פס"ד בנוגע לעיכוב יציאה מהארץ

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת הוצאה לפועל יעל ממן שניתנה ביום 06.08.2017 בתיק הוצל"פ 03-00421-09-9 (להלן: "ההחלטה") הדוחה את בקשת המערער לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ (להלן-"הצו") שניתן כנגדו על פי בקשת המשיב (להלן: "המל"ל") בהתאם לפרק ו' 1 לחוק הוצאה לפועל תשכ"ז – 1967 (להלן-"חוק הוצאה לפועל").

למעשה, עסקינן בערעור עקרוני על מה שהוגדר ע"י המערער כפרקטיקה נהוגה, "בזכותה" נפגעות זכויות היסוד של כל אב גרוש שיש נגדו תיק הוצל"פ מטעם המל"ל על דרך עיכוב יציאתו מן הארץ וזאת בניגוד להוראות החוק והפסיקה. זאת על מנת לגרום לאותם אבות גרושים לשלם את חוב המזונות.

רקע עובדתי רלוונטי

1. המערער, נכה בשיעור של 80%, מובטל, חויב ע"י בית הדין הרבני האזורי באשדוד בתשלום מזונות לילדיו.

2. המערער לא שילם את דמי המזונות וגרושתו גבתה את דמי המזונות מהמל"ל. כפועל יוצא פתח המל"ל בהליכי הוצל"פ, במסגרתם עתר בין היתר, להטלת מגבלות בהתאם לפרק ו' 1 לחוק הוצאה לפועל. בקשת המל"ל נתקבלה בהחלטה מיום 15.11.11 ועל המערער הוטלו הגבלות, לרבות על יציאתו מן הארץ.
3. במסגרת הליכי ההוצל"פ, עתר המערער להעמדת צו תשלומים. בהחלטה מיום 21.10.2015 נקבע כי צו התשלומים יעמוד על סך של 522 ₪.
4. בעקבות שינוי במצבו הכלכלי של המערער, הגיש האחרון בקשה נוספת להעמדת צו התשלומים ובהחלטה מיום 22.06.2017 נקבע כי צו התשלומים יעמוד על סך של 336 ₪ (להלן-"צו התשלומים") והוא יקוזז מקצבת הנכות שמשולמת למערער על ידי המל"ל.

5. עוד נקבע בהחלטה מיום 22.06.17 כי לא יהא כל צורך בתשלום נוסף פרט לצו התשלומים וכי בכפוף לתשלום השלישי על חשבון צו התשלומים, יבוטלו הגבלות שהוטלו על החייב מכוח סעיף 66 לחוק הוצאה לפועל, למעט הגבלה על יציאתו מן הארץ.

6. בחודש ינואר 2016 עתר המבקש לבטל הגבלה על יציאתו מן הארץ ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 23.02.16.

7. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בע"ר 4429-03-16 והערעור נדחה בפסק דין מיום 14.11.16.

8. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט המחוזי במסגרת רצ"פ 15550-12-16 נדחתה אף היא, כאשר צוין כי יכול ולמועד מתן ההחלטה (23.02.16) היא לא הייתה החלטה בלתי סבירה, אך היום (20.06.17), לאחר שתקופה ארוכה שהמערער עומד בצו התשלומים, יש לשקול עניין זה מחדש. לצד קביעה זו, בהחלטה מיום 27.06.16 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המערער לבטל צו עיכוב היציאה מן הארץ באופן חד פעמי, ללא כל ערבות.
9. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי (שלא ביטל את ההגבלה באופן גורף) במסגרת בע"מ 5548/17 נדחתה בהחלטה מיום 08.09.17 וזאת משעה שמדובר בערעור בגלגול רביעי ולאחר שבית משפט המחוזי הורה על הגשת בקשה חדשה ללשכת ההוצל"פ.
10. ביום 26.06.17 פנה המערער בבקשה נוספת לבטל את ההגבלה על יציאתו מן הארץ. המל"ל התנגד לבקשה. כב' הרשמת דחתה את בקשת המערער בהחלטה נשוא ערעור זה. מפאת חשיבותה, אביא את ההחלטה במלואה:

החלטה

מונחת בפני בקשת החייב לביטול ההגבלה לצאת מן הארץ

החייב טוען כי הוא עומד בצו התשלומים מזה מספר שנים. החייב טוען כי מצבו הכלכלי קשה וכי אין באפשרותו להמציא ערבים. החייב הפנה בבקשתו להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.06.17 בבקשת רשות ערעור פסק דין של בית משפט לענייני משפחה בירושלים, במסגרתו נדחה ערעור על החלטת כב' הרשמת דרמוני יזדי מיום 23.03.16 במסגרתה אושרה יציאת החייב לזמן קצוב בכפוף להמצאת ערבים.

במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.06.17 נדחה הערעור ונקבע בין היתר כי בידי החייב לחדש בקשתו להסרת עיכוב היציאה מן הארץ. עוד נקבע, כי בית המשפט התרשם כי כי [כך במקור] אין בידי החייב מי שיערוב ליציאתו מן הארץ.

החייב טוען כי הוא עומד בצו התשלומים באמצעות קיזוז בכל חודש מקצבה.

החייב טוען כי אין חשש שיעזוב את הארץ מפאת מחלתו וכן משמגדל הוא את ילדיו. כל משפחתו מתגוררת בארץ ואין לחייב משפחה בחו"ל. עסקינן בחוב עבר בלבד וכי בנסיבות אלה, אין עילה להגבילו בהגבלה עונשית.

הזוכה בתגובתו התנגד לבקשה. לטענתו, החייב מתחמק מחובו ולא משלם שקל בודד מיוזמתו. החייב עושה כל אשר הוא יכול לחמוק מחובו וטוען טענות אשר נדחו משכבר בערכאות השיפוטיות. צו התשלומים בתיק עומד למעשה על 0 ומאפשר לחייב לזלזל בלשכת ההוצאה לפועל ובחובתו החוקית המוסרית והערכית של החייב לזון את ילדיו בניגוד לטענת החייב כי הוא עומד בצו התשלומים בתיק. לחייב קטין אחד הסמוך לשולחנו ושני בגירים המסוגלים לעבוד ולכלכל את עצמם. החייב לא הציג כל מקור כספי מי מממן חופשותיו.

בתשובה לתגובה שב החייב על טענותיו והוסיף כי אין מקום לדון בשאלת צו התשלומים בתיק.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה על נספחיהן ולאחר עיון בתיק, להלן החלטתי:

עסקינן בחוב מזונות בו גובה החוב עומד על הסך של כ-96,000 ₪.

עיון בתיק מעלה כי צו התשלומים בתיק העומד על סך 336 ₪ ומבוצע כולו מקיזוז קצבה. החייב לא משלם כל סכום נוסף לתיק מיוזמתו.

החייב מבקש עתה ביטול גורף של ההגבלה לצאת מן הארץ.

עסקינן בחוב מזונות לקופה הציבורית, אשר שילמה מזונות ילדי החייב תחתיו שעה שהחייב טרם פרע את חובו אשר עומד על סכום ניכר ומשולם בתשלומים זעומים.

בנסיבות אלה, משמוטלת על החייב הגבלה לצאת מן הארץ, אין מדובר בחשש כי החייב לא ישוב ארצה, אלא בהגבלה עונשית בנסיבות בהן החייב לא פורע את חובו במלואו שעה שעסקינן בחוב מזונות.

לא ברורה בקשתו העקרונית של החייב לבטל ההגבלה באופן גורף, שעה שהוא טוען למצב כלכלי ואישי קשה ביותר, משלם חובו רק באמצעות קיזוז קצבה ובכך יקשה על מעקב בדבר שינוי במצבו הכלכלי והאישי משמבקש הוא כי לא יעשה כל מעקב אחר יציאותיו מן הארץ, מי הגורם המממן עבורו הוצאות נסיעותיו ומה מטרתו, בשים לב לגובה החוב, בשים לב למהות החוב ובשים לב למטרת הנסיעות ובאפשרויות גבייה נוספות לתיק.

