כב' השופט דורי ספיבק:
1.התובעת הועסקה על ידי הנתבע, שהינו בעליו של עסק להתקנת גדרות לבתים ועסקים פרטיים. האם היא פוטרה בעודה בחופשת לידה וללא היתר, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954? זוהי השאלה המרכזית שבה עלינו להכריע במסגרת תיק זה.
הרקע העובדתי ומהלך ההתדיינות
2.התובעת הינה מנהלת חשבונות סוג 1 ו- 2 בהשכלתה, שהועסקה על ידי הנתבע כעוזרת פקידת הנהלת חשבונות ומזכירה אישית בבית העסק שבבעלותו, וזאת החל מיום 5.11.09.
3.במהלך החודשים אפריל – מאי 2011 גילתה התובעת כי היא בהריון. בתחילת ההיריון היא נעדרה מעבודתה, לטענתה בשל עייפות וחולשה פיזית, אך היא לא שיתפה את הנתבע בדבר הריונה, ותירצה את העדרותה בנימוקים אישיים, וזאת מבלי שהמציאה לנתבע אישורים רפואיים. בהמשך לכל זאת, התקיימה פגישה שבה נכחו התובעת, הנתבע ורואה החשבון שסיפק שירותים לבית העסק. בפגישה זו בישרה התובעת על הריונה, ובסיום הפגישה סוכם בין הצדדים כי מאותו מועד ואילך תציג התובעת אסמכתאות לכל העדרות.
4.במהלך נובמבר 2011, במהלך אחת מהבדיקות השגרתיות שאותן עברה, אובחנה התובעת כסובלת ממיעוט מי שפיר. בשל מצבה הרפואי, היא אושפזה ביום 30.11.11 במרכז רפואי רבין, ושוחררה לביתה ביום 6.12.11, תוך שהיא מוזמנת לניתוח קיסרי שנקבע ליום 27.12.11, ובהמלצה על ימי מנוחה עד ליום 13.12.11 (מכתב השחרור נספח א' לכתב התביעה, אישורה המחלה נספח ב' לכתב התביעה).
5.במהלך תקופת אשפוזה, ולאחר שחרורה, התגלעה מתיחות בין התובעת לנתבע. לטענתה, הנתבע כעס על היעדרותה מהעבודה מבלי להתחשב במצבה הרפואי, ולאחר שחרורה ובעודה שוהה בימי מחלה, דרש ממנה להתייצב לעבודה על אף אישורי המחלה. התובעת טוענת שהיא נענתה לבקשותיו והגיע לעבודה למספר שעות בכל פעם.
6.ביום 15.12.11 אושפזה התובעת פעם נוספת, והוחלט על הקדמת הניתוח הקיסרי. ביום 16.12.11 ילדה התובעת במזל טוב (אישור הלידה במכתב השחרור נספח ג' לכתב התביעה).
7.במהלך חופשת הלידה התנהלו בין הצדדים שיחות והתכתבויות, שאודותן נפרט בהמשך פסק הדין, שכן קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים אודות לתוכנם של הדברים. נציין בשלב זה רק כי לטענת התובעת היא פוטרה, בעוד שהנתבע מכחיש זאת מכל וכל וטוען שהתובעת התפטרה, ולאחר שהוא הבין שהיא סבורה שפוטרה ומתכוונת לעמוד על זכויותיה, אף הבהיר לה זאת והדגיש שהיא מוזמנת לחזור לעבודה, אך היא לא נענתה לכך.
8.פניה אחרונה מצידה של התובעת, באמצעות באת כוחה הקודמת, אל הנתבע, נעשתה ביום 6.9.12, ואין מחלוקת שהיא לא נענתה. ביום 9.2.16 הגישה התובעת את כתב התביעה שבפנינו. לאחר שהוגש כתב הגנה, התקיים דיון קדם משפט ביום 16.1.17 בפני כב' השופטת כרמית פלד. לאחריו, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה. דיון ההוכחות התקיים ביום 24.4.18. במהלכו, נחקרה התובעת על תצהירה, והנתבע נחקר על תצהירו. איש מהם לא העיד עדים נוספים. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.
