נידאם נ' ארגון קהילות יהודי צפון אפריקה בירושלים ואח'

כללי

1. לפנינו פרשה עגומה. לפי הנטען, התובע רכש במועדים שונים חלקות קבר, בירושלים, לבני משפחתו ואחרים. לטענתו, שילם התובע עשרות אלפי דולרים ביתר, הרבה מעבר לתקרה המרבית הקבועה לכך בדין. מפי הנתבעים - ובראשם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" ו-"העמותה") נטען מנגד, כי מלבד זאת שאין הוכחה לכל הסכומים שנטען כי התובע שילם, אלא שגם, וזה העיקר - התובע הוא "סוחר" קברים, וכי התקשרויות הרכישה שנכרתו עמו הן בטלות ומבוטלות שכן לא נעשו כדין.

    

2. התובע עותר להשבת כספים שנגבו ממנו שלא כדין במסגרת רכישת חלקות הקבר כאמור וכן הוא עותר למתן פסק דין הצהרתי אשר מאשר את תוקפן של רכישותיו שביצע במסגרת שתי התקשרויות: התקשרות ראשונה לרכישת 12 חלקות קבר בחלקת ההרחבה (להלן: "חלקת ההרחבה") בבית הקברות שבגבעת שאול בירושלים (להלן: "ההתקשרות הראשונה"); התקשרות שנייה לרכישת 7 חלקות קבר, גם הן בבית הקברות בגבעת שאול בירושלים, אך בגוש 27 חלקה ב' (להלן: "ההתקשרות השנייה").

    

3. התובע העמיד את הרכיב הכספי בעתירתו על סך 547,155 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (14.4.2013).

    

   עיקר העובדות הרלבנטיות

    

4. מחומר הראיות הקיים בתיק עולה כי התובע הוא רב בקהילה היהודית בצרפת (שורות 5-1, עמוד 12), אשר בהזדמנויות שונות, התקשר עם הנתבעת לרכישת חלקות קבר בירושלים.

    

5. העמותה מנהלת ומפעילה את חברת קדישא לעדת המערבים בירושלים (להלן: "חברת קדישא" או "החברה") ועוסקת במכירת חלקות קבר לציבור הרחב. בחלק ניכר מהתקופה הרלבנטית לתובענה שימש הנתבע 4 (להלן: "מר כהן") כיושב-ראש העמותה; הנתבע 2 שימש כיושב-ראש חברת קדישא (להלן: "מר בן עזרא"); הנתבע 3 שימש כגזבר החברה והעמותה (להלן: "מר מויאל"). מטיעוני הנתבעים ניתן להבין כי הן העמותה הן החברה, לעניין מושא התובענה - חד הן.

    

6. לאחר ביקורות שנעשו בשלהי העשור האחרון, ולאחר שנמצאו אי-סדרים וליקויים רבים בעבודת חברת קדישא, בין השאר, ליקויים שנוגעים להתנהלות מזכיר החברה אותה עת (להלן: "המזכ"ל") - אשר היה אמון גם על מכירת חלקות קבר וגביית כספים בגין זאת - התנהל הליך פלילי נגד המזכ"ל, ובתומו (בשנת 2009), הורשע המזכ"ל בגין מעילה בכספי החברה (להלן: "ההליך הפלילי והליכי הביקורת"). יש לציין כי ההליכים האמורים, הביאו את החברה ואת העמותה, לבדיקות עומק גם בהמשך, בין היתר, בעסקאות של מכר חלקות קבר שנעשו, בפרט, עסקאות מרוכזות שבהן נמכרו מספר חלקות קבר באותו מעמד לאדם אחד.

    

7. ביחס להתקשרות הראשונה - אין מחלוקת כי התובע מחזיק 11 שטרות קבר, כאשר על כולם מצוין בין היתר: "משפחת נידם", והתאריך "6.6.06" (להלן: "שטרות המכר"). כל שטרות המכר חתומים על-ידי חברת קדישא וכולם ממוספרים במספר סידורי עוקב. כמו כן, כפי שהתברר בהמשך, אין מחלוקת כי עבור השטרות קיבלה הנתבעת מהתובע, במועדים שונים בעשור הקודם, סך 96,000 דולר ארה"ב (התובע טוען כי שילם עבור כל חלקה סך 10,000 דולר ארה"ב, ובסך הכל 120,000 דולר ארה"ב עבור 12 חלקות). בשנת 2003 נפטר אביו המנוח של התובע והוא נטמן באחת החלקות שנרכשו, ומכאן שהתביעה מתייחסת רק ל-11 חלקות קבר ולא לכל ה-12 שנרכשו. יצוין גם כי בשלב מאוחר יותר נפטרה אמו המנוחה של התובע, וגם היא נטמנה באחת החלקות שנרכשו.

    

8. בשנת 2009, על רקע ההליך הפלילי והליכי הביקורת, הודיעה העמותה לתובע ביום 25.5.2009 כי ההתקשרות הראשונה "מבוטלת בזה" שכן נודע לה שהוא "סוחר" בחלקות קבר, כי לא שילם עבור הרכישה בחלקת ההרחבה (ההתקשרות הראשונה) ולכן עליו להשיב את שטרות המכר שבחזקתו, ככל שקיימים כאלה (להלן: "הודעת הביטול להתקשרות הראשונה").

    

9. התובע דחה מכל וכל את טענות הנתבעת שיוחסו לו בהודעת הביטול האמורה, ובמכתבו מיום 27.5.2009 הודיע לנתבעת כי הוא רכש את חלקות הקבר כדת וכדין ועליה להתנצל לפניו על מכתבה "הפוגעני" האמור.

    

10. עקב האמור, התנהלה בין הצדדים התכתבות ענפה, וכן התקיימו דיונים אצל הנתבעת: מיום 22.7.2009 ומיום 25.10.2009. ההתכתבות האמורה כללה בהמשך גם פניות למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) וגם למשרד לשירותי דת. בהתכתבות ההדדית ביניהם, כפי שאעמוד על כך בהמשך, עלו שוב הטענות בדבר (העדר) תוקף לעסקת הרכישה בחלקת ההרחבה, אי-תשלום מלוא התמורה, הצורך בהשלמת פרטים וזיהוי של רוכשי החלקות.

     

11. בנוסף, תוך שהוא מפנה ומתבסס על חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן: "חוק שירותי הדת היהודיים" או "החוק"), העלה התובע לפני הנתבעים, בשנת 2012, את טענתו שלפיה הוא שילם עבור רכישת החלקות בהתקשרות הראשונה, סכום שהוא גבוה בהרבה מהתקרה המרבית הקבועה לכך בחוק.

     

12. אין מחלוקת כי במהלך ועל רקע ההתכתבויות האמורות ביחס להתקשרות הראשונה, ביקש התובע בשנת 2012 לרכוש 7 חלקות קבר נוספות בגוש 27, חלקה ב', תמורת 4,000 דולר ארה"ב עבור כל חלקה (להלן כאמור: "ההתקשרות השנייה"). רוב פרטי ההתקשרות סוכמו ועל-חשבון התמורה, אין מחלוקת כי שילם התובע לנתבעת, ביום 19.8.2012, מקדמה על סך 10,000 ₪.

     

13. ברם, בהמשך, לפי עמדת הנתבעת שנמסרה לתובע, ביום 19.9.2012, גם התקשרות זוּ בוטלה לכאורה בשל אי-הצגת פרטי זיהוי של רוכשי החלקות (להלן: "הודעת הביטול להתקשרות השנייה"). בהמשך נטען על-ידי הנתבעים כי ההתקשרות בוטלה גם בשל אי-חוקיותה (ראו מכתב מיום 9.10.2012), זאת כפי שיובהר בהמשך, בהתבסס על חוק שירותי הדת היהודיים שאוסר רכישת קבר עבור אחר זולת הקבוע בחוק האמור. הנתבעת השיבה לתובע ביום 31.12.2012 את הסך ששולם כמקדמה, באמצעות שיק, ואולם התובע סירב לקבלו והודיע לנתבעת, ביום 17.1.2013, כי גם ההתקשרות השנייה נעשתה כדין והיא תקפה.

     

    תמצית טענות התובע

     

14. התובע טוען, בין השאר, כי החל את רכישת חלקות הקבר האמורות (12 חלקות) בהתקשרות הראשונה, עוד בשנת 2002, כאשר סך התמורה חושב לפי 10,000 דולר ארה"ב עבור כל חלקת קבר. התובע שילם לנתבעת סך-הכל 120,000 דולר ארה"ב, ואולם משכבר נטמן אביו המנוח באחת החלקות והוא היה תושב חוץ, התובענה מתייחסת רק ל-11 חלקות.

     

15. בשנת 2012 גילה התובע כי הנתבעים גבו ממנו כספים בגין חלקות הקבר בניגוד לדין שחל עליהן. מדובר בחלקות קבר בחלקה פטורה עליה חלות הגבלות הדין ביחס לגובה הסכומים אותם רשאית הייתה הנתבעת לגבות. על כן, הואיל וקרוביו של התובע עבורם נרכשו חלקות הקבר הם תושבי ישראל, היה על הנתבעת לחייבו בתעריף המרבי, לכל היותר בסך 14,300 ₪ עבור כל חלקה (נכון ליום 6.6.2006), ולא כפי ששילם בפועל.

     

16. בניגוד לעמדת הנתבעים, שתי התקשרויות הרכישה הן חוקיות ונעשו כדין. התובע רכש את חלקות הקבר בהתקשרות הראשונה עבור בני משפחתו, ובהתקשרות השנייה עבור בני קהילתו, כשלוחם של בני משפחתו ובני קהילתו. אין בדין או בנוהלי הנתבעת כל איסור על אדם לפעול כשלוח של אדם אחר לצורך רכישת חלקת קבר.

     

17. הנתבעים בהתנהגותם בזמן אמת, למעשה אישרו את ההתקשרויות עם התובע. יתירה מכך, טענת אי-החוקיות כביכול של ההתקשרות הראשונה, לא הועלתה בפנייתה הראשונה של הנתבעת לתובע ביום 25.5.2009. כל אשר עלה בפנייה, היה נושא אי-תשלום יתרת התמורה. כך גם ביחס להתקשרות השנייה (ראו מכתב מיום 29.8.2012).

     

18. ביום 1.7.2009 התקיימה פגישה בין הצדדים בנוכחות התובע, מר בן עזרא, הרב של חברת קדישא ורו"ח קורן (מי ששימש כמבקר חברת קדישא), ובמסגרת פגישה זו כתב וחתם התובע על הצהרה אשר נוסחה על-ידי רו"ח קורן לפיה שילם את מלוא הכספים בגין חלקות הקבר בסך 120,000 דולר ארה"ב. ביום 22.7.2009 התקיימה פגישה לסיכום ומסקנות, במסגרתה אישרו הנתבעים את תוקף ההתקשרות הראשונה ואחרות עם התובע, וביום 25.10.2009 התקיימה פגישה נוספת במסגרתה אושרו כל ההסכמות שהגיעו אליהן בישיבת הסיכום - ובכך אושרו ההתקשרויות לרכישת חלקות קבר על-ידי התובע. לא הייתה מחלוקת בדבר חוקיותן או תוקפן של ההתקשרויות הללו. בכל מקרה, הנתבעים מנועים מלהעלות כל טענה בדבר אי-חוקיות משום שנהגו למכור קברים בעסקאות מרוכזות כשיטה וכנוהג במשך שנים.

