גא"ב נ' תגמולים של העובדים בעיריית תל אביב ואח'

1.התביעה אשר בפנינו עוסקת בשאלה מי זכאי לקבלת כספי הביטוח אשר נצטברו לזכותו של מר שב"א ז"ל (להלן: המנוח) בקופת הגמל, האם התובעת, גרושתו של המנוח המופיעה כמוטב בפוליסה, או היורשים אותם מינה המנוח בצוואה.

תמצית העובדות הרלבנטיות -

2.המנוח עבד בעיריית תל אביב כשכיר במשך שנים רבות. המנוח נפטר ביום 5.11.14. התובעת והמנוח היו נשואים ולהם בן משותף, נב"א, אשר נולד בשנת 1991 (להלן: הבן).התובעת והמנוח התגרשו בשנת 1997 או בסמוך לכך.

3.הנתבעת 1, תגמולים, הינה אגודה שיתופית, ללא כוונת רווח, הפועלת לטובתם של העובדים בעיריית ת"א - יפו ובבעלות עובדי עיריית ת"א - יפו (להלן: תגמולים). כל הפעילות של תגמולים נעשית בנאמנות עבור עובדיה ולתגמולים אין הון עצמי. תגמולים מנהלת בנאמנות את קופת הגמל הענפית של עובדי העירייה וגמלאיה.

4.הנתבעת 2, מ"כ, הייתה בת זוגו והידועה בציבור של המנוח, לאחר גירושיו מהתובעת (להלן: הנתבעת 2). הנתבעת 2 מצויה בהליכי פשיטת רגל ולכן מונתה מנהלת מיוחדת לנכסיה, אשר הגישה את עמדתה בתיק. הנתבע 3 הינו מנהל עזבונו של המנוח בפש"ר (תיק מחוזי חיפה פש"ר 51919-06-16).

5.ביום 16.7.91 חתם המנוח על בקשת הצטרפות לקופת הגמל של עיריית תל אביב ובטופס הבקשה מינה את התובעת כמוטב בפוליסה. וכך נכתב בבקשה: "הריני להודיעכם בזה, כי מיניתי את הרשומים להלן, כמוטבים לעניין הזכויות הנובעות מחברותי באגודה, לאחר מותי ועל כן יהיו הם זכאים לקבל את כל הכספים אשר יעמדו לזכות חשבוני אצלכם. מינוי מוטבים זה תקף גם לכספי הביטוח ההדדי, אשר האגודה עורכת עבור עמיתיה". בהמשך לכך, בסעיף פרטי המוטב נכתבו פרטיה האישיים של התובעת (הבקשה צורפה כנספח 1 לתצהיר התובעת).

6.ביום 24.1.13 חתם המנוח על צוואה, בה הוריש לבנו ולבת זוגו גב' מ"כ, את עזבונו כמפורט בצוואה. וכך נכתב בצוואה (ס' 4.2 לצוואה): "את כל יתרת רכושי מכל סוג שהוא, כולל נכסי ניידי ולא ניידי, התכולה בדירת המגורים שלי מכל סוג שהוא, כולל נכסי ניידי ולא ניידי, התכולה בדירת המגורים שלי מכל סוג שהוא, וכן כל הכספים, החסכונות, הכספות, קופות הגמל, ני"ע, מטבע זר, מטלטלין מכל סוג וכל היוצא בזה למעט האמור בסעיף 4 לעיל, לבני היקר, נב"א ולבת זוגי היקרה, מ"כ, בחלוקה שווה ביניהם".

7. בהמשך לכך, בסעיף 5 לצוואה נכתב: "מבלי לגרוע מהוראות סעיף 4 לעיל, הנני מצווה, כי בת זוגי היקרה, מ"כ, תקבל את כל הזכויות הסוציאליות, אשר היא זכאית להם על פי דין מתוקף היותה בת זוגי לחיים והידועה בציבור שלי ובכלל זה כל גמלה" (הצוואה וצו קיום הצוואה צורפו כנספח 2 לתצהיר התובעת).

8.לאחר פטירת המנוח, פנתה התובעת לנתבעת 1 וביקשה לקבל את כספי הגמל ואולם הנתבעת 1 סירבה לבקשתה. יתרת הכספים הצבורים בקופת הגמל נכון לחודש 8/17 עומדת על סך של 135,328 ₪.

9.להשלמת התמונה העובדתית, יצוין כי המנוח נטל שתי הלוואות: הראשונה, ביום 6.4.14 במסגרתה נתנה למנוח הלוואה מעמותת "עזור לעזור" לעובדי עיריית ת"א - יפו (להלן: עזור לעזור). עמותת עזור לעזור היא עמותה רשומה ללא כוונת רווח, המסייעת לעובדי עיריית ת"א - יפו בתחום הפיננסי. עמותת עזור לעזור הינה גוף נפרד מהנתבעת 2, (עדותו של מנכ"ל הנתבעת 1, בעמ' 5 לפ', ש' 21 - 27).

