פס"ד הכרעה בתביעת מזונותיהם של 2 קטינים

עניינו של פסק הדין, הוא הכרעה בתביעת מזונותיהם של 2 קטינים. התובעים מזונותיהם באמצעות אימם ואפוטרופתם הטבעית (להלן: "התובעת") מאת אביהם – הנתבע.

הרקע ותמצית הטענות:

1. התובעת והנתבע נישאו ב- 2005 והתגרשו ב- 2012.

2. מנישואי הצדדים נולדו 2 ילדים בשנים 2006 ו-2009.

3. בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בין הצדדים נקבעה חלוקת זמני שהיה, לפיהם, יקבל הנתבע את הקטינים לרשותו בכל יום ג' בשבוע, והקטינים ילונו אצל הנתבע ובכל סוף שבוע שני לסירוגין. עוד נקבע, כי בסוף שבוע בו לא ילונו הקטינים אצל הנתבע, הם ילונו אצלו ביום ה' בשבוע. כן נקבע בהסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין, כי הקטינים ישהו אצל הנתבע במחצית החגים והחופשות מבית הספר.

4. לטענת התובעת, הנתבע הפר את ההסכם, והוא כמעט ואינו רואה את הקטינים, הוא מיאן, לטענתה, לאסוף את הקטינים ממסגרות החינוך "מבלי שטרח להודיע זאת בטלפון דחוף שקיבלה מאת הסייעת להגיע לקחת אותם".

5. לטענת התובעת, בהסכם בין הצדדים נקבע, כי החל מיום 08.01.12 ישלם הנתבע למזונותיהם ולמדורם של הקטינים סך של 3,000 ₪, וכן חויב הנתבע לשאת במחצית מעלות שכה"ל לקטינים במסגרות החינוך, וכן בעלות של מחצית שכה"ל בחוג העשרה לכל ילד ולא יותר מ- 150 ₪ לחודש, אך הרישום לחוגים ו/או לקייטנה ו/או למועדונית, ייעשה בהסכמה בין הצדדים.

            לטענת התובעת, הנתבע סירב לכל הצעותיה.

6. עוד טענה התובעת, כי בכל דבר כמעט, נאלצה לפנות בהליכים ללשכת ההוצאה לפועל, והנתבע גם מסרב לתקשר עמה לטענתה. עוד העלתה התובעת, טענות שונות לגבי אלימות מצד הנתבע, ובגין אלימות זו נאלצה לפנות בתביעות לצו הגנה, ולצמצום הסדרי השהייה של הקטינים אצל הנתבע, ולפי קביעות העו"ס לסדרי דין, צומצם שעות השהיה של הקטינים אצל הנתבע.

7. התובעת תבעה אפוא מזונות הקטינים: לקטין ק. – 2,330 ₪ בחודש, לקטינה א. – 2,078 ₪ בחודש, וזאת מלבד חלקם היחסי של הקטינים בהוצאות המדור ואחזקתו, וכן מחצית מכל הוצאות החינוך של הקטינים ומחצית הוצאות בריאות חריגות.

8. התובעת פרטה בתביעה, כי הכנסתה, לאחר שפטורה ממקום עבודתה הקודם עומדת על סך של כ- 862 ₪ בחודש, וכן היא מקבלת ממשרד השיכון סיוע בשכ"ד בסך 1,170 ₪ בחודש. לטענתה ונוכח העול הכלכלי הכבד היא נאלצת לקחת הלוואות.

9. התובעת טענה בתביעתה, כי הנתבע הוא עצמאי ובכל חברה העוסקת בתחום ..., והוא בעל הכנסות גדולות, אותן היא מעריכה בסכום של כ- 40,000 ₪ בחודש. עוד טענה התובעת, כי לנתבע עסק נוסף של ..... ויש לו הכנסה נוספת של כ-4,000 או 5,000  ₪ בחודש.  לטענתה של התובעת, לנתבע תחביבים יקרים כמו גלישת גלים בחו"ל, משתתף בתחרויות אופנועים, סקי וסנובורד בחו"ל ולפיכך הוא יכול ומסוגל לשאת במזונות הנתבעים.

