פס"ד בנושאי משמורת, מזונות ורכוש

סק הדין להלן יעסוק בשלוש תביעות שהגישה התובעת כנגד הנתבע:

תמ"ש 28232-07-16 - תביעת משמורת על הקטינים;

תמ"ש 28210-07-16 - תביעה למזונות ומדור;

תמ"ש 28246-07-16 - תביעה בעניין רכוש הצדדים שהוגשה כנגד הנתבע ואמו (להלן: "הנתבעת").

רקע עובדתי רלוונטי

1. התובעת והנתבע 1 (להלן-"הנתבע") נישאו זל"ז כדמו"י ביום XX.X.XXXX.
2. כנובע מקשר הנישואין של התובעת והנתבע (להלן-"הצדדים") נולדו ארבעה ילדים:

++++  יליד 1998
++++ ילידת 2000
++++ יליד 2002
++++ ילידת 2008

3. במהלך חיי הנישואין התובעת עבדה בחברת "++++" בתפקיד מנהלת כספים בעוד שהנתבע עבד כטכנאי ועסק בשיפוצי דירות ובתים.
4. הצדדים וילדיהם התגוררו בדירה ברחוב ++++ (להלן גם: "הדירה"). בחודש ספטמבר 2016 עזב הנתבע את הדירה ועבר להתגורר בדירת הוריו, בבניין סמוך לדירת הצדדים.
5. בעקבות פרידת הצדדים, נפתחו הליכים משפטיים שמספרם בכותרת.

תמ"ש 28246-07-16 – תביעה רכושית

עיקר טענות התובעת

6. לטענת התובעת, אגב חיי נישואין הצדדים צברו רכוש ונכסים כמפורט להלן:

א.           הדירה ברח' ++++ - ביחס לנכס זה נטען כי הוא נרכש ביום 31.12.06 והוא נרשם על שם שני הצדדים בחלקים שווים. זכויות הצדדים  רשומות בחברה משכנת ובמנהל אזרחי באיו"ש. על הדירה, בעת הגשת התביעה, רבצה משכנתא בסך של 260,301.65 ₪.

ב.            מחסן  ברח' ++++ - ביחס לנכס זה נטען כי הוא נרכש ביום 17.11.10. הנכס נרשם על שם של שני הצדדים בחלקים שווים. הזכויות בנכס רשומות בחברה משכנת.

ג.            חנות ברח' ++++ – ביחס לנכס זה נטען כי הוא נרכש ביום 17.02.02. על אף שהנכס נרכש במהלך חיי נישואין, נרשם הוא על שם הנתבע בלבד. עוד נטען כי התובעת היא זו שמטפלת בהשכרת הנכס ובגביית דמי השכירות שמופקדים, בדומה לדמי השכירות מנכסים נוספים, בחשבון המשותף של הצדדים. לשיטת התובעת, נכס זה, חרף הרישום על שם הנתבע, הינו נכס משותף.

ד.            דירה ברח' – ביחס לנכס זה נטען כי הוא נרכש ע"י הנתבעת ביום 18.08.96 – דהיינו לפני נישואי הצדדים.

הנכס נרכש כדירה בת שני חדרים ושטחו, בעת הרכישה, היה 49.20 מ"ר.
לטענת התובעת, נכס זה נרשם פורמאלית על שם הנתבעת, כאשר הוא יועד לנתבע, לרגל נישואיו לתובעת. מטעם זה, זיכרון דברים שקדם להסכם לרכישת הנכס נחתם על ידי הנתבע ולא על ידי הנתבעת. הנכס נרכש תמורת סך של 124,000 $ השווים לסך של 390,600 ₪.

ביום 13.09.06 הנתבעת העבירה את זכויותיה בנכס לנתבע .

לטענת התובעת, הצדדים התגוררו בנכס זה מתחילת נישואיהם, הוא היה בחזקתם והם נהגו בו מנהג בעלים.

במהלך חיי נישואין של הצדדים, הנכס הורחב לדירת חמישה חדרים ושטחו הוגדל ל-250 מ"ר, מרפסת וחצר רחבה וזאת בזכות השקעת כספי הצדדים ובהתאם להיתר בניה שניתן ביום 15.04.10 .

עוד נטען כי הצדדים נשאו בכל עלויות הבניה וההרחבה של הנכס, שלמו אגרות וקנסות הרישום וטפלו אל מול הרשויות בכל הקשור להרחבת הנכס והשבחתו.
הנכס מושכר עתה על ידי הצדדים לרשת גני ילדים תמורת סך של 12,307 ₪ ברוטו לחודש ודמי השכירות מופקדים לחשבון הבנק של התובעת.

כן נטען כי במהלך השנים לאחר הנישואין, הצדדים החזירו מכספיהם, במזומן, לאם ולאחיו של הנתבע את סכום הרכישה, אשר שולם על ידי האם עבור הדירה.

בנוסף, הצדדים אפשרו לאחיו של הנתבע ולאשתו להתגורר בדירה שנה ראשונה לאחר נישואיהם, תמורת דמי שכירות ראויים.

ביחס לנכס זה נטען כי במישור המשפטי הוא נכס משותף לצדדים.

ה.           חשבונות בנק – נטען כי לצדדים חשבון בנק משותף מס'  ++++ בבנק ++++ סעיף ++++ ובחשבון זה יתרת זכות גבוהה, לתובעת חשבון בנק מס' ++++  בבנק ++++, אליו מופקדים כספי השכירות ושכר התובעת, ממנו משולמים תשלומים שונים לצרכי הבית ונצברו בו חסכונות של הצדדים.

7. התובעת עתרה לסעדים כדלהלן:
   
   לקבוע כי החנות הינה רכוש משותף של הצדדים;

לקבוע כי דירה ברח' ++++ – הינה רכוש המשותף של הצדדים;

למנות שמאי מקרקעין, אשר יישום את כל נכסי הנדל"ן ולהורות על חלוקה בעין של כל נכסי נדל"ן אגב קביעת תשלומי איזון בהתאם לערך שיקבע לגבי כל הנכסים;

לפרק שיתוף בכספים ובחסכונות בהתאם לסכומים אשר היו בעת הגשת התביעה ושהצטברו עד למועד ביצוע חלוקת הכספים בין הצדדים בחלקים שווים;

להורות על חלוקת תכולת הדירה בין הצדדים בחלקים שווים.

עיקר טענות הנתבעים

8. הנתבעים עתרו לדחיית התביעה, למעט ביחס לרכוש המשותף של הצדדים, אשר לחלוקתו -בדרך של איזון - הסכים הנתבע.
9. ביחס לנכסים המפורטים בכתב התביעה, נטען כי:

א.           הדירה ברח' ++++ - ביחס לנכס זה נטען כי מדובר בנכס משותף וכי ימים ספורים לפני הגשת כתב התביעה, התובעת סלקה את המשכנתא, אשר רבצה על הנכס.

ב.            מחסן ברח' ++++ – ביחס לנכס זה נטען כי הדירה מצויה ברח' ++++, בעוד שהמחסן מצוי ברח' ++++ ועל פי הוראות הדין לא ניתן לרשום את המחסן על שם הצדדים.