     

19. מי שניהל את המגעים מול התובע לקראת ההתקשרות הראשונה הוא המזכ"ל, וככל שיש בפי הנתבעים טענות נגד תוקף ההתקשרות, יש להפנות אותן כלפיו. בכל מקרה, הנתבעים התרשלו בפיקוח על ההכנסות מחברת קדישא, לא מילאו את תפקידיהם כראוי בנושא הכספי, ובעקבות כך חסרות קבלות וגם שולמו כספים ביתר.

     

20. ביחס להתקשרות השנייה, טוען התובע כי העביר סך של 10,000 ₪ בלבד כמקדמה עבור רכישת 7 חלקות קבר, וסוכם בינו לבין מר בן עזרא כי כשיושבו לתובע הסכומים שנגבו ממנו ביתר, אז ישלים התובע את יתרת התמורה. התובע טוען כי יש לו זכות לקזז את הסכומים ששולמו על-ידו ביתר, מיתרת התמורה החייבת.

     

21. התובע טוען כי ביום 19.8.2012 התקיימה פגישה בינו לבין מר בן עזרא, ובפגישה זו אישר האחרון כי הסכומים אשר עתידים להיות מוחזרים לתובע הם על סך 263,000 ₪. באותה פגישה, ביקש התובע כאמור להתקשר בהתקשרות השנייה. הצדדים הגיעו להסכמה מפורשת בדבר הקיזוז. באותה פגישה, כך לטענת התובע, ביקש מר בן עזרא ממנו, "עמלה" לכיסו בסך 10,000 דולר ארה"ב בגין הטיפול בהשבת הסכום שנגבה ביתר.

     

22. לפי הנחיות המשרד לשירותי דת והמל"ל, במידה ועל-גבי שטר המכר לא נרשמו שמות הרוכשים, הרי יש לתקן את שטרי המכר כך שהשמות יהיו כתובים ולרושמם בספרי חברת קדישא, אך לא לבטל את ההתקשרות. אי-ציון שמות ומספרי תעודות זהות כאמור, היא הפרת חובתה של הנתבעת.

     

23. התובע טוען כי גם אם יימצא כי נפלו פגמים כלשהם בהתקשרויות, הרי יש ליישם את דוקטרינת הבטלות היחסית בנסיבות העניין ביחס לשתי ההתקשרויות ולקבוע כי פגמים אלה ניתנים לתיקון.

     

24. התובע סבור כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבעים 2-4, הן בנוגע לביטול שתי ההתקשרויות הן לעניין גביית היתר. במסגרת תפקידיהם, חלות על הנתבעים חובות לפקח על הנעשה בעמותה ובחברה ולפעול לטובתן, ואחריותם יפה כלפי צדדים שלישיים. חובתם גם נובעת מדיני הנזיקין, שכן הנתבעים 2-4 התרשלו כלפי התובע במילוי תפקידיהם וגרמו לו נזק. גם לאחר גילוי המעילה בעמותה ולאחר שנעשו ביקורות וניתנו המלצות, הן לא יושמו על-ידי הנתבעים. הנתבעת המשיכה להיות מנוהלת על-ידי הנתבעים באותה דרך קלוקלת, מתוך שאננות, ברשלנות, תוך חוסר שימת לב וחוסר פיקוח ובקרה.

     

25. ביחס לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי הנתבעים, משיב התובע כי ההתקשרות הראשונה הושלמה ביום 6.6.2006 היום בו קיבל התובע את שטרות המכר. התביעה הוגשה ביום 14.4.2013 כך שהתביעה לא התיישנה. מעבר לכך, טוען התובע כי במקרה דנן מרוץ ההתיישנות מתחיל רק מיום 29.7.2012 שהוא מועד גילוי התרמית שבוצעה בעניינו (גביית היתר).

     

26. התובע עותר לפסיקת פיצוי עונשי כנגד הנתבעים שכן לטענתו נגרמה לו עוגמת נפש נוכח העובדה לפיה הוא פעל בשמו ובשם אחרים ששמו בו את יהבם. במסגרת התביעה דנן, הנתבעים הכפישו את שמו וטענו כי הוא "סוחר" קברים, על כל הנגזר מכך מבחינת הדין. התובע עותר לפיצוי בסך 100,000 ₪.

     

    תמצית טענות הנתבעים

     

27. הנתבעים טוענים מנגד, בין השאר, כי יש לדחות את חלקה הגדול של התביעה בשל התיישנותה. ההתקשרות הראשונה נעשתה בשנת 2002, כ-11 שנים לפני שהתביעה דנן הוגשה. משנת 2002, לא בוצע כל שינוי בתנאי ההתקשרות או בעובדות הרלבנטיות לעילת התביעה שהיא גביית יתר. יותר מזה, גם אם תתקבל טענת התובע לפיה ההתקשרות נעשתה בשנת 2006 הרי מדובר בשיהוי ניכר, שכן התביעה הוגשה רק בשנת 2013.

     

28. התובע לא הוכיח את קיומו של מעשה מרמה או תרמית מצד מי מהנתבעים. כמו כן, התובע עצמו טוען כי את התרמית ביצע המזכ"ל של החברה כך שבכל מקרה אין לייחס למי מהנתבעים כל מעשה מרמה. מדובר בהתקשרויות לא חוקיות שנעשו בין התובע לבין המזכ"ל והתובע לא מילא אחר התחייבויותיו לפי התקשרויות אלו, ולכן הן בטלות ומבוטלות כדין.

     

29. התובע היה סוחר קברים במשך שנים רבות, בעיקר עבור תושבי חוץ. בשל כך, אין במקרה זה גביית יתר. התובע גם לא המציא לנתבעת את רשימת השמות של בני משפחתו אשר רכשו כביכול את חלקות הקבר. התובע העביר את השמות רק למל"ל על מנת לזכות בכספים שאינם מגיעים לו. כל התשלומים עבור חלקות הקבר נעשו על-ידי התובע ולא ניתן לברר ולוודא כמה כסף הוא גבה עבורן מצרכני הקצה. התובע רכש עשרות חלקות קבר.

     

30. טענת התובע לפיה הוא שלוח של משפחתו היא טענה שהומצאה כדי להשיג את חלקות הקבר. לעמדת הנתבעים, לא ניתן להשתמש בטענת השליחות מקום שבו הדין אוסר באופן מפורש רכישה עבור אחרים. לכל היותר, יכל התובע להיות שלוח רק לזוגתו או להוריו. טענת השליחות עלתה לראשונה במסגרת סיכומיו של התובע ומהווה שינוי חזית פסול.

     

31. רכישה עבור אחרים, מעבר לכך שהיא נוגדת את לשון חוק שירותי הדת היהודיים, היא נוגדת גם את הנוסח שבשטרות המכר. תנאי השטרות, אוסרים רכישה עבור אחר ללא הבדל האם מדובר בקרוב משפחה או לא, תנאי זה הוא תנאי עיקרי להתקשרות הצדדים וביטול תנאי זה מבטל את החוזה ואף מותיר בידי הנתבעת את כספי הקברים כמתנה.

     

32. התובע טועה ומטעה באשר לאישור כביכול של הגופים הרגולטוריים להתקשרות הראשונה. התובע הסתיר מעיני המל"ל והמשרד לשירותי דת את העובדה לפיה הוא רכש את חלקות הקבר עבור תושבי חוץ באופן מרוכז. משיחות שערכו הנתבעים עם נציגי המשרד לשירותי הדת , ההוראה לנתבעים הייתה לבטל את ההתקשרות שכן היא מנוגדת לדין. לפי הדין, היה על התובע למסור לנתבעת את פרטיהם המלאים של הרוכשים, אך התובע לא עשה כן, דבר שמעיד על אומד דעתו לרכוש חלקות קבר עבור צדדים שלישיים שאינם בני משפחתו.

     

33. לעניין גביית יתר כביכול - טוענים הנתבעים כי התעריף המרבי שקבוע בחוק, מתייחס לתושבי הארץ. התובע לא הוכיח כי קיימת מגבלת מחיר עבור מכירת חלקות קבר לתושבי חוץ. בכל מקרה, התובע לא הוכיח כי חלקות הקבר נרכשו על-ידי תושבי ישראל. כידוע, התובע משמש כרב קהילה בצרפת ורכש חלקות קבר עבור בני קהילתו, ובמסגרת זו, הוא ביצע בהזדמנויות שונות רכישות מרוכזות של חלקות קבר, שבהן נקברו על-פי רוב תושבים זרים מאזור אחר מקהילת התובע ולא רק מבני קהילתו.

     

34. טענת התובע לפיה אמו המנוחה הייתה תושבת הארץ - אין לטענה זו כל בסיס. התובע מודה כי אביו המנוח היה תושב חוץ וגר בצרפת, וכן מודה כי אמו המנוחה גרה בצרפת, למצער עד יום פטירת האב. רק בסיכומיו העלה התובע טענה חדשה לפיה אמו לא גרה עם אביו אלא רק סעדה אותו. מדובר בשינוי חזית פסול.

     

35. הנתבעים טוענים כי גם אם נעשתה גביה ביתר עבור תושבי הארץ, אין לקבל את הסכומים והחישובים שהוצגו על-ידי התובע מאחר והתובע הצליח להוכיח רק ביצוע תשלום של סך 96,000 דולר ארה"ב וטענתו לתשלום סך 120,000 דולר ארה"ב לא הוכחה. לפי הדו"ח של רו"ח קורן, התובע לא הגיש תצהיר, כפי שנדרש לעשות, שמצהיר כי שילם סך של 24,000 דולר ארה"ב במזומן למזכ"ל. יוצא אפוא כי התובע שילם עבור כל חלקת קבר סך של 8,000 דולר ארה"ב (רכש 12 חלקות קבר). מאחר והוכח כי הוריו של התובע הם תושבי חוץ, הרי אם יש ממש בטענה של גביית יתר, מדובר למעשה בתשלום סך 80,000 אלף דולר ארה"ב עבור 10 חלקות קבר בלבד. בכל מקרה, ככל שיש מקום להשבה לתובע, הסכום צריך להיות במטבע חוץ וללא הצמדה.

     

36. ביחס להתקשרות השנייה - אין מחלוקת כי שולמה רק מקדמה בסך 10,000 ₪. אין גם מחלוקת כי כל 7 החלקות נרכשו עבור תושבי חוץ, כמו גם שאין מחלוקת כי הרוכשים בהתקשרות דנן אינם הורי התובע או מבני משפחתו, כך שאין אפשרות לרכוש עבורם את הקברים. ההתקשרות לא התגבשה לכדי חוזה מחייב והיא בוטלה בשל אי-חוקיותה עוד בשלב המקדמי. התובע נהג בחוסר תום לב והוא היה מודע לטיב וחומרת מעשיו.

     

37. אשר להחלת דוקטרינת הבטלות היחסית - טוענים הנתבעים כי לא ניתן לנהוג בדוקטרינה זו בנסיבות העניין, מאחר שאי-החוקיות של ההתקשרויות הן לב העניין. התובע עסק כאמור, בסחר בחלקות קבר, כאשר מטרת החוק בעניין זה היא למנוע פעילות כזו.