10. בנסיבות אלה ביקשה התובעת, כי יוגדלו מזונות הילדים בהתאם לתביעתה.

11. מנגד, כפר הנתבע בהגנתו בטענות התובעת בתביעתה.

12. הנתבע לא היה מיוצג, והגיש את כתב ההגנה בעצמו.

13. לטענתו של הנתבע, התובעת מתנכלת לו, ולא מרפה ממנו, גם אחרי 6 שנים שהם לא בני זוג. לטענתו של הנתבע, "... לאחר שהתובעת ניסתה כוחה במשטרת ישראל, עם מספר רב של תלונות שווא כגון אלימות, אונס, אלימות כלפי א. הקטנה, והמצאת המאה שאני מאיים לרצוח את ק. וא., שזה מגוחך...".

14. עוד טען הנתבע, כי התובעת ניסתה את מערכת ההוצל"פ עם למעלה מ- 50 בקשות, שרק 5 מתוכן התקבלו.

15. הנתבע הוסיף וטען כי אינו מודיע לתובעת מתי הוא יוצא מהארץ, כיוון שהתובעת ניסתה מספר פעמים להוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

16. לעניין החוגים של הילדים, טען הנתבע, כי היו מספר חוגים של הילדים, שהילדים רצו והתובעת דחתה, כמו רכיבת סוסים אצלו במושב, או גם חוג שהוא שילם את עלותו לבדו. ולעניין הצהרונים טען, כי ק. לא נמצא בצהרון כבר 3 שנים. אלה, אינה נשארת בצהרון בימים שהוא אוסף אותה.

17. הנתבע הכחיש, כי הוא מאחר לאסוף את הילדים מבית הספר, ולדבריו מעולם לא איחר.

18. לעניין לינת הילדים אצל הנתבע באמצע השבוע, טען הנתבע, כי בכל פעם שהילדים אצלו באמצע השבוע, הוא מציע להם להישאר ללון אך הם מסרבים. לדבריו של הנתבע, הילדים ציינו באוזניו שאימא אמרה להם שלא צריך לישון אצל אבא באמצע השבוע, והיא נוקטת כלפיהם במניפולציות שלא ישנו אצלו.

19. לטענת הנתבע, נפלה לידי התכתבות של התובעת עם באת כוחה, בה היא שואלת האם, העובדה שהילדים לא ישנים אצל הנתבע, תגרום לתוספת מזונות, ובכך היא רואה את כל עילות התביעה.

20. עוד טען הנתבע, כי כל הזמן הילדים מביעים בפניו טיעונים של "אתה לא מחליט עלי, רק אימא", "אתה לא חלק מהמשפחה שלי", ועוד כאלו דברים שנובעים מהסתות של התובעת נגדו, את הילדים ללא הרף.

21. הנתבע טען, כי הוא מעביר מחצית לתובעת כנגד קבלות שהיא מציגה לו, לטענתו התובעת מנהלת אור חיים יקר שאין הוא יכול להרשות לעצמו, וכי אין לו מזה 7 שנים ..., גם בעסקו הוא משתכר פחות מן הנטען ובקושי 12,000 ₪ לחודש, אין כל שיפור לטענתו בהכנסותיו.

22. בנסיבות אלה, ביקש הנתבע לדחות התביעה.

דיון

תביעה להגבלת מזונות או תביעה מקורית ?

23. התובעת בנתה תביעתה על שינוי נסיבות מהותי, ובשל כך, תבעה הגדלת מזונות. את שינוי הנסיבות המהותי תולה התובעת בכך, ששונו באופן מהותי זמני השהייה של הקטינים עם אביהם, וכי הם לא לנים  אצלו יותר.

24. יצוין, כי ביום 6.7.2016 אימצתי בהמלצת הצדדים את המלצות תסקיר שירותי הרווחה בתמ"ש 42019-05-15 ונתתי להם תוקף של פסק דין. במסגרת פסק הדין נקבע בסעיף 2:

"למען הסר ספק, בשלב זה לא יחול שינוי בהסדרי הקשר של הילדים עם האב: בשבוע אחד ייקח האב את הילדים בימים ג' ו-ה' ללא לינה, בשבוע השני ייקח האב את הילדים ביום ג' ללא לינה ובסוף השבוע החל מיום ו' בצהרים עד למוצ"ש וזאת אחת לשבועיים לסירוגין".