10.עזור לעזור מעניקה הלוואות לעובדי העירייה בתנאים מיטיבים וללא ערבים,

כאשר כספי החזר ההלוואה מנוכים מדי חודש ממשכורתו של העובד הלווה. ההלוואה אותה נטל המנוח עמדה על סך של 100,000 ₪ (הסכם ההלוואה ומסמכי ההלוואה צורפו כנספח ה לתצהירי הנתבעת 1).

11.הסכם ההלוואה עליו חתם המנוח, כלל הוראה בלתי חוזרת לנתבעת 1, לנכות מהסכומים המגיעים למנוח עקב הפסקת עבודתו, את הסכומים להחזר ההלוואה ולהעבירם לעזור לעזור . במקרה של פטירת תעמוד יתרת ההלוואה לפרעון מיידי (ס' 3 להסכם ההלוואה).

12.בהמשך לכך, קבע סעיף 4ב להסכם ההלוואה כי :" בלי לפגוע באמור לעיל, אם יחול האמור בסעיף 3 לעיל, הנני נותן בזאת הרשאה בלתי חוזרת אשר תעמוד בתוקפה, גם, חו"ח, לאחר מותי:...ב. לתגמולים של העובדים בעיריית ת"א יפו אגודה שיתופית בע"צ, לנכות מהסכומים המגיעים לי עקב עבודתי ו/או בגין הפסקת עבודתי, כל יתרה בלתי מסולקת, ככל שתיוותר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ולהעביר לעמותת עזור לעזור". 

13.המנוח נתן גם הוראה בלתי חוזרת לעזור לעזור מיום 27.3.14 הקובעת כי ככל שההלוואה לא תסולק, ניתן יהיה להיפרע מהכספים בקופת הגמל: "...הנני נותן/נת לכם את הסכמתי הבלתי חוזרת כי במידה ולא אסלק את חובי לכם, בהתאם להלוואה אשר ו/או במועד חו"ל של פטירתי, תהיו רשאים למשוך כל סכום המצוי לזכותי בחשבוני בקופת גמל עד לסילוק מלא של יתרת הלוואה..." (צורפה כנספח ה לתצהיר הנתבעת 1).

14.ההלוואה השנייה אותה נטל המנוח, הינה מבנק אוצר החייל בסך של 100,000 ₪ (מסמכי ההלוואה סומנו ת8 למוצגי התובעת). במסמכי ההלוואה ניתנה לתגמולים הוראה בלתי חוזרת, לפיה יתרת ההלוואה תשולם מהכספים המגיעים למנוח מהתגמולים (סעיף ג' להודעה על הוראה בלתי חוזרת).

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים-

15.במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:

1.למי שייכים כספי המנוח הצבורים בקופת הגמל, האם לתובעת או לנתבעת 2?

2.האם יש לנכות מכספי התגמולים הצבורים בקופת הגמל את יתרת ההלוואות אותן נטל המנוח?

16. להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

עדים-

17.מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה.

מטעם הנתבעת 1 העיד מר צבי שמיר, מנכ"ל הנתבעת 1 וכן חבר הנהלה בעמותת עזור לעזור לעובדי עיריית תל אביב.

דיון והכרעה-

טענות הצדדים

18.לטענת התובעת, הוראות הדין והפסיקה קובעות כי המוטב בקופת גמל הוא הנהנה מכספי קופת הגמל במקרה של פטירת חבר הקופה, גם אם המנוח השאיר אחריו צוואה בה הוריש לאחרים את עזבונו. התובעת הוסיפה וטענה כי ככל שבצוואתו לא התייחס המנוח קונקרטית לקופת הגמל ולא שינה את פרטי המוטבים, אזי המוטבים בפוליסה גוברים על יורשים אחרים.

19.התובעת הפנתה בהקשר זה להוראות סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה), לפיו תגמולים מקופת גמל אינם נכללים בכלל העיזבון.

20.לטענת התובעת, לפי הרציונל של סעיף 147 לחוק הירושה בעת פטירת העמית כספי קופת גמל אינם נכנסים בכלל העיזבון, אלא אם כן מתקיימת ההתניה אשר בסיפא לסע' 147 אשר מחריגה את האמור בגוף הסעיף.

21.התובעת הפנתה לפסק דינו של בית הדין הארצי בתיק ע"ע 1636/04 עמליה אבנר - עמרני נגד תגמולים (פורסם בנבו, ניתן ביום 26.6.05, להלן: עניין עמליה אבנר). לטענת התובעת, נסיבות מקרה זה דומות לנסיבות אשר נפסקו בעניין עמליה ארבל ויש להקיש מהן את אותה המסקנה, לפיה האמור בצוואה אינו גובר על כתב המינוי למוטב.

