ח. א. נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער לקבלת תגמול פרישה מוקדמת, בנימוק שפרישתו מעבודתו התרחשה עוד בטרם מלאו לו 50 שנים.

כללי

1.המערער, יליד XXX, התגייס לצה"ל בשנת 1986 ושירת כגשש במשך 22 שנים. בשנת 2006 הוא נפגע קשה בראשו בתאונת דרכים והוכר כנכה לפי לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק). נקבע כי שיעור נכותו הינו 41% בגין אנציפלופתיה עם שינויים באישיות והפרעות בהתנהגות וכאבי ראש כרוניים, ובעקבות החמרה במצבו הועלה בחודש ינואר 2016 שיעור נכותו ל-51%. בהיותו בן 41 הוא סיים שירותו בצבא, ועבד עבודות שונות עד הגיעו לגיל 48, אם כי בחלק מהתקופה הוא ששהה בחופשות מחלה. בטרם מלאו לו 50 שנים הוא פרש מעבודתו. בהגיעו לגיל 50 הגיש המערער למשיב בקשה לקבלת תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת, על-פי סעיף 7ד לחוק (לעיל ולהלן: תגמול פרישה מוקדמת או תוספת פרישה מוקדמת). ביום 10.8.2016 דחה המשיב את בקשתו, בנימוק שאינו עומד בתנאים לקבלת תגמול פרישה מוקדמת. בהחלטת המשיב נכתב:

"1. פרשת מעבודתך במשטרה בשנת 2007, בהיותך בן 41 ולאחר מכן השתלבת בעבודה אחרת אותה סיימת בתאריך 31.1.2015, בהיותך בן 48.

2. תוספת פרישה מוקדמת המשולמת בהתאם להוראת אף שיקום נכים מספר 85.02, נועדה לסייע לנכים אשר איבדו את כושר עבודתם לצמיתות ופרשו מעבודתם בגיל 50 ואילך (טרם הגיעם לגיל הפנסיה, בשל נסיבות רפואיות הקשורות לנכותם המוכרת), בכדי לפצות על אובדן הזכויות הפנסיוניות.

3. מאחר ואינך עומד בתנאים המחייבים לצורך אישור התגמול הנ"ל - פרישה מגיל 50 ואילך - לא ניתן לאשר בקשתך.

4. נציין כי לא נערך מבחן הכנסות שמהווה אף הוא תנאי לאישור התגמול".

על החלטה זו הגיש המערער ביום 27.9.2016 את הערעור שבפנינו.

2.לאחר שהוגש הערעור, קבעה ביום 7.11.2016 ועדת כושר העבודה העליונה של משרד הביטחון כי המערער סובל מפגיעה מוחית חבלתית והפרעות קוגניטיביות ניכרות מפושטות וכי אינו מסוגל לעבודה מפרנסת לצמיתות. ביום 1.1.2017 הודיע הרופא המחוזי של אגף השיקום למערער כי הוא מקבל את מסקנתה של ועדת כושר העבודה העליונה.

כתבי הטענות וסיכומי הצדדים

3.בכתב הערעור שהמערער הגיש עוד בטרם יוצג על-ידי עורך דין הוא טען כי עמד בכל התנאים הקבועים בסעיף 7ד לחוק הנכים, וכי הוא זכאי לקבלת תג"מ 6.

