ש' נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

ש.ד. להלן:"הנושה"

פתח דבר

1. בפני התנגדותו של הנושה- ש.ד. (להלן- "ד'" או "הנושה") לבקשת החייב בתיק שבכותרת –מ.ש. (להלן-"ש'" או "החייב") להכריזו כפושט רגל, ועמדת הנושה נתמכת בהמלצות המנהל המיוחד המבקש את ביטול ההליך. 

    

2. ההתנגדות הראשונית של הנושה הוגשה עוד בטרם ניתן צו הכינוס ביום 28.12.14 (להלן-"ההתנגדות"). לאחר מתן צו הכינוס, הגיש הנושה במסגרת הליך הפש"ר תביעת חוב, שהועמדה ע"ס 407,500 ₪, ואשר מקורו לפי הנטען בחובות של חברת נ.י ניקו יזמות (להלן-"החברה") שהקים החייב תוך רישום הנושה כבעל המניות בה וזאת, לפי הנטען, תוך ניצול כושרו השכלי, תמימותו, חוסר ניסיונו ובורותו של הנושה בניהול עסקים וחברות.

    

3. יש לציין כי גם בעניינו של הנושה ניתן צו כינוס ביום 26.3.14 במסגרת תיק פש"ר 12308-02-14 והוא הוכרז פושט רגל ביום 14.4.16.

    

4. עוד יצויין כי בהליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של הנושה, הגיש החייב תביעת חוב ע"ס 231,813 ₪ בגין שכר עבודה לתקופה שמיום 1.3.11 ועד 4.10.13 (להלן-"תביעת החוב") ובמסגרתה טען ש' כי הוא הועסק בחברה כשכיר תוך שייחס לד' חיוב אישי בדרך של הרמת מסך בעילת מרמה ו/או התחייבות חוזית על יסוד "הסכם העסקה" שנחתם בין ד' לש' ביום 13.2.11.

    

5. תביעת החוב נדחתה בהחלטת הנאמנת שם, עו"ד שירי ולטמן (להלן-"הנאמנת"), מיום 5.4.16, לאחר שהנאמנת העדיפה את גרסת ד' ולאחר ששוכנעה שמעמדו של ש' בחברה לא היה מעמד של עובד שכיר. על החלטת הנאמנת מיום 5.4.16 לדחות את תביעת החוב הגיש ש' ערעור בתיק פש"ר 54599-09-16 שהדיון בו אוחד בהתאם להחלטתי מיום 3.1.17, עם הדיון בתיק הפש"ר של החייב.

    

6. פסק דין זה עוסק איפוא בהתנגדות ד' לבקשת ש', המלצות בעלי התפקיד לביטול ההליך ובערעור שהגיש ש' על הכרעת הנאמנת בתביעת החוב בפש"ר 54599-09-16.

    

7. בטרם אדון בטענות הצדדים אבקש להתנצל על העיכוב במתן פסק הדין שנבע מטעות בעטיה לא הושלמה הכנת פסק הדין בתיק במועד שתוכנן על ידי.

    

   התנגדות הנושה ד':

    

8. כעולה מההתנגדות שהוגשה לתיק ביום 15.12.14 וכן מדו"ח המסכם מיום 26.5.16 (להלן-"הדו"ח המסכם") מטעם המנהלת המיוחדת דאז (עו"ד שרית בוטנסקי בר –רבי ז"ל) (להלן-"המנהלת המיוחדת"), הנושה טוען כי החייב, שהוצג לו על ידי מכר משותף כאדם אמין ומקצועי שנקלע לבעיה, ניצל את הנושה בכך שפנה אליו והצליח לשכנע אותו להקים "חברה" בה יירשם הנושה כבעל המניות כאשר בפועל החייב הוא זה שאחראי לניהולה ואילו הנושה מהווה למעשה "חותמת גומי" למעשיו. נטען כי לאחר ששוכנע על ידי החייב, הנושה פתח את החברה ובמשך כשנתיים וחצי נעשק ע"י החייב תוך שהוא מנצל את כושרו השכלי, תמימותו הרבה, חוסר ניסיונו ובורותו בניהול עסקים וחברות ומבלי שהוסברה לו המשמעות של היותו בעלים ומנהל של חברה.

    

    

    

9. נטען כי החברה נקלעה לקשיים ומעולם לא הרוויחה וכי בניגוד להבטחותיו של החייב, הנושה מצא את עצמו שקוע בחובות רבים בגין כספים שהשקיע מכיסו בחברה והתחייבויות שנטל על עצמו כאשר הכל נעשה לבקשת החייב שהבטיח לנושה כי יוחזרו אליו כספים וכי גם הוא (החייב) ישקיע כספים בחברה, אך לא עשה כן. הנושה טען, בין היתר, כי החייב היה סוכן של חברה למוצרי טיפוח בשם ניו סקין ונהג לחייב את החברה (ניקו יזמות) ברכישת מוצרים ובפועל שלשל לכיסו את ההכנסות שהגיעו לידיו מרכישות אלה מכוח היותו סוכן של אותה חברה (ניו סקין).

    

10. עוד נטען בהתנגדות כי בשל מעשיו של החייב, נאלץ הנושה בסופו של יום לסגור את החברה ואז התברר לו כי הוא חב אישית בגין חובות החברה כלפי בנקים וספקים בסכומים העולים כדי 300,000 ₪ לערך. לאור המתואר, נטען כי הנושה הגיש בקשה לפשיטת רגל וכפי שציינתי לעיל הנושה הוכרז פושט רגל ביום 14.4.16 בתיק פש"ר 12308-02-14.

     

11. עוד יש לציין כי בשנת 2013 הגיש הנושה כנגד החייב תביעה כספית ע"ס 100,000 ₪ לבית המשפט השלום בקריות (ת.א. 44475-09-13) בגין החובות והנזקים הכספיים שנטען כי נגרמו לנושה בגין מעשיו המתוארים של החייב, ואולם, נוכח מתן צו הכינוס בעניינו של החייב בהליך זה, עוכבו ההליכים בתביעה בהחלטת כב' השופט מאזן דאוד מיום 8.1.15 והנושה הופנה להגשת תביעת חוב שהוגשה במסגרת הליך הפש"ר דנן.

     

12. מהדו"ח המסכם עולה כי הנושה טען בכתב התביעה, בין היתר, כי החייב דרש ממנו במהלך ניהול החברה לשכור דירה ע"ש החברה שתשמש למגורי עובדים כאשר בפועל מי שהתגורר בדירה הוא החייב בעצמו. בנוסף טען הנושה כי לאחר שבנק לאומי פנה אליו ודרש כיסוי מלוא האשראי וההלוואות שניתנו לחברה, פנה לחייב אשר הבטיח לו כי החברה תישא בתשלום. עוד טען הנושה כי החייב פנה אליו לצורך תשלום שכר לעובדים בסכום של 5,500 ₪ כאשר הובטח לו כי הכסף יוחזר לו מהכנסות עתידיות של החברה. הנושה טען עוד כי הוא נאלץ לשלם מכיסו חובות שכ"ט לעורך דין שטיפל בתביעה שהוגשה כנגד החברה על ידי בנק לאומי לאחר שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה.

     

13. עוד עולה מהדו"ח המסכם, כי הנושה המציא למנהלת המיוחדת דאז אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה מיום 23.10.13 כנגד החייב על עבירת גניבה וקבלת דבר במרמה ועל פי אותה תלונה החייב גנב ציוד משרדי ממשרדי החברה.

     

14. הנושה טען עוד בהתנגדות כי החייב אף הונה את אשתו לשעבר (קלודין ש') ובתו הנכה (מורן ש') שאף הן מצויות בהליך פש"ר ולאור כל האמור טוען הנושה כי יש לבטל את צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב.

     

    טענות החייב בפני המנהלת המיוחדת:

     

15. מהדו"ח המסכם עולה כי החייב טען בחקירתו כי הוא עבד כשכיר אצל הנושה במשך כשנתיים וחצי (משנת 2011) כאשר לטענתו הנושה לא דיווח עליו לרשויות וכי הנושה חייב לו סך של 230,000 ₪. בהקשר זה הפנה החייב לתביעת החוב שהגיש בתיק פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של ד'.

