פלוני ואח' נ' פלוני ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופט ע' כהן) בפש"ר 61274-02-17 שניתנה ביום 21.1.2018, שבגדרה נקבע כי המשיב 1 (להלן: החייב) ישלם לילדיו הקטינים, הם המבקשים 1 ו-2 באמצעות אמם (להלן: האם), דמי מזונות על סך 2,500 ש"ח לחודש עד שימלאו להם 18 שנים או עד לסיום בית ספר תיכון, לפי המאוחר, ולאחר מכן, עד גיל 21 או עד לסיום שירותם הצבאי, ישלם החייב שליש מסכום זה.

רקע והליכים קודמים

2. מהבקשה עולה כי החייב היה נשוי לאם, ובמהלך נישואיהם נולדו להם שני ילדים, הם המבקשים. ביום 21.11.2016 נחתם הסכם גירושין בין החייב לאם, שבגדרו נקבע כי תשלום המזונות עבור המבקשים יעמוד על סך של 8,000 ש"ח עד שימלאו לכל אחד מהם 18 שנים או עד סיום לימודי התיכון. לאחר מכן, ועד שימלאו למבקשים 21 שנים או עד סיום שירותם הצבאי, הוסכם כי ישולם להם שליש מסכום זה. ביום 30.11.2016 אושר ההסכם על-ידי בית המשפט לענייני משפחה באשדוד וניתן לו תוקף של פסק דין (תמ"ש 25044-09-16 ותמ"ש 25090-09-16).

           בהמשך, נקלע החייב, , לקשיים כלכליים וחדל מלשלם את מזונות ילדיו. משכך, בתחילת מאי 2017 פתחה האם בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב לשם גביית חוב המזונות (להלן: תיק ההוצאה לפועל). כמו כן, ביום 30.5.2017 ניתן לבקשת נושי החייב צו זמני לכינוס נכסיו, והמשיב 2 מונה ככונס זמני לנכסיו (להלן: הכונס הזמני). כעולה מתשובת כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 3 (להלן: הכנ"ר), עד היום הוגשו לתיק החייב 31 תביעות חוב בסך כולל של כ-45,000,000 ש"ח.

3. ביום 28.8.2017 הגישה האם בקשה להעברת סך של 40,000 ש"ח מקופת הכינוס לתיק ההוצאה לפועל לכיסוי חוב המזונות. בהחלטה מיום 18.9.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי על החייב לשלם את חוב מזונות ילדיו בגין החודשים אפריל-אוגוסט 2017, על סך של 8,000 ש"ח לחודש, מתוך נכסי החייב. עוד נקבע כי החל מיום 3.8.2017 העברת תשלום מזונות למבקשים תתבצע בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: הפקודה), ככל שתוגש בקשה מתאימה.

4. בהתאם לכך, ביום 16.11.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לפי סעיף 128 לפקודה, שבה ביקשו לקצוב לטובתם את מלוא סכום המזונות שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה, בסך של 8,000 ש"ח, וכי סכום זה ישולם מתוך קופת הכינוס.

           בהחלטה נוספת מיום 30.11.2017 קצב בית המשפט המחוזי באופן זמני את דמי המזונות בסך של 2,500 ש"ח לחודש, וקבע כי אלה "ישולמו על-ידי החייב מדי חודש, החל מחודש 11/2017 ...". ביום 14.12.2017 התקיים דיון בבקשה לקציבת המזונות לפי סעיף 128 לפקודה, במהלכו נתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכמת הצדדים לפיה הכונס הזמני יעביר למבקשים סך של 15,000 ש"ח, שהם דמי המזונות בסך 2,500 ש"ח עבור החודשים ספטמבר 2017 עד פברואר 2018.

5. בהחלטה סופית בבקשה לקציבת המזונות מיום 21.1.2018, ציין בית המשפט המחוזי כי הוא אינו משנה את החלטתו מיום 30.11.2017, וכי סכום המזונות הזמני, בסך של 2,500 ש"ח, ייוותר על כנו. בית המשפט המחוזי נימק החלטתו בכך שסכום זה אינו נמוך יחסית למזונות שנקבעים בהליכי פשיטת רגל אחרים, וכי בהתחשב בגובה משכורתה החודשית של האם בסך 10,000 ש"ח, המזונות שנקצבו מאפשרים למבקשים רמת חיים סבירה. כן הוער כי המבקשים התרגלו אמנם לחיות ברמת חיים מאוד גבוהה עת היה החייב , ואולם כעת עליהם להפנים את השינוי ביכולותיו הכלכליות. לסיכום הורה בית המשפט המחוזי כי החייב ישלם את מזונות ילדיו הקטינים בסכום כולל של 2,500 ש"ח לשניהם, עד שימלאו לכל אחד מהם 18 שנים או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר. לאחר מכן, ישלם החייב שליש מסכום זה עד שימלאו למבקשים 21 שנים או עד לסיום שירותם הצבאי.

           הבקשה דנן נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

6. לטענת המבקשים יש לקצוב את מזונותיהם באותו הסכום שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה, היינו בסך של 8,000 ש"ח לחודש. נטען כי לשם כיסוי הוצאות משק הבית וצרכי המבקשים (ובהם: הוצאות מזון וביגוד, חשבונות הבית, מדור, רכישת ציוד לימודים, שיעורים פרטיים, וטיפול פסיכולוגי לאחד המבקשים) נדרש מלוא סכום זה. עוד צוין כי האם משתכרת 10,000 ש"ח בחודש, ומתוכם מעבירה 3,000 ש"ח לאחיה מדי חודש לשם פירעון הלוואה.

