מבוא
1.זוהי תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת מס' 1 (להלן: "הקטינה") בשל טענה של רשלנות רפואית במעקב ההריון שבוצע לתובעת 2 (להלן: "האם") ובמהלך לידת הקטינה. התובע מס' 3 בתביעה הוא אבי הקטינה (להלן: "האב").
2.הקטינה נולדה ביום 27/10/09 בבית החולים רמב"ם בחיפה. האם, שהיתה אותה עת בת 37 והיתה זו הלידה החמישית אותה עברה לאחר שהיו לה שבעה הריונות, אושפזה ביום 19/10/09 בית החולים רמב"ם למעקב והשגחה עד הלידה. על האשפוז הוחלט לאחר שבוצעו לאם בדיקות שגרתיות. זאת לאור גיל ההיריון במועד האשפוז (שבוע 40 +3) ולאור הידיעה כי האם סובלת ממחלה לבבית ונוטלת תרופות לדילול דם ובשל כך מדובר בהיריון בסיכון.
3.הקטינה סובלת משיתוק ביד שמאל, הידוע בשיתוק על-שם ארב, שנגרם בעקבות סיבוך בלידתה המכונה "פרע כתפיים". הקטינה נולדה בלידה ווגינאלית רגילה. לא בוצעה לאם במהלך הלידה אפיזיוטומיה (חיתוך חיץ).
הקטינה לומדת היום בכיתה ב' בבית ספר רגיל (ראה עדות האם בעמ' 206 לפרוטוקול ישיבת יום 24.7.16).
4.מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד מדינת ישראל וכנגד שירותי בריאות כללית. בתביעה נגד מדינת ישראל נטען כי אחת מרשויותיה, משרד הבריאות, מחזיק, מנהל ומפעיל את בית החולים רמב"ם, שם נולדה הקטינה, ושם אושפזה אמה עד הלידה. כמו כן, מדינת ישראל אחראית על סניף טיפת חלב במג'דל שמס, שם בוצע לאם מעקב הריון.
בנוגע לשירותי בריאות כללית, נטען כי היא אחראית באחריות שילוחית למעשי ומחדלי הרופאים שטיפלו באם במהלך ההיריון במסגרת מעקב היריון (רופא נשים ורופא כללי). מדובר בהיריון בסופו נולדה הקטינה.
התביעה כנגד שירותי בריאות כללית נמחקה בפסק דין חלקי מיום 17/9/14 בסופו של יום. זאת, בהסכמה, ובכפוף לכך כי חוות-דעת המומחה מטעם שירותי בריאות כללית, פרופ' יוגב, תשמש כראיה בתיק.
טענות הצדדים
I טענות התובעים
5.התובעים, בתביעתם טוענים כי נזקי הגוף שנגרמו לקטינה בלידתה גרמו וגורמים לה לנכות צמיתה ולמגבלות תפקודיות הפוגעות בתפקודה היומיומי ובעתיד יפגעו באפשרות תעסוקתה ובאפשרויותיה לתפקד כרעיה וכאם בביתה. נטען כי כתוצאה מנזקי הגוף שנגרמו לקטינה בלידתה, נותרה לה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 50%.
6.התובעים, בתביעתם, טענו כי הגורמים הרפואיים שהיו מעורבים במעקב ההיריון עובר ללידת הקטינה ובלידת הקטינה עצמה התרשלו בבחינת וקביעת גורמי הסיכון של האם בהריונה, ובטיפול בהם. זאת במיוחד לעניין טענתם כי האם סבלה מסכרת הריון בלידה או הייתה סוכרתית.
נטען כי היה על גורמים אלו לצפות, לאור קיומם של גורמי סיכון מוקדמים, כי האם צפויה ללדת עובר גדול ולהיערך בהתאם. זאת לאור גיל האם, היות הריון זה הריון שביעי, השמנת יתר של האם ובדיקות סוכר שנערכו לאם במהלך מעקב ההיריון. כל אלו לטענת ב"כ התובעים היו צריכים לעורר חשד לסוכרת הריון אצל האם.
משכך, נטען כי הגורמים הרלוונטיים התרשלו משלא צפו בטרם הלידה סיכון של פרע כתפיים בלידת עובר גדול, ובהתאמה השתהו בקידום הלידה והעדיפו אשפוז ממושך לאם, וכן נמנעו באופן לא סביר מליילד את האם בניתוח קיסרי. כמו כן, נמנעו באופן בלתי סביר מלבצע באם במהלך הלידה אפיזוטומיה.
7.במיוחד נטען, כי הגורמים הרלוונטיים התרשלו בביצוע הערכת משקל נכונה של העובר עובר ללידה ובעריכת בדיקות תכופות, לרבות בעזרים טכניים לעניין זה, וכן התרשלו משלא התייחסו לאם כסוכרתית.
8.עוד נטען, כי ניהול הלידה היה רשלני, ולא נערך צוות מתאים בגודלו וביכולותיו לקבלת הלידה, למרות הסיכונים שהיו כרוכים בה. נטען עוד, כי קיימים במסמכים הרפואיים ליקויי רישום המחייבים העברת נטל ראיה אל כתפי הנתבעים, גם מכוח הכלל בדבר הדבר מדבר בעד עצמו.
9.עוד נטען, כי נמנעו מההורים הסברים מתאימים, ייעוץ והתייעצויות לעניין אופן הטיפול ובחירת אופן הלידה, ובכך נגרמה להורים פגיעה באוטונומיה ואף בוצעה נגד האם עוולת תקיפה.
10.ניתן לתמצת טענות התובעים, כעולה מכתבי הטענות, ובמיוחד מסיכומי ב"כ התובעים המפורטים כדלקמן:
א.משך האשפוז של האם עד ללידה היה ממושך, מיותר וללא סיבה מוצדקת. ניתן היה ליילד את האם במועד מוקדם יותר, ובכך להבטיח כי משקל העובר יהיה נמוך יותר, דבר שיקטין החשש לפרע כתפיים. ההחלטה ליילד את התובעת ביום 27/10/09 התקבלה באופן שרירותי וללא נימוק סביר.
לעניין זה נטען כי הייתה רשלנות משנזנחה ההחלטה לילד את האם עוד ביום אשפוזה, ביום 19/10/09, באמצעות בלון אטד.
ב.לא הייתה היערכות מתאימה למצב של לידת עובר גדול; לא התקיימה כלל, ובמועד, הערכה של משקל העובר, או לא התקיימה בעניין זה הערכת משקל נכונה. ההחלטה להסתפק בהערכת משקל העובר שבוצעה רק ביום קבלתה של האם לבית החולים לאשפוז הייתה שגויה. לא היה זה סביר להימנע מביצוע הערכת משקל נוספת של העובר סמוך למועד הלידה.
ג.הייתה התעלמות מגורמי הסיכון, לעובר גדול, שחייבו עריכת ניתוח קיסרי, כגון: השמנת האם ועליה מופרזת במשקלה במהלך ההיריון, גיל האם 38, העובדה שעברה 7 לידות, חשד לסוכרת הריון, עפ"י בדיקות שנעשו במעקב ההיריון.
ד.לא נתנו הסברים מספיקים לאם בעניין סיבת אשפוזה הממושך, ובנוגע לדיונים אודות מצבה והמסקנות שהתקבלו בהם לגביה. כמו כן לא בוצעה התייעצות עם ההורים בנוגע לבחירת שיטת היילוד. עניין זה עולה כדי ביצוע עוולות תקיפה ופגיעה באוטונומיה, והכל ללא קבלת הסכמה מדעת.
ה.במהלך הלידה לא ניתן לאם אלחוש אפידורלי, כן ניתנו פיטוצין ופרגנן, ולא נמצאה פרטוגרמה. בנוסף, לאחר לידת הראש היה קושי בחילוץ הכתפיים, ולמרות זאת הוחלט, באופן לא סביר, לא לבצע אפיזיוטומיה.
ו.לאחר לידת ראש העובר, שנמשך חזק לשמאל, התרחש פרע כתפיים והלידה הייתה חבלתית שהובילה לנזקי הקטינה. אין תיעוד ברשומות הרפואיות כיצד בוצע אופן החילוץ. עניין זה מעביר נטל הראיה על כתפי הנתבעים.
ז.הסיבה לפגיעה במקלעת העצבים קשורה לאירוע של פרע כתפיים עקב תינוק גדול במשקל מעל 4,000 גרם. ככל שהיה מבוצע ניתוח קיסרי, הרי שקיימת סבירות גבוהה שהנזקים היו נמנעים.
ח.קיימים אי דיוקים וחוסר ברישומים רפואיים באופן המקיים את יסודות הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, ועל כן יש להעביר את נטל השכנוע לנתבעת להוכיח כי אילו כל הבדיקות וההתייעצויות המתאימות היו מתבצעות כנדרש, הנזק הנטען היה נמנע. בנוסף, נטען כי אי רישום רפואי תקין מהווה גם הפרת חובה חקוקה שגרמה לתובעים נזק ראייתי המקימה עילה עצמאית לפיצויים.
II טענות הנתבעים
11.ב"כ הנתבעת סברה מצידה כי דין התביעה להידחות.
נטען כי ניהול ההיריון והלידה במקרה דנן היה מסודר, עקבי, תקין וזהיר, בהתחשב בבעיותיה המורכבות של האם שהיו ידועות, קרי, מחלתה הלבבית ובעיות הקרישיות בדם, בגינן נזקקה האם לטיפול תרופתי.
ניהול ההיריון והלידה לקח בחשבון כל המידע הרלוונטי בנוגע למצבה הרפואי של האם ואופן התנהלות הריונותיה הקודמים שהסתיימו בלידות.
12.במיוחד נטען, כי לא הוכח שהאם סבלה מסוכרת הריון, במהלך ההיריון הרלוונטי או כי היה מקום לחשש כלשהו בעניין זה. נטען בנוסף, כי נסיבותיה הספציפיות של האם חייבו הכרעה כי לידה נרתיקית עדיפה על כל אפשרות אחרת ומסוכנת פחות לאם ולעובר. זאת במיוחד כאשר לא הוכח שהיה מקום לצפות גורמי סיכון לפרע כתפיים בהריון הרלוונטי.
13.הנתבעת כפרה בכל הטיעונים לעניין אי רישום נכון או רישום חסר של פרטים רפואיים ולקיומן של הוכחות מספיקות כי במקרה דנן נעשתה פעולה תוך פגיעה באוטונומיה וללא הסכמה מדעת או פעולת העולות כדי תקיפה.
