1.תחילתו של ההליך אשר בפני בתביעת התובעת להכרה במחלת הסוכרת בה לקתה, כפגיעה בעבודה.
2.ביום 7/8/11 נדחתה תביעת התובעת להכרה במחלת הסוכרת. התובעת הגישה ערעור על פסק הדין ובמסגרת הדיון בערעור ביום 6/6/12, הסכימו הצדדים להצעת בית הדין הארצי על פיה ארע לתובעת אירוע מיוחד בשנת 2002. בהתאם לכך מונה פרופ' ויינטרוב כמומחה רפואי מטעם בית הדין, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע משנת 2002 לפרוץ מחלת הסוכרת בחודש מרץ 2003.
3.ביום 6/7/14 ניתן פסק דין במסגרתו התקבלה תביעת התובעת להכרה במחלת הסוכרת ממנה סובלת היא כפגיעה בעבודה וזאת בהסתמך על קביעות המומחה הרפואי בחוות דעתו.
4.הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין וביום 5/3/15 פסק בית הדין הארצי כי יש להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי וככל שיקבע כי נמצא קשר סיבתי בתחום הנפשי בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה, יש לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין המצב הנפשי למחלת הסוכרת בדרך של גרימה או החמרה.
5.בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי מונה ד"ר אריה באואר לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין. לאחר שדבק פגם בחוות דעת המומחה הוחלט על מינוי מומחה רפואי אחר ובהתאם לכך ביום 24/2/6 מונה ד"ר גונן נח, לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין. משלא התקבלה חוות דעת המומחה לאחר הארכות מועד אשר נתנו על ידי בית הדין הוחלט על מינוי מומחה אחר, ד"ר דניאל בקר.
6.ביום 5/9/16 הוגשה חוות דעת המומחה ד"ר בקר. ביום 23/3/17 הועברו אל המומחה שאלת הבהרה עליהם נדרש להשיב. משבוששה להגיע עמדת המומחה לאחר מספר הארכות מועד אשר נתנו על ידי בית הדין התברר כי ד"ר בקר הלך לעולמו. בשל כך, מונה ביום 7/7/17 פרופ' יובל מלמד כמומחה רפואי מטעם בית הדין ונדרש לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בתחום הנפשי.
7.ביום 12/11/17 נתנה חוות דעת המומחה בה נקבע כי קיים קשר של החמרה כתוצאה מהעבודה (60%) ומיעוטו (40%) עקב קווי אישיות.
לאור חוות דעת המומחה התבקש הנתבע לשקול עמדתו באשר להמשך ניהול ההליך. יצוין כי לצדדים ניתנה אפשרות להעברת שאלות הבהרה למומחה באמצעות בית הדין ואף הוארך המועד להגשת שאלות מטעם הנתבע אולם, משלא הגיש הנתבע שאלות הבהרה מטעמו הוחלט ביום 11.12.17 על הגשת סיכומי הצדדים לתיק.
ביום 12.12.17 הגיש הנתבע בקשה לביטול החלטת בית הדין אשר עניינה בהגשת סיכומים ועתר להארכת המועד להעברת שאלות הבהרה למומחה.
ביום 12.12.7 נעתר בית הדין לבקשת הנתבע אשר נדרש להגיש בקשתו לשאלות הבהרה עד ליום 19.12.17.ביום 22.12.17 נדחתה במלואה בקשת הנתבע להעברת שאלות הבהרה למומחה מן הטעם כי לא היה ממש בשאלות אותן התבקש בית הדין להעביר למומחה הן לאור קביעותיו הברורות של המומחה והן לנוכח העובדה כי חלק מהשאלות עסקו בעניינים תאורטיים, אשר לא היה בהם כדי להבהיר את קביעות המומחה בחוות דעתו ,בהתאם לכך נדרשו הצדדים להגיש סיכומיהם לתיק.
8.לאור עמדת הנתבע אשר סירב לקבל את התביעה על בסיס קביעות פרופ' מלמד, מונה פרופ' ישראל יוסט כמומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בתחום הסוכרת. פרופ' יוסט הודיע לבית הדין כי אינו יכול להתחייב למתן חוות דעת בפרק הזמן המבוקש על ידי בית הדין על כן בוטל המינוי ובמקומו מומחה רפואי אחר פרופ' יוסף זהבי, לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין המצב הנפשי למחלת הסוכרת. ביום 14/1/18 הודיע המומחה הרפואי כי מדובר בתיק "ענק עם עשרות רבות של עמודים......הכרוך בהוצאות רבות ומשכר טרחתי לא ישאר הרבה" בהתאם לכך, השיב פרופ' זהבי את התיק למזכירות בית הדין.