עוד נטען כי הצדדים קיבלו רשות שימוש מהורי הנתבע ל"חלל לא מנוצל" מתחת לדירת ההורים, הצמודה למחסן והרחיבו את המחסן המקורי, כאשר המחסן המורחב מושכר כדירת מגורים תמורת סך של 3,500 ₪ שמשולמים לטובת התובעת ומופקדים לחשבונה.

כן נטען כי ניתן כי במסגרת האיזון, ניתן להציע את חלק הצדדים למכירה ולבעלי דירת מגורים ברח' XXX בלבד. צוין כי הנתבעת איננה מסכימה לכל שימוש במחסן.

ג.            חנות++++– ביחס לנכס זה נטען כי הוא נרשם על שם הנתבע מכיוון שהאחרון נטל הלוואה מאחיו בסך של 200,000 ₪ לשם רכישת הנכס ועל פי ההסכם בין הנתבע לבין האח, יש להשיב סך זה מכספי מכר החנות.

ד.            דירה ברח' ++++ – ביחס לנכס זה נטען כי זיכרון דברים נחתם על ידי הנתבע כשלוחה של הנתבעת מבלי שהוא מבין את המשמעות המשפטית של חתימתו.

לגופו של עניין נטען כי, הנכס נרכש על ידי הנתבעת למעלה משנה עובר לנישואי הצדדים ומלוא סכום התמורה שולם על ידי הנתבעת. הצדדים התגוררו בדירה בהסכמת הנתבעת, אגב הבעת תודה להורים ומבלי שהתובעת טענה לזכויות בנכס.

עוד נטען כי כמעט כל ההרחבות שנעשו בדירה מומנו על ידי הנתבעים לפני הנישואין. כפועל יוצא הנכס כולו שייך למי מהנתבעים.

הנתבעים הוסיפו כי השיפוצים הקלים שנערכו בנכס במהלך חיי נישואין, נעשו בזכות דמי השכירות. עוד צוין כי החצר הינה חצר ציבורית ולמי מהצדדים אין זכות בה.

הנתבעים הודו כי ביום 13.09.06 דווח על העברת הזכויות לרשויות המס ותצהיר העברה נחתם עובר למועד זה.

לטענת הנתבעים, הנתבע הבהיר לתובעת כי מדובר בנכס של הוריו וכי נעשה חסד עם הצדדים משעה שלא נתבקשו לשלם את דמי השכירות.

הנתבעים הכחישו את החזרת הכספים לאם ולאח והוסיפו כי לא ברור מדוע היה צורך להחזיר כספים לאח בעוד שהוא איננו בעל הנכס ומדוע היה צריך להחזיר כספים משעה שניתנה, לכאורה, מתנה לנתבע (מתנה שלא הושלמה ברישום).

הנתבעים הדגישו כי הנתבעת עצרה את הרישום על שם הנתבע וכי הצדדים לא ראו בנכס כנכס משותף. הדבר נכון ביתר שאת משעה שהנתבעת חזרה בה מהענקת המתנה.

ה.           חשבונות בנק – נטען כי התובעת הבריחה כספים רבים מהחשבון המשותף.   

10. בנוסף לטענות ההגנה, טען הנתבע כי הוא זכאי לחלקו בהון האנושי שצברה התובעת במהלך חיי נישואין ולאופציות ששולמו לתובעת ממקום העבודה.
11. הנתבעים סיכמו את כתב הגנתם כי הרכוש בר איזון, הינו רכוש כדלהלן:
    
    "א. הדירה ברחוב ++++, על היחידה הנוספת.

ב.            חלק הנתבע בחנות ++++ בניכוי ההלוואה לאח הנתבע.

ג.            מחסן ברחוב ++++. חלק ממחסן זה (25 מ"ר) שייך להורי הנתבע).

ד.            כלי רכב.

ה.           חשבונות בנק.

ו.            זכויות סוציאליות אשר נצברו לזכות התובעת במהלך החיים המשותפים.

ז.            מיטלטלין.

ח.           חשבונות בנק וזכויות אחרות על שם התובעת – מכל מין וסוג שהוא, ואשר היו ברשותה במהלך 5 השנים האחרונות והוצאות הכספים מהם לטובת הבית המשותף לא יוכחו.

ט.           אופציות הניתנות להמרה של ++++, הרשומות ע"ש, או בעבור, התובעת".

הליך דיוני

12. במהלך ניהול ההליכים התקיים דיון קדם משפט והליך של שמיעת ראיות, במהלכו העידו הצדדים בלבד.
13. בתום הליך שמיעת הראיות, הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב.

דיון והכרעה

מועד הקרע

14. הצדדים לא ביקשו לקבוע מועד בו הופסק השיתוף הכלכלי.
15. על פי הפסיקה, מועד הקרע הינו הפסקת השיתוף הכלכלי בין הצדדים. בדרך כלל, מועד הקרע תחילתו בפירוד הפיזי ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי פ"ד מו (1) 602, 624 או במועד הגשת התביעה ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי פ"ד נא(3) 541) שכן במועד זה מגלה התובע את דעתו באופן מפורש לראשונה כי ברצונו להפסיק את השיתוף בין הצדדים.
16. דעתי היא כי המועד הראשון בזמן, הוא המועד הקובע. לפיכך, אני קובע כי מועד הקרע הינו מועד הגשת התביעה דהיינו יום 13.07.16.

הדירה ברח' ++++

17. הדירה ברח' ++++ נרכשה אגב חיי הנישואין ונרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. משכנתא שרבצה על הדירה, סולקה על ידי התובעת מכספים המשותפים של הצדדים ראו עמ' 25 ש' 21-22.
18. הנתבע, בסיכומיו, עתר להורות על איזון הזכויות בדירה על דרך הצעתה למכירה לכל המרבה במחיר וחלוקת כספי מכר הדירה בין הצדדים בחלקים ששווים. לחלופין, לאחר קבלת ההצעה הגבוהה, הכנסת הדירה לאיזון המשאבים.
19. התובעת, בסיכומי התשובה, מסכימה לאפשרות החלופית. לשיטתה, אפשרות זו תשרת את טובת הקטינים שגדלו בדירה והתרגלו אליה.
20. לאור עמדת הצדדים, אני קובע כי פירוק שיתוף בדירה יתבצע בהתאם לעתירה החלופית של הנתבע, לה הסכימה התובעת, דהיינו כי הדירה תוכנס לאיזון משאבים כולל וכי במסגרת איזון משאבים כולל, הזכויות בדירה יירשמו על שם התובעת. זאת משעה שפירוק השיתוף באופן זה, מתיישב עם הוראות ס' 40 א' לחוק המקרקעין, עם הוראות ס' 6 א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג ועם הוראות ס' 101 לחוק המקרקעין.