22.לטענת התובעת, ישנם שני תנאים מצטברים אשר צריכים להתקיים כדי לשנות את זהות המוטב אשר צוין על ידי המנוח בטפסי הרישום לקופת הגמל: הראשון, על ההוראה להיות מנוסחת באופן מפורש וחד משמעי, השני כי יש לשלוח את הצוואה לקופת הגמל לפני מות המצווה כדי לשנות את פרטי המוטב.

23.לעמדת התובעת תנאים אלו לא התקיימו בענייננו - לא ניתנה הוראה ספציפית בצוואה וצירוף המילים "קופת גמל" בצוואה הינו כללי ביותר. בנוסף, הצוואה לא נשלחה לקופת הגמל לפני פטירת המנוח ואף לא כל הוראה אחרת המשנה את זהות המוטב.

24.בהקשר זה הוסיפה התובעת וטענה כי המנוח בחר שלא לשנות את המוטבים בקופת הגמל, גם לאחר גירושיו ואף כי קיבל הודעה תקופתית שנתית מקופת הגמל, בה נכתב לעמיתים כי הם רשאים לעדכן מוטבים וכי כספי קופת הגמל אינם נכללים בעיזבון (ההודעה צורפה כת12). התובעת הפנתה גם לטופס הצטרפות של המנוח לקופת גמל "יניר" של חברת "שחר" אליה הצטרף המנוח בשנת 1996 ובה קבע את בנו כמוטב. לפיכך, לטענת התובעת חזקה שהמנוח ידע שהוא יכול לשנות את המוטבים בקופת הגמל ובחר שלא לעשות כן.

25.עוד טענה התובעת כי האמור בתקנון קופת הגמל של הנתבעת 1 תומך בטענותיה, מאחר ונקבע בו כי במקרה של מות חבר, תשלם האגודה את הכספים לנהנים על פי כתב המנוי.

26.לאור האמור, ביקשה התובעת לקבל פסק דין הצהרתי כי הינה זכאית לקבלת הכספים הצבורים בקופת הגמל של המנוח, בהיותה המוטב היחיד בקופת הגמל.

27.בקשר להלוואות ביחס אליהן נטען כי נלקחו כנגד שעבוד קופת הגמל, טענה התובעת, כי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה - 2005 (להלן: חוק קופות גמל) אוסר על שעבוד של זכויות עמית בקופת גמל כנגד הלוואות. לפיכך, הסכם ההלוואה של המנוח עם בנק אוצר החייל הינו שעבוד שלא כדין, כאשר בנק אוצר החייל אף לא טרח להגיש תביעת חוב בהליך זה, לכן ביצת הדין מתבקש שלא להתייחס להלוואה זו בפסק דינו.

28.ביחס להלוואה מקרן "עזור לעזור" טענה התובעת, כי מדובר בשעבוד ישיר של קופת הגמל כנגד ההלוואה ממקום העבודה, אשר אף היא נעשתה חרף האיסור על שעבוד זכויות בקופת גמל. לטענת התובעת, עמותת "עזור לעזור" הייתה צריכה לדרוש את החזר ההלוואה מכספים אחרים אשר מגיעים למנוח ולא מקופת הגמל. ככל שהנתבעת 1 שעבדה את כספי קופת הגמל של המנוח להלוואות שונות , עברה על החוק ובית הדין מתבקש שלא להתייחס לשעבודים אלא להכריע בסוגיה העיקרית קרי,זכותו של מי גוברת, של המוטב או היורש.

29.לטענת הנתבעת 1, אין לה כל עניין בזהות האדם אליו יועברו כספי קופת הגמל של המנוח והיא תשחרר את הכספים הצבורים לכל מי שיורה בית הדין.

30.מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הנתבעת 1 הבהירה כי היא סבורה כי בהתאם להוראות הדין בנסיבות הספציפיות, הכספים אשר נצברו בקופת הגמל, צריכים להיות מועברים ליורשיו של המנוח על פי צוואתו התקפה, בהפחתת התחייבויות המנוח טרם פטירתו הרשומות בספריה.

31.עוד טענה הנתבעת 1, כי בנו של המנוח הוא צד הכרחי לבירור זכויות הצדדים ולכן היה על התובעת לצרפו להליך. העובדה כי לא צורף מחזקת את המסקנה כי ביום מן הימים, יפנה לנתבעת 1 בדרישה לקבל את הכספים המגיעים לו על פי הצוואה.