4.בכתב התשובה העלה המשיב את הטיעונים הבאים: (א) הפרשנות הנכונה והראויה שיש לתת לסעיף 7ד לחוק, כפי שבאה לביטוי בדברי ההסבר של הצעת החוק ובפסקי דין שניתנו על-ידי ועדות ערעור לפי החוק (ו"ע (שלום ראשל"צ) 477/03 כהן נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 12.7.2005) (להלן: עניין כהן) ו-ו"ע (שלום ת"א) 270/04 רצון נ' קצין תגמולים (פורסם בנבו, 13.12.2004) (להלן: עניין רצון)), היא כי תוספת זו ניתנת רק למי שפרש פרישה מוקדמת מגיל 50 ומעלה, ולא קודם לכן. מאחר והמערער פרש מצה"ל בהיותו בן 41, כלומר בטרם הגיעו לגיל 50 - אין הוא זכאי לתגמול פרישה מוקדמת; (ב) לא הוכח שהמערער עמד בכל התנאים המזכים בתוספת פרישה מוקדמת, שהינם: (1) בני 50 ומעלה; (2) בעלי דרגות נכות של 50% לפחות; (3) קיימת קביעה רפואית שהפרישה המוקדמת היא עקב הנכות המוכרת; (4) קיימת קביעה רפואית שהנכים איבדו כליל את כושר עבודתם עקב הנכות המוכרת; (ג) מפאת אי-עמידה בגיל ומטעמי יעילות לא נבדק מבחן ההכנסות, המהווה תנאי נוסף לקבלת התגמול.

5.לאחר שהמלצנו למערער (במסגרת החלטה מיום 28.6.2016) לשקול ייצוגו על-ידי עורך-דין, הוגשה על-ידו, באמצעות באת-כוחו, עורכת-דין וייס-קרטיה, תגובה לכתב התשובה של המשיב. בתגובה נטען כי הפרשנות של המשיב לסעיף 7ד לחוק, לפיה תוספת פרישה מוקדמת תינתן רק למי שפרש לאחר הגיעו לגיל 50, אינה נכונה בהיותה מפלה לרעה את הנכים, מנוגדת למטרתו ותכליתו של חוק הנכים, אינה עולה מדברי ההסבר לחוק ונטולת היגיון. כן נטען כי הפסיקה אליה הפנה המשיב בכתב התשובה לא עסקה בפרשנות סעיף 7ד לחוק, כי אם בפרשנות סעיף 7א לו ואף דחתה את עמדת המשיב לפיה יש לפרש סעיף זה בצמצום, באופן שפוגע בנכים. עוד נטען כי לשון החוק היא המחייבת ולא לשון הוראות אגף השיקום, שהינן בגדר הוראות ביצוע בלבד.

6.בישיבה בפנינו ביום 14.9.2017 הסכימו באי-כוח הצדדים כי השאלה שבמחלוקת הינה משפטית בלבד, וכי תגובת באת-כוח המערער לכתב התשובה תיחשב כסיכומים בכתב מטעמו. לאחר שהמשיב הגיש את סיכומיו בכתב ובאת-כוח המערער הגישה סיכומי תשובה, הגיע העת להכרעתנו.

7.בסיכומיו טען בא-כוח המשיב כי בהתאם לדברי ההסבר להצעת החוק, תכליתה של תוספת פרישה מוקדמת הינה לתת מענה למצב של נכה אשר בשל נכותו לא היה יכול להמשיך ולעבוד עד גיל הפרישה החוקי, ובשל כך נפגעה הפנסיה שלו, הואיל והוא לא השלים את כל שנות העבודה הנדרשות לקבלת פנסיה בשיעור 70%. כדוגמא לתגמול שגובהו תלוי במועד הפרישה, באופן שככל שמועד הפרישה מאוחר יותר - אזי התגמול נמוך יותר, הפנה בא-כוח המשיב לתקנות הנכים (תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת לנכה בתפקודי היציבה וההליכה), תשמ"ד-1984. הוא אף הפנה לנספח להוראת אגף השיקום, בה נקבע גובה התגמול בהתאם לגיל הפרישה החל מגיל 50, ולא מגיל מוקדם יותר. עוד נטען כי מניסוח התנאים למתן תוספת פרישה מוקדמת אשר בסעיף 7ד לחוק עולה כי נדרשים סמיכות זמנים וקשר הדוק בין הפרישה המוקדמת מהעבודה לבין הקביעה כי הנכה אינו מסוגל לעבוד למחייתו. כן נטען כי הפרשנות המוצעת על-ידי באת-כוח המערער מנתקת זיקה זו, ומשמעה - הענקת זכאות עתידית בגיל 50 למי שפרש פרישה מוקדמת לפני הגיעו לגיל זה.