דיון והכרעה
התיישנות
9.הנתבע העלה בכתב הגנתו טענת התיישנות ביחס לחלק מרכיבי התביעה, שלהלן נפרט ונדון בהן:
ראשית הנתבע טען, והדין עמו, כי דין רכיב התביעה לפדיון חופשה להידחות על הסף, נוכח הוראת סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, הקובעת תקופת התיישנות מקוצרת של שלוש שנים בלבד לתביעות מכוחו של חוק זה. ואמנם, בהתאם לגרסת התובעת עצמה, פיטוריה התרחשו ביום 12.2.12 ואילו את תביעתה היא הגישה ביום 9.2.16, למעלה משלוש שנים לאחר פיטוריה. בסיכומיה, הודתה ב"כ התובעת בכך שרכיב תביעה זה אכן התיישן, וחזרה בה ממנו. על כן, התביעה לפדיון חופשה נדחית;
שנית הנתבע טען, וגם כאן הדין עמו, כי דין רכיב התביעה המבוסס על הוראת סעיף 14 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, שאף היא קובעת תקופת התיישנות בת שלוש שנים לתביעות לפי החוק. על כן, גם דין רכיב תביעה זה להידחות;
ושלישית איננו מקבלים את טענת ההתיישנות המתייחסת לתביעה לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, שכן חוק זה אינו כולל הוראת התיישנות ספציפית מקוצרת לעומת תקופת ההתיישנות הרגילה בת שבע השנים. איננו מקבלים גם את טענת ההתיישנות המתייחסת לרכיב התביעה לדמי הבראה, שכן צו ההרחבה אמנם הגביל בעבר את האפשרות לתבוע דמי הבראה לאחר סיום יחסי עבודה לתקופה של שנתיים אחרונות לעבודה בלבד, אך אין מניעה לתבוע זכות זו אף בחלוף שנתיים, בכפוף לדיני ההתיישנות הרגילים.
סיום יחסי העבודה
10.את הדיון במחלוקת בעניין אופן סיום יחסי העבודה – דהיינו בשאלה האם פוטרה התובעת, וככל שפוטרה, האם ביטל הנתבע כדין את הפיטורים – נפתח בתיאור ההתדרדרות במערכת היחסים שבין הצדדים שהחלה לאחר הודעתה של התובעת על דבר הריונה, ובהמשך לכך במהלך חופשת הלידה, התדרדרות שהתובעת טוענת שהנתבע הוא שהיה אחראי לה, בעוד הנתבע טוען שהתובעת היא שהיתה אחראית לה.
11.לטענת התובעת, עוד במהלך חופשת המחלה שלה שקדמה ללידה, וגם אחרי הלידה, הנתבע פנה אליה ואל בעלה טלפונית, וביקש שתגיע לעבודה, וכשסירבה זעם וגם דרש שתחזיר את מפתחות העסק. התובעת הציגה כראיה לטענותיה אלה גם את שתי הודעות הטקסט הבאות (נספח ד' לתצהירה) ששלח לה הנתבע:
"אישורים אלה רק על בדיקות וגם לא קיבלתי שום אסמכתא מכיון שאין לך רצון ואת יודעת שנעסה נזק למרות בקשותי ל2 עזרה סרבת" (1.1.12, 12:59, השגיאות במקור).
"לכן אני אתקשר עים ביטוח לאומי ואף אשכול תביעה אישית על שנעסה או שהיה ביוכלתך למנוע XXX פשוט הרסת וניצלת (1.1.12, 13:04, השגיאות במקור).
יצוין בהקשר זה, שהנתבע מודה בסעיף 9 לתצהירו בכך שמערכת היחסים בין הצדדים התדרדרה עוד קודם ליציאתה של התובעת לחופשת לידה, כאשר לשיטתו התובעת גרמה נזקים לעסק באופן מכוון, לשיטתו במטרה להביאו לכך שיסיים את עבודתה.
12.לטענת התובעת, היחסים בין הצדדים החמירו לאחר שפנתה אליו ביום 10.1.12 וביקשה לקבל משכורת מלאה עבור חודש עבודתה האחרון, לרבות בגין ימי המחלה בהתאם לאישורים שהציגה. לטענתה, הנתבע התחמק, היא נאלצה אף לפנות ישירות למנהלת החשבונות – פניה שאף היא הכעיסה את הנתבע – ובסופו של דבר הועבר אליה ביום 29.1.12 סך של 932 ₪ כהפרשי שכר.
13.ביום 12.2.12, כחודשיים לאחר הלידה ובעוד שהתובעת בחופשת לידה, שלח לה הנתבע מכתב שכותרתו "הפסקת עבודה – רחמים מנסור" (נספח ז' לתצהיר התובעת), וכך נאמר במכתב:
"הריני פונה אלייך לעניין הפסקת עבודתך בעסקי וזאת במהלך חודש דצמבר 2011. עקב תפקידך בעסקי כפקידה העובדת באופן שוטף מול הנהלת החשבונות של החברה, פעלת שלא בסמכות ובתום לב, כאשר פנית מספר פעמים במהלך חודש ינואר 2012 לעניין חישוב תלוש המשכורת שלך לחודש דצמבר 2011 וזאת ישירות למנהלת החשבונות בלא ליידעני לעצם הפנייה. בתחילת חודש דצמבר 2011 לא הגעת לעבודתך כאשר לטענתך נעדרת עקב מחלה.