32.לטענת הנתבעת 1, בהתאם להסכם ההלוואה, נתן המנוח הוראה בלתי חוזרת לעיריית ת"א יפו, לנכות ממשכורתו את שיעור ההחזר החודשי של ההלוואה משכרו, יתרת תשלום ההלוואה מעזור לעזור נכון למועד הגשת תצהיר הנתבעת 1, עומד על סך של 7,134 ₪ (ס' 21, תדפיס יתרת הלוואה צורף כנספח ו'). לפיכך, יש להפחית סכומים אלו בגינם התחייב המנוח טרם שחרור הכספים.

33.עוד טענה הנתבעת 1 כי בהתאם למסמכי ההלוואה לבנק אוצר החייל, ניתנה לתגמולים הוראה בלתי חוזרת לתשלום יתרת ההלוואה מהכספים הצבורים בקופת הגמל. יתרת ההלוואה עומדת על סך של 80,700 ₪, נכון ליום 14.5.17. לפיכך, יש לנכות סכומים אלו מקופת הגמל.

34.הנתבעת 2 טענה כי בצוואתו שינה המנוח את פרטי המוטבים . הואיל וצוואה מלמדת על רצונו האחרון של המנוח התוצאה היא כי כספי קופת הגמל שייכים ליורשים, קרי לנתבעת 2 ולבנו של המנוח בחלקים שווים.

35.הנתבע 3 הצטרף לעמדת הנתבעת 1, לפיה הכספים המוחזקים אצלה הינם חלק מכספי העיזבון, ולא של התובעת.

המסגרת הנורמטיבית-

36.סעיף 147 לחוק הירושה קובע כדלקמן: " 147.סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

37.סעיף 36 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, קובע כדלקמן:" (ב)בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

38.ההלכה בדבר אופן ניסוח התניה של הכספים בקופות התגמולים והעברתם לעיזבון נקבעה ב-ע"א 3807/90 מירי פישר נ' תמר קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מז(5) 104, להלן: עניין פישר) שם נקבע כי -

"לשם הסרת ספק, שהמדיניות המשפטית הרצויה צריכה להיות שהתניות וביטולי הוראות לפי סעיפים 147 ו -36(ב) הנ"ל, מן הנכון שיהיו בנוסח ברור וחד משמעי, כדי למנוע ספקות, תהיות, ואי הבנות ואף תביעות בעקבות תשלומי כפל בלתי מוצדקים".

39.בשאלה האם הודעה בדבר שינוי מוטבים בקופת גמל או בפוליסת ביטוח, באמצעות הוראות צוואה, צריכה לעבור בחייו של המצווה, או האם יהא לה תוקף, גם אם הועברה לאחר פטירת המצווה, ישנה מחלוקת פוסקים בין שופטי בית המשפט העליון. בעניין פישר נקבע כי שינוי המוטב, במובן הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, חייב להיעשות במתן הוראה לקופה עוד במהלך חייו של המצווה.

40. בפסק דין מאוחר יותר ע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, פד"י נד (5) 493 (להלן: עניין שושנה כץ), פירט כבוד השופט אנגלרד, את המחלוקת הקיימת בפסיקה בסוגיה זו והבהיר כי דעתו היא כי אין צורך כי ההודעה תישלח לקרן עוד בחייו של המנוח:

"לגופה של השאלה, אעיר כי בבית-משפט זה נחלקו הדעות. יש הגורסים כי כל הודעה בדבר החלפת מוטב חייבת להינתן בחייו של המנוח. ראה: ע"א 477/79 עזבון בכר שלום נ' בכר [8]; דעת הרוב בפרשת פישר [1], בעמ' 111-109; דעת הרוב בע"א 5027/90 מילשטיין נ' אקוה (להלן – פרשת מילשטיין [9]), בעמ' 568-566; ד' שורץ "שינוי המוטב בקופת-גמל ובביטוח-חיים – דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה ויישובה" [22], בעמ' 373-371. ויש הגורסים כי הדרישה להודעה בחיים אינה חלה על החלפת מוטב הבאה מכוחה של צוואה. ראה: ע"א 236/84 מנהל עיזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' שוורץ [10]; דעת המיעוט בפרשת פישר [1], בעמ' 113; דעת המיעוט בפרשת מילשטיין [9], בעמ' 570-569; שלו בספרה הנ"ל [19], בעמ' 450. לא אכחש כי דעתי נוטה לאלה הגורסים כי במקרה של צוואה, אין צורך כי ההודעה עליה תינתן לקרן בחייו של המנוח."

41.בעניין ע"א 236/84 עיזבון המנוחה הילה יפה נ' שוורץ ואח' (פורסם בנבו, ניתן

ביום 1.9.91), הבהיר בית המשפט מהו הרציונל העומד בבסיס ההכרה בצוואה כהודעה על שינוי המוטב, גם לאחר פטירת המבוטח:

"השאלה היא, האם הודעה כאמור צריכה הייתה להגיע אל הקופה, כחייבת, עוד בחייה של המנוחה, הנושה, או האם ההודעה יכלה להגיע אל הקופה, כפי שהגיעה בפועל, גם לאחר פטירתה של המנוחה.