     

38. ביחס לתביעה האישית נגד הנתבעים 4-2 - טוענים הנתבעים, כי דין התביעה גם בחלקה זה, להידחות. שכן, התובע לא פירט את טענת הרשלנות לא במסגרת תביעתו ולא במסגרת תצהירו, וגם לא הוכיח טענות אלו. הנתבעים לא עשו כל פעולה רשלנית ביחס להתקשרות הראשונה. הנתבעים 2-4 לא היו בקשר עם התובע בנוגע להתקשרות זו עד חשיפת מעילתו של המזכ"ל. במסגרת בדיקה שנעשתה על-ידי רו"ח קורן לאחר חשיפת המעילה כאמור, סירב התובע ליתן תצהיר שמפרט את פרטי ההתקשרויות שלו עם המזכ"ל.

     

39. לעניין ההתקשרות השנייה, אומנם שגה מר בן עזרא בדרך פועלו בעצם ההתקשרות, אך שגגה זו תוקנה מיד ובוטלה עובר להתגבשות העסקה. חיוב הנתבעים אישית יפגע באופן רוחבי בכל בעלי התפקידים בעמותות, אשר מטבען עוסקות בגמילות חסדים, והחלטה כגון-דא תרחיק אנשים טובים מאיוש תפקידים חשובים מהחשש לחשיפתם לנזקי צדדים שלישיים חרף התנהלותם תמת הלב. בנוסף, לעניין המעשים החמורים שמייחס התובע למר בן עזרא, טענות אלו לא הוכחו במשפט, הן הועלו בעלמא ללא עמידה ברף הנדרש להוכחת האשמות קשות שהפנה כלפיו, ולכן יש לדחות גם טענות אלו של התובע.

     

    ראיות הצדדים

     

40. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית ומוצגים, שכללו בין השאר, התכתבויות הצדדים ועותקים של דו"חות הביקורת שנערכו בעניינן של העמותה ושל החברה. התובע העיד במשפט.

     

41. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעים 4-2 והוגשו מוצגים שצורפו לתצהיריהם. הנתבעים 4-2 העידו במשפט. כמו כן, מטעם הנתבעים, הוגש בשלב מאוחר יותר בהליך (ראו החלטה מיום 28.2.2017) תצהיר של גב' א' כהן - המנהלת הכללית של העמותה (להלן: "גב' כהן"), והיא העידה במשפט, וגם העיד מר צ' חמדני - מרכז בכיר פיקוח ובקרה במשרד לשירותי דת (להלן: "מר חמדני").

     

    דיון והכרעה

     

42. לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את עדויות עדי הצדדים וכן נתתי את דעתי לטיעוניהם, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל באופן שיפורט בהמשך.

     

43. כלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. על כן, על התובע מוטל הנטל להוכיח את גרסתו ואת עילת תביעתו במשפט כנגד כל אחד מהנתבעים. הואיל ובמשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים תיבחנה לפי מאזן ההסתברויות. במילים אחרות, ככל שהתובע חפץ בקבלת תביעתו כנגד מי מהנתבעים, עליו מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי גרסתו עדיפה על גרסאות הנתבעים, סבירה יותר מהן, וכי גרסתו מקימה עילת תביעה נגד כל אחד מהם.

     

    התשתית הנורמטיבית

     

44. סעיף 14א3 בחוק שירותי הדת היהודיים, שעניינו רכישה ומכירה של חלקות קבר, קובע בזו הלשון:

     

    "(א)אדם רשאי לרכוש חלקת קבר בעבור עצמו.

    (ב)לא ירכוש אדם חלקת קבר בעבור אחר בתקופת חייו של האחר, אלא אם כן הוא בן זוגו, או הורהו.

    (ג)לא ירכוש אדם חלקת קבר לשם מכירתה.

    (ד)לא ימכור אדם חלקת קבר לאדם אחר אלא באחד מאלה:

    (1)חלקת הקבר מיועדת לרוכש;

    (2)חלקת הקבר מיועדת לבן זוגו או להורהו של הרוכש"

     

45. לפי סעיף 14א5 בחוק שירותי הדת היהודיים, העובר בין השאר על הוראת הסעיף המוזכר, דינו קנס שגובהו קבוע בחוק העונשין, התשל"ז-1977. כמו כן, נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות על הסעיף האמור ואחרים, ועובד כאמור שמפר הוראה זו, אף הוא דינו קנס שגובהו קבוע בחוק העונשין.

     

46. לפי סעיף 1 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), חוזה נכרת בהתקיים הצעה וקיבול. לפי סעיף 2 בחוק האמור, פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. לפי סעיף 5 בחוק האמור, הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה. לפי סעיף 23 בחוק החוזים, חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתוקפו על-פי חוק או הסכם בין הצדדים.

     

47. לפי סעיף 1(א) בחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות"), שליחות היא ייפוי-כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. עוד לפי החוק האמור, כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על-פי דין יש לבצעה אישית [סעיף 2(ב)]. לעניין צורת יצירת השליחות, קובע החוק האמור כי השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על-ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם [סעיף 3(א)], ואולם "נדרש אדם להיזקק לפעולת שלוח, רשאי הוא שלא להכיר בשליחות כל עוד לא הוצגה לפניו הרשאה בכתב ולא נמסר לו העתק ממנה" [סעיף 3(ב)].

     

48. יוצא, אם כן, כי לפי חוק שירותי הדת היהודיים פלוני רשאי לרכוש בחייו חלקת קבר, בעבור עצמו, בעבור בן זוגו (בתנאי שהוא בחיים) או בעבור הורהו (בתנאי שהוא בחיים). חל איסור על פלוני לרכוש קבר בעבור אחר שאינו נמנה בחוק. ההסדר החקיקתי האמור שקובע מה מותר ומה אסור ביחס לרכישת חלקת קבר, אין בו הסדרה של אופן ביצוע הרכישה והאם נדרשים תנאים מיוחדים למימוש הרשות לרכוש חלקת קבר בחיים.

     

49. לפיכך, בהעדר פרוצדורה או תניה ספציפית, כל שכן איסור לכך בדין - חלים דיני החוזים הרגילים, וככל שיש צורך בכך, גם דיני השליחות. רוצה לומר - בהעדר פרוצדורה מיוחדת שקבועה בדין, בחקיקה ראשית או חקיקת משנה, או בכל נוהל מיוחד שמפורסם לכלל הציבור על-ידי המשרד לשירותי דת או על-ידי הנתבעת עצמה, הרי לפי שילוב הוראות החוק האמורות, ולצורך ההדגמה - ראובן רשאי להתקשר בחוזה עם הנתבעת ולרכוש במסגרת זו חלקת קבר, זאת באמצעות שלוח מטעמו שייפה את כוחו לעשות כן (שמעון), כאשר הרכישה היא עבור ראובן בלבד. נראה גם כי אין מניעה בדין, כי ראובן, באמצעות שלוחו שמעון, רשאי לרכוש חלקת קבר עבור בן זוגו או הורהו של ראובן, ובלבד שהם בחיים. בהתאם לחוק השליחות, ובהעדר כל הסדרה אחרת, שליחות יכולה להיווצר בכתב או בעל-פה, בהודעה מאת ראובן לשמעון. כמובן, ראובן (אפילו רכש באמצעות שמעון) אינו רשאי למכור את חלקת הקבר שרכש אלא לפי הוראת סעיף 14א3(ד) בחוק.

     

50. יש לציין כי רכישה באמצעות מיופה-כוח, היא פעולה סבירה והגיונית בנסיבות העניין, במיוחד במקרים שבהן הרוכש לא יכול לעשות כן בעצמו, כדוגמת: תושב חוץ; אדם מבוגר; אדם חולה שמרותק למיטת חוליו, ועוד.

     

    על-יסוד זאת נבחן את הסוגיות שעולות בתובענה.

     

    ההתקשרות הראשונה

     

51. בעוד טוען התובע כאמור כי ההתקשרות לרכישת 11 חלקות קבר בחלקת ההרחבה היא כשרה, טוענים הנתבעים כי התקשרות זוּ בוצעה שלא כדין, התובע הוא "סוחר" קברים ובכל מקרה, לא סיפק לנתבעת את פרטי הזיהוי של רוכשי החלקות. עוד טוענים הנתבעים כי דין התביעה בנדון להידחות מפאת ההתיישנות.

     

52. תחילה, לעניין טענת ההתיישנות, לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון - דין הטענה להידחות.

     

53. ביחס לסעד ההצהרתי - בין אם ההתקשרות בוצעה בשנת 2002 (עת החלה) או בשנת 2006 (עת הושלמה, כפי שיבואר בהמשך), לטעמי, עילת התביעה נולדה ביום שבו הנתבעים הודיעו לראשונה לתובע בדבר בטלות ההתקשרות. הודעה כאמור נעשתה במכתבם לתובע ביום 25.5.2009. משלא הוכח כי מי מהנתבעים, הודיע לתובע עובר למועד זה בדבר בטלות ההתקשרות, כי אז מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מהתאריך המוזכר, ולכן משהוגשה התובענה בתקופה שהיא פחות מ-7 שנים ממועד זה, לא חלה התיישנות.

     

54. ביחס לסעד הכספי - מקובלת עליי טענת התובע לפיה מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מהיום שבו נודע לו, בשנת 2012, על גביית היתר שנעשתה בהתקשרות הראשונה. אעיר בהקשר זה כי לא רק שטענת התובע בנדון עולה בקנה אחד עם התנהגותו בזמן אמת (הן פניותיו לנתבעת ולמל"ל, מיום 19.9.2012 ומיום 28.10.2012, הן שיחותיו עם מר בן עזרא בנוגע לתשלומי היתר ועדות מר בן עזרא בנדון), אלא שגם, מדובר בטענה סבירה והגיונית בנסיבות העניין, שכן לא נראה כי זה סביר שבמעמד ביצוע ההתקשרות הראשונה ידע התובע בדבר גביית היתר, אחרת מה הסבירות כי יסכים הרוכש לשלם סך 10,000 דולר ארה"ב עבור חלקת קבר בשעה שתעריף החלקה - לפי שער מטבע הדולר אותה עת (כ-4.5 ₪) - עמד על סך כ-3,200 דולר ארה"ב. על כן, משנחה דעתי כי חלה בנדון הוראת סעיף 8 בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ולפיו: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" - דין טענה זו של הנתבעים, להידחות.

     

    מכאן נפנה לעומק הפלוגתה שבין הצדדים.

     

55. לפי הודעת הביטול להתקשרות הראשונה (מכתב מיום 25.5.2009), ההודעה למעשה מתבססת על שני טעמים בלבד: הראשון - אי-תשלום מלוא התמורה; השני - נודע לנתבעת כי התובע הוא "סוחר" חלקות קבר.

     

    הנימוק הראשון - אי-תשלום מלוא התמורה

     

56. לאחר עיון במכלול החומר הקיים בתיק ולאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים - סבורני כי דין נימוק זה להידחות.