עיון באישור אותו המצאת מראה כי הסיבה היא OLIGODRAMNOS או בהגדרה מדויקת יותר OLIGOHYDRAMNIONS אשר משמעותה הינה מיעוט מי ספיר בשק מי השפיר. עקב כך אושרה לך על ידי הרופא תקופת שמירת הריון וזאת החל מתאריך 1 בדצמבר 2011 ועד לתאריך 13 בדצמבר 2011...
מנהלת החשבונות עימה יצרת קשר ישירות (לצורך הוצאת תלוש לחודש דצמבר 2011) טעתה והטעתה, כאשר לא פנתה אלי לצורך קבלת התייחסות ממני, ובנוסף בכך שהוציאה לך תלוש משכורת המציין כי המדובר בימי מחלה ולא שמירת הריון (שכידוע עד לתקופה של 30 יום לא אמורה להיות משולמת על ידי).
כפי שציינתי, אין המדובר בימי מחלה אלא במנוחה לצורך שמירת היריון כאשר אני ממליץ לך לבדוק את זכויותייך בנושא זה מול המוסד לביטוח לאומי (במידה וקיימות זכויות).
מבחינתי, התלוש אשר הוצא על ידי מנהלת החשבונות הינו שגוי מהסיבות המצוינות. אבקש לקבל את התלוש בחזרה על מנת לבצע את התיקון המתבקש.
בנוסף, חשוב לציין כי קיבלת 950 ₪ על חשבון משכורת דצמבר 2011 אשר שולמו לך בטעות על ידי כאשר לא היית אמורה לקבלם – אבקש לקבל בחוזר צ'ק בסכום זה וכן את מפתחות העסק. במידת ולא אקבל את מפתחות העסק תוך 7 ימים מתאריך מכתבי זה יוחלפו המפתחות וחיוב מתאים יישלח אלייך על מנת לשלמו".
14.ביום 1.3.12 השיבה התובע במכתב שהנדון שלו הוא "מכתבך מיום 12.2.12 – הפסקת עבודה" (נספח ח' לתצהירה) שבו כתבה כך:
"1. מאשרת קבלת המכתב.
2. הפסקת עבודתי בזמן חופשת הלידה אינה חוקית בעליל.
3. אני כרגע מקבלת ייעוץ משפטי ואצור איתך קשר בקרוב.
4. אבקש לא לאיים עליי ולהפחידני".
15.ביום 21.3.12 שבו כתב הנתבע לתובעת (נספח ט' לתצהירה), במכתב שהנדון שלו הוא "המשך עבודה", כדלקמן:
"הריני פונה אלייך בעניין המשך עבודתך בעסקי. בתאריך 16 במרץ 2012 הסתיימה חופשת הלידה בה הייתה מצוייה. שיחות טלפון רבות אלייך במהלך חופשת הלידה (על מנת לקבל תשובה בעניין חזרתך לעבודה) לא נענו, ובנוסף, פניות רבות על מנת לקבל מענה טלפוני קצר בנושאים שוטפים בניהול העסק נענו בטריקת טלפון על ידך ו/או בעלך או בחוסר התייחסות כלל.
כידוע לך, תפקידך בעסקי היה משמעותי ביותר והינו חלק בלתי נפרד מהנהלתו.
ניהול העסק אשר נערך על ידי ובתופסת לפקידה האמונה עלי בכל הנושאים הקשורים בניהול משרד והנהלת חשבונות אינו מאפשר לי (ואפילו לתקופת זמן קצרה ביותר) להשאיר את התפקיד בו עבדת בעסקי פנוי, ואני חייב לגייס עובדת בהקדם האפשרי.
היות ואת מסרבת לנקוט עמדה בנושא ושום תגובה לא הגיעה אלי נכון ליום מכתב זה, אני רואה בכך תשובה שלילית מבחינתך ומגייס עובדת במשרה קבועה על מנת להחליף אותך.
חשוב לי לציין כי התייחסותך המזלזלת לאורך כל תקופת חופשת הלידה למרות היחס הטוב שקיבלת בתקופת עבודתך בעסקי גרמה לי נזקים רבים וממשיכה להשפיע על ניהול העסק עד היום הזה".
16.ביום 29.5.12 נשלח אל הנתבע, בשם התובעת, מכתב (נספח י'1 לתצהיר התובעת) מאת עו"ד ריקי שפירא מהקליניקות המשפטיות שבמכללת שערי משפט, ובו נאמר כך:
" 1. גב' כ' עבדה במפעלכם... בתפקיד פקידה החל מתאריך 11/09 ועד 12/11....