     

16. החייב טען עוד בחקירה כי הוא הכיר את הנושה ד' באמצעות חבר משותף ולטענתו לאחר היכרות קצרה הקים הנושה חברה תוך שהוא מסתמך על קשריו וכישוריו של החייב וכי החייב לא קיבל שכר בעד עבודתו אלא ביצע קניות באלפי שקלים דרך כרטיסי האשראי של החברה. החייב מסר עוד בחקירה כי הוא המשיך לעבוד בחברה על אף שלא קיבל שכר מאחר שקיבל דירה מהחברה וציפה לקבל את שכרו.

     

17. עוד עולה מהדו"ח המסכם כי החייב, בכתב ההגנה שהגיש מטעמו בהליך האזרחי שפתח כאמור הנושה כנגדו, טען כי כל מה שהועלה בכתב התביעה הינו מצג שווא וקנוניה רחבת ידיים כנגדו וכי הנושה הגיע לרשם החברות בתאריך 3.9.13 וביקש למנות את החייב כדירקטור כאשר החייב מעולם לא נתן הסכמתו למינויו כדירקטור. עוד נטען כי ביום 1.10.13 נמסר לידי החייב כתב התביעה שצורף אליו כתב מעו"ד המייצג את הנושה בו נדרש החייב להדיר את רגליו ממשרדי החברה ולהחזיר את המפתחות. החייב הוסיף כי הוא פנה לרשם החברות בדרישה להסרת רישומו כדירקטור ללא הסכמתו בצירוף תלונה למשטרה מיום 5.11.13.

     

    עמדת המנהלת המיוחדת בדו"ח המסכם מיום 26.5.16

18. בדו"ח המסכם מיום 26.5.16 דיווחה המנהלת המיוחדת כי מממצאי החקירה ומתביעות החוב שהוגשו, טרם בדיקתן, נמצאו סתירות ואי דיוקים בכל הקשור לאופן היווצרות החובות.

     

     

19. מצד אחד, ציינה המנהלת המיוחדת, החייב הצהיר כי עיקר החובות הינם כפועל יוצא מהסתבכותו בעסקי השיפוצים ובחקירתו מסר כי אשתו לשעבר נהגה לפזר שיקים ללא ידיעתו וללא הסכמתו. מצד שני, ממסכת העובדות, המסמכים המצויים בתיק והממצאים שעלו בחקירה שבוצעה ע"י מחלקת הכונ"ר, עולה, לעמדת המנהלת המיוחדת, תמונה לפיה עסקינן בחייב, שפועל בדפוס קבוע, לכאורה, של הקמת חברות באמצעות אחרים, בעוד שהוא משמש כ"שכיר" בלבד בעסקיו, בכך למעשה יוצר חובות של שמם ומתחמק מחובות אלו, ובכך מסבך את אותם אנשים תמימים שהאמינו בו.

     

20. בהקשר זה ציינה המנהלת המיוחדת לדוג' את אשתו לשעבר של החייב (קלודין ש'), בתו (מורן ש') ורובי מאיר שהייתה במערכת יחסים עם החייב- דווח כי שלוש אלה נקלעו להליכי פשיטת רגל וכי לפי התמונה העולה מנתוני המקרים החייב הוא זה שיצר אותם חובות בגינם נקלעו להליכי פשיטת רגל.

     

21. לעניין הנושה ד', המנהלת המיוחדת ציינה כי זה האחרון המציא לה מסמכים רבים שלטענתו יש בהם כדי להוכיח את חוסר תום ליבו של החייב, בין היתר, הקלטות שלטענת ד' מעידות על בידוי ראיות וסחיטה באיומים שנקט החייב כנגד הנושה. לעמדת המנהלת המיוחדת כפי שדווחה בדו"ח המסכם, דברי החייב בחקירתו לפיהם לא קיבל שכר מעולם מהחברה וכי ניתן לו כרטיס אשראי של החברה לצורך רכישת אוכל, וכן תשלומי מים, חשמל וארנונה ששולמו על ידי ד', מעלים תמיהה רבה וכי לא ברור מתשובת החייב מדוע המשיך לעבודה בחברה כאשר מעולם לא שולמה לו משכורת על ידה. המנהלת המיוחדת הוסיפה כי גם מתמלילי השיחות שהמציא הנושה, עולה כי מי שבפועל ניהל את החברה היה החייב ש' כאשר תפקידו העיקרי של הנושה היה מילוי אחרי הוראותיו.

     

22. לגבי הטענה לחוסר תום לב ביצירת החובות, המנהלת המיוחדת ציינה כי באותו שלב ומשטרם נבדקה מסכת הראיות ומשתביעת החוב שהגיש הנושה טרם נבדקה והוכרעה, לא ניתן לקבוע חד משמעית כי מדובר בחוסר תום לב ממשי ביצירת החוב דנן. ואולם בהמשך המנהלת המיוחדת ציינה כי היא סבורה שיש לבטל את הליך, הן בשל התנהלות החייב בהליך והן בהעדר הוכחה כי החובות נוצרו בתום לב ובין היתר, ציינה כי החייב לא הוכיח כי חובו לנושה ד' נוצר בתום לב. בהקשר זה חזרה המנהלת המיוחדת והדגישה כי מדובר בחייב הפותח עסקים שונים, בזה אחר זה (לדוג': עסקי השיפוצים, עסקי הדפסות, עסקי תיווך, עסקי ביטוח ועוד) תוך שהוא רושם עסקים אלה על שמם של אחרים כאשר הוא משמש למעשה "הרוח החיה" בעסקים אלו. וכל זאת, הוסיפה, בזמן שהחייב מסובך בחובות כבדים משנות ה-80 ובכך למעשה מסבך את האנשים שנתנו בו אימון. המנהלת המיוחדת סבורה שאין להתעלם מהתנהלות זו של החייב וכי יש להוקיעה ולכן ביקשה לבטל את ההליך, בין היתר, לאור התנהלות זו.

     

23. בדו"ח המסכם ציינה המנהלת המיוחדת טעם נוסף לביטול ההליך והוא חוב עצום בדין קדימה למס הכנסה לשנים 1996-1998 (סך 339,675 ₪ שנתבעו בדין קדימה מתוך תביעת החוב ע"ס 3,762,375 ₪) כך שלא תהא תועלת לנושים מניהול ההליך. טעם נוסף שצויין בדו"ח לביטול ההליך הוא החוב למוסד לביטוח לאומי שלעמדת המנהלת המיוחדת נוצר בחוסר תום לב ואשר מקורו בתביעה שהגיש המוסד לביטוח לאומי כנגד החייב להחזר גמלה ששולמה לחייב שלא כדין לאחר שמסר מידע כוזב לעניין עבודה ומגורים עם בת הזוג.

     

24. בנוסף לאמור, המנהלת המיוחדת דיווחה עוד כי מחקירה שבוצעה ע"י מחלקת הכונ"ר, עלה כי החייב, שדיווח בהליך כי הוא מתקיים מקצבת נכות בלבד, עובד כמתווך דירות תוך שהוא למעשה מסתיר את הכנסותיו מהכונ"ר, מהמנהלת המיוחדת ומנושיו. עוד עלה כי מקום המגורים שעליו דיווח החייב בהליך הוא בעצם נכס לצורך השכרה במסגרת עבודתו של החייב כמתווך ולמנהלת המיוחדת לא ברור היכן החייב מתגורר. עוד צויין כי ראיה נוספת לכך כי החייב פועל כמתווך, היא הודעה מרשם המתווכים לפיה אגרת רישיון התיווך לשנת 2015 שולמה. לאור האמור, המנהלת המיוחדת טענה כי החייב מנצל לרעה את ההליכים שכן לא הצהיר אמת בכל הקשור לעיסוקו, הכנסותיו מעבודתו כמתווך ומקום מגוריו.

     

     

    תגובת החייב לדו"ח המסכם:

     

25. החייב טען כי בשאלת הסתבכותו הכלכלית, המנהלת המיוחדת הסתמכה על גרסתו של ד' באופן בלעדי מבלי שגרסתו תעמוד במבחן החקירה הנגדית בבית המשפט ומבלי שהוצגו אסמכתאות לטענותיו של ד'. עוד ציין החייב כי המנהלת המיוחדת התעלמה מהעובדה כי ד' עצמו מצוי בהליך פשיטת רגל כך שהגרסה שהעלה בהליך זו חסרת אובייקטיביות.