בנסיבות אלה, בקשת החייב לביטול גורף של ההגבלה לצאת מן הארץ נדחית.

בידי החייב יהא להגיש בקשות לביטול ההגבלה לזמנים קצובים ולהציע ערובות אחרות חלף ערבים. בקשותיו ידונו אחת לאחת.

                י"ד אב תשע"ז

               06 אוגוסט 2017                                                           - / חתימה / -

____________________                                ______________________

            תאריך                                                            יעל ממן, רשמת

עיקר טענות המערער

11. המערער טוען כי הוא עומד בצו התשלומים על פני תקופה ארוכה ולכל הפחות משנת 2015, כאשר צו התשלומים משולם, כאמור, על דרך הקיזוז מקצבת הנכות וכאשר נקבע כי בנוסף לקיזוז דלעיל, המערער לא ישלם סך נוסף כלשהו.

12. לשיטתו, ובנוסף לעמידתו בצו התשלומים, אין לו כל כוונה להפר את צו התשלומים ובמצב דברים זה יש להורות על ביטול ההגבלה על יציאתו של המערער מן הארץ.

13. המערער מוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך כי אין כל חשש שיעזוב את הארץ לצמיתות, כאשר זו היתה גם התרשמותו של בית המשפט המחוזי, אשר התיר למערער לצאת מן הארץ ללא המצאת ערבויות להבטחת שובו לישראל.

14. המערער סבור כי ההחלטה שגויה, בעיקר ובין היתר, משום שלא הובא בחשבון כי הוא עומד משך תקופה ארוכה בצו התשלומים , משום שלא נעשתה הבחנה בין צו עיכוב יציאה מן הארץ מכוח סעיף 14 לחוק לבין הגבלה על עיכוב יציאה מן הארץ מכוח סעיף 66 א' לחוק הוצאה לפועל. כן, לשיטתו של המערער, נפלה שגיאה בהבחנה שבין "חוב מזונות רגיל" לבין "חוק מזונות מל"ל".

15. כפועל יוצא, עתר המערער לקבלת הערעור, לביטול ההחלטה ולביטול ההגבלה על יציאתו מן הארץ.

עיקר טענות המל"ל

16. המל"ל הגיש עיקרי טיעון וטען בפתחם כי עסקינן בערעור שמתיימר להיות ערעור עקרוני ולא כנגד החלטה ספציפית של כבוד רשמת ההוצל"פ ודי בכך, כדי שהערעור ידחה על הסף.

17. לגופו של עניין טען כי עתירתו הדומה של המערער נדחתה וכי גם בפעם הזו לא ניתן כל טעם לביטול ההגבלות.

18. המל"ל הוסיף כי עסקינן במערער סדרתי, הפונה פעם אחר פעם לערכאות בבקשה לבטל את ההגבלה ולאפשר לו לצאת לחו"ל ללא כל ערובה, כאשר לצד זאת טוען כי אין ביכולתו לשלם מאומה מיוזמתו להקטנת חובו למל"ל ולקופה הציבורית שילמה את מזונות ילדיו תחתיו.

19. המל"ל "חיבק" את ההחלטה שדחתה את בקשת המערער לבטל ההגבלה באופן גורף, שעה שחובו של המערער משולם באמצעות קיזוז בלבד, מחוץ לתיק הוצאה לפועל, שמבצע המל"ל מכוח הוראת סעיף 14 לחוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב – 1972.

20. המל"ל מוסיף כי המערער מבקש לאפשר לו לצאת לחו"ל מבלי שיהיה מעקב כלשהו על יציאותיו, תכיפותן, מבלי שניתן הסבר כיצד מומנו הנסיעות ומה מטרתן.