המחסן ברח' ++++

21. המחסן (56 מ"ר) נרכש על ידי הצדדים ביום 17.11.10 והוא רכוש משותף. זכויות הצדדים במחסן, רשומות בחברה משכנת.
22. המחסן אוחד עם חלל ההורים (25 מ"ר) על דרך של הריסת קיר מפריד והשטח המשותף מושכר כיחידת דיור.
23. בכתב התביעה נטען כי המחסן הוא נכס בר איזון.
24. בכתב ההגנה נטען כי המחסן הוא נכס בר איזון, כאשר חלקו (25 מ"ר) שייך להורי הנתבע.
25. בסיכומים עתרו הנתבעים לקבוע כי המחסן הינו רכוש משותף של הצדדים. כן עתרו הנתבעים, להורות על השבת המצב לקדמותו.
26. נוכח הסכמת הצדדים וכעולה מהראיות אני קובע כי המחסן, בשטחו המקורי (56 מ"ר), הוא רכוש משותף של הצדדים ונכס בר איזון.
27. הנתבעים עתרו בסיכומים על השבת המצב לקדמותו על דרך של הקמת קיר מפריד בין שני המחסנים. סעד זה לא נתבקש במי מכתבי הטענות של הצדדים ובית המשפט לא יעניק סעד שלא נתבע ע"א 624/90 פילוסוף נ' דוידזון ואח' וערעור שכנגד, פ"ד כד (2) 378. הוא הדין לגבי סעד שנזכר לראשונה בסיכומים רע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב פ"ד מה(4) 343.

החנות ++++

28. החנות נרכשה ביום 17.02.02 – דהיינו במהלך חיי הנישואין – והיא נרשמה על שם הנתבע.
29. המחלוקת נסובה סביב שאלת השבת סך של 200,000 ₪ לאחי הנתבע מכספי מכר החנות, לכשתימכר.
30. בסיכומים חזר בו הנתבע מטענה זו והסכים כי החנות הינה נכס משותף של הצדדים.
31. לאור הסכמת הצדדים אני קובע כי החנות הינה רכוש משותף של הצדדים ונכס בר איזון.

הדירה ברח' ++++

32. לב המחלוקת הינו הדירה ברח' סולם יעקב (להלן-"הנכס") והשאלה היא האם עסקינן בנכס, השייך לנתבעת על אף שהצדדים נהגו בו מנהג בעלים, הן כאשר גרו בו ללא תשלום של דמי השכירות והן כאשר השכירו את הנכס לצדדים שלישיים ונהנו מדמי השכירות.
33. בחינת תשתית הראייתית מלמדת כי עסקינן בנכס השייך לנתבעת.
34. ראשית, הנכס רשום על שם הנתבעת . סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כי הרישום ביחס למקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו.
35. עמד על כך גם כב' השופט עמית בת.א (חי') 369/04 זהרוי נ' פהד אבו רומחין, מיום 20/3/08 (פורסם בנבו):          
    
    "נקודת המוצא היא שהרישום משקף נכוחה את מצב הדברים, כאמור בסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969".
36. בשל חשיבות המרשם, גם הנטל לסתירת הרישום ולהוכחה כי זה אינו משקף את המצב האמיתי של הזכויות הוא נטל נכבד ביותר ראו: ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים מיום 21.02.07 (נבו).
37. שנית, לא הוכח כי הנכס ניתן לצדדים במתנה. טענת התובעת כי אבי הנתבע, אגב האירוסין, הבטיח כי הנכס יינתן לצדדים במתנה, מעוררת קושי משעה שאבי הנתבע איננו הבעלים של הנכס.

כלל בסיס בדיני מתנה הינו כי "אין אדם יכול לתת מה שאין לו .  מהות המתנה או ההתחייבות שהעניקה המנוחה, הינה פועל יוצא של הזכויות שהיו לה במועד הענקתם ת"ע 32798-07-13 מיום 07.08.16 (נבו).

העובדה כי הנתבעת, בעת ההצהרה, עמדה לצדו של אבי הנתבע ראו עמ' 17 ש' 19, איננה מעניקה לאחרון זכות כלשהי בנכס. לפיכך הצהרת האב אינה אלא מתנה ערטילאית ראו תיק אזרחי 2141/01 יוסף שמרלר נגד הרב ישראל גרינברגר פ"מ כרך תשס"א חלק שני, וכן ע"א 2555/98 הרב אליהו אברג'ל נגד עזבון המנוח משה בן יאיר ז"ל ו-41 אחרים פד"י נ"ג (5),673.

38. קושי נוסף נעוץ בטענת התובעת על פיה הצדדים החזירו לנתבעת את סכום הרכישה ראו ס' 14 לכתב התביעה ראו גם עמ' 17 ש' 8-9. טענה זו איננה מתיישבת עם הוראת ס' 1 (א) לחוק המתנה תשכ"ח – 1968 על פיו "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה".
39. ככל שהצדדים החזירו לנתבעת את סכום הרכישה, הרי שעסקינן בהעברת זכויות בתמורה והעברה כזו איננה מתנה. ואז נשאלת השאלה מדוע – ככל שהצדדים רכשו את הזכויות בנכס מהנתבעת – הנכס לא נרשם על שמם ? לשאלה הזו התובעת לא ספקה תשובה.
40. בנוסף, "חוק המקרקעין עצמו קובע, כי עסקה במקרקעין היא "הקניה של בעלות". נמצא, כי כל מתנה במקרקעין טעונה רישום בפנקסי המקרקעין (טאבו). המתנה אף נגמרת ברישום זה, כלומר: רק מאותו רגע שבו אישר הרושם את רישום העסקה, תהיה המתנה מקוימת והנותן לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה." ראו פרופ' ראבילו אלפרדו בספרו"פירוש לחוקי החוזים" בעמ' (341 -343); ע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק. נ' מפעלי עזבון י' בידרמן, פ"ד כו (2) 789.
    
    
41. הכלל הוא, שכל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום, רשאי נותן המתנה לחזור בו, ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה.

            ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 

            ע"א 954/93 חג'בי נ' ברכה בן יונה, פ"ד נ(1) 417.

42. הנכס לא נרשם על שם הצדדים ולא התקיים תנאי של הענקת מתנה במקרקעין.

43. אכן, בשנת 2006 הנתבעת חתמה על מסמכים להעברת הזכויות בנכס לנתבע, ואולם היא חזרה בה מכוונתה זו והרישום בנכס נותר על שמה. יכולת הנתבעת להחליט האם להעניק את הזכויות בנכס, אם לאו, תומכת בגרסתה כי היא נותרה בעלת הנכס ומפריכה את טענת התובעת כי הנכס ניתן במתנה "מהתחלה" ראו עמ' 17 ש' 8-9.
44. בנוסף, העברת הזכויות נועדה לנתבע בלבד. המלומד ראבילו בספרו מביע דעתו כי כאשר ניתנת מתנה לאחד מבני הזוג במהלכם של נישואין תקינים, ואפילו עסקינן במתנת חתונה, אין להסיק מכך אוטומטית כי המתנה ניתנה בהכרח לשני בני הזוג גם יחד, ולא תחשב רק בשל כך וכרכוש משותף. הדברים נבחנים בהתאם להתנהגות הצדדים ובהתייחס לראיות בע"פ או בכתב המשקפות את כוונת בני הזוג. הוא מפנה בעניין זה גם ל(א' רוזן צבי, יחסי ממון בין בני זוג, תל אביב, תשמ״ג 310 וראה דברי הסכמה בת.א. (ת"א) 3496/85 חרודי נ' חרודי, פס"מ תשמ״ח (2) 501, 505). ראה : א' ראבילו, "חוק המתנה, תשכ"ח- 1968", נבו הוצאה לאור, תשנ"ז- 1996 עמ' 160-161).
45. דעה זו אומצה בפסק הדין שניתן בעניין ע"מ (י-ם) 320/02 עפל נ' עפל לעיל (השווה: ע"א 712/74 פרומן נ' פרומן, פ"ד ל(3) 110, 112.
46. הנטל להוכיח הטענה כי הזכויות ניתנו לשני בני הזוג במתנה - רובץ על התובעת; היה עליה להוכיח רצון ברור וחד משמעי של ההורים להעניק המתנה לשני בני הזוג.