     

26. החייב טען עוד כי המנהלת המיוחדת לא זימנה לעדות את האנשים שנטען על ידי ד' כי החייב פתח עסקים על שמם תוך שסיבך אותם בחובותיו וכי המנהלת המיוחדת הסתמכה בקביעותיה העובדתיות על סמך גרסתו של ד' בלבד.

     

27. החייב טען עוד כי המנהלת המיוחדת לא הציגה את דו"ח החקירה של הכונ"ר עליו הסתמכה בדו"ח מטעמה במידה רבה, גרסת החוקר לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, לא הובאה ראיה לכך כי החייב עובד כיום או עבד עובר להליך פשיטת הרגל כמתווך.

     

28. החייב מפנה עוד לקביעת המנהלת המיוחדת כי חובותיו ישנים מאוד משנות ה- 80 וה- 90 ובהקשר זה הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.5.09) אשר בו נקבע, בין היתר, כי חלוף הזמן ישמש כמשקל נגד חוסר תום לב שמתגלה ביצירת החוב או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. החייב עוד הפנה להוראות הרפורמה ולהפחתת משקלו של אלמנט תום הלב במסגרת כלל השיקולים.

     

    תגובת המנהלת המיוחדת לטענות החייב:

     

29. בהתייחסה לטענות החייב בתגובה לדו"ח המסכם, ציינה המנהלת המיוחדת כי היא הציגה תמונה מלאה בהתבסס על החלטות שיפוטיות, המעידות על אופן התנהלותו של החייב (בהליך פש"ר של אשתו קלודין ש' ובהליך פשיטת הרגל של רובי מאיר) ולכן לטענתה אין ממש בטענת החייב לפיה מדובר במסקנה עובדתית אליה הגיעה המנהלת המיוחדת בהסתמך על טענותיו של ד' בלבד.

     

30. המנהלת המיוחדת הפנתה עוד להכרעת הנאמנת בתביעת החוב שהגיש החייב בתיק פשיטת הרגל של ד' לפיה כאמור תביעת החוב נדחתה לאחר שהנאמנת שוכנעה כי מעמדו של ש' בחברה לא היה מעמד של עובד שכיר וכי הסכם העסקה אינו אלא הסכם למראית עין בלבד.

     

31. המנהלת המיוחדת הוסיפה כי חומר החקירה מטעם הכונ"ר עליו, בין היתר, הסתמכה בדו"ח המסכם, הינו חומר פנימי שאין מקום להציגו או להעבירו לחייב. בהקשר זה הפנתה המנהלת המיוחדת לסעיף 18ג(ה) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן-"הפקודה") ומכל מקום טענה כי ככל שהחייב סבור כי ממצאי החקירה אינם נכונים, עליו לסתור אותם ולהמציא ראיות סותרות.

     

32. לאחר דיון שהתקיים בתיק בחודש דצמבר 2016, ולאחר החלטתי לאיחוד הדיון בהתנגדות הנושה לבקשת החייב עם הדיון בערעור על החלטת הנאמנת בתיק הפש"ר של הנושה, התקיים בפני ביום 12.3.17 דיון ממושך בו נשמעו החייב, הנושה ומר שאול רוזנצוויג שהגיש תצהיר בתמיכה לטענות החייב, ואל הממצאים שעלו מהדיון אתייחס בהמשך.

     

     

     

     

    סיכומי טענות הצדדים:

    טענות החייב:

33. החייב חוזר בסיכומיו על הטענות שהעלה בתגובתו לדו"ח המסכם וכן על הטענות שהעלה בפני המנהלת המיוחדת ובדיון שהתקיים בפני ביום 12.3.18 ואשר אליהן אתייחס בהמשך.

     

34. החייב טוען כי טענת המנהלת המיוחדת לפיה הוכח לכאורה דפוס פעולה דומה שהחייב נקט בו כלפי אשתו לשעבר, בתו והגב' רובי מאיר, לא הוכחה משאלה לא זומנו להעיד בהליך זה.

     

35. החייב טוען כי התנהלותו של הנושה ד' מעוררת תהיות ותמיהות וזאת החל מהשלב בו החל לבצע הקלטות של החייב במחצית שנת 2012, ולאחר מכן בתאריך 1.9.13 שבו מינה את החייב לדירקטור ללא הסכמתו וידיעתו ובשלב הגשת התביעה הכספית כנגד החייב בבית המשפט השלום בקריות.

     

36. לטענת החייב, התנהלותו של הנושה, מעשיו וגרסתו באשר להסתבכותו הכלכלית בזמן אמת לא היו תמימים כלל ועיקר ונעשו מלכתחילה תוך ידיעה והתמצאות ברורה בנעשה סביבו. נטען כי הטלת ההאשמות המאוחרת בחייב לאחר ההסתבכות הכלכלית אינה יותר מניסיון חסר תום לב מצד הנושה לגלגל את החובות והאחריות לפתחו של החייב, על מנת שגרסתו תאומץ בהליך פשיטת הרגל שלו.

     

37. לעניין מקום מגוריו, החייב טוען כי יש לקבל את גרסתו וכי אינו מסתיר מידע מבעלי התפקיד כפי שצויין בדו"ח המסכם.

     

38. החייב מבקש לדחות את ממצאי החקירה באשר להכנסותיו ועיסוקיו וטוען כי הוא חולה במחלה חשוכת מרפא שבגינה מתקשה לתפקד באופן יומיומי ומפנה לקביעת המוסד לביטוח לאומי שלפיה נקבעה לחייב נכות רפואית בשיעור של 83% בגין אותה מחלה עד לסוף נובמבר 2017. לטענת החייב, עקב מצבו הרפואי אין לו כל הכנסה למעט השלמת הכנסה בסך של 757 ₪ וקצבת נכות בסך 1,302 ₪, ולאור מצבו טען החייב כי אין כל תועלת לנושים בהחזרתו להליכי הוצאה לפועל.

     

     

     

    טענות המנהל המיוחד:

39. המנהל המיוחד בסיכומי טענותיו חוזר למעשה על עמדת המנהלת המיוחדת כפי שנרשמה בדו"ח המסכם לעיל ותומך עמדה זו בראיות שהוגשו בתיק.

     

40. לטענת המנהל המיוחד, אין ממש בטענות החייב לפיהן היה "שכיר בלבד" בחברה והנתונים שהוצגו בתיק מצביעים על כך שמעמדו של החייב בחברה לא היה מעמד של עובד "שכיר בלבד". המנהל המיוחד מוסיף כי הדעת אינה נותנת שעובד שכר יערוב לחובות החברה שבבעלות המעסיק או ישלם מכיסו חשבון חשמל של חברה העומדת לפני ניתוק (כפי שמסר ש' בחקירתו בבית המשפט), גם הציטוטים מתמלילי השיחות שנערכו בין החייב לבין ד' יש בהם לדעת המנהל המיוחד כדי להעיד על אופיו והתנהלותו של החייב ומלמדים שמי שניהל בפועל את החברה היה החייב עצמו כאשר הנושה היה לא יותר מ"חותמת גומי".

     

41. המנהל המיוחד מוסיף כי מעיון מתמלילי השיחות ניתן לראות כי החייב, חרף טענותיו כי לא קיבל שכר, לא פנה אף לא פעם אחת למעסיקו (לכאורה) לקבלת שכר אלא הבטיח כי יעביר כסף מכיסו לחברה והדבר דומה לבעלים של חברה שנדרש לשלם לה כסף מאחר ונקלעה לקשיים, בדרך של הלוואת בעלים או השקעת בעלים.

     

42. המנהל המיוחד טוען עוד כי גם העובדה כי לחייב ניתן כרטיס אשראי של החברה לצורך רכישת אוכל, וכן תשלומי חשמל, מים וארנונה ששולמו ע"י הנושה, מעלים תמיהה רבה בנסיבות.