2. ביום 16.12.11 ילדה גב' כ' ויצאה לחופשת לידה. חופשת הלידה אמורה היתה להסתיים ביום 16.3.12... אולם הגב' כ' פוטרה על ידך בטרם הסתיימה חופשת הלידה.
3. ביום 12.2.12 קיבלה גב' כ' מכתב פיטורי בו הודעת למרשתי שעבודתה מסתיימת לאלתר (להלן: "מכתב הפיטורים").
4. פיטורים במהלך חופשת לידה אסורים על פי חוק ואף בטלים אם נתנו ללא היתר של משרד התעשיה והמסחר"..
בהמשך המכתב נדרש הנתבע לשלם לתובעת פיצוי על אובדן שכרה, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים.
17.ביום 12.6.12 שב וכתב הנתבע וכתב לתובעת (נספח י'2), במכתב שהנדון שלו הינו "הפסקת עבודה", ובו נאמר כך:
"ראשית ברצוני לצרף מכתב מתאריך 9 בספטמבר 2011 עליו את חתומה ובו את מאשרת כי נהגת להעדר ימים רבים ולאורך זמן רב מסיבות אישיות. חשוב לציין כי שכרך שולם לך במלואו עבור ימים אלו. לענין התדיינות משפטית (במידה ותחפצי בעתיד) אני מעמיד את הסכום ששולם לך (לפי 300 ₪ ליום עבודה בממוצע) על 6,000 ₪.
עקב היעדרותך לא יכולתי לנצל את פוטנציאל המכירות של העסק (היות ולא יכולתי לצאת לביצוע מכירות עקב ההיעדרויות הלא מתואמות ושלא ברות) ולעניין זה אני מעמיד את הנזק על כ- 50,000 ₪ (אובדן פוטנציאל מכירות של כ- 100,000 ₪ בניכוי עלויות גולמיות).
חשוב לציין כי במכתב אותו כתבת אלי את מציינת כי את ולהלן ציטוט "... כי ההתנהלות שהיתה מצידי ב- 3 חודשים האחרונים, התנהלות של חוסר אחריות ואף גרימת נזק...".
במכתב אשר התקבל במשרדי מאת 'הקליניקות המשפטיות' מועלית עובדה תמוהה כאילו פוטרת ממקום העבודה. לענין זה הרי מדובר בשקר ורמאות היות ומעולם לא פוטרת, אין בידך שום מכתב פיטורים ומדובר בעלילה שקרית.
לאורך כל חופשת הלידה נעשו אלייך פניות טלפוניות רבות על מנת לשמור איתך על קשר וכן להבין האם את חוזרת למקום העבודה. מעולם לא ענית לאף שיחת טלפון ולא היית מוכנה לומר האם תחזרי או לא.
אני מודע לכך כי מבחינת החוק את לא אמורה אף לענות על שאלות טלפוניות אך לנוכח הנזק האדיר שגרמת בעבר הייתי בטוח כי תהיי מוכנה רק לענות לשאלות פשוטות ומקצועיות אשר היו עוזרות לי בניהול השוטף של העסק ולדעתי בכוונה לא ענית על מנת ליצור נזקים נוספים.
לסיכום: מעולם לא פוטרת ואת מוזמנת לחזור לעבודה!!
דעי כי יש עדים לכל נושא ההתנהלות שלך אשר מוכנים לתת תצהירים במידה והנושא יידרש (מודי סנדל – רו"ח, עומרי מנסור, דינה סולימן – לקוחה; תמרה אסתרין – מנהלת חשבונות, מאיר חבוט – עמית למקצוע).
בנוסף אני מפנה אותך למכתבי הקודם ובו התייחסות להתנהגותך בעת עזיבת מקום העבודה אשר כללה פניות ללא רשות להנהלת החשבונות של העסק, הצגת אישורים כוזבים על מחלה היות והיית מודעת כי מדובר באישור רפואי על שמירת הריון ולא ימי מחלה.
כפי שציינתי, את מוזמנת לחזור לעבודה ובאופן מיידי חשוב לי להבהיר כי לאור הנזק הרב שגרמת לי ושעדיין נמשך במידה ויתנהל הליך משפטי ( שלאור מכתבי המזמין אותך לחזור לעבודה לא ברור בגין מה יתנהל) הוא ינוהל לא רק ככתב הגנה, אלא תוגש כנגדך תביעת נזק בבית משפט על סכום כולל של נזקים אשר להערכתי מתקרב ל- 100,000 ₪".
18.ומכתב ההתראה האחרון, בטרם הגשת התביעה שבפנינו, נשלח על ידי עו"ד מורן סלע-אברהם בשם התובעת ביום 6.9.12 (נספח י'3 לתצהיר התובעת). במכתב זה שוב טענה ב"כ התובעת כי היא פוטרה שלא כדין במהלך חופשת הלידה.
