתונים המפורטים עד כאן, אני אומד את הוצאות התובעת בגין נסיעות והוצאות אחרות, בסך 5,000 ₪ לעבר ולעתיד.

     

    נזק לא ממוני

69. התובעת עותרת לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור 85,000 ₪, בגין הסבל שעברה בעקבות השבר בכתף, וכן בגין השפעת הנכות על תפקודה ועל חייה, כפי שפורט לעיל. הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לראש נזק זה אלא טענה שיש לדחות את התביעה.

     

70. בעת שקילת הנזק הלא ממוני, ראוי לתת ביטוי לתהליך שעברה התובעת לאחר התאונה, לכאבים שסבלה, לתקופת בהן לא הייתה מסוגלת לתפקד ולדאוג לעצמה לצרכים הבסיסיים. יש לזכור בעניין זה, כי מדובר במי שחיה לבדה עד לחודש מאי 2017, (למעט תקופת החודשיים בה שהתה אצל ילדיה בעקבות האירוע) וצריכה הייתה להתמודד עם הקשיים. ללא ספק האירוע גרם לתובעת לסבל יומיומי משמעותי.

     

71. בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקה של התובעת מאז התאונה ולנכות בגינה, אני מעמיד את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 45,000 ₪.

    סוף דבר

72. התביעה מתקבלת.

     

73. סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן:

    עזרת הזולת בעבר ובעתיד -	55,000 ₪
    הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות נזק לא ממוני	5,000 ₪ 45,000 ₪  -------------
    סה"כ פיצוי	105,000 ₪
    ניכויי אשם תורם	10,500 ₪ -
    סה"כ פיצוי בניכויי אשם תורם	94,500 ₪.

74. אחר כל האמור לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובעת סך בשיעור 94,500 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה התובעת לצורך חוות דעת מטעמה כמו גם הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת המומחה מטעם בית משפט וכן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

     

75. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, ח' אדר תשע"ח, 23 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.