     

57. ראשית - אין מחלוקת כי התובע מחזיק שטרות מכר עוד משנת 2006. שטרות אלה חתומים על-ידי חברת קדישא. לטעמי, בנסיבות אלו, חזקה שהתובע שילם מלוא התמורה שנתבקשה, וככל שהנתבעים סברו אחרת - הנטל מוטל עליהם לסתור חזקה זו. הנתבעים לא הרימו נטל זה. בהקשר דנן, ככל שיש ממש בטענת הנתבעים לפיה השטרות נחתמו על-ידי מזכ"ל החברה שלא כדין ותוך מעילה, היה עליהם לזמנו לעדות במשפט ולברר נושא זה בהעדתו בבית המשפט.

     

58. טענת מר מויאל בעדותו במשפט (שורות 17-15, עמוד 20) ממנה עולה כי אין תוקף לכאורה לשטרות המכר שכן נדרשה גם חתימת הגזבר (קרי: חתימתו) וזוּ אינה מצויה על-גבי שטרות אלה - אין בידי לקבל. הנתבעים לא הציגו לפניי כל נוהל או הוראה סדורה בנדון שמחייבת חתימה של הגזבר, ובכל מקרה, גם מעיון בשטר עצמו, לא נראה כי הוא מחייב חתימה נוספת מטעם העמותה או החברה לצורך מתן התוקף שלו.

     

59. שנית - התובע טען באופן עקבי כי שילם את מלוא התמורה בגין ההתקשרות הראשונה, קרי: 120,000 דולר ארה"ב. טענה זו עלתה במכתבו של התובע מיום 1.7.2009, זכתה להתייחסות בדו"ח של רו"ח קורן מיום 16.2.2010, עלתה במכתבו מיום 22.8.2012, עלתה במכתבו מיום 19.9.2012, צוינה בתביעתו, וכן בעדותו הן בתצהירו הן במשפט, ועדותו בנדון הייתה עקבית והותירה רושם אמין [ראו: שורות 4-3, 9-7, 11-10, 16, 19, עמוד 9; שורות 13-9, 30, עמוד 10; שורה 27, עמוד 11; 31-30, עמוד 13; שורות 11-10, עמוד 15]. בדו"ח המוזכר, נרשם בין השאר:

     

    "בחלקת הרחבה נרכשו על ידי הרב נידם 12 חלקות בשווי של 120,000 $ (כנגד 11 שט"ק מספר מס' 745-755) שנתקבלו במקורן ע"י הרב נידם.

    בנוסף קבור בפועל הרב מחלוף זצ"ל אביו של הרב נידם. ניתנה הצהרת הרב נידם בהקשר לסכום הכללי ששולם על ידו בסך 120,000 (10,000 $ לקבר) על חשבון רכישה זו. בפועל נתקבל בארגון 96,000 $ בלבד (כנגד קבלות).

    לטענתו של הרב נידם היתרה בסך של 24,000 $ שולמו במזומן למר אזולאי.

    עד כה למרות בקשותנו לא נתקבלה הצהרתו הפרטנית לגבי יתרת הסכום בסך של 24,000 $ אשר שולמה לכאורה למר מוריס אזולאי (פרט להצהרה הכללית שנתקבלה).

    אין הפקדה בסכום זה וכן לא דווח על קבלת סכום זה. לפיכך חסרים 24,000 $"

     

60. שלישית - מעיון בפרוטוקול הדיון אצל הנתבעת, מיום 22.7.2009 (ובו השתתפו מר מויאל ומר בן עזרא), עולה באופן מפורש כי לגישת הנתבעת, התובע שילם סך 96,000 דולר ארה"ב, ובגין היתרה ביקשה הנתבעת לזקוף לזכותו תשלומי יתר בגין עסקאות אחרות; כך נרשם: "לאור הדברים הנ"ל הוחלט כהצעת פשרה להעביר את יתרת הזכות מרכישת הקברים בחלקות 2א' ו-2ב' בסך 18,000 $ לכיסוי החוב שנותר בגין רכישת הקברים בחלקת הרחבה שכאמור החוב שנותר שם לתשלום הינו 24,000 $...". ההסדר האמור אושר על-ידי הנתבעת בדיון נוסף שקיימה, ביום 25.10.2009 (ובו השתתפו מר מויאל ומר בן עזרא) - והמעיין יעיין בפרוטוקולים של הדיונים המוזכרים. עולה אם כן, כי גם הנתבעת עצמה ראתה בתובע כמי שכבר שילם את מלוא התמורה בגין ההתקשרות הראשונה.

     

61. רביעית - כפי שיבואר בהמשך, מסתבר כי ה-11 חלקות קבר שבחלקת ההרחבה הם חלקה פטורה במובן זה, שבחוק נקבע תעריף מרבי עבור כל חלקה בתנאי שהיא נרכשת על-ידי תושב ישראל; הסכום המרבי נכון להיום הוא כ-15,000 ₪. התובע טוען כי הנתבעת גבתה ממנו במסגרת ההתקשרות הראשונה, סכומים גבוהים ביתר. טענה זו יש בה ממש (ראו נימוקים בהמשך). על כן, גם לוּ היה מקום לבטל את ההתקשרות בשל חוסר בתשלום התמורה, הרי משהוכחה גביית היתר, די בכך כדי לייתר נימוק זה.

     

    הנימוק השני - סחר קברים

     

62. במספר הזדמנויות נטען מפי הנתבעים כי "נודע" להם שהתובע סוחר בחלקות קבר בכך שהוא מבצע רכישות מרוכזות ומוכר לצדדים שלישיים במחירים גבוהים זאת לשם רווח. ברם, טענה זו, מלבד זאת שהיא הועלתה באופן כללי ביותר [ראו מכתבי הנתבעת: מיום 25.5.2009 (סעיף 4); מיום 2.6.2009 (סעיף 9); מיום 25.12.2012 (סעיף 2)], הטענה אינה נתמכת בתשתית ראייתית ברורה ומשכנעת.

     

63. ללא ספק, טענתם האמורה של הנתבעים, היא טענה חמורה. דומה כי לא היה קיים קושי רב להוכיח אותה, שכן לוּ חפצו בכך, יכלו הנתבעים לזמן מי מרוכשי חלקות הקבר באמצעות התובע (מעסקאות זולת ההתקשרויות מושא התובענה), ולברר עמם נושא "הסחר" והפקת הרווחים הכספיים, ככל שהיו. מר מויאל העיד בתצהירו כי התובע רכש חלקות קבר עבור משפחות בשם איפרגן ו-מילר (סעיף 13). לא ברור אם נעשתה בדיקה כלשהי על-ידי הנתבעים, עם מי מהמשפחות הללו, כדי לחזק או להפריך את החשד שנוצר אצל הנתבעים לסחר; ראו והשוו גם עם עדותו של מר מויאל במשפט: שורות 26-23, עמוד 21.

     

    מעדות מר מויאל לפניי ניתן להתרשם כי "הידיעה" לפיה התובע סחר בקברים היא מפי השמועה בלבד (שורות 22-15, עמוד 46):

     

    "ש. כשאתה כותב בתצהירך בסעיף 9 שהרכישה היתה לשם מכירתם זו השערה שלך, לא היית בעסקה הזאת?

    ת. נידם סוחר בקברים, בתקופה שלי הוא מכר לכל מיני אנשים, הוא עסק במכירת קברים ומודה בזה.

    ש. מה שאתה אומר אתה משער?

    ת. אני יודע מתוך, אנשים באו ואמרו שהוא מכר להם. אנשים היו מוכנים לתת תצהיר והוא אמר לא לתת תצהיר. זה היה אחרי שכתבתי תצהיר בגלל זה לא רשמתי את זה בתצהיר"

     

64. ככל שהנתבעים חששו מעצם הרכישות המרוכזות על-ידי התובע, סבורני כי היה עליהם כבר בהודעתם הראשונה, לזמן את התובע ולבקש הבהרות עבור מי נרכשו חלקות הקבר ולבקש ממנו כל מידע שחסר להם כדי להניח את דעתם. בעדותו לפניי, כאשר נשאל התובע מדוע לא המציא רשימת שמות של הרוכשים לחברת קדישא, הוא השיב: "לא ביקשו ממני" (שורות 32-31, עמוד 14; שורות 4-1, עמוד 15). אזכיר - בהודעת הביטול להתקשרות הראשונה, אין כל זכר לדרישה להשלמת פרטים. דרישה מפורשת כאמור, הופיעה רק בשלב מאוחר יותר.

     

65. אם לא די באמור, למרות שהנתבעת ראתה בתובע כסוחר-כביכול בחלקות קבר, היא התקשרה עמו בשנת 2012 לרכישת 7 חלקות קבר נוספות. התנהלות זו כשלעצמה מעידה על כך שטענת הנתבעים בנדון, אינה מבוססת (ראו והשוו עם עדות מר בן עזרא: שורות 18-7, עמוד 48; עדות מר מויאל: שורות 28-24, עמוד 25; עדות מר כהן: שורות 27-26, עמוד 33 ושורות 21-10, עמוד 37).

     

    כך או אחרת, וכפי שקבעתי לעיל, למיטב הבנתי לשון החוקים הרלבנטיים, הרי התובע לא היה מנוע בדין, מלשמש כשלוח של אחרים ולרכוש במקומם חלקות קבר עבורם. מר בן עזרא העיד לפניי: "אם האדם היה מביא ייפוי כוח אישית מהם בצורה כזאת יכול להיות שזה בסדר" (שורה 28, עמוד 48; ראו גם עדות גב' כהן: שורות 22 ו-26, עמוד 58). כמו כן, גם מעיון בנוסח שטרות המכר, לא מצאתי בהם איסור על עצם הרכישה באמצעות שלוח או מיופה-כוח. כל שנמצא בנוסח השטרות, הוא מניעת מכירה לאדם אחר זאת לאחר שכבר בוצעה הרכישה, וכך נרשם: "רכש חלקת קבר... בשטח קבורה השייך לעדת המערבים...בתנאי ג"וש שהיה ביננו שאין לו ולא לב"ק רשות למוכרו לשום נברא שבעולם ולא להחליפו ולא לתתו במתנה...".

     

66. בהקשר זה, הנתבעים לא הראו במשפט כי קיים נוהל סדור כלשהו - כל שכן נוהל שמפורסם לציבור הרחב - בין שלהם ובין של המשרד לשירותי דת, ואשר מפרט מה הפרוצדורה לרכישת חלקת קבר מהעמותה או מהחברה; בכלל זה: האם על הרוכש להתייצב בגופו במשרדי הנתבעת לצורך הרכישה; אילו מסמכים נדרשים להציג לפני נציג הנתבעת; מה הם פרטי הזיהוי הנדרשים לביצוע הרכישה, אופן ביצוע התשלום, וכו'.

     

67. בית המשפט ער לרגישות שנובעת מנושא רכישת חלקות קבר בחיים, הן בפן הרגשי הן בפן המשפטי. אשר לפן המשפטי - אכן, להגשמת תכלית הסעיף הרלבנטי בחוק שירותי הדת היהודיים, שאוסר רכישה ומכר של חלקות קבר זולת המותר בחוק, דומה כי נכון היה לקבוע נוהל סדור וברור שיפרט מה הפרוצדורה לביצוע עסקת הרכישה.