19.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, ובחנו את הראיות ואת העדויות, הגענו לכלל מסקנה שהתובעת אכן פוטרה שלא כדין במהלך חופשת הלידה. להלן נפרוש את נימוקינו לכך:
ראשית מקובלת עלינו טענת התובעת, כי המכתב שנשלח אליה ביום 12.2.11, במהלך חופשת הלידה הינו מכתב שהדרך הנכונה לפרשו הינה כמכתב פיטורים. זאת אנו למדים מהכותרת שלו, שאינה משתמעת לשתי פנים, בדבר "הפסקת עבודה"; זאת אנו למדים אף מהדרישה הקטגורית מצידו של הנתבע שהתובעת תחזיר את מפתחות העסק; ואנו למדים זאת גם מקריאה כוללת במכתב והתרשמות מהטון האגרסיבי שננקט בו כלפי התובעת;
שנית הנתבע הודה במהלך ההתדיינות בפנינו שמדובר היה גם לשיטתו במכתב סיום עבודה, אלא שהוא טען שמדובר במכתב אותו שלח לתובעת לאחר שהיא עצמה הודיעה לו שהיא מתפטרת (ראו בסעיף 30 לכתב ההגנה, בעמ' 1 ש' 14 לפרוטוקול קדם המשפט, וכן בסעיף 10 לתצהיר הנתבע). ברם, מעיון הן בכתב ההגנה והן בתצהיר הנתבע עולה שאין בהם גרסה עובדתית מצידו של הנתבע בדבר המועד והדרך שבו מסרה לו התובעת על התפטרותה. זאת ועוד, אף במכתב הפסקת העבודה עצמו אין התייחסות לכך שהתובעת הודיעה על התפטרות, ומכאן שהפרשנות היחידה והסבירה לדעתנו לתוכנו של המכתב הינו שמדובר בהפסקת עבודה שהנתבע הוא שיזם אותה;
שלישית הנתבע בעדותו בפנינו טען שהוא חתם על מכתב הפסקת העבודה ושלח אותו אף שהתנגד נחרצות לנוסח שלו (עמ' 21 ש' 6), ומי שניסח אותו ושלח אותו היה מודי סנדל, רואה החשבון שלו. בנסיבות אלה, שבהם רואה החשבון סנדל הוא שניסח את המכתב שבמחלוקת, ניתן היה לצפות שהנתבע יביאו לעדות, על מנת שיתמוך בגרסתו בעניין נסיבות ניסוח המכתב – כפי הנטען לאחר שהתובעת התפטרה – ומשמעותו. למרות זאת, ולמרות שבהתכתבות ההמשך אותה פירטנו מעלה ציין הנתבע שסנדל מתכוון להעיד בתמיכה בגירסתו, ולמרות שבדיון קדם המשפט מסר ב"כ הנתבע שיעידו לטובתו חמישה עדים, וניתן היה להבין שאחד מהם יהיה סנדל, הרי שבסופו של דבר סנדל לא הובא לעדות, מחדל שלדעתנו ועל פי ההלכה הפסוקה יש ליתן לו משקל ראייתי משמעותי לחובת הנתבע;
רביעית רק במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, הסתבר שלטענת ב"כ הנתבע בעלה של התובעת הוא שמסר לנתבע בטלפון שהתובעת לא תחזור לעבודה, ובעקבות הודעה זו שלח הנתבע את המכתב בעניין "הפסקת העבודה" מיום 12.2.11 (ראו: עמ' 11 ש' 21). ב"כ הנתבע חזר על גרסה זו גם בסיכומיו (עמ' 27 ש' 10), וזאת בהסתמך על עדותה של התובעת כי אינה זוכרת מה היה תוכנה של אותה שיחה בין הבעל לנתבע (עמ' 10 ש' 19 ואילך) . ברם, המדובר בגרסה כבושה, שאין לה זכר בכתב ההגנה, וגם לא בתצהיר הנתבע, וחשוב מכך – אם היה בה אמת, כי אז סביר להניח שהיה לכך ביטוי במכתב מיום 12.2.11. נדגיש, שמאחר שהנתבע לא טען טענה עובדתית שכזו – בדבר כך שבעלה של התובעת הוא שהודיע לו על כך שהיא לא מתכוונת לחזור לעבודה – הרי שאין גם בסיס לטענתו שהיה על התובעת להעיד את בעלה כדי להזים את הדברים. כיצד בדיוק אמורה היתה התובעת לדעת שגרסתו העובדתית של הנתבע היא שבעלה הודיע לו על התפטרותה?