בא-כוח המשיב תמך יתדותיו בפירוש המוצע על-ידו לסעיף 7ד לחוק, לפיו לא יינתן תגמול למי שפרש פרישה מוקדמת לפני הגיעו לגיל 50, בדברים הבאים שאמרה חברת-הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו, בשם ועדת העבודה והרווחה, בישיבת הכנסת ביום 15.5.1984, אשר דנה בקריאות שניה ושלישית בהצעת החוק להוספת סעיפים 7ג ו-7ד לחוק הנכים, ואשר צוטטו בעניין כהן:

"עיקרו של החוק ... וכן תשלום תוספת תגמול לנכים מסוג זה אשר הגיעו לגיל 50 ונאלצו - מחמת מצבם - לפרוש מעבודתם פרישה מוקדמת" (דברי הכנסת, מושב IV 1984, עמ' 2411).

בא-כוח המשיב הוסיף וטען כי גם אם פסקי הדין אליהם הפנה לא עסקו במישרין בשאלה המשפטית מושא הערעור, הרי שהאמירות המשולבות בהם תומכות בפרשנות המוצעת על-ידו. בשולי הדברים נטען כי "תרופתו" של נכה שהפסיק לעבוד לפני הגיעו לגיל 50 לאחר שאיבד את כושר עבודתו בזיקה לנכותו הינה קבלת "תגמול נצרך" לפי סעיף 7 לחוק.

8.בסיכומי התשובה לסיכומי בא-כוח המשיב, טענה באת-כוח המערער כי אין בלשון סעיף 7ד לחוק הנכים דרישה לסמיכות זמנים בין הפרישה מהעבודה לבין קביעה רפואית כי הנכה אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי, וכי המסלול של "תגמול נצרך" רלבנטי לנכה שלא עבד מעולם (בשונה ממצבו של המערער).

9.אנו התעלמנו מטענות עובדתיות ספציפיות הנוגעות למערער, ואשר פורטו בסיכומי באי-כוח הצדדים, מאחר ועל-פי המוסכם - השאלה היחידה שבמחלוקת, ואשר עליה נסב ערעור זה, הינה השאלה המשפטית בנוגע לפרשנות סעיף 7ד לחוק, קרי: הפרישה כליל מעבודה - גם לפני גיל 50 או רק לאחריו?

הכרעה

10.כאמור, ענייננו בפרשנות סעיף 7ד לחוק הנכים, שכותרתו: "תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת", ושבו נקבע (בטרם תוקן בצו תשע"ז-2017) (ההדגשות הוספו - א"ג):

"נכה בן 50 שנים או יותר, שנתקיימו בו הוראות סעיף 7ג ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הבטחון קבע באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה על 116.6% מן המשכורת המשולמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המינהלי, והכל בשיעורים ובאופן שייקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת".

בסעיף 7ג, אליו מפנה סעיף 7ד לחוק, נקבע:

"(א) נכה בן 55 שנים או יותר, שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50%, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.

(ב) נכה בן 55 שנים או יותר שדרגת נכותו היא 100% מיוחדת שנקבעה על פי כללים שפורטו בתקנות, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.

(ב1) נכה בן 57 שנים או יותר, שדרגת נכותו היא מ-40% עד 49%, תשולם לו תוספת לתגמוליו, בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.

(ג)תקנות לפי סעיף זה טעונות אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת".

