פלוני נ' פלוני

1. לפניי בקשת רשות ערעור וערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) בת"א 9762-09-16, שניתן ביום 24.10.2017. בפסק הדין החלקי נקבע כי המבקשים אחראים לתשלום פיצויים למשיב 1 (להלן: התובע) בגין פגיעתו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים), שארעה לו ביום 1.10.2015.

           בבקשה שלפניי נדרשים אנו לשאלה החוזרת ונשנית בתביעות לפיצויים בגין תאונות דרכים - מיהו המשתמש ברכב מנועי, כמשמעות המונח בהוראת סעיף 1 לחוק הפיצויים.

רקע עובדתי

2. התובע נסע באוטובוס (להלן: האוטובוס) שהיה נהוג על-ידי המשיב 4 (להלן: נהג האוטובוס). בעת שהאוטובוס עצר ברמזור, ביקש התובע מנהג האוטובוס לרדת על מנת לשוב לתחנת האוטובוס מאחר ושכח שם דבר מה. משסרב נהג האוטובוס לאפשר לתובע לרדת, החל התובע להיאבק בו ותוך כדי כך פתח את דלת האוטובוס, ירד במדרגות והחל לרוץ. בחלוף פחות משניה (0.65 שניות), נפגע התובע מרכב חולף (להלן: התאונה ו-הרכב החולף, בהתאמה).

3. בעקבות התאונה הגישו התובע והוריו (המשיבים 2 ו-3) תביעה לפיצויים נגד המבקש 1, נהג הרכב החולף, ונגד המבקשת 2, מבטחת הרכב החולף, וכן נגד נהג האוטובוס ונגד מבטחת האוטובוס, היא המשיבה 5 (להלן: המשיבים) לנוכח המחלוקת בין הצדדים לעניין זהות הגורם האחראי לתאונה, נדונה תחילה בבית המשפט המחוזי שאלת החבות.

פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי

4. בית המשפט המחוזי קבע כי מעת שהתובע ירד מהאוטובוס ועד שהוא נפגע מהרכב החולף הספיק הוא לצעוד כ- 2.2 מטרים. בנסיבות אלו, ומשפגיעתו של התובע נגרמה כתוצאה מהמגע שנוצר עם הרכב החולף ולא כתוצאה ישירה של ירידתו מהאוטובוס, נקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי בין השימוש שעשה התובע באוטובוס לבין פגיעתו בתאונה. על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי התובע נפגע מהרכב החולף בהיותו הולך רגל. בהתאם לכך, נקבע כי האחריות לתאונה ולתשלום הפיצויים לתובע מוטלת על המבקשים. כפועל יוצא, התביעה נגד המשיבים נדחתה.

           על פסק דין חלקי זה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור, ובמקביל, למען הזהירות, הגישו גם ערעור.

הבקשה דנן

5. המבקשים טוענים כי על יסוד העובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי בנוגע לאופן התרחשות התאונה, מתבקשת המסקנה כי יש לראות בתובע למעשה כמשתמש באוטובוס בעת התרחשות התאונה ולא כהולך רגל. על כן, יש להטיל את האחריות לתאונה ולתשלום הפיצויים על המשיבים. לטענת המבקשים, הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ירידתו של התובע מהאוטובוס לבין פגיעתו בתאונה. נטען כי הירידה מהאוטובוס היוותה גורם הסיכון העיקרי לפגיעת התובע, בין אם על-פי מבחן הסיכון התחבורתי, בין אם על-פי מבחן הגרימה, ובין אם על-פי מבחן השכל הישר. עובדה זו נלמדת, כך נטען, משורה של נתונים, ובהם: דו"ח בוחן התנועה בו צוין כי התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינת הרכב החולף; הזמן המועט שחלף מעת הירידה מהאוטובוס ועד להתרחשות התאונה; המרחק הקצר שהספיק התובע לצעוד עד להתרחשות התאונה; והסיכון שנוצר בקפיצת התובע מהאוטובוס אל כביש סואן. לפיכך, נטען כי יש להטיל את החבות על המשיבים, ולהורות על דחיית התביעה נגד המבקשים.

תשובת המשיבים

6. המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא אינה באה בגדר ההחלטות עליהן ניתן לבקש רשות לערער, כאמור בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). בנוסף, לטענתם, אין לסטות במקרה זה מהכלל לפיו במצב הדברים הרגיל, כאשר מדובר בעניינים הנוגעים לסדרי דין וניהול ההליך, אין לאפשר רשות ערעור אלא יש להמתין עד לערעור על פסק הדין.