חמישית בנקודה זו, נציין שלא נעלמה מאיתנו ההתייחסויות הלא מכובדות על גבול השליליות ממש מצד הנתבע כלפי בעלה של התובעת (ראו במיוחד סעיף 16 לתצהירו, וכן בעמ' 8 ש' 13 לפרוטוקול). בהעדר כל עדות תומכת או ראיה אחרת התומכת באמירות מכפישות אלה כלפי בעלה של התובעת, מצאנו שגם אמירות אלה החלישו את אמוננו בגרסת הנתבע;
שישית מכל מקום, לא יכולה להיות מחלוקת כי גם התובעת בזמן אמת סברה שמדובר במכתב פיטורים, שכן היא עצמה כתבה לנתבע ביום 1.3.12 את המכתב שציטטנו לעיל, שבו היא מציינת בפניו שהפסקת עבודתה במהלך חופשת הלידה הינה אסורה, והיא פנתה לייעוץ משפטי בעניין;
שביעית לאחר שקיבל הנתבע את מכתבה זה של התובעת, הוא יכול היה לזמנה למפגש, או להבהיר לה בכתב באופן המפורש ביותר שהיא אינה מפוטרת. ברם, הוא לא עשה זאת במהלך שלושה שבועות תמימים, ואז שלח את המכתב נספח ט', שבו מצוינת העובדה שהוא מגייס עובדת אחרת להחליף את התובעת. אף שנטען במכתב זה שהנתבע הציע לתובעת בעל-פה, בשיחות טלפון, לחזור לעבודה, איננו נותנים אמון בגרסתו זו. בהקשר זה, נשוב ונציין שהנתבע טען שיש לו עדים רבים שיוכלו לתמוך בגרסתו העובדתית, אך העובדה שאיש מלבדו לא העיד אומרת דרשני, והקשתה עלינו להאמין לכך שאכן הציע לתובעת בעל-פה במהלך חודש מרץ לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה, והיא זו שסירבה;
שמינית אשר לטענת הנתבע כי גם אם היו פיטורים, הרי שאלה בוטלו בכך שהציע לתובעת לשוב לעבודה במכתב מיום 12.6.12, לאחר שקיבל את מכתב ההתראה לפני פתיחת הליכים, הרי שאין בידינו לקבל טענה זו, וזאת משתי סיבות. הראשונה היא שמדובר במכתב שנשלח כארבעה חודשים לאחר פיטוריה של התובעת, ושלושה חודשים אחרי המכתב השני שבו הדגיש הנתבע בפני התובעת כי הוא מגייס עובדת אחרת במקומה. המכתב גם כולל איומים ברורים על התובעת – הן בהגשת תביעה נגדית בסך 100,000 ₪ והן בשורת עדים שצפויים לפי הנטען בו להעיד נגדה – כך שלדעתנו מהמכלול ברור שלא מדובר בהצעה תמת לב מצד הנתבע להשיב את התובעת למשרתה. לזאת נוסיף שנתנו אמון בעדותה של התובעת כי בשלב הזה היא כבר פחדה מהנתבע (עמ' 12 ש' 10, עמ' 13 ש' 23, עמ' 14 ש' 9) ואף מהטעם הזה ברורה לנו החלטתה שלא להסכים ולחזור לעבודה;
תשיעית התייחסותו הלא מכבדת של הנתבע כלפי התובעת בכל הקשור לימי המחלה שאותם נאלצה לקחת בחודש האחרון להריונה (ראו ההתכתבות מעלה) אף היא חיזקה אצלנו את התחושה שהנתבע כעס על ההריון, ועל הפגיעה בעסקו כתוצאה מכך, ואף בכך אנו רואים חיזוק לכך שגמלה בליבו ההחלטה שלא להשיב את התובעת לעבודה;
ולבסוף לא נעלמה מאיתנו העובדה ששני הצדדים התייחסו בטיעוניהם לטעות שנפלה אצל שני הצדדים באשר למועד סיום חופשת הלידה – טעות שבאה לידי ביטוי גם בהתכתבויות שבין הצדדים – וזאת לאור העובדה שחופשת הלידה על פי חוק הוארכה בסמוך לפני האירועים נשוא התביעה. בחנו את הטיעונים האלה, ואיננו סבורים שיש בהם כדי לשנות או להשפיע על המסקנה לפיה התובעת לא התפטרה, ומכאן שפוטרה, וזאת עוד במהלך חופשת הלידה.
הסעדים
21.אובדן הכנסה – על פי תחשיב התובעת בכתב תביעתה, שלא נסתר, אנו פוסקים לה שכר עבור 60 ימי התקופה המוגנת שלאחר תום חופשת הלידה, ובתוספת שכר עבור 30 ימי ההודעה המוקדמת. זאת, לפי 150% מהשכר הקובע על פי הוראות סעיף 13(ב) לחוק עבודת נשים, בסך כולל של 21,038 ₪.