21. המל"ל הדגיש כי אין בכוונתו לחסום את דרכו של המערער לצאת מן הארץ, מעת לעת לנסיעות קונקרטיות ולפרק זמן מוגדר וזאת לאחר שתוגש בקשה מפורטת שתכלול את מועדי הנסיעה, היעד, הגורם המממן, וזאת לנוכח טענות המערער באשר ליכולתו הכלכלית.

22. המל"ל הבהיר כי ההגבלה על עיכוב היציאה מן הארץ הוטלה כדין בהתאם לסעיף 66 לחוק הוצאה לפועל ביום 15.11.2011 וכי עובר להטלת ההגבלה, המערער יצא לחו"ל בשש הזדמנויות לפחות על אף החוב ואל אף שלא שילם שקל מיוזמתו ולפיכך עסקינן בערעור דווקני וקנטרני.

23. המל"ל מיקד את טיעוניו בכך של חוב המערער עמד תחילה על סך של 151,550 ₪ וחלקו בסך של 56,338 ₪ בלבד שולם על דרך הקיזוז, כך שיתרת החוב הינה בסך של 95,212 ₪.

24. עוד הוסיף מל"ל כי לשיטתו הסך המשולם ע"י המערער על דרך הקיזוז, איננו בבחינת צו התשלומים, אלא קביעת כבוד הרשמת ההוצאה לפועל כי כל עוד מקזז המל"ל, מחוץ לתיק הוצאה לפועל, מקצבתו של המערער, צו התשלומים יעמוד על אפס ₪.

25. לגישת המל"ל, יש לאזן בין זכויותיו של המערער לבין הגנה על הקופה הציבורית והאינטרס הציבורי בדבר אכיפה וגבייה של פסקי דין ומניעת סיכולם. לבסוף, עתר המל"ל לדחיית הבקשה אגב חיוב המערער בהוצאות.