     

    כך למשל ומבלי לקבוע בכך רשימה סגורה: האם נדרשת חובת התייצבות הרוכש בגופו עם אמצעי זיהוי רשמי (תעודת זהות, דרכון וכו'); מילוי פרטי זיהוי מלאים, לרבות כתובת; ככל שהרכישה נעשית באמצעות שלוח (כגון: עורך-דין, בן-משפחה או כל אדם אחר), החובה להצטייד בייפוי-כוח מקורי שאושר על-ידי עורך-דין, ואם מדובר בתושב חוץ, על ייפוי-הכוח להיות מאושר לפני נציגות ישראלית בחו"ל, ועוד.

     

68. לדידי, הדבר מתחייב מכוח חובת התקינות המינהלית והשקיפות, הן כדי להתחקות אחר "סוחרים" של חלקות כאמור, הן כדי לבצע רישום נכון ומדויק של כל חלקה שנמכרה ובעבור מי לאחר אריכות ימים. למיותר לציין מה היא מידת עוגמת הנפש והטרחה עת חל בלבול חלילה ברישומי חלקות קבר, במיוחד כאשר הדבר מתגלה לראשונה אך בשעת צרה.

     

69. נוהל כאמור יש בו להסדיר את הטיפול במקרים כגון-דא הן כלפי פנים (כלפי הפקידים והאורגנים הנוגעים בדבר), הן כלפי חוץ - כלל הציבור. הדברים יפים שבעתיים בעניינה של הנתבעת, כאשר בשנת 2009, כך לטענת הנתבעים, התנהלו ביקורות והליך פלילי בחשד למעילות כספיות בעמותה ובחברה. לפיכך, הצורך בהבראת גופים אלה וחובת השקיפות המתחייבת מהם, אף הם מחייבים כאמור הסדרת נושא זה בנוהל ערוך וכתוב.

     

70. התובע הציג במכתבו מיום 19.9.2012 את שמות הרוכשים מושא ההתקשרות הראשונה ומספרי תעודות הזהות שלהם. יצוין כי מדובר במסמך בכתב יד, שככל הנראה נרשם על-ידי התובע עצמו. למסמך לא צורפו ייפויי-כוח או צילומי תעודות זהות של הרוכשים, ובכל מקרה, שמות הרוכשים לא צוינו על-גבי שטרות המכר - כך שקיים קושי להתחקות, אפילו ברמה הטכנית, אחרי רמת הדיוק של הנתונים אשר סופקו ולא ניתן לשייך חלקה ספציפית לרוכש ספציפי; לדידי - בהקשר זה קיים פגם. פגם זה אינו מצדיק את ביטול ההתקשרות בנסיבות העניין, אך יש לרפא אותו מכאן ואילך.

     

71. אזכיר כי הדרישה לריפוי פגם כאמור (להבדיל מהדרישה לביטול ההתקשרות) הובאה במכתבו של המל"ל, לנתבעת, בעניינו של התובע, מיום 25.10.2012, ושם נרשם: "במידה וקיימים שטרי מכר ללא שמות רוכשים ומס' זהות, יש לפעול לרישומם". לא זוּ בלבד, אלא שגם במכתבו של המשרד לשירותי דת, לנתבעת, מיום 29.11.2012, בעניינו של התובע, צוין כהאי לישנא (סעיפים 8.2 ו-8.3): "תיקון שטרי המכר ורישומם בספרי החברה" ו-"סימון של כל החלקות המכורות במפה עם שיוך לחזקת הרוכשים אשר שילמו עבורן".

     

72. רק לאחר הדיון מיום 31.10.2016 (לאחר שכבר תמה לכאורה שמיעת עדויות הצדדים ונקבעו מועדים להגשת סיכומיהם), הציגו הנתבעים את מכתבו של מר חמדני, מרכז פיקוח ובקרה במשרד לשירותי דת, מיום 14.11.2016, ובו צוין בין השאר, כי בין הפרטים שעל מבצע הרכישה להציג: שם מלא של בעל חלקת הקבר, צילום תעודת זהות/דרכון, כתובת מגורים, "ייפוי כוח המסמיכה את הרוכש לבצע את הקנייה עבור בעל האחוזה", הצגת פרטי תשלום, ועוד. לפי מכתבו של מר חמדני, שטרות קבר שנושאים פרטי זיהוי חסרים, "אינם שטרי קבר חלוטים כלל וכלל". אכן, יש היגיון רב בדרישות שאוזכרו במכתבו של מר חמדני. ואולם, סבורני כי ראוי כי דרישות אלו יעוגנו בנוהל סדור וברור, ובעיקר - פתוח לעיני כל. מר כהן אישר בדיון כי ניתן לתקן שטרות מכר (שורות 22-21, עמוד 36).

     

73. לפני סוף פרק זה - ביחס לטענת הנתבעים לפיה טענת השליחות שהעלה התובע מהווה שינוי חזית פסול - אין בידי לקבל. אף שטענה זו לא התחדדה די-הצורך בכתב התביעה, אך דומני כי לא ניתן לומר שטענה זו אינה משתמעת מלשון כתב התביעה אשר הציג בהרחבה את העובדה לפיה התובע פעל לרכוש חלקות קבר עבור בני משפחתו ואנשי הקהילה בצרפת. סוגיית השליחות אף אוזכרה מפורשות בסעיף 26 בתצהירו של התובע, ושם צוין: "בפתק שני - כתב לי הרב בן עזרא את כל הקברים שרכשתי בשליחותם של בני הקהילה שלי בצרפת, ושעודם פנויים טרם קבורת מי מהם". יתירה מכך, טענת השליחות מגלמת בתוכה רובד משפטי רחב ושאלה פרשנית, כך שלא נראה כי הייתה מניעה להעלות אותה בכל שלב בהליך.

     

    התובע הסביר בעדותו (שורות 11-8, עמוד 13):

     

    "אנשים מהקהילה מבקשים ממני או בעת צרה שקרה להם משהו, או לפני שרצו לקנות חלקה, אז פניתי לחברה ואמרתי אם יש להם חלקות ואז אם בחב' היו אומרים שיש חלקות, אז הזמנתי בשבילם מקום וכשנתנו לי את הכסף העברתי את זה. הם ביקשו ממני כי אני גר בארץ, ואני בחב' גומלי חסדים ולכן הם ביקשו ממני לרכוש להם, אבל לא הייתי עושה את זה כל היום"

    (ההדגשות אינן במקור)

     

    למעלה מן הצורך בלבד

     

74. למען הזהירות שמא שגיתי במסקנתי דלעיל, לטעמי, גם לוּ הייתי מגיע למסקנה לפיה נכרת חוזה שלא כדין בין הצדדים, בנסיבות העניין, בשים לב למהות הנתבעת והדואליות הנורמטיבית שחלה עליה, נכון יהיה אם נכיר בתוקף ההתקשרות הראשונה בנסיבות העניין.

     

75. כאמור, העמותה מפעילה את החברה, ולצורך העניין חד הן. לפי הפסיקה, גוף פרטי לכאורה, בנסיבות שמצדיקות זאת ובפרט נוכח טיב השירות שמספק לציבור (כגון חברת קדישא), לא מן הנמנע להחיל עליו גם עקרונות של המשפט הציבורי בהיותו גוף דו-מהותי [ראו עקרון הדואליות הנורמטיבית: ע"א 10419/03‏ דור נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ''ד ס(2) 277 (2005)]. על כן, בדומה להזרמת עקרונות מהמשפט הציבורי הכללי, למשפט הפרטי [ראו והשוו: ע"א 294/91‏ חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים"‏‎ ‎נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ''ד מו(2) 464 (1992); ע"א 10419/03‏ דור נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ''ד ס(2) 277 (2005)], לא מן הנמנע להחיל בנסיבות העניין גם את דוקטרינת הבטלות היחסית שבמשפט המנהלי על החלטת הנתבעת לעניין בטלות ההתקשרות הראשונה, החלטה שמעצם טבעה בעלת גוון מנהלי ולכאורה, אינה חוזית טהורה [ראו החלה הפוכה של דיני הבטלות היחסית מכוח דיני החוזים לדיני המנהל הציבורי: ד' ברק-ארז, "משפט ציבורי ומשפט פרטי - תחומי גבול והשפעות גומלין", משפט וממשל כרך ה' (תש"ס) 95, 109-106].

     

76. נטען על-ידי התובע כי ההתקשרות הראשונה החלה בשנת 2002, התמורה שולמה והוא מחזיק בשטרות המכר כאמור, משנת 2006 (ראו גם: שורות 32-31, עמוד 8). הוריו של התובע כבר נטמנו בשתי חלקות מתוך 12 חלקות שנרכשו. לטעמי, חלוף הזמן מאז ועד היום, העובדה לפיה כבר נוצלו חלק מהחלקות, אינטרס ההסתמכות של התובע ומשפחתו בנדון ובהינתן עוצמת הפגם שעמדתי עליו (פגם שהוא בר-ריפוי), לדידי גם אם החלטת הבטלות היה בה ממש, הרי מכאן ואילך - אינה יכולה לעמוד עוד כאשר ניתן לתקן את הפגם.

     

77. לא זו בלבד, אלא שגם נראה כי יש מקום להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית גם מכוח דיני החוזים, זאת בהתאם להוראת סעיף 30 בחוק החוזים אשר לפיו: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל" , וכן בהתאם להוראת סעיף 31 בחוק המוזכר, לפיו: "...בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו".

     

78. כך שבין אם חלה הדוקטרינה האמורה מכוח המשפט הציבורי נוכח אופי החלטת הנתבעת לכאורה ומהות הנתבעת עצמה, ובין אם היא חלה מכוח דיני החוזים שבמשפט הפרטי - לבית המשפט שיקול הדעת אם לבטל באופן כליל את החוזה, ובהינתן הנסיבות המיוחדת שעמדתי עליהן לעיל - סבורני כי מן הדין להכיר בתוקף ההתקשרות הראשונה.

     

    ההתקשרות הראשונה - סיכום ביניים

     

79. משהוכח לפניי כי התובע לא היה מנוע בדין מלפעול כמיופה-כוח/שלוח של אחרים כדי לרכוש עבורם חלקות קבר בחיים, וברי כי שליחות זו יכולה להיווצר בעל-פה, ומשלא הציגה הנתבעת כל דרישה מפורשת מטעמה שלפיה לא תכיר בשליחות אלא אם תוצג הרשאה בכתב (סעיף 3(ב) בחוק השליחות), הרי בהתבסס על קביעתי לפיה התמורה בעד הרכישה שולמה, וכי התובע כבר קיבל לידיו שטרות מכר - נקבע בזאת כי נכרת חוזה כדין; ההתקשרות הראשונה, אם כן, תקפה והיא מחייבת את הצדדים.

     

80. לריפוי הפגם שעמדתי עליו לעיל, סבורני כי יהיה נכון וראוי להורות לתובע להמציא לנתבעת רשימת סדורה ומרוכזת שתכלול את פרטי הזיהוי המלאים (לרבות כתובות מגורים) של רוכשי חלקות הקבר, תוך סימון מספר החלקה ליד שמו של כל רוכש. בהתאם לכך, על הנתבעת לתקן את שטרות המכר ולציין שמו של כל רוכש על השטר הרלבנטי. כמו כן, מורה בזאת על התובע להמציא לנתבעת גם צילום תעודת זהות של כל רוכש וייפוי-כוח מקורי ועדכני חתום על-ידי הרוכש, שמייפה את כוחו של התובע לבצע כשלוחו את עסקת הרכישה במקומו ומאשר את גובה הסכום ששילם עבור הרכישה.