           לגוף הדברים, סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענים כי התאונה התרחשה לאחר שהשימוש שעשה התובע באוטובוס הסתיים, כי התאונה אינה קשורה בטבורה לשימוש שנעשה באוטובוס, וכי התובע נפגע עקב השימוש שנעשה ברכב החולף. בנוסף טוענים המשיבים כי בית המשפט המחוזי קבע שהתובע לא מעד או איבד את יציבותו בעת ירידתו מהאוטובוס, ומכל מקום, פגיעתו לא נגרמה כתוצאה מהירידה מהאוטובוס אלא כתוצאה מפגיעת הרכב החולף בתובע. כמו כן נטען כי במקרה זה לא מתקיים הקשר הסיבתי הדרוש בין השימוש באוטובוס לבין הפגיעה לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה.

7. התובע והוריו הגישו תשובה, ובה נמנעו מנקיטת עמדה, לנוכח אדישותם ביחס לשאלת זהות הגורם עליו תוטל האחריות לתאונה ולתשלום הפיצויים.

הערה מקדימה – אופן ההשגה על פסק הדין החלקי

8. כאמור, במקביל לבקשת רשות הערעור הגישו המבקשים מטעמי זהירות גם ערעור בזכות על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי, במסגרתו הועלו טענות זהות לאלו שהועלו בבקשת רשות הערעור.

           בהחלטה מיום 10.12.2017 הוריתי למשיבים להגיש תשובתם לבקשה ובכלל זה גם לעניין שאלת סיווג ההליך.

           לפיכך, בפתח הדברים, אסיר מסדר היום את השאלה בדבר המסלול שהיה על המבקשים לנקוט בו על מנת לתקוף את פסק הדין החלקי – האם על-ידי הגשת ערעור בזכות, או שמא על-ידי הגשת בקשת רשות ערעור.

            בפסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי נקבע כי המשיבים אינם אחראים לתאונה ולתשלום הפיצויים לתובע. קביעה זו הביאה לסיום את ההתדיינות במישור היחסים שבין התובע לבין המשיבים. לפיכך, קמה לכל אחד מהם זכות ערעור. לעומת זאת, במישור היחסים שבין התובע לבין המבקשים, פסק הדין החלקי לא הביא לסיום את ההתדיינות ביניהם וההליך ממשיך להתנהל. משכך, רשאים המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, או להגיש ערעור בזכות לאחר מתן פסק דין סופי בו תכללנה גם טענותיהם כנגד החלטת הביניים בנוגע לאחריותם לתאונה (רע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו (21.10.2009); רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו, פסקה 1 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (17.6.2014); רע"א 3559/13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' קרפ, פסקאות 7-6 (12.9.2013) (להלן: עניין קרפ)).

           לנוכח האמור, אני מורה על מחיקת הערעור שהגישו המבקשים, ואפנה עתה לדון בבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, וזאת חרף התנגדות המשיבים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

10. יובהר תחילה כי אין בידי לקבל את טענתם המקדמית של המשיבים לפיה יש לדחות את הבקשה על הסף נוכח הוראות צו בתי המשפט. המשיבים לא פירטו בתשובתם איזה מסעיפי הצו חל על הבקשה דנן לשיטתם, ורק מהטעם הזה יש לדחות טענה זו.

11. המשיבים טוענים עוד כי דין הבקשה להידחות, וכי יהיה מקום לדון בטענות המבקשים במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. אף דין טענה זו להידחות. להחלטה מושא הבקשה יש השלכה מובהקת על זהות הצדדים להליך כמו גם על אופן המשך ניהולו. דחיית הדיון בבקשה עד לסיום ההליך בערכאה הדיונית, יסרבל את ההליך, יביא לבזבוז משאבים ואף עלול לגרום ל"תאונה משפטית", ככל שבסופו של דבר יתקבל ערעור המבקשים על פסק הדין הסופי וייקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על המשיבים. במצב דברים זה, ההליך שנוהל בנוגע לנזק יבוטל. משמעות הדברים היא מינוי מומחים חדשים, ניהול החקירות מחדש, ושמא אף קבלת הערכה שונה לגבי נכותו של הניזוק אשר תשליך כמובן על גובה הנזק (ראו על כך בהרחבה: פסק דינו המקיף של השופט צ' זילברטל בעניין קרפ). לפיכך, ישנה חשיבות רבה להכרעה בבקשת רשות הערעור דווקא בנקודת המפנה הקובעת את המסלול שעל פיו תמשיך התביעה להתברר. בצומת דרכים זה, מתעצם הצורך "בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש, פסקה 4 (25.6.2007)).