     

43. כעמדת הנאמנת בהכרעתה בתביעת החוב, גם המנהל המיוחד סבור כי הסכם "ההעסקה" שנחתם בין החייב לד' הינו הסכם למראית עין בלבד כי אין מדובר בחוזה העסקה אותנטי וזאת משנקבע בהסכם כי החייב הוא האחראי הבלעדי לקבלת ההחלטות המקצועיות בחברה ולפעילותה בכל התחומים.

     

44. אשר לסתירות בגרסאות החייב, המנהל המיוחד הוסיף כי החייב הצהיר במסגרת חקירתו בפני המנהלת המיוחדת דאז כי אין לו עבר פלילי ואילו במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 12.3.18 עלה כי כנגד החייב התנהל הליך פלילי בגין זיוף פוליסת ביטוח והחייב הורשע במסגרת הסדר טיעון כאשר הכרעת הדין וגזר הדין לא הומצאו לידי המנהל המיוחד בהמשך להחלטה מיום 12.3.18.

     

45. המנהל המיוחד סבור איפוא כי החייב לא הוכיח כי חובו לנושה ש.ד. נוצר בתום לב, וכמן כן הצביע המנהל המיוחד על קיומו של חוב למוסד לביטוח לאומי שאף הוא נוצר בחוסר תום לב ונובע מדרישת המוסד לביטוח לאומי לקבלת החזר כספי גמלה שקיבל החייב שלא כדין, בין היתר לאחר שמסר מידע כוזב לעניין עבודה ומגורים עם בת הזוג.

     

46. בנוסף התייחס המנהל המיוחד להסבריו של החייב אשר נתמכו בעדותו של רוזנצוויג, בקשר לעיסוקו ולמקום מגוריו, ולעמדת המנהל המיוחד הסברים אלה אינם אמינים ולא ניתן לקבל את גרסת החייב ורוזנצוויג לפיה החייב מתגורר בדירה שהעמיד לו רוזנצוויג, ובתמורה החייב היה מציג את הדירה בפני שוכרים פוטנציאליים, ולטענת המנהל המיוחד גירסה זו נסתרה מראיות אחרות שהוצגו בתיק.

     

    סיכומי הנושה:

     

47. הנושה בסיכומיו חזר על טענותיו הקודמות והצביע גם על כל הסתירות הקיימות לעמדתו בין הגרסאות שמסר החייב בהזדמנויות שונות, ובכלל זה הצביע הנושה על סתירות בגרסאות החייב בכל הנוגע לציוד אותו לקח החייב ממשרדי חברת ניקו יזמות, העלמת המידע ביחס להרשעתו הפלילית של החייב, מקום מגוריו של החייב ועוד'.

     

48. בנוסף הצביע הנושה על כל הראיות התומכות לעמדתו בטענה שלפיה החייב הוא שניהל בפועל את החברה, וכן העלה טענות רבות כנגד עדותו של רוזנצוויג, הליכי פשיטת הרגל שנוהלו כגד אשתו לשעבר ובתו של החייב ועוד'.

     

    דיון והכרעה

     

    ההתנגדות הנושה ובקשת המנהל המיוחד לביטול ההליך:

49. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתשתית הראייתית שהונחה בפני, החלטתי לקבל את התנגדותו של הנושה ד' ולאמץ את המלצות בעלי התפקיד ומטעם זה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל וזאת לאור מכלול הממצאים שהוצגו בפני ולאחר ששוכנעתי כי החייב נהג בחוסר תום לב כלפי הנושה בהקמת החברה ובפעולות שביצע במסגרתה ולהלן אנמק מסקנתי זו;

     

50. בהתאם להוראת סעיף 18ה'(א)(2) לפקודה, הלכה היא כי על חייב המבקש להיות מוכרז כפושט רגל, וליהנות מההגנות אותן מקנה ההליך, נדרש למלא אחר חובת תום הלב המוטלת עליו, וכבר נקבע:

     

    "החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרסת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכינוס ופשיטת הרגל, עובר לדיון בבקשת ההכרזה...

     

    דרישת תום הלב ביצירת החובות, מחייבת בראש ובראשונה את בחינת יחסו של החייב כלפי נושיו. פתיחת דף חדש ביחסי החייב עם נושיו, תוך ויתור סטטוטורי על חלק מחובותיו כלפיהם, הינה פריבילגיה שתינתן לחייב רק אם נהג כלפי בעלי חובו בתום לב, המתבטא בקיום סטנדרטים בסיסיים של התנהלות הגונה (ע"א 5877/92 שפיר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מז(4) 710, 713 (1993) (להלן: ענין שפיר); השוו: עניין גרינברג, בעמ' 814). יתר על כן, אין הצדקה להתיר שמיטת חובות החייב, אם התנהגותו כלפי נושיו בעבר מצביעה על אפשרות ממשית כי הוא עלול לצבור חובות שאינם ניתנים לפירעון גם בעתיד. בגידרה של חובת ההגינות המוטלת על חייב כלפי הנושים נקבע בעבר, כי בית המשפט לא יבוא לקראת אדם שהוציא מנושיו כספים וחפצי ערך במרמה ובטענות שווא (עניין הלבר, בעמ' 1315). הוא הדין באדם שחובותיו נוצרו בעיסקי סרק אותם הפעיל תוך זלזול בנושים (ענין בנבנישתי, בעמ' 207). בדומה לכך, לא ינתן סעד לפושט רגל "מקצועי", הצובר חובות חדשות לבקרים, וחוזר לבית המשפט שוב ושוב בניסיון להינצל מידי נושיו (ענין ולנסי, בעמ' 26; כן ראו ענין אשכנזי, בעמ' 58-59; ע"א 1003/09 מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי ([פורסם בנבו], 4.1.2010); לוין וגרוניס, בעמ' 174; ע"א 5178/92 אליהו נ' הכונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 435, 439-440 (1995))".

     

    [ראו: ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 1.2.2011) פסקה 22 (להלן-"עניין גוטמן"].

     

51. לצורך הכרעה בשאלה האם החייב יצר את חובותיו או חלק מהם בחוסר תום לב, יש להכריע במחלוקת העובדתית המהותית בינו לבין הנושה ד' כפי שתוארה לעיל, שכן קבלת גרסתו של הנושה תביא אותי בסופו של דבר למסקנה כי את החובות בהם חב הנושה כ"בעל מניות" בחברה, במלואם או בחלקם הנכבד, יש לייחס לחייב ובהתאם לתביעת החוב שהגיש הנושה, שטרם נבדקה והוכרעה, סיכוי גבוה מאוד להתקבל והמסקנה המתבקשת תהיה כי החייב יצר את חובו כלפי הנושה בחוסר תום לב השולל ממנו את הזכות להיות מוכרז כפושט רגל.

     

52. לאחר שבחנתי את חומר הראיות והעדויות שהונחו בפני החלטתי להעדיף את גרסתו העובדתית של הנושה על פני גרסתו של החייב בכל הנוגע לנסיבות הקמת החברה ורישומו של הנושה כ"בעל מניות" בחברה ו"מעמדו" של החייב ש' באותה חברה. שכן, התרשמתי כי גרסתו של הנושה אמינה יותר מגרסתו של החייב ומבוססת דיה בתשתית הראייתית שהונחה בפני.

     

    מעמדו של החייב בחברה:

53. אני מסכים עם עמדת בעלי התפקיד בהליך דנן וכן עמדת הנאמנת בהליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של ד' לפיה מעמדו של ש' בחברה לא היה, כפי שטען, מעמד של עובד שכיר וכי ההסכם מיום 13.2.11 שהציג החייב (ועליו, בין היתר, ביסס את תביעת החוב בהליך של ד') אינו אלא הסכם למראית עין בלבד ואין מדובר בהסכם העסקה אותנטי.

     

    אכן מעיון באותו הסכם (שצורף להכרעת הנאמנת בתביעת החוב) עולה, כפי שציינה הנאמנת בתגובתה לערעור על תביעת החוב, כי החייב הוא האחראי הבלעדי לקבלת ההחלטות המקצועיות בחברה ולפעילותה בכל התחומים, לרבות גיוס ו/או פיטורי עובדים, קבלנים וקבלני משנה ותוך שהודגש בסע' 4 להסכם כי צד א' (ד') לא יתערב בהחלטות מקצועיות של צד ב' (ש').