25. בתסקיר מיום 08.08.2016 שקדם להסדר האמור ולהמלצות שלהלן ניתן תוקף של פסק דין נאמר בין היתר:

"... לדברי האם עד לפברואר 2015, הסדרי הקשר של הילדים עם האב כללו לינה בביתו. האב הלין את הילדים בביתו בימים ג' ה' וכל שבת שניה. לדברי האם, לאור אירוע אלימות שהיה בין האב לק., בפברואר 2015, בעקבותיו, לדברי האם, איים האב ברצח על האם והילדים, הפסיקו הלינות בבית האב – עקב פחדיו של ק. לישון אצל אביו.

האב קיבל צווי הרחקה מהאם בעקבות לתלונתה במשטרה ובמשך חודשיים פגש את ילדיו במרכז הקשר.

האב מודה שהיו צעקות מצדו, אולם מכחיש איומים ברצח. לדבריו, הוגשו מצד האם מס' תלונות שווא על אלימות במשפחה, אולם התיקים נסגרו. לדברי האב, באותו אירוע בפברואר 2015, ק.י רצה לחזור לאם והתקשר אליה מספר פעמים, אולם היא "משכה" את תשובתה, ובכך פגעה בילד שנותר במצוקה רגשית וללא מענה. האב התקשר לאם וכעס על התנהגותה, ועל כך שהיא רואה בהתנהגותה התעללות בילד.

לדברי האם, עוד במהלך המחצית השנייה של שנת 2014 החלו קשיים בהסדרי הקשר עם האב, והילדים היו נוהגים להתקשר בבכי ולבקש ולחזור אל האם. לדברי ר. האב נהג לצעוק ולקלל את הילדים ועורר בהם פחד רב. מצד שני, האם סבורה כי הילדים אוהבים את אביהם.

מאז פברואר 2015, ולאחר תום המפגשים במרכז הקשר, הילדים שוהים עם אביהם ללא לינה במהלך השבוע (ימים ג' ה') ולנים בביתו ביום ו' בלבד, בשהותם אצל האב כל סוף שבוע שני..."

26. תיאור הדברים האובייקטיבי בתסקיר שלעיל, מצביע על ירידה של מספר הלינות והשהיות של הקטינים עם אביהם הנתבע. אומנם לטענת הנתבע, הירידה במספר הלינות ארעה בשל הסתות התובעת, אך אין ספק, בין אם הסיבה היא הפחדת הילדים ע"י התנהגותו האלימה של הנתבע כגרסת התובעת, ובין אם עקב הסתות התובעת כגרסת הנתבע, התוצאה היא צמצום ניכר של זמני השהות של הקטינים עם אביהם הנתבע.

            השאלה, אם זו סיבה ל"שינוי נסיבות מהותי" הגורם לשינוי קביעת המזונות הקודמת היא קשה.

            יש לזכור, כי הצמצום בזמני השהייה של הקטינים עם אביהם אינו לרצונו של הנתבע, הנתבע חוזר ואומר, כי רצונו המפורש הוא להיות יותר עם הקטינים, וסירובם, לטענתו לשהות עימם, נובע מהסתת אימם.

27. עוד עלי לומר, כי מתוך הפסיקה שציטטה התובעת בסיכומיה, מצאתי רק פסק דין אחד, שראה בצמצום זמני השהות של קטינים עם אביהם כשינוי נסיבות מהותי: תמ"ש (טב') 7286-07-12 פלונית נ' אלמוני (2.2.15) (פורסם במאגר "נבו") ואולם שם שינוי הנסיבות היה גם בשל השינוי בהכנסות האם, וכן היה קיפוח בעצם קביעת המזונות בהעדר השתתפות בהוצאות חינוך.

28. מסקנתי אפוא היא, כי רק בדוחק ניתן לומר, כי יש שינוי נסיבות מהותי במקרה הנדון.