כן דחתה ב"כ הנתבעת טענות לעניין העברת נטל הראיה.
14.עוד נטען, כי לא הייתה כל רשלנות בניהול הלידה במקרה דנן, ובסופו של דבר, לאחר סיום הלידה, הוברר כי הקטינה לא הייתה עובר גדול, האם לא הייתה סוכרתית ולא התקיימו גורמי הסיכון לפרע כתפיים.
בנוסף, נטען כי במקרה דנן קיימות נסיבות שהיו מחייבות קביעה כי יש לתת עדיפות ללידה נרתיקית, כדוגמת בעיות בריאות של האם והעובדה שנטלה גם במהלך ההיריון תרופות מדללות דם.
15.נטען במיוחד, כי בבדיקות שנערכו לאם במהלך ההיריון ובסמוך ללידה, גם בתקופת האשפוז, לא נצפו גורמי סיכון לפרע כתפיים משום שהאם לא אובחנה כסוכרתית, ילדיה בלידות קודמות לא נולדו גדולים, ובהערכות משקל שבוצעו עובר ללידה הן ידנית והן באולטרסאונד לא נצפתה עובריות מקרוזומית.
16.עוד נטען, כי במהלך אשפוז האם עד ללידה, בוצעה לאם הערכה רפואית מושכלת תוך שיתוף רופאים מנוסים מדיסציפלינות שונות, והכל תוך התחשבות בשלל גורמים ונסיבות לאור מצבה הספציפי של האם. נטען כי בעקבות כך נתנו לאם הסברים דרושים.
נטען, כי היה צורך לשקלל בעניינה של האם מכלול נתונים בכדי לקבוע תזמון אופטימלי ללידה, כאשר מחד, לאור ההיסטוריה של האם, מדובר היה באשה ולדנית, שילדה לידותיה בלידות נרתיקיות, מהירות, ובמקרה הספציפי הזה, במועד בו נשקל זירוז הלידה, היה צוואר הרחם שלה לא בשל ללידה. מנגד נשקלה הסכנה הספציפית לאם במתן תרופות נוגדות קרישה, והסכנה לפיה זירוז לידה לא מושכל יכול לפגוע בבריאותה עקב המחלה הלבבית ממנה היא סובלת.
נטען כי התחשבות מושכלת בשלל בעיותיה הרפואיות של האם הביאו לבחירה נכונה של מועד הלידה, דחיית אפשרות זירוז לידה באמצעות שימוש בבלון אטד, העדפת לידה נרתיקית על ניתוח קיסרי והימנעות מביצוע חיתוך במהלך הלידה. אשר לביצוע חיתוך, נטען כי הימנעות מביצוע חיתוך נעשה לאור מסקנה מלידה קודמת במהלכה כן בוצע חיתוך לאם והדבר סיכן בריאותה, וחייב מתן ארבע מנות דם לאם במהלך הלידה.
17.עוד נטען, כי לא היה כל כשל בביצוע הלידה והחילוץ. נטען עוד כי במקום הלידה נכח צוות מיומן ומספיק. כן נטען, שלא הוכח קשר סיבתי בין תקיעות הכתפיים והשיתוק על-שם ארב. נטען, כי אפשר והשיתוק נגרם מעצם התקיעה ומכוחות הלידה שהובילו לתקיעה ולא מהחילוץ.
18.לסיום נטען, כי לאם לא הייתה סוכרת הריונית. משקל העובר בהערכה קלינית ובהערכת אולטרסאונד היה 3,300 גרם ובמועד הלידה שקלה הקטינה 4,075 גרם. נטען, כי משקל זה אינו מחייב על פי כל הכללים שהיו ידועים במועד הלידה ביצוע ניתוח קיסרי, לאם שלא אובחנה ולא היה מקום לאבחנה כסוכרתית.
ניהול ההליך
19.לאחר שהוגשו כתבי הטענות הרלוונטיים, והושלמו ההליכים המקדמיים, הגישו הצדדים תחשיבי נזק.
ביום 10/3/15 התקיים קדם משפט, במסגרתו הוצעה לצדדים הצעה לסיום ההליך, ומשזו לא התקבלה נקבע התיק לשמיעת ראיות.
20.במהלך שמיעת הראיות, שמעתי מטעם התובעים את העדים הבאים:
א.ד"ר הורנשטיין – מומחה בתחום הגניקולוגיה שנתן חוות-דעת (ת/1) ביום 29/5/13.
עד זה אישר (בעמ' 28,29 ו-30 לעדותו) כי:
- לאם לא הייתה סוכרת הריון בהריונותיה הקודמים.
-כל הילדים שנולדו בהריונות קודמים לא היו תינוקות גדולים, על פי משקלם מיד לאחר הלידה, ואף אחד מהם לא נולד במשקל מעל 4,000 גרם.
-במהלך בדיקות שנעשו במסגרת מעקב ההיריון לא נמצאו אצל האם עקבות סוכר בשתן בבדיקות שנעשו לה.
-האם עלתה במהלך כל ההיריון עליית משקל סבירה של 8 ק"ג.
-המומחה מטעם התובעים לא בדק האם מיד לאחר הלידה נערכה לקטינה בדיקת דם ולא נמצאו בבדיקות אלה ערכי סוכר נמוכים האופייניים לתינוקות שנולדים לאמא סוכרתית. בשל כך לא יכול היה המומחה לשלול בעדותו קיומה של בדיקת עזר השוללת טענתו, שבמקרה דנן האם היתה סוכרתית.
-המומחה אישר כי עם קבלת האם לאשפוז (בשבוע 40 ושלושה ימים) כן נעשתה הערכת משקל באולטרסאונד לעובר והמשקל הוערך ב-3.3 ק"ג. כניסת האם לחדר לידה נעשתה שמונה ימים לאחר מכן והציפיה היא לעליית משקל לעובר של 250-300 גרם לשבוע (עמ' 40 לפרוטוקול). משכך, המומחה עצמו מאשר כי עפ"י בדיקות המשקל שנערכו, לא היה צפי ללידת עובר גדול. המומחה ציין כי לא נעשתה הערכת משקל עובר ללידה.
-בעמ' 43 לפרוטוקול מישיבת יום 28.2.16 מאשר המומחה כי לא הייתה זו טעות מצד הרופאים לבחור לא לבצע ניתוח קיסרי בנסיבות העניין. טענת המומחה הייתה שטעות הרופאים המטפלים היתה משהחליטו לבצע את הלידה באיחור, לאחר זמן המתנה ממושך (8 ימים), במהלכו גדל העובר. המומחה טען כי הרופאים שגו משלא בדקו משקל העובר, עובר ללידה, לאחר שחלפה תקופת ההמתנה (8 ימים). המומחה לא קבע כי לו הייתה נערכת בדיקת משקל עובר ללידה ומשקל העובר היה נקבע כמשקל בו נולדה הקטינה (4075 גרם) היה זה נכון לבצע ניתוח קיסרי באם.
-בעמ' 58-59 לפרוטוקול ישיבת יום 28.2.16 מאשר המומחה כי לאור נסיבותיה של האם, חיתוך חיץ בלידה היה יכול להביא לדימום, מאידך, סבר המומחה, כי הימנעות מחיתוך חיץ כזה יכול לגרום, ובפועל הביא, לסיבוכים אחרים.
-לסיכום, מסכם המומחה כי הרשלנות במהלך מעקב ההיריון והלידה במקרה דנן התבטאה לדעתו היו במעשים / מחדלים כדלקמן: אי זיהוי האפשרות כי האם סוכרתית ואי זיהוי חשש מעובר גדול; שיהוי גדול מדי בייזום הלידה הווגינאלית; הימנעות לא מוסברת מחיתוך חיץ; ואי היערכות מתאימה עם צוות רפואי מתאים (לרבות רופא ילדים לקבלת הלידה ולביצוע נכון של החילוץ). המומחה אינו סבור שבנסיבות העניין אי עריכת ניתוח קיסרי במקרה דנן הייתה שגיאה, ולדבריו "לא הייתה טעות בכך שבחרו, בסופו של דבר, בניסיון ללידה" (עמ' 43 בפרוטוקול ישיבת יום 28.2.16).
ב.ד"ר פרנק, האורתופד אשר נתן חוות דעת והעיד בנוגע לנכותה הצמיתה של הקטינה עקב נזקי הגוף שאירעו לה בלידתה.
ג.עדות האם.
ד.עדות האב.
ה.עדות גב' רימה אבו עואד, אחותה של האם.
ו.עדות גב' סמירה אברהים, דודתה של האם, שסייעה לאם בגידול ילדיה ובניהול משק הבית בשל מצבה הרפואי.
ז.עדות גב' סלחה מחמוד, אחותה של הקטינה.
21.במהלך שמיעת הראיות, שמעתי מטעם הנתבעים את העדויות הבאות:
א.עדות ד"ר יעקובי, אשר טיפל באם במסגרת מעקב ההיריון שנערך לה במהלך אשפוזה בבית החולים רמב"ם, בהיותו אחראי על מחלקת יולדות ב' בבית החולים ועל מרפאת סיכוני הריון ברמב"ם.
ד"ר יעקובי העיד על מערכת השיקולים שהובילה להחלטה להמתין בעניינה של האם עד שהוחלט לראשונה ליזום לידה ביום 26/10/09. ד"ר יעקובי שלל את העובדה שמדובר היה בהריון בסיכון בשל סוכרת הריון לאם.
ב.עדות פרופ' צימר, אשר ניהל את יחידת המיילדות של בית החולים רמב"ם בין השנים 1996-2012, והיה חלק מהצוות שטיפל באם ממועד אשפוזה להשגחה ועד מועד הלידה. בשל כך, השתתף בישיבה מחלקתית ביום 20/10/09, בה הוחלט לא ליזום לידה באמצעות שימוש בבלון אטד בשל ההיסטוריה המיילדותית של לידות מהירות אצל האם וטיפול באם בתרופת קלקסן.
פרופ' צימר אף העיד, כי הכיר את האם מלידה קודמת משנת 04', הכיר את המחלה הלבבית שלה, ובשל כך בלבד, לטעמו, היה ההיריון האחרון הרלוונטי לענייננו הריון בסיכון גבוה.
פרופ' צימר שלל בעדותו האפשרות שהאם סבלה מסוכרת הריון בהריון הרלוונטי.
פרופ' צימר לא נכח בלידה, ואולם העיד מניסיונו כי מעת שמתגלית בעיית פרע כתפיים בלידה אין זה מומלץ לבצע חיתוך חיץ, משום שמדובר בדבר שהוא טכנית קשה לביצוע ומסוכן, כאשר ראש הילוד מחוץ לנרתיק.