47. מתוך חומר הראיות בתיק זה כפי שזה הונח בפני הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל.

48. בתצהירי העברה נרשמו פרטי הנתבע בלבד. הדבר מלמד על הכוונה להעניק מתנה לנתבע ולא לצדדים . גם אם התובעת לא הייתה חוזרת בה מהענקת המתנה והייתה משלימה את הרישום על שם הנתבע, הנכס לא היה בחינת נכס בר איזון אל נוכח הקבוע בס' 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון אשר מחריג מתנה מ"כלל נכסי בני זוג".
49. בנוסף, בשנת 2006 הצדדים היו במשבר זוגי ופני התובעת היו לגירושין ראו עמ' 19 ש' 4-6 ואין זה מתקבל על הדעת כי הנתבעת התכוונה לתת את הנכס במתנה ערב הפירוד ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, פ"ד מג(3) 205, 208.
50. העובדה כי הצדדים, לאחר נישואיהם, התגוררו בנכס, איננה יוצרת זכות קניינית בנכס ראו תמ"ש 22915-10-15 מיום 08.09.16 (נבו).
51. אין לראות בעובדה כי הצדדים משכירים את הנכס לצדדים שלישיים וכי דמי השכירות מופקדים לחשבונם, כהענקת זכויות בנכס השוו לתמ"ש 53882-12-14 מיום 07.08.16 (נבו) בו נקבע כי אין בעצם הניהול והסיוע של האישה בהשכרת הנכסים שקיבל האיש בירושה בכדי להקנות לאישה זכויות בגוף הנכסים המקוריים.
52. גם הטענה כי הצדדים הרחיבו את הנכס לא הוכחה. התובעת לא הביאה ראיות להשקעה הנטענת והודתה בחקירתה כי רוב הרוב המוחלט של השיפוץ בוצע לפני נישואי הצדדים ראו עמ' 18 ש' 25-28.
53. לבסוף ייאמר כי עיינתי בהקלטה שהוגשה מטעם התובעת ולא מצאתי בה ערך ראייתי רב. בתוך כך, בשיחה המוקלטת, הנתבע לא הודה כי הנכס ניתן במתנה. אכן, במקומות מסוימים אמר הנתבע כי הנכס, במחציתו, שייך לתובעת ראו, למשל, עמ' 18 לתמלול. ואולם, לצד הודאה זו, אמר כי הדירה נרכשה "לפני לפני לפני שהתחתנו" ראו עמ' 7 ש' 10 לתמליל.
54. בנוסף, על פני כל השיחה דובר היה כי הנכס רשום על שם הנתבע, בעוד שבפועל רשום הוא על שם הנתבעת ואין בהסכמתו המוקלטת של הנתבע כי הנכס הינו "דירה שלנו" כדי להקנות לתובעת זכויות קנייניות בנכס.
55. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה ביחס לנכס המצוי ברח' ++++ – נדחית.

חשבונות בנק

56. לצדדים חשבון בנק משותף מס' ++++ בבנק ++++ סניף ++++ ולתובעת חשבון בנק מספר 037679/01 בבנק איגוד.
57. המחלוקת נסובה סביב שאלת הברחת הכספים על ידי התובעת. לטענת התובעת, אין מדובר בהברחת הכספים אלא בהשבת כספים, בסך של 14,000 יורו השווה ל-60,000 ₪ - לאמה ראו עמ' 15 ש' 3-7 . עוד נטען כי הכסף הגיע לתובעת, מהאם, באמצעות אחיה המתגורר בחו"ל ראו עמ' 15 ש' 25 לשם ניהול המט"ח ע"י התובעת.
58. לשם הוכחת טענה זו, היה צורך בעדות האם או האח, אולם השניים לא העידו ראו עמ' 15 ש' 17-18 ועמ' 16 ש' 15-17. זאת על אף שטענה בדבר הברחת הכספים נטענה עוד בכתב ההגנה. הלכה היא כי הימנעות בעל דין מלהעיד עד חיוני בהליך, מקימה חזקה לכאורית לפיה אותו בעל דין חשש מפני העדתו וחשיפתו לחקירה נגדית ראו: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נ"ד (1) 539; ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג פ"ד מז(2) 606, 614; י. קדמי "על הראיות"  תש"ע - 2009, כרך ד', עמוד 1889 ;ע"א 4391/94 טייק דוד ואח' נ' קורן משה [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 02.12.1998); ע"א 2115/95 בתיה אושרוב נ' עליזה פרחי [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 19.03.1999) .
59. לפיכך, טענת התובעת כי עסקינן בכספי האם – לא הוכחה – ואני קובע כי סך של 63,043 ₪ שהופקד לחשבון התובעת ביום 26.06.16 הינו כספים משותפים כאשר מחציתם שייכים לנתבע.
60. כפועל יוצא, כל זכות ו/או יתרה בחשבונות הבנק יאוזנו בין הצדדים, כאשר במסגרת ההתחשבנות הכספית יהיה זכאי הנתבע לקבלת סך של 31,521.5 ₪ - מחצית מהסך שנמשך על ידי הנתבעת בסמוך להגשת התביעה.
61. עתירת הנתבע, בסיכומים, לחשיפת תדפיסי חשבון בנק משנת 2011 וחלוקת כל סך שייקבע שנמשך לצורך שאינו משותף, דינה להידחות. דרישה לגילוי מסמכים מקומה בשלב של קדם משפט ראו תקנה 143 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ולא בשלב של הגשת סיכומים. הוא הדין באשר לקביעת אופי המשיכות אשר מצריך בירור עובדתי נפרד.

מוניטין

62. עתירה למוניטין של התובעת, מקורה בטענה כי התובעת סיימה את לימודי ראיית חשבון במהלך חיי הנישואין ונוצר פער בכושר ההשתכרות בין שני הצדדים.
63. דין העתירה להידחות . בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי כב' השופטת אספרנצה אלון מבית המשפט המחוזי בחיפה, נקבע כי אין לראות ב"כושר השתכרות" כ"נכס בר איזון" אלא ככלי אקוויטבילי המשפיע על אופן ביצוע איזון המשאבים ראו עמ"ש 31035-09-16 מיום 20.04.17 (נבו).
64. השימוש בכלי זה נעשה , ככלל במסגרת ס' 8 (2) לחוק יחסי ממון וסעד זה לא נתבקש בכתב התביעה.
65. בנוסף, לא הוכח בפני כי מדובר במקרה מובהק בו נוצר פער ממשי וברור בין התובע לבין הנתבעת מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שהתובע נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לנתבעת להשיא את כושר השתכרותה.
66. התובעת אכן רכשה את השכלתה במהלך חיי הנישואין ראו עמ' 23 ש' 7-8 והלימודים מומנו מהכספים המשותפים ראו עמ' 23 ש' 13-14 ואולם לא הובאה ראיה כלשהי באשר לתרומת התובע ובאשר לוויתורו על התפתחותו המקצועית.
67. התוצאה היא כי העתירה לחלוקת המוניטין או הבאתו בחשבון בעת חלוקת נכסי הצדדים – נדחית.