     

54. לעמדתי, אין זה סביר והדעת אינה נותנת שעובד שכיר, שאינו מנהל או בעל מניות בחברה, "יוסמך" לבצע בחברה את התפקידים שפורטו בהסכם מיום 13.2.11 תוך שהודגש כי "בעל החברה" -ד' (שהוגדר בהסכם כמי שמעוניין להעסיק את ש' בתחומי העיסוק השונים של החברה) לא יתערב כלל בהחלטותיו המקצועיות.

     

55. בנוסף הוצגו בפני בית המשפט ראיות רבות לפיהן החייב נהג בפועל כבעל החברה, ולא נהג כלל כעובד של החברה, וכך לדוגמא הוגש מסמך (נ/1) מיום 11.2.13 שלפיו החייב ערב לחובות החברה בהסכם שכירות מול מנהל חברת ד.ג.ש. חניונים בע"מ דובי גסר וכן חתם על ערבות להלוואה שנתנה הגב' יוליה פוסטילניק לחברה (חוב שהצהיר עליו החייב ש' בבקשה למתן צו כינוס).

     

     

    במהלך הדיון שהתקיים ביום 12.3.17 נשאל החייב על ידי כיצד הוא מסביר את חתימתו על מסמך נ/1, כערב לחובות החברה והחייב אישר את חתימתו על המסמך ואת תוכנו, דהיינו שהתחייב באופן אישי להחזיר את חובה של החברה למר גסר והסביר כי ד' שכנע אותו לערוב לאותו חוב של החברה (סך 15,000 ₪ ) עד שיתקבלו כספים המגיעים לחברה ולדבריו " וזה לא קרה ואני נשארתי חתום ערב" (ש' 31-32 בעמ' 12 וש' 1-5 בעמ' 13 לפרוט' הישיבה מיום 12.3.17). לשאלת בית המשפט כיצד היה מוכן לערוב באופן אישי לחוב החברה כאשר אינו רשום כ"עובד החברה" ולטענתו החברה אינה משלמת לו את שכר העבודה לו הוא זכאי, השיב ש' כך: "אני מסביר זאת כאמון, מההתחלה הוא [ד', ש.מ.] העסיק אותי.......ההסכם בא ואומר בין היתר שאני אחראי על העובדים ועל הפעילות שלהם" (ש' 7-11 בעמ' 13 לפרוט' מיום 12.3.17).

     

56. גם גרסה זו של החייב איננה יכולה להתקבל. כאמור לעיל החייב הגיש בתיק הפש"ר של הנושה, תביעת חוב במסגרתה טען כי החברה לא שילמה לו את שכרו החל מיום 1.3.11 ועד לחודש אוקטובר 2013, והנה על פי גירסת החייב קרוב לשנתיים!! לאחר שהחברה חדלה לשלם לו את שכרו הוא מוכן לחתום ערבויות לחובות החברה?! ומנמק זאת באמון הקיים בינו ובין הנושה?! גירסה שכזו אינה מתיישבת עם שכל ישר וחתימת החייב על הערבויות הנזכרות יש בה כדי לבסס את הטיעון שלפיו החייב היה בפועל בעל החברה ועשה בה כרצונו, ואילו הנושה שימש בסה"כ כ"איש קש" מטעמו, וזאת בשל חובותיו הכספיים של החייב שמנעו ממנו להופיע כלפי צדדי ג' כבעל החברה.

     

     

57. תמיכה נוספת למסקנה כי ש' לא היה עובד שכיר בחברה ניתן למצוא בשני דו"חות על העסקת עובדים תושבי ישראל מטעם המוסד לביטוח לאומי בעניינה של החברה ממרץ 2012 ומרץ 2013 (נ/5(1)נ/5(2)) בהם לא מופיע שמו של ש' כעובד של החברה, ולאור הוראות "הסכם ההעסקה" לפיהם החייב הוא "שאחראי לכל פעילות עובדי החברה" (סעיף 5(1)) לא ניתן לקבל את טענות החייב לפיהן הנושה הוא שקבע עבור החייב שלא יוצאו עבורו תלושי שכר, והוא לא ידווח כעובד החברה (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 20-24).

     

58. כך הם פני הדברים גם ביחס להסברים שאותם ניסה החייב לתת לחתימתו על התחייבות לעובדת החברה יוליה פוסטילניק, שבה התחייב כלפיה החייב להשיב לה יתרת הלוואה אישית בסך של 12,000 ₪ "מיד עם קבלת הכספים המגיעים לי ממס הכנסה" וזאת "לפני כל החזר תשלומים שהוא, לש.ד.". בחקירתו אישר החייב כי התכוון להחזרי מס הכנסה המגיעים לחברה (עמ' 20 לפרוט').

     

59. ראיה מהותית נוספת התומכת בגרסתו של ד' ולטעמי יש לייחס לה משקל נכבד בבחינת חומר הראיות, היא תמליל של הקלטות השיחות שד' צירף לתשובתו לתגובת החייב לדו"ח המסכם (תשובת הנושה מיום 11.8.16 והשלמת מסמכים מיום 22.8.16). מדובר בתמליל הקלטות של שיחות שנערכו בינו לבין החייב ביולי 2012 (להלן-"התמליל")כאשר כפי הנטען ש' איים במהלכן על ד' כי "יפיל את חובות החברה עליו אם לא יציית להוראותיו".

     

60. כעולה מעיון בתמליל השיחות, שתוכנן למעשה לא נסתר על ידי החייב –לא בחקירתו בידי המנהל המיוחד בדיון שהתקיים לפני ביום 12.3.18 ולא בכתבי הטענות שהגיש החייב מטעמו לאחר הגשת התמליל בידי הנושה- ניתן להיווכח כי החייב הוא זה שניהל בפועל את החברה, באופן כמעט בלעדי, ואילו ד' אך "הוצב בפרונט" ושימש כ"חותמת גומי" להוראותיו ופעולותיו של ש' בחברה.

     

61. אצטט להלן חלק מהדברים שאמר החייב ש' במהלך השיחות ואשר חלקם צוטט בסיכומי המנהל המיוחד ובדו"ח המסכם מטעם המנהלת המיוחדת דאז:

     

    "אתה התחייבת לחתום על כל דבר שהחברה תזדקק לה"(ש' 17 עמ' 4 לתמליל);

    "אתה תבין, אנחנו היום נמצאים במצב שמה זה אני לא דופק חשבון לאלוהים היום. אתה תלך איתי ראש בראש, אתה תישאר עם ראש שבור, כי אני אפיל את כל מה שיש. את כל החובות על הראש שלך" (ש' 21-23 בעמ' 4 לתמליל);

     

    "לא, אתה לא כלי משחק, אתה משמש נכון לעכשיו כחותמת גומי על פי ההסכם שלנו, כי זה בעצם היתה המטרה מלכתחילה. שאתה בעצם חותמת גומי רשמית. ז"א אתה הוא בעצם כלפי חוץ אתה בעל החברה. אתה המנכ"ל של החברה, אתה בעל החברה ועל פיך ישק דבר. כל מה שישק על פיך זה מה שאני אומר לך להגיד, או מה שאני אומר לך לעשות. זה אף אחד לא צריך לדעת, כי זה -בעצם ההסכם" (ש' 27-29 עמ' 11 וש' 1-3 בעמ' 12 לתמליל);

     

    "שאני הוא בעצם מנהל החברה מאחרי הקלעים. אני פועל ועושה את כל מה שצריך לעשות בחברה, ואתה עושה בדיוק את מה שאני אומר שצריך לעשות, אתה עושה. זה הכל. זה אומר שאתה כן בעצם חותמת גומי." (ש' 5-7 בעמ' 12 לתמליל);

     

    "זה לא שלא תחתום. אתה תחתום כמו גדול..." (ש' 9 עמ' 3 לתמליל);

     

    "...אתה לא תחתום אין לי בעיה, אני ב-חמש דקות סוגר את החברה ומפיל את האמא של האלוהים על הראש שלך ואתה תשבור את הראש עם בנק לאומי, עם כל הספקים וכל מה שיהיה..." (ש' 20-22 בעמ' 3 לתמליל);

     

    "מולי תלמד את החוק. בוא יש הרבה טריקים בבנקאות וגם בכלכלה, שאתה אפילו לא יודע אותם. אחד הטריקים שאני עשיתי בעבר, בחברה לא שלי, של מישהו אחר....גרמנו להם בכוונה הפסדים, כדי שאת ההפסדים מהחברה הזו העברנו לחברה אחרת, זה היה סוג של הלבנת כספים, ......אתה יכול לעשות את זה גם היום. כבר עשו את זה ועושים את זה." (ש' 2-9 בעמ' 22 לתמליל).