     

81. על-יסוד האמור, מבוטלת בזאת הודעת הבטלות של הנתבעים לעניין ההתקשרות הראשונה, ונקבע כי בכפוף לאמור בסעיף 80 לעיל, ההתקשרות הראשונה תקפה ומחייבת את הצדדים.

     

    גביית יתר בהתקשרות הראשונה

     

82. התובע טוען כאמור כי בהתקשרות הראשונה הוא שילם סכום שעולה על הסכום המרבי שניתן היה לשלם לפי חוק שירותי הדת היהודיים. לדידו, בעוד חלקת קבר הייתה עולה לכל היותר, סך 14,300 ₪ (130% מהסכום הבסיסי 11,000 ₪) וזאת עבור תושב ישראל, הוא שילם סך 10,000 דולר ארה"ב עבור כל חלקה אף שהן נרכשו עבור תושבי ישראל. מר מויאל אישר כי חלקה עבור תושב חוץ עלתה 10,000 דולר ארה"ב (שורות 23-20, עמוד 44).

     

83. לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה ברכיב זה, להתקבל. התובע הראה בתצהירו, באמצעות צילומי תעודות הזהות של בני משפחתו עבורם נרכשו חלקות הקבר בהתקשרות הראשונה, כי זולת אביו המנוח, כולם תושבי ישראל. חומר ראייתי זה לא נסתר כדבעי על-ידי הנתבעים באמצעות ראיות נגדיות או בחקירה הנגדית, בפרט, לא מצאתי כי בפיהם הגדרה שונה של "תושב" שיש בה לסתור באופן משכנע את המוצג.

     

84. סעיף 14א(ג)(2) בחוק שירותי הדת היהודיים, קובע כי תושב יהודי, שאינו תושב ירושלים, ומבקש לרכוש חלקת קבר בחייו בירושלים, ישלם סכום שלא יעלה על 130% מהתעריף המפורט בתוספת הראשונה בחוק. נכון להיום התעריף הבסיסי שמצוין בתוספת הוא 14,240 ₪. בהקשר זה, נטען מפי התובע - ולא נסתר על-ידי מי מהנתבעים - כי התעריף הבסיסי שהיה קיים נכון למועד ביצוע ההתקשרות הראשונה הוא 11,000 ₪, כך שהמחיר המרבי שיכלה הנתבעת לגבות עבור כל חלקת קבר הוא 14,300 ₪, ותו לא. התובע תמך טענתו דנן בעותק של החוק לרבות התוספת, בנוסחו נכון ליום 7.8.2001 שהיה בתוקף במועד ביצוע הרכישה (נספח י"א לתצהיר התובע).

     

85. עולה אפוא, כי היה על הנתבעת למכור את חלקות הקבר בהתקשרות הראשונה בתעריף המרבי לפי החוק נכון למועד ביצוע ההתקשרות, ולעניין זה, במועד מסירת שטרות המכר לחזקת התובע (6.6.2006). בנדון לא הונחה מטעם הנתבעת תשתית ראייתית, ברורה ומשכנעת, שיש בה להתמודד באופן ענייני עם טענות התובע.

     

86. חשוב לציין כי בנדון דנן, המשרד לשירותי דת העיר במכתבו לנתבעת, מיום 29.11.2012, בעניינו של התובע, בין השאר בנושא החשד לגביית יתר, בציינו בין השאר כי על-פי המידע שהתקבל במשרד, עולים לכאורה ממצאים חמורים בדבר התנהלותה של העמותה בכל הקשור למשפחת נידם, בכלל זה, "גביית סכום ביתר בגין מכירת חלקות בחיים, בניגוד לחוק" (סעיף 4(א) במכתב). לפיכך, הורה המשרד לנתבעת על "החזרת הסכום שנגבה ביתר לאלתר לרוכשים בתוספת ריבית והצמדה כדין ממועד הרכישה ועד למועד תשלום ההחזר בפועל" (סעיף 8.1). חרף ההנחיה הברורה האמורה, הנתבעת לא פעלה כבהנחיה והפתרונים בנדון - אצלה.

     

    טענת התובע בדבר "עמלה" לטיפול בהשבה

     

87. ביחס לטענת התובע לפיה מר בן עזרא ביקש מהתובע "עמלה" לכיסו בגובה 10,000 דולר ארה"ב זאת על מנת שיטפל בהשבת הסכום שנגבה ביתר - לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, הגעתי לכלל מסקנה כאמור, כי דין טענה זו להידחות. כאמור, טענה זו מגלמת בתוכה ייחוס לכאורה, למעשה פלילי חמור שבליבת טוהר המידות. טענה כגון-דא, נוכח הגוון הפלילי שלה, הרבב הרב הדבק במעשה המיוחס לנתבע 2 והסטיגמה שעלולה להידבק בו - מחייבת כמות ראיות גבוהה יותר מזו הנדרשת במשפט האזרחי ומחייבת בדיקה זהירה וקפדנית [השוו עם ההיקף הראייתי המוגבר הנדרש להוכחת טענות הזיוף או התרמית, למשל: ראו ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589 (1986); ע"א 9369/12 ישעיהו איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ, מיום 22.7.2014 (פסקה 19); ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נ' אולגה קליין, מיום 18.4.2012 (פסקה14)].

     

88. לדידי, התובע לא עמד בנטל זה. "הפתקים" שהעתקם צורף לראיות התובע (נספחים י"ד) ועל אחד מהם מופיע המספר 10,000, אין בהם כדי להרים את הנטל הנדרש והמוטל על התובע בנדון. מר בן עזרא הסביר כי מדובר בציון הסכום שהוא מחיר החלקות שנמכרו לו בהתקשרות הראשונה (שורות 20-19, עמוד 50). הסבר זה אינו מופרך, שכן גם לגישת התובע עצמו, במהלך אותה שיחה ביניהם נדון נושא השבת הפרש התמורה שנגבה ביתר, וברי אם כן כי בסיס החישוב להשבה ייעשה לפי עלות כל חלקה (10,000 דולר ארה"ב).

     

89. יותר מזה, ציון הכתובת הפרטית של הנתבע 2 על-גבי "פתק" אחר, גם כאן - נימק זאת הנתבע 2 שמדובר בשיחה בין הצדדים אשר נגעה לרכישת דירת המזכ"ל "אותה הוא היה מעוניין לרכוש" (סעיף 25.2 בתצהירו של מר בן עזרא).

     

90. מעדות מר בן עזרא בתצהירו (סעיף 25), למעשה, ניתן להתרשם כי ככל הנראה היה לו קשר עם המזכ"ל אותה תקופה (בשנת 2012), קשר ברמת העוצמה שמספיקה לכך שהוא (מר בן עזרא) ירשום את כתובתו הפרטית לתובע על מנת לשוחח עמו בקשר לדירת המזכ"ל, אשר כאמור, "אותה הוא היה מעוניין לרכוש" (שורות 23-17, עמוד 49). מר בן עזרא ציין כי הוא נהג כך מול התובע בהיותם מכרים ולא במסגרת תפקידו בחברת קדישא.

     

91. ובכן - יש לתהות מדוע "שרבב" מר בן עזרא בשיחתו עם התובע בנושא כה חשוב שנוגע לנתבעת, עניינים פרטיים זאת תוך כדי מילוי תפקידו הציבורי כיושב-ראש חברת קדישא. נראה כי מוטב היה אילולא השיחה הפרטית הזוּ לא הייתה מתקיימת באותן נסיבות. כמו כן, ככל שאכן היה למר בן עזרא קשר עם המזכ"ל, יש לתהות מדוע לא נעשה ניסיון מצדו לבדוק עם האחרון מה הסכום ששולם בפועל על-ידי התובע לנתבעת במסגרת ההתקשרות הראשונה. עם זאת, לא מצאתי כי יש בפתקים שהוצגו ובשיחה הפרטית שהתנהלה, כדי להעיד על דרישת "עמלה" ועל אופן קבלתה.

     

92. יוזכר כי התובע לא טרח להגיש תלונה במשטרת ישראל עקב דרישת מר בן עזרא "לעמלה"-כביכול, ומעדותו במשפט ניתן להתרשם שאף לא התכוון לעשות כן. כך שנראה כי גם התובע לא הבין כך את מצב הדברים, אחרת היה מציף נושא זה ללא דיחוי, בין במשטרה, בין באחת מפניותיו באמצעות בא-כוחו לנתבעת או למשרד לשירותי דת, כאשר ברקע הדברים כזכור, המחלוקת העמוקה שבינו לבין הנתבעת בנוגע לביטול ההתקשרות הראשונה.

     

    בהקשר זה, העיד התובע כלהלן (שורות 16-5,עמוד 16):

     

    "ש. אתה טוען שהרב בן עזרא ביקש עמלה ממך על סך 10,00 $ עבור השירותים שלו, איך הגבת לבקשה זו?

    ת. כל מי שיכול לעזור לי לקבל את כספי הייתי מוכן לשלם. בן עזרא הוא יו"ר חב' קדישא.

    ש.כ.ה זה לא נראה לך מוזר שהוא מבקש 10,000 $ עבור עזרה?

    ת. כדי לקבל את הכסף לא ראיתי בזווית הזאת את העניין.

    ...

    ש. שילמת לו 10,000 $?

    ת. לא, למה לשלם לו 10,000 $? כשמקבלים את הפרי, משלמים עליו"

     

    גבייה ביתר - סיכום ביניים

     

93. על כן, משנקבע לעיל כי התמורה בגין ההתקשרות הראשונה שולמה במלואה (110,000 דולר ארה"ב) ומשנמצא כי על חלקת קבר כאמור יש לשלם 14,300 ₪, מורה בזאת לנתבעת להשיב לתובע את הסכום שנגבה ביתר, שהוא ההפרש בין סך 110,000 דולר ארה"ב לפי שער הדולר ביום 6.6.2006 לבין הסך המירבי הכולל המחושב לפי התקרה הקבועה בתוספת שבחוק נכון למועד ביצוע ההתקשרות (תעריף יסוד 11,000 ₪ אך בשיעור 130%) ועבור 11 חלקות קבר.

     

94. בהינתן העובדה לפיה התובע הציג לראשונה את כתובות הרוכשים בישראל (באמצעות צילומי תעודות הזהות שלהם) רק באמצעות תצהירו שהוגש ביום 10.6.2015, יהיה צודק ונכון בנסיבות אלו כי לסכום ההפרש שיחושב לעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בחישוב החל ממועד התצהיר שמוזכר לעיל עד מועד מתן פסק הדין.

     

    ההתקשרות השנייה

     

95. מחומר הראיות עולה כי החוזה מושא ההתקשרות השנייה נכרת ביום 19.8.2012, במעמד מר בן עזרא, ששימש בעת ביצועה כאמור כיושב-ראש חברת קדישא. בהיותו עומד בראש החברה שתפקדה יחד עם העמותה - ולא הוכח אחרת - מר בן עזרא היה מוסמך להתחייב בשמן בביצוע ההתקשרות השנייה והוא היה אמון על ביצועה.