7. המבקשים הוסיפו וטענו כי בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי תשלום המזונות החודשי יבוצע על-ידי החייב ישירות, ולא יועבר מתוך קופת הכינוס, כפי שביקשו בבקשתם. נטען כי בכך שגה בית המשפט המחוזי, שכן לחייב אין כל מקורות הכנסה, והוא לא יוכל להעביר למבקשים תשלום חודשי כנדרש. בהקשר זה נטען עוד כי החייב לוקה בליבו ומצבו הבריאותי הירוד אינו מאפשר לו לעבוד, וספק אם יוכל להשתכר בעתיד.

8. בהחלטה מיום 5.3.2018 הוריתי למשיבים להגיש תשובותיהם לבקשה.

           המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי סכום המזונות נקצב בהחלטת בית המשפט המחוזי באופן שקול ומאוזן המביא בחשבון את מכלול הנסיבות במקרה הנדון.

           הכונס הזמני הוסיף שבמקרה הנדון החייב אינו משלם עדיין תשלום חודשי לקופת הכינוס, וכי אף משום כך אין מקום להטלת סכום מזונות כה גבוה שיבוא על חשבון הנושים תוך כרסום ממשי בנכס היחיד העומד לטובת פירעון החובות כלפיהם.

           הכנ"ר הדגיש כי סכום המזונות שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה נקבע עבור החייב בעת שהיה סולבנטי, ואילו בית משפט של פשיטת רגל אינו מחויב לסכום שנקבע, אלא עליו לקצוב את סכום המזונות בשים לב למצבו של חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל. כן נטען כי המבקשים לא הצביעו על נסיבות המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות בכפוף לאמור בפסקה 10 להלן.

          הלכה היא כי לבית המשפט של פשיטת רגל שיקול דעת רחב בהחלטה על קציבת מזונות, וכי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו אלא אם נפלה בו טעות של ממש (ראו, למשל: רע"א 2096/16 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (20.6.2016); רע"א 1628/17 בנאמו נ' כונס הנכסים הרשמי (04.04.2017)).

10. בענייננו, איני סבורה כי נפלה טעות של ממש בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. אמנם הסכום שקצב בית המשפט המחוזי נמוך באופן משמעותי מסכום המזונות שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אולם, אך טבעי הוא כי כאשר חייב במזונות נקלע להליכי פשיטת רגל תהיה לכך השפעה אף על ילדיו הזכאים למזונות.

בנוסף, שוכנעתי כי בית המשפט המחוזי התייחס למכלול השיקולים הרלוונטיים תוך איזון בין האינטרסים המתחרים של הצדדים השונים להליך. במקרה דנן עסקינן בחייב אשר תביעות החוב בעניינו עולות על 40,000,000 ש"ח. כמו כן, כעולה מהבקשה ומתשובת החייב, אין לו כל הכנסה, מצבו הרפואי ירוד ולדבריו הוא חי מנדבות ליבם של חבריו ומכריו. מנגד, האם עובדת ומשתכרת סך חודשי של 10,000 ש"ח. בנסיבות אלה, נראה כי סכום המזונות שנקצב בבית המשפט המחוזי משקף את האיזון הראוי בעת הזו בין האינטרסים של המבקשים לבין האינטרסים של החייב ושל נושיו הנוספים. יודגש כי בהתאם לסעיף 13 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, ככל שישתנו הנסיבות הנזכרות לעיל יוכלו המבקשים להגיש בקשה מתאימה לעיון חוזר בעניין גובה סכום המזונות שנקבע בעניינם.

11. המבקשים טוענים עוד כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי סכום המזונות לא יועבר מקופת הכינוס אלא ישולם באופן ישיר על-ידי החייב. סעיף 128 לפקודה קובע כי בית המשפט רשאי להורות על קציבת המזונות מתוך נכסי החייב או מתוך הכנסותיו. אני סבורה כי מנוסח ההחלטה לא עולה באופן מפורש כי תשלום המזונות ישולם באופן ישיר על ידי החייב מתוך הכנסותיו וכי הוא לא יועבר למבקשים מכספי קופת הכינוס. אמנם נקבע בסוף ההחלטה כי "החייב ישלם את מזונות ילדיו הקטינים ...", ואולם בנסיבות בהן לחייב אין הכנסות כלל נראה כי הכוונה היא שתשלום המזונות החודשי יועבר למבקשים מקופת הכינוס עצמה בה מצוי סכום כסף נזיל. מכל מקום, גם אם זו לא הייתה כוונתו של בית המשפט המחוזי, אני מורה כי תשלום המזונות החודשי יועבר למבקשים מכספי קופת הכינוס. בהקשר זה יודגש כי המשיבים לא הביעו עמדתם באופן מפורש ביחס לשאלה זו בתשובותיהם, ודומה שאף הם אינם חולקים על כך שהתשלום ישולם מקופת הכינוס ולא על-ידי החייב באופן ישיר.

סוף דבר: בכפוף להבהרה בפסקה 11, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ב' באייר התשע"ח (‏17.4.2018).