להשלמת התמונה נביא את נוסח הוראת אגף שיקום נכים מס' 85.02 בנושא "תשלומי מחייה מיוחדים - תג"מ 2 ותג"מ 6" (להלן: הוראת האגף), שחלה על נכים שפנו בבקשה לתשלומי מחיה מיוחדים החל מיום 1.1.2009, ובה נקבעו תנאי הזכאות לתג"מ רמה 2 (שהוגדר בסעיף 19 כתג"מ עקב פרישה מוקדמת):

"זכאי: נכה אשר פרש פרישה מוקדמת ממקום עבודתו/עסקו והוא עונה על התנאים הבאים:

1) אחוזי נכותו:

א) אחוזי הנכות אינם פחותים מ-35%.

ב) לגבי נכים פגועי נפש/ראש, אינם פחותים מ-20%

נכות בגין פגיעות אלה בלבד (דרגת הנכות בסעיפים

נפש/ראש אינה מורכבת מנכויות שונות כגון: 10%

נפש+ 10% אוזניים). סעיף זה בתחולה מינואר

99.

ג) הבהרה: נכה שדרגת נכותו הינה מ-50% ומעלה,

תיבחן זכאותו לתוספת תגמול מיוחדת עקב פרישה

מוקדמת (תש"מ למתבגר) על פי סעיף 7ד. לחוק

הנכים.

2) הנכה בן 50 שנים או יותר וטרם הגיע לגיל פרישה.

3) הנכה פרש כליל מעבודתו עקב הנכות המוכרת, ואינו

עובד בכל עבודה או עסק.

4) ועדה במחוז קבעה על סמך קביעה רפואית שהנכה

אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגין הנכות המוכרת,

ואין באפשרות המחוז לשקמו מחדש בעבודה

המתאימה לו.

5) אין לו הכנסה מעבודה (הבהרה: פנסיה לא תחשב

כהכנסה מעבודה).

6) הכנסתו ברוטו מכל מקור שהוא לא תעלה על:

א) במקרה של רווק - שהכנסתו אינה עולה על פי

2 מהשכר הממוצע במשק כמשמעותו בחוק

הביטוח הלאומי.

ב) במקרה של נכה בעל משפחה (נשוי ו/או אב

לילדים שטרם הגיעו לגיל 21) – שהכנסתו אינה

עולה על פי 3 מהשכר הממוצע במשק כמשמעותו

בחוק הביטוח הלאומי".

11.נפתח בהלכה הפסוקה אודות פרשנות דבר חקיקה. המשנה לנשיא ברק (כתוארו אז) עיצב בבג"ץ 7012/93 ח"כ יעקב שמאי נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו פ"ד מח(3) 25 (1993) את העקרונות אשר צריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפרש טקסט חקיקתי. נקבע שם כי שליפת המשמעות המשפטית מתוך מגוון המשמעויות הלשוניות אינה נעשית על פי "תחושת הלשון". "תחושת הלשון" משמשת נקודת מוצא למיפוי האפשרויות הלשוניות ולדירוגן על פי טבעיותן וראשוניותן הלשונית, אך אין היא אמת מידה סופית, שעל פיה בוחרים במשמעות הלשונית. הבחירה במובן הלשוני הראוי נעשית על פי התכלית המונחת ביסוד הנורמה המשפטית הטמונה בטקסט החקיקתי, ובגדרה של אמת מידה זו פועל השופט כפרשן. בע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549, 54-553 (1997) נקבע כי נקודת המוצא בפרשנות הוראת חוק היא בלשונה, אולם יש לבחון אף את ההיגיון והתכלית שבאותה הוראה. בעע"מ 4105/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה, פסקה 24 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) נאור, נאמרו לעניין פרשנות תכליתית בדיני מסים הדברים הבאים, אשר הינם יפים אף לענייננו:

"על הפרשן לבחור, מבין האפשרויות הלשוניות העולות מהטכסט החקיקתי, את זו אשר עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה. את תכלית החקיקה למדים מהתכלית הסובייקטיבית של המחוקק ומהתכלית האובייקטיבית של החקיקה (ראו עע"ם 8360/08 משרד הפנים נ' היברו יוניון קולג' מכון למדעי היהדות, פסקה 11 לפסק הדין (טרם פורסם, 15.6.2011) (להלן: היברו יוניון קולג')). התכלית האובייקטיבית של החקיקה היא התכלית העולה מהטכסט החקיקתי על רקע עקרונות שיטת המשפט".