29. מאידך, אני סבורה, כי במקרה הנדון אין לדבר על תביעה להגדלת מזונות אלא על תביעה עצמאית של הקטינים למזונותיהם.

            באמרי זאת, אציין, כי חרף העובדה שהקטינים צוינו כתובעים הרי עפ"י תיקון מס' 3 (התשע"ד 2014) לתקסד"א (קה"ת 7121 עמוד 1668) תוקנה תקנה 258 ה' (א) ובניגוד לפסיקה, התובעים הם האב או האם לפי העניין, אך במהות, לעניות דעתי, במקרה זה, התביעה היא תביעה ראשונית ועצמאית של הקטינים.

            הטעם לכך הוא פשוט: ההסכם אליו הגיעו הצדדים בתמ"ש 18454-06-11, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 27.12.2011 נעשה בלא שהאינטרסים של הקטינים נשקלו לגופם במשמעות בג"צ 4407-12 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים (7.2.13) (פורסם במאגר "נבו") ההסכם עוסק בגירושי הצדדים, חלוקת הרכוש ביניהם וגם מזונות הקטינים וחלוקת זמני השהייה שלהם עם כ"א מההורים, עם זאת לא נבחנה במסגרת ההסכם או קודם לכן, הכנסות הצדדים, לא נבחנו צרכי הקטינים, אלא התקיים בכלל דיון ענייני במזונות הקטינים, ניתן לומר, שיש מידה מסוימת של קיפוח במזונותיהם של הקטינים בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, משום שהלכה למעשה עקב אי ההסכמות שבין ההורים בפועל הקטינים אינם מקבלים את צרכי החינוך שלהם.

30. בנסיבות האמורות לעיל, אני מאמינה אפוא כי ניתן "לפתוח" את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ולבחון, לעומק תוך בחינת התשתית הראייתית שהונחה בפני, את שאלת מזונות הקטינים.

יכולת התובעת:

31. בהרצאת הפרטים שצירפה התובעת לתביעתה, היא פירטה את שכרה נטו לחודשים 7/16 עד 6/17 כולל. הממוצע החודשי נטו עומד על סכום של 6,613 ₪.

            בהערת אגב אציין, כי תלושי השכר עצמם לא נסרקו למערכת, כך שלא הייתה אפשרות בידי לבדוק אם הנטו שצוין, הוא תשלום נטו, לאחר הפחתת ניכויי חובה בלבד.

32. התובעת פוטרה מעבודתה במשרד עורכי הדין בו עבדה, עפ"י הודעת הפיטורין שצורפה לתצהירה וסומנה ת/53. התובעת קיבלה דמי אבטלה, תקופת מה, אך לאחר מכן עסקה ב..." ולדבריה היא השתכרה כ-1,800 ₪ עד 2,000 ₪ בחודש (ראה חקירתה הנגדית בעמוד 7 לפרוטוקול).

33. התובעת היא אישה צעירה בת 40, יש לה לדבריה תואר במדעי המדינה, היא עבדה במזכירות, והשתכרה כ-6,600 ₪. אם עסקה של התובע אינו מספק לה את ההכנסה אותה יכולה היא לקבל מעבודה כמזכירה, עליה לחזור ולעבוד כמזכירה.

34. לפיכך, אקבע את יכולתה של התובעת על פי פונטציאל הכנסתה כ-6,000 ₪ נטו בחודש.

35. התובעת שוכרת לפי טענתה דירה ב- 4,800 ₪ לחודש, ומקבלת השתתפות ממשרד השיכון בשכר הדירה בסך 1,170 ₪ לחודש, לפיכך הוצאתה הישירה למדור עומדת על 3,630 ₪ לחודש.  חלקה בשכירות הוא 60% - כלומר 2,178 ₪. המסקנה הכנסתה הפנויה (6,000-2,178) 3,822 ₪ לחודש.

            על כך שהכנסה פנויה, היא הכנסה נטו בהפחתת ההוצאה הישירה למדור, ראה: תמ"ש (ת"א) 39930/04 ג.א. נ' ג.י. (7.3.07) (פורסם במאגר "נבו").