דיון והכרעה

26. לאחר עיון בכלל טענות הצדדים, סבורני כי דין הערעור להתקבל ואנמק.
27. כידוע, בבסיסו של חוק ההוצאה לפועל עומדות שתי תכליות: התכלית האחת, הינה יצירת מנגנון אשר באמצעותו יוכלו זוכים לגבות את חובותיהם ולממש פסקי דין אשר ניתנו לטובתם ביעילות וזריזות. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשלנגד עיניו של רשם ההוצאה לפועל, עומד בראש ובראשונה, הזוכה, בכדי שיבוא עד מהרה למימוש זכויותיו הקנייניות הפסוקות כנגד החייב ראו: ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ" פישמן, פ"ד מא(1) 369, 374.
28. התכלית השנייה, הנה הגנה על זכויות היסוד של חייבים אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים, ברוח זכויות היסוד אשר עוגנו וקיבלו מעמד חוקתי על-חוקי בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו. ראו: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ" חדיד פואד, נז(4), 211, 216.
29. בין שתי תכליות אלו קיים מתח תמידי והן מתנגשות זו עם זו לא אחת, ולפיכך, יש צורך לאזן ביניהן. במסגרת עריכת איזון זה, יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע פסק הדין אשר ניתן לטובתו. ראו והשוו: רע"א 4905/98 גמזו נ" ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 376, מיום 19.3.01.
30. זאת ועוד: בהליכי הגבייה בהוצאה לפועל נוהג עקרון המידתיות, ורשם ההוצאה לפועל, ככל רשות מינהלית-שיפוטית, כפוף לו בהחלטותיו. שומה על הרשם בקבלו כל החלטה, לבחון, בנסיבות כל עניין ועניין, האם ההליך בו מבקש הזוכה לנקוט בו הנו ההליך המתאים ביותר, והאם לא ניתן להשיג את אותה תוצאה, באמצעות נקיטה בהליך אחר, אשר פגיעתו בחייב פחותה (ראה והשווה: סעיפים 8 (ב) ו – 70(ג) לחוק הוצאה לפועל; וכן ש' קטוביץ, סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל, תשס"ט, בעמ' 57 ו – 61 – 62 והאסמכתאות הרבות שם).
31. על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל, הגבלות מוטלות על חייב שהוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובו, או שרואים אותו ככזה על פי אחת החלופות שבחוק (ראה סעיף 66ב). תכליתן של ההגבלות, המוטלות על פי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, היא לתת בידי רשם ההוצאה לפועל כלי קיצוני פחות מהליך המאסר על מנת לסייע לזוכה לממש את זכייתו ראו: רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן, [פורסם בנבו] 10.11).
32. בעניינינו - אין מחלוקת כי צו התשלומים עומד על סך של 336 ₪ בהתאם להחלטה מיום 6.2017  (ר' נספח 9 להודעת הערעור). טענת המל"ל כי צו התשלומים עומד על "אפס" וכי התשלום על דרך של קיזוז מתבצע מחוץ לתיק ההוצל"פ – לא מצאה תמיכה ראייתית או עובדתית כלשהי.
33. עוד אין גם מחלוקת כי המערער פורע את חובו על פי צו התשלומים.
34. עתה נשאלת השאלה – והיא לא זכתה למענה בהחלטה נשוא ערעור זה - האם המערער שמשלם את החוב על דרך של קיזוז מקצבתו על ידי המל"ל, הוא בבחינת חייב שמשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיף 66ב(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל – ובמקרה זה יש טעם בקיום ההגבלות – או שמא המערער הוא בבחינת חייב שמקיים הוראות צו התשלומים כאמור בסעיף 66 ד (ג) לחוק הוצאה לחוק הוצאה לפועל – ובמקרה זה יש להורות על ביטול ההגבלות.
35. השאלה העסיקה את בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 10.1.2018 ולשאלה זו השיב ב"כ המל"ל כי השתמטותו של המערער מתשלום החוב באה לידי ביטוי בכך שהוא איננו משלם את החוב מיוזמתו וכי החוב נפרע על דרך של קיזוז מקצבתו (ר' עמוד 3, שורות 1-14).
36. דעתו של המל"ל שגויה. איני סבור כי פעולה אקטיבית בעת ביצוע התשלום היא זו שיוצרת הבחנה בין מי שמשתמט מתשלום החוב לבין מי שאינו משתמט מתשלום החוב. לטעמי, עניין זה נבחן על פי התוצאה, דהיינו האם החוב משולם, אם לאו. ככל שהחוב משולם, אין עסקינן בחייב המשתמט מתשלום החוב ולהפך.
37. בעניינינו – המערער, משנת 2015, עומד בצו התשלומים ובמצב דברים זה חל סעיף 66 ד (ג) לחוק הוצאה לפועל הקובע כי אם נוכח רשם ההוצאה לפועל, שהחייב מקיים אחר צו התשלומים, הרי שהוא יורה על ביטול הגבלות שהוטלו עליו ראו: רע"צ 32810-01-17 אחסאן נ' עירית עכו מיום 30.1.2017 (פורסם בנבו).
38. רוצה לומר כי בהתקיים תנאים הקבועים בס' 66 ד (ג) לחוק הוצאה לפועל – לרשם הוצאה לפועל אין שיקול דעת והוא חייב להורות על ביטול הגבלה בהתקיים תנאי כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים ראו: רע"צ (קריות) 28560-02-16 מג'ד' חוארי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ מיום 3.3.16 (נבו); ת"א 35160-09-11 מיילנדר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, רעצ (חי') 47842-05-12 רחל פישל נ' אלון החזקות ברבוע כחול - ישראל בע"מ).
39. בהחלטה נשוא ערעור זה לא נקבע כי המערער אינו עמוד בצו התשלומים. כל שנקבע הוא כי המערער משלם סכומים זעומים ביחס לגובה החוב. קביעה זו מעוררת קושי שכן המערער משלם את הסכומים בהתאם להחלטה שיפוטית ואין לדרוש ממנו כי ישלם סכומים נוספים. הדבר נכון ביתר שאת משעה שנקבע בהחלטה מיום 22.06.17 כי מעבר לצו התשלומים, לא יהיה צורך בכל תשלום נוסף בתיק זה ראו נספח 9 להודעת הערעור.
40. בתוך כך – ומשעה שצו התשלומים מקוים – אין הצדקה בהטלת הגבלה עונשית – כאמור בהחלטה נשוא ערעור זה. אין זה סביר להטיל מגבלה עונשית על מי שמקיים, על פני תקופה ארוכה, החלטה שיפוטית – כלשונה.
41. גם הקביעה כי ביטול ההגבלה יקשה על מעקב אחר יציאתו של המערער מן הארץ ועל הגורם המממן מעוררת קושי. זאת משעה שצו התשלומים משולם על דרך של קיזוז מקצבת הנכות של המערער – ועסקינן בנכות קבועה - ובמצב דברים זה, מקור לתשלום החוב מצוי בידי המל"ל והתשלום העתידי של החוב - מובטח.
42. נוסף על כך, מונחת בפני החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 20.06.16 הדוחה בקשת רשות ערעור ראו נספח 6 להודעת הערעור והקובעת בין היתר:
    