12.האופן בו יש לפרש את חוק הנכים נקבע בהלכת אביאן (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 743 (2002)), בהרכב מורחב של שבעה שופטים:

"אשר לחוקי הנכים - ובהם חוק התגמולים - גישת בית-המשפט היא, מאז-ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עמו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה - בענייננו: עם נכי צה"ל - להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם, ועל דרך זה יפורשו ויוחֲלו".

ועל כך נאמר ברע"א 7715/13 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 3 לפסק דינו של השופט הנדל (פורסם בנבו, 8.5.2016): "הדברים ברורים והמסר צלול". עם זאת, ברע"א 5563/07 דמיר נ' קצין התגמולים, פסקה 15 לפסק דינו של השופט מלצר (פורסם בנבו, 11.7.2011) הבהיר בית המשפט העליון את גבולותיה של הגישה המיטיבה:

"חוק הנכים ראוי אמנם לפירוש "על דרך הנדיבות וההרחבה", אולם גם לגישה ליברלית זו יש מגבלה - שפרשנות זו לא תעמוד בניגוד ללשונו הברורה של החוק (ע"א 237/79 קצין התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959 נ' נצרתי, פ"ד לד(1) 258 (1979)). אוסיף ואציין שלעתים אכן מותר לו לשופט "להתיר את מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית" (ע"א 453/80 בן נתן נ' נגבי, פ"ד לה(2) 141, 145 (1980)) וכן הוא מורשה "לתת ללשון החוק משמעות שאינה מתיישבת בהכרח עם הפירוש על דרך הפשט", אולם לכך סייג, שתוצאתו של מהלך זה תהיה הגיונית, תמנע את האבסורד, ככל שהתגלה, ותגשים את מטרתו של החוק (ראו: בש"פ 7323/98 מדינת ישראל נ' רג'ואן, פ"ד נג(4) 126, 135-134 (1999); עיינו גם: אהרון ברק פרשנות במשפט, כרך שני: פרשנות החקיקה 280 (1993))".

13.כעת נפנה ליישום גישה פרשנית זו לגבי סעיף 7ד לחוק הנכים. הרישא של לשון הסעיף - "נכה בן 50 שנים או יותר, שנתקיימו בו הוראות סעיף 7ג ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו ... תשולם לו תוספת לתגמוליו ... " - אינן מורות את אשר המשיב מבקש למצוא בהן. לו היה נכתב: "נכה אשר בגיל 50 או יותר פרש כליל מעבודתו ..", אזי לא היה ספק כי התגמול ישולם רק למי שפרש מעבודתו בגיל 50 ומעלה, אולם הנוסח המילולי הקיים אינו מורה זאת. נוסח הסעיף מורה לנו כי הוא חל על נכה מגיל 50 ומעלה, אולם אינו מגביל את מועד פרישתו מעבודתו לגיל זה. האם הנוסח המילולי תואם את תכלית חקיקתו של הסעיף? נפנה תחילה אל המחוקק. ראשיתו של סעיף 7ד לחוק הנכים בהצעת חוק, אשר בדברי ההסבר לה נכתב:

"יש שנכה כאמור לעיל נאלץ לפרוש מעבודתו לפני המועד המקובל, ובכך נפגעות זכויותיו הקשורות בפרישה מעבודה. מוצע כי במקרה כזה הוא יהיה זכאי לתוספת תגמול" (הצעות חוק 1643, 16.10.1983).