יכולת הנתבע

36. הנתבע לא הגיש את כתבי טענותיו כדין, ולכתב הגנתו למשל לא הגיש הרצאת פרטים, וגם לא צירף תלושי שכר.

37. בתצהיר עדותו הראשית (אף נערך בניגוד לכללי הדין ובניגוד להחלטתי), טען הנתבע כי:

"אני עצמאי בתחום ...., מעסיק 2 עובדים לסירוגין, תלוי עבודה, ואנוכי, עובדים בעסק בעמל רב. מצרף דו"ח רו"ח 2017 שעומד על רווח של 11,777 לשנת 2017 לאחר משכורת של 9,000 ₪ לחודש לפי תזרים ולא מה שמראה סופי. אם הייתי מרוויח 40,000 ₪ לחודש, לפי השקרים שנכתבו כאן, מצבי ומצב של ילדי היה טוב יותר, ההיפך הוא הנכון, קשה מאוד להתפרנס, עובד קשה מאוד כדי לעמוד בהתחייבויות שלי ולא לקרוס".

38. עיון בדו"ח רווח והפסד ל-31.10.17 מראה הכנסות של 305,165,72 ₪. בהפחתת הוצאות עסקיות 76,022,72 ₪ והוצאות מימון 24,645.05 – סה"כ הכנסות "נקיות" 204,498 ₪ או כ- 20,450 ₪ לחודש לפני מס.

39. הנתבע הוא עצמאי, על פי החלטתי מיום 09.11.2009 עת הועדתי את התיק להוכחות, קבעתי את מסלול הגשת תצהירי העדות הראשית – בסעיף 7 להחלטתי הוריתי כל אחד מהצדדים להגיש 12 תדפיסי תנועה מאומתים בתצהיר, עבור 12 החודשים האחרונים, של כל חשבון בנק שברשותו, כן 12 תדפיסי תנועה של כל כרטיס אשראי שברשות מי מהצדדים, כן הוריתי על הגשת הרצאת פרטים מעודכנת אליה רצופים 12 תלושי שכר אחרונים וכל מסמך נחוץ אחר.

            אף מסמך מאלה לא הוגש ע"י הנתבע.

40. עוד הוריתי בסעיף 10 להחלטתי מ- 09.11.17:

"למען הסר ספק יובהר כי אם אחד מן הצדדים הוא עצמאי ו/או בעל שליטה בחברה בע"מ שהוא בעל המניות העיקרי בה, עליו להגיש שומה אם יש בידיו מאת שלטונות המס לשנים הרלבנטיות ועד לשנה האחרונה שיש בידו נתונים אלה, וכן מסמכים אמתיים ועדכניים מאת רואה החשבון לרבות דו"ח רווח והפסד חתום על ידי רואה החשבון וכן מאזן מבוקר של החברה שמניותיה בשליטתו שהוגש לאחרונה.

כן יוגשו העתקים של דו"חות מע"מ שהוגשו בשנה האחרונה וכן מאזנים מבוקרים על ידי רו"ח אם יש, שהוגשו בשנים האחרונות ועד העת האחרונה וכן מקדמות אשר שולמו למס הכנסה בשנה האחרונה לפני הגשת התצהיר".

            הנתבע לא צירף דבר מאלה.

41. בחקירתו הנגדית של הנתבע, נראה, כי הנתבע אינו אומר את כל האמת ומסר כמה גרסאות בהתייחס להכנסותיו:

41.1      בעמוד 12 לפרוטוקול, שורות 17-18 נשאל מדוע דו"ח רווח והפסד שהגיש הוא רק לעשרה חודשים ענה "הוא על כל שנת 2017", זה פשוט אינו נכון.

41.2      בעמוד 11 לפרוטוקול (שורות 29-30) אמר ששכרו 10,000 ₪ נטו, בניגוד לנאמר בכתב הגנתו, כי הכנסתו החודשית היא 11,777 ₪ נטו.

41.3      בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע, כי משכורתו 9,000 ₪ לחודש.

41.4      לנתבע אין תשובה מדוע לא הגיש מאזן מבוקר, תלושי שכר, פנקס מע"מ (עמוד 11 לפרוטוקול).