12. מכל האמור, המסקנה היא כי יש לתת למבקשים רשות ערעור, ואין להמתין עד להכרעה בערעור על פסק הדין הסופי בשאלת זהות הגורם האחראי לתאונה.

           אעבור אפוא לבחון את הערעור לגופו.

13. אין חולק כי התובע נפגע ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. המחלוקת בין הצדדים היא, האם יש לראותו כמשתמש באוטובוס בעת התרחשות התאונה – שאז תוטל האחריות לתאונה ולתשלום הפיצויים על מבטחת האוטובוס, או שמא התובע נפגע מהרכב החולף בהיותו הולך רגל – שאז תוטל האחריות לתאונה ולתשלום הפיצויים על מבטחת רכב זה. על מנת להכריע במחלוקת זו, ראוי לסקור את השתלשלות הפסיקה בסוגיה. לכך אפנה להלן.

המסגרת הנורמטיבית

14. בעבר, הוגדרה "תאונת דרכים" כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, בין בנסיעת הרכב ובין בעמידתו" (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ס"ח 780). המונח שימוש לא הוגדר בחוק, ובפסיקה ניתנה למונח זה פרשנות מרחיבה ואף מרחיקת לכת. עמד על כך השופט מ' חשין בציינו:

"חברתי השופטת נאור הסבה תשומת-לבי להגדרת המושג 'דג' בפקודת הדיג, 1937, ולפיה ''דג' פירושו כל חית-מים בין שהיא דג ובין שאינה דג...' (סעיף 2). הֲנאמר – על דרך ההפלגה ואפשר שלא כל-כך על דרך ההפלגה – כי 'תאונת דרכים' פירושה כל תאונה בין שהיא תאונת דרכים ובין שאין היא תאונת דרכים?" (ע"א 1109/00 מזרחי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(2) 49, 60 (2001)

           כך, באו בגדר שימוש ברכב גם מקרים בהם הנפגע שהה מחוץ לרכב בעת התרחשות התאונה. לדוגמא, נקבע כי ניזוק אשר נפגע עת נקשר לרכב על מנת לרחף באמצעות מצנח ומצא עצמו נגרר על הכביש, הוא נפגע בתאונת דרכים (ע"א 199/81 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' זעירא, פ"ד לז(1) 150 (1983)). בפרשה אחרת נקבע כי ניזוק אשר הזעיק את חבריו לעבודה על מנת שיחליפו גלגל ברכבו, ותוך שאלו מטפלים בתקלה והניזוק עצמו עומד על הכביש, נפגע הוא מרכב חולף, יש לראותו כמשתמש ברכבו שלו (ת"א (מחוזי חיפה) 1653/89 אוחנה נ' קליר, צלטנר 354(סה)). בעניין נוסף, נדון מקרה של נהג אשר עצר את רכבו בשולי הדרך. לאחר שפתח הנהג את מכסה המנוע התפרצו מים מהרדיאטור והוא קפץ לאחור לכיוון הכביש ונפגע מרכב חולף. נקבע כי הוא נפגע בתאונת דרכים (מהרכב שלו) שכן, "כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השימוש" (ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מה(2) 338, 343 (1991)). בע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844 (1988) (להלן: עניין שולמן), שנדון לאחר מכן, נהרג אדם מפיצוץ מטען חבלה שהוטמן ברכבו, ואשר התפוצץ בעת התנעת הרכב. נקבע שם כי שימוש הוא מושג רחב, הכולל שימושי לוואי. הובהר כי "שימושי לוואי הם כל אותן פעולות אינצידנטליות, הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה לשימוש העיקרי. אלה הם אמצעי עזר ופעולות נלוות, הדרושים להגשמת ייעודו של הרכב" (עניין שולמן, 858).

15. בהמשך לכך, ובעקבות פרשנות מרחיבה זו של המונח "שימוש ברכב מנועי", ביקש המחוקק לצמצם את המקרים אשר יכללו בהגדרת תאונת דרכים וזאת במסגרת תיקון מס' 8 לחוק (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התשנ"א-1990 (להלן: התיקון או תיקון מס' 8)). בדברי ההסבר לתיקון צוין כי בעקבות פסק הדין בעניין שולמן, מסקנת הוועדה שהוקמה כדי לעקוב אחר ביצוע חוק הפיצויים הייתה כי "יש הכרח לתקן את החוק ולצמצם את תחולתו שהורחבה בפסיקה האמורה" (ראו: הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989, ה"ח 1962).