     

62. עיון בתמליל מעלה עוד, כפי שהדגיש המנהל המיוחד, כי החייב במהלך שתי השיחות הארוכות הנ"ל, כלל לא העלה את עניין אי תשלום שכר העבודה שלטענתו מגיע לו מהחברה ואף אמר כי יזרים לחברה כסף שמגיע לו ממס הכנסה. כך למשל אמר: "שורה תחתונה, לא רוצים להתווכח איתך. אתה צריך למדוד דבר אחד, אם המצב כרגע לא בדיוק מסתדר כמו שתכננתי או תכננו, או רצינו, או רוצים זה עניין רק של זמן עד שהמצב יסתדר מצויין.......הכסף ממס הכנסה שלי גם יגיע, וזה יכנס, זה יתן לנו אוויר לנשימה ויכסה את כל הדברים" (ש' 18-23 בעמ' 13 לתמליל). בהמשך אמר ש': ".....ברור שכשייכנס הכסף של מס הכנסה אני אכסה לך את המינוס.......אני אכסה לך את הכל" (ש' 2-5 בעמ' 18 לפרוט').

     

    ש' לא הצליח לסתור את הדברים בחקירתו בידי המנהל המיוחד בדיון מיום 12.3.18 וגם תשובותיו בהקשר זה שניתנו בדיון היו לא משכנעות ולא אמינות (ש' 1-9 בעמ' 20 לפרוט').

     

63. דבריו אלה של החייב, כפי שנרשמו בתמליל, אינם מותירים מקום לספק (ככל שנותר ספק כזה) כי מעמדו בחברה לא היה מעמד של עובד שכיר בחברה, אלא של מנהל בחברה ולמעשה "הרוח החיה" בחברה ואילו הנושה ד' הוצב בפרונט ושימש אך כחותמת גומי להוראותיו של ש'.

     

64. לראיות הנ"ל יש להוסיף את הממצאים שעלו בחקירה שבוצעה על ידי הכונ"ר ואשר כפי שתואר בדו"ח המסכם ובסיכומי המנהל המיוחד, העלו תמונה לפיה מדובר בחייב שפועל בדפוס קבוע של הקמת חברות באמצעות אחרים בעוד שהוא משמש כ"שכיר" בלבד בעסקיו, ובכך למעשה יוצר חובות על שמם ומתחמק מחובות אלה תוך שמסבך אנשים תמימים שהאמינו בו. ממצאים אלה, המלמדים על דפוס פעולה מסויים בו נקט החייב כלפי אחרים עובר להליך זה והתואם את גרסתו של ד', מעוגנים במסמכים ובהחלטות שיפוטיות ויש איפוא לייחס להם משקל נכבד בבחינת חומר הראיות שבפני. בהקשר זה אפנה למקרים כפי שפורטו בדו"ח המסכם ובסיכומי הטענות מטעם המנהל המיוחד. להלן אתייחס לשתי דוגמאות:

     

    (א)בדו"ח המסכם דווח כי בתו של החייב (מורן ש') היתה מצויה בהליך פשיטת רגל שמספרו פש"ר 469/07 ומחוות הדעת שהוגשה מטעם הכונ"ר באותו הליך ואשר הוגשה בהליך זה על ידי ב"כ הכונ"ר וסומנה כ/1, עולה כי בתו של החייב גרסה בתצהיר אשר צורף לבקשתה למתן צו כינוס, כי בהיותה בת 18 פתחה חשבון בנק תחת לחץ ואיומים מצד אביה, תוך כדי ניצול מצבה הנפשי והבריאותי כאשר אביה הוא מיופה כח בחשבון. עוד גרסה הבת כי אביה ביצע פעולות שונות בחשבון ללא ידיעתה ואף תוך כדי זיוף חתימתה והסתבכותה הכלכלית נבעה מהחובות שיצר אביה באותו חשבון בנק. הבת גרסה עוד כי אביה אף נקט באלימות קשה כלפי אימה וסיבך אף אותה בחובות עצומים כך שגם אימה היתה באותו מועד מצויה בהליכי פשיטת רגל. לפי מסקנות ב"כ הכונ"ר מחקירת הבת, כפי שדווח באותו דו"ח (כ/1), גרסת בתו של החייב באשר לאופן הסתבכותה בחובות לא נסתרה.

    חשוב לציין כי בהחלטתי שניתנה במהלך הדיון ביום 12.3.17 קבעתי כי חוות הדעת של הכונ"ר בהליך של הבת (כ/1) תוכל לשמש אך ורק כראיה לכך שאכן הוגשה חוות דעת של הכונ"ר בתיק פש"ר 469/07 שבה נטען כי החייב עשה שימוש גם בבתו לצורך ניהול עסק באמצעותה, עובדה שהובילה להכרזתה פושטת רגל, אך יודגש כי לא עלה בידי החייב לסתור בדרך כלשהי את הנטען בדו"ח האמור.

     

    (ב)מקרה נוסף שדווח בדו"ח המסכם הוא המקרה של הגב' רובי מאיר (להלן-"רובי") שהיתה בעבר במערכת יחסים עם החייב והיתה לאחר מכן מצוייה בהליך פשיטת רגל (פש"ר 6177-11-09). במסגרת התצהיר שהגישה רובי בעניין נסיבות הסתבכותה הכלכלית והיווצרות חובותיה (התצהיר הוגש בהליך זה מטעם המנהל המיוחד וסומן ממ/1) גרסה, בין היתר, כי בשלב כלשהו עברה לגור עם החייב ובמהלך אותה תקופה ניצל החייב את תמימותה וגילה הצעיר ושכנע אותה להקים ביחד איתו עסק לעיצוב פנים כאשר העסק ינוהל על ידם בצורה שווה אך יירשם על שמה של רובי ואולם בפועל החייב הוא זה שביצע את ההחלטות המקצועיות ועימו נפגשו הלקוחות. בהליך שלפני דווח כי אכן על פי המסמכים שהונחו בפני המנהלת המיוחדת רובי ניהלה עסק בשם "טצ' –עיצוב פנים" כאשר החייב הצהיר כי עבד באותו עסק כשכיר בלבד.

     

     

    גם בהקשר זה אציין כי בהחלטתי במהלך הדיון ביום 12.3.17 קבעתי כי התצהיר של רובי יוכל לשמש כראיה אך ורק לכך שהוא הוגש במסגרת הליך פש"ר 6177-11-09 וכי לא יוכל לשמש כראיה לעניין התוכן הכלול בו מאחר ורובי לא זומנה לדיון ולא ניתן היה לחקור אותה בחקירה נגדית. ואולם, בעלי התפקיד הפנו לתיק ב"ל 1436/05 שעסק בשתי תביעות של החייב לגמלת הבטחת הכנסה עבור תקופות שונות. בית הדיון האזורי לעבודה בחיפה דחה בפסק דינו מיוני 2006 את שתי התביעות תוך שקבע, בין היתר, כך:

     

    " אין לנו גם ספק בדבר שרובי מאיר, אשר לא היה לה כל ניסיון בניהול עסק כלשהו לפני היכרותה עם התובע, שימשה בידיו כ"כלי בידי היוצר" וככסות לניהול עסקיו השונים בדיוק כמו שבנו קורן שימש לו ככיסוי לפתיחת עסקי הדפוס ברח' אלחנן בחיפה. התובע עבד וניהל את העסקים שהיו רשומים על שם רובי מאיר, וסיבך אותה בחובות כספיים רבים אשר גם גרמו לנתק בינה לבין משפחתה. לא רובי מאיר היתה המעבידה של התובע, אלא התובע היה המעביד ובעל העסק למעשה, כי הוא היה בעל הידע המקצועי והניסיון לניהול עסק מסוגו של "טצ".