ג.עדות ד"ר גאנם, רופא מומחה במיילדות, שהיה במועדים הרלוונטיים רופא בכיר בבית החולים רמב"ם, ונכח בחדר הלידה ביחד עם מיילדת וביחד קבלו את לידת הקטינה. ד"ר גאנם היה זה שביצע חילוץ הקטינה בשיטת מקרוברטס.
ד"ר גאנם העיד כי הייתה מוכנות בחדר הלידה לאפשרות כי הלידה תהיה לידה בסיכון, ולכן הוא, שהיה הרופא הבכיר ביותר באותו יום בחדר הלידה, נכח במהלך הלידה.
ד.עדות ד"ר מיכה רינות, אורטופד שנתן חוות-דעתו בתחום האורטופדי באשר לנכותה הצמיתה של התובעת.
ה.עדות המומחה מטעם הנתבעת פרופ' בלינקשטיין. פרופ' בלינקשטיין קבע בעדותו כי לא הובאה כל עדות לקיומה של סוכרת הריון אצל האם עובר ללידת הקטינה. פרופ' בלינקשטיין העיד כי במקרה כזה, כשאין עדות לסוכרת היריון ההמלצה היא לבצע ניתוח קיסרי כדי להימנע מחשש של תקיעת כתפיים רק אם מדובר בעובר שהערכת משקלו למעלה מ-4,500 גרם, דבר שלא היה במקרה דנן.
פרופ' בלינקשטיין קבע כי בהעדר אינדיקציה לסוכרת הריונית אצל האם ובהעדר אינדיקציה לעובר גדול, לא הייתה כל מניעה לבצע לידה רגילה במקרה דנן, ועניין זה אפילו היה הדבר נכון יותר בהתחשב במצב הרפואי של האם.
כן קבע פרופ' בלינקשטיין, שבהתחשב בנסיבות הרפואיות של האם ובמצבה, הרי החלטה לאשפוזה להשגחה ולהמתנה ללידה נרתיקית למשך שמונה ימים, הייתה הדבר הנכון.
ו.בנוסף, נשמעה מטעם הנתבעת עדות פרופ' יוגב, אשר נתן חוות-דעת מומחה מטעם הנתבעת, שירותי בריאות כללית, שהתביעה נגדה נמחקה ללא צו להוצאות.
בחוות-דעתו התייחס פרופ' יוגב בעיקר לטענות באשר לאופן ניהול מעקב ההיריון על-ידי רופא המשפחה והגניקולוג של האם, וכן לשאלה האם היה במקרה דנן ממצא מספיק כי האם סבלה במהלך ההיריון מסכרת הריון.
פרופ' יוגב בעדותו, כמו גם בתצהירו, סבר כי האם לא אובחנה כסובלת מסוכרת הריונית, ולא היה מקום לחשוש כי אפשרות כזו קיימת בעניינה, וכי בשל כך מדובר בהריון בסיכון.
בעדותו קבע פרופ' יוגב, שההחלטה להותיר האם באשפוז בהשגחה ולא לזרז את הלידה, הייתה החלטה נכונה לאור נסיבותיה האישיות של האם.
עוד ציין פרופ' יוגב בעדותו, כי במקרה דנן, העובדה שלא הייתה לאם סוכרת הריונית ובעברה ילדה ילדים שלא היו מקרוזומים בלידה והעובדה שהערכת משקל העובר לאורך כל מעקב ההיריון לא הראתה משקל עובר המצוי באחוזונים גבוהים, כל אלו מלמדים שבמקרה דנן לא הוכחו גורמי סיכון למיקרוזומיה בהריון, שחייבו היערכות אחרת ללידה מזו שבפועל התבצעה.
22.לאחר סיום הבאת הראיות הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.
העובדות הרלוונטיות
23.מהעדויות שנשמעו, כמו גם מהמסמכים שהוגשו, ניתן לתמצת את העובדות הרלוונטיות אשר לגבי מרביתן אין מחלוקת. ואלו הן:
א.ההיריון נשוא התביעה היה היריון שביעי של האם. לאם היו חמש לידות ושתי הפלות. כל הלידות היו לידות רגילות מהירות. הלידה החמישית התקיימה בביה"ח רמב"ם בשנת 2004, במסגרתה הכיר פרופ' צימר, שהעיד בפניי מטעם הנתבעת, את האם. פרופ' צימר העיד כי מאחר והאם נוטלת מדללי דם קיים סיכון לדימום מוגבר כפי שהתרחש בלידה בשנת 2004 שלאחריה נזקקה האם לקבלת ארבע מנות דם.
ב.בכל ההריונות הקודמים של האם שהסתיימו בלידות תינוקות בריאים הלידות התבצעו כאשר ההיריון היה בשבוע 40-42 ומשקל כל העוברים שנולדו היה עד כ- 3,500 גר'. משקל הקטינה בלידה הנוכחית היה 4,075 גר'. לידה זו בוצעה בשבוע 41.4. לפיכך מבחינת נתונים אלו (גיל ההיריון ומשקל הילוד) לא הייתה כל חריגה במקרה דנן.
ג.האם סובלת ממחלה לבבית. בוצע לה בעבר (בשנת 2001) ניתוח החלפת מסתם מטרלי במסתם מלאכותי, עקב מחלה ראומטית והיא מטופלת בתרופות מדללות דם (קלקסן וקומדין). במהלך ההיריון הנוכחי קיבלה זריקה יומית למניעת קרישת דם.
ד.במהלך ההיריון הייתה האם במעקב קרדיולוגי והמטולוגי, האם לא נזקקה למעקב הריון דומה בשל חשש לסוכרת היריון, אם כי האם כן ביצעה בדיקות סוכר במהלך ההיריון. ההיריון הרלוונטי הוגדר כהיריון בסיכון רק מאחר והאם הייתה מעל גיל 35, סבלה ממחלת לב ומבעיות קרישיות בדם ועברה שתי הפלות ושבע לידות.
ה.כאמור, אין מחלוקת כי בהיריון הנוכחי לא אובחנה האם כסובלת מסוכרת היריון. לאם נערכו בדיקות שתן בהן לא אובחנה הפרשת סוכר בשתן בתאריכים: 28/4/09, 27/5/09, 25/6/09, 23/7/09, 20/8/09, 27/9/09, 1/10/09. כמו כן ביום 11.5.09, ביצעה האם בדיקת תבחין משולש שנמצאה תקינה ובדיקת סוכר בצום בה נמדד 95 מ"ג.
בנוסף, נערכו לאם בדיקות סקר לגילוי סכרת היריון ששללו אפשרות זו, כדלקמן:
ביום 24.6.09 ביצעה האם בדיקת העמסת סוכר של 50 גר' בצום ובה נמדד ערך גלוקוז בדם 164 מ"ג . ביום 16.7.09 בכרטיס מעקב ההיריון האם הודרכה לדיאטת דלת סוכר (ת/12) תוך שהופנתה לביצוע בדיקת העמסת סוכר של 100 גר' בצום שבוצעה ביום 22/7/09 כאשר נבדקו תוצאות לאחר שעה, שעתיים ושלוש שעות ולבסוף נשללה סוכרת הריונית.
ו.למרות האמור לעיל, נטען ע"י ב"כ התובעים כי כן היו במהלך ההיריון אינדיקציות לחשש מפני סוכרת היריון אצל האם. בחודש אפריל שנת 2008 (השנה בה הסתיים היריון קודם – שישי במספר בהפלה) נערכה לאם בדיקת סוכר בגלוקומטר ממנה נלמד כי לאם הפרעה מטבולית של סוכר בדם. זו הייתה גם התוצאה בבדיקות שנערכו בתאריכים 18/3/08, 23/9/08 26/9/08.
תוצאות אלו לא נצפו כאמור לעיל בהיריון הנוכחי.
עוד נטען כי לאחר ההיריון והלידה במעקב לאחר לידה שנערך לאם ולקטינה במרפאת טיפת חלב נרשם בדיעבד בגיליון המעקב, שנרשם כאמור לאחר הלידה, כי במהלך ההיריון הייתה האם במעקב סוכר.
ז.במהלך אשפוזה של האם בביה"ח רמב"ם עד ללידה, בין התאריכים 27/10/09 – 19/10/09, מבדיקות שנערכו במהלך האשפוז, לא נרשמה אינדיקציה כי האם סובלת מסוכרת הריונית. בדיקת גלוקוז שנערכה לאם עם קבלתה לאשפוז תוצאתה 141 מ"ג. בדיקת גלוקוז נוספת בוצעה ביום 26/10/09 ותוצאה 88 מ"ג וביום 27/10/09 ותוצאתן 79 מ"ג ו-93 מ"ג (נ/15). במועד שחרור האם מבית החולים ביום 2/11/2009 הומלץ לאם לבצע בדיקה של העמסת סוכר 75 גרם שישה שבועות אחרי הלידה וכן על יעוץ המטולוגי וקרדיולוגי.
ח.במהלך מעקב ההיריון שבוצע לאם בקופת חולים ובטיפת חלב לא נצפה עובר גדול ובדיקות, לרבות בדיקות על שמע, לא הצדיקו הגדרת ההיריון כהיריון בסיכון, גם לאור משקל העובר ואופן התפתחותו.
ט.במהלך אשפוז האם בבית החולים רמב"ם מיום 19/10/09 עד ללידה נוהל מעקב אחר ההיריון כדלקמן:
Iביום 19/10/09 עם האשפוז של התובעת 2 בוצעו לה בדיקות ונקבעו הממצאים הבאים: העובר בשבוע 40.3, האם מטופלת בקלקסן וברקע מחלה לבבית. הניטור העוברי תקין וצוואר הרחם סגור. כן נשקלה ביום האשפוז האפשרות לנסות, לאור מצב המסתם המלאכותי של האם ושבוע ההיריון, להפעיל לידה באמצעות בלון אטד. עניין זה נזנח לבסוף והוחלט בישיבת מומחים שהערכה ביום 20.10.09 להימנע ממנו לאור ההיסטוריה של לידות מהירות לאם והעובדה כי היא נוטלת קלקסן על כן הוחלט להמתין תוך אשפוז ללידה טבעית.
IIבין התאריכים 20-24/10/09 בוצע לאם מעקב היריון באשפוז, נערכו בדיקות ולא נמצא ממצא ראוי לציון ולכן הוחלט להמתין ללידה טבעית – תוך אשפוז.