אופציות

68. אין מחלוקת כי לתובעת אופציות ממקום עבודתה בחברת "++++" ראו עמ' 10 ש' 13-16.
69. קיימת גם תמימות דעים באשר לשווי האופציות כאשר לשיטת התובעת שוויהן מגיע לסך של 181,855 דולר ארה"ב ראו עמ' 12 ש' 5-8.
70. התובעת הודתה כי האופציות מומשו ביום 01.03.17 עמ' 12 ש' 1 וכי הסך דלעיל הופקד לחשבונה ראו עמ' 12 ש' 9-13.
71. אין מחלוקת כי אופציות הינן נכס בר איזון. הדבר נלמד מהוראות ס' 5 (ג) לחוק יחסי ממון אשר אגב הגדרת "כלל נכסי בני הסוג" השאיר "דלת פתוחה" לכל נכס שנצבר אגב חיי הנישואין באמצעות המילה "לרבות".
72. התובעת הסכימה כי הנתבע זכאי לאופציות וכי הוא יקבל אותן "במועד החלוקה" ראו עמ' 12 ש' 14. לפיכך, חלוקת האופציות תיעשה על פי ס' 5 (א) לחוק יחסי ממון במסגרת איזון משאבים כולל.
73. אין בדעתי לקבל את טענת התובעת כי יש לעשות שימוש בס' 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג. זאת משעה שסעד זה לא נתבקש בכתב התביעה.
74. לפיכך זכאי הנתבע למחצית האופציות על פי שוויין במועד הקרע ולא במועד המימוש כטענתו בסיכומים.

כלי רכב

75. לצדדים שני כלי רכב:
    
    רכב מסוג ++++ מ.ר. ++++
    
    רכב מסוג ++++ מ.ר. ++++
76. הנתבע עתר בסיכומים למכירת כלי הרכב וחלוקת כספי המכר בין הצדדים בחלקים שווים או לכל מנגנון אחר, המאפשר חלוקה שוויונית של התמורה או הערך שייקבע בעדם.
77. התובעת, בסיכומי תשובה, הסכימה לעריכת האיזון בין שני כלי הרכב.
78. לאור עמדת הצדדים ומשעה שהצדדים לא פריטו כיצד רשומים כלי הרכב (האם כל רכב רשום במשותף ואז חל חוק המיטלטלין תשל"א 1971 המאפשר פירוק שיתוף בכלי הרכב או שמא כל רכב רשום על שם של מי מהצדדים ואז חל חוק יחסי ממון המאפשר איזון שווים של כלי הרכב), מלאכת האיזון תתבצע על ידי האקטואר במסגרת איזון משאבים כולל.

תכולת הדירה ומיטלטלין

79. הנתבע, בסיכומים, עתר לאיזון כספי עפ"י ערך המיטלטלין שייקבע על פי הערכת שמאי ולחיוב התובעת במחצית ששווים (למעט ריהוט הילדים).
80. התובעת, בסיכומי תשובה, עתרה לחלוקת התכולה בעין אגב מתן זכות בחירה ראשונית לתובעת.
81. בהעדר הסכמת הצדדים אני קובע כי חלוקת המיטלטלין תתבצע על פי שיטת "שתי הרשימות" ראו רמ"ש 43761-03-14 מיום 02.12.15 (נבו) כאשר הנתבע יכין את שתי הרשימות והתובעת תבחר באחת מהן. הרשימות לא יכללו ריהוט המצוי בחדרי הילדים והרהוט יישאר לתובעת.

זכויות סוציאליות

82. אגב חיי הנישואין צברה התובעת זכויות סוציאליות וביניהן: פנסיה, קרה"ש בחברת "++++" ראו עמ' 13 ש' 8-9, זכויות פנסיוניות ראו עמ' 13 ש' 33 וימי חופשה ראו עמ' 12 ש' 21-23 שהומרו על ידי התובעת ראו עמ' 12 ש' 24-25.
83. התובעת לא חלקה כי הנתבע זכאי למחצית מהזכויות הסוציאליות בהתאם לשווים במועד הקרע ראו עמ' 13 ש' 16 וש' 34 אולם בסיכומים עתרה לחלוקה בלתי שוויונית של הזכויות ביחס של 80% לתובעת ו- 20% לנתבע.
84. הנתבע עתר לקבלת מחצית מכל זכות סוציאלית שצברה התובעת במהלך חיי הנישואין ואני נעתר לעתירה זו. זאת בהתאם להוראת ס' 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג ובהתאם לעמדת התובעת במהלך הדיון.

85. אין מקום לעתירת התובעת בסיכומים לחלוקה בלתי שוויונית של הזכויות משעה שזו נטענה לראשונה בסיכומים רע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב פ"ד מה(4) 343 הזכויות הסוציאליות של התובעת יאוזנו בהתאם לסי 5 לחוק יחסי ממון.

סיכום והוראות אופרטיביות

86. ממנה בזאת שמאית מקרקעין גב' ++++ מרח' ++++ בירושלים. טלפון ++++ פקס: +++ נייד: ++++ לשם קביעת שווי נכסי נדל"ן :
    