...

הודעתו של הנושה לחייב מגלמת בתוכה את האינטרס שלו, שייעשה ברכושו כרצונו, לאחר פטירתו. הכלל הרחב מחייב להעדיף אינטרס זה. יחד עם זאת, העדפה זאת צריכה להיבחן במבחן המעשה, שלא מתוך התעלמות מן העובדות הנגלות במציאות, חדשות לבקרים. לעתים קרובות, הודעות כאלו מעוררות קשיים רבים, שכן נפקותה של ההודעה לחייב, כמו מימוש האינטרס של המוטב, מושגים לאחר פטירתו של הנושה.

...

(ד) לדעתי, יש להבחין בין הודעה רגילה לבין הודעה בלתי ישירה, הכלולה בצוואה. מקור ההבחנה הוא בדרישה לאותנטיות של ההודעה ובדרישה הנוספת, שהיא תשקף את מידת הרצון החופשי של הנושה לעשותה. השאלה אינה מתעוררת כלל בהודעה רגילה, הניתנת לחייב עוד בחייו של הנושה. תוכנה של הודעה כזאת ניתן לאימות ללא כל קושי, כך שיישמרו לא רק האינטרס של הנושה לעשות ברכושו כרצונו, אלא גם אינטרס ההסתמכות של הקופה ושל המוטב הראשון. האפשרות לאמת את תחנה של ההודעה לחייב חשובה, שכן בכך ניתן לסלק חששות לפעולה של תשלום כספים על סמך הודעה שניתנה שלא כדין.

...

בדרך כלל, צוואה בכתב נעשית בפני עדים, ובכך מתקיימת גם דרישת האימות של תוכנה. הכלל הרחב הוא, שצוואה מוחזקת בכשרותה, אלא אם מוכחים פגמים שמביאים לפסילתה. ניתן להניח, שזאת הייתה גם הנחתו של המחוקק, כאשר ציין, בהוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, שהודעתו של הנושה יכולה להינתן לחייב גם בצוואה."

42. בת"ע (ב"ש) 660/09 ע.ב נ' י.ח (פורסם בנבו, ניתן בוים 3.6.12, כב' הש' עיאש, להלן: עניין ע.ב). אימץ בית המשפט למשפחה את עמדת כב' השופט אנגלרד בפרשת שושנה כץ, וציין כי אף הספרות נוטה לעמדת כבוד השופט אנגלרד בפרשות הילה יפה ושושנה כץ הנ"ל. עוד פירט בית המשפט לעניין משפחה בעניין זה, נימוק נוסף בגינו יש להעדיף את הגישה המכירה בצוואה כהודעה המשנה את ההוראה אשר ניתנה לחברת הביטוח:

"יתר על כן, מצאתי להוסיף כי משעה שהמחוקק קבע בסעיף 36 (ב) לחוק החוזים, כי בהוראות צוואה יכול מבוטח לשנות את ההוראות שניתנו לחברת הביטוח בדבר זהות המוטבים בקרות מקרה הביטוח, הרי שיש לשאול עצמנו מהי הצוואה אליה ניתן להתייחס כצוואה מחייבת, תקפה.

צוואה תהא בת תוקף רק משעה שניתן לגביה צו קיום צוואה. צו קיום צוואה יכול להינתן רק לאחר פטירתו של המצווה.

צוואתו האחרונה של אדם היא שתהא הצוואה בת התוקף ובטרם פטירת המצווה לא ניתן לדעת בוודאות מהי צוואתו האחרונה, שכן הוא רשאי בכל עת לשנות או לבטל אותה.

בשעה שזה הוא המצב בדיני הירושה, הרי שהמסמך היחיד אליו ניתן להתייחס כצוואה מחייבת, כנזכר בהוראות סעיף 36 (ב) לחוק החוזים, הוא הצוואה לגביה ניתן צו קיום ע"י הערכאה המוסמכת.

משעה שצו קיום צוואה אינו יכול להינתן, אלא לאחר פטירתו של אדם, הרי ש"הודעה בדבר צוואה" המועברת לאחר פטירת המנוח, יכולה להתייחס אך ורק לצוואה שקוימה באמצעות צו קיום לאחר פטירתו של אדם .

כל "צוואה" אחרת שהועברה קודם לפטירת המבוטח, על ידו, לידיעת חברת הביטוח, כמוה ככל הודעה שרשאי המבוטח להעביר בחייו ואילו הצוואה שניתן לגביה צו קיום צוואה, תהא הצוואה האחרונה, המחייבת, לאחריה לא ניתן לקבל עוד הוראות שינוי בדבר רשימת המוטבים" (פסקה 18 לפסק הדין ור' האסמכתאות אשר צוינו בפסק הדין).