IIIביום 25/10/09 מאחר ולא התפתחה לידה, הוחלט על הפעלת לידה. ביום 26/10/09 הורדה האם לחדר לידה, נרשמה הערכת משקל לעובר 3,300 גר', לאחר מכן הוחזרה האם לאשפוז משום שהניסיון להפעלת לידה לא צלח. קיימת טענה כי במועד זה לא בוצעה בדיקה מספקת להערכת משקל העובר והממצא "משקל 3,300" הועתק מגיליון הקבלה לאשפוז. כמו כן קיימת טענה נוספת ולפיה במועד זה נעשה רישום לפיו פקעו מי שפיר אצל האם. נטען כי רישום זה שגוי.
IVביום 27/10/09 נערך ניסיון נוסף להפעלת לידה, תוך שימוש בפיטוצין. הוחל מתן פיטוצין בשעה 07:25 והלידה הפעילה החלה בשעה 12:35. בשעה 13:40 במצב של פתיחה מלאה נצפה פרע כתפיים כאשר תוך שימוש בחילוץ כתפיים בשיטת מקרוברטס חולץ הילוד בתוך 30 שניות על ידי ד"ר גאנם שנכח בלידה. לא בוצע חיץ במהלך הלידה ולאחר הלידה נצפה קרע שנתפר.
י.אין מחלוקת שממועד האשפוז ועד ללידה, לא נערכה הערכת משקל העובר בבדיקה על קולית. בוצעה רק הערכת משקל ידנית וקביעת הערכת המשקל עובר ללידה במשקל 3,300 גר' מלמדת כי כנראה הערכת המשקל המדויקת האחרונה בוצעה רק במועד הקבלה לאשפוז. בפועל, הקטינה נולדה במשקל של 4,075 גר'.
י"א. מן האמור לעיל ניתן לסכם, כי:
Iבמהלך האשפוז, כמו גם במהלך מעקב ההיריון, לא נקבע כי האם סובלת מסוכרת הריונית.
IIהלידה בוצעה בתום תשעה ימי אשפוז, כאשר ביום השמיני לאשפוז נעשה ניסיון ראשון ליזום לידה.
IIIמשקל הילוד נבדק בבדיקת אולטרסאונד רק בקבלה לאשפוז ולאחר מכן, אם בכלל, בוצעה הערכה ידנית בלבד של המשקל.
IVההחלטה להמתין ללידה ספונטנית ולא לבצע ניתוח קיסרי התקבלה לאחר דיוני רופאים בהתחשב במצבה הרפואי של היולדת, בתרופות שנטלה בעברה ונוטלת עקב החלפת מסתם מטרלי במסתם מלאכותי ובסיכונים הכרוכים ביזום לידה או בניתוח קיסרי, כך גם ההחלטה שלא לבצע חיתוך.
Vהלידה כולה בוצעה במעורבות רופא אשר הורה על יזום הלידה והיה נוכח בכל מהלך הלידה.
י"ב.הקטינה נולדה במשקל של 4,054 גר' בניקוד אפגר של 8/10. לאחר הלידה נבדקה על ידי רופא ילדים שמצא טונוס ירוד ביד שמאל. אין מחלוקת כי כתוצאה מפרע כתפיים בלידה נפגעה הקטינה בכתפה ובידה השמאלית וקיימת לה נכות אורטופדית צמיתה.
י"ג.לאחר שחרור האם והקטינה מאשפוז הן ביקרו לצורך מעקב שוטף בטיפת חלב במקום מגוריהן. בפנקס המעקב נרשם בדיעבד בפרטי ההיריון כי במהלך ההיריון קיבלה האם טיפול בתרופות קלקסן ומעקב סוכרת.
המסקנה
24.לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, לאחר שהאזנתי לכל העדויות והתרשמתי מהן ולאחר שעיינתי בסיכומי טענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להידחות בעילת הרשלנות בלידת הקטינה. דין תביעת נתבעים 2 ו-3 להתקבל וזאת רק באופן חלקי ולעניין חלק מהטענות לפגיעה באוטונומיה.
25.אני סבורה כך גם אם אקבל הטענה כי נטל הראיה הועבר אל כתפי הנתבעים בהיעדר רישום נדרש, לרבות ובמיוחד לעניין מעקב המשקל של העובר עובר ללידה. הוכח לשביעות רצוני כי אכן בפני הרופאים שביצעו מעקב היריון באשפוז וטיפול באם עד ללידה, לא הייתה כל אינדיקציה להניח או לחשוד כי התובעת סובלת מסוכרת הריונית או כי יש חשש להיריון בסיכון בשל בעיות של סוכר בדם.
משכך, לא הוכח במקרה דנן כי גודל העובר חייב ייזום לידה במועד מוקדם יותר או ביצוע ניתוח קיסרי. אני סבורה כי ההחלטה להמתין שמונה ימים להשלמת לידה וגינאלית תוך ביצוע ניסיון יזום לידה אחד יום לפני שהושלמה בבית החולים הלידה, הייתה מושכלת וסבירה לאור נתוניה הרפואיים של האם.
זאת אני לומדת גם ממשקל הלידה של הקטינה בפועל 4,054 גר', מהעובדה כי בפועל לא נולד עובר גדול וכי לא נמצאו ממצאים בבדיקות שנערכו לעובר המלמדים (בפרט כתוצאה מביצוע של בדיקות עזר) כי מדובר בעובר שנולד לאם שסבלה מסוכרת ההיריון.
26.אני סבורה, כי גודל העובר שנולד בפועל לכשעצמו לא חייב הערכות אחרת, הקדמת יזום הלידה במועד קודם או ביצוע ניתוח קיסרי.
27.בנוסף, אני סבורה כי ההחלטה להמתין ללידה ספונטנית למשך שמונה ימים אינה בלתי סבירה לאור נסיבותיה הרפואיות של האם, עברה המיילדותי, העובדה שהייתה במעקב היריון בתנאי אשפוז ולאור הסיכונים שהיו טמונים לה בלידה בניתוח קיסרי, לידה תוך שימוש בבלון אטד וכדומה.
28.אני סבורה עוד, כי גם ההחלטה שלא לבצע חיתוך חיץ הייתה נכונה בהתחשב בסיכון הטמון בכך ליולדת. סיכון זה בא לידי ביטוי בלידה קודמת של אותה יולדת בשנת 2004 עת נזקקה האם לעירוי ארבע מנות דם עקב. חיתוך חיץ במצב של תקיעת עובר טומן בחובו גם סיכון לילוד התקוע.
29.אני סבורה, כי גם אם נכון היה לבצע הערכת משקל לעובר תכופה יותר עובר ללידה, בדיעבד גודל העובר בלידה, שלא היה ענק בצירוף כל הנסיבות הרפואיות האחרות של האם, ובצירוף העובדה שפרע כתפיים הינו תוצאה אפשרית בלידה, גם מבלי שיהיו נסיבות ספציפיות אחרות, מחייבת המסקנה שאין קשר סיבתי בין אי ביצוע בדיקות הערכת המשקל וההחלטות הרפואיות מיילדותיות שהתקבלו בקשר לאם.
לטעמי, גם אם הייתה נערכת הערכת משקל תכופה יותר וגם אם היה מתגלה כי המשקל של העובר הינו כ-4,000 גר', בנסיבות שהוכחו כאשר מדובר באם לא סוכרתית ולאור עברה המיילדותי ונסיבותיה הרפואיות, לא היה מקום לקבל החלטה אחרת בעניינה או ליזום לידה מוקדמת יותר. בכך תומכת גם העובדה כי ניסיון ראשון ליזום מוקדם של לידה רגילה ביום 26.10.09 נכשל.
30.אני סבורה כפי שכבר סבר וקבע גם המומחה מטעם התובעים, בעדותו בתשובה ישירה לשאלת בית המשפט כי ההחלטה לא לבצע ניתוח קיסרי הייתה נכונה, בכל מקרה במקרה דנן (עמ' 43 בישיבת יום 28.2.16).
31.עוד אציין, לא הוכח בפניי כי חילוץ הקטינה היה שגוי וכי הוא זה שגרם לפגיעה האורטופדית בידה ולא הלידה עצמה שהייתה חטופה וסיכון של פרע כתפיים בלידה חטופה כאשר התקיעה נובעת מהלידה עצמה הינו סיכון ידוע. כמו כן, לא הוכח כי ביה"ח לא נערך נכון ללידה שהרי רופא בכיר, ד"ר גאנם, כן היה נוכח בלידה וננקטו במסגרתה כל האמצעים הנדרשים להיערכות ללידה בסיכון. בעניין זה התרשמתי מעדות ד"ר גאנם ולטעמי הנתבעת הביאה כל העדים הנדרשים לצורך כך ולצורך הרמת הנטל אם זה עבר אליה לאור הטענה בדבר רשומים רפואיים חסרים או שגויים. גם לא נסתרה הטענה שאכן ביצוע החילוץ בשיטת מקרוברטס היה נכון מהיר ותקין.
32.משכך, דין התביעה, עם כל הצער שבדבר, להידחות למעט חלק מהטענות לעניין הפגיעה באוטונומיה. יש להבין כי לא אחת אין מנוס מהקביעה כי בצד ההכרה בקיומו של נזק שנגרם בלידה, לא ניתן לקבוע כי קיים אשם ספציפי לנזק זה, ויש לסכין עם העובדה כי עד כמה שהדבר מצער, מדובר בסיכון ידוע הכרוך בלידה.
יש לברך על כך שהקטינה בעזרת הוריה המסורים עושים כל מאמץ להשתקם, להתגבר על קשייה והם מצליחים בכך. אין לי אלא להעריך את הקטינה ואת משפחתה על כך.
דיון
33.את טענותיהם בתחום האחריות מבססים התובעים על חוות דעת המומחה מטעמם ד"ר הורנשטיין ועל ממצאים שעלו לטענתם מחקירה נגדית של מומחי ועדי הנתבעות. עוד נטען, כי הנתבעת נמנעה מלהביא עדים רלוונטיים שטיפלו בתובעת במהלך אשפוזה עד ללידה ובלידה ובכך מנעה גילוי עובדות נחוץ שהיה תומך בעמדת התובעים. כך לדוגמא נטען כי לא זומנו עדים שהמליצו כבר ביום אשפוזה של התובעת (19/10/09) על הפעלת לידה באמצעות בלון אטד – המלצה שלא התקבלה בסופו של יום, ובכללם: ד"ר מוסטפא סוזנה שחתומה על מסמכים רלוונטיים, לרבות מוניטור שנערך לאם ביום 26/10/09 (ת/72); המיילדת לאה טטרו וד"ר יניב ציורי שהיו מעורבים בניסיון הלידה שקדם ללידה עצמה ביום 26/10/09. אציין כבר עתה כי לא הובהר מדוע לא ביקשה ב"כ התובעים עצמה לזמן עדים אלו אם סברה כי טענות של התובעים היו יכולות לקבל תמיכה בעדות עדים אלו בבית המשפט.