9.לאחר הודעת פרופ' זהבי מינה בית הדין את ד"ר יצחק רוזנברג לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין. לאחר קבלת מסמכי התיק הודיע ד"ר רוזנברג כי עלות חוות דעתו עומדת על סך של 6,000 ₪. הודעת המומחה הועברה לצדדים ומשלא התקבלה הסכמה לעניין תשלום הוצאות המומחה בחלקים שווים, זומנו הצדדים לישיבת תזכורת ביום 13/3/18. לאחר שיחה שהתקיימה עם ב"כ הצדדים המליץ בית הדין כי הנתבע ישקול קבלת התביעה על סמך עמדת פרופ' מלמד.
10.ביום 21/3/18 הודיע הנתבע כי אינו מסכים לקביעותיו התאורטיות של ד"ר וינטרוב ובאשר לחוות דעת פרופ' מלמד התבקש בית הדין לקבל את הבקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה פרופ' מלמד.
11.לאור הודעת הנתבע ונוכח עמדת ב"כ התובעת על פיה מותיר הוא את ההכרעה בעניין מחלת הסוכרת להחלטת הוועדה הרפואית, נדרשו הצדדים לסכם טיעוניהם בעניין הפגימה בתחום הנפשי בלבד.
טיעוני התובע:
12.בחוות דעתו הרפואית של פרופ', מלמד המסכמת ומבוססת על מכלול הנתונים מתיקה הרפואי של התובעת , קבע הוא מפורשות כי קיים קשר של החמרה בין מצבה הנפשי של התובעת ובין האירוע המיוחד בעבודה כאשר רובו(60%) על חשבון העבודה ומיעוטו (40%) הינו עקב קווי האישיות של התובעת.
13.בהתאם לסעיף 83 סיפא לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה – 1995, העוסק בפגיעות שאינן תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, לא תוכר תאונה כתאונת עבודה רק מקום בו השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מגורמים אחרים. כמו כן די בהשפעה בשיעור של 20% בלבד על מנת שלא תחשב כפחותה בהרבה מגורמים אחרים. על כן לאור חוות דעת פרופ' מלמד, ממנה עולה באופן חד משמעי כי האירוע בעבודה השפעתו עומדת על 60% יש להכיר בפגיעת התובעת בתחום הנפשי, כפגיעה בעבודה.
14.אשר לסוגיית הסוכרת, יש להסתמך על קביעות פרופ' ויינטרוב בחוות דעתו על פיה לא ניתן לשלול כי מצב של חוסר איזון בסוכרת נגרם בעיקר עקב מצבה הנפשי של התובעת. כמו כן פרופ' מלמד המליץ כי יש לנתח את סוגיית הסוכרת בדומה לניתוח הנושא הנפשי כלומר להכיר בגורם לחץ נפשי אשר גורם להתפרצות המחלה.
15.לאור התמשכות ההליך והתנהלות הנתבע אשר סכל כל ניסיון לסיום המחלוקות בהליך זה , התבקש בית הדין לפסוק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד המשקפים את אופן ניהול ההליך ומשך הזמן אשר חלף מיום הגשת התביעה.
טענות הנתבע:
16.בסיכומיו העלה הנתבע מגון טענות כנגד חוות דעת המומחה וקביעותיו. יובהר כי טענות הנתבע כנגד חוות דעת המומחה נדונו ונדחו במסגרת בקשתו להפניית שאלות הבהרה למומחה. לגישת הנתבע דבקו פגמים בחוות דעת המומחה הסוטה מהתיעוד הרפואי ואינה מקיימת קשר סיבתי כנדרש לכן יש לפסול את חוות דעתו ולחלופין להפנות שאלות הבהרה למומחה.
17.טענות התובעת בעניין הסוכרת דינן להידחות הואיל וחוות דעת פרופ' ויינטרוב נפסלה על ידי ביתה דין הארצי על כן , אין בפני בית הדין קביעה בעניין הקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת לאירוע או למצבה הנפשי. לפיכך, דין טענות התובעת בנוגע למחלת הסוכרת ,להידחות.