    דירה ברח' ++++
    חנות ברח' ++++
    מחסן ברח' ++++ (בשטחו המקורי)
    (להלן-"נכסי הנדל"ן")
87. הצדדים ישתפו פעולה עם השמאית ויימסרו לשמאית כל מידע ומסמך לשם עריכת שווי נכסי הנדל"ן.
88. שכר טרחת השמאית ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים בתוך 10 ימים ממועד הדרישה.
89. ניתן בזאת סעד הצהרתי ביחס לחנות ברח' ++++ על פיו זכאית התובעת להירשם כבעלת מחצית הזכויות בחנות. במידת הצורך, פסיקתא מתאימה תוגש לחתימתי.
90. ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בנכסי הנדל"ן. נכסי הנדל"ן יחולקו בין הצדדים בעין כאשר זכויות הצדדים בדירה יירשמו על שם התובעת. תשלומי האיזון ישולמו בהתאם לשווי הנכסים על פי חוות הדעת השמאית.
91. לחלופין, נכסי הנדל"ן, למעט הדירה, יימכרו כפנויים מכל אדם וחפץ, בשוק החופשי ולמרבה במחיר ולשם כך יהיה רשאי כל אחד מיחידי הצדדים לפנות למתווכים (ללא מתן זכות בלעדיות) ולפרסם את מכירת נכסי הנדל"ן בעיתונות/אינטרנט.
92. מחיר נכסי הנדל"ן לא יפחת מחוות הדעת השמאית אלא אם כן יסכימו הצדדים אחרת בכתב.
93. כספי מכר נכסי הנדל"ן, בניכוי הוצאות המכירה, יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים לאחר הפחתת שווי הדירה בהתאם לחוות הדעת השמאית, מחלקה של התובעת בכספי מכר נכסי הנדל"ן.
94. נכסי הנדל"ן, למעט הדירה, יימכרו על ידי הצדדים במכירה עצמאית במשך 6 חודשים ובסיומם – וככל שלא יימכרו נכסי הנדל"ן או מי מהם – יהיה רשאי כל צד לעתור למינוי כונס נכסים למכירת נכסי הנדל"ן.
95. תביעה ביחס לדירה ברח' ++++ – נדחית.
96. ממנה בזאת אקטואר מר ++++ מ++++ טל: ++++ לשם איזון כלל המשאבים הממוניים של הצדדים כמפורט בפסק דיני זה, זאת מיום נישואי הצדדים -14.09.97 - ועד למועד הקרע 13.07.16.
97. הצדדים ישתפו פעולה עם האקטואר ויימסרו לו כל מידע ומסמך לשם הכנת חוות הדעת.
98. שכר טרחת האקטואר ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים בתוך 10 ימים ממועד הדרישה.
99. חשבון הבנק המשותף ייסגר על ידי הצדדים בתוך 7 ימים ממועד חלוקת הכספים והזכויות על פי חוות הדעת האקטוארית.
100. תכולת הדירה תחלוק בין הצדדים בעין עפ"י שיטת שתי הרשימות כאשר ריהוט המצוי בחדרי הילדים, יישאר לתובעת.
101. בגין הליך זה מחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ שישולמו לנתבעת בלבד בתוך 30 יום.

תמ"ש 28232-07-16 - תביעה למשמורת

עיקר טענות התובעת

102. לטענת התובעת, על רקע המשבר בחיי הנישואים ועל רקע הפרידה בפועל יש צורך לקבוע את ההורה המשמורן ולקבוע הסדרי ראיה להורה השני.
103. התובעת סבורה כי יש לקבוע שהמשמורת בקטינים תהיה בידיה וזאת משעה שבמהלך חיי הנישואים היא זו שעסקה בגידול הילדים וטיפלה בהם בכל המישורים.
104. באשר להסדרי הראיה לאב, עתרה התובעת כי אלה ייקבעו ישירות בין האב לבין הילדים.

עיקר טענות הנתבע

105. לטענת הנתבע, בשל שעות עבודתה של האם (07:00-18:00) ובשל עיסוקיה הנוספים, הנתבע הוא זה שגידל את הילדים וטיפל בהם.
106. כפועל יוצא עתר הנתבע להענקת המשמורת או לחילופין לקביעת משמורת משותפת.

דיון והכרעה

107. אין מחלוקת כי ממועד פרידת הצדדים מתגוררים הם בסמיכות זה לזו כאשר הקטינים מתגוררים בדירת הצדדים, ביחד עם האם.
108. בדיון ההוכחות הצדדים לא נחקרו בעניין נשוא הליך זה. בדיון קדם משפט שתקיים ביום 15.03.17 ההורים נחקרו ע"י בית המשפט .
109. האם השיבה כי:

ש. מי גר איתך בדירה?

ת. ++++ שהוא בן ++, ++++ בת ++, ++++ בן ++ ו++++ בת ++. הילדים 4 גרים בבית, אבא שלהם גר במרחק של 2 מטר מהבית והוא לא קונה לא חלב, לא לחם, לא שום דבר. 6 חודשים הוא לא קנה כלום, הילדים האלה במפגע נפשי מאוד קשה.

ראו עמ' 4 ש' 11-14.

               ש. איך האב נפגש עם הילדים?

          ת. הוא לא נפגש איתם, אני מוכנה להישבע בילדים שלי. הוא קרא להם לפני 5 חודשים             לאכול בורגר, הם לא רצו ואני התחננתי שהם ירדו ויראו את האב. לא צריך לשים את              הילדים בסכסוך האישה (כך במקור) שלנו, אני מכבסת, מנקה, עושה הכל, עובדת כמו          חמור 9 שעות והוא לא נמצא שם בשביל הרגעים הקטינים האלה, הוא נלחם דרכם בי.

          ש. את מעוניינת שהוא יפגש איתם.

          ת. בטח, אני מעודדת. אני מעוניינת שהוא יפגוש את כולם.

          ש. איפה הוא יפגוש אותם.

ת. איפה שהוא רוצה. לעניין המשמורת אני לא רוצה למנוע את היחסים בינם לבין הילדים  וזה לא בא מתוך כוונה נסתרת, זה אבא שלהם והוא יכול לראות אותם מתי שהוא רוצה וזה            יעשה להם רק טוב.

ראו עמ' 4 ש' 18-27.

110. האב השיב כי:

ש. איך אתה נפגש עם הילדים.

ת. כמעט כל יום, הם באים לפני ואחרי בית הספר, אני יכול להראות בטלפון הודעות SMS, בפורים ישנו ביחד כולם שהם באו עם משלוחי מנות. כל מה שהיא אומרת בית המשפט יבין עם הזמן שיש תחמונים.

ש. אתה מתאם מולם את המפגשים.

ת. הם באים מתי שהם רוצים, בבוקר אני לוקח את הילדה לבית ספר, אתמול לקחתי את הילדה לחוג והחזרתי אותה. רוב הזמן אני זה שאיתם, היא היתה יוצאת מהבית לעבודה משעה 6:30 ...

ש. הילדים ישנים אצלך.

ת. לא.

ש. כי.

ת. הבית ליד, יש להם את החדר שלהם, את העניין שלהם.

ראו עמ' 6 ש' 11-21

111. ההורים אינם מתגוררים יחד מחודש ספטמבר 2016 ודה פקטו קיימת ביניהם הסכמה באשר משמורת ולחלוקת זמני שהות של הילדים עם כל אחד מההורים.

112. במצב דברים זה חל סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב 1962 קובע:

היו הורי קטין חיים בנפרד- בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו- רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא אושר לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו- לכל עניין זולת ערעור- כדין החלטת בית המשפט.

113. על אף שהאב, במסגרת תביעת האם למשמורת, עתר למשמורת בקטינים או למצער למשמורת משותפת, בפועל, על פני תקופה ארוכה, מסכים הוא למצב בו הילדים לא ישנים אצלו כי יש להם את החדר שלהם, בדירת האם ראה עמ' 6 ש' 18-21.
114. במילים אחרות, נוצרה מציאות בה המשמורת בקטינים מצויה בידי האם והקשר עם האב מתואם אל מול הילדים. מציאות זו אינה אלא הסכמת ההורים כאמור בס' 24 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות.
115. לאור האמור אני מאשר הסכמה זו וקובע כי המשמורת בקטינים תהא בידי האם והמפגשים בין הקטינים לבין האב יתקיימו בתיאום ישיר ביניהם אגב עדכון האם. חובה לעדכן את האם באשר למועדי המפגשים הינה חובתו של האב.
116. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות בגין הליך זה.