34.לשיטתי בדיקת כל העדויות הרפואיות שנשמעו בפניי, לרבות עיון בחוות דעת, מסמכים ועדות המומחים וכן עדויות הגורמים הרפואיים שהיו מעורבים במעקב ההיריון באשפוז ובלידה, מלמדת כי יש להעדיף גרסת הנתבעים. לטעמי לאחר כל ההסברים שנתנו לי במהלך שמיעת הראיות לא הוכח בפניי כי התנהלות הגורמים המטפלים באם הייתה רשלנית והיא זו שגרמה לנזק הרפואי שנגרם לקטינה בלידתה עקב פרע כתפיים.
35.בדיקת הטענות כנגד אופן הטיפול שקיבלה האם עובר ללידה אשר גרם לאופן הלידה ולהיווצרות פרע הכתפיים מלמדת כי אלו מצטמצמות לטענות כדלקמן:
Iרשלנות בהחלטה לא לבצע לידה בניתוח קיסרי.
IIרשלנות באי אבחון כי מדובר ביולדת עם גורם סיכון של סכרת היריון וכתוצאה מכך היעדר שקילת האפשרות כי עתיד להיוולד עובר גדול.
IIIרשלנות בהחלטה שלא לזרז הלידה וליזום אותה כבר במועד הקבלה לאשפוז, זאת גם עקב התרשלות בביצוע מעקב ראוי של משקל העובר עד ללידה.
IVרשלנות בהחלטה לא לבצע חיתוך בלידה, דבר הנובע מאי הערכות נכונה ללידה והיעדר צוות רפואי מספיק במהלך הלידה.
Vרשלנות באופן ביצוע החילוץ לאחר שהתגלה פרע כתפיים.
36.אציין כבר עתה כי בעוד שבחוות דעתו קבע ד"ר הורנשטיין מומחה התובעים שהיה לא נכון במקרה דנן ליילד את האם בניתוח קיסרי, וכי ביצוע ניתוח קיסרי במקום לידה וגינאלית היה מונע בסבירות גבוהה את הפגיעה, עמדה זו נזנחה בעדותו בפניי. בעמ' 43 לפרוטוקול ישיבת יום 28.2.16 שורות 11-8 בתשובה לשאלת בית המשפט, מסכים ד"ר הורנשטיין כי במקרה דנן לא הייתה זו טעות בכך שבחרו בסופו של דבר בלידה רגילה ונמנעו מלבצע ניתוח קיסרי. באופן תמוה ד"ר הורנשטיין מתכחש בעדותו בעמ' 42 לפרוטוקול ישיבת יום 28.2.16 כי בחוות דעתו נכתב אחרת. בעדותו טען אותו מומחה כי הטעות במקרה דנן הייתה ההמתנה להפעלת הלידה במשך שמונה ימים, דבר שהביא לעליה בגודל העובר ולקושי וסיכון מוגבר של פרע כתפיים בלידה. ד"ר הורנשטיין העיד עוד כי הטעות הייתה גם באי ביצוע הערכת משקל במועדים תכופים יותר לפני הלידה. ואולם ד"ר הורנשטיין לא קבע כי גם לו היה ידוע המשקל האמיתי של העובר (שנולד במשקל 4,054 גר') הייתה זו טעות לבצע לידה ולדנית ולא ניתוח קיסרי. זאת לאור נתוני האם. כל שקובע המומחה הוא שההמתנה השגויה ליזום לידה ולדנית הביאה להגדלת גודל העובר ולהגברת הסיכון לפרע כתפיים בלידה. משכך, בעדותו סתר ד"ר הורנשטיין כל קביעותיו בחוות דעתו לעניין הרשלנות באי בחירה ליילד את האם בניתוח קיסרי אשר הביאה להגברת הסיכון לפרע כתפיים ולנזק שנגרם לקטינה עקב כך.
37.אשר לטענה כי ההמתנה השגויה בייזום הלידה במשך שמונה ימים בצירוף העובדה כי לא נערכה הערכת משקל תכופה בנפרד לעובר, הגבירה הסיכון אשר אירע במקרה דנן לפרע כתפיים בלידה ולנזק, גם טענה זו נסתרה בעדות ד"ר הורנשטיין עצמו, הוא מומחה התובעים, שהרי אין מחלוקת כי במועד קבלתה לאשפוז כן נערכו בדיקות, ונעשתה הערכת משקל לאם ונמדד גודל העובר, זאת גם בבדיקת אולטרסאונד שהיא בדיקה מדויקת יותר. בבדיקות אלו הוערך גודל העובר ב-3,300 גרם. ד"ר הורנשטיין מומחה התובעים הודה בעדותו בעמוד 40 ובעמוד 41 לפרוטוקול ישיבת יום 28.2.16 כי המשקל הנוסף שצובר עובר במשך המתנה של שבוע ימים ללידה הוא על פי הערכה סבירה כ- 250-300 גרם. משכך, גם לדעת ד"ר הורנשטיין המשקל אליו היה נכון להעריך כי יגיע העובר במקרה דנן עקב ההמתנה היה 3,600 גרם או 3,700 גרם לאור משקלו במועד כניסת האם לאשפוז. משכך, גם אם אכן לא נעשו הערכות משקל תכופות, ההחלטה על ההמתנה עד ליזום הלידה לא הייתה שגויה בשל החשש מעליה במשקלו של העובר. משקל העובר לא היה אמור לעלות על פי צפי סביר, ולעבור משקל של 3,600-3,700 גרם עקב ההמתנה, זאת גם על פי עדותו של ד"ר הורנשטיין, ומשקל זה הינו משקל סביר ללידה וגינאלית.
38.בנוסף, לא נטען על ידי ד"ר הורנשטיין כי במקרה דנן אובחנה אצל האם בטן גדולה, עלייה חריגה מאד במשקל או היסטוריה של לידות עוברים גדול. משכך, ההחלטה שלא ליזום לידה כבר במועד האשפוז על ידי שימוש בבלון אטד וההחלטה על המתנה בלבד בייזום הלידה עד שזו תיערך מעצמה, תוך ההערכה שבתקופה זו יגדל העובר בממוצע ויגיע לגודל סביר ללידה, הייתה סבירה. זאת גם על פי הפרמטרים שהציב מומחה התובעים בנוגע לעליית משקל צפויה לעובר. מומחה זה גם לא סתר טענות הרופאים המטפלים ומומחי הנתבעת בנוגע לסכנות ספציפיות אפשריות לאם כתוצאה מיזום הלידה תוך שימוש בבלון אטד, לאור הבעיות הלבביות מהן סבלה והטיפול התרופתי שנטלה בהריון. בנוסף גם לא הוכחו טענות המומחה כי במקרה דנן היו אינדיקציות סבירות אחרות שיובילו למסקנה כי האם סוכרתית.
39.יש לזכור גם, כי הקטינה נולדה בסופו של יום במשקל של 4,054 גרם שהוא משקל בטווח סטיית תקן סבירה של 15% למשקל שהוערך מלכתחילה אליו יגיע העובר עקב ההמתנה ליזום לידה. מדובר גם במשקל בו על פי הפרוצדורה הרפואית הידועה במועד הרלוונטי לא חייבו הקדמת לידה או עריכת ניתוח קיסרי אצל אם שאינה סוכרתית.
משכך, לא הוכח בפניי כי לו נערכו הערכות משקל לעובר במשך שמונת ימי האשפוז הייתה מתקבלת אינדיקציה אשר תצדיק קביעה שעסקינן בעובר גדול. מה גם שבפועל לא נולד עובר גדול בהתחשב בעובדה שלא הוכח שהאם סוכרתית.
זאת ועוד, לא נסתרה גם הקביעה שהועלתה בעדות מומחי הנתבעות והגורמים הרפואיים שטיפלו באם במהלך אשפוזה, כי כן נערכה הערכת משקל ידנית לפחות ביום 26/10/09 עובר לזירוז ולניסיון ייזום הלידה הראשון ובעת ייזום הלידה השני ביום 27/10/09 . כמו כן לא נסתרה גם הטענה שהערכת משקל עובר המבוצעת מדי 10-15 יום היא סבירה ובגדר מעקב הריון סביר. משכך אם נערכה הערכת משקל מדויקת ביום האשפוז באמצעות אולטרסאונד ולא היו אינדיקציות כי העובר גדל מאוד ויש סכנה שמדובר בלידת עובר גדול, אין לראות בעצם ההמתנה ללידה ולדנית גם, ללא ביצוע בדיקות משקל תכופות, התנהגות לא סבירה שגרמה לנזק.
40.ד"ר הורנשטיין מומחה התובעים בחוות דעתו קובע מהם גורמי הסיכון הקודמים ללידת לפרע כתפיים, והם:
Iעלייה ניכרת במשקל לאם במהלך ההיריון;
IIסוכרת אימהית בהיריון;
IIIהריון מעבר למועד;
IVעובר מקרוזומי (ענק) בלידה קודמת;
Vפרע כתפיים בלידה קודמת.
במקרה דנן לא הייתה עלייה דרסטית במשקל האם, היא עלתה בהיריון הנוכחי כשמונה ק"ג.
לא היו לאם לידות קודמות של עוברים גדולים, ולמרות שמדובר באם ולדנית לא היו לידות קודמות עם פרע כתפיים.
כמו כן לא היה מדובר במקרה דנן בהיריון מעבר למועד. במועד האשפוז להשגחה הייתה האם בשבוע 40+3 ושמונה ימים לאחר מכן, בהיותה בשבוע 41+4 היא ילדה . מדובר היה בגיל הריון סביר לאם הספציפית בהתחשב בעובדה כי מרבית לידותיה הקודמות של האם היו בשבוע 41 או בשבוע 42 (ראה לעניין זה עדותו של פרופ' צימר בעמ' 104 לפרוטוקול מישיבת יום 17.5.16).
41.משכך, נותר עוד לדון בטענה כי עסקינן באם שסבלה, או שצריך היה להניח, שסובלת מסוכרת הריונית.
מומחה התובעים הודה כי קביעת קיומה של סוכרת הריון מחייבת קיומם של שני ערכים פתולוגיים. אותו מומחה הודה כי במקרה דנן לא התקיימו שני ערכים פתולוגים אך קבע בחוות דעתו כי במקרה דנן יש לקבוע באופן חריג קיומה של סוכרת הריון, משהתקיים רק ערך פתולוגי אחד בבדיקות.