           בהתאם לכך, שונתה הגדרת 'תאונת דרכים' בסעיף 1 לחוק כדלקמן:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ..." (הדגשה אינה במקור)

           כמו כן, נקבעה בהוראת סעיף 1 לחוק הגדרת משנה למונח שימוש ברכב מנועי, כדלקמן:

"'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (הדגשה אינה במקור)

16. מעניין להיווכח כי אף שמטרת התיקון הייתה לצמצם את הגדרת תאונת דרכים על-ידי קביעת רשימה סגורה של שימושים מוכרים, בפועל לא הושגה מטרה זו ובתי המשפט המשיכו להכיר בשימושי לוואי כבאים בגדר המונח שימוש. כך, גם לאחר תיקון מס' 8, הוכרו נפגעים ששהו מחוץ לרכב בעת התאונה, כמי שהשתמשו ברכב.

           דוגמא לכך הוא פסק הדין ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 562 (1996), בו נקבע מפורשות כי אף שתיקון מס' 8 מונה רשימה סגורה של דרכי השימוש, "עלינו להתאים את מהותם של השימושים העיקריים ושימושי הלוואי לפרטי ההגדרה של הדיבור 'שימוש' ולמבחן התעבורתי המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית". בהמשך לכך, נקבע כי ניזוק אשר יצא מרכבו לאחר שרכב אחר התנגש בו, ואז נדרס על-ידי אותו הרכב, הוא משתמש ברכבו שלו (ת"א (שלום חי') 24493/97 גביע נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (8.8.2001)). בפרשות נוספות הוכרו כמשתמשים ברכבם שלהם ניזוק אשר ירד מרכבו במטרה להושיט עזרה לאנשים שנפצעו בתאונת דרכים ותוך כדי כך נפגע אף הוא בתאונה (ת"א (שלום י-ם) 13817/01 מרסיאנו נ' מדינת ישראל באמצעות ענבל חברה לביטוח בע"מ (26.8.2004)); ניזוקה אשר לאחר תאונת דרכים יצאה מרכבה על מנת לאמוד את הנזק שנגרם, ובשעה שפנתה להיכנס חזרה אל הרכב על מנת להוציא רישיונות ולהחליף פרטים נפגעה מרכב חולף (ת"א (שלום י-ם) 12558/02 בן משה נ' אי.אי.ג'י. חב' לביטוח בע"מ (10.7.2005)); ניזוק שרכבו התנגש בגדר הפרדה, ירד מהרכב על מנת לאמוד את הנזק, התקשר למשטרה לדווח על המאורע וביקש מאחרים שהיו עמו להזהיר את הנהגים האחרים, ואז נפגע מרכב חולף (ת"א (שלום י-ם) 3735/05 מזרחי נ' פרץ (29.7.2007)); ניזוק שירד מרכבו על מנת לבקש מאנשים שהיו מצויים מעברו השני של הכביש הכוונה אל יעדו ובעודו חוצה את הכביש בחזרה, הוא נפגע מרכב חולף (ת"א (שלום אשד') 2313/01 קוסטן נ' חדד (9.9.2004)); ניזוקה אשר החליקה מכתם שמן טרם שנכנסה לרכבה (ת"א (שלום חי') 5116/05 סלע נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (17.1.2007); וכן ראו מקרה דומה בת"א (שלום י-ם) 1069/00 הרפז נ' אלגרבלי (2.5.2001)).

17. סקירת הפסיקה לעיל נועדה להראות כי אף לאחר תיקון מס' 8, אשר נועד כאמור לצמצם את הגדרתו של שימוש ברכב מנועי, המשיכו בתי המשפט לפרש מונח זה באופן רחב החורג מהרשימה הסגורה של אופני השימוש המוגדרים בחוק. בדוגמאות שהובאו ראינו כי נפגע אשר שהה מחוץ לרכב בעת התאונה הוכר, בנסיבות מסוימות, כמי שנפגע עקב שימוש ברכב. לפיכך, לו היינו עוצרים בנקודת זמן זו, ייתכן שניתן היה עקרונית להכיר גם בתובע בענייננו, אשר שהה מחוץ לאוטובוס בעת התאונה, כמי שהשתמש באוטובוס, ככל שהיו מתקיימים יתר התנאים הקבועים בסעיף 1 לחוק הפיצויים (מטרות תחבורה וקשר סיבתי בין השימוש לבין הנזק).