     

96. בניגוד לתמונה שמוצגת על-ידי הנתבעים, פרטי ההתקשרות לרכישת 7 חלקות קבר סוכמו בין הצדדים כדבעי. בפרטי דף החשבון שמספרו 399, מיום 19.8.2012 - הדף מודפס על נייר לוגו של העמותה - צוין: "רכישה 7 א. קבר בגוש 27ב' שורה 7 קברים 5+6+7 וכן שורה 8 קברים 3+4+5+6 עבור: משפחת נידם לתושבי חו"ל". כמו כן, על-גבי הדף האמור, נערך חשבון סדור של התמורה אשר אמורה להיות משולמת, ולעניין זה צויין: "כמות 7, מחיר 4,000 $, סה"כ 112,784 ₪". אם לא די בכך, התובע אף שילם באותו מעמד סך 10,000 ₪ ועל-גבי הקבלה שנמסרה לו (מיום 19.8.2012), צוין: "קבלה - נידם יוסף יתרה לתשלום בסך 102,784 ₪".

     

97. הגם שיש לתהות מדוע הנתבעים שהודיעו על התנגדותם הנחרצת למכירות מרוכזות, אך מר בן עזרא העיד כי הסכים לעסקה דנן כי מדובר מקרה הומני ומתוך רצון לסייע (שורות 15-10, עמוד 48; שורות 18-17, עמוד 51). עולה אם כן, כי דרישות ההצעה, הקיבול והמסוימות לעריכת חוזה - התקיימו; מכאן, לדידי, ההתקשרות השנייה נוצרה כדין.

     

98. אשר לעילת הביטול שבפי הנתבעים בהקשר זה, לפי הודעת הביטול להתקשרות השנייה, מיום 19.9.2012, צוין במכתבו של מר בן עזרא, בזו הלשון: "בתאריך 29.8.12 נשלח אליך מכתב בו נתבקשת למסור שמות עבור אחוזות קבר שביקשת לרכוש...7 קברים. לצערי עד היום לא נתקבל מענה למכתבנו חוץ מרשימת שמות ללא ת.ז. וללא כתובת מנוגד לנוהלי מכירה. ובנוסף לא השלמת את רכישתך, זמן שניתן לך תוך 7 ימים ממכתבי. אשר על כך העיסקה מבוטלת והנך נדרש לבוא לקבל את המקדמה ששילמת".

     

99. מהודעת הביטול האמורה ניתן להבין שהיא מושתתת על שני טעמים: האחד - אי מסירת מספרי תעודות הזהות של רוכשי חלקות הקבר; השני - אי-תשלום יתרת התמורה.

     

    הנימוק הראשון - אי-מסירת מספרי תעודות זהות של הרוכשים

     

100. אין מחלוקת כי הנתבעת, באמצעות מר בן עזרא, פנתה ביום 29.8.2012 לתובע בבקשה להשלמת פרטים, וכך נכתב: "תנאי יסודי לרכישת אחוזות קבר הוא מסירת השם של רוכש הקבר, מאחר וטרם מסרת את שמות הרוכשים לא נרכשו עדיין החלקות. לפנים משורת הדין ולמרות האמור לעיל הינך נדרש למסור את שמות רוכשי הקברים תוך 7 ימים ממכתבי זה היה ולא ימסרו השמות הנך מוזמן למשרדינו לקבל את המקדמה ששולמה והעסקה בטלה".

      

101. אין מחלוקת גם כי פחות משבועיים מהמכתב האמור, שלח התובע למר בן עזרא, את מכתבו מיום 10.9.2012 ובו ציין כפי שנראה, רק את שמות המשפחות עבורן נרכשו חלקות הקבר ומספר החלקות לכל משפחה. לא נרשמו במכתב האמור מספרי תעודות הזהות או השמות הפרטיים של הרוכשים.

      

102. ייתכן כי לאור ניסיון העבר, מצופה היה כי התובע יפרט יותר מה הם פרטי הזיהוי של הרוכשים, ואולם, כפי שניתן להתרשם ממכתבו של מר בן עזרא מיום 29.8.2012, הוא לא ביקש מספרי תעודות זהות של הרוכשים, אלא רק השמות שלהם. מכאן - דומה כי בנסיבות אלו, לפני שמיהרה הנתבעת במתן הודעת הביטול של ההתקשרות, ראוי היה כי תפנה לתובע ותבקש ממנו את השלמת החסר, שכן חוסר הבהירות נבע ממכתבה היא דווקא.

      

103. על כן, לטעמי, אין די בנימוק האמור כדי להביא לבטלות ההתקשרות.

      

     הנימוק השני - אי-תשלום היתרה

      

104. גם כאן, לא השתכנעתי דיה כי היה בטעם זה הצדק לביטול ההתקשרות, שכן גם ממכתבו של מר בן עזרא מיום 29.8.2012, לא מצאתי בו כל התראה לביטול ההתקשרות בשל אי-תשלום יתרת התמורה.

      

105. בהקשר זה יוער כי בדומה ליתר רכיבי ההתקשרות השנייה, גם לעניין אופן ומועד תשלום יתרת התמורה, לא נערך בין הצדדים חוזה התקשרות כתוב. פרטי ההתקשרות נלמדים מהתנהגות הצדדים ובפרט, מדפי החשבון והקבלה שהונפקו על-ידי הנתבעת ביום 19.8.2012, במעמד תשלום המקדמה על סך 10,000 ₪.

      

106. לפי סעיף 7(א) בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"), הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית. הפרה יסודית, לפי החוק המוזכר (סעיף 6), היא הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית. לפי סעיף 7(ב) בחוק האמור: "היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה". לפי סעיף 8 בחוק האמור: "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה - תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה".

      

107. מלבד זאת שלא הוכח כי מדובר בהפרה יסודית של ההתקשרות, אלא שלא נראה כי ניתנה לתובע הזדמנות נאותה, בעיקר התראה ברורה, שמצביעה על החסרים; ודוק: ציון הצורך בהצגת מספרי תעודות הזהות של הרוכשים וכן תשלום יתרת התמורה תוך פרק זמן מסוים.

      

108. לפי הוראת סעיף 26 בחוק החוזים, ניתן להשלים פרטים בחוזה שלא נקבעו בו, זאת לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, "ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". בפסק הדין בעניין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995), נקבע בין השאר, כי ניתן להשלים פרטים חסרים בחוזה על-פי הנוהג. לפי הוראת סעיף 25(א) בחוק החוזים, חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו [ראו והשוו: ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום, מיום 6.6.2013].

      

109. בהליך לפניי, הצדדים ובכללם הנתבעת, לא הניחו לפני בית המשפט חוזים אחרים לדוגמה, נוהל או הנחיות, או כל הסדר אחר שמעגן הוראות בדבר אופן ומועדי תשלום עבור חלקות קבר. קיים יסוד סביר להניח בנסיבות אלו כי לוּ נושא זה היווה נושא יסודי בעיני הנתבעת אשר הפרתו היה בה להביא לביטול ההתקשרות - הדבר היה מקבל ביטוי בהסכמות בעל-פה, בכתובים במעמד ביצוע ההתקשרות, ולכל המאוחר, במכתבו של מר בן עזרא מיום 29.8.2012.

      

110. לעומת הנתבעים, התובע הניח הסבר הגיוני בנדון ולפיו, הוא ביקש "לקזז" את יתרת התמורה מהכספים שמגיעים לו בגין גבייה ביתר עקב ההתקשרות הראשונה. הסבר זה אינו מופרך לחלוטין מהטעם שגם מר בן עזרא, אשר אינו חולק על עצם ההתקשרות השנייה, באותו מעמד הוא שוחח עם התובע עקב טענת האחרון בדבר גביית יתר, ובהתאם אף נרשמו הפתקים בכתב ידו ואשר העתקם הוצגו עם ראיות התובע. כך שיש יסוד סביר להניח כי הצדדים כרכו בין יתרת תשלום התמורה עבור ההתקשרות השנייה לבין גביית היתר שבמסגרת ההתקשרות הראשונה.

      

111. יתירה מכך, גם בהנחה שהנתבעים סברו כי דין ההתקשרות להתבטל בשל היותה התקשרות מרוכזת כך שקם חשש כלשהו לסחר בחלקות קבר, גם כאן - לא מצאתי כי קיים כל חשש כזה, וממילא נחה דעתי כי התובע, כשלוח, רשאי היה לרכוש חלקות קבר בשמם ובמקומם של אחרים ותפקידה של הנתבעת היה לעמוד על המשמר ולוודא כי רכישה כאמור מתבצעת לפי הדין ועבור הרוכשים הספציפיים. בנדון כאמור, נפל פגם, כפי שעמדתי על כך לעיל לעניין ההתקשרות הראשונה, פגם שלדידי הוא בר-ריפוי.

      

     ההתקשרות השנייה - סיכום ביניים

      

112. על-יסוד האמור, משלא מצאתי כי הודעת הביטול של ההתקשרות השנייה ניתנה כדין, נקבע בזאת כי ההתקשרות השנייה שרירה ומחייבת את הצדדים, בכפוף להשלמות הבאות.

      

113. מורה בזאת לתובע להשלים את תשלום יתרת התמורה המתחייבת, זאת בצירוף הפרשי הצמדה מיום 19.8.2012 ועד יום מתן פסק הדין. אזכיר בהקשר דנן כי אין מחלוקת על כך שהרוכשים הם תושבי חוץ (שורות 22-18, עמוד 18), כך שהגבלת התעריף אינה חלה. כמו כן, משלא בוצע תשלום היתרה בסופו של יום בשל הודעת הביטול מטעם הנתבעת, איני סבור כי קיים הצדק לחייב את התובע לשאת גם בריבית. מסכום החישוב המוצמד, יש לנכות כמובן, את הסך 10,000 ₪ שכבר שולם.

      

114. בדומה לריפוי הפגם שדבק בהתקשרות הראשונה, גם כאן, מורה לתובע להמציא לנתבעת רשימת סדורה ומרוכזת שתכלול את פרטי הזיהוי המלאים (לרבות כתובות מגורים) של רוכשי חלקות הקבר תוך סימון מספר החלקה ליד שמו של כל רוכש. הנתבעת תנפיק שטרות מכר בהתאם. כמו כן, התובע ימציא לנתבעת גם צילום תעודת זהות של כל רוכש וכן ייפוי כוח מקורי ועדכני חתום על-ידי הרוכש, שמייפה את כוחו של התובע לבצע כשלוחו את עסקת הרכישה במקומו ומאשר את גובה הסכום שישולם עבור הרכישה.

      

     התביעה נגד הנתבעים 4-2

      

115. התובע הגיש כאמור את תביעתו גם נגד הנתבעים 4-2, שכן לדידו, הם חבים כלפיו באופן אישי ולא רק בהיותם אורגנים בעמותה או בחברה.

      

116. תחילה, ביחס לתביעה האישית כנגד מר כהן (הנתבע 4) - התובע לא הניח עילת תביעה אישית נגד הנתבע דנן. כפי שניתן להתרשם מחומר הראיות, מעדות התובע (שורות 17-14, עמוד 17) וגם מעדות מר כהן (שורות 33-31, עמוד 31), מר כהן לא פגש את התובע וכמעט לא היה עמו בקשר בענייני רכישותיו.