    "אני סבור, כי במועד מתן החלטתה של כב' הרשמת דרמוני-יזדי לא היה זה בלתי סביר לקבוע כי באותו מועד לא התקיימו תנאים אשר בהסתמך עליהם ניתן היה לקבוע כי עניינו של המבקש נכנס לגדר הוראת סעיף 66ד'(ג) לחוק ההוצאה לפועל. המשיב התחיל לשלם את מזונות ילדיו של המבקש בחודש אוגוסט 2008. תיק ההוצאה לפועל נפתח נגד המבקש בשנת 2009, ואזהרה הומצאה למבקש ביום 22.5.09. למרות אלה, רק בשנת 2015 פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל על מנת להסדיר את אופן תשלום חובו. בקשת המבקש לצאת את הארץ הוגשה, כאמור, ביום 7.1.16, היינו חודשיים וחצי בלבד לאחר שניתנה החלטתו של כב' הרשם ... בשים לב לעובדה שהחלטת כב' הרשמת ניתנה זמן קצר יחסית לאחר החלטת כב' הרשם, אין זה בלתי סביר לקבוע, שבאותו מועד לא התקיימו תנאים המצדיקים את ביטול ההגבלה ללא כל תנאי. לא היה זה בלתי סביר לקבוע, כי המבקש יתחמק מתשלום חובו, בין בדרך זו ובין בדרך אחרת. כב' הרשמת סברה, כך ניתן להבין, שעניינו של המבקש נכנס לגדר סעיף 66ד'(ב) לחוק והיא עשתה למעשה שימוש בשיקול הדעת המסור לה בסעיף זה והתנתה את ביטול המגבלה, לתקופה קצובה, בכך שהמבקש ימציא ערבים. מדובר בהחלטה המסורה כאמור לשיקול דעת רשם ההוצאה לפועל, ואין היא מצדיקה מתן רשות לערער.

מאז מתן החלטת כב' הרשמת חלפה תקופה של למעלה משנה ורבע. אפשר שהזמן שחלף יכול ללמד על התנהלותו של המבקש ולהסיר את החשש שיתחמק מתשלום חובו. בנסיבות אלה אני קובע, כי המבקש יוכל להגיש לרשם ההוצאה לפועל בקשה חדשה, ובקשה זו תידון על יסוד המצב העדכני".  

43. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לבחון את עמידותו של המערער בצו התשלומים לאורך זמן וככל שיוכיח כי הוא ממלא אחר צו התשלומים, יש לשקול בחיוב ביטול הצו.
44. ממועד מתן ההחלטה של בית המשפט המחוזי, חלפו שנה ותשעה חודשים וצו התשלומים לא הופר. לאור זאת אין לי אלא לפעול ברוח החלטת בית המשפט המחוזי ראו גם סעיף 20 (א) לחוק יסוד: השפיטה.
45. אוסיף, אציין ואדגיש כי בחינת עיכוב יציאה מן הארץ וביטולו, יש לעשות על רקע הזכות הבסיסית לצאת מן הארץ. זכות זו נקבעה בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזכתה למעמד רם בסולם הזכויות החוקתיות השוו: בג"צ 5387/13 מיום 09.09.14 (נבו).
46. אזכיר בעניין זה את החלטת בית המשפט העליון רע"א 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס, פ"ד מח(4) 529 (1994) בה נקבע כי :