18. אולם, מסענו בהתחקות אחר הגדרת המונח שימוש ואחר פרשנותו אינו נעצר בנקודת זמן זו. בשנת 2007 חלה תפנית חדה בפסיקה בפרשנות המונח שימוש, ונקבע כי אין עוד מקום לפרשנות מרחיבה של המונח וכי יש להתאים את הפרשנות להגדרה הקבועה בחוק. בפסק הדין ברע"א 9084/05 אג"ד נ' ינטל (29.10.2007) (להלן: עניין ינטל) נקבע מפי המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין כי לאחר תיקון מס' 8, אין עוד מקום לכלול בגדר המונח שימוש גם שימושי לוואי שאינם מנויים בהוראת סעיף 1 לחוק. נקבע כי "צורות שימוש שאינן נופלות בדרך טבעית בגדרו של המונח 'נסיעה' ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק שוב אינם באים בגדרו" (שם, פסקה 8). בפסק דין נוסף שניתן בסמוך לכך, ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (8.11.2007), נדון מקרה של ניזוק ששהה מחוץ לרכבו, ממנו ירד לאחר שהתנגש ברכב אחר ונפגע מרכב חולף, ונקבע כי הוא אינו בא בגדר משתמש ברכבו. בהמשך לכך, ברע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13 (4.2.2009), הובהר כי מטרת תיקון מס' 8 היא להשיב ככל האפשר את המונח תאונת דרכים למשמעותו הפשוטה והיומיומית בקרב הציבור (כן ראו: רע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד, פסקה 9 (22.5.2011)).

19. אכן, מגמה חדשה זו של פרשנות מצמצמת להגדרת המונח תאונת דרכים ובכלל זה הגדרת המונח שימוש, השתרשה היטב בפסיקה בשנים האחרונות. בהתאם למגמה זו, מקרים אשר בנסיבות דומות הוכרו בעבר כבאים בגדר המונח "שימוש ברכב" חרף הימצאות הניזוק מחוץ לרכבו, שוב לא הוכרו ככאלה. כך, לא הוכרו כמשתמשים ברכבם: נוסע שיצא מרכבו על מנת לאמוד נזקי תאונה ולהחליף פרטים, ונפגע מרכב חולף (ת"א (שלום ת"א) 18229/07 ארביב נ' מורדוחאיב (17.5.2011)); אדם אשר רץ אל עבר הכביש על מנת להשיב חלק מרכבו שעף לאחר תאונה ובשעה זו נפגע מרכב חולף (ת"א (שלום קר') 38263-07-11 עיזבון המנוח דוד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (31.8.2014)); ניזוק שיצא מרכבו, הזמין גרר ובשעה שהתהלך בשולי הכביש, נפגע מרכב חולף (רע"א 10875/08 שרון נ' קארו (19.4.2009)); נהג קטנוע אשר השלים ירידה מהקטנוע לצורך תדלוקו ואז נפגע מרכב חולף (ת"א (שלום י-ם) 32084-06-12 גברא נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (1.9.2015)); וכך גם אדם אשר החליק כתוצאה מפרץ דלק ממשאבת התדלוק תוך כדי פעולת התדלוק (ת"א (שלום נת') 8541-05-12 גרינברג נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (17.2.2015)).

           מגמה זו לא פסחה גם על נוסעים באוטובוס. כך, לא הוכרו כמשתמשים במיניבוס נפגעים ששהו בעת התאונה מחוץ למיניבוס חונה בעודם ממתינים להיכנס אליו, ובזמן זה נפגעו מרכב שהתדרדר לעברם (רע"א 3149/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סקאפי (19.7.2009)). ראו גם: רע"א 6904/11 שרביט נ' מטרודן בע"מ (14.2.2012)).

20. סיכום הדברים עד כה מעלה כי פרשנותו של המנוח "שימוש" ברכב מנועי, כחלק מהגדרתה של "תאונת דרכים", עבר תמורות משמעותיות. תחילתה של הדרך הייתה בפרשנות המרחיבה שניתנה בפסיקה למונח זה, פרשנות אשר נשמרה אף לאחר תיקון מס' 8 אשר נועד לצמצמה. מגמת הצמצום של הגדרת השימוש החלה עם פסיקתו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין בעניין ינטל, ובהמשך התבססה מגמה זו בפסיקה של הערכאות הדיוניות כמפורט בהרחבה לעיל. פרשנות מצמצמת זו, לפיה אין עוד מקום לכלול בגדר המונח שימוש גם שימושי לוואי שאינם מנויים בהוראת סעיף 1 לחוק, היא הפרשנות המקובלת בפסיקת בתי המשפט בעת הזו, והיא אף עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם מובנו הפשוט, הטבעי והמקובל של המונח "שימוש" ברכב.