22.פיצויי פיטורים – על פי תחשיב התובעת, שלא נסתר, אנו קובעים שהתובעת זכאית כפי טענתה לפיצויי פיטורים בסך של 12,272 ₪. בנסיבות העניין, אנו סבורים שהתובעת זכאית גם לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שאותם אנו מעמידים על סך 7,728 ₪, כך שבסך הכל על הנתבע לשלם לתובעת בגין פיצויי פיטורים והלנתם סך כולל של 20,000 ₪.
23.דמי הבראה – על פי תחשיב התובעת בכתב תביעתה, שלא נסתר, אנו פוסקים לה דמי הבראה בסך 5,472 ₪.
24.פדיון חופשה – כפי שקבענו מוקדם יותר, המדובר ברכיב תביעה שהתיישן, וב"כ התובעת אף הודתה בכך וחזרה בה ממנו בסיכומיה. על כן, רכיב התביעה נדחה.
25.דמי מחלה – התובעת טענה בכתב תביעתה, בתצהירה, ובסיכומיה, כי היא זכאית להפרשי דמי מחלה בסך 2,000 ₪, שכן דמי מחלה לא שולמו לה לטענתה במלואם בגין ימי המחלה בחודש האחרון להריונה. עם זאת, התובעת לא פירטה באיזה ימים בדיוק מדובר, וגם לא הסבירה כיצד חישבה ומצאה כי הנתבע נותר חייב לה בגין דמי מחלה סך של 2,000 ₪ דווקא. על כן, הרינו לקבוע שרכיב התביעה הזה לא הוכחה, והוא נדחה בזאת.
26.הפרשות לקרן פנסיה – אין מחלוקת שהנתבע לא הפריש עבור התובעת לפנסיה. משכך, ועל פי תחשיב התובעת שלא נסתר, אנו פוסקים לה סך של 3,970 ₪.
27.פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – כפי שקבענו מוקדם יותר, הרכיב נדחה בשל התיישנות.
28.פיצוי לפי חוק עבודת נשים – בנסיבות העניין, החלטנו להעמיד את הפיצוי ללא הוכחת נזק שתקבל התובעת על סך 10,000 ₪.
29.פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע – בנסיבות העניין, ומשהגענו לכלל מסקנה שהתובעת פוטרה בלא שקדם לפיטוריה שימוע, אנו מקבלים לה תביעתה לפסוק לה פיצוי בגין כך, שאותו אנו מעמידים על סך 5,000 ₪.
30.פיצוי עונשי על עוגמת נפש – בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצוי נוסף על עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב התנהלות הנתבע.
31.אשר להפרשי ההצמדה והריבית – בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהתובעת השתהתה בהגשת תביעתה וזו הוגשה רק בחלוף כארבע שנים ממועד סיום העבודה, ופסק דין זה ניתן בחלוף למעלה משש שנים ממועד סיום העבודה, איננו סבורים שצודק יהיה לפסוק לתובעת הפרשי הצמדה וריבית מלאים ממועד היווצרות הזכות (לשיקולים השונים הצריכים לעניין, ראו: עע 48123-12-16 זעזוע נ' שטרית (30.1.18, סעיפים 15 ואילך לחוות דעתה של כב' השופטת חני-אופק גנדלר, והאסמכתאות הנזכרות שם). משכך, אנו קובעים כי כל הסכומים שלעיל יישאו הפרשי הצמדה בלבד מיום סיום העבודה (12.2.12) ועד היום, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אשר לסך שנפסק בגין פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים (20,000 ₪ ביחד), הרי שזה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
נציגת ציבור עובדים גב' סיגל רונן - כץ:
אני מסכימה עם רוב הקביעות שבחוות דעתו של כב' השופט ספיבק, אך אבקש להוסיף מספר הערות, וכן עמדה שונה לגבי כמה מרכיבי התביעה.
אתחיל בכך שאף שהיו לי ספקות מסוימים בשאלה האם המכתב הראשון ששלח הנתבע לתובעת ביום 12.2.12 יכול להיחשב כמכתב פיטורים, הרי שגם אם היינו מקבלים את גרסת הנתבע בעניין זה, הרי שאין בעיני ספק שאת המכתב מיום 21.3.12, שבו הודיע הנתבע לתובעת שהוא מגייס עובדת במשרה קבועה על מנת להחליף אותה, אין דרך אחרת לפרש מאשר כמכתב פיטורים, ואין חולק שמכתב זה נשלח במהלך חופשת הלידה שהסתיימה רק ביוני.