תמ"ש 28210-07-16 – תביעת מזונות

עיקר טענות התובעת

117. לטענת התובעת בכתב התביעה, הקטינים זקוקים למזונות בסך כולל של 12,500 ₪ לחודש על פי פירוט כדלהלן:

118. בנוסף לסכומים דלעיל, עתרה האם לחיובו של האב במחצית מהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות.
119. על אף שהאם ציינה כי היא עובדת כשכירה בחברת ++++ בתור מנהלת כספים והאב עובד כטכנאי, העוסק בשיפוצי גדרות, לא פירטה האם את שיעור ההשתכרות של מי מהצדדים.

עיקר טענות הנתבע

120. הנתבע הודה בכתב הגנתו בעיסוקה של האם והכחיש את עיסוקו. לשיטתו עוסק הוא בתחזוקת הנכסים המשותפים ו/או הנפרדים של הצדדים. אומנם בעבר עסק האב בתיקון מכונות כביסה ואולם אין עוד צורך בתיקון מכונות כביסה לאור ירידת מחיריהם.
121. הנתבע הוסיף כי הוא אינו רשום כעצמאי משנת 2006 ובשנים האחרונות שימש הוא כ-"מפקח בשיפוץ שערך דודה של התובעת".
122. הנתבע הכחיש את הוצאות הילדים באופן כללי. לשיטתו לכשתתכבד התובעת לפרט את הנטען ביחס לכל קטין ישיב הנתבע באופן מפורט. חרף זאת ציין הנתבע כי סכומי המזונות "נזרקו לחלל סתם- ללא כל הבחנה בין הקטינים וצרכיהם".
123. באשר להוצאות חריגות טען הנתבע כי יש לחלקם לפי יחס ההכנסות של שני ההורים.
124. הנתבע, בדומה לתובעת, לא פירט את ההכנסות של מי מהצדדים.

דיון והכרעה

125. במקרה שבפניי קיים קושי לקבוע את שיעור ההשתכרות של שני הצדדים.

126. אגב חיי הנישואין, התובעת עבדה ++++ ושכרה, נטו, הגיע לכ-9,200 ₪ לחודש ראו עמ' 4 ש' 8.

127. בעיצומו של הליך זה (ביום 04.01.17), התובעת פוטרה מחברה זו ומשך 175 יום נהנתה היא מדמי אבטלה.

128. על אף שתשלום של דמי האבטלה הסתיים עובר למועד ההוכחות, התובעת, בחקירה הנגדית, לא נשאלה אודות השתכרותה וזו נותרה בערפל. במצב דברים זה אין לי אלא לקבוע את פוטנציאל ההשתכרות של התובעת ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147, 151; בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 23.6.09).
     
     
129. אמנם לשון הפסיקה בהקשר זה נוקטת תמיד בלשון זכר ובהתייחס לאב החב במזונות אך "רוח העידן" משתנה כאמור וכך גם רוח השיח. אמור מעתה, בית המשפט בוחן פוטנציאל ההשתכרות של שני ההורים החבים במזונות ילדיהם הקטינים ולא רק פוטנציאל ההשתכרות של האב תמ"ש 1724-02-15 מיום 10.02.16 (נבו).
130. ++++ האם עבדה בתור מנהלת חשבונות ראו עמ' 23 ש' 26. לאחר פיטוריה, האם רכשה הכשרה נוספת ראו עמ' 23 ש' 30-31. בתוך כך, סבור אני כי פוטנציאל ההשתכרות של האם, אינו פוחת משכר הממוצע במשק וזה מסתכם כיום בסך של 9,802 ₪ לחודש.
131. גם שיעור ההשתכרות של האב לא נחשף במלואו אגב ניהול ההליך ואולם ברור כי עסקינן באב בגיל 47, בריא ראו עמ' 28 ש' 19-22, שמתפרנס, לשיטתו, מהשכרת הנכסים ראו עמ' 28 ש' 25-27 ומעבודות קטנות ראו עמ' 28 ש' 28-30 שמניבות לו הכנסה בסך של 2,000-2,500 ₪ לחודש.
132. ודוק ! עסקינן באב שמזה עשור "יושב בבית, מסתובב, מנסה לחפש משהו" ראו עמ' 6 ש' 9-10 ולא יהיה עורר כי האחרון איננו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו.
133. הלכה פסוקה היא, כי כל עוד לא הוכחו בפני בית-המשפט נסיבות אובייקטיביות המונעות מהאב להשתכר, לא יוכל הוא להיתלות בטענות שונות, כדי לפטור את עצמו מחיובו לזון את ילדיו הקטינים. על האב להתאמץ עד "קצה גבול יכולתו", ואף "להשכיר" את עצמו כפועל פשוט, כדי שיוכל לזון את בני משפחתו בכבוד הראוי להם ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, לח(1) 721.
134. היכולת של הנתבע למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו, נלמדת מעדות הנתבעת על פיה בנה "תמיד היה עובד, לא היו לו בעיות כלכליות בגלל שהיה חרוץ ..." ראו עמ' 39 ש' 23.
135. בתוך כך ובדומה לאם, סבור אני כי פוטנציאל ההשתכרות של האב, אינו פוחת משכר הממוצע במשק וזה מסתכם כיום בסך של 9,802 ₪ לחודש.
136. בנוסף, כל אחד מהצדדים מקבל את דמי השכירות, האם בסך של 6,430 ₪ לחודש והאב בסך של 6,150 ₪ לחודש ראו ס' 9 לתצהיר התובעת.
137. גם ביחס לצרכי הקטינים התמונה אינה ברורה. מחד, צודקת התובעת, בסיכומיה, כי היא לא נשאלה ולו שאלה אחת באשר לצרכי הקטינים ומידע בתצהיר אודותיו לא נחקר המצהיר הוא מידע חלוט ע"א 444/84 עיריית חיפה נ' לוי פ"ד מ (1) 440.
138. מאידך, בכתב התביעה עתרה התובעת למזונות בסך כולל של 12,500 ₪, בסיכומיה סך זה פחת ל-7,807 ₪ ובתשובה לסיכומים סך זה עלה ל-11,220 ₪.
139. בפסיקה נקבע כי כאשר אין טיעון עובדתי סביר לגבי הצרכים, יש באפשרות בית המשפט לדחות תביעת המזונות רק בשל אי הוכחה נאותה ומדויקת של הצרכים וההוצאות ראו ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ(1) 69.
140. ואולם מאחר שעסקינן בתביעת מזונות קטינים, יכול אני להשתמש במכשיר ה"אומדנא" המצוי בארגז הכלים של השופט היושב בדין. לעניין יכולתו של השופט היושב בדין לחשב את מזונות הקטין על פי הערכה, בגבולות "צרכים הכרחיים" – כאלה שהם בחזקת מזונות מינימאליים שאינם טעונים הוכחה ראו 93/85שגב נ' שגב פ"ד ל"ט (3) 833; ע"א 246/69 אלעל נ' אלעל פ"ד כ"ג (2) 305; ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פד"י ל"ז (4) 667.
141. בדיון שהתקיים ביום 15.03.17 האם פירטה את צרכי הקטינים ואלה לא כללו הוצאות מיוחדות כלשהן. לפיכך אין לי אלא לפנות לחזקה על פיה צרכים של קטין אחד מגיעות לסך של 1,600 ₪ לחודש עמש (ת"א) 46291-01-16 מיום 09.10.17 (נבו).
142. ואולם, סכום המזונות עבור מספר ילדים אינו מכפלה של מספר הילדים בסכום המזונות עבור ילד אחד ראו ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599.
143. לפיכך אני קובע כי צרכיו של כל קטין מגיעות לסך של 1,500 ₪ לחודש, כולל הוצאות אחזקת מדור. על דירת מגורי האם לא רובצת משכנתא ומטעם זה לא נפסקים דמי המדור.
144. ועתה לשאלה באיזה יחס ישולמו דמי המזונות. משעה שעסקינן בהליך תלוי שטרם בא לסיומיו, שאלה זו יש לבחון על רקע בע"מ 919/15 (להלן-"בע"מ 919") ראו עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 (נבו).
     