43.בדומה, בית המשפט המחוזי בעניין ע"מ 1030/06 פלונית נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.9.06), אישר את פסק דינו של בית המשפט לעניין משפחה ואת קביעותיו כי חרף העובדה כי הודעה בדבר שינוי המוטבים בצוואה לא נשלחה לקופת הגמל בחיי המנוחה, יש לראות את הוראות הצוואה כגוברות על פוליסות הביטוח.

מן הכלל אל הפרט-

44.לאחר ששקלנו את הטענות, העדויות והראיות, מצאנו כי צוואת המנוח מקיימת את התנאים הנדרשים לשם החלת החריג הקבוע בסעיף 147 לחוק הירושה, לפיו הכספים בקופת הגמל הינם חלק מהעיזבון בהתאם לקבוע בצוואה, מהטעמים הבאים:

45.הראשון, הסעיף המפורט בצוואת המנוח נוסח באופן ברור ועולה ממנו כי רצונו של המנוח היה להוריש לנתבעת 2 את הכספים הצבורים בקופת הגמל. אין בידינו לקבל את טענת התובעת, לפיה המדובר בסעיף אשר נוסח באופן כללי וסתמי. אף כי המנוח לא נקט באופן מפורש בשם קופת הגמל, הרי שהוא הביע באופן ברור ומפורש את רצונו לחלק גם את הזכויות הכספיות הצבורות לו בקופות הגמל לבנו ולגב' מ"כ, הנתבעת 2.

46.המנוח התייחס באופן מפורט לכל הזכויות אותן הוא רוצה להוריש לבנו ולגב' כהן: "...וכן כל הכספים, החסכונות, הכספות, קופות הגמל, ני"ע, מטבע זר, מטלטלין מכל סוג וכל היוצא בזה למעט האמור בסעיף 4 לעיל, לבני היקר, נב"א ולבת זוגי היקרה, מ"כ, בחלוקה שווה ביניהם" (ס' 4.2 לצוואה). נוסח הצוואה מלמד כי יש לראות את הצוואה כמתייחסת לכספים בקופת התגמולים על אף שבצוואה לא צוין שמה הספציפי של הקופה.

47.מסקנה זו בדבר רצונו של המנוח, מקבלת חיזוק מסעיף 1 לצוואתו. המנוח הבהיר בצוואתו, כי רצונו כי כל מסמך וכל צוואה אשר נעשו לפני חתימת צוואתו האחרונה יבוטלו. כך קובע ס' 1 לצוואה: "הנני מבטל כל צוואה אחרת וכל כתב איזה שהוא שנעשה על ידי עד היום, והוראות צוואה זו הן שיחייבו".

48. בנוסף, לטעמנו רצונו של המנוח כי הכספים יועברו לבנו ולגב' כהן, עולה גם מהאמור בסעיף 5 לצוואה בו הורה המנוח במפורש כי מבלי לגרוע מסעיף 4 לעיל, הוא מבקש כי גב' כהן: "תקבל את כל הזכויות הסוציאליות, אשר היא זכאית להם על פי דין מתוקף היותה בת זוגי לחיים והידועה בציבור שלי ובכלל זה כל גמלה".

49.מצאנו כי האופן בו נוסחה צוואת המנוח, מלמד באופן ברור מה היה אומד דעתו של המנוח וכי רצונו היה לכלול את הכספים המחוזקים בקופות השונות כחלק מהעיזבון ובהתאמה לכך, מדובר בהוראה לשינוי המוטבים בפוליסה, בהתאם לרצונו של המנוח וכפי שנקבע בצוואה.

50.השני, בחנו את השאלה האם יש תוקף להוראת שינוי המוטבים כפי שנעשתה בצוואה. בענייננו, לא היה חולק כי המנוח לא מסר את צוואתו ו/או הודעה בדבר שינוי המוטבים לנתבעת 2, בטרם הלך לעולמו.

51.במחלוקת הקיימת בין הפוסקים בסוגיה זו, כפי שפירטנו לעיל, מבכרים אנו בנסיבות מקרה זה, את עמדתו של כב' השופט אנגלרד בפרשת שושנה כץ, לפיה, כאשר אדם מצווה את שיעשה בעיזבונו במסגרת צוואה, תהיינה הוראות הצוואה מחייבות אף אם לא הובאו לידיעת חברת הביטוח עוד בחייו של המצווה.

52.אנו סבורים כי פרשנות זו נכונה יותר בנסיבות מקרה זה, לאור משך הזמן הרב אשר חלף מהמועד בו חתם המבקש על בקשת ההצטרפות לקופת הגמל ועד למועד חתימתו על הצוואה בשנת 2014. במהלך תקופה זו התגרש המנוח, כאשר אף חלף זמן רב מאז מועד גירושיו 1997 ועד לחתימתו על הצוואה. נסיבות אלו מחזקות לטעמנו את המסקנה לפיה רצונו של המנוח לא היה להוריש את הכספים הצבורים בקופה לתובעת אלא לבת זוגו במועד פטירתו ולבנו, כפי שנרשם בצוואה.