המומחה עשה כן משום שלדעתו תוצאת בדיקת העמסת סוכר שבוצעה לאם ויצאה תקינה נעשתה לאחר שזו הייתה בדיאטה דלת פחמימות, ולכן אינה משקפת את המצב האמיתי.
כבר בטיעון זה די כדי לא לקבל את עמדת מומחה התובעים. שהרי אם לטעמו עסקינן באם סוכרתית אשר מעקב ודיאטה דלת פחמימות ודלת סוכר מספיקים כדי להביא את מצבה הסוכרתי לתקין, ומכיוון שעסקינן ביולדת שהייתה במעקב הריון אפילו מעקב באשפוז ושמרה (כך יש להניח בהתאם להוראות רופא על דיאטה כזו) די בכל אלה להניח כי במועד אשפוזה התייצב מצבה ולא היה מקום להניח שהיא סוכרתית, בוודאי שכך הראו תוצאות בדיקותיה. שהרי אין להניח כי דווקא במעקב הריון באשפוז למשך שמונה ימים לא תשמור האם על הוראת רופאיה ומצב הסוכר בדמה שהיה תקין באשפוז לא יהיה כזה.
42.לכך יש להוסיף את עמדת כל המומחים האחרים והרופאים המטפלים שהעידו בפניי, לפיה לא הייתה כל אינדיקציה במקרה דנן להניח כי מדובר היה באם סוכרתית, שהרי בהתאם לעדויות לרבות במסמכים ניתן ללמוד כי:
-נתוני האם לא העידו על BMI חריג, על משקל עודף משמעותי או על עליית משקל חריגה בהריון (עלתה רק 8 ק"ג);
-לא אובחנה סוכרת הריון בהריונות קודמים;
-לא נולדו בהריונות קודמים עוברים גדולים;
-במעקב הריון לא נמצאו עקבות סוכר בשתן;
-לאחר הלידה לא נמצאו אצל הקטינה סימני סוכרת;
-בכל בדיקות האולטרסאונד בהריון גיל ההריון תאם את גיל העובר;
-לא היתה כל אינדיקציה במעקב ההריון עד לאשפוז ולאחריו כי הרופאים הן בקופ"ח והן בביה"ח רמב"ם סברו שמדובר בהריון בסיכון בשל סוכרת, ונקבע כי ההריון בסיכון בשל בעיות לבביות ונטילת תרופות;
-תוצאות בדיקת סוכר בדם שבוצעו ביום 26.10.09 מועד יזום הלידה הראשון שלא צלח היו בטווח הנורמה;
-לא נסתרה עדות פרופ' יוגב שגם התוצאה האחת הלא תקינה שהודגמה בבדיקת סוכר שבוצעה לאם ביום קבלתה לאשפוז, ניתנת להסבר משום שלא בוצעה בצום. במקרה דנן התוצאה הלא תקינה כביכול בבדיקת סוכר שנערכה לאם היתה 141 כאשר על פי המומחים תוצאה של עד 160 סוכר בבדיקה אקראית לנשים לא בצום היא סבירה (ראה לעניין זה עדות פרופ' יוגב בעמ' 226 בישיבת יום 24.7.16).
43.מן האמור לעיל, מתיאור תוצאת בדיקות הסוכר שנערכו לאם במעקב ההיריון עד לאשפוז ולאחריו, ומשלא הובאה כל אינדיקציה המצדיקה קביעה כי ההיריון כאן היה בסיכון בשל סוכרת הריון, ולאור האמור בחוות דעת המומחים מטעם הנתבעות אותן אני מעדיפה, לא הוכח לדעתי כי במקרה דנן הייתה לאם סוכרת הריון או כי היה מקום לסבור כך ולטפל באם בהתאם. לא הוכח כי במקרה דנן נתקיימו שני פרמטרים נדרשים לקביעת קיומה של סכרת הריון.
העובדה לבדה שמקצת מבדיקות שנערכו לאם הראו תוצאות שהביאו את הרופא מטפל להמליץ על דיאטה דלת פחמימות במהלך ההיריון או העובדה שהרופא ששיחרר את האם מהאשפוז לאחר הלידה כתב בסיכום האשפוז כי הוא ממליץ על דיאטה כזו, אין בהם לבדם די כדי לקבוע קיומה של סוכרת הריון במקרה דנן.
בבואי לקבוע סבירות פעולתם של הרופאים המטפלים באם בדיעבד אני מקבלת עמדת פרופ' יוגב, שהובהרה בבהירות בחוות דעתו ובעדותו, כי בשנת 2009 כדי להגדיר קיומה של סוכרת הריונית צריך היה שיתקיימו בבדיקות שני ערכים פתולוגיים ואלו לא התקיימו במקרה דנן. שאר האינדיקציות אליהן היפנו זרקור מומחי התובעים ובאת כוחם לא היה בהן די כדי לקבוע שעסקינן בהריון בסיכון בשל סוכרת הריון.
44.אשוב ואבהיר כי טענת התובעים כי ההיריון היה בסיכון בשל סוכרת הריון נועדה כדי לאשש טענה לטיפול לקוי ביולדת רק בשל סוכרת הריון, ורשלנות באי התחשבותם בנתון זה כדי ליזום לידה מוקדמת יותר וכדי למנוע סיכון של עובר גדול. שהרי אין טענה השוללת את העובדה כי האם טופלה באופן זהיר ביותר משום שממילא היה הריונה הריון בסיכון בשל מחלתה הלבבית. משכך מלכתחילה ממילא טופלו בה רופאיה בזהירות המתבקשת. לטעמי לא היה עליהם להוסיף טיפול ספציפי נוסף בשל חשש מפני סוכרת הריון משזו לא הוכחה. לא היה גם מקום ליטול סיכון וליזום לידה במועד מוקדם יותר על כל הסיכונים שבכך.
משכך לא הוכח לטעמי כי בשל חשש מסוכרת ההיריון היה על רופאיה של האם להימנע מהמתנה ללידה ולדנית שהיא הנכונה והבטוחה במקרה דנן או היה עליהם לחשוש מלידת עובר גדול (חשש שלא התממש) או להורות על ניתוח קיסרי המבוצע רק אצל אימהות עם סוכרת הריון, כאשר יש סבירות שייוולד עובר שמשקלו מעל ארבעה ק"ג.
עוד אציין כי משקל הקטינה בלידתה חרג רק ב-45 גרם מהמשקל המחייב עריכת ניתוח קיסרי לצורך לידה, בה יש סיכון של סוכרת הריון. בהשוואה לסיכונים הספציפיים שניתוח כזה עלול היה להציב בפני האם לאור מצבה הרפואי, בעיות הלב והטיפול התרופתי היה זה נכון לדעתי שלא לבצע באם לידה בניתוח קיסרי, ובכך גם הודה מומחה התובעים. חיזוק למסקנתי אני מוצאת גם בקביעת המומחים לפיה יולדת שאינה סוכרתית ניתן ליילד בלידה רגילה כאשר הערכת משקל העובר היא בתחום שבין 4000 - 4500 גרם. וכך בעניינו (ראה לעניין זה עדות פרופ' יוגב בעמ' 276 לפרוטוקול ישיבת יום 24.7.16) .
45.לאור כל האמור לעיל לא הוכחו אצל האם קיומם של גורמי סיכון המחייבים לצפות חשש ללידת פרע כתפיים, ולא הוכחה קיומה של סוכרת הריון שחייבה זירוז לידה במועד קודם לזה שבוצעה, או לידה בניתוח קיסרי.
46.עוד יש לדון בטענות שהועלו באשר לאופן ביצוע הלידה ונחיצות ביצוע חיתוך חיץ ואופן ביצוע חילוץ העובר לאחר שאובחן פרע כתפיים.
47.אשר לנחיצות ביצוע חיתוך חיץ גם כאן איני יכולה לקבל טענות מומחה התובעים. שהרי במקרה דנן אין חולק כי חיתוך חיץ בלידה עלול לגרום לדימום ובעניין זה לא נסתרה עדות פרופ' צימר אשר הכיר את האם מלידה קודמת, שלאחריה סבלה האם מדימום נרתיקי מוגבר ונזקקה לארבע מנות דם . מומחה התובעים לא נתן תשובה ממשית לטענה לפיה במקרה דנן ביצוע חיתוך חיץ היה מסכן ספציפית את היולדת לאור מצב בריאותה והתרופות שנטלה וגורם לה דימום מוגבר. משכך ההחלטה שלא לבצע חיתוך כזה באירוע של פרע כתפיים בלידה ולדנית חטופה כאשר החילוץ עצמו ארך 30 שניות סבירה בעיניי.
48.עוד לא נסתרה הטענה כי כאשר מתרחש אירוע פרע כתפיים וראשו של הוולד מבצבץ קיים סיכון ממשי בביצוע חיתוך חיץ בשל החשש לפגיעה בוולד עצמו.
ראה לעניין זה עדות פרופ' צימר בעמ' 113 לפרוטוקול ישיבת יום 17/5/16.
49.אשר לאופן ביצוע החילוץ במקרה דנן שמעתי עדות מומחה התובעים שהעריך בדיעבד ומכח מומחיותו את אופן ביצוע החילוץ. מולו שמעתי את עדות הרופא המחלץ עצמו, ועדות הרופאים המטפלים ועדות מומחי הנתבעים.
גם מומחה התובעים לא יכול היה לסתור הטענה כי במקרה דנן החילוץ ארך 30 שניות וזה חילוץ סביר כאשר על פי הספרות אפשר וחילוץ תקין יארך עד דקה שלמה.
עוד לא נסתרה הטענה שהחילוץ במקרה דנן נעשה בשיטת מקרוברטס שזו שיטה ידועה וסבירה ושיטות אחרות הן מסובכות יותר וכרוכות בסיכון של שבירת עצם הבריח אצל היילוד.
ראה לעניין זה עדות פרופ' צימר בעמ' 120 לפרוטוקול ישיבת יום 17.5.16.
50.אציין עוד כי גם הטענה שלא הייתה היערכות נכונה ללידה לא הוכחה. עדות ד"ר גאנם הייתה כי הוא נכח בלידה מתחילתה והוא היה הרופא הבכיר ביותר במקום לא נסתרה. ד"ר גאנם גם הסביר כי כך נעשה משום שמדובר היה ביולדת בהריון בסיכון ונערכו לעניין זה מבעוד מועד, ומשכך הטענה כי לא נכח רופא בלידה מתחילתה או כי תחילת הלידה ותחילת הטיפול בפרע הכתפיים לא נעשו על ידי רופא אלא על ידי מיילדת, לא הוכחה.