אין בדברים אלו כדי לסייע בשאלה העומדת בפנינו. אף דברי חברת הכנסת בדיון על הוספת סעיף 7ד בקריאות השנייה והשלישית, אליהם הפנה בא-כוח המשיב ואשר צוטטו לעיל (" ... אשר הגיעו לגיל 50 ונאלצו לפרוש מחמת מצבם מעבודתם פרישה מוקדמת") אינם מסייעים לנו בפרשנות הסעיף, מאחר והם כמעט זהים לנוסח הסעיף עצמו ("נכה בן 50 שנים או יותר .... ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו").

14.האם קיימת פסיקה התומכת בפרשנות אותה אימץ המשיב בהחלטתו מושא ערעור זה, ואשר ראינו כי אינה עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 7ד לחוק הנכים, ולמצער - אינה מתחייבת ממנו ? ועדת הערעור בעניין רצון לא דנה בשאלה הפרשנית שבפנינו, אלא הקדישה את עיקר פסק דינה לפרשנות "תגמול נצרך" שבסעיף 7 לחוק, ובנוגע לסעיף 7ד הדגישה רק כי "מדובר בפיצוי נקודתי, ספציפי ומיוחד לאובדן של צבירת זכויות פנסיה, שהיה יכול אותו נכה לצבור אילולא נכותו" (סעיף 21 לפסק הדין). אף ועדת הערעור בעניין כהן דנה ביחסי הגומלין בין סעיף 7(א) לחוק, שעניינו "תגמול נצרך", לבין סעיף 7ד, מבלי להידרש לסוגיה הפרשנית שבפנינו. עם זאת, בסיפא של פסקה 25 לפסק דינה ציינה הוועדה כי "תכליתו של סעיף 7ד הייתה והינה אך ורק להיטיב עם נכים מבוגרים שנאלצו לפרוש מעבודתם לאחר גיל 50, בשל קשייהם המיוחדים לעומת מי שאינם נכים ומגיעים לגיל פרישה", ובפסקה 29 היא קבעה כי תכלית הסעיף הינה מתן פיצוי למי שנפגע בצבירת זכויות הפנסיה. עם כל הכבוד, אנו סבורים כי לאמירת הוועדה שמדובר בנכים "שנאלצו לפרוש מעבודתם לאחר גיל 50" אין אחיזה בלשון הסעיף ואין היא מתחייבת מתכליתו (ואף לא הייתה דרושה לצורך ההכרעה בסוגיה בה דנה הוועדה בעניין כהן).

בע"א (מחוזי ת"א) 3213/02 קצין התגמולים נ' סמיפור (פורסם בנבו, 16.11.2005), שאף הוא דן בהבדלים בין סעיף 7(א) לסעיף 7ד, צוין כי סעיף 7ד לחוק הדן ב"תגמול למתבגר" בא לסייע לנכים של 50% ומעלה "אשר פרשו מעבודתם לפני גיל הפרישה הרגיל והם מעל לגיל חמישים". קביעה זה, ההולמת את לשון הסעיף, יוצרת אבחנה ברורה בין מועד הפרישה מהעבודה לגיל בו הנכה זכאי ליהנות מתגמול פרישה מוקדמת.

בשאלה הספציפית שבפנינו ניתן לפני חודשים ספורים פסק דינה של ועדת הערעור בראשון לציון. בע"נ (שלום ראשל"צ) 15377-07-16 ד.כ. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 28.9.2017) פסקה הוועדה שהעובדה שהמערער פרש מעבודתו - פרישה שפנסיה בצידה - לפני הגיעו לגיל 50, אינה מאיינת את זכותו לתגמול פרישה מוקדמת. הודגש שם כי תכליתו של סעיף 7ד, עליה עמדנו לעיל - מתן פיצוי למי שנפגע בצבירת זכויות הפנסיה - קיימת, ואף ביתר שאת, לגבי מי שפרש לפני הגיעו לגיל 50. הודגש כי "פרשנות המוציאה מתחולת הסעיף, באופן מוחלט וגורף, את כל קבוצת הפורשים-שלפני-גיל-50, עלולה לעמוד בסתירה לתכליתו הספציפית של ההסדר, ואף יכול שתוביל לכדי הבחנה שרירותית".