53.הטעם השלישי, טרם קבלת הכרעתנו, בחנו את האם תקנון הנתבעת 1 אוסר על משלוח הודעה בדבר שינוי מוטבים לאחר פטירת המוריש. בענייננו, הוגשו לבית הדין שני תקנונים של תגמולים, הראשון מיום 28.5.12 (להלן: תקנון 2012, צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעת 1, ת11 לתצהיר התובעת). והשני תקנון מיום 1.1.16 (תקנון 2016, נספח ב' לתצהיר הנתבעת 2). המנוח נפטר בשנת 2014 ולכן התקנון הרלבנטי הוא תקנון 2012.

54.התובעת הפנתה לסעיף 23 ז לתקנון, אשר קובע כי : "במקרה של מות חבר, תשלם האגודה את הכספים העומדים לזכות החבר לנהנים על פי כתב המינוי, ובהעדר כתב מינוי, תשלם האגודה את הכספים בהתאם לצו ירושה, או צו צוואה. במידה ולא יהיה יורש אחרי החבר המת, או זכאי עפ"י כתב מינוי מוטבים, יישארו הסכומים העומדים לזכותו רכוש האגודה".

55.טעמנו, לא ניתן להסיק מקיומו של סעיף זה, כי זכותה של התובעת גוברת על זכותה של הנתבעת 2, אשר שמה צוין בצוואה. זאת, מאחר ובסעיף זה לא מפורט מה הדין במקרה בו שינה המנוח את המוטב במסגרת צוואה מאוחרת אותה כתב, כפי שהיה בענייננו. דהיינו, סעיף זה אינו קובע מתי ובאילו נסיבות יש להודיע על שינוי מוטב לפיכך, אין בו כדי להוכיח כי צוואתו של המנוח אינה יכולה להיחשב כהודעה מאוחרת על שינוי המוטב בפוליסה.

56.עיון בתוכן העניינים של תקנון 2012 מעלה כי לתקנון צורף נספח ב' אשר כותרתו: "מינוי מוטבים – הודעת שינוי" אולם, נספח זה לא צורף לתיק בית הדין.

57.בנוסף, עיון בתקנון 2016 אשר הוצג על ידי הנתבעת 1 (נספח 2 לתצהירה) מלמד כי בתקנון 2016 אין הוראה אשר קובעת כי על המבוטח למסור הודעה על שינוי המוטבים, עוד במהלך חייו. מהאמור בתקנון זה עולה כי המבוטח רשאי לשנות את המוטבים, גם באמצעות צוואה אשר תימסר לאחר פטירתו (ס' 25):

"25. הוראות כלליות

25.1 עמית מצטרף רשאי למסור לחברה המנהלת הוראת מינוי מוטבים בגין הסכומים שיעמדו לזכותו בחשבון ערב פטירתו...

"25.2 הוראת המוטבים תימסר באחת הדרכים הבאות:

25.2.1 קבלת עותק מקורי של הוראת מינוי המוטבים...

25.2.2 קבלת העתק מהוראת המוטבים באמצעות בעל רישיון, בצירוף הצהרה של בעל הרישיון לפיה הוראת המוטבים נחתמה לפניו ושהעמית זוהה על ידו.

25.2.3 קבלת העתק של הוראת המוטבים, ובכלל כך באמצעות מדיה דיגיטלית.." (ההדגשה אינה במקור - ר.צ.).

58.סעיף 25.7 לתקנון קובע כי: "עמית רשאי לבצע שינויים בהוראת מינוי המוטבים בחשבונו בקופה, אם ימסור לחברה המנהלת או לנציג מטעמה את הוראת המוטבים החדשה בהתאם להוראת סעיפים 24.1 עד 25.4 לעיל...".

59.אם כן, בענייננו התובעת לא הוכיחה כי בהתאם לתקנון הפוליסה, לא יכול היה המנוח לשנות את המוטב באמצעות צוואה אשר תימסר לאחר פטירתו. לא הובאו בפנינו הסעיפים הרלבנטיים של תקנון 2012 אשר היה בתוקף בעת פטירת המנוח. בנוסף, מעיון בסעיפים הרלבנטיים לתקנון 2016 עולה כי אין כל מניעה כי המסירה על שינוי המוטבים בפוליסה תעשה באמצעות צוואה.