      

117. ביחס לתביעה האישית כנגד מר מויאל (הנתבע 3) - גם כאן, לא הוכח כדבעי קיומה של עילת תביעה אישית נגד נתבע זה. כפי שניתן ללמוד מחומר הראיות, מר מויאל היה שותף בקבלת החלטות בשם העמותה בעניינו של התובע. ואולם, גם אם החלטות העמותה בנדון נפל בהן פגם, לא השתכנעתי כי בפועלו כאמור פעל מר מויאל ממניעים אישיים שיש בהם להקים עילת תביעה אישית נגדו. אין מחלוקת כי רכישת חלקות הקבר נעשתה בין התובע לבין החברה או העמותה ולא אדם ספציפי. הנתבע 3, כיתר הנתבעים 2 ו-4, אינם צדדים להתקשרויות.

      

118. ביחס לתביעה האישית כנגד מר בן עזרא (הנתבע 2) - אכן, בשונה משני הנתבעים 4-3, מר בן עזרא היה מעורב יותר בענייניו של התובע. בין השאר ובפרט, ביצירת ההתקשרות השנייה שנכרתה באמצעות מר בן עזרא. עם זאת, לא מצאתי בחומר שהונח לפניי עילת תביעה מוצקה נגדו. שכן, ההחלטה לבטל את ההתקשרויות היא החלטה ארגונית שנתמכה גם על-ידי המשרד לשירותי דת, כפי שעולה מהמכתב מיום 14.11.2016.

      

119. לאחר כל אלה, דין התביעה נגד הנתבעים 4-2 - נדחית.

      

     העתירה לפסיקת פיצוי עונשי ופיצוי בגין עוגמת נפש

      

120. התובע עותר לחיוב הנתבעים לפצות אותו בפיצוי עונשי וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 100,000 ₪, זאת נוכח התנהלותם בעניינו במשך השנים, וכדבריו (סעיף 411 בכתב סיכומיו): "התנהגותם עולה כדי עוולה חמורה, הולכת שולל, גזל והונאה שבוצעו כלפיו".

      

121. אשר לפיצוי העונשי - לפי ההלכה הפסוקה, פיצוי עונשי, הוא חריג לדיני הפיצויים הרגילים אשר נועדו להציב את הניזוק במקום שבו היה אילולא אירוע הנזק. פיצוי כאמור נפסק במקרים חריגים שבהם מדובר בהתנהגות של המזיק שהיא מכוונת, מקוממת במיוחד ויש מקום להביע סלידה ממנה. פסיקת פיצוי בכגון-דא נועדה להעביר מסר עונשי-הרתעתי.

      

     בפסק הדין בעניין ע"א 9656/03 עיזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר יהורם, מיום 11.4.2005, בחוות דעתו של כבוד השופט א' רובינשטיין (פסקה לד), צוין בין השאר:

      

      

      

     "...הרציונל מאחורי הפיצויים העונשיים אינו "ריפוי" או "תיקון", כדרך המסורתית של דיני הנזיקין, אלא עונש והרתעה. רציונל זה אינו פשוט ואינו מובן מאליו במשפט האזרחי, אך יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל. בפיצויים עונשיים, על פי פסק הדין, יש לנהוג בהסתייגות או בזהירות, וגם בגדרי המשפט המשווה נעה המטוטלת לכאן ולכאן, יש המצמצמים ויש המרחיבים, אך-כדברי בית המשפט - "פסיקת הפיצויים העונשיים מתמקדת בדרך כלל בעוולות כוונה, כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי. שיטות משפט שונות הכירו באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים גם בתביעות המתבססות על עוולות הרשלנות, אולם בתי המשפט עושים זאת, על פי רוב, במשורה ובמקרים חריגים"

      

     [ראו גם: ע"א 4576/08 ליה עטרה בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס, מיום 7.7.2011, חוות דעתו של כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו אז), השופט א' ריבלין (פסקות 45-35)]

      

122. חרף ההתנהלות העגומה של הנתבעת (שמצדיקה פיצוי בגין זאת), איני סבור כי התנהלות זו מקוממת או זדונית. שכן, לא ניתן להתעלם מרקע הדברים; כזכור - החלטות הנתבעת ניתנו על רקע חקירות ובמהלך ביקורות עומק בנוגע להתנהלות העמותה, חברת קדישא ואורגנים אצלן, ובהמשך נמצא - כפי שנטען על-ידי הנתבעים - מעילות כספיות בהיקפים נרחבים. כפי שניתן היה להבין גם, באופן כללי (כי אם לא הוצגו התכתבויות ותיעוד רבים), פעילות העמותה והחברה היו מלוות ומפוקחות בשלבים מסוימים על-ידי המשרד לשירותי דת. על כן, עולה הרושם לפיו הנתבעים פעלו כפי שפעלו, ככל הנראה, מתוך סברה או אמונה שלהם לפיהן הם נוהגים בזהירות יתר בנסיבות העניין שמא תיפול שגגה תחת ידם מעצם ההתקשרויות עם התובע.

      

123. הגם שיש לברך על תהליכי ההבראה וזהירות היתר המתחייבת, ודאי עת עסקינן במשאבי ציבור - ואולם, אין באמור כדי להצדיק פגיעה בזכויות ובאינטרסים של אחרים, בפרט, בנושא כה רגיש. אחרת - הדבר יהיה בבחינת תיקון עוול בעוול. דומה כי ניתן היה לנקוט באותן אמות מידה של זהירות והקפדה אך באמצעים מידתיים יותר כך שהטעון תיקון יתוקן בהדרגה, תוך שמירה על האינטרסים החוקיים של הנוגעים בדבר. כלשון מר כהן בעדותו: "היו תיקוני ביניים" (שורה 4, עמוד 34), וכלשון מר מויאל בעדותו: "רצינו לסגור את העניין של העבר, כל מה שהיה עם החברה קדישא הקודמת רצינו לסגור בצורה מכובדת" (שורות 11-10, עמוד 41).

      

124. לאחר שקלול האמור, בנסיבות ההליך, אין מקום לפסיקת פיצוי עונשי כמבוקש.

      

125. אשר לפיצוי בגין הנזק שאינו ממוני - לפי סעיף 13 בחוק התרופות: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". לא אחת נפסק כי בפסיקת הפיצויים בראש נזק זה, על בית המשפט להשוות לנגד עיניו את העיקרון לפיו מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר [ע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי, פ"ד לה(4) 31 (1981)], בכל מקרה, סעיף 13 בחוק התרופות, לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים.

      

126. מחומר הראיות בתיק, לא התרשמתי כי התובע "התחמק" ממתן תשובות או מהעברת נתונים כשהוא נדרש לכך על-ידי מי מהנתבעים. התובע טען לפני נציגי הנתבעת, באופן עקבי, כי רכש את חלקות הקבר, בשמם של קרוביו ויקיריו, וההתקשרויות היו כדין. למעשה, זולת הסכום של 24,000 דולר ארה"ב שנטען מפי התובע כי שולם במזומן למזכ"ל, כל יתר התשלומים בוצעו באופן שקוף ומתועד. לטעמי, לוּ פעלה הנתבעת בעניינו של התובע, באופן מתון יותר, דומה כי הדבר היה בא על פתרונו מבלי להידרש להליך משפטי. חרף זאת, בחרה הנתבעת לייחס לתובע טענה חמורה לפיה הוא "סוחר" בקברים למטרות רווח, טענה שלא הוכחה. החיפזון שבו הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול ההתקשרויות עמו, והתנהגותה כלפיו למשך שנים, ללא ספק, גרמו לעוגמת נפש רבה, ולא רק. התנהלות זוּ לבטח יצרה חוסר ודאות מוחלט - על כל הדאגה והטרדה שנובעות מכך - בנוגע לגורל חלקות הקבר שנרכשו; ודוק: לעצם השאלה - האם ניתן להשתמש בחלקות אלו במקרה שמי מהרוכשים, חלילה, הולך אל בית עולמו.

      

127. על-יסוד האמור, דין התביעה לפסיקת פיצוי עונשי - להידחות, ודין התביעה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש - מתקבלת. הנתבעת תפצה אפוא את התובע בגין נזק לא-ממוני, בסך 20,000 ₪.

      

     סיכום

      

128. על יסוד האמור, התביעה מתקבלת, באופן זה, שניתן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו שתי ההתקשרויות - הראשונה משנת 2006 לרכישת 11 חלקות קבר והשנייה משנת 2012 לרכישת 7 חלקות קבר - תקפות ומחייבות את הצדדים.

      

129. מורה בזאת לנתבעת 1 להשיב לתובע את הסכום שנגבה ביתר, שהוא ההפרש בין סך 110,000 דולר ארה"ב לפי שער הדולר ביום 6.6.2006 לבין הסך המירבי הכולל המחושב לפי התקרה הקבועה בתוספת שבחוק נכון למועד ביצוע ההתקשרות (תעריף יסוד 11,000 ₪ אך בשיעור 130%) ועבור 11 חלקות קבר. לסכום ההפרש יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בחישוב החל מיום 10.6.2015 עד מועד מתן פסק הדין.

      

130. מורה בזאת לתובע לשלם את יתרת התמורה המוסכמת בהתקשרות השנייה, כשהיא מחושבת לפי סך 4,000 דולר ארה"ב (לפי שער הדולר ביום 19.8.2012) עבור 7 חלקות קבר. לסכום החישוב יתווספו הפרשי הצמדה מיום 19.8.2012 ועד מועד מתן פסק הדין, וכמובן יש לנכות מהסכום האמור את סך המקדמה ששולמה.

      

131. לריפוי הפגמים שעמדתי עליהם לעיל, מורה לתובע להמציא לנתבעת 1 רשימה סדורה ומרוכזת שתכלול את פרטי הזיהוי המלאים (לרבות כתובות מגורים) של רוכשי חלקות הקבר - הן בהתקשרות הראשונה הן בהתקשרות השנייה - תוך סימון מספר החלקה ליד שמו של כל רוכש. בהתאם לכך, על הנתבעת 1 לתקן בהתאם את שטרות המכר הקיימים ולהנפיק שטרות מכר חדשים עקב ההתקשרות השנייה. כמו כן, מורה בזאת לתובע להמציא לנתבעת 1 גם צילום תעודת זהות של כל רוכש וייפוי-כוח מקורי ועדכני חתום על-ידי הרוכש, שמייפה את כוחו של התובע לבצע כשלוחו את עסקת הרכישה במקומו ומאשר את גובה הסכום ששילם או ישלם עבור הרכישה.

      

132. הצדדים ישלימו את האמור בסעיפים 131-129 לעיל, תוך 60 יום.

      

133. הנתבעת 1 תשלם לתובע גם פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.

      

134. בהינתן תוצאת ההליך - בפרט: קבלת התביעה נגד הנתבעת 1 ודחייתה נגד הנתבעים 4-2 - תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובע בסך כולל 15,000 ₪ וכן בשכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כדין בסך כולל 35,000 ₪.

      

135. הסכומים האמורים בסעיפים 134-133 לעיל, ישולמו לתובע, כמפורט לעיל, תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

      

     זכות ערעור כקבוע בדין.

      

     המזכירות - להודיע לצדדים ולהמציא להם את פסק הדין בדואר רשום.

      

     ניתן היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.