לסיכום: טרם נפסקה הלכה מחייבת בנוגע לשאלה הפרשנית העומדת בפנינו. מאידך, לא מצאנו פסיקה ששללה את זכותו של נכה לתוספת פרישה מוקדמת רק מחמת שפרישתו מעבודה נעשתה בטרם הגיעו לגיל 50. יש שיטענו כי אין צורך בהלכה מחייבת, מהטעם שלשון הסעיף מדברת בעד עצמה, ואינה שוללת תוספת זו ממי שפרש בטרם הגיע לגיל 50. אנו סבורים כי אין מקום לשלול תוספת פרישה מוקדמת למי שפרש מעבודתו בגיל 40 מחמת פציעה קשה במהלך ועקב השירות הצבאי, בשעה שתוספת כזו תוענק לחברו לנשק שנפצע באורח בינוני באותו אירוע ולכן פרישתו מעבודה "התעכבה" עד שמלאו לו 50 שנה. שניהם איבדו זכויות פנסיוניות עקב פרישתם המוקדמת, ולפיכך - לאור תכלית חוק הנכים בכלל ותכליתו של סעיף 7ד לחוק בפרט - שניהם באים בשעריו של הסעיף, בכפוף לקיום שאר תנאיו. (וראו בעע"מ 4515/08 מדינת ישראל נ' נאמן, פסקה 31 לפסק דינה של השופטת ארבל (פורסם בנבו, 6.10.2009) (להלן: עניין נאמן) את ההדגשה כי תכליתו האובייקטיבית של חוק הנכים הינה להגשים את עיקרון השוויון, שמתבטאת באופן קונקרטי בחוק זה ברצון ליצור מערכת תגמולים שוויונית).

15.בטרם נעילה, מלים אחדות לגבי הוראת האגף. אין בגוף ההוראה קביעה לפיה הזכאות לתוספת פרישה מוקדמת מותנית בפרישה מגיל 50 ואילך. העובדה שבנספח א' להוראה מצויה טבלה של גובה התגמול בהתאם לגיל הפרישה - רק מגיל 50 ואילך, אינה יכולה להוות תמיכה לפרשנות הנכונה של סעיף 7ד לחוק. בית המשפט העליון טרם הכריע אשר למעמדן הנורמטיבי של הוראות אגף השיקום - האם לסווגן כתקנות בנות פועל תחיקתי או כהוראות מינהליות המזכות בהטבות לפנים משורת הדין (וראו, לעניין זה, פסקאות יז - יט לפסק דינו של השופט רובינשטיין בעע"ם 7335/10 קצין התגמולים נ' לופו (פורסם בנבו, 29.12.2013). אולם יהא אשר יהא סיווגן של הוראות האגף, "תכליתו של דבר החקיקה המרכזי בענייני נכי צה"ל, משליכה ודאי על הוראות במדרג נורמטיבי נמוך יותר, שעל המטרות והשיקולים העומדים בבסיסן לעלות בקנה אחד עם אלו של דבר החקיקה הראשי" (פסקה 31 לפסק דינה של השופטת ארבל בעניין נאמן).

התוצאה

16.לאור מסקנתנו כי הוראת סעיף 7ד לחוק הנכים חלה אף על נכה שפרש מעבודתו או ממשלח ידו עוד בטרם מלאו לו 50 שנה, אין מנוס מקבלת הערעור, ביטול החלטת המשיב מיום 10.8.2016 והחזרת הדיון בבקשת המערער להשלמת בדיקה אצל המשיב ומתן החלטה חדשה על-ידו.

משנדחה הערעור, הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ח, 20 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.