41.5      לפי דו"ח רווח והפסד המשכורות ל-10 החודשים 1/17 עד 31.10.17 הם 280,000 ₪, הדבר אינו מתיישב עם תשובתו של הנתבע, כי מלבדו עובדים בעסקו עובד אחד או שניים תלוי בעומס העבודה.

41.6      הנתבע לא צירף פנקסי מע"מ, שומות מאזן מבוקר ואפילו לא השלים את 2 החודשים החסרים, נובמבר דצמבר 2017, למותר לציין שגם לא צורף תדפיסי תנועה כלשהם, באופן שניתן יהיה לבחון את הכנסתו האמתית.

42. נוכח הסתירות המרובות באשר ליכולת הנתבע, נוכח הלכת גיא (ע"א 5814/91 דוד גיא נ' חנה גיא (15.12.92) (פורסם במאגר "נבו") ונוכח הוראות תקנה 264 לתקסד"א התשמ"ד 1984 לקבל את גרסת התובעת, ולקבוע שהנתבע משתכר יותר מאשר הוא טוען.

43. עם זאת הערכתה של התובעת, כי הנתבע משתכר 40,000 ₪ נטו לחודש נראות לי להיות מופרזת, ואני מעריכה את הכנסתו החודשית נטו בסכום שלא יפחת מ- 20,000 ₪.

44. מאחר שהנתבע אמר (ולא צורף אסמכתא) שהוא שוכר את דירתו ב-5,200 ₪ לחודש, תעמוד הכנסתו הפנויה של הנתבע על סך של כ- 15,000 ₪ לחודש.

היחס בין הכנסות הצדדים ושיעור החיוב של כל הורה

45. היחס בין הכנסותיהם הפנויות של הצדדים תהיה 20% התובעת ו-80% הנתבע.

46. עוד אציין, כי שני הקטינים הינם מעל לגיל שש שנים, ולפיכך יחלקו הוריהם במזונותיהם על פי יחס הכנסותיהם הפנויות וכמובן שיש להביא בחשבון, גם את חלוקת זמני השהיה של הקטינים עם כ"א מהוריהם.

            בעניין זה ראה בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.17) (פורסם במאגר "נבו"); עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20.12.17) (פורסם במאגר "נבו"), כן ראה פסק דיני בתמ"ש (ת"א) 16207-01 ש.ד. נ' א.ד. (14.9.17) (פורסם במאגר "נבו").

            לעניין חלוקת זמני השהייה כגורם המשפיע על חלוקת הנטל בין ההורים , ראה עמ"ש (ת"א) 2649-01-16 פלונית נ' פלוני (27.2.18) (פורסם במאגר "נבו) בהתחשב בעובדה שזמני השהות של הקטינים עם אביהם מצומצמים ביחס, (הם לנים אצלו פעם בשבועיים לסירוגין בסופ"ש לילה אחד, ולכאורה פעמיים בשבוע הם נמצאים אצלו כ-3 שעות כל פעם, גם זה לא "באדיקות יתרה", וגם לא בחופשות), לפיכך אחלק את יחס ההשתתפות במזונות הילדים, בין ההורים כ: 85% לנתבע ו-15% התובעת.

47. ראיתי את פסק הדין בעמ"ש (ת"א) 2649-01-16 פלונית נ' פלוני (27.2.18) (פורסם במאגר "נבו"), זה גם הכרעתה של ערכאת הערעור על פסק דיני.

            בכל הכבוד, ובמלוא הצניעות, אומר, שאני מתקשה מאוד, לפסוק מזונות עפ"י נוסחה מתמטית.

            אחרי הכל, למיטב ידיעתי – רוב שופטי המשפחה אינם מחזיקים בלשכתם "מזונומט", אני מאמצת את העיקרון שיש להביא בחשבון את חלוקת זמני השהיה של הקטינים עם כל אחד מהורים עת באים אנו לפסוק מזונות, אך סבורתני, שקשה מאוד וכמעט בלתי ישים לנסות ולפסוק מזונות אלה על פי הנוסחה שבפסק הדין. אני מקווה שהשיטה בה נקטתי לעיל, עולה בקנה אחד עם הכרעות הפסיקה.