18.לאור השתלשלות ההליך בתיק, הגשת ערעור מטעם התובעת ולאחר מכן ערעור מטעם הנתבע ומינוי מספר מומחים רפואיים , אין כל מקום לפסיקת הוצאות מקום בו התקבלו הערעורים על ידי הצדדים.
הכרעה
19.בהתאם להודעת ב"כ התובע על פיה מותיר הוא את ההכרעה בעניין מחלת הסוכרת לוועדת הרפואיות, הכרעתי דרושה בשאלת הקשר הסיבתי בתחום הנפשי בהתאם לחוות דעת המומחה הרפואי פרופ' מלמד.
20.בהחלטת המינוי מיום 7/7/17 הועברו אל המומחה הרפואי העובדות והשאלות הבאות:
"להלן העובדות -
2. התובעת ילידת שנת 1958 , עובדת כאזרחית עובדת צה"ל החל משנת 1979.
3. בין השנים 1979-2000 עבדה התובעת כפקידה טכנית ולאחר מכן כמנהלנית במשרה מלאה בבסיס צה"ל בXXX.
4. בשנת 2000 נסגר המפעל והועבר לבסיס המשא בXXX. מאותו מועד עובדת התובעת בבסיס זה.
5. התובעת עבדה בבסיס XXX במחלקת ייצור בבית המלאכה לחשמל, משם הועברה לעבודה במעבדה בציוד מכאני במפעל האופטרוניקה , ולאחר מכן, בשנת 2001, למחסן בו הורעו תנאי עבודתה לרבות פגיעה בשכרה.
6.לתובעת ארע אירוע מיוחד במחצית שנת 2002 (להלן- אירוע מיוחד) כאשר נחשפה להרמת קול במהלך העבודה ולטענתה גם לקללות וגידופים.
השאלות עליהן מתבקש המומחה להשיב-
7. מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ?
8. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובלת התובעת (בתחום הנפשי) לבין האירוע המיוחד , כמתואר בעובדות המקרה?
9. ככל שהתשובה לשאלה 8 הינה בחיוב, מתבקש המומחה להשיב על השאלה האם קיים קשר סיבתי בין המצב הנפשי לבין מחלת הסוכרת של התובעת , בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה?"
21.המומחה הרפואי השיב על השאלות אליהן נדרש וכך קבע:
"תולדות המחלה
מאז האירוע (2002) בטיפול תרופתי פסיכיאטרי. הטיפול עוזר לה לעבוד ולתפקד. מקבלת את התרופות דרך רופאת המשפחה, נפגשה עם הפסיכיאטר לפני 8 חודשים.
בבדיקה: מדברת באריכות רבה, בפרטי פרטים. מתרגשת מהיזכרות באירוע, אין תוכן דיכאוני או פסיכוטי, בוחן מציאות תקין.
במהלך השיחה-חמש פעמים חזרה על רצונה להעביר לי מסמכים נוספים למרות שהסברתי כבר בפעם הראשונה שיש לעשות זאת רק דרך בית המשפט ולא ישירות אלי.
בסיום השיחה -החלה לשאול "כנראה" אם תוכל לבוא אלי באופן פרטי כדי להחליף כדורים.
אני מציין "כנראה" כי קטעתי את משפטה כשהבנתי את תוכנו, ובקשתי ממנה לצאת מהחדר.
אני מציין כל זאת כי:
1. ישנם הפרעות בציר 2 – אישיותי.
2. התלבטתי אם עקב הצעה זו עלי לפסול את עצמי מלכתוב חוות דעת, אך החלטתי כי הדבר לא משפיע על שיקול דעתי ולכן אני כותב את חוות הדעת ומציין את האירוע, לידיעת בית המשפט והצדדים.
בתיק הרפואי
ישנו תיעוד רב על טיפול פסיכיאטרי לאחר 2002, שעיקרו חרדתי – דיכאוני.
יש לציין כי היא עובדת באופן מלא בכל השנים הללו, כלומר יכולת העבודה לא נפגעה.
לסיכום
1. הליקוי הינו הפרעה חרדתית – דיכאונית, ברמה קלה מאוד, אשר מאוזנת בטיפול תרופתי.
2. יש קשר לאירוע בעבודה.
לגבי סוג הקשר אציין:
מחד, רק לאחר האירוע ההפרעה הופיעה, מכאן שזה קשר של גרימה. מאידך, קווי האירוע הנוקשים, אשר מהם התרשמתי בבדיקתי, תרמו כנראה לקושי בהתמודדות עם האירוע החריג, ומכאן יש לחשוב שמדובר בהחמרה. בשקלול שתי הנקודות הסותרות שהצגתי כאן אני סבור שיש קשר של החמרה שרובו (60%) על חשבון העבודה, ומיעוטו (40%) עקב קווי האישיות.