     
145. עוד נקבע בפסיקה כי ע"פ הכללים שנקבעו בבע"מ 919/15 על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:
     
     א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד   
                                   (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים
                                   חריגים).

ב.           היכולות הכלכליות של הצדדים (לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים לרבות שכר עבודה).

               ג.            קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.

ד.           חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם).

146. בעניינינו – לא נמצא פער בפוטנציאל ההשתכרות של שני הצדדים והפער בהכנסה מדמי השכירות מהנכסים - מינורי.
147. באשר לחלוקת זמני השהות הרי שאין עורר כי הקטינים אינם לנים בדירת האב בכלל והם באים לבקרו לפרקי זמן קצרים. האב לא טען גם כי הוא נושא בחלק כלשהו בצרכי הקטינים והמסקנה היא כי מלוא צרכי הקטינים מסופקים על ידי האם.
148. לאור האמור וכמצוות בע"מ 919/15 כי על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה אני קובע כי האב יישא במלוא צרכי הקטינים, לידי האם.
149. ביחס לבן הבגיר אשר ממשיך את לימודיו בכיתה י"ג סכום המזונות יהיה שונה. זאת משעה שמחד, עסקינן בבן אשר סמוך על שולחנה של האם והוא זכאי לדמי המזונות ומאידך, הבן עובד ראו עמ' 25 ש' 33-34.
150. האם לא נשאלה באשר לשיעור ההשתכרות של הבן הבגיר ואולם סבור אני לימודיו אינם מאפשרים לו להרוויח סכומים נאותים. לפיכך – ושוב על דרך האומדנא – אני קובע כי מזונותיו של הבן הבגיר יהיו בסך של 1,000 ₪ סך המהווה ממוצע בין סך של מזונות הקטינים לבין 1/3 מדמי המזונות המשולמים לבגיר במהלך שירות חובה בצה"ל.

סיכום והוראות אופרטיביות

151. האב ישלם לאם למזונות הילדים סך של 5,500 ש"ח לחודש (סך של 1,500 ₪ לכל קטין וסך של 1,000 ₪ לבן הבגיר), שישולמו החל מהיום ועד הגיע הקטן לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון – לפי המאוחר מבין שני המועדים.
152. היה ומי מהקטינים ישרת בצה"ל ו/או בשירות הלאומי, האב ימשיך לשלם מזונות לאם עד לתום תקופת שירות החובה ו/או הלאומי, כשהסכום יעמוד על 1/3 מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כאמור בס"ק ב להלן.
     
     היה והבן הבגיר ישרת בצה"ל ו/או בשירות הלאומי, האב ימשיך לשלם מזונות לאם עד לתום תקופת שירות החובה ו/או הלאומי, כשהסכום יעמוד על 1/2 מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כאמור בס"ק ב להלן.

דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור החודש השוטף, ישירות לחשבון הבנק של האם שפרטיו יימסרו לאב על ידי האם, כשהסכום הנקוב בס"ק א' לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן אחת ל-3 חודשים, ללא עדכונים למפרע.

153. כל קיצבה ו/או מענק המשולם ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הילדים, לרבות קצבת ילדים, מענק לימודים וכיו"ב, ישולם לאם בנוסף לדמי המזונות.

154. כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשרות הבאים – להלן: "תקשורת מתועדת":

תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp)/מייל/דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.

155. החל מהיום יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, איבחונים לרבות איבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה.

כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.

האב יהיה רשאי לשלוח הצעה נגדית מטעמו בתוך 10 ימים. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטינים או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.

הוצאה רפואית חריגה דחופה תשולם לאלתר וללא צורך בקבלת עמדה של ההורה השני ומחצית מהוצאה זו תוחזר להורה המשלם על ידי ההורה החייב בתוך 10 ימים בכפוף להצגת אסמכתא בדבר היצוע התשלום.

156. החל מהיום יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית –כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, חוגים ( עד שני חוגים לכל אחד מהקטינים בעלות מתנ"ס), שיעורי עזר (ע"פ המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער, קייטנות (מחזור אחד בקיץ ואחד בחופשת הפסח בעלות קייטנת עירייה/מתנ"ס) מסע לפולין.

האב יהיה רשאי לשלוח הצעה נגדית מטעמו בתוך 10 ימים. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חיוני אחר המקובל על הצדדים.

157. כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת בס"'ק ה-ו לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
158. האם, בתור ההורה המרכז, תישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות בס"ק ה-ז לעיל והאב ישיב לה את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שהאם שלחה לו בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
159. חיוב המזונות המפורט בכל הסעיפים לעיל, כולל את השתתפותו של האב בכל צרכי הקטין, מכל מין וסוג שהוא, לרבות מדור, ועל כן האם מתחייבת להשלים את כל יתר צרכי הקטין, מכל מין וסוג שהוא, לרבות – ולא למעט: מזון, כלכלה שוטפת, ביגוד והנעלה, רכישת ציוד למסגרת החינוכית, הוצאות רפואיות שוטפות, וכיו"ב.

160. באשר למועד תחילת החיוב במזונות, ההלכה קובעת שהחיוב בדמי המזונות יהיה מיום הגשתה של התביעה, ראו ע"א 232/81 לויאן נ' לויאן פ"ד מ"ג(4)663 ואולם הערכאות הדיוניות חרגו מכלל זה במקרים המצדיקים ראו תמ"ש 7272-03-10 מיום 03.10.11 (נבו); תמ"ש 30060-07 מיום 16.10.12 (נבו); תמ"ש 22618-09-13 מיום 25.05.14 (נבו).
     
     
161. גם במקרה דנן יש הצדקה להימנע מחיוב במזונות ממועד הגשת התביעה אל נוכח השימוש שעשתה התובעת בכספי השכירות ולא בכדי, האחרונה, בהגינותה, לא עתרה לפסיקת מזונות זמניים ראו עמ' 2 ש' 13-15 ראו גם עמ' 6 ש' 28-29. לפיכך, תוקף החיוב במזונות – מהיום.

162. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות בגין הליך זה.
163. המזכירות תשלח פסק דיני זה לצדדים ותסגור את שלושת ההליכים שמספרם בכותרת.
164. ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"א אייר תשע"ח, 06 מאי 2018, בהעדר הצדדים.