צרכי הקטינים

48. עיון בכתב התביעה בו נמצא פירוט הצרכים של הקטינים מראה, הפרזה מועטה, כך הוצאות מזון לקטין בן 11 או לקטינה בת 8 שנים בסך 1,000 ₪ לחודש, עיון ביתר הצרכים נראה להיות סביר, כך שאם אבודד מתוך סה"כ הצרכים את הוצאות החינוך והמדור הייתי מעמידה את צרכיו של כל קטין על סך של 1,800 ₪ בחודש.

49. התובעת טרחה וצירפה חוברת מוצגים עבת כרס ובה "קבלות בתפזורת", כבר חזרתי ואמרתי, שאין לצפות, כי השופט היושב בדין, כי ירכיב משקפי מצבט על חוטמו, יקמט מצחו ויערוך חישובים חישובים של כל הוצאה על פי "תחשיבי רוחב" . בעיני מן הראוי שהתובע/ת מזונות יערוך את מוצגיו באופן שייתן קבלות בצורה מדגמית, היינו ייתן דוגמה לקבלות חודשיות על הוצאה יחסית למזון, קבלות בהוצאה חודשית לביגוד וכיו"ב.

החיוב במזונות

50. אין ספק שבנסיבות העניין וברוח, פסק דינה של כבוד השופטת דפנה ברק – ארז בהלכת 919/15 התובעת היא בבחינת "הורה מרכז", (הגם שהצדדים אינם חולקים משמורת משותפת).

51. אני מחייבת איפוא את הנתבע במזונות כל אחד מהקטינים על פי חיוב חודשי כדלקמן:

51.1      מזונות כללי

            85% מ- 1,600 ₪                                                1,530 ₪.

51.2      20% מההוצאה למדור הלכת הראל                     726 ₪.

            (ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מ"ג (4)20)

            עפ"י 3,630 ₪ לחודש (אחרי ניכוי השתתפות

            משרד השיכון).

51.3      50% מכל הוצאה חינוכית לרבות תשלומי חובה

            ו/או תשלומי לבית הספר, חוג העשרה אחד

            שיעורים פרטיים, ו/או הוראה מתקנת על פי

            דרישה בכתב של מחנך מי מהילדים, מחזור אחד

            של קייטנה לפי תעריף מתנ"ס ציבורי, תשלום

            לתנועת נוער ו/או מחנות קיץ, והכל כנגד קבלות

            והשתתפות בפועל.

51.4      50% מכל הוצאה לבריאות שאינה מכוסה ע"י הביטוח

            הרפואי בו מבוטחים הקטינים, לרבות טיפול רגשי

            לקטינים, והכל כנגד קבלות.

(להלן: "דמי המזונות")

52. בהערת אגב אציין כי התיבה "מחציות" הפכה להיות שגורה בפי העוסקים בדיני משפחה, הגם שהייתי סבורה כי במקרה זה ראוי היה לחייב את הנתבע בהתאם לחלקו היחסי גם בהוצאות המיוחדות לחינוך ולבריאות אך משעה שהתבקשתי לפסוק "מחציות" – כך אני עושה.

53. להלן ההוראות באשר לדמי המזונות:

53.1      דמי המזונות ישולמו על-ידי הנתבע, ישירות לאם, בכל 1 לחודש גרגוריאני שוטף מיום הגשת התביעה ועד הגיע כל קטין לגיל 18 שנה ו/או עד סיימו הלימודים בביה"ס התיכון, לפי המאוחר מבין השניים.

53.2      דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה.

53.3      קצבת הילדים מאת המוסד לביטוח לאומי ו/או תשלום אחר מאת המל"ל ישולם לידי האם בנוסף למזונות דלעיל.

53.4      סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.

53.5      יוכל להפקיד דמי מזונות לחשבון עליו תורה התובעת בכתב, ובמקרה כזה, שובר ההפקדה יהווה אסמכתא.

53.6      סכום ששולם ע"ח המזונות יכול להיות מקוזז כנגד אסמכתא בכתב.

כללי

54. הנתבע יישא בהוצאות התובעת לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

55. ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.

 ניתן היום,  כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.