    ובהמשך נקבע:

    לאור כל האמור לעיל – אנו קובעים, כי התובע ניהל בכל המועדים הרלבנטיים לתיקים אלה משק בית משותף עם רובי מאיר, העלים את כל המידע הנ"ל בנדון מהמל"ל; השתמש באופן קבוע ביחד עם רובי מאיר ברכב שהיה רשום על שמה. בנסיבות אלה אנו סבורים, כי אין התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה ועל כן - שתי התביעה נדחות בזאת.

     

    אציין עוד כי בהחלטתי מיום 12.3.17 הבהרתי לחייב כי פסק דינו של בית הדין לעבודה הינו פסק דין חלוט שכן החייב לא הגיש עליו ערעור ולכן טענותיו כנגד ממצאי פסק הדין אינן יכולות להתקבל.

     

65. סיכומו של דבר, לאור מכלול הראיות לעיל, אני קובע כי יש לקבל את טענות הנושה, ולפיהן החייב הוא מי שניהל בפועל את כל עסקי החברה, ומי שהיה בפועל בעלי החברה, ואילו הנושה שוכנע על ידי החייב לשמש כבעלים הפורמליים של החברה, ובסיכומו של דבר החייב עשה בחברה כרצונו, הוביל אותה להפסדים כבדים, ו"גלגל" את כל חובות החברה על כתפו של הנושה, בטענה שהוא שימש אך ורק כשכיר בחברה.

     

66. משהוכח כי הגרסה אותה מסר החייב בתצהיר נסיבות הסתבכותו איננה גרסת אמת, ומשהופרכו כל יתר טענותיו של החייב באשר למערכת היחסים העסקית שהתקיימה בינו לבין הנושה, הרי שהוכח בפני כי חלק מהותי מחובות החייב ובכלל זה חובו כלפי הנושה, נוצרו בשל חוסר תום לב של החייב.

     

67. על האמור, יש להוסיף את דפוס ההתנהלות החוזר של החייב כפי שעלה כאמור לעיל מתיקי הפש"ר שנוהלו כנגד בת זוגו ובתו של החייב, את פסק הדין של בית הדין לעבודה שניתן כנגד החייב, את המידע הלא מדויק בלשון המעטה שמסר החייב בנוגע להרשעתו בפלילים, ונתונים נוספים אשר הצטרפותם מניחה בסיס מוצק לקביעה לפיה נסיבות הסתבכותו של החייב "נגועות" בחוסר תום לב, המצדיק לכשעצמו את דחיית בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל.

     

68. על האמור יש להוסיף את התנהלותו של החייב, גם לאחר מועד מתן צו הכינוס, שכן המנהלת המיוחדת דיווחה עוד כי מחקירה שבוצעה ע"י מחלקת הכונ"ר, עלה כי החייב, שדיווח בהליך כי הוא מתקיים מקצבת נכות בלבד, עובד כמתווך דירות תוך שהוא למעשה מסתיר את הכנסותיו מהכונ"ר, מהמנהלת המיוחדת ומנושיו. עוד עלה כי מקום המגורים שעליו דיווח החייב בהליך הוא בעצם נכס לצורך השכרה במסגרת עבודתו של החייב כמתווך ולמנהלת המיוחדת לא ברור היכן החייב מתגורר. עוד צויין כי ראיה נוספת לכך כי החייב פועל כמתווך, היא הודעה מרשם המתווכים לפיה אגרת רישיון התיווך לשנת 2015 שולמה. לאור האמור, המנהלת המיוחדת טענה כי החייב מנצל לרעה את ההליכים שכן לא הצהיר אמת בכל הקשור לעיסוקו, הכנסותיו מעבודתו כמתווך ומקום מגוריו.

     

69. אני מסכים עם עמדת בעלי התפקיד הנ"ל ומאמץ את המלצותיהם לבטל את ההליך גם מהטעמים הנוגעים להתנהלות החייב תוך כדי הליך הפש"ר.

     

70. כך בנושא דיווחי החייב אודות מגוריו, לא ניתן ליישב את הסתירות והתמיהות העולות מדיווחיו, גם לא ניתן לקבל את גירסת רוזנצוויג לפיה סיכם עם החייב שהלה ילון מעת לעת בסלון בדירה שמושכרת על ידי רוזנצוויג לאחרים, ובתמורה יציג החייב את הדירה לשוכרים פוטנציאליים, ובשל כך נרשם מספר הטלפון של החייב מחוץ לדירת רוזנצוויג, והגירסה המסתברת יותר, והנתמכת בעובדה שהחייב דאג לחדש את רישיון המתווך שלו, היא שהחייב עסק גם מעת לעת בתיווך, ובין היתר, טיפל עבור רוזנצוויג בהשכרת דירתו, והתנהלות החייב ביחס למקום מגוריו ועיסוקו אף היא יש בה כדי להעיד על חוסר תום לב מצד החייב בהתנהלות בהליך.

     

71. על כל האמור יש להוסיף את המלצות בעלי התפקיד לביטול ההליך בשל חוב עצום בדין קדימה למס הכנסה לשנים 1996-1998 הגורם לכך שלא תהא תועלת לנושים מניהול ההליך וגם לאור החוב למוסד לביטוח לאומי שלעמדת המנהלת המיוחדת נוצר בחוסר תום לב ואשר מקורו בתביעה שהגיש המוסד לביטוח לאומי כנגד החייב להחזר גמלה ששולמה לחייב שלא כדין לאחר שמסר מידע כוזב לעניין עבודה ומגורים עם בת הזוג.

     

72. לאור מכלול הראיות שכבר פורטו, אינני נדרש לדון בטענות הנושה ביחס לציוד אותו לקח החייב ממשרדי החברה, או בטענות הנוגעות להתנהלות החייב בחברת ניו סקין ודי באמור לעיל כדי לבסס את הקביעה לפיה החייב גם לפני תחילת ההליך וגם במהלכו נהג בחוסר תום לב מהותי ולפיכך ובהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה יש לדחות את בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל, ויש להורות על ביטול ההליך.

     

     

    ערעור ש' על הכרעת הנאמנת בתביעת החוב (פש"ר 12308-02-14):

     

73. כאמור לעיל, החייב הגיש בתיק של ד' תביעת חוב ע"ס 231,813 ₪ בגין "שכר עבודה" שנטען כי ש' זכאי לו מהחברה עבור התקופה מיום 1.3.11 – 4.10.13 ו/או התחייבות חוזית של ד' כלפיו ו/או חיוב אישי והרמת מסך בגין מרמה.

     

74. כפי שפירטה הנאמנת בתגובתה לערעור על תביעת החוב מיום 15.11.16, תביעת החוב נסמכה על ההסכם שנחתם לכאורה בין ש' לד' ביום 13.2.11, תעודת התאגדות של החברה ומידע על פרטי החברה, מכתב ששלח ש' לרשות החברות להסרת רישומו כדירקטור, אישור הגשת תלונה במשטרה נגד החייב וכן תחשיב שכר שנערך על ידי ש'.

     

75. כאמור, הנאמנת החליטה ביום 5.4.16 לדחות את תביעת החוב לאחר שהעדיפה את גרסת ד' ולאחר ששוכנעה שמעמדו של ש' בחברה לא היה מעמד של עובד שכיר. הנאמנת התרשמה כי החוזה שנחתם בין ש' לד' הינו למראית עין בלבד וכי אין מדובר בחוזה העסקה אותנטי. עוד ציינה הנאמנת בהכרעתה כי העובדה שש' ערב להתחייבויות וחובות החברה בהסכם השכירות מול ד.ג.ש. חניונים בע"מ וכן להלוואה שקיבלה החברה מהגב' יוליה פסטלניק, מוכיחה כי מעמדו של ש' לא היה מעמד של עובד שכיר שכן הדעת אינה נותנת שעובד שכיר יערוב לחובות של החברה שבבעלות המעסיק שלו.

     

76. ש' טען בערעור שהוגש מטעמו ביום 22.9.16 כי קביעת הנאמנת שגויה מאחר ולא התקיים הליך בירור עובדתי, כגון חקירה נגדית, לצורך הכרעה בין שתי הגרסאות העובדתיות הסותרות של ד' וש' וכי הכרעת הנאמנת היתה קצרה ביותר ונסמכת בעיקרה על גרסת ד' מבלי להידרש לגרסת ש' ואת תגובתו למסמכים שהוגשו לעיונה מטעם ד'.