"אכן, הזכות לצאת מן הארץ, שהיא בעצם חלק מחירות התנועה, הפכה עם כניסתו לתוקף של חוק היסוד לזכות בעלת מעמד נורמאטיבי חוקתי, על-חוקי. לפיכך, משקלה של זכות זו ושל השיקולים המגולמים בה עלה בדין הישראלי לעומת התקופה קדמה לחוק היסוד. הגידול במשקלו של שיקול חופש התנועה והיציאה מן הארץ עשוי למצוא לו ביטוי במסגרת פרשנות החקיקה המקנה סמכויות הוצאת צווי עיכוב יציאה מן הארץ".

47. לא אוכל שלא לצטט את כב' השופט ארז שני אשר קבע בע"ר (ת"א) 18721-06-16 מיום 18.09.16 (לא פורסם) כי :

"ככל פעולה משפטית וככל עשיית שימוש בסמכות משפטית, כפופה הפעולה לסעיף 8 שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו"

48. לסיום ובהערת אגב ייאמר כי החלטה, המטילה הגבלות על המערער, ניתנה ביום 15.11.11 ראו נספח א' לעיקר הטיעון.
49. בשנת 2013 תוקן חוק הוצאה לפועל ובעקבות התיקון מס' 42 סעיף 66 ב לחוק הוצאה לפועל שעניינו "תנאים להטלת הגבלות" קובע כי:

66ב. (א) הגבלות לפי סעיף 66א לא יוטלו אלא בהתקיים אחד מתנאים אלה:

       (1) החייב הובא לפני רשם ההוצאה לפועל על פי צו הבאה לפי סעיף 69יב, או בא לפניו בדרך אחרת, הוכח לרשם ההוצאה לפועל כי הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב ולא ניתן הסבר סביר לאי-התשלום, ובלבד שהחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 500 שקלים חדשים;

    (2) החוב הפסוק נובע ממזונות המגיעים לפי פסק דין למזונות, למעט חוב מזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (בחוק זה – חוק המזונות);

   (3)  החייב הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיפים 7ג, 67(ד), 69יא(ד) או 69יג(ד), ובלבד שהתקיים אחד מאלה:

          (א) חלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה, והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 2,500 שקלים חדשים;

  (ב) חלפה שנה ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה, והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 500 שקלים חדשים.

50. לפיכך, לו הבקשה להטלת ההגבלות הייתה מוגשת כיום, אין זה מובן מאליו כי הייתה מתקבלת. על אף שעסקינן ב"מעשה עשוי", לא ניתן להתעלם מהרציונל שעומד מאחורי התיקון במסגרת הליכי הביטול השוו באנלוגיה רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עיזבון המנוח אחמד עבד אל חמיד ז"ל מיום 27.02.06 (נבו).
51. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. המשמעות המעשית הינה כי צו המעכב את יציאת המערער מן הארץ שניתן במסגרת הליכי ההוצל"פ מבוטל.

52. ביטול הצו יכנס לתוקף בחלוף 10 ימים ממועד מסירת פסק דיני זה למל"ל.
53. לעניין הוצאות משפט - בס' 1 להודעת הערעור הודיע המערער כי הוא מיוצג "פרו בונו" ואינו נושא בסך כלשהו בגין הייצוג. המערער, בהיותו מובטל, לא הפסיד ימי עבודה ולא אטעה אם אומר כי לא היו למערער הוצאות משפט. במצב דברים זה ולאור בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ. הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא מיום 6.2005 (נבו) הקובע כי יש לחייב בהוצאות משפט בשיעור ריאלי, איני עושה צו להוצאות.

54. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
55. ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.