3. לגבי הסוכרת – לא אוכל לחוות דעה שכן אין מומחיותי לקבוע מהם הגורמים לסוכרת ומה משקל הלחץ הנפשי להתפתחות המחלה.
אני ממליץ לנתח זאת באותו אופן שבו ניתחתי את הנושא הנפשי: כלומר יש גורם לחץ נפשי ברור, כמו גם כנראה פרדיספוציה (אמרה לי בשיחה בנושא זה כי לפני האירוע היו ערכי גלוקוז של 110)".
22.כעולה מחוות דעתו הברורה והמפורשת של המומחה פרופ' מלמד, לאחר שסקר את מלוא התיעוד הרפואי אשר הועבר אליו ואף ציין כי קים תיעוד בדבר טיפול פסיכיאטרי לאחר שנת 2002 שעיקרו חרדתי דיכאוני, נקבע כי קיים קשר של החמרה שרובו כתוצאה מהעבודה. המומחה הרפואי הבהיר כי עבר על מכלול המסמכים הרפואיים והתיעוד הפסיכיאטר אשר תחילתו בשנת 2002 ועל סמך בדיקת התובעת בפניו וכן ועיון בכל מסמכי התיק קבע המומחה כי יש קשר של החמרה שרובו (60%) על חשבון העבודה, ומיעוטו עקב קווי האישיות (40%). אשר למחלת הסוכרת המליץ הוא לנתחה כפי שנותח הנושא הנפשי.
23.הלכה פסוקה וידועה היא כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה רבה מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואיןהוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראו-דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לב [1], 322).
24.לעניין משקל חוות דעת המומחה הרפואי נקבעו הדברים הבאים :"בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 4.2.2008). ... ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה....אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין "(עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 6.6.2005;עבל (ארצי) 4379-10-14 צח פלדמן נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן, ניתן ביום 16.3.16).
25.יישום ההלכה הפסוקה על עניינינו מוביל למסקנה כי נוכח המשקל אשר יש ליתן לחוות דעת המומחה אשר הינה ברורה נהירה ומפורטת ,משלא מצאתי כי דבק פגם כלשהו בחוות הדעת ולאור דחיית הבקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה, התוצאה היא כי יש לאמץ את קביעות המומחה במסגרת חוות דעתו ובהתאם לכך לקבל את תביעת התובעת אשר לפגיעה בתחום הנפשי.
26.טרם סיום אבקש להבהיר כי בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, סבורני כי הנתבע דבק בהתנהלות נוקשה ואטומה כלפי התובעת ללא כל הצדקה. הנתבע סרב לשאת בחלקים שווים בהוצאות מומחה מתחום הסוכרת ולאחר מכן דבק בהתעקשותו למינוי מומחה אחר מתחום הסוכרת, בהתעלם מהודעת ב"כ התובע כי עניין הסוכרת יבחן על ידי הוועדות הרפואיות. נוסף על כך, הנתבע הוסיף ופנה בניסיונות חוזרים ונשנים להעברת שאלות הבהרה למומחה, ד"ר מלמד, שאלות אשר נדחו זה מכבר על ידי בית הדין וכן דחה את המלצות בית הדין במסגרתן התבקש הוא לשקול עמדתו לעניין הנושא הנפשי בלבד. התנהלות הנתבע בהליך זה מצערת ותמוהה היא ואין מקומה בתיקים מסוג זה בפרט נוכח נסיבותיה האישיות של התובעת והתמשכות ההליך פרק זמן ארוך ומייגע.
27.אשר לשאלת ההוצאות- שקלתי את טיעוני הנתבע בעניין קבלת ערעורי הצדדים באופן הדדי וניהול ההליך באופן משפטי, ענייני. עם זאת סבורני כי התנהלות ההליך במשך 8 שנים כאשר ניתן היה לקצרו כפי שהובהר לעיל , בעוד הנתבע בחר להעלות טענות שונות ומגוונות ולהערים קשיים לסיום ההליך בכל "צומת" אפשרי בתיק זה, מובילה למסקנה כי יש לחייבו בהוצאות התובעת בסך של 6,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום במלא בפועל.
לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ח, (30 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