51.הטענה לפיה פקעו מי השפיר עוד ביום 26.10.09 שעה שנערך ניסיון זירוז הלידה הראשון ליולדת שלא צלח אינה סבירה בעיניי. לעניין זה אני מוצאת ממש בהסברי ב"כ הנתבעת כי מדובר בטעות ברישום וכי הרישום שנערך בעניין זה הינו שגוי. מצאתי ממש בהסבר כי לו פקעו מי השפיר לא הייתה מוחזרת היולדת לחדרה ולא היה נעשה לה ניסיון זירוז לידה נוסף רק ביום למחרת. הסיכון הכרוך להיווצרות סיבוכים בהשארת יולדת שמי השפיר שלה פקעו עד יום למחרת, שבו בוצע זירוז לידה, בוודאי בהריון בסיכון, גדול מדי. סביר יותר לטעמי כי מדובר בטעות בזיהוי הנוזל שהופרש (ראה לעניין זה את עדות פרופ' צימר בעמ' 131 לפרוטוקול ישיבת יום 17.5.16 ועדות פרופ' יעקובי בעמ' 63 לפרוטוקול ישיבת יום 17.5.16).
52.אשר להעברת הנטל לאור רישומים בעיתיים, לא מצאתי ממש בטענות אלו. זאת למעט הטעות ברישום לעניין פקיעת מי השפיר שתוארה לעיל. בנוסף גם אם היה ממש בטענות אלו, והיה מוכח שאכן היו רישומים חסרים במקרה דנן שדי היה בהם להעביר נטל הראיה על כתפי הנתבעות, דבר שאינני קובעת, הרי לטעמי נטל זה הורם כנדרש.
הובאו בפניי עדות מומחים ועדות רופאים מטפלים שהבהירו באופן ברור ומלא כיצד נערך מעקב ההיריון ומעקב הלידה במקרה דנן, ודי היה בהסברים אלו כדי לסתור טענה לקיומה של רשלנות רפואית אפשרית במקרה דנן הנלמדת מרישומים חסרים.
בהתאמה, הטענה כי בא כח הנתבעת נמנעה מהבאת עדות הגורמים הרפואיים שנטלו חלק בניסיון זירוז הלידה שנעשה ביום 26.10.09 וכשל, רק כדי להימנע מהבאת עדויות שהיו מחזקות טיעוני בא כח התובעים אינה סבירה בעיניי.
באשר למה שהתרחש בזירוז הלידה הראשון (26.10.09) קיים תיעוד, הרופאים המטפלים הבהירו את שנדרש בעניין זה, ובפועל עסקינן באירוע של ניסיון זירוז לידה שלא צלח ולא היתה לו השפעה משמעותית על זירוז הלידה השני וביצוע הלידה.
לא היה כל טעם או סיבה להוסיף ולדרוש הבאת עדים נוספים מהצוות הרפואי שטיפל באם ביום לפני מועד הלידה לצורך הוכחת טיעוני התובעים.
החלטת בא כח הנתבעת להסתפק בהעדת הגורמים שטיפלו באם במועד הלידה הרלוונטי ולא להעיד עדים נוספים לגבי ניסיון הלידה הקודם - בדין יסודה.
זאת ועוד, לו סברה ב"כ התובעים כי יש עדים שנתנו שירות לנתבעת וביכולתם לאשש טענה מטענות התובעים, דבר לא הפריע לה לזמנם לעדות. משלא עשתה כן, אלא להלין אלא על עצמה.
53.עוד יש לדון בטענה כי לא התקיימה התייעצות מספקת בנוגע לאופן הטיפול באם במהלך אשפוזה ובאופן ניהול הלידה. לעניין זה כבר הראיתי כי אין לקבל הטענה לפיה היה צורך במקרה דנן לבצע לידה בניתוח קיסרי, ועניין זה עלול היה לסכן את היולדת לאור מצבה הרפואי.
בדיקת הראיות בנוגע לאופן ניהול מעקב ההיריון במהלך האשפוז עד ללידה ובדיקת הראיות בנוגע להליך הלידה מגלות כי נערכו בעניינה של האם והריונה מספר רב של ישיבות רופאים ואנשי צוות רפואי בנוגע לאם, בישיבות אלה השתתף צוות גדול של אנשי רפואה ,הוחלפו דעות והוחלט באופן מושכל מהי הדרך הנכונה לפעול בנוגע לאם.
כך נבחנה שוב החלטת הרופאים שקיבלו את האם לאשפוז ליזום לידה באמצעות שימוש בבלון אטד ביום הקבלה לאשפוז, משום שהייתה סברה כי החלטה זו התקבלה על ידי מתמחה צעיר תוך התייעצות וראוי היה לבוחנה שוב. כשזו נבחנה על ידי צוות רופאים בכיר יותר הוא החליט לאור הסיכונים שאין ליזום לידה באמצעות בלון אטד.
ראה לעניין זה ת/6-ת/7.
כמו כן אשוב ואזכיר כי זירוז לידה באמצעות בלון אטד הינו שימוש רק להפעיל לידה, ולא היה באמצעי זה להבטיח מניעת פרע כתפיים במועד הלידה.
ראה עדות פרופ' בליקשטיין בעמ' 339 לפרוטוקול ישיבה מיום 6.12.16.
בנוסף התקיימה ישיבה נוספת ביום 25/10/09 לאחריה כן נערך דיון עם האם.
בנוסף התקיימו ישיבות צוות בה נדונו ענייניה של האם במהלך כל ימי האשפוז עד יום 26/10/09 עת נערך זירוז הלידה הראשון שכשל. לאחר מכן הוחזרה האם למחלקה ובוצע זירוז לידה ביום 27/10/09.
מכל האמור לעיל עולה כי במהלך אשפוזה נערך לאם מעקב הריון מפורט, נשקלו הסיכונים בהריון ודרכי פעולה, והתקבלו החלטות מושכלות שהביאו להמתנה ללידה ספונטנית בת 8 ימים, שלאחריה נעשה ניסיון ליזום לידה שכשל, וניסיון שני ליזום לידה שהצליח.
במעקב השתתפו גורמי רפואה מנוסים ובכירים והתקבלו החלטות שלא הוכח שלא היו סבירות.
בשל ההתייחסות הרצינית והאחראית להריון בהריון בסיכון נכח בלידת האם מלכתחילה רופא בכיר שקיבל את הלידה וביצע חילוץ כשהתרחש פרע כתפיים.
משכך לא הוכח בפניי כי אכן לא נשקלו בכובד ראש וברצינות כל הסיכונים ודרכי הפעולה הראויים במקרה דנן, וכי דרך פעולת אנשי הצוות הרפואי היתה רשלנית ולא ראויה.
אדגיש כי אף שבענייננו האם לא סבלה מסכרת היריונית ובמצבה הרפואי של האם הייתה העדפה ברורה ללידה רגילה, הריי שמאחר שעסקינן באשה עם הריון בסיכון בשל הרקע הלבבי, הצוות הרפואי נערך בצורה הנדרשת לקראת אפשרות בדבר התממשות של סיכון כלשהו במהלך הלידה וזאת על ידי תגבור חדר הלידה בנוכחות רופא בכיר שליווה את הלידה ובסופו של דבר יילד את האם.
54.הגם שהטענה לפיה האם לא עודכנה במצבה במהלך אשפוזה לא נטענה בפירוט הראוי ולא נסתרה הטענה כי ביום 25.10.09 כן ניתנו לאם הסברים כעולה מגיליון הסיעוד לא ברור לי כיצד יכול היה להימנע הנזק שאירע במקרה דנן לקטינה עקב פרע כתפיים בלידה לו נערכה התייעצות ראויה לטענת ב"כ התובעים גם עם האם, והייתה ניתנת לה ההזדמנות להביע דעתה באשר לדרכי הטיפול בה. שהרי כבר קבעתי לעיל שגם מומחה התובעים סבור שההחלטה לא לבצע לידה בניתוח קיסרי הייתה נכונה במקרה דנן, בו דווקא ניתוח קיסרי מסוכן יותר ליולדת מלידה וגינאלית.
כפי שקבעתי לעיל , לא הוכח שלאם הייתה סוכרת הריון ולא הוכח שהיה צריך לצפות גידול מאסיבי בגודל העובר במהלך האשפוז לצורך השגחה, באופן שהיה צריך לשקול קיצור משך ההמתנה ללידה רגילה. משכך, גם לא הוכח שההמתנה ללידה רגילה באשפוז בהשגחה הייתה לא ראויה או הגבירה הסיכון לפרע הכתפיים שבפועל התרחש. מה גם שמשקל העובר שבפועל נולד לא לימד כי אכן נולד עובר גדול.
נוסף על האמור אני דוחה את טענות האם לעניין העדר הסכמה מדעת. גם לו היה ממש בטענה שלאם לא ניתנו הסברים מתאימים, וראוי היה לשתפה יותר בהכרעות שהתקבלו בעניינה, לא הוכח קשר סיבתי בין התנהלות זו והיכולת למנוע את שהתרחש בפועל ובסופו של יום ההכרעות שהתקבלו ואופן ביצוע מעקב ההיריון והלידה היו נכונים, ולטעמי לא הוכח כי הם שגרמו לנזק שאירע בגין פרע הכתפיים שהתרחש בלידה. במילים אחרות, גם לו האם הייתה בוחרת בביצוע של ניתוח קיסרי או כי היה מבוצע זירוז באמצעות בלון אטד ביום קבלתה, עדיין לא הוכח כי אילו פעל כך הצוות הרפואי הפגיעה בקטינה הייתה נמנעת. על כן בהעדר קשר סיבתי ומשלא הוכחו נזקים כתוצאה מכך, הטענות לעניין העדר הסכמה מדעת נידחות. נוכח כל האמור גם הטענה לתקיפה בקבלת הטיפול הרפואי, נדחית.