60.רביעית, טרם קבלת החלטתנו, שקלנו גם את הטענות הנוספות אותן העלתה התובעת, ובכלל זאת, את טענת התובעת כי המנוח נמנע מלשנות את שם המוטב בפוליסה, אף שקיבל הודעת תקופתית שנתית אותה קופת הגמל שולחת לעמיתים, בה רשום כי ניתן לשנות מוטבים. לשיטת התובעת, יש להסיק מכך כי התובע נמנע במכוון מלשנות את שם המוטב בפוליסה.

61.אין בידינו לקבל טענה זו, מאחר והתובעת לא הוכיחה כי הודעות כאמור אכן התקבלו בידי התובע בפועל וכי התובע עיין בהם ונתן את דעתו לכך. מדובר בטענה ספקולטיבית אשר לא ניתן להקיש ממנה מה היה אומד דעתו של המנוח. בדומה, אף טענת התובעת כי המנוח כתב את בנו כמוטב בקופת הגמל "יניר" אותה פתח בשנת 1996, אינה יכולה להעיד לטעמנו על כך שהמנוח בחר במכוון שלא לשנות את שם המוטב בקופת הגמל של הנתבעת 1.

62.נוסף על כך, לא מצאנו כי יש בפסק הדין של בית הדין הארצי אליו הפנתה התובעת בעניין עמליה ארבל, כדי לסייע לתובעת בנסיבות מקרה זה, משני טעמים עיקריים: הראשון, בעניין עמליה אבנר, המנוח שינה את זהות המוטב בפוליסה מספר שנים לאחר החתימה על בקשת ההצטרפות. מכאן, הסיק בית הדין, כי המנוח היה מודע ביחס לאפשרות זו, מאחר והשתמש בה בפועל. זאת, בשונה מענייננו, בו המנוח לא עשה כן.

63.השני, בעניין ארבל, היה קיים ספק ביחס לרצונו של המנוח לשנות את המוטב ולא ניתן היה להסיק זאת מלשונה של הצוואה. בענייננו, מצאנו כי לשון הצוואה ברורה ומפורשת ועולה ממנה כי המנוח ביקש להוריש לגב' כהן גם את הכספים הצבורים בקופת הגמל.

64.עוד בחנו את הדו"ח אותו הכין מנהל העיזבון של המנוח, הנתבע 3, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק פש"ר 51919-06-16 (הוגש כת14). התובעת טענה כי מהאמור בדו"ח עולה כי הנתבע 3 תומך בבקשה. בסעיף 6 לדו"ח נכתב: "עוד יצוין, כי קיימות זכויות פנסיוניות וקרנות השתלמות על שם המנוח, אולם כספים אלה שייכים למוטבים ואינם נכללים בנכסי העיזבון".

65.המדובר בסעיף אשר נוסח בכלליות בהתאם לדין, והנתבע 3 לא התייחס באופן ספציפי לנוסח צוואתו של המנוח. בהתאם לכך, לא מצאנו כי ניתן להסיק ממנו כי הנתבע 3 הודה כי הכספים אינם שייכים לתובעת. עוד נציין, כי השאלה למי שייכים כספי קופת הגמל הינה שאלה משפטית, אשר תוכרע בהתאם לדין לכן אין בעמדת הנתבע 3 כדי לשנות לעניין זה.

66.כללם של דברים, לאור האמור לעיל מצאנו כי מתקיימים התנאים הנדרשים בסעיף 147 לחוק הירושה, לפיהם הכספים הצבורים בקופת הגמל הינם חלק מעיזבון המנוח. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם רצונו הברור של המנוח.

67.טענת התובעת כנגד אכיפת חיובי ההלוואות אשר נלקחו על ידי המנוח - כאמור לעיל, קבענו כי הנתבעת 2 וכן בנו של המנוח הם הזכאים לקבל את הכספים העומדים לזכותם בקופת הגמל. לפיכך, טענותיה של התובעת כנגד ההתחייבויות אותן נטל המנוח במסגרת הסכמי ההלוואה, אינן מצויות עוד כפלוגתא בפנינו. הנתבעת 2 לא העלתה כל טענה ביחס להלוואות אלו. לפיכך, איננו נדרשות להכריע בסוגיה זו.

68.מעבר לדרוש, נציין כי ממילא הצדדים הרלבנטיים לטענות אלו, בנק אוצר החייל, עמותת "עזור לעזור" וכן בנו של המנוח, לא צורפו להליך זה. מכאן, כי אף אין באפשרותנו להכריע במחלוקת הנוגעת להלוואות המנוח, מבלי לשמוע את עמדתם של כל הצדדים הרלבנטיים להליך.

סוף דבר-

69. לאור האמור, התביעה נדחית. אנו קובעות כי הוראות צוואת המנוח מחייבות את הנתבעת 1 אשר עליה לחלק את כספי המנוח למוטבים כפי שהורה המנוח בצוואתו.

70.בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות של התובעת ולאור המחלוקות המשפטיות בסוגיה זו, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ח, (27 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.