מכאן, שאני מסכימה עם הקביעה לפיה התובעת פוטרה בחופשת לידה. אוסיף, שגם לדעתי לא ניתן לראות במכתב הנתבע מחודש יוני כהזמנה אמיתית לתובעת לחזור לעבודה, הן מפאת פער הזמנים מהמועד שבו נודע לנתבע שהתובעת מפרשת את מכתבו מפברואר כמכתב פיטורים – הוא ידע כבר מה- 1.3 שהתובעת מבינה שהיא פוטרה, ושלח את המכתב שבו נאמר במפורש שאינה מפוטרת רק ביוני – והן מפאת שפתו האלימה של המכתב מחודש יוני, בו קורא הנתבע לתובעת לחזור לעבודה, אך בד בבד מאיים עליה בתביעה של 100,000 ₪. לאור זאת, איני סבורה שיש לשקול לחובת התובעת את החלטתה שלא לחזור לעבודה.
עם זאת, אני מאמינה לנתבע שהוא לא התכוון לפטר את התובעת, ויתר על כן שהוא לא הבין שהוא פיטר אותה בתחילת הדרך. על כן, לדעתי הנכון לקבוע שבין הצדדים היתה מחלוקת כנה לעניין זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים, ועל כן לדעתי אין לחייב את הנתבע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וגם אין מקום לחיובו בפיצוי על אי עריכת שימוע.
מנגד, אני סבורה שיש לחייב את הנתבע ב- 2,000 ₪ בגין ימי המחלה. התובעת הגישה תעודות מחלה על 16 יום, ניתן לחלץ מתלושי השכר כמה שילם הנתבע לתובעת בחודש זה וכמה היתה המשכורת החודשית, ומכאן שניתן לדעת כמה הנתבע חייב לה בגין ימי מחלה. בכל מקרה, הנתבע לא הכחיש את עצם הסכום שתבעה התובעת ברכיב זה, אלא רק את עצם הזכאות.
-
נציג ציבור מעסיקים מר רן ורדי:
בכל המחלוקות שנפלו בין חבריי למותב אני מצרף את דעתי לדעתו של כב' השופט ספיבק.
איני שותף לעמדתה של חברתי גב' רונן-כץ לפיה הנתבע לא התכוון לפטר את התובעת. האמור במכתבו מפברואר בדבר כך שעל התובעת להשיב את המפתחות מעיד על כך, והאמירה הנוספת באותו מכתב המבהירה שאם לא יושבו המפתחות בכוונת הנתבע להחליף את המנעול, רק מחדדת משמעותית את האמירה והכוונה שלתובעת לא תהיה יותר דריסת רגל בעסק. הטענה שעלתה לראשונה בחקירות שמדובר בדרישה שנעשתה לאור חשש מהתנכלות של הבעל – טענה שלא עלתה בכתבי הטענות – אינה מתיישבת עם ההגיון הסביר, כי אילו אכן כך היה, הרי שהנתבע היה מחליף מידית את המנעול ולא כותב לתובעת שאם לא תשיב לו אותם בדעתו להחליף מנעול. והרי, את המפתח שיש בידי התובעת אפשר לשכפל, ואם היה חשש אמיתי שהבעל ייכנס לעסק בלי רשות, הרי שהנתבע לא היה מסתפק בדרישה להחזיר את המפתחות, אלא מחליף מנעול מידית. אוסיף ואומר, שאם אכן היתה שיחת התפטרות עם התובעת או בעלה, המכתב היה מציין זאת, מה שכמובן לא קרה. לכן מדובר לטעמי במכתב שיש בו כוונת פיטורים, שנכתב כפי שנכתב כדי לחמוק מתשלום פיצויי פיטורים.
-
לסיכום
-
על דעת כל חברי המותב לעניין מרבית רכיבי התביעה, ועל דעת רוב חברי המותב כנגד דעתה החולקת של נציגת הציבור רונן-כץ לעניין רכיבי התביעה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי-עריכת שימוע, ודמי מחלה, הרינו פוסקים שעל הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פיצוי על אובדן הכנסה בסך 21,038 ₪.
דמי הבראה בסך 5,472 ₪.
פיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 3,970 ₪.
פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עבודת נשים בסך 10,000 ₪.
פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע בסך 5,000 ₪.
פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 20,000 ₪.
הסכומים המפורטים בסעיפים א' עד ה' יישאו הפרשי הצמדה בלבד עד ליום מתן פסק דין זה, והפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
הסכום המפורט בסעיף ו' יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי. ערעור יש להגיש תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ג אייר תשע"ח, (28 אפריל 2018), בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
|
גב' סיגל רונן-כץ,
נציגת ציבור עובדים
|
|
דורי ספיבק, שופט
אב"ד
|
|
מר רן ורדי,
נציג ציבור מעסיקים
|