55.כמו כן אני דוחה גם את הטענות לפגיעה באוטונומיה משום שלטענת התובעים לא הוסברה לאם האפשרות ללדת בניתוח קיסרי. כאמור לעיל, הצוות הרפואי בחר ליילד את האם בלידה נרתיקית על מנת למנוע סיכון מהותי הכרוך בניתוח קיסרי אשר היה עלול לסכן את חיי אם, על כך גם לא חלק ד"ר הורנשטיין (עמ' 43 לפרוטוקול ישיבת יום 28.2.16). כמו כן בהתאם לנתונים והבדיקות שבוצעו לאם בהלך אשפוזה והיו בפני הצוות הרפואי, לא נצפתה לידה של עובר גדול שההתוויה הרפואית הייתה מחייבת ליילד את האם בלידה קיסרית, ולא היו אינדיקציות לקיומו של סיכון כלשהו שעל מנת למנוע אותו נידרש היה לבצע ניתוח קיסרי. ולכן כאשר הסיכון כלל לא היה ידוע לנתבעת, איני סבורה שהיה על הרופאים המטפלים להביא בפני האם את האלטרנטיבה של ניתוח קיסרי כדרך טיפול אפשרית או חלופית ללידה רגילה שעה שאפשרות זו היא בבחינת סכנת חיים לאם.
56.אציין כי על אף הסיכון הטמון בביצוע הלידה בדרך של ניתוח קיסרי, מצאתי כי ד"ר יעקובי דווקא יידע את האם אודות הסיכון הקיים בלידה רגילה לאחר מתן זירוז שבסופו של דבר, עלולה להסתיים בניתוח קיסרי ואף הוסברה לאם האפשרות של קשירת חצוצרות (עמ' 60 לפרוטוקול ישיבת יום 17.5.16). כשנשאלה האם בעדותה האם היא הייתה רוצה ללדת בניתוח קיסרי השיבה האם כי מחד היא מתנגדת לניתוח קיסרי אולם מאידך היא טוענת כי אם היו מסבירים לה שניתוח קיסרי "זה יותר טוב" הייתה מסכימה לבצע ניתוח (עמ' 203 לפרוטוקול ישיבת יום 24.7.16). מתשובת האם לא ברור אם כוונתה הייתה שניתוח קיסרי הוא "יותר טוב" עבורה או האם "יותר טוב" לקטינה. כך או כך מאחר וטרם הלידה לא נצפה כל סיכון בלידה לעובר, הריי שההסברים בעניין היו ניתנים לה בייחס לסיכון האימהי, שכאמור היה מהותי בנסיבות העניין. משכך לא מצאתי כי היה על הצוות הרפואי ליידע את האם באשר לאפשרות של לידה בדרך ניתוח קיסרי כאשר המשמעות היא להציג בפניה אפשרות רפואית שאין כל אינדיקציה לבצעה ושהיא בבחינת סיכון מהותי לחיי האם ועל כן הטענה לפגיעה באוטונומיה בהקשר זה נדחית.
57. חרף האמור, ולאחר ששבתי ובחנתי את התיק, סקרתי את העדויות שנשמעו בפניי ועיינתי ברשומות הרפואיות אני מקבלת את טענות האם לפגיעה באוטונומיה לעניין אי יידועה על האפשרות לבצע זירוז באמצעות בלון אטד ביום קבלתה וכי הצוות הרפואי לא שיתף אותה בהחלטות שקיבל לעניין אופן הטיפול הכדאי לה והחליט להותירה באשפוז של שמונה ימים שבסופו בוצע לאם זירוז לידה באמצעות פיטוצין .
אדגיש כי קבעתי לעיל שאין לייחס לנתבעת רשלנות עקב אי ביצוע ניתוח קיסרי ואי ביצוע זירוז באמצעות בלון אטד והבחירה בלידה רגילה וללא שימוש בבלון אטד הינה נכונה וסבירה בנסיבות העניין. כמו כן לא נעלמו מעניי עדויות הרופאים שהסבירו את השיקולים שעמדו בפניהם כאשר החליטו שלא להפעיל את הלידה ביום קבלת האם לאשפוז על ידי ביצוע בלון אטד, וכי הצוות הרפואי ביקש לתזמן את הלידה בזמנים המותאמים לנטילת תרופות מדללי הדם, וזאת לא ניתן לבצע על ידי הכנסת בלון אטד (עדות ד"ר יעקובי בעמ' 67 לפרוטוקול ישיבת יום 17.5.16).
יחד עם זאת אני סבורה שהיה על הצוות הרפואי ליידע את האם בדבר החלופות האפשריות על מנת שזו תבחר ביניהן. נידרש היה כי יוסברו לאם היתרונות והחסרונות בהפעלת הלידה ביום קבלתה באמצעות בלון אטד, למול האפשרות להותירה באשפוז עד להתפתחות לידה טבעית שאם לא תתרחש הלידה עד אז היא תופעל באמצעות פיטוצין, כפי שבוצע. נדרש היה גם להסביר לאם מדוע נבחרו המועדים שנבחרו עד ליזום הלידה.
58. כשם שהפעלת הלידה באמצעות פיטוצין כרוכה בסיכונים שהוסברו ליולדת, וביניהם סיכון שהלידה תסתיים בניתוח קיסרי, כך היה על הצוות הרפואי לשתף את האם בסיכונים, ככל שהיו לטענתם, בהפעלת הלידה באמצעות בלון אטד ביום קבלתה לאשפוז. ויודגש, גם אם הצוות הרפואי סבר כי השגחה באשפוז והמתנה ללידה רגילה זה טיפול עדיף וראוי על פני זירוז לידה ביום קבלתה באמצעות בלון אטד, כפי שנרשם ברשומה הרפואית, אין זו סיבה שלא ליידע את האם בדבר אפשרות זו. דברים אלו נכונים גם בהנחה שהאם הייתה בוחרת בלידה רגילה ביום קבלתה תוך ביצוע זירוז באמצעות בלון אטד ולא הוכח כי ביצוע הלידה באופן זה היה מונע את הפגיעה שנגרמה לקטינה.
59.בעניין זה אפנה לדבריי כב' השופט נ' הנדל בע"א 9936/07 מאיה בן דוד נ' ד"ר אייל ענטבי (22.2.11) היפים גם בענייננו:
"רופא אינו רשאי לשקלל עבור המטופל, ללא ידיעתו וללא שיתופו, את התועלות ואת הסיכונים של פרוצדורה רלוונטית, ולהחליט עבור המטופל כי הפרוצדורה אינה כדאית. אמנם, לא ניתן להפריז בחשיבות הידע והניסיון הרפואיים, ואלה באים לידי ביטוי באינספור דרכים במהלך הטיפול, וביניהן גם מתן ייעוץ והדרכה למטופל בדבר דרך הטיפול הרצויה. אלא שהבחירה בדרך הטיפול היא בסופו של דבר החלטתו של המטופל, אשר בריאותו, איכות חייו ולעיתים חייו ממש, הם המונחים על הכף. ... חומרת הדבר נעוצה בכך שאף מקום בו נתון לרופא יתרון מובהק על-פני המטופל בשל הידע המקצועי שלו, עליו לנסות להקטין את הפער ככל האפשר על-ידי מתן הסבר שיאפשר למטופל לקבל החלטה מושכלת באשר לדרך הטיפול הרצויה. קל וחומר שאם מעורבים בהחלטה גם שיקולים אישיים, רגשיים וערכיים, אסור לרופא למנוע מן המטופל את אפשרות הבחירה" (להלן: "עניין בן דוד").
חיזוק למסקנתי אני מוצאת בעדותו של פרופ' בלינקשטין אשר אישר בעדותו כי היו צריכים להסביר לאם אודות ההתלבטויות שעמדו בפני הצוות הרפואי לעניין זה (עמ' 351 לפרוטוקול ישיבת יום 6.12.16).
60. כמו כן מאחר והאם התקבלה לאשפוז כאשר היא אינה בלידה פעילה ולא היה דוחק או מצב חירום כלשהו עת הגיעה לבית החולים, הריי שלא הייתה כל מניעה לצוות הרפואי לשתף אותה בהחלטתם באשר לדרך הטיפול שנבחרה ומטיעוני הנתבעת גם לא מצאתי כל נימוק או הסבר סביר מדוע מידע זה לא הוצג בפניה ולא הובא לידיעתה.
(ראה לעניין זה ע"א 4380/13 יהונתן ריקמן נ' שירותי בריאות כללית (13.1.15)).
משכך, אני סבורה כי לעניין זה התקיימה פגיעה באוטונומיה של האם, אם כי הפגיעה היא אינה ברף הגבוה. למעשה לא ניתנה לאם זכות בחירה בין שתי אפשרויות לזירוז הלידה ואין מדובר בביצוע פרוצדורה רפואית משמעותית. אולם מאחר ועדיין נמנעה מהאם האפשרות לדעת כיצד הייתה בוחרת לו נמסר לה מלוא המידע, ומשההחלטות לעניין זה התקבלו על ידי הצוות הרפואי עבור האם, אני קובעת שסכום הפיצוי יעמוד על סך של 120,000 ₪.סכום זה נקבע על ידי בהתאמה משום שאני סבורה כי הפגיעה באוטונומיה לא הייתה ברף הגבוה.
61.כאמור הנזק שנגרם לקטינה במהלך הלידה נגרם בשל פרע כתפיים, לגביו כבר נאמר לא אחת כי מדובר בסיכון ידוע שלעתים כרוך בהריון ולידה, ולא ניתן בכל מקרה לייחס קיומו לרשלנות של גורם רפואי כלשהו. הנזק שנגרם לקטינה במהלך הלידה נגרם בשל פרע כתפיים וזה יכול להיגרם גם בשל מהלך הלידה עצמו ותקיעת הכתפיים ולא בשל אופן חילוץ היילוד. משסברתי שהעדפת לידה וגינאלית רגילה בנסיבות העניין הייתה נכונה ולא היה מקום לצפות בסבירות ראויה חשש מפני עובר גדול, ומשבפועל לא נולד עובר גדול בהתחשב בעובדה שלא היה מדובר באם שסבלה מסיכון של סוכרת הריון, ומשקבעתי שלא הוכחה הטענה כי האם סבלה מסוכרת הריון או כי הייתה סיבה להניח חשש כזה, אין מנוס מן הקביעה שהנזק שנגרם בגין פרע כתפיים הינו אחד הסיכונים הידועים בלידה וגינאלית שאין לקבוע כי קיים אשם להיווצרותו.
משכך סברתי כי למעט בשאלת הפגיעה באוטונומיה, דין התביעה להידחות וגם את הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה יש לקבוע באופן מדוד בלבד.
סיכום
62.לאור כל האמור לעיל תביעת התובעים בכל הנוגע לעילת הרשלנות בלידת הקטינה להידחות. תביעת התובעים 2 ו-3 מתקבלת בחלקה בכל הקשור לפגיעה באוטונומיה והנתבעת תשלם לתובעים 2 ו-3 ביחד סך של 120,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ.
כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בשיעור של 15,000 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
חתימה
ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.