     

77. בנוסף לאמור, ש' הפנה לתצהיר שצירף לערעור ובו העלה את אותן הטענות העובדתיות שהועלו בהליך זה. ש', טען, בין היתר, כי ד' העלים מהנאמנת מידע על עובדת נוספת שהועסקה בחברה, הגב' פוסטלניק יוליה, אשר נחתם בינה לבין החברה הסכם העסקה מיום 18.10.11 וקיים חוב של החברה כלפיה. עוד נטען כי ד' שיקר בחקירתו בפני הנאמנת והעליל עליו ועל מר שאול רוזנצוויג וטען כי גנבו את הציוד של החברה. לטענת ש', סעיפים 4 ו-5 להסכם מיום 13.2.11 קובעים את תחומי העבודה שלו בחברה כאיש מקצוע וכי באף סעיף באותו הסכם לא צויין כי הועסק כמנהל באופן כלשהו בחברה.

     

78. הנאמנת בתגובתה לערעור, ציינה כי דחיית תביעת החוב של ש' נגזרה מממצאי החקירה שנערכה בתיק של ד' וכאמור העדפת טענותיו של ד' על פני טענותיו של ש'. עוד ציינה כי בעלי התפקיד הן בהליך פשיטת הרגל של ד' והן בהליך של ש' שבכותרת לא מצאו ממצאים ביחס לחוסר תום לב מצידו של ד' ומאידך הגיעו למסקנה כי ד' ככל הנראה רומה באופן כזה או אחר ע"י ש' ונוצל לצורך הקמת עסקים ורישום חברה על שמו, כאשר ש' היה "הרוח החיה" בעסקים והאחראי היחיד להתנהלות הכוללת.

     

79. הנאמנת הפנתה לדו"ח המסכם מטעם המנהלת המיוחדת ז"ל ולממצאים ולנתונים עליהם הסתמכה בהליך שלפני, ובין היתר, לציטוטים מתוך התמליל שיש בהם לעמדת הנאמנת כדי להעיד על אופיו של ש' והתנהלותו ומלמדים כי מי שבפועל ניהל את החברה היה ש' עצמו כאשר ד' היה לא יותר מאשר עושה דברו.

     

80. הנאמנת הפנתה עוד להחלטת בית המשפט בהליך פשיטת הרגל של ד', מיום 11.10.16, לדחות את בקשת ש' לביטול הכרזת ד' פושט רגל שהוגשה מטעמים דומים לאלו שהועלו בערעור.

     

81. לאור האמור, הנאמנת מבקשת לדחות את הערעור על הכרעתה בתביעת החוב וציינה כי החלטתה נגזרת למעשה מהמלצתה להכרזת ד' פושט רגל והתנגדות בעלי התפקיד בתיק שלפני להכרזת ש' פושט רגל.

     

     

     

     

    דיון והכרעה:

82. ראשית יש לציין כי את הכרעת הנאמנת בתביעת החוב של ש' יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו בעניין מעמדו של בעל התפקיד בבדיקת תביעות חוב ומידת ההתערבות של בית המשפט לפשיטת רגל בהכרעותיו של בעל התפקיד בתביעות החוב, שסוכמו לאחרונה בע"א 10208/16 קרסו מוטורס בע"מ נ' Better Place Inc (פורסם בנבו, 13.12.17) כדלקמן:

     

    "אין חולק כי בדונו בתביעות חוב ממלא המפרק תפקיד שיפוטי [שלמה לוין, אשר גרוניס פשיטת רגל 286 (מהדורה שלישית, 2010); ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם בע"מ, פ"ד יז 833, 839 (1963); ע"א 8431/06 ממשין חברה להנדסה בע"מ נ' פואד עראם חברה לבנין ופיתוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (4.1.2009); ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, [פורסם בנבו] פסקה 14 (27.12.2010)]. ככלל, תפקידו של בית המשפט, בדונו בערעור על הכרעת מפרק בתביעת חוב, מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו, ולבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות בעל התפקיד מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת [אלשיך ואורבך, עמ' 722-721; רע"א 338/83 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' ישראל גפני, עו"ד, יחזקאל פלומין, רו"ח, מפרקים של ככר לוינסקי בע"מ - בפירוק, פ"ד מא(3) 449, 456 (1984); ע"א 509/00 לוי נ' ראובן ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 427 (2001); ע"א 7575/12 יפת נ' זלצמן, [פורסם בנבו] פסקה 21 (4.8.2014)]".

    [שם, בפסקה 33].

     

83. לאור הפסיקה לעיל, אקבע כי המקרה שבפני אינו מצדיק את התערבותה של ערכאה זו בהכרעת הנאמנת בתביעת החוב של ש';

     

84. ש' לא הצביע בערעור על סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות החלטת הנאמנת. עיקר הערעור מופנה כנגד העדפת הנאמנת, בכובעה המעין –שיפוטי, את גרסת ד' על פני גרסתו של ש' והפן הראייתי של בדיקתן, ובעניין זה ערכאה זו משמשת כערכאת ערעור על כל המשתמע מכך מבחינת היחס אל המסכת העובדתית שנקבעה על ידי בעל התפקיד, כך שבית המשפט של חדלות פרעון לא ימהר להתערב בקביעותיו אלו, וזאת להבדיל מקביעות משפטיות או היסקים מן המסכת העובדתית. בעניין זה אפנה לדברים שרשמה כב' השופט(בדימוס) ורדה אלשיך בפש"ר 2347/99 בש"א (ת"א) 29582/00 מוריאנו נ' מס (פורסם בנבו, 21.11.01):

    "אמנם, הנאמן אינו בית משפט במלוא מובן המילה, אולם, בשל היותו ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, שחלק מתפקידו הינו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, הרי שעל בית המשפט של ערעור לא להקל ראש בקביעות עובדתיות שקבע. יוצא מכך, כי גם אם מידת ההתערבות של בית המשפט של פשיטת רגל בקביעותיו העובדתיות של הנאמן עולה על מידת ההתערבות הנהוגה בקביעותיה של ערכאה שיפוטית הנתונה לערעור, הרי שעדיין, יש לנקוט זהירות בכל הנוגע להתערבות בקביעות אלו, ולא להופכן כלאחר-יד".

    [שם בפסקה 21].

85. יתרה מכך, ולאור המסקנות אליהן הגעתי לאחר בחינת כל התשתית הראייתית שהונחה בפני במסגרת הדיון בהתנגדות ד' להליך פשיטת הרגל של ש' ומאותם נימוקים עליהם ביססתי את החלטתי באותה התנגדות, אקבע כאן כי הנאמנת אף צדקה בהערכת משקלן של הראיות ובניתוחן ובקביעת המסכת העובדתית כך שגם מטעם זה אין להתערב בהכרעתה בתביעת החוב, הנתמכת היטב בחומר הראיות.

     

    לסיכום:

     

86. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל, על כל השלכותיה, ובהתאם לכך אני מורה על ביטול צו הכינוס מיום 28.12.14 .

     

    כל ההגבלות שהוטלו בצו הכינוס מבוטלות, למעט צו עיכוב יציאה מן הארץ שיעמוד בתוקפו 90 יום נוספים.

     

    כספים שיוותרו אם יוותרו בקופת הכינוס ישמשו תחילה לכיסוי הוצאות ההליך על פי התקנות, והיתרה ככל שתיוותר תועבר לתיקי ההוצאה לפועל בהם מתנהלים הליכים כנגד החייב, בהתאם להוראות הדין בדבר סדר קדימויות בין נושים המנהלים הליכי הוצאה לפועל כנגד החייב.

     

87. אני דוחה את ערעור החייב על החלטת הנאמנת, בתיק פש"ר 54599-09-16, לדחות את תביעת החוב שהגיש החייב.

     

     

     

88. אני מחייב את החייב בהוצאות הנושה ש.ד., המנהל המיוחד והנאמנת בתיק הפש"ר של הנושה (פש"ר 54599-09-16) בסך של 5,000 ₪ לכל אחד.

     

     

     

    ניתן היום, י' אייר תשע"ח, 25 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.