           עתה, כשהמסגרת הנורמטיבית, על התפתחותה ותמורותיה, עומדת לנגד עינינו, אפנה לבחון את טענות הצדדים ביחס למקרה הנדון.

מן הכלל אל הפרט

21. השאלה המונחת לפתחנו היא האם התובע היה "משתמש" באוטובוס בעת התרחשות התאונה, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים.

           בחינת השאלה תיעשה בראש ובראשונה במישור העובדתי ורק לאחר מכן תיבחן השאלה במישור המשפטי תוך יישום ההלכות שנזכרו לעיל.

הבחינה העובדתית

22. המבקשים העלו השגות שונות בנוגע לקביעות העובדתיות שנקבעו בבית המשפט המחוזי, ואולם איני מוצאת נימוק המצדיק לסטות במקרה זה מהכלל הידוע, לפיו, למעט במקרים חריגים, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית המבוססות על העדויות והראיות שהובאו לפניה (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 35 (4.8.2008); ע"א 11172/05 אלון נ' חדד, פסקה 8 (21.10.2009); רע"א 9311/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (23.1.2018)).

           משכך, התשתית העובדתית שעמדה בבסיס הכרעתו של בית המשפט המחוזי תעמוד אף בבסיס הכרעה זו. בית המשפט המחוזי קבע כי הניזוק הספיק לרדת מהאוטובוס, לנתק ממנו כל מגע, לרוץ בחיפזון לכביש ולפסוע 2-1 צעדים על הכביש, מבלי שמעד, איבד שווי משקל או יציבות אגב ירידתו מהאוטובוס. רק אז, בעודו מצוי במרחק של 2.2 מטר מהאוטובוס, נפגע הניזוק מהרכב החולף.

הבחינה המשפטית

23. השאלה המשפטית שבה יש להכריע היא האם בנסיבות עובדתיות אלה, יש לראות את התובע כמשתמש באוטובוס?

           אני סבורה כי לנוכח הפרשנות העדכנית שניתנה בבית משפט זה למונח שימוש, כמפורט בהרחבה לעיל, לא יכולה להיות עוד מחלוקת כי התובע בענייננו אינו יכול להיחשב כמי שהשתמש באוטובוס. מממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי עולה כי התאונה לא התרחשה בעת שהתובע ירד מהאוטובוס, אלא בחלוף זמן קצר לאחר שהשלים את ירידתו. אומנם ירידה מן הרכב אינה מסתיימת בהכרח עם ניתוק המגע הפיזי שבין היורד לבין הרכב, ועשויה היא להימשך עד אשר היורד עומד יציב מחוץ לרכב (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 180 (מהדורה רביעית, 2012)), אולם בענייננו, משקבע בית המשפט המחוזי כי התובע סיים את הירידה מהאוטובוס, התייצב, החל לצעוד ואז, ורק אז, נפגע מהרכב החולף, מתחייבת המסקנה כי השימוש שעשה התובע באוטובוס הסתיים טרם התרחשות התאונה. לפיכך, אין להטיל אחריות לתאונה על המשיבים.

הקשר הסיבתי

24. המבקשים טענו עוד כי מתקיים הקשר הסיבתי הדרוש בין השימוש של התובע באוטובוס לבין התרחשות התאונה. דע עקא, שבחינת קיומו של קשר סיבתי נעשית רק לאחר שנקבע כי הניזוק נפגע בעת השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בענייננו, משהגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא נפגע בעת השימוש ברכב, ממילא אין מקום להידרש לשאלות האם השימוש נעשה למטרות תחבורה, והאם הנזק נגרם עקב השימוש.

25. לאור כל האמור, יש לראות בתובע כהולך רגל אשר נפגע בתאונה מהרכב החולף, ובהתאם לכך, המבקשים אחראים לתאונה וחבים בפיצוי התובע בגין נזקיו מהתאונה.

26. סוף דבר: הערעור נדחה.

           המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.

           ניתן היום, ‏י"ז באדר התשע"ח (‏4.3.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   17091360_R04.doc   אש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il